סוף חודש רביעי, עד עכשיו שמרנו על זה בסוד יחסית, רק אנשים שממש קרובים לנו יודעים.
עדיין לא רואים כלום ועכשיו אנחנו מתלבטים אם לשחרר או להמשיך להסתיר (לא להתחיל לפרסם לכל העולם, אבל אנשים יחסית קרובים שפוגשים אותנו או שהנושא עולה סתם ככה בשיחה, אם להתחמק או שאפשר כבר לספר)
נשמע הגיוני אפילו.
שיח סודאיך התמודדתן עם מחויבות לעבודה.שגורמת לכן לעומס נוראי
מרגישה על הקצה ממש
כל קושי קטן
מוצפת וחסרת או ים ורוצה לברוח
כבר לא נהנית מהעבודה בכלל
רק רוצה שיגמר השנה
מה עושים
אין לי פחד ממחויבות בדרך כלל
לא מבינה
בעלי עובד בעסק ששייך למכרים שלנו. לא היכרות קרובה במיוחד. כשהוא התחיל אמרו לו שיש כמה דרגות שכר והשכר ההתחלתי הוא מינימום. אבל לא אמרו מתי עולים דרגה ונראה לי שהמעסיק הוא קצת רחפן בכל מה שקשור לתנאי העובדים, לא בטוח שיזכור להעלות דרגה אם לא יזכירו לו.
בעלי עובד שם שנה וחצי ואני כבר כמה חודשים מעודדת אותו לשאול את המעסיק איך זה הולך, מתי עולים דרגה, לפחות להעלות את זה למודעות שלו, אבל לבעלי ממש לא נעים. במיוחד כי הוא היה במילואים איזה חצי שנה מתוך השנה וחצי האחרונים ועוד מעט יש לו שוב.
אנחנו בתקופה של הרבה הוצאות ויוצא שאנחנו כנראה נהיה בחודשים הקרובים במאזן שלילי ונצטרך להשתמש בחסכונות, וזה מתסכל כששנינו עובדים והוא במשרה מלאה שתופסת לו ממש את כל הזמן, לעיתים קרובות עובד עד מאוחר בלילה ופשוט מרוויח שכר מינימום גלובלי. בעבודה שיש לו הכשרה ולא כל אחד יכול לעבוד בה. אבל הוא ממש מסרב להזכיר את עניין העלייה של המשכורת, ואומר שזאת עבודה שהיא שליחות ולכן זה הגיוני בעיניו.
נראה לכן לגיטימי שאני אפנה למעסיק לשאול לגבי זה?
אם מישהו יבקש זה הוא.
אם את פונה במשהו ששייך אליו זה כאילו הוא ילד קטן שלא יודע לדאוג לעצמו...
אבל למה שליחות צריכה להיות בחינם?
גם מנתח מוח זה שליחות והם לוקחים ימבה כסף.
זה הפוך, כשאנחנו באמת מעריכים מקצוע וחושבים שהוא תורם אנחנו מוכנים לשלם עליו יפה. כשאנחנו לא ממש בטוחים כמה העבודה שווה ומשמעותית, ורק הרעיון שלה נשמע לנו טוב, אנחנו נסתפק בכותרת השליחות בלי הסכמה לממן את זה.
(בעלי עובד x זמן בעבודה ואמור לקבל יום מהבית
)וזה היום הארוך שלי. ככה שצריכים בייביסיטר כל שבוע וזה קשה)
היום מהבית מקבלים אחרי y זמן אבל לא ברור מה הy)
גם רציתי לפנות למעסיק כי זה ממש מקשה אלינו בהתנהלות היום יומית.
והיו לנו הרבה מריבות סביב זה וסביב זה שלא מצאנו פתרון חלק מהימים.
סיכמנו שעד תאריך מסויים וסימנו אותו ביומן. הוא מבקש
ומפה זה שלו
אולי לכם כדאי לברר עם עובדים אחרים מה הזמן שמעלים דרגה.
ואם אפשרי לבקש העלה אז ממליצה לכם שזה יהיה לפני המילואים אם אפשרי אפילו חודש לפני ואז במילואים תקבלו גם את הגבוה אני חושבת.
בהצלחה!
ואז להיות במאזן שלילי
אם זה המצב אולי הייתי גם מחפשת קצת איפה עוד אפשר לחסוך (אולי מגיעות לכם הנחות שאתם לא מנצלים? במוסדות לימודים/ מס הכנסה וכאלה... עמלות מיותרות/ הוראות קבע שכבר לא צריך/ מלגות אם מישהו מכם לומד במקרה... או סתם לעבור לעשות קניות של אוכל בסופר גדול או בגדים באינטרנט ולא בארץ- לפעמים זה משמעותי מאוד). כלומר בטח שכדאי לטפל בעניין של ההעלאה במשכורת אבל חוץ מזה יש עוד דברים שאפשר לחסוך בהם ולייצב את המאזן... בטח יש גם אנשים הרבה יותר מבינים בזה ממני שאפשר להתייעץ איתם
וחיבוק, בע"ה שה' ישלח לכן הרבה שפע, ובקרוב!
הוא לא ילד קטן ואת לא אמורה לסדר לו את העניינים.
זו צריכה להיות אחריות שלו (המשכורת שלו, המצב הכלכלי של הבית זה אחריות של שניכם ביחד)
אני חושבת שבנושאים האלו כשמישהו אחד תופס חזק צד אחד אז די בהכרח השני יתפוס את הצד הנגדי.
את מודאגת מהאפשרות שתהיו במאזן שלילי.
יש כל מיני דרכים לפתור את זה:
- הוא יבקש העלאה במשכורת
- תחליטו שמאזן שלילי לכמה חודשים זה משהו שאתם מוכנים להכיל
- אחד מכם יוסיף עבודה מהצד
- תוותרו על הוצאות מסוימות
ואפשר לחשוב על עוד...
מבחינתך הפתרון המתבקש הוא לבקש העלאה מהבוס, ואני מבינה אותך - זה באמת נשמע הכי פשוט ומתבקש. אבל לבעלך זה לא פשוט, ואפשר להבין גם אותו.
אולי במקום להתמקד בפתרון המסוים שאת רוצה, תתמקדו במה שמדאיג אותך?
שבי איתו בנחת, ספרי לו שאת מודאגת מהמאזן שלכם, ובקשי שתחשבו ביחד איך אפשר לאזן את התקציב. אולי יהיו לו רעיונות יצירתיים שמתאימים יותר לאופי שלו?
ומאוחר בלילה זה לא אמור להיות בתעריף שונה?
זה לגמרי לגיטימי לבקש העלאה
והוא עובד שנה בקיזוז המילואים
אני מבינה את הקושי לפנות לגבי העלאת שכר
להרבה אנשים זה קשה בכללי לבקש בקשות
אפשר להתאמן וממש לעשות סימולציה
אם זה עניין עקרוני בשבילו זה יותר בעיה
אבל אין באמת סיבה שזה יהיה עניין עקרוני
כי הוא רק מבקש
יכולים להסכים/ לסרב
אין עיקרון לקבל שכר נמוך
ברור שלא כדאי שאת תפני בשבילו
מעבר לזה שזו התערבות לא מקובלת
זה לא מקצועי מצידו שמישהו מבקש בשבילו
חוצמיזה, שלעבוד ככ הרבה בשכר מינימום זה ממש מבאס
יש דרך לעזור לילד רכושני להיות נדיב יותר?
הוא כבר בן 10, מזמן לא משחק עם כלבלבים של יחידת החילוץ אבל חס ושלום לתת לאחותו הקטנה לשחק בהם כי הם "שלו".
מבחינתי כל המשחקים של כל הילדים אבל איכשהו המשחקים "שלה" לא מעניינים אותו (משחקי בנות לגיל קטן יותר).
הוא ככה מגיל ממש קטן וזה מאד מטריד אותי.
וכולם יכבדו אותו בכך ולא ייגעו לו בהם -
יהיה לו קל יותר לחלוק בדברים אחרים?
כל פעם שבאו אורחים היינו "מחביאים" חלק מהמשחקים שהם רק שלו ובשאר המשחקים הוא היה אמור לחלוק. זה עבד נהדר אבל היום זה מרגיש לי לא תואם לגיל שלו (במיוחד כי מדובר בצעצועים שלא לגילו כבר, אבל לא רק).
חשוב לדעת שיש לו חדר לבד עם מחשב שהוא השתלט עליו ומליון משחקים… הוא לא איזה מסכן שחולק את כל רכושו.
לילדים שמקבלים הכל.
ולא מבקרת אותך חלילה.
