פורום הריון ולידה (עמוד 1985)

הליכות, הליכות על חול, מדרגות, יחסים, עיסוי פטמות, ריקודי בטן.
זה מה שעולה לי כרגע

די סביר שתגיעי ככה לזירוז די מהר.
ב''ה שיש לנו היום כלים רפואיים לסייע במקרים שהלידה מתעכבת.

(גילוי נאות - הבכור שלי נולד בזירוז בשבוע 42. ומודה לה' שעזרו לו לצאת, כי לא היו סימני לידה וזה ממש סכנה לעובר להשאר עוד בפנים)

ריקוד...

ונחת....

לחץ משאיר אותם שם😆😆😆

עברתי גרידה וישר לאחר הגרידה נכנסתי להריון בלי ווסת לפני אז השבוע שלי זה לפי אולטראסנד אז אני חושבת אולי לא למהר לזרז כי בכל זאת זה לא מדוייק מה אתן ממליצות?

אם לפני שבוע 11 זה יותר מדויק מתאריך ווסת אחרון

לק"י

ובלי לחץ.
יש לך לפחות כמה ימים ללדת בלי שום זירוז.
אני נהניתי שלא ילדתי מיד בתאריך🙊

יש להם קטע שהם אוהבים להישאר הרבה זמן בבטן אבל עם האחרון היה לי צירים שבועיים כל לילה אבל עכשיו כלום בגלל זה אני לחוצה :/

לק"י

הגדול והקטנה שלי נולדו בשבוע 41+4.

תמזל צירים ביום אחד וזהו
והיה לך תסמינים לפני הלידה?

לק"י

האמת שבשתי הלידות האלו נתנו לי זירוז בסוף. אבל בלידה הראשונה היו לי צירונים שראו במוניטור ואני לא הרגשתי. ובלידה השלישת היו לי צירים איזה יומיים לפני הלידה. הגעתי לבית חולים עם פתיחה 2 והעדפתי לחכות עוד יום לזירוז. הפתיחה התקדמה קצת והזירוז היה מהיר יחסית (בלון וסטריפינג).

לידה שניה ילדתי ב40+5. לא זוכרת צירים קודם.

לק"י

בלידה השניה היו לי שלשולים תוך כדי הצירים ואז הקאתי.
ובשלישית הקאתי בחדר לידה.

לדעתי כל עוד הצוות הרפואי לא לוחץ אל תלכי לזירוז זה יכול פתאום להתחיל לא חייב שיהיה סימנים הרבה זמן מראש.

תקפידי על מעקב הריון עודף כי זה ממש חשוב והלווואי ותצליחי להעביר את הזמן בנעימים.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות 🙏

הצפייה הזו מיוחדת כל כך! מורטת עצבים אבל גם מרתקת. תסתכלי על זה כמו על ביבי בום כזה...
ובעז’’ה בידיים מלאות ב’’ה כל כך מהר אחרי גרידה!
יש לך זמן ובנחת... בינתיים תבשלי קצת למקפיא

כי כאבים ברום הבטן יכולים להיות כלום אבל גם רעלת לצערי.

אלך למוקד

זה כנראה מרבות קשות מאוד
והעוברית שלוחצת על הקיבה
קשוח
אבל ברוך השם על הכל

שווה לבדוק לגבי אבנים בכיס מרה

 

אלא אם כן כבר בדקו לך עכשיו..

את כבר בשלב ממש מתקדם תודה לאל
❤️❤️❤️

מקווה למשוך כמה שיותר ושתוולד בריאה ושלמה בידיים מלאות
מפחדת ללדת מוקדם כי ממש כבד לי ואני פיצית

אין לי הרבה עצות, מחכה לחכמות ממני. ובינתיים שולחת מלאאא חיבוקים

גם את מתנהלת לבד, גם צריכה לתמוך בו וגם להיות חזקה בשביל בעלך והילדים! נשמע לא פשוט בכלל...
הייתי מציעה לך ללכת לייעוץ, יודעת שאמרת שהוא לא בקטע אבל ודם כל את צריכה מקום לעצמך לשחרר את הדברים, ואולי גם יוכלו להנחות אותך איך להגיב בצורה נכונה לבעלך כדי להוציא אותו מזה.
אני לא בקיאה בדברים האלה, אבל נשמע שהוא בדיכאון וצריך טיפול מקצועי..

בהצלחה אהובה!! את מלכה שרואה בו את כל הטוב ולא נכנסת למרמור ולתסכול. את מלכה אמיתית👑

כל כך צריכה את החיבוקים והמילים האלו
אני באמת חושבת ללכת לקבל עזרה והכוונה אבל לצערי אין לי כרגע מאיפה לממן את זה.

אין לי יותר מדי דברים חכמים להגיד
את נשמעת בחורה חזקה עם כוחות על! לא הייתי שורדת שבוע ככה ואת מדברת על חצי שנה!
אולי לחשוב על דמויות תורניות שיכולות לעזור לך לשכנע אותו ללכת לטיפול?
נשמע שזה ממש נזקק פה
מאחלת לך ולכם שתצליחו לעבור את זה ולגדול מזה!

לגבי דמות תורנית/ משפחה אני לא רוצה כרגע לשתף, ולכן גם לא שתפתי עד עכשיו. אני רוצה לשמור על כבודו ומרגישה שלא יכולה לעשות זאת מאחורי גבו.
תודה לך שוב על התגובה ועל המילים המחזקות❤

אם את באמת חוששת לו אולי כדאי לערב דמות אחת שאת סומכת עליה שתשמור על כבודו.
לפעמים כשבנאדם נמצא בדיכאון הוא לא יכול לעשות את זה בשביל עצמו

ללכת לפסיכיאטר שיאבחן. דרך הקופה ולהתחיל שיחות ואם צריך כדורים. הוא נשמע בדיכאון. ולא באמת יוצאים מזה לבד.
ולך מליוני חיבוקים! את אשה מהממת וגיבורה! ואת חייבת תמיכה גם כן. אמא? אחות? רבנית?אשה טובה? תנסי לחשוב על מישהי. שוב חיבוק.

את נקראת אשה מדהימה וטובה, שהגיעה לקצה. ובצדק.
זה כל כך קשה לראות את האיש מתרסק לרסיסים, ובמשך חצי שנה לא להיות הוא.
ורק עכשיו כל זה יצא ממך?
וואו.
מדהימה.
הראשון שהייתי פונה אליו זה רופא משפחה (כן כן) לבדוק אם זה דכאון ח"ו.
זה קצת נשמע הכיוון, וכדאי ואפשר לטפל כמה שיותר מהר.

ותדאגי גם לעצמך. אל תהיי שם לבד.
מזמינה אותך לדבר, אם את צריכה אוזן קשבת...

עוד חיבוק

בס״ד

ממש רוצה לכתוב לך אבל אין לי ממש יכולת כרגע. הלוואי ואוכל מחר.

אבל בינתיים לפחות:

- את נשמעת אדם מדהים ממש!!! ורעייה נפלאה. אל תלקי את עצמך, עשית מעל ומעבר. את טובה ממש, טובה ממש ממש ממש. ובע״ה עוד ייצא הרבה טוב ואור מכל השיחה הזאת!

- חיבוק ענק מכל ליבי!!!!!!!!! חיבוק ומיליון חיזוקים!!!

- לגבי הסוף. האם הוא ביטא כוונות אובדניות? גם אם כן וגם אם לא, בגלל החשש שלך, אני ממליצה לך לפנות לכתובת מקצועית עוד הלילה. נראה לי שהכי זמין זה יהיה לפנות לעמותת ער״ן, לא בטוחה אבל מניחה שהם עונים בכל שעות הלילה.

[מניסיוני כשיש חשש לאובדנות אצל אדם מבוגר, הוא חייב להיות בהשגחה צמודה, אלא אם כן הוא יכול להבטיח שהוא לא יפגע בעצמו. לא אומרת את זה כיעוץ מקצועי כי אני לא אשת מקצוע. אבל הכלל היא שאובדנות זה דבר שחייבים לקחת בשיא הרצינות].



שולחת לך עוד חיבוק ענק וים של תקווה ומחשבות טובות 💗💗💗💗💗💗💗💗💗

קודם כול חיבוק גדול. זאת התמודדות ממש ממש ממש קשה. אני כל כך מבינה ומכירה... אני ממליצה בחום לפנות לסיוע. זה כל כך כל כך יכול לעזור ולהקים ממש מהתהום.

בפן הטכני,
יש 2 מסלולים של טיפול פסיכותרפי ופסיכיאטרי דרך קופ"ח- בחינם דרכם, ואצל מישהו פרטי שבהסדר איתם בסבסוד. לשניהם צריך לעבור דרך רופא משפחה. (ממליצה מאוד לבקש את שניהם, גם פגישת אבחון של פסיכיאטר וגם טיפול.)
(בסוגריים. אם את חוששת לסכנה מיידית, אתם יכולים לגשת למיון פסיכיאטרי. אפשר לקבל שם פגישה מיידית לאבחון, הפניה הלאה/אשפוז)

מניחה שיהיה לך קשה לשכנע אותו לקום ללכת לרופא, אפשר אפילו לקבוע *למחר* תור טלפוני עם רופא משפחה, או בוידאו. ואת לא חייבת להגיד לו שאת חושבת שהוא בדיכאון. גם אם תתרצי את זה בכך שאת רוצה שיתן לו הפניה לבדיקת דם כדי לבדוק חוסרים, הרופא בעצמו כבר יגיד לו שאולי זה משבר נפשי.

ודבר אחרון. אבטלה ובטלה זה מהדברים שיותר קשים לאנשים ובמיוחד לגברים. אצל רבים מהם תחושת הערך העצמי היא ממש תלויה בעשייה.
אולי יעזור קצת לבקש ממנו כל מיני דברים שמוערכים על ידו. (כשבעלי היה מובטל, "סידרתי" שכל מיני קרובי משפחה יבקשו ממנו עזרה בתחומים שהוא טוב בהם. בלי אפילו לפרט, x פנוי וישמח לעזור לכם אם אתם צריכים שיטפל לכם בגינה)
זה נותן הרבה תקווה מצד אחד- כי בהחלט יש מצב שהוא יטופל, יקבל פוש למצוא תעסוקה ויחזור לעצמו. ומצד שני צריך לדעת שזה גם יכול להיות תהליך ארוך של בירור עצמי, מי אני, מה משמעותי בעולם מלבד התועלת שיש בי כשאני פעיל, פירוק של הנחות יסוד שהכניסו אותו לבוץ הזה ובנייה של הנחות חדשות וכו'.

בכל אופן המון המון הצלחה.
ותדאגי לעצמך לתמיכה. אין לך במה להתבייש.
גם אם זה עוד שניה עובר וזמני והכל, זכותך לצאת מהתקופה הזאת שלמה וחזקה ומותר לך לקבל חיזוקים כשבבית הבעל חולה/לא מתפקד וזה שואב לך את כל האנרגיות.
חיבוק. אמיצה שאת. באמת.

שנראה לי חשוב שתגידי לו שוב ושוב שאת אוהבת אותו בכל מצב ושאת מעריכה אותו בכל מצב. ושהמצב שהוא מתמודד איתו לא קל... ואת מבינה אותו. ואת אוהבת אותו ודואגת לו והוא חשוב לך.

