פורום הריון ולידה (עמוד 1785)

או באתר יד2 בקטגוריית ''הכל בחינם''.

את מתכוונת עריסה או מיטת תינוק גדולה?

אם מכירות משהו שנראה יפה ומכובד במחיר נמוך (עד 400) זה גם יכול לעזור!

אפשר לחפש במרקט פלייס. מחיפוש מהיר עכשיו אני רואה שיש שם דברים שנראים טוב במחירים נמוכים

ממש בזול. שווה לחפש שם

נגיד
פשפשוק לתינוק ולילד
לתינוק ולילד יד שניה למסירה ולמכירה
מוצרים למסירה לאם ולתינוק
יד2 לתינוק לאם ולילד

ממש ממליצה לך ללמוד על עניין עין הרע כמה שלא כדאי לתת לזה תוקף ובסופו של דבר בורא עולם הוא היחיד ששולט בעולם, שום דבר מבלעדיו. אל תחששי מזה כי זה לא שאת מוציאה לה את העיניים ומכאיבה לה בכוונה. ואם היא כואבת בגלל השפע שלך, היא מושכת לעצמה את העין הרע. וזה לא בעיה שלך.
שנית, יכול להיות שהיא פשוט לא אוהבת ילדים ? ואולי אפילו לא רוצה ילדים? לכן אין לה?


זה גם יכול להיות מנגנון הגנה במידה והיא רוצה ילדים ואין לה כרגע, שהיא לא רוצה להקשר מידי אז היא מקשיחה את עצמה כלפי הרעיון של ילדים...

ומאוד הגיוני שהיא כאילו מקשיחה את עצמה... רק בשורה התחתונה, לא רוצה שתרגיש כעס שיש לי ולה אין -וחלילה תקטרג עליי שכאילו למה מגיע לה? חס וחלילה!

זה לא טבעי לאהוב ילד שהוא לא שלך.
זה לא נפוץ, זה לא מדובר אבל זה קיים.
אולי לא אוהבת, לא מתחברת, זה לא סותר את זה שהיא תהיה אם טובה לילדיה. ולעניין העין הרע, צריך לקחת דברים בפרופורציות. אנחנו לא ככ מיוחדים שיעשו לנו עין הרע.
מקרה אמיתי מתקופתנו ( לא זוכרת את שם הרב מבני ברק, מי שיודעת שתוסיף): מישהו פנה לרב ואמר לו שהוא עשיר ופוחד שיעשו לו עין הרע בגלל עושרו, שאל אותו הרב: האם סיימת את כל הש"ס? ענה לו- לא. ענה לו הרב- אז למה שיעשו לך עין הרע? אנחנו רגילות, נשים שיולדות, גם אם יש נשים שלא ילדו, הרי שזה מחזה נפרץ. אם נהיה מיוחדות, נדירות, נסיים את כל הש"ס, או את כל ערימות הכביסה, אולי אז יעשו לנו עין הרע...

אני לא מיוחדת אבל כשחיים בקהילה קטנה, והיא רואה אותי יולדת ילד אחרי ילד זה לגמרי יכול להכאיב כשבאים למשל לבית הכנסת בשמחת תורה הילדים שלי רוקדים והיא לבד כבר כמה שנים...

אין לי בעיה שלא אוהבת ילדים רק הקטע שאני מרגישה כאילו כעס על ילדים ממנה, ראיתי את זה בכמה סיטואציות ממנה לא רק על הילדים שלי. ו

נסי להגיד את: אנא מזרעא דיוסף..

כמו שאומרים בן פורת יוסף?

אומרים אותו כשחוששים מעין הרע

כבר כמה שנים, אבל מהן יש יחס אחר.
ממנה זה משהו מאוד אנטי כזה... לא נעים. לאחל מזל טוב זה ממש בסיסי אצלנו, שבועיים אחרי לידה... אני לא נפגעת כי כואב לי עליה, אבל וואלה זה לא מקובל.

אבל זה לא סיבה לעין רעה
אל תתני לזה יותר מידי משקל וכוח. הסגולה להנצל מעין רעה זה עין טובה- לדון כל אדם לכף זכות
אז פשוט תנסי להתחזק בזה ולדון גם אותה לכף זכות...

אומר שהעין הרע שולטת במי שמאמין בה
אני לגמרי מבינה אותך.. צריך לזכור שבסופו של דבר הכל ממנו והוא זה שמנווט ולא בשר ודם..

בס״ד

@חדשה ישנה מתוקה, מזל טוב בשנית, קודם כל! שתזכו לכל הנחת שבעולם מכל החבורה בע״ה.

מצב לא נעים. כל הישועות בשבילה וחיבוק לך.

אולי, אם את מסוגלת, תנסי להתפלל עליה? בכלל ככה בזמנים שאת מתפללת (הדלקת נרות וכו׳), וגם בזמן מפגש איתה או כשעולה לך שוב החשש הזה. בטוחה שאיכשהו זה ישפיע טוב בעולם העליון, עליה, עלייך, על עם ישראל... (אולי את כבר עושה את זה אפילו. ואם כן אז אני מחזקת אותך. כי זה להרבות בטוב איפה שיש חשש ללא טוב. זה להתקרב, אפילו אם רק ברמת הנשמות, איפה שיש ריחוק. וזה מאפשר להיות במצב אקטיבי במקום לסבול מהמצב הקיים בתחושת חוסר אונים).

