פורום הריון ולידה (עמוד 1829)

וגם הכי מובן שאת צריכה את התקופה הזאת עכשיו כדי לסיים את הסטאז׳.
את אמא מדהימה וזה שלא תהי עם התינוקת במהלך היום יעשה לך טוב ותהי פנויה אליה רגשית הרבה יותר ככה מאשר שהיא הייתה נשארת איתך בבית ולא היית מסיימת את הלימודים.
בהצלחה❤️

רק ביקשה עידוד.
ולפותחת- זה באמת קשה, אבל בעזרת ה' יהיה לילדה טוב והיא תשמח במסגרת. זה יותר קשה לנו מאשר להם.
הרבה הצלחה!

זה מתכון לדחיה ארוכה.
אני שמתי את הבן הקטן שלי בגיל 3.5 חודשים והכל בסדר. הייתי באמצע סטאז' ולא יכולתי להאריך כי אחרת זה היה מאריך לי את הסטאז' .
והילד מתוק ומתפתח יפה. לא פחות מהגדול שהכנסתי רק בגיל 9 חודשים.
הכל בסדר.
יש תקופות בחיים שאין אפשרות להאריך..וכמו שכבר כתבו, לנו זה קשה מלהם.
הוא בן 3.5 חודשים. הוא עדיין לא בר הבנה מוחלטת.
הכל יהיה בסדר. תסיימי את מה שאת צריכה לעשות בזמן.

והבן שלי הולך למעון, יהיה בן 3.5 בול. קשה קשה קשה אבל מאמינה שזה הצעד הנכון לסיים עם התיק הזה של התואר ולהיות פנויה אליהם ולעוד ילדים שיבואו בע''ה בהמשך. אם הייתה לי יכולת כלכלית נראלי הייתי עוצרת הכל אבל לצערי אין אפשרות שלא אלמד לא אעבוד ונשלם גם מעון. ה' יעזור שיעבור לנו בקלות אמן.חיבוק ❤️

היא תקבל יחס אחד על אחד, את מלוא תשומת הלב, ואמא שמגשימה את עצמה.
זה יהיה לך קשה, זה טבעי, אבל אחרי זמן הסתגלות אני בטוחה שיסתדר. ואם לא - תמיד יש אפשרויות.
בהצלחה!!

את יכולה להכין את הדברים ברמה של רק להכניס לתנור (נגיד לשים את העוף ברוטב כבר וטיימר בתנור לזמנים מדוייקים (שימי לב לזמן חימום של התנור גם .)
או דגים/תפו''א כנ''ל. את יכולה לארגן הכל בשקיות קוקי ואז רק לסדר בתבנית.

או נגיד מרק שכל הירקות חתוכים מוכנים. ורק לשים על האש ולתבל.

אל תשתגעי על דברים שדורשים עבודה לדעתי

עוף מתובל מראש - אפשר להקפיא ולהפשיר בלילה שלפני כן.
(מנסיון - צריך להיות 4 שעות על הפלטה)

דג מתובל מראש - מספיק על הפלטה כשעה וחצי

תפוחי אדמה מבושלים מראש במים ומתובלים - שעה וקצת

קוסקוס עם מים רותחים.

(אורז - יש לי נסיון פחות מוצליח על הפלטה, צריך שהמים יהיו ממש ברתיחה..)

בשר עם תפוחי אדמה וירקות ברוטב - לשים כבר מהלילה על הפלטה כמו חמין..

אבל זה בר על חשבון התםילות או הילדים. אני חושבת שזה שווה שלא יהיה לחץ מטורף לפני. אבל לא לבשל הכל, תזכירי לך שנים שלושה מאכלים

מנסה ללמד עליה זכות שהיא בתחילת הריון ונחנקת מריחות בבית😅

אבל תכלס חחחח

חלילה לא שופטת אותה לרגע.
יכול להיות מליון סיבות, כמו שאפילו אין להם מזגן
ובבית חנוק.

אבל סתם מעניין אותי, איך הייתן מגיבות לסיטואציה כזאת? והאם זה שזה מפריע לי ולבעלי, זה לגיטימי?
אני חשבתי על זה בלב.. ופתאום הוא העלה את הנושא הזה.

אבל לא חושבת שהייתי עושה עם זה משהו כי אני לא מצליחה למצוא מה אפשר להגיד או לעשות בסיטואציה כזאת

כמי שגדלה בבניין, היינו מבלים בחצר בחודשי הקיץ לא מעט.
זה בסדר, בסוף הגינה של הבניין שייכת לכל הדיירים,
והיא שם כדי שינצלו אותה.

נראה שזה פשוט האופי שלה, קצת חטטני וקצת חסר טאקט,
בלי קשר לישיבה שלה בחוץ.
אין ממש מה לעשות לדעתי, פשוט להתעלם מהחטטנות,
לענות קצר ואולי היא תבין..

זאת הכניסה לבניין.. איו דשא או חול
זאת פשוט כניסה, שהם שמו בה את החפצים שלהם

טוב, אולי באמת חנוק להם..
בכל מקרה, תעני קצר ונחמד, מאמינה שמתישהו היא תבין שזה שבעלך מחכה לך באוטו פחות עניינה ;)

הם לא יכולים לשים שם בקביעות חפצים שלהך

זו החטטנות

לדעתי לגמרי לגיטימי
חחח..הזכרת לי...פעם כשעוד גרנו בבנין משפחה אחת שמה בכניסה את המכונת כביסה המייבש ומתלה כביסה...
גם שלל בימבות ומשחקי ילדים