@קמה ש.
@אורוש3
@אביהדולה
@רק נרשמתי
@פריקה2

דבר ראשון תודה גדולה גדולה על מה שכתבתן, מעריכה מאד. קראתי כל מילה, חיזקתן אותי מאד ונתתן לי תובנות.

לגבי טיפול בדכאון - כמו שכבר ציינתי, בגדול בכל התקופה מלבד זה שסדר היום מחורבש הוא מתפקד מצוין. משלים שעות שינה בבקרים וכשאנחנו חוזרים הוא איתנו, שותף מלא בתחזוק הבית, משחק הילדים, בעל מקסים.
הענין הוא הנפילות האלו שקרו כמה פעמים. ומהם הוא התאושש תוך יומיים בערך זה תמיד קרה אחרי משהו שהוא לא הצליח לעשות. תוך כדי זה היה מאד לא פשוט, לא ידעתי מה לעשות ולמי לפנות. אבל ראיתי שהוא מתאושש ולכן לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה דכאון.
מה גם שלפסיכיאטר לא רואה דרך 'לסחוב' אותו. אולי באמת לרופא משפחה.
קמה ש. לענין האובדנות- הוא לא אמר כלום סביב זה. אבל כן הרבה הרבה יאוש מעצמו וזה שאין לו שום משמעות בעולם. אז אני חוששת כי הראש שלי ישר הולך לכאלו כוונים.

אני מנסה שוב ושוב לגשת אליו לומר לו שאני אוהבת אותו אבל בוא רק מגיב- אין לך על מה. את מוזמנת לעזוב אותי קחי את הילדים איתך...
אני כל כך שבורה ותוך כדי צריכה לטפל בילדים שרגילים לישון בשעות האלו אבל אני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך
ומתלבטת אם כדאי שאלך לעבודה מחר או אשאר איתו בבית.

אני כל כך מזדהה. אבל צריך לזכור שגם נפילות כאלה מדי פעם, שוחקות את תחושת הערך העצמי ומייאשות, שוברות אותך, כמו שאמרת. (וזה הכי טבעי שיש, אי אפשר תמיד להיות גיבורה!) אז אני אומרת, למה לא לנסות לעזור לעצמכם להרגיש טוב יותר (וביציבות רבה יותר)?
בשבילי בכל אופן, כל, אבל ממש כל הכלים כשרים למטרה הזאת, ואני לא חייבת להוכיח לאף אחד שזה ממש "חולי" כדי לבקש עזרה. לא חייבים לגסוס כדי לקבל טיפול, טיפול הוא גם טיפול מונע...
בטח שיש מצב שלא חייבים דווקא טיפול תרופתי, אבל אולי דווקא ההיפך, דווקא בגלל שמדובר באירוע נקודתי שגרם למשבר, אולי ימליצו לכם על משהו לטווח קצר מתוך הנחה שזה יתן פוש לחזור לשגרה.
ואולי לא. אולי באמת עדיף דברים מסוגים אחרים שיעזרו.
בכל אופן אני ממש ממליצה לא לסגור מראש אפשרויות. (מותר גם רק להתייעץ פגישה אחת עם פסיכיאטר או פסיכולוג). תראו לפי ההתפתחות, יכול גם לקחת זמן עד שמוצאים משהו שעוזר לקושי הספציפי.

אני מצטרפת לקודמותיי ולחיבוקים. מהצד שלו הוא יודע שהוא צריך לפרנס והוא לא מצליח זוהרגשת כישלון מאד גדולה. מאידך, את ממש לא אשמה בזה. זה לגמרי שלו. מה כן? נשמע שהיה לו טוב בלימוד התורה הוא הפסיק בגלל הרצון לעבור למפרנס. אז בינתיים מה הבעיה שילמד בכולל גם בלי לקבל מילגה? ככה יש חיות מהלימוד ויש למה לקום בבוקר. ומאידך אם וכאשר יד ראיונות וכד' הוא יוכל ללכת כי אין לו התחייבות. למען האמת זה מה שאנחנו עשינו בשלב המעבר הזה שלקח קרוב לשנה. אחרת סביר להניח שזה היה קורה גם לנו.

עוד דבר חשוב. שימי לב שאת דואגת לעצמך ולא רק לו. הוא באמת מרגיש נורא. וכדאי לפנות לטיפול אב לא ממש ממש לא אשמה בזה ולא אחראית על זה. זה שלו. בהצלחה רבה.

כשהוא בכולל יש לו למה לקום בבוקר.
בעלי גם אברך, וחושב לצאת לעבוד אבל הוא לא מוצא משהו רציני כרגע לכן עדיין לומד בכולל וניגש למבחנים של הרבנות. זה ממלא. אולי תציעי לו לחזור ולשלב עד שימצא עבודה. כלומר שיחפש עבודה במקביל ללמידה בכולל.

תודה לכן! אתן צודקות לגמרי

אני יודעת שאני לא אשמה בכל זה, אבל במה שקרה אתמול וזה שהבאתי אותו שוב להרגיש יאוש מהמצב אני כן מרגישה אשמה.

 

לגבי הסיבה שהוא הפסיק - זה משהו שמתבשל אצלו כבר הרבה  זמן, רק לא היה את האומץ לעשות את הצעד הזה.

כרגע הוא מרגיש שמבחינתו לצאת לעבוד זה התפקיד הגברי וזה מה שהוא רוצה.  
הוא רוצה להשאיר לו כמה שעות ביום ללימוד כי זה חשוב לו, וזה עוד משהו שמגביל אותו במציאת עבודה. 
הוא לא רוצה להשתייך לכולל גם בלי מלגה כי זה יבוא על חשבון אברכים אחרים שיכלו ללמוד שם.

הוא כן קובע זמן במהלך היום ללמוד אבל זה לא הרבה ביחס לכל שאר הזמן. 

אז בינתיים באמת אין לו הרבה למה לקום בבוקר וזו הרגשה מאד קשה, אולי באמת ננסה למצוא משהו שכן יאפשר לו איזה שהיא מסגרת לזמן הקרוב עד שמוצא עבודה מסודרת.

ומחזקת את ידייך,
לא פשוט. איתך😘😘❤❤
שולחת חיבוקים

אז מה שקרה, בהמשך הערב/לילה ...באורח נס ממש חבר כתב לו שהוא מתחת לבית שלנו. בעלי הרגיש לא נעים לסרב והם יצאו ביחד לשעה. אני דחפתי אותו לצאת ושמחתי כל כך שהוא עשה את זה.
כתבתי לו תוך כדי שאני מקווה שהוא בסדר ונהנה ושאני מחכה לו בבית.
כשחזר היה עם מצב רוח הרבה יותר טוב וישבנו לדבר.
סכמנו מה עושים מכאן הלאה. וגם מצאנו דמות שאותה הוא יכול לשתף ושיוכל להתיעץ איתה. לגבי טיפול, הוא לא שלל את האפשרות ללכת לרופא ולשאול. סכמנו גם שאם חלילה זה קורה שוב. אנחנו מזמינים משהי שתשמור על הילדים ויוצאים לדבר בנחת ואם זה מחמיר, גם מתיעצים עם סמכות רפואית שתוכל לעזור.
הוא ברוך ה' חזר לעצמו ממש. סיפר לי כמה הוא גאה בי והיה גאה בי כל היום רק לא יכל לומר לי את זה.ואחר כך גם פינק אותי בארוחת ערב טובה...
אני מרגישה הרבה יותר טוב גם לגבי ההמשך. מקווה מאד שלא יקרה שוב, אבל אם יקרה בעזרת ה' יהיה לנו מאיפה להתחיל...
שוב מודה מאד ומעריכה כל אחת מכן ששלחה חיבוק, חשבה, טרחה והגיבה.
עזרתן לי מאד🙏❤❤

תודה שעדכנת. כדאי להתייעץ בהקדם, לא לחכות לפעם הבאה, כדי שתעברו את הפעם הבאה יותר בקלות.

אני שמחה בשבילך ומקווה שאת מרגישה טוב יותר הבוקר

בס״ד

יש לכם קשר מיוחד ויפהפה. עלו והצליחו יקרים ❤️

קוראת אותך בין התגובות, כולל את ההודעה הראשונה ונפעמת

כמה עוצמה באישה אחת, פשוט וואווווווו ענק

מורידה בפנייך מאתיים כובעים!

בטוחה שהוא זכה באישה פשוט זהב

וכנראה בגלל זה גם קשה לו כי מרגיש שלא עומד ב"רף" שמגיע לך

 

את פשוט מדהימה , אני לא יודעת איך אפשר להתמודד בצורה כל כך מעוררת השראה

אני למשל לא יודעת כמה הייתי מחזיקה

 

תבורכי מפי עליון!!

כל כך שמחה לקרוא שהוא התאפס קצת על עצמו , זה כל כך משמח

ה' ראה את צערך, ראה כמה את מחזיקה מעמד כשקשה ושלח שליחים

וימשיך לשלוח בע"ה

והכל יעבור ואתם תעברו את זה בענק!

 

מוסיפה שגם אני עברתי תקופות כאלה מאוד קשות..שבעלי היה על גבול הסיעודי כ3 חודשים.. ברמה שהייתי מקלחת אותו וכו'.וממש קצת אחרי חתונה..ובהריון וכו'

והיה בדיכאון קשה מאוד בתקופה הזאת..וזה שבר אותי ממש ממש

אבל ב"ה זכיתי גם לשתוק , ולתמוך כמה שאפשר

למרות שלפעמים ממש רציתי לקום וללכת

 

והיום אני רואה את הפירות!!

 

זה שלך אחותי, ואת פשוט מדהימה

חיבוקים

הפותחת- את באמת נשמעת אשה כל כך טובה !!!

 

משמח לשמוע על ההתפתחות הטובה

 

שיהיה לכם ממש בהצלחה!!

את מדהימה כל כך עם מה שאת התמודדת וצלחת. שמחה בשבילך כל כך שהיום את יכולה לומר שאת רואה את הפרות!
נתת לי כוח יקרה❤

בדיוק סיימתי לכתוב לך תגובה על הודעתך המקורית ואז קראתי את זה...

 

וואו, תשמעי, אם קודם אמרתי שאתם מדהימים, אז עכשיו אני עוד יותר בטוחה בזה!!!

 

בערב אחד, עם כל כך הרבה סערות, הצלחתם להגיע למקום כזה, זה חתיכת וואו אחד גדול! עצום!

 

מדהים שהוא הרגיש טוב עם עצמו שהוא הלך לחבר ודיבר. מעולה! שימשיך כך!,

ימשיך להתמלא בינתיים גם מעוד מקומות, חברים, וכל מה שכתבתי בהודעה קודם, מבגרת זמנית כמו שכתבת,

דמות שהוא מתייעץ איתה,

לא שולל אפשרות ללכת לרופא,סיכום שאם חלילה זה קורה שוב אתם לוקחים בייביסיטיר ויוצאים לדבר בנחת

אם זה מחמיר מתייעצים עם סמכות רפואית

וואוו!

את קולטת את כל מה שעשיתם והחלטתם?

 

ואז את גם כותבת שהוא חזר לעצמו ממש (!)