♥️

ותמיד כשאני רואה אותה משתדלת להחמיא על בגד או משהו... תודה על התגובה!

בס״ד

בע״ה הכל יהיה בסדר עם כולם, ובזכות התפילות שלך עליה תזכי לרוב ברכה גם את 💗!! והלוואי והיא תיפקד בקרוב בע״ה.

ובאופן כללע לא מפחדת מזה... עד הילדים שלי

שממש תלוי אם מעצימים את זה או לא..(כלומר לפי דעתי, זו הייתה כוונתו..)

בכל אופן ממש ממש מבינה אותך

בכל מה שנוגע לילדים אנחנו תמיד הרבה יותר חוששים..

הרבה תפילות...

בכל אופן שמעתי פעם מהרב מרדכי אליהו ז.צ.ל שאמר:

מי שחושש או מפחד שיגיד פרק צא בתהלים ישר והפוך,

שום עיין הרע ושום פחד לא ישלוט עליו, בהצלחה יקרה.

קודם כל להבין שאין דבר כזה מושלם בהכל. אין.
זה אפשרי לעשות כמה דברים ביחד. אבל כל דבר מהם לא יהיה 100%.
תחשבי אם באמת מתאים לך משרה מאתגרת כשאת מתחילה שנה סופר קשה עם הילדים.
במידה וכן, זה שני אתגרים עצומים שדורשים ויתורים דרסטיים בדברים אחרים.
כרגע את מנסה להחזיק את כל הכדורים וחלקם נופלים. אבל את לא בוחרת מה ייפול.
תחליטי להפיל חלק בכוונה ותראי שפתאום את מצליחה לאחוז יציב את שאר הכדורים שבחרת להשאיר.
ובנמשל- אם חשוב לך להקדיש תשומת לב לילדים, להשקיע בעבודה ולהצליח להחזיק את עצמך עם כל זה- אז שחררי את הכדורים האחרים- אז הבית לא יהיה נקי כל הזמן. והכביסה לא תהיה מקופלת. אפשר למיין לערימות וזהו. תחשבו עם עוזרת בית זאת אופציה ממש ממש יקל עליכם את החיים. כמו כן איפה בעלך בסיפור? האם הוא יכול להוריד ממנו עומס כדי לתת יד בבית? אם בשמירה על הילדים ואם בתפעול שוטף. כביסה, בישולים, כלים, מקלחות, הרדמות וכו'.
והכדור של שמירה על קשר עם חברים, ולארח משפחה וכו' וכו'. תצטרכו לעשות ויתורים.

טיפים: לפני היציאה לעבודה, תבדקו אם יד לכם אפשרות ששניכם תהיו בבית במקביל. אחד מטפל בילדים, השני מתקתק דברים בבית.

טיפ שני: השעות ששומרים על הילדים צריכות להיות יותר מהשעות שאת עובדת. כלומר אם את מגיעה ב16:00 תסגרי עם המטפלת שהיא עוזבת ב16:30.
הפער הזה לא אמור להעלות את המחיר דרסטי כי היא ממילא נמצאת. ולך החצי שעה הזאת יכולה לעשות פלאים. תתכנני מראש מה את עושה. תרשמי. אפשר לחלק לפי ימים קבועים. יום כביסה. יום בישול. יום שטיפת רצפה.

טיפ שלישי: לא יודעת אם זה מקובל, אבל אם אפשר תבקשי שאחריותה להחזיר את הבית נקי כפי שקיבלה אותו. שתדאג לשטוף כלים, לפנות זבל, לפנות בגדים מלוכלכים לכביסה וכו'. לא כמו אחרי בייביסיטר שרק לסדר את הבית זה שעה עבודה.

לגבי הבית לעשות רשימה מה צריך להשלים. בית לא מצוייד זה מרגיז וגם ככה תצטרכו לקנות הכל אז שיהיה הכל כבר מעכשיו אם אפשר.

לזכור שאובייקטיבית, את בתקופה קשה באמת. אז אם מתגנבות לך מחשבות שמורידות את הביטחון- לגרש את המחשבות המחבלות.

לזכור שכמה שכרגע ההר ענק שבענקים, בסוף התקופה הזאת תעבור ומתישהו- עם כל העומס, הנחת והסיפוק מההורות יגברו על הקשיים. ואז תתחילי להרגיש שהכל היה שווה.

בהצלחה!

אחרי @אמאשוני הגאונה.
רק
בהצלחה!!!

מצטרפת לכל מה שכתבת. אין לי מה להוסיף

והאמת הכי טוב לחכות לתשובת הרופאה מאמינה שהכל בסדר וזה סתם שינויים של הגוף אחרי הלידה.

הרבה נקודות עור לא מאוד קטנות בשני הצדדים בדופן הנרתיק.

שזה משהו מהלידה.כבר עברתי הרבה לידות, ותמיד היו שינויים מבניים, אבל לא משהו ממש על העור...

אוף. התור לרופאה עוד הרבה זמן :/

היה לי גם!
פעם אחת בחודש תתשיעי הרגשתי ואז הרופאה אמרה לי בואי נחכה אחרי הלידה ואז נבדוק את זה. ואז אחרי הלידה זה נעלם 🧐
פעם שניה כמה חודשים אחרי אותה לידה אבל עד שהלכתי לרופאה זה נעלם.

אני מתה לדעת מה זה!!

גם לא מצליחה למצוא משהו בגוגל..

מקווה שגם לי יעלם בע"ה

תודה שהגבת!