אני במקומך הייתי פשוט קובעת עובדה-אתה גדול וזה עובר לאחותך.
כמו שאני עושה עם בגדים של הילדים שקטנים עליהם, ככה עם צעצועים. כמו לדוגמה משחקים של תינוקות. פעם זה היה של x עכשיו של y.
ברור לי שזה לא פותר את שורש הבעיה, אבל אולי גבולות יעזרו גם.
אני מבינה ילד שלא רוצה לוותר עליהן, כי הן כבר משהו סמלי ואישי, בזכות כל זיכרונות המשחקים איתן.
אני עצמי שומרת עדיין כל בובות הילדות שלי, ולא נותנת אותן לאף אחד...
לגבי המחשב - דווקא בעיניי פחות בריא שיש לילד בגיל הזה מחשב פרטי... נראה לי שעדיף להתחיל בזה, להפוך אותו לכללי ולא אישי. אבל לא יודעת איך אפשר לעשות את זה בפועל...
לק"י
הם עדיין שולחים ספחים?
כי היה כתוב לי שאפשר להדפיס את הספח (אין לנו מדפסת עובדת בבית).
הבת שלי מאוד מאוד אוהבת לשמוע סיפורים,
ואני ממש רוצה בשבת לספר לה סיפורים על פרשת שבוע..
עכשיו היא בת שנתיים...
אבל כן רוצה ספר שיהיה ברמה ושימושי אבל שיתאים גם עכשיו.
אשמח לשמוע מכם ❤️
לק"י
נראה לי שבאותו סגנון יש גם את הפשט של החומש.
אפשר לספר לפי התמונות בגיל הזה.
לא בטוחה שהשיחה תעזור כן תשמעי אולי שחסר משהו
ננסה שוב ביום אחר
תודה
כשהתקשרתי ב8 בבוקר.
עדיין המתנתי הרבה,
אבל לפחות ענו.
בשאר הפעמים השיחה התנתקה אחרי שעת המתנה.
עם מבטא מזעזע
קשה לי להאמין שאפשר יהיה לנהל שם שיחה
אבל יש צאט והוא סביר מנסיוני הקצר (שנה שעברה, חיכינו 10 חודשים לדרגה בלך ושוב)
זה יכול לעזור לזרז.
כשאת מבקשת פתאום הם יכולים לעבוד על זה יותר מהר.
בעיקר אם את אומרת להם שזה לחוץ לך ממש וכו.
במידה והם עונים לך לטלפון........
וענו אחרי כמה דקות, ב"ה
שבוע טוב!
שמתי לב שבעלי רוצה שבכל דבר נהיה בדיוק כמו המשפחה שבה הוא גדל...
כמה ילדים הוא רוצה? 3 כי אצלו במשפחה היו 3 ילדים. אסור יותר ואסור פחות כי 3 זה מושלם וככה משפחה צריכה להיות.
איפה נגור? כמובן בעיר וכמובן בגוש דן. כי שם הוא גדל ולכן זה הכי טוב והכי מתאים וכל מי שגר במקום אחר טועה.
באיזה חוגים הילדים יהיו? כדורסל כי גם הוא היה בחוג כדורסל והיה לו טוב.
קופת חולים לאומית בלבד כי המשפחה שלו שם כבר דורות.
לפעמים אני שמחה שאפשר לאכול לארוחת ערב פלאפל למרות שאצלו במשפחה אכלו חביתה!
אין איך לדבר איתו הוא פשוט בטוח שהמשפחה שלו מושלמת וככה בדיוק משפחה צריכה להיות וככה בדיוק ילדים צריכים לגדול.
הלפפפ
מה הוא אומר כשאת אומרת אחרת?
אם אתם נשואים ממש מעט זמן, התפיסה שלו יכולה להיות מובנת ברמה מסוימת.
הוא מכיר משהו שעובד טוב ורוצה שתשכפלו בדיוק.
זה הזמן להראות את הצרכים שלך, ולומר נכון שאתה רוצה את זה מכל הסיבות הנכונות אבל אני רוצה את זה. ונצטרך למצוא אמצע.
(זה לא עניין של מה טוב ומה פחות, זה עניין של פשרה משותפת) כלומר, הגיוני שבעינך 3 ילדים זו משפחה אידאלית אבל תצטרך לראות מה אני רוצה. (מה אני רוצה, אבל לא מה נכון).
אם זה דפוס קבוע ומתמשך, אולי עדיין כדאי לשים את הרצון שלך על השולחן ולפנות לייעוץ זוגי.
לק"י
למרות שאני יכולה להבין גם אותו באופן חלקי.
אבל צריך לשחרר וללמוד גמישות. אין ברירה.
לק"י
אבל לא יודעת מה כדאי לעשות.
דיברת איתו על זה פעם בצורה מפורשת? אמרת לו שאת לא חושבת שכל מה שעשו אצלו- זה מה שנכון לעשות?
מתואמתבנושאים לא מהותיים הוא גם מקובע?
אמרת שאפשר לאכול פלאפל בארוחת ערב אצלכם, אף שבבית הוריו אכלו חביתה. הוא הסכים לכך אחרי ויכוחים, או שזה בכלל לא היה אישיו?
נגיד - בדרך הנכונה לצחצח שיניים גם יש לו כללים? ואיך מסדרים את המיטות בבוקר (אם בכלל)? ואיך הבית צריך להיות מסודר?
יש דברים שעשו בבית הוריו והוא לא חושב להעתיק אותם לבית שלכם?
שואלת כל מיני שאלות כדי שתצליחי אולי לשים אצבע יותר על הנקודה.
בכל אופן, אם אתם נשואים זמן קצר יחסית, כנראה שבאמת לא צריך להיבהל מזה יותר מדי. הוא אומר כרגע לפי מה שמכיר, זה לא אומר שהוא ממש יתעקש על כך בזמן אמת...
מאוד משמעותית פה.
אם אתם שנה ראשונה: כמובן שעדיין זה מעצבן וילדותי, אבל לפעמים לוקח זמן קצת לפתוח את הראש. צריך לדבר על הדברים, להביע את הדעות והרצונות שלך ולשמוע את דעתו. האם הוא קשוב לשמוע נניח על 4 ילדים, למרות שלדעתו 3 זה מושלם או שהוא מקובע שהוא "צודק".
השאלה אם זה בקטע נוקשה ומקובע או בקטע שהוא פשוט מעריך את המשפחה שלו ולכן הדעות שלו מאוד תואמות את שלהם.
אם אתם נשואים מספר שנים וכלום לא משתנה נשמע שיש כאן עבודה יותר עמוקה על טבעונות מחשבתית והתמודדות עם דעות שונות
אנחנו נשואים כבר 10 שנים ועד היום הסכמתי בסוף לכל מה שהוא רצה גם אם אחרי ויכוחים, והוא לא אמר עד היום שהסיבה המפורשת היא שככה הוא גדל אלא כל פעם הסביר למה עכשיו הוא צודק ואיך זה הכי טוב לנו והכי טוב לילדים שלנו אם נעשה את מה שהוא רוצה.
הוא כן אמר למשל שהוא רוצה שלילדים יהיה טוב כמו שלו היה ולכן הכי טוב לשלוח אותם לחוג כדורסל כבר מכיתה א. אבל זה נשמע אחרת ויותר הגיוני מאשר אם היה אומר מראש שכל הסיפור זה שאנחנו אמורים להיות העתק של המשפחה שלו!
עכשיו אני רוצה ילד רביעי כבר הרבה זמן ופשוט משתגעת מזה שהוא לא מוכן רק בגלל שיש לו 2 אחים בלבד. אז מבחינתו 3 ילדים זה האידיאל ואין מה לדבר.
אני גרה במקום שלא בחרתי ועכשיו אני מבינה שכל בחירה אצלנו בבית היא בצל המשפחה שלו, אבל עכשיו זאת הפעם הראשונה שאני ממש שבורה מזה ולא סתם מתבאסת. אולי כבר מאוחר מדי והייתי צריכה לעמוד על שלי עוד בפעם הראשונה...
נשמע שזה הזמן ללכת לטיפול זוגי, אבל אולי עדיף אצל פסיכולוג (אם יש דבר כזה), כדי שיהיה פה גם אבחון מדויק של הקושי (שלו ושלך - יכול להיות שאת טיפוס מרצה?)
מקווה ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הנכונה לנהל את הזוגיות שלכם, כשלכל אחד יהיה בה את המקום הבטוח שלו❤️
היה נורמלי.
יש קשיי הסתגלות- זה טבעי.
אבל 10 שנים ללכת לפי ההחלטות של הבעל ומהסיבה הזאת - זה לא תקין.
