פורום הריון ולידה (עמוד 195)

להיות על הרצפה!

למרות שהםיזיותרפיסטית אמרה שכן חשוב שהיא תשב על כיסא אוכל (אפילו לאו דווקא בשביל לאכול) כדי שהיא תרגיש את התמיכה בגב...

אבל אפשר לנסות לעשות שילוב

זה באמת אחלה דרך לגרום לו להיות על הרצפה, גם מעודד זחילה

תפזרי 3 במרחקים שונים - אבל שתוכל לראות אותם בזווית העין

הבן שלי יכול להיות עסוק גם חצי שעה במעבר מבמבה אחת לשנייה

הוא ממש אוהב אוכל אצבעות, אולי בגלל זה 

מקווה שגם אצלך זה יעסיק אותה.

משחקים נוספים שממש מעסיקים אותו - משחקים מנגנים, ספר מנגן - למד לדפדף וללחוץ על הכפתורים.

אולי גם אצלך זה יעבוד

(כולל את הפלאפונים של הסובבים אותה🤭)

אבל לצערי הם עוד טרם גרמו לה לנסות לזחול...

אבל היא מכניסה לפעמים דברים מסוכנים יותר מבייגלה🤦‍♀️ היום היא הכניסה ספוג לפה...

אולי זה דווקא טוב שהיא לא אוהבת להיות על הרצפה

 מה שאהבתי שזה לוקח לו זמן לאכל את זה כי זה קשה אז מעסיק להרבה זמן 😅

בארוחות. כל מה שאנחנו אוכלים גם הוא מקבל.
אם זה מאכל שלא מצליחים לפרק אני  מביאה בחתיכות קטנות

למשל עוף מהתנור - אני חותכת לחתיכות ממש ממש קטנות והוא מסתדר מצוין. כנל ביצה, חביתה.

אני עוד לא מעיזה... מביאה לה רק את הדברים הרכים...

והאמת שהיום היא הקיאה, משהו רציני. מלחיץ אותי שזה בגלל משהו שהיא אכלה ונתקע לה, או משהו שלא היה לה טוב מבחינה אחרת... (טוב, אני יותר לחוצה שזה בגלל סיבות גרועות יותר🙈)

הוא מתנפח ואם נכנס להם לא טוב, עלול חלילה לחסום את קנה הנשימה.

וגם כשזה בהשגחה זה מסוכן. כשהם עסוקים הם לא תמיד מודעים למציצה וללעיסה טובה של המאכלים ולכן חלילה נחנקים. @פרח חדש 

זה רעיון מצוין לתת לה לאכול מהרצפה ולגרום לה לזחול

אבל הייתי הולכת על משהו מותאם יותר לגיל.

הרבה הרבה נחת

גידול קל ורק בריאות תמיד

בכל אופן, היום כבר אין בייגלה בבית

אבל אזכור את זה להבא...

צריכה לחשוב על משהו יותר מותאם

זה בטח לא קל החוסר וודאות הזה.

בעז"ה שתהיה רפואה שלמה והכל יסתדר, ושתמצאו שליחים טובים להסביר הכל ולטפל במה שצריך...

בדקו לי CMV יש לי נוגדנים בכמות מאוד גדולה, אבל אין CMV פעיל.

10 חודשים אחרי לידה

הפסקתי להניק לפני שבועיים

והחלפתי מסרזט לכדורים משולבים

AST וALT נע בסביבות ה120+

מדדי דלקת עלה ל12, אבל זה נראה לי די נמוך

היה לי חום גבוה שלא ירד שבוע שלם בלי שום סיבה הנראית לעין, לכן עשיתי בדיקות דם מקיפות, ואז התחלתי את המעקב על הכבד.

כן, שללנו מונו, וגם CMV.

וגם תפקודי כבד עולים כשיש מחלה ויראלית.

אבל אני מרגישה טוב

והחלמתי כבר לפני שבועיים+

בדכ מחלה ויראלית לא נמשכת יותר מ3 שבועות נראלי

אז זה לא הגיוני

לאבא שלי היה אבנים בכיס מרה והוא אמר לי שהוא מרגיש שפיל יושב לו על החזה...

זה אמור להיות כאבים מאוד גדולים

אבנים ודלקת בכיס מרה זה כאבי תופת

(כשלי היו ערכים לא תקינים בתפקודי כבד זה היה בגלל חסימה של כיס המרה. זה אכן התלווה לכאבים מטורפים, אבל בזכות זה עלינו על הבעיה)

ובגלל שהמדדים היו בירידה החליטו לוותר על זה

אבל מעל הם שוב עלו קצת

ועברו מאז יותר משבועיים

בכל מצב אם משום מה לא מציעים תתעקשי

מאמינה שזה יתן החלטה טובה יותר

אגב לפעמים לפעמים תפקודי כבד יכולים להיות קשוריםלתרופות מסויימות ואז אולי זה איכשנו קשור להחלפת גלולות... למרות שלדעתי סיכוי נמוך

ועדיף לעשות אולטרסאונד ואולי גם סיטי יתן תמונה ברורה יותר

חיבוק!!! ובע"ה שהכל יעבור במהרה כלא היה ושיהיו שליחים טובים!

אגב את מאיזור ירושלים?

אולי באמת אבקש מהרופאה מחר הפניה לאולטרסאונד לכבד, רעיון טוב

אני גרה בירושלים, כן.

היינו אצל גסטרו והוא אמר שמניח שזה יכול להיות בגלל מחלת הנשיקה

ואל תסתפקי בבדיקות דם, תבקשי את כל הבדיקות האפשריות... עד שימצאו ממה זה נגרם.

יכולה להגיד על עצמי שהייתה לי בעיה רפואית מסויימת שהתלוננתי עליה וכמה רופאים אמרו לי שהכל בסדר וזה יכול לקרות בגיל שלי (אח"כ התברר שזה מופיע בגיל יותר מבוגר), אבל אני לא הסתפקתי בזה כי הנתונים הראו שלא, הם פשוט לא מצאו מה הסיבה לכך ולכן נפנפו שהכל טוב..

לאחר מכן התחילה אצלי התדרדרות, פניתי למיון וישר עשו לי ניתוח חירום, הלכתי לבית חולים אחר שהיו בהלם שהרופאים לא עלו על זה. הרופאים אמרו לי שאם לא הייתי מגיעה בזמן הייתי מאבדת את אותו איבר, חיוני (לא רוצה לתת יותר מידי פרטים).

בקיצור, לא אומרת שזה המקרה שלך. אבל חשוב לבדוק לעומק ולא להזניח, לקבוע תורים, לבקש בדיקות בלי להרגיש לא נעים.

מאחלת לך רפואה שלימה ושבע"ה זה יחלוף מהר.

לא היה לרופאה הרבה מה להגיד.

אמרה לי לחזור שוב על בדיקות דם עוד שבוע, ואם עדיין לא נראה שיפור אז נתחיל לברר יותר לעומק.

מקווה שיהיה מאחורי מהר.

ואחזור לעדכן שבוע הבא בעז"ה...

אני במקביל הייתי מבקשת אולטרסאונד..

