פורום הריון ולידה (עמוד 213)

אצלי הם עוזרים גם בבית

מפנים מנקים שולחן שמים במדיח... אני רק מטאטא בדכ או כשהם לחוצים בלוז לחוגים וכאלה...

ואזאני יותר נחה הם יותר עסוקים.. 

עורכת - הילדים מתחלקים במטלות... לא כללל מה שכתבתי עושה בן ה4.5.....

אצלי בן כמעט חמש אוהב לעזור במטבח- לקלף, לרחוץ קצת כלים, לסדר קניות בארונות, להגיש לי מוצרים כשאני מבשלת. וגם עוזר במיון כביסה לסלים המתאימים, סידור החדר (זה פחות אוהב😉), ועוד כהנה וכהנה.

צריך פשוט לנסות, ולשחרר בידיעה שהדברים לא יעשו בצורה מושלמת כמו שאת תעשי. ולדוגמה כשהוא שוטף כלים אני עוברת אח”כ בלי שהוא יראה... וגם כשאני עושה דברים בבית אני מערבת אותו ומסבירה לו מה אני עושה וכך הוא לומד. זו השקעה שמחזירה את עצמה.

יצירות ודפי צביעה

גינה

להכין איתך אוכל

משחקי דמיון

ספורט, גלגולים על מזרונים

אם אפשר

בחום הזה אפשר משחקי מים במרפסת

הם יכולים להעסיק את עצמם אבל לא הרבה זמן. זה גם תלוי ילד האמת

הם דיי זקוקים לי, לתיווך.

תאומים בנים.

יצירות

יושבות שעות עם דפים, מדבקות טושים, צבעים

יש ימים שמוציאה פלסטלינה/קליי עם צורות

לפעמים מביאה דפי צביעה/גזירה

אם הם בעניין של פליימוביל אפשר להמריץ אותם לבנות גן חיות/עיר/שדה תעופה וכד'

ואז לצלם ולהראות לאבא/לסבתא

מאוד הגיוני בעיניי שהם זקוקים להרבה תשומת לב.

רעיונות:

ללכת לספריה,

להקריא ספרים,

יצירה - יכולה להיות בעקבות סיפור (לצייר משהו מהספר או רעיונות יותר מקוריים),

ברבצק ממש הולך עם הילדים שלי (עם חותכנים ומערוך וכו' זה בכלל כיף),

לא לעכשיו אולי אבל מוזיקה ולרקוד,

התעמלות ביחד,

"מסלול" (כסאות / זחילות / קפיצות וכו' לפי מסלול מוגדר מראש. אפשר למדוד זמנים עם סטופר),

"אוהל" בבית מכסאות ושמיכות,

אפייה,

עבודות בית - קיפול וסידור כביסה למשל,

וכמובן משחקים רגילים - מגנטים, פליימוביל, לגו

אבל זה משהו שלוקח זמן... גם אני מנסה לעבוד על זה.

תעסוקה אפשרית- פאזלים, יצירות מהכל בשקל שהם יכולים לעשות לבד, משחקים כמו מגנטים, קליקס, קפלה, יציאה לפעלטון- אני מאד אוהבת לקחת אותם הם יכולים להשתולל שם כאוות נפשם... אמבטיה ארוכה עם משחקים ולשבת לידם לנוח. אה ואחד המעולים- קליי. זה מדהים, לא מלכלך ודביק כמו פלסטלינה ומעסיק אותם להרבה זמן.

להיות בחוץ, להיות עם חברים - זה מבחינתי כמעט תמיד הכי טוב.

למצוא חבר קרוב אם יש, ואז אפשר לשלוח אותו הביתה כשנהיה לא נעים, ולהיפך.

לכל אחת מהמטפלות וזה יהיה סבבה..

בדיוק כמו שבמעון תמת יש יום חופשי למטפלת ומגיעה מחליפה. אז נכון שבמעון כזה הסביבה והילדים מוכרים, אבל זה יהיה משמעותי אולי בחודש הראשון, ואם את אומרת שהוא נוח וזורם אז לא נשמע לי בעייתי

ולשאול את זה תחת קטגורית לינה (הסליקה)

נראה לי שלא יהיה בעיה..

מאתגרות של מילואים ממש רוצה לפנק את עצמי אחרי הלידה בע"ה, אבל זה ממש יקר.. כיף שנוכל לפרגן לי ככה בע"ה..

אם את מוכנה לכתוב לי ספציפית לאיזה בית החלמה הלכת, אשמח לשמוע..

כל אחת מסיבה אחרת.. דיבור, נוזלים, שמיעה וכו..

לכולם הבדיקות שמיעה היו סבבה ולאחת יש קצת ירידה אבל לא עושים עם זה כלום..

רב האנשים ששמעתי הבדיקות תקינות ואם לא אז ב"ה שעלו על זה והילד וההורים כבר לא סובלים..

ונוזלים באוזניים זה ממש ממש נפוץ (ניתוח כפתורים די פשוט)..

הרבה ילדים עושים בגלל נוזלים באוזניים, וזה מאוד נפוץ.

תתחילי בלקבוע תור, גם ככה לוקח זמן עד שיש...

לאחד היה מבנה של תעלה קטנה שבתוספת לנוזלים גרם לו ירידה, עם הגיל זה משתפר ב"ה.

ככל הנראה אם לא נדלקה לך נורה אדומה עד עכשיו זה לא משהו קיצוני.

תתכן בהחלט ירידה בשמיעה כתוצאה מנוזלים שגורמת לזה.

או מבנה וכד'

זו בדיקה פשוטה ונחמדה לילדים ללא כאבים בכלל.

את צריכה הפנייה מרופא ילדים והתחייבות למכון שמיעה הספציפית אליו תלכי.

אני מרוצה מאד ממכון קדמה.

כל פעם שהייתי צריכה נתנו לי תור לאותו השבוע

בודקות/בודקים מקצועיים ואדיבים

חיבוק על ההלם, קשה לשמוע כל דבר אפילו קטנטן על הילדים שלנו.

אבל כל הכבוד לגננת ששמה לב לדברים ומפנה, זה חשוב מאד להתפתחות תקינה.

בשורות טובות

גם מתוך השערה של המטפלת שבגלל זה לא מדבר

הבדיקה יצאה תקינה והילד השלים לבד את הפער

יכולה להגיד על עצמי,

אם אני לא יושבת מתחת הסנטר של המרצה - אני מאבדת עניין.

אני לא מאובחנת עם בעיות קשב או משהו דומה

אבל אני פשוט יוצאת מריכוז אם יושבת במקום שהוא לא בהתחלה

אני אחלה בנאדם.. והמרצים ממש אוהבים את התלמידות שיושבות מקדימה

גם ילד שלא רואה טוב ישתף פעולה יותר כשהוא קרוב.

יתכן מאוד שבע"ה הכל תקין.

אם לא שמת לב לכלום עד עכשו אז כנראה אין בעיה קריטית.

אבל קושי בשמיעה או בראיה יכול לגרום לקשיים בלמידה ולעיתים קרובות ניתן לתיקון בקלות, אז חבל לפספס.

וזה סתם המלצה בגיל הזה לקחת אם אף פעם לא עשית.

באוזניים - בעיה שכיחה ונפוצה, שבמקרה הכי גרוע שלה מטפלים בה בניתוח פשוט מאוד.

(לצורך ההשוואה - אצלנו במשפחה, הילדים שלי וגם אני ואחים שלי, מתוך כעשרה או יותר ילדים שהיו להם בעיות בשמיעה רק אחת מהם באמת נזקקה בסוף למכשיר שמיעה באוזן אחת. היא גם עברה שני ניתוחי כפתורים וגם אני עברתי ניתוח, אבל כל השאר טופלו בתרופה או בצורה טבעית, נכון לעכשיו)

אז בלי לחץ - לכי לרופא אף אוזן גרון, הוא יבדוק את הילד וייתן הפניה לבדיקת שמיעה, תעשו את בדיקת השמיעה ואז תחזרו לרופא ותפעלו לפי ההנחיות שלו. ויש אפשרות כמובן גם לטפל באופן טבעי - תוכלי לחזור לכאן אחרי האבחנה כדי לקבל המלצות.