הם שמו מתלים של כביסה.. ובימבות.
ויש שם עוד משחקים של הילדים
והייתה שם בריכה קטנה עם בובה בתוכה, שהייתה מלחיצה אותי כל פעם
חשבתי שזה תינוק שטבע לא עלינו, והם הזיזו אותה,
תחכי אולי זה רק עניין של אוגוסט ויגמר תכף

בחוץ,

וזה לגיטימי שזה מעצבן,

לא נראלי שהייתי אומרת משהו,

אולי לבעלי בחדרי חדרים,

אחרי הכל זה לא שטח פרטי של אף אחד,

ואם תבחרי תוכלי גם את לצאת לשם ולעשות שם כרצונך

 

מרגלת סמויה (בהחלט יש דבר כזה)..
יש לנו שכן כזה גם איכשהו בדיוק שאני יוצאת/חוזרת הוא עולה מהרכב או יוצא מהבית(בדיוק כשאני בקומה שלו)
בהתחלה הייתי עונה בחביבות, מתישהו באמת שמתי לב שזה מוגזם וחדירה לפרטיות(יש לו מצלמה מהחלון אז הוא יודע מתי הלכת וחזרת וקנית רכב חדש), אז פשוט התחלתי להתעלם לפעמים ולא לענות, או להנהן ולומר לילדים במדרגות שאני ממהרת ואין זמן להתעכב.
מעבר לזה אין ממש מה לעשות אולי תנסי קצת לדובב אותה ולהבין מה העניין שהיא כל הזמן בחוץ, עוד מעט חורף מנחם קצת?..

1. שהיא כל היום יושבת בחוץ, שזה מוזר קצת אבל שיביה לה לבריאות.
2. שהיא בוהה וגם אומרת משפטים חטטניים.

גם אני בתחילת ההריון הייתי המוווון בכניסה לבית (פרטי שלנו אבל השכנים עוברים ליד, יוצאים ונכנסים במדרכה צמוד לבית) , היה סגר ובחילות מוות, והשמש החורפית ממש עזרה לי לבחילות, אבל כשמישהו עובר אני מורידה את העיניים, זה סתם לא נעים.

נשמע פשוט אופי חטטני וקצת חסר טאקט, מכירה אנשים כאלו, מצד שני, היא יכולה להיות שכנה נחמדה שאפשר להשאיל ממנה דברים כשצריך, או לשים אצלה את הילדים לכמה דקות כשאת צריכה לקפוץ למשהו דחוף וכד'. זה סגנון כזה שפחות יש גבולות בין בית לבית.

הבהייה בעיקר מפריעה לי ואני תמיד תמיד תמיד שואלת "אפשר לעזור?" או "את צריכה משהו?" אם מסתכלים... ואם אומרים לא אז מעירה...

ועכשיו ברצינות:
אולי יש ועד בית ואם לא אז אתם יכולים לומר לו בעדינות, שזה לא ממש נוח שהכניסה לבניין משמשת לבריכה וכד' של הילדים.
זה שטח שאמור להיות פנוי ונעים לדיירי הבניין להיכנס דרכו הביתה, ולא שיצטרכו לפלס את דרכם בין הילדים.

היא אוהבת לגור ברחוב? שיבושם לה
היא בוהה בך? תבהי בה חזרה.
היא מתערבת לך בחיים? תעני לה
פשוט תתרגלי שהיא חלק מהנוף.
מה את דופקת לה חשבון בכלל..

ברור שלא נעים הקטע עם הבהייה והחטטנות, זה חוסר טאקט ולא נעים..
במשפט הראשון חששתי שאת כותבת עלי..
אני גם חדשה בבניין עם שני ילדים.
ההבדל הוא שאני לא שורצת בחוץ, אבל ממש ממש חסר לי הבחוץ, כי עברנו מבית קרקע עם חצר לבניין..
והרגשתי שלא שייך לפתוח בריכה בחוץ (למרות שביום שהגענו הייתה כאן בריכה) וגם התפדחתי לתלות כביסה, למרות שמדי פעם יש פה בחוץ מתלה עם כביסה... בתור אחת שתלתה המון כביסה בקיץ, פתאום צריך לצאת ולתלות זה בפני עצמו קשה (יותר קל לשים במייבש, אבל נגיד עם כביסה לבנה אני לא מוותרת
על התליה). הפתרון שלי היה לתלות מאחורי הבניין, מתחת לחלון שלנו - אנחנו קומת קרקע.. לא נראה לי מפריע למישהו שם.
בקיצור.. יש מצב שהשכנה החדשה לא רגילה למוסכמות של מגורים בבניין ולא לגמרי מבינה קודים חברתיים ושזה עלול להפריע.
ואולי - היא מחפשת חברה, וזאת הדרך שלה לפתוח בשיחה.. שוב, לא נעים ולא שייך, פשוט מנסה להראות לך נקודת מבט אפשרית שלה.

הילדים שלה במסגרות? אולי עכשיו זה ייפתר

ציר
ואם זה סטטי וקבוע, בגדול זו לפעמים תחושה של צירי לחץ

באלי לשלוח לך פינוק! ואין איך.. אז רק תדעי שאת בלב!

המדריכת כלות שלי אמרה לי לטבול בכל מחיר גם אם יש ריב נוראי
לפעמים דברים מתהפכים לטובה. לא יודעת מה קורה אצלכם, אבל תמיד תמיד תמיד אפשר לפתור גם אם זה נראה שסוף העולם, אז אולי לא היום, אולי מחר... אולי מחרתיים...
ובלי קשר עשית מצווה גדולה של טבילה ❤
שה' יראה את המאמץ שלך, וישלח לכם דרך טובה לפתור את הדברים בטוב

תתפללי לה'
נתבי את כל הכאב לתפילה

הלוואי שהמשך הערב שלכם יהיה טוב יותר ❤️❤️

הלוואי ומהר מהר יהיה טוב!

