פורום הריון ולידה (עמוד 1831)

שימי לב אם הוא לא משתמש בה בכלל או שרק כואב לו להזיז אותה

מלבד זה משתמש בה, תודה!

יש הרבה רופאים שמחזירים ככה את היד. אולי תמשיכו עם משכך הכאבים וזה יעזור

במיון אמרו לעקוב ביום הקרוב שזה משתפר. ואם יש החמרה לבוא מיד.

לקח כמה ימים אבל היא חזרה בהדרגה להשתמש כרגיל
הרופאה אמרה שיכול לכאוב כמה ימים אחרי יציאה מהמקום וגם לי נראה שהיתה לילדה טראומה מהכאב אז היא ניסתה להימנע מהנעת היד

שהוא יותר משתמש ביד ככל שהזמן עובר
תודה ומה שלומך?

רפואה שלימה.. חיבוק על החוויה
חוצמיזה שלומי טוב תודה

כי אם הייתה פריקה בגיל קטן, אז עד גיל 5 יש רגישות באזור ונטייה לפרוק שוב.

מגיל 5 האזור מתחזק.

 

זו ההוראה שקיבלנו מהרופאים לגבי שני ילדים שלנו שפרקו.

אחת מהם אכן, הספיקה לפרוק כמה פעמים עד גיל 5...

ידעתי שיש יותר רגישות. לא ידעתי שעובר בגיל מסוים. חידשת לי.

אצל הבן שלי המפרק של המרפק יצא מהמקום.
למדתי להחזיר את זה בעצמי. החזרתי פעמיים.
באמת אנחנו נורא נזהרים על הידיים שלו.
אצל הבן שלי כשמחזירים יש קנאק קטן והוא בוכה כי זה כואב כשחוזר ואז אחרי כמה דקות הוא חוזר לעצמו מאה אחוז.
אז אני הייתי עוקבת לראות שבאמת חזר לעצמו. שימי לב שחוזר לעצמו.

גם לנו קרה פעמיים, והלכנו לשכן שעובד בטרם שסידר את זה. אבל ממש ירגיע אותי אם אני אדע לסדר לבד ולא להיות תלויה במישהו חיצוני. מישהו לימד אותך? ניסית לבד?

האמת שזה ממש לא מסובך.
הבת שלהם חוותה את זה גם לפנינו וכשהרופא החזיר הוא הראה לו איך עושים את זה.

וחיפשתי ביישוב מישהו שיודע לעשות את זה,
מישהי עם רקע רפואי כתבה לי בקבוצה שזה יכול להיות בעייתי עם מישהו לא מקצועי, כי הוא עלול לפגוע ברצועות ובגידים.
ולפעמים אם עברו כמה שעות מהםריקה ועד ההחזרה שולחים למיון ועושים את זה תחת אולטרסאונד

בעקרון כשמחזירים זה לא אמור לכאוב בכלל אחר כך

לבת שלי זה קרה כבר כמה פעמים
בפעם הראשונה באמת ממש כאב לה ולא הזיזה את היד
אחרי שהרופא החזיר למקום זה עבר לגמרי..
ומאז קרה שוב איזה פעמיים לפחות ובעלי למד לסדר את זה בעצמו...
בפעמים האחרות אגב- היא לא בכתה בכלל גם לפני..

באמת מי שקרה לו צריך להזהר לא למשוך את היד, לא להרים מהיד..קיצר בעדינות עם זה...

לקחתי אותו אחרי זה לגינה והוא ממש חזר לעצמו, זחל וטיפס ואפילו חזר להרביץ עם היד הזו.. אז ב"ה זה מאחורינו.. ונזהר שזה לא יחזור..

לא קראתי תגובות, יתכן שאני חוזרת על תגובות קודמות.
קרה לנו גם. הלכנו יום אחרי למיון והרופא אמר שכנראה שהמרפק יצא מהמקום וחזר מיד, כלומר הכל בסדר. הכאבים הם כי האזור רגיש, כמו כשמקבלים מכה ואחרי זה כואב לגעת שם למרות שהכל בסדר.

במפרק ואז יותר כואב וקשה להחזיר

לנו גם היה משו דומה
ואחרי שעתיים בערך רק הסכימה להשתמש ביד..
אצלנו רופא אמר שזה פריקה של המרפק ואין מה לעשות עם זה, רק לתת נורופן ולחכות שיסתדר לבד.
וב"ה כעבור שעתיים זה הסתדר...
אם יש טווחים מלאים ואופאה כבר ראתה אותו הייתי מחכה יום לפני שפונה שוב לרופא

בעיקרון בפריקה רגילה של ילדים אפשר לסדר את זה תוך רגע..

הבן שלי כשהיה תינוק היה קנאק נורא ובכי איום ואז חזר לעצמו בלי שעשינו כלום.
אבל בפעמיים הבאות כבר היה צריך להחזיר.
זה רגישות אז אנחנו מאוד נזהרים על היד שלו.

למקום ופרקה שוב זה קורה לפעמים אם הוא לא מזיז את היד ונראה שכואב לו כדאי לחזור לרוםאה.

באותה השנייה היא הפסיקה לבכות.

חכי תראי מה יהיה מחר.

לא הבנתי למה את חושבת שחברה שלך לא רוצה להישאר איתך. גם אם היא חברה שלך זה לא מחייב שבנות שלה ירצו לישון אצלך. בנות כמה הן?

סתם אולי זה סתם פרשנות מוטעית שלי.. כאיחו מצדבאחד תמיד היה לי טוב בבית אבל באמת השנה אני אחרי לידה והרבההיותר קשה לי לבד..

גם בעלי נסע.
מנסיון רב שנים - כמה שפחות לישון מחוץ לבית.
יוצאת ליומיים חג (או שכולן באות אלי) וזהו.

גם ככה אני במצב רגשי כזה בלי בעלי...מרגישה כמו אישה הורמונלית בהריון

בהצלחה לנו🤗

אחרי לידה חח והוא לא נמצא ובאמת הכי טוב לי בבית רק בגלל המצב הרגיש שצריכה יותר עזרה מתלבטת על הנסיעה...

מבחינתי אין כמו הבית ובטח כשאין על מי להפיל להרדים את הילדים במיטות לא שלהם.

