פורום הריון ולידה (עמוד 218)

הקל מאוד על ההקאות שלי,

אם רופאת נשים נותנת מרשם אז ברור שהוא בטוח,

לוקח כמה ימים עד שעוזר.

גורם לעייפות, אבל לי זה היה עדיף מאשר ההקאות.

אבל אני מקרה קיצוני.

ממה שאני יודעת

בונג'סטה היא תרופה שפותחה *עבור* נשים בהריון, לכך היא מיועדת וכמובן שהיא נחקרה היטב סביב זה. (ממש לא נותנים בקלות תרופות לנשים בהריון ללא מחקר מעמיק) כך שלדעתי היא תרופה בטוחה לחלוטין שאין סכנה להשתמש בה.

להרבה נשים היא יעילה מאוד. תופעת לוואי ידועה שלה היא תשישות- אני לא שמתי לב למשהו שונה איתה או בלעדיה כי בלעדיה הייתי בהקאות רצופות והתייבשות וכו אז כמובן שהייתי תשושה.

לוקחים פעם או פעמיים ביום, לפי הצורך

זופרן(אונדסטרון) זו תרופה שהיא לא מותווית ישירות להריון אבל היא נחקרה על נשים בהריון בעיקר משבוע 10 ואילך ונמצאה בטוחה.

מעדיפים לא לתת אותה לפני אלא אם אין ברירה, לפחות כך נאמר לי(קיבלתי פרמין בנתיים שבשילוב עם הבונגסטה היה אמור לעזור.. לא ממש היה יעיל)

בכל מקרה לא נותנים אותה לפני שמוכיחים שבונגסטה לא עוזרת.

לרוב יתנו אותו במקום הבונגסטה ולא בנוסף.

זופרן ידוע כמשבש מערכת העיכול.

להקיא הרבה ו/או לא לאכול ולשתות בגלל בחילות, לא פחות מסכן את ההריון ולכך התרופות האלה נועדו, לשמור על הגוף מהתייבשות.

יש הרבה שעם בונגסטה חוזרות לחיות כמו בנות אדם ומסוגלות לאכול ולשתות ולחיות.

אני חושבת שאם היית מתארת מצב של בחילות קלות הייתי מציעה לך לנסות למשוך

אבל לפי מה שאת משתפת אני ממש לא חושבת שכדאי שתחכי עם קבלת בונגסטה.

זו תרופת מרשם אבל רוב רופאי המשפחה מוכנים לרשום לך אותה אז לא צריך לחכות לרופא נשים..

שלא תופתעי- זו תרופה לא בסל ולכן היא יקרה. 

התחלתי עם בונג'סטה. לא עזר מספיק, הוספתי גם זופרן.

יודעת זה מקרה קיצוני. לרוב בונג'סטה עוזר.

לי הזופרן גרם לעצירות רצינית ממש, למדתי להתמודד עם זה (נורמלקס ותזונה עד כמה שניתן) העדפתי את זה על פני הבחילות.

עכשיו אני בגמילה  

א. בונג'סטה לא השפיעה עלי בכלל בהריון הראשון (בבאים לא לקחתי כי היא אסורה בהנקה, אבל גם כי היא לא עזרה)

ב. זופרן בכדור גרם לי לתופעות לוואי נוראיות, לא הייתי מסוגלת לקחת אותו

ג. יש לי היפראמזיס... אני מקבלת בהריונות זופרן לוריד פעמיים ביום ונוזלים, אז אם אני גם ככה צריכה להיות מחוברת, לקחת גם תרופות זה לא כזה מעניין סיפור.

בונג'סטה מיועדת להריון והיא קו ראשון. לא הייתי הולכת על זופרן עד שניסית בונג'סטה באופן קבוע בלי לפספס כדור במשך שבועיים שלושה, שזה הזמן שלוקח לה להגיע לשיא ההשפעה. 

אמרו לי בזמנו שצריך 12 שעות בין כדור להנקה

ויש רק 24 שעות ביממה... 

