פורום הריון ולידה (עמוד 196)

לק"י

ההערות האלה מחרפנות.

קרה לי פעם משהו דומה, וזה היה ממש מעיק ולא נעים.

הייתי מציעה לך לעזוב את המוצץ וזהו, ושהסבתות יתמודדו...

הפותחת מתקשה להתמודד

מציעה לך יקרה, לאמן עת עצמך להתמודד עם רעשי רקע

התערבות חיצונית זה משו שיכול לקרות כשיש ילדים. תחזקי את העמדה הפנימית שלך מול זה. ברגע שתהיי בטוחה שזה בסדר, זה כבר לא ישפיע עלייך ככה

כל מה שאומרים לך תגידי טוב וזהו

את לא חייבת לפעול לפי העצות של אף אחד

אם יש משו שאת רוצה לדעת ולברר, תפני לגוגל או תשאלי פה

ובאמת חפירה רצינית!

כמה את כבר רואה אותן? 

במיוחד כשזה ילד ראשון

🥴

יש גם ספרים.

מציעה לך רגע להפחית קצת ביקורים כדי לעשות חושבים עם עצמך,

האם את רוצה לקבל עצות ממי שמעורב רגשית או לא.

מאיפה אפשר ללמוד את הדברים ואיך להתמודד עם גישות שונות.

תשבי עם בעלך ותרשמו את הדברים.

ותחליטו על דרך פעולה מסויימת שתתן לך רוגע ושלווה.

לגבי המוצץ נשמע שאת יודעת מה נכון לך.

תתחילי עם אמא, תסבירי לה בצורה נעימה שאלרי שחשבת על זה הרבה, והפכת בנושא, הגעת למסקנה שאת מפסיקה עם זה.

בהתחלה זה יהיה לה קדה לקבל בגלל שיש לך דעה עצמאית ובטח בנושא כזה שברור שצריך מוצץ,

אבל אם תגידי לה את זה ככה היא תבין שאין טעם לדון בזה.

סביר להניח שהנושא ידעך ככל שלא תתייחסי.

אם היא לא יורדת מהנושא אפשר להגיד לה שלא נעים לך לדבר על הנושא שוב ושוב.

בגיל הזה יש תינוקות שפולטים הרבה וזה נורמאלי, אם משהו מציק תתיעצי עם רופא ילדים.

וזה טבעי שכאמא חדשה כולן רוצות להראות לך שהן יודעות..תגידי "בסדר" ותעברי הלאה
תתיעצי רק כאן

תגנזי אותו

ילדים רבים גדלו בלי מוצץ והכל בסדר אותם

ותגידי גם להן

הוא לא לוקח מוצץ וזה בסדר גמור והוא ילד טוב ומתוק

וזהו.

אז זה אומר שגם הן לא הצליחו להרגיל.

תגידי להם שאת לא מצליחה להרגיל אותו, ואיזה מזל שהוא רגוע גם בלי מוצץ.

יש לי ילד אחד שמגיל 0 לא הסכים שזה יהיה בפה שלו. ועוד תינוק כמתקרב לגיל שנה וממש זנח את המוצץ.

לא הבנתי למה צריך אם לילד אין צורך? תחזקי את עצמך בזה שזה לא נצרך לו

פשוט את מחליטה וזהו!

תגידי להם בביטחון החלטתי שאני לא נותנת מוצץ

את תראי הרבה פחות דיבור מסביב זה

מבאס ולא נעים.

גידלתי 2 ילדים עם מוצץ ו2 ילדים בלי כי לא הסכימו

אין הבדל דרמטי ביניהם, לומדים להסתדר, לומדים להרגיע בדרכים אחרות וגם פשוט את הקטנים הנקתי יותר זמן..

בגידול ילדים תמיד מוצאים על מה להעיר

אז אצלי העירו על ההנקה

תדעי שאת לא לבד.. זה יעבור להן

אולי תבואי לשם בלי מוצצים בכלל.. גם ככה הוא לא לוקח

ותנסי אולי להתעלם או להעביר נושא,

או לצחוק על זה בבית או לדבר על זה עם בעל/חברה...

ואיזה כיף שהוא רגוע, תהני ממנו!

בהצלחה!!  

יום אחד פשוט אמרתי לה שאני עצמי לא רוצה לתת

היא לא אמרה יותר חח

אז הכל בסדר. אפשר לגדול לגמרי גם בלי

כותבת לך בתור אחת שתמיד בלחץ גם שחלילה לא יסכימו למוצץ

כשהיה לי ילד עם מוצץ אמרתי- איזה כיף, יש מה שירגיע אותו!

כשהיה לי ילד שלא לקח- אמרתי איזה כיף, הוא נרגע לבד, הוא לא צריך..

אם הילד רגוע זה הכי מעולה שיש. תודיעי להורים שהחלטת סופית שאת לא רוצה מוצץ ושזרקת את כולם. שיהיה מחוץ לשיח וזהו

מצטרפת לפסקה האחרונה שלך. 

זה 0-3 חודשים.

אח''כ את גם יכולה להרגיע עם משהו טעים ביד (ענבים חתוכים, ביסקוט), עם דיבור שלך, עם שיר... הם כבר יותר מבינים, מתבוננים. את הגיל הכח קשוח שהכי צריך מוצץ- עברת.

