פורום הריון ולידה (עמוד 2037)

בעקרון בפרנטל יש פי 2.5 מכדור רגיל ואין צורך להוסיף
אם יש לך היסטוריה ואת בשבוע יותר מתקדם אז תתייעצי עם רופא, יכול להיות שיבקש כמות גבוהה יותר

 

אם את לוקחת פרנטל יש בזה גם חומצה פולית ובכמות מספיקה ולא צריך להוסיף כדור נוסף של חומצה פולית, לכל אורך ההריון.
חשוב לדאוג למצבורים של הגוף ואומרים להתחיל לקחת לפחות 3 חודשים לפני ההריון

אבל לגוף יש כמות מסוימת שהוא יכול לספוג כל יום ולכן כנראה שלא יהיה יעיל להוסיף עוד כדור

 

בכל אופן תתיעצי עם רופא ותקפידי לקחת עכשיו כל יום

שזהו בערך הכמות שיש בפרנטל

נכון שלפעמים הרופאים נותנים לקחת יותר, אבל ממה שראיתי אין לזה משמעות ויש שאומרים שאלי זה מזיק לקחת יותר מדי.

 

לא רוצה להגיד לך מה לעשות, מניחה שפשוט להקפיד לקחת עכשיו כל יום ובע"ה יהיה בסדר.

אבל הכי טוב שתתייעצי עם רופא ותעשי מה שיגיד לך

 

מעבר ללקחת סדיר אני ממליצה לבקש מהרופא משפחה או נשים הפניה לבדיקות דם בתחילת הריון ואם יש חוסר הרופא יתן לך הפניה לחומצה פולית עם הנחיות למינון (באחד ההריונות היה לי חוסר וגילינו בשבוע 8-9 אז הרופא נתן מינון מאוד גבוה נראה לי 5 מג (שזה כפול 12 מהפרנטל) כל יום למשך חודש בדרך כלל לא ממליצים סתם לקחת מינון גבוה בלי בדיקות

בתחילת הריון.

זאת בדיקה שבד"כ לא נותנים אם אין סיבה.

חשבתי שזה מקובל כי בכל ההריונות נתנו לי הפניה כחלק מהרשימה הארוכה של בדיקות ראשוניות אולי כדאי לציין בפירוש בבקשה אפשר גם באפליקציה לתת בדיקה לחומצה פולית

יכול להיות שזה תלוי רופא.
או שזה נכנס כרוטינה.

לפי היידוע לי, אם יש חוסר אז האמא מרגישה אותו לפני שזה מגיע לחוסר אצל העובר.

בכל מקרה לא הייתי מתספת בלי התייעצות רופא כי מינון מוגבר זה כמו תרופה עם כל המשתנים.
אישית היה לי חוסר רציני ולא שמתי לב לכלום

לא יודעת מה מרגישים פיזית.

אני לא גורם רפואי.
וכדאי להתייעץ אישית עם רופא.

אילולא הייתי מגלה חוסר סבירות גבוהה שהייתי מזלזלת כמו בעבר בויטמינים...
דוקא ההמוגלובין היה גבוה , לא חשבתי שזה כזה קריטי עד שהרופא גער בי לא להתעכב ולא לפספס שום יום.

את הגדולה שואלת מה היא רוצה לעשות עם התיק🙂

הבת שלי היתה ממש נעלבת אם היו עושים לה דבר כזה. אפילו לא הייתי שואלת.
לקנות תיק חדש לילדה ולהשאיר בבית את התיק עם התמונה למזכרת.

את התיק שומרת לטיולים או מצרפת למשחקי בובות.

לאותו ילד בשנות הגן. אחכ הופך לתיק משחק..
לכל ילד קונה תיק מתוק משלו.

כמו שכתבת טיולים, יציאות לסבא וסבתא
הייתי נותנת לה להיפרד מהתיק בהדרגה אם הוא במצב טוב.
ויפה שהתיק שרד בכלל
אם יש המון תיקים בבית אולי אפשר לתת לקטנה תיק קיים ולא לקנות?

עד שהוא נהרס או עד שזה כבר לא רלוונטי לילד/ה (כמו עכשיו שעולה לכיתה א)
ואז זורקים

כנראה שפשוט נשמור אותו בשביל טיולים ונסיעות וכדומה.
יש לנו עוד תיקים בבית, אבל לא במצב הכי טוב וגם קטנים (וגם רובם של בנים), לכן נראה לי שכן נקנה לקטנה תיק חדש. (סתם קמצנות לא לקנות, תכל'ס. הרי גם יש תיקים ב-25 שקלים...)

לא הייתי שולחת ילדה עם תמונה של אחותה. וגם לא הייתי גוזרת או הורסת תיק שקיבלה בגן. מה עושים? זה שלה. הייתי שואלת אותה, ובכל מקרה הייתי שומרת (ובסוף זורקת...)

והחלפנו לגן חובה.
יש תיקים בפוקס בעשרים שקל. מחזיק כמעט שנה ככה ויותר משמח לילדה מאשר תיק עם תמונת אחותה. מקסימום אם נהרס אז בחודשיים האחרונים לאלתר את התיק מהאחות או אחר. הרבה פחות משמעותי מאשר בתחילת שנה.

אז מבקשת להנפיק אישור שעות לבקשת הנחה
וזה העמוד השלישי או הרביעי.
אם את צריכה עוד עזרה אז בכיף.

לק"י

אבל או שבתמ"ת פספסו שזה העמוד הרביעי או שלא יודעת מה שלחתי להם.
שלחתי להם צילום מסך של העמוד הרלוונטי.

לק"י

מקווה שיגיעו בסדר.

לק"י

בסוף מצאנו אישורים להנחה בלי קשר לעבודה.
אבל קודם הם בקשו שלושה תלושים מלאים, ואם הבנאדם עבר רק חודש אחד? לא מגיעה לו הנחה על אותו חודש?!

ממה שאני הבנתי גם אם האבא לא עובד בכלל מגיעה הנחה
כל הסיפור של התמת זה מול האמא.

כל העניין זה שאם יש מי שלא יוצא לעבוד אז אין הנחה כי הוא יכול לשמור על הילד.
אישה שמאריכה חופשת לידה לא מקבלת הנחה, כי היא בבית ויכולה לשמור על הילד. כאילו שהמעונות יסכימו להוציא ילד ולהחזיר אותו אחרי זה 🤦
אבל זה כן תלוי בעיקר באמא. אבל לא רק.

