פורום הריון ולידה (עמוד 196)

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

אולי תעזרו לי להתגבר על הפחד...

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

מאוד תלוי בשן, לי אחרי עקירה כירורגית אחרי יומיים הלחי התנפחה ומניחה שזה לא עבר תוך יום.

בכל מקרה, אופטלגין טיפות (ולא כדור) מאוד מאוד מקל, ממליצה להצטייד

ב"ה עבר בקלות, הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!

העקירה היתה פשוטה, פשוט שלף את השן החוצה בלי צורך בשום חתכים ופעולות נוספות.

כשחזרתי הביתה נחתי, אבל לא נרדמתי, הייתי ממש בסדר. בהמשך היום ולמחרת הרגשתי חולשה וקצת סחרחורות, העובדה שאכלתי רק אוכל נוזלי גם כן לא הוסיפה מדי הרבה אנרגיה. אבל לקחתי משכך כאבים רק כשחזרתי הביתה מהעקירה וזהו, לא הרגשתי יותר צורך. היום קמתי כמו חדשה, אכלתי רגיל, טיפלתי בילדים. מודה לה' ממש שזה היה כ24 שעות של התאוששות פשוטה וזהו זה.

תודה לכל אחת כאן על העידודים!

שמחה בשבילך שעבר בקלות

אצלי זה היה זוועה 

הוא הפתיע, ועקר לי כבר גם את שן הבינה השניה של אותה צד (למעלה ולמטה, באותו הזמן...)
כבר בערב הרגשתי מצויין (עקרו לי על הבוקר).
הצטערתי שלא עקר לי על הדרך גם את השיניים בצד השני.
מפתיע אותי שכתבו לך פה שלוקח זמן להתאושש, אבל כנראה זה באמת תלוי בשן ובעוד גורמים... (אולי תלוי גם ברופא? לי עקר כירוג, מעניין לא יודעת.)

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

או עוקבים אחרי כתבות בנושא

לא מכירה דרך נוספת 

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

נשמע שרצון יש לה, יש לה גם את המסוגלות לא למצוץ (אם היא מוצצת רק בבית).

זה אתגר מאוד מאוד גדול, הייתי מפרקת אותו למנות קטנות ביחד איתה, בונים איזה מבצע או משהו, אפשר אולי יותר לצאת להזמין אנשים מבחוץ הביתה בהתחלה וזה יעזור לה (כמו שבחוץ היא לא מוצצת אז בטח יהיה לה יותר קל להימנע בנוכחות חברה, חברים של אחים שלה וכו'). הייתי מתחילה מגמילה ביום ורק בסוף עוברת לגמילה בלילה ומחלקת למנות קטנות שהיא תחווה תחושת הצלחה (אפשר נניח לוח מבצע שהיא מדביקה מדבקה על כל שעה בלי למצוץ בהתחלה, בהמשך על כל הצהריים עד ארוחת ערב ועל כל הזמן מהארוחה עד שהולכים לישון, אחרי זה על יום שלם מהחזרה הביתה ועד המיטה)

גדולה יותר אמר לי לא לעשות שום דבר חיצוני.

כולל הברזל שעל השיניים או לחבוש/כפפה וכד'

הוא טוען שכל עוד זה לא יבוא ממנה ברצון כ"כ עז שהיא פשוט תגמול את עצמה

כל אמצעי קיצוני יגרום לכך שבעתיד תחזור לזה או תמצא התמכרות אחרת....

אבל הוא ממש היה נחרץ שזה חייב להגיע ממנה.

דיבר איתה מאד בשקיפות והבהיר לה מה היא עושה לעצמה.

ואמר שכל דבר חיצוני שאעשה לה יביא את האצבע ממקום אחר....

והוא הסביר לי מה הנזק וכאלה ומתי לחזור אליו ועד עףאז להפסיק למצוץ

באותו לילה התחלתי להיגמל

סביבות גיל 10

שנים לפני עשו לי מבצעים, מרה על האצבע

וכאלה שלא עבדו

שבאיזשהו אופן לא מודע היא משתמשת בזה כדי לעשות לך מצפון

מה זה למה לא קשרת לי את היד??

הזוי בעיני מה שגיסתך עשתה.. זאת לא הנורמה וחשוב שהבת שלך תדע את זה.

אל תתנצלי. אל תרגישי רע עם עצמך. היא בוחרת למצוץ אצבע, גם אם זו התמכרות רק היא יכולה להוציא את עצמה מזה. העובדה היא שהיא לא מוצצת מחוץ לבית.

את יכולה להציע לה פתרונות אבל רק היא תבחר בהם באמת.

ולגבי מה ש@אמהלהכתבה לדעתי האישית והלא מקצועית אם את מציעה לה את הרעיונות והיא בוחרת בזה בעצמה אז זה כן סבבה.