אצלי מתוך 5 ילדים , 2 לא רצו מוצץ. עם אחת זה היה בלתי נסבל כי היא רצתה פשוט כל היום לינוק ואני הייתי המוצץ שלה... והיא היתה נדבקת אלי, אבל קודם כל, היא כבר בת 8, אז... הכל עובר. תינוקות גדלים מהר יותר ממה שחושבים. דבר שני, זה שהיא היתה תינוקת 'נודניקית', זה לא קשור למוצץ, זה קשור לאופי של תינוק, קשור לקושי בוויסות חושי, קושי גופני (היא גם היתה חולה הרבה וזה הכל מתחבר אחד לשני).

התינוקת השניה שלא לקחה מוצץ היא מצצה אצבע וזה מה שסיפק לה את הצורך במציצה.

כל עוד הבייבי שלך מותק ורגוע תהיי שמחה, אני חושבת שאת לא צריכה להילחם על המוצץ שכבר הגיע לגיל הזה. הוא לא ירצה פתאום. אז תרפי מהמוצץ, תשמחי בו, תהני ממנו, ונכון שאת צעירונת וחדשה אבל בסוף אני מאמינה שהאמא הכי יודעת טוב מה נכון לתינוק שלה, היא צמודה אליו 24/7 והיא מגדלת אותו ומרגישה אותו, את יכולה להתמלא ביותר בטחון עצמי, תאמיני בעצמך שאת מסוגלת. נכון שעצות של סבתות יכולות לעזור, אבל הן לא תחליף לאמא בחיים. גם אם אמא עושה טעויות הכל טוב, זה עובר. 

גם חמותי כזאת חח כפרה עליה

אבל שחררייייי

כל הילדים שלי בלי מוצץ

מתוקים

רגועים

לפעמים כני המוצץ שלהם וסהכ טוב לנו❤️

זה בהחלט אפשרי

שידברו כמה שהן רוצות... מפסידות זמן של מתיקות

חמותי ניסתה בכוח להכניס לילדים שלי מוצץ בפעמים הראשונות שראתה אותם היו כמה פעמים שזה היה מוגזם הם כמעט הקיאו והיא טוענת שזה נורמלי שזה ככה בהתחלה, העלמתי את המוצצים

למי שיש בעיה שיתמודד!

את האמא את מחליטה על הילד שלך ורק את מגדלת אותו ויודעת מה טוב לו ומה לא ולא בכוח, אם הוא לא מביע עניין אז אין צורך לעשות מזה דרמה לומדים ומיישמים דרכים אחרות להרגיע אותו

משחררת, לגמרי.

אפילו לא מביאה מוצץ כשהולכת אליהן.

זה הילד, ככה בחרת לגדל אותו והוא ילמד להרגע בדרכים אחרות.

אצלי אחת לא לקחה מוצץ והיא למדה שנרגעים בחיבוק (אני פחות מתחברת ללהרגיע באוכל כי זה מלמד אכילה רגשית בעיניי)

אז כמו שהאחרים ביקשו מוצץ כשבכו, היא מבקשת חיבוק.

לא יודעת למה התכוונת פה, אבל בעיני יש הבדל גדול בין להרגיע באוכל שעשוי להביא לאכילה רגשית, לבין להרגיע בהנקה.

לפי איך שאני רואה את זה, הנקה נועדה גם להרגיע, וממש לא להיות רק אוכל. הקב"ה לא סתם ברא אותנו ככה שההנקה מרגיעה (מוצץ הוא בכלל ה'תחליף', הנקה זה המקור).

גם אם לא לכל אחת מתאים להיות 'מוצץ אנושי', למי שכן מתאים לה - לא חושבת שצריך לחשוש שזה יביא לאכילה רגשית. מהניסיון שלי לפחות זה ממש לא ככה.

אחרי שנגמלים מהנקה, התחליף המרגיע הוא באמת חיבוק ולא אוכל. אבל כל עוד התינוק עדיין יונק, אני לגמרי מאפשרת לינוק גם כדי להירגע ולא רק כדי לשבוע. 

הכוונה להרגעה בגיל גדול יותר ע"י שוקולד או חטיף.

אפילו בגני ילדים עושים את זה.

מעולה שדייקת אותי.

לא גמרה להגיד לי כמה זה חשוב מוצץ וכמה הכי קל לגדל ככה ילדים.

וואלה הגדול שלי ממש לא היה בקטע וגם לי לא היה דחוף.

ובהתחלה היה עם מוצץ ובגיל 3 חוד' פיטר את המוצץ וזהו

לדעתי תודיעי לאמא ולחמות שהוא לא אוהב מוצץ וגמרתם לנסות וזהו.

את יכולה בבית להמשיך לנסות לתת לו אם את רוצה אבל שהן ירדו ממך

זכית בילד רגיע, איזה כיף, מה צריך מוצץ? להיפך, חסכת לעצמך את הליך הגמילה ממוצץ.
אני הכי נהניתי מהילדים שלי כשגדלו בלי מוצץ, לא היה את תהליך הפרידה המעצבן הזה, אוהבת שילדים "משוחררים" בלי שסתום בפה, הכל יותר משוחרר אצלם, כן גם הבכי וזה בסדר.
לא אכחיש

אבל גם תינוקות שלי שהיו רגועים מאוד בלי מוצץ, סביב גיל שנתיים- מי שהיה לו מוצץ מאוד עזר לי.