סיפר לך כמה הוא גאה בך! והיה גאה לכל אורך הזמן רק לא היה מסוגל לומר לך

פינק אותך בארוחת ערב טובה

 

מי אתם זוג מדהים שכמוכם???

 

איזה יופי ותענוג לקרוא אותך!

פשוט אושר!

 

תצליחו! אני בטוחה שתצליחו!

תמשיכו בדיוק בכיוון הזה

ובעיקר - תמשיכו להיות המדהימים שאתם, זה יעשה כבר כמעט את כל העבודה

אחת אחת! ידעתי שכדאי לי לשתף כאן.
רוצה להודות לכל אחת שהגיבה לי כאן באופן אישי!!
תודה מעומק הלב. על הדאגה, החיזוק המילים המעצימות שכל כך הייתי צריכה והעצות החכמות.
קראתי כל מילה. והתרגשתי. עכשיו חזרתי מהעבודה ואני רואה כל כך הרבה תגובות חכמות ומחזקות ויותר מכל, מרגישה כל כך לא לבד אחרי כל כך הרבה זמן.
בזכותכן נשארתי אתמול קצת שפויה והיה לי את הכוח להמשיך הלאה. עדין יש עבודה, בהחלט, אבל מרגישה הרבה יותר טוב. באמת מה שקרה אתמול היה ממש נס משמים. הוא מרגיש הרבה יותר טוב. עשה היום טלפונים לברר על מסגרות שיאפשרו לו להמשיך ללמוד בינתיים.
מקווה בעזרת ה' שנמשיך בכיוון הזה🙏

תנסי לעזור לו לקחת אחריות על הדיכאון וללכת לטפל בעצמו. נשמע שנח לו לתלות את החוסר תפקוד במילים שלך (ואולי ככה הוא בעצם גם מחזיר לך על הפגיעה...)
שורה תחתונה דיכאון זה דבר נורא שקורה לאנשים. הוא בעל ואבא ואין לו באמת את הפריבילגיה לשקוע. חייבים לטפל בכל מחיר.

הוא ממש ממש לא תולה את החוסר תפקןד במשהו שקשור אלי. להפך.... זה מאד קשה לו שהוא מגיע למקום כזה.אבל הוא לא מסוגל לעשות עם זה כלום כשהוא שם.
ובכללי, הוא בן אדם מאד אחראי! אבל כשהוא נמצא במקום הזה הוא לא מסוגל לקחת אחריות. זה מתסכל אותו מאד.

רק מלקרוא את הודעתך זו מצטיירת אישה עם כ"כ הרבה עוצמות

כ"כ הרבה טוב לב

כ"כ הרבה נתינה

כ"כ הרבה אהבת הזולת וראיית האחר

כ"כ הרבה רצון כנה וטהור וטוב.

 

איך את פותחת בשבחן של כל הנשים המדהימות כאן, בתוך הודעת הכאב שלך,

איך את רואה קודם כל וכותבת ומציינת את זה שבעלך בעל מדהים

ואבא מדהים

ויש לכם זוגיות מהממת

עם המון אהבה אחד לשנייה

ועם המון הערכה אחד לשנייה

 

איך גם בתקופה שקשה, את כותבת "לרוב הכל בשליטה והכל יחסית טוב" - שזה מראה המון וטוב גם עלייך וגם עליו,

ואיך בזמנים שיש נפילה את צריחכה גם להחזיק את הבית

גם לתמוך בו

גם לשמור הכל לבד ולא לשתף כדי לא לפגוע בו או "להוציא אותו רע" בעיני אחרים וכדומה

תמיד משתדלת להיות עם תקווה

תמיד מעודדת אותו

תמיד מחזיקה גם את כל הטכני עלייך

ואת כל הנפשי - כי לך אין תמיכה בזה וגם לבעלך אין טיפול עדיין בתוך כל זה

ובתוך כל זה יש גם קושי כלכלי שמאוד מפחיד ומלחיץ ומאיים

ואת גם עובדת

ואת גם דואגת לילדים שחווים את כל האווירה המתוחה בעקבות המצב

וכל כך הרבה חזיתות בו זמנית יקרה!

 

ועם כמה שאת מדהימה (ואת כזו! אני פשוט מתפעלת לקרוא כל מילה שלך, בכנות!) 

את רק בנאדם יקרה!

בנאדם. בשר ודם. אנושית.

כמה אדם אחד יכול לסחוב על הגב?

ועוד בתקופה מתמשכת?

הוא לא יכול.

לא את המדהימה,

לא אף אחד אחר.

רק מלאך היה יכול אולי, אבל אנחנו לא מלאכים...

אישית לא חושבת שהייתי מצליחה להחזיק אפילו רבע ממה שאת הצלחת בכל הנתונים הללו!

 

ואתמול?

אתמול האנושיות הזו טיפה יצאה החוצה.

אתמול התסכול הגדול,

הקושי הגדול,

חוסר האונים

הלבד,

הכאב,

יצא.

אז אמרת לו שיעשה עםפ עצמו משהו, כי כאב לך.

נכון, זה לא נעים לשמוע זאת,

אבל את בנאדם יקרה!!!

ואחרי תקופה כה ארוכה שבה היית שם,

ואת עדיין שם!

ותומכת ומחזיקה הכל - משהו יצא לא הכי מושלם. זה רק אנושי וטבעי. 

גם בעלך היקר מבין את זה. הוא יודע עד כמה את מיוחדת ומדהימה

הוא יודע עד כמה את אוהבת אותו

הוא אומר לך שאת צודקת

*הוא* פשוט נמצא שמקום מאוד קשה וקשוח *עם עצמו*, באמונה שלו בעצמו, במי הוא, במה הוא, במה המשמעות שלו

הוא עומד שעיצומם של "חבלי לידה"

לידה מחדש.

מאברך ולומד תורה -

לאדם שעכשיו מחפש עבודה ויוצא לעבוד.

וזה שינוי.

שינוי גדול.

וכמו כל שינוי בחיים שלנו, ואפילו אם הוא שינוי טוב ולטובה - זה מפחיד. זה מאיים. זה משתק.

הםחד מהלא מוכר

הפחד מהשונה

המוח שלנו אוהב את המוכר והידוע, מפחד משינויים

*ובעלך היקר כבר חצי שנה מנסה בעצם לא רק למצוא עבודה - אלא למצוא גם את עצמו בתוך כל זה*

ולחפש ולמצוא את עצמי, 

כשאני כבר אבא, ובעל, זה לא תמיד פשוט.

ולחפש את עצמי ולא למצוא כבר חצי שנה, חודש ועוד חודש, אכזבה אחרי אכזבה - זה גם מאוד לא פשוט.

והוא עדיין בדרך,

באמצע החיפוש

הוא עוד לא הגיע

לכן גם כ"כ קשה לו

וזה פוגש אותו עם הרבה לבטים והתחבטויות עם עצמו

ובשאלה הקיומית: מי אני בכלל?

ומה המשמעות שלי בעולם הזה בכלל?

ומה אני תוןרם בכלל?

ולצד כל זה הוא רואה ברקע אותך. אשתו האהובה והיקרה.

שעובדת. שמעודדת. שתומכת. שרעיה מושלמת. שאמא מדהימה. 

והוא? הוא יכול להרגיש קטן, ובאמת ש"מה נתקעת איתי אני דפוק" כמו שכתבת שהוא אמר לך...

אלו רגשות טבעיים שיכולים לצוף

ואולי הוא באמת במקום של שכדוך או דכאון קל או בינוני או כל דבר אחר - וכמובן שצריך לשים לב לכך, ואם זה בכיוון הזה כמובן טיפול מקצועי בהקדם, גם של שיחות עם פסיכולוג מוסמך כמה שצריך וגם כדורים אם צריך.

ובאמת רופא משפחה זה כיוון טוב להתחיל. או פסיכולוג/פסיכיאטר.

טיפול זו לא מילה גסה. 

טיפול זה גבורה, זה לקחת אחריות על החיים, זה להצליח להגיע לאיכות חיים, זה לקחת את עצמי בידיים ולפעול למען הטוב.

 

אז מה לעשות בינתיים?

קודם כל לזכור שאת ממש ממש לא אישה נוראית, אלא בדיוק בדיוק להיפך!!!

את אישה מ-ד-ה-י-מ-ה

קחי את ההגדרה במילון למדהימה - ורשמי לידה את השם שלך.

אין דברים כמוך. בכנות בכנות.

 

אח"כ לחשוב על כיוון של טיפול מקצועי לפי מה ואיךל שצריך, להתחיל בקטן,

טלפון אחד,

פגישה אחת,ף

קביעת תור אחד.

ומשם להמשיך.

כל פעם בצעד קטן.

כל יום לעבור בפני עצמו.

 

אח"כ להמשיך להאמין בטוב ולהתחזק בעוד תקווה ואמונה

בעצמך

בבעלך

שהוא ימצא את עצמו

בזוגיות שלכם

בהורות שלכם

בביחד שלכם

בהכל.

 

הכל הכל יסתדר יקרה!

אין לי ספק בכך בכלל!

 

גם אם את לא בטוחה ולא יודעת ואפילו בעת משבר נראה לך שזה הכי לא בסדר, ושתמיד ישאר הכי לא בסדר ואולי אפילו יקרה הגרוע מכל - זה לא נכון!

יש לכם, כל אחד לחוד וגם ביחד,

כוחות כאלה גדולים,

אהבה כזו גדולה,

מידות כאלו טובוץ

אז אני בטוחה בטוחה שהכל יסתדר!!!

אולי לא היום,

אולי לא בעוד שבוע,

אבל זה יסתדר!

גם הזמן עושה את שלו.

הזמן הוא משאב יקר יקר.

ודברים שהיינו בטוחים שלעולם לא נצליח, ושהם הרע בהתגלמותו - במרוצת הזמן נראים לנו אחרת לגמרי.

הנה, כםן הצלחנו.

הנה, אפילו גדלנו מזה!!!

ואני יודעת יקרה שאולי עכשיו לקרוא "גדלנו? מזה? מהאיכסה הזה?!" נשמע לך הכי רחוק שפאשר,

אבל כן! כן כן! דווקא מה"איכסה" הזה אפשר לגדול!

ולגדול ולצמוח ולהעמיק אפילו עוד יותר!

זו האמת, אפילו שהיא נשמעת קלישאתית

ועם המשאבים היקרים של מי ומה שאתם - האדם שאתם, הזוגיות שלכם, אני באמת לא רק חושבת אלא בטוחה! שלא רק תעברו את זה אלא גם תגדלו מזה!!!

 

נסי גם את לקבל תמיכה, כל סוג של תמיכה שהיא

בין אם זה כן שיתוף, שיכול כ"כ לעזור ולקהל, וזה ממש לא מוציא אותו רע או פוגע בו - זה ממש נקרא "לתועלת" - זה ממש נקרא שזה עוזר לך ותומך בך, ולמי שלא תגידי - ברור גם לך וגם לשומע שאת לא מתכוונת אפילו טיפה להוציא את בעלך רע! ממש ממש לא! אלא רק לפרוק טיפה ולא להיות לבד בתוך כל זה!

אני חושבת שמאוד חשוב שתמצאי כתובת כזו לשיתוף

אמא, אחות, חברה, דמות מקצועית, הפורום, כתיבה, יצירה, כל דבר!

