פורום הריון ולידה (עמוד 211)

אלא אם כן יש לכם מחסור במקום.

מיטת תינוק זה משהו שלא צריך לבדוק בו יותר מדי, כי כמעט כל מיטה סטנדרטית תהיה נוחה לתינוק ולהורה...

שאפשר להנמיך דופן אחת

ככה יותר קל לגשת אליו

וכשהוא גדל ולומד לצאת מהמיטה זה יותר בטיחותי

חוץ מזה לא זוכרת פרמטרים נוספים קריטיים בבחירה …

רק בנדנוד.

אבל בפועל המיטות שהיו לנו היו יד שניה ולא בדקתי כלום...

שאני משתמשת בה כמיטחברת (כלומר כאיזור איחסון לכביסה נקיה טרום קיפול).

את התינוק הקודם העברתי משם למיטת מעבר בגיל שנה וחמש בערך. אבל אפשר להשתמש גם יותר, הילדים שמעליו ישנו שם כלואים בארבע דפנות עד שהצליחו לקפוץ החוצה סביב גיל שנתיים, והם לא רזים במיוחד. כלומר הם להיפך.

לפני כניסה להריון.

ושבהתחלה יש תופעות לוואי לא נעימות (מזכיר שליש ראשון, רק בלי העייפות, ולא כל הזמן) אז תחשבי אם בא לך להיות כמה חודשים טובים "בשליש ראשון"

שמפסיקים מניעה כאילו?

ואת רצינית שהתופעות ברמה של שליש ראשון? (אצלי זה בחילות 24 7.. אין מצב שסובלת את זה לא בשביל ילד..)

לק"י

ומצד שני, יש כאלה שיש להם תופעות לוואי לא רק בהתחלה.

(מכירה באופן אישי שניים שמשתמשים או השתמשו).

ולגבי התופעות לוואי, זה ליווה אותי כמה חודשים, כל פעם אחרי ההזרקה היו תופעות לוואי ואז נרגעו עד ההזרקה הבאה. אבל אחרי כמה חודשים, לא זוכרת כמה, הם כבר הפסיקו כמעט לגמרי. 

אצלי זה לא רק בהתחלת הטיפול אלא בכל הזרקה מחדש

אני מזריקה בשישי, שבת מוצאי שבת יש לי כאבי בטן לפעמים גם שלשולים לפעמים גם הקאות (ממש מקיאה ולא בחילה מדומיינת)

היה לי את זה במיוחד כשעליתי במינון אם כי יכול להיות שזה היה וירוס, כבר לא ממש יודעת.

אני ממליצה לנסות ולהיות קשובה לעצמך.

ברגע שיש תופעות ללואימ תקחי בחשבון שאלה נמשכים מקסימום לכמה ימים ועוברים

התופעות לוואי הרגישו לי הרבה יותר חמורות משליש ראשון. בהריונות אמנם היו בחילות והקאות, אבל פה זה ברמה שיום שלם את מושבתת וכאילו הגוף לא מסוגל להחזיק אוכל, הכל הכל חייב לצאת. גם הקאות, גם שלשולים. היה לי ממש זוועה.

לא הייתי מתחילה את זה בשביל כמה חודשים, רק אם זה לטווח ארוך ותוכלי לעבור את התקופה הזו של התופעות לוואי ולהמשיך לקחת.

הצלחת לשמור על הירידה?

מסקרן לדעת אם בא לך לשתף

אחרי הלידה תטפלי בכל העודפים במרוכז

ככה אני חושבת..

שאם אני שומרת בהריון אני יכולה בקושי לעלות ב"ה

למשל מהלידה האחרונה שלי אין לי עודפים בכלל 

ומה שקשה זה שזה לא בדיוק אחרי הלידה, זה אחרי לידה פלוס הנקה ואני אוהבת להניק ולא רוצה לוותר על זה...

אוף דילמה

אני עליתי כשהפסקתי, כמעט חזרה למשקל המקורי.. וכן, צריך להפסיק את הריקות חודשיים לפני שמפסיקים מניעה. ואח"כ בהנקה גם אי אפשר.

בתחילת ההיריון ירדתי כמו עם הזריקות... מחוסר תיאבון..

מבאס לעשות את כל המאמץ הזה ולעלות...

היית בליווי של דיאטנית במהלך הזריקות? יש לך הסבר לעליה הזאת או שפשוט ככה זה אחרי זריקות?

לפחות נשארת עם הירידה של 5-6 קילו זה גם יפה

אני ישמח לענות לך אבל לא מתאים לי לענות בפורום את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

אני יזדהה לך מהפרופיל הרגיל שלי בפורום, אני אחת ותיקה מפה

ידוע מה ההשפעה של זה על הפוריות וכו'.

אני חושבת שאני הייתי דוחה את זה לאחרי הריון / לידה/ הנקה.

בהצלחה בהחלטות

רק בריאות

לפני שאת פונה לכיוון הזה.

יש לה פודקאסט מדהים והיא מעלה מידי פעם תכנים לסטטוס שאת יכולה להתרשם בו.

משנה חיים.

והיא מדהימה,

אבל אני באמת רפואית צריכה לרדת במשקל ולא הצלחתי לרדת עם התוכנית שלה

אני אשמח לשמוע עוד דעות מבנות שהתנסו, יש מישהי שהפסיקה זריקות ולא עלתה?

אני לקחתי את הזריקות, 

במשך 3-4 חודשים, ירדתי מעל 11 קילו. 

האמת, אני לא חשבתי שאקלט כ"כ מהר אז הפסקתי את הזריקות ואחרי פחות מחודש נקלטתי להיריון. וואלה קצת מפחיד אותי אבל מקווה שהכל יהיה בסדר. 

מבינה אותך ממש לגבי המשקל שלא רוצה להיכנס ככה להיריון. לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי נכנסת להיריון במשקל הגבוה- ה' ישמור, הייתי מאוד מתביישת. 

לא הרגשתי כמו בשליש הראשון, היו לי הרבה שלשולים- דווקא שמחתי מזה.. ככה אני מתנקה ויורדת במשקל. אבל הקאות לא היו לי. 

גם אני חוששת מאוד לעלות במשקל עכשיו, נורא מפחיד. 

אבל גם בתקופת הזריקות הקפדתי והשתדלתי לא לאכול אחרי 18-19.00 בערב. 

וגם עכשיו נוראאאא משתדלת, אבל יותר קשה לי כי בראש שלי אני בהיריון ו'מותר לי'. אבל חייבת לעצור מייד. 

וגם ביומיום בעבודה משתדלת לא לאכול לחם, אלא להכין לי סלט.. אז תקופה הקפדתי על זה אבל לאחרונה ממש מגעיל אותי סלט. אז אני עושה לי דברים אחרים כמה שפחות פחמימה. 

משתדלת כל הזמן, 

נופלת הרבה 

ומאזנת כמה שיכולה. 

בינתיים עליתי קילו , מנסה להוריד בצורה נורמלית. 

אני בעד. זה הרגשה כל כך טובה וכיפית שלא הרגשתי המון זמן. 

בגדים שלא נלבשו שנים- עולים עליי. 

למרות שאני הולכת להינות מזה רק תקופה קצרה כי אני בהיריון אבל עדייין שווה לי ממש! 

ד"א, 

אני בהתחלה לקחתי מינון שלא מספיק לי. וזה לא השפיע עליי והתבאסתי. והפסקתי. ואז אמרו לי להעלות טיפה מינון. וכך זה עבד לי. וכל פעם שהרגשתי שאני עומדת במקום העליתי מינון בעוד 2-3 קליקים, תלוי בהרגשה. 

אני עשיתי את זה ללא ליווי רופא. אז אולי לא כדאי ללמוד ממני.. 

בהצלחה. 

לקחתי במשך שנה וחצי. ירדתי 20 ק"ג תוך חצי שנה והמשכתי לקחתי כי זה השפיע עלי מצויין וגם על השחלות הפוליצסטיות שלי. אחרי שנה וחצי נכנסתי להיריון. אני שבוע 29 ועלתה כבר 18 ק"ג... אבל לא נזהרתי בכלל...

ועוד דבר. אני תמיד בתחילת היריון מקיאה את הנשמה עד שמגיעה למיון. הפעם הזאת לא הקאתי ואני משייכת את זה לעובדה שהייתי עד ההיריון עם האוזמפיק

אני השתמשתי בויגובי

אני יודעת שאוזמפיק יעיל יותר ועם פחות תופעות לוואי

עולה גם יותר.. 

מכירה מישהו שהיא כנראה עזרה לו לאזן את הסוכרת, אבל לא עזרה לו לרזות, וכן עשתה לו תופעות לוואי (הקאות ושלשולים).

מה שיהיה יהיה מיציתי

השפיע עלי מעולה.

אני גם עם שחלות פוליציסטיות וזה איזן לי את המחזור. זאת הסיבה שלא הפסקתי גם כשהגעתי למשקל יעד

.  

זה אומץ לשאול את השאלה הזו

אני גם מתלבטת לפעמים אם אני מאשימה יותר מידי את ההורמונים...

אהבתי מאוד את הספר של הרב ליאור אנגלמן "לעשות את עצמך" על עבודת המידות. אם יש לך סבלנות לקרוא

זה מחולק למידות ספציפיות- אז אפשר גם לקרוא רק את מה שיותר חשוב לך

אבל זו אחת ה-רתיעות שלי מגלולות. שאני לא אדע מה "באמת". למעט כמה תקופות קצרצרות לא נטלתי, אז יכול להיות שזה גם לא באמת היה משפיע. אין לדעת.

בכל מקרה, בעיניי שווה: לבחור, לפחות בתור התחלה, לעבוד על משהו שלא מאוד קשה לך. כזה שיש לך בו מה להתקדם אבל זו לא ממש קריעה. או כזה שכרגע אין לך התמודדות גדולה איתו אבל סביר שמתישהו בחיים יהיה.

ובנושא יותר קשה: לבחור תת נושא ספציפי שיהיו לך צעדים ברורים לעשות ולא רק מן "עבודת המידות" כללית כזו.

אלופה!

למשל אם את מוצאת את עצמך מרכלת, ללמוד כל יום סעיף קטן בספר של חפץ חיים זה מדהים. הנושא נמצא בראש ומפתחים שוב את העדינות לזה.

אבל אם למשל את מתכוונת שאת לא מבשלת בישולי יולדות, זה בכלל עניין לשאלה של סדרי עדיפויות ואין בזה נכון לא נכון כמו בלשון הרע....

