זוכרת שיומיים מנוחה אבל זה לא אומר לא לזוז, אלא לא להתאמץ.

תשאלי את הרופא להנחיות מדוייקות. תפרטי לו מתי בדיוק הנסיעה ברמת השעות מהבדיקה,

האם יש מדרגות בדרך לרכב,

כמה זמן מהביקור במוזיאון תהיי בעמידה...

כאלה. בהצלחה.

שבוע כאבים והתכווצויות. היה קשוח ממש.

אני חושבת שזה די חריג, רוב הנשים תוך יום יומיים מתפקדות כרגיל

אבל ללכת למוזיאון יומיים אחרי נראה לי מאמץ רב מדי

בעיני, אולי פשוט אני יחלוק עלי, אם את מכירה את עצמך כאחת שלא כל פיפס גורם לך לצירים, והבדיקה עוברת בטוב בלי תופעות לואי מיוחדות, כנראה במקומך הייתי הולכת למוזיאון וקשובה לכוחות. יושבת כמה שאפשר וכו'.

אם את דוקא כן מכירה את עצמך שגם ממשהו שהוא מאמץ קליל ומטה עלולים להופיע צירים, הייתי נמנעת במקומך.

Intention-to-treat analysis - Wikipedia

הסבר בקצרה:

נניח רוצים לבדוק תרופה חדשה, או ניתוח חדש, או דיאטה חדשה, או כל דבר רפואי אחר. אז לוקחים הרבה אנשים ועושים עליהם את המחקר, אבל...

מה עושים עם זה שלא כולם ממלאים אחר ההוראות?

למשל בודקים תרופה חדשה, שאם לוקחים אותה 3 פעמים ביום אז לחץ הדם יורד לרמות נורמליות (סתם המצאה שלי בשביל הדוגמה).

אז חלק מהאנשים יקחו רק פעם ביום כי הם לא מסודרים ולא זוכרים, או שזה ''מרגיש להם'' לא נכון לקחת כ''כ הרבה תרופות, והם ''מכירים את עצמם'' ויודעים שעד היום לא היה להם התקף לב ולכן אין סיבה לחשוש...

לכן, תוצאות הניסוי יראו שבממוצע לחץ הדם של משתתפי הניסוי כמעט לא השתנה. אבל האמת היא שהתרופה כן עובדת, פשוט חלק מהאנשים במחקר לא היו רציניים.

אז איך אפשר לבודד את ה''רעש'' הזה? איך אפשר לבדוק רק את מי שבאמת באמת לקח את התרופה לפי ההוראות?

גישת ITT אומרת שזה לא באג אלא פיצ'ר:

אלה החיים האמיתיים, ואם התרופה תצא לשוק אז גם בחיים האמיתיים הרבה אנשים לא יקפידו לקחת אותה 3 פעמים ביום.

כלומר לפי הגישה הזו, אסור להוציא את האנשים הלא רציניים מהמחקר, כי גם במציאות יהיו אנשים כאלה.

למאי נ''מ?

נניח יודעים שאחרי ניתוח קיצור קיבה יש X אחוז של אנשים שימותו מזיהום.

אז האמת היא שהאחוז הזה כולל בתוכו אנשים שפשוט זלזלו בהוראות ולא לקחו אנטיביוטיקה מניעתית אחרי הניתוח. 

אולי הם אמרו שהם מכירים את הגוף של עצמם והם לא נדבקים בקלות אז לא צריך, אולי הם סתם עצלנים. אבל בסוף הם מתו וגרמו לכך שהסטטיסטיקה של הצלחת הניתוח תרד.

בקיצור, 

אנשים שמזלזלים ברופאים וברפואה מבוססת ראיות, והולכים לפי אינטואיציה אישית, מחשבות ורגשות, גרמו לאסכולת ה-ITT להיות השולטת בקרב המחקרים הרפואיים.

רק אגיד שאני כותב זאת בלי שום קשר לשאלה שבנידון, השאלה אם אפשר או לא אפשר לעשות פעילות או כל דבר אחר אחרי דיקור מי שפיר צריכה להיענות על ידי רופא נשים ולא על ידי פורום ולא על ידי אינטואיציה.

התייחסתי באופן כללי לגישה של ''תכירי את עצמך ותחליטי לבד'',  בלי קשר למקרה הספציפי הזה.

אז ככה גם בחיסונים?
אם חיסנתי את הבן שלי בפחות טיפות לפה, או לא חיסנתי במשהו מסויים.
אני מבינה שזה בסדר? כי לקחו בסטטיסטיקה בחשבון גם את אלה שלא מתחסנים.

בעצם נראה לי לא קשור
התבלבלתי.
לא משנה

שולחת בכל זאת

בחיסונים של הפה מן הסתם לוקחים בחשבון שקצת נוזל מהצדדים,  

אולי גם תינוקות שיורקים

אין לי מושג, נשמע הגיוני פשוט

בחיסונים (כמו בכל תרופה) לא בודקים רק את היעילות, אלא גם האם החיסון בטוח לשימוש.

