זוכרת שיומיים מנוחה אבל זה לא אומר לא לזוז, אלא לא להתאמץ.

תשאלי את הרופא להנחיות מדוייקות. תפרטי לו מתי בדיוק הנסיעה ברמת השעות מהבדיקה,

האם יש מדרגות בדרך לרכב,

כמה זמן מהביקור במוזיאון תהיי בעמידה...

כאלה. בהצלחה.

שבוע כאבים והתכווצויות. היה קשוח ממש.

אני חושבת שזה די חריג, רוב הנשים תוך יום יומיים מתפקדות כרגיל

אבל ללכת למוזיאון יומיים אחרי נראה לי מאמץ רב מדי

בעיני, אולי פשוט אני יחלוק עלי, אם את מכירה את עצמך כאחת שלא כל פיפס גורם לך לצירים, והבדיקה עוברת בטוב בלי תופעות לואי מיוחדות, כנראה במקומך הייתי הולכת למוזיאון וקשובה לכוחות. יושבת כמה שאפשר וכו'.

אם את דוקא כן מכירה את עצמך שגם ממשהו שהוא מאמץ קליל ומטה עלולים להופיע צירים, הייתי נמנעת במקומך.

Intention-to-treat analysis - Wikipedia

הסבר בקצרה:

נניח רוצים לבדוק תרופה חדשה, או ניתוח חדש, או דיאטה חדשה, או כל דבר רפואי אחר. אז לוקחים הרבה אנשים ועושים עליהם את המחקר, אבל...

מה עושים עם זה שלא כולם ממלאים אחר ההוראות?

למשל בודקים תרופה חדשה, שאם לוקחים אותה 3 פעמים ביום אז לחץ הדם יורד לרמות נורמליות (סתם המצאה שלי בשביל הדוגמה).

אז חלק מהאנשים יקחו רק פעם ביום כי הם לא מסודרים ולא זוכרים, או שזה ''מרגיש להם'' לא נכון לקחת כ''כ הרבה תרופות, והם ''מכירים את עצמם'' ויודעים שעד היום לא היה להם התקף לב ולכן אין סיבה לחשוש...

לכן, תוצאות הניסוי יראו שבממוצע לחץ הדם של משתתפי הניסוי כמעט לא השתנה. אבל האמת היא שהתרופה כן עובדת, פשוט חלק מהאנשים במחקר לא היו רציניים.

אז איך אפשר לבודד את ה''רעש'' הזה? איך אפשר לבדוק רק את מי שבאמת באמת לקח את התרופה לפי ההוראות?

גישת ITT אומרת שזה לא באג אלא פיצ'ר:

אלה החיים האמיתיים, ואם התרופה תצא לשוק אז גם בחיים האמיתיים הרבה אנשים לא יקפידו לקחת אותה 3 פעמים ביום.

כלומר לפי הגישה הזו, אסור להוציא את האנשים הלא רציניים מהמחקר, כי גם במציאות יהיו אנשים כאלה.

למאי נ''מ?

נניח יודעים שאחרי ניתוח קיצור קיבה יש X אחוז של אנשים שימותו מזיהום.

אז האמת היא שהאחוז הזה כולל בתוכו אנשים שפשוט זלזלו בהוראות ולא לקחו אנטיביוטיקה מניעתית אחרי הניתוח. 

אולי הם אמרו שהם מכירים את הגוף של עצמם והם לא נדבקים בקלות אז לא צריך, אולי הם סתם עצלנים. אבל בסוף הם מתו וגרמו לכך שהסטטיסטיקה של הצלחת הניתוח תרד.

בקיצור, 

אנשים שמזלזלים ברופאים וברפואה מבוססת ראיות, והולכים לפי אינטואיציה אישית, מחשבות ורגשות, גרמו לאסכולת ה-ITT להיות השולטת בקרב המחקרים הרפואיים.

רק אגיד שאני כותב זאת בלי שום קשר לשאלה שבנידון, השאלה אם אפשר או לא אפשר לעשות פעילות או כל דבר אחר אחרי דיקור מי שפיר צריכה להיענות על ידי רופא נשים ולא על ידי פורום ולא על ידי אינטואיציה.

התייחסתי באופן כללי לגישה של ''תכירי את עצמך ותחליטי לבד'',  בלי קשר למקרה הספציפי הזה.

אז ככה גם בחיסונים?
אם חיסנתי את הבן שלי בפחות טיפות לפה, או לא חיסנתי במשהו מסויים.
אני מבינה שזה בסדר? כי לקחו בסטטיסטיקה בחשבון גם את אלה שלא מתחסנים.

