פורום הריון ולידה (עמוד 1778)

רוצה לשמוע מה דעתכן.
חמותי מתנגדת חיסונים (יש לה כל מיני תיאוריות הזויות).
אנחנו כמובן מחוסנים, אבל יש לנו תינוק בן 3 חודשים וילדה בת 3 אוטוטו.
כשהייתי בהריון הייתה תקופה שביקשתי ממנה שאם היא באה אז נשב רק בחוץ. זה היה מאוד לא נעים והיא עשתה לי מלא פרצופים, אבל כיבדה את הבקשה.
אחר כך נרגע קצת המצב בארץ וחזרנו להיפגש רגיל אצלנו בבית. מה גם שהייתי עם 2 חיסונים אז יותר רגועה קצת.
עכשיו שוב אנחנו בעיצומו של גל, ממש לא מתאים לי שתכניס אותנו לבידוד בגלל שהילדה נחשפה אליה, או חלילה תדביק גם אותה, ועוד יותר אני מפחדת על התינוק שיכול לחטוף את זה חזק.

בעלי נוח לו לא לנקוט עמדה, אומר שאני סתם מגזימה ואין מה לדאוג ומשאיר לי את ההתמודדות. מעצבן, אבל לצערי זה המצב. ככה שזה בידיים שלי.

אנחנו לא נוסעים אליהם, הם באים אלינו אחת לחודש בערך.
מה לעשות?
מה לגיטימי בעיניכן לדרוש ממנה?
פעם אחרונה הרימה את התינוק, ואני ממש לא מרוצה מזה. רוצה להגיד לה שזה לא מתאים, אבל מרגישה עם זה נורא לא נעים.
חושבת לבקש שוב שנשב רק בחוץ כמו בעבר.
זה ללא ספק יעשה נזק ליחסים שלנו מהיכרותי איתה, וגם מבאס אותי שלילדים שלי לא יהיה קשר עם סבתא שלהם (אמא שלי לצערי לא איתנו, אז זאת הסבתא היחידה שיש להם...).

מה עושים?
מה סביר לבקש כדי לפגוע בה כמה שפחות ומצד שני לשמור על הילדים שלי? שזה הדבר הכי חשוב לי בעולם

אז הלכתי למקווה וכשצלצלתי הגיעה בלנית שבעבר העירה לי מגוון הערות כמו לשים ידיים מעל החזה כשאני מברכת ומגבת על הראש בעת הברכה וזה הפריע לי מאד עד שאזרתי אומץ לומר לה שלא תגיד לי את זה יותר ואז היא התווכחה איתי שזו ההלכה והתווכחתי עד שהיא נכנעה. בקיצור הפעם היא באה והתחילה לשאול אותי: צחצחת שיניים, טבור וכו וכו, הסתכלתי עליה וממש לא היה לי כוח לענות על כל השאלות האלו, אז אמרתי לה שאני לא מעוניינת לענות. היא אמרה לי: את חייבת לענות. אמרתי לה: אני ממש לא חייבת לענות. אז היא אמרה: אבל לפעמים נשים שוכחות. אמרתי לה שנכון ושזכותה לשאול ושעדיין אני לא חייבת לענות ושהתפקיד היחיד של הבלנית הוא לוודא שהשיער שלי לא במים. היא התעצבנה עלי ואמרה את לא תגידי לי מה התפקיד של הבלנית ואני לא מטבילה אשה חצופה כמוך, ויצאה. ואז אני שומעת אותה אומרת בקול: אסתר, לכי תטבילי אותה, אשה חצופה, אני לא מסכימה להטביל אותה. עכשיו אני כולי רועדת מאדרנלין ומהלם איך היא ככה יצאה וצועקת בקול שאני חוצפנית כשהיא פשוט לא מודעת להלכה ולחוק ואפס שירותיות במוסד ציבורי. ואז השניה נכנסה, אמרתי לה שאני רוצה לטבול לבד, היא נסתה לשכנע אותי אבל סירבתי. אחר כך כשיצאתי שאלתי אותה איך קוראים לה, היא אומרת לי אני לא אומרת לך. אמרתי לה שאני אתלונן עליה ועל הסירוב שלה להזדהות, היא אמרה לי כמו ילדה קטנה: ואני אתלונן עלייך. היא הלכה לבלנית השניה ואסרה עליה למסור לי את שמה. ואז יצאתי בכעס ותכננתי מיד להתלונן עליה לעומתת עתים שמטפלת בתלונות נגד מקוואות. ואז איזו אשה אחת יצאה אחרי ואמרה לי שאדבר קודם עם האחראית על המקווה לפני שאני מתלוננת והתחילה לדבר על זכות השתיקה וכו, אז לקחתי ממנה את המספר, חזרתי הביתה, סיפרתי לבעלי בהלם והתקשרתי אליה. היא היתה מקסימה ממש, התנצלה מעומק ליבה וגנתה בכל פה את התנהלות הבלנית. אמרה שאני צודקת לגמרי ושאסור לה להכריח אותי לענות, לדבר אלי ככה, ולסרב להזדהות. היא אמרה שהבלנית הזו עברה כמה משברים והיא חזרה לעבודה לא מאופסת, מה שזה לא אומר. שהיא תעשה לה שיחת נזיפה ושפעם הבאה שאבוא לטבול שאתקשר אליה, לאחראית, והיא תדאג באופן אישי שתהיה לי חווית טבילה טובה ובטוחה. ואם אני רוצה הבלנית גם תתנצל אלי באופן אישי.
בקיצור היא הרגיעה אותי ותיקפה את מה שהרגשתי וחשבתי, אבל אני עדיין בהלם מהעזות של הבלנית ומה שזה יכול לעשות לנשים. אני ממש לא חושבת שאשה כזו יכולה לעבוד במקצוע כזה רגיש, זו היתה חוויה נוראית. הרגשתי שאני בגן והגננת מכריחה אותי לעשות דברים נגד רצוני ונלחמת באוטונומיה שלי ואז עוד משפילה אותי ומועלת בתפקידה באופן הכי מזלזל שיש.

בתחילת הנישואים ניסינו כמה סוגים של חומרי סיכה. על בסיס מים/ סיליקון ועוד. מה שהכי התאים לנו זה שמן שקדים ואנחנו משתמשים בו עד היום.
הבעיה היא שהריח שלו נורא מעצבן אותי. ויותר ממה שהוא מעצבן אותי בעת השימוש שזה עוד איכשהו ניטרלי הוא מצליח להספג במגבות ולהשאר שם ולא יעזור כמה תכנית ארוכה אני יעשה למגבות הריח פשוט נשאר ודומיננטי מאד.
עכשיו מה שבעיקר מענין אותי לדעת אם יש עוד משהי שמשתמשת בשמן שקדים ומצא פתרון לענין הריח במגבות.
או שפתאום עולה לי אולי יש פתרון אחר ולא חיבים להשתמש במגבות כל פעם.
משהי ניסתה פעם לשים משהו חד פעמי או בכלל לוותר על המגבת?
או לחלופין המלצה על חומר על בסיס שמן עם ריח פחות נורא במגבות?