קשה לי לענות על פסוק אחד.
פעם כשחשבתי על פרשת בראשית, העסיקה אותי המחשבה של מה היה שם באמת, ואיך זה מסתדר עם הידע המדעי שיש לנו היום, ואיך מחשבים את הסתירות וכו'.
אבל היום אני לומדת את הפרשה הזו בראייה אחרת לגמרי. לימוד תהליך הבריאה הוא הבסיס לכל מה שקורה בעוה"ז, ומה שהקב"ה סיפר לנו בפרשה זה מה שהוא רוצה שנדע, לא בשביל לחקור איך זה קרה מבחינה היסטורית ומדעית, אלא בשביל להבין מה התפקיד שלנו פה, מה התכלית של העולם.
ויש בפרשה הזו כל כך הרבה עומק. בשיעורים של הרב ראובן ששון למדתי הרבה מאוד על ההסתכלות העמוקה יותר על הפרשה, כשהרבה מהדברים רמוזים בדברי רש"י, אבל צריך ללמוד כדי להבין את המשמעות שזה אומר לנו.
באופן אישי, אחת הנקודות שהיו לי יותר משמעותיות זה כשלמדתי (בספר של הרב ראשון ששון, על פי כתבי הרמח"ל נראה לי) שבעצם חטא אדם הראשון היה אמור לקרות. הקב"ה ברא את העולם כדי שנמליך אותו דווקא מתוך המקום הכי נמוך, מתוך ההסתר ומתוך החומר שמנתק אותנו מהרוחניות.
וזה שהחטא היה אמור להיות מלכתחילה רמוז בחטא הארץ (שהוציאה עץ עושה פרי במקום עץ פרי עושה פרי) ובמיעוט הלבנה (שהיתה בהתחלה גם מאור גדול אבל מיעטה את עצמה אחרי שאמרה ש'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד'). שניהם קדמו לחטא אדם הראשון, אבל הם כבר רומזים לזה שיש שלמות גדולה שאליה אנחנו שואפים, אבל בהתחלה יש ירידה, שממנה צריך לעלות אל התכלית.
אבל בכוונה הקב"ה התחיל את העולם מגן עדן, מהמקום השלם והמתוקן. כי שם הבסיס, וברגע שיש לנו שייכות למקום המתוקן, יש לנו את האפשרות להגיע לשם.
(ניסיתי לתמצת נושא די עמוק ורחב, שגם אני בעצמי לא מבינה עד הסוף... לא בטוחה כמה זה יצא ברור)