באמת באמתצ שזה לא מעילה באמון או פגיעה, זה כ"כ לא הכיוון...

 

גם תמיכה בצורה של עזרה עם הילדים,

בייביסיטר,

הורדמת סטנדרטים,

אוכל קנוי, מוכן,ף כלים חד"פ, עוזרת, מנקה, מסכים, וכל סוג של הקלה שיש!

 

וכמובן למצוא רגעים של התאווררות

של זמן רוגע לעצמך

של פינוק

גם אישי

גם זוגי

מה שאפשר וכמה שאפשר.

 

וגם בעלך כמובן זקוק לתמיכה והכוונה

קודם כל לדעת שהוא ממש נורמלי!

והמשבר הזה של החיפוש אחר עצמך קורה לכולם!

ובטח שסביב עבודה או שינויים גדולים בחיים!

ובמיוחד לגבר שהקללה שלו היא "בזעת אפך תאכל לחם", וכמה שגם אנחנו מרגישות אותה לפעמים, אצל הגבר זה משהו יותר עמוק ושורשי. כמו שזה אצלנו בקללה של הילודה...

ואצל גבר הרבה פעמים המדד האם אני מוצלח או לא מוצלח - זה דרך הפן המקצועי ביתר שאת.

וחשוב להבין את זה,

ולהמשיך לחזק אותו

ואת כל הצדדים שבו

הטובים

האבא שהוא

האיש שהוא

החבר שהוא

הבן, האח שהוא

הלומד תורה שהוא

העובד השם שהוא

ובהמשך - גם העובד שהוא

 

תאמרי לו יקרה שמציאת עבודה, גם עם תארים וכו' היא לוקחת לכולם בממוצע בין חצי שנה לשנה! זה ממש נתון סטטיסטי!

אולי הוא לא יודע זאת וחושב שרק הוא "הדפוק" שלא מצליח למצוא עבודה,

אבל זה ממש לא כך!

זה תהליך!

זו דרך!

זה מסע!

עד למציאת העבודה

 

וגם כשמוצאים - לפעמים לא מתאים ומחליפים

ובכל פעם כזו נדרשים הרים של כוחות נפש וקשיים להתגבר ולעבור מעליהם!

 

והוא עוד ימצא!

לאט לאט!

הוא ימצא!

 

אולי שווה שילך ליעוץ תעסוקתי?

 

אולי התייעצות כאן בפורום?

 

אולי לבקש מהסביבה ומכרים להציע לו עבודה אם הם שומעים?

 

אולי לכוון אותו יותר?

 

אולי להוריד קצת מהדרישות, למשל ששעות לימוד התורה לא יתנגשו בשעות העבודה בדרך כלשהי?

 

משהו אחר?

 

צריך לחשוב על הפן התעסוקתי באמת בנפרד.

 

ועל הפן הנפשי בנפרד. ולקבל תמיכה ועזרה אם צריך, גם מצקועית כמובן.

 

להגדיל את כל הטוב שכן יש בו

שימצא עוד מקומות שהוא חזק בהם - וכאשר הוא עושה זאת - להעצים זאת בפניו, בפני הילדים, להראות לו את זה, להגדיל את זה. 

 

 

- מתייגת לך את @קמה ש. המדהימה שיכולה מאוד לתרום ולעזור לה מחוכמתה ורגישותה ובמיוחד בנושא הזה

 

- והיה כאן לא מזמן שרשור מאוד דומה,

שבו ענו כל הנשים המדהימות שכאן כ"כ יפה ולעומק, אולי תמצאי גם בו מקורות עידוד וכוח.

 

מצרפת לך אותו:

 

לא יודעת כבר מה לעשות תעזרו לי בבקשה 😢😢😢 - הריון ולידה

 

 

בהצלחה רבה רבה יקרה!

שולחת לך המון כוחות, תמיכה, חיבוקים ואהבה

אתם תצאו מזה מחוזקים וגדולים!

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה! ❤🙏❤

בס״ד

אתמול ממש התכוונתי לכתוב ל@דבש זהב היקרה והנפלאה. והיום, התלבטתי האם רלוונטי עדיין לאור ההתפתחויות המשמחות כל-כך. בסוף החלטתי שכנראה שאין צורך לכתוב עוד - אבל אני כל-כך מאושרת שבאת וכתבת את הדברים המחזקים, המאירים והנכונים האלה כל-כך!!! תודה לה׳ עלייך...

ותודה על התיוג ❤️. נראה לי שכרגע מספיק פשוט להצטרף לכל מילה שלך...

דבש זהב - אתם מהממים ❤️

קוראת אותך הרבה, את מיוחדת!!

💗

קראתי את מה שכתבת כמה פעמים. לא החסרת כלום.
קראתי ובכיתי. איך גרמת לי להבין את עצמי, איך הבנת אותו והארת לי . איזה סדר עשית לי בהכל. וכמה תקווה נתת לי.

את פשוט מלאך! כמה זכויות יש לך! קוראת אותך בפורום וכל פעם מתפעלת מהחכמה, המקצועיות וההשקעה בלהגיב ככה למי שצריכה.
את מדהימה ואני מודה ומעריכה מאד!!❤

ריגשת אותי מאוד וזכות גדולה גדולה לשמוע שהדברים נתנו לך תקווה וסדר 

 

המון המון הצלחה יקרה! מדהימה את ומדהימים אתם! ❤🙏❤

ויותר מזה, מומלץ!!! כי לידה וגינלית משפרת מאוד את המצב. מאוד מאוד.
ממליצה על אפידורל בשלב מוקדם. תבקשי מכתב מהרופא שלך שממליץ שיתנו מוקדם. ככה לא תרגישי את הבדיקות.
ממליצה גם על דולה או על מישהו מתאים לתמיכה נפשית.
אם את רוצה יותר מפורט אשמח לעזור בפרטי.

את יכולה לפנות אליי בפרטי...

וגם הבגדים יותר כבדים כשהם רטובים וזה פחות מהנה בבריכה וגם יש יותר סכנת טביעה ככה
אנחנו עושים הרבה בריכות במרפסת לקטנים ואפילו באמבטיה. זאת חוויה בשבילם. כך ההבדל בין אמבטיה לבריכה באמבטיה זה בגד ים ועוד קצת משחקים שאנחנו מרשים להם והם בהיי מטורף מהחוויה.
ויש בגדי ים בגרושים
וממילא קונים להם כל מיני הפתעות והתרגשויות אז זה עוד וואו.
לבן ה9 שלי יש בגדי דרייפיט שזה משמש אותו כבגד ים.
גם לבעלי.

איפה יש בגדי ים בזול?
כל החנויות של בגדי ילדים המחירים בשמיים🙈

ואני קונה בחנויות יד 2

יודעת שיש במקס סטוק (ירושלים, פתח תקווה)- בגדי ים מקסימים לבנות! כמעט התפתתי לקנות למרות שאין לנו צורך.

אגב הבן שלי לבש את אותו בגד יום איזה 3-4 קיצים
וגם הבת נפרדה בגיל 3 מבגד הים שליווה אותה מגיל חצי שנה... (ועברה לבגד הים של הבן לעיל)

עלי אקספרס - יש המון סוגים ומצאתי בדיוק מה שרציתי במחיר מצחיק.

קניתי בחורף וזה משמש אותם כבר קיץ שני😏
פשוט חיפשתי בגד ים לילדים... לא צריכה איכות או משהו.
לילדה קניתי "בגד ים מוסלמי" שזה טוניקה עם שרוולים עד המרפק ומכנסיים, ממש חמוד.

טוב במקסטוק שהייתי לא היה, וצריכה דווקא לבן ולא לבת🙈
אמשיך לחפש..
באליאקספרס בטוח יהיה אבל לא מאמינה שיגיע לפני סוף הקיץ🤣

תודה לכל מי שהגיבה, לא עןנה אישית כדי לא להעמיס
@לפניו ברננה!
@שלומצ'
@יראת גאולה
@מתחדשת11

תכנסי לקטגוריית ילדים, בגדי ים, ספורטיבי. זה ייתן לך אופציות לבגדי ים של בנים.

ויש מינימום הזמנה שם? (אף פעם לא הזמנתי🤭)

אין מינימום, אבל הפחות ממחיר מסויים יש דמי משלוח. בד''כ במוצ''ש-ראשון מחיר מינימום עם משלוח חינם זה 100. וזה ההכי זול...
את יכולה לנצל את ההזדמנות ולהזמין עוד דברים שהילדים/את צריכים

אם את מזמינה, תפני אליי, יש לי קוד קופון משתלם(ואז את יכולה להזמין יותר דברים באותו המחיר)

אז אלך לשוטט שם😋 תודה!!

א. כי עד אוגוסט יש זמן והם ב"ה גדלים.

ב. בגדי ים לרוב הם במידות קטנות יותר אולי בכוונה, אבל אני עכשיו הזמנתי לבן שלי, ויצא לו ממש מדויק כך שזה מציק ואני צריכה לקנות חדש...

 

וגם לדעתי עכשיו עם המצעים אפשר למצוא בפוקס בזול

 

בפינת המציאות
בגדי ים ב10 שח.
קניתי כמה מידות אז יש לי וזה עובר בין הבנות.
פעם היה גם מעילים ב20 ש"ח.
קניתי מידה גדולה בכוונה. לא קניתי כמה כי לא ידעתי מה שווה המעיל,
והוא ממש מעולה! הילדה ניצלה אותו איזה 3 שנים ועוד מעט יעבור לאחותה.
ואמא שלי גם מצאה בגרין לפני כמה שנים במחיר דומה וחילקה לנכדות.

אבל תודה על הפירוט!! אחפש בחנויות אחרות שהמליצו לי
טוב לדעת שיש במחירים האלה

אני קונה בדרך כלל קצת גדול ואז מתאים לכמה שנים, וזה גם עובר בין הילדים אז זו לא הוצאה כזו גדולה...

קונה מידה קצת גדולה וזה מספיק ל3-4 עונות ואז לילד הבא

ככל הידוע לי גם בבריכה פרטית בצימרים יש..
אני מעולם לא קניתי בגד ים חדש.
קיבלתי מאחותי וגיסתי, וגם קניתי ביד שניה אצלינו. בסוף הקיץ יש מלא ואפשר לבחור לשנה הבאה ;)

אני בגיל הקטן הכי מוצלח זה חולצת דרייפיט שיש בגרושים בבאזרים ואצלנו יש לי מכמה אירועים שהואציאו לנו
וטייץ לייקרה כלשהו

ונגיד מכניסה את הילד למים עם בגד ים, אח"כ קר לו ואני מחליפה לו לחולצה קצרה יבשה ותחתון נקי ואם רוצה להיכנס שוב למים מכניסה אותו ככה, לא נורא בכלל, לא מלבישה שוב את אותו בגד ים.

ילד קטן ממש אין עם זה בעיה, לדעתי.

 

כמובן שקונה בגד ים או שניים, אבל לא קורה כלום אם מכניסים עם חולצה ותחתון...

ניסית פיירי? (הסבון כלים)

אפילו חצי שעה יכול לעשות טוב.

יש לך אפשרות למצוא ביביסטר לאחרצ? שתהיה עם הקטן ותוכלי לנוח?

