פורום הריון ולידה (עמוד 2044)

שולחת כוחות

מעודד שזה לפחות עם סיבה

בדרכ אחרי גרידה לא אמור להיות שאריות 

אז מחסור כן אמור להגיע 

לי הגיע 4 שבועות אחרי הגרידה

תבדקי הריון 

ואם לא תלכי לרופא נשים רק לראות שהכל בסדר ואין שארית

אם לא יגיע ללכת להבדק
המון בהצלחה ובשורות טובות בקרובב!

אם אני לא טועה, אצלי בהפלה טבעית המחזור הגיע אחרי שמונה שבועות. התייעצתי עם רופאה והכל היה תקין.. פשוט לקח לגוף שלי זמן לחזור לעצמו
בשורות טובות❤

בד"כ מגיע לפני
אם את רואה שממשיך להתעכב תלכי לבדוק
חיבוק

ואם לא מגיע בפרק זמן הזה לבדוק הריון ואם כן לא זה ללכת לרופא. הכי מוקדם שאת יכולה לבדוק הריון זה שבועיים אחרי הביוץ אז זה שאלה מתי היה הביוץ.. בהצלחה!

לפזיותרפיה זה אף פעם לא מיותר

תרגישי טוב!

תופעה ידועה בעקבות בצקת באיזור כף היד שלוחצת על העצב המדיאני שעובר בתוך התעלה שבכף היד, עצב האחראי על השרירים שמכופפים את שורש כף היד והאצבעות.
תבקשי הפניה מרופא משפחה למכון כף יד בריפוי בעיסוק, שם יתאימו לך סד מנוחה ללילה למניעת כיפוף בשורש כף יד וכן ידריכו אותך להמנע מביצוע כיפוף חוזרני בשורש כף היד ובאצבעות. בינתיים תקני סד לייצוב שורש כף יד בבית מרקחת ותשתדלי כמה שיותר להמנע מכיפוף, בהקלדה, בכתיבה, בעבודות הבית ובמהלך השינה.
שווה לשקול גם לקחת אנטי דלקתיים בהמלצת רופא, או שיש משחות ייעודיות כמו פרסקינדול

הכתובת הראשונה זה רופא משפחה?
הבעיה היא הכיפוף?
תודה על התגובה!

מחזיקים הרבה פעמים את התינוק באופן שיכול להחמיר את הדלקת.
הפניה מרופא משפחה
הבעיה היא לחץ על העצב שמתגבר בכיפוף שורש כף היד והאצבעות. בעיקר שורש כף היד.

כנראה זה דלקת 

והלכתי לרופא אורטופד והוא נתן לי סד לשים על היד לבינתיים כי בהריון אסור לקחת תרופות או לעשות זריקות שיעבירו את הדלקת . ועכשיו אני אחרי לידה וקבעתי תור שוב כדי שיתן לי תרופה או משהו כי זה עדיין קצת כואב.

בהריון עצמו היו לי כאבי תופת בתנועות מסויימות . עכשיו פחות כואב

יום ראשון יש לי תור לאורטופד , נראה מה יתן לי.

איך אפשר להקל על הכאב בינתיים?

לתת לך הפניה דחופה וזה יעזור לזרז תורים.

אה אולי אנסה בפנייה באפליקציה..
מקווה שיעזור

יוכלו להכניס אותך אליה בין תורים או משהו כזה

אבל מה יכול לעזור לכאב בינתיים?
זה ממש מגביל אותי

תחפשי בגוגל, יש סד של חברת אריאל, אפשר לקנות בבית מרקחת

בכל בית מקרחת יכולים להתאים לך סד (אוריאל) ויש גם בסופר פארם סד אוניברסלי שמתאים לכל הגדלים ול2 הידיים, מומלץ להיות עם זה בכל זמני המנוחה, וגם לנוח באמצע היום עם זה

גם לי היה את זה בסוף ההריון... עבר אחרי הלידה..

הכאב ממש במפרק או באזור המפרק

זה יכול להיות דלקת בגיד וזה אותן תופעות שתארת כאב וגם לפעמים תחושת נימול במיוחד כשקמים בבוקר

זה דלקת בגיד האגודל (דה קרבן) או תסמונת התעלה הקרפלית

תבדקי אם זה מתאים אפשר לבדוק מה זה בגוגל

לי זה היה שנה לפני הריון עבר עם טיפול
ואז חזר לי בסוף ההריון ועבר אחרי הלידה כמה שבועות...

חשוב לתת ליד לנוח, לא לחזור על פעולות שמכאיבות ליד, להיזהר במיוחד ממקלדת, סמארטפון או טלפון מקשים יותר גרוע
גם בבישולים לתת ליד לנוח, ולהשתדל לא לסחוב הרבה משקל ביד

ואהבתם יש להם אביזרים לזה. בהצלחה

מה הכוונה אביזרים?

טבעת, וספריי מעכב. אבל אלו פתרונות זמניים.
יש אפשרות שהוא יעשה פזיותרפיה של שרירי האגן שיכולה לעזור. ממליצה לפנות ליועץ מיני מקצועי, יש המון מקסימים במגזר הדתי. המליצו פה כבר על יונתן שומר, אני מכירה גם את עופר בשן, לא יודעת אם הוא עדיין מטפל בעצמו אבל הוא בטוח יוכל להמליץ.

מאמינה שיש להם ניסיון עם שאלות כאלו...

ודברים שאנו לא יודעים

אולי יש גברים שם עם ידע בנושא,
או לשלוח לינק להודעה שלי שם או לשאול בשמי בבקשה?
@אין לי הסבר
@חצילוש

וגם לעוד מישהו שקוראים לו יהונתן.. לא זוכרת שם משפחה..

לא יודעת אם הכיוון הזה מתאים לכם. אבל זה בהחלט יכול לעזור. 

או תרגילים לעשות? צריכה פירוט כמה שיותר בבקשה על כל רעיון שיכול לעזור

ליהונתן שומר יש אתר שנקרא "כלים שלובים" ושם תוכלי למצוא פרטים..

שימרח קצת על עצמו. מעמעם את התחושה ולכן לוקח יותר זמן.
עצה שקיבלנו מסקסולוג בזמנו

ניסיתם תנוחות שונות?
יש תנוחות שהגבר פחות מתגרה.

כמו שאצלנו הנשים יש דפוסים רבים ושונים של מיניות, גם אצל גברים...
זה המעגל המיני שלו. זה הביולוגיה והנפש שלו. מי החליט שזה מוקדם?
אני לא באה בביקורת אליך חלילה! ספגת את זה כי זה טבוע בשיח. אלא כדי להציע לך כיוון חשיבה אחר
(אם כבר הזכירו את מרכז יה"ל ומיכל פרינס...היא מדברת על זה)

לגיטימי מאוד שזה יפריע לכם- אם למשל במצב הנוכחי את לא מצליחה להגיע לכלום והוא כבר סיים. או שהוא מתוסכל כי זה נגמר לו מהר.
אבל להגדיר את זה כבעיה אוביקטיבית זה בעיני פוגע ותוקע

בעיני יותר נכון להגדיר את זה כקושי שמפריע לכם ביחסים ביניכם.
תצטרכו לדייק מה בדיוק הקושי(קושי שלך? שלו? את לא מספיקה? הוא לא נהנה מספיק?)
ולפי זה להתחיל לפתוח את הראש, ללמוד קצת, ולחשוב על רעיונות
למשל הדברים הכי נפוצים:
להתחיל איתך, לתת לך המווון זמן של מגע כמה ואיך שמתאים לך. ורק אז בכלל להתחיל דברים שמעוררים אותו.
דרך טובה מאוד (וזו גם המלצת המפתח של מיכל פרינס למשל) זה שאת מגיעה לשיא ורק אח"כ מתחילים איתו. ואפילו לא לנסות כרגע להגיע יחד. זה בכלל לא פשוט...

אם זה לא מעשי (נניח אם המגע אצלך מעורר אותו) אז יש באמת פתרונות טכניים כמו אביזרים או משחה. אבל זה צריך לבוא מרצון *שלו* למשוך את זה יותר, לא בשביל "לתקן" אותו. זה מעליב והורס

יש עוד המון המון מה לעשות לפני כן - תנוחות, אימון עצמי, מגע עצמי שלך, שיטות מהמזרח הרחוק.
בעיני התהליך פה הוא זוגי של שניכם למצוא את מה שהכי יתאים וישמח אתכם. כדאי ורצוי להיעזר באנשי מקצוע
ולא לחפש איך "לאחר את השפיכה"


ועוד דבר- המרכיב הרגשי הוא מאוד מאוד דומיננטי פה. יכול להיות שעצם הורדת המתח מהנושא ושתקבלו אותו באהבה והבנה כבר יעשה איזשהו שינוי. לא בטוח כמובן

בהצלחה!