בע"ה הכול יהיה בסדר!

עלינו על זה בגלל שהיא לא הגתה מילים נכון

אבל לא היה בעיה באוצר מילים

בבדיקה עצמה כבר אמרו לנו שזה תוצאה מנוזלים ולא בעיה באוזן

עשינו ניתוח כפתורים

היתה התאוששות ממש קלה

והשיפור היה מידי

הרבה פעמים יש נוזלים באוזניים וזה עובר לבד.

אם לא, עושים ניתוח כפתורים.

ל 3 מתוך 4 ילדים אצלי היו נוזלים באוזניים לתקופה. זה עבר לבד, בלי התערבות.

אצל הקטן אנחנו עדיין במעקב.

היו בעיות שמיעה
גם כן בגיל גן. הגננת המליצה לבדוק שמיעה.

היו לי נוזלים באוזניים ועשו לי ניתוח כפתורים..

עשו לי 4 ניתוחי כפתורים סה"כ בילדות שלי.

אבל אפילו בתור ילדה אני זוכרת איזה הקלה וכמה כיף היה לשמוע טוב פתאום אחרי הניתוח.

וקיבלתי המון תשומת לב ויחס כיפי בניתוחים

בקיצור זכור לי כחוויה טובה

חשבתי שהבת שלי היא השיא... (שני ניתוחי כפתורים ועוד ניתוח אחד לתיקון חור שנוצר בגלל רחד הכפתורים)

באילו גילאים עשית אותם?

ב"ה שנותרה לך חוויה טובה!

ניתוח כולסטאטומה שהוא ניתוח באוזן שמטרתו להסיר גוש לא תקין של תאים עוריים שצומחים בתוך האוזן...

בקיצור התעסקתי המון עם האוזניים

הניתוח כפתורים האחרון היה בכיתה א, והניתוח כולסטאטומה בכיתה ה'.

מאז ב"ה שומעת מעולה, ולא חוויתי שום בעיות חוזרות.

והניתוח כולסטאטומה קשור לניתוחי הכפתורים?

(ב"ה שמאז אין לך בעיות!)

כי לא הייתי בטוחה בפרטים...

אמר שלדעתו הניתוח האחרון היה אחרי כיתה א
ושהכולסטאטומה לא קשור בכלל לכפתורים.

הרופא אמר לי שכל עוד אין השפעה על השמיעה אז לא צריך לטפל וזה עובר עד גיל 6.

לקטן יותר כן יש ירידה בשמיעה, מחכה לתור לרופא לשמוע מה יגיד על זה

איזה כייף שלילד שלך יש גננת עירנית ששמה לב אליו!

אצל הבן שלי הגננת לא שמה לב לשום דבר (לא מאשימה אותה) אבל לי היה ברור שהוא לא שומע 100% ולקחתי לבדיקה וגיליתי שצדקתי.

הבדיקה קלילה ממש

אבל אצלי לבן ה3 היה קשה לזרום והייתי צריכה לעשות לו הרבה הכנה מראש ולהבטיח פרס כדי שיסכים לשתף פעולה.

בן ה4 זרם לגמרי.

אז תלוי בגיל ובילד, כדאי להכין מראש לבדיקה ומה יהיה שם.

בהצלחה בע"ה ! 

לדעתי די נפוצה, הייתי קובעת תור ולא מודאגת מזה יותר מידי כרגע.

להרבה ילדים יש נוזלים וזה יכול לפגוע בשמיעה.

לגבי הצעקות, גם הבת שלי לפעמים מדברת בקול כשהיא מתלהבת/ תוך כדי משחק/ רוצה שיקשיבו רק לה.

בקיצור, הגיוני להרגיש קצת מבואסת אבל אי אפשר לדעת, עצם זה שהמליצו בדיקה לא אומר בהכרח שיש בעיה (ובכל מקרה עדיף לבדוק ולדעת).

אני הלכתי קודם לאא"ג ילדים (אפשר גם. סתם רופא ילדים) שיסתכלל והוא אכן ראה נוזלים באוזניים. גיל שנה ו5.

אז הפסקנו מוצרי חלב וזה עבד! הילד התחיל לדבר (וגם ללכת) תוך שבועיים.

מסייגת שזה יכול להיות גם אלרגניים אחרים, סתם ניסינו עם אלרגן נפוץ והלך לנו בניסיון הראשון.

אם יש ספק אין ספק

תעשי והכי טוב גם שמיעה וגם ראייה כי ייתכן שאם לא רואים טוב זה משפיעה על השמיעה והריכוז ולא בהכרח שהשמיעה לא בסדר אלא הראייה לא תקינה בכלל

מקס' הכל טוב ואין כלום ב'ה תודה לאל עוד יותר טוב

אבל עדיף לתפוס את זה כשהם קטנים ויותר קל לטפל

לא נראה לי ברקסונים אמורים לכאוב.

לי היה כאב גב תחתון בלי שהבטן התקשתה לפני כמה שבועות ואמרו לי לבדוק אורך צוואר. אבל בשבוע 25 נראה לי כבר אפשר מוניטור 

היה לי כמה ימים אם כאבי גב תחתון שבאו והלכו ב"ה אורך צוואר תקין.

אני מקפידה מאוד לשתות הרבה ( הרופא אמר 3 ליטר, לא מצליחה אבל כן מעל 2 ) וזה באמת עבר 

הקונוס של המשאבה מתאים לפטמה שלך בגודל? כי אם לא אז זה יכול לפצוע...

אני עם אותה משאבה כבר ילד רביעי ועד עכשיו היה בסדר..

וזה גם רק בצד אחד והצד השני סבבה לגמרי..

תודה!

שימי לנולין או רפידות נרסיקר, תייבשי בין לבין כמה שיותר באוויר הפתוח

וכשקצת משתפר- תני לו להמשיך לינוק

תפסיקי כרגע עם השאיבות כי זה הרבה יותר קשה וכואב מההנקה

וזה לא מחייב להפסיק את ההנקה. החלב עוד יכול לחזור. רק צריך שלא יכאב לך עכשיו ושתתרפאי.

תלמדי את הילדון לא לנשוך (אני גם בסרט הזה, למדתי לזהות שניה לפני מתי מיצה ובא לו לנשוך.... ופשוט מנתקת אותו רגע לפני)

חיבוק גדול

וד"א- גם אם את מחליטה להפסיק עם ההנקה-נתת לה מתנה עצומה לעשרה חודשים

את אמא אלופה!!!!!

וזה לא רק ל10 חודשים- זה לכל החיים!!!

חיזקת לה את המערכת החיסונית

העלית לה את רמת הIQ!!!

ונתת לה אמא הכי קרובה שיש

אין כמוך!!!!!!!!!

שמה לנולין..

זה אפשרי פשוט להמשיך להניק צד אחד? או שהתפוקה כבר יורדת ואין דרך חזרה.. כי אני מניחה שאם לא אניק/ אשאב מצד אחד כמה ימים, הוא פשוט יתייבש לגמרי..

אבל בעז"ה אחרי שהוא יחלים תנסי לשאוב כל פעם קצת ובעדינות כדי 

לגרום לגוף להבין שיש ביקוש

בעז"ה זה יכול לחזור בצורה מושלמת.

ד"א אם את ממשיכה רק בצד אחד התפוקה שם תגבר.

מנסיון של הנקת תאומות- ככל שהביקוש גובר כך ההיצע גובר בהתאם

תודה לך 🙏

אין מנוס חוץ מלחכות שיחלים ולנסות שוב

הפסקתי לשאוב לכמה ימים

במקום זה רק סחטתי עם היד

ושמתי לנולין עד שזה עבר לגמרי

ואחר כך חזרתי לשאוב ואחרי כמה ימים הכמויות חזרו

אל תספידו כל כך מהר

תינוקת יותר גדולה אמנם, הצילה אותי יויצת הנקה שאמרה לי לשים טראומיל- קונים בכל בית מרקחת, זה ידוע כמשחה למכות יבשות. אך היא אמרה לי שזה בסדר, וממש הצילה לי את ההנקה.