לא מנע לי בחילות אבל מנע הקאות

בימים קשים שילבתי עם סופרן או פראמין

לבנות שלקחו זופרן- מאיזה שבוע לקחתן?ובאיזה מינון?
אני התחלתי לקחת עכשיו, שבוע 6 (הרופא רשם לי)
אבל אני מתלבטת אם 4 או 8 מ"ג

@טארקו  @כובע שמש בונגוסטה 2 כדורים לא משפיע עליי, והרופאה אמרה לי לשלב זופרן היא רשמה לי זופרן של 8 מ״ג ולא אמרה לי איך לשלב עם הבונגסטה, את הבונגסטה אני לוקחת פעמים ביום על קיבה ריקה , איך אתן משלבות זופרן? כמה כדורים ביום? והאם עזר גם לבחילות ? או רק להקאות ?

בהריון קודם לפני 5 שנים נתנו לי דיסלקטים, זה עוד קיים ? מישהי משתמשת ?

תודה רבה ❤️ 

דיקלקטין כבר לא קיים.

הקיבה שלי הייתה ריקה רוב הזמן בכל מקרה אז לא יודעת לגבי העניין הזה

פשוט לקחתי זופרן פעם ביום בשעה פחות או יותר קבועה.. בלי קשר לבונגסטה.

קיבלתי פשוט כדורים של 8 מג, פעם ביום

כשהיה מחסור נתנו לי 2 של 4 וגם אותם לקחתי ביחד

באיזשהו שלב ירדתי ל4..

לא ניסיתי אחרת..

אולי העובר בתנוחה שקשה לתפוס?

עשית גם אולטראסאונד?

אבל תמיד טוב לגשת למיון לבדוק

מוניטור שחלק מהזמן לא היה תקין כי המכשיר לא קרא טוב.

שלחו אותי למיון והכל היה תקין.

ופעם אחרת היו ירידות בדופק, ברמה שהכניסו אותי מייד לרופא, בלי לחכות בתור. וכשהגעתי למיון הכניסו אותי ישר שנקלטתי במערכת.

ואז המוניטור היה תקין וכבר שום דבר לא היה דחוף. 

הוא זז הרבה

ועדיין ישבתי שם 40 דק ואין רצף של מוניטור

ברצף של זמן עלול להראות על איזה מצוקה של העובר.

זה גם יכול להיות סתם תנוחה לא טובה.

אבל הערנות חשובה מאד וטוב שהלכת להבדק.

עשו אולטרה סאונד?

לפעמים תזוזות יתר של העובר גם מוכיחות על מצוקה....

למה הופנית בכלל למוניטור בשבוע כזה?

אני מטופלת בהריון בסיכון בגלל קרישיות גבולית

שאחד הרופאי הריון בכלל אמר שלדעתו אין קרישיות.

אז רופא ההריון אמר שהוא רוצה מוניטור כל שבוע…

הרגיש לי סופר מיותר אבל עשיתי…

והעובר שלי כל הזמן בתזוזות יתר… מהיום שהצחלתי להרגיש תנועות זה תמיד היה המון וחזק

שגם אותי הכניסו למעקב הריון בסיכון על סיכון נמוך מאוד וכמעט לא סיכוני.. מין חשש שיתפתח למצב סיכון, לא משנה.

וגם אצלי משבוע 32 הייתי צריכה לעשות מוניטור כל שבוע

וזה באמת כאב ראש, במיוחד שאצלנו אין מרכז בריאות האישה וזה היה טרטור כל פעם למצוא איפה אפשר לעשות, וגם אצלי הפנו למיון בשבוע 36 או משו כזה בגלל מוניטור לא מושלם..

אבל בסופו של דבר, המעקב שהיה לא תקין בשבוע 39 והרופא שאמר "די, זה לא מאה וזה שלב שאת כבר יכולה ללדת. היא מדאיגה אותי ואני רוצה אותה בחוץ" והפנה אותי לזירוז

והסייעתא דשמיא

הם הנס שבזכותו יש לי פה ילדה מהממת ששיגעה לי את המוח הערב ולא רצתה לישון😆

ילדתי בזירוז(קל יחסית כי היו צירים ופתיחה כבר הרבה לפני)

בוואקום

תינוקת באפגר 4.....

בגדול.

ב"ה באפגר של אחרי 10 דקות היא כבר הייתה באפגר 10🙏

בימים הראשונים היא באמת הייתה חלשה יחסית, הבכי שלה היה כמעט בלתי נשמע ועוד..

אבל ב"ה היא התחזקה מאז עכשיו אני כבר שומעת כשהיא צועקת עלי..