בעצם נראה לי לא קשור
התבלבלתי.
לא משנה

שולחת בכל זאת

בחיסונים של הפה מן הסתם לוקחים בחשבון שקצת נוזל מהצדדים,  

אולי גם תינוקות שיורקים

אין לי מושג, נשמע הגיוני פשוט

בחיסונים (כמו בכל תרופה) לא בודקים רק את היעילות, אלא גם האם החיסון בטוח לשימוש.

לא יעזור לנו אם כולנו נהיה מחוסנים מפני רוטה, אם החיסון יגרום לנו להתקפי פרכוסים בכל יומיים...

מהסיבה הזאת - זה לא נכון שמגדילים את הכמות מתוך הנחה שחלק ייצא החוצה. כי אז אם מישהו כן יבלע את הכל, הוא יהיה עם מנת יתר שמידת הבטיחות שלה מעולם לא נבדקה.

אז איך מתמודדים עם טיפות שיוצאות החוצה?

א. בממוצע החיסון יעיל גם במקרה הזה, וכאן את צודקת שזה כבר קשור ל-ITT. לכן אם טיפה אחת נוזלת לצד אז אפשר לחיות עם זה, זה כבר נלקח בחשבון בממוצע של יעילות החיסון.

ב. אם הרבה יוצא החוצה, כמו ילד שיורק או מקיא מיד אחרי החיסון, אז בהחלט צריך לשקול עם רופא האם לחסן שוב. גם אם בממוצע החיסון יעיל, הוא בוודאי לא יעיל למי שלא בלע אותו.

קודם כל, ספציפית בנושא חיסונים, אנשים לא מחסנים את עצמם ולכן זה לא דומה לכדורים ללחץ דם או אנטיביוטיקה.

בשביל לקבל חיסון צריך להגיע למרפאה, והאחות מזינה למחשב את זה שאת קיבלת חיסון.

כלומר במקרה הזה, מי שלא הגיע לקבל חיסון, פשוט לא יהיה חלק מהמחקר (או שהוא כן יהיה בתור קבוצת הביקורת, כדי להראות שמי שקיבל חיסון חולה פחות ממי שלא קיבל חיסון).

ובנושא כדורים או "פחות טיפות לפה" וכדומה - כלומר מקרים שבהם באמת לא הולכים לפי ההוראות:

הגישה אומרת שאחוז היעילות הכללי שייפגע בעקבות זאת שאנשים לא הקשיבו להוראות, הוא האחוז שיפורסם במחקר.

או במילים פשוטות:

אם מפרסמים שהתרופה יעילה ב-90%, אז זה בעצם לא לוקח בחשבון רק את מי שעקב אחרי ההוראות, אלא זה הממוצע בין אלה שעקבו אחרי ההוראות לבין אלה שלא עקבו.

בגלל שזה הממוצע, המסקנה היא שאם תעקבי אחרי ההוראות אז הסיכוי שלך ליהנות מהיעילות גבוהה יותר מ-90%, ואם לא תקשיבי - אז הסיכוי נמוך יותר (עד כדי 0%).

אני אתן דוגמה מעולם אחר:

נניח שיש קורס פסיכומטרי שהוא הכי טוב בארץ, ואת יודעת שבממוצע מי שהולך לקורס הזה מקבל 700 בבחינה.

אבל את גם יודעת שלא כל מי שנרשם אליו עושה שיעורי בית ולומד אחר הצהריים בהתאם להוראות המדריך, ובעצם הממוצע של 700 כולל בתוכו גם את אלה שהקשיבו למדריך ולמדו בבית, וגם את אלה שלא למדו בבית וגם בכיתה עצמה היו כל היום בפייסבוק.

אז עכשיו כשאת נרשמת בעצמך לקורס בשביל להצליח בפסיכומטרי, את לא תגידי לעצמך "הממוצע כבר לקח בחשבון אנשים שלא משקיעים, אז אני יכולה לא להשקיע ועדיין לקבל ציון טוב", נכון?

הרי הממוצע מורכב ממי שהשקיע וכנראה קיבל 750, ומי שלא השקיע וכנראה קיבל 500.

אז זה שהממוצע כולל את כולם, לא אומר שאם את באופן אישי לא תשקיעי את תקבלי 700... אם לא תשקיעי בקורס, סתם בזבזת אלפי שקלים ובסוף בכלל לא תיהני מהממוצע המרשים של הקורס.

כשאני מקבלת הנחיה ברורה.