לנקות אם מים/ רוק לפני הנקה

בהצלחה

לא טעמתי😅

בריאותית זה בסדר.

ממה שזכור לי בקבוצה של ליגת לה לצ'ה שהוסבר גם החלב מעטרבב עם דם

וגם קרה לי כמה פעמים נתתי רגיל את החלב הזה

המשכתי להניק בצד הפצוע למרות הטיפול עם לנולין הסגול ונרסיקר, והכי חשוב הפסקתי לשאוב מהצד הפצוע לגמרי

לגמרי תפוקת החלב ככל שיותר תניקי הגוף יווסת את כמות החלב לטובת היונק אז כן כדאי להשקיע

גם שאיבה לא נותנת אינדקציה כמה חלב יש..

אין לך יציאות מהבית בלי נסיעה? אם יש, אז עגלת אמבטיה תשמש אותך הרבה, לא רק לשינה בבית.

לא בריא לתינוק להיות בדונה לאורך זמן (אם אני לא טועה, ההמלצה היא עד חצי שעה רצוף ולא יותר).

הדונה עוזרת מאוד בהתניידות

אבל כשתינוק נרדםבעיני ברור שאמבטיה

וגם לאורך זמן לא בריא בדונה

דונה היא סלקל. סלקל עפ גלגלים שמאפשר ביציאות קצרות לא לקחת עגלה (קפיצה לטיפת חלב, פיזור ילדים בגנים, קפיצה לסופר)

אבל זה לא מחליף עגלה כי זה לא בריא שילד יהיה שם לאורך זמן.

עגלה את לוקחת כשאת יוצאת ברגל, לפעמים שינה במהלך היום, יוצאת לאירוע של כמה שעות שברובו הילד יהיה בעגלה וכו' וכו'.. 

ולמכור את מה שיש לי עכשיו האמבטיה והודנה הקודםמת

יש לי כרגע את הדונה הרגילה מהילד הקודם והיה נח ברמות כמעט לא יצאתי עם עגלה

רק בבית

השאלה מה אני אעשה בבית עכשיו בלי אמבטיה

ואין קשר בין דונה לעגלה בכלל

וזה ממש ממש לא בריא לילד

עדין מבולבלת

שמעתי כשהבכור נולד (לפני 15 שנים) שלא בריא לילד להיות בסלקל יותר משעתיים ברצף,

יוצא נורא יקר גם וגם, מצאתי דונה יד שניה בפחות מ1000

אולי שווה לקנות רק את הנשכבת?

בתור עגלה

והיא לא נשכבת 180 מעלות

את באמת יודעת שזה בעייתי אם זה סלקל נשכב? או השערה?

לפי מה שידוע לי מה שבעיתי בסלקל זה התנוחה הזאת המקופלת ואם זה נשכב אפילו חצי זה כבר לא בעיה

מענין באמת לברר את זה עם אנשי מקצוע 

שאני סומכת עליה על דטנה x החדשה והיא אמרה לי שלא כדאי

אבל לא שאלתי בדיוק על המנח

כן ידוע לי שתינוק בחודשים הראשונים צריך להיות במנח שכיבה

ובעיני תנוחת ברירת המחדל לתינוק בגיל הזה היא על הבטן.

ולכן הוא צריך שכיבה מלאה,  כי בפחות מזה אפשר לשכב רק על הגב.

לא מכירה את הדונה הנשכבת, אבל לא בטוחה שסלקל יכול לאפשר שכיבה על הבטן מבחינת המרחב הפנימי.

עגלת אמבטיה את יכולה לקחת מאגורה או לשאול מהשכנים,

אלה עגלות שמשתמשים בהןןן זמןן קצר והבלאי נמוך.

ממליצה בחום!

אבל לא במקום עגלת אמבטיה..

הדונה היא במקום סלקל אצלי, פשוט בלי להביא עגלה לכל מקום, נח בטירוף!

העגלת אמבטיה היא במקום עריסה עד גיל חצי שנה אצלי

בהתחלה חשבתי שחבל כי היא יקרה, אבל בעלי כן רצה אז קנינו ואנחנו משתמשים בה המון!  

מאוד פרקטית, בשימוש יומיומי אם זה לקחת את הילדים, סידורים, קניות קטנות, לוקחת אותה וישר כשיוצאים מהרכב משכיבה את התינוק.  אם יש צורך אז כן מרימה אותו לפרק זמן שצריך

התינוק ישן בעריסה מאז שהוא נולד...

יש 3 שלבים, שלב סלקל - ישיבה, שלב ביניים- רילקס , שלב 3 שהוא שכיבה.

אז בבית את משתמשת רק בעריסה ובחוץ בזה? ממש מתלבטת אם לקנות האמת שבעלי חושב שזה מיותר

כי יש לנו את הדונה הרגילה

אבל עדיין ליציאות יותר ארוכות הייתי לוקחת את האמבטיה השאלה אם זה יכול להחליף את האמבטיה?

אפשר לחתל בזה נגיד? 

יש לי עגלה נוספת אבל היא לא בשימוש בגלל הדונה, מאמינה שאחרי גיל שנה אשתמש בה.

@שמ"פ   גם זה נוח לדעתי..

האם הדונה באמת משמעותית יותר פרקטית מאשר סלקל שמתחבר לעגלה ?

סתם תוהה

זה לא ממש כבד ?

אני לא מצליחה להבין איך אני מוציאה את זה לבד מהרכב ?

ולסלקל יש איזופיקס גם.

את האמת אני צריכה לקנות סלקל חדש אז תוהה אם זה שווה 

תוך כדי ההוצאה אני כבר פותחת את הגלגלים, וככה לא צריכה בכלל להרים את הסלקל באוויר, אלא מיד מניחה אותו כמו עגלה.

להכניס זה כן טיפה כבד, אבל מרימים רק לשניה, כי עד צמוד לדלת הרכב זה עגלה. ורק כשמגיעים לרכב מקפלים את הגלגלים ומרימין לתוך הרכב, אז בעצם לא סוחבים את הסלקל, אבל כן מרימים לרגע מהכביש לתוך הרכב.

אם כי, לפני כן לא היה לי סלקל שמתחבר לעגלה אלא כסא בטיחות מחובר ברכב. אז לעומת להכניס ולהוציא כל פעם, בכל גן מחדש להרים להוציא ואח"כ לחגור - הדונה היא עולם אחר.

אם קליל לך לפתוח את הגלגלים ואז להוציא את הסלקל ולחבר - יכול להיות שהפער לא עד כדי כל משמעותי.

לנו יש גם איזופיקס ובסיס

אז בכלל אני לא חוגרת מוציאה ומכניסה בקליק

תחשבי שזה פעולה אחת- להוציא את הסלקל בלחיצה ותוך כדי משחררת את הגלגלים

במקום- לפתוח את הסלסל להוציא

לפתוח את התא מטען להוציא את הגלגלים לפתוח אותם לחבר

כנל בחזור- לקפל את הגלגלים להחזיר

להחזיר את הסלקל ולקשור במקום פשוט - להכניס

ותכפילי ב3/4/5 פעמים כשאת יוצאת לסידורים קצרים נגיד קופצת לבנק אח''כ 3 מוצרים בסופר אח''כ בית מרקחת אח''כ לגן של הילד להוציא אותו 

בעיקרון עכשיו כשאני בהריון כבד לי להרים עם הילד הקודם שהוא כבר מעל גיל שנה

אבל תינוק קטן, לא היתה לי בעיה

מקפלת ליד הרכב ומרימה ממש לרגע מהאזור שממש סמוך לדלת. לא מקפלת על המדרכה וסוחבת משם בידיים

אבל גם הסלקל שלי כבד ממש אז גם את זה לא  ...

