הכרת הטוב מאוחרת- איך עושים?והרי החדשה
עברתי טיפולים הבית חולים מסוים. צוות מקסים, רופא מהמם. כשנכנסתי להריון הבטחתי להם שאני אלד בבית חולים הזה ואבוא להגיד להם שילדתי. קצת לפני הלידה התקשרה אחות מהמחלקה לשאול אם ילדתי, אמרתי לה שעוד לא ושכשאלד אבוא אליהם.

בפועל יצא שהיו לי צירים מהירים ודחופים אז נסענו לבית חולים קרוב יותר ללדת.
ואחרי הלידה עדיין היתה קורונה וסגר
ולא אמרתי להם.
רציתי לשלוח עציץ עם מכתב ותמונה
אבל לא רוצה שהם ייתלו את זה ויהיה אפשר לראות את השמות שלנו.
חשבתי לבוא לבקר אבל מרגיש לי מאוד חבר טקט לבוא עם תינוק למחלקת ivf...

מפה לשם עברו שמונה חודשים ואני ממש רוצה להודות להם וכבר לא נעים שלא אמרתי כלום. הן בטח כבר בכלל לא זוכרות אותי, אבל עדיין מרגישה צורך להודות ולא יודעת איך.
יש לכן פתרון יצירתי?
אפשר ללכת לבד ולהביא תמונה של התינוקכבתחילה
נכון שיותר מרגש שיראו בעצמם את התינוק אבל את צודקת שזה חסר טקט להגיע עם תינוק למחלקה כזאת.. אולי לנסות להגיע אחרי שעות קבלה אם הרופאים נשארים קצת.
אולי יש רופאים שעובדים גם בעוד מחלקות ואפשר לבקר אותם שם?

בכל מקרה אפשר להביא תמונה של התינוק ממוסגרת עם מילות תודה ולכתוב רק את השם שלו, בלי שם משפחה.
גם אני חשבתי שזה חוסר טאקט, אבל-שלומצ'

כל הצוות במחלקה אמר לי שזה נותן תקווה למי שעדיין בתהליך. 

לדעתי ממש שווה להגיע לשם להודות ולהביא משהו קטן.

ואני לא יודעת כמה זמן היית שם בטיפולים, אבל הם זוכרים, וגם אם לא- בטוחה שישמחו שיש מי שזוכר אותן ואת העבודה שלהן ומעריך את זה, בטח שלאחר זמן.

תמיד טוב להגיד תודה.

לדעתי זה יכול רק לתת תקווהדבורית
את מגיעה לשם עם תינוק אחרי מסע מפרך
כמי שיודעת מהו סבל
ולכן זה הרבה יותר מרגש ומעודד
בעיניי לפחות
לדעתיעץ הלבבות
להגיע לשם לבדך עם תמונה מתוקה.
ברכה יפה ומגש שוקולדים מפנק.
כולם יתרגשו ויודו לך על המחווה המשמחת...
אני יודעת שיש נשים רגישות מאד בתקופת הטיפולים דעהעה להן קשה לראות תינוק קטן במקום כזה.
דיברתי עם אחת כזו ששיתפה אותי שממש קשה לה לראות תינוקות אז קל וחומר במחלקה כזו. ..
למה לא ללכת להודות, הכרת הטוב זו תכונה טובהים...
אל תכהי את התחושה שלך.
אמנם לא הייתי במקום של לצפות לילד ב"ה. אבל לא מבינה למה שלמצפים לילד יהיה קשה לראות ילדים. כי אם רוצים ילדים ואוהבים ילדים, אז אוהבים ילדים גם כשהם לא שלך...
אולי נהייתי יותר רגישה אחרי שנהייתי אמא, אבל עם האהבה לילדים שלי אני מרגישה שנפתחתי לאהבה כלפי כל הילדים.
רק רוצה להגיב על המשפט שלך, שלמה למצפים לילדים יהיה קשהמתואמת
לראות ילדים -
ממה שראיתי מסביבתי הקרובה (וב"ה ותודה לה' שזה לא מניסיון אישי) - זה אינדיבידואלי. יש כאלה שבאמת רוצים להיות מוקפים בילדים, ואם הם לא זכו משלהם הם ישמחו בילדים של אחרים, ויש כאלה שזה אכן ממש-ממש קשה להם לראות ילדים של אחרים כשהם במקום המצפה והחסר הזה, כשהם עמוק בתוך "כישלונות" הפוריות, וכל ילד (ובטח של אנשים קרובים להם) מציף להם עוד יותר את הקושי ומנכיח אותו.
אולי באמת יש הבדל אם מדובר באנשים שציפו בעצמם לילד ועכשיו באים עם ה"זכייה" - אבל אני כמעט בטוחה שכמו שיהיו כאלה שזה יעודד אותם לראות שבסוף יכול להיות טוב, יש כאלה שזה ישבור אותם - כי הם כבר הגיעו לסוף המסע (בערך) ואנחנו אין לנו מושג אם זה באמת יקרה אי פעם...