השאלה בעיני היא על תחומים אפורים. כשזה בטווח שיש רופאים שאומרים כן ויש שאומרים לא. אז כן, בעיני להיות קשובים לגוף, להכיר חוזקות ומקומות תורפה עוזר לניהול סיכונים. לא להוציא אותי אחת שבגללה המחקר צריך להתיישר, אני בצד של המקפידים 

רק לא להתאמץ במיוחד בימים הראשונים אחרי. אז זה לא שלא עשיתי כלום אבל לא ידעתי גם דברים מעבר לשיגרה.. עשיתי כמה ימים לפני יום כיפור אז באותה שנה לא הלכתי לבית הכנסת בשביל לא לרדת ולילות במדרגות ועוד ללכת ברגל  (זה שבמכון פועה אמרו לי לצום זה נראלי סרט אחר כבר..)

אז תראי מה הכוחות שלך ואת את מרגישה וגם כמה ידרוש ממך ההליכה למוזיאון

אבל כן השתדלתי כמה ימים להתאמץ כמה שפחות..

הייתי עייפה מאד אחרי. מרגישים שהגוף עבר משהו ושהוא צריך כוחות..

מעצבן מאוד

זה כנראה הדרך שלה לנסות לגונן עליהן גם מרחוק

במה לגונן?

שקשה לה כאמא לדעת שהבת שלה עוברת חוויה מאתגרת

אז במקום להגיד 'לא נורא היא תצמח מזה', היא מרחמת עליה ומספרת לכולם כמה שצריך לרחם עליה.

זו הדרך שלה להרגיש שהיא תורמת את חלקה בהתמודדות של הבת.

כן לחמותי יש קטע להגיד שהגיסה שלי ממש מסכנה ( גם כלה שלה, לא הבת שלה ) וזה משגע אותי כי בעיקר בדברים שקשורים שקשה לה בעבודה

כי האישה עובדת חצי משרה שאני במשרה מלאה עם נסיעות

בעלה בכולל 2 דק' מהבית ושלי נוסע על יום שעתיים פלוס לעבודה ואני קורסת

והיא מסכנה מסכנה

קשה לה 😵‍💫

מה שכן חמותי ממש עוזרת לי הרבה וממש אחלה, יש לנו קשר מעולה ב"ה אבל שהיא אומרת לי את זה זה ממש מוציא אותי מדעתי

היא מספרת לה שאת מסכנה? או שזה חד צדדי כזה

אצלי חמותי הרבה זמן פשוט לא הייתה מודעת לאתגרים שעוברים עלינו. והבנות שלה, באופן טבעי, משתפות אותה יותר.

בהריון הראשון שלי עם היפראמזיס היא אמרה לבעלי שבהריון ראשון עוד יש לי פריבילגיה להרגיש לא טוב, ושלא ידאג כי כשיהיו ילדים אני אתפקד נהדר. בהריון הנוכחי היא כבר התגייסה כמיטב יכולתה לעזור כי היא הבינה שזה חורג מגבולות הנורמה.

אבל זה באמת בזכות ששיתפנו יותר.

פשוט אל תכנסי איתה לפינות האלה

ומסכימה עם מי שרשמה שיתכן ומדובר בחוסר מודעות. וגם אם לא - כנראה שככה היא🤷

אל תראי אותה בתור חברה/ מישהי שאת יכולה לפרוק לה קושי ותקשיב (כי היא לא במקום הזה כנראה) ותסגנני מחדש את השיח איתה

ובאסה😑

כי אנחנו באמת ממש בטוב

ולאחרונה זה החמיר ממש ומרחיק אותי ממנה

כי כל שיחה הופכת להיות סביב זה

עכשיו זה כבר מצחיק כן? היא מספרת לי שהבת שלה אחרי לידה עם דלקת וחום

אז נבהלתי ושאלתי אם מטופלת באנטיביוטיקה? ראתה רופא?

אז היא אומרת אה, לא בדיוק דלקת, חום נמוך... הרופאה לא נתנה, לא ראתה צורך

ואני כזה... אבל אמרת את זה גם לפני שבוע, אז עוד פעם?

עושים סיפור מפיל

נראה לי הבנות שלה ממש ממש מתמסכנות עליה, מה שאנחנו לא.....

הכי מעצבן שאם אני אומרת משהו על עצמי בהריון

היא ישר עוברת נושא, זה פשוט לא מעניין אותה

הפסקתי לשתף / לספר אפילו על דברים קטנים.

