כבר כמה חודשים אחרי תקופה שהיה ישן רצוף. לפעמים חלומות רעים ואז קשה לו לחזור לישון אחר כך. לפעמים שירותים. לפעמים רוצה שאכסה אותו. לפעמים סתם קורא לי וחוזר לישון מיד כשבאה. אבל יוצא שרוב הלילות אני צריכה לקום אליו לפחות פעם אחת ולפעמים גם 3-4 פעמים, בנוסף לקטנה שיונקת פעם או פעמיים. וזה מתיש ממש.
אשמח אם למישהי יש עצות או רעיונות לשפר את העניין.
ופשוט לקום אליה זה התפקיד של בעלי, ואני עם התינוק היונק. יש סיכוי למשהו דומה אצלכם?
ועוקבת אם יש למישהי רעיון איך להפחית את הקימות🙈
כי לפי מה שהבנתי זה בדיוק ההפרש שלוקח לביצים לבקוע, שבועיים. כי הביצים לא מתות בנגלה הראשונה של הורמוקס.
אבל בהחלט יכול להיות שלא קשור. גם הבן שלי התעורר המון איזו תקופה ובסוף עבר לו לבד.. אני חושבת שנתתי לו פחות מים לפני השינה וככה היה מתעורר פחות לשירותים, אבל שום דבר חוץ מזה לא השתנה
לפני שבועיים הוצאתי תולעת אחת ולא התלונן יותר אז לא נתתי בכלל. אבל אולי עדיין יש באמת וזה מציק לו לישון.
חוץ מלקרוא
מה אפשר להציע לה לעשות עם עצמה בבית?
היא לא מצליחה להיות יצירתית
והיא גם עם אופי מסוים..שפוסלת חלק גדול ממה שמציעה
ללא מחשב ומסכים..
יצירה? בישול? כתיבה? משחקי מחשבה? ללמוד משהו חדש?
שתחשוב מה מענין אותה ולפי זה לחפש
יש לה מגירה עמוסה במערכות יצירה.
טושים איכותיים, מנדלות, ערכות צמידים למיניהן. אם תרצי אוכל לבדוק ממוקד יותר.
וחברות יותר מהכל. נדירים הימים שהיא לא עם חברות כל הצהריים, וביחד הן מעסיקות את עצמן. זה גיל שזקוק להמון חברה, וזו ההשקעה הטובה ביותר. לבנות חברויות טובות.
בנוסף יש לה חוגים עוד פעמיים בשבוע
פעילות גופנית לסוגיה: ריקוד, התעמלות, ריצה, אופניים, גלגליות, ועוד (הממ, לא הכל בבית)
סריגה, תפירה, רקמה, ציור, אוריגמי, קומיקס, תכשיטנות, כתיבה
ללמוד משהו? תכנות אולי
בישול ואפייה
משחקי קופסא אם יש עם מי (או כאלה שמיועדים ליחיד - משחקי חידות וכאלה)
סליים
ציור- להעתיק מציור אחר, או לנסות לצייר חפצים.
צמידים מחוטי סריגה
הכנת עוגיות/עוגות (פחות קורה ביום יום. אולי לקראת שבת)
פאזל גדול
סודקו /תשחצים לילדים
משחקי קופסה- לאוב זה איתנו ההורים
זה דבר של הבית שאפשר בגדול לעשות לבד.
היא גם הרבה הולכת לחברות, לפעמים ש"ב/ללמוד למבחנים.
לא יעזור שאת תציעי לה פעילויות (והיא תפסול…)
היא פשוט צריכה להשתעמם ומתוך השעמום כבר תמצא תעסוקה.
את יכולה להגיד לה שהיא מוזמנת לבקש ממך חומרי יצירה או כל דבר אחר שתקני לה לפי בקשתה. אפשר לנסוע ביחד לחנות יצירה והיא תמצא משם רעיונות.
זה חלק מהאופי שלה שהיא מאוד שכלית ומאוד מ3ובעת על דברים
קשה לה להיות יצירתית ולצאת מה3ופסה
היא פונה אלי ומבקשת
אני לגמרי נותנת לה את כללל המרחב לבד להשתעמם ולחפש ולמצוא
זה לא קורה והיא באמת 4וצה לשמוע עוד אופציות וחלק ממה שהציעו חו'בת שכן ידבר ע
אליה
גם לי יש ילדים שהשעמום מוליד מהם יצירתיות ורעיונות
ואצלה לא
בשום גיל לא צריך תעסוקה
ילד יכול להעלות רעיונות להעסיק את עצמו ומקסימום עוזרים לו בביצוע
אני לא נותנת רעיונות אלא מעודדת חשיבה עצמית והתמודדות חיובית עם שעמום
במקום הילדים
אני תמיד אומרת לה ומעודדת אותה לחשןב בעצמה..למצוא רעיונות וכו
אבל היא לא
נדיר שכן
היא פשוט משתעממת או חוזרת לקרוא שוב ושוב
או פותחת את המקרר שוב ושוב
וגם זה בסדר מבחינתי
אבל היא מגיעה 5לי 'וב ושוב ומבקשת עזרה ברעיונות חדשים
זה גם דרך התמודדות בעיני לומר אני צריכה עצה מבחוץ
.זה יוזמה שלה לבקש
לא שלי
כי היא משתעממת
ומתקשה ללמוד איך להתמודד עם השעמום
אז היא מבקשת עזרה
בעיניי העזרה הטובה ביותר היא להחזיר את הכדור אליה שוב ושוב עד שיהיו לה רעיונות
לקרוא זו תעסוקה מעולה
אצלי לא פונים אלי בבקשות תעסוקה כי אני תמיד אומרת ששעמום זה דבר טוב
לא רואה שזה זז..
ולא חושבת שזה נורא או לקחת אחרות אם מציעים לה קעיונות
יש דברים שהיא פושט לא חושבת עליהם ולא מכירה ב3יומם
לא צריך להציע כל פעם כל יום
אבל לתת לה פעם אחת כל מי י אופציות ושתבחר מה משתרים לה
עדיין מחנך אותה לעצמאות
קיצר
תודה..
אבל את אומרת משהו שכבר נעשה כל הזמן ולא מניב פירות אצלה
זה גם עניין של אופי
האחרים נגיד כן ימצאו תעסוקות לבד
ילדים וגם מבוגרים שקשה להם להתנהל לבד
אותם מבוגרים שלא מתנהלים לבד היו ילדים שמישהו התנדב לנהל אותם
דברים בסיסיים של החיים, אני מסבירה שוב ושוב לילד גם אם אין הפנמה, כי יום אחד הוא יפנים ויגדל להיות מבוגר שמסוגל ליותר.
כמובן שלגיטימי לחשוב ולעשות אחרת
לתחומי עניין חדשים.
כמו שיש תופעה נפוצה בציבור שלנו שהולכים ללמוד רק את המקצועות המוכרים - כי זה מה שרואים ויודעים ומכירים.. ואם במהלך החיים נחשפים לעוד תחומים ועוד אופציות תעסוקה מאוד הגיוני שהבחירה תהיה שונה.
לכן נשמע לי מאוד הגיוני לחפש תחומי עניין לנסות לחשוף אותה אליהם.
קיימת הסללה למקצועות ותעסוקה מסוימים
זה לא קורה רק בגלל היכרות עם מקצועות אלא בגלל:
1. מס' מקצועות מצומצם במוסדות הלימוד המקובלים
2. חינוך לבנות לעבוד במקצוע ידידותי לאמהות
3. חינוך לכל המגזר לעבוד במקצוע וסביבה 'דתיים'
מי שהולך לעבוד במקצועות פחות מקובלים, זה לא רק בגלל שהוא נחשף אליהם, אלא בגלל שיש לו מחשבה ועשיה עצמאית יותר.
אם נחזור לנושא השעמום
הבעיה היא לא ברעיונות לתחומי עניין
הנה היא הציעה לה והיא פסלה
בניגוד להסללה שיש לה הרבה חסרונות, לשעמום יש בעיקר יתרונות, הוא מדרבן לחשוב/ לעשות/ לייצור
ילד שמתקשה לעשות זאת, צריך בעיקר אימון בחשיבה/ יישום ולא שיעשו במקומו, אם עושים במקומו, זה מפריע לו לאמן את השריר הזה.