באמת אחרי לידה זה יותר מורכב, הייתי אולי נוטה כן להתארח אבל רק אם ממש תהיה לך עזרה.

וגם לשקול אופציה אולי להזמין אחות או זו"צ אלייך

שנשארים איתי זה ילדים שממש נרדמים בקלות את אמא שלי אני זו שקצת בעייתית בשינה שם..אני כל כך רוצה להישאר בבית ולהיות שם במקביל חחח

ולחזור ביום שישי. לא חייבים לקחת את כל החבילה. אין סיכוי שאני אסע שבוע

גם אני הייתי בטוחה שהצירים שלי יגרמו למשהו, אבל לא...

 

האמת שכנראה תלוי בעוצמת וכמות הצירים.

היה לי צירים מחודש שמיני - פעם בשלוש ימים בערך למשך 3 שעות והם לא היו מאוד חזקים -הצלחתי לתפקד תוך כדי,

אז אני מניחה שאם יש צירים יותר אינטנסיביים מזה - זה אולי כן  אמורר לגרום לקיצור...

איזה שבוע את?

הלכת להיבדק?

כרגע בביח במעקב מוניטור צירים

הגעתי בשבוע 37 עם צירים. המיילדת בקבלה ראתה אותי ואמרה שאני ניראת בפתיחה 8. כשבדקה הסתבר שאני בפתיחה 3 עם צוואר אחורי וסגור. שחררו אותי הביתה.
חזרתי אחכ ללדת אחרי שבוע וחצי והגעתי בפתיחה מלאה (הצירים התחילו שעה לפני שהגענו לביח).
ויש לי היסטוריה של לידות מוקדמות עם צוואר קצר... הפעם היה שונה..

היו הצירים?

אבל במשך 3 שעות ראו שהפתיחה נשארת אותו דבר וזה לא מתקדם.... אחכ הצירים באמת התחילו להתרחק כי נחתי ושתיתי...

היה לי יום שלם צירים יום אחרי תשעה באב
למחרת היה התלמ הלכתי להיבדק,
הכל היה סגור ומסוגר

אז איך בסוף זה התקדם ללידה?

צירים נרגעו ולא היה נראה שיש צפי ללידה בכלל בכלל

בקושי פתיחה מינימלית
אבל מספיק בשביל סטריפינג שעשיתי בבוקר
רפלקסולגיה בערב

נכנסתי למיטה ואחרי כמה דקות תקף אותי הציר הראשון והחזק ביותר שהבנתי שכנראה זה זה

צירים מטורפים פתיחה 5 אבל צוואר אחורי ולא הצליח להתקדם כלום אפילו אחרי פקיעת מים וסטריפינג!! בסוף מה שאצלי עזר זה שהמיחדת הפכה אותי לעמידת נר( היתי עם אפידורל אז לא יכולתי חבד) תוך דקה ( באמת דקה לא כמטפורה)קפץ לי לפתיחהה10 וילדתי

היה לי צירים מטורפים שבוע לפני הלידה וכל פעם שהגעתי החזירו אותי כי הפתיחה נשארה אותו דבר(1.5)

לא מבינה למה זה לא נפוץ יותר. אני ממש אוהבת. בסופר פארם או בחנויות של תינוקות יש כוסות רב פעמיות לחלב אם, של מאמ.

שזה מתאים לקירור חלב שישתמשו בו בעוד כמה ימים, ופחות מתאים ליצירת סטוק במקפיא (פשוט כי תצטרכי המון כוסות)

אני משתמשת בכוסיות שתן, הן עלו בזמנו שקל לכוסית שזה בערך כמו שקית חלב אם.

אני השתמשתי בייעודיות לחלב אם, ואז הן היו יקרות יותר.
אבל גם חוץ מהמחיר, לדעתי יתר נוח לאחסן ולהפשיר חלב קפוא בשקיות.

הכוסות של מאמ ממש אטומות

אף פעם לא נשפך לי

השתמשתי בזה בתקופה שהוא היה במעון אז הייתי צריכה כל יום להביא כמה כוסות. אבל זה מתאים גם להקפאה. פשוט לא של סטוקים

אני גם שמה בקופסאות של השתן להקפאה ארוכה.
מרגישה שהשקיות תמיד נשפך בהפשרה ומתבזבז כזה בשפיכה .
המטפלת של הילדים שלי (סבתא שלהם) ככה גם אומרת...

אבל אני אוהבת יותר את הכוסות באמת

אין חשק לקנות את השקיות דווקא. מקפיאה בכוסות חד''פ רגילות עם שקית סנדוויץ. בינתיים בלי עין הרע לא אכזב (רק תופס מקום)

180 שקיות ב76 שקלים (אפשר גם פחות)

₪ 27.75 38%OFF | NCVI Breastmilk Storage Bags,180 Counts 6 Oz Milk Freezer Bags for Long Term Breastfeeding Storage Imported From Korea,BPA Free
27.75₪ 38% OFF|NCVI Breastmilk Storage Bags,180 Counts 6 Oz Milk Freezer Bags for Long Term Breastfeeding Storage Imported From Korea,BPA Free|Breast Milk Storage| - AliExpress

הם מציעים לקנות עם חברה שיצא משתלם למי שלא צריכה כזה סטוק גדול.
עושים משלוחים לנקודת איסוף.
אם תרצי פרטים נוספים, בפרטי.

כשעש מבצעים טובים אני קונה רק לנסינו
יש גם ללייף שקיות לחלב במבצע 50 ב55 לפעמים
עליאקספרס השקיות על הפנים, מעין פלסטיק קשיח לא אהבתי

במאוחדת יש בבתי מרקחת של הקופה הנחות על כל המוצרי הנקה ולידה. לא זוכרת כמה עולה

פחות מתאים לי כוסיות וכו'..

כללית, מישהי יודעת אם יש להם בזול? לכמה יחידות? 

 

קניתי שקיות של לנסינו. 100 שקיות ב16$.
חזרו לעשות משלוחים בחינם לישראל בקניה מעל 65$

אתה רעב? תכין לעצמך אוכל.
אתה משועמם? תקרא ספר או תמצא עיסוק אחר.

ככה אמא שלי הייתה עונה לי.
בתור ילדה זה היה מ ע צ ב ן !!!
אבל זה נתן לי את היכולת להעסיק את עצמי ולדאוג לעצמי...