לגבי ילד נוסף, ממש לא הייתי מוותרת.
הייתי מערבת גורם נוסף, אולי רב או משפיע אם יש לכם.
אולי הייתי מדברת עם אמא שלו באופן אישי.
יש הרבה נשים שבדיעבד ממש מצטערות שלא הביאו עוד ילד.
לא כהלשנה, לא לשתף מה קורה בינך לבין בעלך.
פשוט שיחה אישית פשוטה, גלוית לב:
תגידי למה הבאתם דווקא 3 ילדים? ולא 2 או 4?
אולי בחוויה שלה היא מצטערת שהביאה 3 וכדאי שהבן שלה ידע את זה גם.
אבל גברת, איפה היית 10 שנים?
בלי קשר אם זה קשור למשפחה שלו או לא.
את מתארת חיים בצל ויתור תמידי,
ריצוי שלך ודיכוי של הרצונות והמחשבות שלך.
קצת קלישאתי- אבל מרגיש לי טיפול דחוף..
אשה בלב שלה יודעת מה נכון לבית.
כמה כוחות היית צריכה להשקיע בלטמון כל הזמן את האינטואיציה הנשית והאימהית שלך?
הצלחות
מה שהיה היה.
הכי נכון עכשיו להתסכל קדימה.
אומרת לו בפירוש שאני רוצה שיגדלו כמו שאני גדלתי.
ומכאן שיתפתח שיח.
זה יכול להיות נוקב, מעצבן, מתיש
אבל שתצאו עם המסקנה הברורה- אין "אצלי נכון וככה זה"
יש - זו ההעדפה שלי. מה דעתך?
הטיעון כי ככה אני רגיל/גדלתי/מכיר לא קביל בעיני לשני הצדדים
הוא צריך לדוגמה להסביר למה 3 יחדים זה האידיאל
ומה ההבדל בין זה לבין 4
(למרות שבנושא כמה ילדים זה יותר מורכב כי בעיני ילדים מביאים רק ברצון גם אם האי רצון לא רציונלי)
לאיך הוא גדל/ היא גדלה כרגע
הרבה אנשים רוצים להביא את הבית שלהם לתוך הקשר הזוגי שנבנה
הבעיה פה היא ההתעקשות על העמדה שלו וחוסר ההתחשבות בה מצדו, והעמדה הנפשית של הוויתור שלה על הרצונות שלה
במערכת יחסים בריאה אין דיקטטורה ושני הצדדים שווים בדעותיהם גם אם הן שונות וזו נקודת המוצא. נכון שעושים וויתורים, אין שאלה בכלל, השאלה היא מאיזה מקום. אם זה וויתור מבחירה ושיח - אחלה, אבל בעומק נראה שדעתה לא נלקחת בחשבון בנושאים מהותיים כמו אזור מגורים, גודל המשפחה וכו ואולי היא וויתרה רק כי הייתה מותשת מהשיח מולו ורצתה שקט ולא כי נעשה פה ברור אמיתי שלוקח את הרצון של שניהם בחשבון
זה היה מביא איתו קושי בכל מקרה
בהתבוננות בדיעבד מה שקשה זה שיש תחושת החמצה על כל הפעמים שריצית אותו וה- אולי
אולי היום היה יותר קל
אז חבל לבזבזעל זה אנרגיות לדעתי. אין מה להסתכל אחורה עכשיו, מלבד ללמוד להבא. יש את מעכשיו והלאה. את ערה לזה שכיבית את הרצונות שלך וזה הזמן להעיר אותם בחזרה ולהנכיח אותם
לי נשמע שאין מנוס מטיפול, אבל לפני כן הייתי פותחת איתו את זה כדי להגיד שאת רוצה טיפול סביב העניין כי ההתנגשות הפכה לממש כואבת עבורך
חיבוק❤️
התקן נובה טי מתי מומלץ להוציא?
לקראת סוף מחזור או שאפשר גם שאני נקייה ?
שואלת כי זה בטח עושה דימום שמוציאים?
ועוד שאלה מהניסיון שלכן נקלטים מהר להריון או שלוקח זמן עד שהמערכת מסתדרת?
בכללי לוקח לנו זמן להיקלט...
ככה יצא, לא אמרו לי לבוא בזמן מסוים.
אותה וסת עדיין היתה וסת מאסיבית וארוכה, כמו שתמיד היה לי עם ההתקן.
חודש אח"כ היה כבר וסת רגיל ונקלטתי ב"ה.
גרמה לדימומים?
לדימום
וזה גם מאד הגיוני
והכי קל לשלוף- כך אמר לי הרופא וכך אכן עשיתי והיה מושלם.
אם לפי הפסיקה שלכם הוצאת והכנסת התקן אוסרת (כך הפסיקה שלנו) אז ממש לא כדאי בזמן שנקיים....
ולשאלה האחרונה- הרופא שלי טוען שאחרי הוצאת התקן הגוף יותר פורה.
לי באופן אישי היו קשיים אחרים אז אני לא רלוונטית.....
מחכה להריוןיש לו מידה קטנה
הרופא היה נראה כאילו אומר לא חייב משקפיים
מתלבטת אם לעשות לו
השיקול הראשון אם הוא ידע לשמור על זה
וגם בקטע של העיניים ,הכל עדיין בטח יכול להשתנות .
שאולי עדיף לחכות עם זה ?
יש לו מספר נמוך לראייה מקרוב.
גילינו את זה במקרה, לא בעקבות קושי בראייה.
ולא מפריע לו להיות בלי משקפיים.
אבל הרופאה אמרה שבלי משקפיים המספר יכול לעלות, או שתתפתח עין עצלה.
אם זה משקפיים לראייה מרחוק, אולי זה שונה.
אם הרופא אמר שלא חייבים, אולי אפשר לחכות. ומקסימום יהיה לו לקראת כיתה א'.
הבן שלי יחסית שומר על המשקפיים. לרוב לא מוריד אותם סתם. אבל קרה שהם הסתובבו בבית על הרצפה.
קרה פעמיים שנשברו לו המשקפיים כשהוא נפל.
יש מחזיקים שאפשר לשים מאחורי האוזן והם שומרים שהמשקפיים לא יפלו.
מאד חשוב שהאבחון יהיה ע"י רופא מומחה לילדים בשילוב אופטמטריסט.
אן אכן כך היה,
כל השאלה זה מהי הבעיה.
יש הרבה פעוטות שיש להם מספר לא גבוה מלידה ולאט לאט זה יורד. נפוץ הרבה אצל פגים אבל היה לי גם לילדים שנולדו במועד
יש פעוטות שיש להם עין עצלה שקריטי לטפל בה ובד"כ הטיפול הוא ע"י רטיה.
יש פעוטות עם מספר גבוה שללא משקפיים מתהלכים כמו בחשיכה מתמדת וזה משפיע על ההתפתחות והלמידה.
אם זה מספר רגיל, לראיה מרחוק, שהתחיל נמוך והרופא לא אמר בוודאות, יש מקום להמתין אך במעקב צמוד של כל חצי שנה לפחות.
קודם כל משקפיים שעשויות מסיליקון, עם עדשות מותאמות, ומחזיקים למאחרוי האוזן ועוד.
זה לא צריך להיות השיקול לדעתי....
כן היה אצל רופא עיניים
אבל ניסיתי להבין ממנו מה לעשות ולא הבנתי בדיוק
הגננת המליצה לעשות בדיקת ראייה כי הילד קצת מרחף ולא תמיד איתה , קשה לו להרכיב תמונות וכאלה
קושי להרכיב תמונות זה ממש תואם את האבחנה.
וד"א,
בנוסף לקניית המשקפיים, גם הייתי הולכת לבדיקת שמיעה
לפעמים חוסר ריכוז/חוסר שיתוף פעולה נובע מבעיית שמיעה. לעיתים זה על רקע נוזלים וכד'
רק אם יש צילינדר מאוד גבוה או מספר מאוד גבוה עם פער גדול בחדות הראייה בין שתי העיניים, אז המוח עלול ''להזניח'' את העין הפחות חדה (עין עצלה) ואז באמת תהיה פגיעה בראיית תלת מימד. זה לא קשור ישירות לצילינדר וזה יקרה רק אם יש צילינדר גבוה או מספר גבוה עם שוני משמעותי בין שתי העיניים.
אם יש צילינדר נמוך,
עם מספר נמוך,
או אפילו אם יש גבוה אבל בשתי העיניים,
לא תהיה עין עצלה ולא תהיה פגיעה בראיית עומק.
