פורום הריון ולידה (עמוד 2004)

זה גם עם חיות ויש יותר מענה

וגם בזה יש המון המתנה אפילו יותר מתרפיה בבעלי חיים

הרבה פעמים הקשר עם בעל חיים כל יום שאתה אחראי עליו זה כבר בפני עצמו מאד מאד מוריד חרדה
וכמובן את יכולה גם בנוסף ללכת לטיפול ממוקד יותר

וטיפול יותר מקצועי אבל זה באמת רעיון לבנתייםלפחות לנסות..

בד"כ המינון ההתחלתי הוא שני כדורים - אבל שניים ביחד, ודווקא בערב.

אם לא מספיק מוסיפים עוד אחד בבוקר, ואם עדיין לא מספיק מוסיפים עוד כדור בצהריים.

זה כדור שיש לו השהיית פעולה, לכן אם את לוקחת אותו בערב כשאת הולכת לישון הוא מתחיל להשפיע רק למחרת בבוקר.

אם זכור לי אלה גם ההוראות בעלון לצרכן של התרופה.

והוא רשם טבליה אחת פעמיים ביום בלי הסבר מתי לקחת

גם ממה שהרופאה אמרה לי, גם מהעלון של התרופה וגם מהרוקחת,

שני כדורים ביום זה שני כדורים בערב, ולא אחד בערב ואחד בבוקר.

אבל תעשי מה שהרופא אמר לך

או שתתקשרי שוב לשאול.

והעיקר שיעזור עם הבחילות/ההקאות. אצלי זה ממש עזר.

וזה אמור להשפיע על בוקר ללא בחילות. אם הבחילות ממשיכות, להוסיף כדור אחד בבוקר ואם עדיין יש בחילות, להוסיף כדור רביעי בצהריים.
בדכ יש כמה ימים הסתגלות

ואז בהתחלה כן לקחת לפני השינה שזה בסביבות 12 וחצי רבע ל13

שמחה בשבילכם שאתם במקום הזה.

בהצלחה רבה

לא מקבל כסף חזרה על זה אבל זה מה שטוב לנו...
אנחנו לא היחידים

הם ישנים מ12 עד אחת וחצי
אז זה מסתדר

זאת בערך השעה שמשכיבים אותם לישון, אז את בעצם מוציאה אותה ומשכיבה אותה בבית.
מבחינתה זה לא משנה הרבה איפה היא ישנה..
אס לא ברור לי שיש כל כך הבדל בין אחת לארבע..

(אף ילד שלי לא היה במעון אבל ככה נראה לי.. יבואו מנוסות ממני ויגידו..)

עוד יותר גרוע...
אבל אני לוקחת ב2 וחצי - רבע ל3, כשהוא קם (בימים שאני נמצאת)

ותכל'ס עד רבע לארבע די לא עושים כלום...
קצת אוכלים, קצת משחקים, ממה שאני ראיתי זה היה זמן מרוח כזה.
אז אם כבר, עדיף להוציא מוקדם ולהשכיב בבית.

זו חוויה אחרת לישון בבית לעומת לישון במעון...

שינה זה משהו מאוד פגיע, וצריך להרגיש בטוח...אבל גם אף ילד שלא עוד לא היה במסגרת אז אולי זה באמת לא משנה

ואם לא, זו בעיה.
לפותחת, הולכים לישון בסביבות 12:30.
אז, כדאי להוציא לפני השינה או אחריה, בסביבות 14:30. לא תשלמי פחות, אולי בהתחלה עד שתסתגל את יכולה להוציא לפני השינה. וכשיהיה לה טוב במעון, אפשר להוציא אחרי השינה, ולתת גם קצת אויר לעצמך.

במעון מישהי אחרת משכיבה אותו וזה עם עוד ילדים, לי זה מרגיש השכבה מאוד "מוסדית" ואם יש אפשרות לקחת לפני עדיף בהרבה
גם להתעורר בבית או במעון זה שונה

הצינורית חסומה אם יש לך נקודה לבנה על הפטמה ככה הבנתי.

לגבי הדלקת
אם רוב התסמינים יורדים אחרי 24 שעות זה מצוין
תקחי אדוויל זה נוגד דלקת
ובטמבטיה תעשי הרבה עיסויים וסחיטות למרות שכואב
לי היו ממש כאבי תופת אבל אחרי יום וחצי זה עבר

כלומר, חוץ מעיסויים שאני מנסה לעשות. פשוט יעבור לבד? לא צריך עוד משהו לעשות?

בדלקת ל 24 שעות הראשונות
1. להוציא חלב באופן תכוף מהשד, על ידי הנקות מרובות/שאיבות, כל שעה וחצי לערך. חשוב להניע את החלב מהשד המודלק כמה שיותר.
2. לחמם בחום יבש (כרית שמחממים במיקרו או בקבוק מים חמים של פעם, או מקלחת חמה אם עוזר) לפני הנקות וטיפול בקור אחרי ובין הנקות ( קירור עם קרח, עטוף בחיתול בד. עם הפסקות כל כמה דק).
אפשר גם חום יבש בין לבין מה שמרגיש שעושה טוב.
3. לנוח ולשתות הרבה מים.
4. עור אל עור אם יש זמן....
5. לקחת אדוויל או נורופאן לפי התוויה רפואית ובאישור רופא, לוודא שאין בעיות ברקע.
6. במידה ותוך 24 שעות אין שיפור, לגשת לרופא ולבקש מרשם לאנטיביוטיקה (אוגמנטין/צפוראל)
אריאלה לוי, יועצת הנקה IBCLC

לי עזר להניק בתנוחת פוטבול וראיתי שאומרים לנסות לכוון את הסנטר של התינוק למקום שבו כואב (אם זה אפשרי כמובן). זה באמת מאוד לא נעים.. תרגישי טוב!

עברתי הרבה עם סתימת צינוריות.. לא תמיד רואים נקודה לבנה, וזאת סתימת צינורית ועד שיש נקודה לבנה שאז אפשר לפתוח אותה כואב מאד מאד!

 

אז..

כמו שגם כתבו - כותבת מנסיון שלי בלבד : 

אדוויל - גם אנטי דלקתי וגם מקל על הכאבים ורק אחרי שתקחי ויוקל לך תנסי לסחוט או לעסות (ממליצה במקלחת תחת זרם מים חמים... הרבה פעמים אצלי תוך כדי האמבטיה פתאום הופיעה הנקודה הלבנה ואז נסיתי לפתוח אותה)

בקבוק חם מאד עוזר, במיוחד שימי לפני שאת שואבת

וגם עיסויים שבאמת כואבים ואני מודה שהייתי מתייאשת מהם, בוכה ומתפללת לה' שיעזור. והוא עזר...

 

 

בהצלחה והרבה חיבוקים זה כאב לא מהעולם הזה!

 

 

 

יש נקודה לבנה שפוחתים אותה? זה לא יכול להשתחרר לבד?
כי אני לא רואה נקודה בכלל, גם לא באמבטיה...

תנסי לשנות תנוחות הנקה. סנטר לכיוון הסצינה. עיסויים. כרוב קצת. אם אין שיפור כנראה אנטיביוטיקה.

היתה לי גם דלקת ובמקביל פתחתי את הסתימות לבד... האנטיביוטיקה היא למנוע זיהום מהדלקת שאז ח"ו זה כבר מסתבך...

אבל מהניסיון שלי - ההקלה היתה מגיעה בדר"כ רק אחרי שראיתי סוף סוף את הנקודה הלבנה ופתחתי. 

ואז  - הכל משתחרר בבת אחת (יוצא חלב בלי שאת נוגעת בכלל...) וההקלה כל כך גדולה כאילו מעולם לא כאב לפני.

 

(דרך אגב אצלי הנקה לפעמים עזרה ולפעמים לא - בסוף הייתי עולה על זה שיש סתימה גם אם הוא לא אכל בנחת אלא כל שניה התנתק והוא צדק - היה חסר לו חלב כי הצינורית חסומה אז רק אחרי שפתחתי את הצינורית הבאתי לו לינוק)

 

כותבת לך בפרטי גם

למדתי את זה פעם מהפורום, וזה עבד נהדר:
להניח על המקום של הסתימה צמר גפן טבול באלכוהול כלשהו (רפואי / וודקה / עראק). זה מחמם את הסתימה וממיס אותה.
כדי שלא ישרוף, כדאי למרוח על העור, מתחת הצמר גפן, משחה סמיכה / וזלין / מרגרינה וכדומה.