לא יודעת מה קרה, אבל לפעמים חיבוק אחד עוזר מאלף מילים.
וטוב שהלכת כי זה לא פשוט בכלל לדחות טבילה,
את את שלך עשית
ואלוקים כטוב בעניו יעשה
ובעיני אין מקום לאגו בזוגיות, הוא רק הורס תמיד!
תחזרי לבית תגידי לו שטבלת ותראי שהכל יסתדר
שולחת חיבוק גדול🥰😘.
לא פשוט בכלל אני לגמרי מבינה❣

הוא בכלל לא יודע אפילו שהתחלתי לספור ושאני בכיוון של טבילה
וריגשית אני לא שם. כועסת עליו

מציעה אולי לכתוב לו מכתב עם כל מה שאת מרגישה.
וגם לספר שם שטבלת.
רק אם מתאים לך.
אבל זו דרך טובה הרבה פעמים.
יש לך כוח של נשים צדקניות בערב הזה.

חבל שתתבשלי עם זה. מאוד קשה להתחיל לדבר אחרי הרבה זמן שכועסים אבל ככול ששותקים יותר הכעס והמבוכה מתעצמים...
תנסי לצאת מהלופ הזה. תיהי חזקה!

ממש מבינה אותך שריגשית את עוד לא שם.
אבל לפחות תנסי לדבר איתו על מה את כועסת..חיבוק !
להיות אחרי לידה זה קשה! זה ממש תקופה הישרדותית תנסי להקל על עצמך כמה שאת יכולה

קודם כל הרבה פעמים חרדות מתעוררות תקופה אחרי הטריגר.
אז זה הגיוני.

בשלב ראשון לכבד את החרדה, לתמוך לכבד, לתקף (מלשון תוקף)
להציע דרכים להרגעה: מוסיקה, מקלחת וכו.

לחזק כשמצליחה להרגע. לעודד שזה בעזרת השם יעבור, לנרמל שהרבה אנשים מתמודדים ומצליחים להתגבר.

לא הייתי אומרת לה על המצב הבטחוני שהיה, כי לא בטוח שזו הסיבה. וגם לא כדאי להכניס לה לראש דברים.

ודאי שכדאי לפנות לעזרה מקצועית. דרך הקופה. מאמינה שיש תכניות מיוחדות לתושבי הדרום בסבסוד.
לשאול מה הזכאות.
ואולי במערכת החינוך.

בשורות טובות!

כאדם חרדתי..
לי עוזר שכשאני בחרדה שהסביבה משדרת לי ביטחון והרגעה והרבה הכלה.
נגיד כשאני חרדה ממשהו בעלי אומר לי שהכל בסדר ומשדר רוגע ושהוא לא נלחץ ממני. ועוזר לי בזה שנותן לי אופציות להרגעה ולא לוחץ עלי. (נגיד אם אני מפחדת ממשהו - לדוגמה מאיזשהי נסיעה או החלטה גדולה ..הוא אומר שמקסימום נבטל את זה ולא חייבים לעשות את זה. נותן לי הרגשה של בחירה, של שליטה ומכבד אותי ואת ההרגשות שלי.
וגם עוד משהו- הוא משקף לי את העומסים שיש לי כרגע בחיים ושאולי הם מלחיצים אותי וכו'- עצם ההבנה שלו מה עובר עלי, מרגיע אותי.

אם אני לא טועה אני זוכרת שאת אחרי לידה.. ואחרי הרבה שנים...ואולי זה קשור.. את יכולה להגיד לה . בת שלי יקרה אני מבינה\חושבת שלפעמים כשיש שינויים בחיים שלנו אז זה משמח אבל אולי גם מלחיץ , מפחיד ומוזר.. אבל למרות שילדתי אני פה בשבילך , אוהבת אותך כמו תמיד. ולא משנה מה קורה , אבא ואמא פה , אוהבים אותך ונמצאים בשבילך. שתרגיש שהיא עטופה...

ועוד משהו...חיבוקים- המון המון. ידוע כמפחית חרדה ומרגיע

עם תחילת שנת הלימודים החדשה, משרד החינוך מעמיד לרשותך קו פתוח לסיוע ותמיכה רגשית. הקו יחל לפעול, החל ממחר, מ- 6:30 –20:00 והוא יאוייש על ידי מומחים להתמודדות במצבי לחץ מטעם השירות הפסיכולוגי ייעוצי.
מספרו של הקו: 6552* , שלוחה 5
ימי הפעילות של הקו לאחר ה-1.9: א-ה, בין השעות 20:00-8:00
בימי שישי הוא יפעל בין השעות 14:00-8:00

היתה לפני כמה ימים אזעקת שווא מלחיצה ביותר (אם היה אצלכם) אז אולי זה עורר את זה.
בכל מקרה, חופש גדול, התחלה חדשה, תקופה של שינויים וגם קורונה, לגמרי יכול להכניס למתח נוסף.

ממש קשה לי עם זה, כי אני שניה אחרי לידה, גם ככה חסרת סבלנות ורציתי להנות מהתינוקת. ופתאום צריך להתייחס אליה, ולהרגיע את הגדולות שכועסות עליה.

היום באמת חיבקתי אותה כל פעם שהרגישה מצוקה
ונראה שהיה יותר קל

זה קורה לה רק בלילה. איך שמגיע הערב מתחילות החרדות. יום שלישי ברציפות
ויודעת שככל שחווים התקפים מפחדים מההתקף הבא. השאלה איך אפשר לצאת מהמעגל הזה לפני שנקבל עזרה מקצועית

מתחילה לבדוק את הנושא של פסיכולוג ילדים

קודם כל - משמח לשמוע שהיא הולכת להיכנס לגן שפתי, זה נשמע לי ממש טוב - קודם כל בשבילה. בעז"ה מקווה שיהיה שם צוות טוב והיא תוכל להתקדם ולפתח את היכולות שלה.