ראיתי סלקל שמסתובב ככה יותר קל להוציא מעניין אם זה שווה את זה 

אני גם די מתגרה לקנות כי מבינה שנח טירוף (והאוטו קטן ואין מקום לאמבטיה), אבל בשוק מהמחיר..... 

חוץ מיד שניה שלא מתאים לי, יש עוד המלצות איך להשיג בזול יותר?

אם את יולדת באמצע העונה - מידה 0-3

אם ממש ממש בסוף עונה, לדוגמה סוף סוף הקיץ דקה לפני הסתיו

שבגדי חורף עדיין אי אפשר לשים ואת חייבת דק ארוך - הייתי קונה מידה ניו בורן כי גם ככה זה צפוי להיות בשימוש למשך שבועיים ולא יותר

אגב, 

ילד אחד שלי נולד 4 קילו

השני כמעט 3. רק משבוע 30 שמנו לב שיש האטה בגדילה. עד היום הוא קטנציק

לבש את מידה ניו בורן של נקסט למשך חודש וחצי (במקביל לבש אוברול מקידישיק מידה 3-6 - הבדלים מטןרפים)

עוד משהו,

אם לא מפריע לך שהבגד קצת נוזל בתקופה הראשונה - לכי על 0-3..

אחרי החפירה הזאת,

לא לוקחת אחריות על כלום

ולבש כל השבועיים-חודש הראשונים ניו בורן

אני אוהבת שהם לבושים בבגדים שתואמים למידה שלהם.

אבל זה באמת נהיה קטן די מהר...

אני קניתי כמה בגדים מתוקים של NB או 0-1 מנקסט והשאר 0-3

ועוד דבר הוא שאם יולדים בחורף ומתכננים להלביש 2 שכבות של גופיות ובגדים יותר עבים אולי כבר עדיף לקנות הכל 0-3

ילדון במשקל 3.800. קניתי מגולף בגדים של 0-3 כי לפי הערכת משקל הבנתי שזה הולך לכיוון של ילד גדול ובפועל האוברול היה ענק עליו יומיים לפני הברית. מאמינה שאנסה שוב עוד שבוע וזה כבר יהיה יותר טוב.

יכול להיות שבחברות אחרות 0-3 יהיה אחלה אבל אם יש אפשרות לקנות פריטים בודדים של ניו בורן ממש להתחלה או במידה של חודש אחד כמו שיש בנקסט כדאי להשקיע. נוכחתי לראות שגם במשקלים גדולים זה כדאי.

ילדתי בן מתוק לפני שבועיים.

תודה לה'!

אפשר לבדוק בבית חולים.. לראות אם הניו בורן מתאים, אם כן לקנות רק חבילה אחת.. ואם לא מתאים, להתחיל מ1..

זה תלוי בתינוקות שלך..

האם הם נמוכים יחסית? אחד הבנים שלי נולד יחסית קטן למרות שאחיו היה יותר גדול והייתי צריכה לקנות לו ניו בורן.. לפעמים המשקל הולך לגובה (יש לי אחד שהוא גבוהה ורזה- עוד באולטסאונד אמרו לי 🤣) וניו בורן ממש לא התאים.. הוא תמיד היה מידה יותר..  

בקיצור, לדעתי.. תמיד כדי להחזיק בבית כמות קטנה של ניו בורן.. לפחות 5 חליפות.. וכל השאר 0-3

הילדון שלי בן 8 חודשים, לא גדול מדי וה6-12 שלהם קטן עליו.

לתינוק במשקל ממוצע של 3.5 לא הייתי קונה יותר מ2 בייביגרו NB

זה תוך 3 שבועות עד חודש כבר בלתי לביש

מה שכן זה הכי מתוק שזה מדויק

אבל מעצבן שדברים כאלו מתוקים לא טובים כ"כ מהר

בדרך כלל אני לא קונה שם.

יש לי בגדים שקיבלתי מאחרים, מלפני כמה שנים.

אני קניתי לפני שנה וחצי כמה בגדים במידות קטנות snb, nb.

מתוקים ומדויקים כשיתחשק לך להתפנק... וכל השאר גדולים יותר כדי שגם חשבון הבנק ישמח.

כי זה באמת בזבוז לקנות רק ל3 שבועות.

אני הפעם קניתי מראש וקניתי כמה NB

וילדתי כמעט שבועיים מאוחר

והילדון גדל ברחם

ונולד קצת מעל 3.500 וזה הספיק לו ממש לשבועיים/3

וזה היה כזה מאכזב כי הם היו בגדים פשוט מתוקים.

במשקל לידה של 3.5 ק’’ג ה- nb small של שילב היה טוב איזה חודשיים.

אז כנראה שמשנה גם מבנה גוף וכזה.

(אחת הבנות שנולדה 2.6 ומבנה קטנטן לבשה את זה עד גיל 4 חודשים)

וחצי כבר לא יכלו ללבוש SNB.

איך הם באחוזון גובה?

הבת שלי שנולדה 2.800 הייתה עם snb איזה חודשיים🤷‍♀️ ועלתה ממש יפה במשקל.

0-3 התאים לה רק סביב גיל 3 חודשים ואני שמחה שהחלפתי את הסט 0-3 שקיבלתי ללידה בסט snb

לא הייתי קוראת לזה תקין בשבוע 22 ולאור ההסטוריה, בודאי שחובה חובה להקשיב לרופא ולהכנס לשמירה מלאה.

ומה הכוונה שהרופאה נלחצה בגלל ההסטוריה שלה? הסטוריה של לידה מוקדמת היא בעצמה מהווה סיכון גבוה

ללידה מוקדמת (אולי אחד הסיכונים הכי גדולים) אז כשמצטרף לזה צוואר קצר בודאי שהסיכון גדול יותר

בהריון הקודם

בהריון הנוכחי רופאת הריון בסיכון אמרה לי שזה בגבול התחתון אך תקין

כמובן שאני מטופלת בתמיכה בנרות אוטרוגטסטן

לדעתי כן צריך להישמר 

בעייתי. אבל גם 25 בשבוע 22 זה לא משהו...

במיוחד אם יש עבר של לידות מוקדמות

זה בהחלט דורש מנוחה וזהירות יתר

לא יודעת לגבי תמיכה אבל ממליצה להיות קשובה לרופאה ולא לקחת סיכונים

הרופאה לא סתם הסטרית, יש הסטוריה שמצדיקה את זה לחלוטין.

מכירה מקרוב ממש תינוקת שנולדה בשבוע כמעט 24 כי לא שמו את האם בשמירה הדוקה (עם הסטוריה של לידות מוקדמות).

לתינוקת פגיעה מוחית ובעיות מוטוריות רבות והספיקה בשנה וחצי שלה ניתוחים רבים.

שאחותך יודעת את התשובה ואולי צריכה רגע תמיכה רגשית. אם היא כ"כ ייחלה להריון רגיל ולא להריון במעקב, אז אפשר להבין שקשה לה להשלים עם הסטטוס החדש.

מכירה את התחושה של אחרי הריון בסיכון, זה חשש תמידי שלא רוצים שיתגשם.

בקיצור נראה לי לא הייתי באה לשכנע ולדבר לשכל, אלא לדבר כמובן מאליו שהיא מתייחסת ברצינות ולחבק את הבאסה.

בסגנון של איזה ארוחת ערב לשלוח לכם כדי להקל את ההתאקלמות למצב?

אבל בצוהריים היא אמרה שהיא לא רוצה להקשיב לרופאה כי לטענתה הלידה המוקדמת הייתה במקרה (מה הכוונה? ממתי יולדים "במקרה" בשבוע 30???)

והיא לא רוצה שכל ההריונות שלה יהיו בסיכון...

והיא וששת משמירה...

ובעלה חושב כמוה...