הכי נורא בכל הסיטואציה זה שבגלל שהיא הייתה ככה במצוקה ואני הייתי בחדר ניתוח, רק ראיתי מלא רופאים עליה והייתי לבד והיה מפחיד נורא. הצוות היו רגישים אבל הסיטואציה הייתה מורכבת ומאיימת.

בנתיים תקין

משתדלת לא להתבאס על כל התוכניות שנהרסו לי

כל כך רציתי לצאת היום 😒

לק"י

קרה לי גם במעקב הריון עודף, שהרופאה בקופה נלחצה מהמוניטור ושלחה אותי למיון, ושם לא הבינו למה שלחו אותי בכלל🤦‍♀️🤦‍♀️

פה ראו שאני מרכישה שבאתי סתם דאגו להסביר לי שחייב לבדוק

אני עוד פה, עם עירוי נוזלים

נראה מה יהיה..

העיקר נלחצתי לשוא.

טוב שהלכת לבדוק

וב"ה שאנחנו חיות בדור שיכול לעלות על בעיות בזמן ולהציל תינוקות

אז ברור שיש כאלו שישלחו אותן סתם למיון (גם לי זה קרה והייתי היסטרית)

אבל יש כאלו שבזכות זה מגלים מצוקה של תינוק ועוזרים לו / מייילדים מוקדם יותר

באמת תסתכלי על זה בעין חיובית

וטוב מאוד שהלכת, הרי לא הייתי מצליחה להישאר בבית ברוגע בכזו סיטואציה.

אם הרופא כותב כזו הפניה

ברור שהולכים

זה החיים של התינוק שלך

לא משחקים עם זה

עדיף ללכת ולהשתחרר כי הכל תקין

מאשר חלילה..

לקחת כזה סיכון ואחריות

היא אמרה שכמובן הולכת להבדק רק חיפשה הזדהות או לדעת על מקרים דומים.

שהכל בסדר!! עדיף לדעתי ללכת אם יש אופציה קטנה .....

אני שמחה מאוד בשבילך ושימשיך טוב בבריאות וידיים מלאות

חיבוקים

צודה על השאלה מחמם את הלב ממש ❤️

מוניטור בבית חולים תקין (האחות אמרה שרואה האטות והרופאה אמרה שהוא מעולה 🤷🏻‍♀️)

אבל עדיין זה לא מבטל את ההאטה בדופק שהייתה במוניטור הלא תקין של הצהריים

חתמתית על סירוב אשפוז

ומחר בע״ה אעשה מוניטור חוזר אם הוא יהיה תקין מה טוב

אם חאו חלילה אני אחזור למיון 

כמה וכמה פעמים באחד ההריונות.

קופת חולים הפנו למיון, מיון אמרו שהכל בסדר. הציעו או אשפוז או לחזור למחרת לעוד מוניטור... ב"ה הגעתי עד שבוע 38. (התחיל לי ההלוך חזור משבוע 32 - בערך פעמיים בשבוע. לא מגזימה)

בעה בידיים מלאות בזמן הנכון!

אני עכשיו צריכה למאת באמצע העבודה למוניטור נוסף, אני אצא כמובן

אבל מרגיש לי מזה מטופששש

המוניטור בבית חולים היה תקין אז מה הקטע?? 

ככ הרבה פעמים עברתי את הסרט הזה, בגלל משהו שאולי אולי אולי אבל יש רופאים הסטריים שהעדיפו לא לקחת סיכון למרות שאין על מה. אבל כן נבדקתי ותמיד הקשבתי להם. עדיף לבזבז זמן (גם זמן יקר ע"ח העבודה) ולוודא שהכל תקין 100% מאשר להתחרט אחכ (מניסיון מר ועצוב שלי)

תחשבי שאם זה היה תינוק כבר ילד שנולד והיה משהו הכי קטן לא היית בודקת?

תעדכני אחכ שהכל בסדר ❤️

אבל אם המוניטור תקין בבית חולים אז למה שוב?