אני לא הצעתי לה והיא פסלה
היא שאלה ולי לא היה כל כך רעיונות...דו-א חושבת שהיא תשמח בחלק ממה שהעלו כאן
זה לא קשור לדיון על המקצועות עבודה
אבל סתם כי הסאת אותי כהוכחה..אז מציינת שדוווקא ההצעות כן עוזרות
אצלי אישית חלק גדול ומשמעותי היה היכרות עם תחומים...
דווקא אבא שי ניסה לשכנע אותי לא ללמוד חינוך 😁
אבל קצת לא בהתאמה למה שמתאקת כאן
החיים הם לא כללים וחוקים
אלא צריך להתאים את העקרון לילד ספציפי
יש ילד שיסתדר עצמאי מעצמו
אגב אני כזאת..תמיד העסקתי את עצמי במלא דרכים
יש ילד שיסתדר עצמאי..אבל צריך מדי פעם גם הנגשה,חשיפה לתחומים חדשים שלא הכיר
סתם דוגמא מי שלא נחשף נגיד לאופציה של עיסת נייר או סריגת בובות לדוגמא לא יעלה על דעתו דבר כזה
מדברת על בית בלי מחשב זמין ככה שגוגל לא אופציה
ועל זה אני מדברת על חשיפה לרעיונות מעבר למה שהיא כבר מכירה ויכולה לחשוב מעצמה
וגם זה לא אומר שכל יום אני צריכה להביא לה רעיונות
אבל הגיוני שפעם או פעמיים אציע לה ובשאר הזמן היא עצמאית..
ילדה באותו גיל שקוראת וקוראת שוב ושוב גם את אותם ספרים אם לא הספקנו להחליף..
לא יוזמת מפגשים עם חברות למרות שכן מאוד חברותית בבית הספר וחברות מחפשות אותה, יכולה להגיד שקוראת ספר ולא יכולה להיפגש.
אופי כזה מאוד כבד וקשה להתנעה..
היא כן לפעמים במוזה להכין עוגיות, אני פחות מתלהבת כי היא עוד לא יודעת לארגן סביבה.
ויש משפחה שצריכה עזרה בשמירה על ילדים אז היא לרוב לא מסרבת אם מבקשים ממנה, אבל לא יוזמת משפחות נוספות..
מלבד הבייביסיטר שאת זה היא לא אוהבת חח
יש ספרים ללימוד ציור, כל ציור מציירים שלב אחרי שלב לפי ההוראות,
ספרים ליצור דמויות מפלסטלינה,
ספרים ליצור קיפולי נייר
ספרים ליצירות מחומרים נפסדים
ספרי בישול לילדים
בקיץ בין כיתה ו' וז' סרגתי לעצמי תיק שלם..
בלי יוטיוב והסברים איך לעשות את זה..
הכנו פעם רשימה של "מה אפשר לעשות כשמשעמם" - נתתי לה בעיקר לחשוב על רעיונות אבל הצעתי גם כל מיני דברים (לא כותבת רעיונות כי כבר כתבו לך פה הרבה, כמדומני).
בכל אופן - כדאי לבדוק שני דברים:
1. שתלונות השעמום לא מפעילות *אצלך* מנגנון התגוננות מיידי, כלומר - שלא תרגישי אשמה שהיא משועממת (ומניסיון אני יודעת שזה הדבר שקורה אוטומטית...)
2. למה בעצם היא לא יודעת להעסיק את עצמה וצריכה להיות תלויה בך. אולי זה יושב על קושי כלשהו, שאפשר לטפל בה ואז ממילא לנטרל את השעמום וחוסר היצירתיות? או שאולי זה יושב באמת על אופי מסוים, ואז הרעיונות הכלליים שהציעו פה לא בהכרח יעזרו, כי היא צריכה דברים מותאמים לאופי שלה.
כך או כך, מבינה ממש את התסכול של שתיכן... ומקווה שתמצאו פתרון❤️
בגיל כזה כבר אפשר לעשות הרבה דברים
אם היא אוהבת יצירות אבל לא יודעת להחליט מה לעשות, אפשר ערכות מוכנות ממקס סטוק/ להזמין מחו"ל, יש כ"כ הרבה אופציות לדוגמה לצבוע ערכות מוכנות, חרוזים, לצייר, לסרוג, לרקום, אוריגמי.
לפתח תחביבים ודברים שמעניינים אותה.
משחקי קופסה, להזמין חברים, פאזלים, לבשל/לאפות, אולי אם היא אוהבת לקרוא היא יכולה לנסות גם לכתוב בעצמה.
בהצלחה!
בתור ילדה כזו לשעבר אני רוצה להציע הסתכלות שונה. אם היא הייתה כל היום מציירת או כותבת מחזות זה היה מפריע לך באותה מידה?
כשאני קוראת אני פעילה. אני מדמיינת את כל העולם שבו מתרחש הסיפור. אני מדמיינת תרחישים שונים מהמתואר, סופים אחרים, הסטוריה של הדמויות ועוד. גם בקריאה חוזרת בפעם המיליון של ספר.
וכשהתבגרתי נכנסו לי באופן טבעי עוד תחומי עניין, הרבה מהם קשורים לעולם הדמיון והיצירתיות שפיתחתי בקריאה.
היא קוראת מלאא
וגם אני היתי כזאת אגב
אבל מחפשת עוד רעיונות למזנים שאין לי חשק לקרוא או אשין לה זפר או חברה ללכת אליה
הכלים חד פעמיים
חוץ מהסכום
תבנית חד פעמית כקערה
וכוסות חד פעמיים
והוא מנקה את השולחן שלו אחרי ההכנה בעזרת מגבונים
מרגישה שזה עוצר אותי לפעמים כי משאירה מלוכלך
וסיר של השוקולד 'המיסה
וקערה וכוס וכו
והשיי'
וכרגע אני ממש מצמצמת כלים כי אין לי כח לשטוף
מצד אחד זה נחמד לי, כי אני אוהבת שיש מאפים בבית (עוגות ועוגיות),לפני שהיא התחילה זה היה התפקיד שלי, ושמחתי שהיא הורידה ממני את זה. אז מצידי, אם בסוף אני צריכה קצת לשטוף כלים אחריה זה לא נורא, כי היא עדיין חוסכת לי עבודה שאחרת אני הייתי עושה.
אבל אני כן מבקשת ממנה שתסדר אחריה (תחזיר מצרכים שהוציאה למקום, תפנה כלים לכיור, תנקה את המשטח שעבדה עליו אם התלכלך. לא תמיד היא עושה הכל מושלם, אבל לרוב לא נשאר לי הרבה עבודה אחר כך).
ולפעמים כשמתחשק לה לאפות ולי לא מתאים לנקות אחריה, אני אומרת לה שזה בתנאי שהיא מסדרת אחריה הכל כולל שטיפת כלים. לרוב היא עומדת בזה (לפעמים אני גם אומרת שלא מתאים בכלל, אבל זה נדיר יותר).
הייתי משתדלת לנקות ולשטוף כלים בעצמי.
כשאמא שלי ביקשה שאבשל דברים מסויימים, הרגשתי חופשי להשאיר את הכלים וכו, גם אם נהניתי מההכנה..
היי בנות...
בת שנה ו 3 חודשים, פצעים באזור החלפת הטיטול... בישבן וכל האזור למעלה גם (בעיקר)..
ניסינו אנוטיול אבל כבר מלא זמן ולא עובר, הפוך.. הפצע נשאר פתוח מדמם אפילו..
אז ניסיתי את המשחת החתלה הרגילה בייבי פסטה- עוזר, לא מדמם אבל לא רואה שיפור בכלל.
נראה שהיא סובלת...
יש לכן עצות?
אצלינו זה היה הרפס ורק זובירקס עזר.
ממליצה להתחיל אצל רופא ילדים ואם הוא לא מוצא פתרון אז ללכת לרופא עור.
שמתי לב שתפרחת שלא עוברת עם משחת אינוטיול זה לרוב פטריה...
את יכולה לצלם באפליקציה לרופא.
וממליצה מאוד על קורנפלור זה מייבש את האזור.
או שטיפה במים
או ייבוש האיזור אחרי המגבון , אפשר עם טישו או בד
ואז משחה
רק משחות עם מרשם עוזר לה
להפך, זחילה על שש יותר טובה.
וכיום הגישה היא שבכלל לא חובה לזחול, אלא פשוט שהילד ימצא דרכים להגיע ממקום למקום.
בשביל התינוקת, והיא אמרה לי את זה בפירוש.