למיטב ידיעתי, היא כשזה מוקדם מידי לבני הזוג.
לפעמים זה עד כדי כך מוקדם שלא מספיקים בכלל להיכנס.... אם זה מפריע אז צריך לטפל בזה

כמו "משחק מקדים" שב"ה שמעתי מהמון כיוונים של אנשים שמתעסקים במיניות שצריך להעיף את זה מהלקסיקון
- לא משנה כמה הדרכות חיוביות נותנים, לקרוא לזה ככה גורם לאנשים לתפוס את כל השלבים שלפני חדירה כ"משחק" או משהו שולי, אפילו לא במודע. וזה דפוק. כי זה חלק כל כך חשוב וכנראה הכי חשוב. במיוחד לאישה

גם לקרוא לתופעה "שפיכה מוקדמת" יוצר לנו תפיסת יסוד לגביה שעשויה להזיק בהתייחסות לעניין. כאילו זו בעיה אוביקטיבית שהגבר הזה "דפוק". ולא יעזור כמה יגידו אחרת, התת מודע שומע את זה מהמונח.
אין לי רעיון לביטוי קליט אחר שיחליף אותו אבל לצמצם קצת את השיפוטיות ואפילו סתם לקרוא לזה בעיה בתיזמון קיום היחסים נניח או סתם קושי במיניות כבר יכול לפתוח אוויר לדעתי

תכלס, צודקת...

יש ספקטרום רחב של נורמלי ואז יש את הקצוות, אלו שלוקח להם מלא זמן לגמור ואלו שגומרים תוך שניות בודדות, ובוודאי שזה פוגע ישירות בתפקוד המיני ובהנאה של שני בני הזוג.
אני מסכימה איתך כשמדובר על שפיכה מהירה בתוך הספקטרום הנורמלי, אבל יש אנשים שזה אובייקטיבית נחשב לא תקין.

תגידי ככה גם על אישה שצריכה שעתיים כדי להגיע לשיא?

ואם טוב לו לגמור בשניות. וטוב לפרטנרית שלו שהוא מסיים מהר ופנוי רק אליה נניח או כל סידור אחר?
זה עדיין "לא תקין"?
בעיני זה תקין ומקסים.

הדבר היחיד שמודדים כאן זה עד כמה שני בני הזוג מרוצים. ואם לא מספיק- אז בוודאי שצריך וראוי לחפש איך לשפר את המצב.ואני מאמינה ששוה להשקיע בזה המון וזמן וכסף ולחפש אנשי מקצוע טובים

אבל בעיני להגדיר אחד מהם כמקולקל (לא במפורש כמובן, אבל בשדר) . זה התחלה גרועה לנושא כזה רגיש וגם חוסם את ההתקדמות

ואמונות
אבל אנע גם מאמינה בזה שיש דברים שהם אובייקטיבית נחשבים ברפואה כלא תקינים או לקויים.
אולי יש מקום לשנות את זה אבל אם כן זה מצריך שינוי רחב בכל עולם הרפואה

זה לא פוגע להם בבריאות או יוצר נזק בגוף. יש לרפואה מה לומר על זה כי זה תהליך ביולוגי ואפשר להשפיע על זה באמצעים כימיים
אבל תסכימי איתי שלא הגיוני להגדיר את זה כ"מחלה"?
אפשר לחיות טוב עם זה, ואנשים גם חיים טוב עם זה.

כמו למשל אישה עם מחזורים ארוכים. אם חוץ מזה המערכת שלה מאוזנת היית פונה להתערבות רפואית? ברור שלא. למה לגעת?
לדחוף לה הורמונים סינטטיים??
רק אם זה היה מפריע לה איפשהו בחיים.

לכן לא הייתי מגדירה מישהי בריאה עם מחזור של 50 יום כ"לא תקינה"

(אישית הייתי בעיקר מקנאה בה ;) )

אבל רק יכולה להגיד לא רוצה להלחיץ אבל היה לי הריון שהיה עובר בלי דופק ובחילות מטורפות והקאות בלי סוף, אז התסמינים ממש לא אומרים כלום לגבי תקינות ההריון

בעזה שיהיה תקין וטוב ובאמת אפשר שיהיה תקין גם בלי הרבה בחילות והקאות

מבחינתי העייפות הזאת זה מספיק...

אפשר להסיק שזה לא אומר כלום..

זה לא מעיד על רמת בטא?

יכול להיות לא שמעתי על זה אף פעם וגם אף פעם לא בדקתי בטא אחרי הבטא הראשונה

אבל כן שמעתי שיש הריונות בלי כמעט בחילות והקאות שמסתיימים בלידה תקינה

אז רוב הסיכויים שאם מיד אחרי שגילית שהפסיק ההריון הפסיקו ל התסמינים זה יותר פסיכולוגי מאשר פיזי...

 

ותסמינים בד"כ לא אומרים כלום... אצלי תמיד יש סביב שבוע 4 עייפות וקצת בחילות ואז מפסיק וחוזר לקראת שבוע 8 9

אולי יש כאלה שאצלהם זה אומר משהו, אבל זה ממש לא מחייב.

אצלי חוץ ממעט עייפות ורגישות לריחות אבל די ברמה סטנדרטית, אין לי כלום כלום. בלי בחילות, כאבי מחזור, רגישות בחזה, רעב או דברים אחרים..

גרידה בשבוע 10

ואחרי הריון כימי (כלומר שניהם היו ברצף)

 

תקשיבו אני מתגעגעת לתמימות שהייתה לי ב2 ההריונות הראשונים 

קבעתי בטא לשבוע הבא. רלוונטי בשבוע כזה? 

נשמע לי תקין לגמרי.

הייתי הולכת להיבדק בימים הקרובים, רק לוודא שהכל בסדר ואין סימנים אחרים להתפתחות לידה, כי אם כן כדאי לנסות לעכב אותה.

הצבע אדום ורוד או חום?
כאן זה כאלו בצבע רגיל לחלוטין אבל כל ניגוב יוצא לי ממש הפרשות

ותמיד היה מלווה בהפרשה דמית.

מחיפוש באינטרנט באנגלית - לאו דווקא. יכול להיות גם בלי דם בכלל.
אבל כמה רופאים באמת אמרו לי שזה לא פקק רירי אם אין דם.

לא אמור להיות בעייתי.

גם לי היה..
פקק רירי זה עם צבע ורוד,אדום....

אם זה מסריח יש מה לחשוש מפטריה ולטפל בהקדם ממש.
אם לא- אז נשמע תקין.

עשו לך אס בטן עליונה במקרה?

זה סיוט, אבל הייתי חוזרת למיון/לרופא משפחה אפילו, אם לא יעבור מחר/מחרתיים.

רפואה שלמה!

עדין כואב, אבל ממש לא ברמה של צעקות או איבוד שליטה, יותר כאב עמום כזה שמתחזק מפעם לפעם.

בנוסף, זה גם לא כאב חד אלא כאב בכל האיזור של הבטן העליונה.

 

זה עדין יכול להיות אבנים בכיס המרה כמו שכתבתם?

כדאי לבדוק אבנים בכיס המרה.
מתבטא בכאבים חזקים מאוד בבטן עליונה.
מתפרץ הרבה פעמים בהריון או אחרי לידה.

לבן הזוג שלי היה, והכאב הגיע בעיקר בלילה, לא לאורך היום. כך שיכול להיות שזה יבוא ויילך.
זה בעיקר תלוי במה את אוכלת. אם אכלת משהו שכיס המרה צריך לפעול עבורו או לא.

יש מצב שאולי זה כיס מרה.
תיבדקי.

תרגישי טוב ❤

לצירים תבדקי אופציה של אבנים בדרכי השתן.
הכאב מאוד דומה, בא בגלים, וכואב ברמות...

הדרך לאבחן מאוד פשוטה. בשביל ההתחלה גם לא צריך CT. בדיקה פיזיקלית פשוטה יכולה לאשר את האבחנה.
עוד אבחנה נפוצה בהריון זה אבנים בכיס מרה.

בכל אופן, אם את כאובה מאוד זו סיבה בפני עצמה לפנות לטיפול במיון. לפחות בשביל איזון כאב.