אני גם מזה חוששת שהמוניטור בקופה פשוט לא תקין

איך אמר בעלי אתמול לרופאה? שהמוניטור של הקופה מאלי אקספרס 😂😂😂

אני לא חלילה מנסה להתעמת, אני אלך אבל בעלי בטוח שזה שטות ואני גם בלי הרבה ביטחון, מנסה לחפש צידןקים למצב 🙄

מציעה לפעם הבאה לכת למרפאה עם מוניטור איכותי יותר, יש כאלה שבאמת מקרטעים, אולי מעליאקספרס 😂

ב״ה שכך היה

אני נבדקתי ובה הכל בסדר, סתם מכשיר תקול

ולפעמים יש מצוקות שהן חמקמקות ורק ניטור חוזר (ועוד אחד ועוד אחד)

יכולים לשלול בעיה.

עדיף ללכת לחינם מאשר אח"כ להצטער.

יכול להיות שבמיון רוצים רק כסת"ח, אבל במקרה הזה אתם באותו צד של המתרס. גם את וגם הם רוצים להיות בצד של ה100% ולא להסתפק ב99%.

בעלך לא צודק.

זה שיש 99% אחוז שהכל בסדר, ו1% שמשהו בכל זאת לא בסדר, לא הופך את היציאה לבדיקה לשטות.

זה כמו שתגידי שזה שנסעת אתמול עם חגורה זה שטות כי עובדה שלא הייתה תאונה אז ממה החגורה הגנה עליך? מכלום בעצם..

באמת בלי להלחיץ אבל כן להמחיש, נניח שיש סיבוך של קשר בחבל הטבור, כשהקשר רופף זרימת הדם תקינה, וכשהקשר הדוק זרימת הדם לא תקינה.

אולי המוניטור של אתמול היה במקרה בזמן של קשר רופף?

הרי אי אפשר לדעת למה לפני כן המוניטור לא היה תקין במקרה כזה אי אפשר לומר סוף טוב הכל טוב. צריך לעקוב כמה זמן כדי לומר זאת בפה מלא.

בכל אופן שאלו יהיו הצרות שתצטרכי לצאת מהעבודה וכל זה, עוד קצת וזה מאחורייך.

את העובר.

הוא היה מאד שקט במוניטור ולקח זמן עד שהתעורר.

וכל פעם שחררו אותי מחדש אבל אני לא הייתי רגועה

בסוף באמת הוא היה במצוקה.מסתבר שהוא שאף מים מקוניאליים עוד לפני שהלידה התחילה

המיילדת הראתה לי שהשליה היתה ספוגה במים מקוניאליים ואמרה שמאד יתכן שכשלא הרגשתי אותו כמה ימים קודם

זה היה הזמן שהיתה דליפה של המקוניאליים מהשק.

כשאמרתי לרופא שאני כבר לא יודעת מתי לבוא

אמר לי תבוא כל פעם שיש לך את החשש הכי קטנטן

שהוא מעדיף ש1000 נשים יבואו אליו סתם מהאחת שהוא פספס....

בסוף יצאתי לחופשת לידה מוקדמת כי זה יצא איזה 3-4 פעמים בשבוע מעקבים של סביבות ה 3 שעות כל פעם. ועוד אחרי הקופת חולים הפנו כמה פעמים למיון בגלל מוניטור לא תקין

אבל אני לא הייתי רגועה.. ולכן אם כל הקושי, של עבודה/ סידור לילדים זה לא היססתי לרגע. וזה היה שווה בשביל הרוגע שלי.

וכשהציעו אשפוז ללילה נשארתי (והפרידה מהקטנצ׳יק בבית פעם ראשונה היתה לא ממש קשה!!)  אבל אולי זה גם קצת אופי. 

הורדתי חיתול כשהתחשק לי והיתה לי סבלנות, החזרתי כשלא היתה לי סבלנות (בעיקר סבלנות לפספוסים). הושבתי מלא על הסיר והקראתי סיפורים. נגמלה לגמרי תוך חודשיים שלוש

(אם מישהי זיהתה אנא עדכני)

והם היו עושים.

@אפונה בטח תדע לגבי גמילה בגילאים האלה.

אבל בגיל שנתיים כן, זה התמסרות מוחלטת שלך. כי הילד אולי יהיה גמול אבל זה יהיה הרבה לפני שהוא יהיה עצמאי ואז במקום להחליף טיטולים כשנוח לך ולהשאיר אותו עם טיטול מלוכלך כשאת לא יכולה (מקצינה קצת, כן) את תהיי חייבת לעצור הכל ולקחת אותו לשירותים כשהוא צריך, כאן ועכשיו, בניגוד לגמילה בגיל גדול יותר שתוך כמה חודשים בודדים האחריות עוברת לילד לגמרי וכל תפקידך זה לקנח אותו...