אבל אם בעלך ימשיך לעבוד באותו אופן, רק אחרי הצהריים עד הלילה, זה באמת קשה להמשיך ככה.

באופן אישי אני חושבת שכן הייתי פותחת איתו את הנושא, ומנסה לחשוב איך אפשר להתאים את המצב.
עד עכשיו זה היה לכם טוב שהוא היה בבית בבקרים כי ככה הוא יכל לשמור עליה (וזה באמת מדהים אבא ששומר באופן קבוע על ילדה קטנה כל יום, ממש לא ברור מאליו...).
אבל עכשיו זה באמת יותר מורכב, כי ככה גם אתם לא נפגשים, ובעצם הוא גם לא יהיה כבר כמעט עם הילדה, כי בבוקר היא כבר לא תישאר איתו.
אבל עכשיו הוא משוחרר בבקרים. אולי אפשר לחשוב על צמצום המשרה של מה שהוא עושה אחרי הצהריים, כדי שלפחות בחלק מהימים הוא כן יחזור מוקדם יותר, ובמקום לחפש משהו לבקרים שעכשיו התפנו לו?
אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט, כי הוא אוהב את העבודה שלו,ו לא תמיד קל למצוא עבודה אחרת שמתאימה למה שמחפשים, אבל אם לפחות הוא יבין שזה הכיוון, אולי זה כן יאפשר לו לחשוב גם בצורה מעשית.

בהצלחה!

באמת ממש מבאס בקושי להתראות. גם אצלנו זה ככה רוב השבוע. מבינה אותך. אולי לעשות חושבים ולחפש פתרונות יצירתיים. למשל בוקר זוגי פעם בשבוע עד 11. ואז לעבוד. אנחנו גם ממש מנסים למצוא רגעים. חוץ מזה חוג או משהו שיעשה לך טוב, חובה. שמחתי לשמוע על הגן השפתי! בהצלחה רבה

זה מאוד מבאס אבל זה לא כל העניין,
עברנו לשפלה לפני מספר חודשים (רק שם יכולנו לרכוש דירה במחיר סביר איכשהו), עיר לא חזקה כלכלית, אבל האזור עצמו דווקא נחמד - יש ממול מושב (כך שיש נוף), שקט והשכנים - לא שומעים אותם..

הבעיה היא שאני פחות מתחברת, אני רגילה שהכל במרחק הליכה, שהכל קרוב.. בתי קפה, חנויות, רוצה להיפגש עם חברה לוקחת אוטובוס סמוך..

כאן אין כלום, יש כאן מרכז מסחרי קטן, כמה גנים, מאפיה וזהו.. כל מקום מצריך נסיעה של 40 דקות ואין לי כוח וסבלנות לזה.. בייחוד לפקקים של אחה״צ.
אין כאן אף סטודיו, מכון כושר או חוג כלשהו, אין כאן בריכה -הכל מצריך נסיעה של חצי שעה..

אין לנו כסף לקנות במקום אחר, ואני מתחילה לחשוב על למכור את הדירה הזו ולחיות כל החיים בשכירות, אבל עד שנמכור ונמצא משהו אחר.. אני חושבת על זה ובא לי לבכות..

ד״א אני כל הזמן אומרת לבעלי: ״רוב האנשים לא עובדים בשעות הפוכות״ אז התשובה שלו היא : ״איך את יודעת?״ אמרתי לו (סתם כדי לבחון) : ״אני מתפטרת מהעבודה שלי, אני לא יכולה להמשיך כך״ אז הוא ענה: ״זה אומר שאאלץ לעבוד בבקרים ומיד לאחר מכן להמשיך להדרכות״
אצלו זו אהבה.. (הוא מדריך ילדים / נוער בחוגים שונים).. הוא לא באמת מבין שזה לא דבר רגיל לחזור כל יום ב-22:00 בלילה הבייתה. (יש לו חבר שעובד ברשת גדולה והוא גם לרוב מסיים ב-21:00 כל יום)

לנסוע חצי שעה לכל כיוון כדי למלא את עצמך זה לא נורא. לעבוד מאוחר זה לא חריג ממש. אבל כן הרוב חוזרים מוקדם יותר וזה לגמרי מבאססס. ואולי באמת לדבר בנחת. אולי שיעבוד חלק מהבקרים ויוריד שני אח''צ. זה עדיין משאיר לו מספיק ימים לעשות מה שהוא אוהב אבל זה יעשה ממש הבדל גדול!!

על התגובה 💜

שיש לך צורך משמעותי בפנים ואת מצפה שהוא איכשהו יעבור מעצמו..

כרגע יש לך מציאות חיים שמאתגרת אותך-

עבודה+
להיות עם הילדה אחה''צ כל יום לבד+
חוסר זמן לזוגיות


משהו פה צריך להשתנות כדי שיהיה לך טוב
חיכית מספיק זמן כדי שהקושי ישתחרר מעצמו

יש לנו צרכים. פיזיים ונפשיים.
וצריך לראות איך מספקים אותם

נשמע שהעבודה שלך היא נתון- שאת עטבדת בשעות סבירות
אז בזה לא נוגעים.
בזמן עם הילדה אחה''צ- סה''כ רוב האמהות ככה..אם קשה לך שזה כל יום- אז בבקשה לקחת בייביסיטר אחת לשבוע לשעה אפילו ולצאת להתאוורר ,לעשות הליכה..וכל דבר שאת אוהבת.