אלא רק ספציפית על הצילינדר שכן יש לו קשר ישיר לראיית עומק(תלת מימד)
והמקור מידע שלי מקצועי מאוד בתחום הספציפי הזה
כל עוד שתי העיניים עובדות ומשדרות למוח, יש תלת מימד.
צילינדר קטן או בינוני כשלעצמו לא מבטל את התפקוד של אף אחת מהעיניים, ולכן לא פוגע בראייה התלת־ממדית...
פגיעה בראיית עומק היא מאוד מאוד נדירה, בעוד צילינדר קיים אצל עשרות אחוזים מהאוכלוסייה ברמה זו או אחרת.
ועדיף ללכת גם לאורתופיסט - מומחה למיקוד ראייה לילדים.
בכל אופן, מהניסיון שלי, משקפיים לראיה מקרוב עם צילינדר בכזה גיל זה משהו שיורד עם הזמן, ודווקא ללכת עם משקפיים במספר מדויק עוזר למספר לרדת.
והיא שמרה יחסית בסדר.
אם הגננת מתארת קושי תפקודי ורופא העיניים מצא ממצא שמתאים נראה לי כדאי לקנות משקפיים, זה ישפר את היכולת של הילד ללמוד ולהתקדם
עד התקופה האחרונה היא הייתה הולכת לישון בערך ב9 עד הבוקר,
בשבועות האחרונים היא הלכה לישון יותר מאוחר, וכל פעם צריך להרדים אותה- לשבת לידה, לשים לה יד על החזה ולחכות שהיא תרדם.
גם בימים שהיא ישנה מוקדם יותר היא מתעוררת באמצע הלילה וצריך להרדים אותה מחדש.
אתמול היה שיא,
היא הלכה לישון בערך ב10 עייפה מאד- לא ישנה הרבה בצהריים,
בסביבות 1 היא התעוררה,
עייפה,
מנסה להרדם ללא הצלחה
הייתה ערה עד 4 לסירוגין.
קמתי עצבנית ועייפה,
תוהה לעצמי מי הלא נורמלי כאן,
ואיך מסדרים לה את השינה???
אודה לעצותכן!
היא במסגרת? מעון?
איך נרדמה עד עכשיו? גם עם עזרה? או לבדה, כלומר זה משהו חדש שהיא נרדמת עם עזרה?
אם כן, הגיוני שבלילה קמה, קשה לה לחזור למחזור השינה לבד לכן צריכה אותך גם בלילות.
אם היא במסגרת, יש משהו חדש? מטפלת חדשה? טוב לה שם?
אם הכל טוב ומוצלח, ואין איזה שינוי של לידה או משהו, שווה לבדוק כיצד היא נרדמת המעון, לפעמים מטפלות מרדימות אותם כמו איך שאת מתארת ואז זה הורס את כל הרגלי השינה שלהם...
אבל איכשהו היה שיבושים בשינה שלה
ובימים שהיא מידי עירנית ולא בענין להרדם בעלי מרדים אותה ככה
הגדול -2.8
הקטן - 1
שניהם במסגרות טובות בלי עין הרע (באמת אל תעשו לי עין!)
אני יודעת שכל אחד מהם תואם גיל מבחינת ההתפתחות החברתית ב"ה
עד עכשיו הייתי נוהגת כמעט כל אחה"צ לצאת מהבית איתם לפגוש חברות והם היו באינטרקציה עם ילדים בכל מיני גילאים
לאחרונה עם בוא החורף ועם בואה של תקופה קצת שונה בחיי אני מרגישה צורך להסתגר
לדוגמא השבת הקושי יצאנו מהבית ולא הרגשתי צורך לצאת לפגוש אנשים (למרות שהייתה אפשרות למרות הקור והגשם)
אז מה השאלה שלי בעצם?
אם פעם היה לי ברור שזה זמן חברה בשבילם, האם כיום המסגרות זה לא זמן חברה מספיק בשבילם הרי?!
שנה שעברה לא הייתי מרוצה מהדינמיקה החברתית של הגדול במעון לכן הקפדתי לצאת איתו אבל השנה אני מרגישה שהמסגרות מספקות להם מספיק זמן חברה
זה לא שאני מתכננת מעכשיו לא לצאת בכלל פשוט רוצה להנמיך ווליום
(למרות שאיך שאני מכירה את עצמי אני יותר אזמין הביתה..)
עד כמה קריטי מבחינתכן היציאה עם הילדים החוצה מבחינה חברתית גם אחהצ?
לק"י
יש להם חברים בגילם יותר מחצי יום.
ובבית יש להם אחד את השני.
חיזקתןגוגי גוגילחברה בגיל הזה מספיק רק כמה שעות בודדות(לא משנה גם סוג המסגרת)
והרבה יותר קריטי (לדעתי) זמן אמא
שאמא רק שלי ואני רק עם המשפחה
אפילו אם את לא משחקת איתם ממש
לשבת להסתכל עליהם כשהם משחקים בלי להתערב נותן להם ביטחון וגם את יכולה ללמוד מזה הרבה.
וכמובן אם את בקטע ממש להתיישב איתם על הרצפה או אפילו להכין עם הגדול משהו במטבח כשהקטן בכיסא מסתכל עליכם
(להרגשתי אינטרצקציות חברתיות מאוד מעמיסות ומציפות במיוחד בגיל הצעיר)
זמן אמא
ועוד זמן אמא
והכי שווה- זמן אמא בבית, שזה הסביבה הבטוחה שלהם.
ואם הם במסגרות עד ארבע אז ודאי שאין להם שום צורך מעבר לזה בכזה גיל
את אמא נהדרת ונשמעת משקיענית ממש! אבל באמת הכל מצוין.
עובד בצוות שלי, חרדי
מחתן את הבן שלו
הוא עובד איתי פחות משנה ואני יודעת שמחפש עבודה אחרת
הוא מחתן את הבן שלו בקרוב
לא נלך לחתונה כי פחות מתאים.. במיוחד שכל הצוות חוץ משנינו - חילונים.
לא נלך גם אם לא היה חרדי, אנחנו לא קרובים ברמה כזאת של ללכת לחתונה.
המנהלת מבקשת שנקנה מתנה לזוג, נשתתף כולנו.
הציעה שכל אחד יביא כסף
ובגלל שאני חרדית אני זו שאלך לקנות את המתנה כי מכירה את העולם הזה.
נשבעת שאני לא מכירה ולא יודעת מה מקובל לקנות
וגם מבאס אותי לקנות מתנה לבן של קולגה שעוד רגע כנראה עוזב
מה הייתן עושות? קונות?
נחשב לצוות קטן?
באיזה סכום מקובל לקנות?
מעצבן שללידה לא קנו לי כלום מהצוות, כן קיבלתי מהחברה
לק"י
אצלינו בעבודה יש יותר ממאה עובדים, וכשיש אירוע מקובל לאסוף כסף למתנה ממי שרוצה.
הצוות הכיתתי שלי כולל חמישה אנשים, ושם אנחנו נותנות יחד מתנה ללידות וכאלה. בדרך כלל אוספות 50 מכל אחת. בשנים האחרונות נותנות גיפטקארד של ביימי או משהו דומה.
(אבל לחתונה שאני הולכת אני נותנת כסף מעצמי, ויותר מחמישים. היא מצפה שתתנו גם כסף וגם מתנה? אם כן, הייתי עומדת על זה שתתנו עד 50 למתנה.
מה אומרים שאר העובדים?)
יש לחרדים משהו כמו אספתא?
או משהן אחר שמתחיל בא'.
ולמה שובר?
כי גם ללכת לקנות זה זמן שעולה כסף.
תסבירי למנהלת שכיום מקובל במגזר החרדי לא לתת מתנות אלא לשלוח שובר.
הייתי משתתפת כי לא שווה להתווכח עם מנהלת על 50 ש"ח, אבל באמת מעצבן שללידה לא אספו.
שובר שמכיל את כל החנויות החרדיות ואופשר ביימי כללי, גם שימושי.
אנחנו צוות נורא שקט, עושים את העבודה וממשיכים הלאה.
יצא לי לדבר עם אחת מהן והיא לא הייתה בעניין. בקטע של מה לי ולו
חידשתי לה שהוא בכלל מחתן חחח
לא בקטע רע, אלה האנשים ואני דווקא נהנית מזה.
כן מקובל להביא מתנה / מזומן
לא שמעתי על שובר..
אני יכולה להגיד שאני קיבלתי מהעובדים של אבא שלי מכשיר חשמלי וזה היה ממש נחמד ומוערך. לא משהו שלא הייתי מסתדרת בלעדיו אבל וואלה נחמד שיש לי.
