). בנוסף, למיטב זכרוני אם התינוק/ת לוקחים מוצץ זה כבר לא נחשב הנקה מלאה לחלוטין. אם אתם לא מעוניינים בהריון נוסף כדאי להוסיף אמצעי מניעה.שמש בשמייםנועה נועה זה באמת חשובשמש בשמייםגם אני על הנקה מלאה וחזר לי המחזור כרגיל
כמהה ליותרמניקה הנקה מלאה...
ראיתי שכתבו לך פה לגבי מוצץ, אז הבת שלי באמת לוקחת מוצץ וגם יושנת בלילה כמה שעות רצוף... אז כנראה לכן חזר לי המחזור
מתפללת על כולם כל הזמן.
יש כוכבים יותר ויש פחות
כי לי למשל כשיש פטריה אז יש גם הכתמות או דם ממש..
עובדת מהבית, שקועה בכתיבת קוד של תכנית מסובכת,
בעלי לקראת יציאה מהבית - "תכיני לי סנדוויץ' ליציאה, בבקשה".
אני מרגישה את עצמי נקרעת בין 2 הרגשות סותרות שעולות בי:
1. סליחה?? אתה לא רואה שאני עסוקה מאוד כרגע, שקועה ומרוכזת?? אני אישה עצמאית, הייטקיסטית ועסוקה, תתכבד להכין לעצמך.
2. מצד שני - אני מוצאת שיש בי איזה שהוא צד נקבי, עדין, נוטה לטפל ולטפח, אפילו קצת כנוע. אז מה אם אני באמצע משהו? הוא קורא, אני באה. (כשכוש קטן בזנב...)
ברור שבדור של היום, הצד השני לא מקובל בעליל. אך אולי זה יהיה הניאו-פמיניזם?
אני לא יכולה להתכחש שקיים בי גם מין צורך, קצת מודחק, להתבטל אליו.
אשמח להארות ותובנות שלכן...
פעם היה לי גם, במשך 14 שנים כל הזמן פטריה חוזרת!
עד שלפני שנה 'קפצתי' לאיזה רופא לשאלה לא קשורה, ואז שאלתי אותו גם על זה.
הוא רשם לי אגיסטן נר חד פעמי של 2% (500 MG) ואמר לי להשתמש פעם בשבוע למשך 8 שבועות מניעתי.
האמת? השתמשתי רק פעמיים - שבועיים רצוף ומאז ועד היום (כבר שנה!!!) אין לי פטריה! זה היה בדיוק לפני כיפור שנה שעברה..
דר' אושרית ברט
דר' חנה ספיר
יש בקישור הזה רשימה של רופאות לפי אזורים וקופות חולים
כל אחת בהתאם לאיפה שהיא מקבלת, אם זה בקופת חולים אז דרך הקופה.
השקט הזה ומה שלומך?כי אם הייתה פריקה בגיל קטן, אז עד גיל 5 יש רגישות באזור ונטייה לפרוק שוב.
מגיל 5 האזור מתחזק.
זו ההוראה שקיבלנו מהרופאים לגבי שני ילדים שלנו שפרקו.
אחת מהם אכן, הספיקה לפרוק כמה פעמים עד גיל 5...
במפרק ואז יותר כואב וקשה להחזיר
באותה השנייה היא הפסיקה לבכות.
חכי תראי מה יהיה מחר.
מבחינתי אין כמו הבית ובטח כשאין על מי להפיל להרדים את הילדים במיטות לא שלהם.
באמת אחרי לידה זה יותר מורכב, הייתי אולי נוטה כן להתארח אבל רק אם ממש תהיה לך עזרה.
וגם לשקול אופציה אולי להזמין אחות או זו"צ אלייך
גם אני הייתי בטוחה שהצירים שלי יגרמו למשהו, אבל לא...
האמת שכנראה תלוי בעוצמת וכמות הצירים.