אז אולי תפרטי טיפה ואז בטוח יהיו פה רעיונות

כלומר,

אני תמיד אני עם החסרונות והחוסר סבלנות ועבודת המידות שלא נגמרת.. כך שבאמת לא צריך להשליך על דברים חיצוניים אלא לבחור משהו 1 שהיית רוצה לעבוד עליו ולקרוא עליו.. בהצלחה!!!

שמעלה תוכן על מוסר/עבודת המידות אשמח לקבל קישור.

חשבתי על זה לאחרונה גם, אומנם לא בהקשר של גלולות אבל כן במוזה להשתפר.

ראיתי שהסגנון של פרק אחד ביום הנך היומי עובד טוב ומחפש. משהן כזה למסילת ישרים/אורחות צדיקים 

ההורמונים שבגלולות מאוד משפיעים על הסבלנות על אופי התגובות ועל יכולת השליטה העצמית

ככה מרגישה על עצמי

אחרי שנים של נסיון עם ובלי

זה עצוב שזה ככה

אבל זה ממש ככה 

תנסי לפרק את הסיבות ללמה את בלחץ. חוץ מזה תתייעצי עם מישהו שמבין בתחום שיסביר לך מה הסיכונים לעומת היתרונות.

הרבה פעמים זה מכניס לפרופורציה ועוזר

בגדול לא נותנים חיסונים לא בטוחים ושלא נבדקו היטב.

היום היה בחדשות שילדה בת 10 נפטרה משפעת ל"ע.

אמרו שהשנה השפעת ממש מסוכנת!

אם זה באמת מלחיץ אותך ממליצה לך לחקור על זה קצת שתדעי מה את באמת רוצה, ולא מלחץ של הסביבה. 

ולא הבנתי אם אחותך ואמא שלך בכללי נגד או סתם לא התחסנו, אבל יש הבדל בין אנשים שלא מתחסנים בתם ככה לבין אוכלוסיות בסיכון. אצל תינוקות שפעת יכולה הרבה פעמים להסתבך (גם אם לא מגיעים חס וחלילה למוות, יש עוד הרבה דברים שלא רוצים לעבור) ולכן חשוב יותר לחסן, גם אם את עצמך לא בהכרח תתחסני

הכי הרבה חיסון שפעת יהיה לא יעיל לזנים מסוימים, אבל בטוח לא יזיק

עשית את המקסימום שלך מבחינת השתדלות להגן על התינוק לפי המלצות רפואיות ובכל החלטה שלא תקבלי, בכל נושא בערך, יהיה מישהו שחושב אחרת ממך. בסוף בסוף, את אמא של הילד טאת מחליטה מה טוב עבורו גם אם אחרים נוהגים אחרת. עזבי רעשי מחלישים עכשיו.

אני הייתי אפילו אומרת להן שאת מבקשת לא לבקר אותך על ההחלטות שלך כי זה גורם לך להרגשה לא נעימה אבל אפשר פשוט לסנן את האמירות וזהו או להחךיט לא לשתף יותר מכאן ואילך בדברים כאלה

כי קשה לחזות איזה זן יתפרץ כל שנה.

זה לא שיש יותר מדי מה להילחץ (אני גם לא מחסנת לשפעת)

יכול להיות שאם הייתי בטיפת חלב והיו ממליצים, כן הייתי מחסנת.

יש דברים שצריך לקחת בפרופורציות.

חיסנת, יכול להיות שיהיו תופעות לוואי, אבל גם זה יעבור.

טוב וחשוב.

אנחנו מתחסנים כל הזמן

מנה שניה של חיסון שפעת ניתן ממה שאני זוכרת רק למי שזו הפעם הראשונה שהתחסן

הוא קיבל שתי מנות של שפעת - שתיהן בחורף הזה? או שקיבל פעם קודמת בשנה שעברה?

(סתם תוהה אם פספסנו משהו. כולנו התחסנו בחיסון שפעת השנה, ולא אמרו לנו שיש צורך במנה שניה).

הקטן שלי בטוח קיבל פעם ראשונה. יכול להיות שגם חלק מהגדולים יותר.

אני אשאל את האחות...

תודה על המידע!

בפעם הראשונה שמקבלים, צריך מנה שניה אחרי חודש.

נראה לי זה עד גיל מסוים, וליותר גדולים כבר לא צריך.

מחכה לדופק בעוד שבוע, ואין לי טיפים מי יודע מה. בפועל אנחנו פשוט מנמיכים ציפיות נורא, ולכן גם לא כ"כ מתרגשים (היריון שאחרי 2 הפלות רצופות, שבאו אחרי היריון מעולה לפני 3 שנים).

כן מדברים על זה כל יום, אבל מעט, ועם הסתייגות ותזכורת שכלום לא מובן מאליו ולא בהכרח יהיה פה. בטח שלא מדברים על התקופה שאחרי, ולא רואים סרטונים על השבוע הנוכחי ברחם, מה שכן עשינו בעבר.

לגבי זה שכתבת על תנועות - מבחינתי אם אגיע כבר לשבוע 12 והוא יסתיים בשלום אני אהיה רגועה בהרבה... וזה בא הרבה לפני תנועות... הסיכוי להפסקת היריון אחרי שבוע 12 יורד משמעותית מאד.

מבינה מה את אומרת על להנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

אני פשוט ככ רוצה להצליח לשמוח כמו בהריונות הקודמים, להתרגש, להתחבר ולהתפלל.

קשה לי הלחץ והנתק הזה

להחזיק את הקשר עם בורא עולם

לתחזק את האמונה והביטחון יש מלא אפשרויות

לשמיעה, לימוד, קריאה...

מה שהשם רוצה (כבורא עולם)

זה מה שהכי טוב לנו בתור אנשים

@יגל ליבי 

לכן

תתאווררי

תסיחי דעת מהלחצים

תתמקדי במה שיש, מה שהשם נותן כרגע

טוב מושך טוב, דומה מושך דומה

תכיני לך מסרים מחזקים ושימי קרוב אלייך

המוח מקבל את השדרים האלה בתת מודע

ובעזרת ה' ימשיך ויהיה טוב!

חבל שלא ציינתי.

אבל מבחינת מסרים מחזקים לעצמי ואופטימיות - אני אומרת לעצמי "היום אני בהיריון. היום, לפחות היום, הכל תקין"

ככה כל יום.

וכל יום סופרת איזה שבוע ויום אני, כי עוד יום עבר...

אם אזכר בעוד, אגיד...

אני פשוט מעדיפה את החישוב של שמחה מתונה מאד כעת, עם הכנה נפשית לכל האפשרויות, ובע"ה שמחה גדולה בהמשך לאחר שבוע 12. ובטח לאחר מי שפיר (שגם אז כמובן כלום לא יהיה מובטח אבל הסיכויים כבר אחרים). ככה אם חלילה יקרה משהו, אהיה מוכנה יותר...

זה נשמע מטופש אבל תחזיקי את עצמך בביטחון שההיריון הזה יהיה טוב ויגמר בידיים מלאות. 

תזמני את המציאות, זה קל להגיד אני יודעת אבל זה עזר לי. תדמייני את הסוף הטוב. 

ותזכרי שהססטיסטיקה אומרת שכמעט לכול אישה היה הפלות. עכשיו אחרי שעברת הפלה - את מילאת את הססטיסטיקה ויכולה ללדת בידיים מלאות

שיח עם ריבונו של עולם ואמונה שהכל ממנו.

וגם לקבל את זה שההריון הזה יהיה לחוץ יותר וזה בסדר, לאפשר את זה 

גם לבן שלי מידי פעם יש, ופעמים אחרות יש בצבע רגיל.

אם כן, זה יכול להיות.

בכל מקרה, לא נשמע מדאיג.

פעם אמרו לי שיציאות בצבע לבן זה מדאיג, אבל שאר הצבעים זה תקין.

בגוגל ונבהלתי והרופא ילדים לא הבין מה כני רוצה ומה הבעיה בזה..

תעשי איתו תור טלפוני

ומעניין למה לא שמעתי עליו עד היום

פרימולט נוראי לי

אם זה חשוב לך אל תקחי סיכון

אצלי זה ממש לא דחה אפילו הרגשתי שהקדים! 

הכי טוב אם אפשר לטפטף כמה טיפות במכשיר אדים, פשוט שלנו נשבר 🙃

במקרים קשים שיש מלא ליחה וכמה לילות בלי שינה אני נותנת טיפות פניסטיל לפני השינה. לא שאלתי רופא על זה אז קחי בערבון מוגבל... אצלנו זה ממש עוזר לייבש את הליחה. 

זה במרשם

זה גם מייבש וגם מעייף אותם

עד עכשיו היו לי רגשות אשמה כל פעם שעשיתי את זה על דעת עצמי 🤭

כמובן במקרים שבצל חתוך כבר לא עוזר

קוראם לזה רליף, מורחים אותו חיצונית על הצוואר ובית החזה, אין לי נסיון בזה ולא מכירה אבל ממנה זה נשמע שזה ממש עוזר לתינוקות משתעלים

אני ממש זוכרת אותנו כזוג טרי ביום שישי הראשון שהיינו צריכים לבשל שבת ראשונה בבית-

כל אחד עם טלפון עם אמא שלו: עכשיו לסגור את הסיר? עכשיו לפתוח? עכשיו להוסיף מלח? כמה זה קצת מלח? על איזה אש לשים את הגז? וכו.... ככה לומדים...

אם אמא לא כתובת, אז להעזר באתרי מתכונים. יש אתרים מעולים שמתאימים גם לחסרי ידע, ואפשר לשאול שאלות בתגובות. "מתכונים ב10 דקות" נגיד ממש מעולה בקטע הזה. גם ניקי ב- אבל אצלה לא כל המתכונים יוצאים לי טוב או שאני אוהבת. יש גם את חן במטבח שהיא מעולה. מסבירה ממש לפרטים כולל סרטון על כל מתכון. לאו דווקא מתכונים מהירים, אבל המתכונים שלה טובים וטעימים.

לאט לאט צוברים ניסיון וביטחון. אף בשלן לא נולד כזה. וחלק מהלמידה זה גם טעויות. הכל טוב.

ואחרי שתרכשי ביטחון ושליטה במטבח, ממליצה לתת גם לילדים להכנס ולעזור ולהתנסות. כך לתת להם ביטחון מגיל צעיר במטבח. 