כי כשהיינו עם ילד חולה ממש היא אמרה שזה שטויות אבל מסכנה הבת שלה כי ...

למי שרואה את 2 הצדדים זה נראה לא הגיוני

אבל - את באת הכי טהורה וממקום טוב לקשר הזה, אבל היא לא תמלא לך את המשבצת האימהית וגם לא החברית כנראה. גם לא משפחתית סבירה🫤

הייתי משנה גישה

היא אמא של בעלך וזהו. מתארחים כי ככה זה וצריך ודברי איתה על מזג אוויר, על המלחמה באוקראינה, על מה בישלת או כל דבר אחר שהוא לא נושא שיחה שמבאס אותך לדבר עליו איתה

כמה זמן את נשואה? זה היה מהתחלה ככה?

שלי......

ככה שזה באקסטרים....

יודעת מה האסטרטגיה שלי?

להיות הכי לא מסכנה שיש

הפסקתי לשתף אותה לחלוטין בדברים שקצת קשים לי.

משתפת רק בשמחות ובסיפורים מתוקים על נכדים.

(לפעמים מספרת לאחר מעשה, כמו בדיקה שחששתי ממנה/מילואים/אשפוז או מחלה אצל ילד)

מאז שהפסקתי לשתף, התחלתי לחיות.....

אני מקשיבה לה באמפתיות לסיפורים שלה

ומספרת לה כתגובה רק דברים נחמדים.

במשפחה שלי הפרטית זה כבר נהפך לבדיחה

כל שולחן שבת פתאום מישהו מסנן "מסכנה XXX" או "מסכן YYY"

ואז ממשיכים לצחוק ולחיות את החיים בנעימים

מאחלת לך רק טוב תמיד

חג שמח

אצלנו זה כן עדיין צובט כי היא כל הזמן מתפארת כמה היא עוזרת, כשאנחנו לא מקבלים עשירית מהעזרה הזו,

אבל ברור מעדיפה להיות בצד שלא צריך לרחם עליו ולהתמודד בעצמי עם הכל בחיים למרות שלא תמיד קל ולפעמים כן זקוקה למישהו שיהיה לו קצת מקום בלב גם בשבילי.

ולא יכנס בכלל....

הגעתי למצב שאני לא מצפה לכלום, אז פחות מתאכזבת

וכן- לצחוק זה התרופה הכי טובה לכאב......

טוב שאת יודעת מה מפעיל אותה לשיח כזה

ופשוט לא לשתף אותה בנושא

למצוא אנשים אחרים לפרוק להם

יש משהו אצלה לא פתור וככה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי כדאי שתלמדי לעשות הפרדה בין הצורך שלה להוציא אותן מסכנות לבין התוכן עצמו.

תחשהי כמו צעצוע מנגן שבטעות דרכו עליו ועכשיו לא יפסיק עד סוף המנגינה

אין מה להילחם הזה, אלא לתת לזה לחלוף מעלייך.

לדעתי אל תחפשי אצלה את ההבנה למצבך כי זה לא שאפשר למצוא אצלה אמפטיה כללית לנשים במצב מסויים,

אלא רק הבנות שלה לגבי כל המצבים.

סתם בשביל הדוגמה, אולי כשהן היו קטנות היא דאגה תמיד תמיד לרפד להם את החיים ואם נתקלו בקשיים היא לקחה את זה ככישלון אישי ועכשיו כשהיא לא יכולה למנוע מהם את הסבל, היא מנתבת את הביקורת העצמית שלה עליה לרחמים.

מבינה? לכן היא לא מסוגלת לשמוע על הקושי שלך, כי הקושי שלך הוא לא "אשמתה" אבל מיד מזכיר לה את הקושי שכן באשמתה ולכן מיד מתגוננת ע"י הפעלת כפתור הרחמים.

ותוך כדי שיחה איתך היא א מצליחה להקשיב לקושי שלך כי היא ישר שומעת ביקורת על עצמה.

זה לא מחייב שזה מה שקורה, זה רק דוגמה לאיך מנגנונים כאלה עובדים ולמה זה לא יושב על איפה ואיפה, על אטימות לב, וגם מסביר למה להמשיך לתאר כמה קשה לך לא יביא לאמפטיה אלא לתוצאה הפוכה,

כי ככל שלך יותר קשה, ככה היא שומעת יותר ביקורת על עצמה על הסבל שהיא לא יכולה למנוע מהבת שלה, ולכן היא עסוקה בהתגוננות עצמית והדיפה במקום רגע להכיל את השיתוף שלך.