אם לא עוזר ללכת לרופאה

לא רואה סיבה שלא.
ויש את כל היתרונות של חלב אם, שהם בכלל לא מבוטלים.
הכי הייתי מרגישה בנוח עם מישהי שאני מכירה אישית.
ואם היא הציעה לך.. תדעי שזה חסד גדול לעשות עם אישה שאספה באהבה מנות ולא היה לה שימוש בהן (נגיד אצלי הוא היה סרבן.. העדיף לאכול מוצקים במסגרת וכשחזרתי לינוק. בכאב לב זרקתי את מאגר המנות כי לא מצאתי למי לתרום)

ואין לי נסיון בכלל אבל למה לא בעצם? אם הקטן צריך את זה ואין לך משלך, אז זה מבורך, לא?

רק שהוא תכלס יותר אוהב את המטרנה😬🤦‍♀️

נגיד ריפלוקס, תינוק רגיש, פג. תינוק שמסתדר עם מטרנה והכל טוב איתו לא הייתי עושה את זה. מסייגת שבעבר כן לקחתי מחברה לתינוקת יונקת שלא הצלחתי לשאוב לב מספיק לשעות העבודה ולא ניסתה מטרנה. אבל זה היה מוזר כזה.

אלא אם אין שום ברירה אחרת

והקטן לוקח מטרנה כי הוא לא עולה במשקל בהנקה..

התינוק רק מרוויח מזה..

היתה תקופה שהתינוקוס לא היה רוצה לאכול, אפילו את המטרנה המיוחדת שהיתה לו.
הגענו למסקנה לנסות להשיג חלב אם ולתת לו, ומקסימום אם לא יהיה טוב נפסיק. אולי יהיה לו טעים והוא יאכל הרבה.
חיפשתי בשכונה אצלנו והביאו לי בכמויות.
הבאנו לו כמה ימים חלב אם, ולצערנו לא עזר, והוא המשיך לאכול את הכמויות המזעריות אז הבנו שאין מה להתאמץ להשיג וחזרנו למטרנה המיוחדת.

אישית לא הייתי רוצה לקחת, אבל ברור שאם אין ברירה אחרת אז השיקולים אחרים

ומנשקת את רגלי התורמת ומודה לה מיליון פעם על האוצר שנתנה

*יצא לי לקחת פעמיים*

במידה וזה ממישהי שאני מכירה..
אני מאמינה שהיא צריכה לאכול כמו שצריך בעיקר בהתחלה! אז מישהי שאני יודעת שלא מעשנת או שותה .. שלא תסכם את התינוק
אם זאת חברה שאני סומכת עליה אז כן בעיניים עצומות אפילו ואני לא נגעלת מהמחשבה .. הלוואי ואני הייתי יכולה לעזור במצב הזה!

יש מקומות בארץ שהקיטנה בגנים ובתי ספר חינם( גם אצלנו) ויש מקומות בתשלום.
זה לפי דרוג סוציואקונומי של העיר/ מועצה.

זה אחלה מחיר.
הייתי רושמת לקייטנה בלי להסס ובלי יסורי מצפון. ישארו לך עוד מספיק שבועות לעשות להם קיטנה ביתית ואת חייבת לאגור כוחות לקראת הלידה ואחרי השנה המשוגעת שהיתה.

בשביל הכוחות שלך. לא הייתי מהססת.

נראה לי פשוט מטורף להיות חודשיים בלי מסגרת

מסכנים הילדים זה נראה לי ממה עוול לילדים ולהורים העובדים שצריכים למצוא פתרונות כל שנה

וגם, כמו כתבו, 1000 שח לקיטנה לשלושה ילדים זה לא הרבה (כמובן, עבורך זו הוצאה משמעותית, אבל באופן "אובייקטיבי" זה לא יקר).

האמת שאצלנו עוד בכלל לא הודיעו כמההיעלה אבל ברור לי שלא יהיה חינם כי אנחנו גרים בעיר"עשירה" אז לרוב זה בסביבות 450 לילד הכי זול אחרי ההנחות שעושים..
לילד הגן יש,קיטנה או יותר נכון גן עד סוף יולי כי זה חנ"מ וזה ללא תשלום אז אותו ברור שאשלח אבל את יחדי הבית ספר לא בטוחה בכלל מה גם שהם מעדיפים להישאר בבית וגם זה יעזור לי עם בן השנתיים וחצי שאיתי בבית.
חוששת שעד אוגוסט כבר ישעמם להם ואני צריכה ללדת באמצע אוגוסט אז לא בטוחה שנעשה המון דברים באוגוסט..
בקיצור אין לי הרבה עיצות אבל אם אין שיקול כלכלי והקטן מאפשר לך לנוח( לי ממש לא מאפשר) אני חושבת שהייתי שולחת

והם לא יכולים לבטא את זה במילים גם אם מדברים טוב לגילם. אף ילד לא יגיד שהוא בוכה כי הוא מת מעייפות או מתחיל וירוס, במקום זה הוא יכול לבכות בהיסטריה או לדרוש דברים לא הגיוניים , אצלי חלקם ככה בכל אופן. משתפר עם הגיל. אם זה לא הכיוון, 5ז סליחה

מרגישה שהקושי שלה זה ביכולת לבטא את עצמה
היא לא יודעת בעצמה לפעמים
ולפעמים גם הקושי המילולי חוסם

האמת אני זוכרת שלבים כאלה של תסכול ובכי גם עם הגדולים יותר
רק שאצלה הכל יותר דרמטי כי יש לה משהו יותר דרמטי באופי בכללי

וואי באמת מאמינה שלאט לאט זה יתאזן

רק וואאאאי זה קשה

גם במשפחתון זה ככה ומזל שהמטפלת סבלנית

אני דוקא חושבת( גם כן מנוסה עם ילדים עם עיכובבשפתי) שכן יש מה לקחת לקלינאית הרי העניין הוא לפתוח אותה לאחרים.
נשמע שעיקר הקושי הוא לבטא את עצמה בשעת"לחץ" בשעההשל הצפה רגשית כלשהי או מול אחרים.
לא הייתי קובעת בכזו החלטיות שהיא לא תשתף פעולה
שווה לנסות ותאמיני לי שלקלינאית יש הרבה יכולת לגרום לילד לשתף פעולה בדרך שלה.
זה לגמרי חלק מהטיפול אגב.
אל תאשימי את עצמך על הקושי שלה כי נשמע שאת כל כך מודעת ועושה באמת הכל כדי שיהיה לה טוב..
לגבי מה שאמרת על הבכי דוקא לחוץ אותה לא תמיד נכון כי הרי זה לא שהיא עושה לך דוקא זה שפשוט קשה לה עכשיו להגיד את המשפט שהיא יודעת להגיד כי היא נורא נסערת/ פגועה / כל דבר אחר.
אז לא להיכנע לבכי אבל כן לשקף לה את הסיטואציה.
למשל נגיד היא בוכה אז אם את יודעת למה אפשר להגיד לה אני רואההשאת מאוכזבת או עצובה עכשיו אני אשמח שתספרי לי מה קרה. את משקפת לה את הרגש ואז יותר קל לה לסדר לך במילים את מה שקרה.
ואם את לא יודעת למה בוכה אז אפשר להגיד אני מאוד אשמח לעזור לך אם תספרי לי למה את בוכה/ מה את רוצה..
בלי להגיד לה שהיא צריכה לדבר במילים ואפשר גם בתור התחלה לנסות להציע מה מציק. את רעבה? עייפה וכו.. וכמובן הכי חשוב כשכן מסבירה את עצמה במלל להחמיא ממש איזה יופי איך היה לאמא כייף שהסברת לה מה את רוצה וכו..
ודבר אחרון זה לגמרי לגיטימי שילד עם קושי שפתי( ולא נשנה אם זה רגשי או לא) יחווה תיסכול שיגרום לבכיות כתוצאה מחוסר היכולת שלו להתבטא.
אחד הבנים המעוכבים שלי בהתחחה לא הפריע לו בכלל שלא מדבר אבל ברגע שרצה להסביר את עצמו ולא יכל הוא חווה תקוםה ממש קשה של המון בכי כתוצאה מהמחסום הזה ועכשיו כשהתקדם זה ממש השתפר פלאים עדין בנקודות קושי נורא קשה להבין אותו בגלל הבכי אבל משתדלים מאוד לתת לו את הזמן ואם מדבר לא ברור משתדלת להגיד לו בצורה מכובדת שלא הצלחתי להבין אבל בוא ננסה שוב כי אני ממש רוצה לשמוע אותו..וזה עובד
המון סבלנות בסוף זה עובר
בהצלחה