(פותחת יקרה - סליחה על הניצלו"ש. סליחה שאין לי רעיון לתת לך...)
מוסיפה-לפעמים זה תלוי גם איפה נמצאים בטיפול ושל מי התינוקאולי בקרוב
יכולה להגיד על עצמי שיש זמנים שממש קשה לי עם תינוקות וילדים קטנים ויש זמנים שאני רק מחכה לפגוש, לא משנה מי ומה.. נגיד החגים השנה ממש הזכירו לי איפה הייתי שנה שעברה בטיפול ואיך הייתה לי הפלה אח"כ אז היה לי ממש קשה להיפגש עם תינוקות.. אבל בד"כ לא מפריע לי כ"כ..
נכון מאוד...מתואמת
דווקא שמחה על התת שרשורוהרי החדשה
הזה שמתפתח..
חשוב בעיני
וואומיואשת******
אני לא יודעת
איך להגיב לזה אבל אפילו לרשום את זה ככה זה חסר רגישות ברמה מטורפת. בחיי אני מחפשת. מילים לתגובה ואין לי.
אם לא היית במקום הזה למה את שופטת?אשה שלו
אם את רוצה כסף ואוהבת כסף למה שלא תאהבי כסף שלא שלך? למה שיפריע לך שלאחרים יש כסף כשלך אין? תשמחי בשבילם!!
אולי זה נשמע שופטים...

הייתי רווקה המון זמן ורציתי להתחתן

וחוץ מפעם אחת שהרגשתי צביטה בלב (כשבת דודה בגילי התחתנה בפעם השנייה כשעדין הייתי רווקה) אף פעם לא ראיתי בזוגות שמתחתנים בעיה. הלכתי לחתונות ושמחתי בשמחתם. למרות שאני יודעת שיש הרבה רווקות מאוחרות שלא יכולות ללכת לחתונות של חברות למשל...

ברור שזה אידיבידואלי

רק מרגיש לי שזה מגיע ממקום לא נכון

לחיות כל הזמן בתחושת חוסר רק מביא לחיים עוד חוסר. וחלק מזה זה תחושת הכישלון כמו שרשמו פה, אבל איזה כישלון? כישלון עצמי! למה לי זה לא עובד וכו וכו הגוף שלי כזה וכזה או כל מיני דברים כאלה. כל מיני אמונות מגבילות.

יש נשים שהולכות לטיפולים במחשבה שלא יכולות להיכנס להריון לבד ואז אחר כך פשוט נכנסות להריון. ברור שזה לא כולן אבל עצם זה שזה קיים מראה על העולם הפנימי של המצפות שבסופו של דבר גורם לציפייה ממושכת לילד.

הייתי מצפה ממישהי שחולמת על ילדים שתרצה בקירבה של ילדים ולא להפך..

למשל בעתיד כשאהיה יותר פנויה הייתי רוצה להתנדב בתינוקייה או בפגייה. פשוט לטפל בתינוקות, לדאוג להם, לתת להם אהבה...

לא יודעת אם אביא עוד ילד, ואם לא אני רואה בזה מילוי של הצורך הזה

כמו שרשמת, זה אינדיבידואלי לגמרימתואמת
ומה שנכון וקל לך - יהיה קשה ובלתי אפשרי לאחרת.
לכן אי אפשר לכתוב משפט כוללני כזה כמו שכתבת, שאת לא מבינה למה לאנשים שמצפים לילדים קשה לראות ילדים של אחרים...
אני לא יודעת אם אני היחידה שנפגעת עמוקות ממךמיואשת******
אבל איכשהו לא נראה לי.
השבע לא מבין את הרעב, ואם לא מבינים פשוט עדיף לשתוק
את היית מצפה ממישהי שחולמת על ילדים לרצות בקרבה של ילדים, אני הייתי מצפה ממישהי שאין לה שמץ של מושג על מה היא מדברת שתשתוק
מיואשת את מהממת!אמאשוני
כבר בהודעה הקודמת גרמת לי לדמוע,
את פשוט חסד. מלכה. גיבורה. לא יודעת מה.. גם לי אין מילים...
מעוררת השראה, איך את לוקחת את הניסיון הזה ובוחרת להיות גב, להיות פה של אחרות.
צוללת לתוך הבוץ הזה. מתלכלכת. כאובה.
הכל כדי להאיר ולו בקצת לאחרות שעומדות שם דוממות ומשתאות.
שה' ישלם שכרך
⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩
❤️מיואשת******
אחרי הודעות ההמשך כבר יש לי מילים אבל אני בוחרת לשתוק אותן.
מסכימה עם אמאשוני- אין עלייך מיואשת.ליאניי
מסכימה איתך לחלוטין…
יש אנשים שלא מבינים את רמת הכאב לכמיהה לילד, כמה זה צורב כןאב ומכאיב כשאת ככ רןצה משהו מהותי ותמים ״ילד״ ונגזר עליך לעבור מסע מפרך.
אבל למדתי על בשרי לא לכעוס על אנשים כאלה שלא מבינים- כי הם פשוט לא מבינים נקודה.
ליאניי מותק את השראה מדהימהמיואשת******
שתדעי שאת אחת הנשים שהכי השפיעו עלי בשנה האחרונה. אני לא מכירה אותך אבל לומדת ממך המון והלוואי שאצליח להיות יותר כמוך מכילה וסובלנית
ריגשת אותי!!ליאניי
תודה רבה
אני חושבת שאת מאןד מאוד סובלנית, ואני אוהבת לקרוא אותך ואת התבונה שלך לחיים.
שנדע רק ימים של אושר ושמחה!!! 💗
^^^^^^תשוב תחייני
תודה מיואשת שכתבת את זה.
התכווצו לי הבטן והלב כשקראתי את הדברים האלו
וואישירוש16
אני מאחלת לך בחיים לא לעמוד בניסיון הזה.

