פורום הריון ולידה (עמוד 210)

לעשות "שעת קבלה למחשבות".

לתת להם מקום, אבל לא כל הזמן.

לאפשר להן להשתחרר לx זמן. ואחרי זה לנסות להסיח את הדעת

למצוא תעסוקות אחרות, דברים אחרים לחשוב עליהם

אני מרגישה שזה כל הזמן ברקע

גם כשאני לא חושבת ומתעמקת בזה זה נוכח

לק"י

לגבי תנועות, זה שלב מאוד מאוד מוקדם.

לא הייתי מייחסת לזה חשיבות כרגע

לק"י

מספיק שהוא שינה תנוחה, ולא מרגישים אותו.

לא סתם מתחילים מעקב תנועות משבוע 25.

מניסיון של תנועות שפסקו בשבועות מוקדמים

ברוך ה' נולד תינוק חי בשבוע מוקדם מאוד

כן זה מטלטל וסוחט נפשית. למה לעשות כאילו שהכל בסדר?

זה בסדר שאין לך סבלנות

זה בסדר שאת דואגת

זה בסדר שאת מדמיינת דברים

לגבי גיסתך תפסי מרחק בזמן הקרוב, הניגודיות בצורת החיים שלכן לא עושה לך טוב, רק זוללת אנרגיה.

יש לך אפשרות לסדר בייביסיטר פעמיים בשבוע קבוע?

תשחררי ממך דברים פחות תצטרכי להילחם בתחושות ולנסות לתפקד בכל מצב.

בעלך מבין אותך? יש ביניכם תקשורת על הפחדים שלך?

ניסית לשאול את הרופאה אם יש לה מה להציע?

משהו מעבר לנשימות, מקלחות ומשהו טעים.

אולי רפואה משלימה, שיחות, תרפיה כלשהי.. משהו שיוציא אותך מהבית אבל לטובת עצמך, שיטעין אותך קצת בכוחות.

אני לא רואה אותה בכלל

בעלי משתדל להבין אותי בגדר היכולת שלו

אני באמת זקוקה ליותר אוורורים ויציאות ולא עושה את ה לצערי 😳🫨🫨

שם החיידק: Pseud. aeruginosa

בריאות שלמה.

יכול להיות הבדל בין מה שעכשיו לבין מה שהיה בפעמים הקודמות.

יכול להיות הריון.

יכול להיות שהגוף מתכונן למחזור.

ניסית אמצע? מפגש עם חבר אחד או שניים, שאז זה גם מתרגל אותו חברתית וגם לא מציף מדי... ואז כשיתרגל ויגדל יהיה אפשר להרחיב את החשיפה

לגבי האחרים לא יודעת להגיד🙂

אז אולי שווה לנסות להכיר חברים, אבל לא שאני יודעת איך לעשות את זה😅

אפשר לנסות לרדת לפארק בזמנים שיש רק קצת ילדים, ובעיני אם אחרי קצת שכנוע הוא זורם כן כדאי לשכנע...

הגיוני שקשה לו לבד עדיין.

2. ניסית לעשות יחד איתו, ואז לשחרר אותו שינסה לבד?

זה נראה שקשה לו הטכניקה של המשיכה של הגוף.כלפי מעלה, גם בטיפוס מהצד של המגלשה נגיד הוא מסתבך..

לגבי 2 אנסה 

אז קודם כול - תטפחי לעצמך על השכם, כי זה לא מובן מאליו. בדרך כלל הורים דוחקים בילדים להיות "כמו כולם" ולא מצליחים לעצור רגע כדי לחשוב מה מתאים להם עצמם...

שנית - אם מתאים לך, נראה לי שכדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק, אולי גם לאבחן אותו אצלה. כי נשמע שהדברים שאת מתארת קשורים בזה (הצפת חושים ממקומות הומים, קושי שנראה כעצלות, קושי לטפס על סולמות שאולי נובע מפחד).