אבל אין כמו לראות את הפנים היפות שלהם בלי השסתום הזה בפנים.

תגידי לסבתות החמודות שאת לא ממהרת לשים שסתום בפה, והכל טוב והוא יגדל מצויין. ואם יבכה- את תתמודדי ולפחות תחסכי לך הליך גמילה מעצבן. 

אז מנשא בד ממ שעוזר להם לישון

בעלי היה ישן עם הקטנים ככה על הפוף בסלון

או שירגיל אותו לקחת בקבוק ממנו.. יכל להיות לשא יעבוד מיד

אבל אפשר להתמיד..

גם ךי היו כמה כאלה וזה קשוח

היתי ישנה איתם במיטה בתקופות האלה

'וכבת על הגב והם עלי

לא אומרת שישנתי טוב

זה היה קשוח

אבל יותר טוב מלנסות להניח ולהתחיל כל פעם מחדש הכל

צורח לבעלי בהיסטריה עד שאני נכנעת ולוקחת אותו.

בעלי חוטף תסכול די מהר

טוען שהילד עקשן מידי 🫢

חוץ מזה שגם הוא בסוף קם ליום עבודה תובעני

זה מטורף לנו

רות בואנו דה מסקיטה (לא סגורה איפה היא)

נעמי וקנין הייתה לי מקסימה (בקריית יובל)

אבל הלכתי מסיבה אחרת.

שתיהן דרך כללית בירושלים

אני חושבת שזה מומלץ בכל מצב.

תרגילי קיגל לפני שפוגשים פזיותרפיסטית,

בריחת שתן יכולה להיווצר גם מכיווץ יתר של רצפת האגן

את נשמעת מהממת כל כך, שלמרות שנפגעת את מצליחה לראות גם את הצד שלו בסיטואציה.

נראה לי שאני במקומך הייתי מנסחת איזושהי הודעה כללית, משהו בסגנון-

X שלי,

סליחה שאני ככה מרוחקת בזמן האחרון.

אני יודעת שלא התכוונת לפגוע, אבל בלי כוונה דרכת לי על מקומות רגישים.

אני מרגישה שרוב ההתלהבות שלך, החששות שלי היו שקופים בעינייך, ואני צריכה עכשיו זמן לבד עם עצמי.

יעזור לי אם ...

אני אוהבת אותך מאוד ומבטיחה לחזור אליך בקרוב יותר בטוב.

לומר לו שאת יודעת שהוא בכלל לא התכוון לפגוע בך, ואת יודעת שהוא אוהב אותך..

אבל כשהוא אמר ......... הרגשת שהוא לא מספיק רואה אותך (או מה שהרגשת) ואת רוצה שהוא יתייחס לזה.

אם הוא יהיה מוכן להתייחס לזה - זה יקל עלייך מאוד ותגיעו אחרי זה לרמת קרבה יותר גדולה..

לשמור בנתיים את התגובה לעוד כמה זמן.

מציעה לנסות לכתוב קודם כל לעצמך את הדברים, לתת לך ולרגשות שזה עורר בך מקום, לראות מול העיניים את מה שאת רוצה להגיד לו. זה עוזר להרגשת הפריקה וזה יכול לעזור לך איך להתנסח בהמשך.

לעדכן אותו (הוא כנראה ראה ויודע שאת לא כתמול שלשום), להסביר שדברים שאמר עוררו בך רגשות שאת צריכה רגע להתמודד איתם מול עצמך ולפתוח אחרי שתתכנסי קצת. אני מאמינה שאפילו בשיתוף המאוד לא מעמיק הזה אפשר להתחיל יישור קו והבעת רצון טוב של שניכם ושזה יכול להרגיע הרבה מהסערה.

ובאמת תנצלי את הזמן לחשוב מה את אומרת ואיך באופן שבו הוא יוכל לחוש מה שזה גרם לך.

בהצלחה יקרה, חיבוק גדול

אני מרגישה שבהריון הזה אני יותר חלשה מהרעיונות קודמים, כנראה שיש לי סימפוזיוליס ויותר כואב לי, אני צריכה יותר לנוח והילדים לא כ"כ מבינים את זה.

גם ילד מחונך הוא לא רובוט ויש לו לפעמים חשק להשתולל ולעשות מה שהוא רוצה, והרצונות שלו לא תואמים לשלך, והוא מביע על זה דעה ולא מקשיב שזה המקום הקטנטן שבו יש לו שליטה על החיים שלו, כי הרוב ההורים מחליטים. וזה דווקא בריא שהם ככה. זה לא קל בכלל בתור הורה ואפילו די מחרפן אבל אני חושבת שכל עוד שזה בגבול מסוים זה נורמלי, ורק את יודעת להגיד אם זה בתוך הגבול או לא.

ולגבי הדרכות הורים אני חושבת שזה לא קסם. אפילו אין שיטה אחת שמתאימה לכל הילדים. תלוי באופי שלהם, בחוויות שהם עוברים ובצרכים הספציפיים לכל ילד. ילד אחד צריך יותר חופש, ילד אחר צריך יותר גבולות. אני תופסת הדרכות הורים או גישות חינוכיות בתור רעיונות שאני לוקחת מה שמתאים לסיטואציה שלי אבל ממש לא לוקחת הכל כי החיים הם לא ספר.

