פורום הריון ולידה (עמוד 2174)

מתעוררת - החלפת חיתול - אוכל - משחק - שינה.

הדברים משתנים בהתאם לזמנים בהם היא מתעוררת ונרדמת, כלומר, לפעמים היא נרדמת ישר אחרי האוכל ומתעוררת יחסית הרבה זמן לפני הארוחה הבאה, ולפעמים מתעוררת יחסית צמוד לארוחה הבאה.
משתדלת כל יום לצאת איתה לטיול קצר בחוץ, לרוב זה הזמן של השינה הארוכה שלה במהלך היום.
כל החלפת חיתול מלווה בהרבה שירים, משחקים, דגדוגים, וכו', ככה שזה יכול לקחת זמן..
בזמן הערות שלה היא: על הבטן, איתי (שירים, משחקים וכו'), בטרמפולינה, באוניברסיטה, במיטה עם מובייל.

מבחינת שעות- תראי לפי מה שמתאים לך ולתינוק שלך

מתעורר בסביבות 6:30-7:00

משחק חופשי, אנחנו עוד ההתעוררות וארגונים, אז הוא שוכב מיטה עם מובייל / משחקים.

8:00 הנקה

9:00 שינה

11:00 הנקה

החלפת טיטול
משחק:
קודם מתרגלת איתו שכיבה על הבטן, משחקת איתו ומדברת
אחרי זה משכיבה על הגב עם משחק עד שמתעצבן

12:30 שינה

14:00 הנקה

החלפת טיטול
משחק

15:30 שינה

17:00 הנקה
החלפת טיטול
משחק

בשלב הזה אני כבר קצת אמשוך אותו לפעמים
18:30 מקלחת
הנקה

20:00 (בערך) מתחיל שנת לילה

בלילה קם לאכול כל שלוש שעות, אבל חוזר לישון

בדרך כלל קם באזור 7-8 אוכל ויכול לחזור לישון או להיות ער שעה ואז לחזור לישון לעוד שעה - שעתיים.
אחרי זה קם שוב ואוכל ואז ערני יותר,
אני אוהבת בבוקר לשים אותו איתי במיטה וסתם להעביר את הזמן ביחד בפטפוטים, חיוכים וליטופים ואז לצאת לשחק בסלון
אני שמה אותו על הבטן על מזרון לידי בסלון, משחקים עם מוזיקה וספר תמונות
אחרי זה יכול לעבור לנדנדה עם מובייל
או שהוא על הגב ואני מעליו מדברים ומקשקשים אחד לשני.
את יכולה גם לשכב על הגב עם רגליים מקופלות ולהושיב אותו עלייך ושוב אותו רעיון של פטפוטים או משחק שאני מרעישה איתו .
אני גם עושה לו כל מני תרגילים לשחרר את הבטן מגזים או סתם קצת למתוח ולהפעיל את הגוף , סיבובי כתפיים בעדינות כמובן, משחקים עם הרגליים , לפתוח זרועות ולסגור והכל עם דיקלומים של מה שאנחנו עושים והמון המון חיוכים (שלפעמים זה גם נותן בי כח , אחרי כמה זמן שאנחנו איתם אפשר להתעייף 5ז כשאני מדברת איתו או שרה זה מעיר אותי)
בדרך כלל הוא ער בין שעה וחצי לשעתיים שבהן יש האכלה וגרעפסים, החלפת טיטול ומדחקים לבד או יחד איתי וחוזר לישון לעוד 40 דק או יותר , תלוי איך הוא מרגיש , כמה ישן בלילה , כמה שיחק והיה פעיל בשעות הערות וכו'...
בצהריים יוצאים לטיול של 20-40 דק שהוא יכול או לישון בהן או להיות ער בעגלה / על שמיכה בדשא
בין 7 ל8 לפי המצב רוח מתחילה מקלחת ו"טקס שינה" הוא יכול עוד לשחק ולאכול וכו'... וכשאני רואה שהוא מתעייף מתחילה להרדים ואז מתחילים שנת לילה. כמובן מתעורר לאכול והכל בחושך ובשקט וחוזר לישון.
אם הוא נרדם מוקדם הואא יכול להתעורר באזור 22 למשך שעה או קצת יותר ואז חוזר לישון .
פחות או יותר