היה לי צירים מחודש שמיני - פעם בשלוש ימים בערך למשך 3 שעות והם לא היו מאוד חזקים -הצלחתי לתפקד תוך כדי,
אז אני מניחה שאם יש צירים יותר אינטנסיביים מזה - זה אולי כן אמורר לגרום לקיצור...
איזה שבוע את?
הלכת להיבדק?
איפה הכי זול לקנות שקיות לחלב שאוב?
תודה לכל העונות..
פחות מתאים לי כוסיות וכו'..
כללית, מישהי יודעת אם יש להם בזול? לכמה יחידות?
ותודה רבה יקרה על התיוג 🙏🌹
רק עכשיו רואה את ההודעה...
קודם כל מציאות של החופש הגדול, ועוד אחרי השנתיים המטורפות שהיו לכולנו - היא מציאות לא נורמלית, ואת אמא נורמלית וטובה שבעל כורחה נמצאית במציאות לא נורמלית והכוחות (או יותר נכון חוסר הכוחות) בהתאם...
הייתי מציעה לחשוב על אפשרות של לעשות שיחה עמוקה וטובה עם הילדים -
או עם כולם ביחד, כמו שיחה משפחתית כזו,
או שיחה אישית עם כל ילד וילד,
ולהפוך את זה לאירוע משמעותי, עם כיבוד, עם תכנון זמן מראש וכו' -
ובשיחה ממש *להקשיב* לכל אחד ואחד מבני הבית עד הסוף,
לשמוע מה הם היו מציעים
להשמיע כמובן איך את מרגישה
מהם הכוחות שלך, מה קשה לך, מה היית רוצה שיקרה וכן הלאה...
ולהעביר את הכדור אליהם - לשמוע מהם מה הם מציעים,
ואז אפשר לסכם את הכל בדף גדול ולתלות על המקרר,
למשל - שיציעו כולם במן סיעור מוחות כזה - מהן האפשרויות שלי כאשר אני משועמם?
ואז רשימה של דברים שיוכלו ללכת אליה כאשר זה רלוונטי...
אפשר גם באותה שיחה לציין שיש בבית זכויות וחובות לכל דיירי הבית -
וממש לפרט מהם הזוכיות של כל אחד - וכל המרבה הרי זה משובח
שיראו ממש במוחשי כמה הם מקלים,
וכמה גם הנתינה היא לטובת כלל הבית וכמובן גם לטובתם כי המשפחה היא יחידה שלמה שמורכבת מכל חלקיה, ועל כל אחד מהחלקים הללו לתרום את חלקו בכדי שיהיה נעים לכולם לחיות בבית...
אפשר בשיחה הזו להכניס את "רמזור הגבולות" -
להכין כל המשפחה בערב נינוח את רמזור הגבולות ולתלות אותו בבית (לקחת בריסטול או דף גדול ולצייר מעין רמזור):
החלק האדום - לכתוב את ובעלך 5 קווים אדומים בבית
החלק הכתום - נתון למו"מ בין ההורים לילדים - לכתוב בערך 10 דברים שאפשר לדון עליהם
החלק הירוק - לכתוב כמה שיותר דברים שמותר בבית, שהם "הזכויות" של הילדים - כל מה שמותר לכתוב בירוק.
כאשר המטרה היא גם שהילדים יראו כמה כן מותר ויש להם
וגם ילמדו להעריך את הטוב ולא לקחתו כמובן מאליו
וגם יקבלו פרופורציות נכונות שיש המון המון מותר ור'ק קצת אסור...
בחלק הכתום של המשא ומתן - לברר דבר דבר בשיחה רגועה מול הילדים.
לומר על כל דבר בנפרד מה את חושבת - עד הסוף
ולשמוע את הילד/ה (כל ילד בנפרד כמובן) - עד הסוף.
לראות שהילד לא מוסח ולדבר בגובה העיניים שלו עם קשר עין ובזמן פנוי ורגוע מהפרעות,
לשאול אותו, "מה אתה חושב על זה?"