רק אני מרגישה את זה כל הזמן וחושבת שזה תקין??

משהו שנוצר אחרי לידות כנראה

איזה אלופההה את❤️❤️
ספרי לי איך עשית את זה ;)
תקיפי את עצמך באנשים מפרגנים. ומי שמעקם את האף —- שילך עם אף עקום

אני תוהה לעצמי למה נשים שמחות כשאנחנו משמינות וכשאנחנו מרזות

ישר מגיעות העקיצות (לא מתאים להן)

תקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב וסנני רעשי רקע...
את אלופה!

אל תתני לנשים כאלה להשפיע עלייך, תקיפי את עצמך באנשים טובים שלא מחפשים צרןת עין.
ותהיי גאה בעצמך אלופה!!!!
אני הגעתי למסקנה שכל הערות הלא נעימות באלה זה מובע מצרות עין, קנאה ואישה שלא מרוצה מעצמה אז משליכה את זה עליי.
חיה עם עצמי בשלום ומאושרת מאיך שאני וכל השאר- שיתקדמו יום טוב להם
תאמצי את הגישה הזו ושימי פס על כולם.

יש קנאיות... זה מה שלמדתי מהערות האלה .

אני במצבים האלה לומדת מי האנשים טובי העין והמפרגנים סביבי ומי לא.
ויודעת לסנן ולרחם.
רחמים על מי שלא יודע לשמוח בשמחת השני!!

אחות את אלופהה ! אל תשימי פס באמת!
אני כאן להגיד לך שאת אלופה שהצלחת לרדת!
ובהריון מותר לעלות כמה שרוציםםם!!!
והעיקר שאת והעובר גדל ושאת בריאה!

תודה רבה

וגם תמיד כדאי לשלול שיניים ואוזניים...

השן?

שבועים נראה לי

יכולת להיות שזה שיניים

קצת ג'נג'יג'ל או דומיו, תראי אם מקל, או נשכן קר...

קפיצת גדילה נראה לי זה בגיל 6 שבועות, 3 חודשים, 6 חודשים

ולקח לי זמן להבין שזה זה בגלל שזה לא בזמנים הנפוצים (גם אבל לא רק).

הוא פשוט עלה במשקל המון (עלה 3.200 בחודשיים).

שבועיים אם לא יותר של תסכול 24/7
כבר הייתי בטוחה שאנחנו בדרך הבטוחה לאימון שנת לילה עצמאית,
אבל הנה כבר יומיים שהוא ישן יחסית יפה וגם עירוני ומתוק ומחייך ואפילו חזר לאכול משהו.
אז חיבוק גדול, והרבה סבלנות.
ואם הוא ממש ממש סובל אפשר לפני השינה לתת משכך כאבים.
מקווה שיעבור מהר ותחזרי לאיתנכם במהרה

גם אם הן לא ממש יוצאות הן לפעמים זזות בפנים כלפי מעלה וכואב להם לכמה ימים. ואולי הן כבר כן יוצאות. אם הוא ממש סובל תני נובימול. חוץ מזה, דברים קרים. אולי נשכן.

תבטחי בה׳ תתפללי המון
וכמובן לא לעשות דברים שמקשים עלייך
אל תפעילי את הגוף עד הקצה
תשמרי על עצמך
תשתי הרבה מים
ובעזרת ה׳ יעבור לך בטוב ובקלות אמן

יש המון הודעות ולפעמים הודעות נבלעות...
אז מעולה שהקפצת לך

זה באמת מלחיץ לאבד משהו יקר כ''כ כמו הריון..
בעז''ה מאחלת לך הריון קל ותקין, שתזכו לחבוק את הילד שלכם❤️

למה לא לעלות לאוטובוס??
מה הבעיה בזה?

מלחיץ שאי אפשר לראות כל הזמן מה קורה בפנים...
החלום שלי היה שיהיה לי אולטראסאונד ביתי...

אין לי ממש עצות חוץ מלהיות עסוקה ולהסיח את הדעת מהמחשבות...
ולהתפלל כמובן...

זה נשמע כל כך מוזר

בהריון שלי שהגיע אחרי 2 הפלות גם לרכב פרטי פחדתי לעלות.
את חייבת לחפש לך תחומי עניין נוספים שיעסיקו לך את הראש.
ולהתפלל. הרבה. לי זה מאד עזר.
יש תפילות יעודיות לאשה בהריון שהתפללו אותן כל יום בדבקות וזה ממש עזר לי לרוגע.
מאחלת לך המשך הריון תקין וילד בריא ושלם ורק טוב

הזמן יעבור לאט, אני אישית לא הצלחתי למצוא דרך לצאת מהמחשבות האלה כל יום כל היום, בעיקר בשבועות הראשונים.
אני חושבת ש כשעוברים את השלב שהייתה הפלה בפעם הקודמת זה גם קצת משתפר.. לפחות אצלי זה היה כך.
בעזרת השם כשמרגישים את התנועות זה משתפר. עדיין יש חרדות וחושבים על זה כל הזמן.. אבל כמה פעמים ביום מקבלים תזכורת שהכל טוב

אין לי הרבה עצות חוץ מלהתפלל לה' ואולי לשקול טיפול בחרדה. אבל אל מספיק מבינה בזה.
שולחת חיבוק!
ולא הבנתי את השאלה על האוטובוס