את יכולה או לנסות להעביר נושא, או לקצר את השיחות. בכל מקרה תנסי ממש לא לשמוע את המילים עצמם שיכולות להכאיב (הקאה אחת לעומת רבות שלך) אלא את המנגנון עצמו שאין בו כל כוונה לפגוע או להקטין את הקושי שלך ❣️

חושבת שלא הייתי משתפת אותה בדברים אישיים, אלא אם היא פותחת את זה בלי קשר לכלום שאז הייתי מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה כמו שכשאנחנו אצל חמותי ונניח אני אומרת משהו כללי כזה.

נניח היחסים בין ישראל לפלסטינאים, היא מיד מוצאת איזשהו הקשר אסוציאטיבי להסביר לי איזה מזל שיש לי את בעלי (הבן שלה) וכמה טוב שהוא גבר כזה כי הבנות שלה לעומתי זכו בבעלים שהאמהות שלהן חינכו אותן פחות טוב.

עכשיו בואי,

אני מכירה את הבן,

הוא אהוב עלי והכל, אבל בואי...

יש לו עוד הרבה מה ללמוד והיית יכולה לעשות עבודה יותר טובה 😃

אז מה אני עושה?

פשוט מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה וממשיכה בשיח שהתחלתי בלי לענות לה בכלל.

שאם זה לא היה מעצבן זה היה פשוט מצחיק.

עזבי שבכל מצב של קושי שלי היא ישר מסבירה לי למה בעלי (הרי הוא בנה האהוב) יותר מסכן,

נניח, דוגמא-

הייתי באשפוז כמה ימים עם תינוק קטנטן אחרי הלידה -לבד-. כי בעלי שיחיה היה מצוין עם קצת חום ולא רצינו להדביק את התינוקות.

אז לבד נסעתי באישון ליל לבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה, הייתי שם כמה וכמה ימים באשפוז לא נעים, כולל שבת לבד, כשבאותו חדר יש תינוק נוסף שאיתו ישן האבא (והווילון לא מספיק ארוך להגיע למיטתו המלווה) שלא נדבר על השירותים המשותפים עם האבא של התינוק השני בחדר (והייתי ממש אחרי לידה. אל תדמיינו כמה סיוט), עוד נאבקת על ההנקה, אחותי מחליפה אותי בשישי בצהרים כדי שאלך להתקלח בבית נורמלי.. קיצר-קשה ממש. וזה עוד בלי לפרט את הסיפור הרפואי שהתמודדנו איתו, ולראות עם כל ההורמונים את התינוק חסר הישע שמנסים לפתוח לו וריד כמה פעמים בלי הצלחה.. בקושי עמדתי בסיטואציה.

ואז היא מתקשרת לשאול מה קורה ושופכת לי בטלפון כמה בעלי מסכן שהוא לא מרגיש טוב ואיך עם חום! של 38.0! הוא נשאר עם שני ילדים בבית!!

עכשיו אני צוחקת. אז זה היה מעבר לכוחותי.

עוד דוגמא- התינוקת היתה ערה כל הלילה ובגלל משהו שבעלי עשה, הצטרף אליה עוד ילדון. הייתי איתם ערה 6 שעות רצוף (בעצם ערה מיום מאתמול, בלי שינה עד ארבע לפנות בוקר) ואז הוא החליף אותי לשעתיים. ישר מקהלת רחמים הומה על הבעל המסכן שהיה ער מארבע עד שש ואיך אתה מתפקד? איך??

מעבר לזה היה לה קטע גם לספר איזה מסכנים היא מכירה בחיים שמצבם יותר מעורר רחמים ממני.

לדוג' ארחנו אותם באחד ההריונות כשאני בשמירה, עם איזו מוגבלות שמונעת ממני ללכת כמעט לחלוטין. רצינו לצאת לסיבוב קטן בחוץ אבל אחרי כמה צעדים מחוץ לדלת הבית לא יכולתי ללכת יותר. לא התמסכנתי ולא כלום. רק היא מסתכלת עלי ואומרת בטון ביקורתי- את ממש לא יכולה ללכת! אמרתי שנכון. מה לעשות. ואז היא מתחילה לספר לי על שכנה שלה מלפני 30 ומשהו שנה שהיא היתה בשמירה לא מחודש רביעי (כמוני) אלא מההתחלה! ולא מדובר על הריון שלישי אלא על כל ההריונות! 9 במספר!

ואני כזה, בלב שלי- לא ביקשתי ממך רחמים ולא יישר כח, ואני לא בתחרות מסכנות עם אף אחד ולמה יש לך צורך תמיד להוכיח שאחרים יותר מסכנים/ יותר גיבורים ממני?

