חלוקת התפקידים נשמעת הגיונית בסך הכל. אם הוא עובד ולומד ואת כרגע בחופשות לידה, הגיוני שאת תהיי עם הקטן רוב היום.
מה שכן, זה גם לגמרי הגיוני שקשה להיות איתו כל היום. אז קודם כל מצטרפת להמלצות לחפש עזרה. אם קשה לך - קשה לך. נקודה. תחפשי מישהי שתגיע, אפילו אם היא רק תחזיק אותו בזמן שאת יכולה לעשות משהו אחר. זה כבר יקל עלייך.
זה בקטע הפרקטי כרגע.
עוד משהו, תזכרי שיש תקופות ויש תקופות. ואם זה קורס נקודתי, אז הנה עוד מעט הוא יסיים ויתפנה יותר, ואז הוא יוכל לעזור לך יותר. לא צריך להיבהל מתקופות מאתגרות, תזכירי לעצמך שזה עובר
ונקודה אחרונה שעלתה לי, נראה לי שהכי חשוב זה שתאמינו אחד לשני. מה זאת אומרת? מהדברים שלך נראה שלך קשה לקבל את זה שהוא כל כך עמוס עד שהוא לא יכול לעזור לך ולו קשה לקבל את שקשה לך עם הקטן ואת לא מצליחה גם לסדר את הבית בנוסף לכך. אבל, לא נשמע שאתם עצלנים, אני בטוחה שלשניכם באמת באמת קשה ושניכם הייתם רוצים למצוא פתרון שיתאים לשניכם. אז הבסיס זה להשתכנע ממה השני אומר ולא לערער על זה. אם הוא אומר שהוא עמוס מידי ולא יכול לעזור יותר, אז תקבלי את זה. אם את אומרת שאת מרגישה חנוקה וקשה לך להיות עם הקטן, הוא צריך לקבל את זה. לא משנה אם נראה לך שהוא היה יכול לנהל את הזמן שלו אחרת וככה להתפנות אלייך יותר, או שהוא חושב ככה לגבייך. מי שאומר שקשה, אז קשה. תאמינו אחד לשני, תזכרו שאתם בונים כאן משהו ביחד, זו לא תחרות מי עובד יותר קשה ומתוך הנקודה הזו תנסו למצוא פתרון שיתאים לשניכם.
בהצלחה!!
).