לי גם יש רגשות אשם עצומות.. על הלידה על הכל. מבינה אותך לגמרי.
לי עזר ממש ספר בשם אמהות ותינוקהם של דונלד וינקוט הוא פסיכאטר ופסיכולוג ילדים.
למדתי השנה טיפונת פסיכולוגיה התפתחותית אז ממש ממש ממש בקצה המזלג , הלוואי וזה יעזור לך.
כל הרגשות שהיו לך בהתחלה, הם שלך!! רק שלך!!
הבובה שלך נולדה ושמו אותה עלייך, היא הרגישה אותך, בגיל הזה החוויות שלהם זה רק בתחושות, הם בוקשי רואים בקושי מבנים. היא הרגישה אותך וזה מה שחשוב.
אחר כך היא עברה לידים החמות של בעלך. ובתינוקיה שאת התאפסת על עצמך היו אחות מתוקות שטיפלו בה .
קראתי פעם מחקר שעשו לתינקות שהניקו אותם רק פעם אחת! ותינוקות שלא הניקו אתם בכלל. היה הבדל בביטחון העצמי!
אפילו אם רק ניסית את אמא מעולה !! היא הרגישה אותך!
את התאפסת על עצמך, היא עוד לא בת חודש ! ואת ככה מדברת עליה יפה!!
טיפלו בה מהמהם ואת עכשיו מוכנה להיות אמא שלה לכל החיים.
נכון ההתחלה חשובה אבל את ממש עדין בהתחלה!!
ועוד מעט שהיא תגדל ותחייך אלייך את תראי שהכל בסדר ❤❤❤

גם ההלקאה העצמית עכשיו נובעת משיפוטיות שלך את עצמך.
מה שהיה היה

גם אני בלידה הראשונה הייתי בהלם כל-כך, שלקח לי זמן בכלל לקלוט שהיצורה הזו שבעטה בי בפנים כבר יצאה ושאני אמא שלה ושהיא שלי. (גם הייתה לי מיילדת לא נחמדה במיוחד - לא חשבה בכלל להניח אותה עליי כשיצאה, אלא מיד לקחה אותה לניקוי... בעלי החזיק אותה לפניי, ונדמה לי שגם אמא שלי החזיה אותה לפניי. ואחר-כך בלילה ביקשתי שייתנו לה בקבוק במקום הנקה, כי הייתי גמורה...)
ב"ה התחברתי אליה בהמשך (וגם זה קצת לקח זמן, עם הבייבי בלוז...) וכיום בלע"ה יש לנו קשר מדהים וקרוב.
גם אני בכורה, אגב, ואמא שלי סיפרה לי פעם שלקח לה זמן להתחבר אליי. וגם לנו יש היום (וכל השנים) קשר קרוב מאוד ב"ה.

בלידות הבאות התחברתי הרבה יותר מהר לתינוקות... בעיקר כי כבר ידעתי למה לצפות וידעתי גם מה לדרוש כשהיה צריך. וזה לאו דווקא מעיד על הקשר בהמשך השנים...

אז יקרה, הלאה עם נקיפות המצפון. כמו שאני לא זכרתי, אפילו בתת מודע, את הריחוק שהיה לאמא שלי בהתחלה, כך גם את התינוקת שלך תרגיש בעיקר את חוויית הקרבה והאהבה שאת רוחשת לה עכשיו, ובע"ה יהיה לכם קשר מדהים וקרוב

גם אני הזדעזעתי מעצמי אחרי הלידה הראשונה
שהתינוק שלי נמצא בתינוקיה בסוף המסדרון ואין לי בכלל רצון וכוח ללכת ולקחת אותו ..
ולאט לאט התחזקתי ויכולתי להתייחס אליו
והיום הוא מהמם ואהוב ובקשר טוב איתי
אז לך פותחת יקרה, אין מה לחטט איך זה השפיע עליה אלא להבין שזה הכי טוב שיכולת לעשות וזהו..

ככה בדיוק נראה לי שיהיה לי- שארצה רק ספייס ושאפילו איגעל מכל מה שהולך שם כשיוולד ושישימו אותו עליי וזה ושיכאב לי מדי בשביל לחשוב עליו אפילו..אבל אני זורמת, יודעת שיעבור לי..לא מפריע לי במיוחד

לי זה קרה בלידה השניה.
המיילדת כבר גערה בי שאתרכז בלידה במקום בעצמי (צעקתי לה כל הזמן שתוודא שאני לא נקרעת).
ואחרי שהוא יצא אמא שלי החזיקה אותו. ואפילו לא חשבתי שאני צריכה להרים אותו גם.
עד שאמא שלי אמרה לי- סמיילי, קחי אותו.

לאט לאט הלב שלי נפתח.
היום אני מאוהבת בו ובאחיו.
אין צורך שיהיו לך רגשות אשם. זה דברים שלגמרי קורים פשוט לא אוהבין לדבר על זה.
את נורמלית לגמרי.

הרגשתי ככה אחרי הלידה של הגדולה שלי, אבל בלידה של הקטנה הייתי הרבה יותר מודעת להכול והיה לי תיקון מהממם

הייתי בערך ככה אחרי הלידה הראשונה.

ככה זה, בהריון מדמיינים תינוק מהמם וחלק וריחני, ופתאום בלידה מקבלים יצור צווחני ומקומט ואדום.

ולוקח זמן,
ואיך שקיבלת אותה לא אומר כלום.
גם אני רק ביקשתי שיקחו אותה ממני, לא הייתי מסוגלת, נפשית ופיזית, היה לי קשה מידי..
ולאט לאט זה הגיע, והיום ברור לה שאני ככ אוהבת אותה, ויש לנו קשר חזק..