לק"י

כי חל"ד בחוק היא חצי שנה, שרק חלקה בתשלום.
בתמ"ת מתייחסים רק לחלק בתשלום.

כי אני יודעת על בנות שהבעלים שלהן אברכים והן מקבלות דרגה.


בעלי אברך אבל גם עובד בקטנה עם תלוש אז אני מגישה את התלושים. (ביררתי אם צריך להציג אישור על המלגה אמרתי לי שלא)

לק"י

רק שצריך כמה שעות בודדות נדמה לי, לא כמו האמא.

זה סיוט כל הדבר הזה

עוד לא קיבלנו הודעה מוועדת קבלה ואני כבר ממש רוצה להגיש ולהיפתר מזה.
אחרת זה על תחילת שנה לשלם כמה אלפים טובים

לק"י

לקטנה, כי היא קטנה בשלושה שבועות נגיל הכניסה למעון שלנו.

(אנחנו גם ככה מתלבטים אם מעון או להשאיר במשפחתון הקטן בגלל האלרגיה. רק שבמשפחתון זה לא תמ"ת ואין הנחות).
וגם אחר כך להכניס אותה ישר לבוגרים יש פחות מקום, כי רוב הפעוטות עולים לבוגרים, ואז נשארים כמה מקומות בודדים פנויים).

אגב, גם אם בתחילת שנה משלמים תשלום מלא ובהמשך שולחים את האישורים- מקבלים החזר רטרואקטיבית.
אם סתם התעכבת עם האישורים- נראה לי שמקבלים רק חודש אחורה.

הבעיה שלא באמת יש לי יכולת לשלם כמעט 3 אלף
בטח לא בספטמבר שזה בדיוק בחודש שבעלי לא מקבל משכורת (לא עובד באוגוסט) וגם מלגה בטח תהיה חלקית כי יש בין הזמנים.
קיצור חודש לא קל.

היה חודש שלקחו לנו 5000 שח! בלי להגיד כלום..
פשוט הזוי.
כי קיבלנו דרגה זמנית ולקחת זמן עד שהפכה קבועה. ואז לקחו רטרו.
עכשיו צריכה לעבוד על זה שיחזירו..

ואז המנהלת עוד אומרת לי אתם חייבים עוד 1300 על חודש קודם כי הדרגה התעדכנה ל12 יום אחרי שגבו לנו כדרגה 3. אז גם חוב וגם גבו 2800 בחודש העוקב.
אמרתי שיקחו את התלוש שלי וזהו.אני אגיד לבוס שיעשה להם העברה ישירות. מי ישמע כמה אני מכניסה.

זה היה בעקבות מעבר עבודה או לידה לא זוכרת בדיוק מה.
קשוח

איך בכלל הם מחזירים רטרואקטיבית?
טכנית ופרקטית, איך זה עובד?

זה פשוט יורד מהחודשים הבאים.
ככה בתחילת שנה אנחנו משלמים מלא ואז יכולים לצאת לנו כמה חודשים שלא משלמים כמעט בכלל

ואם נגיד באמצע שנה את מקבלת דרגה, או שגם אם יורידו לך בחודשים הבאים, עדיין צריכים להחזיר לך, איך זה עובד?

שיתקזז לך מהתשלומים הבאים.
זה מה שהינ ךי פעם קודמת
אני ביקשתע לקזז.
לא שילמתי מהרגע שהתעדכנה הדרגה עד סוף שנה ובסופשנה נשארו 400 שהם חייבים לי והם החזירו.

שימו לב שלוקחים לכם לפי הדרגה שלכם!
עכשיו בדקתי ולקחו לנו לפי 3 דרגות מעל! מחישוב שעשיתי הם חייבים לנו יותר מ6,000 שח!

אני שמתי לב שכל מעון זה סכום שונה.
את הגדול שמנו במעון מסוים שדרגה 3 לתינוק לקחו 900 שקל בערך
עכשיו הקטן אנחנו משלמים דרגה 3 לתינוק 1262.
הסבירו לי שזה שוני בין המעונות ותוספות וכולי

אמורה לשלם.
מעל זה יש ביטוח של המעון ותשלומים נוספים ידועים.
על מה שכתוב בתמת יש פערים משוגעים.
ויש לי 2 ילדים במעון.. אז בכלל...

בגלל התוספות שקשורות למעון
אז זה כבר לא קשור לתמ"ת

בעיה בגבייה כנראה..

לק"י

אצלינו צריך לעדכן את החברה שאליה שייך המעון, אחרי שמקבלים דרגה מהתמ"ת.

בהוראת קבע?

אם מצליח, מצליח
אם לא אז מוותרת..
יש ימים שאני כל כמה דק הולכת בנסיון להקיא ולא יוצא כלום
וכשמקיאה אז יש הקלה מטורפת

נבינה את הרצון לפעמים אבל זה נורא לא בריא ועלול להתפתח למקומות לא טובים.

ואני מעדיפה שישארו בגדר בחילה.
לידיעה לא מפעילים סתם רפלקס הקאה!
אם זה לא בא בטבעיות עדיף לעלות על פיתרון שיטשטש את הבחילה..

וגם נשארת עם הבחילה כל הזמן

ממש לא טוב לנסות להקיא בכוח.
רק אם זה ממש נפלט רוצי להקיא, אחרת עדיף לשרוד את הבחילות וזה יעבור אחרי בשליש הראשון בע״ה.

יכול לגרום להרבה דברים לא נעימים כמו שחיקת אמייל השן, התייבשות וכו. מאחת שמקיאה על בסיס יומי כמה פעמים ביום, לא מקיאה בכוח אלא אם מרגישה שממש נחנקת ומה שעוזר לי זה להגיע לשירותים, להשתעל כמה שיעולים טובים והגוף עושה את שלו אבל שוב.. אם אפשר שיישאר ברמת הבחילות, עדיף

כשהייתי יוצר צעירה והיה לי בחילות מאןכל או וירוסים וכאלה הייתי.. יש לי טראומה
אני נותנת לזה לצאת או שלא ייצא... אין אני מרגישה שזה אקט נוראי לדחוף אצבע להקיא

הפוך, מנסה לחנוק את זה כמה שיותר כדי לא לעבור את ההרגשה הנוראית של ההקאה. מקיאה רק כשזה ממש יוצא בלי שליטה

אם כבר אני דוחפת משהו זה בייגלה
בדכ זה מעביר לי את הבחיחה אם אני תופסת את זה בזמן
אם לא אז הרבה פעמים זה מתפתח להקאה דוחה וחונקת, כי זה בדכ קורה בבוקר על בטן ריקה

שעברו רק אחרי שהקאתי
אז כל בוקר קמתי
הקאתי עם אצבע
והבחילות בערך עברו.
אבל זה היה רק בבוקר ורק בתחילת ההריון

בס״ד

1. פעם בכמה שבועות
2. כנ״ל (הייתי שמחה ליותר, זה מה שמתאפשר כרגע).
3. כל החברים נמצאים במרחק שיש לפחות כביש אחד לחצות, לפעמים הרבה יותר, כך שחייב ליווי של מבוגר.