נשמע שהיא במקום שממש לא מסוגלת לחשוב ברציונליות שאם לא תשמור זה רק מגביר את הסיכון ללידה מוקדמת.

אולי כדאי לדבר איתה ולהבין מה יעזור לה לקבל את זה.

ולגבי בעלה - בתחושה שלי הרבה פעמים בעלים לא מבינים את עומק המשמעות הרפואית ואז מה שנראה להם הגיוני ממה שהם רואים מסביב מספיק להם כדי לקבל החלטה (בטח אם זו גם החלטה נוחה יותר מבחינתו, כי אישה בשמירה זה הרבה טרחה והוא כבר חווה את זה ואולי לא בא לו שוב). אם יש מישהו שיכול לדבר איתו ממש כדאי, אם לא אבל רלוונטי להציע עזרה טכנית שתקל עליהם את המשמעויות של שמירה עם שני קטנים בבית - זה בטח גם יעזור

אם היא ילדה בשבוע 30 היא יודעת מה זה פגייה ומה ההשלכות

יכול להיות שהיא צריכה זמן לעכל

ובעלה-צריך ניעור

אולי צריך ללכת איתה לרופאה לשמוע ישירות ממנה מה הסיכויים ומה הסיכונים

בלי התמיכה של בעלה זה באמת יהיה לה קשה.

חוויתי הריון בסיכון גבוה מאד. אני יודעת את המשמעות של בדיקות שבועיות

(לי היו שבועות ש3 פעמים בשבוע נבדקתי)

זה באמת לא קל

ומשפיע על כולם

חייבים עבודת צוות

וחייבים תמיכה משפחתית

מאוד מאוד אהבתי את הבייבי גוגר (לי היה 3 גלגלים הקלאסי מיד שניה). יציב, מתקפל מאוד בקלות וכשמקופל תופס פחות מקום ממה שנראה. נכנס לנו לרכב פצפון שיש בו בקושי בגאז.

לא נחשב הכי קל בטיולונים, אני לא חזקה והיה מבחינתי איזון טוב בין יציבות למשקל. וינה על "אחים גדולים יתפסו ".

אני קונה טיולונים של עגלות משולבות במשקל יחסית קל

כי אחרת מרגישה תמיד שהם בחשש התהפכות

הילדים שלי מלא מטפבים נשענים קופצים על העגלות ... אומרת להם שלא אבל זה סוג של אוטומט

וגם לא אוהבת טיולונים שמכל אבן או קצת דרך לא סלולה מתהפכים או הגלגל נתקע

היא קלה וחזקה

אם ככה למה לא משתמשים בה בתור כסא גלגלים? 

90 קילו זה מלא

רצינית מאוד

כיסא גלגלים צריך לענות על עוד דרישות

אז זה לא יכול להתאים

לא מכירה אישית אבל בגלל זה לא קניתי אותו

מתהפך מכל אבן /מדרכה קטנה

לא הייתי קונה אותה בשנית אם היה צורך

מחזיק לנו כבר ארבע שנים (קודמיו בתפקיד החזיקו פחות, אבל התעללנו בהם יותר - שני ילדים יחד באופן די קבוע).

לי הוא מרגיש יציב מספיק. רק אם ממש אעמיס עליו דברים מאחור הוא עלול ליפול. (השבוע פעמיים העמסתי עליו תינוקת+ארגז מלא בספרים+כיסא מתקפל קל - והוא שרד יפה. ובשגרה יוצא שהילדים האחרים נתלים עליו והייתה תקופה שלפעמים הייתי שמה שתיים ביחד בתוכו, אבל לא הרבה)

מתקפל בנוחות. לא הכי קטן בעולם, אבל יותר קטן מעגלה משולבת.

טכנו xt הוא דגם מצויין.

קנינו לפני עשר שנים, לא יודעת מה ההיצע היום, אבל מקלארן זה מקלארן..

המרצדס של העגלות.

(לא יודעת מחירים היום אבל שווה לקנות יד 2 במצב שמור, זאת עגלה לשנים)

על בוגבו בטרפליי

יש לי אותה, אני משתמשת לילד בן 14 קילו

העגלה בת שנה וחצי וממש חורקת

סוס עבודה.

סוחב 2-3 ילדים בלי למצמץ

לא כבד

מתקפל טוב

אנחנו מתעללים בו כבר 3 שניים, קנינו יד שניה אין לי מושג כמה זמן לפני זה היה בשימוש.

מעמיסים עליו קניות מהמכולת, ילדים במגוון גילאים ומשקלים והוא ממאן להשבר.

קניתי לפני 3 שנים ב250 שח

והיא מעולה!

2. כן, למה לא. כמובן צריך להיות צמוד אליה. הרבה תינוקות לא אוהבים את הקור של המים, אז אל תבני על זה שהיא בהכרח תהנה בבריכה.

יש כאלו שאומרים שרק תינוק מחוסן לפוליו יכול להיכנס לבריכה, כי פוליו עלול לעבור בבריכה. אם היא מחוסנת כרגיל היא מחוסנת לפוליו ואין מה לחשוש.

דפוס הנקה עד אז, רוב הסיכויים שלא תקבלי מחזור.

כמובן זה לא מובטח.

אן את רוצה את יכולה להתחיל לקחת סרזט, אבל יכול להיות דימום הסתגלות. אם את מתחילה מעכשיו רוב הסיכויים שכן תהיו מותרים בנופש, אם כי בעיניי זו השתדלות מוגזמת.

השאלה כמה סיכון את מוכנה לקחת שתהיו אסורים.

ובכל מקרה אין שום דבר שיכול להבטיח ודאות של 100 אחוז 

ולא שיניתי דפוס הנקה

אז אי אפשר לדעת באמת...

לא לצום

כרגע זה מה שמחזיק אצלי את ההנקה 🤭

וגם תוהה איך לעשות את זה בלי שישימו לב, כי אני דוסית

וההריון לא ידוע כרגיע

וכרגע עדיין צמה

אמרתי שאנסה כמה שאוכל

לא להחמיר סתם.

כשצריך לצום, בתשעה באב או יום כיפור צמים. בצומות הקלים לא. 

את לא צריכה לצום.

בעיניי זה כמו שאני אשבר ואפסיד הנחת תפילין...

וכשאני לא מניקה/ בהריון אני בהחלט צמה זה לא שאני מחפשת להפטר

וגם שום ענין לנסות. הצום נגמר, אבל אומרת כעקרון, את פשוט פטורה מהצום, לגמרי.

ומכל הצומות הקלים.

מניחה שזה הריון ראשון שלך וזה בדיוק הדרך להפנים שכשיש ילדים משהו בעבודת ה" שלנו משתנה, ועבודת ה שלך עכשיו היא לגדל את הילד שלך.

ולצום בצומות הקלים פשוט לא שייך אליך.

זה יהיה אחר כך גם בהנקה( ולחלק מהדעות כל השנתים שאחרי לידה, גם למי שלא מניקה.) זה פשוט לשנות פאזה, ולמצא דרך אחרת לתת משמעות לצום.

באופן אישי לא צמתי צומות קלים 20 שנה, מוזר לי עכשיו לצום.

לגבי הצומות הקלים רוב הפוסקים באמת אומרים שמעוברת פטורה מהצום לגמרי. אבל יש מי שפוסק שרק מחודש שלישי מעוברת פטורה מהצום לגמרי (בפועל כולם מקילים, במיוחד למי שסובלת מבחילות והקאות, אבל לכתחילה כן יש דעה כזאת) ויש גם דעה (אצל אשכנזים) שמעוברת פטורה כן מתחילה לצום ושוברת את הצום רק אם היא מרגישה חולשה. 

אז אם היא מרגישה טוב בצום זה לא מדוייק לומר שאין שום עניין לנסות.

כמובן שצריכה מאוד לשמור על עצמה לא להתייבש וכו' וגם מאוד מסכימה איתך על השינוי התפיסתי בעבודת ה'

לק"י

מאמינה שבסוף תתרגלי לרעיון.