תקבלי אותך כמו שאת, את אמא מדהימה והחוזקות והחולשות שלך הופכים אותך לייחודית והכי מדוייקת לבת שלך.❤

אני מיד אחרי הלידה תמיד נבהלת לוקח לי זמן להירגע ושישימו אותה עלי... ברוך ה' הם יצאו בסדר גמור רק הבהיל אותי איך שהם יצאו והייתי עדיין בכל הטראומה של הצירים...
כמובן אחר כך חיבקתי והנקתי והכל,. אבל מה שאת מתארת קורה אהבה פעמים וזה נורמלי.
מעבר לזה- מה שהיה היה. העיקר שאת עכשיו שם בשבילה . האמא הכי טובה בעולם

גם שלנו ככה אבל ברמה מביכהה.
מקווה שלא עושה יותר מידי אווטינג היום.
אבל אני ובעלי הכהים של החבורה ממש אבל.
והיא יצאה לנו עם עינים כחולות ובלונדינית משו קורעעע.
וכל היום
"חטפתם אותה", "היא לא דומה לכם " "מאיפה הגיעה הכחול הזה"
אותי זה כבר מצחיק. כי אני יודעת שהיא שלנו פשוט יצאה אשכנזיה.
אבל מבינה אותך לגמרי בהתחלה ממש כעסתי. כי למה לומר אתזה זה סתם מעליב. לא לא חטפנו אותה ..

לנו יצאו ממש שונים.....אין קשר בצבעים ,כלום...

הכל בסדר. אמנם הוא שונה באופן מהותי, כי הוא בן ולפניו היו רק בנות, אבל גם במראה הכללי שלו- הוא בלונד כזה בהיר, וכל הבנות עם שער ועיניים כהות.
הגיוני, טבעי...

מכירה את זה...
הבת שלי ג'ינג'ית ואני ובעלי שנינו עם צבעים אחרים לגמרי.
והיו נשמות טובות שזרקו- בטוח שהיא שלכם? לא התבלבלתם בבית חולים?
כולל חמי ששאל בצחוק ואז נבהל שאולי זו אופציה רצינית.
הרגעתי אותו עם תמונות מחדר הלידה ועד השחרור שרואים שזו לגמרי אותה הנסיכה. ושלא עזבנו אותה כל כך.
מעצבן מאוד, אבל חייבים להחליק הלאה ולענות לכל אלו בביטחון מלא ובחדות

אני עם עור שחום. והוא נולד אשכנזי ממש.
והיו צוחקים עלי אולי שכחתי את התימני שלי בבית חולים ולקחתי לעצמי תינוק אחר😅

כשהוא גדל רואים שהתווים שלו זה בול המשפחה שלי. הוא אפילו דומה לאחד הבני דודים שלי ברמה שסבתא שלי התבלבלה בשם פעם אחת😅

או שאחד מהקרובים שלי אמר לי השני יפה מהראשון.
אמרתי לו שאני לא מוכנה לשמוע את זה. בטח לא בפניהם. כי בעיני שני הבנים שלי הכי יפים שיש.

תתעלמי. עד כמה שאפשר.
כל הילדים יפים ומתוקים.
אנשים סתם אוהבים להעיר.

שחום, שיער חום, עיניים חומות, ונולדה להם ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות ותלתלים חלומיים, נראית אירופאית. משהו הזוי!!!! ותמיד תהיתי אם אנשים מעירים צלה כל הזמן הערות ואחרי התיאור שלך, אני מאמינה שכן..
זה בטח ממש מעצבן, במיוחד שלאנשים יש נטייה להגיד את אותם דברים וכל אחד בטוח שהוא הראשון שעלה על זה

אומנם לא עם עיניים כחולות אבל בלונדיני מתולתל וצבע גוף לבנבן.
וההורים שלי תימנים😅

אמא שלי צחקה ואמרה ,לכל מי שתהה לעצמו, שנגמר הצבע במדפסת. (האחים לפניו כהים מאד, חוץ ממני. שאני יחסית בהירה לתימנים).

הבן הרביעי ממש שונה מהקודמים..

ולא נראה קשור לכולם..


למזלו שניים מהממש קטנים דומים לו..

זה לא נראה כמו אלרגיה.פריחה או משו🤷‍♀️

אלרגיה לאלומיניום.
זה החומר הפעיל בכל הדאודורנטים.
תנסי לקנות אחד בלי, של חלבין נניח, ותראי אם עוזר.
בנוסף תמרחי משחה אנטי-פטרייטית, זה יעזור לזה לעבור (גם אם תלכי ולא תשימי עוד דאודורנט זה יעבור לבד, אבל זה סתם מציק).

שמעתי פעם מהרב מרדכי אליהו ז.צ.ל לומר פרק צא בתהילים ישר והפוך

והבטיח שום עיין הרע ושום פחד לא יהיה, בהצלחה רבה לך.

לו הייתה שומעת על זה שלא דרכך.

ב"ה לילדים שלום. והיא בעצמה אמרה לי שאמנם קשה לה מאוד, אבל בשמחתי היא מצליחה לשמוח ב"ה.
כמו ש @אחתפלוס כתבה - זה מעשה טוב. ממעשה טוב לא יצא משהו רע בע"ה...
ואל תשכחי להתפלל עליה בתוך השמחה שלך...