תרגישי טוב !!

אני באמת אחשוב על פיתרון לצהריים
תודה

זה חלק באמת קשה ומלחיץ
איזה שבוע את? אם מעל 25 ולא מרגישה הייתי הולכת
וכן, אני אישית בחרדות כל הזמן. ממש אמא מציקה- קצת לא זז אז טופחת לו על איפה שאני חושבת שהטוסיק וזה מעיר אותו

טפחתי לו נראה לי בכל מקום כבר
ואני גרה רחוק ממקום שאפשר להיבדק. כל פעם זה לפחות 40 דקות ונראה לי נמאס להם ממני🤦

הייתי הולכת

תנסי אולי גם להשמיע לו מוזיקה ולשיר לו. זה מה שעבד לי בסופו של דבר, בימים שבקושי הרגשתי אותו, אחרי שלא עבדו לי מה שכתבת.

אה, לשתות מים ממש קרים גם עבד פעם-פעמיים.

אצלי ארוחות העירו אותם
שוקולד או מתוק אחר לא עשה כלום..

מרגישה מידי פעם בעיטות קטנות כאלה, אבל הוא לא אנרגטי, לא פעיל מידי.
הקטע זה שבאולטרסאונד רואים מלא מלא מלא תנועות. אז למה אני לא מרגישה אותם?
האם זה כי השיליה קדמית? יכול להיות?

הכל יכול להיות

היו לי שבועות עם פחות תנועות או תנועות עמומות יותר

הרגשתי תנועות עדינות יחסית למה שחברות וגיסות תיארו שהן מרגישות…
אבל היה זמן שהרגשת יותר חזק באופן משמעותי והיום חלש יותר?

האמת שהוא עכשיו בתנוחה מוזרה מאוד,
ראש למעלה ורגליים למטה
אז גם התנועות שאני מרגישה הן למטה

אם את דואגת תלכי להבדק. אין כמו תחושות של אמא.

וסתם לי אמרו שמים עם קרח יכול לעזור לעורר אותם לתזוזה

שבוע 26, שיליה קדמית..
הוא גם לא זז הרבה, בכלל. יש ימים שאני בקושי מרגישה אותו.
הבנתי שלא כולן מרגישות תנועות ברורות, וזה בסדר.
אם את מרגישה לא רגועה, תבדקי..
בהצלחה❤

אז הולכת לעשות אולטרסאונד והרופא אמר שהוא ספורטאי, בגלל זה לא יודעת באמת לעשות!!!

מההשאותי מרגיע זה לזכור שאני עושה השתדלות והשאר בידיים של ה אז משתדלת להתחזק באמונה ולחשוב מחשבות חיוביות.
ובלינקשר זכור לי מהריונות קודמים שבסביבות שבוע 28 היה לי איזה שבוע שהרגשתי תנועות חלשות יותר ואחכ הן התחזקו שוב

והתנועות אצלי היו הרבה יותר ברורות בהמשך...

שבוע 28 והאדון לא זז כמעט כל היום, רק בערב כשאני הולכת לישון הוא נזכר להשתולל... כל יום מחדש בחששות...

בהריון אחד הייתי צריכה לשכב על הבטן כדי להרגיש.

אני הייתי ממשיכה לבדוק כל בוקר, לראות שהקו מתחזק ובמקביל עושה בדיקת דם.
ולגבי הלחץ, האמת שאני מזדהה איתך, זה באמת מלחיץ כשזה בא מהר מידי, אבל זה שהפסקת מניעה כבר מראה שהרגשת מוכנה לזה במידה מסויימת...
וברוך ה' שיש לך עכשיו 9 חודשים כדי לעכל ולהתארגן.

בהצלחה! והיום קל ויתקין בעזרת ה!

נראה לי ממש טבעי להיבהל פתאום שנקלטת ב"ה. אפילו שאת מתנה וזה שפע ורצית, בכל זאת לוקח זמן לעכל. הכל בסדר.

בשורות טובות!

ממש ככה כל כך רציתי....

בתחילה חשבתי לחכות עוד שנה כדי לסיים את ההתמחות שלי...

בסוף החלטתי כן לעשות את זה עכשיו...

אבל וואו כל כך מבוהלת

ובעלי החמוד אומר לי אבל רצינו כלכך וחשבנו יהיה בסדר עם ההתמחות ואת עובדת כל כך קשה

לא מבין ממה אני מבוהלת...

בס״ד

קרה לי בהריון האחרון... 🙂

אצלי הרקע היה אחר אבל גם אני הרגשתי ממש מבוהלת ועם המון תהיות לגבי מה יהיה... ובסוף, היא נולדה, והייתה שנת קורונה בכלל (שונה מכל מה שיכולנו לדמיין!).
הדברים שפחדתי מהם לא באמת קרו. והיו אתגרים אחרים במקום. שממש לא ציפינו שהם יקרו לנו...

זה ממש כמו שכתוב ״רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום״. ה׳ סומך על היכולת שלכם והוא רואה שככה הכי טוב ומדויק לכם - ולכן הוא שולח לכם את ההריון הזה 🙂

הקטנה שלנו גוש של אור ומתיקות שאין דברים כאלה ב״ה, ואני בטוחה שגם שלכם י/תהיה כזה בע״ה 🥰

בהצלחה עם ההתמחות! ועם ההריון! עם הכל 🙏🏻🙏🏻

עברתי 2 הפלות 

א. שבוע 14 עובר שבוע 9,  שבוע 11 עובר שבוע 8

ב. בפעם הראשונה לקח לי חודש ושבוע בערך פעם שניה חודש , זה היה בגרידה 

ג. לא זוכרת תופעות לוואי, התופעות הקשות של ההריון עברו מיד , רק זוכרת ביום הראשון חולשה נוראית חזרתי הביתה ולמיטה אבל לא זוכרת עוד משהו גם לא כאבם יותר מידי (אם תשאלי את בעלי אולי הוא יגיד שהיה לי אבל אני אף פעם לא זוכרת דברים כאלה ורק מתלוננת כל הריון שפעם קודמת היה יותר טוב 😋🙈)

ד. התאוששות פיזית די מהר נפשית לא חושבת שהתאוששתי לגמרי, אולי אחרי הלידה ארגיש יותר טוב נפשית

 

אם יש לך עוד שאלות עושה לי טוב לענות ולפרוק

בהצלחה רבה בכל

בשורות טובות 

😍

1.שתי ההפלות היו בגרידה?
2. וואי איזה כיף שהתאוששת פיזית.
ונפשית, ריגשת.
באמת מתפללת שיעבור לך אחרי הלידה!
נתת תקווה🥰

אגב שתי ההפלות היו צמודות זו לזו??

ומעניין, יודעת למה נפשית לא התאוששת?
סתם כי היה לך קשה לקבל? טראומה? דכדוך?

(שואלת כי בפעם הקודמת שלי ההורמונים השתוללו ממש כמו אחרי לידה...! לא הייתי מודעת לזה וגעתי לסימפטומים של דיכאון אחרי לידה.
ככה שהפעם אני ממש רוצה לדעת יותר...
אם זה קורה הרבה? תקין? איך אפשר למנוע את זה פעם נוספת...?)

רק מציינת שעושה לי טוב לפרוק פה אז תודה שננת לי הזדמנות ואת קוראת ועונה

 

הייתה הפלה ואחרי המחזור הראשון נקלטתי שוב ב"ה אבל ה' החליט שזה עוד לא הזמן שלנו אז הייתה עוד הפלה

לא התאוששתי לגמרי נפשית, כן סוג של טראומה אחרי הגרידה הראשונה הייתי גם בטראומה ממש מהתהליך בשניה רק רציתי לסיים כבר...

וגם זה תקווה שנכזבה, ככ רצינו כבר וחיכינו ונפל ושוב נפל, לא יודעת אם זה קשור להורמונים (בטוח גם) אבל עוד לא חוויתי לידה אז לא יודעת, כן קשה לי לקבל את זה שעובר יום ועוד יום ונשים סביבי נהיות אמהות ורק אני מתאכזבת שוב, 

אחרי הפלה צריך להיות עצובה כי זה עצוב אבל צריך לדעת לנתב את זה למקום טוב, בכיתי המון המון לה' לפרוק אם יש למי.

 

ומקווה מאוד שהפעם נזכה להגיע ללידה בקלות ובשמחה!

מאחלת לך רק טוב גלוי ושהכל יעבור הכי טוב שיכול להיות בלי כאב פיזי ונפשי יותר מידי

א. הפלה ספונטאנית ב12+4 עם עובר שתואם לגיל הריון
ב. יותר מחודשיים עד לסיום הדימום. הייתה שארית שדיממה וניסיתי להמנע מהתערבות. בפועל עשיתי בסוף היסטרו' ניתוחית ואחכ עוד אחת אבחנתית
ג. היה זוועה. כאבים ודימום שלא נגמר. קיבלתי מחזור ראשון לפני חודש (אחרי הניתוחית) ורק אז הרגשתי שאני קצת מאופסת.
ד. נפשית שבועיים-חודש
פיזית אחרי שקיבלתי תשובה תקינה מההיסטרו' שהסיפור הזה מאחוריי, שזה 3 חודשים אחרי ההפלה. אולי בגלל שכבר הייתי מתה לסיים עם זה, הנפשי לא כאב לי כ"כ הרבה זמן. אמרתי לעצמי שזה קורה, וזה חלק מהחיים, ומה שהציק לי זה שזה לא נגמר . (בכרטיס יש ממש את כל הסיפור שלי. זה ניק של תחילת ההריון וההפלה..)

וואי הפלה ספונטאנית לא ידעתי שיש סיכוי בשלב כזה.
וכ"כ הזדהיתי עם מה שכתבת לגבי הדימום והכאבים שלא נגמרים.
החזרת אותי אחורה להפלה הקודמת...😓
מעניין שאת אומרת שנפשית התאוששת מהר, אני גם קיבלתי את זה ממש בקבלה והבנה אבל ההורמונים לא ממש נתנו לי להתאושש.
הרגשתי ממש כמו אחרי לידה...
פיזית לא כ"כ נתתי לעצמי זמן התאוששות, הרגשתי חזקה ומרגישה טוב.
מעניין אם זה קשור...?

בקיצור.
הפעם אני מתפללת שיעבור בקלות יותר.
בעזרת ה'!!
רק רוצה להיות יותר מוכנה ולקבל טיפים.
תודה.

ושאלה נוספת...
נתתן לעצמיכן זמן להתאושש? לנוח?
כמו אחרי לידה?
והאם זה השפיע?

* הפלה בשבוע 6, שק הריון תואם לשבוע 5, הגעתי לרופא בעקבות דימום קל שהתגבר ויצא לבד הכל יום אחר כך. הצלחתי לעשות הפסק תוך שבוע וטבלתי בדיוק שבועיים מההפלה.
*הפלה נוספת בגרידה בשבוע 12+. הצלחתי לטבול בדיוק 3 שבועות אחר כך.
* הריון כימי- מספר ימים אחרי שגיליתי בטא 152, קיבלתי מחזור, בדיוק בזמן שאני תמיד מקבלת(בסביבות 40 יום). הצלחתי לעשות הפסק כעבור 5 ימים ולספור שבעה נקיים, ולטבול בזמן, ברוך השם.