ניסיתי להוסיף ולסדר עם שעות אבל זה ממש יכול להשתנות מיום ליום.
יש לי טווחי שעות שהן הוא בדרך כלל אוכל או ישן אבל לא משהו שאני יכולה לרשום לך עכשיו בצורה מסודרת וברורנ

מגוון המשחקים שיש לך להציע לו הולך וגדל ככל שהילד גדל, הוא יתחיל להחזיק בדברים ולמשוך אליו ויותר להבין ולהנות ממה שנמצא סביבו והוא יוכל גם להנות לבד

במוצא עילית.

אין לי פרטים יותר מזה.

 

בהצלחה

את מתכוונת להשכרה לכמה שעות?
אני חושבת שקראו לזה אגם מים..

בריכה לשחיה חופשית? להשכרה?

כתוב שלא תינתן כניסה ללא תור...

ברכה להיפוך מחר..😿 נראה מה אעשה

חום מיום שישי ולא אוכל ושותה זה יכול להיות משהו אחר גם..
לכאבי שיניים- דברים קפואים, לעשות לו מסג' במקום שנפוח עם האצבע שלך, ג'ל להרגעה- יש קמומיל אורל ג'ל למשל.
2. הכי חשוב שישתה (עדיף לא רק מים, תה, מרק, מיץ), אם הוא מסרב והטיטולים באמת יבשים או כמעט יבשים אז ברור שלגשת מחר לרופא. (בלי קשר להתייבשות, אם החום מיום שישי ממשיך אז צריך לראות רופא..)
איך יראה תינוק מיובש? עיניים טיפה שקועות, בכי בלי דמעות, חלשלוש ואפילו אפאטי אם זה קיצוני.
3. אקמול אפשר לתת כל 4-6 שעות, לא הייתי נותנת יותר מ3 פעמים ואפילו פחות. למה לא לשלב עם נורופן? מוריד חום מצויין ובטיחותי. הייתי נותנת לפני השינה כי זה מחזיק ליותר שעות..
בהצלחה ורפואה שלמה🤗

החניכיים פצועות וכשמעבירה אצבע מרגישה שפיץ קטן.

יום שישי היינו אצל הרופא, שלל דלקות ואמר שניתן תרופות להורדת חום כל פעם שעולה...
אין לי נורופן אז נתתי נובימול, אקנה מחר בעז"ה.
לכמה זמן מחזיק נורופן?

נמאס לי שאין תורים לרופאים וכל הזמן צריך לעשות מיליון טלפונים בשביל דבר כזה בסיסי.

אפשר לתת מנת אקמול (או משפחתו, תבדקי מה נובימול) ומנת נורופן לסירוגין, זו ההשפעה הכי טובה. על הקופסא או הבקבוק רשום כמה מנות אפשר לתת ובאילו מרווחים.
האמת שהייתי ניגשת מחר לרופא תורן.

אבל באופן כללי ממליצה על משחה בשם קמומילו להרגעת הכאב בצמיחה.

לא ביררתי ונדמה לי שיש הכשר על המשחה הזו. לא חושבת שיש איזושהי משחה אפשרית שההכשרה שלה מהודר ונובימול גם לא מהודר, אז...
על כל פנים, היא טבעית ולכן עדיפה מבחינתי על טיג'ל שאינה. בזמנים שלא הייתי בטוחה אם השיניים מציקות או משהו אחר, יכולתי להיות רגועה ולמרוח אותה (לא שדברים טבעיים אפשר לתת בלי חשבון, אבל פה מדובר בכמות מועטה ובקמומיל)

יש הכשר רבנות כלשהוא. אברר. תודה!

נובימול זו תרופה הרבה יותר חזקה! לא בריא להסתמך על תרופה כשאפשר להסתמך על דברים פשוטים יותר. לא אמורה להיות בעיה כשרותית ברכיבים.

אמרת שנובימול לא מהודר אז רק תקנתי אותך שהוא כן.