שאולי קצת יקל על שתיכן-

 

אולי להכין לה לוח עם תמונות (לוח תקשורת)- בתחום שנראה לך שאותו היא מתקשה לבטא במצבי עייפות/רעב/השלימי את החסר. אנחנו עושים את זה בעבודה עם התלמידים שלי, ולקחתי את זה גם הביתה- היה לנו לוח של דברים לאכול בבוקר. כשהן היו קטנטנות (יותר מעכשיו) הן היו חוטפות קריזה של רעב, ולא ידעו עדיין לדבר/להיזכר בהברה שמייצגת להן את המילה. הייתי מראה להן את הלוח ואומרת את האפשרויות והן היו בוחרות. 

 

אותו הדבר את יכולה לעשות עם פעילויות (לישון/לצייר/לטייל/לראות טלויזיה/לשתות וכד'), רגשות (כועסת, שמחה, עצובה, כואב לי וכד') וכו'- מה שנראה לך שישלים לה את החסר, את מה שהיא מתקשה להגיד.

 

 

 

 

 

לנחש עשינו עד כה..
לפעמים בסוף עלינו על העניין לפעמים לא -ואולי גם היא כבר התבלסלה ושכחה מה רצתה

אם היא היתה מדברת שוטף בכללי ורק במצבי לחץ לא מדברת אז לא היתי דואגת

הבעיה שבכללי יש המנעות מדיבור- אני לא חושבת שאין יכולת כי עובדה שיכולה לדבר במשפטים ויכול ה פתאם לשלוף לי מלא מילים אפילו מורכבות

באמת מנסה לדמיין איך תגיב לקלינאית
אבל אולי פשוט ננסה ונראה ואז נהיה חכמים יותר

ככה היא תתרגל לבטא את עצמה יותר ברור וגם אולי זה יעזור ליד אנשים אחרים. לדבר היא כבר יודעת, אין סיבה שהיא תשכח פתאום... גם הרבה יותר קל להגיד מלחפש ולהצביע בלוח אז כשהיא תרגיש יותר בנוח ובטוחה די ברור שהיא תעדיף לדבר.

יש שפה ויש שימוש בשפה

גם אם יש לה יכולת תחבירית לבנות משפטים, לא בהכרח היא יודעת להשתמש בהם כשצריך... (האם יש לה יכולת? זה כמה משפטים קבועים או כל פעם משפט אחר?)

כשאת אומרת הימנעות מדיבור - הקונוטציה היא שהיא בוחרת לא לדבר. לדעתי בגיל שנתיים הפרשנות הזו לא נכונה, היא משתמשת במילים כשהיא יודעת, וכשהיא לא מדברת זה כי היא לא מצליחה לשלוף/ לנסח מילולית וכו'.

אני חושבת שנשמע שבהחלט יש מקום לפנות לקלינאית. קלינאית טובה תצליח לגייס אותה, זה בודאי יהיה תהליך.

וספציפית לוח תקשורת זה רעיון ממש נכון, מחקרים מראים (וגם לגמרי הניסיון האישי שלי עם הרבה מאוד ילדים) ששימוש בלוח תקשורת אינו מעכב שפה דבורה אלא מקדם אותה.

אם באמת הקושי שלה להבין מה היא צריכה להגיד - תמונה תעזור לה, ובהמשך היא תשתמש גם במילים.

 

 

 

יש לוחות כאלה מוכנים?
אני אנסה בעז''ה
ןגם כן ננסה קלינאית גם לה
מקסימום אם זה לא יצליח אז לפחות נקבל אנחנו הדרכה ממנה- אז אין מה להפסיד

תודה רבה

פשוט כי את אומרת שהיא מאוד דרמטית.

לפעמים זה יושב על תחושה- ילד שמרקם מסויים מציק לו, רעשים מסויימים מטרידים אותו יותר מהרגיל, או מרגיש קור/חום בקיצוניות רבה מהאחרים- הוא ילד שמתוסכל כל הזמן (יש לי ילדה כזו), ולוקח דברים לא בפרופורציות כי הם באמת לא בפרופורציות אצלו...

ויש שיטות להרגיע את זה (מקלחת, מאוורר כשחם,להלביש בבגד ארוך אם זה מה שיותר נעים, לא לדבר אתו עד שהמצב משתנה ועוד), תרגילים, או לפחות להיות במודעות.

אני לא יודעת איך בודקים את זה בגיל שנתיים וחצי- אפשר להתייעץ עם רופא ילדים.

 

חוץ מזה את נשמעת אמא ממש מסורה ורוצה שיהיה לה רק טוב!

כל הכבוד

יש לי אחת שהיתה רגיהשה תחושתית לבגדים לתוויות ..
היא דוקא כלום לא מפריע לי
זה לא פיזי
זה יותר ויסות רגשי-לא חושבת שזה הזמן לאבחן כי זה גיל צעיר שהרבה םעמים יש בו עודף רגשות ותגובות..

אבל יש שם משהו
גם חברתית- היא לא הכי יודעת איך לתקשר- זאת אומרת ..בבית עם אחותה הן חברות טובות אבל במשפחתון ובחוץ- מתנהגת אחרת..

אוף פשוט מרגישה שגם היא אולי לא רגילה לגמרי ועוד ילדה עם טיפולים רגשיים ועוד שנים של דאגה של מה יהיה איתה

אוף

עכשיו כשקוראת שוב את ההודעה הפותחת
לא בהכרח היא מבינה שאת לא יודעת את מה שהיא יודעת
כלומר, מבחינתה, אם היא יודעת שהיא רוצה במבה, גם את יודעת את זה... ואז היא לא מבינה למה את לא משתפת פעולה. ולכן מה שאמרת שאת עושה, מסבירה לה שצריך להגיד לך, זה מאוד נכון.

אני ממש מבינה את התסכול. אמא יודעת ומרגישה הכי טוב לגבי הילדים שלה. אם את מרגישה שיש משהו כדאי לפנות להתפתחות הילד...

כאלה שראו הרבה ויש להם גם אינטואיציה...

את צודקת שזה הגיל לא להצליח לווסת רגשות

אבל אם את מרגישה משהו ולא יודעת להניח את האצבע- כנראה שיש איזה קושי.

את האמא ואת יודעת.

צריך להתייעץ עם מישהו, עם ראייה טובה.

 

הרבה הצלחה!

תנסי לחפש בגוגל
אני גם אחפש לך מאוחר יותר.

הבן שלי השתמש תקופה בלוח כדי לעזור לו להתבטא אבל גם כדי ללמד אותו אוצר מילים.
אצלנו זה היה באייפד שהשפיע את המשפט שאמר בעזרת התמונות ואז הוא למד בעצם גם איך להגיד.
וזה ממש לא עיכב להיפך זה קידם ועזר גם להפחית את התסכול של לא מבינים אותי וגם לימד אותו אוצר מילים..

ניסיתי לחפש אבל לא מצאתי משהו שהיה נראה לי מתאים לגיל שנתיים

אבל האינטרנט אצלנו יצא לנופש בסיני 😕

Log in to Facebook

זה הכי קרוב שמצאתי למשהו אפקטיבי.