אני משום מה לא סובלת שחברים נמצאים אצלנו או שהילדים הולכים לחברים. אולי כי זה מרגיש לי "בגידה" בתא המשפחתי, או שפשוט כי קשה לי - קשה לי הפגיעה בפרטיות כשנמצאים פה זרים, וקשה לי להתאמץ ולתאם וללכת להביא לחברים. (אמנם יש לי כבר ילדים גדולים שיכולים להביא את הקטנים, אבל לא תמיד הם פנויים או מתחשק להם).
אז הקורונה הייתה לי תירוץ נהדר נגד חברים, אבל עכשיו ב"ה הוא כבר פחות רלוונטי... אז אני באמת צריכה קצת לחזור לאפשר את זה, אבל זה לא יהיה יותר מפעם בשבועיים.
(כל הנ"ל לא קשור לבכורה שלי, שכבר עצמאית לגמרי ושיש לה אלף ואחת מבחנים ועבודות וכדומה שהיא צריכה לעשות עם חברות, אז אצלה זה קורה הרבה יותר שהיא נפגשת עם חברות - פשוט אין לי ברירה...)

זה ממש משתנה לפי הגיל ולפי למי יש חברים שגרים קרוב, ולפי רמת החברותיות של הילד או הילדה
לבן 4 אני לא מרשה ללכת לבד בכלל לכן הולך מעט מאוד, לבת שש יש כמה חברות ממש קרובות ולכן היא יכולה ללכת הרבה יותר,
לילדות בי''ס אני מרשה חופשי. אבל אחת מהן כמעט לא הולכת ולעיתים רחוקות באה אליה חברה. מקוה שזה ישתנה.
האחרות הולכות הרבה ולכל אחת יש חברה או שתיים שגם נמצאת אצלינו הרבה מאוד.
אין לי כללים.
נראה לי חשוב שילד לא יהיה רק בבית כל הזמן אבל מצד שני חשוב גם המשחק עם חברים אחה''צ.
אז צריך לשמור על איזשהו איזון, לפי מה שמרגישים שנכון לכל ילד

1. לא הולכים🙂 סתם כי לא מוזמנים כל כך. הגדול שלי בן 4. נפגשים ביחד החברים והאימהות בכל מיני פארקים.
2. בחודשיים האחרונים הזמנו פעמיים אני חושבת..שוב, כי הוא עוד צעיר . בהמשך אין לי בעיה. אני אוהבת שבאים אלינו. מעדיףה מאשר לשלוח אותו לבית זר.
3. כמובן לוקחים אוץו. יצא לו פעם אחת בחיים שהלך לחברה אבל גם זה אחרי היכרות ארוכה שלי עם המשפחה.
4. אנחנו נפגשים דיי הרבה עם חברים. יחד עם האימהות.
לחברה הכי טובה שלי בעיר יש ילדים בגיל של הבנים שלי אז אנחנו נפגשות המון וכיף לנו ולהם😅

היי,
הקטנים כמובן לא הולכים לחברים.
רק הגדולה בת 6.5 , שכרגע בכיתה א, הולכת לחברה שהייתה איתה יחד מהגן.
לכל השאר אין לי כוח להסיע, אנחנו גרים בעיר וכל אחת גרה בקצה אחר.. ועד שהיא חוזרת מביהס וארוחת צהריים ושיעורי בית ומקלחת כבר אין כוחות לצאת מהבית ולקחת אותה לחברה ועוד לחשוב מתי להחזיר אותה.. כי מבחינתי, אני זו שאצטרך לצאת עם הרכב ולהחזירה, לבעלי אין רישיון, אז זה יהיה בערב מן הסתם תוכדי זמן ההרדמה של הקטנים..

וגם לא ממהרת להזמין אלינו, כי אין לי כוח לטפל בעוד.. אמיתי..
יש לי את הילדים שלי בבית ובאמת אין לי כוח שבאים עוד אחרים ואני צריכה גם להעסיק או לטפל בהם.. מרגישה שזה מצריך ממני הרבה כוחותת...
דווקא היום חברה של הבת שלי בכיתה א, התקשרה להזמין את עצמה אלינו מחר (שלישי)..

בני חמש ושלוש, כל הזמן רוצים ללכת ולהזמין... אני ממש לא אוהבת את זה. לא אוהבת שהולכים כי רק חזרו בארבע, כולה שעתיים יש לנו יחד... לא אוהבת להזמין כי זה ממש מלחיץ אותי ומקשה עלי (שמחה לקרוא שיש מזדהות... פה זה נראה שכולן קלילות בעניין)
אין מצב שילכו לבד כמובן.צאפילו בבניין
משתדלת להרשות פעם פעמיים בשבוע

גרים בעיר
גילאי 10 כמעט 7 ו5 ( הקטן בן שנתיים וחצי) לא הולכים לחברים בכלל אלא אם כן צריכה לנסוע או משהו( זה לא קורה הרבה בכלל) נפגשים בגינה פעם בשבוע בערך לפעמים פחות לפעמים יותר ולעיתים נדירות מארחים אצלנו.
אני לא שולחת לבתים אחרים כי חוששת ולא מארחת הרבה כי קשה לי לא עם החברים עצמם יותר עם ההורים שהיסטריים אם יקרה לילד משהו.וגם ראיתי שזה מפריע לשאר האחים הם רגילים לשחק יחד וחבר מפר את האיזון הזה.
ברור לי שכשיגדלו בעיקר הבת זה כן קצת ישתנה אבל מבחינתנו השדר הוא שחברים זה נחמד וטוב אבל אחהצ זה זמן למשפחה ובית.

ילדה בגן-
הולכת לחברים שכנים כל יום...
החברים השכנים באים אלינו גם כל יום בלי הזמנה מיוחדת.

יש חברים שגרים יותר רחוק ואז בערך פעם בשבועיים מזמינים או מוזמנים אליהם ואז גם צריך להסיע אותה..