ברוך השם לא היו תופעות לוואי פיזיות, רק נפשי, בעיקר אחרי ההפלה בשבוע 12 לקח לי זמן להתאושש מהאבל שלי, וכל כך שמחתי כשהגיע הריון מיד אחרי המחזור הראשון, ולכן מאוד התבאסתי כשזה הוכח כהריון כימי... לאחר מכן לקח לי 7 חודשים להיקלט בהריון תקין, בעזרת ה', עכשיו שבוע 25, שיעבור בשלום, תכלס מאוד האמנתי שעכשיו זה יחזיק, אבל עד שבוע 15 עוד הייתי לחוצה שלא יפול, ורק אחר כך סיפרתי להורים.
כל שלושת ההפלות היו ברצף.

א. שבוע 11 התחיל דימום מטורף במיון כבר לא ראו כלום באולטרה סאונד אבל בגלל הדימום החריג הכניסו לגרידה חירום..
ב. אחרי שבוע עשיתי הפסק
ג. לא היו תופעות לוואי רק חולשה מההרדמה של הגרידה
ד. פיזית התאוששתי אחרי לילה שינה, נפשית בהריון הבא שהגיע מיד ברוך השם

א. עברתי 3 הפלות- הראשונה בשבוע 9, שניה 15, שלישית 8.
ב. בראשונה חודש וחצי(קיבלתי 2 מנות של ציטוטק, ואז דימומים ארוכים במשך יותר מחודש+מחזור...) בשניה- שבועיים,(גרידה) בשלישית- 3 שבועות.(גם ציטוטק).
ג.בראשונה שמו לי את הציטוטק ושחררו ישר בלי משככי כאבים, סבלתי בטירוף,
בשניה בגרידה, לא הרגשתי כלום ולא ראיתי כלום יוצא.. בשלישית הביאו לי ציטוטק לקחת בבית בבליעה יחד עם משכך כאבים חזק, היה הרבה יותר קל מהראשונה, בקושי הרגשתי כאבים.
ד. לקח לי זמן להתאושש, כי ההפלות שעברתי היו לפני שנולדו ילדיי, והייתי התחושות מאוד קשות שאולי הגוף שלי לא מסוגל להחזיק הריון... ההפלות היו די אחת אחרי השניה, בשנה אחת עברתי אותן, ואז במשך שנתיים הייתי ללא הריונות כלל, ואחרי שנה נוספת נולד בני הבכור..
במשך השנתיים היה לא פשוט, ועם זה ניסינו לנצל את הזמן, טיילנו מלא, למדתי משהו שאני אוהבת, היום אני מסתכלת על התקופה הזאת כמשהו שבנה באופן מאוד חזק את הקשר שלנו.

א. באיזה שלב היתה ההפלה?
שבוע 7+-
ב. כמה זמן ארך לכן להיטהר. לסיים עם זה?
שבוע וחצי דימום ואז עוד שבעה נקיים. סה''כ שבועיים וחצי...
ג. היו לכן תופעות לוואי? אילו? איך הרגשתן?
אממ לא שזכור לי
ד. כמה זמן ארך לכן להתאושש? פיזית? נפשית?
נקלטתי מיד אח''כ להריון, אז מהר

א. ההפלה היתה בשבוע 19, אבל עם עובר קטן שמתאים לשבוע מוקדם יותר - אז ב"ה היה גרידה.

ב. לקח לי 3.5 שבועות להיטהר

ג. לא היו תופעות לוואי

ד. אצלי ההתאוששות היתה כשנכנסתי להריון, 4 חודשים אחרי. ב-3 חודשים הראשונים הייתי צריכה למנוע - ולקחתי כדורים שמררו לי את החיים, וגם כ"כ רציתי הריון שלקחת אותם היה כמו להרעיל את עצמי. נפשית לאורך ההריון אח"כ היו לי המון חרדות, ועשיתי הרבה יותר בדיקות אולטרה סאונד ממה שצריך, אבל ב"ה כשהרגשתי תנועות זה נרגע.

בהצלחה יקירה, ישועת ה' כהרף עין!

רוצה לענות יוצר בפירוט לכל אחת.
אשתדל בהמשך.
בינתיים תודה🧡

אם כן אז

1. נפל בדיוק שנכנסתי לחודש 2

ז"א ירד כביכול בוסת

 

2. אולי יום יומיים יותר מהרגיל

3. לא תופעות פיזיות

4. נפשית היה לי קשה  להתנתק אפילו שזה כימי- לא זוכרת כמה אולי חודש ויותר

בהריון יש כל מיני הפרשות וזה נשמע תקין בגדול...

לי האחות אמרה שאם יש הפרשה צהובה כדאי לעשות תרבית שתן כי זה יכול לרמז על דלקת
חום אני לא מבינה
בתחילת הריון שבאתי עם חום למיון אמרו לי שסתם באתי אבל לא יודעת בשבוע שלך
חוץ מזה איך את? מרגישה תנועות כרגיל?

מה שהלחיץ אותי היה החום..
צהבהב פחות, קרה לי כמה פעמים.

מה עם להתייעץ עם אחות בטלפון?

הרופא בדק את השיליה ואורך צוואר והכל היה תקין.
מה שכן, הוא ניסה לעשות בדיקה עם ספקולום ולא החליח כי לטענתו לא הייתי רפויה מספיק.
🤦🏻‍♀️
כרגע נראה שהכל בסדר..
אשלים את הבדיקה אצל הרופאה שלי.
תודה על היחס ❤

שבוע 26❤️

מקווה ששלומך טוב❤

הפעם וורודה, על גבול האפרסק.
אני מתוסכלת.
באמת שזו כמות מועטה ממש, בקושי אפשר לשים לב.
אבל עדיין..כל כך מלחיץ אותי.
מנסה להרגע, הרופא ראה שהצוואר סגור ואין סימני הפרדות.
אבל בכל זאת..
אוח.
מתוסכלת.

חיבוק❤

מתי נבדקת קודם?

 

וכן, על כל הפרשה בצבע מהגוון החום עד לורוד הבהיר הייתי נבדקת לבדוק מה מקרו הדימום.

כתבתי בשרשור למעלה.
הרופר בדק והכל היה בסדר..

הייתי הולכת שוב...

טעיתי בשעות הפתיחה של המוקד והגעתי בדיוק שהרופר כיבה את המחשב.
הוא הסכים לעשות לי רק בטני (הוא ממש מיהר), ואמר שאין המטומה בשיליה או היפרדות.
לגבי גובה היה לו קשה להגיד.
בשני עשיתי וגינלי (גם בגלל הדימום) והרופא ראה שיליה במיקום תקין, אז אני מניחה שהדימום לא נובע משיליה נמוכה.

אולי הנרתיק או צוואר הרחם רגיש.
אם הרופא בדק והכל בסדר אז הכל בסדר.
כשיש הפרשות ייתכן שיצא במשך כמה ימים זה לא נחשב לתופעה חדשה שצריך לבדוק מחדש, אלא אם יש דם טרי.
תנסי להירגע ולא לחפש סימנים.
אם חלילה יהיה משהו אמיתי את תדעי בוודאות גם בלי להיות דרוכה.
תרגישי טוב והמשך הריון קל ושקט.

תודה רבה ❤

נראה לי שפשוט כדאי לך להמשיך להיות ערנית ולנוח❤

כמה לדוגמא

 

קנה Rose Gold Glitter Jelly Sandals מנקסט ישראל

קנה סנדלי דייגים מנקסט ישראל

קנה סנדלי דייגים של ‪Little Luxe™‬ מנקסט ישראל

קנה סנדלי דייגים ראשונים לתינוקות מנקסט ישראל

קנה סנדלי Igor וורודים דגם Star מנקסט ישראל

קנה Pink Leather Standard Fit (F) סנדלי דייגים של ‪Little Luxe™‬ מנקסט ישראל

קנה סנדלים שקופים מנצנצים של של Igor דגם Clear מנקסט ישראל

קנה סנדלים של Start-Rite דגם Charm בציפוי לכה בצבע לבן/כסף מטאלי מנקסט ישראל

קנה סנדלים של Ipanema דגם PAW Patrol בוורוד מנקסט ישראל

 

לגבי המידה יש הסבר פה  Next Official Site: Shop for Clothes, Shoes, Electricals, Homeware & More

צריך להדפיס ולמדוד לפי כף הרגל של הילד. קצת קשה עם פצפונים ממש אם הם לא משתפים פעולה, אבל אפשר אולי לנסות לצייר את כף הרגל כשתופסים זמן רגוע ואחר כך למדוד לפי הציור. עדיין בנעליים מסוימות יכולות להיות בעיות - למשל הזמנתי פעם נעל לבת שלי והמידה מבחינת אורך היתה בסדר, אבל הגובה של הנעל לא התאים (לחץ לה מלמעלה). פעם אחרת הזמנתי נעליים חגיגיות פשוט לפי מידת הנעליים שהיו לה אפילו בלי למדוד ונרשמה הצלחה גדולה.

יפות, נוחות
ובמחיר מעולה

רק נעליים,
לכן לא יודעת להגיד לך על דגם מסויים

אבל תסתכלי באתר..

סנדלי עור לילדים בצבע כחול מידות 26-39 - בנים



אבל בחנות היה מבצע שהזוג השני ב50%

כך שקניתי גם לעצמי סנדל ויצא משתלם

והקשר שלכם נשמע ממש מדהים ולא מובן מאליו!

שולחת לך חיבוק חם, ואת העזרה הכי טובה שאני מכירה @נגמרו לי השמות!

❤🙏

נשמע שהוא באמת בנאדם מיוחד, ושהקשר שלכם מיוחד במינו.

התחושות עכשיו קשות וזה בסדר. צריך לתת להם מקום.

רק לזכור שם בנקודה קטנה בראש (ובלב) ש
א. העובדה שהוא סיפר לך מראה כמה את כן חשובה לו ואהובה ובוודאי שאת יפה ונחשקת.

ב. הוא לא ראה את זה כי משהו בניכם לא מספיק לו או כי את לא מספיק יפה. זה שני אפיקים שונים. יש את האהבה שלכם ואותך, שאת מדהימה ויפה והאהבה שלכם גדולה, וגם המיניות שלכם מופלאה. והיא אמיתי לחלוטין!
ויש את מה שרואים שם, שזה פנטזיות. זה משהו לא אמיתי בעיניו. זה כמו להסתכל על בובת ברבי. זה יושב על מקום אחר בנפש.


כשתרגעי קצת, ותנשמי עמוק ותזכרי כמה הוא אוהב אותך ונמשך אלייך, תלכי אליו, תתני לו חיבוק ותהיי איתו שם. כי הוא אוכל את עצמו מספיק. אני בטוחה בזה.

שולחת הרבה חיבוקים

איזה זוג מהמם אתם. איזה מדהים שהוא בא לספר לך - יש לך מושג כמה זה לא מובן מאליו? יש לך מושג איזה מדהימה את ואיזה מדהימה הזוגיות שלכם שהוא בא ומספר לך על כשלון כל כך כואב וכל כך צורב שלו, שהוא יודע שיפגע בך כל כך?