את הדרך

בבישולים - קחי 2 מתכונים או מתכון אחד בשבוע מעכשיו שאת מנסה ולא להתחיל ממשהו קשה מדי. אפשר גם לנסות קודם כמות קטנה ולראות איך יוצא ולשפר לפי הטעם

לגבי בזבוזים - תגבילי את עצמך בסכום חודשי לקניות או הםוך - תעשי נוראת קבע לחסכון בסכום קבוע וממה שנשאר תצטרכו להסתדר

לא רכשתי את המיומנויות שכתבת לפני החתונה והילדים

ובכל זאת אני בסדר איתן ובמגמת שיפור

אני שמה את הלמידה מטעויות ושיפור מתמיד בקידמה

נותנת לזה חשיבות זמן ומשאבים

לגבי סדר

אני מעדיפה להשקיע כוח וזמן בלסדר כל דבר במקום

כי לחפש דברים בבלגן לוקח יותר זמן ומשאבים

לגבי בישול

כשהתחתנתי לא ידעתי לבשל כלום

למדתי עם השנים

לא הרבה

אני לא אוהבת לבשל

מבשלת רק דברים פשוטים

בעלי מבשל בעיקר

וגם הילד כשמגיע מהישיבה

זה לא אומר שמישהו פה אוכל ג'אנק בגלל זה

אפשר לחתוך ירקות/ פירות

לאכול סנדוויץ'/ פריכיות/ טבעול/ נודלס

מבחינה כלכלית

להיכנס לחשבון הבנק עם זיהוי פנים לוקח כמה שניות

אין שום סיבה לא להקדיש כל יום יומיים שלושה כמה דקות לעבור על הוצאות הכנסות

מבחינת קניות חפצים ובגדים

יש קשר ישיר עם סדר

אם הבגדים והחפצים מסודרים

ברור מה צריך ומה לא צריך

אני בודקת מה צריך והכל מזמינה

לא מבזבזת זמן על חנויות

מזמינה פריטים מדויקים

לא איכפת לי לשלם על משלוחים שוב ושוב

לגבי אוכל לא נראה לי שמתעשרים מחיסכון באוכל או דיוק בקניות

גם אני לא ידעתי לבשל, זה דבר שלומדים לאט לאט וגם כיום אני לא תמיד מרגישה שאני מצליחה לנהל נכון, קניות ובישולים וכו...

אני כן חושבת שכדאי לנסות לעשות מטרה שבועית אחת ולעמוד בה, למשל שבוע אחד לנסות לעשות תפריט שבועי לפחות לארוחת צהריים ואז לתכנן מה לקנות..

בלי קשר כל פעם שחסר משהו לעשות רשימה מה צריך, והאם זה דחוף לעכשיו , או שאפשר למצוא תחליף... ואז ביום שאת מחליטה ללכת לקניות עם הרשימה ... (יש גם דברים שקונים כל שבוע, או פעם בחודש)

עוד טיפ קטן, אם יש לי כמה דקות אני מסדרת מדף אחד. או מחליטה שעכשיו אני נותנת 15 דקות לבית , בלי פלאפון, רק לבית. ומסדרת משהו אחד. זה גם עושה לי מוטיבציה להמשיך... 

פער של מאות שקלים בחודש

לא שווה את המאמץ של קניות מרוכזות השוואת מחירים ותכנון מדויק

את האנרגיות כדאי לשים על תכנונים של דברים גדולים ויקרים יותר

ולהשאיר בצד אנרגיה נפשית כי בסוף העלות שלה הכי יקרה

בסוף גם פיצול קניות בשביל לחסוך יש לו מחיר. זה זמן וכוח, דלק.. לא תמיד שווה את זה. בטח לא במשפחות שהן לא גדולות וממילא לא קונים הרבה

אני קונה כל דבר איפה שהכי זול (אבל הכל קרוב לבית), אפילו בשביל חסכון של עשרות שקלים אני עושה את זה.

בסוף זה מצטבר...

אני חושבת שכל אחד חושב איפה הכי טוב לו להשקיע-

את משקיעה כסף וחוסכת זמן.

לי דווקא יש זמן, אבל לא מספיק כסף... אז הכל עניין של תעדוף.

שהמצב הכלכלי שלך מאפשר את זה, לא כולם יכולים להרשות לעצמם ויש אנשים שעבורם כמה מאות שקלים בחודש זה הרבה כסף.

אנרגיה נפשית יקרה זה נכון, מינוס בבנק גם גובה אנרגיה נפשית.

ולא, לא תמיד אפשר להגדיל הכנסות.

ימים שהייתי מחשבת אוכל

זה היה מזמן

והיה ברור לי שזה זמני עד שאני אשיג מספיק הכנסה

מבחינתי אוכל קודם להכל

רוב האנשים מוציאים על דברים אחרים

לא צריך הרבה כסף כדי לא לחסוך באוכל

דקדוקי עניות באוכל מבחינתי זה רק במצב של מצוקה ואני מאוד משתדלת לא להגיע לשם

את הכסף שיש לי שמה קודם כל שם

זה גם מאוד משפיע על ההרגשה וזה גם מאוד תכוף - צריך את זה כל הזמן.

מה שכן מענין אותי אם את גם בשאר הקניות עושה את זה?

אני ממש מחשבנת כל קניה- משווה באתרים וכו- לגבי בגדים לילדים קניות לבית וכזה ןתמיד מתלבטת אם זה דווה את הזמן שזה לוקח לי

לקנות באופן קבוע בחנות יקרה יותר

או לזרוק כמויות גדולות של אוכל באופן קבוע

זה יכול להגיע לאלפי שקלים בשנה. וחבל.

לא היית זורקת שטר של 20 שקלים לפח, נכון?

אבל כמות ירקות שלא תואמת למשפחה והולכת לפח בהחלט יכולה להגיע לסכום כזה בחודש.

אני רואה ערך בלהיות מחושבת באוכל שאני מכינה

זה לא אומר שאני מקמצת ואין כמות מספיקה לסועדים, זה רק אומר שאני יודעת מה כמות הירקות הדרושה לי ומשתדלת לקנות דווקא אותה. ובחנויות פחות יקרות. למה לשלם יותר אם אפשר פחות?

הפותחת לא דיברה על לא לצרוך דברים, אלא על לתכנן מראש וככה להוציא פחות. לי באופן אישי נשמע התנהלות אחראית והגיונית.

שכדאי להתאים כמויות

ולקנות בחנויות פחות יקרות

אם זה לא מצריך מאמץ גדול

אבל

אם למישהו אין זמן לעשות דברים יותר חשובים

כמו לחשוב ולתכנן את חייו

או להתנהל נכון כלכלית

או לבדוק איזה חפצים הוא צריך ואיזה לא

אז

חישובים בנושא אוכל זה כרגע מותרות שהעלות שלהם בטוח לא שווה את התועלת 

מההודעות הקודמות שלך ושל שוקולד פרה, היה נראה שזה תחום שלדעתכם חבל באופן כללי שהיא תבזבז עליו אנרגיות.

ועם זה אני לא מסכימה.

אבל לגבי להוריד את זה ברשימת התיעדופים למקום נמוך יותר וקודם להתאפס על עניינים אחרים - בהחלט מסכימה שזה אחד הדברים הפחות דחופים.. קודם כל לדאוג לרווחה נפשית בתחומים אחרים שהמאמץ ייתן תשואה גבוהה יותר.

לא מקדישה הרבה מחשבה לנושא קניות אוכל

כי זה לא שווה לי עלות תועלת

אבל באופן ספונטני החישובים שלי בקניות יחסית נכונים

ככה שאין פה קניות חריגות

אני רואה אנשים מקדישים זמן וכוח להשוואות מחירים וקניות מרוכזות

זה מבחינתי בזבוז זמן וכוח

הזמן והכוח שלי הרבה יותר יקרים מכמה מאות שקלים בחודש 

אז זו בחירה של ניהול סדרי עדיפויות..

גם אנחנו קונים בעיקר בחנויות שקרובות לבית למרות שיקר בהן.

אבל כן משתמשים במשנת למרות החוסר נוחות כי זה מאפשר לסל הקניות החודשי שלנו להכניס יותר פינוקים וגיוון ממה שהיה אם היינו קונים רק בחנויות המקומיות.

אם במקרה מסתדר ללכת לסופר זול יותר זה בונוס.

בקיצור פה זה כבר בחירה של סדרי עדיפויות.

בהחלט בתור התחלה הייתי אומרת לה שתעשה קנייה שבועית ביום קבוע במשלוח אונליין הביתה.

אני כן עושה השוואה בסיסית

כמו לבדוק את המוצר בגוגל כדי לראות מחיר בעוד מקום

אבל לא מתעכבת על זה

בעיקר מתמקדת בדיוק הקניות

לקנות את המוצר המדויק שאני צריכה ולא סתם מוצרים שבמבצע שבסוף לא יהיו בשימוש/ מספיק בשימוש

לפותחת, יש אפליקציה של ניהול כסף ששמעתי שמאוד מומלצת (לא זוכרת את השם ואין לי אותה)

לגבי שאר הדברים זה עניין באמת של ארגון אבל כזה שיש בראש וזה גם עוזר לקניות ולחיים מסודרים יותר.

למשל- מראש להחליט מה אוכלים כל יום השבוע (או לפחות 3-4 ימים מתוך השבוע) ובהתאם לזה לעשות קניות, ככה גם יש פחות בלאגן כי לא מתחילים כל יום עם דיונים של מה לאכול וגם חוסכים כסף כי הקניות ממוקדות יותר ופחות קונים בלי צורך.

כדי לאכול בריא כדאי לעשות meal prep, בארה"ב זה ממש חזק אז שם תהיה לך יותר השראה אבל בגדול הוא כל שבוע להקדיש שעתיים מרוכזות לבישול כך שבמהלך השבוע תתעסקי עם זה פחות ויהיה לך אוכל זמין ובריא. למשל אצלי במקרר יש תמיד גרנולה ביתית, נשנוש מתוק ללא סוכר במקפיא, קינואה/ בורגול מבושלים, אנטי פסטי וככה יש לך בסיסים לארוחות לעבודה וכו' בלי כל היום להיות סביב זה.

לגבי הילדים, אני עוד לא ממש שם אבל חיבוק, בטוחה שהם סופגים את זה שאת משקיעה בהם כ"כ הרבה!