וגם לפני שבע שנים, כשהייתי בפיזיותרפיה בקופה עם הבן שלי, הפיזיותרפיסטית אמרה שכיום מדברים על זה שלא בהכרח נחוץ לזחול. (ובפועל אני רואה היום שאין לו שום בעיה בכתיבה, אף שהוא לא זחל בכלל)
כמובן, מלכתחילה צריך לעודד זחילה ככל האפשר, אבל אם לא הולך - אז עדיף לא ליצור תסכולים אצל הילד, ולאפשר לו להתקדם בדרך שמצא.
נסי לגגל על זה קצת, מניחה שתמצאי את המידע העדכני...
התכוונתי מכיוון אחר
ילד שיש לו קושי כלשהו לימודי/ מוטורי ולא זחל(הרבה םעמים הולך יחד)
לרוב יחווה קשיים במוטוריקה עקב חגורת כתפיים חלשה.והתכוונתי שבזה לא ראיתי עוד גישות
ב''ה שאצלכם אין קושי וכנראה קרה מהתפתחות מהירה
אבל אי אפשר לדעת כשמדובר בתינוק מה יהיה בהמשך
לק"י
שלא זחל על שש?
לתרגל כשהוא קטן. לא כשהוא גדל ויש לו קשיים.
הליכת ידיים הם ממש אוהבים בגילאים הצעירים
ואפשר למתוח חבל ולתת לתלות כביסה/סתם אטבים
לצייר על דף שמודבק על קיר
הוא היה מעוכב מאוד בהתפתחות - התהפך רק בגיל תשעה חודשים, הלך לראשונה רק שנה אחר כך - הוא פשוט למד להתקדם בישיבה כי הושבנו אותו לפני שידע להתיישב (וגם על זה הפיזיותרפיסטית עכשיו אמרה שזה לא נורא, ואפילו הורתה להושיב את התינוקת הנוכחית - לא על הרצפה אבל כן על כיסא קשיח - אף שהיא רחוקה מהתיישבות עצמאית.)
ובכל זאת הוא לא ניזוק בחגורת הכתפיים, ולא היה נשמע שזה מפתיע את הפיזיותרפיסטית.
יכול להיות שבאמת יש בזה גישות שונות, ויכול להיות שזה באמת משפיע אחרת על כל ילד (יש לי באמת אח שלא זחל, ובאמת היו לו קשיים מוטוריים כשגדל...)
בכל אופן, זחילת גחון היא באמת לא נצרכת, נכון?
ויש מחקרים חדשים כל הזמן
מדברת ככלל מהנסיון שלי(לא עובדת עם תינוקות אלא עם ילדים אז לא רוצה לומר סתם... אבל ככל הידוע לי לזחילת גחון אין ענין ספציפי
(כמובן אם תינוק תקוע- נעזור לו להתקדם לא משנה איך ואם יצליח ללמוד גחון מעולה לא נשאיר תינוק גדול ללא יכולת לזוז זה אכן מתסכל אבל השיטה מלכתחילה ללמד זחילת 6)
יש תינוקות שרק זוחלים על גחון וזה קצת בעייתי כי לא מפעילים את חגורת הכתפיים כמעט
אבל הפוך זה לא נורא בכלל
ואם ממש בא לך להשקיע קחי גם טיפול עם מטפלת בשיטה.
אלופים!!!!!
לא אמרה לי לתרגל איתו זחילת גחון...
כל הזמן עם סוג של בחילות
רק חושבת על אוכל ובא לי להקיא
נראה לי ירדתי במשקל בימים האחרונים 😑
מה אוכלים???
אולי אוכל קנוי או שמישהו אחר הכין?
קשה השלב הזה...
נתת רעיונות
הריון ראשון ולא יודעת מה אפשר לאכול קנוי אז נזהרת.
קרקרים כבר נמאס.
וכמה אפשר לסנג'ר את בעלי להכין אוכל כשאני בכלל לא בטוחה שבא לי 🤭
לק"י
ירקות חיים מומלץ שלא (במסעדות וכאלה. לא בסופר).
וכל מה שאסור (דג, בשר וביצים שלא מבושלים עד הסוף. וכו').
את עושה מעקב הריון אצל אחות?
האחות בדרך כלל מדריכה גם לגבי זה.
שוכבת רוב היום במיטה מסוחררת, עם היפרמזיס, מקבלת נוזלים וזופרן לוריד אבל כניראה עוד לא עלו על המינון הנכון
מה אוכלים? הכל מגעיל ומצד שני יש לי חשקים משונים
אני ב"ה לא שם, אבל היום לא היה לי כוחות לקום לעבודה
אין לי חשקים לכלום, מחכה לזה, רק לאכול משהו
בשלב הזה.
לי היה בסדר דברים יבשים עם או בלי גבינה לבנה, יוגורט טבעי, חומוס קנוי.
הייתי אוכלת דברים מוזרים כמו רסק תפוחים או גרבר. פצפוצי אורז ללא תוספות
כל עוד זה טרי.
דברים יבשים, כמו אורז, תפו"א מבושל בלי תיבול, ספגטי לבן.
השליש הראשון מאתגר אבל ב"ה זה עובר בהמשך.
ותודה
בכי מוגזם על שטויות
אחת הפעמים- כשבעלי בסה"כ הכין לי אוכל, אבל לא הכין בדיוק כמו שדמיינתי (כי הוא מכיר את זה אחרת)
כל שליש ראשון בכל ההריונות שלי הייתי סמרטטת.. לא מתפקדת, מקיאה כל היום, לא רק בוקר.. ברמה שאני עושה נטילה ליד המיטה וישר מכניסה קרקר לפה כדי לא להקיא..
אף פעם לא חשבתי לשתף את הרופאה שלי יותר מידי..
עד ההריון הזה.. והיא שאלה אותי אם אני רוצה כדורים נגד בחילות ואמרתי יאללה.. גם ככה יש לי כמה ילדים בבית וגם ככה קשה לתפקד.. אז היא הביאה לי וגיליתי עולם אחר..
אין לי בחילות, אני לא מקיאה.. כן יש מאכלים אני באופן קבוע לא מתקרבת אליהם בזמן הריון כי הגוף דוחה אותם.. אבל באופן כללי אני אוכלת, כשאני אוכלת ארוחה מלאה זה כן עושה לי לא טוב אבל עם הזמן למדתי לאכול ארוחות קטנות במינון הנכון לי כרגע..
לא זוכרת את שם התרופה כי זה לא פה לידי.. אבל הבנתי שהוא ממש מוכר..
שווה לך לנסות.. ממליצה ממש.
(רק) בחילות וחוסר תאבון
נראה לי סיפור אחר
אומרת שזה לא שינה לי את כל ההרגשה כמו שמישהי כתבה, הקאתי פחות אבל עדיין הקאתי והרגשתי עדיין חולשה ועייפות. עכשו ב"ה בחודש רביעי ומרגישה הרבה יותר טוב.
לקנות תחתון לחץ ייעודי.
יש פה 2 מספרים שקיבלתי מפיזיותרפיסטית רצפת אגן בקופה, של נשים שמוכרות:
חיה יעבץ 0527134567
יוכבד חגורות 0589741542
בהצלחה!
עשיתי אתמול בדיקת מי שפיר והיום יש כאב באיזור הצלקת מהקיסרי בהריון הקודם.. מישהי חוותה אולי?
חוץ מזה מרגישה טוב ב"ה
הי לכולן
בעלי לא משתף פעולה עם הבדיקות שצריך לעשות כדי להתחיל לבדוק אי פריון של שנה אחרי החתונה. דוחה ושוכח ומתחמק. בשורה התחתונה- מחר יש לנו תור שחיכיתי לו שלושה חודשים במרפאת פוריות בסורוקה ויש לי רק את הבדיקות שלי ולא שלו. אני בתוכי מאוד מאוכזבת ממנו. כלפי חוץ מנסה לא ללחוץ.
אשמח לשמוע ממי שחוותה הליך פוריות איך זה נעשה אצלם, האם זה יצר מתחים, האם הבעל שיתף פעולה. האם התחושה היא שאת המבוגר האחראי וקצת בודדה במערכהּ.
ברמה הרגשית הוא מתוק ומהווה משענת עבורי. בפעולות הוא די פסיבי.
תודה מראש!!
מעבר לזה אצלינו היה ברור שהבעיה אצלי אז לא המשכנו בברור ובבדיקות שלו, אבל לא הייתי מסכימה שככה יהיה
ואין מה לעשות, גברים רגישים בנושא הזה יותר מהנשים.