תסתכלי אם אולי הם צריכים דוקא יותר גבולות והסבלנות היא מה שגורם להם להרגיש שאפשר לעשות מה שרוצים, ואולי גבולות מרגישים לך פחות נעימים אבל בתכלס יותר עוזרים להם להתאפס ולהבין איך להתנהג ואיך לא.

בעלך מתעצבן וזה עוזר? איך הם איתו?

וגם תזכרי שההריון מתיש את הגוף והנפש אז יש לך גם פחות כוחות וגם פחות סבלנות ואיזה שאיפה שפשוט יסתדרו כבר כי אין לך כח, אבל באמת כשאין כוחות להורים אז הילדים יותר משתוללים (או שזה רק מרגיש ככה) 

וזה כבר תלוי באופי של הילד ובמה שמניע אותו להרביץ. האם הוא מרביץ מתוך כעס? תסכול? חוסר מחשבה? בתוך הסיטואציה לרוב קשה לעצור ילד, אבל מה כן היה עוצר אותו, לאו דוקא מלהרביץ. כשהוא באותן תחושות שיש לו כשהוא מרביץ אבל בא לעשות משהו אחר, איזה דברים לפעמים גורמים לו לחשוב על מה שעשה?

אם יש משהו כזה - תנסי להגיע אליו באותו רגע דרך זה.

אבל באמת אני חושבת שיש עונשים שהם ממש חינוכיים. אני יודעת שהיום מדברים יותר על תוצאות מעונשים (למשל אתה מרביץ אז אי אפשר להיות לידך אז לך לחדר) אבל אני לא עושה את ההבחנה הזאת בכלל. מבחינתי ההשלכה המיידית אם יש כזאת היא ברורה מאליה, אבל במקרה ממש חמור, כמו למשל להרביץ לאמא או כל דבר אחר שחמור בעיניי - אני ממש מאמינה שעונש עוזר לילד להבין את חומרת הגבול שהוא חצה.

בין אם זה לא לקבל ממתק/הפתעה/דמי כיס או משהו אחר שהיה אמור לקבל, בין אם זה משהו אחר. עונש שאומר לו - עשית דבר חמור מאד, ואי אפשר לעבור עליו לסדר היום. התנצלת מצוין אבל זה לא מספיק, בטח לא אם זה חזר על עצמו.

גם זה יכול לגרום לו לחשוב פעמיים לפני שירביץ שוב. 

מדויקות. תזכרי אותן בזמנים קשים, וזה כבר יחזק אותך...

(גם אני קיבלתי מחמאות כאלה במהלך השנים, וזה שימח אותי גם אם רגע אחר כך הם התישו אותי בחוסר הקשבה... אחד השיאים היה בשבת הבר מצווה של התאומים שלנו, כשאחת המתפללות בבית הכנסת שיבחה אותי על החינוך של הילדונת, איך היא יושבת יפה ובשקט בתפילה. כמה רגעים אחר כך היא קמה והתחילה להסתובב ולדבר בקול🤭 אבל עדיין נהניתי מהמחמאה...)

אין לי רעיון מעשי לעזרה במצבים המאתגרים, אבל כן כדאי לזכור שהאמת מצויה איפשהו באמצע - בין הילדים המחונכים שהם משתקפים בחוץ לבין הילדים השובבים שהם בבית...

אם לא תרגישי שזה מחמאה כשהם משחקים יפה, לא תרגישי מתוסכלת כשהם משתוללים. הם מחונכים מקסימים ומתוקים גם ככה וגם ככה.

יש להם מצבי רוח, לפעמים הם באווירה רגועה ,לפעמים לא, וב"ה שיש להם מקום לפרוק את האנרגיה בפארק.

הם ילדים, תני להם להיות ילדים שגדלים בצורה בריאה ומשתוללת לפעמים.

זה שלך קשה בגלל ההריון לא אומר שהם לא בסדר. חשוב לעשות את ההפרדה הזו.

ובכלל סבלנות זה לא הדבר היחיד שצריך כדי להצליח להוביל נכון את הילדים. צריך גם להבין אותם ומה מניע אותם וגם להפעיל אותם. אי אפשר לצפות מילדים שיעסיקו את עצמם זמן ארוך ולא יתחילו לעשות שטויות..

כדאי לקחת בייביסטר או שבעלך יצא איתם לפארק או שתמצאו פתרון אחר, אבל לקחת בחשבון שחלק מלגדל ילדים זה אומר שזה בסדר להשתולל וזה דורש אנרגיה וצריך להיערך לזה.

הגבולות צריכים להיות סביב דברים מסוכנים באמת בפארק, והתחשבות בזולת.

לא יודעת מה הייתה הסיטואציה של הרמת קול, אבל נשמע לי ממש נורמטיבי בשבת ארוכה וחמה במיוחד אחרי תקופה מתוחה שהיו הרבה בבית.

כששמים את הגבולות במקום הנכון, יותר קל לילדים לעמוד בהם ולא לעשות דברים שבאמת אסור כמו להרביץ להורים.

מציעה לך כרגע לנסות למצוא מישהו אחר שיוציא אותם וככה גם תהיה לך הפוגה וגם לא תצטרכי לסבול בפארק.