לא סיפרת בשביל להכאיב אלא להיפך למנוע שהיא תפגע ממך אילו לא היית מספרת לה את.

כאחת שכולן נכנסו להיריון לפניה (לקח לי שנתיים) מודה שצבט לי שסיפרו לי מהמקום של עצמי אבל שמחתי מאןד בשמחתן ושמחתי שסיפרו לי ולא פחדן לספר לי.
זה הרבה יותר פוגע לגלות מאחרים..

הכל בסדר נשמה יקרה אל תדאגי
💗

אתן חושבות שזה מכבד ומחמיא ששמעה ממני ולא מחברות משותפות?

בתור אחת שמחכה יותר משלוש שנים

יכולה לומר לך שזה הדבר שצריך לעשות

הכי פוגע זה לשמוע ממשו אחר, כי כאילו לא נעים לספר לאחת שמחכה... וחושבים שיותר נכון שתשמע ממשי אחרת

לדעתי זה ממש לא כך, זה יותר מרגש ובאמת משמח לשמוע מכלי ראשון

 

 

 

והיא סיפרה לכל המשפחה מלבדי ולא נפגשנו בגלל הקורונה. כמצפה נפגעתי עד עמקי נשמתי, לא אמרתי לה דבר אבל היחסים לא יחזרו להיות כשהיו.
עשית טוב. והקבה יחזיר לך טוב.

כאחת שמצפה...
מקוה שזה בסדר לשאול
יוצא לי להפגש עם החברה ההיא
איך להתייחס לנושא ההריון?...

תמיד הרגשתי שכשיש למישהי, זה לא משלי! ו"אין מלכות אחת נוגעת במלכות חברתה.." ולכן זה הכי בכיף לדבר על בדיקות, והרגשות והתרגשויות ומה קניתם לחדר, בדיוק כמו שהכי בטבעיות שיתפתי לעניין הטיפולים.
אם תרגישי שהיא נסגרת, או מחמיצה פניה, צמצמי. אבל לפעמים מרוב רצון שלא לפגוע, פוגעים יותר.
אגב, אני כבר תודה להשם יתברך אחרי לידה, ומצפה בעזרת השם שיזכה אותי בהריונות נוספים וילדים נוספים.

אבל כמובן ברגישות, שימי לב אם היא מתחילה להראות שלא נעים לה.. בתור מצפה- רוצה שיספקו לי כמו לכל החברות, ושמחה מאד כשזה קורה ככה, ורוצה שידברו איתי רגיל, כמו כל אחת שעוד לא הייתה בהריון. ובעז"ה שיהיה רק בשמחות!

יכול להיות שהיא דווקא תעדיף שלא תדברי על ההיריון. לא שתתעלמי ממנו בכוונה, אבל גם שלא תתחילי לספר לה על הבדיקות שכבר עשית ועל התנועות שאולי את מתחילה להרגיש... וגם לא על הקשיים של ההיריון, הבחילות והצרבות וכו'.
הכי טוב לשאול אותה, ואם לא - אז לגשש בעדינות. כשאת מזכירה משהו על ההיריון תנסי לשים לב איך היא מגיבה, אם היא זורמת עם זה או מתכווצת.
בכל אופן, תזכרי שיש עוד הרבה נושאי שיחה בעולם מלבד ההיריון, אף שזה כמעט מרכז החיים שלך כרגע...
אין ספק שזה מאתגר. ה' שם אותה בניסיון העצום של המתנה לילד, ואותך הוא שם בניסיון הקטן של היחס אליה ברגישות...
ברכות וטוב לך וגם לחברתך!

הייתי אחרי הפלה וכולם ידעו חוץ ממני וכשהיא באה לספר כבר ראיתי לבד וזה היה דפוק לחלוטין. טוב שלא אמרה בברית.
עד היום זה מעצבן אותי כשאני רואה אותה.

פשוט תאמרי שאת רוצה לעשות בזמן אחר

אין דבר כזה חובה...
לא יכולים להכריח אותך שום דבר

אני כבר יכולה לדמיין את הפרצוף של האחות כשתראה שלא הבאתי מהבית שתן ראשון..

ולכן לא יכלה לתת לך רק חלק מהבדיקות..

אבל זה מוזר לחייב.
אולי באמת לא ידעה איך להפריד.

יש לי בדיקות לזמנים שונים שרופאים שונים שמים לי ואני מחליטה מתי לעשות את הבדיקה

מה שאי אפשר כל כך בקלות לבטל זה בדיקות שונות בתוך אותה מבחנה. (יש מקומות שאפשר אבל זה לא גורף). נניח בכימיה כללית לא לבצע את הסוכר בצום. זה כבר לא תמיד אפשרי.
אבל לא לבצע כלל בדיקה שהיא נפרדת ממילא- אין שום בעיה

זה הגוף שלך. את לא חייבת לעשות בדיקה אם את לא רוצה.

החל משבוע 25, בודקים 3-4 פעמים תנוחות, כל פעם בערך 4-5 תנועות

קודם כל מתחילים מעקב משבוע 25 אבל..
שימי לב שככל שתתקדמי בשבועות יותר ויותר תרגישי תנועות חזקות
אני זוכרת שבשבוע 25 חיפשתי מלא תנועות ונלחצתי אם לא.. וזה טעןת.
צריך לעקוב שאת באמת מרגישנ את העובר ושלא עובר ח״ו יום מבלי שהרגשת בכלל בכלל.