אבל מה שמרגיש לך❤️

בע"ה המשך בשורות טובות!! מחכים לעדכון

הרופאה אמרה שלדעתה אין צורך כרגע, ואם בסוף השבוע לא נראה ירידה משמעותית היא תשלח אותי לאולטראסאונד..

מקווה שקיבלתי החלטה חכמה שלא התעקשתי.

אני עכשיו עם דלקת גרון שנייה בחודש

לא יכולה לדמיין מצב של חום שבוע רצוף

קשוח ממש

מקווה שממש בקרוב ובקלות תמצאו את המענה

ואיזה מגניב שסיימת להניק!!! אלופה על ההחלטה הזאת

ילדנו ממש ביחד, אני עדיין מניקה. מעניין עד מתי  - - - - 

רק עייפות גדולה...

לגבי ההנקה-

אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל הבן שלי היה סרבן הנקה מטורף.

כל הנקה איתו במהלך ה10 חודשים שהנקתי אותו היתה מלחמה, והשקעתי בזה המון המון המון.

ברור שהייתי שמחה להמשיך ולתת לו עוד, אבל זה לא התאפשר לצערי.

גם ככה אני מלכה ששרדתי עד עכשיו.

כאבים אחרים אפשהו?

התפקודי כבד בירידה גם?

שווה לבדוק cmv וחבריו

שלשול בצבע בהיר, אבל בלי כאבי בטן בכלל

תפקודי כבד מתנדנדים, עולים ויורדים בלי שום מגמה ברורה

CMV יצא שלילי עם המון המון נוגדנים...

כל מה שעבדת נחשב לך לוותק, גם אם יש הפסקות.

זה יכול לפגוע בקביעות.

הותק שצברת נשמר גם אם את מפסיקה לעבוד

אבל בעיני זה ממש לא סיבה לא לקבל תפקיד כי לא נעים לך לנטוש את הילדים אחרי חודשיים וחצי, ככה זה החיים

נכון שזה לא כיף אבל אם נשים יעשו את החשבונות האלו הן יפסידו ככ הרבה שזה לא הגיוני,

את לא צריכה את המשכורת בחודשיים האלו?

הדבר היחיד שהגיוני בעיני זה לא לקחת חינוך כיתה/ גננת אם, אבל רק בתנאי שיש אפשרות למשרה בהוראה מקצועית/ גננת רוטציה...

זה לא חינוך או גננת אם...

וכן אני צריכה את המשכורת..

הם ילדים רגישים

לא רוצה לפרט

מחשש לאאוטינג

אבל נראלי שאתן בכל זאת צודקות..

ועכשיו נשארה לי ההתלבטות אם אני אעמוד בזה..

כי הסימפי לפעמים קשוחחחח ממש אצלי..

הכל טוב, גם ילדים מאוד רגישים יכולים להתמודד עם פרידה ואת יודעת מראש מתי את עוזבת (את יכולה לצאת שבועיים שלושה לפני התאריך, זה עדיף מלא להתחיל בכלל) אז תכיני אותם מראש לזה והם יתמודדו.

שאני מכירה

אין לי כוח גם להכיר מקום חדש לחודשיים..

)תכלס את החודש האחרון לא נראלי שאצליח לעבוד)

בעיני זה לא שיקול שאת צריכה לעשות.

כן להיות שקופה מול ההנהלה מראש.

תחשבי שיש להם חודשיים וחצי לזכות בך ואחר כך תגיע דמות אחרת טובה בשבילם.

אם היו מחפשים מורים רק לשנים מלאות כנראה שלא הייתה לנו מערכת חינוך.. 

כבר הודעתי להם

זה פשוט גם חששות מאם אני יעמוד בזה או לא וזה..

אז זה נהיה הכל ביחד...

ככה זה לא להכיר מחדש, ועד שמכירים וכו' כבר יוצאים לחל"ד.

אם בכל זאת את רוצה לעבוד, בטח תוכלי למצוא משרה של מחליפה של מישהי שיולדת עכשיו או עוד חודש ככה שאמורה לחזור לעבודה לקראת הלידה שלך.

טוב, סליחה שאני ככה בוטה

ברור שתקחי תפקיד!!!!

אם יש לך שיקולים אחרים/נוספים כמובן זה שלך

אבל השיקול של לצאת שלושה חודשים אחרי תחילת שנה לדעתי ממש לא אמורה להוות שיקול או התלבטות

בציבור החרדי כל הגננות או המורות יוצאות לחלד באמצע השנה, חריג למצוא אחת שלא.

אני גם חושבת שאם תקחי עכשיו תפקיד, יהיה להם מחויבות להחזיר אותך אחרי החלד

אם עכשיו תוותרי אולי חוקית הם לא חייבים למצוא

בקיצור, לא הייתי מוותרת

התלמידים ירוויחו אותך למשך חודשיים שלוש - תסתכלי על זה מהכיוון הזה. 

מרוקנים יש פתח בתחתית הבריכה, נשפך לחור ניקוז של המרפסת.

בסוף צריך לנער ולהפוך ולתת לבריכה להתייבש טוב שלא יעלה עובש.

לא הרבה עבודה, אבל נחמד כשיש ילדים שאחראים על זה.

ביחס עלות תועלת לנו זה שווה.

ניפוח וריקון אוויר באמצעות מנפח חשמלי פשוט.

אבל היא בחצר אז אפשר לרוקן חופשי על הדשא

וגם היא נשארת מנופחת כל הזמן כי יש מקום

מבחינת משקל וכו'

לא ממש מבינה בזה, רק נתקלתי בזה בעבר.

מסוכן ממש להניח בריכה. המשקל הסגולי של המים הוא עצום ומרפסת אינה בנויה לשאת אותו.

לא בריכות ילדים קטנות.

אפשר לקנות במקס סטוק.

התקן הישראלי קובע עומס מירבי של 350 ק"ג למ"ר למרפסות,

מספיק גובה של 35 סמ ועברת את העומס שמור וזה עוד בלי משקל של ילדים/ריהוט שיש להרבה אנשים במרפסת

אם שמים בריכה במרפסת לא למלא יותר מ20-25 סמ

עשיתי רק על קיר אחד. קניתי בזמנו מאליאקספרס נראה לי, אבל ראיתי גם בחנויות בארץ.

זה הגיע בכמה דפים כבר עם דבק עליהן (כמו מדבקות גדולות) .

שלי ניתן לניקוי עם מגבון או אפילו אפשר עם סקוצ' לשפשף.