ויהיה לך יותר כוחות להיות איתם כשהן חוזרים.

מציעה גם לשקול לשלוח אותם לבד (יש סיטואציות בהם זה יתאפשר בגילאים האלו)

לשבח אותם גם כשהם עושים דברים עם אנרגיה (באופן שעומד בכללים) למשל איך קפצת בחבל יפה, איזה גלגול עשית על המזרון וכד')

ולראות אם ההתנהגות הלא לגיטימית נעלמת.

אם לא, צריך להבין לעומק מה מניע את ההתנהגות הזאת ואם זה משהו שחוזר על עצמו.

עוד כיוון לבדוק, האם יש קשר בין תלונה שלך שאת לא מרגישה טוב להתנהגות הזאת.

לפעמים כשילד קטן (ו5 זה פיצי מהבחינה הזאת)

שומע שאחד ההורים לא מרגיש טוב, זה יכול לגרום לו לחוסר ביטחון וחרדה שמתבטאת באופן הזה, כלומר ההרבצה מצד הילד נועדה "לבדוק דופק" לוודא שאמא בסדר ופעילה ומתייחסת אליו כרגיל.

לכן חשוב לא לשדר "מסכנות" גם כשאומרים להם משהו על ההריון.

למשל אפשר לומר אסור לקפוץ על הספה ליד אמא, כי לאמא יש תינוק בבטן, אבל מותר לקפוץ על הספה השניה או לשמוע סיפור ליד אמא.

ככה זה עושה להם הפרדה שאמא בסדר, רק לקפוץ ליד הבטן שלה אסור.

אם אתם אוהבים אומנות וכאלה - יש את כד וחומר בעמק רפאים

את מקבלת כלי חרס צובעת ואוספת אחרי איזה שבוע..

מג'יק קאס - פארק דומה לסופרלנד, יותר גדול ומוצל

מסעדה בשרית אני אוהבת את רודריגז (אם כי אין לי הרבה ניסיון עם מסעדות אחרות)

הליכה לכותל דרך ממילא / שער יפו

לא עולה לי עכשיו עוד משהו 

יש עוד מקומות קסומים? או סיורי לילה או אטרקציות?

קודם כל פשוט להסתובב בעיר להריח אותה ולנשום אותה עוד ועוד ועוד.

ללכת לעיר העתיקה להסתובב באתרים שם. בית כנסת החורבה, עיר דוד, כמובן כמובן הכותל.

להסתובב ביפו בשעות הערב זאת חוויה (קחו בחשבון שזה לא מראות מי יודע מה... אני אישית נהניתי להסתובב שם, לא יודעת אם מתאים לכם)

ממילא מהממת, אין הכל מיוחד בירושלים!!

מסעדות שוות הייתי בורנדה - אימאלה ואבאלה כמה שזה יקר. אבל היתה חוויה נדירה!

יש את הפי פיש שהיינו שם והיה ממש טעים.

יש את אנטריקוט שמאוד מוכרת, אישית לא ניסיתי.

יואו כמה שאני מתגעגעת לירושלים!

מסעדות:נויה ביפו אזור מחנה יהודה יש מלאאא

יש במתחם התחנה לחם בשר

אטרקציות בירושלים, רשימת האטרקציות המלאה - iTravelJerusalem

במנהרות הכותל, הסתובבנו לבד בנחלאות בערב, עשינו פעמיים טיולים ביערות סביב הדסה, תגגלי לא זוכרת בדיוק איפה, אכלנו פרוזן בקצפת, הסתובבנו בעיר והסתכלנו בגלריות. 

אז יום בעיר העתיקה. יש את מגדל דוד, מנהרות הכותל, מנהרת הדורות...

יש את מתחם התחנה. יש שם את מסעדת לחם בשר מחפוד.

יש את איזור עין כרם יש שם מסלולים יפים וגם עין כרם עצמה יפה. מסעדה חלבית חצר עין כרם.

יש לך את דניה מסעדה חלבית נחמדה וגם את תמרה בגן הטכנולוגי ואת קפהה גן סיפור בגן סאקר.

מסעדה בשרית יש כמה בהר חוצבים ויש את נויה בעיר.

יש כמובן את הספרייה הלאומית ומוזיאון ישראל.

כדאי לעשות סיבוב בשוק

ורוצה להגיד, שלי יש חברות אמנם, אבל בתקוםה שהייתי בבית עם הילדים הייתי הכי בודדה שיש מבחינה חברתית

בסוף בסוף, אנחנו יצורים חברתיים. ושיחה עם חברה, אפילו שתיים בשבוע, לא מילאה לי את כל הצורך בחברה

לדעתי נשים שנשארות בבית הן באמת מאוד בודדות בסוף, כי גם כשיוצאים לגינה לא תמיד יש אנשים וגם אם כן לא מכירים את כולם/ לא כולם ברי שיח בשביל להנות מזה.