שאני מוצפת מכל "ענייני השבוע השוטפים"- צרכים של בני הבית ואז אין לי זמן להתרכז במטרות. כלומר יש מוד של הישרדות, להעביר את השבוע, אין מבט על ותכנון לגבי הדברים. קניות יכולות להיות מתי שנגמר פעם בשני ופעם ברביעי. קשה לי להתרכז במקביל בכ"כ הרבה דברים כמו זמן לבישול/זמן לתכנון המטבח

כשיש לי מבחנים לבדוק רוב הזמן

או כשמותשת בערב

אני תוהה מתי מותר זמן לתכנון דברים?

בבוקר בקושי קמים, קמה מאוחר כמעט מאחרת לעבודה כי פיזית זה רחוק וצריכה איכשהו השעה להתארגן בעצמי ולארגן אותם,

בזמן העבודה- העבודה שלי לא מאפשרת לנשום או לעשות דברים לבית

וכשחוזרת עייפה והבית נוסע או שיש מבחנים או שזה זמן איכות עם ילדים.

כשיש תמיד מה לעשות בבית איך אפשר לבשל?

מתי אתן מוצאות זמן?????

היום חצי יום התאווררתי ועשיתי שופינג (בזבזתי מלא כסף) אבל גם דברים שהילדים ואני צריכים לחורף, ליומולדת ועוד. ואז לא ניצלתי יום חופשי לכל העומס שלי (מבחנים כמה חבילות שלוקח בין ימים לשעות, פרויקטים, הכתבות). עכשיו אני אשב עד הלילה.

מתי יש זמן לבשל בדיוק?

לגבי קופסאות אוכל - אני מכינה מבושל פעמיים לשבוע שלם

פעם בשישי ועוד פעם בשלישי ואורזת מראש בקופסאות לצהריים וזה רק לקחת

גם על ארוחת בוקר אפשר להתארגן מראש

אבל את די פועלת באותה דרך ומצפה לתוצאה שונה. זה לא יקרה.  תיעדופים זה שם המשחק

זה הדבר שמלמד תעדוף

בכל נושא

את חייבת להגיש מחר ציונים?

אם כן - השופינג היום לא יכל לחכות? זה דחוף ברמה שלילדים אין מחר מה ללבוש?

אם לא - אז למה את עושה את זה לעצמך? תבדקי חלק היום ותשאירי לך זמן למה שאת רוצה וצריכה,  ואת השאר תעשי בזמן אחר

זו דוגמה לתיעדוף

לבשל כמויות יותר גדולות. וחלק להקפיא (לא כל אוכל מתאים להקפאה).

או כשמבשלים אז לבשל כמות גדולה לכמה ימים.

או להכין אוכל פשוט שלא לוקח הרבה זמן.

נניח אורז, פתיתים, פסטה, זה לא הרבה עבודה.

גם ירקות קפואיים (שעועית ירוקה, חומוס, תירס, אפונה, גזר גמדי)

בשרי הרוב אפשר להקפיא. 

לוקחת הפסקות בעבודה בין לבין ואז יש כמה דקות להציץ בבנק

כמה דקות להסתכל באתרים

להסתכל על מיילים של סידורים

אין לי כמעט עבודה שלוקחת הביתה

נשמע לי בלתי הגיוני לעבוד גם בבית

אם יוצא לי לעבוד בבית לפעמים אני מקזזת משעות העבודה

באמצע שבוע אני לא מבשלת

וגם בעלי שכן מבשל מבשל בקטנה

אוכל שהוא בישול משמעותי רק בשישי

זמן איכות עם הילדים יכול להיות כמה דקות פה ושם

לא מקדישה לזה זמן רשמי באמצע שבוע

בשישי שבת יש מלא זמן לזמן איכות

בדרך לגן - לספר סיפורים, לחרוז חרוזים, לשיר ביחד.

כנ"ל בזמן ההתלבשות, מקלחות - צחוקים, חיבוקים, דגדוגים (כל עוד זה לא עושה יותר בלאגן...), בארוחות, לדבר, להתעניין איך היה במסגרות, לומר מילה טובה לכל אחד לפני השינה בהשכבה. אני אומרת לכל ילד 3 דברים שאני גאה בו/בה לפני השינה. ממש להיות איתם בתוך השגרה הזו (כי את ממילא איתם!)

אבל בשאר הזמן בבית את ממש לא צריכה להיות מורה וגם לא צוות בידור.

כן נחמד לעשות פאזל או חוברת או להצטרף לבנייה בלגו אבל מספיק רבע-חצי שעה, גם לא כל יום. שאר הזמן שיצטרפו אלייך במטלות הבית

ואם הם לא רוצים, זה מעולה לשחק לבד או זה עם זה. לבחור במה לשחק, זה מפתח יצירתיות וחשיבה, וקצת זמן חופשי, לחשוב ולהיות בנחת, שלא כמו במסגרות.

שאני מקדישה לילד כל יום הוא איכותי

גם אם אנחנו דנים בכובד ראש בממתקים שהוא רוצה לקנות לטיול מחר

וגם אם אנחנו יושבים על הזמנה של סוודרים

וגם אם הוא מסביר לי על ציור או על משחק

כמעט כל אינטראקציה בינינו היא איכותית

זה המון וזה די והותר

לשבת ממש לשחק/ לקרוא/ להעמיק בשיחה זה לרוב רק בשישי שבת

בעבודה שלי יש דרישה כזו

עם הזמן למדתי לקזז משעות העבודה את הזמנים שעבדתי בבית

ולא לעבוד בנוסף

אבל בעבודה שלי

הקודמת שלי שעשתה את התפקיד 15 שנה

היתה עושה גם וגם

ואני אחרי 3 שנים בתפקיד שיניתי את ההתנהלות

אולי בהוראה אפשר לקחת פחות שעות

אמנם זה מתקזז בשכר

אבל יותר הגיוני לחשב את שעות העבודה כמו מה שקורה בפועל ולראות אם זה מתאים

סדרי עדיפויות

בעלי מורה- כמעט לא לוקח עבודה הביתה (מלבד שיחות טלפון לעיתים רחוקות שצריכות להיות בשעות הערב).

אמא שלי מורה שלוקחת המוןןן עבודה הביתה...

זה מושפע (בין השאר) גם מהמסגרת שעובדים בה (יש מסגרות שיותר מצפות שיקחו עבודה הביתה, ויש מסגרות שלהפך, בעלי עבד בבי"ס שהמובן מאליו היה שכל העבודה היא רק בעבודה), וגם מהאופי והיכולת להציב גבולות.

לפעמים צריך לעבור מקום עבודה (ולברר את הנקודה הזאת לפני!), או ללמוד לעמוד על שלך... אה ותיכון יותר מאפשר את זה מאשר יסודי.

יש שעות שהייה והבלאגן אמור להיכנס בשעות האלו. אם לא נכנס יש בעיה וצריך לפתור אותה, בעזרת מדריכה או מנהלת. לא מדברת על מורה בשנה-שנתיים הראשונות שהכל באמת עדיין לוקח המון זמן.

(כי כל פעם היה חומר אחר) ולא ראיתי אופק לשינוי בתחום...

והייתי מורה מקצועית.

בחוויה שלי עשיתי את המקסימום ולא היה לי רגע לנשום לא בעבודה ולא בבית.

ולא קיבלתי מספיק תמיכה מצוות. ולא מספיק ידעתי איך נכון להתנהל..ולצערי חוץ מעצמי אף אחד לא עזר לי לדייק את עצמי. הרכזת שלי הייתה מהממת וניסתה. אבל זה לא ענה על הנקודות המהותיות.

בעלך לא יושב על ציונים מהבית? בדיקת מבחנים? הכנת שיעורים? כנראה שיש לו ברכה בזמן והוא אדם ממש יעיל או שהוא לא מוציא תלמידים לשעות פרטני. הדברים האלה לוקחים המון זמן גם למי שמנוסה בהם.

אני לא אומרת שהפותחת לא יכולה להשתפר, אבל זו עבודה שמובנה בה העבודה מהבית כי שעות השהייה לא מספיקות להכל בכלל. (מספיק שאת תופסת את המחנכת לשיחה על תלמידה ועוד מצלמת דף עבודה ונגמרה השעה)

ובכיוון אחר אני חושבת שאם היא הורידה במשרה כדי לנשום וזה לא הביא לתוצאות הרצויות אז יש פה משהו אחר..

זו היתה הנורמה. הם דיברו על זה בחדר מורים.

מבינה ממש את החוויה שלך- יש לי אמא כזאת ששוקעת בעבודה בתור מורה כבר שנים ותמיד יש הרגשה שאין ברירה. כשאני נכנסתי למשה"ח (לא מורה אז אי אפשר באמת להשוות) היא לא האמינה לי שלא אקח עבודה הביתה, אבל זה היה קו אדום מבחינתי וב"ה עומדת בו סה"כ.

גילוי נאות- בעלי מורה למתמטיקה אז אולי זה יותר קל ממקצועות רבי מלל. אבל כמו שציינתי זו היתה הנורמה אצלם גם במקצועות אחרים.

לשאלותייך הוא לוקח פרטני (אין לו הרבה שעות פרטני בכלל) ולא יושב על הדברים שכתבת בבית כמעט אף פעם (כן לעיתים רחוקות. אבל לפעמים הוא גם יוצא הביתה על חשבון שעת שהייה).

מציינת שהוא לא מחנך- כשהוא חינך הוא עבד יותר מהבית, אבל גם אז לא בדברים שכתבת אלא יותר בשיחות ותיאומים וכד'. אז נגיד אם יש ישיבות צוות שהוא מרגיש מיותר בהן (😅) הוא כותב בהן תכנוני שיעור. מבחנים הוא מתחיל לבדוק תוך כדי מבחנים של תלמידים אחרים, ולמד לבדוק מהר גם אם פחות יסודי.

ברור שלהכל יש מחירים, וחוסר עבודה מהבית יבוא על חשבון דברים. אבל זה עניין של סדרי עדיפויות וגם עבודה מהבית באה על חשבון דברים אחרים.

אין לי מושג לגבי הפותחת, אני בעצמי לא מורה ואין לי טיפים מעשיים, רק היה לי חשוב לציין שזה כן אפשרי❤️

ובהחלט יש עבודה בבית.

יש בדיקת מבחנים, שיחות עם הורים, הכנת מערכים, דפי קשר ועוד...