הבן שלי ביסודי מזמין חברים כמעט כל יום, ולא הולך בכלל לחברים.
כשהוא היה בגן, ורצה להזמין הרבה, פחות הרשתי, כי אין לי כוח להיות ביביסיטר על ילדים אחרים.
גם היום שהוא גדול, אם החברים רבים או משתוללים יותר מידי, אני אומרת להם ללכת.
וגם יש לו חדר לארח אותם וגם חצר.

הורים לילדים בגן/בי"ס ( גילאי שנה וחצי - 7)
1. כמה פעמים בשבוע הולכים לחבר? הגדולים פעם פעמיים בשבוע, הקטן לא בן שנה וחצי הולך פעם בשבוע/ שבועיים.
2. כמה פעמים בשבוע מזמינים חבר? הרבה, יכול להיות 4 ימים בשבוע יכול להיות יותר/ פחות.
3. איך הילד הולך? (גרים בעיר/ישוב)לבד/ מלווים אותם.
4. אחר (כל מה שבא לכן לכתוב על מפגשים אחהצ עם ילדים אחרים)
בגדול אני חושבת שזה טוב שיפגשו עם חברים אחרי צהריים ( מסיימים אצלי הכי מאוחר ב2 כולם)אבל לא כל יום , ואני לגמרי מעדיפה שיבואו אלינו, לא רוצה לקחת סיכון.

ילדים בגילאי 4 וחצי

3 וחצי

שנתיים 

ותינוקת

 

4. יוצאים לגינה. לא הולכים לחברים...

א.הילדה- פעם -פעמיים בשבוע הולכת ליברה או שבאים אליה

ג.תלוי- מי שגרה קרוב- אז לבד
מי רחוק אז מסיעים אותה. בעיר אבל מי שפה ליד זה בלי כביש בדרך

הילד בגן- פעם בשבועיים -שלוש
יש לו פחות חברים

גרים בעיר. אנחנו מביאים ואוספים.
בעיני זאת השקעה חשובה, אז למרות שזה אף פעם לא נח ומתאים לי מתאמצת על זה כפי שאמרתי לכל ילד לפחות פעם בשבוע. לרוב מזמינים אותם ישר מהגן או בצפר ואז מאפשרת יותר כי זה לא דורש ממני

במידה ואין צהרון.

ההיתז גרה בעיר וזה היה מינימום היה קשה לי לקחת ילד ולהחזיר אותו בפרט שצריך לקחת את הקטנים איתי. 

היום שאני גרה בחול ויש לי עוזרת בבית ממש לא מפריע לי. אבל עד פעם בשבוע לכל ילד. אני רוצה לראות אותם קצת

לפעמים אני רואה את השרשורים כאן של המתוסכלות והעייפות שפעם ההיתי כל כך מזדהה איתם וההיתי מרגישה אמא גרועה ומתחשק לי לכתוב לכם כמה אתם לא אשמות ומדהימות ועובדה שמאז שיש לי עזרה ואין לי את העייפות והלחץ התמידי אני מצליחה להשקיע בהם יותר ולאהוב יותר ואפילו להנות יותר מבדיחות קטנות

אצלי, בחלק הריונות צדקו ובחלק טעו🤷

מחכה הייתי לפני כחודש ומשהו בשקיפות אמרו 70% בת מחכה לסקירה המוקדמת לתחושתי זה נכון

אצלי צדקו פעמים וטעו פעם אחת.
אם זה חשוב לכם אני מציעה לבקש שבגלל לא יגידו לכם בשקיפות.

בקטן לא ראו בשקיפות מה המין רק בסקירה.

עד כמה שידוע לי כשהבדיקה חיובית זה בעצם לפני הביוץ זה 24-48 שעות לפני ואז מתרחש,בעצם הביוץ אז הגיוני שהיום הביוץ עצמו וזה דוקא מסתדר עם הבדיקה השלילית כי עליית ההורמון בביוץ מתרחשת בעצם לפניו.. מקווה שלא הטעתי ושאולי יבואו חכמו ממני לדייק לך

אשמח לעוד דעות.
לגבי הבדיקה, שמעתי על הדעה הזאת אבל את מבינה שזה נשמע מוזר?
כי ההורמון עדיין קיים אם יש ביוץ אז למה שיהיה שלילי..
מתבאסת שלא בדקתי שלשום .
כי אם גם אז היה חיובי אז בעצם הביוץ כבר היה, לא?

בגלל הפיק הזה הביצית מבשילה והזקיק מבייץ בתוך 24-36 שעות. אחרי הפיק ההורמון יורד ואז יוצאת לך בדיקה שלילית, למרות שיתכן ועדיין לא בייצת בפועל

ההפרשות וצוואר הרחם,
שלפי הבדיקה שלי ממש לא היו במקום...
לא יודעת כמה זה משנה לי להפעם כבר,
אבל מעניין אותי כמה הסימנים האלה אמינים לעומת בדיקת ביוץ ביתית
.אם מישהי יודעת כמובן אשמח לשמוע
תודה

עושה בערך 2 שנ"צים ביום של 1.5-3 שעות. קם בבוקר בין 9 ל10. נרדם בלילה בין 21:30-22:30 וקם כל כמה שעות. הוא ישן לך רצוף מ22:00 עד 6:00 בבוקר?

שתדעי שזה מדהים! שהוא ישן לילה רצוף, בלי עין הרע..


ממליצה לך לנסות לסדר לו את היום. שיהיה גם לך וגם לו סדר יום קבוע יחד. קמים. מה עושים? לזהות סימני עייפות ככה שתדעי מתי להשכיב. לא לחכות שכבר ממש עייף ועצבני.. הוא פיהק כמה פיהוקים? נסי להשכיב. איך הוא נרדם? נדנודים בעגלה או בעריסה/מוצץ/מנשא/הנקה/בידיים? יש תינוקות שבהתחלה מתעוררים וצריכים עוד קצת עזרה ואחר כך ממשיכים לישון. תלוי גם מה מתאים לו. יש תינוק שמתאים 2 שינות ארוכות במהלך היום ויש שמתאים כמה פרקי שינה של חצי שעה-40 דק..