לא מומלץ ככ לבד

הזמנו מישהו בשם נתי טפטים הוא עשה לנו מהמם (עשינו גם בחדרים הוא עובד עם לייזר מדוייק מאוד ומהיר)

לגבי נקיון תלוי איזה טפט

לסלון קנינו טפט וניל יקר יותר שמתנקה מעולה עם מגבון פשוט

הטפטים הפשוטים יותר לא מתנקים באותה קלות וגם נקרעים מהר יותר

ממליצה על החנות מאיירס טפטים יש שם מבחר עצום ושירות מקצועי. אני הייתי ממש מרוצה מהם (טפט אחד הזמנו לפי מידות לקיר שהיה בשיפוע משהו קצת מאתגר.. הם נתנו שירות מושלם)

היו לה שתי הפלות רצופות,  אחת בהתחלה השנייה בשבוע 12

כותבת את הפרטים כי אולי זה משנה

הפנו אותה לבדיקות גנטיות, קריוטיפ של שניהם

שלחו להיטרוסקופיה - באמת היו הידבקויות (ממש אחרי הבדיקה הזאת נקלטה להריון טבעי ותקין - אולי יש קשר ואולי לא)

קרישיות יתר - זכור לי שבודקים אחרי 3 הפלות אבל אצלה שלחו אחרי 2 בלבד.

בדיקות דם רגילות בטח גם עשתה..

לא היו בדיקות נוספות כמו שפשוט נקלטה במהלכן..

לא הייתי הוכלת לרופא פרטי, כי הוא יביא לך הפניות ובטח תצטרכי להמר אותן בקופה

לכי תמצאי רופא שיהמר.. (אני נתקעתי עם הפניה לטיפול רפואי מרופא פרטי, רופא משפחה לא יכול להמר ועכשיו מחכה כמה חודשים לרופא מקצועי.. מבאס קצת)

בהצלחה,

בשורות טוב ונחת תמיד!

פשוט נגיד קריוטיפ אני יכולה לעשות פרטי בשיבא אבל חייב הפניה

אולי אני אבקש מהרופא נשים ואגיד לו מה אכפת לך לא יאשרו לי ואני אלך לעשות בפרטי

תודה!

קודם כל חיבוק!!

וממה שאמרו לי, אחרי 2 לא תמיד נותנים. זה תלוי ברופא שלך וכמה יתעקש. בעקרון זה אחרי 3, אבל כן יש עוד גורמים שמשפיעים ולכן תנסי להתעקש מול הרופא.

בגדול מבררים:

קרישיות יתר. בדיקות דם שחלקן בסל וחלקן לא.מורחבות יותר.

היסטרוסקופיה.

וייעוץ גנטי.

אם יש לך עוד שאלות, בשמחה.

רק מדגישה משהו-מוזמנת לדלג אם זה לא מתאים כרגע- מבינה מאוד מה שכתבת בסוף, גם אני רציתי לברר אבל לפעמים גם אחרי בירור מגלים שאין כלום, או שכן יש ועדיין זה לא מבטיח כלום להריון הבא.  ורק תפילות.

בשורות טובות

זה כל הזמן 2 הקולות שלי

אבל כן מדמיינת עוד הפלה ולדעת שיכולתי לפחות לנסות להמנע מזה ולא עשיתי את זה.. זה מפחיד

קרישיות דם הוא הביא לי ממש בסיסי

אין לי כח להתווכח 

וחיבוק גדול!

אני ממליצה להתייעץ עם מכון פועה, היה להם ידע רחב וכשלא היה להם עם מי להתייעץ. בזכותם חסכתי התערבויות שלא היו במקום ומצד שני הגעתי למרפאה המכון להעמקת בבירור (שלו לא פועה לא הייתי יודעת על קיומם).

לזכור שהפלות בשלבים מוקדמים הם לא דבר נדיר ולפעמים לא מעיד שיש בעיה קבועה. אני לא אומרת לא להבדק, אבל כדאי שזה יהיה גם בראש.

בנוסף לבדיקות שאמרו כאן, וכן אם לא אמרו צילום רחם, ניתן לבקש מרופא משפחה גם בדיקה לשלול צליאק!

בשורות טובות בקרוב! 

כשעשיתי גוגל לבדוק איך קראו לו, היה נראה שיש באמירים עוד הרבה אופציות טובות.

תהנו!

בשבוע, ולא יהיה איך לעשות שניים אם לא אעשה היום..

באמת מתלבטת על זה..

תודה!

כי לבת שלי יום אחד היתה כזו תופעה

התעוררה באמצע הלילה קודחת מחום עם ידיים בצבע נחושת...

והתקשרנו בהסטריה למוקד והרופאה נלחצה

בסוף התברר שככל הנראה זה היה מגמבה-פלםל אדום שאכלה

ובגלל שהיתה עם חום גבוה זה התפשט לה בכפות הידיים בצורה מוזרה. אחרי יומיים בערך זה ירד.

הרופא משפחה אמר שזה אולי תגובה אלרגית , אבל נשמע מוזר בלי עוד תסמינים ולהתייעץ.

דיברתי עם ההמטולוגית שאני צריכה ללכת אליה והיא אמרה שלא שמעה על זה ותברר..

ועכשיו קלטתי שמאתמול בצהריים נהייתי ממש מצוננת, ועכשיו התחילה לי דלקת בעין.

זה יכול להיות קשור לתגובה אלרגית או שזה סתם צירוף מקרים?

התור הקרוב לרופא שלי הוא ביום שישי - לא יודעת אם יסכים לקבל אותי לפני..

או אולי להשאיר הודעה אצל המזכירות של הרופאת נשים?

חיבוק

איזה קשה זה כשיש חוסר ודאות

ובמיוחד כשזה דורש עכשיו סחבת בין רופאים..

הלוואי הכל יתברר בהקדם ויסתדר על הצד הטוב ביותר!

אני לא מספיק מבינה בעירויי ברזל, אבל זה לחלוטין נשמע כמו אלרגיה.

לדעתי חשוב לחזור לרופאה עם התסמינים הללו.

וכמעט סיימתי אותו.

שיחה לא פשוטה שקשורה אלינו

שבסופה קצת בכיתי

דיברתי

קניתי ארטיק קרח

אכלנו

וקצת נרגעתי.

קצת

כי זה עדיין מציק לי מאד

ומעציב אותי מאד

ומאד קשה לי.  

טוב לשמוע

בעזרת ה' שיצא מזה רק טוב

טוב שעדכנת

ומקווה שהאישור יגיע במהירות ושהטיפול יעזור

בע"ה שתבשרי לנו שהקופה אישרה והטיפול עוזר!

ישועת ה כהרף עין

תודה שחזרת לעדכן, חשבתי עלייך...

בע"ה שהטיפול יצליח 🙏

חשבתי עלייך הרבה...

הלוואי שיהיה לתועלת!

יותר מרוצה מחשמלית. שואבת כל יום פעמיים בעבודה וב"ה מסתדרת מצוין

באיזו שעה?

חושבת שאנחנו משכיבים מאוחר ואולי הם מפספסים שעת שינה וזהגורם להתעוררויות מרובות.

כדי למנוע הצפה של הפורום

הם באותו הנושא ונכון יותר שיענו לך עליהם יחד.

אני חושבת שאין שעה נכונה.

זה תלוי בילד, ותלוי גם מתי קמים.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות 20:00. קמים בסביבות 6:00-7:00.

אפשר להיות חזקים ולאפשר להם לישון אתכם מתוך עוצמה. לביאה לא מפקירה את הגורים שלה, היא נלחמת עליהם דווקא מתוך רצון לגונן. אז היא לביאה רכרוכית?