את זקוקה להתמלא בעצמך- להגדיר זמן קבוע ולהשקיע בו- ללכת לחוג אחד בשבוע או לבריכה או לפגוש חברה או כל מה שכתבת. גם במחיר נסיעה של חצי שעה..זה לא כ-ז-ה מטורף כשאת מבינה כמה זה יטעין אותך למשך השבוע כולו.

ודבר אחרון
הזוגיות

תשמעי .גם לנו היתה פעם שנה מטורפת שבאמת אף ערב סעלי לא היה בבית או שאני לא- ונפגשנו בשבת..בלבד..
זה באמת לא קל נפשית. לפעמים הרגשתי בודדה..שקרו לי מלא דברים בנפש ואין עם מי לשתף..
אבל אצלינו זה היה מבחירה של שנינו בשנה הזאת להשקיע בכל מיני דברים. זה היה ממוקד לשנה ומבחירה משותפת ומפרגנת אחד לשני.

אבל כמציאות קבועה...חייב לדאוג לאיזונים ..אי אפשר לצפות מעצמינו להיות יכולי כל לאורך זמן בלתי מוגבל.אי אפשר להתעלם מצרכים נפשיים אמיתיים לתמיד

וכשמבינים את זה יחד
שהצורך בתחזוק הזוגיות הוא הכרחי
אז מוצאים דרכים יצירתיות לאפשר לו לקרות

שיום אחד יוותר על חלק מהחוגים או מה שמעביר ויחזור בשעה 7 נגיד במקום בעשר ויהיה לכם ערב זוגי
או
שבוקר אחד את תתחילי לעבוד שעתיים מאוחר ויהיה לכם בוקר זוגי

כן גם במחיר של פחות כסף במשכורת.
המשכורת נועדה לשרת אותנו. לא אנחנו אותה....

איפה אתם עושים את הבדיקה?
ממליצה ללכת למרכז בריאות הילד, שם האחיות אמורות להיות מומחיות ולעשות את זה יחסית בקלות

ממש לא כל אחת.

ויש כמה אחיות, 2 עשו בעבר מצויין והכל היה מעולה.
עם האחות הזו זה פעם ראשונה. אוף. כל פעם יש מישהי אחרת. אי אפשר לדעת מראש מי תהיה..

מקווה שבהמשך ילך קל יותר , מקווה שתפלי על אחיות מוסמכות יותר שיתקתקו ויצליחו על הפעם הראשונה.

אבל בגיל הזה עושים באצבע הבן שלי בן 4 ועדיין לוקחים לו מהאצבע 

זה נשמע לא הגיוני בגיל כזה קטן

איזה בדיקת דם צריך.
ספירת דם אפשר מהאצבע, אבל יש דברים שאי אפשר.
כשהבן שלי היה בן יום עשו לו בדיקת דם מהווריד, כי זה מה שהיה צריך

קשה לחשוב על זה

תודה על ההסבר

 

דבר ראשון, גם לדעתי תנסו רופאה.
הילד שלי ככה..גם צריך מעקב קבוע וגם סובל מאוד.
מבינה ממש את הסיוט שלך!
מאיפה לקחו לו דם?
בגיל הזה זכור לי שהכי פשוט היה מהוריד ברגל.

בגיל שלו זה הרבה יותר קל.
מלמטה ברגל.
זה נשמע קשה יותר, בפועל גם קל יותר למצוא את הוריד וגם פחות תזוזה.


(ויש שוני עצום בין רופאה/אחות מוצלחת במיוחד לבין סתם אחות. מניסיון כואב תרתי משמע..הבן שלי כבר כמעט בן 6, ועדיין הרופאה המדהימה שלנו לקחה לו לאחרונה בעצמה, וזה היה פשוט בלי שום השוואה לסיוט הרגיל כשהולכים למי שיוצא).

שלחנו את כל תוצאות הבדיקות דם לבית חולים ששם רוצים לבדוק... וב"ה זה הסתדר גם בלי הבדיקה שנפסלה (סומכים על הזו שעשינו חודש לפני...)

אז מחכים לתור שלנו (בטח קצת לפני התור יירצו עוד בדיקות, אבל לפחות יש קצת הפוגה עד התור.)

ושנעבור את זה בקלות ובמהירות!

סוג של אנמיה והיו עושים לי בדיקת דם בעורק הראשי בצוואר... אמא שלי נחרדת מזה עד היום...

אבל בגיל צעיר יותר.
אני חושבת שמעל גיל שנה כבר לא לוקחים מהצוואר.

הפיתרון שלי לבעיה הזו זה לשלוח את בעלי עם הילד.
וכשהוא חוזר אני שואלת איך היה, והוא תמיד עונה בשיא השלווה: בסדר גמור. הוא בכלל לא בכה, או: בכה ממש שניה ומייד סיימנו, בקיצור לא עושה מזה סיפור כמוני.

מים מורתחים בכל מקרה מותר לתינוק לשתות, אז גם אם אין צורך, לא יקרה כלום אם יתווסף למנה שלו כמה טיפות בודדות שכנראה גם לא מורגשות

אם זה לא יעזור אז היתי או מבררת טוב על לידת עכוז
או ניתוח יזום..

זה באמת מצב ממש לא נעים..מבינה אותך לגמרי

והשקענו כל כך הרבה כסף בהיפוך במים 😑
באמת שאני מנסה לא להתלונן, אבל קשהההה לי 😪

בעיני שווה לנסות- זה עזר להרבה שאני מכירב

מכירה מקרוב שעזר מאוד מאוד גם להיפוך וגם לביסוס.