אני אישית עברתי תקופות בחיים שחשבתי שלעולם לא אוכל להביא ילדים לעולם והמחסור הזה מרגיש כמו חור בלב. כמו אחרי פטירה של אדם קרוב - מן חור חשוך וריקנות שאי אפשר למלא.
זה לא דומה במעט לרווקות מאוחרת. (אגב, גם אני חיכיתי יותר מ5 שנים ועשרות בחורים עד שמצאתי את האחד. וגם אז השנה הראשונה הייתה מלאה בקשיים נפשיים וזוגיים ולא חלומות וריחופים באוויר כמו כל זוג טרי. עדיין לא משווה בין המקרים. שני חוויות שונות לחלוטין).
ואני בכלל לא נכנסת לעבודה שנשים רבות שמצפות לילד שנים ארוכות בדרך כלל חוות לא מעט הפלות בדרך.שחוץ מניפוץ חלומות זה גם משפיע על הפן הזוגי - אסורים ומותרים בזמנים הכי קשים.

אני אישית זכיתי לקבל את המתנות שלי מהר. אומנם לא בקלות אבל אני מודה לשם כל יום שלא העמיד אותי בניסיון העצום של ציפייה לילד ועוד הפלות. אישה שעומדת בזה חייבת להיות עשויה מפלדה, אישיות גבוה ומיוחדת. אני אישית אומרת לך שלא הייתי עומדת בניסיון הזה.
את כן?
קראנו בפרשה לא מזמן על שרה אימנו שמביאה את הגר ואומרתים...

"אולי איבנה ממנה"

זה מגיע מהתופעה שדווקא כשמאמצים ילד בעקבות קשיי פוריות, קורה שהאישה נפקדת.

היום נראה שמאמצים פחות כי יש טיפולים (או אם מאמצים זה פחות על רקע של פוריות), אבל לדעתי זה אותו עקרון.

הרי מה זה להיות אמא, זה לתת אהבה ולגדל ילד, וזה ממלא ומתיש באותה מידה.

הכוונה, שלראות ילד יכול למלא את האישה המצפה ולא להזכיר לה את חסרונה. אם רק תבחר להסתכל על חצי הכוס המלאה. ואולי להפך, זה יפתח את הדלתות לפניה, כי היא לא תהיה כל הזמן בתחושת החוסר.

 

אפשר לתקוף, זו הסתכלות שונה מהמקובל.

אני חושבת שבכל קושי בחיים צריך להיכנס פנימה ולבדוק איפה אנחנו בתפיסות ובאמונות המגבילות שלנו לגבי עצמנו ולגבי החיים שלנו, מביאים לעצמנו את אותו קושי בחיים. 

וכנ"ל גם בנושא הפוריות. קראתי פעם כתבה על מישהי ששנים ניסתה להיכנס להריון וגם בטיפולים ורק כאשר היא פתרה בעיות עם אבא שלה היא נכנסה להריון. והיא מדברת על הקשר בין הדברים, פחות זוכרת עכשיו. אפשר אולי לחפש את זה בגוגל.
או למשל, הרי סיכויי הפוריות יורדים עם השנים. אז למה יש זוגות שנפקדים בגיל 40, אחרי 10 פלוס שנים של ניסיונות כשהם רגע לפני התייאשות?
העולם הפנימי משחק תפקיד מאוד מרכזי בחיים שלנו גם בבריאות, גם בזוגיות, גם בתעסוקה.
מי שעומדת בפני ניסיון של בעיות םוריות חושבת שזה הדבר הכי גדול שיכול להיות ומנגד יש אנשים שמתמודדים עם סרטן לא עלינו (למשל נשים צעירות שצריכות לעבור הקרנות ומקפיאות ביציות כדי לא לאבד את היכולת להיות אמא), או רווקות מאוחרת (ו 5 שנים זה לא באמת הרבה) שרואה את המחזור שלה מסתיים ויודעת מה זה אומר לגבי ילודה ועדין האחד לא נראה באופק, ויש לי חברות רווקות שעברו את ה 40...(והן אפילו לא יודעות מה זו אהבה וזוגיות ואין להם את הנחמה שבזוגיות) ודיברתי פעם עם רווקה בת 60 שעדין יוצאת לדייטים בתקווה לפגוש את האחד.