תפקידך לא לספק אטרקציות והפעלות לילדים
תשחררי את זה.
מבטיחה לך שכשתשחררי הם ילמדו להעסיק את עצמם לבד (ולכי תדעי, אולי אפילו יתפסו יוזמה ויעסיקו את הקטנים)

לגבי עזרה בבית-
בעניין הזה אני חושבת שצריך להושיב אותם לשיחת גדולים.
להסביר שהבית בנוי מחובות וזכויות. אתה אוכל בבית, מכבסית לך, עושים לך, דואגים לך, ואתה מחזיר לבית בכך שאתה שוטף כלים או תולה כביסה.
והיופי-
ככל שאתה יותר גדול יש לך אמנם יותר חובות אבל גם יותר זכויות.
אם ילד קטן צריך להגיע הביתה עד שש, ילד גדול יכול עד שבע, אבל צריך מידי פעם לשטוף כלים.
ילד קטן לא יכול לקחת חטיף לבד, אבל גם לא מצפים ממנו לתלות כביסה.

ואז תשאלי אותם בהכי דוגרי-
''אתם רוצים שאתיילס אליכם כמו ילדים קטנים או גדולים?''


ו... לא מצליחה לתייג לך.
בהצלחה!!

לעניין שאת לא צריכה להיות מפעילה אטרקציות שלהם. שיעסיקו את עצמם.
ועבודות בית זה לא רשות, זו חובה!
אני אומרת לילדים שלי, הבית הזה גם שלכם וגם שלי, וכולנו עושים דברים. אני מכבסת בגדים גם לכם, לא רק לעצמי- אתם מטאטים לכולם גם אם זה לא אתם פיזרתם וכו'. אין שאלה בכלל.

אפשר לחשוב ביחד על רעיונות מה לעשות אבל הם אחראים לבצע.

אבל רק חשוב להדגיש שבפועל, אין לך יכולת להכריח את הילד לעשות כלום.
אז לכן חשוב בעיני גם להסביר את העניין הזה של זכויות- חובות....
כי ככה גם אם את לא מכריחה לעזור, הילד יודע שזו חובה שלו

טני לא עומדת להם עם אקדח ברכה, אבל אומרת שוב ושוב עד שעושים את מה שצריכים.
נגיד- אמרתי לילדים להוריד כביסה מהחבל- לא בוצע. אומרת שוב- לא בוצע. אח''כ אנחנו רוצים לעשות בריכה אז אני אומרת להם- תורידו את הכביסה כי אי אפשר לעשות בריכה ככה, אחרת הבריכה תרטיב את הכביסה. פתאום כולם מורידים מהר... אז סוג של הכרח 🤷
או שאני הרבה פעמים אומרת לילד שלי שלא רוצה לעזור לי נגיד להוציא ירקות מהמקרר- 'אין בעיה, כשאתה תרצה משהו שאני אעזור לך אני לא בטוחה שאשמח לעשות את זה'. ואז הוא מיד עושה... לפעמים בפחות נחמדות ..
מעניין מה את חושבת על האיומים שלי 😁

זו סיבה ותוצאה.
לא הורדתם כביסה - אי אפשר לעשות בריכה.
אתה לא מקשיב לי - תצפה לאותו היחס.

אני מנסה לחשוב איך לא להגיע למצב כזה, ואז צריך הסבר מספיק זמן מראש.
עוד משהו שאני אוהבת- זה לשאול את אחים שלי - ''אחרי שתתחתן, מי יסדר את הבית? רק אתה ואשתך או גם הילדים יעזרו?''
כשהם עונים לי שגם הילדים יעזרו להם אני שואלת למה הם מצפים שהילדים יעזרו להם אם הם בעצמם לא תמיד עוזרים...😅💁

זתומרת-
הם רעבים.
של מי הבעיה?
שלך או שלהם?
אם שלך, אז זה יפריע כי את צריכה לדאוג להם. אם ילד בן 3 יגיד לך אמא אני רעב, אז תלכי להכין לו סנדוויץ. אבל אם ילד בן 10 אומר שהוא רעב, אז שידאג לעצמו ויכין לעצמו, הבעיה היא לא שלך אלא שלו.

כנ''ל לבבי שיעמום.
של מי הבעיה שמשעמם להם?
אם זו הבעיה שלך אז ברור שאת צריכה לדאוג להם לתעסוקה, אבל אם הבעיה היא שלהם, הם ידעו למצוא את הפתרון...

שנה שעברה היו חיילים.. באמת עזרו. אולי כי הייתי בהיריון אז פסיכולוגית ראו שאמא פחות יכולה לתפקד ובעלי היה הרסר.. ממש עזרו והציעו עזרה
השנה פשוט קטסטרופה.... ממש התעייפתי. מקווה שאיישם את עצתכן ואצליח למצוא פתרון לפינוק הזה

גיל 3-4
על ׳משעמם לי׳ אני עונה ששעמום זה דבר טוב, שמפעיל את המוח להיות יצירתי ולמצוא תעסוקות לבד.
ועל ׳אני רעב׳ שולחת אותם לקחת אוכל לבד מהמקרר/ ארון.
הבן שלי בכיתה ה׳ ויודע להכין לעצמו את רוב האוכל.
לגבי עזרה בעבודות הבית, אני רק מבקשת עזרה, מי שרוצה עוזר ומי שלא לא.

אצלנו זה הפוך, הם מבקשים ממני עזרה 🙈

וזה מצב מצוין שהילדים שותפים בניהול עבודות הבית

אז רוצה לחזור למצב הקודם

תעדכני שהפריוולגיות של החופש נגמרו למרות שהחופש לא נגמר

@נגמרו לי השמות


וחושבת
1. שכדאי לך דבראשון שיהיה לך ספר חינוך ילדים בהישג יד, כדי שיהיה לך זמין ותוכלי להיעזר בו ולא רק דרך הפורום (יש כל מיני סגנונות, תבחרי מישהו שאת מתחברת אליו ואז תבדקי אם הוא הוציא ספר בנושא)

2. בעיניי עצם זה שאת עלית על נקודה שמפריעה לך מאד, זאת כבר תחילת הדרך.
את לא אדישה לילדים שלך,
את לא אדישה למה שהם צריכים,
את לא אדישה לעצמך

וזה מהמם! כי ככה אפשר להתחיל את התהליך החינוכי בצורה טובה.

