בחדר לידה. פריקה.לקראת לידה שניה וחושבת על כך המון. כל פעם הדמעות מתחדשות ומרגישה צער וצביטה בלב.
אצלנו ממש ממש נהוג שהבעל לא יהיה בחדר לידה. בהריון הראשון היה לי קשה לחשוב שהוא לא יהיה איתי, אבל הבנתי שאין מה לעשות וניסיתי להתגבר. מאז הלידה כל פעם שחושבת על כך שהוא לא היה איתי, אני מצטערת מחדש. סוג של לא מצליחה להתגבר על זה. לא משנה כמה דיברנו. מרגיש לי ככ לבד. כאילו הוא היה בחוץ, עם ההורים שלו, אמר קצת תהילים אכל לא יודעת מה ו"בלופ" נולד לו ילד. לא יודע מה אני עברתי (חוץ מהסיפורים שלי), כמה כאב לי, מה הרגשתי, איזה לחץ היה כשהדופק ירד, ואיזו הקלה שלא הייתי צריכה וואקום. ובכלל, רגע ככ חשוב, הפכתי להיות אמא!! הוא הפך להיות אבא!! למה שהוא לא יהיה איתי ברגע המכונן והכל כך חשוב הזה? למה שאמא שלי וכל הרופאות והמילדות יראו את הילד שלו לפניו? אני כותבת ושוב בוכה על כך. אני יודעת שממש לא נהוג אצלנו, וזה ממש ברכה שהבעל לא יהיה בחדר לידה. אבל קשה לי. ועכשיו לקראת הלידה השניה הכל מתעצם. לא רוצה לעבור את זה שוב לבד. (ברגע הלידה עצמה לא זוכרת שכל כך הפריע לי שהוא לא נמצא. זה יותר הפריע לי כשחשבתי על כך לפני ואחרי. וזה היווה טריגר להרבה מריבות ביננו כי תמיד היה לי הרגשה שלא משנה כמה אדבר ואספר הוא לא באמת יודע מה עברתי בלידה, כי הוא לא היה איתי ולא מבין את הטראומות שאני נושאת איתי).
אנחנו במקום חזק וטוב בזוגיות. נתמודד עם זה.
אבל עדין לי עצוב. אני רןצה לידי בלידה את מי שהכניס אותי להריון.
אצלנו ממש ממש נהוג שהבעל לא יהיה בחדר לידה. בהריון הראשון היה לי קשה לחשוב שהוא לא יהיה איתי, אבל הבנתי שאין מה לעשות וניסיתי להתגבר. מאז הלידה כל פעם שחושבת על כך שהוא לא היה איתי, אני מצטערת מחדש. סוג של לא מצליחה להתגבר על זה. לא משנה כמה דיברנו. מרגיש לי ככ לבד. כאילו הוא היה בחוץ, עם ההורים שלו, אמר קצת תהילים אכל לא יודעת מה ו"בלופ" נולד לו ילד. לא יודע מה אני עברתי (חוץ מהסיפורים שלי), כמה כאב לי, מה הרגשתי, איזה לחץ היה כשהדופק ירד, ואיזו הקלה שלא הייתי צריכה וואקום. ובכלל, רגע ככ חשוב, הפכתי להיות אמא!! הוא הפך להיות אבא!! למה שהוא לא יהיה איתי ברגע המכונן והכל כך חשוב הזה? למה שאמא שלי וכל הרופאות והמילדות יראו את הילד שלו לפניו? אני כותבת ושוב בוכה על כך. אני יודעת שממש לא נהוג אצלנו, וזה ממש ברכה שהבעל לא יהיה בחדר לידה. אבל קשה לי. ועכשיו לקראת הלידה השניה הכל מתעצם. לא רוצה לעבור את זה שוב לבד. (ברגע הלידה עצמה לא זוכרת שכל כך הפריע לי שהוא לא נמצא. זה יותר הפריע לי כשחשבתי על כך לפני ואחרי. וזה היווה טריגר להרבה מריבות ביננו כי תמיד היה לי הרגשה שלא משנה כמה אדבר ואספר הוא לא באמת יודע מה עברתי בלידה, כי הוא לא היה איתי ולא מבין את הטראומות שאני נושאת איתי).
אנחנו במקום חזק וטוב בזוגיות. נתמודד עם זה.
אבל עדין לי עצוב. אני רןצה לידי בלידה את מי שהכניס אותי להריון.
)