אפשר להיות באותה מידה חזקים ולהקנות להם יכולת לישון בחדר שלהם לילה שלם.

אפשר לחמול עליהם ומתוך החמלה לאפשר להם להתרגל לישון רק בחדר שלהם.

ואפשר מאותו מקום לאפשר להם לישון איתכם.

אתם לא הסיפור פה, אלא הם. מה טוב להם. מה אתם מחליטים *בשבילם* מתוך הסתכלות על המכלול. לא מתוך רצון להיות חזקים/ רכרוכיים מולם.

אני באופן אישי לא הייתי עושה שינוי כמה ימים לפני נופש זוגי.

רק התהליך יכול לקחת שבועיים בכיף.

וכן להרגיל למשהו חדש זה תהליך וזה מעייף.

תבואו מוכנים:

תבחרו תאריך נוח, תעשו הטרמה (לדבר איתם לפני, לקרוא סיפורים בנושא וכד'), אפשר לעשות מיני מסיבה לכבוד השינוי, אפשר גם לקנות משהו לחדר (מנורת לילה מגניבה או פיג'מה כיפית) לכבוד השינוי.

ממש כמו גמילה ממוצץ.

ולעמוד על זה לאורך כל התהליך.

לתת מקום לפחדים ולהכל, אבל אם אתם מחליטים שזה מה שנכון לעשות, אז זה מה שעושים.

ההתחלה קשה, ייתכנו ירידות ועליות, אבל בסוף מתרגלים.

חשוב שתתנו להם ביטחון בתהליך ותסבירו שזה לטובתם שלא יעורר אצלם חווית נטישה, אלא חווית עצמאות, התפתחות וגדילה.

בגדול לא כדאי להחליט החלטות כאלה כגחמה של לילה אחד החלטתי ש.. אלא לתת לזה יום יומיים לפני ביצוע. חיכיתם עד עכשיו, אפשר לחכות עוד יום.

הניסיון לתת תגובה מהירה לבעיה שעכשיו "נשבר" לך ממנה, ורק בבוקר לעשות חושבים, מתישה אותך ואותם וגורם לכל העסק להיות פחות רציני..

בימי המלחמה, שהימים והלילות השתבשו לנו לגמרי, בעלי ואני ישנו מדי פעם לסירוגין במהלך היום (יותר נכון - קרסנו...)

עכשיו אמנם שגרה ופחות מתאפשר, אבל עדיין לנסות.

בכל אופן, למה זה שהם באים אליכם בלילה מונע מכם לישון? הם ילדים גדולים, ואם הם מפחדים וצריכים אתכם - הם יכולים להגיע בעצמם, ולשכב לישון בעצמם על מזרן לידכם...

(באופן אישי אני לא מסוגלת לאפשר לילד מעל גיל שלוש לישון אצלנו בחדר, כי אני מרגישה שזה ממש פוגע לי/לנו בפרטיות. אבל באמת יש זמנים חריגים - בתחילת המלחמה בשנה שעברה גם הייתה לנו ילדה בת חמש עם חרדות שבאה לישון אצלנו מדי פעם... אבל ישנה על שמיכה על הרצפה, בשום אופן לא אצלנו על המיטה. וזה הספיק לה ב"ה)

לגבי הנופש הזוגי - מי אמור לשמור עליהם בזמן הזה? לא הייתי מתחילה עכשיו להרגיל אותם לשינה עצמאית במיטה שלהם, כי זה באמת יותר מדי, אבל כן מוודאת שהם לא יפריעו יותר מדי בלילות לזה שישמור עליהם... (האמת - אולי דווקא המרחק מכם יגמול אותם מהצורך להגיע אליכם בלילות🤔)

שיבוש בשינה כשלא רגילים זה קשה, אבל זה עובר..

כמו שמתמודדים כשילד חולה.

גם אם לוקח להם שעה להירדם חזרה- הם בוכים? כי אם הם מנסים לישון אפשר לשכב לידם, זה לא ממש שינה אבל זה עדיף על להיות ערה לגמרי.

אגב, הם מעירים אחד את השני או שכל פעם תאום אחר מתעורר?

הם מתעוררים המון בלילה וחזרו לישון איתנו. אנחנו כרגע נותנים לזה זמן. מנסים להחזיר לחדר, אם לא מסתדר אז נשארים לישון איתנו.

בעיקרון עדיף לשבת על כיסא בחדר שלהם אבל בכנות באמצע הלילה כשאני בקושי פוקחת עיניים אני לרוב לא מתווכחת איתם. מה שכן, אם הכול טוב הם חוזרים לישון מהר. אם לא מצליחים תוך כמה דקות אצלנו זה לרוב אומר שייקח שעה

אם אפשר להשאיר אותם לילה או שניים בלעדיכם (ואני מחזקת אותך מאוד, צאו לנופש הזה!) אני מעריכה שמי שישגיח עליהם לא בהכרח יישן איתם באותו חדר/ מיטה, כלומר הם לא חייבים אתכם בכזו רמה. אולי בכלל יהיה יותר קל להתחיל דוקא אחרי הנופש שלכם; הסתדרתם לילה בלי אבא ואמא, הנה הלילה כל אחד ישן במקום שלו. אם תקומו נעשה כך וכך אבל לישון במיטה שלנו זה לא באופציות. או לחילופין לחזק את עצמכם בזה, אם אפשר להשאיר אותם בלעדיכם בבית אחר אז אפשר גם להשאיר אותם בחדר אחר.

ובימים הקרובים אולי להסביר קצת על המלחמה, למה היא היתה ואיך זה שהיא נגמרה ולא היו בכלל אזעקות מאז שסיימו אותה. ההסברים אמורים לתת להם ביטחון וחוסן, אז כמובן להתאים לרמה שלהם ולא להעמיס הסברים מורכבים ופרטים שעלולים לבלבל. בהצלחה!

1. אני מאמינה שלגמרי אפשרי, אבל בגלל שהם רגילים לדבר אחר צריך להתרגל מחדש וזה ידרוש מכם התמדה.

אני לא יודעת מה הם עברו ספציפית אז קשה לענות אבל לדעתי שינה טובה (אחרי שנרדמים ברוגע) עוזרת גם להם וגם לכם

2. אפשר להתחיל לדבר על זה שעוד שבוע הם ישנו במיטה שלהם אפילו בלי להתחיל תהליך בפועל. להסביר להם, להגיד שהם אחד עם השני (אם הבנתי נכון והם שניים).

בעקבות המלחמה גם לבת שלי יותר קשה להירדם למרות שרגילה להירדם לבד (היא קצת יותר קטנה).

בשבועיים האחרונים כשבעלי היה מגויס נרדמה רק עלי או לידי וזה לקח מעל שעה בכל פעם.

עכשיו נרגע יותר והוא חזר אז חזרה לישון בחדר של ואם היא מבקשת נשארים איתה בחדר. לפעמים עד שנרדמת ולפעמים זמן כלשהו עד שקצת נרגעת ואז אני מביאה לה בובה לחבק.