בסוף בסוף בשטרה התחתונה, ההחלטה לצאת לעבודה הייתה הדבר הכי חכם שעשיתי מבחינה נפשית חברתית

המעגל החברתי שלי התרחב, יש לי תחומי עניין מעבר לבית ולילדים ולבעלי שממילא עובד עד שעות מאוחרות הרבה פעמים, יש לי במה להתעסק שמעביר לי את הזמן, ויש לי חוויות במהלך היום. מבחינתי זה שווה את החסרון של התשישות מלעבוד משרה מלאה אם כי אם יכלתי הייתי עובדת פחות

בקיצור, ממליצה לך לצאת לעבוד. זו לא את שלא בסדר, את פשוט נמצאת בסיטואציה מאתגרת חברתית

זה נכון שזה יכל לעוזר

בעבר עבדתי כעצמאית ולכן חברות הז לא נתן לי

לא אפשרי לי לעבוד בחצי נשה הקרובה

אבל אחריה בהחלט זה מה ש'רוצה ודוקא כשכירה.הלוואי ואמצא

אז קודם כל קבלי חיבוק! באמת מכל הלב!

אני חושבת שחברות אמיתית וקרובה זה משהו שחייבים להשקיע בשבילו, שני הצדדים צריכים להשקיע.. ובתקופת הזוגיות, הורות, לימודים, עבודה באמת שפחות פנויים לזה.. לדוג' בישוב שאנחנו גרים אין לי שום שכנה שאני יכולה להגיד שאנחנו חברות ממש, וכמעט כולן שיא החברותיות, בכל זאת כדי שהקשר יווצר ויתחזק צריך להיפגש הרבה בלי ילדים ברקע, להשקיע ולעזור אחת לשניה גם כשלא כ"כ נח, וטכנית זה פחות אפשרי במצב משפחתי כזה..

החברות הטובות שלי הן מהאולפנה שאז נבנה קשר חזק והיום אנחנו מתחזקות אותו עם עצמינו ועם המשפחה , ועוד שכנה מפעם שגרנו אחת ליד השניה אחרי החתונה ודי גידלנו את הילדים ביחד..

מעבר לזה- אפילו עם מאמץ גדול אני לא מצליחה במצבי הנוכחי ליצור חברות קרובה.. וזה בהחלט חסר

קבלי שוב חיבוק!!

הלוואי וכל מה שאמרתי זה רק לגבי עצמי, ואת תצליחי לייצר משהו כזה..

ונגיד בישוב הקודם היתי ממש מהיוזמות ..

ומה שרואה מסביבי זה נשים מאוד חמודות אולי

אבל בלי מדי מוטיבציה להשקיע.. וגם לא מראות עניין

התחושה היא או שעסוקות ומלאות מזה ולא זקוקות לזה

או שכבר מסודרות ויש להן את החברות שלהן וזהו..

גם לי היתה תקופה כזו שהרגשתי בודדה חברתית ופשוט התפללתי על זה. פתאום קרה שינוי... אין לי הסבר מה קרה ואיך אבל ב''ה מאז המצב השתפר ...

ישיבה ושיחה לאורך זמן ומאפשרת היכרות מעמיקה יותר וחברויות?

על עצמי אני יודעת להגיד שזה יותר קורה בחוגי יצירה שיושבים ומפטפטים תוך כדי, או בשיעור שמתרחש בו שיח משותף ולא רק מי שמוסר/ת באים להעביר חומר ולהתקדם ולסיים.

את יכולה גם לארגן בעצמך משהו, לקחת נושא ולהזמין שכנות ללמוד אותו יחד בחבורה.

משהו מזה נשמע לך מעשי?

רק שעור אחד שלא מתחברת בכלל לנשים שמגיעות

וזה באמת דבר חכם באמת מה שחסרה לי זה פלטפורמה להכרות..

היתה תקופה שהיה וזה באמת שיפר ויצר קשר

אבל זה נפסק לצערי

אם את מכירה אצלכם מישהו או מישהי שהיית רוצה ללמוד ממנו אז תארגני אצלך או בעזרת מבנה ציבורי בישוב שיעור (אצלך זה יהיה יותר משמעותי ליצירת חבורה)

או אם יש אצלכם מישהי שיכולה להדריך בציור או קרמיקה או סריגה וכו. או אפילו להזמין בנות שמעוניינות לשעה בשבוע שכל אחת תביא את מלאכת היד שלה ותתקדם בה בלי הדרכה ולימוד

אם את חובבת קריאה ויכולה לשאול את צוות הספריה אצלכם או בשכונה וכו' מי מעוניינת לקרוא ספר שמחליטות עליו ואז להיפגש ולדבר עליו

או כנ"ל רק עם ספר קודש

בעזרת ה' זה יעשה לך טוב גם אם לא יווצרו מזה קשרים צמודים ממש

את ממש בסדר, זה לא בעיה בך.

תדעי לך שנפגשתי עם חברות מהאולפנא , היינו חבורה ועכשיו כל אחת התחתנה ובנתה בית במקום אחר.

כולן כולן אמרו שהן בודדות ואין להן חברות. אנחנו כולנו חברותיות באופי שלנו. אבל בחיים זה לא כמו בבית ספר, קשה לרקום קשר חברי אמיתי, אנחנו לא נפגשים מידי יום, ואנחנו מאוד עסוקים בבית עם הילדים ועבודות הבית.