וגם כשאני לא צמה, אני לא אוכלת שטויות, אז זה כן עושה הרגשה אחרת (אלא אם כן, את אוכלת רק בריא ביומיום).

לפני שנים היא הגיעה לפה לשרשור ייעוץ

בכל מקרה ממליצה לך לראות את התכנים החינמיים שלה ולראות אם את מתחברת. יש לה פודקאסט שאפשר להקשיב לו. 

@מדברה כעדן. המליצה עליה.

בטח אם זה חשוב לאחד משניכם

וביחד תקבלו החלטות.

שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.

וגם אם לא באים למעשה חס ושלום

יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.

לדעתי קשה להיות נקי בזה.

וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.

לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.

בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.

וגם אני.

שיהיה בהצלחה! 

וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...

תודה

כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.

קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.

מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.

אם כן,

נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".

כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה

להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...

פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...

וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....

והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...

בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'

להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)

אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה

על אולי מחזיר לבית...

נגיד לדעתי זה קצת קו אדום

לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...

לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.

לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.

בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.

שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.

זה קודם כל.

שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.

ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.

בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )

בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון

קודם כל חיבוק

זה סיטואציה לא קלה

חושבת שכדאי לדבר על זה

תשמעי מה הוא חושב על זה

איך הוא רואה את הדברים

האם זה מאיים עליו או לא

ואם לא אז למה לא

תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות

יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....

אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.

אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.

בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....

חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית.  אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.

אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת

זה דברים מאוד עדינים

ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו

זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.

צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.

אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה

עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים

אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי

לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ

לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה

לא עובד או לומד עם נשים

אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה

אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?

איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...

אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..

אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?

אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..

ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..

אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...

לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...

אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...

בעלי ממש לא הכתובת.. 

ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'

אבל פה נעוץ הענין

לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה

ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה

אלא *איך את מרגישה עם זה*

הייתי מתחילה מבירור עצמי  מה בדיוק מפריע לך

ומה מערער אותך

האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?

האם זה מהותי?

מה הגבולות שאת רוצה לשים?

ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו

אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו

שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה

ומדם מתקדמים

ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.

יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.

לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.

את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.

אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.

בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,

אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.

בעיני כדאי לשוחח.

בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.

לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.

האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום  ועבר שינוי)

  ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?

האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?

אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.

אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.

(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)

ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא.  (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות. 

מאישה לאישה,

בכנות, לא הייתי רגועה.

יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.

זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.

לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?

כמה הקשר הוא אחד על אחד?

ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.

גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה! 

ומעלה איתו את זה לשיח

גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע

זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה? 

זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ

אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף

בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.

אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)

בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:

1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו

2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף

הבא)

3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב

אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך

תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל 

פשוט מסבירה להם שממש קשה לכם לישון בחדרים הקטנים ולכן למרות הרצון לפגוש אותם אתם מעדיפים להגיע כשהם לא נמצאים.

להפוך אץ זה למתואם, לנסביר שזה לא בא מטינה או כעס אלא פשוט ברמה הטכנית זה מה שמתאים לכם.

אם יותר חשוב להם לפגוש אתכם מאשר לישון בחדר שלהם - אז הם יפנו לכם אותו (אבל לא הייתי בונה על זה. זו לא המטרה לדעתי)

(ואגב אני די ותיקה פה אבל שכחתי את הסיסמה פה ולא הצלחתי לשחזר אז פתחתי ניק חדש 😊)

מי את?)

אני בעד לדבר בכנות ובכבוד.

לרוב יוצא מזה רק טוב

אני גם חווה סיפור דומה

ולצערי ניסיתי לדבר, אבל המצב מורכב וסבוך ולא הייתה הבנה, אז בהחלט ממעטת בביקורים

ופשוט מזמינה אלי יותר.

אולי באמת ננסה לדבר ישירות, מקווה שלא יגרום לאי נעימות.

אין לנו מקום לארח בבית. והרבה פעמים אנחנו מגיעים דווקא כי אין כוח להכין שבת. ובעיניי ממש חבל שהורים שלי יהיו לבד (והם מתבאסים מזה) בגלל שאחים שלי רוצים שנעדכן מתי אנחנו מגיעים.

קודם כל כי יכול להיות שהם ישמחו להפגש אחרי צהריים, בחוהמ או באופן כללי בהזדמנויות שלא כוללות לינה. אבל יותר מזה, כמו שאומרים על ילדים "הם לא נגדך הם בעד עצמם", זה מקרה קלאסי כזה. זה לא כי לא חשוב להם להפגש עם האחים, אבל לא יודעת אם חווית את החוויה הזאת של לישון כולם צפופים על מזרונים שבקושי יש מקום לדרוך בחדר - זה יכול להוציא את הטעם מכל השבת ברמה של לא לרצות לבוא שןב. אז במקרה כזה - בכל מקרה הם לא יראו אותם כי פשוט לא יבואו.

הם בעצם אומרים - איתכם אנחנו לא ניפגש לשבת שכוללת לינה. או כי זה צפוף (ולא נבוא) או כי לא תהיו. אז בבקשה תנו לנו את ההזדמנות לפחות לפגוש את ההורים. 

אני פשוט חושבת שלמרות שהמילים של שתי המשפטים זהות, אין סימטריה ביניהן.

כלומר לא ממש מסכימה עם מה שכתבת שלהגיד "אם חשוב לכם להפגש תוותרו" זה זהה ל"לנו לא חשוב להפגש מספיק כדי לוותר", פשוט כי הוויתורים הם ברמה שונה.

ברמה הנפשית עבור שני הצדדים יש פה הקרבה. אבל ברמה הטכנית, אדם שישן לילה אחד בחדר אחר שיש לו בו מקום, גם אם לא ברווח, שונה מהותית ממשפחה שצריכים לישון בצפיפות גדולה. אז זה לא שלא חשוב להם מספיק אלא שבאמת יש פה מקרה שהגיעו מים עד נפש וזה כבר פשוט לא אפשרי

אם נראה לך שאחים שלך זה אנשים שאפשר לדבר איתם, הייתי אומרת דוגרי- מאוד מאתגר לנו להגיע ולהיות בחדר הקטן, לא משהו שמתאים לנו לעשות הרבה, אנחנו גם מבינים שאתם רוצים להיות בחדר שלכם ולא מתאים לכם לפנות אותו, אבל זה באמת גורם לזה שלמרות שאנחנו עוד נהנים להיות איתכם בשבת לא באמת מתאים לנו לעשות את זה הרבה ..

לא להגיד את זה ממקום של ביקורת, אלא זאת המציאות..

אולי הם מאוד ירצו להיות אתכם ויסכימו כן לפנות את החדר, והגיוני גם שלא, אבל זה יהיה מובן להם למה אתם לא מעדכנים מראש שתהיו...

מה שבטוח לא לעשות זה לא להמשיך להגיע בלי לעדכן בלי שהסברתם להם למה אתם לא מעדכנים, אחרי שתכלס הוא ביקש שכן תעדכנו..

ובנוסף כן הייתי פעם במלא זמן מעדכנת לוקחת בחשבון שתהיה שבת פחות נוחה..

דרך אגב, מה עם האופציה שאחד האחים יפנה את החדר שלו ויעבור לחדר הקטן? לא מושלם כי עדין תצטרכו להיות עם כל הילדים בחדר, אבל כן יהיה יותר מרווח, וגם בטח לאח שצריך לפנות זה פחות כיף, אבל כן הוא יהיה לבד ותהיה לו פרטיות

בקיצור לא מושלם בכלל אבל אולי זה כן פתרון ביניים..

לפעמים האחים הקטנים מרגישים שהקשר רק מצידם ולגדולים הוא פחות חשוב

אז הייתי מנסה לראות איפה כן אפשר להשקיע בקשר

אולי מפגשים באמצע שבוע, להזמין אליכם, בקשר לשבתות אז כן לנסות שתהיו ביחד עם אחד האחים כל פעם, ולוודא שזה לא תמיד אותו אחד...