פשוט תדפיסי תמונות של המאכלים שאוהבת ותדביקי עם סקוטש על בריסטול. יהיה הכי יעיל

ואת אמא שלה וצריכה לעזור לה.
היא מרבה לבכות מרוב תסכול.
לדעתי ומינסיוני עם עיכוב בדיבור, בגיל הזה לא כדאי לתת להם את התחושה שהם לא מובנים.
ולכן להגיד כל הזמן אם את רוצה את צריכה לבקש יכול לגרור קשיים בהמשך כי היא באמת לא יודעת לשלוף את מה שהיא רוצה.
זהמלר שהיא בוכה מתוך צומי.
מצד שני גם אי אפשר לנחש כל הזמן.
מה שאצלנו מאוד עזר זה לשאול שאלות מכוונות ולא ישר לנחש.
למשל לא לשאול את רעבה?
אחא לשאול זה קשור למטבח?
במקום את עייפה לשאול אם זה קשור לחדר שינה.
לא יודעת להסביר מה ההבדל אבל זה עבד כמו קסם.

ומה שעוזר הכי הרבה פעמים זה פשוט להסיח את הדעת. לא לתת לה להיכנס להיסטוריה.
למשל היא אומרת: אוצה אאאאאההה
ואת מנסה לנחש מה זה אאאאההה??
מה את רוצה עוגיה? רוצה מים? מקבלת לא ולא.
וואי תראי מה הולך שם על הקיר? מה זה? מי יודע מה זה?
עם ילדים נוספים זה בכלל עובד הם מיד נדלקים באים לראות מה זה על הקיר והיא רצה איתם.

פעם קרה לי מקרה שהוא תמצית העניין מבחינתי,
שבת אחת ירדנו כל המשפחה לגן השעשועים. הילדים היו רגועים הכל היה טוב.
בעלי אומר לי טוב אני חותך לבי"כ אספיק ללמוד משהו. סבבה.
כמה דקות אח"כ באה אלי הילדה: אמא, עוד אאההה...
ואני מנסה לתרגם לי בראש עוד מה היא רוצה?
עוד משחק? עוד בנדנדה? מנסה להריץ לי בראש כל מה שעשינו בשעה האחרונה שיכול לגרום לה לרצות עוד ממנו...
מנחשת ללא הצלחה. בשלב מסויים מרוב תסכול שואלת עוד עגלה? עוד פרה? כאילו בהכי המצאות.

הילדה מתחילה לבכות בהיסטריה ואני מחזיקה את הראש איך תמיד בעלי יודע להיעלם רגע לפני המשברים האלו...
טוב לוקחת אותה לטיול.. לאט לאט נרגעת אבל ממשיכה עוד אאהה עוד אאהה...
בשלב מסויים השתתקה ואז שאלה, אמא איפה אבא?
עניתי בבית כנסת.
למה?
כי הוא לומד תורה.
הקטנה (בצווחת ניצחון) אז גם אני רוצה!!!!!!

אללי- עוד אאהה זה ללמוד תורה!!
הייתי קופצת לחלל לפני שהיה עולה בידי לנחש.

ולמה אני מספרת את זה? כי כששיתפתי את הקלינית תקשורת היא חיזקה אצלי את ההרגשה שדווקא שהרפתי ולא ניסיתי לחלץ בכח את התשובה דווקא אז היא הצליחה "לחשב מסלול מחדש" וסללה דרך עוקפת כדי להסביר לי מה היא רוצה.
אם לא הייתי נותנת לה את ההזדמנות "לצאת מזה" לא בטוח שהייתה מצליחה לגייס בעצמה את הדרך היצירתית שבסוף הביאה אותה למובנות.

ממליצה לך ממש להתייעץ עם קלינאית תקשורת, שלא להעצים את התסכול שנוצר מחוסר יכולת לתקשר נורמלי.

בהצלחה!

אני הרבה פעמים מושיטה יד,
כדי שתיקח אותי למה שהיא רוצה.
זה בד"כ מרגיע כי היא מרגישה שאני מבינה אותה, וגם באמת עוזר (לרוב) למצוא את מה שרצתה.

הפסיקה היותר מקובלת העא שההתקנה לא אוסרת וב48 שעות אח"כ זה דם פצע (את יכולה לקרוא בשו"ת של הרב קנוהל, אם אתם פוסקים לפיו)

אבל- יכול להיות שדרך הפסיקה שלכם שונה.
איך אתם פוסקים בד"כ?
ספר?
רב?
צריך לבדוק

בכ"מ סביר להניח גם אח"כ עוד יהיו קצת כתמים אז צריך לרענן הלכות כתמים ולדעת להיזהר

מנסה הומאופטיה.
למרות שאני סקפטית בענייני הומאופתיה אפשר לומר שראינו עם זה שיפור עצום. ממצב של בכי כל הלילה וגירודים למצב של שקט מוחלט . עכשיו זה התחיל לחזור בקטנה ואנחנו חוזרים להומאופתיה. נקווה שלא יחזור.

לך בפרטי

הם מומחים באסטמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) וידעו לייעץ לך לדעתי יותר טוב מרופאים כי הם ממש מעודכנים בכל החידושים בתחום הזה..

בסוף עזר לנו ללכת לשאול זוארץ בירושלים.
עשה דיקור שמותאם לקטנטנים והמליץ על תזונה מסויימת.
נעלם לבלי שוב

את כל היום בבית עם השגרה, המתישה והשוחקת, של הבית, מטבח, ילד, בישולים וארוחות, כביסות?

אני בדיעה שלטובת הבריאות הנפשית - צריכים עיסוק שנעים לנו בו, שמאתגר ומעניין אותנו, לצאת לעבודה שיש בה סיפוק וכייף לקום בבוקר, להתלבש, להתאפר, להפגש עם אנשים.

לתקופת המניעה אפשר התקן לא הורמונלי, כל השאר זה הורמונים שאין איך להתחמק מהם. אפשר לא להניק ואז נשאר ההורמונים של ההריון וזהו.

אבל ברור שצריך גם לעבוד על זה 

לדוגמא להשתמש במניעה לא הורמונלית

 

וכן לשים לב לעבוד על זה להיות יותר רגועים.

נהיית שפויה ונזכרת בעצמי של פעם.
תענוג.

אבל לא בטוחה שזה נכון.

לפי התפיסה שלי, יכול להיות שההורמונים מעלים את הסבירות שנתנהג בצורה מסויימת, אבל זה לא **מחייב** שנתנהג ככה.

לצורך הדוגמה, אחרי החתונה גיליתי שאני כעסנית ומתרגזת בצורה מהירה. האם זה יכול להיות קשור להורמונים / הריון / מניעה וכו'? יכול להיות.
אבל זה לא מסיר ממני את האחריות להתנהגות שלי.
אז יכול להיות שיהיה לי יותר קשה לעבוד על עצמי, כי ההורמונים משפיעים על מצב הרוח, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד על עצמי ולהשתפר.
אני אישית לא תולה לרוב את מצבי הרוח שלי ואת ההתנהגויות שלי ההורמונים, אם עשיתי משהו לא בסדר, זה אחריותי המלאה. ואחריותי מלאה להשתפר.
למשל כדי שאכעס פחות, הלכתי לאימון אישי כדי ללמוד איך להגיב ולהיות נעימה יותר. עזר פלאים.

אני לא אומרת שאין השפעה בכלל, אלא שיש לנו אפשרות למתן את ההשפעה הזו, גם אם זה יצריך מאיתנו עבודה עצמית

הרבה זמן לא שמעתי מישהי בדעה שלי...

ובכל זאת, לפותחת - זה באמת קשה כל ההורמונים האלה. יודעת על עצמי שבאופן כללי הם לא משפיעים עלי בצורה קיצונית. מה שכן, עברתי ממניעה הורמונלית להתקן לא הורמונלי נטו בשביל להרוויח חזרה את בעלי (החשק שלי היה ברצפה...). וגם, תשקלו אם למנוע ליותר זמן בין ההריונות (או לפחות עד ההריון הבא) כדי שתהיה תקופה שהיא בלי הריון ובלי הנקה.

תודה יקרה!