האמת שהייתי לגמרי בכיוון של וירוס אבל ממש נתתם לי כיוונים אחרים, אני אקבע תור לרופא משפחה שלי.

 

אגב לגבי כיס המרה - לאמא שלי היו אבנים והיא עברה ניתוח להסרת כיס המרה, שאלתי אותה לגבי הכאב שהיה לה וזה באמת נשמע כאב דומה, כך שאני אנסה לבדוק את הכיוון הזה ברצינות.

 

שוב, תודה! עזרתם לי מאוד.

בהריון יכולים לא להרגיש דלקת שתן
והיא עלולה להגיע לכליות ולכאוב מאוד...

איך זה קשה לראות אותם ככה..

נדע..

דימומים בין ווסתיים..

כדאי לחזור לרופא רק לוודא שזה לא מפציעה של צוואר הרחם בגלל החוטים/תזוזה של ההתקן (תתייעצי קודם מבחינה הלכתית איך ומה כדי שלא יהיה מצב שהבדיקה תאסור)
ולדעתי כדאי לתת לזה חודש חודשיים כי בד"כ התופעות לוואי זה בתחילת השימוש ואח"כ מתמתן

ממש מבאס :/
בהצלחה

נקום לבוקר חדש ..

אם ממילא אתם אסורים...
ואם כן יתברר שההתקן פצע את האזור אז תחזרי עם מה שאמר הרופא לרב .
אם קשה לך למצוא תור לרופא בינתיים גם בודקת טהרה יכולה לבדוק אם זה פציעה חיצונית. כמובן אם מתאים לך ללכת לבודקת...

מחזור אחרון היה לי דימום לא נורמלי. אני מותשת. לא יודעת איך אשרוד שוב מחזור כזה.. זה משתק לכמה ימים וכל שעתיים צריכה מקלחת.. כנראה זה לא בשבילי ההתקן.. נעבור למשהו אחר עד שנמצא את המניעה שתתאים לי
מעייף כבר... אחחחח ה'..מה יהיה איתנו הנשים ועם כל סוגי המניעה? אין שקט בעולם הזה כשאת אישה. כל הזמן בלאגן בגוף... מאז החתונה הגוף שלך פשוט בטלטלות... תיקון לא קל. ה' יעזור

אבל תתייעצי עם הרופא. לרוב התופעות נעלמות עם הזמן.
ואולי יש דרכים לעזור לזה

בהצלחה!

נראה מה יש לה להגיד

זמן הסתגחות תגמר ואחר כך את לא מרגישה את זה
לא צריכה לזכור לקחת...
רק מוציאה מתי שמחליטה שלא רוצה יותר

לא זורם עם זה .
פעם אחרונה שטבלתי דווקא לא היה שום כתם שבועיים וחצי עד המחזור..
אז מה קורה? יכול להיות פצע באמת?
אין לי כח להתעסק בזה פשוט. בפצעים וכו'.. אחחחח

אצלי 2-3 מחזורים ראשונים היו נוראיים ואח"כ התאזן.

זה כבר יותר מדי בשבילי....שוב הפסק ?! כבר טבלתי שבוע שעבר ..ואז מחזור כמה ימים אחרי שאטבול ... כמה ישאר לנו להיות יחד?
לא יודעת אם יש לי סבלנות לחכות יותר....
אולי ההתקן הלא הורמונלי הזה לא מתאים לי

אני יודעת שיכולה להיות הסתגלות של חודשיים שלושה, ואז זה אמור להירגע, אבל הגוף הוא דינאמי, ואי אפשר לדעת מה באמת יהיה :/

בדיוק שמעתי זום של רבנים על התקנים...עם בעלי..שמעתי קצת כי לא היה לי כח לתפוס ראש.. אבל תכלס פוסקים כמעט בהכל שזה דין פצע ולא אוסר!
טלפני למכון פועה..

(אבל האמת- זה לא מדויק גם למעשה, אבל אולי באמת להגדרה הלכתית של פצע ולא רפואית )

משתמשים בזה לפעמים כדי להקל כשיש עוד סיבות , יש רבנים שאולי אימצו אותה יותר גורף.
אבל בטח שזה לא הפסיקה המקובלת באופן מיידי. לפחות היום...
רק כפסיקה אישית

הרב מלמד כתב על כתמים עם התקן שאפשר ממש להקל באופן גורף לדעתו
דין התקן תוך־רחמי

מחכה כבר להגיע לקרוא את כל הספר החדש על טהרה.

כמובן שעדיין זה לא אומר שזה הפך לפסיקה המקובלת והפשוטה, יש לא מעט שמתנגדים והרב מלמד גם מזכיר אותם במאמר. אבל הוא אחד מגדולי הפוסקים בדור והוא פסק כך בספר המיועד לפסיקת הלכה ולא כפסיקה אישית .
זה נותן לדעה הזו המון תוקף ובטח לכל מי שנוהגים לסמוך על דעתו (גם לפוסקים יש עכשיו גב רחב יותר)

לרוב היה לי לפני מחזור הכתמות.
לובשים תחתונית ותחתון שחורים. עוצמים עיניים בשרותים.

אבל בכל זאת אומרת את זה.....

יש כל כך הרבה אפשרויות להקל בסיטואציה של כתמים
עם התקן
אולי צריך רב מומחה יותר (ואני לא מתכוונת לקלישאת "כתפיים רחבות" אלא באמת רב בקי, מעורה, מכיר את התחום לעומק מבחינה רפואית והלכתית).
בעבר כשלא היתה מודעות למשמעות הרפואית של גלולות, רבנים היו עם יד קלה על לאסור את כל ההשלכות של התקנים וכיוצב', כי לכאורה אפשר גלולות והכל יותר פשוט.
היום אנחנו יודעים שגלולות הן סיפור מורכב. יש לו מחירים. האופציה הרפואית המועדפת היא מניעה לא הורמונלית. ובהתאם גם הרגישות והאחריות כלפי ההשלכות ההלכתיות של התקן.
עד כדי כך שבמכון פועה עושים עכשיו מחקר שמנסה להוכיח שהדימומים הלא סדירים מהתקן מקורם בפצע בתוך הרחם (באמצעות היסטרוסקופיה!). הלוואי שיצליחו.

בהצלחה בכל מה שתחליטי!

כבר לא יודעת ממה מפחדת יותר מהתקן או לא למנוע וחקחת סיכון להריוו...

זה אישי. אז אי אפשר לדעת עד שתנסי.

אבל בד"כ הכתמים הם לפני ואחרי הווסת.
והרבה פעמים עם הדרכה הלכתית אפשר לא להאסר. אז אולי באמת כדאי לברר מה הגישה שלפיה אתם פוסקים לגבי התקן וכתמים לפני שאת מחליטה אם להתקין.

זה גם יכול להיות תלוי בסוג ההתקן. אבל כנראה שאין משהו גורף לכולן גם כאן :/
אני עם בלרין ומאוד ממליצה אבל שמעתי גם כאלה שלא היו מרוצות

תחתון שחור בימי הטהרה?
זה ממש מציל מכתמים.

אפשר לבדוק אם הרב שלה במיעוט שאוסר. רוב רובם מנחים ללכת עם תחתון שחור.

מחקתי מיד, אבל לא שמתי לב שהתגובה נשארה. פדיחה

אולי התבלבלת עם 7 נקיים

שימי לב שמעל 75 דולר יש מכס

תודה רבה. יודעות כמה עולה המשלוח? מתלבטת אם כדאי לי להזמין עוד או לשלם משלוח...

ואז יש משלוח חינם ממאה שח.

בחינם לגמרי
צירפתי קישור נראה לי.
אפשר להיכנס דרך האתר. כל פודקאסט עומד בפני עצמו, אז לא חייבים לשמוע על הרצף אלא בהתאם למה שמעניין

שעוד מישהי מכירה.

הלוואי שהתפיסה שלה תגיע לכל זוג.
היא מדהימה בגישה שלה

שמעתי חלק מפרקי הפודקאסט, מחלק באמת נהניתי,

אבל כאשר היא הגיעה לדבר על דברים שנוגעים להלכה, לי זה לא התאים עם אורח החיים שלי והשקפת עולמי. הרגשתי שהתפיסה שלה היא לראות את ההלכה מבחוץ, ו'איך את מרגישה עם ההלכה', שזה דבר שמושפע לא מעט מהתפיסות ה(פוסט) מודרניות שמסתובבות היום, והופך את הגישה למצות עונה לפרוייקט יותר מאשר לחיים זורמים עם תורה אלוקית.