 

אני קוראת אותך וחושבת רק על דבר אחד - 

אין ספק שהוא מפריד לחלוטין בין האנשים המסכנים שהוא צופה בהם, או מה שהוא לא ראה, לבין אשתו העדינה והטובה, יקירתו אהובתו, אשת בריתו, שלה הוא ילך ויספר איך הוא נפל וכמה זה כואב לו.

אין ספק שזה בשבילו עולם שקר מול עולם של אור

 

תירגעי עם עצמך

ואני חושבת שמותר לך גם לבכות לו קצת, ולתת לו לנחם אותך, לתת לו להתקרב אלייך בחזרה.

הוא הרי יודע שאת לא בחדר שם עושה מסיבות

הוא יודע כמה כואב לך

תני לו להחזיר אותך אליו

המילים שלכן ניחמו וחיזקו אותי מאוד!!
ב"ה נרגעתי קצת, בכיתי הרבה, ביחד, לבד. דיברנו וזה קצת השתחרר.
עדיין מרגישה צורך לדעת מה הוא ראה מתוך מקום פנימי לדעת "מה בא למקומי". למרות שאני יודעת שזאת לא מחשבה נכונה.
עדיין מרגישה פגועה וצריכה דברי אהבה וקרבה.
ואנחנו אסורים, זה הכי היה קשה לי.

קודם כל לקרוא את ההודעה *הזו* שלך זה פשוט נחת ואושר כ"כ גדולים.

וכ"כ למה?

 

כיוון שאפילו בכותרת,

כותרת של הודעה שאת מביעה בה צער וכאב על משהו שקרה -

את כותבת *בעלי ***המדהים*** ****והצדיק***

כבר שלוש המילים הללו - וואו!

 

כמה כמה אהבה והערכה יש לך לבעלך!

 

את *יודעת* שהוא מדהים. כן, למרות ואף על פי.

את *יודעת* שהוא צדיק* (!!!) כן, למרות ואף על פי!

ואת פשוט צודקת! ופשוט מדהימה בראייה ובאהבה שלך אליו!!!

 

ואז ההודעה שלך ממשיכה להיות כ"כ משמחת (לא חלילה משמחת מעצם הכאב שהבעת, אלא מ*איך* שהזוגיות שלכם בנויה) -

את כותבת שהוא סיפר לך!

שיתף אותך!

בדבר כ"כ אישי

בדבר שכ"כ כואב לו

בדבר שאומר עליו שהוא לא מושלם, שמראה חלקים שהוא עוד צריך לעבוד עליהם, חולשות או אנושיות או נפילות או חוסר מושלמות שיש.

 

ואת יודעת יקרה,

הסוג הזה של השיתוף בין בני הזוג, הוא סוג השיתוף היותר קרוב, יותר אינטימי, יותר חשוף, יותר קשה.

זוג שמצליח להגיע לסוג כזה של שיתוף - זה ממש אומר עליו הרבה, ולטובה.

רמת הפיתחות ביניכם,

רמת הקירבה ביניכם,

ההרגשה שלו שהמקום שלו בלב שלך שמור וברור ונהיר וקיים.

ואני בטוחה שגם את חשה כך גם כלפייך בלב שלו -

זה העיקר!

זו האמת!

יש ביניכם חיבור ושיתוף כ"כ עמוקים וטובים ב"ה!!!

 

ואחרי כל הדבר היקר הזה,

כתבת גם שהרבה זמן הוא הצליח להישמר מזה - גם אומר עליו הרבה!

 

ואת כותבת שהערכת שסיפר לך

ואפילו אמרת לו את זה!

ואז עוד דיברתם על זה!

 

ובתוך כל הכאב שלך והרגשות שצפו לך - את עוד חושבת איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון!

איך לעזור לו!

 

ואת מבקשת עזרה בלהבין שזה בגלל הביחד המיוחד כ"כ שלכם!

שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו (נכון נכון נכון!!!)

שיש לכם אהבה ממש *מהממת* (!!!)

ו-א-ו יקרה!!!

איזה זוג מדהים אתם!!!

מה זו האהבה המדהימה הזו אחד לשנייה?! פשוט וואו! אשריכם אשריכם!!!

האהבה *הזו* היא היא העוצמה הכי חזקה שלכם

והיא היא מה שגם תעזור לכם לעבור את המכשול הזה

והיא היא מה שילווה אתכם וילך איתכם לאורך כל החיים ב"ה!!!

 

- כתבת שאת מרגישה כרגע נבגדת, לא יפה, לא נחשקת.

הרגשות הללו מאוד מובנים, אך באמת באמת יקרה שמהכיוון של בעלך אין בכך ולו טיפה של כוונה לזה חלילה! 

בטח שאת יפה בעיניו! הכי יפה!

בטח שאת נחשקת עבורו! הכי שיש!

כתבת שכל המורכבויות *שלך עם עצמך* צפות החוצה ומשתלטות - זו נקודה שבאמת חשוב לשים עליה על הדעת.

כי אולי באמת המורכבויות הללו שיש לך עם עצמך התעצמו בגלל הסיטואציה שנוצרה וגורמות לקולות בראש לומר לך את כל הדברים הללו. ש"אני לא יפה, אני לא נחשקת, בעלי מעדיף אותן" וכן הלאה.

יקרה, הקולות הללו לא נוכנים בעליל!

 

לגבי זה ולגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

 

 

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

 

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

 

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

 

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

 

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

 

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

 

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

 

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

 

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

 

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

 

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

 

 

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

 

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

 

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

 

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

יש לכם כוח-על בזוגיות המדהימה ובאהבה המדהימה שלכם!

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

בעיניים. ממש ריגשת! וגרמת לי להסתכל על הדברים הטובים ולראות כמה אני צריכה להעריך, את עצמי, את בעלי. הכנסת גם פרופורציה ונחמה. תודה יקרה, שהשקעת וכתבת כל כך הרבה, ממש פינקת במילים, במחמאות. תודה תודה תודה ❤

איזה טוב צמח מהשיתוף הזה?
הנה זה ריסק אותך. למרות שאת יודעת שזה לא קשור בשום צורה אלייך או לנחשקות שלך וכו'.
ובכל זאת את לא מפסיקה לבכות כי זה הפך לך את כל הבפנוכו. אבל- זה- לא- קשור- אלייך!!!!
מה תעשי עם הידיעה הזאת? מה בעלך יעשה עם השיתוף הזה?
חוזרת על השאלה- למה זה טוב?? איזה תועלת תצמח מפה?

מבינה ממש את הרצון "לדעת" ולכאורה שהכל יהיה בשליטה והדרך הראשונה להשיג שליטה היא קודם כל לדעת.
אבל יש לך פה הזדמנות להכיר את הגבולות של עצמך. לדעת מה להשאיר מחוץ לגדר כי זה רק הורס את מה שבפנים.
לדעת להרפות מהסקרנות. להשליט את השכל על הרגש.

(אצלי לדוגמה החלטתי שאני לא רוצה לדעת מה חמותי מספרת לבעלי עלי. שום דבר טוב לא צומח מהידיעה הזאת. רק חולשת הדעת)

זה בעצם התהליך שהיית מצפה מבעלך לעשות בנוגע למחשבות ומראות אסורים, לא?

אני גם הייתי ממש ככה בהתחלה. אבל על רגשות לא טובים שלי. חושבת בשביל מה לספר? בשביל מה זה טוב? סתם להתבכיין שנפגעתי, והוא ייפגע/יצטער מזה? למה לספר על ספקות שיש לי אם זה עלול לערער לו את הביטחון בזוגיות?וכן להיפך, למה להתעניין על רגשות שליליים/נפילות/באסות שלו? גם אני חשבתי שזה רק סקרנות לא מועילה.
כשהוא היה שואל איך היה בעבודה (והיה יום מבאס!), הייתי עונה סבבה..יעבור..יהיה בסדר..
כשהוא היה לילה שלם על המחשב ומתתי לדעת מה איתו ואיך הוא מרגיש עם זה, לא שאלתי. קצת בקיצוניות אבל הרעיון.
והקטע שדווקא הוא זה שלאט לאט כיוון ועודד אותי לשתף, להתעניין. זוכרת שהוא אמר לי: מה, אנחנו שני שותפים לדירה שרק עושים כיף ביחד ומגדלים ילדים?! אנחנו זוג, וככל שרוצים קשר יותר מעמיק, הוא צריך להכיל את כל הרבדים, גם הפחות נעימים.
אז זהו, תעריכי מאד את זה שהוא בא ושיתף. תחשבי איזה וואו!! היה לו רגש נורא לא נעים והוא בחר לשתף *אותך* ולא אף אחד אחר! ובטח לא הסתיר או הדחיק. סימן שהוא סומך עלייך שתגיבי נכון ומכבד. סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי❤️

ויש הבדל מהותי מאוד בין שיתוף של גברים לשיתוף של נשים ובטח ובטח בנושא כזה.
האופי הנשי שלנו לוקח את זה למקומות שלא טובים בזוגיות. אני לא מומחית לנושא או משהו אבל זה מה שנראה לי נכון.
להשאיר לגברים את ההתמודדות עם היצרים הגברים שלהם.
אנחנו הנשים ישר מכניסות את עצמנו לתוך הסיפור וזה לא עובד ככה.
זה לא שאם מישהו נופל בשמירה אז אשתו היתה או לא הייתה או עשתה או לא עשתה ככה או ככה.
יש חלקים באישיות שנכון להשאיר מחוץ לזוגיות זה א ב שלימדו אותי בכניסה לזוגיות,
ולדעתי זה מהנושאים שעדיף להשאיר בחוץ
ייתכן שיש מקרים חריגים אבל לפי התגובה של הפותחת (לא נחשקת, בכי, מנסה לעזור לו) זה לדעתי תגובה נשית טיפוסית ולא מעידה על מצב שבו השיתוף הוא בריא.
אני לא מדברת על מקרים שיש להם השלכה על הזוגיות, אלא על נפילות שקשורות רק לאיש.
לתחושתי דברים כאלו גם אם יוצאים מהם הם משאירים איזה אאוצ' בלב שנשאר שנים וצף בעקבות טריגרים. איזו תחושה קטנה שאולי אולי אם הייתי מתאמצת זה לא היה קורה גם אם אלף פעמים יגידו לך שזה לא נכון.

"סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי"- אפשר לומר זאת גם הפוך. אם בוחרים שלא לשתף בנפילות כדי להשאיר את המרחב הזוגי נקי וכדי להגן על האישה שלא תחוש תחושות מוטעות כאילו היא לא נחשקת זה סימן שרוצים קשר עמוק ואיכותי.

בפועל, זוג נשוי, גר יחד באותו בית, חולקים את אותה מיטה, אותו סלון ואותם מרחבים.
הסיכוי לגלות אותו יום אחד "בפעולה" הוא גדול.
ואז השבר עלול להיות יותר גדול כי םא רק הנפילה עצמה תכאב, אלא גם האמון.

כל הכבוד שיש ביניכם שיתוף, זה לא מובן מאליו, רואים שיש בינכם אהבה גדולה, את מקסימה וכדאי מאד ללמוד מהגישה שלך, רואים שהוא זכה ובגדול! תיהי חזקה! ותתפללי עליו.