ובינתיים - אם את יכולה תנסי לקחת אותו לגינה בשעות שאין הרבה ילדים שם (למשל בשעות הבוקר), ולתרגל איתו בשקט ובנחת טיפוס על סולם ואת עצם ההימצאות שם. ואם יש שם בכל זאת ילד או שניים, זו הזדמנות לנסות ליצור קשרים באחד על אחד... (אם כי בגיל שנתיים זה עדיין בסדר לא להתרועע עם חברים)

אגב, הוא נמצא במסגרת בשעות הבוקר? אם כן, איך הגננת מתארת אותו שם?

הוא נמצא במסגרת קטנה אצל מטפלת

לקח לו המון זמן להסתגל אבל מפסח בערך היא אומרת שהוא התרגל ומשחק עם הילדים לגמרי תקין.

הוא לא מדבר אצלה כמו שהוא מדבר בבית.

וזו מסגרת שרוב הילדים יותר קטנים ממנו אז אין לו הרבה אתגרים מבחינה מוטורית שן. שנה הבאה ילך לגן מסודר יותר. 

כדי לבדוק מה קשה לו וכדי לעזור לו עוד לפני שייכנס למסגרת מסודרת יותר (ודורשת יותר).

בהצלחה!

כל מי שמכיר את הילד אומר שהקושי שלו בגדר הנורמה וזו פשוט רגישות גבוהה.

מתלבטת אם זה חוסר אובייקטיביות או שבאמת אי אפשר לקבל החלטות מהודעות בפורום 

בין אם במציאות ובין אם בפורום, ולכן צריך לשאול אנשי מקצוע

לא אמרתי שזה לא בגדר הנורמה, רק נשמע שאפשר לעזור לו כדי להתרגל טוב יותר למציאות סביבו (שלא תמיד רגישה), וחבל לא לעשות את זה...

אבל את האמא,את יודעת הכי טוב מה נכון לו❤️

עוד רעיון שמישהו אחר יתן לה

להתחיל מוצקים

תודה רבה!

להרגיל אותה?

תודה מראש לכל העונות!

קמים בלילה והולכים לבדוק את הילדים

אני לא שמה שעון במיוחד אלא אם כבר קמתי. גם בלי קשר לחולי, אני הרבה פעמים הולכת להסתכל שהכל בסדר.

לסדר שמיכה שנפלה וכו אם בכל מקרה התעוררתי... 

אקמולי זה כל 6 שעות. שלי מתעוררים לבד כשהחום חוזר, ואז אני בודקת אם זה הזמן לתת ואז נותנת, אני גם שומעת אותם מהחדר שלי. 

הקושי אצלי הוא בעיקר אם לא נושמים טוב ואז אני כל הזמן מקשיבה לנשימות ולא נרדמת

כדי שאצטרך פחות לקום.

לפעמים יוצא לי להגיד, במיוחד לגדולה שמבינה- שבגלל שהיא הייתה חולה היא ישנה איתנו

אבל זה לא שקשה לי אחכ להחזיר אותן למיטה כשהן בריאות.. 

ובגדול הילד עובר מהמזרון למיטה שלנו הלוך ושוב במהלך הלילה, לפי הכוחות שיש לי.

כשהם קטנים, ואם היתה מחלה ארוכה, הם יכולים טיפה 'לבדוק גבולות' בלילה הראשון בו הם חוזרים למיטה שלהם. 

אבל בגדול- הם מבינים יפה מאוד שגם אם לפעמים אמא מרשה לישון אצלה בחדר (הרשיתי גם בזמני מילואים ארוכים)- כשאמא אומרת שעכשיו לא- אז צריך לישון במיטה שלך.

נגמר לי מהלילות האלה. פשוט .

אין. לי. כוחות. אין. ושולחת הודעות מעוצבנת לבעלי.

אין לי לילות כבר במשך חודשים.

אומנם לא מעודדת אותך , אבל אולי חברה לצרה תעזור.

אנחנו לא סופרמן ונמאס לי שחושבים שאנחנו כאלה.

זה ממש קשה להגיע לקצה...

והלילות האלה גומרים אותו :-/

אולי בהזדמנות כשבעלך יחזור, תמצאו יחד את הכוח בשביל הטווח הארוך שלך

:-*

לבחור.

מבינים שיש לנו יכולת בחירה ושליטה על החיים שלנו, אבל אנחנו צריכים להיות אקטיביים בשביל זה ולא להיגרר עם הזרם.