כן, באמת הזוי שקושרים ידיים, הבנתי שיש כאלההה
טוענים שזה לא מזיק לתינוק. אני חושבת שכן...

יש היום עד כמה חוויות מהלידה ומהינקות משפיעות על האדם

אז קשירת ידיים כי תינוק נרגע ע"י מציצה????

נורא

עד כמה שזה מגעיל אותי היום לעולם לא הייתי עושה את זה לילדה שלי

כי לרוב התינוקות זה עובר לבד

אבל זה אמצעי בשבילם להרגיע את עצמם, לווסת, בלי מישהו/משהו חיצוני

נגיד לפני הגיל שהם מבינים איך למצוא את המוצץ עם היד ולהכניס לפה.

בגיל גדול יותר זה באמת אחרת. אבל בחיים לא הייתי קושרת ילד, אמאלה. כמו שפעם היו קושרים לשמאליים את היד כדי שיכתבו ביד ימין.

וגם בזה יש מנעד. מכירה שיש כאלו שמוצצים רק בשינה (לא במודע), חמותי מכניסה אצבע/יד לפה בערות כי זה עוזר לה להירגע (היא לא עושה את זה בציבור, גם לא במרחב הציבורי בבית)…

עדיף מעישון😉 (לא שהבת שלך בגיל. בכללי אומרת)

סימן מוסכם שאת מסמנת לה והיא מוציאה את האצבע.

להחליט על זמן קבוע ביום שהיא לא מוצצת (לדוג' קריאת ספר 5 דקות).

אפשרי, יותר מורכב, איזור ללא מציצת אצבע. (לתלות סימן שיזכיר לה)

לממש מתקדמים: לסמן בלוח מדבקות כל פעם שהיא רצתה להכניס את האצבע לפה.

כל הכבוד לה על המוטיבציה והרצון

כדאי ממש לשבת איתה ולחשוב מה יעזור לה מכל האפשרויות לעייל

תודה ממש, כתבתי לי.

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שהוא חזק כזה ומשפריץ לבד, עד שנגמר

ואז התינוק יונק בזרם שמתאים לו

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

סך הכל חוויה בסדר. המיילדת שלי היתה קצת לא נחמדה אבל היתה לי לידה מהירה אז זה היה שולי מבחינתי.

ילדתי בלי אפידורל אז לא יודעת להתייחס.

בעלי נשאר לידי בחדר על כסא.. אפס הפרדה היה סבבה ויש יועצות הנקה שמגיעות ועוזרות. סך הכל חוויה חיובית, לבעלי קצת היה קשוח בלי מיטה.

באפידורל לא הרשו למלווה להישאר

לא יודעת לגבי לידה בתנוחות ותנועתיות כי הייתה מצוקה עוברית והפנו לניתוח חירום (וזה לא היה מהר, הצוות ניסה לעשות ככל יכולתו לאפשר לידה טבעית)

בעלי נישאר איתי במשך כל האשפוז בלי בעיה

היינו 2 נשים בחדר

התינוק היה איתי כל הזמן בביות מלא (לא אפס הפרדה, הבדיקות לתינוק נעשו בתינוקיה בליווי אחד ההורים)

יש יועצות הנקה כל יום

בכללי יצאתי בחוויה מקסימה

של צוות קשוב אכפתי ורגיש.

לכרמל אני בחיים לא אחזור.

חויה מזעזעת מצד הצוות גם בחדרי לידה וגם באישפוז.

בבני ציון ילדתי מספר רב של פעמים,ברוב הפעמים היה מעולה,גם בלידה וגם באישפוז.

בלידה האחרונה היה חוויה מזעזעת ממש,

חשוב לי לציין שלא הגעתי לחדרי לידה שם,ילדתי במיון לא פעם ראשונה שילדתי במיון שם,אבל הפעם הזאת היחס היה לא נעים ממש.

באישפוז היה בסדר,

אני חושבת שצריך להתפלל על צוות טוב....

הצוות של החדרי לידה מדהים! (יש כמה שפחות אהבתי, אבל בכללי הן אחלה)

לא נותנים למלווה להישאר בזמן אפידורל.

באשפוז זה חדרים של 2/3.

מקפידים מאוד על שעות ביקור!

יש אפשרות לאפס הפרדה, לא יודעת לגבי הבדיקות לתינוק באפס הפרדה. יש גם אופציה לביות חלקי.

יש יועצות הנקה, אני אישית פחות ממליצה להתסמך עליהן, אלא לחםש מראש יועצת הנקה שיכולה להגיע אלייך לבי"ח/ הביתה.

בשעה טובה ובקלות!

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

מקבלת במכבי ראשון לציןן. צריך להתקשר לסניף לקבוע תור

אחת המושלמות 

אבל אני בכללית.

ממויצה מאוד

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

החלמה מהירה

בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈

אין כמו הפורום בעולם!

אם הייתי אומרת לבעלי הפורום אמר......