חח על הדרך פרקתי..

אינלי מושג על מה זה יושב לה.

ולא מנסה להבין.

פשוט עם השנים נמנעתי מלשתף בשום קושי, חולשה, אתגר או משהו.

הכל טוב! הכל מצוין! ב''ה ונהדר.

וזהו.

יש אנשים כאלה. פשוט לא לצפות, לא להיפתח ולהשתדל שיעבור ליד האוזן

אה, ועוד משהו חושב- בעלי ואני הרבה פעמים במקרים מבאסים עם ההורים, לומדים מה -לא- לעשות בע'ה עם הילדים שלנו.. לפחות להרוויח את מחיר הלמידה.

אצלי היא לא מדברת על המסכנות של הבנות, אבל מדברת עליה ועל זאת ועל זה ועל הנכדים האלה

ואני מקשיבה,

מקשיבה,

מגיבה,

אמפטית ,

ואז כשאני מנסה להכניס משפט על עצמי או על ילדיי אין הקשבה. ואני פשוט מרגישה אויר, לפעמים זה ממש פוגע ואני כל פעם כועסת על עצמי שבגלל ניסיתי לספר משהו, כאילו, למה להרגיש מטומטמת?

אבל באמת באמת היא אישה מדהימה, טובה, תמיד מנסה לעזור, לתת, לאהוב... כן , זה מעיק ממש.

אבל מה שעוזר לי לזכור שהיא אישה מבוגרת וזקוקה להמון הקשבה ואני אמצא לי מישהו אחר שיקשיב לי.

שגברים זוכים להערכה על מה שנשים עושות כמובן מאליו.

לפני כמה זמן הייתי בהרצאה של פסיכולוג שאשתו רופא.הוא סיפר שכשהיא במשמרת והוא אוסף/מפזר/מטפל בילדים, לעתים קרובות הוא מקבל מחמאות על השותפות שלו - שאשתו בודאי לא מקבלת כשהיא עושה את אותו הדבר בדיוק.

וזה מגיע רק מנשים. שחושבות שהבן שלהם/אח שלהם מסכן ואומלל אם הואמעושה משהו קטן ואם האישה לא מפסיקה לעבוד בבית בחוץ לא משנה איפה זה בטל ומבוטל ולא נחשב בכלל

עצוב כ"כ שזה ככה

יש לי גם נטייה לומר לפעמים למתארחים מסויימים "עזוב אל תעשה" ולאחרים אם רק ירימו כוס אפעיל אותם לחלוטין.

אצלי זה לא נובע מרצון שינוחו, אלא כי לא סומכת, ולכי תסבירי להם היכן להניח את שאריות האוכל, ואיפה את הכלים וכו וכו, מעדיפה שישבו ולא יעשו כלום.

מי שאפשר לסמוך עליו- כשמתחילים לעזור, מבקשת עוד עזרה...

סתם העליתי נקודה.

אבל אולי אצלך זה מורכב יותר ובהחלט יושב על משהו

אבל תראי את זה ככה שחמותך סומכת עלייך בעזרה, יודעת שתדעי מה לעשות, ועל בעלך- מה לעשות היא מעדיפה, כנראה, שישב בשקט.

עניין וכך קל לי יותר

אשכרה היא מעירה לך על גידול הילדים... זה כל כך פעור בעיניי, שאין לי דרך או טעם לפתוח דיון על זה.

לגבי בעלי- דווקא כן הייתי מפרגנת לו מהלב. הוא באמת אלוף. הוא באמת עושה המון. ואני אלופה שאני מאפשרת לו את זה.

ככה את יוצאת מלכה. בעלך שומע שהוא אלוף, ואת מנצלת את ההזדמנות כדי להרים לו גם במקום להתמרמר (ובצדק) על חוסר ההכרה במקום שלך,

אבל את גם מודיעה לכולם שאת לא מוחקת את הערך שלך במה שאת מאפשרת לו את זה.

שו בעיניי גדלות מטורפת.

וגם תרגיל מצוין- לשבת על כסא, כשכף רגל אחת מונחת על הברך השניה ולהתכופף עם הגב ולהתיישר.. זה ממש עוזר ומקל

אז תעשי תרגילים קטנים. אכתוב לך כמה:

לשכב על מזרון, על הצד, להרים את הרגל כמה פעמים

תרגיל חתולה כועסת- לעמוד על 6 לקמר את הגב עם ראש למטה ואז לקער את הגב והראש למעלה.