אולי ננסה לדבר בכל זאת.

ובהחלט אנחנו עושים מדי פעם שבתות צפופות, פשוט היינו ככה יומיים של ליל הסדר ועוד איזה פעמיים בחצי שנה האחרונה, ולבעלי קצת נמאס.

וכל הנושא היה רק לבקש שאחד יעבור לחדר קטן. אפילו לא חשבתי לבקש שיהיו בחדר ביחד.

אצלנו הפתרון שתיאמנו בסוף הוא שהילדים מצטרפים על מזרונים כל פעם לאח אחר בחדר שלו, ואנחנו ישנים בחדר הצפוף, אבל בלי ילדים...

אולי יתאים לכם.

אופציה אחרת היא שהילדים ישנו על מזרונים בסלון או במרחב אחר שיש בבית, שוב אם זה מתאים לכם...

אבל הקטנים עדיין קמים בלילה ורוצים אותי. זה מאפשר שיהיה רצפה בגודל של מזרון קטן בפתח של החדר, אבל עדיין די צפוף.

.

אני ממש מבינה אותם שלא אוהבים לפנות, גמני בתור רווקה שנאתי לעזוב את החדר שלי לטובת הנשואים.

אנחנו ממעטים ביקורים בין היתר בגלל קושי עם מיטות לא נוחות, צפיפות בחדר, ומזגן שלא עובד כמו שצריך. מאמינה שאם היה לנו כיף שם, היינו עושים יותר השתדלות... אבל זו לא הסיטואציה.

בכל אופן, זה הרבה יותר קשוח ומאתגר כשמגיעה גיסה נשואה נוספת והיא עם הרבה ילדים והיא מקבלת את החדר הפרטי, הצפוף , המיטות הלא נוחות והמזגן הלא מתפקד, אבל לפחות יש פרטיות (זה בקומה נפרדת ועם שירותים צמודים) וכשהיא מגיעה שמים אותנו או בחדר מאוד צפוף, או אצל הסבתא עם כל הרווקים המרעישים עד מאוחר ולכן אנחנו פשוט לא מגיעים איתה. נקודה. אמנם זה מבאס את חמי וחמותי כי הם רוצים לראות את כולם יחד ושהנכדים יהיו יחד ויכירו את בני הדודים שלהם. אבל אנחנו פחות מעוניינים לסבול שבת שלמה. מתגמשים על זה פעם בשנה - ומבקשים שימצאו לנו דירה של שכנים אם חשוב להם שנגיע ביחד וזהו. מעבר לזה - רק חוהמ, חנוכה וכדו'. לא מוכנים שבתות משותפות כי זה באמת צפוף וקשה.

אני באה לומר שזה לגיטימי והגיוני, ואני דווקא הייתי מדברת עם ההורים ולא עם האחים. מנסה למצוא פתרון יצירתי, או משחררת את המצב כפי שהוא. בעיניי אם מסבירים שזה טכני, זה לא מעליב (גם אם מבאס) ומי שבוחר להעלב - זו בחירה שלו.

אנחנו כן עושים שבתות של כולם כמה פעמים בשנה, ואז גם באמת באים בראש של להתגמש בשביל הביחד.

הבעיה היא יותר כשסתם מתחשק לי לבוא לשבת ובעלי פחות בקטע אם לא יהיה לו נוח.

לפעמים יש air b&b, או איזו יחידת אירוח שאפשר לשכור לשבת.

לא בטוח שזה הפתרון, כי זו עלולה להיות הוצאה רצינית, אבל רק קחי בחשבון כאפשרות.

(ונתנו לך פה בשרשור המון אפשרויות לפתרונות. אני חושבת שעצם ההבנה שיש לך בחירה בתוך הסיטואציה יכולה לעזור. ברור שלכל בחירה יש את היתרונות והחסרונות שלה- וצריך לשקול רווח מול הפסד, אבל תזכרי שהבחירה היא שלך).

אין פתרון קסם, כל פתרון יבוא על חשבון משהו:

אתם יכולים להגיע פחות

אתם יכולים לישון בצפיפות בחדר הקטן

אתם יכולים לשים את ילד או שניים מחוץ לחדר

אתם יכולים לבוא יותר באמצ"ש

האח האחד יכול לעבור לחדר הקטן

האח השני יכול לעבור לחדר הקטן

שומו שמיים האחים יכולים לישון באותו חדר.

אפשר לבוא בשבתות שאחד האחים לא נמצא.

הכי טוב יהיה לשלב בין כל הפתרונות ולא להינעל על פתרון אחד.

בכנות, יש לכם (מבחינת: את בעלך ההורים שלך והאחים שלך) תנאים לוקסוס מבחינת הפתרונות האפשריים, השאלה כמה חשוב לכם למצוא פתרון וכמה כל אחד מוכן להתגמש על מנת למקסם את הפתרון.

יכול להיות שבפסח בחרתם פתרון לא מתאים לסיטואציה ולכן עכשיו אתם מנסים לחפש פתרון ששוב לא יתאים תמיד כי אי אפשר שתמיד יהיה את אותו אחד שמשלם את המחיר בחוסר נוחות.

פעם את תשלמי את המחיר ותשארי בבית רק בגלל זה

פעם בעלך ישלם את המחיר וישן בחדר הצפוף

פעם הילדים ישלמו את המחיר וישנו בפינה בבית ויבואו אליכם אם הם צריכים אתכם

פעם אח אחד ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח שתיים ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח אחד ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ופעם אח שתיים ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ואולי יהיו מצבים שבמקום שבת ההורים יבואו אליכם יותר באמצ"ש או אתם אליהם וגם לזה יש מחיר מסויים.

זה יוצא שאם נניח במצב אופטימלי אתם נוסעים פעם בחודש, אז כל אחד משלם את המחיר פעם בשנה כמעט, זה כמעט זניח ביחס לתועלת של קשרי משפחה (אם זה מספיק חשוב לכם)

סביר להניח שחוסר הנוחות המשמעותי יישאר רק סביב חגים ארוכים, וגם זה משהו שאפשר להתמודד איתו.

(אם כי מתבקש שהמחיר הכי פחות משמעותי במצב כזה זה שאחד האחים יעבור לחדר הקטן. ואם יש בעיה של מיטה לא נוחה או משהו כזה אז לגמרי לשתף את ההורים שעדיף לשדרג את החדר שיהיה נוח מספיק לאחים שזה לא יהווה שיקול)

הייתי מתחילה מלדבר עם בעלך ולהסביר לו שאי אפשר כל הזמן שהאחרים ישלמו את המחיר (אולי הוא הרגיש שרק הוא משלם מחיר עד עכשיו)

אם הוא איתך ברעיון של כל פעם ללכת על פתרון אחר, הייתי משתפת את ההורים ומציעה את כל הפתרונות האפשריים ושואלת לדעתם האם מהיכרות שלהם עם האחים זה יכול לעבוד,

ואחרי אור ירוק מהם פונה ישירות לאחים, שוטחת את האפשרויות השונות ושואלת בכנות האם בשביל שמדי פעם נוכל לעשות שבתות שכולם נמצאים, האם הם יהיו מוכנים להתגמש ולעבור לסירוגין לחדר הקטן.

אני בטוחה שאם מסבירים להם שמבינים שהם משלמים על זה מחיר מסויים, ולא מצפים מהם כל הזמן שרק הם ישלמו מחירים, אבל בגלל שהרצון להיות יחד שבתות הוא רצון משותף, לכן שואלים אם הם מוכנים לזה, אני חושבת שישמפה פוטנציאל לשיתוף פעולה.

אם הם מסרבים לגמרי, אז תגידי שאת מבינה את זה ולכן הפתרונות האחרים יבואו לידי ביטוי לעיתים קרובות יותר:

אתם תבואו פחות שבתות באופן כללי

ופחות שבתות ששניהם נמצאים, בפרט.