לא שהוא כזה חסיד של הפורום, אבל בענייני רפואה הוא מעדיף לא לפספס דברים, אז מקשיב אפילו ל"סתם נשים חפרניות" מהפורום...

מה מתאים לכוויות

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

1. הצוות הרפואי ממש לא באותה רמה כמו בבית חולים. יש אחות ומטפלת, זהו. אם צריך טיפול (כמו למשל טיפול בצהבת) זה רק בביח. אם צריך מעקב בקטנה אפשר שם.

2. אפשר להגיע לשם מכל בית חולים או מכל מקום אחר שהוא לא בית חולים. למיטב ידיעתי הקשר היחיד להדסה זה השם והמיקום.

3. מרחק הליכה של כ5 דקות לאדם ממוצע, ליולדת טריה יותר... זה בניין נפרד אבל עם חיבור.

4. החל מלידה 7 או 8 בלבד. אולי יש איזו הנחה סמלית

לקראת לידה

היא מאד נעימה

מקבלת לדעתי במוצא, או שאולי שינתה כתובת בינתיים.

בהצלחה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

כן מכירה אבחונים אחרים שעושים בגיל הזה.

לדעתי כדאי לפחות להתייעץ בעניין, כדי לראות שאתם לא מפספסים משהו אחר.

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אבל נשמע שהראשונה אמרה משהו תמים יחסית,

ואז כדי לחשוב על מקרה יותר קיצוני,

השניה אמרה את אותו המשפט רק בלי הגלגל..

נגיד דבר משוגע זה לרקוד בגשם עם חולצה קצרה,

דבר יותר משוגע זה לרקוד בגשם בלי חולמה קצרה

כלומר אם הראשון משוגע כי זה בגד קיץ בזמן חורף, (משפט תמים)

אז כשהופכים את במשפט הזה לרע במיעוטו, זה יכול להשמע ממש רע, אבל זה לא מגיע מהמקום הזה, אלא מהלוגיקה של המשפט הקודם התמים.

לילדים יש הרבה פעמים דמיון מפותח והם לא עושים את ההשלכות שאנחנו עושים.

לא הייתי עושה עם זה כלום האמת.

את עוד בתקופת משכב לידה?

אם כן, הרגישות כלפי אמירה על תינוק קטן ממש מובנת, אבל בראיה אובייקטיבית, זה לא כמו שזה נשמע והכי טוב לדעתי זה לעבור הלאה ופחות להתעסק עם זה.

דברים ממש מזעזעים לפעמים, הם תופסים את מציאות החיים אחרת. ולא באמת מבינים מה המשמעות של מה שהם מקשקשים.

לא עלינו כשיש מוות קרוב,ההתגובה של הילדים היא הכי פשוטה כי הם לא תופסים כמה זה אסון. "היה לי דוד ועכשיו הוא ליד ה' בשמיים." זהו.

אבל לא הייתי עם ילדים

מאמינה שיש לקקל או רשות הטבע והגנים רשימה של מסלולים רלוונטיים

את דבריה של סיון רהב מאיר:

ניסיתם כבר לעצור אחרי הדלקת הנרות? / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

יש בחנוכה מנהג עתיק ומיוחד: אחרי הדלקת נרות החנוכה, לעצור קצת. להניח את הסלולרי בצד, לשהות ליד הנרות, להתבונן בהם, להתפלל, לשיר, ללמוד תורה, לדבר עם בני המשפחה. 

לא לעשות שום מלאכה בזמן הזה. להפסיק רגע את המירוץ. להתלהב מאור הנרות, יותר מהאור של כל המסכים האחרים. 

רבי פנחס מקוריץ, מראשוני תנועת החסידות, אמר:

"בחנוכה, בשעת הדלקת נרות, יורד אור הגנוז, ולכן יש לכל אדם לשבת אצל הנרות שלו אחר ההדלקה כחצי שעה".

זה לא סתם נר וגפרור. כשאנחנו מדליקים את נרות החנוכה, אור גדול וקדוש מאוד יורד לתוך הבית שלנו. 

הנרות שאנו מדליקים הם ממש זכר לבית המקדש, ניצוץ מימי החשמונאים. 

זה הזמן לתפילה לאור חדש שיאיר על כולנו, בכל התחומים, בגאולה. לכן צריך לקבל את האור הזה כראוי. להקשיב למה שהשלהבות מספרות לנו. 

אתם מוזמנים להתכונן מראש ופשוט לנסות את זה היום, בהדלקת הנר הרביעי של חנוכה.

וקראתי בעיון את מה שכתבת למעלה

את פשוט אומנית

ממש אומנית לנפש האדם

אני נהנית לקרוא ולומדת ממך הרבה

תמשיכי לעשות חיל ולהרבות אהבה ושלום בעולם

ריגשת אותי מאוד🙏❤️

ממש תודה מכל הלב יקרה ❤️