אני כל כך מבינה את הצורך הזה בפיוס. את המשמעות העמוקה שיש לפיוס עבורנו. ואת הכאב העמוק הזה כשהבעל לא מבין למה הוא צריך לפייס, כשהוא חושב שהוא צודק.
והמשפט שהוא הוסיף, שהוא חושב שאת עושה עליו מניפולציות, הוא כל כך פוגע, כי את באמת זקוקה לפיוס הזה, וזה כל כך רחוק ממניפולציות.
וזה באמת כואב וקשה להיות בריחוק הזה, ועוד במשך כל כך הרבה זמן...
קודם כל אני רוצה להגיד לך, שכמה שזה קשה לראות את זה ולהאמין בזה עכשיו, אחרי שתצליחו בעז"ה לעבור את הריב הזה, הוא רק יחזק יותר את הקשר ביניכם.
פעם קראתי משל, שבני זוג הם כמו שני חבלים שקשורים אחד לשני, בכל מריבה נוצר קרע, אבל כשמתפייסים קושרים קשר חדש, והקשר הנוסף מקרב יותר את שני הקצוות אחד לשני. אני חושבת שיש בזה הרבה אמת, בזוגיות בריאה ואוהבת, בסוף כל ריב עוזר לקרב יותר וללבן דברים חדשים.
הבעיה שכרגע קשה לראות איך הריב הזה יכול להיגמר. וכל רגע שעובר ככה מגדיל את הכאב.
אני יכולה להגיד לך מה אני חושבת שנכון לעשות במצב כזה. (זה לא אומר שהייתי מצליחה בעצמי, כי זה קשה. אבל אני מאמינה שזו הדרך הנכונה).
אני חושבת שקודם כל צריך להבין ולהיזכר באהבה שיש ביניכם. בתוך הריב הכי טבעי זה לשכוח הכל ולזכור רק את הקושי. אבל זה כל כך לא משקף את המציאות.
אז בשלב ראשון, קודם כל צריך להתחיל בעבודה פנימית. להיזכר בדברים הטובים שבו, במחשבות שיש לך כשאת שמחה בו, בתכונות שאת מעריכה אצלו. לי עוזר לעשות את זה תוך כדי תפילה. להתפלל לה' שיתן לי כוח לעבור את הניסיון הזה. להודות לה' על הבעל שיש לי, על זה שיש לי בכלל בעל, על זה שהבעל שלי כל כך טוב עבורי בהרבה דברים (עם פירוט של הדברים), וגם על זה שהבעל שלי מביא אותי לעבודת המידות, שעל ידי הקשר בינינו אני צריכה להשלים את עצמי ולגדול על ידי בסיטואציות שקורות ביננו. לי זה עוזר להודות לה' גם על הניסיון הזה שאני נמצאת בתוכו, להודות מתוך אמונה שבסופו של דבר הוא לטובה, והוא מביא אותי למקום יותר שלם, ובעז"ה גם את הקשר שלנו הוא יביא למקום מחובר יותר. ואני גם מתפללת לה' שיתן לי את התבונה לדעת איך להגיב עכשיו נכון, ואת הכוח להגיב בצורה הנכונה.
אני מעתיקה לכאן תפילה שפעם כתבתי לעצמי על בסיס מה שפירטתי פה (אני לא תמיד קוראת הכל מהכתוב, היום כשאני מצליחה אני בכלל ממציאה בע"פ כל פעם לפי הסיטואציה, אבל על בסיס המבנה הזה. להתחלה זה מאוד עזר לי שיש לי משהו כתוב שפשוט לקרוא ולהתחבר תוך כדי קריאת המילים).
"תודה לך, ריבונו של עולם, על כל הטוב שאתה משפיע עלי, על הבעל המדהים שהכי משלים אותי, על הטוב שיש ביננו, ועל כל התכונות שאני מעריכה בו (כדאי לפרט לפחות כמה, או לפחות במחשבה).