(כך שבעיני צריך לשים לב שלא תמיד נכון לקבל מכל אדם גם אם הוא דתי, ולפעמים ללכת למקורות אחרים ולהפעיל סינון עצמי אפילו עלול להיות נכון יותר במצבים מסויימים).

לא יצא לי לשמוע את הפודקאסט. אז אולי שם זה יותר נוכח

אבל יצא לי להיפגש איתה וגם לקרוא ולשמוע ממנה. כל התיחסות ששמעתי ממנה שנוגעת להלכה ספציפית היא משהו שאין עליו חולקים- כמו למשל שאין חיוב להגיע לחדירה בליל כלולות/ליל טבילה. לא תמצאי מקום שאומר שזו הלכה מחייבת.
וההדגשה של הראוי שבזה כאילו זה הכרחי - המון פעמים יוצרת נזק

מסכימה כמובן במאה אחוז עם זה שצריך להפעיל סינון עצמי בכל תוכן שמקשיבים אליו ולא משנה מי האדם.

האמת- אני חושבת שגם כשאת מקבלת מגורמים הלכתיים את צריכה להפעיל סינון זהה ובהחלט צריך לשאול את עצמך איך את מרגישה עם ההלכה(כמובן מתוך מחויבות להלכה למסורת ועבודת ה' שלך. אבל לא מתוך מחויבות לאדם מסוים)
בייחוד שחלק גדול ממה שנוטים בטעות לייחס ל"הלכה" הוא לא הלכה. אלא הנהגות/דעות/המלצות של אנשים שבאים מעולם ההלכה

למה ש@מיקי מאוס כתבה.

מעניין שאת רואה את זה דווקא סביב מצוות עונה, כי דווקא בהקשר הזה ההלכה היא זו שיכולה להפוך את זה לפרוייקט ולא כחלק מהחיים עצמם.

לא המלצתי עליה כאדם דתי, אלא כאדם מקצועי.
מסכימה איתך שצריך להפעיל סינון עצמי, אבל עדיף לעשות את זה כששומעים אדם מקצועי שמדבר על ההלכה, מאשר למשל לקרוא כאן בפורום דעות שיכולות ממש להזיק.

עם רב אולי גם אם אין בזה ממש משהו שגורם לעיכוב שווה לבקש מחילה..

להתנצל בלי קשר. אבל עברו כמעט ארבע שנים, להתקשר פתאום זה לא קשור. לא נח לי עם הידיעה שנפגע אבל כבר קצת עבר זמנו (בטל קורבנו).
לא בטוחה שמרגישה בנח להתקשר ככה באמצע החיים ולבקש סליחה 🤷‍♀️

סליחה.
וכל הכבוד לך שבכלל חשבת על זה!

זה שעבר זמן לא בטוח שעברה לו הפגיעה, אין לי מושג מה היה שם ומה עוצמת הפגיעה אבל לא תמיד הזמן מעביר את הכאב.

ואיך לעשות את זה זאת באמת שאלה, תכף יבואו החכמות ממני.

ומאחלת לך שתזכי להיפקד בקרוב!

אתן פתאום מערערות אותי שאולי לא נהגתי בזמנו כמו שצריך...
הזיכרון עכשיו עמום אבל אז יכול להיות שעוצמת הפגיעה לא הייתה כזאת משמעותית וגם אני נפגעתי מהסיום הפתאומי הזה, על אף שהגיע ממני.
קיצור, אני כבר בכלל בכלל לא שם. אבל עכשיו תוהה. וסקרנית. ובעיקר נואשת... להיפקד כבר! ואם זאת חלק מההשתדלות אז לגמרי להעיר נזכרות ולהחיות וללבן ולהתנצל.

במקום שהיית בו אז זה כנראה הכי טוב שיכולת לנהוג.
ועכשיו את במקום אחר ואם זה צף לך אז אני לא הייתי מתעלמת ואולי זה הזמן שלך לתקן, בשבילך ובשבילו.

ויכול להיות גם שלא.
זה כבר המקום שלך לעשות את החשבון נפש ולהחליט אם זה נצרך להרגשתך או לא.

בשירות לאומי, ממש לא הסתדרתי עם המנהלת בבית הספר. היא מאוד פגעה בי ההתנהלות שלה, אבל גם אני התנהגתי בצורה לא מכבדת.
זה ישב עלי כל הזמן ובסוף אחרי 3-4 שנים התקשרתי אליה להתנצל.
היא כמעט לא זכרה אותי וזו הייתה שיחה קצת מוזרה, אבל הרגשתי שאם פגעתי יש לי חובה להתנצל כי אני לא יודעת איך היא רואה וחווה את הפגיעה בכבודה אז.
את מה שפגעתי אני לא יכולה לתקן, אבל בעיניי לבקשת סליחה אין תוקף. ואם את עדיין זוכרת את זה, אפשר לבקש סליחה. וגם אם זו תהיה שיחה קצת מביכה, לא נורא, יש בבקשת סליחה אמיתית הפחתת הכבוד של עצמנו. אז אם זה לא כל כך נעים, זה בסדר, זה מראה שאנחנו באמת מצטערים.

מתפללת שתפקדו בעזרת ה' במהרה!

קרא לי מקרה שנפגעתי מילדה בכיתה.
נפגעתי מאד, ומתישהו עברתי על זה.
לא נשארה לי צלקת. אבל אצלה כן.
בערב יום כיפור של סוף אותה שנה קבלתי ממנה טלפון סליחה.
עניתי שסלחתי לה והכל בסדר...
השנים עברו, היא עזבה את בית הספר.
דרכנו נפרדו.
מתישהו בכיתה ט' קיבלתי טלפון.
על הקו היתה אותה בת, עם אותו סיפור.
שנים אחרי המקרה עדיין יושב לה על הלב.
רצתה לבקש באמת סליחה
ובאמת שאסלח!
זכרתי את המקרה, וסלחתי לה באמת.
והערכתי אותה מאד.
והשיעור הכי גדול שלמדתי ממנה הוא השיעור הזה...!!

לאזור אומץ ולהרים טלפון אחרי שנים.
ולבקש סליחה באמת...!!!

ועד היום אני זוכרת את המקרה.
ועד היום אני זוכרת את הטלפון.
ועד היום יורדות לי דמעות כשאני נזכרת בה מעצם גדלות האדם...

שנזכה תמיד להזהר ולא לפגוע.
אבל אם חלילה קרה מקרה
שנזכה להגיע לדרגה הזו ולבקש סליחה באמת.

ולך יקרה😘
הסיפור מעט שונה מהסיפור שלך.
מאחלת לך שתצליחי לפתור את המצפון הזה בדרך הטובה, הנכונה והאמיתית בקרוב.
ויהה זה שכרך💗
שולחת לך כוחות וחיבוק.❤

תודה על השיתוף ❤

אבל אם לא הייתי חושבת שיש מצב שהוא מקפיד עליי לא בטוחה שהייתי דשה עם עצמי אם להתנצל או לא. 

מה שהיה היה, שנינו נפגענו מהאופן והפתאומיות. לא נעים לי לחשוב שלקחתי חלק בפגיעה, אבל מאמינה שהוא התגבר... אלא אם כן יש צד של קפידא. 

אוףף מרגישה ממש רע עכשיו בגלל זה. 

למישהי יש ניסיון עם הקפדות? שמעה סיפורים או יודעת מה עומד מאחורי זה?

שוחחת איתו? שיתפת אותו?
חברה שהייתה במצב זהה אם כי לא אותה סיטואציה בעלה ביקש ממנה שלא לפנות אל הבחור.
פעם ממש כעסתי על עצמי על משהו שעשיתי לקרובת משפה שנפטרה. ממש כעסתי וזה חלחל אלי.
הלכתי למטפלת מהממת שאמרה לי תגידי לה סליחה בלב.
ומאז אני מבקשת כל הזמן סליחה ממנה ומאנשים שפגעתי ושאין מצב שאני יוצרת איתם קשר. ככה אני מרגילה את עצמי לבקש סליחה גם בזמן אמת.
תבקשי סליחה בלב. תערכי את השיחה בלב. אחר כך תחשבי אם תרצי לעשות אותה באמת. אם בעלך בסדר עם זה.
והכי חשוב תרגעי. שנתיים זה הרבה באמת ובעזרת ה' תפקדי בקרוב הכי חשוב זה שקט נפשי ומרחב בטוח ונוח.

גם אם נפגע. מי אמר שיצירת קשר מצידך עכשיו תעזור לו?
אם עדיין רווק אולי זה יערער אותו שאת יוצרת קשר. ואם נשוי אז אדרבה. לא מתאים.