ולשמוע אותו עד הסוף
ואז לשאול" ומה אתה מרגיש עם זה?
ומה עוד את מרגיש?
בצורה הזו הילד ירגיש שמקשיבים לו, עד הסוף, שמבינים אותו,
שנותנים מקום גם למה שהוא חושב ומרגיש וזה מאוד מאוד חשוב...
ואז לכתוב ברשימה את כל הפתרונות שעולים לשניכם
ולראות איפה כל אחד יכול לבוא לקראת השני
ולסמן לפחות אפשרות אחת שמוסכמת על שניכם.
ואת האפשרות הזו - לעשות!
וחשוב ביותר - לסכם מראש ויחד איתם מה עושים אם הילדים לא יעמדו בהתחייבות ובאפשרות הזו.
גם - לומר לו לבחור מבין אפשרויות ולהציע אפשרויות משלו - מה יקרה אם לא יעשה זאת - ולבחור דבר אחד שיקרה ולעמוד בו.
הכי חשובה ההתמדה
העקביות
שמילה שלך זו מילה
בהתחלה יכולה להיות אפילו החרפה בהתנהגות - כי הילד ירצה לבחון אותך ולמתוח את הגבולות - לא להיבהל! זה חלק בלתי נפרד מהתהליך! וזה כשמו כן הוא - תהליך, לא קסם, לוקח זמן לדברים להשתנות... אבל ב"ה הם ישתנו לטובה
אם הילד לא עומד במה שאמר - לאכוף ישר לפי מה שסיכמתם יחד מראש וכל הזמן ולעמוד במילה.
זה מה שעולה לי כרגע על קצה המזלג,
מוזמנת להמשיך לדייק או לשתף איך את בימים אלו ומה עובד ומה פחות
בנוסף,
מצרפת לך הודעה ארוכה שכתבתי בעבר על התמודדות שלנו עם קושי מול הילדים או אתגרים בחינוך הילדים:
קראתי עכשיו כמה שרשורים בנושא התמודדות וקושי אל מול הילדים - הריון ולידה
בהצלחה רבה רבה ושנה טובה ומתוקה 
באופן כללי, אם אתם טיפוסים שמדברים באופן חופשי, לדב ולדבר.
אם יותר קל לכם במכתבים זו גם דרך.
מכירה מישהי שלא מסוגלת להישיר מבט ולהודות בטעויות, קשות ככל שיהיו.
היא מתנצלת דרך מכתבים.. זו גם דרך שמונעת את המבוכה
אך מאפשרת לפרוק כל מה שרוצים באופן מחושב .
אפשר כמובן, לשלב גם לכתוב ואז אחרי שכבר קראו את מה שישלך ךומר, לדבר.
בהצלחה
תודה @מטילדה יקרה על התיוג 🙏
ולך פותחת השירשור היקרה -
איך את היום?
המצב קצת יותר טוב?
זה באמת מכאיב ופוגע מאוד מאוד להרגיש פגיעה מהאדם הכי קרוב אלינו - בן הזוג,
ובטח שגם כואב מאוד לפגוע חזרה ולדעת שיצא מאיתנו מילים כ"כ קשות שפגעו מאוד
ואת צודקת לגמרי שלשחק בנפגעתי - אפגע בחזרה לא נכון אף פעם וגם בזוגיות,
אז מה כן אפשר לעשות?
איך כן אפשר לפייס ושעדיין יבין שנפגעתי מאוד?
אולי לנסות את שניהם יחד -
לומר שבאמת מצטערת מכל הלב אם את פגעת ואיך שהדברים יצאו,
ויחד עם זאת לספר גם מה את הרגשת,
אפשר באותה שיחה ואפשר לחלק את זה ל2 שיחות,
כאשר המיקוד יהיה באיך *את* הרגשת,
מה היה *לך* קשה, ופחות בהאשמה של כמה *הוא* היה לא בסדר...