אבל אני לא רואה שהוא טובע בזה, יש לו כמה שעות בשבוע, לא ברמה שמתארת הפותחת

בעלי כמעט אף פעם לא יושב בבית על מבחנים, מערכים ודפי קשר. לעיתים רחוקות שיחות עם הורים.

(אגב אם כתבת דפי קשר אני מבינה שהוא מורה ביסודי? יש הרבה פחות שעות שהיה ביסודי לעומת תיכון ושם אני באמת לא מבינה איך אמורים לדחוף הכל).

לעשות זום אאוט ולהתמקד במה שאת רוצה וצריך. לעשות ולתכנן אותו, כי רק אם תתכנני יוכל להתפנות לך זמן...

ממש לשבת ולהקדיש זמן, אולי יום חופשי, כדי לשבת ולכתוב לך מטרות- מה את רוצה להשיג וחשוב לך שיהיה? בבית, בעבודה, עם הילדים, ועם עצמך. ואז לתכנן מסגרת זמן הגיונית שמוקדשות לכל דבר, ולהחליט במה מתמקדים ועל מה מוותרים כדי שבאמת הכל ייכנס. לדוגמה בבית- אני מוותרת על קיפול כביסה ועל אוכל מבושל יותר מפעמיים בשבוע כי זה מדי עמוס לי, לדוגמה. אז ממש להחליט מה את מתעדפת ולהכניס לך ללו''ז. אחרי שיש לוז כזה הרבה יותר קל להתמקד, ואפילו יכול להתפנות לך זמן שלא ידעת על קיומו קודם😅

הייתה תקופה שהייתי ממש בהישרדות.

השילוב של ילדים קטנים+משרה מלאה+בעל עסוק על מעל הראש+מצב כלכלי גרוע פשוט הוביל להישרדות.

אני מניחה שזה שילוב נפוץ אבל זה יכול להיות עוד דברים, גם הדברים הכי נפוצים, למשך בעל במילואים, ילד עם מחלה ממושכת (נגיד ריפלוקס או בקיעת שיניים ממושכת וקשוחה,לא חייב מחלה מסוכנת), חוסר ברזל, דיכאון אחרי לידה וכו' וכו', כל מה שמכביד על השגרה ברמה הזאת.

ואז בטח שאין לך זמן ללמוד ולהתפתח.

איך יצאתי מההישרדות?

מצאתי עבודה של פחות שעות (עדיין מלאה אבל קרובה יותר לבית) ואז יכולתי טיפה לנשום ולראות איך אני משפרת תחומים אחרים. אחר כך הילדים גדלו קצת ויכולתי עוד קצת לנשום. לקחתי בי 12 כי היה לי חסר והרגשתי פחות עייפה. לאט לאט החיים היו קצת פחות הישרדותיים.

אני רוצה לומר - לחשוב איפה יש מקום קצת לשנות, ומשם להתרווח.

לזכור שגם כשזה לא נראה כך, תמיד יש עוד אפשרויות.

לפעמים זה ברמה הטכנית ולפעמים זה ברגשי, למצוא מה שיעשה לך טוב וייתן לך עוד אנרגיות.

משהו שעשיתי אתמול פעם ראשונה ורציתי לעשות אותו כבר מלא זמןןןן מעולה לחסוך זמן

עשינו קניה מרוכזת של בשרי טרי (חזה עוף, שניצלים, עוף כרעיים וכו וטחונים) ועמדתי אתמול שעתיים ותיבלתי את הכללללל והכנסתי לפריזר מחולק למנות

לדעתי זה יסגור לי חודש של בישולים.

לדעת לבשל אין יותר מדי מה, תפתחי מתכון ותעשי בדיוק מה שכתוב.

אני עשיתי שקיות של שניצלים (מלא) רק מתובלים עם פירורים ולא מטוגנים. חזה עוף למוקפץ, קציצות מלא

נראה לי קשור לגיל של הילדים- יש לך תאומים בני 4 או משהו כזה? לי יש בני 5 3 1.5 וחודשיים

בכל אופן קטנים שרק מבלגנים לא יודעים לעשור ויש סביבם מלא פעולות פיזיות שכולן מידיות ..

גם עם הבישול לא מצליחה להסתדר והבלגן פה וואו אני אגרנית פחד

דווקא אני אדם חסכן ממש ממש אבל בגלל הבלגן והעומס בסוף קונה ביקר ודברים לא צריך 

קודם כל נשמע שאת ממש משקיעה גם בילדים וגם בעבודה. ממש ממש כל הכבוד על זה!

יחד עם זה נשמע גם שאת באמת כאילו מחזיקה את הראש מעל המים, בקושי, ולא שוחה... וזה קשה.

תיארת קצת את הלו"ז שלך אז אני מנסה לחשוב יחד איתך איפה אפשר לעשות שינויים קטנים כדי בכל זאת שיהיה לך יותר קל ותסדרי את הזמן בצורה יותר טובה.

אני חושבת שלא להספיק להוריד איפור (דווקא לזה נתפסתי) זה מבאס, כי זה ממש לשים את עצמך במקום הכי הכי אחרון.

זה משהו כזה בסיסי (וקצר!) שאת לא מוצאת לו זמן והייתי הופכת את המשוואה. קודם את מתקלחת, מורידה איפור, מכינה אוכל למחר. ואז יושבת על המבחנים. כמה שתספיקי. עם גבול ברור של ללכת לישון בשעה X.

תראי, מודה שלא עבדתי אף פעם כמורה ואני אולי לא יודעת בדיוק מה הדרישות וכמה זה משהו שמורות באופן כללי נדרשות אליו. אבל זה נשמע מטורף שזה ככה עד שעות מאוחרות.

כתבת שהורדת כבר אחוזי משרה אז לא יודעת מה להציע כאן.

לגבי שאר הדברים, יכולה להגיד שלי מאד מאד עוזרת שיטת הFlylady לניהול הבית והזמן.

יש ביוטיוב מלא סרטונים לא יודעת אם יוטיוב מתאים לך אבל אם כן אני יכולה להמליץ על ספציפיים (באנגלית).

בגדול זו שיטה של לעשות דברים קצת כל יום ולא לתת לדברים להצטבר, וזה לא רק של הבית אלא גם טיפוח עצמי.

ביום שתיארת אני חושבת שהייתי אולי מנסה לעשות דברים תוך כדי שאת עם הילדים אחר הצהריים, אם הם לא בחוג.  כל מה שלא דורש ריכוז ענק.

להכין את האוכל למחר. להוריד איפור (רק לשטוף פנים עם סבון ומסיר איפור). לסדר מגירה אחת במטבח או בארון בגדים (ממש 10 דקות, תוך כדי הם אולי יכולים לעזור לך או לחילופין תספרי להם סיפור אם הם אוהבים, או בזמן שהם אוכלים?)

מזדהה ממש עם הרבה ממה שכתבת. אגב לגבי התקציב, אולי אצלך זה גם ככה? אני פשוט לא אוהבת את הנושא ולכן לא נכנסת לבדוק בבנק. ואין לי מינוס ב"ה והכל בסדר, אבל אני מרוויחה ממש מעט בשלב זה של חיי ולהתעסק עם הכספים גורם לי לחששות מהעתיד... אז זה לא רק ה-3 דקות שלוקח להיכנס לאתר של הבנק...

1. בלגן - מבולגן פה D-: אם היה משמח אותי לנקות סבבה, אבל זה לא משמח אותי ולא קריטי לי כשיש בלגן. בסוף היום אני מסדרת מנקה וזהו.

2. אוכל - אני גם לא בשלנית, אבל אם הייתי מקבלת מאמא שלי וחמותי כל שבת אני מניחה שהייתי עוד פחות. יש מתכונים פשוטים מאד, את אישה אינטליגנטית ואני בטוחה שתמצאי משהו קל שיוצא טעים דברים שמתבלים לפי מתכון ומכניסים לתנור וזהו.

אבל בינתיים רק אגיב שאת כותבת על זה המון בצורות שונות ונשמע שאת רוצה שינוי ולא מצליחה, אז יש לך שתי אפשרויות.

א. להשלים עם המצב

ב. לשנות אותו

ואם תבחרי באופציה ב זה לא בהכרח יהיה קל כי זה לשנות את האוטומטים שלך ואת עצמך. אבל זה בהחלט אפשרי. 

אי אפשר להמשיך אותו דבר ולצפות לדברים שונים

אספר מה קורה אצלנו:

(בעלי בעבודה כל יום עד שעות מאוחרות,  אני עובדת 75 אחוז משרה אבל רחוקה מהבית כך שיש גם זמן של נסיעות ואחראית בלעדית על ניקיון אוכל ותחזוקת הבית )

1. בלאגן- נקודת החולשה שלי, לא מצאתי פתרון.  אני כל הזמן מסדרת והבית כל הזמן מתבלגן.. אני מנסה לשמור על דברים בסיסיים אבל זה בהחלט דורש זמן ועבודה אין סופית, כמעט ואין מצב שאני מסדרת אחרי שהילדים הולכים לישון כי אני גמורה כבר מעייפות. משתדלת לסדר בזמן שהם ערים ומה שהספקתי הספקתי

2. עד שהתחתנתי לא בישלתי אף פעם שום דבר. למדתי לאט לאט. בהתחלה היו טעויות וכל מיני מקרים מצחיקים אבל היום אני מבשלת ואופה מעולה. זה רק עניין של ניסיון. תתחילי מדברים פשוטים, תעקבי אחרי המתכון וזה ילך וישתפר

3. בזבזנוץ- פשוט להפסיק לקנות דברים יקרים.. אין פתרון אחר.. לחשוב יותר לפני כל דבר שאת קונה ואם הוא הכרחי. מראש אפשר ללכת למקומות זולים יותר. להיכנס לאפליקיצה של הבנק אפשר פעם בשבוע, זה לוקח רק כמה דקות

קראתי את שאר התגובות שלך בשירשור, נשמע שאת אמא מסורה מאוד אבל לא זורמת בכלל.. חשוב להשקיע בילדים אבל החיים של כולם יהיו יותר נעימים אם את תהיי רגועה. מספיק לילד לראות שרואים אותו, שמקשיבים לו כשהוא מדבר (ואת זה ח'ח'חיּ לעשות תוך כדי שעושים דברים אחרים), ומשחק- שניים קצרים ביום.