לא רק להורדת חום, אם הוא ממש סובל אז ברור שלתת.
בנוגע להכשר אני יודעת שאם קטנים יותר מרילין בדברים האלה סה'כ זה כשר והילד סובל. תתקשרי לרב שלכם או למוקד הלכה כל שהוא, יש כמה כאלה שמקבלים שאלות בכל השעות

הוא חייב לשתות יותר. אם מעל חצי שנה אז אפילו מיץ. נגיד תרכיז תפוחים טבעי. תה. תוספת הנקהאו תמ''ל. טיטולים ריקים מפיפי זה בהחלט מלחיץ. אישית אני הייתי הולכת למיון לקבל עירוי נוזלים אם לא מצליח בכלל להרטיב טיטולים.
ובכל מקרה אם יש חום כמה ימים צריך רופא. נובימול מותר כל ארבע שעות. אבל עד חמש ביום אז לא מכסה לגמרי את כל היום. אם הוא מעל חצי שנה אפשר לגוון עם נורופן.

גם תמ"ל הוא לא רוצה לאכול...

כמה זמן הטיטולים יבשים? הוא מגיב כרגיל או אפטי? השאלה שלי אם אפשר לחכות לבוקר או ללכת עכשיו לקבל עירוי אם את לא מצליחה לדחוף לו מזרקים. הם מתייבשים מהר בגיל הזה. וזה מסוכן. שלישי לא רלוונטי

אפילו כשהוא ישן הוא לא ישן רגוע.

עכשיו הוא כבר ישן אז כשיקום אנסה לתת לו לשתות עם מזרק, נראה אם יילך.
ובעז"ה בבוקר אקח אותו לרופא. תודה!

רק היום הטיטולים ככה.

תנסי קצת עם מזרק ובבוקר למרפאה. תרגישו טוב!!

סימן מובהק

סימן להתייבשות?

הכי ללא דמעות הוא סימן להתייבשות.

טיטולים יבשים זה בהחלט סימן להתייבשות . הייתי הולכת מחר לרופא ועד אז דואגת שישתה .. אם לא מים אז מיץ תה או משו

עזרה לנו ולכמה אחרים שאני מכירה.
(יש לנו אחת בבית לא בשימוש אם את רוצה יכולה בשמחה לנסות להעביר לך).

חום נמוך אין צורך להוריד, החום עולה כדי להרוג חיידקים. 
אני נותנת בעיקר אם היא סובלת, אם היא עם חום אבל בטוב אני לא אוריד אותו.
אפשר לנסות להוריד חום גם עם אמבטיה פושרת

אבל עדיין.. אם הילד לא כאוב ולא נראה סובל במיוחד באמת אין טעם להוריד.
החום הורג את החיידקים.
אבל את אומרת שהוא בוכה הרבה ואין עניין באמת שיסבול סתם אז בשביל זה כן הייתי נותנת אקמול/נובימול

חלבי לא כזה מומלץ ועוד יותר לא בגיל קטן

והבדיקות, זה נדחק הצידה. נראה לי כמו הצרה הכי לא קריטית... (ולא תמיד יש כוח נפשי לעוד משהו שלא בסדר 😔).
ובאמת לא חשבתי שזה משהו שמצריך בדיקות מיוחדות. כי הוא מגיע בזמן, פשוט נמרח לו בהתחלה ובסוף.
היה לי כימי לפני בערך 5 חודשים אבל הוא הסתדר אחר כך, יכול להיות שעדיין יש קשר?

ביום ה3 למחזור יצא ערך תקין.

צריך לבדוק לאחר הביוץ

משהו השתנה וגורם להתמשכות שאת מתארת.
כדאי לברר עם הרופא שלך.

באמת כשאת מציגה את זה ככה זה נשמע שצריך בירור. תודה!!

כשלי היה מצב כזה היה לי בעיה שהצליחו לסדר לי. אבל אם לא הייתי בודקת לא הייתי יודעת מה יש לי והייתי תקועה עם זה. וזה רק החמיר לי מחודש לחודש אז לדעתי כדאי לבדוק.