אני יכולה להזדהות שאין לי חברות אבל זה לא נראה לי שורט אותי כ''כ כמוך כי בסוף אני הולכת לעבודה מידי יום, פוגשת אנשים ומשתפת ומפטפטת. אז נכון כשיהיה חופש אנחנו לא בדיוק נהיה בקשר, כי זה לא ממש חברות עמוקה , אבל זה מאוד נותן לי את הצורך. לפרוק לפעמים, לצחוק יחד, לשתף, להתייעץ, להעביר מתכונים.... כזה.

בגינה יותר קשה לי ליצור קשר כי זה יותר שיחות סמול טוק.

אם את יכולה לצאת לעבודה בחוץ  אני מאמינה שזה יעזור לך.

אם הוא לא יעשה אז הוא לא יעשה

אבל את בטוח לא אמורה לעשות

הוא יודע שזה מה שצריך לעשות ושזה עליו.

יעשה- מצויין, לא יעשה- נתמודד

לפעמים דווקא ההרגל הזה שמזכירים שוב ושוב יכול לגרום לדחייה כי במילא יזכירו לי שוב אז כשיזכירו שוב אעשה. ואז לא לוקחים אחריות.

ובזמן אחר בשיחה רגועה אפשר לתאם ציפיות מראש

מניסיון אם בנאדם לא רוצה א”א להכריח.

אין מה לעשות בהיריון הבית יהיה מלוכלך לפעמים.

אני ממש שונאת להכניס כך שבת אבל לפעמים זה מה יש🤷‍♀️.

ואגב גם בבישולים למדתי לא להתאמץ עד שכואב לי, לעצור הרבה הרבה קודם.

מה חזק ומועיל נגד מצב של בחילות שמשביתות

מעניין למה לא מוכרים אותו כבר 

אני ממש ממליצה לקחת אותו גם אם עוזר חלקית זה עדיף מכלום

ואח''כ יש דברים יותר חזקים שלפעמים עוזרים יותר אבל יש להם גם תופעות לוואי

ולוקחים אותם בנוסף לבונגסטה 

הוא עוצר תהקאות..עדיין היה לי קצת בחילות ועייפות אבל בלי להקיא 

ההקאות המרובות היו עושות לי תחושת סמרטוט וחולשה מטורפת לכן לקחתי 

הוריד לי בהריון הראשון מ8-9 הקאות ביום לפעם ביום

הוא כן מרדים.. אז מוסיף לעייפות שגם ככה יש בתחילת הריון..

בהריונות אחרי התחלתי לקחת בהקאה הראשונה שהייתה אז לא הגעתי לכל כך הרבה הקאות.. 

מוכרים כל מיני התקנים, בטח גם נובה טי, זה התקן סופר נפוץ.

אבל בטוח יש עוד סוגים.

הייתי שואלת את הרקוחת מה יש וחוזרת עם התשובה לרופאה.

אני אישית קניתי מונה ליזה (זה בדיוק נובה טי) לפני 3 שנים בערך

עשיתי בירור וככל הנראה מוכרים באמת מונה ליזה ולא נובה טי.

קצת מתוסכלת שהרופאה לא ידעה את זה בעצמה כי בגלל הטעות היו לי המון תיזוזים ופספסתי את התור להתקנה ולא ברור מתי אמצא תור נוסף.

שאלת בונוס:

אם לשוב לי להתקין בתחילת שבוע הבא, איך אני יכולה? דרך הקופה? פרטי? ואיך אני יודעת אלו רופאים מתקינים ואלו לא?

אשמח לכל סדר בנושא

ובהריון יש שינויים

אולי לאכול פחות פירות וירקות 

פעמיים שלוש ביום זה מצויין זה אומר התרקנות

לא סובלת את זה...

אני אוכלת כרגיל.

והרבה יוטתר מ3 פעמים ביום בשירותים... (3 פעמים לפעמים עוד לפני א. בוקר)

הרופאה אמרה שהכל תקין ב"ה

@מאוהבת בילדי

הייתי אולי מנסה גם להפסיק ברזל ותוספים לכמה ימים, ולראות אם יש הבדל

לאכול אוכל פחות מתובל יעזור שהיציאות לא יגרמו לאי נעימות

כשאני קמה משכיבה. לא משנה של כמה זמן. ובבוקר זה השיא!

מה בדיוק הייתה השאלה שלך? האם הכתמים כבר היו אוסרים ממילא?

האם שאלת לגבי הנחיות מיוחדות לבדיקה מחר, למשל האם ומתי ניתן לשטוף לפני? 

השאלה שלי הייתה האם הכתמים כבר אסרו וצריך לספור מהתחלה

אמר לשטוף ולחכות קצת ולעשות בדיקה

תודה על זה שאנרת שהשאלה מוזרה.. ממש גמגמתי לו 

זה רב ממכון פועה

כבר קרה לי בעבר אותו מקרה ולא שאלו אותי את זה

רק הסברתי מה הייתה הכוונה

השאלה כמה רחוק.. ברור שזה לא כמו מחזור

פעם היו לי כתמים שהחלפתי 3 מגני תחתון ואמרו לי שזה אמנם לא שטף כמו מחזור אבל כבר נחשב אוסר

זה נורא דק

אני מכירה לגבי כתמים גודל של כרטיס אשראי זה בסדר

לפעמים אפילו פעמיים ביום גודל של כרטיס אשראי. אבל מאמינה שזה תלוי במצב בפסיקה על מה נראה ואולי תלוי כמה ימים ככה. ולכן הרב פוסק.