אחר כך את כותבת לעצמך מה המטרות שאת רוצה להשיג בעמידה בכללים האלו של הבית (לדוגמא: הילדים ייתחנכו לעשייה משותפת, הם יפתחו אחריות בתחומים הנוגעים להם, הם יגלו איכפתיות ורצון לאוירה נעימה בבית )

ואז את מושיבה את הילדים
(כדאי שתשתפי את בעלך בזה כדי שתהיה לכם "חזית" חינוכית אחת בתהליך הזה שמצריך הרבה אנרגיות, ושתהיו ביחד לאורך כל הדרך עד להשגת המטרות והאוירה הרצויה בבית)
ומספרת להם על מישהי שמרוב פינוק לא ידעה לנקות ולא ידעה להחזיק מטטא ועברה דרך כואבת עד שלמדה בכוחות עצמה (סיפור באחד מספרי חיים ולדר)/ ילד שלא הסכים לעזור והפסיד מזה ("כשרצה יהונתן להיות קטן")


תיכף אמשיך

3. אני חושבת שכדאי לך לעשות לעצמך טבלה או עיגולים, ולכתוב באחד מה המצב שאת רוצה שיהיה בבית- אולי גם כלפי כל אחד מהילדים , ובעיגול השני מה כרגע המצב בבית (ואולי גם להתייחס לילדים בצורה פרטנית לכל אחד בפני עצמו)
ממש פרטי פרטים.
ובעוד דף את יכולה לכתוב לעצמך מה לדעתך הצעד הראשון שהם יכולים לעשות בדרך להקניית הרגלים
- כדאי משהו קל ולא קשה לביצוע כדי לא ליצור תסכולים והרגשה לא טובה שתופנה אלייך ככה שזה לא יהיה מעגל שמזין את עצמו
(לדוגמא- בבוקר כולם מסדרים את הנעליים ליד המיטה. כל ילד מסדר את הנעליים שלו וזאת אחריותו. מי שלא מסדר- ייסתבך בבוקר למצוא אותם, זה כבר לא קשור אלייך ....)

3. כפועל יוצא מהשיחה כל אחד יכול לבחור מה הוא הדבר שהוא רוצה מסוגל לעשות,מתוך הבנה מלאה שזה למען ההרגשה הטובה ולא רק כי אמא ביקשה

וגם נקודה למחשבה-
כשאמא מבקשת- היא המנהלת של הבית וזכותה ותפקידה לתפעל את הבית ולבקש עזרה מהילדים.
לא קשור לפינוק או חובות וזכויות


אממממ אין לי כל-כך מה להוסיף
אולי כדאי לך תבקש עימה גם ממנחת הורים או משהו.

4) אה, כח התהליך הזה של הפנמת הצורך לסדר, ההיענות מצד הילדים ,השינוי בבית - זה משהו שלוקח זמן, וכמו שיהיו הצלחות קטנות שתוכלי לצ'פר אותם בהן, ותוכלי לעשות טבלת מעקב אחרי התהליך, יהיו נפילות ורגרסיות.
אל תיבהלי, ככה לומדים, נופלים וקמים.
לא להתייאש בסוף יצליח לכם!

בהצלחה רבה !!

ותודה רבה יקרה על התיוג 🙏🌹

רק עכשיו רואה את ההודעה...

 

קודם כל מציאות של החופש הגדול, ועוד אחרי השנתיים המטורפות שהיו לכולנו - היא מציאות לא נורמלית, ואת אמא נורמלית וטובה שבעל כורחה נמצאית במציאות לא נורמלית והכוחות (או יותר נכון חוסר הכוחות) בהתאם...

 

הייתי מציעה לחשוב על אפשרות של לעשות שיחה עמוקה וטובה עם הילדים -

או עם כולם ביחד, כמו שיחה משפחתית כזו,

או שיחה אישית עם כל ילד וילד,

ולהפוך את זה לאירוע משמעותי, עם כיבוד, עם תכנון זמן מראש וכו' -

ובשיחה ממש *להקשיב* לכל אחד ואחד מבני הבית עד הסוף,

לשמוע מה הם היו מציעים

להשמיע כמובן איך את מרגישה

מהם הכוחות שלך, מה קשה לך, מה היית רוצה שיקרה וכן הלאה...

ולהעביר את הכדור אליהם - לשמוע מהם מה הם מציעים,

ואז אפשר לסכם את הכל בדף גדול ולתלות על המקרר,

 

למשל - שיציעו כולם במן סיעור מוחות כזה - מהן האפשרויות שלי כאשר אני משועמם?

ואז רשימה של דברים שיוכלו ללכת אליה כאשר זה רלוונטי...

 

אפשר גם באותה שיחה לציין שיש בבית זכויות וחובות לכל דיירי הבית -

וממש לפרט מהם הזוכיות של כל אחד - וכל המרבה הרי זה משובח

שיראו ממש במוחשי כמה הם מקלים,

וכמה גם הנתינה היא לטובת כלל הבית וכמובן גם לטובתם כי המשפחה היא יחידה שלמה שמורכבת מכל חלקיה, ועל כל אחד מהחלקים הללו לתרום את חלקו בכדי שיהיה נעים לכולם לחיות בבית...

 

אפשר בשיחה הזו להכניס את "רמזור הגבולות" -

להכין כל המשפחה בערב נינוח את רמזור הגבולות ולתלות אותו בבית (לקחת בריסטול או דף גדול ולצייר מעין רמזור):

 

החלק האדום - לכתוב את ובעלך 5 קווים אדומים בבית

 

החלק הכתום - נתון למו"מ בין ההורים לילדים - לכתוב בערך 10 דברים שאפשר לדון עליהם

 

החלק הירוק - לכתוב כמה שיותר דברים שמותר בבית, שהם "הזכויות" של הילדים - כל מה שמותר לכתוב בירוק.

 

כאשר המטרה היא גם שהילדים יראו כמה כן מותר ויש להם

וגם ילמדו להעריך את הטוב ולא לקחתו כמובן מאליו

וגם יקבלו פרופורציות נכונות שיש המון המון מותר ור'ק קצת אסור...