תודה על הטלטול, ממש לא רוצה החמרה!
רק משאיר אותי לתהות לפני המחזור אם נקלטנו ויש לי שוב כימי או שהמחזור פשוט לוקח זמן. ולעשות הפסק זה סיוט 🤦‍♀️

ציפורניים שיער וכד' תנסי לסיים היום.
אמבטיה בשעה יחסית מוקדמת שתוכלי לנוח אח"כ לפני היציאה. (נניח מנוחה של כשעה)
ואז לסיים התארגנות ולצאת.
לשתות המון, לפני ואחרי, אולי לומר לבלנית שיש לך סחרחורת אם אפשר להפחית במיזוג ולהגיע להטביל אותך בלי שתחכי המון זמן.
אפשר גם לקחת אקמול.
ואם המצב ממש חמור אז לא יודעת מבחינה רפואית ואתית אם כדאי לצאת לטבול (יש עוד מחלות מדבקות חוץ מקורונה)
לגבי האחרי, לנוח שוב כשמגיעים הביתה. לאכול מזין אבל לא כבד. (נגיד חביתה, ירקות וגבינה, עם כמות מופחתת של לחם)
אח"כ לעשות מה שטוב ואפשר. לא חייבים חוויות מסעירות. לזרום עם החיים.

כדי שאם יהיה זה יהיה הפתעה לטובה, ולא להיפך..
ותראי מה בכוחות שלך. תעשי בישיבה, תחלקי את ההכנות (היום ציפורניים ושיער, מחר רחצה שיניים אוזניים וכו וטבילה)
בהצלחה מהממת

אולי לעשות אמבטיה רק מקלחת.

מקווה בשבילך שזה יקרה מהר!

אם חוסנת פעמיים בילדות אז בכל מקרה לא מחסנים עוד גם אם זה מה שיוצא בנוגדנים (ממה שהבנתי בעבר כן חיסנו מנה נוספת. ראו שלא השפיע אז הפסיקו).

נדמה לי שכאן בפורום קראתי להיזהר מנזלת של ילדים, לשטוף ידיים בסבון אחרי מגע בהפרשות של ילדים.

מי שיש לה תיעוד על שני חיסונים מהילדות - לא מחסנים עוד.
אני חוסנתי פעם אחת בילדות, אז אחרי הלידה (הראשונה), כשהלכתי עם התינוק לטיפת חלב, חיסנו אותי לאדמת.
אבל עדיין אין לי מספיק נוגדנים... כמו הרבה נשים...

לא ראו נוגדנים, אז אחות ליווי ההריון שלי ביקשה לראות את הפנקס חיסונים שלי, וראתה שעשיתי שני חיסונים בילדות ואמרה שזה בסדר. ככה גם האחות בטיפת חלב אחרי הלידה.

אבל תקפידי לעשות עצירות מדי פעם ולצאת להתמתח ולהסתובב כמה דקות, לנסוע כל כך הרבה שעות בלי לזוז יכול להעמיס על הגוף בשלב הזה. אם את הולכת לים - שימי לב לא להתחמם יותר מדי אפילו אם את שותה, עדיף להיות בצל.

אצלי נסיעות ארוכות גרמו לצירים מוקדמים. חשוב לעצור כל שעה לקום ולהתמתח. וכמובן לשתות הרבה כמו שרשמת.. חוץ מזה אם ההריון תקין ורגיל, לא נראה לי שיש בעיה

וזה לא מנע ממנה לסוע אליהם.
רק בתקופה של הבחילות היא הציעה בנסיעות

אני גם מתלבטת אם יש קשר בין הדימום לחיסון, חיסון ראשון לא ראיתי שום השפעה , חיסון שני עבר בלי תופעות לוואי בימים הסמוכים חוץ מכאב מקומי,שבוע אחרי הרגשתי לא טוב עייפות חולשה ואז התחיל דימום כמה ימים לפני מה שציפיתי,

אבל, וזה הסיבה שאצלי קשה לי לדעת אם זה קשור לחיסון או לא,
1. אני מניקה ולא בטוחה שהדימומים אצלי הם סדירים , מאז הלידה (לפני כחצי שנה) יש לי דימומים שלא קשורים לביוץ ולכן הם היו בהפרשים לא קבועים לפעמים 3 שבועות, 5 שבועות, 4 שבועות, אני עוקבת אחרי הפרשות ונראה לי שעדיין לא חסר לי המחזור בצורה מסודרת.