אין צורך לעשות 'מעקב תנועות יזום' (לשכב על הצד ולספור כמו שמסבירים..) אם את מרגישה את העובר באופן סדיר. נגיד את יושבת באמצע היום ומרגישה אותו זז כרגיל כמה תנועות זה נחשב בדיקה.

זה ממש לא צריך להשבית את היום שלך.

תשומת לב שלוש פעמים ביום לשים לב שיש משהו כמו שלוש תנועות במשך שעה.

או נסיון?

וגם מרגישים פחות לפעמים אבל זה מאוד אישי..

סיבה להילחץ 🙂

אני בטוב ב"ה!
רוב הזמן... עם עליות ומורדות כי אי אפשר בלי, אבל משתדלת להמשיך לעלות

מקווה לחזור לפה פעילה יותר בהריון חדש בע"ה בעיתו ובזמנו

(איך היה לי פעם זמן להיות פה שעות? לאלוקים פתרונים)

( אז גם הצטרפתי לפה) והשני, מה שמסביר את שפע הזמן..
ומצטרפת לדאגה לשלומך, לחסרונך המורגש ולתקוותך לחזור לפה בקרוב..
בשורות טובות❤️

פשוט היו לי 2 הנקות רצופות וזה זמן שאת פשוט בטלפון... לצערי הרב
ואמן ואמן! אצלך גם בע"ה בקלות

בס״ד

ואני בטוחה שאת עולה המון, בין ביודעין ובין בלא יודעין 🥰

אמן, אמן!!

♥️

לידה לא ראשונה
פעם ראשונה שהרגשתי משהו דומה, כאב חד בין הירכיים למפשעה, ממש הייתי צריכה ללחוץ על הרגל

חשבתי אולי וורידים. עבר לבד...

אלא סתם פתאום באמצע שום דבר....
עדיין נשמע לי ורידים...

הרבה. אני כרגע בהריון וזה רק החמיר.
כנראה ורידים, לא יודעת מה עושים עם זה מעבר למה שאמרתי. אותי לפעמים זה ממש השבית, די סיוט..

איך קשור לורידים?..

במהלך יחסי מין יש זרימת דם מוגברת לאיזור המפשעה. אבל אם יש בעיות בהחזר הורידי, הדם יישאר באיזור ויגרום ללחץ כמו שאת מתארת. מאד עוזר להרים את האגן מיד אחרי היחסים, למשל עמידת נר, ועדיף לא לעמוד אחרי יחסים אלא לקיים רק בתחילת הלילה כשלפנייך כמה שעות שינה טובות.

זה בסופו של דבר יחזור כמו שהיה פעם? ישאר ככה לתמיד ? 😶

עם הזמן וככל שמתרחקים מהלידה...

כדאי ללכת לרופא נשים ופיזיותרפיה של רצפת האגן

לדעתי פיזיו של רצפת אגן אמורה לעזור.

אין כל כך איך לעזור. לתת לה לשתות כמה שאפשר שלא תתייצב וזה יעבור..
מסכנה ממש

תוסף תזונה של סופרהרב עןשה פלאים בשילשולים לילדים. מניסיון מר זה עוזר ממש!! מוכרים בכל בית מרקחת לא צריך מירשם גם

תה מזרעי כמון אם יש לך נגיש
לבשל קליפת רימון כמה דקות ולשתות את המים עם דבש (הרבה דבש כי זה מר)
לשטוף אורז לתת לה לשתות את המים של האורז, זה טעם מים די רגיל
לאכול אוכל יבש כזה כמו אורז בלי שמן , פריכיות אורז וכד

אמא שלי מכינה לי תמיד שיש לי וירוס בטן
זה מאוד עוזר!!!

במחלקה היתה אישה עם תאומים בשמירה. את רוב ההריון העבירה באישפוז בשמירה.
וגם לא בשמירה, הריון תאומים הוא קשה ובלתי נסבל בסוף.
אחר כך פגשנו אותם באוטובוס עם התינוקות.
הלידה תגיע וזה יהיה שווה את זה בסוף. רק עוד קצת והם בגיל טוב ללידה.
ובמיוחד בשביל הקטנה יותר עדיף שתישאר בפנים עוד קצת

מאיפה להתחיל בכלל.
זה לא לא לא לא לא אשמתך. בשום צורה ואופן.
איך בדיוק זה אשמתך???
זה משהו משמיים. שאין לך שליטה עליו. ניסיון קשה מאוד. שאת מתמודדת איתו בגבורה.
בבקשה אל תתרחקי מהבעל, מהמשפחה ומהחברים. את חייבת תמיכה. חייבת. יש משהו טבעי בשקיעה באומללות בהשתבללות הזו פנימה. אבל הוא לא נכון. לאט לאט תעשי מאמץ לפתוח את הלב. תבכי. תשתפי. תתני לבעל להיות שם בשבילך. לתמוך. את חייבת. עכשיו ואחרי.
מה זה הרעיון שאת לא חשובה? את אמא גיבורה. את סובלת. את מאושפזת. את מקבלת החלטות קשות ומתפללת. את עושה הכל בשביל הילדים שלך. זה לא רק הם. זה את פה שמוסרת את נפשך. וכן. אשפוז זה סבל. והתחושות שלך לגיטימיות מאוד.
את גיבורה!! לא ביקשת להיות. אבל זו בדיוק הגבורה הכי אמיתית. ומותר לך להישבר ולבכות. ואז לנגב את הדמעות. לומר עוד פרק תהילים. לראות עוד פרק בסדרה כדי להסיח את הדעת. כל מה שעוזר לך תעשי. זה לא מזיז לתינוקות אם את עצובה. כדאי לך לעשות מה שעוזר לך כדי לעזור לעצמך. את חשובה מאוד מאוד. הנפש שלך כרגע מקום ראשון. המטרה שלך שיהיו בפנים. אין לך מה לעשות. ברור שזה חוסר אונים נוראי. אז כרגע את שם. הכי שם. וזה קשה כל כך. תפתחי את הלב. אולי כדאי לפנות לארגון ניצה? אולי מתנדבת תוכל לבוא לדבר איתך קצת ולתמוך? תחשבי על זה. רוצה לבוא לחבק אותך. מתפללת איתך לטוב.
כל פעם שהמחשבןת האלה שאת לא חשובה או שנכשלת או שזה אשמתך באות תחשבי על משהו אחר. תדמייני אותך רצה אחריהם בגן שעשועים בגיל שנה. זה סתם מחשבות של היצר הרע. הן שקר. לחלוטין.
את אלופה!# מלא כח!