בלי להכיר אותך באמת, אני אומרת לך שיש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה, כנות, רגישות, עין טובה, מודעות עצמית ומידות מאוד טובות - זה תנאי הכרחי לזוגיות חברית, ואתם בהחלט שם.

איזה כיף לך! איזה מקום מהמם להיות בו שנתיים אחרי הנישואין!

כתבו לך כאן הרבה. אז אני רק אוסיף ואחזק - נפילות בקדושה של הגברים שלנו לא שייכות אלינו בשום צורה! הן לא בגלל שאנחנו לא יפות, הן לא בגלל שאנחנו לא מספיקות, הן לא בגלל שחסר לו משהו בבית, הן לא בגלל שהזוגיות שלכם לא בסדר. הן לא!!!!!
מה כן? יצר חזק שעובד 24/7.
אז קודם כל, אפילו לפני ההבנה השכלית הזו, תחבקי את עצמך, תכאבי את הכאב, את הרגשות שזה מציף בך. אל תדחקי בעצמך להיות כבר במקום סולח, להבין אותו, להגיב בצורה שנראתה לך נכונה...קחי את הזמן לעבד את הפגיעה.

הלואי שהייתי יכולה לכתוב לך עוד חודש. אבל אי אפשר. אז כותבת עכשיו ותקראי כשאת מאוששת יותר:
דרך אחת להתמודד עם הנושא היא לבקש מהבעל לא לספר לך יותר על נפילות מסוג כזה. או לחילופין לכאוב את הכאב שזה מציף בך כל פעם ולהתגבר על זה יחד.

יש דרך נוספת, מצמיחה יותר בעיני. אני לא הייתי נותנת לאהובי להתמודד במגרש הזה, של התאווה החזקה הזו, לבד. מבחינתי יש לנו, הנשים, כוח עצום בידיים. ומה יותר טוב מלרתום את הכוח הזה לטובת הבעל??
בשביל להיות לו *לעזר* - צריך לצאת מהמקום הפגוע. שוב, הכי לגיטימי בעולם שאת מרגישה פגועה! אני כותבת לך לעוד שבוע/שבועיים - כשהכל יתמתן ויקהה קצת. שימי לב מה קורה עכשיו - בעלך היקר נפל. קורה כמעט לכל אחד. בצעד אמיץ וחברי הוא בא לשתף אותך. אם היה בא למשל לשתף אותך בקושי שלו בתפילה במנין/בלימוד תורה - הייתם יושבים ביחד וחושבים איך אפשר לעזור לו, מה הוא/את יכולים לשנות/לעשות כדי לגרום לו להתקדם. נכון? מנגד, לאחר השיתוף הנוכחי - נכנסתם לדרמה קטנה של סערת רגשות ופגיעה( לגיטימי! הכי לגיטימי בעולם!) שלך. עכשיו צריך לפייס, לבנות את האמון ביניכם שוב. להתקרב, להתנצל, להסביר....
יקרה, האנרגיות לא מופנות למקום הנכון! תאריך לך שאת מצליחה לעשות את ההפרדה הרגשית הזו. ואחרי שיתוף שלו בנפילה מהסוג הזה - את יושבת איתו, מצטערת בצערו. שואלת אותו אם הוא רוצה לחשוב על פתרונות/איך למנוע את הפעם הבאה. מחזקת אותו ששבע יפול צדיק וקם וכו' וכו'. את נמצאת שם בשבילו כמו שאת נמצאת עבורו בכל קושי. במקום להתעסק בפגיעה, בעלבון, בכאב שלך - אתם מתעסקים בנפילה שלו ואיך לעודד אותו להתחיל מחדש.


אבל, ואבל גדול - זה אך ורק אם את שם!! זה רק בתנאי שבאמת את נמצאת במקום שאת מרגישה שזה לא קשור אליך. שאת לא נפגעת. כל עוד את פגועה - קחי לך את הזמן והלב לעצמך❤️.


איך מגיעים למקום נקי ונטרלי מול הבעל בנושא הזה?
קודם כל לחשוב ולהפנים שזה לא קשור אליך! לכתוב פה בפורום ולשמוע את זה מעוד הרבה נשים - זה מצוין! תכניסי לך את זה ללב!
עוד דרך חשובה והיא גם בונוס שאת מקבלת על הרצון הכן שלך להיות לעזר לבעלך - בטחון עצמי, מאמי, ובכמויות!!!!!!
איך כ"כ מהר את לא יפה ונחשקת? איך? זה יושב לך אולי על נקודות חלשות קיימות?
יקרה. את אישה יפיפיה!!! מושכת!!!! נאהבת!!!! מספקת די והותר!!! - אלו דברים שאם *את* לא חושבת ומרגישה כלפי עצמך - לא יעזור לך אלף דיבורים ושכנועים של אף אחד! גם לא של בעלך היקר! יש לך פה עבודה של אהבה עצמית, דימוי עצמי חיובי, בטחון עצמי - לדעתי קריטי אם את רוצה להגיע למקום נקי מול הבעל בנושא הנפילות. (בלי קשר לשיפור איכות החיים שתרויחי.) יכול להיות שהעניין הנוכחי הציף אצלך נקודה חלשה שצריכה פיתוח בכל מקרה... אם כן הא לך כבר הרווח הראשון מהקושי הזה...

שיהיה לך בהצלחה והרבה כוחות🙏❤️

את ממש צודקת, ביטחון עצמי אצלי זה משהו ממש מוחלש. לפעמים צריכה שבעלי יאמר שוב ושוב כדי שאקלוט ואאמין.

הלוואי שאצליח לעבוד על זה ולהצליח להתקדם בנקודה הספציפית הזאת ❤

אני צריכה חיבוק. חיבוק מבעלי. צריכה לחוש ולהרגיש בגוף את האהבה שלו. מרגישה שקשה לי להתגבר ככה על מה שקרה. 

זמן כל כך לא מוצלח. 

אחרי עוד טיפול שלא צלח, בכי, אכזבה, מחזור, ואז זה. 

ולא קיבלתי חיבוק. נשיקה. ליטוף. נחמה נפשית דרך הגוף. כל כך חסר לי. 

ויש עוד מלא זמן עד שאטהר. 

הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ועוד מחמאות ומילים טובות, אבל לפעמים פשוט צריך לשים את הראש שלי בשקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל.

מכירות את זה?

 

בס״ד

גם אצלנו המחזור האחרון הגיע בעיתוי נוראי, כשממש הייתי זקוקה לנחמה. מבינה אותך ממש!!!

לבי תפילה שבקרוב כל חזית תסתדר על הצד המדהים ביותר שלה, ושלצד כל הטוב שתזכו לו בהווה גם תזכו לחוות את הסיפוק העצום על הדרך שעשיתם, על אף המכשולים הלא פשוטים.

שולחת לך מיליון חיבוקים, את גיבורה גדולה ממש 💗💗💗💗💗💗

פשוט מרגש ❤

 

הכמיהה שלך ואיך שתיארת את זה "פשוט צריך לשים את הראש שלי השקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל",

וואו יקרה, צמרמורת, איזו איזו אהבה יש ביניכם, מדהים, מדהים!!!

 

ב"ה עוד ממש כמה ימים תיטהרי ותוכלו להיות יחד בקירבה שלמה,

אולי תחשבי על הימים הללו כימי האירוסין, ממש בשיא שלהם, ממש כמה ימים לפני החתונה - והנה, עוד שבוע וקצת החתונה תגיע! ותוכלי לחבק אותו ולשים את הראש בשקע הזה בצווארו שמיועד רק לך ואיזה כיף!

ואיזה כיסופיפ וכמיהה וגעגוע עזים - שיצרו בקירבה אפילו עוד יותר אהבה, עוד יותר עוצמות, עוד יותר ביחד!

ואיזו זכות זו, זכות עצומה.

 

ויחד עם זה,

הקושי הוא קושי.

והריחוק הוא ריחוק.

והאכזבה היא אכזבה.

מעוד טיפול שלא צלח.

מעוד מחזור.

מעוד שבר של הגוף והנפש.

 

והמילים שלו טובות ומנחמות ויקרות,

אבל החיבוק שלו עוטף אותן אפילו ביתר שאת,

ואת כה רוצה וזקוקה לחיבוק הזה!

 

אולי אפשר בינתיים להדפיס כרית מפנקת עם תמונה של שניכם שאת ממש אוהבת, או אפילו רק של בעלך היקר - וברגעים כאלו לחבק את הכרית חזק חזק?

לדמיין אותו, לחשוב עליו בראש, אולי אפילו לחבק את עצמך ולהרגיש אותו יחד איתך?

 

שולחת לך גם מכאן חיבוק גדול גדול ומוחץ-מוחץ

שתזכו שמהאהבה הגדולה הזו ביניכם יצאו גם פירות מתוקים וילדים אהובים ונפלאים ממש בקרוב ב"ה, וכמובן לכם ועבורכם - האהבה הזו שלכם תהיה שם תמיד בדרך לחזק, לרפא, לעודד, לתמוך, להכיל, ופשוט להיות.

 

בהצלחה זוג מקסים שאתם! ❤

אם יש מציל והוא מאוווד אחראי עם העיניים עליו כל הזמן, יכוול להזעיק מציל במקרה הצורך ושחיין טוב- נשמע שכן רציונאלית. חוקית אין לי מושג.

אם זו בריכה עם מציל ובמסגרת קיומה סבבה. אם זה אחד על אחד ממש לא.

יש בה גם מים רדודים וגם עמוקים, בן ה16 יודע לשחות

אם מדובר על החופש שהבריכה מפוצצת אז בשום אופן לא. אם סתם באמצע השנה ובן ה16 אחראי וגם בן ה10 אחרי אז אני לא רואה בעיה. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לבריכה בימי שישי באופן קבוע במשך כל השנה חוץ מהחופש כשהייתי בערך בת 7. היא הלכה לשחות. ידעתי שאני לא זזה מהרדודים ובחיים לא הגעתי למצב מסוכן.
אם יש אפשרות שתגיעי גם ותשבי בחוץ להשקיף עליו, לדעתי זה מכסה את הסיכון

לא הייתי מאפשרת
בגלל שהוא לא יודע לשחות.

אם הוא היה יודע אז זה הבדל גדול מאוד,
מציל אמור להשגיח על אנשים שוחים לא על מי שלא יודע לשחות,
בשביל זה צריך הורה / מבוגר אחראי מעל גיל הנעורים
(כמובן רק לדעתי)

תלוי כמובן גם באופי ומידת האחריות של שניהם.

יש בריכות יחסית ריקות ששם ישיותר נחת ואולי זה אפשרי עם הבחור אחראי. יש בריכות צפופות ודחוסות ששם יהיה גם למציל קשה לעזור במקרה חירום ועדיף שלא. יש אחים גדולים שהם אחראיים ומבינים עניין ומנהיגות וישכאלה שיגידו "מה הקטע תעבור לעמוקים יהיה בסדר" בקיצור - זה לחלוטין תלוי בנפשות הפועלות ובתנאים.

אם זה ילד בן 10 חכמולוג שינסה להתקרב לעמוקים, אז ממש לא. גם אם הילד בן 16 אחראי.
אם הילד בן 16 לא אחראי, או שירצה ללכת לשחות לבד בעמוקים וישאיר את בן ה10, אין על מה לדבר...