לעשות סטופ

לבדוק את הנחות המוצא שלנו

מה באמת מתאים לי

ומה אני עושה כי ככה עושים מסביבי אבל זה לא מתאים לי

להתחבר למה אני אוהבת, ולא רק למה אני צריכה.

מאטים את הקצב

מאפשרים לעצמנו זמן לנשום

ואז יש גם זמן להנות, לחיות. ולא רק למירוץ

שהמיקוד לא צריך להיות הילדים, אלא את.

כשלי נהיה יותר טוב בנשמה, גם לילדים שלי היה יותר טוב. הייתי פנויה אליהם יותר ורגועה יותר.

כשאני מצליחה למצוא זמן לעצמי, יש לי יותר סבלנות אליהם.

כשאני מצליחה לחיות בתודעה של בחירה בחיים שלי, ולא בתודעת "קורבן" של המציאות, הרבה הרבה יותר טוב לי, וזה מקרין על כל הבית.

אני חושבת שאת באמת באוטומט. ברצף של בחירות אחת אחרי השנייה שאולי לא כולן הכי טובות לך. ואת מרגישה את זה עכשיו, וזה זמן טוב לעצור. לבדוק. לעשות תכנון מחדש לחיים, כדי לא להרגיש פספוס והחמצה.

@תקומה

ואני מוסיפה, שזה תהליך שלא קל לעשות לבד. ממליצה לך ממש על טיפול, ממש משנה חיים בעיני. (אפשר דרך הקופה אם כבד כלכלית.)

ובינתיים כמה דברים שיכולים לעזור-

תעשי לעצמך כל יום זמן שלך שבו את עושה משהו רק בשבילך שמפנק אותך, אפילו כמה דקות.

תרימי לעצמך על כל דבר שאת עושה, אפילו הכי קטן שיש.

ותשנני לעצמך שאת לא כישלון, את עושה את המקסימום שלך ואת טובה כמו שאת🙂

בהצלחה!!

אם מרגישים כבויים אי אפשר להיות בחיות עם אחרים

איך מרגישים משמעות בחיים?

1. חושבים על רצונות ומטרות

2. מתכננים תוכניות ולוז ברמה שעתית/ יומית/ שבועית

3. עושים סיכום יום/ שבועי/ תקופתי עצמי (האם הושגו המטרות, האם הלוז מתאים או שצריך לעשות שינויים)

אם אין טבע, אז לפחות לגן שעשועים, לנשום אוויר, לא להיות סגורים בבית.

הליכות בערב.

למצוא זמן להתבודדות, זמן לשיחה עם השם לפרוק לו הכל.

לבקש שיתן כח.

טבע , תנועה והתבודדות זה הויטמינים שלייי. תמיד כשמרגישה חסרת כח אני יודעת שחסר לי אחד מהם.

אין לך כוחות לסביבה כי לך אין כוחות!

דבר ראשון זה למלא אצלך את המצבורים להעלות את הרצון לחיות, לאגור מצבורי כוחות ולשמור על זה.

איך את יכולה להוציא אנרגיה עבור אחרים אם אין לך אנרגיה?

תעצרי הכל שימי בצד הילדים והבעל יבינו את זה בהמשך זה לא שאת מזניחה אותם, תני לעצמך זמן קבוע למילוי כוחות כמה פעמים בשבוע עד שיתאזן אחר תורידי זמן ממך אבל לא לגמרי ותוכלי להשקיע זמן עם אחרים מבלי להיות גמורה וחסרת כוחות.

את פשוט עייפה, ככה נשמע לי. לא אשמה בכלום. פשוט עייפה. כמה מוכר.

אם את מרגישה שזה מגעיל אותך או משהו אז תכבסי בנפרד, אבל אם לא אז איפה הבעיה?

עורכת כי מביך אותי.. תודה על התשובה

אם סבבה לך להשתמש כמב פעמים אז אחלה ואם לא אז תכבסי כל פעם.

לא רואה כאן משמעות לדעת הקהל (;

פעם הייתי בהרצאה בנןשא שהמרצה אמרה לשטוף קודפ במים ואז להכניס למכונה  

ותהיתי לעצמי מה אני מפספסת...