 

את כנראה לא שמה לבאשה שלו
אבל כל הכתיבה שלך שיפוטית, ביקורתית מתנשאת ומכלילה
זה כמו שאני אפתח קורס לנשים יקרות! שיש להן ילד מיוחד, איך לטפל ולפתח אותו כשלי כלל אין ניסיון ב"ה וזה אפילו לא המקצוע שלי ועוד אבקר אותן על כך שלא מסתכלות על חצי הכוס המלאה שאין לו סרטן והן לא עברו הפלה
עזות וחוצפה ביחד
איך את יכולה להשוות בין קשיים? מי שמך?
קושי של אדם אחד בשבילו זה הכי גרוע שיש כרגע. יש הרבה ניסיונות וקשיים בעולם, לא את תשפטי מה קשה יותר
תמיד יכול להיות גרוע יותר
אז בגלל זה תגידי לאדם שכרתו לו יד ימין שיגיד תודה שיש לו יד שמאל ?
או למישהו עיוור שיודה שיש לו אוזניים?

בטח כשאת נוגעת בנושא שרגיש לכל כך הרבה נשים ומבקרת אותן על משהו שבכלל אין לך מושג
מבינה שפגעתי בהרבה, מצטערתים...אחרונה


ובכל אופן לשאלה המקוריתים...

ודווקא בעיניי זה אמור לתת תקווה. הרי היא היתה קודם אחת מן נשים המצפות והיום היא מחזיקה ילד.

 

חבל שהפחד שאולי תהיה מי שתפגע, ימנע ממנה את הכרת הטוב ולבוא להגיד תודה לצוות. לדעתי זה מה שצריך להניע אותה.  

 

 

הי ים יקרהוהרי החדשה
תודה שענית לי!
אני מבינה את מה שאת חושבת אבל בתור אחת שהיתה גם בצד השני אני חושבת שהדברים קצת יותר מורכבים

נכון שבעולם אידיאלי היינו רוצות שלא יכאב לנו במקומות של חוסר ונצליח לראות רק טוב במציאות, אבל ב"ה שברא אותנו אנושיות, וזה כל כך אנושי לכאוב כשיש לך תזכורת למשהו שחסר לך. לא יודעת כמה שנים היית רווקה אבל גם רווקות וגם קשיי פוריות הם מקומות שמאוד מאוד קשה להיות בהם.
זה לא קשור ללאהוב ילדים של אחרים
אני יכולה להיות מאוהבת בילדים ועדיין הבטן שלי תתכווצ'ץ למראה מישהי עם בטן הריונית או תינוק מתוק אם אראה אותו בדיוק אחרי טיפול שנכשל. לא כי יהיה לי משהו ספציפי נגד הילד. אלא כי זה לוחץ מאוד חזק על מה שלי אין (ב"ה עכשיו יש. כותבת לך על תחושות שהיו לי)

החזקתי ואהבתי מלא ילדים של חברות, אחיינים, ילדים של השכנים...
ועדיין יש מקומות שזה פשוט למעוך לך את הלב.

כשיש לנו קשה להבין את מי שאין לו. אבל זה באמת ייסורים. פחד שזה לא יקרה. רגשות קשים מאוד מאוד.
ואין סיבה להכאיב בשם הכרת הטוב.. זה ממש מצווה הבאה בעבירה.

נתנו לי רעיונות מהממים איך להודות בלי להביא את התינוק, אז אעשה זאת

אבל היה חשוב לי לכתוב לך את הזווית הזאת דווקא בתור אחת שהיתה ב2 הצדדים.

ושוב תודה לך!
אני רק יכולה להגידשירוש16
שמעולם לא התנסת בזה.
אז למה לבוא בגישה שאת יודעת מה טוב לאחרים להרגיש במקום שלא היית בו?

אפשר להוכיר טובה במיליון ואחת דרכים.
אפשר גם לבוא עם הילד למכון עצמו ואפשר שלא.

אבל להגיד: אני לא מבינה למה אחרות מרגישות ככה. הרי הן *אמורות* להרגיש אחרת.
זה קצת מתנשא ו/או מגיע מחוסר הבנה והכרת הנושא מקרוב.