ברצינות לא התכוונתי להתייעץ, רק לשמוע אם אני לא היחידה 😅

אבל בהחלט מתכוונים למנוע לתקופה ארוכה ולא הורמונאלי 💞

ברור שאת לא היחידה!!
זה שהדלת של השכנים סגורה ואת לא שומעת את הצעקות ואת העצבים שם (או שכן 😖), לא אומר שהם לא קיימים🤣

וואלה צודקת. נקודה למחשבה

לפחות על זה יש לנו שליטה😅

קודם כל מניעה לא הורמונלית.
בשום אופן אני לא מוכנה לעשות את זה לעצמי.
מעבר לזה כשאני בימים לפני מחזור אני מזכירה לעצמי דבר ראשון שהולך להיות לי קצת יותר קשה בימים אלו, ואני ממש מדברת ומזכירה לעצמי וכדאי מתעצבנת על משהו אני נושמת עמוק יותר, עוצרת יותר, נכנסת לחדר לרגע.
זה כמו למשל שאם אני בדיאטה והולכת לאירוע אז אוכל קודם בשביל לעזור לי שלא אוכל בלי חשבון וכו.

דבר שני אני גם מזכירה לבעלי, אני במחזור, אני רגישה יותר עכשיו, אני עצבנית יותר, והוא גם מנסה להפחית התנגדויות ולאפשר לי מעט יותר מנוחה כמה שאפשר.
ועם הזמן זה נהיה רוטינה, ומסתדר יותר, ואם יש פשלות מדי פעם זה גם בסדר. אנחנו אנושיים.

חיבוק❤️

במאמר מוסגר לי לקחיה של תוספי תזונה כגון אומגה שלוש ובי12 מאד עוזרת לאיזון. זה לא המלצה רפואית כמובן אבל אני קראתי וניסיתי על עצמי ולי זה טוב.

כן, יש נשים שחיות נורמלי.
ההשפעה של ההורומונים עליי קטנה יחסית.

התקופה של המחזור היא תקופה קצת יותר מאתגרת נפשית אבל לאו דווקא בגלל ההורמונים, אלא יותר בגלל הכאב וההתעסקות שמתלווה לימים האלה.

מניעה הורמונלית הייתה לי סבבה לגמרי, ולא הרגשתי הבדלים משמעותיים בין התקופה עם הגלולות לתקופה בלעדיהם (לא בחשק המיני, לא במצבי רוח וכו')

ההריון ב"ה עובר די בסבבה, אני כן בוכה ממש מהר, אבל הייתי בכיינית גם לפני.
אין לי חשקים מטורפים, אין לי תנודות במצבי רוח.
כן היה שינוי בחשק בתחילת ההריון וכמובן עייפות מטורפת כל הזמן.

הנקה עוד לא חוויתי אז לא יכולה להגיד😅

אז כן, יש נשים שמסתבר שמושפעות פחות משינויים הורמונליים

(נכון עכשיו עם כל הפתיחת פה הזאת אני הולכת לחטוף דודא מטורפת למשהו, להזיע מחום הורמונלי ולחטוף קריזה על בעלי ברגע שהוא יחזור הביתה??)

מה שכן, מצטרפת לנאמר שעם כל הכבוד להורמונים (וכבודם במקומם מונח) אנחנו צריכות ללמוד לשלוט בהם ככל האפשר ולא לתת להם לשלוט בנו.

כי להיות עם הורמונים כשאין לך את העומס של האמהות, ברור שההשפעה לא ניכרת.

ההשפעה היא משמעותית כשאת על כלום שעות שינה, רעבה, טרודה, ומג'נגלת...
ההורמונים חוגגים ככה גם מבחינה פיזית פשוטה.

ועדיין, צריך להתמודד
אבל זה מאוד מאתגר - אולי ה-אתגר האמהי...

נראלי שזה יותר השינה, הג'ינגול וכו' מאשר ההורמונים.

חוסר שינה משפיע עליי יותר מכל סיטואציה אחרת.

לא יודעת אם זה נכון להשליך על ההורמונים.

ויש תופעות הורמונליות שהם אובייקטיבית מההורמונים, כמו תופעות לוואי מסויימות של גלולות, חום הורמונלי בהריון, חשקים לדברים שאותם אני לא חווה, ולכן אני מרגישה שעליי התנודות בהורמונים פחות משפיעות.

אבל אחזור לעדכן כשיהיו ילדים בעז"ה

למדתי פעם אצל מישהי מ-ד-ה-י-מ-ה על ההשפעות של ההורמונים עליה.
אני לא אדע להסביר טוב כמוה אבל מנסה:
מה שהיא אומרת זה שההורמונים אכן משפיעים עלינו אבל הם מזמינים אותנו לשיח ועבודה פנימית מסוג שוה בכל שלב של החודש..

אני לא ממש זוכרת ולא יודעת איך להסביר יותר מזה..

אני יודעת שהיא עובדת עכשיו על ךבנות קורס דיגיטלי בנושא הזה.

אם זה מעניין מישהי תפנו אלי בפרטי ואקשר אתכן אליה..

שבימים שלפני שקיבלתי מחזור ראשון

אחים שלי חטפו צרחות עלללל מפחיד להזכר בזה....

שקיבלתי אמא שלי אמרה לי 'זוכרת כמה היית עצבנית בימים האחרונים?

זה בגלל זה,אז תזכרי עכשיו כל פעם למה זה ותזכרי גם שיש זמן שאת צריכה יותר לשלוט בעצמך'

 

לא שזה קל גם ככה,
אבל הרבה יותר טוב.
וההנקה לא משבשת אותי (לדעתי )
ובזמן מחזור אני אומרת גלויות שביומיים הראשונים אין לי כח לאפחד
מגישה לילדים את האוכל הכי פשוט שיש, לא יושבת איתם
ולרוב גם בוחרת לעבוד עד מאוחר בימים האלו.
לא מרגישה שזה מחרפן לנו את הבית.
הריון ולידה זה משהו אחר אבל אין לי אפשרות להיות לא הורמונלית, מה נעשה.
עושים הכל כדי שלכולם יהיה כמה שיותר טוב אבל יש מחיר לכל בחירה.
אנחנו גם מרווחים בין ההריונות. מעולם לא חלמתי כל משפחה של יותר מ5-6
אבל גם אם כן, למדתי שעדיף משפחה יותר קטנה ושמחה ומאוחדת ושארגיש אני, מאשר המאבק הקיומי הזה.
ולומדים עם הזמן לזהות טריגרים, לא לוותר על מנוחה והפוגות וחיזוק הזוגיות וכו' שמהווים יסודות יציבים בחיים שעומדים גם בפני סערות הורמונליות (מה שלא היה בשנים הראשונות לנישואים שהיו סופר מאתגרות מהבחינה הזאת)

האמת שיצא קצת כבד מידי 🤭
לא התכוותי לתרץ את עצמי ולתלות הכל בהורמונים,
אני כבר שנים בעבודה-עצמית רצינית

רק תיסכל אותי פתאום לקלוט
שאני אשכרה הולכת להיות עוד כמה שנים ככה הורמונלית,
עם מצבי רוח לפה ולפה,
בקושי מבינה את עצמי, למה אני עצבנית היום ולמה אין לי סבלנות

אהבתי את המחשבה על אימון אישי
זה ממש רעיון!

ומניעה הורמונלית- ברורררר שלא!!!! נבררר!!
רק תיארתי מצב בנקודת זמן מסויימת בחיי, שכן לקחתי מניעה הורמונלית
ובלי נדר אני לא חוזרת לזה לעולם!

רק באמת עניין אותי אם עוד נשים חוות את התסכול הזה
מחיי- הורמונים- מתמשכים,
ואיך אתן מתמודדות עם זה

בכללי בכלל לא טיפוס שמתעצבן, אני זוכרת שפעם כן הייתי מתעצבנת אבל לא יודעת מה בדיוק השתנה

ודווקא ניסיתי לחשוב על זה לא מעט

 

קורה לפעמים שמרגישה יותר סערת רגשות אבל ברגע שאני מבינה שזה מהורמונים זה מיד נרגע, אני בעצם מבינה שזו לא אני ואז אין מה שמחזיק את זה.

אחרי הלידה היו פעמים שהרגשתי סערת רגשות אבל זה לא כלל עצבים, אלא התפרצות של רגשות אושר.