לי פעם אמרה מישהי קרובה שאולי אני לא נפקדת כי יש בחור שממש נפגע ממני (פשוט רצה להתחתן ואני לא.) ולקחתי מאוד קשה את האמירה שלה אבל לא עשיתי אם זה כלום עד שבמקרה פגשתי אותו ברחוב וביקשתי סליחה. הבחור היה כבר נשוי עם ילדים אבל מהשיחה איתו הרגשתי שהוא עדיין לא התגבר עלי ועשה לי ממש רע. התחרטתי שפתחתי.את זה.

אני חושבת שאנחנו לא מחשבים חשבונות שמיים. ובעז"ה תזכי להיפקד במהרה.

(אתם בוחרים בטיפול עם רופא טוב? עשיתם את כל הברורים?)

מאחלת ומתפללת בשבילך לידיים מלאות בקרוב

שמשהי שעבדה איתי לכלכה עליי והביאה לפיטורין שלי. זו לא הייתה עבודת חלומתיי ובכל מקרה כנראה הייתי עוזבת שם אז לא לקחתי את זה מדי קשה אבל זה כן הפריע לי.

קראתי לה והסברתי לי כמה חמור מה שעשתה והסבירה לה שהיא בהתנהגות שלה פגעה בעיקר בעצמה (היא הייתה טיפוס קשה וממש לא אהבו אותה)

אחרי משהו כמו 5-6 שנים היא התקשרה אליי מארהב להתנצל וסיפרה שהיא נשואה כמה שנים בלי ילדים ולכן מפחדת שאולי אני מקפידה עליה והיא רוצה לפייס אותי. הסברתי לה שאני מעולם לא הקפדתי עליה והכל בסדר.

עברו מאז כבר כמה שנים טובות ואין לי שום מטשג מה אתה ואם כבר נפקדה.

מצד שני, מכירה משהי שהייתה רווקה בגיל 30 + ובצעירותה היא וכמה חברות צחקו על אשה מהשכונה יום אחד היא נזכרה בזה והחליטה לבקש סליחה. היא ביקשה סליחה והאשה ממש בכתה לה על כמה זה פגע בה ואחרי שהיא פייסה אותה היא סלחה לה. שבוע אחרי זה היא התחילה לצאת עם בעלה.

אני במקומך הייתי שואלת רב מה לעשות.

מאחלת לך שתפקדי בקרוב 🙏

הוא עוסק בדברים כאלה, למיטב ידיעתי.
באופן אישי אני לא בטוחה שזה נכון שתיצרי קשר עם הבחור - חבל לבלבל אותו ואותך, כשאת עכשיו שייכת למישהו אחר.
בכל אופן, אני בטוחה שיש זוגות מקסימים שלא נפקדים, וזה לא כי מישהו מקפיד עליהם. זו גזרת שמים שאין לנו יכולת להבין.
מאחלת לך היריון בריא ושלם בקרוב!

כל כך כל כך מבינה לליבך!
גם לי היה פעם מקרה שונה - דומה.
כעבור לא מעט דייטים.. ואחרי בחור אחד שמאוד נפגעתי ממנו ומהדרך בה סיים את הקשר (למרות שלא הייתי מעוניינת בו בכלל) התחלתי לחשוב האם באמת יש מישהו שאולי פגוע ממני. כמו שאני נפגעתי ממנו...
ונזכרתי בשני בחורים שהקשר איתם נגמר בצורה מאוד מפתיעה ואולי גם מעט פוגעת (בעיקר מעצם ההפתעה שבסיום הקשר אחרי תקופה לא קצרה).
עם אחד הרגשתי שלא נכון לי לדוש שוב, כי בזמנו ביקשתי ממנו סליחה ב2-3 הזדמנויות נפרדות... והוא לקח ככ קשה שנפרדתי שבסוף אני הייתי בחרדות לפגוש אותו והרגשתי כעס עצום ממנו על זה... אז כאמור בכמה הזדמנויות ביקשתי את סליחתו ממקום הכי כנה ואמיתי. ובאיזשהו שלב אחרי שיחה עם אדם מאוד חכם הבנתי שעשיתי בסדר, ומותר לי להגיד לא לבחור גם אם יצאנו תקופה ארוכה והקשר היה נראה מבטיח (כלומר אני נתתי תחושה כזאת) - כי בסופו של דבר עשיתי את הכי טוב שיכולתי ושידעתי לעשות באותה תקופה. ואחכ הרגשתי והבנתי שזה לא מתאים וזה בסדר ומותר לי להגיד לא.... וגם לו היה צד בכך שהוא צריך לשחרר אותי ולא לתת לי הרגשה ככ ככ רעה וכועסת.... כלומר אני את שלי עשיתי, ביקשתי מחילה 3 פעמים, ניסיתי להסביר את עצמי כמה שיכולתי, ומכאן והלאה זה שלו...
לגבי הבחור השני, זה ישב לי בלב לא מעט זמן... האם לפנות ואיך ומה לומר.... וממש ממש התביישתי והרגשתי חוסר קשר לפנות אליו כעבור שנתיים...
בסופו של דבר הרגשתי שנכון יותר לבקש מחילה.
כי כמו שאני הייתי מאוד מעריכה אם אותו בחור שפגע בי היה מתנצל- כך גם עלי לעשות למי שנפגע ממני.
וכך היה...
שלחתי לו הודעה ותקשיבי!! הוא ממש התרגש, זכר אותי, זכר את הסיטואציה, היה נשמע מההודעה שהחזיר לי שאכן המקרה ההוא ישב לו על הלב ומאוד העריך אותי שביקשתי את סליחתו...

אני הרגשתי שזה נותן הערכה. כבוד לצד השני.
עצם המוכנות למחול על כבודך ולהעיז להרים טלפון או לשלוח הודעה, להזכיר פדיחה שלך מהעבר ולהיות מוכנה להודות שטעית ולבקש מחילה...
וואו כמה ענווה זה מקרין.
כמה מקום ואישור זה נותן לצד השני שכאילו היה מחוק פעם...
אני הרגשתי שבאמת החזרתי לו את כבודו שקצת אולי נרמס (אימלה מבטיחה לכן שאני בחורה ממש עדינה וטובה!!! באמת שפשוט הייתי צעירה ולא היו לי מיומנויות פרידה שיש לי היום אז זה נעשה בתום לב ואפילו מרוב רצון להגן עליו... אבל בסופו של דבר זה יצא מעוך מולו הפרידה)
ובקיצור
לדעתי זה פתח לי פתח בנשמה
שיחרר אותי
גרם לי להיות יותר שלמה עם עצמי
יותר שלווה כלפי החיפוש בדייטים וכלפי העולם בכלל
שמחתי שידעתי שהשארתי אחרי מרחב נקי.. ומשם זה כבר רצונו של ה' מתי ואיך יתגלגלו העניינים.....
ותכלס כמה חודשים אחכ הכרתי את האיש שלי....
אבל באמת שהרווח העיקרי היתה שלוות הנפש שלי.
(כלומר ברור שבעלי הוא הרווה הכי עצום פשוט באמת אין לדעת האם זה בדיוק מה שהוביל אליו או שהוא הגיע אחרי מכלול של הרבה מעשים טובים וכוונות...)

במקרה שלך אולי בגלל שאת לא מרגישה שעשית משהו לא בסדר, הייתי מתייעצת עם רב... כתפיים רחבות, שיתנו לך פסק שיתן לך כח ואור בין אם זה לדבר איתו ובין אם זה לשחרר את זה מאחור....

אבל לא הייתי פונה אליו ישירות, אלא מעבירה את הסליחה דרך מישהו אחר

כשהייתי בכיתה ז' אחת המורות  שמאד לא אהבנו באה מההפסקה

וצעקתי - בקול מידי כי היא שמעה - המפלצת באה.

היא מאד נפגעה, בצדק..

אבל אני הייתי בעקרון ילדה ממש טובה לא יודעת מאיפה זה בא לי הצעקה הזאת

וגם פחדנית ולא הודתי שזו אני ולא ביקשתי סליחה.

לאורך שנים! זה הציק לי ולא עזב אותי..

והייתי שנים בדייטים שלא צלחו 

ואז התחלתי לחשוב שאולי זה בגלל זה...

אחרי זמן אזרתי אומץ והתקשרתי אליה לבקש סליחה

היא בכלל לא זכרה את זה אבל אמרה לי שהיא סולחת לי ושכל הכבוד שהתקשרתי...