אישית לא חוויתי מוות של אדם קרוב, אבל אני כן מלווה לא מעט משפחות שעוברות את זה ומנסה לעזור להם לחוות חוויה מחברת, מקרבת ומעצימה במקום חוויה של אובדן חושים.
אבל, לעולם לא אבוא לבן משפחה ואגיד לו: ככה אתה צריך להרגיש. כי זה פשוט לא נכון.
אין לי מושג מה הוא עובר, אין לי מושג מה הוא באמת מרגיש ומה הוא חושב לעצמו.
אולי הבן היה אמור לקחת את אכין לבדיקה שגרתית לפני שנה ובגלל שדחה את הביקור תפסו את הסרטן מאוחר ועכשיו אביו על ערש דווי בגללו? או הוא זה שהדביק את אביו בקורונה? אולי הוא זה שביטל את דברי הרופא כשהתעקש על בדיקות מסוימות ועכשיו התגלה הנושא מכל באיחור ניכר?
לכי תדעי איזה דרמות מתחוללות מאחורי הקלעים.
וזה עוד נגיעה קטנה מעולמם האמיתי של אנשים.

האדם הוא יצור מורכב. אפשר לדבר במילים גבוהות ולהגיד לאישה: מה לא פתור אצלך נפשית ומונע ממך להביא ילד לעולם?
או לבוא בגישה של תמיכה, עידוד. הפנמה שאנחנו לעולם לא נבין את מקומו של השני, גם כשנחווה התמודדות דומה לשלו.
(5 שנים אולי נשמע לך מעט אבל כשחברות שלך כבר שולחות ילדים לגן ואת בבית בלי אופק למשפחה משלך - זה שורף. גם אם זה רק 5 שנים שורפות...)

אין לי מושג מה מונע מנשים להביא ילדים לעולם. יש נשים ששינו כיוון בחיים ולאחר מיכן הצליחו להביא ילד ויש כאלה שלא.
על כל סיפור הצלחה יש אלפי אכזבות.
והן כואבות וקשות.
אצם העובדה שאת לא מתייחסת לקושי ורק מנסה למצוא פיתרון מראה שאת במקום אחר לגמרי.
להיות אמא זה X
תחשבי על כל אישה ואישה שקוראת את המילים הללו בדמעות: הן אף פעם לא חוו את התחושה הזאת! של 'להיות אמא'.
עכשיו, אחרי ילד אחד, אני מבינה מה זה להיות אמא. ואני מאמינה שאם ה' יזמן לי את האופציה לגדל ילד שלא אני ילדתי אני אוהב אותו לא פחות מאשר את אלה שילדתי.
אבל התחושה הזאת, הטבעית והמיוחדת, לא קיימת אצל אישה ללא ילדים!

אגב, מה תעשה אישה שלא אוהבת ילדים אבל רוצה אחד משלה?
היא גם אמורה להתמוגג ולאהוב ילדים של אחרים? לראות בהם תקווה ואושר?
אני לדוגמה לא מתחברת לילדים. לא אוהבת להתעסק איתם. גם במקצוע שלי מעדיפה להתרחק מהם ולהתעסק עם מבוגרים.
כמובן שאצל הילד שלי הסיפור הוא שונה לחלוטין. אני מאוהבת בו, מחוברת אליו ורוצה עוד כמוהו.

המחסור שיש לאישה ללא ילדים זה לא הילד עצמו. כי ילדים יש בשפע בכל מקום. באותה מידה את יכולה להציע לאישה מאותגרת ללכת לעבוד במעון או גן - הרי היא תוכל לאהוב שם הרבה יותר ילדים. להתעסק איתם כל היום ולראות אותם גדלים.
אז מה ההבדל?
ההבדל הוא שמים וארץ.
החור בלב הוא האהבה האין סופית, תחושת חיבור והקרבה, רצון להיות קרוב תמיד. לייצור הזה - ששאב ממך פיזית ונפשית כמויות של אנרגיה.
היכולת להקריב את כל מה שיש לנו עבור ילדינו - זו התחושה הבסיסית של כל הורה.
וזו תחושה שלא קיימת כאשר משחקים עם ילדים של אחרים. או רואים אותם ברחוב או בקליניקה של פיריון.
האהבה המיוחדת הזאת שיש לאמא בעיניים כלפי ילדיה - זה משהו שאי אפשר להשוות. וזה הדבר שמעולם לא היה חסר לך. כי קיבלת אותו כל כך מהר.
אישה מאותגרת לא חסר לה ילד, חסר לה ההורות. המשפחה.
להגיד לאישה כזאת: את זאת שמגבילה את עצמך. תחשבי טוב טוב איפה זה יכול להיות. אם רק תעשי X תקבלי ילד.
זה חסר אנושיות ורגש.
תאמיני לי, נשים עושות הכל כדי לחוות את התחושות שאת קיבלת במתנה.
להגיד לאישה: לא עשית מספיק. זה פשוט חוסר רגישות.
אני לא יכולה עם ההכללות שלךאשה שלו
את מנסה להסביר וזה רק יוצא יותר גרוע
את מצפה? מי מינה אותך?
"יש נשים שהולכות לטיפולים במחשבה שלא יכולות להכנס להריון לבד"
עכשיו את רופאה? נראה לי יש פרוטוקול מסודר לתהליכים האלה ולא על פי מחשבות אישיות וחוסר אמונה עצמית
לא מבינה אותך
יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל מעדיפה לעצור כאן
אני ממש מבינה למה היא התכוונה!אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ח בחשון תשפ"ב 12:25
לי אישית פעם דווקא ממש עזר לראות תינוק ...
אחרי כמה אכזבות, הייתי כבר ממש מיואשת והתלבטתי אם יצא משהו מזה בכלל,וחשבתי כבר להפסיק,ואז התיישבה לידי אשה עם תינוק שבאה להודות להם. ואותי אישית זה ממש עודד,לראות שבעז"ה יש במקום הזה גם הצלחות !
אני מבינה שזה משתנה בין אשה לאשה,ושזה יושב במקום רגיש אחר בלב של כל אחת,אבל קצת חבל שדיונים כאלו מגיעים למקומות אישיים⁦☹️⁩
נראה לי שהכותבת כתבה מניסיון אחר שיש לה בחיים וזה יכול להוסיף כיווני חשיבה מגוונים ומחכימים.
שימי לב שהיא כתבה מחוסר נסיון שיש לה... והניסוח אכן פוגעאנונימיות
מאוד אפילו.
וכשמעירים לך אז אפשר לבקש סךיחה ולא להמשיך להוכיח בדברים שב"ה מעולם לא התניסית בהם.
(כותבת בתור אחת שב"ה לא התנסתה בציפיה לילדים ועדיין הרגשות מובנים לי לחלוטין!!!!)
מסכימה לגמרידיליה