בד"כ אנחנו יושבים על כיסא לידה בחדר, אם ישנים כל הלילה שם במזרון את שוב לא נמצאת במיטה שלך.

אבל צריך לדבר איתם על זה ולהתמיד עד שלאט לראות ישתפר, לנסות להרגיע קצת את האווירה לפני השינה, לקרוא סיפור בשקט או מה שעוזר להם להירדם. במלחמה האחרונה לא תמיד הצלחתי להרגיע לפני השינה והיא נרדמה מאוחר מאוד יחסית אליה.

בת כמעט 4 והולכת לישון ב19:30.

זאת בסוף החלטה שלכם אם ישנו אתכם במיטה או שלא, תבדקי יתרונות מול חסרונות וגם מה מתאים לכם.

בהצלחה♡

ויש דרכים להרגיע מתח אצל ילדים. זה לא עובר דרך השכל (הסברים על הפסקת אש, סטטיסטיקה וכד') אלא לפרוק מתח מהגוף.

צירפתי לך קישור לפרק בנושא הורות במלחמה לפני כמה שרשורים, ממליצה לשמוע אותו לקבל כיוון.

הלילה ספסוף היה נורמלי כי לא התעקשנו,

שמנו מזרון אצלנו והילד שתמיד מגיע ישן שם אבל בשלב כלשהוא לקראת הבוקר עלה למיטה. 

חשוב לקרוא לפני על איש המקצוע לוודא שיש הכשרה וניסיון מתאימים.

לגבי איך מוצאים המלצות - מתייעצים באזור עם אימהות אחרות או אם את מכירה איש מקצוע בתחום תבקשי שיעזור לך למצוא המלצות.

בכל מקרה יש עניין גדול עם כימיה וזה לא משהו שאפשר לחזות מראש.

לא יודעת בן כמה הילד אבל לגמרי אפשר להתחיל טיפול מגיל 4, ולרוב זה יהיה משולב עם הדרכת הורים שהיא חלק מהותי בטיפול

וגם פנוי למטופלים חדשים. לפחות זו החוויה שלי.

מציעה לבקש המלצות מהפסיכולוגית שאבחנה, ואם לא מסתדר עם מי שהמליצה עליו לבקש גם ממנו המלצות וכן הלאה.

כמובן אם יש לכם דיבור פתוח עם הגננת ו/או הפסיכולוגית של הגן אפשר לבקש המלצות גם מהם. 

וכל הדברים האלה זה יכול גם כן לתת מענה?

אם כן זה פותח עוד אופציות

1. לדעתי מגיל 5-6 זה יכול להועיל. פחות פסיכולוג ושיחות ישירות, אבל כן טיפול באמצעות אומנויות למינהן (כולל חיות, דרמה, מוזיקה וכו') יכול ממש להועיל. ואם זה אצל מישהו מקצועי- זה אמור לכלול גם הדרכת הורים שהיא מאוד משמעותית, בכל גיל ואצל ילדים צעירים אפילו יותר.

2. עו"ס קליני בהחלט יכול להחליף פסיכולוג. יש לו הכשרה מתאימה. אבל בסוף- תלוי ממש בבן אדם הספציפי.

4. אפשר לפנות ליועצת של ביה"ס/הגן לבקש המלצות. אני גם זוכרת שהפנו אותי פעם לעמותה שיש לה הרבה מטפלים שעובדים דרכה, ובפגישה הראשונה נפגשים עם אחד המטפלים שהוא רק 'שדכן' ועוזר להציע את המטפל המתאים ביותר למקרה הספציפי. אבל לצערי אני לא זוכרת את השם ולא מוצאת את הטלפון שלהם. אולי מישהי מכאן יודעת על מה אני מדברת?

היא -

לכו להדרכת הורים טובה בגישה ההיקשרותית. שלשום.

אל תתפתו לטיפול נוסח מוסך (קחו תתקנו ותקראו לי לקחת כשיהיה מוכן).

הדרך הכי טובה לטפל בילד היא דרך ההורים שלו. 

לדעתי יש מה לתרום לילד בגיל כזה גם בטיפול ישיר (עדיף דרך אומנות כלשהי), אבל בשיתוף פעולה מלא של ההורים. לפחות פעם בחודש להיפגש עם המטפל. ואולי בכלל עדיף טיפול דיאדי.

אבל כן, זה דורש המון פתיחות מצד ההורים, ואולי הם כבר יעדיפו הדרכת הורים בלי הילד...

פחות חשוב התחום אלא חשוב מטפל/ת טוב/ה עם המלצות

אז זה בעיקר הדרכת הורים , או/ ו טיפול באומנויות כלשהן.

לגבי קבוצה חברתית, מכירה את התחום מקרוב, ובהחלט יש קבוצות חברתיות שהן ללא ילדים עם צרכים מיוחדים.

יכולה לפרט באישי , אם מענין אותך.

עד שלא טיפלתי בנרות זה לא עזר.

מרחתי אגיסטן..

אבל רק הנרות העבירו לגמרי

זה בנרתיק או במפשעה?

כי אם זה במפשעה זה יכול להיות שפשפת 

גם עם זה יש לי ניסיון בהריון וזה מרגיש וממוקם אחרת

אגיסטן זה עם מרשם?

טבעדרם גם מתאים? יש לי בבית פשוט

וכמה פעמים ביום צריך לשים? ועד שעובר או להמשיך קצת אחרי?

זה כן מוכר לי, סביב הגיל הזה היה לבייבי כמה ימים מעצבנים שהוא התחיל לינוק, הפסיק בכה קצת וחזר

זה היה רק לכמה ימים ואחר כך חזר למסלול

באחת מהלידות קיבלתי אנטיביוטיקה, ולא היתה השפעה על התינוק.

בלידה אחרת קיבלתי אנטיביוטיקה אחרי הלידה, ובשלב מסוים גם התינוק קיבל.

היתה לו רגישות במערכת העיכול, אבל לא יודעת אם קשור לאנטיביוטיקה.

הוא קיבל תמ" ל מיוחד עד גיל חודשיים, אחר כך עבר להנפקה כשאני נמנעתי מחלבי, ומגיל 8 חודשים הוא התחיל לאכול חלבי ועברה לו הרגישות.

יכול להיות שזה היה חוסר בשלות של מערכת העיכול.

זה נשמע מוזר שפתאום האנטיביוטיקה תשפיע אחרי כמה חודשים.

ובכל מקרה, מה זה משנה ממה זה נגרם? אם הוא סובל, תנסי למצוא מה יעזור לו, בלמ קשר לגורם בעבר שאולי השפיע ולא ניתן לשינוי.

הגיוני

אנטיביוטיקה משבשת את הפלורה של החיידקים בגוף

אבל אנטיביוטיקה בלידה נותנים בוריד ליולדת לא?

לא נשמע לי קשור. ברור שיש קשר בין אנטיביוטיקה למערכת העיכול, אבל של מי שקיבל את האנטיביוטיקה, ולא לכזאת תקופה של חצי שנה.

על המודעות

על הרצון

על הנסיונות השונים שעשית!!

ובעז"ה גם תצליחי

יש ל"ממלאים את החלל"

קורס/ אתגר של התמודדות עם מסכים ב21 יום.