אתן לך דוגמא לסדר יום שלנו:

(אם הוא לא עשה לי עניינים בלילה ואני לא גמורה מעייפות בבוקר)

משתדלת לקום לפניו, להתלבש ולהתארגן. הוא קם- מניקה אותו, שמה אותו קצת בטרמפולינה, לשחק עם עצמו באוניברסיטה ושותה קפה עם משהו. משחקת איתו עוד קצת/ עושה איתו טיול בחוץ או יוצאת לגינה (יש פה עוד נשים שנמצאות בבית שיוצאות) ואז באיזור 12:00 הוא כבר עייף ומניקה אותו ומשכיבה בעריסה/מרדימה במנשא, או שהוא נרדם בעגלה בגינה. כשהוא ישן משתדלת להתאפס על הבית מה שצריך- כביסות, כלים וכו' וגם לאכול צהוריים. ממש חשוב. כדאי לדאוג לרעיונות מהירים להכנה שהם גם בריאים או לאוכל מוכן מראש. למשל אני אוהבת להרכיב. יש לי במקרר קינואה אדומה, קוביות בטטה וסלק, עדשים שחורות, עוד קצת ירוקים.. מרכיבה לי, מתבלת ואוכלת. מהיר. חזה עוף שהפשרתי מראש עושה במרינדה על מחבת פסים עם אורז/סלט/תוספת מהירה אחרת.. תחשבי מה את אוהבת. הוא קם- הנקה, מדברים ומשחקים. קצת שמה על הבטן ונותנת לו להתהפך ולהרים את הראש יותר מאוחר יוצאת איתו החוצה שמה אותו קצת על שמיכה שיראה עולם, בדרך כלל השכנות שלי כבר חוזרות מהעבודה ומוציאות מהמעון ויושבים יחד (שכונת קרוואנים קטנה) מתישהו הוא נרדם שום אחה"צ ואז כבר בעלי חוזר ולוקח אותו אחרי הנקה לשעתיים ככה לשחרר אותי, באיזור 19:00-20:00 אני עושה לו אמבטיה (מאוד ארוכה.. הוא מת על זה, לפחות חצי שעה במים) והוא נרדם בדרך כלל בין 21:30 ל22:30.

גם שלי כמעט בגיל הזה, אבל כשיש עוד ילדים אין סיכוי לכל כך הרבה צומי בשבילו וזמן פנוי בשבילי😅 תהני מזה! תקופה כיפית😍😍

שלב בחיים..

הוא רק צוחק ומשתולל וששמים אותו בלול צורחחחח 

יכול להיות שזה מאוד יעזור לך

אבל שמעתי על המון המון שעזר מאוד. אולי יש כאן בנות שידעו להמליץ לך לפי איזור

כשהוא מתחיל להתנוענע בחוסר שקט/ מפהק/ מסיט מבט מהצעצועים.. אצל כל תינוק זה אחרת, תשימי לב מה הסימני עייפות שלו (בדר"כ בגיל הזה כשעה וחצי- שעתיים מאז שמתעורר.. ככה ראיתי על הקטן שלי)

ואז אם את תופסת את הרגע המתאים יותר קל לו להירדם, כשהוא עובר את השעה ונגרר למעגל של עייפות יתר זה קשה יותר ואולי לכן מתחרפן..
תנסי כל פעם משו אחר- מנשא ממש עוזר! להניח חיתול בד/את היד שלך על הלחי גם ראיתי שעוזר לחלק מהתינוקות. לשים מוצץ כמובן אם לוקח, להשכיב על הבטן ולטפוח לו על הגב..

והוא מוציא גרעפס אחרי האוכל? אם הוא לא משתחרר טוב את האויר לפני, יכול להיות שזה כואב לו כשמשכיבים, ומפריע לו גם להירדם.

בהצלחה גדולה!! לאט לאט תלמדו אותו ויהיה לך יותר קל💞

זה קשה בהתחלה, לוקח זמן ללמוד את התינוק
שמחה לשמוע שאתם בכיוון טוב

תהנו מזה שלבינתיים הוא בן יחיד...

כשיש עוד כמה כבר נהיה צפוף יותר

ממש לא מושלמת! לא תמיד זה ככה.. ציינתי שזו תחזית כללית. למשל היו כמה ימים שבוע שעבר שלא נרדם לי בכלל במהלך היום משהו סיוט. אני התחרפנתי והוא התחרפן חח

שבא לי לצעוק עליה שתפסיק לבכות...

אבל גם ככה זב לא עוזר.

רק לקחת נשימה עמוקה ולנסות להיות איתה ורק איתה. להבין מה מציק ולטפל בזה...

 

הבעיה שרוב הזמן זה צומי. ולא תמיד יש לי זמן או כח בשבילה...

זמן יש לי בשפע כרגע.. כח הרבה פעמים אין חחח

חוזה זמני במקום עבודה כלשהוא שהחלפתי מישה לחל"ד למשהו כמו 4 חודשים

וכשהחוזה הסתיים בדיוק התחתנתי ולא היה לי אופציה להתחיל לעבוד

אז כן

קיבלתי דמי אבטלה, ניגשתי ללשכת התעסוקה עם החוזה הזמני וגם שלחתי אותו כחלק מהטפסים (אני כן אציין שהיה לי רצף עבודה ותלושים עוד מלפני כלומר לא היה לי "חורים")

בשורה התחתונה כן קיבלתי דמי אבטלה כמו כל מי שמפוטר

ביררתי יותר לעומק, והעבודה הזו לא רלוונטית עבורי.
אז תודה שטרחת, אבל לא רוצה להטריח עוד נשים סתם, אז אין צורך לענות עוד בשירשור הזה.

התוצאה הרביעית זה בדיוק מה שחיפשתי ונראה לי שגם בשאר ההודעות יש עוד טיפים,

עכשיו נשאר לי לארגן את זה בפועל 🙃

יש המטומה?

נכון שזה קשה אבל תעסיקי את עצמך כמה שיותר!

ואני לא יכולה כבר אני נשרפת
ומיואשת
פתאום לא בטוחה שהצליח
ואני מסמורטטת אין לי כח לכלום
בהתחלה הייתי אופטימית וממש קשה לי
קשה לי לעבור את כל זה כשהבעיה לא אצלי
פשוט קשה לי עם הכל

אני יכולה להגיד לך מניסיון אישי כשלא מצפים-זה מגיע

דווקא אני כשהרמתי ידיים- אבל אמיתי- זה קרה

לקחתי על עצמי מזמור לתודה 40 יום.

 

יש לכם ילדים?