יכולה להגיד לך שהייתי רווקה והיה לי נורא נורא קשה לראות זוגות נשואים הייתי פשוט דומעת כל פעם שהם היו עולים לאוטובוס.

אחר כך חיכיתי לילדים מעט יחסית "רק" שנתיים אבל יכולה לומר לך שזה היה קשה מנשוא.

וכשהיתי במעקב ביוץ והייתה שם משהי עם עגלה ותינוק מתוק להפליא זה היה לי ממש קשה.

ובלי קשר טיפלתי באחייני ללא הרף ממש בשמחה ובאהבה, זה ממש לא סותר.

לתחושתי במרפאת פוריות לראות תינוקות זה ממש לא פשוט.

אם היא תשתף שהיא באה להודות זה משהו אחר אולי. אבל סתם לשבת שם עם תינוק לא יודעת זה לא פשוט.

ומזכירה לך אולי אבנה ממנה וכו' זה החלטה של שרה!

פנינה שציערה את חנה נענשה על כך, אולי אישה שממתינה יכולה לבחור בלהיות בתינוקיה ולהתחבר לזה,

אנו האימהות ממש לא אלו שאמורת להחליט עבורה!!

 

תמיד תמידשירוש16
אפשר לשלוח מכתב בודד גם ללא מתנה!
מניסיון, תמיד כיף לקבל כאלו מכתבים ממטופלים. זה הלחם והמים של הצוות.

את יכולה לשלוח לאחראית מחלקה במייל עם תמונה של התינוק/ת.

גם אם תחתמו בשמכם לא ישאירו את המכתב גלוי לעיני כל. בעל אופן הייתם מטופלים והם מחויבים לשמור על הפרטיות שלכם.
במחלקה שלנו תולים את המכתבים הללו בחדר אוכל של הצוות. כך שאין חשש שמטופלים אחרים או צוות ממחלקות אחרות יראו את המכתב.

מקסימום אם לא נוח לכם אפשר לחתום בשם משפחה בלבד או שם פרטי בלבד. מה שנוח לכם.

(הארה צדדית: רק לא להביא שוקולד! גם ככה קשה לעשות כושר בין המשמרות וכמויות השוקולדים שמקבלים הוא הזוי בכל קנה מידה. מגש פירות או אפילו חבילה של עוגיות בריאות זה טיפה יותר מקורי ומפנק מחבילת שוקולדים).
ממש תודה על כל התגובות!!והרי החדשה
המייל זה רעיון מצויין. וגם מכתב עם תמונה נשמע לי אחלה. אולי באמת אביא עציץ ואבוא לבד עם תמונה ומכתב ואבקש לא לתלות .

תודה עזרתן לי!!
חייבת להגיד שאת ממש מקסימה…!ליאניי
ממש יפה מצידך שאת חושבת על הצד השני, על הבנות שנמצאות שם במחלקה
ועצם זה שאת רוצה עדיין להודות אחרי 8 חודשים ולא לוקחת כמובן מאליו- מקסים בעיני.