כי תמיד כבסתי רגיל ודי

עם מגבות אמבטיה

לא עם מגבות מטבח. 

אבל הכי נכון לבדוק בזוית השניה כי אז פחות יש איך לטעות

לפחות על סמך רופאה מומחיתה לאולטרסאונד וסקירות

זה האיבר מין אז כנראה בת.

אצל בנות הבליטה כלפי מעלה ואצל בנים כלפי מטה. אבל לא יודעת אם זה האיבר הנכון 😅

זרמו לי יותר טוב בגרון.

שתיתי חצי כוס סודה עם חצי כוס מיץ

לא יודעת כמה בריא זה אבל זה הכניס לי נוזלים וגם הרגיע בחילות

לגבי השירותים- לזה לא מצאתי עד היום פיתרון

שימי לב לצבע של השתן לוודא שאת לא מתייבשת

צריך בהריון שירותים צמודים..

ככה זה😏

לא ראיתי הבדל גדול בתכיפות בין ימי בחילות קשוחים שלא הצלחתי לשתות כלום

לבין ימים ששתיתי הרבה..

לכל מקום

ובאמת הלכתי לשירותים כל הזמן 

אין מה לעשות...

בקבוק ליטר וחצי אני צריכה לסיים עד הצהריים(1-3) ומהצריים עד לבוקר למחרת עוד ליטר וחצי, סהכ כ-3 ליטר ביממה

לא בכל ההריונות עמדתי בזה אבל יש תקופות יותר טובות ויש פחות העיקר שאת מרגישה טוב ולא מגיעה להתייבשות, צריך לזכור שגם באוכל יש נוזלים אז תלוי כמה ירקות ופירות את אוכלת במהלך היום ביחס לנוזלים כי גם הרבה מאוד נוזלים זה גם לא טוב

שקיפות היא בדיקה סטטיסטית

ככל שיש יותר נתונים- יש יותר סיכוי לדיוק

והתוצאה יותר אמינה

בבדיקת דם של השקיפות בודקים פרמטר שיש לו משמעות גם לגבי מצב השיליה ואם הוא לא תקין צריך להקפיד על המעקב שלו..

זה לא קריטי שיהיה באותו יום, זה רק לפרוטוקול

אבל התוצאה משוקללת בין שניהם ובנוסף לבדיקת דם הזו יש גם חשיבות בפני עצמה.

מבחינת השקיפות מן הסתם זה לא ישנה הרבה את התוצאה.

אבל כמו שכתבו פה, יש לזה עוד משמעות, אז כדאי לעשות.

תודה עלהחידוד! מתפללת שאצליח מחר בבוקר מוקדם מוקדם מוקדם

היה פער מאוד גדול בין הסטטיסטיקה עם הבדיקה ובלי.

(בשתי הריונות)

מה את מתכוונת, תוכלי לפרט?

או שבכוונה את לא כותבת?

אם יצליח להיכנס לאן שרוצה אז יש להם צו לעוד חודש.

מה שאומר, מילואים ביולי-אוגוסט ואולי גם בזמן הלידה.

@בכינוי אחר

קודם כל לגבי ההריון, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!!

מעבר לכך

אין לי נסיון

אבל באמת נשמע קשה כל כך

גם תקופה עמוסה ושהילדים לא בשגרה

גם לידה

וגם מילואים

חיבוק ❤️

לי זה רק לדבר עם הקב'ה להרחיב ביטחון ואמונה

ולזכיר לי שאין לי שליטה במציאות וכל מה שהוא עוה זה לטובה

אבל באמת באמת שזו עבודה אינסופית מאתגרת 

אי אפשר לבקש לדחות לאחר החופש? יש מקומות שאפשר לבקש...
בפרט אם את לפני לידה...זו סיבה מוצדקת.
כשבעלי היה במילואים תמיד לפני לידות ביקשנו שישאר, אבל זה לא היה במלחמה... ):

בע"ה יהיה טוב!!

עוזר לי לעבור מילואים זה - השלמה.

להשלים עם זה שכן אנחנו לא יודעים כלום, שאני מפחדת, שזה קשוח, שאולי הוא ילך ואולי לא. שהחיים שלנו נראים כמו מטוטלת.