ו... עדיין הייתי עוד מה שנים בדייטים

אבל בכל זאת כל כך שמחתי שביקשתי ממנה סליחה והורדתי את זה ממני...

 

אז הלוואי אמן אמן שתיפקדו בכל מקרה בקרוב

אבל לדעתי שווה לבקש סליחה גם בלי קשר לזה...

ואולי, מי יודע, זה גם יעזור...

 

בהצלחה יקרה!

אם זה עדיין איזה פצע פתוח אצלו, גם אם רחוק ולא רלוונטי, אבל כן כואב- ברור שכדאי, צריך וראוי.

ואם לא, אם הוא שכח, המשיך הלאה ושלם לגמרי עם מה שהיה- אני מאמינה שהוא יעריך את המחשבה וההשתדלות.

מה שכן- אני לא הייתי אומרת שהסיבה שדחפה אותי לכך היא הקושי להיפקד. אלא רק לדבר עניינית על מה שהיה.

 

את שלימה עם מה שהיה ואיך שהיה?

אין לך ייסורי מצפון על הפגיעה? או כעס עליו?

אם כן, כדאי לנקות את הלב לפני שיחה.

 

בהצלחה רבה!

גם אני עם חציצרה אחת ומשוועת שכבר יהיה ביוץ מהצד התקין. מבינה את הציפייה שלך כל כך!!
בטח יבואו חכמות ממני ויעזרו לך בשאלה.
דיברת עם הרופא?
בהצלחה יקרה!! שבקרוב יתגשמו חלומותייך על הצד הטוב לכם ביותר ❤

האחות שהתקשרה אלי אמרה לי שהרופאה אמרה שכשאני אקבל מחזור פעם הבאה (הלוואי שלא)

אני אבוא לפרופיל הורמונלי גדול יותר.

אבל אמרה שיש גם סיכוי שלא יהיה מחזור ואז לבוא לבטא...

שהביוץ כבר היה ולכן לא נראה זקיק?

לא ראו מבנה עכור או משהו כזה שיכול להעיד שהיה ביוץ?

כי לפי בדיקות ההורמונים הביוץ התחיל אז...

10/06:

e-2 - 1217

LH- 26.60

םרוגסטרון- 3.4

 

13/06:

E-2- 267

LH- 7.80

פרוגסטרון 11.6

 

שימי לב בבדיקה הראשונה כתוב e2 זה מעל אלף, המשמעות של זה היא זקיק בשל
אולי פשוט הטכנאית לא ראתה, אבל בגלל שהפרוגסטרון שלוש, זה בעצם אומר שהיה ביוץ באותו יום או יות קודם, ולכן היא כנראה לא שמה לב שהיה גופיף של אחרי ביוץ .
בקיצור לדעתי הדלה לא התפספס לך החודש בכלל ויש סיכוי טוב אם קיימתם יחסים סביב היום הזה (העשירי לחודש)
שיהיו בשורות טובות!

אני עושה את כל ההכנות העיקריות כמו להוריד שיער , גבות שפם זה כמה ימים לפני , לפעמים מכינה כבר את השקית ביום שישי אבל לא קריטי זה עניין של שניות ואז במוצש רק מקלחת ממש טובה הולכת לטבול וחוזרת לבית להתארגן כמו שצריך .
בכללי גיליתי שיותר נוח לטבול ולחזור נורא חפיף לבית ובבית לארגן את עצמי בלבוש יפה ואיפור.
במידה ואני מתארחת בשבת אז אני כבר יסדר את החדר משישי למוצש.
זה רק אני וככה הכי סבבה לי, מאמינה שלך או לכל אחת אחרת יש דרך אחרת נוחה יותר ומתאימה לכןןן
בהצלחהה!!!!

שאפשר קודם, בשישי. בחורף במוצ"ש.

למוצש משאירה רק מקלחת וסוף התארגנות

ומחדדת טיפה - כשאת כותבת 'אנחנו לא יכולות לשלוט על איזה מחשבות לחשוב', אני מבינה שאת מתכוונת שהרבה פעמים מחשבות עוברות לנו בראש בלי כוונה או שליטה.
אבל אנחנו כן יכולות לבחור במחשבות שאנחנו רוצות שיהיו לנו.
אי אפשר להחליט *לא לחשוב* משהו.
אבל אפשר להחליט *כן לחשוב* מה שאני רוצה. וכשבוחרים במחשבות שיועילו לנו, באופן אוטומטי זה ממלא את המקום של המחשבות שמזיקות לנו.

ואני רוצה גם להוסיף משהו שלמדתי (פגשתי לראשונה בספר 'אוצרות פנימיים')-
המחשבות הן שער לרגשות. אם אני רוצה לשנות רגשות מסויימים ביחס לסיטואציה, אני יכולה להשפיע על הרגש שאני ארגיש על ידי בחירה במחשבות מתאימות.
זה דבר שאף פעם לא חשבתי עליו בצורה הזו. אבל אחרי שקראתי את זה בספר והתחלתי לנסות, גיליתי כמה זה משנה המון.
לדוגמא - אם פעם, בכל פעם שהיה לי וויכוח עם בעלי, באופן אוטומטי המוח שלי היה מלא במחשבות של הסברים למה אני צדקתי והוא טעה, וזה היה ממלא אותי בכעס/עלבון/ריחוק. היום אני יודעת שאני צריכה לבחור במחשבות אחרות - להיזכר בטוב שיש ביננו, לזכור שהוא בטוח לא רצה לפגוע בי, לנסות לדון לכף זכות ולראות את הסיטואציה מנקודת המבט שלו, וכו', וזה ממש מפחית את הכעס ומביא לרגשות שהרבה יותר מאפשרים פיוס וקירבה.
(החלק הכי קשה זה להחליט לבחור במחשבות אחרות. כל פעם מחדש זה דורש גבורה. אבל ברגע שאני מתחילה, הכל משתנה, וזה שווה המון...)

ואני אוסיף שאי אפשר / קשה מאוד להגיע לזה בלי שמדי פעם עושים יישוב דעת עם עצמנו, יושבים במקום שקט בלי הפרעות ונותנים קצת מרגוע למחשבות וגם מתפללים על כח רצון לחשוב מחשבות טובות

בטח אין לך כוח לצאת, אבל תדעי שזה פתרון מדהים.
לצאת, כולם (וזה לגמרי כולל אותך) נושמים אוויר ונרגעים ומשחררים אותך
אפשר אפילו ארוחת ערב בחוץ ואז חוזרים הביתה מקלחת ולישון

יקח שעה רק להתארגן כולנו אז מוותרת מראש..

בטח כבר נגמר היום, אבל תחשבי על זה. אם תהיי קלילה ביציאה זה יחסוך ממך המון שעות כאלה בבית, שהוא מטפס עלייך משועמם ואת חסרת אנרגיות אליו.

עדיין לא מבין כלום וצריך השגחה צמודה, מנסה לברוח ולטפס , בינתיים תינוקת בטח תרצה ידיים, איך בדיוק זה משחרר?
סיבוב עם עגלת תאומים גם לא כזה כיף כי עגלה קצת כבדה.

בת 3 חודשים על שמיכה או סדין או דשא או עגלה, בן שנה וחצי מסתובב בהשגחה...

זה באמת פתרון קסמים

נכון שלהתארגן בשביל לצאת החוצה זה כמו יציאת מצרים אבל בחוץ הם נרגעים ומשתחררים.

אז כל פעם תגידי לו אסור להרביץ ותכניסי אותו למיטה לשתי דקות. לא יכול להיות שאסור לך להוציא אותה מלול. ותבקשי מבעלך כל יום לפחות חצי שעה בערב לצאת לבד. אפילו סתם סיבוב. את חייבת

בעיקרון זה תלוי מה הגיליים אבל הייתי בלופ הזה עד שהבנתי שאני רק מתוסכלת יותר ויותר ואני חייבת לעשןת שינוי.
לי עזר להבין שהשעות שהם ערים זה או להיות איתם בתסכול ולכבות שריפות או להיות איתם 100% ולהיות אמא שמחה. (לא תמיד זה עובד אבל אני משתדלת)
רוב הזמן או שאני עם 80% יחס לגדול וממש מעסיקה אותו ומשחקת איתו ובזמן הזה הקטנה משוחררת חופשי על משטח פעילות ואני מוודא ב20% שהיא לא מתגלגלת למקום בעייתי/רעבה/טיטול וכו

או שהקטנה מקבלת יחס והגנה של 80% והגדול מעסיק את עצמו בצעצועים. (אני לא מצפה ממנו לשחק לבד מעל 10 דק ברצף...)