שהבנתי שממש נותנים כלים מעשיים להתמודדות.

שמעת על זה?

יש סיכוי שתשלחי קישור?

תודה גדולה!!

המסך נכנס לחיי בשלב מאוחר מאוד

ועדיין הרבה פעמים אני נשאבת המון

במיוחד בערבים

אשמח לחשוב גם על דברים במקום

ודרכי התמודדות..

כמה מודעות, ובקשה אמיתית ועמוקה

אין לי עצות (חוץ מחמלה עצמית.. בואי אחותי את יודעת כמה כסף ואנרגיה מושקעים במסך כדי שתתמכרי אליו???) חיבוק גדול ומתפללת איתך שה' יאיר לך!!

נגעת לי בלב!!

(עכשיו משהו שכן עולה לי, אצלי ההתמודדות העיקרית זה עם אוכל.. מה נעשה.. והיתה תקופה שלמדתי הרבה על הטריקים של התעשייה כדי לגרום לי לאכול יותר. חור יותר גדול בפתח של הקטשופ/רוטב. שיווק של משהו כאילו הוא בריא למרות שהוא ממש לא. ובתקופה ההיא ראיתי את זה כמו משחק, איפה אני עולה על הק'צ וש ''הם'' לא יצליחו לנצח אותי.. או בסופר למשל. יש להם קטע שיהיה ריח של מאפיה ואז זה יגרה אותי ואז אני אבוא שוב, אז לא אני לא מתפתה! אראה להם מה זה...   זה לא החזיק לנצח אבל חולקת איתך את המחשבה ♥️)

בהצלחה נשמה יקרה!!

מחזקת אותי🩷🩷🩷

תודה רבה!

ואיזו מגניבה ההסתכלות המשחקית שלך! זה ממש רעיון מקורי להתמודד אלופה!

במציאות רגילה בה הבעל בבית- מה קורה אז?

איך נראים הערבים?

כי מילואים זה לא מצב לדעתי לדרוש מעצמך מלא שינויים

גם אני מרגישה שהערב הוא קשה

ואני קוראת מלא ועדיין בערב לא מצליחה להתרכז הרבה

סרטים- איך את רואה?  רי לי נגיד אין שום אופציה כאזת(גם לא רואה מאידאל)

אין לי מחשב ואין לי מנוי לנטפחיקס וכו

ווצאפ וגם סתם פה או בפייסבוק יכל לגזול ערבים לשמים

וזה מבאס באמת ומרוקן

אבל מצד נשי לי קשה לדרוש מעצמי הרבה מעבר

משתדלת לדבר עם בעלי בערב כשהוא זמין

לומדים  יחד גם מהספר לש הרב ראובן ששון

אפשר לקנות ערכות ליבוד או מקרמה  או רקמה או פסיפס מעלי אקספרס ולעשות

להכין לעצמך ארוחת ערב מפנקת ואז גם הזמן הכנה לוקח זמן

אבל אני לא דורתש מעצמי שלמות עכשיו

בערבים רגילים זה לא זהה ולכן מבינה שזה קצת מפיג לי את הבדידות ועוזר לי להעביר את הזמן

וב"ה לא את התכנים של פעם...

אבל יש יוטיוב בכל סמרטפון, לא צריך מחשב.

ושם אני רואה דברים שהם לא בעייתיים אמנם אבל סתם בזבוז זמן.. וולוגים כאלה של אנשים...

לפעמים אני אראה כתבות של הידברות או רגע של חכמה שיש להן ערך מוסף. אבל רוב הזמן לא

הכי חשוב בשביל להצליח.

לא לשחרר פייק כמו שבורחים מהכבוד והוא לא רודף משום מה.

לשחרר באמת.

כמה זה נורא?

תעצרי שניה לחשוב.

כמה זה נורא שאת על מסך?

את באמת אמא, ועמוסה, מנהלת בית ביד רמה. מתפקדת בשיא שלך ימים שלמים.

זה קשה באמת באמת.

מצריך בריחה קלה באמת באמת.

זה לא שקר של היצר הרע.

אולי אם היה לך בריחה יותר טובה, אז אחלה.

אבל זה אמיתי הצורך.

ואמיתי הפתרון.

אני הבנתי שזה מבחינתי לא כזה נורא.

אצלי הפיתוי לא היה כזה גדול, בעלי פי מאה ממני, ושנים שזה הפריע לי והרגיש לי שהוא רדוד ונמוך.

עד ששיחררתי.

וזה הדרך היחידה לדעתי להצליח גם להוריד כמות שעות.

לא לתת לזה משמעות כמו שגידלו אותנו.

זה לא מזעזע כמו שסיפרו לנו.

הדור היום אחר.

המצב היום אחר.

ההיסטריה בכל פינה מטריפה את הדעת.

וחייב משו להרגיע את הנפש.

כשמצליחים ספר או משו אחר, אחלה. כשלא - לא מת העולם.

לא נהיית גויה בגלל זה.

ובעלי לא נהיה אפס.

אנחנו עדיין אנשים איכותיים ששואפים ומגדלים וגדלים ועובדים את השם.

את לא רואה משו אסור.

את סתם נותנת דממה למח.

לא קרה כלום.

לדעתי כשתאמיני לזה, ולא תשפטי את עצמך כל כך חזק על זה, יהיה לך טבעי יותר להוריד זמנים.

אבל כשזה מוגדר כנפילה שלילית, הרבה יותר קשה.

בהצלחה!!

יש המון במה שאת אומרת על חוסר שיפוטיות, כמו על כל עבודה עצמית שיש לנו.

מצד שני. אני מדמיינת אנשים סביבי שיש להם פלאפון כשר/פשוט. וואלה.. באלי הצצה לחיים שלהם לאיזה יום אחד. לראות איך אני יכולה להפיק את כל הטוב שבטוח יש להם.

איך נראה הערב שלהם? זה באמת מסקרן אותי...

הייתי עד לפני שנה עם טלפון בלי אינטרנט.

היה מחשב אבל.

כי יש גבול לאופציות של המח.

וגם אני היום לא מצליחה לדמין אותי בלי זה, ובטח שלא בלי מחשב, ובטח שלא את בעלי,

אבל זה לגמרי כייף.

יותר משמעותי מבחינתי היה הייום עצמו, שאין הסחת דעת מכיוון הטלפון, מאשר הרגעים שכן יושבים על הטלפון או המחשב.

כשזה לא כל הזמן זה ממוקד.

מתישבים לראות סרט.

מתישבים לקרוא ספר.

מה שכן אני זכרת, שהיה לנו יותר זמנים של דיבור, ושל טיפול בבית נגיד.

כי אם אין לאן לברוח, מן הסתם שאני יעשה משהו מועיל.

אז הייתי עושה כל יום הכל.

כל הכביסה והכלים ושיישים וכזה.

עם מסך מלא פעמים אני מתישבת כי אין לי כח ואז כבר לישון וזהו ונשאר למחר העבודה בבית.

מצד שני באמת לא היה לי בריחה וזה התמודדות מלאה עם הכל.