לא יעזור לנו אם כולנו נהיה מחוסנים מפני רוטה, אם החיסון יגרום לנו להתקפי פרכוסים בכל יומיים...

מהסיבה הזאת - זה לא נכון שמגדילים את הכמות מתוך הנחה שחלק ייצא החוצה. כי אז אם מישהו כן יבלע את הכל, הוא יהיה עם מנת יתר שמידת הבטיחות שלה מעולם לא נבדקה.

אז איך מתמודדים עם טיפות שיוצאות החוצה?

א. בממוצע החיסון יעיל גם במקרה הזה, וכאן את צודקת שזה כבר קשור ל-ITT. לכן אם טיפה אחת נוזלת לצד אז אפשר לחיות עם זה, זה כבר נלקח בחשבון בממוצע של יעילות החיסון.

ב. אם הרבה יוצא החוצה, כמו ילד שיורק או מקיא מיד אחרי החיסון, אז בהחלט צריך לשקול עם רופא האם לחסן שוב. גם אם בממוצע החיסון יעיל, הוא בוודאי לא יעיל למי שלא בלע אותו.

קודם כל, ספציפית בנושא חיסונים, אנשים לא מחסנים את עצמם ולכן זה לא דומה לכדורים ללחץ דם או אנטיביוטיקה.

בשביל לקבל חיסון צריך להגיע למרפאה, והאחות מזינה למחשב את זה שאת קיבלת חיסון.

כלומר במקרה הזה, מי שלא הגיע לקבל חיסון, פשוט לא יהיה חלק מהמחקר (או שהוא כן יהיה בתור קבוצת הביקורת, כדי להראות שמי שקיבל חיסון חולה פחות ממי שלא קיבל חיסון).

ובנושא כדורים או "פחות טיפות לפה" וכדומה - כלומר מקרים שבהם באמת לא הולכים לפי ההוראות:

הגישה אומרת שאחוז היעילות הכללי שייפגע בעקבות זאת שאנשים לא הקשיבו להוראות, הוא האחוז שיפורסם במחקר.

או במילים פשוטות:

אם מפרסמים שהתרופה יעילה ב-90%, אז זה בעצם לא לוקח בחשבון רק את מי שעקב אחרי ההוראות, אלא זה הממוצע בין אלה שעקבו אחרי ההוראות לבין אלה שלא עקבו.

בגלל שזה הממוצע, המסקנה היא שאם תעקבי אחרי ההוראות אז הסיכוי שלך ליהנות מהיעילות גבוהה יותר מ-90%, ואם לא תקשיבי - אז הסיכוי נמוך יותר (עד כדי 0%).

אני אתן דוגמה מעולם אחר:

נניח שיש קורס פסיכומטרי שהוא הכי טוב בארץ, ואת יודעת שבממוצע מי שהולך לקורס הזה מקבל 700 בבחינה.

אבל את גם יודעת שלא כל מי שנרשם אליו עושה שיעורי בית ולומד אחר הצהריים בהתאם להוראות המדריך, ובעצם הממוצע של 700 כולל בתוכו גם את אלה שהקשיבו למדריך ולמדו בבית, וגם את אלה שלא למדו בבית וגם בכיתה עצמה היו כל היום בפייסבוק.

אז עכשיו כשאת נרשמת בעצמך לקורס בשביל להצליח בפסיכומטרי, את לא תגידי לעצמך "הממוצע כבר לקח בחשבון אנשים שלא משקיעים, אז אני יכולה לא להשקיע ועדיין לקבל ציון טוב", נכון?

הרי הממוצע מורכב ממי שהשקיע וכנראה קיבל 750, ומי שלא השקיע וכנראה קיבל 500.

אז זה שהממוצע כולל את כולם, לא אומר שאם את באופן אישי לא תשקיעי את תקבלי 700... אם לא תשקיעי בקורס, סתם בזבזת אלפי שקלים ובסוף בכלל לא תיהני מהממוצע המרשים של הקורס.

כשאני מקבלת הנחיה ברורה.

השאלה בעיני היא על תחומים אפורים. כשזה בטווח שיש רופאים שאומרים כן ויש שאומרים לא. אז כן, בעיני להיות קשובים לגוף, להכיר חוזקות ומקומות תורפה עוזר לניהול סיכונים. לא להוציא אותי אחת שבגללה המחקר צריך להתיישר, אני בצד של המקפידים 

רק לא להתאמץ במיוחד בימים הראשונים אחרי. אז זה לא שלא עשיתי כלום אבל לא ידעתי גם דברים מעבר לשיגרה.. עשיתי כמה ימים לפני יום כיפור אז באותה שנה לא הלכתי לבית הכנסת בשביל לא לרדת ולילות במדרגות ועוד ללכת ברגל  (זה שבמכון פועה אמרו לי לצום זה נראלי סרט אחר כבר..)

אז תראי מה הכוחות שלך ואת את מרגישה וגם כמה ידרוש ממך ההליכה למוזיאון

אבל כן השתדלתי כמה ימים להתאמץ כמה שפחות..

הייתי עייפה מאד אחרי. מרגישים שהגוף עבר משהו ושהוא צריך כוחות..

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..