במה שאין לי שליטה אני מעדיפה להרפות. זאת אמירה כל כך מעצבנת, אני יודעת! אבל זה הדבר היחיד שעוזר לי לעבור את זה בשפיות.

כשכל הזמן ניסיתי להיות על זה, להבין מה קורה ומתי, זה לא הלך. כי זה כל הזמן משתנה.

אז ביחס למילואים - אני משחררת. אתה כאן? איזה כיף לנו.

הלכת? זה קרה רשמית? עכשיו אנימשנה ראש למצב מילואים. אבל עד שזה לא קורה, אז זה לא קורה.

אני חיה מיום ליום. עברתי את היום הזה? צל"ש. מה יהיה מחר? ששש לא מדברים על זה עכשיו. נחשוב על זה מחר.

אני כן מתכננת ומביאה עזרה, אבל מבחינת מחשבות של איך אסתדר, מתי ילך, מתי יחזור, מנסה לשחרר לגמרי.

והשלמה כוללת גם את ההשלמה עם זה שיותר לחוץ לי, שלא תמיד אני סבלנית. שזה מצב לא נורמלי, ולכן התגובות נורמליות.

ולאט לאט אני כל פעם לומדת את עצמי ואת הילדים ומבינה איך נכון לנו להתנהג כמשפחה בתוך הסיטואציה.

אבל העיקר זה בנחת. במנות קטנות. לעבור כל שלב מחדש. לפרגן לעצמך מיליון

ואיזה סיוט!!

הכי מזדהה שיש! עברנו את זה ברמה שאמרו לו תגיע מחר אבל תבדוק בבוקר שנפתח צו וככה כל יום לא נפתח ועד הערב לא ידענו ושוב למחרת.. נהיתי עצבנית ומותשת ובעלי המקסים לא הבין🙃

בעיקר עבודה עם עצמי שה' יסדר את זה כמו שאמור להיות ועבודת שחרור שאין לי שליטה בשום דבר (גם אם לדעתי היה אפשר להתקשר על הבוקר ללחוץ שיסדרו ובעלי טען שלא יעזור ולא רצה)..

בעיקר לחיות את הרגע, עכשו אנחנו בבית? מכינה א.צהרים שווה ולא נותנת לדיבורים שלו שאולי יקראו לו עוד שעה- להכנס אלי..

חיבוק! כמו להיות בחודש תשיעי אחרי התאריך ולמשוך😅

איזה כיף!! שיהיה בבריאות ובקלות❤️❤️

טוב שכתבת זה כבר עוזר ולאטלאט תמצאו את הדרך להקל על עצמכם גם בסיטואציה הקשה הזו..🥰🥰

וגם לי קשה חןסר וודאות.. או שבעלי נמצא ולא נמצא.. זה משגע..

אפילו יותר מהמילואים עצמם.

ועכשיו כשהוא יצא לאפטר אני כועסת עליו 😆

תן לי שקט ולנהל לבד את הדברים, אבל לא יכולה עם זה זה שהוא בבית אבל לא בבית.

אוף חיבוק ❤️

כשאת כותבת, נראה לי מילת המפתח היא "גם אצלי". זאת אומרת, זו באמת חוויה משותפת ביחס למילואים.

זה ממש קושי וחלק מההתמודדות עם מילואים. וזה בסדר!

בעלי עשה מאות ימי מילואים, שבחלק מהם הייתה תקופה מלאת  "צא, תחזור, מחר, בעוד שבוע, בעוד שבועיים". אז באותם חודשים, הוא היה באמת יותר בבית. אבל זה היה מחרפן!! לא היה לי נעים שאני מעדיפה שילך. העיקר שתהיה וודאות.

ואז אחרי זה אנשים עוד אמרו לנו "מה, אבל במילואים שלך היית יחסית הרבה בבית, לא?"

(תהיו בשקט אנשים. ותפסיקו להשוות. אם מתוך 350 יום הייתה גם תקופה כלשהי כזו, זה לא אומר שזה לא נחשב)

אם אני מבינה נכון אתם מצטרפים למערך המילואים עכשיו מבחירה? כל הכבוד לכם!!!! כל כך לא פשוט!!!!!!