זה לא יעזור לכעוס/לפגוע כי זה לא ישיג את המטרה
צריך להבין ממה נובע החשש וככה לגשת לזה.
זה יכול להיות הפחד מההלכה- ולכן חייבים להתייעץ עם דמות הלכתית שתסביר את חשיבות הבדיקה ותדריך איך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר
יכול להיות סיבה רגשית ואז לחץ לא יוסיף כלום
אבל אם קשה לו לקבוע תור אפשר לקבוע בשבילו וללכת ביחד
לא צריך לכעוס ולפגוע אבל כן בהחלט לבקש ולדרוש
לא מתחברת למתן מרחב שבעיני הוא לא במקום, סורי
אני לא מחייבת את בעלי לשום דבר
מסבירה מבקשת מבהירה את החשיבות והנחיצות לא דורשת או מכריחה
את רוצה גם שיכריחו אותך לעשות דברים?
ובהבנה. כפייה לא תעזור פה. רק תזיק!
בתור מטופלת פוריות, אני יודעת מה המשמעות של שיתוף פעולה של הבעל
הלחץ שמוטל עליהם כ"כ משפיע עליהם בתפקוד
והתזמון מאד מקשה עליהם.
אז אני מבינה מאד למה אסור שזה יהיה בכפייה, כי זה פשוט "לא יעבוד".....
ועדיין עשינו בדיקת זרע לפני תחילת הטיפולים, וזה הגיוני מאד! כי אם יש גם אצלו בעיהזה לא מספיק שיטפלו בבעיה אצלי, אז לפני שמקבלים סתם הורמונים בודקים הכל..
זה לא ממש קשור לשאלה של הפותחת אבל היה לי חשוב להדגיש את זה..
מצטרפת להמלצה להבין מה מעכב אותו, אם הוא נרתע משהו אז ממה ולמה ולפי זה להתקדם ולעזור ולתת תמיכה לפי הצורך. בהצלחה!
לא חוויתי,
מציעה בזהירות,
אולי לבעלך יש חשש מסוים- מהבדיקות או מהתוצאות שלהם. ממליצה לך לפתוח איתו שיח פתוח על הנושא ולהגיע להבנה ביחד מה הצעד הבא.
בהצלחה רבה
זה כאילו פגיעה בגבריות שלו. וזה מערער אותם מאד.
כדאי לבקש ממנו להתלוות אלייך לתור בביה"ח ושם כבר הרופא יסביר את חשיבות הבדיקות שלו.
כדאי להתייעץ עם רב שאתם בקשר איתו/מכון פועה כיצד לבצע את הבדיקות בצורה הכי טובה בשבילכם.
חיבוק ענק
ושיהיו רק בשורות טובות
זש"ק בבריאות, בקלות, באהבה ובשמחה
דבר ראשון רוצה להזכיר ששנה זה לא הרבה... ובע"ה גם יש מצב שאין שום בעיה ויגיע טבעי ובשמחה!
לא מפחית מהצורך לבדוק, רק להרגיע...
ואולי זה לא שייך אליכם, אבל הייתי כן מדברת איתו בעדינות- מה הוא חושב על ילדים עכשיו?
מחכה? חושש? אולי הוא רוצה בהמשך החיים אבל לא בלחץ עכשיו מכל מיני סיבות?
ואולי הוא חושב שחבל להיכנס ללופ של בדיקות וכדאי לחכות עוד קצת לראות אם מגיע טבעי?
מכירה מקרוב זוג שזו הייתה הסיבה לחוסר רצון לבדיקות. ולא חייב להיות קשור לרמת דוסיות. במיוחד אם צעירים ומרגישים שיהיה עוד המווון זמן לבנות משפחה גדולה...
ולפעמים מרוב שברור לנו שצריך לעשות דבר מסויים מפספסים את זה שהשני לא חושב כמוני...
אם הולכים על החלטה משותפת שזה חשוב לשניכם כרגע מאמינה שהוא יהיה יותר רציני בעניין הזה.
והמון בהצלחה!
שנינו רוצים מאוד הריון
התחתנו מאוחר, אני בת 35 והוא 43 (:
כתבתי תגובה אחרת שכדאי לחכות ולקחת את הזמן עד שזה יבוא
אבל בגלל שאת בת 35 - חבל על הזמן.
תלכי לרופא פוריות מחר רק עם הבדיקות שלך
אולי לרופא זה יספיק כדי להתחיל איתך (אולי נגיד משהו בביוץ מתפקשש)
אם הכל יהיה תקין, תמשיכו לבדיקות של בעלך
הכי חשוב שיהיה ברוגע ושמחה
בלי דרמה והיסטריה
תנסו אולי לדבר על זה, תנסי להבין על מה יושב אצלו הרצון לדחיה הזאת
אמונה :)אחרונההמון בהצלחה!
מה אומרת שנתפלל אחת על השניה? אני גם זוכה להיות כרגע בשלב של הציפיה...
הייתי באותה סיטואציה הרב מדבר עם הבעל ומרגיע וגם לגבי ההלכה זה ממש בסדר עושים את זה באופן שלא מצריך להוציא זרע לבטלה מצד אחד לדחוף להתקשר למכון פועה והם כבר ידברו איתו על הדרך מצד שני זה נכון זה לא קל לגבר לבצע בדיקות כאלה האם הוא מעוניין כמוך ומצפה מאוד לילד או שלא לחוץ לו ומה הוא חושב על זה? ..חיבוק גדול ותבשרי בטוב בעזרת השם
אם אני לא יצא מהביץ עד למחרת, זה לא מסוכן?
המדביר אמר שהוא משתמש בחומר נקרא אודם
בבקשה תרגיעו אותייי....
קבלת ייעוץ במרכז הטרטולוגי
אפשר לקבל ייעוץ טלפוני מהצוות המקצועי של המרכז שיכלול הסבר מלא על הסיכון האפשרי לעובר כתוצאה מהחשיפה ועל הבדיקות שאפשר לבצע לאבחון פגיעה אפשרית בו. לאחר השיחה, אפשר לקבל מכתב עם הערכת סיכון למומים בעובר בעקבות החשיפה. השירות הטלפוני ניתן ללא תשלום. מספר הטלפון של המרכז: 02-5082825.
פתאום תוהה, בגלל זה מתוק כזה, יכול להיות עדיף לא לצרוך מהן הרבה (בדומה לבננות וענבים) אם מעוניינים לרדת במשקל? או שזה סבבה?
כל מי שעשתה תוכנית הרזיה כזאת או אחרת, התייחסו לעגבניות שרי? יודעות לומר? תודה!
אפשר היה לאכול את זה אבל בשפיות. זה בטוח עדיף
על דברים אחרים...
בס"ד
לדעתך? או כבר מחוץ לתחום ה"בשפיות" שכתבת?
או לשלב עגבניות שרי בתוך סלט עם מרכיבים נוספים
או לאכול סלט שרי פעם/ פעמיים בשבוע לכל היותר.
אני לא תזונאית, ככה נראה לי.
למי שכותבת שזה ירק רגיל, אז גם בירקות יש הדרגה.
לא דומה חסה ומלפפון לגזר וסלק שמומלץ לצרוך מהם פחות יחסית לירקות אחרים.
אני חושבת ששרי זה באמצע בין לבין. זה לא כמו עגבנייה רגילה ולא כמו סלק.
טוב צריכה להחליט מה אני עושה. ב"ה שיפרתי מאד את הרגלי האכילה שלי וירדתי קצת. אני רוצה לרדת עוד אבל בלי להשתגע על זה. ועגבניות שרי זה ממש נגיש לי. לרוב זה אפילו לא סלט, אלא לאכול אותן ככה.
זה ארוחת ביניים, מניחה שאת מתכוונת ל4-5 עגבניות ביום? אז זה לא ארוחה ממש כמו שהיה נשמע בהתחלה. בתור ארוחת ביניים זה נשמע בסדר גם ברמה יומיומית.
במיוחד כל עוד את יורדת.
לפעמים הירידה נעצרת ואז צריך להדק עוד קצת את התפריט כדי להמשיך לרדת.
כתבתי למטה שהרבה יותר מ-4-5, יותר לכיוון ה-30 ביום אולי. תודה!
אל תתחילי להתפס למזון זה או אחר המזמין. את צריכה דפוס אכילה נכון, מאוזן.