 

בחלק הכתום של המשא ומתן - לברר דבר דבר בשיחה רגועה מול הילדים.

לומר על כל דבר בנפרד מה את חושבת - עד הסוף

ולשמוע את הילד/ה (כל ילד בנפרד כמובן) - עד הסוף.

 

לראות שהילד לא מוסח ולדבר בגובה העיניים שלו עם קשר עין ובזמן פנוי ורגוע מהפרעות,

לשאול אותו, "מה אתה חושב על זה?"

ולשמוע אותו עד הסוף

ואז לשאול" ומה אתה מרגיש עם זה?

ומה עוד את מרגיש?

בצורה  הזו הילד ירגיש שמקשיבים לו, עד הסוף, שמבינים אותו,

שנותנים מקום גם למה שהוא חושב ומרגיש וזה מאוד מאוד חשוב...

 

ואז לכתוב ברשימה את כל הפתרונות שעולים לשניכם

ולראות איפה כל אחד יכול לבוא לקראת השני

ולסמן לפחות אפשרות אחת שמוסכמת על שניכם.

 

ואת האפשרות הזו - לעשות!

 

וחשוב ביותר - לסכם מראש ויחד איתם מה עושים אם הילדים לא יעמדו בהתחייבות ובאפשרות הזו.

גם - לומר לו לבחור מבין אפשרויות ולהציע אפשרויות משלו - מה יקרה אם לא יעשה זאת - ולבחור דבר אחד שיקרה ולעמוד בו.

 

הכי חשובה ההתמדה

העקביות

שמילה שלך זו מילה

 

בהתחלה יכולה להיות אפילו החרפה בהתנהגות - כי הילד ירצה לבחון אותך ולמתוח את הגבולות - לא להיבהל! זה חלק בלתי נפרד מהתהליך! וזה כשמו כן הוא - תהליך, לא קסם, לוקח זמן לדברים להשתנות... אבל ב"ה הם ישתנו לטובה

 

אם הילד לא עומד במה שאמר - לאכוף ישר לפי מה שסיכמתם יחד מראש וכל הזמן ולעמוד במילה.

 

 

זה מה שעולה לי כרגע על קצה המזלג,

מוזמנת להמשיך לדייק או לשתף איך את בימים אלו ומה עובד ומה פחות

 

 

בנוסף,

מצרפת לך הודעה ארוכה שכתבתי בעבר על התמודדות שלנו עם קושי מול הילדים או אתגרים בחינוך הילדים:

 

קראתי עכשיו כמה שרשורים בנושא התמודדות וקושי אל מול הילדים - הריון ולידה

 

 

בהצלחה רבה רבה ושנה טובה ומתוקה

 

באופן כללי, אם אתם טיפוסים שמדברים באופן חופשי, לדב ולדבר.

אם יותר קל לכם במכתבים זו גם דרך.

מכירה מישהי שלא מסוגלת להישיר מבט ולהודות בטעויות, קשות ככל שיהיו.

היא מתנצלת דרך מכתבים.. זו גם דרך שמונעת את המבוכה

אך מאפשרת לפרוק כל מה שרוצים באופן מחושב .

אפשר כמובן, לשלב גם לכתוב ואז אחרי שכבר קראו את מה שישלך ךומר, לדבר.

בהצלחה

אני מדברת על הכל. אני פשוט יודעת שאני אגיד ממה נפגעתי, הוא יהנהן ולא יגיב, ואם אני אגיד סליחה אז זהו, הוא לא יענה. הוא פגוע כרגע.
הוא לא יודע לדבר, וכשהוא בסוף מדבר, הוא עושה סיבובים בלי להגיע לנקודה. הוא גם כותב כמו שהוא מדבר, מלא סיבובים ומריחות בלי להניח אצבע על כלום.
לי אין בעיה להודות בטעויות, ואני יודעת גם לדבר וגם לכתוב, אבל אני לא רוצה שיח חד צדדי
אני ממש לא יודעת מה לעשות

@נגמרו לי השמות



בטוח יהיה לה דברים חכמים לכתוב לך

תודה @מטילדה יקרה על התיוג 🙏

 

ולך פותחת השירשור היקרה -

איך את היום?

המצב קצת יותר טוב?

 

זה באמת מכאיב ופוגע מאוד מאוד להרגיש פגיעה מהאדם הכי קרוב אלינו - בן הזוג,

ובטח שגם כואב מאוד לפגוע חזרה ולדעת שיצא מאיתנו מילים כ"כ קשות שפגעו מאוד

 

ואת צודקת לגמרי שלשחק בנפגעתי - אפגע בחזרה לא נכון אף פעם וגם בזוגיות,

אז מה כן אפשר לעשות?

 

איך כן אפשר לפייס ושעדיין יבין שנפגעתי מאוד?

 

אולי לנסות את שניהם יחד -

לומר שבאמת מצטערת מכל הלב אם את פגעת ואיך שהדברים יצאו,

ויחד עם זאת לספר גם מה את הרגשת,

אפשר באותה שיחה ואפשר לחלק את זה ל2 שיחות,

כאשר המיקוד יהיה באיך *את* הרגשת,

מה היה *לך* קשה, ופחות בהאשמה של כמה *הוא* היה לא בסדר...

 

מצרפת לך סיכום קצת של כמה סוגים של תקשורות מקדמות שניתן לתרגל גם בנושא הזה:

 

אם את פגועה לאורך זמן זה חייב לצאת איכשהו ואם זה לא יקבל מענה אמיתי אז ברור שמתישהו זה יברח לך בצורה לא נעימה.

תחשבי אם את יודעת לבטא את הפגיעה שלך ולתת לזה מענה, לא להדחיק. לא לצבור פגיעות. ואם לא אז זה בהחלט משהו שכדאי ללמוד ולפתח זה כ"כ חשוב

אם יש סיכוי לטיפול זוגי כמובן שזה יהיה הכי מוצלח אבל גם אם תלמדי לבד זה יעזור לכם המון.

ולגבי השאלה שלך- פשוט להגיד לו את 2 הדברים. תגידי שאת מצטערת ושאת לא היית צריכה לפגוע בו וכואב לך שפגעת בו ככה.
ותגידי שאת עדיין מאוד פגועה ממה שהיה ומה בדיוק פגע בך ואיך זה מרגיש אצלך ואולי זה גם קצת קשור לזה שהיה לך קשה לשמור על עצמך לא להתפוצץ

והכי חשוב-בלי "אבל" באמצע

אם קשה לך אולי עדיף לכתוב.