אני זוכרת ששכבתי בלילה בבית חולים לבד והרגשתי בשמים מרוב אושר

מאז ומעולם לא הרגשתי שונה בזמן הוסת. וגם שלקחתי גלולות לא הרגשתי שהשפיע עלי במצב רוח... וגם עכשיו בהיריון לא מרגישה שינוי גדול. לדעתי זה תלוי באופי, אני באופי שלי לא בן אדם מאוד עצבני ודרמטי, אז מאמינה שזה קשור.. 

ובכל זאת כשההורמונים חוגגים, אז גם אני...... 🥴

אבל אז הגיע ההיריון וגיליתי שלא. ואחרי הלידה לקח לי חודשים להתאזן מבחינת מצבי רוח, והגלולות בטח לא עזרו. וגם התינוק שלא ישן כל כך.. ועכשיו היריון שני ושוב פעם. רק הבוקר התחלתי את היום כמעט בדמעות כי אין לי כוח לחזור לעבודה אחרי שבת, לא בקטע שרע לי, סתם הורמונים שמקצינים כל סיטואציה. ואז דמעות ממש מסתם איזה שיר קצת מרגש שנדלק בדרך. בקיצור גם תוהה איך חיים ככה עם כל הבלגן של ההורמונים.

סליחה
איזה קשה! מקווה שי,תדר לך בקרוב
בכללי אני מאמינה שעם הזמן, וההריונות, לומדים להתמודד עם זה!
אבל עדיין, אין אפס, זה תמיד מאתגר 😔

אני לדוגמא עצבנית בשבוע שלפני מחזור.
שזה אומר שההורמונים צונחים...
במחזור ההתעסקות מעצבנת
אבל בעיקר עייפה...
בעיקרון הגוף שלנו חלש או עצבני
דןוקא שההורמונים צונחים

ואז- מה?
מה את עושה עם המידע הזה?
זה עוזר לך להתמודד?

אני יודעת שאני יחזור לעצמי לקראת הביוץ

לא מרגישה שהמניעה/מחזור משפיע עליי
כנ"ל בהריונות אני מתעצבנת טבעי😜

כשהבת שלי הייתה תינוקת פיצית העקיצות היו ממש נראות כמו נקודות חן..

קצת כמו המנגיומה. לפעמים יוצאת אחרי כמה שבועות מהלידה.

זה גדל ולפעמים לא. אני אישית לא הייתי הולכת לרופא על נקודה קטנטנה.
גילוי נאות: לא טיפלתי בכתם גדול שיש לבת שלי. זה מתבהר עם הזמן וקטן. אבל יש הרבה שמטפלים בתרופות למינהם.

3 תנועות בחצי שעה. זה המעקב.
מעבר לזה להיות עירנית למצבים חריגים מדי.
זה תקין שיש ימים לפה או לשם,
אבל אם כל הזמן יש סוג מסויים של תנועות ויום אחד משהו שונה, כדאי לוודא שעושים את המעקב לפי הספר.

הרגע ראיתי ממש את הבטן זזה ומתעוותת.

תודה אבא שבשמיים תודה!!!!! אני עם דמעות

אם אני לא טועה כתבו פה שזה משבוע 28 רק..

אבל באינטרנט כתוב מ25🤔

אני לא זוכרת מה האחות אמרה, עבר הרבה זמן 😅

היא טוענת שזה לא הגיוני משבוע 24, כלומר כמעט 3 חודשים לשבת כל חצי שעה ולבדוק שיש לפחות 3,4 תנועות.
לגישתה אם מרגישים בכללי, מעולה והמעקב צריך להיות כשלא מרגישים חלילה. אז צריך לשכב על הצד, לאכול משהו מתוק, ולבדוק את מספר התנועות

אף אחד לא אומר לבדוק *כל* חצי שעה, אלא 3 פעמים ביום, מינימום של 4 תנועות בטווח של חצי שעה.
אם ספרת 4 קודם, לא צריך להמשיך חצי שעה.
וברור שמי שמרגישה חופשי כל היום לא צריכה לספור.
ההנחיה מיועדת למי שפחות מרגישה באופן כללי, או למצב שבו היה לך יום עמוס ולא שמת לב אם יש תנועות.

היא התכוונה שבודקים רק אם פתאום חלילה לא מרגישים
אבל זה לא משהו שצריך להעסיק בשגרה

ליווי הריון ולידה, את יכולה להתייעץ עם רופא משפחה או רופאת נשים.
בעיקרון גם לי יש וזה בעיקר מרזה תאכלי דברים כמו אורז, פריכיות, מהימים, בננות

לק"י

לא חושבת שלכולן.
אחרי הלידה זה מגיע בטוח. ולא חושבת שיש נשים שהחזה שלהן לא תקין להנקה (גם מי שאין לה פטמות בולטות מספיק, יכולה להניק עם אמצעים שונים).

בקיצור, לא הייתי מטרידה את עצמי במחשבות שווא

זה נקבוביות קטנות.

לא רואים את זה.

אבל יכול לצאת חלב.

וזה יוצא מכמה נקודות.

 

 

הגיוני לחשוב על זה, זה באמת נשמע מוזר.
בבית חולים יש יועצות הנקה שיוכלו לעזור לך במידה ותסתבכי.

יש ספר, לא זוכרת את שמו, אולי מפגש הכנה עם יועצת הנקה, אם זה חשוב לך.. למידה מראש כשאת יותר פנויה של העקרונות תעזור לך להנקה טובה בעז"ה.
יש מה לדעת כדי להמנע מטעויות של התחלה שיכולות לחסוך בעיות...

ועד לפני חודשים מעטים היתה לי תחושת דחייה פיזית מהמחשבה שאני אניק.
לא יודעת בדיוק איך התחושה נעלמה, ויכול להיות שהיא עוד תחזור.
אבל בכל מקרה, אני הולכת לקורס הכנה ללידה אצל דולה שמאוד טוב לי איתה, והיא גם תלווה אותי בלידה ותדבר על הנקה, אז מקווה שדברים יסתדרו, לאט לאט.


חוץ מזה, יכולה לומר מהניסיון של אחיות שלי: לפחות אחת מהן ממש התקשתה עם זה אחרי הלידה הראשונה, ןדי התביישה, ואחרי הלידה הרביעית היא לגמרי נינוחה עם זה.

אצלנו כולם סביבי הניקו, וגם ידעתי תיאורטית שזה מה שקורה, ועדיין זוכרת את ההלם שלי בחדר לידה כשפתאום אשכרה יוצא מהגוף שלי חלב

 

לרוב המוחלט של הנשים אין בעיה בייצור החלב ובהנקה, לכן ממש לא הייתי דואגת מזה מראש. כנראה שגם אצלך זה תקין.

אין חור, החלב יוצא דרך הרבה נקבוביות קטנות בפטמה, לא רואים אותן.

החלב מגיע ממש אחרי הלידה, ויש כאלו שכבר בהריון מתחיל לטפטף להן. אבל גם אם לא יוצא כלום בהריון זה ממש לא אומר על מה שיהיה אחרי הלידה! פשוט אצל חלק מהנשים זה ככה ואצל חלק אחרת.

 

ובכללי, ממליצה ללכת לקורס הכנה ללידה טוב. אמורים להסביר שם גם על הנקה. הכנה טובה מראש יכולה מאוד לעזור בתחילת ההנקה.

 

ועוד דבר, באמת עכשיו זה נשמע ממש מוזר והזוי, אבל בפועל כשנכנסים לזה זה הופך לטבעי. הנקה היא פלא בהצלחה!

איזו מסירות לתורה, איזו אכפתיות מבעלך! את מפעימה!
הלוואי שה' ישחרר לכם בקרוב מאוצרותיו הרבים 💞

לא פשוט בכלל מה שאת עוברת, את גדולה מהחיים!