תוודאי שרת אוכלת מסןדר, ירק חלבון פחמימה, ליד שולחן 3 פעמים ביום. תגבילי מזון מעובד ותשתי הרבה מים. ואם את מבולבלת לכי לדיאטנית שתתחברי אליה בקופת חולים. נראה לי שכל אחד היום זכאי.
(חוץ מהדיאטנית) וב"ה יש תוצאות, איטיות אבל יש. רק רציתי לדעת סביב הנקודה הספציפית הזאת. מקווה שהבנות ידעו לומר 🙂
נקודה טובה4 -5 עגבניות שרי, ועדיין ירדתי במשקל בלי ספורט בכלל. כמעט 10 אחוז מהמשקל שלי.
זה לא רק העגבנייה מן הסתם שתפריע לך לרדת. ומשמח שיש תזוזה בתהליך!
של סלט גדול כזה. מאמינה שזה יותר בכיוון ה-30 ביום.
גמני הייתי אוכלת סלט גדול, אבל זה נשמע לא מעט. איך נשאר לך חשק לאכול אותן..?
דווקא מבחינת ערך תזונתי אני יודעת שבעגבניה יש המון דברים מזינים. אם הולך לך ככה ואת יורדת וטעים לך - לא רואה בעיה
באותה המידה אני אוכלת גם מלפפונים וגזר חתוכים… תלוי בארוחות.
תודה רבה!!
פירות זה אחרת (וכמובן תפוא ובטטה)
אבל אם תרכלי סלטים בכיף שלך ובהתפנקות
תצליחי להתמיד לא לאכול את הסוכר שבאמת משמין.....
כי אחרת זה כבר ממש חונק בשבילי.
את רוצה דרך חיים מאוזנת ובריאה...
אני לא מאמינה שתוך כדי מילואים, וכל שאר העומס בחיים, את מצליחה לא רק להקפיד על תזונה בריאה, אלא עוד לדייק אותה לרמת הערכים התזונתיים של עגבניות שרי! אין עלייך בעולם!💪
לא יודעת לענות על השאלה, אבל אני אישית הייתי מתייחסת אליהן כמו משהו שאפשר לאכול חופשי. בסוף אם זאת דרך שקל לך לאכול ירקות זה סבבה, ויעזור לך להתמיד בעז"ה.
נראה לי שרק אם הייתי לחוצה מאוד לרדת מהר (נניח לאירוע קרוב) הייתי מנסה לברר את זה לעומק. אחרת מרשה לעצמי וזהו.
בתיאבון 😋
הטכנאית התלבטה אם 25 או 28
אמרה לשכב לנוח ולא לזוז יום חמישי על הבוקר לבוא שוב ולא לבשל
לחג/לשבת
מה אתן אומרות????
אני אחרי לידה מוקדמת ובלחץ!!!!
לנסוע למיון???
מקוצר.
אבל את בשבוע ממש מוקדם כך שזה בהחלט נקרא קצר
אני לא חושבת שיש לך מה לרוץ למיון כרגע.
תעשי בדיוק מה שהיא אמרה- מנוחה, שתיה מרובה ועוד מנוחה.
ולא לעשות כלוםםםם בבית!!!!
ותצרי קשר עם הרופא שלך.
את במעקב הריון בסיכון?
חשבתם על טבעת/תפירת צוואר הרחם?
לשם זהירות משבוע 16
את חושבת שכדאי להתקשר בלינסון מחר על הבוקר ולעדכן אותם?
זה רק את המזכירה
אני לא נושמת מרוב לחץ 😥😥😥😥
להיות בקשר עם המרפאה.
הצוואר הוא דינמי ובמנוחה ובשתיה מרובה הוא בהחלט מתארך!!!
מידיעה ומנסיון אישי זה מה שהכי עוזר.
אבל חשוב להתייעץ מה כדאי לעשות הלאה כדי למנוע התקצרות צוואר
היטב מה הצעד הבא.
יתכן שרק תמיכה תרופתית תספיק
יתכן שיצטרכו תפר או טבעת.
מה שברור שאת חייבת שמירה
מקווה שאת בבית במיטה......
כי התעוררתי באמצע הלילה מכאבי בטן חזקים ובחלותת לתחושת
עילפון מוזרה
במיון הצוואר היה 38!!!!!! איך יכול להיות כך????
בדיקה אותי במרפאה טכנאית ממש מוכרת וותיקה האולטראסאונד פצצה
ובמיון רופאה שטוענת שאולי טעו?!?!?!!
הבנתי שאלו דבקים דינמיים במיוחד באורך צוואר
אבל עד כדי כך....
היא כמובן נתנה לי תחושה שהבודקת במרפאה הייתה גרועה
שזה מוזר
אני בכללי סומכת יותר על טכנאיות לרוב
במיוחד שהיא בדקה פעמיים
מחר יש לי תור לטכנאית הזו. ללכת ? או שאין טעם
הרופאה אמרה לעשות. בעוד שבוע....
גם לי היו בהריון האחרון כמה דברים לא ברורים. רופא אחד שראה כמה ממצאים מדאיגים, אבל בשום בדיקה אחרת לא ראו שום דבר מהם (כולל סקירה וסקירה מכוונת שעשיתי בעקבות מה שהוא ראה).
וגם בדיקה אחרת ששתי טכנאיות ראו ריבוי מים, אבל בכל בדיקה אחרת (גם שבוע לפני ושבוע אחרי) המים היו בכמות תקינה.
(בכל זאת לא ויתרו לי ועשיתי העמסת סוכר 100 בגלל הבדיקה היחידה הזו...)
וחוץ מזה שאורך צוואר הוא באמת דינמי אז יכול להיות שזה כן היה קצר יותר ואחרי שנחת קצת הוא התארך.
לא יודעת אם את צריכה ללכת מחר שוב לבדיקה או שתחכי שבוע כמו שהרופאה אמרה.
מה יתן לך הרגשה יותר טובה?
כי מוזר משתנה כך..
לומר על מישהו שהוא לא עשה טוב את הבדיקה זה גם קצת מוזר לדעתי
נראה לי שאחכה לאחרי החג ואבדק שוב בעזרת ה'
היא היתה בלחץ היסטרי
רצה לפרופסור פרטי שהולכת אליו כי ההריונות שלה בסיכון גבוה
והכל היה בסדר
טווח של 8 מ"מ.
אז נראה לי יכול להיות שזה התארך חזרה גם אצלך ושצריך להמשיך מעקב.
באמת עברו מלא שעות מהבדיקה אתמול עד הלילה
ונחתי מלאאא וגם שתיתי כמויות
זה בהחלט הגיוני. ולא הייתי מאשימה את הטכנאית בחוסר מקצועיות.
זה בהחלט יכול לקרות וקורה הרבה!
ד"א אני מקווה שב2 הפעמים בדקו ווגינאלית
כי יש רופאים שמחפפים ובודקים את זה מהבטן וזה לא מדויק בכלל!
הרופא הראה לי פער של 10 מהבטני לווגינאלי
תמשיכי לנוח, לאכול טוב ובעיקר לשתות הרבה ולשמור על עצמך
בשורות טובות
המשך הריון תקין וקל
הזלזול של הרופאה הטכנאית ואז הזלזול של אמא שלי
שהצטרפה איתי למיון,גם כן הטכנאית... יואאא זה הביא לי עצבים
דווקא הזלזול גורם לי לזלזל ברופאה 🤔🤔
וגם היא אמרה שהצוואר רחם הוא פתלתל ולכן צריך למדוד במדויק לכל אורך
פיתוליו
שזה משהו שלדעתה לא הרבה עושים או יודעים...
מחקתי את השני, מוזמנת להקפיץ את השרשור הזה אם צריך.
בהצלחה ובשורות טובות!
אני בהחלט הייתי מקשיבה לטכנאית ונחה
או נוסעת למיון.
לאור ההיסטוריה שלך בהחלט יש מה לשקול התערבות..
התייבשות עלולה לגרום לקיצור..
לא תקין
אולי היא בכלל לא מומחית גדולה
4 יחידות ששמים בצדדים ואז מזיזים בקלות וגם עושה את המכונה יציבה יותר כשהיא זזה בזמן פעולה
לוודא שאפשר לעצור את הגלגלים.
כדי שהמכונה לא תתחיל להתגלגל תוך כדי פעולה.
אולי את לא צריכה גלגלים.