יש זמנים שהקטנה יושבת עלי ואני יושבת על הרצפה לשחק עם הגדול או מקריאה לשניהם סיפור
או שהיא במנשא ואנחנו יוצאים לגינה (כמעט כל יום) ואני פנויה עם הידים לגדול ואז שניהם מבסוטים ב100.

בגדול אין לי ציפיות גדולות מהבית.
כן הופכת חלק ממטלות הבית לפעילות עם הגדול (לדוג לאסוף צעצועים, להכניס כביסה, להגיש לי את האטבים כשאני תולה)
רוב הדברים מחכים לערב אחרי שהם הולכים לישון

רק שהתוצאה היא שבשביל עצמי אני לא מספיקה לעשות כלום.. 24/7 רק סביבם כמו מירוץ

שנתיים עם כל ההתנהגויות הנלוות לכך..
אצלי שמתי לב שהרבה פעמים זה תלוי במצב רוח שלי ובהתנהלות... הגיל הזה של הגדול זה גיל עם הרבה בדיקת גבולות והתנהגויות כאלה ואני הרבה פעמים מנסה להסיט את ההתנהגויות האלה בכל מיני שיטות..

- בשירים ובתנועות- אני פשוט שרה לו.. אנחנו לא מרביצים, יפה מתנהגים(בחרוזים וכאלה) רק מחבקים וכו'(נותנת לו ולקטנה חיבוק)ואז הוא נדבק במצב רוח שלי ויוצא לו הרוח קרב מההתנהגות שלו .. ומשום מה גם לי זה עוזר... ככה אני מוציאה את הרוח מהמפרשים מהכעס שלי עליו...

- משנה איזור בבית... ראיתי שהרבה פעמים עוזר לי לקטוע התנהגות שלו כשאני משנה איזור שאנחנו נמצאים בו. נגיד מהסלון יוצאת איתו למרפסת, או מביאה את המשחקים לחדר שלו ונמצאים שם וכו'... אין לי הסבר לזה, אבל פשוט ראיתי שזה פותח כמו דף חדש, מרענן את האווירה...

- אני מחביאה חלק מהמשחקים שלו באיזשהו ארון וכשיש לו מצב רוח קרבי והוא רוצה להרביץ לה וכו' - אני ישר קוטעת את ההתנהגות בקריאת - וואי תראה מה אמא תביא לך עכשיו! ומוציאה לו את המשחק שלא היה לו הרבה זמן...

זה מה שעולה לי כרגע בראש..
ולזכור שזה גיל כזה וזה לא אומר משהו עליך או עליו

אפילו מטפלת כמה שעות בבוקר יתנו לך את הרווח וזמן לתת יחס לקטנה, והגדול לא יהיה משועמם כל היום.

אי אפשר הכל.
או לוותר על העיקרון של לגדל אותו בבית. (בטח שמשועמם. כמה אפשר עם אמא אחת הכי מסורה בעולם בתוך בית? אני הייתי משתגעת)

או לוותר על שהבית יהיה מתוקתק

או לוותר על כוחות ושמחה (לא מוצלץ)

או לוותר על שינה (גרוע)

מבינה?
בחיים האלו צריך לבחור. מה חשוב ממה. מה סדר העדיפויות.

אתחיל בלהקיד שממש תיכף אקרא את ההודעות של כןלכן תודה לכל מי שמשקיעה מזמנה בשבילי
ודבר שני
היום הזה היה פשוט נוראי הילד השתגע לי
התחיל להרביץ גם לי, למשוך לי בשיער, כל פעם שמרביץ לי אני אומרת אסור הוא נעלב ועושה פרצוף עצוב אבל אחריי כמה דקות ממשיך שוב להרביץ לי
אני כבר ממש לוקחת את זה אישי ונעלבת ממנו
אני נותת בשבילו את כל הנשמה שלי הכל

אין מה להעלב מתינוק
הוא מרביץ לך כי הוא רוצה קשר איתך, כי הוא מתוסכל מהשינויים בבית, מתוסכל מהפרידה מהאמא שהיתה לו - אמא שלו ורק שלו. כעת הוא צריך להתחלק עם תינוקת.
הוא תינוק בעצמו. לא יכול להבין, לא יכול לחכות, להתאפק או לשלוט בעצמו.
הוא צריך המון אהבה ותמיכה ופנאי נפשי אליו.
לקחת אותו לחיבוק כל פעם שמרביץ לך או לתינוקת
לספר לו סיפור תוך כדי הנקה
ברגעי משבר להביא לו ממתק
להגיד לו כמה הוא אהוב
למצוא לו משחקים ולשחק איתו
להביא בייביסיטר לתינוקת לשעתיים ביום שבהן את פנויה אליו.
לא לריב איתו, לא "לחנך". פשוט להיות איתו בשינוי שהוא חווה.

אבא שלי אמר לי לזכור שהעובדה שהגדול שלי בכור והוא הפך להיות אח 'גדול' לא סותרת את העובדה שהוא עדיין 'תינוק' (ויש בניהם הבדל של כמעט שנתיים)
הציפיה שלך שיעסיק את עצמו או שהוא יבין שהוא פוגע בך לא תואמת גיל.
הוא תינוק שרוצה יחס מאמא שלו.

זה לא אומר שאת צריכה להרשות לו למשוך לך בשיער, עדין צריך ללמד אותו שסה אסור ועם הזמן הוא ילמד.
אבל תנסי לזהות מתי הוא צריך אותך לפני שזה מגיע לזה, ואם זה הגיע אז לא להיעלב ולהתרחק אלא להפך, להגיד בתקיפות שלא מרביצים לאמא אבל מיד אחכ חהתקרב אליו ולתת לו יחס

אבל באמת באמת, לפעמים עדיף מסגרת אפילו לכמה שעות.
זה סדר יום, הוא נפגש עם בני גילו זה כל כל חשוב
ולך יש חיים
מה עשית בזה אם את מיואשת ומתוסכלת?

ומרגישה סיפוק מטורף כי אני מצליחה לתת להם המון תשומת לב ואהבה ואת הבטחון שהם צריכים (כמובן שזה בא על חשבון דברים אחרים, ניקיון וסדר הבית, אוכל מהיר וכו׳)
הימים שאני מרגישה ממוטטת ממש הם לעיתים רחוקות
והיום זה צף בגלל הטרנד החדש שלו להרביץ
מאמינה שהעניינים יחזרו להתאזן ממש בקרוב ושאני ילמד להיות חזקה יותר בזכות העצות ממכן
לא היתי רוצה לקחת החלטה לשלוח למסגרת בגלל כמה ימים של קושי..
אני גם ב״ה מצליחה לישון יחסית טוב (הקטנה יושנת כבר בין 6 ל10 שעות בממוצע ברצף)
אז אני די אופטימית.. פשוט זה נשמע מהצד רע כי אני בפורום בעיקר שופכת את הרע
אבל באמת שכייף לי איתם ממש בביית
אני מרגישה סיפוק ומרגישה ממש שאני מועילה להתפתחות שלהם
הקטן מפותח ממש וכבר יודע לדבר ממש טוב למרות שהוא דו לשוני כי אני מפטפטת איתו בלי סוף
והקטנה כבר התחילה לזחול!!

מכירה את זה, זה נראה זחילה אבל זה לא..

שמנו סרט כמה ס״מ קדימה לראות אם עוקפת אותו והיא עקפה .. אבל נחכה עוד כמה ימים לראות אם זה באמת זה

כי היא דוחפת את עצמה עם הרגליים. אבל זו לא זחילה במובן הרגיל.