מצרפת לך סיכום קצת של כמה סוגים של תקשורות מקדמות שניתן לתרגל גם בנושא הזה:
1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":
כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.
(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).
לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"
למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -
לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"
"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".
במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"
לומר את הצורך:
"אני צריך יציבות כלכלית."
"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."
2. שפת ה"אנחנו",
+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-
בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.
(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")
ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,
ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...
גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,
שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")
ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').
4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –
בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,
ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,
לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.
ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:
כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,
והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.
ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*
ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:
א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")
ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")
ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')
ואז מתחלפים,
ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,
ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...
בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.
5. החלפת תפקידים:
כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.
כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:
"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"
"מה הכי היית רוצה?"
בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...
6. תקשורת מקדמת
לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו ועובר להתקפה...
אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:
עידוד סגנון תקשורת מקדמת
סגנון התקשורת |
צורת הביטוי |
המסר הסמוי |
תקשורת תוקפנית |
אתה שקרן |
האדם פגום באישיותו, הוא שקרן בבסיסו |
תקשורת כועסת |
אתה אומר דברים שקריים |
אתה בסדר אך הדברים שקריים |
תקשורת עדינה |
אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם |
יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה |
תקשורת נפגעת |
לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה |
אני לא מרוצה מזה שאתה משקר, אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת |
תקשורת מקדמת |
אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם? |
אני מקבל את הדברים שלך, ומבקש שתקשיב לצד שלי. |
אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.
תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.
תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.
ב"הצלחה רבה יקרה
היי לכן,
שאלה.. ראיתי שמישהי בשבוע 34 שאלה פחות או יותר אותו דבר אבל חשבתי לשאול בנפרד כי אולי זה שונה מבחינת שבוע ההריון..
אני בשבוע 28 ב"ה,
בדכ מרגישה תנועות ממש טוב, יש בעיטות די מורגשות, חזקות שאי אפשר להתעלם בעיקר בלילה..
כבר יומיים שאני מרגישה תנועות אבל ממש חלשות, אני צריכה להתרכז בשביל להרגיש.. וגם אז זה מורגש אבל חסרת ביטחון שאולי זה לא ואולי זה לא מספיק.
בדכ הבטן כשאני נוגעת אני מרגישה סוג של בליטה, מרגישה אותו איפשהו בבטן וביממה האחרונה הבטן מידי רכה ולא מרגישה אותו.
אולי זה קשור שבשבוע האחרון התחלתי לאכול בריא יותר ולהוריד סוכר בצורה משמעותית בגלל ערכי סוכר גבוהים (ב"ה לא סכרת)
קצת לחוצה.. ללכת למוקד?
מישהי תוכל בבקשה להסביר לי קצת על התהליך (מתי מתחילים את המעקב זקיקים- במחזור או בסיומו? וכל כמה זמן עושים בדיקות דם והזרקות?) אני ממש בחרדה מצד אחד ומצד שני בציפייה.
ממש אשמח לשמוע סיפורי הצלחה- יש כאן מישהי שהטיפול הצליח לה? בעיקר אם מדובר בבעיית זרע וההזרעה עזרה.
תודה!
) בכל מקרה, אני חצי הצלחה בהזרעה את מתחילה את המעקב ביום שהרופא אומר לך (יום 5 למחזור למשל) והוא אומר לך כמה ימים להזריק ואז לעשות את המעקב הבא, ולפי התוצאות הוא אומר כמה ימים להמשיך להזריק ואז חדשות עוד מעקב, ככה עד הביוץ. שאת קרוב לביוץ הוא ייתן הוראה לזריקה אחרת, ואחרי כ36 שעות תהיה ההזרעה, שזה פשוט כמו בדיקה גינקולוגית, עם מפסק. בהצלחה! אני גם לא חושבת שזה קשור להזרעה. יש לי חברות שנכנסו להריון טבעי ולא נצפה דופק..