ונראלי שיותר הייתי מתעצבנת גם, כי אין לאן לברוח.

יש עדיין שאיפה כמו שאמרת, להוריד שעות צפיה, וזה חלום להיות בלי,

אבל אני הרבה פחות שיפוטית.

לא נורא שאני כן בטלפון.

שנים היינו זוג + 2

לא היה סמארטפונים

ולא היה לנו עדין אינטרנט

הייתי מדברת בטלפון

קוראת ספר/ עיתון

וואלה החיים לא היו יותר איכותיים או טובים

לא חושבת שהסמארטפון עושה אותם פחות טובים

בעיניי הוא דווקא משפר אותם

אבל צריך לדעת להפיק ממנו את הטוב 

באופן כללי זה באמת מייעל את החיים, אבל סתם מעניין אם את מרגישה ספציפית לגבי הערבים שלך וזמן פנוי

בחיי חחח

כי תמיד את תעשי משהו

יש מצב שרק כשזה עם טלפון את פתאום שמה לב שזה זמן ריק.

כשאין - את פשוט עושה דברים.

את לא יושבת וחולמת.

ולהיות בטלפון זה קצת לחלום.

הבנת?

מגיבה אפילו שלא לי הגבת...

כל כך 'ערבים'

הילדים שלי הולכים לישון אחַרי חוץ מהקטן

באופן כללי הזמן שלי יותר מלא בהנאה ובמידע חשוב ומעניין

אין לי בעיה להניח את הטלפון בצד ולהתמקד בדברים אחרים חשובים, זה לא גורם לי לוותר על דברים אחרים אז מבחינתי זו רק תוספת לחיים.

אם אין לך איזה ספר לקרוא

אין הרבה תעסוקה…

וכמה התרגלנו להיות כל היום עם סטופר נפילות, על שטויות.

מיילא היה באמת נפילות, לא יודעת, כל אחד והתחומים שלו.

אבל חצי מההתבגרות שלי העברתי על תסביכים מיותרים לגמרי.

בחיי

כשמסיימים עם ההרדמות וכו ורוצים להתפרק בלי מאמץ וואו כל כך מזדהה

גם עם הקושי וגם עם הידיעה והרצון לשינוי

אצלי נוסף בזמן הזה גם אכילה מטורפתת

בקיצור, את לא לבד

עוד לא פיצחתי פתרון.

אם כבר במסך- אז לשים משו מעניין. לא סתם לגלול...

סרט או משו ולהנו ממנו. לא להיות במאבק שאת מפסידה.

להבין שבסדר זה שעה קשה ואת צריכה לפרוק ולעשות את זה בצורה כיפית לא מבעסת

הם מדברים בול על זה..

על מינונים

כלים שיכולים לעזור ןכזה...

במסך ממלאת צרכים רבים וקשה למצוא לה מתחרים

אצלנו בן ה5 הכי פחות מתעניין במסך

למרות שהוא נולד לתוך השימוש הזה ואין אצלנו הגבלה כלשהי

הוא מעדיף לצייר/ לשחק במשחקים פיזיים/ לשחק עם חברים/ לדבר וכו מאשר לצפות/ לשחק באייפד

כלומר המסך לא מספק לו צרכים כמו דברים אחרים

לאדם מבוגר הרשת מציעה אפשרויות שאין בשום מקום אחר

לכן היא אינה התמכרות אלא העדפה הגיונית

אם רוצים לצמצם את הזמן הזה צריך למלא אותו בדברים שמספקים את אותם צרכים

כמו:

שיחות עם אנשים שעושות טוב

תחביבים

ספורט

מנוחה

לצאת לטייל

כדי להחליף זמן מסך בפעולות כאלו צריכים להיות אקטיביים לתכנן וליישם כי תמיד יותר קל לגלול בטלפון

אם יוצרים הרגלים ושגרה עם הפעולות הללו קל לבצע אותם והן נותנות הרבה יותר מהטלפון 

כי זה אלה הדברים האמיתיים.

אבל בסוף האפשרויות מוגבלות בסוף היום. אני למשל מקפידה לעשות ספורט אבל עושה בשעות הבוקר בזמן שהתינוקת ישנה כי בערב אין סיכוי שאני אצליח.

לדבר בטלפון זה רעיון. אני רגילה בעיקר לדבר עם בעלי בשעות האלה כשהוא בצבא.. ואז שאר הערב אני בפלאפון גוללת...

כלומר תנסי בצורה של עשה טוב ולא סור מרע

כי להתגבר לא לפתוח מסך זה ממש קשה, אבל לצאת להליכה כיפית עם חברה אולי יותר קל. (אולי, אם את אוהבת הליכות ומצליחה לצאת מהבית - אני לא).

תנסי לחשוב, אילו תחביבים יש לך? מה את אוהבת לעשות?

תנסי למלא את הזמן שלך.

האמת אני בעצמי עם סמארטפון מוגן ועדיין מלא מלא מלא בטלפון, בעיקר וואטספ וכאלו.

אין לי מושג אפילו מה אני רואה ועושה בטלפון ועדיין זה ממכר אותי בטירוף.

ולכן ממש ממש חשוב לי החסימה על הטלפון, כי אם בפיתוי פשוט של וואטספ אני לא מצליחה לעמוד, לא יודעת מה יקרה אם יהיה לי אינסטגרם וטיקטוק בטלפון....

וקצת קוראת פה.

יש לי שעת שימה קבועה בדרכ, עכשיו עם המלחמה החדשה - טרלול🥴

אבל באמת התגעגעתי לימים האלה, ואני יותר מדי קוראת עדכוני חדשות בטלגרם לאחרונה. אז היום החלטתי בלי נדר שאנסה לנצל את זה שהילדים עייפין כבר עכשיו, אכניס אותם לישון תכף, ואתפנה להררי החורבה שיש לי לסדר בעז"ה

רוצה בעצמי גם לישון מוקדם. השבוע וחצי האלה התישו אותי😑 הלוואי שאצליח

שהילדים נרדמו.

תודה שהילדים הלכו לחברים היום בסמן שהקטנה ישנה והיה לי זמן שקט.