2.דבר נוסף הרגשתי לא טוב ואז הגיע הדימום אז קשה לי לדעת אם זה קשור לחיסון או סתם וירוס לא קשור שגם יכל לגרום לגוף לסטרס ושיבוש במחזור.

ממה שהבנתי הסיבה לדימום נבדקת וזה קיים סביב החיסון כנראה יוצר נפוץ סביב החיסון השני כי אז רמת הנוגדנים עולה ונוצר סוג של דלקת(פעילות דלקתית כתוצאה מהחיסון) מקווה שאני מדייקת בהסבר, בכל מקרה אני מבינה שזה בדרך כלל חוזר לעצמו במחזור הבא.

די מבאס שהסדר משתבש... ובטח תכננת תוכניות לפי זה...

אבל נראה שהקורונה באה להזכיר לנו שאנחנו לא שולטים כאן בעניינים והכל מדוייק מלמעלה...

המשפט בסוף...👍

אולי המנח גם משפיע.. הקטני עדיין עכוז?

למרות שהוא היה מצג ראש.. תחשבי שהוא בצורה מקופלת כזאת עם פחות מרחב תזוזה כמו במצג ראש

אני גם מרגישה המון התמתחויות ותזוזות, בסוף ההריון כבר אין להם הרבה מקום לבעוט ולהשתולל..

ואולי טוב שכך. להעביר צירים עם בעיטות לא נשמע לי להיט.

שיעבור הזמן דחוף! כואב לי וכבד לי

וכשזה קר אז לפרוס נייר (לדעתי אומרים נייר אפייה) ואז לגהץ.
אמא שלי ניסתה פעם ויצא ממש טוב.

לצומת יש התקן שבת לבייביסנס זה עולה בערך 400
בנוגע למוצרים אחרים ממה שאני שאני יודעת יש הבדל.. לא כל מוניטור נשימתי פועל כמו בייביסנס
אני ממש בעד בייביסנס הכי חשוב לדעת שזה לא תחליף להנחיות בטיחות רק בנוסף

אני מתייחסת לכל המוניטורים כאל "בייביסנס" כרגע, אני לא יודעת מה נחשב אמין יותר ומה פחות... אם יש לך המלצות אשמח (: גם בנוגע למיטחברת וגם באופן כללי. מאוד רוצה מיטחברת אבל יותר חשוב לי המוניטור, במקרה שיש התנגשות בין השניים.

חיבוק על הריצות

לא נעים בכלל

ב"ה בלי עבר של קיצור צוואר ועכשיו זה לא כ"כ משפיע על אורך הצוואר אבל מבינה את הלחץ שלך, מעולה שהרופאה שלך תקבל אותך כל שבועיים, זה יתן לך שקט נפשי.
ולפחות את יודעת לרוץ להיבדק על כל חשש❤
בעז"ה שלא יהיו צירים משמעותיים.

קיצור צוואר או דינמיקה צווארית?
הרופאה המליצה על מנוחה? הפחתת פעילות?
יכולה להרגיע אותך שבהריון הקודם הייתי עם דינמיקה צווארית רצינית
וילדתי יומיים לפני התל''מ
הריצות והאישפוזים היו מתישים ומלאי סטרס
אני כאן לכל שאלה או פריקה

ברוך ה אני מקבלת תמיכה ואכן בהריון הקודם בסוף ילדתי למרות הכל בתאריך.אושפזתי פעמיים בהריון הקודם ואכן הלחץ והמתח זה מה שקשה..

לדעתי הרבה יותר תאים ככה מאשר מהמיקרוגל..

זו גם הזדמנות להוסיף תיבול או ירקות ולרענן את האטרז

אש קטנה ולערבב מידי פעם

שהן ממש עוזרות וכמעט בכל בעיה הן עוזרות ממליצה לך בחום.