מעשה מדהים ואצילי וחיבור לכלל ישראל ברמת מסירות נפש ממש!!!

וכמו שתקומה אמרה- הכי עוזר אם מצליחים לשחרר. לעבור כל יום בפני עצמו.

בהצלחה רבה!!!

הבוקר קמתי יותר רגועה ונחמדה, מקווה שישאר ככה.

כן, אנחנו מצטרפים עכשיו.

מקווה שלא נתחרט על זה מידי. כי להתחרט בטוח נתחרט.

@שיפור

יותר משקשה לי המחשבה שאצטרך להסתדר בלעדיו כל כך הרבה זמן וכשכולם בחופש ואני בסוף היריון, קשה לי האי ןדאות הזאת.

שיתנו לי תאריך שאדע מתי זה קורה, ושיגידו לנו כבר שמחזירים אותו לצוות שלו ולא שיצטרך ללכת בעל כורחו לצוות חדש ומקום ותפקיד חדשים.

אבל יאללה אין מה לעשות.

כבר חודשים אנחנו מתלבטים על זה, ועד שהחלטנו, אנסה שזה יהיה כמה שיותר בשפיות ובטוב.

בס"ד

אחמול בלילה קראתי את תחילת השרשור וממש התרגשתי בלב מחצי הידיעה הזאת שכתבת, והבוקר אני רואה שהבנו נכון ואתם אכן בתהליך גיוס למילואים, ושוב הלב ממש מתרגש ומתרחב מלקרוא.

אנחנו גם היינו עם פטור והצטרפנו בדרך, בתחילת המלחמה (לא ממש איך שפרצה המלחמה, קצת אחרי). זה מהלך לא פשוט, עם הרבה מאד לא נודע וחששות, תהיות ותחושת אחריות כי כביכול "אנחנו מביאים את זה לעצמינו ועל הילדים".

ואי הוודאות באמת מחרפנת ויכולה להוציא מאיתנו צדדים לא הכי כייפיים 🤗. מבינה אותך ברמות.

יש שרשור מקביל על מילואים ביולי-אוגוסט שנפתח אתמול עם עצות טכניות איך לעבור את זה. אבל מעבר לכל עצה או המלצה, אני רק רוצה להגיד לך שאני מעריכה אתכם בטירוף על האומץ שלכם. אתם בוחרים במסלול לא פשוט למען כולנו ואני ממש מצדיעה לכם. גיבורים. ואת במיוחד, כשאת בהריון מתקדם ולפני לידה. בע"ה שהכל יעבור בטוב גלוי ובמתיקות, כמה שניתן!! שיחזור בריא, שלם ועם המון סיפוק בלב, ושלך יהיה עם המון סיעתא דשמיא, ברכה והצלחה 🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼

אני גם התמודדתי עם המחשבה הזאת (בהקשר של חזרה למילואים אחרי הפציעה די בתחילת המלחמה)

ומשתפת טיפה בתובנות.

המסקנה שהגעתי אליה שזה לא לגמרי נכון. לא לגמרי יש לנו אפשרות לבחור לא להיות חלק.

בהסתכלות צרה אכן אנחנו "מביאים את זה לעצמנו"

אבל אם נרחיב את ההסתכלות אפשר לומר זאת לגבי כל מי שגר בגבולות הארץ בדרום ובצפון וביו"ש, ולגבי כל מי שלא יורד מהארץ, וכל מי שמתגייס, וכל מי שיוצא לבלות בשטח פתוח ללא יכולת מיגון מספקת ועוד ועוד.

חלק מהבחירות עם סיכון גבוה יותר וחלק עם סיכון גבוה פחות.

חלק עם מחירים גבוהים יותר וחלק עם מחירים גבוהים פחות.

אבל המשותף לכולם היא יכולת הבחירה המדומה.

כאילו זה בידיים שלנו ההחלטה אם לסחוב את האלונקה או לא.

אבל בראייה רחבה יותר, עצם השתייכותנו לעם היהודי, נועדנו לסחוב את האלונקה ואי אפשר באמת לברוח מהשליחות הזאת איך שלא נהפוך את זה.