לשכב על הגב, לעשות כמו אופניים, אחכ לשים רגל אחת על השניה ולהרים. להרים ישבן ולהוריד.

בהצלחה ממש, זה כואב.. מכירה מקרוב. התחלתי פילאטיס באחד ההריונות בגלל זה, ומאז אני 5 שנים מתמידה.. זה פשוט מדהים ומומלץ.. (ומתעמלת עד הסוף ממש של ההריון, חוץ מתרגילי בטן)

אולי אסנג'ר את אימוש לאימון, היא מאמנת פילאטיס מזרון

פספסתיייי

זה טיפול מגע שמטרתו לאזן ובאמת עוזר למלא דברים

במים את מתכוונת אולי לוואטסו?

טיפול במגע פחות סביר שאץחבר

אוסטאופטיה הייתי וממש לא אהבתי…

הציק לי

אפ כבר אני תריכה מגע עמוק כמו שיאצו או כזה

היה לי גם כאב בישבן (סיאטיקה) הלכתי לטיפול אקווילבריו וזה הציל את חיי!!! חוץ מזה שהטיפול כיפי ומפנק הוא ממש עזר והיתה לי הלידה הכי קלה אח"כ.

הלכתי למישהי בפתח תקוה, רגישה, מקצועית ומהממת. ממליצה בחום.

יאנה טסלר 054-543-9391

מסאג' אני מאוד מאוד אוהבת

אבל אוסטאופתיה שניסיתי שזה היה מגע כזה עדין מידי

הרגיז אותי

אני צריכה מגע עמוק אחרת מדגדג לי…

חוץ מזה שהיא רגישה ומהממת וכל פעם שואלת אם הכל נוח לי ובסדר ואפשר להמשיך, אז את יכולה גם לדייק אותה למה שמתאים לך.

אולי אבדוק איתה באמת

זה עבר כל גבול וכבר פשוט קשה מידי

מידי

ואנחנו משלמים מחירים כבדים כבדים כבדים ככ

זר לא יבין זאת

פשוט אי אפשר

חיבוק אהובה🩷 אנחנו גיבורות

❤️

אני מבינה שאין לך מה לשמוע על הזכות, והקרן קיימת לעולם הבא וכו

זה פשוט ארוך מידי, קשה מידי ואל גיבורה וכנראה שגם את זה נמאס לך לשמוע

רק חיבוק

זה פשוט בלתי

לפעמים אני חושבת שקושי ותפילת נשות המילואים הם אלו שיביאו את הגאולה

ה100 היום הזה זה הזיה, וחגים וחופש והתסגלות

והיציאות מתקצרות כי להגיע מלבנון זה חצי יום

כל כך הרבה מאמצים םיזיים ונפשיים

חיבוק גדול גדול

סלט חי רגיל עם פיצוחים

סלט חסה, עגבניות שרי רוטב מיונז כזה ונשנושים או עם רוטב חמוץ מתוק ופקאנים, חמוציות ופרי מרענן כמן מנגו/נקטרינה אפשר בטטה קראנצ'ית משקית מעל

סלט סביח- תפו''א, חציל, ביצה, מלפפון חמוץ עם טחינה גולמית

2 חבילות פטריות חתוכות

בצל ירוק

פקאנים מסוכרים

לערבב הכל עם רבע כוס רוטב סויה

בבי''ח שהפנו אותנו אליו (בהסדר עם כללית, היא היתה בת 4)

בגדול הגענו בצום, עשו לה הרדמה עם מסיכה כזו, כשבזמן ההקדמה נתנו לנו להיות לידה.

אח''כ טיפלו לה בכל מה שהיה צריך לטפל בפה וכשהיא הועברה להתאוששות ישבנו לידה וקיבלנו הוראות מה לעשות ואיך (אם צריכה להקיא או משהו).

אח''כ עברה ל'חדר משפחות', מעין המתנה נוספת אחרי הטיפול והיא קיבלה לאכול מעדן כי רצו לוודא שבולעת טוב וגם לא מקיאה

ואז השתחררנו.

בריאות!

לק"י

כי אצל הבן שלי לא עשו בדיקה יסודית. הרופאה רק הסתכלה בפה ואמרה שכדאי בהרדמה.

עם הילד עצמו ולספר

יפה שבכל זאת אתם נוסעים לדרום לחמותך עם כל האוכל ומצעים וכו...אני לא הייתי שורדת, הגיוני אם זה מה שאת מרגישה.

ואיפה אתם גרים?