תודה לך, ריבונו של עולם, גם על הקושי שקורה לנו עכשיו, תודה שאתה עוזר לי לגדול ולבנות בי ובזוגיות שלנו דברים שלא היו צומחים ללא הקושי הזה. תודה שאלו הקשיים שאיתם אני מתמודדת ולא קשיים הרבה יותר מורכבים.
אנא ה' תן לי את התבונה לדעת מה ואיך נכון להתנהג עכשיו, ותן לי את הכוח להתגבר ולפעול באופן הנכון.
אנא ה', בזכות ההתגברות שלי עכשיו תשפיע עלינו רוב טובה ותקרב את הגאולה השלמה במהרה."
אחרי כל ההכנה הזאת, אני חושבת שאפשר לגשת לשיחה עם הבעל ממקום אחר לגמרי. ואז אני חושבת שהכי עוזר זה להתחיל קודם כל בחיבור מחדש.
זה לא אומר שאת צריכה לוותר על הפיוס שאת זקוקה לו. אבל אם כרגע בעלך לא מסוגל לתת לך את מה שאת צריכה, אז את קודם כל משקיעה בחיבור שלכם מחדש, בחיזוק של האהבה שביניכם, ובסוף יהיה אפשר לחזור ולהסביר לו למה את זקוקה, כששניכם מחוברים שוב, וזוכרים שאתם רק רוצים לעשות טוב אחד לשני.
אז קודם כל פשוט לבוא אליו ולהזכיר לו שאת אוהבת אותו. בלי קשר למה שהוא עשה, כי יש בו עוד הרבה טוב מעבר. וכי לכל אחד מאיתנו יש מקומות שאנחנו טועים, ועדיין אנחנו רוצים שיאהבו אותנו למרות הכל.
אפשר גם לשאול אותו - אתה זוכר שאנחנו אוהבים אחד את השני? אתה זוכר למה אתה אוהב אותי? לכוון אותו ולעזור גם לו להיזכר באהבה, באכפתיות אחד כלפי השני.
ואחרי שאתם במקום קרוב יותר, אז אפשר לחזור ולדבר על מה שהיה. להסביר שדווקא מתוך האהבה הגדולה שאת אוהבת אותו, את לא רוצה שמה שקרה ימשיך להכאיב לך בכל פעם שתיזכרי בזה.
אני חושבת שכשמסבירים לבעל למה חשוב לפייס גם כשהוא לא חושב שטעה וגם כשלא התכוון לפגוע, אפשר להסביר שזה דומה למצב שמישהו דורך בטעות על הרגל של מישהו אחר. במצב כזה, זה לא משנה אם זה קרה בטעות, עדיין נכון להגיד סליחה. אז אפשר להגיד לבעל - גם בינינו, גם אם אתה לא התכוונת בכלל לפגוע ואתה אפילו לא חושב שזה היה אמור לפגוע, אני רוצה שתגיד לי סליחה, כי לי זה כאב. ואני רוצה שתראה לי שאתה מצטער כשכואב לי. שתראה לי שאכפת לך מהכאב שלי.
אני רק רוצה להוסיף שכל מה שכתבתי זה ממש קשה. זה קשה להניח את הפגיעה בצד. זה קשה להיות היוזמת של הפיוס כשהוא זה שפגע. ואני ממש לא מצליחה בזה תמיד. אבל כשמצליחים זה באמת משתלם. גם לקשר ביניכם. וגם לזכויות העצומות שזה מוסיף בעמ"י. ובמיוחד בימים האלו של שלושת השבועות שבהם אנחנו במיוחד מרגישים את הצער על הריחוק בין הדוד והרעיה, בין כנסת ישראל לקב"ה, ומתפללים לחיבור המחודש ולקרבה הגדולה שתתבטא בעז"ה בבניין בית המקדש.
המון בהצלחה. מקווה שמשהו מהדברים שכתבתי יעזור לכם, ובעז"ה תצליחו לגדול מהמשבר הזה...