נגיד משטח פשוט מעץ עם רגליים דקות
שאת יכולה לנקות מתחת בלי להזיז את המכונה יכול להיות לך נוח יותר
שבוע 7
עוד לפני בדיקת דופק
משבוע שעבר התחילו לי תופעות כאלו של בחילות וחולשה.
חמישי הרגשתי זוועה
שישי שבת היה בסדר
ראשון זוועה
היום בסדר
שכיח כזה דבר?
לא זכור לי מהרעיונות קודמים....
כל ההריון... לדעתי קשור לתזונה ושינה אבל לא הצלחתי לפצח את הנוסחה. הרופא טוען שתקין. אני פשוט לומדת להרפות ולנצל את ימי הכוח.
תרגישי טוב!
התופעות הופכות לדומיננטיות יותר ובאזור שבוע 12 נרגעות.
בעז"ה שיהיה בקלות ובידיים מלאות
שכחתי...
אין לי כח.
הלוואי ויעבור מהר ויתקין
שיהיה הכי בקלי קלותהשקט הזהאחרונהרגע
"ברגע קטון עזבתיך"
ועכשיו את ברגע של ההסתר, העזיבה
ברגע של העלבון, הפגיעה
ברגע של הייאוש העמוק
ברגע של החושך של החושך
די!
זה נוראי להיות בחושך הזה
זה כ"כ קשה וכואב ושורף
ואת כ"כ כמהה לקירבה, לעטיפה, לריפוי, לנשימה
אבל לפעמים כבר אין לך כוח אפילו לבקש את זה
ואת נשארת שם, בחושך
עצובה כ"כ, עזובה כ"כ.
"וברחמים גדולים אקבצך"
"היי רגע" את מהעתיד רוצה לומר לך של עכשיו
"חכי רק עוד רגע
את תראי,
יגיע פתאום רגע חדש, אחר
רגע של אור
של טוב, שלם, אמיתי
ואת עוד תרגישי וכבר מרגישה את הרחמים הגדולים
את הישועה
והם יהיו גדולים. רבים. מרפאים. מחיים. משמחים.
והם יהיו ברחמים. ובחסד. ובטוב גלוי.
והם יהיו! אני כבר רואה אותם!
תחזיקי חזק, עוד קצת, את תראי גם אותם!"
וכן, זה לימוד
זה לימוד כואב על בשרנו
לימוד של התוהו ובבוהו
ואחריו בריאה חדשה, "מבראשית".
כמו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה –
יש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות.
לפני שיש סדר – יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה – יש משבר.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - הכעס הזה שורש חיובי לו – כעס שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי – אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה – נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה –
נוכל להתחיל *ולסדר מחדש*
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה – וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף – יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור – אנחנו עומדים כעת על המשבר. ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור –
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד.
וזה שווה את זה!
כן,
גם הריב הגדול הזה,
הקשה,
המכאיב,
המרחיק,
המאיים,
המייאש
הטוב שיגיע אחריו שווה הכל.
הזוגיות שלכם שווה את זה.
האהבה והקירבה ביניכם שווה את זה.
זוכרים את הפעם ההיא שחשבתם כבר שהכל אבוד?
שזהו, אין מוצא,
שהרגשתם את הלב פצוע ומדמם,
את המחנק בגרון והדמעות בעיניים?
שלא מצאתם בתוככם כבר עוד כוח, לא עוד הבנה, לא עוד הכלה,
שרציתם פשוט להיעלם.
ועבר זמן.
ועוד זמן.
וזוכרים שעברתם בסוף גם את זה?
שהאהבה ביניכם אפילו הלכה והתעצמה?
שהתגברתם
שצמחתם
שגיליתם על עצמכם ועל בן זוגכם כל כך הרבה דברים חשובים, שלולא אותו משבר ואותה הרגשה "נאחסית" לא הייתם מצליחים לגלות?
שדווקא הלימוד מתוך המקום החשוך הזה עזר לכם אחר כך?
עזר לכם במתנות שגיליתם בתוכו, בדברים שהוא האיר בכם ולכם,
עזר לכם בעזרה ועצה שהצלחתם להעניק לחבר שהיה במצב דומה,
עזר לכם בפרספקטיבה רחבה יותר,
עזר לכם בניסיון אישי והעברתו גם לילדכם בשלל מצבים
תזכרו גם את זה.
בתוך החושך, בתוך המרחק, תזכרו.
שעבתרם כבר הרבה.
שיכולתם לכך.
שנשארתם יחד, אוהבים, חזקים, יציבים.
שיש לכם כבר קבלות.
שגם מהריב והמרחק הזה תצאו.
מחוזקים.
אוהבים.
שלמים ומשלימים.
ועכשיו?
עכשיו אתם בדרך.
ובדרך יש לפעמים מהמורות
והדרך היא דרך שצריך להמשיך וללכת בה
וגם בתוכה יש תחנות איוורור וכיף
וכמובן יש את הפיסגה כאשר מגיעים
ובתוך כל זה יש גם את כל הטוב שעוד מחכה לכם
כמה כמה טוב עוד יהיה לכם!
כמה אהבה וקירבה שרק אתם ביחד תוכלו לחוות ולהרגיש
כמה עוד אוויר תוכלו להחזיר לריאות
לנשום עמוק ופשוט להינות מכל הטוב הזה
טוב ששווה את זה
טוב ששווה את הכל!
אם אתם כבר הורים, או בדרך להיות הורים, אתם כבר יודעים את זה על בשרכם.
כמה תקופת ההריון עצמה, עם כל המורכבות והכאבים והקשיים שבתוכה
או תקופת ההמתנה לילד, הבדיקות, הרופאים, הזריקות, הדמעות, הכאב
או תקופת הלידה ואחרי הלידה, הגוף והנפש שקרועים
אבל בסופו של יום,
כאשר אתם חובקים את הילד שלכם,
זה שווה הכל.
כאבי הגדילה שלנו מכינים אותנו בסופו של דבר לגדול.
גם בזוגיות.
אתם תגדלו.
הביחד שלכם יגדל.
אל תתייאשו,
רק תמשיכו ללכת
כל פעם עוד צעד אחד קטן בלבד קדימה. זה הכל.
ואחריו רק עוד אחד.
ובסוף הצעדים שלכם, המסירות וההתמדה שלכם יביאו אתכם לשם!
והאוויר שם מתוק מתוק
ולהרגיש שאתם אוהבים עד הסוף ונאהבים עד הסוף זו המתנה והזכות הכי עוצמתית ומיוחדת שיש,
ולשם, בדיוק לשם, אתם צועדים
דרך צלחה 🌹
תודה לך על זה!
מוסיפה עוד משהו בהקשר שלמדתי פעם-
כתוב ברגע קטון עזבתיך. ואנחנו מבינים שזה בעצם ימי הגלות והחושך של עמ"י. ואיך אפשר להגיד על כל הצרות רגע קטון?? לכמת את כל מה שעברנו ולהגיד שזה רק דבר כל כך קטן??
אם נשים לב, הפסוק ממשיך- וברחמים גדולים אקבצך. אם כל הצרות שעברנו זה רק 'קטון' בעיני הקב"ה, אז ננסה לדמיין מה זה "רחמים גדולים!" איזה שפע אדיר של טוב וחסד הקב"ה ישפיע עלינו (וכבר משפיע עלינו) בימי הגאולה.
אנו כ"כ זקוקים לזה 🙏
תודה שכתבת ❤️
יש רגע שקורה לנו
ויש רגע שאנחנו יוצרים ובוראים אותו.
ויש רגע שאנו יכולים לברוא היום, ערב ראש חודש סיוון.
תפילת השל"ה הקדוש
על הילדים שלנו
הילדים שיש
הילדים שאנו מתפללים שיהיו.
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" -
התפילות שלנו משפיעות הלאה גם רחוק-רחוק
ככל שאנו מתפללים יותר מוקדם - התפילות הללו הולכות עם הילדים שלנו ועוטפות אותם כמה שיותר גם לטווח הרחוק ולכל חייהם ב"ה.
ויש רגעים שנראה בחוש את הנחת הזו מהם
ויש רגעים שפחות
ויש רגעים שאותו רגע מיוחד הזה של היום - הוא הוא זה שיצור אותם בעתיד.
בכוח התפילה. בכוח האהבה. בכוח המסירות. בכוח ההתמדה.
והפירות שנראה אומנם יראו במלואם רק מאוחר יותר, אבל הם יראו! במלוא תפארתם והדרם!
אז בואו ניקח רגע את הרגע הזה, המיוחד, היום.