אבל כל פעם הוא לא עונה ולא מגיב לדברים או מנסה להצטדק, הוא לא מנסה להבין את הדברים שמפריעים לי וחלקם הם גבול אדום בזוגיות מבחינתי.
צודקת, אני צריכה להגיד לו גם שאני מצטערת וגם שאני פגועה ביחד, אני חושבת לכתוב לו, מפחדת לדבר ולא יהיה עם מי.
ממש קשה לי עם זה שהגענו למצב הזה...

ומאוד קשה לצאת ממקום כזה לבד

בייחוד שנשמע שאין לכם הרבה כלים של תקשורת רגשית ופתוחה

אני כבר הייתי בכמה ייעוצים שעזרו לי מאוד, אבל בסופו של דבר כדי לפתור בעיה זוגית צריך לתקשר, והוא לא מתקשר. הוא מתנהג באדישות שאני מנסה לפתוח דברים, וכשיש זמנים טובים אז מניסיון להעלות דברים רק מעיב על האווירה.
אי אפשר להתמודד עם אדם שלא מדבר ולא מתקשר, ועל זה בדיוק יושב הקושי וכל הפגיעה שלי ממנו.

לגמרי לגמרי!

היא אוכלת עוד דברים עם החמאה?

לגבי התסמונות שהזכרת, הן בדכ גנטיות ולא תורשתיות אם אני לא טועה, זה מוטציות שאי אפשר לצפות מראש, אבל כמובן שכדאי להתייעץ עם רופא

מייעוץ גנטי שעשינו אחרי הטריזומיה-
אם הבנתי טוב אז זה סוג של תאונת דרכים מקרית ולא צפויה..לא יודעת אם ת. דאון זה גם ככה. האחות בטיפת חלב אמרה שיש קשר גנטי משפחתי בדאון.
טוב נשאל במכון פועה. תודה לכן!!

איזה הזוי פעמיים בחיים.
לדעתי כדאי אולי ייעוץ גנטי אבל בפועל התורים ארוכים אני חושבת. אולי יש קדימויות להריוניות. אז נראה לי שהכל דחוף להתייעץ עם הרופא או גם עם מכון פועה ולהחליט אם לעשות סיסי שילייה או לחכות למי שפיר זה דחוף, כי סיסי שילייה זה בשבועות מוקדמים.

יש היום בדיקת דם שאפשר לעשות (יקרה..) שאמורה לזהות בעיות כמו טריזומיה 18 באחוזים גבוהים.
לדעתי תקבעי תור לייעוץ גנטי שיסבירו לך את כל האפשרויות.
אני עשיתי ייעוץ גנטי וביצעתי בדיקת מי שפיר כי לא הייתה ברירה אחרת, אבל אולי לך יש אופציות אחרות.
בהצלחה!

מאמינה שהכל טוב בע"ה
בדרך כלל העובר משנה תנוחה ולכן התנועות מרגישות שונה

אבל בשביל רוגע נפשי שווה להיבדק

פשוט הוא נמצא במיקום קצת שונה.
כשאת מרגישה קשה, סוג של בליטה זה כי הוא כנראה צמוד לדופן של הרחם, זה הרבה פעמים טוסיק קטן
ואם היא רכה, אז הוא יותר בפנים, וגם הגיוני שהתנועות יותר חלשות, העיקר שהן מורגשות.

אבל כמובן שזו לא דעה מקצועית.

אבל למרות זאת, אין ספק שהייתי הולכת להיבדק.
מעדיפה לא לקחת סיכון...

אבל תדעי שהרבה נשים מעידות שכשיש שינוי בתזונה (לתזונה דלת סוכרים) חלה ירידה בתנועות.

לאכול משהו מתוק, לשכב על צד שמאל, ולספור 3 תנועות בחצי שעה או 5 בשעה.
אם את עושה את זה, אז בע''ה הכל בסדר

(בדיוק ראיתי בפורום בכיפה, אולי גם שם זה לך? ) בכל מקרה, אני חצי הצלחה בהזרעה את מתחילה את המעקב ביום שהרופא אומר לך (יום 5 למחזור למשל) והוא אומר לך כמה ימים להזריק ואז לעשות את המעקב הבא, ולפי התוצאות הוא אומר כמה ימים להמשיך להזריק ואז חדשות עוד מעקב, ככה עד הביוץ. שאת קרוב לביוץ הוא ייתן הוראה לזריקה אחרת, ואחרי כ36 שעות תהיה ההזרעה, שזה פשוט כמו בדיקה גינקולוגית, עם מפסק. בהצלחה!

זה פרוטוקול קבוע בדרך כלל להתחיל מעקב ביום 5 למחזור?
יש לי פשוט מחזור קצת ארוך שיכול להגיע אפילו לשבוע.
מה שאני מנסה לשאול הוא אם עושים מעקב בזמן ווסת? (שנשמע לי ממש לא הגיוני כי בטח זה מפריע לבדיקה עצמה וגם זה ממש לא נוח...)
אני יכולה לשאול מה זה אומר חצי הצלחה בהזרעה?
תודה!!

לכל אחת יש את התוכנית טיפול שלה ובאישה יום היא מתחילה, הרופא צריך להגיד לך. נתתי את יום 5 כדוגמא, כי ככה היה אצלי (וגם זה השתנה, לפעמים התחלתי ביום אחר)

חצי הצלחה זה אומר שהיה הריון, אבל לא היה דופק.. פשוט זה לא באמת קשור לזה שזה היה בהזרעה..

שאפשר לעשות את המעקב בזמן הווסת.
גם ככה זה פולשני אז עוד בזמן הווסת...

ואי ממש עצוב לשמוע אני גם לא חושבת שזה קשור להזרעה. יש לי חברות שנכנסו להריון טבעי ולא נצפה דופק..
תודה על ההסבר!

את יכולה לבקש גם כדור זה עוזר קצת
ומה שלי עוד עזר זה מקלחות קצרות כי המיים מייבשים את הגוף וגורם עוד יותר לגרד
וגם למרוח בגוף קרם גוף שהגוף יהיה ספוג בלחות זה מרגיע רצת
זה בהחלט לא פשוט!