תהיה חזקה .. אני כאן בשבילך !!
❤️❤️

רוצה להגיד לך שאני מעריצה אותך, בעלי היה אברך כשנתיים וזה הכי לא פשוט שיש, ועוד לעבור מסלול של מקבע בצהל לבית מדרש, שינוי עצום שבטוח שאת הכן שעליו הוא נשען בתור אשת הבית!!!
רוצה לשתף אותך שאנחנו גם בקושי כלכלי לאחרונה, בעלי מפרנס יחיד ואני בלימודים תובעניים, וזה כל חודש מחדש להתפלל להשם לצלוח את העשירי לחודש בנחת כי תשלומים תמיד יש עד כמה שמנסים להצטמצם, מה שלי עוזר לחשוב ברגעים אלו זה שזה זמני ובעזרת השם יתברך בהמשך נתייצב כשאמצא עבודה, הבעיה היא שלפעמים דאגה כלכלית משתלטת לנו על הביטחון בבורא עולם, ואז אנחנו שופטות את עצמנו למה ואיך זה קרה ולמה בכלל אני דואגת,
אפשר פשוט לקבל את המקום הזה ולהבין שזה לגיטימי לדאוג לפרנסה, אבל לשאוף לא להיות שם ומתוך כך לצאת מהמעגל הזה,
אני גם מוצאת לעיתים את עצמי בימים שקשה לי להתפלל ואפילו חושבת (חס וחלילה) מה זה כבר יעזור??
אבל זה היצר הרע, אנחנו שוכחים בעיניים האנושיות שלנו כמה גדול כוחה של תפילה,
את גרה במקום ללא תעסוקהצ?? תסמכי על השם ותבקשי ממנו שימצא לך!! את יודעת כמה שכר ואהבה יש לך מאת השם על כך שבעלך לומד תורה?? זה הדבר הכי מדהים בעולם אני מעריצה אתכם באמת.
ולגבי הטיפולים מאחלת לך שיהיה במהרה ובקלות ושהשם ישלח לכם מאוצרות מתנות ידיו גם ילדים צדיקים בקלות וגם שפע פרנסה!!
את נשמעת אם ורעיה מהממת

יש לי כמה רעיונות פרקטיים, לא יודעת אם רלוונטי לך ולמצב שלך אבל אולי..
אולי אפשר לפתוח את ההידבקויות בהיסטרוסקופיה ניתוחית? שאלת? נראלי שוב בירור. יש לך איזה ביטוח משלים? פרטי? כי זה יכול להוזיל עלויות של תרופות.
הרבה הרבה בהצלחה! ושוב חיבוק!

מה עם לפנות לארגון בוני עולם שמסייעים כלכלית לזוגות מאותגרי פוריות? רלוונטי עבורכם? חיבוק גדול גדול..
ועוד משהו, מה עם לשקול חזרה למרכז למקום בו תוכלי להתפרנס בנחת?

קיבלתי את החיבוקים  וחימם את ליבי לדעת שיש אנשים כאלה טובים בעולם ורק רוצים לתמוך ולעזור

כל כך עוזר תודה לכל התגובות המושקעות מלאות הלב שלכן..

 

 

לגבי ההצעות שעלו:

 

היסטרוסקופיה עשיתי לא מזמן , ורוב הרופאים לא ממליצים על זה במקרה שלי

והאמת שדיי מרגישה שהגוף שלי סחוט מכמות הניתוחים והבדיקות הפולשניות שעברתי בשנתיים האחרונות

ואני לא מזכירה את הניתוחים קיסריים שהיו צפופים 

 

עם בוני עולם כמובן שדיברנו... לצערי אין סיבסוד לילד שלישי ומעלה

ואנחנו עם הסקאלה המבורכת הזו.. ( יש שני אוצרות בבית)

 

 

 

 

ממש קשה לעבור פרוצדורות פולשניות שכאלו..
יש חי כמה הצעות פרקטיות.. אבל תכתבי אם בא לך לשמוע כי לא בטוח שזה מה שאת צריכה עכשיו

אז את צריכה כסף לטיפולים ואת רוצה שבעלך ימשיך לשבת וללמוד, מה שאומר שאת חייבת למצוא עבודה ועוד דבר, גם להיעזר במידת האפשר בארגוני חסד, משפחה, וכו במידה והמשכורת מהעבודה חא מספיקה לחסוך לטיפולים. בעיניי זה גם עניין של גישה, אם את מאמינה בלימוד תורה של בעלך ובזכות של אנשים טובים לעזור לך בעקבות כך..
ואז צריך לחשוב מעשית האם יש התכנות למצוא עבודה מכניסה ומספקת באיזור המגורים שלך, ואם לא אז איפה כן.. וברגע שתמצאי עבודה אז במידת הרצון והצורך אפשר לפנות ליד אליעזר או לחסדי נעמי ולקבל תלושי קניות למזון וכו וכך אפשר לחסוך לטיפולים.
ועוד דבר, אפשר להחליט שכרגע לא מתאים הסטרס הזה, מקפיאים את הטיפולים ואת גיוס הכסף להמשך..
או לחשוב האם יש עוד משהו שבעלך יכול לעשות.. לשלב עבודה ביחד עם הלימוד כמו ללמוד עם נערים או להכין ילדים לבר מצווה או לקרוא בתורה בשבת בבית כנסת תמורת תשלום.
בהצלחה רבה רבה!

שולחת הרבה חיבוקים וכח. אני חושבת שבמקומך הייתי מחפשת עכשיו עבודה לרגע של סוף האבטלה. תמיד צריך מטפלות אוהבות למעונות וסייעות לגנים. זו לא עבודה קלה אבל זו עבודה עם המון סיפוק ונתינה והשפעה על נשמות רכות. אפשר גם להיות סייעת רפואית לילד שזקוק. זה מן הסתם לברר לספטמבר. מכירה נשים שמחפשות עוזרות משק בית לעבודות קלות של כביסה, כלים, איפוס בשעות בוקר שקטות. לעבוד בחנות. גם אם העבודות הללו לא חלום חייך. זה כסף. והוא לא יצנח אליכם משמיים. במקביל כמובן תמשיכי ללמוד ולחפש בתחומך. בלי קשר בהחלט נשמע שאת חייבת אוויר. מה עם לקחת בוקר אחד. השבוע. שבוע הבא. ולנסוע לבד לשבת ליד הים או במקום אחר שעושה לך טוב לנפש. לשחרר קצת??
לגבי דיאטה. זה באמת קשה כ''כ. בעיקר כשמצב הרוח בדאון. אולי קצת הליכות? עם מוזיקה? חברה? טוב גם לנפש.
לגבי קרבת ה'. איתך. מאוד קשה. לא שזה מנחם אותי בחוסר התחושה אבל בפועל את מגדלת ילדים. את מנסה להיות רעיה טובה לבעלך כמיטב יכולתך גם אם את בתקופה קשה. את מוסרת את נפשך על התורה שלו. את רוצה להביא עוד נשמה לעולם ונלחמת. מה יותר עבודת ה' מזה????? ברור שיותר נעים להרגיש קרבה אבל גם אם הנפש חסומה ולא מרגישים זה לא מוריד מכל העבודה שהיא ממש עבודת ה' נטו. בדיוק מה ש-ה' רוצה ממך.
חיבוק ובהצלחה רבה

איזה תגובה במקום.. באמת באמת שלא הסתכלתי על זה ככה,  שכל התקופה הקשה הזו היא באמת עבודת ה' בפני עצמה

 

עזר מאוד ונותן כוח להרים את הראש קצת

הרעיון לנסוע לים לבד נשמע מעולה אני באמת צריכה לעשות את זה

כל כך אוהבת את הים!!

 

תודה אהובה !!