אנחנו כל הזמן אומרים לה לפני שהולכים לאנשהו שהיא צריכה לתת יד יפה ולא להשתולל ואם חוזרים הביתה אומרים לה שזה בכלל שניסתה לברוח ולא התנהגה יפה, אבל לא נראה שמזיז לה במיוחד... בכל זאת ילדה בת שנתיים, ועוד ילדה בת שנתיים עם עיכוב בשפה...

אני אומרת בסגנון "נכון כשאנחנו יוצאים אז מאוד כיף לך להיות עצמאית ולרוץ ולקפוץ? אני מאוד שמחה לראות שכיף לך לרוץ בחוץ אבל חשוב לי להסביר לך למה זה מסוכן. אם את רצה אני לא יכולה לשמור עליך, ובחוץ יש מכוניות וכבישים מסוכנים, וגם אפשר ללכת לאיבוד. אני רוצה שתהיי לידי כדי שאני אוכל לשמור עליך שלא יקרה לך כלום כי אני דואגת לך. זה ממש מצער אותי שאני צריכה בסוף לרוץ ולתפוס אותך ואז את בוכה כי זה לא נעים לך וזה לא נעים גם לי ולאבא ואנחנו לא אוהבים לצער אותך אבל זה ממש מסוכן לרוץ לבד ואנחנו רוצים לשמור עליך. בואי נחשוב מה יכול לעזור לך לצאת רגועה מהבית(ותבחרי מה מתאים לך ורלונטי להציע לה..)-, אולי נקח בובה ועגלה שאת צריכה לשמור עליהם? אולי בימבה(עם ידית מאחורה)? אולי משחק כזה עם רצועה שגוררים מאוחרה? אולי טבלה עם מדבקות נצחון שכל פעם שמצליחים לשמור על עצמנו וללכת עם אבא ואמא בנחת ולאט מקבלים מדבקת נצחון?...
וכן הלאה.
זה באמת לא פשוט וזה ממש לא רק הילדה שלך. אם זה מנחם, זה גיל כזה שהם משמידים את היקום סביבם ועם הגדילה זה עובר לרוב..

את לא רואה אצל אחרים כי פשוט אצל כל ילד הקריזות הם על דברים אחרים. שלי בן שנתיים כל היום לא לא לא, די די די, אני אני. ולא מוכן שיעזור לו בכלום.
הייתי הרבה מנסה לדבר איתה ולתווך לה. עכשיו חוזרים הביתה יפה. לא רצים. המון שיח בסוף זה יחדור. לגבי יציאות לגינה וכאלה שלא מחייבות רכב, למה לא עגלה? לקשור היטב. ואחרי הלידה אם לא ירגע לה הקטע אפשר את הקטנטונת במנשא.
לגבי חזרה מהגן. תבטיחי לה שאם היא באה יפה בבית מחכה לה שלוק או בסקויט או משהו שלא איכפת לך לתת. תגידי לה בואי יפה. בבית יש שלוק. בהתחלה אולי לא תבין אבל אחרי פעם פעמיים אם תבוא סביר ותתני לה היא תקלוט את הקטע. תנסי.

אבל לפעמים בגיל שנתיים זה מה שצריך...
שוחד 🙂.
כשבאים לאסוף אותה- לתת לה מיד שלוק קר (בימים חמים) , או קובית שוקולד, או חטיף קטנטן.
אפשר גם להגיד לה שזה נמצא באוטו, מחכה לה.
אפשר בבוקר להניח משהו טעים באוטו, להראות לה ולהגיד לה שזה לאחרי הגן...
עוד אפשרות זה להגיד לה בפשטות שאת הולכת הביתה (או לשער של הגן) ופשוט להתחיל ללכת. רוב הסיכויים שהיא תבוא אחרייך תוך כמה דקות. עדיף שהיא לא תרגיש שההתנהגות שלה מפעילה אותך ומעצבנת אותך. אם את יכולה לנסות להישאר אדישה לדבר עם אמא אחרת תוך כדי, או בטלפון, ואז כשהיא באה, לחייך אליה וללכת איתה לאוטו, כאילו לא היה כלום.
נראה לי שדיבורים בגיל הזה הם מועילים באופן מאוד חלקי. עדיף שהיא תחווה את המשמעות של ההתנהגות שלה מאשר שתשמע הסברים שוב ושוב.
אם למשל היא מתנהגת ככה בגינה- אז מיד לקום להרים אותה ולחזור הביתה. בלי הרבה דיבורים. רק עם משפט קצר ''את לא יכולה להיות בגינה ככה''.
ואם מבקשת למחרת ללכת לגינה- אז להגיד לה בשלווה שאי אפשר.