אז עדיף להצטרף בגאון מתוך תחושת "בחירה" מאשר שהשליחות תרדוף אחרינו עד תרשיש וניכנס תחת האלונקה עם זנב בין הרגליים.

אם ניקח את הגבולות הפיזיים של הארץ, אז אם נבחר שלא לגור בקו ראשון, הקו השני יהפוך בעל כורחו שלא מתוך בחירה לקו ראשון.

ואם נבחר שלא לגור בשני הקווים הראשונים, הקו השלישי יהפוך לקו ראשון.

לזה אני מתכוונת שאי אפשר באמת לבחור שלא לגור בקו ראשון.

אז אותו דבר עם כל צורת השליחות לא רק בעניין המגורים, אם לא נעלה להתקפה נפגוש את המלחמה בהגנה וכו' ואם ננסה להיכנס לתוך הקונכייה האישית המשפחתית ולהתנתק מצורכי עם ישראל, אז איפשהו זה בסוף ייכנס הביתה בדרך כלשהי.

השבוע ראיתי פוסט שכתבה אמא של עידו אביגל ז"ל, ילד קטן ומתוק שנפגע מרסיס רקטה שחדר לממד בשדרות לפני 4 שנים.

היא כותבת סליחה ילד שלא שמרתי עליך, וזה כאב לי לקרוא את השיפוטיות כלפי עצמה, כאילו מה הייתה יכולה לעשות אחרת, לא לגור בשדרות? זה לא הגיוני לא לגור בשדרות בגלל זה אני כאילו מה אפשר לעשות אחרת? זה לא אשמתה שזה המחיר שהיה צריך לשלם על מגורים בשדרות כמו שזה לא אשמתכם שיש מחירים שאתם צריכים לשלם על גיוס למילואים. בעיני זו תחושת שליטה מדומה על הסיטואציה ולא בחירה באמת.

וואי יצא לי מה זה מתפלסף,

אבל רק רציתי לחזק את ההחלטה שקיבלתם ושלא תרגישו מצפון על המחירים כאילו "הבאתם את זה על עצמכם ועל הילדים" חס וחלילה כי זה לא לגמרי נכון. זה לא שהחלטתם לצאת לטרק או הרפתקה שיכולתם להימנע ממנה.

סה"כ אתם ממלאים את השליחות שלכם כפי שאתם מבינים אותה ולכן אתם לא אשמים במחירים של זה.

אז כל הכבוד על זה ובהצלחה!

❤️

בסוף, אחרי התחושות והתהיות, אנחנו עם אותן מסכנות בדיוק, לגבי כל סעיף וסעיף שכתבת. בגלל זה הוספתי את ה"כביכול" לפני. תודה על החיזוק היקר, ושולחת לך אותו בחזרה, איזה גיבורים ואמיצים אתם. לחזור לשרת אחרי פציעה, וואו. ותודה עמוקה.

אני מאמינה שלא תתחרטו. זאת אומרת בקטנה, מאה פעמים ביום, ברור שתתחרטו. כי זה קשה.

אבל באמת באמת, אני בטוחה שתסתכלו אחורה על התקופה הזאת, ותהיו גאים שלקחתם חלק בדבר המטורף הזה!

בעז"ה שיצא לשלום, ויחזור לשלום, ושתראי ותרגישי איך הקב"ה נושא איתכם את האלונקה ♥️ 

לצערי עם הותק הגיעו גם כמה תובנות (מעל 300 יום... ועדיין סופרים)

אז קודם כל- ברוכים הבאים❤️

אתם מצטרפים למשפחה חמה ולא בהכרח מתפקדת

אבל אני מאמינה בלב שלם שאנחנו עושים היסטוריה ובצד הנכון של האמת.

ולתובנות

אנרגיה היא משאב מוגבל

והיא משאב מאוד מאוד חשוב במילואים

עם הזמן הבנתי שאין לי את הפרווילגיה לבזבז אותה על מה שלא מועיל לי

עם הזמן הרשימה של מה שלא מועיל לי רק מתארכת ואני מוסיפה לה עוד ועוד דברים

אחד מהם - זה הדברים שאין לי שליטה עליהם

אין לי שליטה על הלוחות זמנים,

ואין לי אנרגיות מיותרות לבזבז על חששות ועצבים על העתיד

אני מנסה לחיות בכאן ועכשיו

נכון, זה קל להגיד

אבל עם הזמן (והרבה עבודה עצמית) זה מגיע

בהצלחה!!!