הרבה מהסדר וניקיון ויחו הבישול אפשר לעשות בזמן שהילדים ערים ומסתובבים ומשחקים לידך או אפילו לעשות איתם

(ועדיין, יש ימים שבהם כל היום סובב סביב הילדים בלי אוויר לנשימה, אבל רוב הימים הם לא כאלה)

אי אפשר. גם וגם וגם וגם. פשוט לא. גם להיות אמא ששם בשביל הילדים ב100%, גם קריירה מצליחה, וגם בית מסודר, גם לחיות בבריאות פיננסית, גם זוגיות מתוחזקת, גם לבשל כל יום, גם להיות נוכחת בשביל הילדים וגם בשביל הבעל וגם למצוא זמן לעצמך וגם לפתח תחביבים. פשוט אי אפשר.

מה עושים? מתעדפים. מחליטים מה הכי חשוב ובזה מתמקדים.

קחי לך דף ועט, תשבי עם עצמך ותדמייני איזה חיים את רוצה ואיך נראה סדר היום המושלם מבחינתך. אחר כך תבני לך תוכנית מסודרת איך את מגיעה לשם. (למשל, אם את רוצה להוריד שעות בעבודה כדי שיהיה לך שמל לעצמך, איך להכניס יותר כסף בפחות עבודה או באופן פאסיבי). אם אין לך זמן אפילו בשביל זה? קחי יום מחלה לנפש שלך, שבי עם עצמך ותעשי את זה. נשמע שיש לך מספיק מודעות ומספיק אומץ כדי לעשות את זה לבד.

גילוי נאות: אני מעבירה א/נשים כאלו תהליכים בהקשר פיננסי. מדהים איזה שינוי אפשר לעשות ברגע שיש תוכנית להגשמת חלום. אני אישית לא מאמינה בשינוי הרגלים אלא בחתירה לאורח החיים שאת רוצה. כל שאר הדברים הנקודתיים נפתרים מאליהם...  

תשובה מעצבנת.

אבל אני אכתוב אותה בכל אופן.

המיומנויות שפיתחתי או לא, לא קשורות לנקודת הזמן בה התחתנתי או נהייתי אמא.

פשוט מיומנויות חסרות הורגשו יותר לאחר מכן

יש דברים שהצלחתי לשנות לבד

יש דברים שבהם הייתי בלופ, מנסה לשנות אבל בפועל חוזרת לאותה נקודה בתצורה שונה.

אז הלכתי לטיפול, וזה ממש עזר לשחרר, לפתור ולקדם כל מיני דברים שלא הצלחתי לבד.

לפעמים זה קצת פוגע לי באגו, שכאילו הייתי צריכה עזרה חיצונית בשביל להצליח להגיע למה שאני רוצה.

אבל בסוף, זה באמת שינה לי את איכות החיים, וזה היה לגמרי שווה את זה. וכמובן שזה מקרין גם על כל הבית.

אם את מרגישה שכל פעם זה נקודה אחרת ובסוף את מצליחה להשתפר, אחלה.

אם את מרגישה שאת תקועה עם אותם דברים כבר שנים, ממליצה בחום להיעזר.

אני מרגישה שצריכה עוד שעות ביום לכל המשימות, 

נניח שהערב השקעתי בבדיקת מבחנים-

הרגשתי שעשיתי משהו חשוב והתקדמתי (מצוין) בנוסף ניהלתי שיחה נורמלית עם בעלי (הרבה זמן לא קרה), קניתי דברים חשובים היום וקצת נהניתי.

אבל המחיר:

לא ראיתי את הילדים היום מרב עבודה 

כלים בכיור נשארו

בגדים מהכביסה על הספה לא מקופלים

צריך לגהץ לילדים בגדים לאיזה טקס מחר על הבוקר

ועדיין לא הכנתי אוכל לעבודה מה שאומר שגם מחר בבוקר לא אספיק.

על כל דבר שאני עושה ומצריך יסודיות יש איזה 14 שעוד לא הספקתי.

אז עבדתי והתקדמתי והתיק מוכן לחר עם מערכי שיעור מתוקתקים, חלק מהמבחנים סיימתי אבל עדיין יש לי עוד כ"כ הרבה לבי"ס.

ועדיין בבית ולעצמי יש מלא שעוד לא.

שיעור ומבחנים עד שעה מאוחרת, כנראה שבחרת מראש לוותר על כל השאר. השאלה היא אם את מושעת לזה או שאת בטוחה שתספיקי הכל

לדעתי את צריכה להחליט

אם חשוב לך אוכל לעבודה, כביסה, גיהוץ לילדים למחר,  ואת הכל את עושה, אז מקדישים לזה זמן לפני שיושבים על ענייני עבודה

אחרי זה, מתפנים להתעסק בעבודה עד שעה מוגדרת שאחריה את מחליטה להתקלח ולעלות לישון בשעה נורמלית. וצריך לעמוד בזה.

טיפול עוזר לראות את הדברים באור אחר.

במקום לנסות להיות כל מה שאני לא טובה, למדתי במה אני טובה ולהשקיע בזה.

למדתי לנהל זמן נכון יותר, כי הבנתי מה חשוב לי ומה פחות.

מה שהשתנה זו העמדה בנפש שלי, ובחלק מהדברים זה גרם לי לוותר, כי הבנתי שזה לא חשוב לי מספיק, ואז זה פינה מקום לעבודה על מה שחשוב לי באמת.

קצת קשה לי להסביר את זה על רגל אחת

אבל לפעמים מה שאנחנו צריכים זה לא טריקים טכניים איך להצליח לעשות משהו (לפעמים גם, כן?)

אבל אם זה חוזר על עצמו במלא נקודות, ואצלי חוסר ההצלחה היה בעצם ביטוי של אותם דברים (חוסר ביטחון, רצון למושלמות, ניסיון להיצמד למה שאמור להיות ולא למה שאני רוצה, תחושה של היסחפות אחרי החיים בלי בחירה), ולכן זה עזר להתמודד עם הליבה. 

על בלאגן אפשר להבליג בעיניי… גדלתי בבית מבולגן ביותר והחיים שלי בסדר גמור. כן, אם הייתי מורגלת בסדר כאורח חיים היה קל יותר, אבל לא קריטי בעיניי… (מדברת על - להשאיר חדר מסודר, לפנות כלים מהשולחן, לאסוף משחק ישר כשסיימתי איתו)

אוכל בעיניי זה כן מאוד חשוב. תלוי גם מה האלטרנטיבה. להזמין? לאכול הכל אוכל קפוא מחומם (שניצלונים של עוף טוב וכו)? כאילו, אתם אוכלים… השאלה מה.

אגב, רעיון - אם תצמצמי בצד הפיננסי, תוכלי להיעזר בבישול. להביא בשישי ושלישי מאמא שתעבוד כמה שעות ותבשל לכמה ימים, ואז במהלך השבוע זה לדחוף למיקרוגל.

אם את מכינה בעצמך/בעלך - אני מאמינה במתכונים פשוטים. בעדיפות לדברים שדורשים כלי אחד. וגם - להכין פעם אחת כמות ולהקפיא (אצלי הבעיה זה מקום במקפיא.. ואנחנו זוג…)

אם תרצי אתן לך דוגמאות למאכלים שקל להכין, וגם למאכלים שאפשר להקפיא.

ואם את מקפיאה מנות עיקריות, זה להכין לזה רק תוספת. נניח אורז לבן…

אני לא מקדישה לזה הרבה זמן בשבוע, וכמעט תמיד יש אוכל מבושל במקרר. ממש לא מבשלת כל יום.

ובכללי לגבי אוכל, לא כל ארוחה צריכה להיות "מבושלת". נניח אפשר בצהריים מנה עיקרית (מהמקפיא/קלילה/לחמם במיקרוגל) + סלט/אורז/ירקות חתוכים, ואז בערב חביתות/טוסטים וכו', ויש גם דברים קלילים שלוקחים 5 דק עבודה + קצת זמן בתנור/סיר וזה מוכן.

ולמשל ארוחת ערב זה בעיניי זמן איכות עם הילדים. הם יושבים סביב השולחן עם ירקות חתוכים, את מקפיצה בזמן הזה חביתות ומוציאה בהדרגה מהמחבת לכל ילד. מדברת איתם, הם מדברים ביניהם וכו. כלומר, בישול יכול להיות חלק מהזמן המשותף. את יכולה להכין משהו כשהילד שלך חותך סלט או בורר לך אורז.

2. פיננסים. קודם כל אם בעלך יכול לקחת על ניהול החשבון אחריות זה כבר יוריד ממך.

התנהלות בשוטף - אנחנו קונים ברמי לוי (לפעמים אונליין ולפעמים הולכים). השלמות במכולת. ובמהלך השבוע אני מוסיפה לרשימה של האונליין (כאילו אני עושה עכשיו הזמנה). נניח הסתיים האורז - מחפשת זריז אורז, בוחרת את מה שהכי זול באותו הרגע ומוסיפה לרשימה. ככה אני לא משקיעה זמן בלהכין רשימה, וגם סה"כ לא חסרים לי דברים ככ.

ובכללי - אני מצאתי שיותר קל לי באונליין. גם בגדים וגם הכל בגדול. כי באונליין יותר קל להשוות מחירים, זה לא אשכרה להיכנס בקניון ל3 חנויות, לחפש מה יפה ומתאים, לחזור לחנות שהכי זולה וכו. כנ"ל דברים לבית… וגם זה לוקח פחות זמן.

ותלוי כמובן מה המצב הכלכלי, אבל אם שניכם בזבזנים, והמצב הכלכלי שלכם לא ממש ממש טוב, שווה להיעזר במישהו חיצוני. אם אתם במצב מבאס בגלל הבזבזנות אבל עם הכנסות שאמורות להספיק אפשר להיעזר בפעמונים.

אנחנו בשלב של הכנסות מוגבלות ביותר, אז אני ממש עוקבת. וגם זה ספציפית משהו שקל לי. אז אני פעם בחודש עוברת על פירוטי אשראי, מסווגת לפי קטגוריה וכו. בבנק יש לנו כרית ביטחון אז אנחנו לא קרובים להיכנס למינוס.

הבנק גם שולח לי פעם בשבוע אסמס עם כמה יש בעו"ש אז לא צריכה להיכנס לחשבון.