מעבר לענין הטכני, הייתי מציעה לך להתבונן קצת במצבים ש''מדליקים'' את ההתנהגות הזאת, ולנסות לבודד מה בדיוק גורם לזה. אם תצליחי, יכול להיות שתוכלו לחשוב איך לנטרל מראש את הענין.
אולי זאת עייפות?
אולי התנהלות מסוימת שמשגעת אותה?

היא תרד לכביש? ניסיתם את זה פעם או שזה חשש לא מבוסס? יש ילדים שדווקא כשמשחררים הם יודעים להקפיד על הכללים אחרת הבעיה תחזור אליהם.
תנסו לאתגר אותה עם משימות בדרך,
למשל כשיוצאים מהדלת לחפש את השער וללכת לכיוונים לא נכונים ואז כשהיא רצה "למצוא" את השער, יכול להיות שתשמח לחכות כדי להראות לך את "המציאה" כדי לקבל שבח. ומיד אחרי השער מי ראשון מוצא דגל, מי ראשון מוצא נמלה, מי ראשון מגיע ל...
ככה הראש שלה יהיה עסוק בלחפש ולמצוא ולחכות ליד המציאה להתגאות בה ולא בלרוץ לכביש. אם יש מעקה ליד המדרכה בצד הפנימי אפשר לעצור ולתת לה לטפס. בקיצור להפוך את הדרך למגרש משחקים ולא לאיזשהו אפקט מעבר שצריך לסיים איתו.
גם לגבי האוטו תנסו לתת לה יותר עצמאות. לא להרים אותה לכסא, אלא לגרות אותה לטפס לבד.
אפשר גם לגרות אותה ע"י השחלת "טעות" למשפט.
למשל בואי חמודה עכשיו חייבים לעמוד יפה יפה בכסא, כי צריך לנסוע וזה מסוכן מאוד לשבת.
אם היא לא מבינה את הפואנטה אפשר להדגיש את המילים לעמוד ולשבת במשפט.
ביום אחר להגיד: בואי חמודה, עכשיו את מתיישבת יפה יפה במגלשה וכו'.
ככה הפוקוס אצלה עובר מההתנגדות לתיקון המשפט ותוך כדי שהראש שלה עסוק בשיחה אז כבר לחגור אותה.
כשיוצאים מהבית לתת לה להוציא את הרצון לעצמאות כבר בקרבת הבית במקום מוגן יחסית (לשחק ים יבשה, לקפוץ על רגל אחת, מחבואים)
אפשר גם לחלק את הדרך למקטעים איפה היא יכולה לרוץ לבד ואיפה נותנים יד.
אני מוסיפה גם אזהרות לכל אחד מסוגי המקטעים:
מהעץ ועד המכונית הכחולה חייבים לרוץ ואסור לתת יד לאמא, מהמכונית הכחלה ועד הפארק חייבים לתת יד לאמא ואסור לרוץ.
ככה זה עוזר לטשטש את התחושה אצלה שלתת יד זה מבאס ולרוץ זה כיף ומפחית עוד מההתנגדות.
אם קשה לה לעצור ליד המכונית הכחולה והיא מתפתה להמשיך, אפשר להוסיף משימה ליד המכונית הכחולה. למשל: מהעץ ועד המכונית הכחולה חייבים לרוץ, כשמגיעים למכונית הכחולה נותנים כף קדימה, כף אחורה, כף מעל הראש.