או לאסוף את הכסף ולהביא לזוג מזומן/ פייבוקס וכדומה
מסכימה עם הכל
אבל סתם תהיתי לעצמי אם ילש חושב בתת מודע שלעולם לא יראה עוד את אמא...
אולי אצל פעוטות במעון בימים הראשונים
אבל לא נראה לי שזה ככה גם בגן גילאי 3+ שיש יותר הבנה.
הם בוכים כי הם רוצים אמא
לא כי אמא לא תחזור לעולם (חס ושלום)
סתם דעתי...
מן הסתם שיותר בגיל הצעיר... עד גיל 3 נשמע לי הגיוני אבל לא באמת למדתי את זה.
קוראים לה הרבנית מיטל גאודי.
ילד נקשר רק דרך החושים
אם אני לא רואה, שומע, מרגיש, טועם או מריח את אמא -
אז אין,
אין אמא.
לא יכול לתפוס שאמא קיימת במרחב אחר.
בין גיל שנה לשנתיים אני תופס הולך וחוזר
אני מתרחק מאמא ויודע שהיא מחכה לי ואני אחזור ואראה אותה.
אבל לא להרבה זמן
שעה שעתיים זה כבר נצח...
לקראת גיל שלוש אני כבר יכול להיקשר לאמא בדרכים נוספות. אני מרגיש שייכות ונאמנות ויכול להרגיש את אמא בתוך הלב חזק גם כשהיא לא לצידי, וזה יכול אפילו להחזיק לאורך היום.
אבל צריך להשקיע בהיקשרות חזקה בשביל זה.
הזה נראה לי זה ממש נזק.
למה אנחנו עושים את זה?
ההרגשה הזו עוברת להם עם הזמן?הם יכולים להצליח להבין שאמא תחזור בסוף?
(אני לא שלחתי אף אחד עד גיל שנה, וגם בגיל שנה היה לי מצפון, עכשיו מבינה שצדקתי ):
כי אנחנו חיות בתרבות מערבית שמאד מאד רחוקה מלאפשר מה שילד והורה צריכים כדי להחזיק קשר.
עד כמה שידוע לי הם לא יכולים ממש להבין מתחת לגיל שנה שאמא תחזור בסוף, אבל כל עוד יש לתינוק היקשרות טובה עם המטפלת, זה בסדר.
מה שבעייתי זה לעזוב את הילד לפני שנוצר הקשר עם המטפלת, או תחלופה של מטפלות שלא מאפשרת ליצור קשר יציב.
זו התפתחות פסיכולוגית תקינה של ילדים
(גישה היקשרותית-התפתחותית).
כשהוא לא רואה אותם.
זה נראה לנו ברור מאליו, אבל תינוק מפתח את הבסיס של הבסיס של הבנה על העולם, וזה כולל מושגים כמו עצם הקיום של אובייקטים בעולם. (ההתפתחות של קביעות האובייקט נוצרת בשלבים ומסתיימת בערך בגיל שנתיים.)
שתי התאוריות המרכזיות בנושא הזה הן קביעות האובייקט של ז'אן פייז'ה ותאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי. אם מעניין אותך לקרוא על זה.
אני למדתי את זה בקורס פסיכולוגיה התפתחותית
ושכחתי;)
אלך לבדוק שוב
לק"י
איך מחליטים מה התינוק חושב או מרגיש🤷♀️
אפשר לשער או לנחש, אבל לא לדעת בוודאות.
(זו שאלה לכל המגיבות בענף הזה).
יש ניסוי שמראה בגיל 8 חודשים תינוקות מתקשרים לאמא בכך שהם מפתחים חרדת נטישה כשהיא לא נמצאת והם נשארים עם אדם זר.
מצאתי ניסוי שבדק אילו רגשות יש לתינוקות בגיל 3 חודשים
יש ניסוי שמראה שתינוקות לא מזהים את עצמם בתור אובייקט במרחב עד גיל מסוים.
אני מסכימה שחלק מהתאוריות הללו כוללות חירטוט בבטחון.
במיוחד בקורס הנוכחי בפסיכולוגיה שאני עושה שכבר נמאס לי לחלוטין מהמרצה שטוענת בתוקף "זה עמוק, זה עמוק" על כל שאלה שאני שואלת.
במאמר שהיא נתנה הייתה דוגמא של אמא שבאה לטיפול עם התינוקת שלה, והאמא נגעלת מכך שתינוקת בת 5 חודשים מכניסה את הרגליים לפה והיא מנסה למנוע ממנה לעשות את זה. הפסיכולוגית (כותבת המאמר נראה לי) מסבירה לאמא שהיא צריכה להראות לילדה שהיא אהובה בכל חלקי גופה ומעודדת אותה לשחק איתה דווקא עם כפות הרגליים שלה. אני לא הבנתי איך לתינוקת בת 5 חודשים יש הבנה של מושגים כל כך מופשטים כמו "קבלה של אני כנפש וכגוף, בכל חלקי הגוף" אבל התשובה שקבלתי היא פשוט "כן זה ככה, הם מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים, זה עמוק"
נראה לי שאפשר ללמוד תאוריות כאלו ולקחת בערבון מוגבל את החלקים שהם יותר סברה, כלומר תאורייה מבוססת השערות של הכותב. עם הניסויים זה תלוי איך בצעו אותם, אבל נראה לי שזה יותר אמין.
לא אומרת שלפני זה הוא לא הבין את קיומה...
בכנות, אני הכי מאמינה לפסיכולוגיה בעולם
אבל לנקודה הזאת אני פחות מאמינה.
אני מרגישה על התינוקות שלי שהם מבינים שאני שונה מאחרים ממש מההתחלה.
התינוק הנוכחי למשל היה נרגע עלי יותר מהר והיה. מראה אי שקט כשהייתי הולכת ממש מההתחלה. הם גם מריחים את הריח האופייני לאמא ואת החלב...
כן יכולה להבין שאולי הם לא מבינים שהם נפרדים מהאמא
אבל לא הגיוני לי בשום צורה שהם לא מכירים ב'אמא'...
אבל זה לא אומר שהם זוכרים שיש אמא כשהיא הולכת.
מה שאני כותבת לא מוכיח את הדעה שקביעות אובייקט מתחילה רק בגיל זה וזה,
פשוט מה שאת כתבת לא שולל את הדעה הזו.
מרגע הלידה ואפילו לפני
תינוקות נרגעים מהר יותר שהם על האם, שהם שומעים את הקול שלה ואפילו מגלים העדפה לריח הגוף והחלב שלה.
זה לא סותר שהם לא מצליחים לזכור את הקיום שלה שהיא לא מולם.
למי שמתעניינת ממליצה על הספר הולדתו של תינוק של דניאל סטרן, מסביר באופן ברור ומוצלח על ההתפתחות של התינוק
עדיין לא נשמע לי הגיוני שתינוק לא יצליח לזכור את אמא שלו כשהיא הולכת...
גם אם לא התפתחה אצלו קביעות אוביקט..אני צריכה לחשוב על זה עוד
ותודה על הספר, נשמע ממש מעניין. אנסה להשיג אותו
אבל תחשבי בעצם מה היכולות של תינוק בן יומו, איך הוא מסוגל להחזיק זכרון של דמות. יש לו חוויה של תחושה מיטיבה שמצטברת, אבל הזיכרון שלו כ''כ מצומצם שזה לא מתכנס בגיל צעיר לאדם, זה נבנה אט אט.
אני יותר מתחברת למה שכתבה אפונה
אבל תכלס אין לדעת מי צודק
השאלה היא לא אם תינוק יזכור את אמא כשהיא לא נמצאת (כמו שאת זוכרת לדוגמא את הבוס שלך כשאת לא בעבודה)
תינוק קטן מאד בכלל לא תופס את אמא כישות נפרדת. אמא והוא זה דבר אחד, הזנה, ויסות הדדי, ועוד מלא מנגנונים ככה שזה לא שהוא זוכר את הדמות אמא שהיתה איתו ועכשיו הלכה, אלא יותר כמו שהלכה חתיכה מהגוף והנפש שלו.
מבחינתי לא כל כך משנה אם התינוק זוכר שאני קיימת או לא
השאלה אם הקשר איתי זמין לו ככה שיוכל להיות בטוח גם כשאני לא נמצאת.
בגיל צעיר מאד, בעיני עד גיל שנה, תינוק לא יכול להגיד לעצמו: אני תמיד אוהב את אמא, עכשיו היא לא נמצאת אבל היא דואגת לי מרחוק והכל בסדר.