גם אנחנו עברנו הזרעה, ממש לפני פסח וב"ה נקלטנו! הייתי אמורה לעשות בטא שבועיים אחרי ההזרעה אבל זה יצא ביום שבת ואז.. ערב חג (ליל הסדר) אז חיכיתי בסבלנות (לא באמת) ליום שני בחול המועד ששם הסתבר שההפנייה שלי לא בתוקף ולא משנה כמה התחננתי שיבדקו אותי. ביקשתי מהרופאה הפנייה וחמש דקות לפני שסגרו את המעבדה (חול המועד) קיבלתי אותה אבל לא הסכימו לעשות כי "חג ומקפלים פה" אז עוד יום עיכוב. ב"ה ואלף תודות לקב"ה על כך, עשיתי בטא יום למחרת והיא יצאה מהממת. בקיצור, מבינה כל כך את המקום שלך, של להמתין בחוסר מעש, לכסוס ציפורניים ולחשוב רק על זה אבל באמת שזה לא בשליטתנו. אין לנו את היכולת להריץ את הזמן ולהיות כבר אחרי הבדיקה אז אהיה הכי בנאלית ואומר לך פשוט להתעסק בדברים אחרים, שאת אוהבת. תני לראש להיות עסוק וכך המחשבות יהיו פחות על שני פסים או על בטא חיובית. תנסי כמה שיותר לא לחשוב על זה (שזה בדיוק הפוך- לומר למישהו לא לחשוב על משהו, גורם לו ישר לחשוב עליו) על ידי זה שתעסיקי את עצמך ו.. זה יבוא, יגיע ויהיה כל כך יפה ומשמח.
בשורות טובות יקירה!

אבל המתנה זאת המתנה. מכירה אותה מהניסיונות הטבעיים ומטיפול עם אקקלומין.
לא כיף, מתסכל. הזמן זורם לאיטו, כל יום נדמה כשבוע
לגמרי מכירה ומבינה!!!
אין לי עצה או טיפ או קסם. להמתין, להיות עסוקים בדברים אחרים, להתרגש מדברים אחרים. ולזכור שבסוף היום הזה יגיע!
כבר עברת שבוע שלם ונשאר עוד אחד!! אחד!! שבעה ימים!! וכבר עוד ארבע חמישה ימים את יכולה לנסות ביתית ואז היעד מתקצר...
בקיצור, מחזקת, מחבקת ומקווה בשבילכם לבשורות טובות טובות!! פעמיים כי טוב 😘
(הזרעה ראשונה?)

כאחת
שעברה הזרעות, ivf- אני ככ מבינה כמה זמן ההמתנה קשה מנשוא.
זה התקופה שהזמן הכי לא זז.
אבל באמת שאין דרך לזרז את הזמן, ככל שתתעסקי רק בזה ותתמקדי רק בזה המחשבות ישגעו אןתך ואז מתחילות גם המחשבות השליליות והייאוש מכלום ושומדבר הכל בראש שלנו!

תקשיבי, את חייבת למצןאתעסוקה, כיף, חברות, קניון, לבשל, כל מה שיעביר את הזמן ה-כ-ל!
אני לא יכולה להגיד לך לא לחשוב על זה כי 100% שתחשבי וזה מהדהד לך בלי סוף
אבל הדרך הטובה ביותר להתמודד זה הדרך למצוא איך להעביר את הזמן בתעסוקה ואז המוח פחות ממוקד בזה.


וכמובן…. תפילות!!!!!!
להתפלל לבןרא עןלפ להאמין ולבטוח בו שהרגע שלך יגיע כשהזמן הכי נכון לך יגיע.
שבע״ה תקלטי בהזרעה הזו ותהיי בהיריון בלי נדר.

💗

מבינה אותך כל כך...זה שבועות מורטי עצבים ואיןתלי באמת איך לחזק . לא משנה כמה אתה מנסה להתעסק בדברים אחרים זה הדבר היחיד שנמצא בראש כל הזמן. מאחלת לך שיצליח על הפעם הראשונה 🙏🙏

אני לא זוכרת איך זה הולך,אבל משהו כזה-
מי יזכור את כל הטיטולים שהחלפת
מי יזכור כמה פעמים ניגבת ליד את הדמעות
מי יזכור את אמא...

אני ממציאה אבל זה הכיוון, הלוואי ומישהי תבין על מה אני מדברת.

שנקרא "מילים טובות לאמא". אולי אליו התכוונת?

מי יגיד לאמא רגילה, בבית רגיל, עם ילדים רגילים ועצבים רגילים, מילים טובות?
מי ינחם אותה כשהגיעה סבלנותה לקצה ופקעה בקול נפץ, והילדים לא שמו לב והמשיכו לדרוש את שלהם?
מי ייבש את ביצות הבוז התהומי שהיא רוחשת לעצמה אחרי שעת השכבה שכולה מבטים מצמיתים, נזיפות חריפות ומילים רבות שאומרות רק דבר אחד: עזבו אותי כבר, אני לא יכולה?

ביום כזה של תוכחה, כאשר כל הבית על סדקיו ופינותיו יוצא מגדרו כדי להראות מה לא בסדר, הקירות זועקים טביעות רגליים שחורות וקשקושים, הכביסות לועגות בערימות ערימות, קרש הגיהוץ כמו מהפנט אליו חולצות קמוטות ושמלות כאילו לא טרחו לידו תשעים דקות אפופות קיטור, הכיורים הנקיים מתמלאים כלים דביקים כהרף עין, על הרצפה פרחי גרניום שנמעכו לכלל כתמים אדמדמים, ציפורני הרגליים של הילדים מתבלטות כדי לומר, שאמנם גזרו בקפידה את ציפורני הידיים, חמישים במספר, אבל הן עדיין כאן -
מי ינחם את אמא שכמעט חנק אותה ה´לא´?

כשבדי עמל היא רוחצת וסורקת, מלבישה ומאכילה, מסדרת מיטות ומשכיבה, ואין לה כוח להיות טובה היום, אין לה כוח להיות סבלנית, אין לה כוח להקשיב לכל השאלות ולהשיב להן תשובות ולהסביר אלף למה ולמה ולהתדיין ולהתמקח ולהתפעל מציור של פרח ולפשר בין מריבות ולגהץ יצירה מופלאה מחרוזים קטנטנים, ולהמתין באורך רוח למלותיה האיטיות של ילדתה המעמיקה לחשוב -
מי ייתן לה כוח?

מי יעמעם וירגיע את תחושת ההחמצה המרה המלווה את מילות הזירוז כשהן חותכות וקוטעות את פניות הילדים: לא עכשיו, לא יודעת, נדבר על זה מחר, לך מיד להתלבש, נו כבר, קדימה, מהר?