גיל שנתיים מצריך המון סבלנות והמון יצירתיות ורצון לצאת מהשבלונה של איך אנחנו כמבוגרים רואים את הסיטואציה ולהיכנס לראש של הילד, איך הוא חווה ומרגיש, מה הוא מנסה להשיג, מה הוא מבין וכו'.
יכול להיות שבמצבך כדאי להטיל את המשימה על בעלך/ בייביסיטר ולחכות לילדה בבית עד ההתאוששות מהלידה.
לגבי הדיבור בסוף יום עם הגננת, באמת הגננת אומרת לך דברים קריטיים כל יום שזה שווה את המאמץ?
מניסוני רוב המידע יכול לעבור גם דרך מי שאוסף את הילדה, ולהשלים את החסר בהודעה או בשיחה מרוכזת פעם בשבוע (זה גם יותר אפקטיבי)
יכול להיות שהחודש הראשון באמת היה יותר נצרך אבל עכשיו זה ירד ובכל מקרה לכל בחירה יש מחיר.

דווקא עכשיו לפני הלידה ממליצה לך ממש לקרוא על גישת החינוך של הורות מקרבת, זה יכול להשפיע מאוד על כל ההתנהלות איתה אחרי הלידה מה שיפחית מאוד את הסיטואציות המאתגרות.

נגיד סיטואציה מאוד שכיחה:
הרבה הורים מנסים ללמד את האחים ש"אסור לגעת בפנים של התינוק"
אבל ההנחייה הזאת רק גורמת לאחים לגעת עוד יותר בתינוק.
במקום זה אפשר לנסות לחשוב מה עובר בראש של הילד: הוא רואה וסופג מההורים את השינוי שהדבר הזה שנקרא "תינוק" הכניס לחייהם. הוא רוצה גם להיות כמו ההורים ולהתעסק כל הזמן עם הדבר הזה שנקרא "תינוק". הוא רוצה גם לגעת בו להרגיש שהוא "מטפל" בו.
הנגיעה נובעת ממקום טוב אצל האח.
מה אנחנו כהורים יכולים לעשות עם זה? למשל במקום להגיד לו "אסור לגעת בפנים",
אפשר לומר: בואי חמודה, אתה רוצה לטפל בתינוק? בואי תעשי לו נעים ברגל, תראי כמה נעים לו, תראי איך הוא רגוע,
גם לך נעים כשמלטפים אותך ברגל? נבדוק אם גם לאמא זה נעים? כן. גם לאמא זה נעים.
תוך כדי שהיא מלטפת אותך ברגל, את אותה ושניכם את התינוק. ככה כל פעם שהיא מתקרבת, לקבל אותה בחיוך והארת פנים: בואי מתוקה, רצית לטפל בו? רצית ללטף אותו? זה מאוד נעים לו, תודה רבה.
אם היא נוגעת בפנים שלו אז בשיא השלווה לומר אולי בפנים זה פחות נעים בואי ננסה לעשות xyz אולי הוא יאהב את זה יותר (לשיר לו, לעשות לו הצגה)

אני, גם לגדולים יותר, אומרת להם '' אני מרשה לרוץ עד לx''. עצם כלשהו קרוב. וככה הם רצים אבל הם בשליטה שלי ולא עסוקים בלהתנגד .

מדברת ומבטא את עצמה יפה

אבל בורחת ברמה מפחידה!!

ידעתי שהיא כזאת אז קניתי עגלת תאומים לה ולאח שלה הקטן

אחרי זה בחיים לא הייתי מצליחה לצאת החוצה הצלת נפשות ממש.

דבר היחידי שעזר לי...

ממה שהבנתי מהתייעצות שלי אם הרבה אנשים שזה בסופו של דבר עובר לבד והם מפסיקים לברוח בערך בסביבות גיל 3.

ולגבי ההרגשה שרק שלך הבעייתית גם אצלי ככה אף אחד לא האמין לי וחשבו שאני מגזימה כי אצלם זה ממש לא ככה

אבל זה לא נכון זאת בעיה נפוצה מאוד אני רואה לאט לאט איך זה מתחיל להסתדר .

בעה יעבור לנו בקלות ובמהירות

מקווה שעזרתי

 

בטח אם צריך ללכת עם שניהם אחרי הלידה בעז"ה. גם אותי הציל לגמרי . (הליכה של רבע שעה למעון.. כנל חזור)
מושיבה בעגלה וגמרנו..
בכל מקרה הריצה לכביש וכו' גם אצלנו היה עם בן שנתיים