אבל מרגישה שזה כבר לא עוזר...

הרופאה הביאה לי היום איזה תרחיף כזה, שלא עזר לי, אני מתגרדת גם איתו.

 

ומה היה איתך בסוף? לידה טבעית או זירוז?

 

כמובן שזה לא מומלץ אבל אני לא הייתי מוגלת לא לקחת
בסוף עשו לי זירוז בשבוע 38
אגב זה יכול להסתדר לך בע"ה
אני בהריון אחרי גם עלה לי קצת ובדיקות אחרי זה הסתדר

אז לא יודעת כמה זמן יש לזה להסתדר,

אבל מתחילה עכשיו את המעקבים ומקווה לטוב, למרות שקצת מפחדת. הריון ראשון ב"ה.

 

אבל אנסה לבקש בפעם הבאה שאהיה אצל הרופאה שתביא לי משהו לזה.

נראה לי שעד שאני לא מתגרדת ומדממת מולם זה נראה נסבל...

שתתן לך תור דחוף לרופא עור
זה מה שאני עשיתי
ולגבי המלחי מרה אצלי היה ממש גבוה אז עשו זירוז אצלך זה גבולי אז יכול להיות שתסחבי עד הסוף
אגב גם אצלי זה היה הריון ראשון
ממליצה לך בכל העניין של אם לזרז ואיך להתייעץ עם מישהי שאת סומכת עליה..אפילו דולה
אם יש לך אפשרות לקחת דולה אז בכלל מצויין!!

תודה על העיצה, ממש מקווה לא להגיע לזירוז..

אז יכולתי לישון יותר טוב בלילה
אבל ברור שאם תוכלי בלי לקחת זה עדיף..

אבל מניסיון, הייתי מוותרת על הזירוז ומחכה רגיל.

ושאלד מוקדם למה שתכננתי...

 

ממש תודה לכן על השיתוף,

עשה לי ממש טוב לקרוא מהניסיון וההתמודדות שלכן.

 

מקווה שזה לא יחמיר ואצליח לעבור בשפיות את התקופה הזו,

אני מתפללת שהכל ילך כשורה ובע"ה תהיה לידה טבעית נוחה ופשוטה.

 

ולקבל את זה בינתיים שמגרד, ולהודות שזה לא משהו אחר..

מקווה שאצליח!

 

זה חייב להיות גירודים מטורפים?
יש לי מדי פעם תקופות של גירודים בכל מיני מקומות בגוף, עדינים, לא מגרד מאוד
וידוע שיש לי תפקודי כבד גבוהים אבל אני לא עושה עם זה יותר מדי חוץ מלהימנע ממטוגנים ובצקי עלים

של גרד כל פעם במקום אחר בגוף..

מוציא מריכוז ומעצבן.

ואם מגרדים זה רק מחמיר..

 

אולי כדאי לך להתייעץ על זה,

בטח יש עוד סיבות חוץ מהריון..

לא מכירה את העסק, מקווה גם לא להכיר.

בדקת אלרגיות?

היה לי בהריון הראשון.
דבר נוראי.
אין פיתרון פשוט ללדת.
אותי זרזו ב36+4.

עד היום זוכרים לי בעבודה איך התגרדתי...
אמן שיירגע לך קצת.

אני לא הייתי מורחת את המשחות האלה (מנסיון מזיק ולא עוזר)

תנסי אולי חמאת שיאה? טבעי ומאוד יכול להעשיר את העור?

להשתדל לא לשים דברים שיכולים לגרות. אני אפילו הפסקתי לגעת בסכין גילוח (למי שמשתמשת).

ובעיקרון לחכות ללידה. 

 

תנסי לא לגרד ולפצוע זה באמת סיוט, עדיף להתקלח כל פעם שמרגישים ממש בשיא הגרד. ולחכות ללידה

ככה, על יבש, לא צריך להרטיב שוב..

לפני הכביסה?

ושמתי לכל הכביסה- לא ספציפית לכתם.. 

היה לי פעם סנו, ואז אמרו לי על וניש קליה אז עברתי לווניש קליה..

(כורכום לא יצא לי לנסות....) ופעם אחת לא היה את הסנו בסופר אלא רק את הוניש והוא לא הוריד לי את כל הכתמים....גם אמא שלי אומרת שהסנו יותר טוב🤷🏻‍♀️

משתמשת בשל סנו (מוריד לי הכל, לפעמים שמה הרבה)
ואם עדיין נשארים כתמים קצת אז תולה בשמש

אבל אין לי ניסיון אחרי שעבר כביסה פעם אחת.
נראה לי שזה שונה
...

לא לוקחת אחריות, אבל זה מה שאני עושה בקביעות עם כל החולצות הלבנות שלנו, ולרוב יוצא בוהק.

את לא טירונית

סקירת מערכות מאוחרת נעשית נערכת בדרך־כלל בשבועות 20 עד 23 להריון (אבל לא לפני שבוע 19 או אחרי שבוע 25).

זה בסדר
אני עשיתי ב24 ו4 ימים ואמרו שזה בסדר

קודם כל חיבוק. זה קשה להשאיר אותם וללכת כשהם בוכים...
היא הייתה בעבר במסגרת? או שזו פעם ראשונה?
יש לה חפץ מעבר? בובה, שמיכה או משחק שהיא מאוד אוהבת ומרגיעים אותה?

היא ילדה עם רצון מאוד חזק, לא בקלות היא תתפשר על מה שהיא רוצה.. ואני עובדת

אבל אין לנו ממש בררה נכון?
אז נחבק. ננשק. נביא בובה או מוצץ או שמיכה או צעצוע. נלחש באוזן שנחזור לאסוף אותם. ננשק עוד פעם. ונצא בדמעות.
בע''ה היא תסתגל, תפרח ותהנה.
איתך. שונאת את זה.

זה ממש תלוי ילד, גם לי יש אחת כזאת, כל הזמן בכתה בפרידה מגיל שנה ועד היום. בכל המסגרות, היא כבר בת 4 ועדיין בוכה בבוקר מידי פעם בפרידה בגן שהייתה בו כל השנה.. כאילו להוציא לי את הלב בכח. מחר מתחילה גן חדש מתכוננת לצרחות.