תתייעצי איתה אם מיעוט מים משפיע על היעילות של זה (הגיוני שכן אבל אולי בכ"ז יש סיכויים טובים)

זה לא פולשני, גם לא במגע חיצוני, אז אין בזה סיכון ולא כואב
אם את רוצה יש לי המלצה למישהי מדהימה בירושלים אבל היא בטח מכירה גם בעוד אזורים

קרה לי בהריון הנוכחי שהקטן החליט להתהפך לעכוז בשבוע 36!!

הרגשתי שכל העולם חרב עליי. פתאום דיברו איתי על כיון כזה ועוד אחד.. ולא רציתי אף אחד מהם

התפללתי המון המון המון!! בדקתי ספרים הפוכים

חשבתי לבדוק מזוזות..

ובשבוע 37 חזר לראש!

זה היה נס ענק וגלוי

ועד היום אני בהודיה ענקית לבורא עולם שעשה איתי חסדים כאלה. שום דבר לא מובן מאליו

יש לנו אבא שמקשיב, וזמין. תתפללי אליו יקירה!! ואם בכל זאת לא הולך, כנראה שזה רצונו.. וזה לטובה

חיבוווווק!

ומעלה לך עוד נקודה
נראלי ש@מתואמת כתבה כאן שאצלה אחת העובריות הייתה עכוז ולא הצליחו להפוך. בסוף היא נוחדה עם חבל הטבור כרוך...
וייתכן שזו הסיבה שלא התהפכה..

(אני בד"כ לא אוהבת לכתוב את הסיפור שלי בשרשורים כאלה, כי אני יודעת שאותי בזמנו זה דווקא היה יכול לייאש... אבל כן, לפעמים יש סיבה לכך שהעובר לא מתהפך. זה כנראה נדיר, אבל בכל זאת...)

בלידה האחרונה שלי עברתי 2 היפוכים ולידה מיידית אח"כ ע"מ שלא יתהפך שוב,

ובאמת נולד תינוק עם חבל הטבור כרוך פעמיים על הצוואר. להפתעתי המיילדת לא התרגשה מזה בכלל..

זה מסוכן באמת או שזה רק נשמע מפחיד?

 

היו לי כמה ילדים ככה, והם נולדו בלידה רגילה.
מה שהיה לבת האחרונה שלי (@מתחדשת11 - מדייקת את מה שכתבת) זה קשר בחבל הטבור. קשר ממש, שיכול להיות שנבע מההתהפכויות הרבות שלה ויכול להיות שממשהו אחר.
כשיש קשר בחבל הטבור - בלידה רגילה הוא עלול להימתח בצורה כזו שלא יגיע חמצן לעובר כל עוד הוא לא יצא, ואז זה מאוד מסוכן. (מקווה שאני מדייקת, זה מה שהסבירו לי פחות או יותר אחרי הלידה - ולא הייתי באיפוס מלא אז, כמובן...)

לדעתי לנסות היפוך חיצוני לא יזיק,
מקס' לא ילך...

בקשר למיעוט מים - תנסי לשתות הרבה. רופא אחד אמר לי את זה וכל השאר לא האמינוו שזה נכון, אבל כשהייתי שותה הרבה לפני האולטראסאונד המים היו בגבול התקין (עד שבסוף כבר לא, אבל כן במשך דבוע שבועיים זה עזר)

ואם בודקת לידת עכזו תבררי אם במנח כזה של העובר - רגליים ישרות בכלל מוכנים לנסות, כי יש מצגי עכזו שונים.

הרבה הצלחה,
ותזכרי שהכל מאיתו יתברך.
אם העובר לא מתהפך כנראה שנכון לו ככה וזו הדרך שלו לבוא לעולם. את באה לשמור עליו והוליד ילד בריא יותר מאשר חווית לידה רגילה...

אם זה חריג מכל מה שהרגשת עד עכשיו את יכולה ללכת לבדוק ולהירגע שהכול בסדר בעה

אין מצב אחרת
אני גם לקחתי כדור שהיה כל כך מסריח, באמת לא הבנתי מה ההגיון 🤷

במילא יש לו קו כזה באמצע

קראתי פעם גם שלחצות את הכדור לא טוב

בסדר

פשוט לוקחת חומצה פולית ויטמין בי12 וברזל בנפרד

הציעו לי לקחת מולטי ויטמין של אלטמן, יותר גרוע.

אני פשוט לוקחת כל מיני דברים בנפרד...

אבל אז נהיה לזה טעם.

לי יש כזה וזה כמו סוכריה כל בוקר..
לא אוהבת את ההרגשה של לקחת כדורים כל יום אס ככה יותר נחמד לי

של מקסי הלט

מספר טלפון
יש להם נקודות מכירה בכל הארץ תבדקי איפה הכי קרוב אלייך
כדאי להתקשר בבקרים

במיוחד אם את במוזה של בחילות והקאות, בשניה הראשונה מתוק אח"כ טעם של קיא לטעמי...

אף פעם. לא מצליחה להתמיד! הוא כזה מעצבן

גם גדול וגם טעם וריח כאלו לא משו....

תנסי לחצות לשתיים

שאת לוקחת אותו.
לי אישית אין בעיה עם כדורים גדולים אבל אם אני לוקחת את הפרנטל ביום אני מקיאה מיד אחר כך.
לוקחת רק בלילה לפני השינה כשהקיבה מלאה מכל האוכל של היום ואז זה עובר בשלום.

כיף שאת קופצת מידי פעם💕

אפשר לשמור חלבונים בהקפאה עד חודש

רציתי רק עד ליום שישי..

נשמע לא פשוט...

אבל ברור שאת אמא טובה וברור שהוא אוהב אותך!

מותר שיהיה קושי גם מול הילדים שלנו, וגם בלי עניין רפואי סבלנות מול הילדים שלנו לא תמיד קיימת...
גם אם מול אנשים אחרים כן.