לא כהאשמה אלא כעובדה, זה מה שיוצא.

נשמע שהם בשלב שהם בכלל לא מודעים לחוסר נוחות שלכם אם כשהם שומעים שאתם באים הם מחליטים להישאר. ככה לא תצטרכו להסתיר יותר, ואולי להפך כשאחד האחים יודע שהוא לא נמצא, הוא יכול לעדכן אתכם מראש ולשמח אתכם, ואם הוא יכול לבוא מוצ"ש ואתם יכולים להישאר עוד אז בכלל מעולה.

ואגב זה שאתם ישנים בחדר שלהם כשהם לא נמצאים, גם זה סוג של מחיר שהאחים משלמים, בין השאר בשיחה כדאי גם לשקף את זה ולהביע תודה והערכה.

גם יש לזה השפעה על מהלך הלידה.

טיפול מפנק ונעים, שווה את ההשקעה!

ראיתי שהיה ממש הבדל בלידה לעומת לידות קודמות, בקושי לחצתי. 2 לחיצות והראש היה בחוץ.

עשיתי בפתח תקוה אצל מישהי בשם יאנה טסלר, היא גם דולה.

ממליצה בחום! היא מקצוענית, עדינה ורגישה.

הטלפון שלה- 054-543-9391

זה לא עוזר רק לתחושה בהריון אלא משפיע על המנח של התינוק ולכן על הלידה וההתאוששות

אני עשיתי בסוף ממש ועזר לי מאוד

אני לא זוכרת עלות

אפשר למצוא את כל המטפלות באתר שבט אימהות לפי איזור 

אחת רצתה רמעט 800 אחת מעל 1000

זה הזוי בעיני

לא מסוגלת לשלם כאלה סכומים

יש המלצות למישהי טובה ומקצועית אבל במחיר קצת שפוי

אין לי החזרים

אני הלכתי והיה מדהים

אבל השאלה אם יהיה עד הלידה זה כבר ממש קרוב

ממליצה לעקוב אחרי רחל שפירו מייסדת השיטה באינסטגרם

שמה היא מפרסמת על הימי סטאז

לפעמים מתפנה מקום מהיום למחר

העובר טוב באגן

אני התחרטתי שלא הלכתי.

זה גרם לי לסיבוכים גדולים בלידה ואחריה

תכתבי באיזה איזור את

הבנתי שמאוד משפיע על קלות הלידה בע"ה

ומתוך כך על בריאות והתאוששות היולדת והנולד

אנסה לקבוע תור למחר

רק כדי לאזן את התגובות פה, שלא תחשבי שזה קסם או גורם בוודאות ללידה קלה...

אני הוצאתי הפניה להידרוטרפיה בקופה

שילמתי 150 שקל לטיפול

(עשיתי כמה פעמים לפני הלידה)

המון המון כתמים וגם קצת כאב לי

העפתי אותו

לא יודעת איך הוא עם ווסת כי הנקתי

אישית לא ממליצה

בעיניי עדיף גלולות הנקה אם הם לא גורמות לך לכתמים

והבנתי פשוט שהוא פחות עושה כאבים בזמן ווסת

וגם פחות ווסת ארוכה

ויש לי כתמים בכל מקרה בהנקה גם ללא שום אמצעי מניעה לצערי

והגלולות שיבשו אותי ממש

אני לא מתמצאת בכלל בנושא למרות שאשמח לייעוץ גם לילדים שלנו

עוקבת איתך

פשוט שמתי בחול הסברתי שאני ליד ליטפתי וגם יצאתי מהחדר

כמה לילות של בכי כשהיא יודעת שאני איתה

והיא הצרגלה

זה לא היה פשוט ובכיתי איצה אבל זה היה יותר נורמלי מלחשוב  כל לילה איך מרדימים אותה 

כשכלו כל הקיצים.

זה לקח הרבה יותר מכמה ימים וזה היה לי נוראא נפשית.

לק"י

במשרה מלאה.

אבל בתיכונים זה בדרך כלל עוז לתמורה, ואז זה פחות שעות.

את ההטבה של משרת אם מקבלים רק אם יש מעל 80% משרה, שזה יוצא 19 שעות.

זה עדיין לא מגיעה למשרה מלאה.

משרה מלאה בחט"ב /תיכון למורה לא אם זה 24  ש"ש.

למורה אם זה בערך 22 ש"ש.

לק"י
 

כי ביסודי משרה מלאה זה 26 שעות פרונטאליות, 5 שהיה ו-5 פרטני.

משרת אם זה בסך הכל פחות שעתיים (1 פרונטאלי, ו-1 שהיה).

אני יודעת שבתיכונים יש פחות שעות פרונטאליות ויותר שהיה 

אני פחות מכירה מה קורה ביסודי אבל יודעת שיש הבדל.

לפני האופק ("בעולם הישן") ההבדל היה אפילו יותר משמעותי.

כי 18 שעות זה אחלה מבחינתי

מה זה אומר בפועל שזה לא משרת אם??? ה בדיוק אני מפסידה?

להתעקש על זה?

אני בחטיבה 

כאילו יש לך יותר אחוזי משרה ממה שאת עובדת בפועל.

אפשר לקבל את זה רק מאחוז משרה מסויים. אם עובדים פחות, מקבלים בדיוק לפי אחוז המשרה שלך, בלי תוספת.

באופן אישי, אני לא קיבלתי אף פעם משרת אם, כי מבחינתי מספר השעות שאני עובדת מאפשרות לי איזון נכון בין בית לעבודה. ולא התאים לי להוסיף יותר שעות בשביל משרת אם, כשזה בסופו של דבר יבוא על חשבון הבית...

אני יודעת שאת באה מהכיוון השני - של להפחית שעות כדי לתת יותר מקום לבית. ויכול להיות שעבורך גם הפחתה מועטה יותר שעדיין תשאיר לך את התוספת של המשרת אם, תהיה משמעותית ותאפשר לך להתמקד יותר בבית.

אבל בעיני השאלה היא כמה שעות באמת יאפשרו איזון נכון, וגם אם 'מפסידים' משרת אם כי לא עובדים מספיק שעות כדי לקבל את ההטבה הזו, זה לא בהכרח הפסד אם ה מה שנכון לבית.

יש כמובן עוד שיקולים חוץ מהשיקול הכלכלי אז כדאי לקחת גם אותם בחשבון.

לפי מה שאני רואה עכשו באתר הסתדרות המורים משרת אם מתחילה כבר מ18 שעות.

(בעבר זה היה רק מ19 שעות).

אז אין בעיה עם 18 שעות, הפער הוא בין 17 ל18.

מבנה שבוע עבודה - אתר הסתדרות המורים

אני ידעתי מהניסיון שלי שצריך 19 שעות אבל כיוון שזה ניסיון יחסית ישן (בשנים האחרונות עובדת משרה מלאה) בדקתי באינטרנט וראיתי שכתוב משהו אחר אז חשבתי ששינו.

יש לך ניסיון מהשנים האחרונות? מה קורה בפועל ב18 שעות?

לא על יסודי.

בחטב 19 שש אני בטוחה שמקבלים תוספת של משרת אם.

מה שאני לא יודעת זה לגבי 18 שש.

21 זה כנראה של יסודי.

לא הייתי עוזבת בבית ספר בגלל זה (הייתי מחכה למ"מ של חופשת לידה של מישהי ולהוסיף שם שעתיים) אבל זה כן מבאס.

אני בעוז לתמורה, אז לא לגמרי מונחת.

אבל עוד שעה אחת אם אני לא טועה כן תיחשב משרת אם, וזה פער משמעותי..

לא הייתי עוזבת בגלל זה, אבל כן אומרת שזה חשוב לי ומנסה לברר אם יש תפקיד שאפשר לקבל- רכזת/ אחראית של משהו.. יש הרבה תפקידים שיכולים להשלים את זה