בכל מקרה לפי התיאור לא נשמע כמות גדולה ואם הרב אצא שזה בסדר אז זהו זה התשובה

לגבי המשפט האחרון- הוא אמר שזה בסדר לפי הדברים שאני אמרתי

זה מה שקשה לי

החלטתי שאני אעשה בדיקה מחר ואם זה בכלל יהיה נקי אז נתקשר לרב ממכון פועה שממש עזר לי פעם שעברה ונשאל אותו ובעלי יגיד לו שממש קשה לי עם זה ואם עדיף לספור מחדש כדי שאני אשמע את הצשובה שלו ואהיה רגועה עם ההחלטה

בתחילת הריון שיש לך היסטוריה❤️❤️❤️❤️❤️❤️

שולחת מלא כוחות וחיבוקים!!!!!!!!!!!!

בע"ה בקרוב ממש בילדים מלאות!!!

מתפללת עלייך

תודה

אמן אמן

ואיתו יצא משהו שהלוואיייי והוא השארית שנשארה

בשורות טובות

ותכלס לפעמים כמה שזה מבאס שמדממים אין שמחה כהתרת הספקות.. 🩷🩷

המצב של כתמים שהוא כזה ביניים יכול לשגע, כבר עדיף דימום אמיתי..

שיהיו בשורות טובות במהרה!!🩷

תודה!

הלוואי היה מרזה.

גם שלי כללל היום על הידיים.  קשוח

גם מנשא צריך לא בהגזמה ומנשא טוב אבל החלוקה על הגב הרבה יותר הגיונית..

אבל זה 24 שעות ביממה, גם כשהוא ישן- הוא עליי, אם אני קמה ממנו תוך חמש דקות הוא מתעורר וקם בצרחות אימים.

יש פה עוד ילדים בבית, ויש כביסות ורצפה שצורחת הצילו מרוב טינופת והיום עשיתי קניות והוא אשכרה היה לי ביד כל הזמן ולא היה מוכן לשבץ בעגלה לשניה..כמעט בכיתי באמצע הסופר מתסכול וחברה שראתה אותי באה לעזרתי...

בקיצור, אין אותי.

קשוח 

מוסיפה ששווה לנסות מינשא

וגם ישיבה איתו על כדור פיזיו

מציעה כיוון שהוא מרגיש אותך ולכן מתקשה לשחרר.

במצב כזה צריך לעשות פוס, לבקש עזרה, להיטען בכוחות מחודשים, להירגע ואז להתחיל "דף חדש"

מקווה שהיום יהיה יותר טוב.

את אלופה! ❤️

הידיים המלאות שלי

כי הוא *תמיד* עלי

חמותי צוחקת שעוד לא גזרנו את חבל התבור

הוא ישן איתי בלילה

צמוד אלי מהרגע שחוזר מהמטפלת

ומחפש אותי תמיד (אני יושבתצלידו על הרצפה ואז הוא משחק... אם אני קמה- הוא יפסיק)

ורק בחודשיים האחרונים התחיל קצת לשחרר

נכון, זה לפעמים חונק

אבל אני מרגישה שזה מה שנכון לשלב הזה

הוא לא יהיה צמוד אלי לנצח

וכשהוא יפרח ויפתח כנפיים הוא יהיה מלא בביטחון רק מהידיעה שאמא שם בשבילו- שהוא לא יזדקק לבדוק את זה

אני מסכימה איתך, כנראה זה מה שהוא זקוק לו,

ואני מבינה שאני החיים שלו, פשוטו כמשמעו. רק... יש ב''ה עוד ילדים ושפע של עבודה בבית, ובעבודה, וגם לפעמים בא לי לעשות פיפי (רק לפעמים) ואז זה צרחות אימים והצרחות שלו מכניסות אותי ללחץ... ואז אני מוציאה את העצבים על הילדים הגדולים, מסכנים... בקיצור, נחכה שיגדל.

בעלי שיהיה בריא מתחיל לדבר איתי על עוד הריון ואני מרגישה שאין לי חיים. לא היה לי כזה תינוק מפונק אף פעם. 

כדי לשלול דברים אחרים

שתית היום? 

עם סימפי ההמלצה הכי חשובה היא לנוח ל10 דקות כל שעה ומשהו

זה מאוד מרגיע את התופעות..

אבל חושבת שפחות מתמיד.

אני אחכה למחר ואראה איך יהיה.

תודה!

זה יכול להיות צירים מדומים במיוחד שהיום חם מאוד. ואמרת ששתית פחות מהרגיל

@כבתחילה

@יראת גאולה

בסוף יורדת מזה.. אין לי כוח...

כזה של חצי ליטר.

שמים קמח בפנים ואז אפשר ללחוץ עליו ולהכניס את הקמח עם לחץ.

ממש ממש פשוט ונכנס יותר קמח מאשר עם משפך פתוח.

אבל לא עד הסוף (תלוי כמה קמח את רוצה למלא בעיקרון) ואז לנפח בעדינות את הבלון, הקמח שהיה בפייה נכנס לתוך הבלון ואז שוב למלא קמח אבל לא עד הסוף ולנפח את הבלון

גילוי נאות- פעם עשיתי את זה חחחחח

ויצא ממש טוב