ונתפלל על הילדים שלנו ❤🙌
תפילת השל"ה הקדוש:
אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
דרך כללית, בשומרון או במרכז?
אני נמצאת אצל רופאה שאני לא מרוצה ממנה, היא מלחיצה אותי ושלחה אותי למלא בדיקות..
מחפשת רופאה יותר רגועה ורגישה. אם מישהי מכירה אשמח לשמוע.
העבודה וכרגע המצב הוא שאני עם תינוקת בת 1.5 בבית.
בעלי במילואים ולפני כחודש ניסיתי להכניס את התינוקת למסגרת ולחזור לעבודה.
לא הצלחתי לפזר את הילדים וגם להספיק לאסוף וגם להגיע לעבודה בזמן, התינוקת לא הסתדרה במסגרת ולא היה לי מי יודע מה מעניין בעבודה והחלטתי לעזוב ולחזור להיות איתה בבית.
מפה לשם גילינו על הריון חדש ברוך ה'.
אף פעם לא קרה שלא עבדתי אז אני מתלבטת אם כדאי לחזור לעבודה רק בשביל הדמי לידה וכל זה או לחכות לספטמבר ואז לחזור לעבודה?
יש לי בחילות ממש קשות ובגדול ההריונות שלי זה מלא בחילות נון סטופ.
האמת שחשבתי בכלל לחפש כיוון אחר שאולי יותר מעניין אותי (חבל שאני לא יודעת מה) אבל לא מצאתי.
כמו ששמתן לב אני ממש מבולבלת, אשמח לכל כיוון מחשבה🤍🤍🤍
כותבת תשובה, אלא כיווני חשיבה שנראים לי חשובים.
1. האם טוב לך להיות עם הילדים בבית?
2. האם זה מתאים לכם כלכלית?
3. איך את רואה את עצמך בעוד כמה שנים, בבית, או מפתחת דרך עצמאית בעבודה?
קודם כל אלו שאלות שמגדירות סדר עדיפויות. שמנסות לתת כיוון בהתאם לעתיד ולא רק בהתאם למצב העכשווי. תחשבי עליהן, אולי הן ייתנו לך כיוון.
דבר נוסף - לא תמיד הכל זה כן או לא, שחור או לבן.
אם היה קשה עם הפיזורים בבוקר, או עם האינטנסיביות, אולי משהו ביניים ייתן לך מענה. עבודה במשרה חלקית שתאפשר גמישות למשל.
אבל זה חוזר שוב לשאלה מה את רוצה.
הייתי מנסה לחלום. לדמיין איך היית רוצה לראות את עצמך בעוד כמה שנים. אפילו אם זה נראה לך לא הגיוני. אבל קודם כל לעוף עם החלום, ואז לראות מה ואיך אפשר להגשים.
לפעמים המציאות מקבעת אותנו במקום, וכשיש שינוי קשה אנחנו מעדיפים לחזור למוכר ולנוח. אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. פשוט צריך להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו
בבית או עבודה גמישה שאני עושה בקצב שלי, אבל אין דברים כאלה ובטח שלא יקפצו על אישה בהריון עם בעל במילואים.
ככה שברור שאצטרך להתפשר...
שאישה בהריון זה מושלם להם
ויש כאלה גם בחצי משרה, כי זה היקף המשרה של מי שיצאה לחלד, או שסתם לא רוצים לתת את כל הסמכויות שלה למישהי מ"מ, תבדקי למשל מזכירויות של מועצות/בתיספר/מוסדות אקדמיים באזורכם
יש גם דברים ספציפיים לקיץ כמו עבודה בקייטנות ובמתנס לקיץ וזה מתחיל מעכשיו כי תכנון ארגון וכו.
את גם יכולה לקחת תינוק או שניים לשמור עליהם יחד עם הבת שלך, ואם הם באותו גיל כמוה אז בכלל נחמד.
גם יכול להתאים לאמהות שרוצות להכניס תינוקות קטנים שיש להם מסגרת רק לספטמבר ותפתרי להם ככה משהו כמו 3 חודשים
מרגישה שאני לא מספיק משקיעה בגדול כי יש לי כל הזמן בחילות.
מקיאה בלי הפסקהההה
מה כדאי לעשות?
ילדה בת 8 חודשים והייתי בהריון, זה קשה,
העצה שלי אם את מצליחה למצוא לו מסגרת זה יכול מאוד להקל עלייך.
בהצלחה!
למה את מתכוונת משקיעה? אני לא מרגישה לחץ מיוחד שהגדולה (בת 3 עכשיו ועדיין איתי) תדע משהו או תעשה משהו מיוחד... אם היא רגועה ומשחקת ושמחה זה מספיק לי. אני כן לפעמים מספרת לה על החגים ושרה איתה שירים וכו', אבל לא מתוך לחץ של להשקיע אלא איך שזורם...
בלי קשר לגבי ההקאות- כדאי אולי לקחת בונג'סטה או משהו...
ממש מקיאה מכל דבר.
לא מצליחה לצאת איתה לגינה כמו תמיד וכו
קודם כל בכללי- אני הרבה פחות משקיעה ממך גם בזמנים רגילים😅 אבל בעיני עכשיו זה הזמן להפחית סטנדרטים. כל עוד הצרכים הבסיסיים שלו מסופקים- ולחם עם גבינה בהחלט מספק רעב- הכל בסדר... את עכשיו עסוקה בלהכין לו מתנה שתלווה אותו לכל החיים- אח קטן... ולא חייבים להשקיע מעבר. בעיני להיות עם אמא זה שווה את זה גם אם לא משקיעים במיוחד.
ואם את כן מרגישה שבמסגרת הוא ייתרם יותר, ויש לך אפשרות להכניס אותו אולי כדאי לשקול את זה. בטח לקראת שנה הבאה, כשבעז''ה תלדי כי להיות עם שניים בבית זה ממש קשוח, מניסיון😅
ידעתן שלא נכון ללחוץ בצירי לחץ בצורה שדוחפת כמו שעושים קק*?
שזה מגביר סיכון לקרעים...
הנכון הוא לדחוף דרך הרחב הבטני ולהרפות את שרירי רצפת האגן וזה מצריך תרגול!!...
אני לא ידעתי את זה, ומסתבר שככה הרבה מיילדות מדריכות...
ובאמת הרבה מיילדות מעדיפות שילחצו ככה,
חוץ מסיכון לקרעים זה דופק את רצפת האגן פחד.
יכול לקחת שנים כדי לתקן את הנזקים האלו.
ממש עצוב שעדיין הגישה הזאת קיימת בשגרה (מקרי חירום זה משהו אחר)
ואגב גם בשירותים לא נכון ללחוץ ככה, רק אומרת..
המיילדת ממש כעסה עליי שלא הקשבתי לה כביכול...
ולבסוף עשיתי כמו שאמרה ונקרעתי
נכון שיש כאלו שלא ייקרעו אבל חשוב לעלות את המודעות לזה לדעתי...
היית עם אפידורל?
ונכון לא בטוח הקרעים היו בגלל זה,
לצערי היו עוד הרבה דברים שביאסו אותי ועשו לי רע לגבי המיילדת הספציפית הזאת...
אבל בלי קשר אני חושבת שכשיש מודעות למיילדת לצורה הנכונה שבה צריך ללחוץ+ ידע שהיולדת מגיעה איתו אפשר לעבוד בשיתוף פעולה יפה
והיא ככה תוכל באמת לתמוך ולעזור ולא לעשות את הפעולה ההפוכה שזה מה שקרה אצלי...
אצלי היא פשוט היתה בגישה מאוד מאוד מיושנת בכל שלבי הלידה, ואני דווקא באתי עם ידע, והיא חשבה שאני באה באנטי ולא הבינה
שאני בסה"כ רוצה לשמור על עצמי...
ההמלצות שלה היו בדיוק להפך ממה שממליצים כמו לדוג' היא אמרה לי בצירי לחץ לשכב שכיבה מלאה על המיטה (אפילו בלי אפשרות לכוונן את המיטה!!) ואני בלי אפידורל כן? (כמובן שלא הסכמתי בכל אופן)
וביקשה לכווץ את הפה ולדחוף , שההמלצה היא להרפות את הפה ולעשות נשיפות וזה מה שעשיתי והיא כעסה עליי..
ביקשה שהברכיים יהיו כלפי חוץ, וזה לא נכון!!! בשלב שהעובר כבר בשלבי יציאה ההמלצה היא ברכיים כלפי פנים!...