חייבת להגיב לעניין העובדה שכאחת שעברה טיפולים והיו מגיעות נשים עם התינוקות שלהם זה שבר אותי מבפנים.
זוכרת אפילו פעם אחת שהגעתי לכדי מצב שבכיתי בשירותים בזמן ההמתנה (הייתי אחרי לידה שקטה)
אבל אני יודעת שזה זכותן ואף אחת לא עושה את זה מרוע אלא ממקום מרגש לחזור לרופא/ה שגרם לזה לקרות, לגיטמי לגמרי לדעתי.
בכל אופן, הגיבו לך הרבה דברים נחמדים בעיני
המייל/ מכתב/ מתנה- זה אחלה של רעיונות
תודה יקרהוהרי החדשה
כן, גם לי היה קשה כשהביאו תינוקות, היה לי קשה אפילו עם תמונות על הקיר (לא של כאלו ששלחו, סתם תמונות פרסומת כאלו, לא הבנתי למה שמים אותם)
לכן אני לא רוצה להביא למרות שהאחיות רצו...
על הפסקה האחרונהשלומצ'
כל כך נכון!

גם לגבי מורים. די עם השוקולד.

אפשר לפנק גם בביסלי
רוצה לשתף בסיפור קטןאמאשוני
היה לי רופא הריון בסיכון שליווה אותי כל ההריון,
בפגישה האחרונה הוא ממש התרגש אמר שכל הריון שהוא מלווה שמסתיים בידיים מלאות זה עוד ניצחון שלו,
זה עשה לי כזה וואו כי תמיד חשבתי טוב זה המקצוע שלו, הוא בטח כבר רגיל
אחרי הלידה אמרתי שאני חייבת לבוא לספר לו שילדתי תינוקת מתוקה ושהכל בסדר.
חיכיתי להתאושש מהלידה...
ואחרי חודשיים נודע לי שהוא נפטר ממחלה.
הצטערתי נורא שלא הספקתי להודות לו כמו שצריך.
אפילוחשבתי לשלוח מכתב ניחומים ולספר שסייע להביא חיים לעולם, אבל לא ידעתי כמה שייך אז ויתרתי על זה.
קיצר, נכון שזה מקרה נדיר אבל אני אומרת מוטב מאוחר מאשר אף פעם.
יישר כח!
אוי, איזה עצוב!רק שאלה לי
אני חושבת שכן שייך לשלוח מכתב למשפחה, ותכתבי שם בדיוק מה שהיית רוצה להגיד לו, עם ההסבר שכתבת לנו פה, ותמונה של התינוקת.
לדעתי זה מאוד משמח.
וואי איזה סיפורוהרי החדשה
האמת שנשמע מרגש ממש לשלוח למשפחה מכתב
יואו איזה. סיפוראביול
לדעתי המשפחה שלו תשמח אם תבואי להגיד שהוא עזר להציל חיים, גם אחרי הניחומים.
ממש ממש יפה מצידך ואת נשמעת מהממת💓ציפור מתוקה
רק לגבי להביא את התינוק אני חושבת שזה רגיש מידי..
בהצלחה!
כל הכבוד על הרעיוןאהבתחינם
ממש חשןב!
בעלי יאמר לזכותו אחרי כל לידה הולך קונה סלסלאה ענקית מלאה בשוקולדים ופינוקים לצוות כללי כזה ורושמים מכתב ..
גם אחרי הלידה השקטה, גם בלידה שפחות הייתי מרוצה..
הוא טוען שזה ממלא את הלב ושזה לא מובן מאליו..

רעיון שלו לא שלי.. ובהחלט חשוב !
אני חושבתציפיפיצי

שהכרת הטוב גם אם היא מאוחרת, היא שווה את זה.

 

סליחה שניצלשתי🙏אשה שלו
לשלוח מייל/ לבוא עם ברכה חתומה בראשי תיבות ושוקולדים, אפשר גם תמונה של הילד
בטוחה שיחמם להן את הלב
כל הכבוד לך על הכרת הטוב!
אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור

מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?

בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?

אשמח לכל מיגע

תודה

פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

אחרי הכלשושנושי

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור

תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור

אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש כל מיני אפשרויותעל הניסים

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו

גם לילדים?פרח חדש

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

כן.טארקו

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

הבן שלי מאובחןפרח חדש

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

ניסינו מלא סוגים...פרח חדש

ומינונים?טארקו

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

ניסינו באמת הרבהפרח חדש

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

כן תקראיבשורות משמחות

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר

אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,

שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.

גם להשקיע וגם לא לבזבז.

אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.

דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים

נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.

הגיוני?

אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?

כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.

ממש תודה ♥️

לא מכירהאמאשוני

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

תאמת שחשבתי על זה חחאונמר

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב

בינתיים לא המשכנו עם זה

מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר

אפשר באישי כמובן...

אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אני מתבלבלת ברשתאונמר

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

אבדוק עם מקימי באמתאונמר

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

לא ניסיתישלומית.

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

תודה 🩷אונמר

לא מכירה אותםפרח פורח

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

תודה 🩷אונמר

אני רקמדברה כעדן.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

אשמח להמלצה בפרטי..אונמר

עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.