אבל כן, אין ברירה
בסוף עובר לכולם

לגבי כל השאר לא יודעת

אבל עשיתי בשבוע 37🤣
ב"ה הצלחתי ללדת בכ"ז

לא מכירה את הקורב של מכבי אבל בכללי כדאי לשקול אם מתאים לך קורס בקבוצה/ בזום/ לבד וכו'
יש היום כל כך הרבה אוםציות

וראיתי שלמכבי יש משהו כזה

אני למשל עשיתי פרטי אצל מיילדת משערי צדק, 3 מפגשים אצלה בבית של כמה שעות עם בעלי, היה מעולה ממש.
זה עלה לנו 800 שח ואחרי שילדתי בשערי צדק קיבלתי מהם החזר של 600 שח.

לגבי מתי לעשות נראה לי באמת באיזור שבוע 30

אבל לא על הקורס של מכבי. מעדיפה פרטי. מה חשוב לבדוק? איך מבררים?

מה חשוב לבדוק?
כמה עולה, כמה מפגשים, אצלה או אצלכם? , מה הגישה שלה באופן כללי (נגיד מישהי שרק בעד טבעי ולא תדבר על האופציה של אפידורל), מה כולל הקורס (הכנה טכנית ללידה? הכנה זוגית? הכנה להנקה?)

זה מה שעולה לי כרגע

הנציג אמר שיש קורס זוגי, בזום, 4 מפגשים
עולה 300 ש''ח
אבל הוא לא ידע אם מותאם לדתיים...
אם מישהי יודעת במקרה אשמח לתשובה 🙏

כאבי גב שבאים והולכים? או סתם כאב סטטי?

את לא מצליחה להירדם כי ממש כואב לך או כי את מוטרדת?

מה היתה המסקנה בבית חולים? ראו צירים? פתיחה?

שבוע שעבר הייתי בביח, שבוע 37, בדקו פתיחה לא הייתה.. הייתה מחיקה 60 אחוז.
ואתמול כשבאתי לביח, שבוע 38, בביח אחר, לא בדקו פתיחה כי לא ככ איפשרתי.. אבל כל המדדים האחרים היו תקינים- בדיקת דם, שתן, מוניטור וכו.. אז שחררו.. שאלו אותי אם אני רוצה להתאשפז או להשתחרר, העדפתי להשתחרר ולהיות פה אצל ההורים עם הילדים הקטנים.. אבל כשחזרתי בבוקר מוקדם סביבות 5-6, הלכתי לישון, קמתי סביבות 9 וחצי ומאז לא הכי במיטבי.. מבחינת הכאבי גב..

או אפילו ממשיך בלי שום שינוי הייתי הולכת שוב.
ושיחשבו שאני סתומה

בלי סוף..
נראה לי שתיתי איזה 2 ליטר ברצף הערב..כמובן במהלך שעתיים..
אבדוק מה קורה בהמשך

שבוע 38..
ההורים שלי לא רצו שאסע לבד מהבית שלהם לבית שלי כדי לאסוף את בעלי שיבוא איתי לביח...
כי אני הנוהגת והרכב אצלי... והביח ליד הבית שלנו..
אז אבא שלי הצטרף אליי לנסיעה, ואחיות שלי נסעו ברכב נוסף כדי להחזירו.. ואז אנחנו נצא לבדיקה בביח.. ונראה מה יהיה

מכירה את התסבוכת הזו, גם אצלנו זה ככה מסובך.
אל תתחרטו לרגע שנסעת!

הייתי חייבת את הנסיעה הזו, לדעת שאוכל לישון רגועה.. כי בנתיים כל לילה עם הרעידות האלו זה קשה..

הם מתלבטים אם לאשפז או לשחרר..

כל עוד זה נשאר באותו מצב ולא מתגבר אז למה לא להשאר בבית ולחכות לראות לאן מתפתח?
זה כאבי גב שבאים והלכים או כאב תמידי?
עד כמה כואב?

ובעיקר- מה המרחק מהבית חולים?

אם אין לך היסטוריה של לידות מהירות ואם את לא רחוקה-
אז היתי פשוט מחכה לראות איך מתפתח

אם יש נסיעה ארוכה אז באמת עדיף לא לחכות לדקה האחרונה

ונכנסתי ל38..
אבל כמובן שכל לידה וכל הריון זה שונה...

אבל אז החלו דחיפות למטה, קפצתי מיד..
ואמרתי שעכשיו אנו נוסעים.. ולא מעניין אותי מה יגידו לא יגידו, יעשו צחוק או לא..
בנתיים הגעתי, פתיחה 1 מחיקה 60 אחוז..
מחכה לבדיקת רופא ולאולטראסאונד

סירבתי..
אז ביקשו שבבוקר אגיע למרכז בריאות האישה, לעשות בדיקת מוניטור..
הגענו בסביבות 2 וחצי לביתה.. נרדמתי לאיזה שעה ושוב התעוררתי, בסביבות 3 וחצי עד 5 הייתי ערה עם לחצים ורעדות בגוף...
חזרתי לישון עד 7 וחצי בערך.. קמתי התקלחתי התארגנתי ויצאתי שוב למוניטור, הפעם בקופח במרכז בריאות האישה..

ושוב הביאו לי הפניה למיון בעקבות צירים לא סדירים..

אז אני פה, במוניטור נוסף מהבוקר, בביח.. נראה מה יוחלט.

תודה לכן על האכפתיות והדאגה 🤗🤗🤗😘😘

תעדכני איך מתקדם...

בהחלט מעייף
ה' ישלח לנו כוחות 🙏
ואם זה בן, החשש מהברית בראש השנה עדיין מקנן..

הרעידות האלה קצת מלחיצות.. את מקפידה לשתות, מזגן ולהיות במנוחה כמה שאפשר?

ו.. תהיי חזקה לא ללדת עכשיו! גם אני מחזיקה חזק 💪 כאילו שזה תלןי בי ..חחח

נמצאת במנוחה בזמן המוניטורים 🥰🥰🥰

וואי איזה קטעע, בא.ס. הרופא לא ידע מה מין העובר.. לא הצליח לראות..
גם בכל שאר הא.ס. שעשינו עד היום לא הצליחו לדעת..

כנראה צריכה להיות לנו הפתעה