אולי הוא יכול לתפוס שאמא עדיין קיימת אבל זה לא עוזר לו כי הוא צריך מבוגר זמין (בחוויה חושית) להשען עליו, כדי להרגיש בטוח, זה צורך קיומי.
בגיל גדול יותר אני יכולה לצייר לו לב על היד שיזכיר לו כמה אני אוהבת אותו, להזכיר לו שניפגש בצהריים וכו' אבל עבור תינוק זה לא רלוונטי.
אבל מה שאת אומרת ששונה מה שנאמר קודם זה שהתינוק יכול לזכור את אמא אבל הוא לא יכול להרגיש בטוח וקיים לבד אם אין דמות היקשרותית אחרת
וזה הגיוני לגמרי
אלא שאם אמא הולכת, אני לא מסוגל להבין שהיא תחזור.
את אמא בגלל הריח.
היה לי בן בכיין ברמות על, ושמתי לב שכתינוק היה נרגע רק עליי, או על חברה שמניקה.
מי שלא מניקה- לא נרגע אצלה, כולל בעלי. חחחח
סתם תיאוריה שלי שהם פחות מזהים פנים, אבל מזהים ריח...
מדברת על פחות מגיל 8 חודשים.
בפסיכולוגיה שנשמעים לא מבוססים בכלל.
ספציפית על מה ששאלת לגבי כפות רגליים של תינוקת בת חמישה חודשים,
תחליפי שנייה את השאלה באמא לבת שנתיים שנגעלת מכך שהבת שלה נוגעת באזורים פרטיים. השאלה הזו עולה בפורום הזה בוואריציות שונות. את יכולה להצטרף כאן לדעות שאומרות לאמא שעדיף למצוא דרכים לחנך להתנהגויות מקובלות חברתית בלי תחושת גועללחץ וכו'?
ברור שמרגע חד פעמי שאמא לתינוקת נגעלת שהבת מלקקת את הרגליים שלה לא יקרה כלום. אבל חוויית גידול שלמה, של לגדול לאמא רודפת נקיון שנגעלת מפעולות לגמרי נורמליות, ואפילו חיוביות, שהבת שלה עושה, בהחלט יכולה להשפיע על תפיסת הגוף ועל הרווחה הנפשית של הילדה, לדעתי.
מאשר לומר שתינוקת תופסת את המושגים המורכבים האלו בגיל כל כך קטן.
לדוגמא המחקרים על מצב הזר שהוסבר לאורך השרשור נעשה על תצפיות בתינוקות, יש מחקרים שבודקים תגובות מוחיות של תינוקות
ויש גם דברים שהם יותר תיאורטיים
אשמח ממש לשמוע מה דעתכן
הילדה בת 3 עם כאב בטן שמגיע בהתקפים ממוצש.
כשכואב לה היא בוכה בלי סוף, נשכבת על הרצפה ואני קצת משתגעת כבר.
התייעצתי עם רופא, לדעתו וירוס. בגלל שהילדה חיונית ורגועה בין ההתקפים זה לא מלחיץ אותו. אין הקאות או שלשולים, אין חום.
מציינת שהתינוקת שלנו היתה עם וירוס בטן בסופש האחרון, הקיאה ושלשלה. אני כבר לא יודעת אם זה קשור או לא…
כאב בטן יכול להיות וירוס וגם יכול להעיד על מצב חירום רפואי.
יש לה יציאות כרגיל או שמאז שבת יש עצירות?
כשיש התקף כאב זה נראה כאילו הכאב מעבר לרמה שהיא מסוגלת להכיל?
אם זה ממשיך הייתי מגיע למיון ילדים שיעשו US, צריך לשלול אפנדיציטיס (למרות שלא מאוד שכיח שיש מרווח גדול בין ההתקפים) וגם השתפלות מעי, שזה דווקא ממש קלאסי לכאב שהולך וחוזר.
כמובן איני רופא, לא לסמוך עלי, סתם נקודות למחשבה
לפי התשאול שך הרופא אני מבינה שהוא שלל את המיקרים שציינת
אין חום או תסמינים מטרידים אחרים
לא כאב בלתי נסבל אבל כן היא בוכה על הרצפה
אני כבר לא יודעת אם היא סתם היסטרית
אין דבר כזה סתם היסטרית. ילד שנשכב על הרצפה בבכי זה ילד שכואב לו.
נקודת המוצא היא להאמין לילדים. תמיד
יכול לקרות אצל ילדות
נדיר אבל יכול...
אבל בזה אני לא יודעת אם מדובר בהתקפים או בכאב רצוף
שיתן בדיקות נוספות
רפואה שלמה
אם התגובה שלה חריגה לעצמה,
קרי בוכה מאוד מאוד כשבדר"כ נרגעת מהר
אני חושבת שכדאי ללכת לבירור מקיף יותר.
היום יום חמישי, זה כבר 5 ימים של כאבים באים והולכים.
וירוס בטן זה בדר"כ יומיים עד כמה שידוע לי.
ממש חשוב שהוא יבדוק אותה פיזית!
מצטרפת לזאת שכתבה קודם שתמיד צריך להאמין לילדים. אמא שלי תמיד אומרת את זה אבל הבנתי את זה על בשרי כשהבת שלי סבלה מכאבי רגליים שחשבתי שהיא מגזימה מרוב עייפות ובסוף הגענו עם זה למיון…
התפשלות מעיים.
זה נשמע ממש כמו שאת מתארת.
הייתי חוזרת לרופא ומתעקשת על בדיקות מתאימות.
או רגישות למאכל כלשהו שאכלה?
לפעמים התקפים כמו שאת מתארת מתאימים לקרוהן ואחרי מוצד כי אז מערכת העיכול כבדה במיוחד.
סתם זורקת לך... שיהיה במודע אבל בלי לחץ
רפואה שלימה לילדה המתוקה!
ממש קשה לי בזוגיות
זה שאנחנו אסורים גם מוסיף לזה.
(אני שלושה שבועות אחרי לידה)
אני רואה שהקשר ביני לבין בעלי נהיה טכני
וגם שמה לב שלאנשים אחרים הוא נחמד ומחייך
ואלי הוא חסר סבלנות ועצבני.
לפעמים גם נראה שהוא מתנהג כאילו הוא אחרי לידה,
אומר שהוא עייף ולא עוזר בבית.
לפני הלידה היתה לי יותר עזרה ממנו, בעיקר בשטיפת כלים והיום בקושי הוא עושה את זה..
הוא כן עוזר לי מידי פעם עם התינוק אבל מרגישה שזה לא מספיק וגם מבאס אותי לבקש עזרה ולקבל תגובה חסרת סבלנות ממנו.
גם כלפי הילדים אין לו סבלנות וזה ממש לא נעים.
ובנוסף, אמרתי לו שהלידות קודמות הוא הכין לי ארוחת ערב, קנה לי משהו טעים והפעם הוא לא עושה את זה.
אני חוששת להיכנס לדיכאון רק מהיחס שלו,
כשאני מדברת איתו על זה זה לא עוזר..
מה אפשר לעשות?
וזה גם יכול להתפתח לדיכאון (חושבת שפשוט לא מגדירים דחכאון אחרי ככ מעט זמן).
כדאי לדבר להבין מה קשה לו ואיך אפשר לעזור. מנסיון בעל עם דיכאון אחרי לידה זה דבר לא קל לאף אחד, וכן לפעמים שני בני הזוג בדיכאון אחרי לידה וקשה להרים את הראש מעל המים, אז תנסו להביא כמה שיותר עזרה חיצונית בתשלום, לדרוש מעצמכם ואחד מהשני כמה שפחות ולעבוד בלתחזק את הנפש שלכם והזוגיות שלכם
וזכור לי מאיזה פודקאסט ששמעתי (אולי אני לא זוכרת טוב), שדיכאון אחרי לידה זה משהו שקיים גם אצל גברים.
ולפותחת - חשוב לעזור לו, אבל ברור שצריך לדאוג גם לך. לפי מה שאת מספרת על ההתנהלות שלו בלידות הקודמות, נראה שהוא מבין מה התפקיד. אבל משהו פנימי מפריע לו לעשות את זה.
תבקשי עזרה. פרקטית. ברמת המישהי שתשמור על הילדים האחרים כשאת בבית, תתן לך זמן לנוח, לכם זמן לזכור מה זאת שינה…
יש שאלון, אפשר למלא גם בטיפת חלב. לרוב הן לא מציעות לגברים.. אפשר לבקש.
המליצו פה הרבה פעמים על ארגון ניצה, שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה. אין לי נסיון אישי איתם אבל אולי יוכלו לעזור בהכוונה לגבי זיהוי והתמודדות.