זה לא מה שהפותחת שאלה

תודה לכולם ממש 🩷אונמר

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

זה בטוחאונמר

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

את מתכוונתאנונימית בהו"ל

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפוראחרונה

רוצה מספר?

ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566

שווה כל שקל!!!!

לגבי השקעות^כיסופים^

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

פחות מומלץ112233445566

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפוראחרונה

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24אחרונה

הקטן עוד ישן צהריים?

מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי

להיות?

חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'

אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא

זכות שלי

ופשוט לא מצליחה להתרכז

אמא

שמעתי מה סיפרתי לך?

אמא

רוצה לראות מה עשיתי?

ועודדדדד

גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות

לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם

ועוד ועוד

מזדהות? רעיונות??

לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום

וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

לי נשמע כמו עומסהמקורית

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

רק להגיד❤️

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

גם אני ככה.שיפוראחרונה

יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.

שבוע 10 כל הזמן מריחה ריח לא טובמטילדה

היוש, פעם אחרונה שהייתי פה היה לפני הזרעות...

ב"ה בסבב הרביעי הצליח...

אני כמעט כבר לא פה אבל בסוף כל פעם שכן צריכה לשאול משהו שקשור, זה המקום לעשות את זה, אין על הפורום הזה.

אני בהריון שבוע 10

וכל הזמן מריחה ריח לא טוב, הבית נקי, אף אחד לא מריר כלום ולי כל הזמן יש ריח באף שלא נעים לי

אני משתגעת מזה

מישהי מכירה? רעיונות מה אפשר לעשות?

את איפה שהוא על הרצף של הבחילות...שימושית

מוכר מאוד, חלק מהחבילה חחהרמה

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

תודה וואי הריון ששי ולא זוכרת את זה משום הריוןמטילדה

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

הרבה פעמים זה עובר אבל לא תמידשימושית

אוי ויי אל תגידי לי את זה😱מטילדה

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

ממש מאחלך ומקווה בשבילך שיעבורשימושית

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

תודה❤️ באמת כדאי לדעת שזאת אופציהמטילדה

מוכר מאוד מאוד מאודדיאן ד.

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מאד מעודד😂😂😂מטילדה

אולי תנסי ללעוס מסטיקים?איזמרגד1

יש סיכוי שזה יעזור?

יכול להיות...אני לא חובבת מסטיקים אבל שווה לנסות..מטילדה

קרה לי בהריון הראשון עם המטבח של חמי וחמותייעל מהדרום

לק"י

ובשעה טובה🤩

תודה❤️מטילדה

ריחות בהריון זה ממש קשהפרח חדשאחרונה

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

אחרי שמסרתי המון ספרי הריון ולידה מעולים שהיו ליהריון ולידה

אני צריכה בשביל מישהי קרובה אלי מאד

אולי יש בנות שמוסרות?

אשמח לספר להיות לאם, בשעה טובה ואם יש עוד אז אשמח

נמצא דרך להעביר מכל מקום...

תודה מראש

אם את כותבת שמכל מקום תצליחו להעבירירושלמית במקור

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

^^ ויש גם גמחיםיראת גאולה

מחפשת משהו שישאר אצלההריון ולידה

ממליצה על אתר סימניהאיילה12אחרונה

יש שם מלא ספרים מכל הארץ יד 2

בדיקת הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי בדיקה ולא היה פס שני, אז הנחתי את הבדיקה בצד

אחרי רבע שעה נזכרתי בבדיקה וניגשתי לבדוק וראיתי פס חלש

אמין או לא?

על הקופסא כתוב שאחרי 10 דקות לא אמין

לפי ההוראות נראה שלא אמין...רקלתשוהנ

מניחה שהייתי עושה עוד בדיקה, למרות שכתוב מפורש שזה לא תוצאה נכונה.

למה שלא תעשי עוד אחת?איזמרגד1

לא יודעת אם אמין או לא, כנראה שלא הייתי סומכת על זה מספיק בשביל לשמוח...

אני אעשה מחר, אבל רציתי לדעת כבר היוםאנונימית בהו"ל

תעשי שוב מחר בבוקרמחכה להריון

בגדול תמיד שהיה לי שלילי היה שלילי גם אחרי כמה ימים...הפס היה ממש נראה לעין?

אומנם חלש אבל קיים מאודאנונימית בהו"ל

קרה לי ככה בהריון הראשון^כיסופים^

איזה מותח זה

עד לפני כמה ימים רציתי הריון בטירוףאנונימית בהו"לאחרונה

משהו פתאום נרגע

כאילו יש לי כל כך הרבה תכנונים קדימה ואני לא יודעת איך הריון (מבורך ורצוי מאוד!) ישתלב בתוכם

משחחרת ונותנת לה' לנהל את זה

אעדכן מחר ;)