וכמובן, אם את מצמצמת סכום יפה בהוצאות, זה יכול לחסוך לך התעסקות בבישול ובלאגן. -מביאה תיכוניסטית שתקפל כביסה וכו (בתשלום). מישהי שתבשל פעמיים בשבוע. והנה, התאמצת במאמץ של לעקוב אחרי הוצאות, אבל חסכת לעצמך יותר זמן בתחומים האחרים…. (זה בהנחה שכרגע הבזבזנות שלך לא מכניסה אתכם למינוס/מאזן שלילי). 

כנראה טוב לך עבודה תובענית, כי את מרגישה משמעותית. כנראה שאת מאוד אוהבת את העבודה שלך ומה שהיא נותנת לך. גמול נפשי ופיזי.

ואז זה מאוד מובן שאין לך זמן לדברים אחרים.

אני למשל עובדת בעבודות לא תובעניות, ולכן יש לי כמה שעות ביום רק לעצמי.

להגיד לך שכיף לי בעבודה ושהיא נותנת לי תחושת סיפוק ומשמעות? לא. רחוק.

אבל כשבחרתי עבודה היה לי חשוב שזו תהיה עבודה מאווררת עם הרבה זמן לעצמי.

כי אני יודעת שבלי האוויר הזה אני ארגיש במרדף. אני לא אוהב את החיים שלי.

אז מה יישאר לי לתת לילדים? את הלב סחוט? את הנפש טרודה? לא תודה

מבחינתי לעבוד כל השעות עד 16.00 ואז לצאת לילדים זה פשוט לא בא בחשבון.

כנראה שכרגע את פשוט מרגישה שהעומס מוביל אותך לבחור רק בכיף והנאה (לקנות יקר, לאכול ג'אנק)

כי את רוצה להרגיש חיה. כי את רוצה לפרגן לעצמך

בעיניי זה מנגנון חכם ובריא של הנפש

את לא חייבת לדעת לבשל או להיות חסכנית.

את יותר חייבת להבין את עצמך, ולהבין מה הבחירות שלך מלמדות אותך על עצמך, ולא מתוך הלקאה עצמית..

ממש נכון…

איך אני גם יכולה למצוא עבודה מאווררת שגם מרוויחים בה כסף? נראה לי שסיימתי לעבוד במקום שאני משקיעה בו כ"כ הרבה. הסיפור עולה מחיר יקר ולא כיף- כל הזמן עבודה ועוד.

יעני, מזכירה ב-2 מקומות ועוד מתרגלת קורס אחד במקום אחר.

להגיד לך שניהול משרד זה פסכת שאיפותיי? לא. אני בחורה אינטליגנטית שיכולה לתרום הרבה במקום אחר.

מה שהוביל אותי לבחור במסלול הזה היה:

1. ההבנה שהבית והילדים הם בעיקר עליי. ולכן הדבר הכי חשוב הוא שאני באה לאסוף אותם כשיש לי כוח, כשדאגתי לעצמי לכיף והנאה, שהיה לי זמן לעצמי ולחלק היצירתי שבי

2. השאיפה הגדולה בחיי היא להיות סופרת. ולכן אני מקדישה כל יום זמן לזה (בבית קפה... שלום לבזבוז). כותבת. מנסה לבנות את העלילה והדמויות. זה הדבר שהכי תופס אותי

3. מבחינתי הכל עוד פתוח ואני יכולה לשנות מסלול למגוון דרכים. מה שחשוב לי זה לדעת מה הרצון שלי, מה החלום שלי, ולפי זה לנווט

4. בעיניי הילדים חווים את הרגש שלי בצורה ישירה. אם אני עמוסה והראש שלי במשימות של העבודה- הילדים מרגישים את זה. היה לי שבוע כזה לפני שלושה שבועות, והרגשתי שאני כל הזמן במחשבות כל איך אני מספיקה לעשות הכל.

ואני לא רוצה להיות במקום הזה.

אני רוצה להיות במקום משוחרר איתם. אמא לא דואגת, אמא משוחררת מכל המחויבויות האחרות דלה עכשיו. להינות מהם. לשחק. לעשות ש ב. אם צריך.

5. חושבת שגם הזוגיות מושפעת מזה. להבין מה התשוקה שלך. להבין איפה התשוקה שלך. אם לא כיף לי בחיים שלי, אני אהיה כבויה גם מבחינה מינית. ולכן לתת הרבה מקום לחלום, לרצון, לדמיון, לרגש.

6. אם כבר עכשיו אני בעומס, איך יהיה לי זמן או רצון לעוד ילד?

אני גם מסייגת את הדברים שלי ואומרת שאת הבת שלי אני כן אעודד להגשים את עצמה יותר ממני. זה לא ישמח אותי שהיא תהיה מנהלת משרד כמוני...

אבל באמת חושבת שאימהות זה העיקר ולא רוצה להעיב על זה בגלל מחויבויות לעבודה

לא מצליחה לקרוא את כול השירוש. אבל אחרי 14 שנות נישואים יש לי טיפים. 

1. בבית אני עדיין מבולגנת- אבל לגבי ניירת ותעודותצ למדתי לשמור עליהם. 

פתחנו מייל משותף בעלי ואני לשם אנחנו מקבלים את כול החשבונות של הבית, הודעות מבית הספר ושולחים מסמכים חשובים וכך מחזיקים שליטה בהכול. 

2. בישול אני יותר טובה. אבל די עצלנית. מחפשת מתכונים של עצלנים. ואירגנתי את המטבח שלי בצורה שמתאימה לעצלנית מקצועית. 

3. לגבי בזבוז. הייתה לנו תקופה שנכנסנו לחובות. ואז החלטנו שאי אפשר להמשיך לחיות כך. התחלנו באפליקציה פיננדה שממש עזרה לנו לנהל תקציב ולימדה אותנו איך להתמודד עם זה. היה שווה כול שקל ולמדנו להתנהל בצורה מאוזנת יותר

בעלי צוחק עלי שכול פעם אני משדרגת את העצלות שלי וקונה עוד משהו שיקל עלי את החיים

אפשר גם להמיס את זה, ולהוסיף קורנפלור או קמח תפו"א, ואז למרוח.

אפשר גם להוסיף שמנים אתריים כמו לבנדר.

מאמינה שיש באינטרנט מתכונים.

למשל-

יש חברות שעשו אצלינו טפרחת

דווקא היקרות יותר לא עשו

לערבב עד שנהיה מרקם שאפשר למרוח, זה עוזר.

אישית, מדברת על זה כל יום, אבל לא בהגזמה, שומרת על שמחה שהיא מתונה מאד, מתפללת יותר מהרגיל, מזכירה לעצמי שכלום לא מובן מאליו והדברים עשויים להשתנות בעתיד. אומרת לעצמי "היום, בטוח שהיום, אני בהיריון והכל בסדר".

במטבח בערב סופרים ביחד כל יום שעובר.

לא נראה לי כזה בולט. אלא אם כן, אתם באמצע שיחה עם אנשים או שאין שום מקום להניח.

(השבת בעלי בא עם הקטנצ'יק לתהילים בבית הכנסת, וביקש מהבת שלי לתת לי אותו. קצת התפדחתי ממי שמעביר את התהילים. אבל שניה אחרי הלידה די ברור שאנחנו אסורים).

מקדימה ואומרת שזה מסוג הדברים שקשה לי ליישם (לפחות אני מודעת)

במידה וכן רוצה להקפיד באותו רגע אני קוראת לבעלי לצד ומעבירה מה שרוצה

מרוויחה על הדרך דקה שתיים של שקט 

וזה מה שאנחנו עושים.

ובאמת אחרי שמתרגלים לזה זה כבר נהיה די אוטומט, וזה זכות גדולה וחשובה!

בד"כ מניחים על שולחן/ משהו שנמצא ליד, ואחרי כמה שניות הבעל לוקח כדי שלא ישימו לב

בשמים בהבדלה שזה ליד כולם- בעלי מחזיק קרוב אלי ואני מריחה, תמיד, לא רק כשאסורים (אבל בגלל זה התחלנו עם זה)

ראיתי מישהי שהייתה צריכה להעביר איזה פתק והדביקה אותו כאילו בצחוק על הילד ואז הבעל לקח ממנו... רק אחרי מספיק זמן בתור נשואה הבנתי שזה טריק טוב...

להפיל גם עובד מצויין

ובסוף זה בעיקר בראש שלנו- אף אחד לא מנסה להסתכל כל הזמן האם אנחנו אסורים...

שפחות מתעסקים עם זה, הכל נהיה טבעי יותר.

ומיום ליום גם היה לי פחות אכפת שישימו לב שאנחנו אסורים, כי וואלה, לא גנבנו שום דבר

ומספיק אנחנו סובלים.

אז חופשי בקשתי מגיסתי להעביר לבעלי את התינוק

ואם היא קרצה לי בהבנה צחקתי, כן, זה קווטאר למתקדמים.

וחופשי בעלי הניח לידי דברים ולא העביר לי ביד. בין אם זה בבית מול הילדים ובין אם ליד המשפחה שלו או שלי

וזה נהיה טבעי שתמיד יש מפית ליד הצלחת של אבא

ושאבא לא מעביר לאמא את הכוס יין ביד

ובשמים בהבדלה- הקב"ה העניק לבעלי קורונה שממנה חוש הריח לא חזר

אז תפקיד ברכת הבשמים הוא אצלי או אצל הילדים כך שזה כבר לא בעיה.

אני חושבת שם הכל נעשה בצורה מאולצת זה נהיה בולט

אבל אם עושים אץ זה בפשטות ובלי עסק זה נהיה טבעי.

בקיצור, פחות לחשוב ולתכנן מראש איך להגיב בכל סיטואציה ויותר לפעול בטבעיות ובלי לפחד שישימו לב......

אני למדתי ממדריכת הכלות שלי שעגלה זה אחלה דרך להעביר חפצים

או תיק של העגלה

או בשולחן אם צריך מניחים את המלחיה ולא שמים מיד ליד

משתדלים גם כשמותרים לנהוג ככה

ובכללי אני פחות בעד "אופס זה נפל" רק מעורר בעיני עוד תשומת לב

לומדים לחיות עם זה ולא חושבים מה אחרים רואים או לא רואים

וגם לא מחצינים שאלה "איפה הבקבוק שלו" "איפה המוצץ" כי אחכ קשה להיחלץ מהסיטואציה אלא מראש מחפשת לבד או ניגשת אליו בשקט ושואלת.

אינטימיות זה גם כשאסורים

הבנתי שאפשר..