נשמע שלי שהחוסר סבלנות מגיע מהכאב שלך.. מב שמראה כמה שאת כן אוהבת אותו.

בעז"ה עוד יגיעו זמנים טובים ורגועים יותר

אבל גם עכשיו, כשקשה, את אמא טובה! אל תשכחי את זה!

או בייביסיטר ששמור עליו כדי שתוכלי לצאת להתאוורר או מישהי שתשמור עליו אפילו שאת בבית לידו והבייביסיטר משחקת איתה...
זה טוב שאת שמה לב לרגשות האלה כבר עכשיו ולא כשהמצב עלול חס וחלילה לצאת מפרופורציה...
ולגבי האמא שאת, אהובה! זה בסדר גמור! זה לא יוצא דופן, ואני מאמינה שהתינוק מרגיש פי אלף את האהבה שלך ❤❤❤

אם אין יכולת כלכלית לבייביסיטר אז אפשר לפנות לארגונים ששולחים מתנדבות🤗

את הבאת אותו לעולם, את ילדת אותו, את מטפלת בו ודואגת לו, חושבת עליו וגם מאבדת את הסבלנות בגללו... אני לא חושבת שתינוקות בגיל אפס מרגישים אהבה אבל בטוחה שהוא מחובר אלייך, סומך עלייך ושמח שאת מספקת לו את הצרכים שלו. גם אם את לא מושלמת, גם אני לא ואף בן אדם לא מושלם.
הרבה יותר קשה להיות סבלנית כל הזמן כשהילד שלך תלוי בך כל רגע, לא מישהו אחר שאת מגייסת כוחות עד שהוא יחזור לבית שלו... אני מזדהה מאוד עם הרגשות האלה, גם אני לפעמים כשהקטני נרדם מתמלאת מצפון שלא הייתי מספיק איתו ובשבילו. ולפעמים כשהוא בוכה ואני שניה מסיימת לקרוא משהו בפורום ואז הוא בוכה יותר, אני מרגישה מאוד רע עם עצמי. אבל אני אמא טובה! אני נותנת לו הכל! אני בטוחה שהוא יודע שאני פה בשבילו ושמח כשאני מרימה אותו ומחבקת אותו אפילו אם זה בדקה איחור...

לא פשוט בכלל להיות טרודה בעניין רפואי.
אני חושבת שיש פה גם איזשהו מימד של אובדן חלום של שלווה ונחת ולגדל את הילד בלי בלת"מים..

את אמא מקסימה ומצויינת לילד שלך!!
מאוד הגיוני שקשה להיות בכזה מצב, אז תהיי סלחנית לעצמך, תכילי את עצמך.

אם תפרקי את המצפון לגורמים יצא לך מצפון=אני כל כך אוהבת את הילד שלי, כל כך קשורה אליו, כל כך רוצה שיהיה לו טוב, אבל אני לא מצליחה להיות בדיוק כמו שתמיד חלמתי ואני פוגשת את הקושי והחוסר סבלנות שלי באימהות.

אחרי שפירקת לגורמים- לכי רק עם החלק הראשון, המצפון מגיע מאהבה, מדאגה. ושתיהן זה בלב, גם אם לא יוצאות החוצה..
ואת זה הילד שלך מרגיש טוב טוב כל הזמן!!

אם זה שמרים, לדעתי אבוד.
אם זה פריך\בצק עוגיות, נראה לי שזה בסדר.
והוא הפשיר במקרר או בחוץ?

באסה...
ותודה על התגובה!

אבל בטח יגיעו מנוסות ממני ויעזרו.
בכיף!

אם יש ריח חזק של שמרים, אז כנראה הוא החמיץ.
לא בטוח שהוא התקלקל

אפשר להשתמש בו

הייתי מנסה להתפיח בחוץ ולראות אם תופח, לפני שמתחילה לאפןת

אבל אפשר לשמור בצק שמרים בקירור גם כמה ימים.

יש מתכונים שעושים את זה בכוונה..

 

הייתי מגגלת על זה קצת לראות מה מסגרת הזמנים שנותנים בד"כ

מקסימום מכינה חלק [ואז החיידקים מתים] והכי גרוע מגלה שהחמיץ..

 

אם כמובן לא תכננת להכין משהו מטורף..

מנסיוני בצק שמרים אחרי הפשרה לא כל כך נח לעבודה, מתאים בעיקר למאפים שטוחים שגם ככה לא דורשים הרבה התעסקות.

 

 

טוב אולי אנסה באמת, תודה 👍

תשלחי לי, שיהיה עם זיתים.
תודה.

ממש הצחקת אותי😅

ציחקקתי לי בקול

אם יש להן מטבח שהן אוכלות בו,
אז הייתי קונה משהו משותף לכולן כמו- נס קפה, כמה ממרחים שווים, תה בטעמים, קרקרים. משהו שיוכלו להתפנק עליו במהלך העבודה.

אוכל מפנק זה תמיד כיף

חבילתתפוחונים או משהו כזה

מחזור ראשון אחרי נובהרינג.
אחרי מחזור דמה כמו שכינית זאת.
מגיע ביוץ כרגיל.

אני לא מבינה גדולה בהורמונים אבל
מחזור מגיע שבועיים *אחרי* ביוץ
אז הביוץ אחרי הדימום כשמפסיקים את המניעה, הוא ביוץ לכל דבר, לא "ביוץ דמה"

תודה רבה לך ולשאר!!!
אז בעצם לא חייב להגיע מחזור ראשון אחרי הדמה?

נניח התהליך הוא: הפסקת מניעה.
דימום דמה.
ביוץ.
הריון.