נשמע שאתם גרים בגבעה מבודדת, מאמינה שלא...

למה אתם מרגישים מחסור קהילתי וחברתי?

מדוע לא עוברים למקום אחר?

לק"י

והלוואי ותוכלו לבנות סוכה (ולארח את חמותך אצליכם...אם זה משהו אפשרי).

כשיש חלום להיאחז בו אפשר בצעדים קטנים להתקדם לקראת הגשמתו.

בע"ה עוד תזכו לחגוג כך בעתיד!!

תאמיני וזה יקרה יום אחד.

וכל הכבוד, איזה כיבוד הורים, שאתם נוסעים ומארחים אותה בבית שלה, זה קשה כפליים!!

אלוםים שאתם, שה' יברך אתכם ותזכו לכפל כפליים של נחת מילדכם בבוא העת.

וחיבוק... נשמע מאתגר ממש ממש...

אבל בעצם למה את צריכה חצר או מרפסת?

אנחנו כשגרנו בבית בלי מרפסת היינו עושים כל שנה בחניה של הבניין סוכה.

למה לא לחלום בגדול בעצם..?

אנחנו בונים סוכה ברחבה למטה ובהחלט חולמים על מעבר לבית עם חצר כי זה יותר נוח בסוכות ובכלל גם🙃

אפשר להסתפק במעט אבל אפשר גם להרשות לעצמנו לחלום על הכל

ברור שאם היד אינה משגת אז לא ניתן ללכת על זה אבל לחלום תמיד מותר

היה נשמע מדבריה שאם אין חצר או מרפסת אז אין אפשרות לסוכה.

על סמך זה היתה השאלה שלי.

חד משמעית חצר זה החלום הגדול שלי.

השאלה היתה נטו בגלל המשפט שאין סוכה כי אין חצר או מרפסת.

האמת שלא הייתי נוסעת בכלל אם ככה זה מראה ומרגיש

במיוחד אחרי שהוספת על הבת החולה אשכרה מהאוכל.

אם יש אפשרות שימצא סוכה לאכול בה (של בית כנסת או משהו) זה עדיף בעיני.

היו זמנים שבעלי היה עושה את זה כשעוד לא היתה לנו סוכה.

והרופאה אמרה שזה כנראה מחוסר היגיינה ואוכל מקולקל...

כמה שניסיתי לשמור עליהם ולהביא מהבית בכל זאת אכלו שם משהו

ועצוב לי שלמרות שניסינו לעשות כיבוד הורים זה קרה

אבאאאא

לדבר עם בעלי ושוקלת אןלי להפסיק לנסוע עם לינה

מילא להביא הכל.. אבל להישאר אחרכ עם ילדים חולים? לא נראה לי שזה חלק מהמצווה האמת..

קשוח ממש השם יעזור

רפואה שלמה לקטנה♥️

שהיא בכלל לא מבינה על מה המהומה

מבחינתה היא ניקתה

ניקיתי את השירותים במהלך החג כמה פעמים עם אקונומיקה וזרקנו את הזבל, כמובן צריך לטאטא כמה פעמים ומבחינתה זה מוזר ולא מבינה מה הקטע בכלל

הסקוצים שלה של שטיפת כלים נראים מזעזע כאילו זה כבר שנה אצלה

מתביישת להגיד שהבאתי מהבית סקוצים אבל כן

והיא לא מבינה מה העניין

אפילו ברמה שסגרנו את המיטות שישנו בהם והוצאנו את המצעים מהמיטות כדי שיהיה יותר קל לכאורה והיא אמרה שזה סתם חבל כי בעוד שבועיים אחותה באה לבקר ויכלה לישון על זה

תגידי לבעלך שידבר איתה ויגיד לה שהבית שלה במצב שלא מאפשר לכם להגיע וכבד לכם

אם זו כנות יתרה מבחינתך אתם יכולים לדחות כל פעם הגעה עם לינה ולהגיע באמצע שבוע לכמה שעות לבקר וזהו/ להזמין אליכם

ילדים שלי נדבקו לפני יום כיפור, לקח להם כמה ימים להתאושש

שתרגיש טוב!

גם אצל חמותי אני נזהרת, אבל זה נשמע שהיא לא מגיעה לקרסוליים של חמותך...

היינו אצלה בחג ומצאתי במקרר גבינה צהובה פגת תוקף ממאי 😷 ובאופן כללי אני מרחרחת כל מה שאני יכולה בלי שהיא תשים לב לפני שאני נותנת לילדים 😅

תרגישו טוב! חיבוק!!