שבעה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר! את מדהימה ולרגע אל תמעיטי בערך החשיבות שלך את אמא מהממת עוד לפני הלידה ואת תהי עוד יותר מהממת אחריה בעה!!

מצטרפת לדבריה של אורוש
תקראי אותם טוב

את גיבורה!

בהצלחה בהמשך

את מאושפזת כבר 11 יום?! זה המון!
זה ממש הגיוני שתהיי עצובה ושיהיה לך קשה, בית חולים הוא לא בית מלון. לא נעים להיות שם, בדיקות, מעקבים, להיות חשופים לסיפורים של אנשים מסביב. ובוודאי שגם הדאגה והחשש לשלום העוברים עושים את שלהם, והריחוק מהבעל ומהשגרה...
כלכך מובן!
זה אתגר גדול. במיוחד בתקופת חגים.
את גיבורה שאת נשארת שם בשבילם, שיהיו בריאים, שיתפתחו. שמוותרת על הנוחיות והחופש שלך כדי להעניק להם כמה שיותר זמן בתוכך. עוד לפני שילדת אותם את מעניקה להם כלכך הרבה - את תהיי אמא אכפתית ודואגת!
וגם לעצמך את צריכה לדאוג ❤ אולי בדברים קטנים שמשמחים, למשל מוזיקה שאת אוהבת, שוקולד, להתאפר, ספר טוב.
ותמשיכי לשתף אותנו אם זה עושה לך טוב.
חג שמח יקרה!

יש לי הרבה מה לומר לך בנושא מנסיוני
מבינה אותך כל כך ומזדהה עם הקושי
אם את בקטע לשמוע וזה לא חופר אכתוב לך

אני חושבת שאת לוקחת על עצמך אשמה שאינה שלך
זו לא ׳את׳ שלא מצליחה להחזיק את ההריון כי זה ממש לא תלוי ברצון הטוב שלנו. ההפך, את כרגע מאושפזת כבר הרבה זמן ולעוד הרבה זמן כדי להחזיק ולתת לעוברים שלך את האופציה הכי טובה להיוולד בריאים, ועושה הקרבה עצומה לשם כך.
אל תוסיפי לעצמך עוד תסכולים מעבר לקיים. יכול להיות שזו תחושת הבדידות וההורמונים והתסכול מהמצב שגורמת לך קצת לשקוע ולהרגיש כך, אבל באמת שאת תהיי אמא מדהימה וכבר עכשיו את אמא מדהימה שעושה הרבה למענם. וכן, הרבה פעמים האני שלנו זז הצידה למען הילדים ואנחנו צריכות לחפש אותו עמוק פנימה ולחזור לטפח אותו בתוך הסיטואציה הקיימת
תנסי אולי לחשוב על משהו שיעדה לך טוב בכל הקיים אולי ספר טוב או מוזיקה שאת אוהבת או קניות באינטרנט או כל דבר אחר שיגרום לך להתעסק בך.
חיבוק גדול על החוויה הקשה

עדיין מאושפזת? איך המצברוח?
מקווה שהימים עוברים עלייך בטוב ❤

אולי קשור לתחילת תהליך הגמילה
אולי משהו בדינמיקה איתכם.
כנראה זה לא קשור לגמילה עצמה כי בגן הולך לה טוב

אם את בעניין לייעוץ מקצועי- יש את אריה יוריש, ויש בטח עוד כאלה. מאמינה שבמפגש שניים יצליחו לתת לך כיוון

פחות בכיוון של ייעוץ מקצועי כרגע

שתפמפם לה כמה היא גדולה ואיך עושה יפה גם בבית. אולי תצ'פר אותה אם היא תעשה גם בבית.

אם בגן היא משתפת פעולה, נסי ל"הכניס" את הגן הביתה. אולי יצירת קשר בין שני המקומות יעזור לה...

אבל בהחלט אבקש שתזכיר הרבה גם את הבית
תודה!

כדאי לעצור את תהליך הגמילה?
לשים לה טיטול בבית ובגן תחתונים זה לא מבלבל?

עדש. שוקוצ'יפס. צימוק מדבקה וכו'.

לא עוזר..😔

אולי כדאי לשאול אותה. לפעמים ילדים מדמיינים דברים שמבוגרים לא חושבים עליהם.