לא פירטת הרבה על מצבכם, אבל הרבה פעמים דיכאון אחרי לידה מגיע עם חוסר בתמיכה. בדיוק כמו שאמרת שאת חוששת להכנס לדיכאון רק מהיחס שלו. זו אמירה מאד מדויקת ומשמעותית, כי היא נוגעת בנקודה העמוקה של גורמי הסיכון לדיכאון מהסוג הזה - תחושה שאת לבד במערכה, שאין לך רשת ביטחון ותמיכה ושהכל עלייך.
זה גם הרבה פעמים מה שקורה לגברים בסיטואציה הזאת - מצופה מהם להחזיק הכל. הם אמורים להמשיך לעבוד כרגיל, לטפל בילדים, לעזור לאישה, לעזור בבית, והם גם לא ילדו אז שיהיו בשקט ולא יתלוננו. וזה בלי להכניס למשוואה גורמי עומס נוספים, אם קיימים, בין אם בבית, בעבודה או דברים שהם סוחבים איתם מלפני הלידה (כמו שותפות גדלה יותר במטלות הבית, כי האישה בתפקוד נמוך יותר). הם הולכים לעבודה למשמרת א וחוזרים לבית למשמרת ב, ולפעמים זה פשוט יותר מדי בשבילם.
לכן הדבר הכי חשוב הוא להוריד כל עומס אפשרי *משניכם* כי שניכם בסיכון פה, להיות אחד בשביל השניה, לדבר ולעבור את זה ביחד.
זו תקופה לא קלה בכלל 🧡
וגם לא נראה לי שהוא ירצה ללכת לטיפת חלב ולבדוק את זה.
השאלה אם יש לכן רעיון איך לדבר איתו על זה כך שיקשיב וירצה יותר לעזור או לתת יחס יותר נעים?
כבר קרה שבכיתי ליד הילדים כשדיברתי איתו ומעדיפה שזה לא יקרה שוב .
מה עם לקבוע זמן רגוע באחד הבקרים לדייט שלכם?
אפילו בבית קפה?
קצת לפתוח את הדברים בנחת וברוגע?
יכול להיות שעוברים עליו דברים שבכלל לא עולים בדעתך.. וגם לך זמן קצת לפרוק במסגרת נעימה....
חיבוק גדול גדול!!!!!!
הרבה פעמים גם הבעל בדומה לילדים עובר איזה שהיא תקופת קושי אחרי הלידה, ובד"כ זה עובר מאליו..
יכול להיות שעוד שבוע שבועיים הדברים ירגעו קצת ויכנסו למסלול והוא יחזור לעצמו.
ועד אז- תפנקי את עצמך כמה שאפשר, אל תעשי מעבר למה שאת חייבת ותנסי לנוח כמה שאפשר..
(ואם את מצליחה לפרגן לו ולהחמיא על מה שכן עושה- הרווח כולו שלך..)
ותוסיפי לזה שגם היינו בדיוק אחרי מעבר דירה ואז ילדתי אז בכלל המצב חגג
לקח זמן עד שנרגע וחזרנו לעצמנו עד כמה שאפשר
הייתי מנסה להבין אותו עד כמה שאפשר ומקסימום לרדת למטה עם חברה לדבר כמה דקות (לא יכלתי יותר מזה כי הקטני יונק)- זה גם עזר לי הרבה...
קניתי לבנות מגפי גומי. ידעתי שכשהן יראו אותם הן ירצו לנעול ולמרות שהגשם צפוי רק לקראת הצהריים וגם זה לא בטוח, זרמתי לגמרי עפ זה שינעלו אותם בבוקר, אם זה מה שעושה להן טוב ושמח. (גפ שמתי בתיק נעליים אחרות כשי שיוכלו להחליף)
הגדולה נכנסת לגן בצעדים מודגשים כדי שישימו לב למגפיים, לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהיא מחפשת את תשומת הלב והמילה הטובה. היא מגיעה ליד הסייעת והסייעת קצת מעקמת פרצוף ואומרת "אהה בסדר.. חבל יש חוג היום זה לא יהיה לה נוח"
מהה? למה אי אפשר שנייה להתייחס בצורה חיובית, להגיד לילדה איזו מילה טובה..
בסדר, אז מה אם זה לא הכי מתאים להיום. מצידי שהילדה תלך עם מגפי גומי גם באמצע הקיץ אם זה מה שעושה לה טוב.
למה להוריד ככה?
זה עשה לי כווצ' גם בשביל הילדה וגם כי זה הרגיש כאילו היא מעבירה גם ביקורת עליי למה נתתי לילדה ללכת ככה.
אוופ, כמה המילים שלנו יכולות להיות משמעותיות לכאן ולכאן..
(לעומת זאת המטפלת במעון של הקטנה ישר הרימה לה. איזה הבדלים)
את אמא מהממת שנתת לה להביע את עצמה ולשמוח עם המגפיים. הלוואי שיותר מבוגרים היו רואים את הרגעים האלה מהעיניים של הילד ולא רק מהנוחות של היום יום.
אני בטוחה שהילדה לא נתקעה שם והיא שמחה עם המגפיים ובטח מראה לחברות את המגפיים החדשות😃
הסייעת היא רואה מגפיים- ישר רואה חוג. הכל כזה חינוכי וטכני.
זה לא אומר שהסייעת פחות לבבית או נעימה ומפרגנת.
זה אומר שעל זה היא חשבה ראשון כשראתה את המגפיים.
לפעמים איש המקצוע פחות רואה את מה שהיינו רוצים לשמוע, אלא את ההשלכות
זה לא אמור לבאס אותך, בטח שלא את הבת שלך שהיא מאושרת גם בלי הפרגון של הסיעת.
ואני במצבים כאלה תמיד אומרת לסייעת או מי שזה לא יהיה בחיוך, וואי באסה שיש חוג, אבל את הראשונה שהיא רוצה להראות לך את המגפיים החדשות שלה... ועל זו הדרך.
בלי לעקם פרצוף ואני כן מצפה מסייעת שעובדת עם ילדים שתדע לחייך, לתת מילה טובה. הרי בדכ הסייעות מקבלות את הילדים בבוקר..
אולי סתם זה מתחבר לי כי בכללי אהבתי יותר את הסייעת של שנה שעברה..
אבל קורה לכולנו שמתפלק לנו משפט פחות מוצלח
רוב הסיכויים שהיא יודעת לחייך ולהגיד מילים טובות וכו'
וגם מה שהיא אמרה בסך הכל מגיע מאכפתיות, רצון שיהיה לילדה שלך נוח, גם אם יצא בצורה קצת פחות מוצלחת...
למרות המשפט שיצא לה...
ממשפט כזה לא הייתי מסיקה שאינה יודעת לחייך ולומר מילה טובה.
זה לא סותר
כנראה את באמת מאוכזבת שהסייעות משנה שעברה אינן ממשיכות עם ביתך, אבל אומרים תודה על מה שיש.
X חמודה תראי לסייעת איזה נעלים יפות קנו לך
או לפנות לסייעת עצמה ולהגיד לה שקנינו לה נעלים חדשות והיא רוצה שירמו לה
גילוי נאות: עשיתי את 2 האפשרויות
זה ישמע קטנוני
וגם ידוע שבווצאפ זה מרגיש יותר כואב ממה שזה באמת
אבל כמה חברות בקבוצה דיברנו על איזה יציאה
והתבאסתי שלא באתי ועוד מישהי התבאסה
והיא פשוט התעלמה ממני והתייחסה רק אליה בלבבות
ו.. וואלה זה לא חברות טובות שלי ועדיין,
מרגיש לי ככ לא יפה ופוגע..
במיוחד שגם לשניה היא לא כזה חברה שלה אז למה הקטע הזה?
כל התקשורת ביניכם בווטסאפ?
אם כן הייתי שולחת הודעה, מנוסחת מצחיק קצת בסגנון של 'היי אני זאת שהתחלתי את כל ההתבאסות כאן למה אתם מנחמות רק את x?
זה משהו שבחיים לא הייתי עושה פנים אל פנים, אבל בווטסאפ אולי כן
אבל בכנות?
אישית אני רק בקבוצה של העבודה (בעבודה שלי יש רק קבוצה אחת). תקשורת בווטסאפ זה מתכון להרבה העלבויות ואי נעימויות, בגלל חוסר תשומת לב וגם בגלל קריאה בטונציה לא נכונה.
אז אם בוחרים כן להשתמש בפלטפורמה הזו, צריכים להיות מודעים לחסרונות שלה
ואולי עדיף לבחור למעט ככל האפשר את השימוש בה...