מי יחבק את אמא, במקום כואב עמוק בלב, כאשר היא שרועה ואומללה בחושך, וילדה קטנה בוכה בחדר הסמוך ´אמא אמרת שתשירי לי שיר´, והתינוקת מתעוררת בפעם השלישית? מי ינקה ממנה גל נוסף של זעם המציף אותה למרות תשישותה?

מי ידע להגיד לאמא, אבל באופן כזה שהיא תבין ותאמין, שלמרות שהנקיון הוא רק בערך, והכביסה לא לגמרי, ולמחבת שכבות רבות, ושוב לא קוימה הבטחה אחת לילד, וביומן של כיתה ב´ מתנוססת הערה: "נא להקפיד על שכפולים חסרים" - מי יגיד לה שככה, בדיוק, עם כל החסרונות, הממלכה שלה גדולה ונפלאה ומפוארת?

מי ילחש לאמא מילים טובות שהיא תשמע, ויעריך את עמלה, ויכיר במורכבות האינסופית של להיות, פשוט להיות, יום אחר יום אחר יום?

מי יביט בזוג גרביים, שידיה של אמא הלבישו והפשיטו, כבסו וקיפלו ושמו במגרה והוציאו ממנה והלבישו והפשיטו וכבסו וקיפלו, מאות פעמים, ויזכיר לעצמו שזה רק זוג אחד מיני עשרות בבית, ובכל אחד כבר טיפלו מאות פעמים, מי ימנה את עשרות אלפי הפעולות שנפעלו עד כה רק בקשר לגרביים - כשישנם גם כל השאר?

מי יחשב את סך כל הכריכים, סך כוסות הזכוכית הנקיות, סך טיפות היוד על הפצעים, סך הגזרים והתפודים שקולפו, הכינים, במחילה, שסורקו, העופות שנצלו ותובלו, החיבוקים, הנשיקות, הכפתורים שנפתחו ונסגרו, אלף אלפי דיווחים שנקלטו, סיפורים שסופרו, מילות אהבה שנאמרו?

בעולם כזה, שתובע סך הכל ותוצאות, שנועץ עיניים נוקבות כמו סכינים עמוק בגב ודן ומבקר ושופט ומגנה וכל הזמן יש לו מה להגיד - אם קצת מוזנח או מוחצן ומטופח, אם הגדולה פרועה ותוססת והקטנה חלשה ומהססת, אם הילד קפצני או הנער ביישני, איך נראית התעודה ולאיזה סמינר יקבלו את הילדה - מי ירגיע את אמא הרגילה, אמא הלא מושלמת? מי יאהב אותה ככה וידע שהיא שווה?

כשכל הזמן בודקים ומדרגים, מציינים ומסמנים, מצמידים תויות ומעידים עדויות ובוחנים את הכל: את הכשרונות ואת המידות הטובות ואת הצניעות ואת החכמה, ואת דרגת הרוחניות בפומבי וברמה - מי יאטום את אוזניה של אמא משמוע, ויגן על ליבה מאשמה?

מי יבחין בעייפות שהיא מסווה, בקושי שהיא כובשת, בכל החיוכים שחייכה רק בחוץ, בהרבה מאוד ´לא´ שהיא הפכה אותם ל´כן´, בגבול היכולת שהיא חצתה שוב ושוב?

מי יגיד לאמא מילים טובות שהיא תשמע ותאמין, מי יעקוב אחר שביל פסיעותיה בלאט, ילקט את אגלי זיעתה ויספור את דמעותיה הכבושות?

מי יצבור הכל בשקט, בערמה שאין לה סוף, מי יאהב בלי גבול ותנאי, ויעריך, ויעריץ, ויכין בסתר כתר, לסתם כך אמא, רגילה?

* * *

כמה אמהות בעולם כולו, מהודו ועד כוש. כמה טרחות טורחות כולן, כמה דמעות שופכות כולן, כמה תסכולים וקשיים הן יודעות.
הן יכולתי כמותן, אבודה להיות ובודדת...

אם לא שחמלת עלי,
ובראת אותי ילדתך,
והרעפת עלי חמלתך,
ותמיד היה איתי מבטך.

נצרת את כל צעדי,
אספת את כל אנחותיי,
ליטפת את כל כאביי,
וידעת הכל, ושמעת הכל, ואהבת בלי גבול ובלי תנאי -

ובסתר בסתר, רקמת לי כתר. כתר לאם רגילה.

באופן כללי יש לה קטעים וספרים מהממים. היא זו שכתבה את צומת הדרורים אם את מכירה...

לספר עצמו קצת פחות התחברתי.
אבל צומת הדרורים ממש מומלץ!
למי שלא מכירה...
( קוראת אותו עכשיו בפעם השלישית🙈)

מדהים לראות איך שבעצם כולנו עוברות את אותם אתגרי אמהות, וכולנו צריכות את אותה הכרה בכך שאנחנו טובות ויקרות ועושות את הכי טוב שביכולתנו

ממש ריגש אותי...

אם כי בתור אחת שלא מחבבת את טיפת חלב - לא הייתי רוצה שמישהי תעקוב בעין בוחנת מדי אחרי ההתפתחות שלי (בין אם התפתחות רוחנית ובין אם התפתחות פיזית - וזה לא רק משקל) ושתצקצק בשפתיה בכל פעם שלא אשביע את רצון העקומות שקבע העולם למה זה אמא טובה...
כן הייתי רוצה שהסביבה הקרובה אליי, אלה שאני אוהבת ומעריכה, תשים לב להתקדמויות הקטנות שלי, ואפילו יהא זה - "וואו, היום ישבת קצת עם הילדים ויצרת!" גם אם זה היה רק רבע שעה מתוך יום ארוך ונמרח... וכן, שגם לפעמים ידאגו לי לאוכל ולשינה, או יעזרו לי לתפקד את הבית...
אולי שאותה אחות של טיפת וודקה תגיע אל האנשים הקרובים האלה ותזכיר להם לעשות זאת??

והסוף

אין עוד רופאים בקופה?

כמו שהרופא שלי שאל למה אני צריכה הפניה חדיאטנית ואם זה רק בגלל הסכרת הריונית (מיותר לציין שמופיע במערכת שלהם שאני במשקל לא תקין)
אמרתי לו זה שאני שמנה לא מספיק? אמר צודקת וכתב תיק תק.
לפעמים הם יכולים להוציא מהדעת. כמה זמן התחננתי להפניה לדיאטנית. מי שישמע יוצא לו מהכיס.