תודה שהיה לי היום אוכל מוכן משבת

חוברות תשבצים (יש בזול במקסטוק)

מנדלות ועפרונות צבעוניים לצביעה מרגיעה וכיפית בערב (במקסטוק יש בזול)

רדיו קול חי /קול חי מיוזיק

הליכה קלה להתאווררות

אפיה 

כתבת שיכול להיות שיש לך חסך רגשי. וזה באמת יכולה להיות סיבה ממש טובה לבריחה ממשהו. כשאנחנו פוגשות כאבים במהלך היום והם לא מקבלים מענה, הם מצטברים לחסך רגשי שקשה לנו לגשר עליו ולכן אנחנו מנסות לברוח. אצלך זה המסך. ממש ממליצה לך רגע לפני שהיד נשלחת למסך לעצור ל10 דקות לשאול את עצמך איך את מרגישה היום? איזה כאב פגשת היום ולהסכים לו לצוף ולהיות בו. האם זה היה כאב מול הילדים שהרגשת במשהו אמא לא טובה? מול הבעל שהרגשת שלא רואים אותך? מול המשפחה? בעבודה? לשאול את עצמך כמו חברה טובה ספרי לי איך הרגשת היום ולהסכים להיות בכאב. בלי לסנגר על אף אחד ובלי לבקר את עצמך. אחרי שהכאב טיפהיורד תשאלי את עצמך מה יהיה לי נעים לעשות עכשיו?  גם אם לראות סרט או סדרה זה התשובה. עכשיו זה יהיה ממקום בחירי ולא מבריחה. וככה אם תתמידי לתת מענה לכאב בסוף גם יצטבר מקופ פנוי בלב לעשות משהו אחר. בתנאי שאת מוכנה לקבל את עצמך כרגע ללא ביקורת. כי ביקורת רק גורמת לתקיעות במקום, זה כמו פטיש 5 קג שאני דופקת לעצמי בראש. אני אשאר באותו מקום ואצור כאב גדול יותר.

איזו תבונה מיוחדת יש לך.. ממש מרגישה שנתת פה כלי מקצועי לכל דבר.

זו עצירה כל כך הכרחית שלא חשבתי לעשות אותה ביום יום... בע"ה אנסה!

תודה גדולה ועמוקה אלייך!🩷🩷🩷

גם אני לפעמים מרגישה שחבל לי על הזמן שהייתי במחשב, למרות שאני לומדת מזה דברים מעניינים...

בסוף ערבים בלי מסך מבחינתי הרבה יותר מוצלחים. או עם זמן מסך מוגבל...

מה אני עושה?

תלוי בתקופות בחיים וכמה כוח נשאר לי מהיום

יש תקופות שאני יוצאת לשיעור/ חוג/ הליכה/ התבודדות/ לצאת עם בעלי.

יש תקופות שאני עושה דברים שאני אוהבת בבית... 

עובדת מהבית , מדברת עם חברות בטלפון, קוראת ספר, מדברת עם בעלי, מסדרת את הבית, מתארגנת לשינה בנחת... כל ערב משהו אחר...

בכללי אני מרגישה שהזמן של הערב יקר לי ואם אני לא גמורה מעייפות אני שמחה לנצל אותו.

בעקרון אני חושבת שלהיות במסך זה מאוד מציף ולוקח החוצה.. ואני רוצה להתכנס בסוף היום, להקשיב לעצמי ומה קורה איתי.

מצד שני באמת לפעמים יש לי צורך- במשהו מעניין או להרפות או להתעדכן מה קורה.

 אז האידאל מבחינתי הוא זמן מוגבל, בשעה לא מאוחרת מידי שזה לא יפריע לי לישון אחכ...

פתרון טוב מבחינתי זה כל מיני תוכנות אולי סינון שיכולות לקבוע שעות שהאינטרנט מכובה... בפלאפון בטוח יש.. במחשב אני פחות בקיאה אבל אפשר לחפש.

אני מנסה לחשוב מראש מה התוכן שאני רוצה ולא להסחב אחרי מה שקופץ

זה יכול להיות זום מעניין שפירסמו שיש עכשיו

או קורס שנרשמתי אליו ואני יכולה לצפות בזמני הפנוי

או שיעור של רב שאני אוהבת

אבל זה ממש משמעותי במחינתי שזה תוכן שאני בוחרת לצרוך ולא להיגרר .. שזה יוצר לי אחכ תחושת ריקנות ...

לק"י

וזה רעיון ממש נחמד בעיני!

רעיון דומה- שובר לארוחה (כזה שכולל הרבה רשתות)

והוא עדיין תקוע אצלי כי מקבלים אותו רק במקומות מוזרים😂 ממש לא ממליצה על זה...

עדיף את הביימי הרגיל שמקבלים בכל מקום, או שובר ספיציפי לגרג/קפה קפה 

ולבקש להחליף לביימי אול.

קרה לי פעם. 

-כלי בית שתמיד טוב שיש (כמו תבניות פיירקס, מפות) 

-מארז מפנק של קרמים

והכי חשוב- 

שיהיה מחנות נגישה ועם פתק החלפה.

אם היא מתעוררת רק פעם אחת בתחילת הלילה, זה גם יכול להיות תולעים?

אח"כ ישנה רצוף עד הבוקר, כשסוף סוף נרדמת....

לפעמים התולעים גורמות לגרד וזה מעודד פעולות מעיים.

אני הייתי מנסה לבדוק כשהיא מתעוררת

אם יש למישהו רעיון, או שגם אצלה היו ככה

חושבת לעצמי אם זה נורמלי, או שכבר חריג…

לא יודעת אבל אומרים שקליר בלו לא אמינה

ניסית סנסוטסט? תשובה כנה? הן הטובות

אבל אין מחזור

האלה של הפלוס לא אמינות אבל הדיגיטלית כן

אני משתגעת

מחרפנת ממש. הלוואי שיצא חיובי!

לגבי האין מחזור, הרבה פעמים הדופסטון שלוקחים אחרי ההזרעה/החזרה מונע מחזור.

ויש לי ממש את ההרגשה של ההריון של הילד שלי, אותם כאבים אותה הרגשת גועל מאוכל

אני מאבדת את זה עם הבדיקות האלה

לא באלי שתתייאשי כלכך מהר 

ממש מקווה איתך לבשורות טובות

בגלל התקלות עם הבדיקות האלה בזמן הטיפולים ממש השתדלתי לא להשתמש בהן

חוץ מחרדה הן לא הועילו לי בכלום

בעלי עשה סטריפ של סטרפטוקוק שיצא שלילי בומעבדה יצא חיובי חחח

כל האלה חרא

אבל אני מתחרפנת עד מחר אשתגע!!

עם טיפולי פוריות, ממליצה לחכות לבטא.

שם תהיה לך התשובה הכי בטוחה.

בהצלחה רבה!  ♥️

עשיתי שוב קליר בלו דיגיטלית שיצאה שלילית

כנראה כימי

טרם היה דימום אבל כנראה זה הכיוון

אין לי כוחות כבר לזה

שנה מנסה עכשיו טיפולים שחירפנו לי את הגוף

שעשיתי שןב קליר בלו דיגיטלית שיצאה שלילית

כנראה כימי

נחכה לדימום

עייפה נמפשי מהדבר הזה

ברוכה השבה,

מקווה בשבילך לבשורות טובות בקרוב ❤️

חיבוק!

אין לי באמת כוחות נפשיים להכיל עוד את ההמתנות האלה

אנחנו מנסים שנה ללא הצלחה ועכשיו ההורמונים שאני לוקחת גמרו לי את הכוחות וזה מרגיש כאילו ילד שני יקח נצח

קטני כבר בן 3.5

להגדרות האתר עצמו.

שלחתי הודעה בפורום משוב.

@משה

כמובן.

חשבתי שאמרת שלא הצלחת והחזרת הכל אחורה. לכן אמרתי שדווקא אצלי זה הסתדר..

יישר כח גדול. מעריכה את האחריות שלכם והזריזות לתקן תקלות!