לא לגמרי, אבל יש נקודות משיקות , אני חושבת שמה שאת צריכה כרגע זה רק למצוא עבודה חדשה. זהו. לשכוח מהכל, אפילו כל עבודה שהיא, מאוד יכול להיות שלהיות עסוקה ולהתלבש, ולצאת להיות עם אנשים ברמה שלך, הכל יעזור לך נפשית ואני בטוחה שגם תצליחי לרדת במשקל, בטח אם את לא שמנה וזה רק קילו פה, קילו שם. בלי לחץ, חפשי עבודה, זה מה שאת הכי צריכה עכשיו. אחר כך, תחשבי על טיפולים, דרך הקופה כמובן, (למרות שאני חושבת שטיפולי פוריות באופן פרטי, כמה שזה יקר, זה יכול בסוף לחסוך מאוד, הרוגע הנפשי שזה נותן, לי אישית לפחות, שווה את הכסף, והכל עניין של סדרי עדיפויות.. אבל זה נושא בפני עצמו ולא קשור עכשיו) ומי יודע אולי ילך לך על הטיפול הראשון בעז"ה והלוואי.. ואז אין בעיה רצינית של כסף וגם לא תאמיני מטיפול אחד (נוזלים זו התנפחות נקודתית שלא נשארת..)כל עוד הגיל שלך לא מאיץ בך, אני לא רואה דחיפות בלהתחיל טיפולים לפני מציאת עבודה. גם מבחינה טכנית- מימון שלהם, וגם מבחינה נפשית, את לא תהיי רגועה. תתחילי עבודה, תראי נוכחות, כמה חודשים, ואז תתחילי, אני חושבת שבסוף זה לא נורא כמו שזה נשמע, זה לא חיסורים מטורפים בדרכ, יכולה להגיד לך שחודש שעבר עברתי טיפול והחסרתי מהעבודה יומיים בלבד, איחורים של הבוקר אפשר אצלנו להשלים, או לצאת מאוד מוקדם לבית החולים ואז לא מאחרים..
בקיצור יצא לי מבולגן ממש אבל מקווה שהבנת את העיקר ואת רוח הדברים.. בהצלחה והרבה כוחות יקרה!!

לא ממש מוצאת.. אבל כן צריכה לתת על זה יותר פוש

באמת קשה להיות שנה בבית לבד..

יש לי חברות ב"ה , אבל זה ממש לא דומה..

 

למרות שכל כך רציתי להיות עם הילדים בחופש....

 

 

לגבי זה שלהתחיל רק אחרי מציאת עבודה, זה כנראה הכיוון, והוא באמת נשמע הכי מתאים

לא אעמוד נפשית בלחץ של גם וגם

מה גם שבאמת כרגע אין לי איך לשלם על טיפול

 

 

תודה רבה  יקרה שאת על השיתוף האדיב והמועיל!!

3>

 

ורק אחכ לחפש עבודה, מה שעושה לך טוב.. הנקודה שלי היא יותר: תסדרי לעצמך, אל תעמיסי על עצמך, אל תיכנסי ללחצים של גם וגם וגם.. תגידי לעצמך אני עכשיו חודשיים בבית בשמחה, מי שעזר לי עד עכשיו יעזור לי הלאה , אחכ או תוך כדי מחפשת עבודה ומתחילה לעבוד, אחרי כמה חודשים אני עושה כך וכך, נכון שאנחנו רק משתדלים והקב"ה עשה עושה ויעשה, אבל העשייה והתכנונים שלנו מרגיעים אותנו, כי זה באמת הדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו. אומרת לך כי זה מה שעוזר לי, וזה מה שאומרת לעצמי, ברגע שאני מתחילה להרגיש שאין לי אויר לנשום מרוב מחשבות, מרוב דאגות מרוב דברים תקועים, אני מנסה לעשות סדר לעצמי בראש, אפילו רושמת..
ושולחת לך חיבוקים, בטוחה שזו תקופה וזה יעבור והמסירות שלך וזכות התורה תגן בעדכם!

את נשמעת חכמה ומיוחדת מאוד!

לקחתי לי לגמרי את העצות.. מבטיחה ליישם בע"ה

ואמן והכל באמת יהיה חלק והתקופה הזו תעבור במהרה

תודה רבה רבה!

חיבוק גדול גדול!! באמת התמודדות לא פשוטה בכלל!!!! שתראו את ה' מוביל אתכם בדרך הנכונה!

שרואה תמונה יותר מלאה משלנו.
נשמע לא פשוט בכלל. מעריכה אותך מאוד על האחריות והדאגה לעצמך ולמשפחתך.

קודם כל, נראה שיש לך מודעות עצמית בשפע, זה מצויין! מדהימה! מאחלת לך בע"ה שתגיעי את המנוחה והשלווה בנפש.

לגבי שאלתך- אי אפשר לדעת. הריון מציף אותנו בכל מיני הורמונים, אצלי אישית ההריון הקפיץ כל מיני חרדות, גם בלי טראומה שחוויתי ב"ה. זו שאלה כבדה. את מטפלת בחרדות? אולי לפתוח את זה עם המטפל/ת שלך יעזור? ותוכלי לקבל כלים או לעבוד על נק' שיעזרו לך להתמודד מראש. מעבר לכך כדאי שתיערכו בעלך ואת, שהוא יצטרך לתמוך בך מאוד מאוד ולהכיל מאוד אם וכש.. תהיי במצבים רגישים או שתחווי התקפי חרדה.

דבר שני- את לא תפגעי בילד! אל תחשבי ככה בכלל. את תהיי אמא מדהימה, אני חוויתי חרדות וכמה התקפי חרדה במהלך ההריון, ויצא לי תינוק מושלם ומתוק, בלי עין הרע. אל תחששי מזה בכלל.

מאחלת לך בע"ה בהירות בכל אשר תבחרי, ושמחה. מוזמנת לפנות אלי מהניק שלך אם תרצי באהבה. שוב חיבוק גדול❣

לא מכירה אנשים יותר מכילים מבעלי, עברנו לא מעט בזמן שאנחנו נשואים. כך שמזה אני לא חוששת כלל... יותר מעצמי, לא רוצה להתמודד שוב על מה שהתמודדתי, זה גדול עליי. ממש כך. וגם לא רוצה להגדיל את ההתמודדות העכשווית... כי אני בתהליך של צמיחה ושיפור כמו שאמרתי.
ואני מטופלת..

הבאת לי כמה נקודות לחשיבה, תודה לך

בהצלחה רבה! נשמע שאתם זוג מתוק ואוהב. אתם תהיו בע"ה הורים נהדרים!

בהריון של הגדולה שלי גם היו לי כמה התקפים, לא ברמה קשה.. ויצאה ילדה מהממת ומדהימה ברמות, ב"ה.

לחכות עוד כמה חודשים כדי להתאזן יותר מבחינת הטיפול.
זה מצוין ממש שהמצב משתפר, אבל כמו בכל תחום בחיים, יכולות להיות לנו גם רגרסיות מידי פעם, אז כדי לחכות עוד קצת.

בנוסף, כמו שכתבו לך, להתייעץ עם הגורם המטפל.

ונקודה שלישית: לעיתים חלק מהחרדות שלנו מושפעות במידה כזו או אחרת מההורמונים. כך שיכול להיות שהפסקת הגלולות תביא לשינוי, זמני, במצב הנפשי.

מה עם לעבור לנובהרינג ולא להתקן? זה פשוט יותר קל להוציא/להכניס ולפי מה שאני יודעת דורש פחות הסתגלות.

רק בריאות!!

הבנתי שהתקן לא הורמונלי לא דורש הסתגלות חריגה..
אין לי עניין לעבור למשהו הורמונלי שונה מהגלולות, די נוח לי איתן חוץ מהקטע הזה

את מתמודדת עם הר ענק. ממש.
ונשמע שאת גיבורה ונלחמת חזק...
לי יצא קצת ההיפך, תמיד היו ברקע חרדות ממש ממש בקטנה ולא טיפלתי בהן, שזו טעות בפני עצמה. ובהריון הנוכחי הייתה לי התפרצות קשה מאוד שעדיין מלווה אותי יום יום, ב"ה עכשיו אני כן מטופלת ומצליחה לרוב להיות יציבה..

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל שאפו ענק על ההתמודדות והמודעות, נשמע שאת במקום מדהים עם עצמך..

כן ב"ה... עוברים תהליכים. ישתבח שמו..

אם היה לך אפשרות למנוע *רק* לזמן קצר גם היית מתלבטת?
כי טם לא אז אין שוב בעיה רפואית לשים גם התקן לחודשים
השיקול הוא רק כלכלי
ובמקרה שלך זה נשמע שווה את זה

את יכולה לשים התקן ואם תתחרטי תוציאי אותו.
עדיף לשלם עוד כמה מאות עלי פני להיכנס להריון כשאת עוד לא מוכנה לכך

והשאלה האם אני כן מוכנה לכך. כי המצב השתפר משמעותית ואני בסדר ב"ה

ועל כל דבר תשאלי רב
אולי כדאי לחפש רב ספציפי שמומחה ולכן קל לו יותר לטהר...

''הבא לטהר מסייעין בידו'' בהצלחה רבה רבה לך אמן.