בלי לחכות למחזור הראשון? הבנתי נכון? או שחייב מחזור ראשון אחרי הדמה ( פעמיים טבילה אחרי הפסקת המניעה בעצם) ואז יש סיכוי?

וכמובן היא לא מצפה ולא כלום... בעז"ה

לא חובה שיגיע המחזור האמיתי.

טבילה אחת שבה הפסקתי את הגלולות ומיד הריון

אבל שלא תתאכזב אם לא.
לגוף לוקח זמן לחזור לעצמו.

שהמחזור הוא תוצאה של הביוץ ולא להפך.
זאת אומרת שאם היה ביוץ, ולא הייתה הפרייה, שבועיים אח"כ יגיע מחזור. הוא הסיום של התהליך, לא ההתחלה.

כשהיא תפסיק את הגלולות היא תקבל מחזור דמה אבל אחריו הגוף יתחיל לחזור לפוריות ולבייץ רגיל. מה שכן, צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שהסדר הרגיל קצת ישתבש וייקח לה זמן לבייץ.

אצלי למשל, כשהפסקתי את הגלולות, קיבלתי מחזור רק אחרי 35 יום. זאת אומרת שבייצתי לא ביום ה-14 אלא ביום ה-21. לקח לגוף זמן להתאפס על עצמו.

וגם אח"כ המחזור לא חזר להיות סדיר כמו שהיה לפני הגלולות.

ממליצה ממש להעזר בשיטת המודעות לפוריות- לשים לב להפרשות וכו' כדי לנסות לזהות את הביוץ. בעיני, פחות בשביל ההריון אלא יותר בשביל לדעת לצפות מתי יגיע המחזור.

ברוכה השבה

פעם אחת כשהיונק היה בן חצי שנה בערך, והוא ינק בכיף עד גיל שנה וחצי, ובפעם השנייה כשהיונקת הייתה בת שנה ורבע בערך והיא עדיין יונקת, גם אחרי שהפסקתי את הגלולות
בקיצור, כנראה זה אינדיבידואלי, אבל בהחלט ייתכן שאם ההנקה כבר מבוססת מספיק אז היא לא תיפגע במעבר למשולבות.
(אגב, אני עברתי למשולבות בעיקר כי התחילו לי דימומים עם הגלולות של ההנקה. לגבי חוסר חשק וכד' - לא תמיד זה קשור לגלולות... זה יכול להיות קשור גם להנקה עצמה. אבל את הניסיון את חייבת לעשות)
בהצלחה יקרה!

באיזשהו שלב כבר לא יצא כלום.
התייבש לחלוטין.
ולקחתי אותן כ4 חודשים אחרי הלידה.

וכן גם אצלי ההתלבטות בעקבות דימומים ..
שאוסרים אותנו. ,(לא קשור לחוסר חשק)

הלוואי שגם אצלי זה לא יפגע בחלב

וזה גמר לי את החלב לגמרי (לא מראש היה הרבה...)

כמובן רק במקרה והבדיקה שלו יוצאת שלילית

אם רק הוא הייתי שומרת ממנו מרחק (לא בידוד הרמטי) והולכת

הייתי שומרת ממנו מרחק, נמצאת לידו רק עם מסכה, לא נמצאת איתו בחדר סגור יותר מרבע שעה וכו..
ואז הייתי הולכת לחתונה..
ולמחרת בבוקר נמצאת איתו כרגיל..

יכולים להידבק. קצת קשה לבנות שתהיה לו בדיקה שלילית. הם יהיו עם הרבה אנשים, באומן בטח לא יקפידו על ריחוק או מסכות. אם הם יפגשו מקומיים אז סיכוי להידבק עולה פי כמה כי מקומיים מאה אחוז לא מחוסנים.

כמה זמן.

רק הוא חוזר אני לא נוסעת איתו.. והחתונה בחוץ וגם ככה מתכננת להגיע רק לחופה ולשמור ממנו מרחק לא ממש יתאפשר כי הוא צעיר ויצטרך חיבוק שלי אחרי שבוע מרחק. בכל מקרה בחתונה אשמור מרחק מהאנשים ובגלל שאני באה רק למזל טוב ולכבד זה נראה לי בסדר וכמובן אשאל את הקרובת משפחה ששלה החתונה אם מקובל עליה.

1. יעד הנסיעה- שתרצי או לא הולך להיות מדגרת קורונה רצינית ביותר
2. הילד שלך שנוסע אם אני לא טועה קשה לו קצת עם שמירה והקפדה על הכללים?

לא יודעת אם לא הייתי נוסעת, אבל יוצאת מנקודת הנחה שאולי נדבקתי ומקפידה על מרחק גדול ומסיכה, ככה גם אם נניח הוא חיובי ומדביק אותך ואתם מגלים זאת בדיעבד (אין דרך לדעת זאת ביום ההדבקה עצמה) זה בעצם לא משפיע על אף אחד בחתונה.

ולא לא קשה לו במיוחד עם הכללים אסצ בכל זאת ילד.. והם יהיו בדירה נפרדת ובפורום ממש מצומצם.וכן כנראה שאנקוט במשנה זהירות כדי להימנע מלהשפי על אחרים

אבל הסיכוי יורד..

אני הייתי הולכת.

תכלס. גם אם הוא חיובי
את לא נהיית מדבקת אחרי פחות מיום.

בכל מקרה לא הייתי מתקרבת לאף אחד בחתונה (בגלל התחלואה..) ומי שכן הייתי מתקרבת הייתי מיידעת שזה המצב שיקח בחשבון.

ורק אחרי כמה ימים יהיה חיובי, מכירה מישהו שזה קרה לו...
אז הייתי הולכת רק אם לא הייתי נפגשת איתו בכלל מאז שהוא חוזר (לא יודעת אם זה אפשרי...)