ועוד הרבה שפשוט הראו כמה היא בגישה מיושנת, זה בעייניי גובל בחוסר מקצועיות
אפשר לראות תמונות שלו בגוגל...
הוא חשוב להרבה פעולות ביום יום גם בלי קשר ללידה
מכירה את זה שנושפים אוויר עד שהוא נגמר ואז "נושפים עוד"?
כלומר ממש מהדקים את הבטן לגב, אז בעצם מכווצים את הרחב בטני.
כלומר התנועה בציר צריכה להיות כמו יצירת ואקום כזה מרום הבטן והלחץ הזה דוחף את התינוק החוצה.
לא שלוחצים מלמטה מהאגן.
האמת קשה להסביר במילים אולימיש סרטונים.
הקוביות זה הישר ביטני, שאחראי על כיפוף. הוא דווקא הכי שיטחי וחיצוני
השריר הרחב ביטני אחרי על ייצוב, והוא ממש מקיף את הבטן כמו מחוך. פעולה של השריר הזה נותנת לחץ על חלל הבטן מכל הכיוונים.
רחב בטני
אבל ברור שצריך ללחוץ לכיוון פתח היציאה של התינוק ולא לכיוון האגן
זה 2 פתחים שונים
לא משהו שמצריך תרגול אלא הבנה לאיפה ללחוץ
מכווצים את שרירי הנרתיק
זה לא מכווץ את שרירי האגן ולכן לא צריך להרפות אותם
אף פעם לא אמרו לי איך ללחוץ
רק אמרו ללחוץ
לא סתם צריך לתרגל כי צריך לזהות מה הכוונה להרפות ואיך לעשות את זה ואיך מרגיש הרחב הבטני כשדוחפים משם, זה לא מגיע באוטומאט...
ונכון כולם אומרים ללחוץ וזה לא בדיוק ברור איך... אבל לפעמים הגוף עושה את העבודה לבד מהעוצמה של הציר...
זה היה הגיוני ללחוץ לשם ולא הצריך תרגול
זה נראה לי בעיקר מודעות בסיסית של מבנה הגוף
אלא מאיפה ללחוץ.
האם מרום הבטן (רחב בטני)
או מלמטה, משרירי האגן שזה גורם ללחץ חזק על רצפת האגן ודופק אותה.
כדי להבין את ההבדל אפשר לתרגל כך:
לקחת נשימה עמוקה, לעצור את הנשימה וללחוץ, להרגיש את הלחץ למטה, זה לא טוב.
לקחת נשימה עמוקה, לנשוף הכל הכל החוצה, עוד יותר החוצה, ממש להוציא את כל טיפת האוויר שיש.
זה לא באמת תרגיל לסחיטת ריאות, אבל כשמוציאים אוויר מרגישים את הבטן מתהדקת לגב- זה הרחב בטני ומשם צריכה לצאת התנועה.
תנסי להדק את הבטן לגב ולהרגיש את רצפת האגן משוחררת, זה ההבדל בעצם.
בזמן אמת לי לא היה קל להתמיד בתנועה הזאת, זה מצריך ריכוז.
של הנרתיק הם לא השרירים של האגן ולכן לא משפיעים עליהם ולכן האגן יכול להישאר רפוי כשלוחצים גם אם לא מתרגלים מה שאמרת
פשוט צריך לא להתבלבל ביניהם
(אף פעם לא סבלתי מבעיה של רצפת האגן)
אבל אם בצירי לחץ שריר השמונה נשאר רפוי כנראה שזה בא אצלך טבעי,
לרוב האנשים אני חושבת שזה לא ככה.
נגיד גם כשיש עצירות יש כאלה שלוקחים אוויר, עוצרים את הנשימה וזה עוזר להם ללחוץ, עצירת הנשימה זה סימן שהם לא לוחצים טוב.
אסור לעצור את הנשימה, הפוך צריך להוציא את האוויר הכי שאפשר.
וגם כל מה שכתבתי בשרשור היה קצת בשביל להמחיש, לא בשביל שמישהי תעשה משהו על סמך זה, אלא שתבדוק ותברר בעצמה.
נטו בשביל המודעות.
לכיוון האזור
העניין הוא להפך הרפיה ונשיפות בצורה מסוימת וצריך מודעות לרחב הבטני
אבל בלי קשר יש כאלו שלא יעשו את זה ויצאו בלי הרבה נזקים
ולא רק שמסיימים ללידה, זה ממש לא פשוט לשלוט ככה. בטח לא בלידה עם אפידורל, ולכן קל יותר להדריך כך בלידה.
מי שזה חשוב לה יכולה להתכונן, אבל לא חושבת שזה תפקיד של מיילדת
האחריות היא של היולדת וחייב הרבה תרגול לזה, מודה שלא הספקתי מספיק לתרגל, באתי בעיקר עם המודעות והידע
אבל ברגע שמיילדת אפילו לא מודעת לידע הקריטי הזה כל מהלך הלידה משתנה... (הרחבתי למעלה)
אני אחרי 3 לידות שבכל אחת שאלתי את המיילדת איך בדיוק ללחוץ וכל אחת אמרה לי ללחוץ כמו בשירותים
ואכן רצפת האגן שלי נדפקה מלידה ללידה ברמה שאני מתקשה בפעולות יומיומיות רק מהשריר הזה!!
מזה רחב בטני?....
כתבו כאן יפה על הרחב הבטני בתגובה של רקלתשוהנ
לא יודעת אם הביטוי ללחיץ הוא ביטוי נכון כמו איך לנשוף את האויר יש צורה שמרוקנת את הסרעפת ויש צורה שדוחפת את הבטן כלפי מטה כאילו מפעילה את הלחץ על השריר הרוחבי של הבטן התחתונה ומפעילה לחץ כלפי מטה.
קצת כמו שמנפחים בלון צריך לשאוף אויר ולנשוף כלפי מטה.
גם לשירותים לא מומלץ ללחוץ אלא לנשוף.
חלק מחיזוק רצפת האגן זה לחזק את השריר הרוחבי
אבל לא ממש מבינה מה את אומרת
אם הבנתי נכון את ההודעה הזו השאלה היא לא לאיפה ללחוץ - הריון ולידה
אז לדחוף דרך הרחב הבטני אומר לנשום עמוק ולהוציא את כל האוויר וזה מה שגורם ל'דחיפה' אפילו שאנחנו לא מרגישות שזו דחיפה?
(לפחות אני בתרגול שניסיתי עכשיו לא הרגשתי דחיפה אלא נשימה)
צריך לתרגל את זה לפי הדרכה והסבר של איך זה מרגיש ואז זה כנראה לא כמו נשימה רגילה...
לכן אני אומרת לכל הנשים ששואלות אותי טיפים איך ללדת קודם כל עבודה עצמית של ידיעה והכרה של האיזור הזה בגוף
ובכלל לא מומלץ לדחוף אבל לפעמים זה בלתי נמנע וצריך לדעת ללחוץ לכיוון הנרתיק
שתוסיף לרשימה שלךירושלמית במקוריש לי שמלה שאני לובשת בשבת וחברה ביום חול, אז זה ממש תלוי סגנון..
תמנון לרוב זה יותר יום חול אבל נראלי שכל החנויות שאמרו פה אפשר למצוא דברים שמתאים לרדת ודברים שמתאימים ליום חול (שוב, זה גם הרבה עניין של סגנון)
אוף אוף אוף
נראה לי הלחץ דם בבדיקת אחות יצא ככ גבוה מהסטרס שלי
יאללה להכנס לרופא אני לא יכולה לשאת את המתח
יש המון פעמים דימומים בתחילת הריון, וממש לא כולם מסוכנים.
כדאי ללכת לרופא, אבל לא צריך לדאוג ♥️
יש מישהי שאת יכולה לשתף, אמא, אחות, חברה, שכנה? שלא תהיי עם זה לבד אם בעלך לא זמין
מתפללת שהכל יהיה בסדר.
ותודה רבה שאתם מגויסים בשבילנו!!!❤️
אבל איזה רופא נוראי נוראי נוראי
יצאתי משם בוכה
איזה קשה זה!
חיבוק יקרה!
בעז"ה שימשיך בטוב ובקלות!
גם ככה אשה בהריון הרבה פעמים רגישה יותר, אז שיהיו יותר נחמדים!
חיבוק על זה! וב"ה שהכל בסדר.