או שמבקשים מאחד הילדים להעביר 

ולספרדים שפוסקים לפי הרב עובדיה, מותר לזרוק לגובה, אם את מבינה למה הכוונה (ולא ישירות כמו שזורקים כלפי הבן אדם)

זה מה שאני יודעת... 

ולא לכולם יש ילדים 

ואם את ליד אנשים אחרים, זה יכול להיות מוזר לבקש מהילדים, תלוי בסיטואציה... 

אבל באמת שאני שחררתי את הקטע הזה מזמן.. ככה שזה הטיפ הכי טוב שלי. פשוט שזה לא יפריע לי. אני עושה מה שנכון לי בדרך שנוחה לי. מי שמתעמק בזה, באמת זה שלו... 

לומדים לזרום עם  זהאם נמצאים ליד משהו שאפשר להניח עליי שולחן/ספה/עגלה וכו', אז מניחים.

בכל מקרה מנסים למעט בסיטואציות שנוצר צורך להעביר. זוכרים מראש להשאיר את המפתח בתיק/במתלה וכו'. לא מבקשים להעביר דברים בשולחן. יותר "מסתדרים לבד". מתייחסים אל זה כעוד הלכה, אולי קצת מאתגרת ליישום, אבל בלי דרמות

תמיד אומרת לעצמי לבדוק, וכבר שנים אנחנו ככה.
אציין שאנחנו דווקא בזה לא מקפידים בהיסטריה.
בעלי מביא לי למשל מפתחות ליד ועוד לפני שהחזקתי הוא כזה עוזב, כאילו אם מעבירים משהו, למדנו בבזק שאחת עוזב השני תופס בשניה, מיד אל יד. אבל משתדלים שלא נחזיק בו בזמן אלא במהירות כל אחד עושה את שלו.
לא יודעת אם מובנית

אני מבקשת מבעלי להעביר לי את החצילים ואז כשהוא מביא לכיווני אני כאילו בדיוק מזיזה את הראש למשהו אחר וכאילו הופס.. לא שמתי לב שהבאת את החצילים (לא אומרת, רק זו לכאורה הסיטואציה) ואז הוא כאילו, טוב היא לא רואה שהבאתי אני פשוט אניח לה פה לידה .. הוא לא אומר את זה כמובן אבל זה המשחק בגדול 😉 בקיצור קצת להראות מעופפת...ומתעסקת במשהו אחר ואז הוא כבר מניח לך לידך.

ולא קורה כלום אם מישהו יודע מזה. 

אני ראיתי שזה לוקח ממני יותר מידי אנרגיה ללכת למקום בצד או לא להסתכל כשהוא שם לי בצלחת וכו', וגם ככה זה תקופה מעצבנת אז אם אני יכולה להקל על עצמי במשהו זה בלשחרר...

רוב האנשים לא באמת מסתכלים על זה וגם אם רואים לא מייחסים לזה יותר מידי חשיבות לפעמים סתם הבעל עומד רחוק קצת או לא שם לב אז מניחים במקום הקרוב הראשון עד שהוא ייקח את זה, לי זה קורה גם כשלא אסורים... ואם למישהו נורא דחוף לוודא אם אנחנו מעבירים מיד ליד או לא אז שיערב ויבושם לו ואם הוא רוצה אני גם אעדכן אותו מתי אני טובלת שלא יצטרך לחפור פעם הבאה...

אין לי בעיה להביא תינוק לכל מי שנמצא לידי ולבקש שיעביר לבעלי.

אני לא מרגישה שום בעיה עם זה שיידעו שאנחנו אסורים, למה זה מפריע לך?

במה זה שונה מזה שיידעו שאתם מותרים?

וכדי להעביר דברים אנחנו עושים את זה כמו שזה.

מניחים על הרצפה/שולחן/ספה והשני לוקח.

לפי מה שאני יודעת ממה שלמדנו, אצלנו אסור להעביר במסירה, ואין הקלה בציבור אז עושים את זה ומי שיבין יבין.

מי שראה קלט שאנחנו שומרים טהרת המשפחה וזהו. וגם מול הילדים עכשיו הם עדיין לא מבינים אבל כשהם יתחתנו ויבינו הם יזכרו שהורים שלהם שמרו טהרת המשפחה

היה מקבל הרבה בילדות. הוא היה מזהה לפי הטעם שהתאריך עבר ותמיד צדק. לפעמים היה עוד יום יומיים לתאריך ובכל זאת הטעם כבר התקלקל.

לא יודעת לגבי יעילות

תסתכלי פה

תביעה לתשלום דמי תאונה - לתאונה שאינה מעבודה (2201) - דמי תאונה | ביטוח לאומי

דף מספר 5 מיועד לרופא שלך

ממה שאני יודעת לא חייב רופא תעסוקתי אפשר גם רופא משפחה 

אם את רוצה תעסוקתי מחפשים לפי תחום התמחות "תעסוקתי" ומקווים שיהיה תור בחודשים הקרובים

אבל המרפאה אמרו שישאלו את הרופאה אבל לדעתם זה תעסוקתי

לכן שאלתי אם מישי עשתה ומכירה

גם כדי לבקש שתשדר לו נחת ושלווה וגם כדי להתיעץ איתה איך אפשר לעזור לו.

בהמשך אולי טיפול רגשי, תלוי בחומרה.

ואז היא אובחנה עם חרדה.

האם אובחנתם פעם עם משהו?

הבת שלי מקבלת שעה של טיפול רגשי+ שעה של ריפוי בעיסוק. זה עוגנים משמעותיים עבורה במהלך היום (הטיפולים בבית הספר)

אני לקחתי את העצה של המטפלת הרגשית שלה-

לא לחשוב איך לעזור לה.פשוט לתקף לה רגשות.

כל בוקר מאז תחילת השנה היא אומרת שקשה לה. בהתחלה ניסיתי להראות לה עוגנים שהיא יכולה לשמוח בהם:

הנה, תראי, היום יש לך הרבה שעות עם המחנכת

או שמתי לך משהו נחמד בתיק

או אני אאסוףאותך היום מוקדם יותר

וזה לא עזר. זה כאילו לא חדר.

והבנתי שכשהיא מרגישה את החרדה, היא לא שומעת כלום חוץ מאת הפחד שלה.

היא לא יכולה ולא רוצה לראות מעבר לו.

אז פשוט התחלתי לתקף לה רגשות:

אני ממש מבינה שזה לא קל לך

זה יום ארוך, ואת לא יודעת איך יהיה

את מרגישה שזה מקום גדול, שאת לא מספיק מכירה

בלי פתרון בכלל. פשוט חוזרת אחריה במילים אחרות על מה שהיא אמרה.

ושמתי לב, אפילו בגוף שלה,שהיא רפויה יותרונכונה יותר להקשיב לי.

כנראה. שכל מה שהיא צריכה זה הדהוד ותיקוף וזהו.

אולי שווה לך ליישם את זה עם הבן שלכם.

אני רואה כמה זה מלחיץ אותך שלא הבנו את הספר. אתה חושש שתתקע, ושזה יבייש אותך

או- אני רואה שחשוב לך להגיע בזמן. אתה לא רוצה לאחר. אתה רוצה להיות כמו כולם

ממש כאילו לומר לו מה עובר עליו.מקווה שיועיל לך

פירטת מדהים

ממש תודה על ההשקעה!!

והוא גם מחונן

אני חושבת שיש קשר בין מחוננות לחרדה.

ההצפה החושית, הידע העצום שהוא סופג 

שלא מותאם למידותיו יוצר חרדה גדולה

בתכלס לדים מחוננים הרבה פעמים יש להם קושי בויסות. גם של רמת החרדה, גם של עוד דברים.

בעקרון אמורים לקבל טיפול רגשי. (הבן שלי מסרב, אבל אני ממש משוכנעת שזה ייטיב איתו)

כשהוא מאחר

לא מבינה על מה זה יושב....

במה שאפשר עוזר לו שאנחנו מסדרים בצורה מובנית את הדברים שחשובים לו.

נגיד לשיעורי בית מצאנו זמן קבוע שהכי רגוע ותמיד עושים אז שיעורי בית. או אם הוא מפחד שישכח משהו אנחנו שמים תזכורת- בפלאפון או פתק במקום מתאים.

בכללי ככל שאני מצליחה יותר להבנות את הלוז,  לעדכן מראש על כל שינוי, הוא יותר רגוע.

ואנחנו גם הרבה פעמים חושבים על מה יעזור לו אם נתקל בסיטואציה פחות רצויה.

ועדיין יש את החששות שפשוט אין מה לעשות.... אהבתי את העצה של שוקולד פרה בשביל המצבים האלו.

בחום על טיפול רגשי עבורו או הדרכת הורים עבורכם (כדרך לטפל בילד דרככם)

מניסיון דומה

גם עם גן שהשפיע מאוד לא לטובה

וגם הרבה לחץ וחרדה סביב דברים

באמת ממש חשוב לקבל כלים נכונים

וזה רחב מידי בשביל הפורום

במיוחד אם את מתארת שזה לא במשהו נקודתי אחד, אלא חוזר על עצמו.

למשל, לפעמים עודף הכלה, מזינה את הפחד

אבל אי אפשר פשוט להפסיק, צריך לדעת איך לתת לזה מקום במידה הנכונה.

זה משהו שלא הייתי מעיזה לכתוב למישהי ככה בפורום איך לנהוג, כי זה גם יכול לגרום נזק.

אז ממש ממליצה לפנות לגורם מקצועי

גם לך @חנוקה שראיתי שכתבת כאן השרשור לגבי הבן שלך.

אם הוא לא מוכן טיפול רגשי (לגיטימי לחלוטין, זה גיל צעיר מאוד בשביל זה. יש בטיפול רגשי גם קושי, זה לא כפתור קסמים ) ממליצה לפנות לגורם מקצועי עבורכם, שידריך אתכם איך לעזור לו.

זה יקל עליו, ויקל עליכם וזה כל כך משמעותי.

תודה, עוד חודש... (חנוכה)\

"למצוא את מקומי"...

ביקשתי מבעלי שינגן את זה כששאלתי אותו מתי מתחתנים  

וחשוף מאוד- 

ב"ה שכרגע הריון לא על הפרק בזמן הקרוב (מסיבות מסויימות)

כי איך היה לי כח לעוד ילד עכשיו? 

"יותר קל לרוץ עם עגלה

מאשר בלעדיה" 

(נשמע כמו משפט סיני עתיק...)

ב"ה!