אבל יש הבדל בין לשפוך רע, ולפרוק,
לבין מה שאני מרגישה שרת מתארת פה בפורום.
את מתמודדת עם דברים אדירים לפי ראות עיני, עוד מאז הלידה של הגדול.
הכל, כל התהליך, נשמע שאתם ממש לבד רק את ובעלך כל היום בתוך זה.
לשלוח למסגרת זה לא לוותר על כלום. באמת.
לפי דעתי אין דבר כזה- האידיאלי לגדל ילדים בבית ונשים חלשות שולחות ילדים למסגרות.
יש נשים שמתאים להם לגגל ויש נשים שלא
גם נשים ששולחות למסגרות- מתמודדות עם קשיים אחרי המסגרות.
לי נשמע שכדי לגדל בבית צריך הרבה רוגע ופרופורציה. כשאת פותחת פה שרשור זה על דברים שהם טבעיים לחלוטין, קורים לכולם וטוב שכך, שבגן יש להם נסיון איך להתמודד ולהעצים את הילד, ולא מתרגשים מזה.
את יודעת כמה פעמים הילד שלך יאכזב אותך?
ויעשה דברים שישברו לך את הלב והנפש?
ואם את מתמודדת סביב השעון- בואי, מאז שהוא נולד, היה לך זמן לעצמך?
יצאת עם בעלך לאנשהו?
עשית משהו בשביל עצמך?
בשלב מסויים זה מגדיש את השיאה.
יקרה אני ממש לא מתכוונת לפגוע חס ושלום, יש לי הערכה עצומה לעצם הרעיון שאת רוצה לגדל בבית.
ואני לא מנסה לחנך ולהטיף.
הרבה פעמים פשוט כואב לקרוא את השרשורים שלל מהצד, כי זה נראה כאילו את מתמודדת עם המון.
אני הייתי קורסת מזמן...

הלוואי שתמצאי מה שהכי טוב לך ולילדים שלך ❤

חס וחלילה לא הסקתי מעולם שמי ששולחת למסגרת היא חלשה וככה וככה.. ממש לא.. כל אמא בוחרת את הדרך הנכונה לה להיות האמא הכי טובה לילדים שלה
פשוט לי אישית יהיה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם הבחירה לשלוח אותו למסגרת מאשר להתמודד עם הקשיים היומיומיים בביית..
בנוגע לזמן לעצמי ועם בעלי נכון שאין זמן אבל לקחנו את זה בחשבון שיהיה תקופה קשה,, בנתיים היציאות שלנו הם משפחתיות ..עד שיגדלו קצת ונוכל להשאיר אותם מידי פעם אצל המשפחה שלי..
בכל מקרה אחשוב על זה ואתייעץ עם בעלי תמיד טוב מידי פעם לעשות חישוב מסלול מחדש..
תודה על החיזוק והתמיכה❤️

גם אני מרגישה ככה
וזנ לא רק בגלל שאת שופכת פה את כל הרע
זה גם סגנון התגובות שבאמת מהצד נשמע שהכוחות לא תמיד מופנים למקומות הנכונים.
שזה בסדר וטבעי, את עדיין אמא צעירה ותצטרכי לדייק את עצמך כל פעם מחדש.
זו לא בושה להחליט אחרת ממה שחשבת.
ההיפך, זו גדלות.
ואת גם עקשנית במיוחד. ואת מודעת לזה.
כעקשנית לעקשנית
רוצה לומר לך הכי בכנות והכי בפתיחות שאני חושבת שהחיסרון הבולט של התכונה הזאת היא שהיא מתחפשת לתכונה חיובית.
עד שלא נתקלתי בזה אצל הילדים שלי (גם בעלי עקשן גדול והילדים שלי בכמה רמות מעלינו)
לא הבנתי ולא ראיתי את ההפסד הגדול של זה.
רק דרך הילדים ראיתי כמה זה גרוע וכמה צריך לשלב גמישות
לפעמים העקשנות היא ממש ברכה, איתה אפשר לשבור תקרות זכוכית ולהתקדם המון בחיים ולחיות חיים מסופקים.
אבל לפעמים היא מקבעת אותנו ודוחקת אותנו למקום לא בריא מפסיד המון!
במיוחד במיוחד בהורות כל כך חשובה הגמישות! החשיבה השונה, היכולת להקשיב ולנסות לראות מה האדם מהצד רואה.
זה באופן כללי יהיה לך חיים הרבה יותר מאושרים לגדל ככה ילדים.
עם העקשנות שלך תלכי בכל הכח למשימות ואתגרים נחוצים וטובים.
אבל אל תשכחי לעצור ולחשוב ולהקשיב וללמוד ולהרגיש את המציאות ולא לפחד להסתכל בעיניים אחרות.
תלמדי את עצמך גמישות.

בנוגע למסגרת לילד, זה מעולה שהרוב טוב ב"ה! באמת זה ממש מקסים ומעורר השראה.
אבל בסוף ההחלטה נמדדת במקרי הקיצון.
מניעת הבעיות היא הפתרון הכי טוב לבעיות
ולכן מסוכן מאוד ללכת עם כל הכח על משימה מסויימת. חייבים לשמור כוחות לכל האתגרים בחיים. לא רק לשגרה הרגילה והטובה.
תחשבי על זה.
ועוד משהו, גם אם את כותבת פה רק על מקרי הקצה יש משהו משותף שחוזר על עצמו שוב ושוב וכתבנו לך גם אז,
יש משהו לא מאוזן בתגובה הרגשית שהסיטואציות מעוררות אצלך בנפש.
סליחה על החריפות, אבל להיפגע אישית מתינוק שהרביץ לך ובתגובה המתעוררת היא "אני עושה הכל בשבילו"
היא לא מאוזנת, לא טבעית ולא בריאה.
שימי לב שאת זו שנפגעת! היה לך נעים להרגיש מה שאת מרגישה? היה לך נעים לריב עם בעלך יממה שלמה ולהפסיד סידורים? נעים לך המצפון ובהרגשה הכבדה שכשאת עם ילד אחד השני מפסיד?

אם התשובה היא לא, זה לא נעים והיית שמחה לא להרגיש את הרגשות האלו באופן הזה, אז את חייבת לעזור לעצמך. נכון שאם הילד שלך היה סובל ככה אתמול היית לוקחת אותו לטיפול שיעזור לו?
אז גם את חשובה. ואת האמא. את זאת שבאחריותה לעזור לעצמך.
מה בעלך חושב על טיפול זה לא רלוונטי כי את זאת שסובלת, את זאת שהגוף שלה יצא מאיזון הורמונלי והכי טבעי שגם יצא מאיזון רגשי.
לחזור להיות מי שהיית לפני הלידות את לא יכולה, לעזור לעצמך בשלב שאת נמצאת בחיים את יכולה.

בהצלחה!

תעשי לך ולו טובה
ותמצאי לו מסגרת.
ילמדו אותו להיות עם אחרים, להתחלק, לחכות בסבלנות, לאכול עוד דברים.

אין מה לקחת אישי ולהעלב
הוא לא מרביץ לך כדי לפגוע בך
כדי להעליב אותך.
הוא ילד קטן מאוד שצריך גבולות. שאמא תלמד אותו מה מותר ומה אסור.
לא קשור מה את משקיעה בו הוא לא מבין את זה. הוא בשלב אגוצנטרי שרואה רק את עצמו במרכז כי ככה מתפתחת אישיות תקינה.

אני חושבת שכל אמא חייבת מנחת הורים או יועצת שמתאימה לך ואת מחזיקה ממנה, להייעץ היטב ולסדר את הראש, מאחלת לך למצוא במהרה ולהתייעץ על זה אחד לאחד

בחיים לא שמעתי על מנחת הורים
אבדוק תודה רבה

התקופה הזו היא עדיין הסתגלות לתינוקת חדשה..
פעם שמעתי שכשתינוק נולד כל היציבות של הבית מתערערת, הכל זז לצדדים, הרצפה מתנדנדת וכולם נדחקים, כולל ההורים והאחים, עד שלאט לאט מצליחים לעשות לתינוק מקום ביניהם והיציבות חוזרת למקומה, זו תקופה שלוקחת כמה חודשים טובים... אתם עוד שם. זה סופר קשה.
זו אחת התקופות הכי הכי קשות בהורות שהיו לי, משש שנותי כאמא, החודשים הראשונים אחרי שתינוק נולד מפר את כל המאזן המשפחתי. בזוגיות, במקום של כל אחד מהבית, ביחס של ההורים כלפי כל אחד, ביחס של כולם אחד לשני..(תוך כדי שאני כותבת לך אני בחרדות... כי אני קולטת שגם אני תכף צריכה ללדת ולחוות את הטלטלה הזאת שוב... חחח)
מה שיכול לעודד זה לנשום עמוק, להגיד לעצמך שזה יעבור. וכשאת רוצה לבכות תבכי לה', זה ממש משחרר ועוזר. אפילו בכמה מילים..

אני מצאתי בחיפה למוקדמת אישה, את המאוחרת תמיד עשיתי במרכז בריאות האישה בלין שקובעים לך תור וכשאת מגיעה את יודעת מי הרופא...אבל זה פחות מפריע לי כי המאוחרת תמיד רק בטנית.

בצפון ב4 ערים חיפשתי ואיןן
פרטי לא בדקתי ..

לגבי מינון בהריון

מיניה ומיניה ייתקלס עילאיה