(ועוד ברשימת הדברים שלא מועילים לי ולא שווים את האנרגיה שלי:

-אנשים שלא עושים לי טוב

-אמירות חסרות טקט

-הבושה והלא נעים לי...(כבר נעלמה מזמן... )

-המחשבה מה יגידו

-רגשות של אחרים - אני מתמקדת בילדים ובי... שאשאר ידאגו לעצמם

ועוד ועוד)

לא ברור אם ומתי יגוייס.

הוא מנסה כיוון אחד, כרגע לא קיבלנו משם תשובה אבל לחברה שם יש צו. נראה אם יצרפו אותו.

מקווה שלא ושהוא שוב יפול בין הכיסאות.

תגובה מזעזעת שלה ואת הכי צודקת שיש בעולם

הייתי פונה עם המידע הזה לפניות ציבור לפחות כדי שנשים אחרות לא יחוו את זה 

נורא נורא נורא

תעברי מהר לאחת אחרת

יש מייקלסון ש

ודועא (ערביה)

לק"י

מחקנו את שם הרופאה, מכיוון שבעייתי לכתוב דיס המלצה על גבי הפורום.

ובדיוק בשביל זה אני מביאה את בעלי

מסכמת איתו מראש שזה חלק מהתפקיד שלו.

הייתי לאחרונה אצל רופאה שהגיבה מאוד לא יפה על זה שבחרתי לא לבצע חלק מהבדיקות בהריון.

ובעלי העמיד אותה במקום

כל המשך הביקור היא רק התחנפה אלינו 

מעצבן, ממש

ויש כאלה.. לא מעט

גם נשים לא דתיות מובכות בבדיקות כאלה ולא מעיזות לערער על ההחלטות של הרופא/ה , גם אני לא..

והרבה גניקולוגים ניצלו את זה לדברים קשים..

ויש כאלה שסתם הורסים לך את היום וניתנים לך הרגשה רעה וטראומה קלה...

בקיצור מחזקת אותך להמשיך לחפש מישהי נעימה!

בהצלחה גדולה!!!

לשכב, מקום לשחק, מקום לנוח

מרחב אישי

גם בלי לפתוח מיטה ולהרגיש באמצע החדר

כותבת לך אם את בשלב שעוד לא קנית..

אולי 2 מיטות מעבר?

הם קטנות משמעותית.. 

לק"י

אנחנו לא סוגרים בכלל, למרות הצפיפות.

אבל רוב הזמן המיטות לא בשימוש במשך היום.

מיטת ילדים דגם

למישהי יש נסיון איתם?

כי הם עדיין קטנים

וכן- ממליצה מאד אם יש בחדר אופציה למיטה נפתחת ל3

(ואם כן- יש מיטות שהמיטה השלישית עולה למעלה- בגובה המיטה הראשונה ואז זה מתאים לארוח של זוגות/סבא וסבתא וכד')

גם לחשוב טיפ טיפה על העתיד בעז"ה וגם לארוח וכד'

אני לא חשבתי על זה מראש והצטערתי מאד כי קניתי מיטה ללא עוד אופציות

ואז הייתי צריכה לקנות מיטה חדשה לגמרי.

ולך-  @אוהבת את השבת

לא בכל בית ולא לכל משפחה יש אפשרות שלכל ילד תהיה מיטה שפתוחה כל היום

ב"ה יש לי בית חמוד מאד עם שני חדרי ילדים ובליעה"ר שבעה שצריכים אכשהוא להסתדר שם.

והם בהחלט סוגרים כל יום את המיטה ועדיין יש להם את התחושה שהמיטה הזו היא שלהם, גם אם כל יום היא נסגרת.

אז לכל אחד יש את המגרה שלו שהיא כל עולמו ואת המיטה שלו שהיא המקום שלו אבל בלילה...

אף פעם אין להם צורך במנוחה במהלך היום. ואם כן יש ספה בסלון או פוף בחדר....