תרגישי טוב❤

מרופא אחר הרי גם ככה לא צריך בדיקה אז זה לא משנה אם הוא מקרית שמונה או מאילת או מטיזנשלוך...
הרוםאת משפחה שלי מעיר אחרת פעם אחת נסעתי אליה כשבאמת לא היתה ברירה שאר הזמן אני עושה אצלה תור טלפוני או דרך האפליקציה אפילו וכן לא מתביישת להודות שבחרתי רופאה לפי זמינות למענה מרחוק..
תרגישי טוב אהובה

תבקשי באפליקציה שיכניסו לך מרשם דחוף

כאחת עם דלקות חוזרות אני מקפידה על כמה דברים. תמיד יש לי סדורל בקרבת מקום וכןס סטרילית לבדיקת שתן. אפשר להשתין בכוס ולשים במקרר ואז לקחת סדורל,בינתיים לבקש מהרופא הנורמלי באפליקציה אנטיביוטיקה והפנייה לתרבית או להתקשר למרפאה שיבקשן מהרופא או לחכות לערב ולקבןע תור טלפוני. אבל שוב, צריך רופא נורמלי..
הסיבה שאני אוהבת לעשות תרבית זה כדי שיהיה רשום ומתועד שהיה לי דלקת ושאדע איזה חיידק זה. אבל זה חא באמת קריטי השלב הזה
תרגישי טוב יקרה, חוויה נוראית

לא בטוחה שאלו באמת אנשים שקנו את התנור, או נציגים של החברה או החברה המתחרה.

תבדקי חוות דעת על דגמים וחברות לפי הקריטריונים שמתאימים לך.
את צריכה בילד אין או משולב?
זה לאורך שנים או רק לשנים הקרובות עד ש...
כמה את משתמשת בכלל בתנור?
מה התקציב?
מה אופי השימוש?
וכו..
אני אישית קניתי פירוליטי של אלקטרולוקס ומאוד מרוצה ממנו
היה חשוב לי העניין של הניקוי שיתפרק בקלות ושיהיה אפשר להשתמש בתא אחד גם לבשרי וגם לחלבי( כמובן לפי ההלכה)
יש אותו לכמה אנשים קרובים שאני מכירה וכולם מרוצים..

אני יודעת שאני רוצה בילד אין
לטווח ארוך, אני אחת שלא מחליפה עד שהוא מת סופית
משתמשת בממוצע פעמיים בשבוע, ולא לדברים מסובכים... חלות, עוגות עוגיות.
לא בשר וכו'

לעניין ההתפרקות לצורך ניקוי-זו למשל נקודה שלא חשבתי עליה. תודה. רשמתי לעצמי.

אבל אני יכולה להמליץ על התנור בילד אין של אלקטרולוקס - גם הפירוליטי וגם הרגיל, יש להורים שלי ולעוד כמה מהמשפחה וכולם ממש מרוצים!

כולל לפסח

אבל אם בשבוע 36-37 העובר עדיין במצב עכוז מומלץ לבצע היפוך
יש לך עוד זמן

והשבוע 31 חזר למצג ראש אני יודעת שזה עוד יכול להשתנות אבל מקווה שהוא יתקבע אצלי על ראש כבר.. בעיקרון עד שבוע 35-6 זה עוד יכול להשתנות לבד

אם זה בעייתי או לא.יודעת שבהריון יש לפעמים ערכים חריגים שבעצם תקינים

קודמת היתה בסדר וזה אותו דבר אז זה בסדר

יותר אחורה היה גם כזו תוצאה ואני כבר לא זוכרת אם זה כשהיתה לי דלקת או לא כי בעבר היו לי הרבה פעמים דלקות

וזה מעביר אותך לסוג של אתר של מכבי שנותן הסבר על מה התוצאה הזאת אומרת

אם זה המדד היחיד שחורה זו לא דלקת

אורובילינוגן הוא צבען (פיגמנט) צהוב שנוצר מפירוק של בילירובין על ידי חיידקים. כמות האורובילינוגן מצביעה על הכמות של תאי הדם האדומים שמתפרקים.

 

תתייעצי עם הרוםא מה אומר ערך גבוה מהנורמה 

מתפללת בשבילך🙏🙏

והכל מרגיש בקצה כזה.. כאילו זה הסוף...
בטוחה שנעבור את זה שתינו ביחד!
חיבוק
🌹

רק עוד x זמן אני אוכל להתחיל לנסות לשקם אותה... ואני לא יודעת באיזה מצב היא תהיה עד אז... אבל הכיוון לא טוב

כולם שבורים. המון אנשים ונשים שאני מכירה, או פה בפורום. אנשים עוברים דברים מטורפים.
תזכירו לי, מתי המשיח אמור להגיע?

הכל מעיק ברמות.

מרגישה בסוףףףף
שאין עוד סיכוי לכלום
חסרת כוחות ולא מצליחה להיאחז במשהו אחד שהוא טוב לגמרי כי פשוט אין!!!

חיבוק ענק.
נשמע שאת צריכה המון כוחות. הלוואי שהכל ייגמר , או שלפחות תגיעו למצב שאתם יכולים לעבוד יחד על הזוגיות שלכם, ותהיו שניכם יחד מול הכל.

אני תחת לחצים מכל מיני כיוונים שונים ואין לי תמיכה ומנוחה לנפש
תודה על החיבוק💙

זוגיות זה כל כך מסובך!
הלוואי שתוכלי בקרוב לעשות משהו!
שולחת מלא כוחות לכולן!

אתם מדברים על זה ביניכם?

ותודה 💙

וגם לאהבת חינם שפספסתי את השרשור שלה ונעלם לי.
המון חיבוקים.
המון כוחות.
תקופה קשה ומאתגרת... (גם לי)

מה שבטוח עוזר ויעזור זה תפילות
ממש לפתוח שיח במילים פשוטות מול בורא עולם.
הוא מסתכל עלייך ועלי ועל כולן.
ואוהב אותך. ואת כולן.
ומחכה רק לתפילות שלך. שלנו.
של כולנו!!

והוא שומע.
והוא עוזר.
והוא מנחם.

ובעזרתו הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר....!!

אני בטוחה בזה.
רק צריך להאמין.
ולפנות אליו.
חיבוק גדול❤❤
והמון נשיקות😘😘

מוקדש גם לך- אהבת חינם היקרה.
חיבוק על ההתמודדות הלא פשוטה בכלל.❤

איתך בלב