ועוד משהו: להתחזק בערך עצמי ולהפחית חשיבות ממה ואיך אנשים הגיבו.
כמובן כל זה לא מוריד מחוסר הנעימות כשמגיעים לסיטואציות כאלה...
אז הספה שלנו בדרך ללכת לעולמה (חיפשתי בכח קשר להריון ולידה אז בטח היא נהרסה כי הילדים שנולדו בעקבות ההריון והלידה קפצו עליה 😂😂)
ואני ממש רוצה לקנות ספה חדשה.
ספה תלת מושבית בגוונים בהירים בתקציב של כ- 3,000 ש"ח.
יש פה מישהי שקנתה ספה בשנים האחרונות ויש לה המלצה לספה יפה ונוחה שלא תופסת כל לכלוך?
מצד אחד אני רוצה זול. מצד שני לא בא לי משהו פשוט מידי.
גם אנחנו גרים בשכירות ואני מקווה שנעבור דירה בשנה הקרובה.
אז כן רוצה משהו שישרוד את המעבר, מצד שני לא אשקיע יותר מידי.
ספה בהירה + בית עם ילדים שקופצים (הכי טבעי..) על ספה + שלא תופסת כל לכלוך
ספה בהירה בבית עם ילדים קטנים - תתפוס לכלוך במהירות, וכל הזמן צריכים לנקות.
באיקאה יש ספות עם ריפוד שאפשר להסיר ולכבס או להחליף. כותבים שאפשר לרכוש סטים של ריפודים. ובטווח המחירים שביקשת.
(לא מכירה מניסיון אישי את ספות איקאה)
EKTORP ספה תלת-מושבית, Kilanda בז' בהיר - IKEA
ראיתי את הספות שלהם. ממש יפות
מחפשת המלצות מניסיון אישי
ולגבי לכלוך, לי הספה הקיימת היא מריפוד סקאי דמוי עור בהירה ובקושי תופסת לכלוך
נראלי שבד יותר קשה לנקות לא?
אלא אם כן זה בד רחיץ.
לנו יש כזאת דומה מאיקאה,
ופעם בכמה חודשים אני מכניסה למכונה, כן אומרת שיש כתמים שלא יורדים אבל אני לא משקיעה מידי להוריד אותם והגיוני שזה אפשרי.
ורק אומרת שהיא נוחה בטירוף
בשולחן אוכל
סקאיי, דמוי עור, הוא פשוט פלסטיק, PVC.
החומר הכי פחות איכותי לדעתי לספות.
לא אוהבת את החומר, ולא מתאים למזג האויר בישראל בקיץ. מזיעים עליו.
סורי בטעות מאנונימי אין פה משהו סודי
יש לנו ספה שאני מאד אוהבת כי היא יפה
ובנויה נח
אבל תכלס מזיע ו'נדבק' ולא כיף.
מצד שני היא בהירה ומתנקה יחסית בקלות (פעם ב.. אני מנקה גם באקונומיקה) ואני לא עושה שום טרור לילדים
לאחותי יש ספות בד והיא מכבסת ונראות מעולה, אבל לא שמנת.. צבעוני יותר כהה.
כרגע אני לא מרוצה מהדירה הנוכחית
אבל עדיין לא מחפישם ברצינות דירה חדשה
והספה הקיימת ממש בלתי שמישה
ולגבי יד 2 אני ממש בעד בהרבה מוצרים
ספה קצת קשה לי (שולחן וכסאות קנינו יד 2)
תוכלי למצוא שם דברים זולים ואיכותיים מאוד.
לגבי צבע וניקיון זה לא נראה לי הולך ביחד...
עם המוכרים שלא היו להם פשפשים!!!!
שלא תקבלו את הצרה הזו עם הספה...
תוך שנה הספה כבר לא נוחה ובאזורים מסוימים די נהרסה ואנחנו מאוד שומרים עליה .. הילדים לא קופצים עליה וכו
עדיין נראית טוב אבל לצערי לא נוחה
עם ריפוד שבעיקרון אפשר להוריד ולכבס (עוד לא יצא לנו)
עלה לנו בערך 2000 שקל ואפשר גם לקנות שני ריפודים נגיד ולהחליף ביניהם (הריפוד עולה באזור 700)
יש מציאות.
ואנחנו קנינו שם ספה מעולה
שמכינה ספות, בלי אולם תצוגה אז זה ממש מוזיל.
אנחנו עשינו אצלה ספה לפני שנה וחצי, בהזמנה אישית - גודל, עיצוב, כריות, ריפודים הכל בחרנו ויצא סדר גודל של התקציב שאמרת.
אם תרצי אשלח לך את המספר שלה.
הספה עדיין נוחה ומהממת
שלהבת-
+972547453711
והספות נוחות?
פרט שולי
אנחנו קנינו ספת רביצה, וביקשנו אקסטר ריפוד על הידיות כדי שהילדים לא ידפקו דם את הראש..
אפשר בכיף לישון עליהן
תודה רבה
אלוף המזרונים!
קנינו ספה תלת מושבית, קצת מעל 3000
אפור בהיר, מבד שמתנקה עם מגבון (מאז הספיק להתלכלך מדם, חלב, שוקולד וכו'... הכל ירד!)
היא לא תופסת לכלוך בקלות, אבל כשמתלכלכת מתנקה ממש מהר.
נראה מהמם, וכמו חדש! היא אצלנו כבר שנה...
אם את רוצה תמונה- בפרטי
גם נכנסתי לאתר שלהם ויש להם ספות ממש יפות
תודה רבה!!
ועוד שאלה, לפני כמה זמן קניתם אצלם את הספה?
אין לי הסברמאוד נוחה. ריפוד יוצא וכביס.
אבל היא חדשה אצלנו אז לא יכולה לשתף לאורך זמן
קנינו ב2600 מערכת ישיבה מבד קטיפה עם כריות נשלפות עם רוכסן. ממש מרוצים. שירות לקוחות נפלא אפילו קיבלנו כריות נוי מתנה.
כמה שנים לפני קנינו אצלם דמוי עור והתקלף. אבל הבנו משכנים שלנו שקנו אצלם שבד מחזיק יותר טוב ולכן המשכנו איתם. הם דתיים ואמינים.
כי לפעמים הצבע נראה שונה במסך. אז באנו אליהם הביאו לנו לשתות, פגשנו את בעלי העסק, הם דתיים, זה באלפי מנשה. והביאו ממש מהר. ואפשר לבחור אם תהיה רכה, קשה או בינוני. מרגישה שזה תומך בגב.
תודה רבה נבדוק גם אותם!!
ותודה לכל מי שהגיבה בשרשור
עזרתם לי מאוד
הפסקתי לקחת סרזט לפני כמעט חודש. עדיין מניקה בלילות.
במהלך השבוע האחרון יש לי כתמים קצת מוזרים.. הם לא אדומים, לא שחורים כמו דם ישן, הם מופיעים לפעמים יותר ולפעמים פחות ולא ממשיך להיות דימום אחכ, והכל נשאר נקי בניגוב (סליחה על התיאורים)..
מכירות את זה? זה אמור להיות ככה בהפסקת סרזט? ומתי אדע שזה מחזור כבר או השתרשות או לא יודעת מה?
תודה לעונות❣️
אבל אולי זה עדיין שאריות מהסרזט?
ואם את חושבת שזה אולי השתרשות אז תנסי בדיקת הריון, מה תפסידי?
שזה השתרשות כי הכתמים צצים כמעט כל יום. השתרשות זה פעם אחת וזהו, לא?
וכשלקחתי סרזט לא היה לי אפעם כתמים או דימומים.. זה מוכר שכשמפסיקים זה יכול להיות? רק רוצה להבין שזה תקין
הייתי קובעת בדיקה לרופאת נשים בשביל הרוגע
אבל כפרה תיזהרי לא הייתי מסתכלת בכלל גם לא מסקרנות
זה הזמן לעבור לתחתונים שחורות או מגינים שחורים של 'כותנה' וטישו צהוב;)
פשוט לוקח זמן לגוף להתאזן... זה הרבה הורמונים שלקחת כנראה תקופה ואת עוד מניקה (בלילה זה מאוד משמעותי) ככה שהאיזון ההורמונלי יקח עוד זמן... לא נשמע לי חריג.
ולגבי טהרה, לא הייתי מסתכלת בכלל בכלל ומשתמשת בתחתונים שחורות... (אצלי בתקופות טהרה משתמשת *רק* בשחור)
כשיהיה דימום אוסר, את תדעי...