כי נכון שהתלות בהורה היא גבוהה יותר בקטע הטכני אבל יכולת האיפוק קיימת, ילד גמול יחכה את הזמן שצריך עד שאמא תתפנה לקחת אותו לשירותים. זה לא שאת צריכה להיות כל הזמן עליו בכוננות. (אולי בתחילת הגמילה קצת יותר, בדומה לגמילה בכל גיל).

וגם בהיבט הלוגיסטי, יש לי כרגע בן שלוש גמול מגיל שנתיים. הוא כרגע עצמאי לגמרי בשירותים, חוץ מניגוב.

את הבכור שלי התחלתי לגמול בגיל שלוש ואני זוכרת שעזרתי לו תקופה ארוכה עם הבגדים - להוריד להרים, והוא נעזר בישבנון תקופה. אני לא זוכרת בדיוק, אבל ממש לא בטוחה שהילד שנגמל בגיל שנתיים היה תלוי בעזרה שלי תקופה ארוכה יותר.

(אני כן בטוחה שהגמילה המאוחרת נמשכה הרבה יותר זמן והוא פספס הרבה יותר פעמים. בעיקר קקי.)

מה את רוצה לדעת?

גמלתי בת שנה ו7

וגומלת בימים אלה בת 8 חודשים

בעיני בכל גיל זה נכון (גם ילד בן שלוש, כשתשימי לב שהוא רוקד את תשלחי אותו לשירותים).

אז לוקחים לשירותים/כיור מידי פעם, מחזיקים בתנוחת פשפוש ובחלקם מהפעמים הם משחררים פיפי/קקי. ככל שהזמן עובר את לומדת יותר טוב מתי התינוק צריך, וככל שהקשב שלך משתפר גם האיתותים של התינוק הופכים לבולטים יותר.

(ולהיפך, עם הכניסה למסגרת האיתותים יורדים בבת אחת😏. מניסיון אצל הקודמים. הקטנה הנוכחית איתי כל הזמן ב"ה).

כמובן יכולת האיפוק של התינוק משתפרת והוא לומד להמתין שתקחי אותו לשירותים.

מתמודדת עם זה? הרי זה גיל שעדיין לא מבינים בכלל

והיא יושבת יציב בכלל?

עושה בסיר?

הכירו את כפות הרגליים

הם עוד לא מכירים את כל אברי הפנים

שליטה בסוגרים זה תחושה מאד פנימית

השליטה בסוגרים היא מולדת, ממש כפי שהם שולטים בשרירי הפה ומסוגלים לינוק מגיל לידה.

יש להן גם איתותים מגיל לידה, אם תהיי קשובה אליהם כפי שאת קשובה לאיתותי רעב או עייפות - תוכלי לזהות די בקלות מתי הם צריכים.

נכון שהשליטה יכולה ללכת לאיבוד עם הזמן, ממש כפי שאם תאכילי ילד בזונדה במשך תקופה - הוא יצטרך ללמוד מחדש איך ללעוס ולבלוע.

את אומרת שהורדת לה את הטיטול, זה אומר שאין כבר פספוסים?

אנחנו עדיין בגמילה...

משבת היא עם תחתונים.

פספסה קקי פעם אחת בלבד, ביום שני, ופיפי מפספסת פעמיים-שלוש ביום.

בחלק מהלילות קמה יבשה ובחלקם פספסה.

היה לי סיר גבוה מידי, היא ישבה עליו גם רגליים מתנדנדות

החלפתי לסיר יוותר נמוך והוא גם לא משהו.

אבל היא יושבת יציבה על מקטין אסלה (כשאני לא מחזיקה אותה באויר)

מאיפה את מוצאת כאלו תחתונים פיציות??

חח

הטובים יותר זה תחתונים שמצאתי בעליאקספרס, עם שכבת ספיגה דקה. זה נח גם בהיבט של הגמילה (לא אטום למים אבל סופג חלק מהפספוס) וגם כי בכל זאת היא כל היום על הרצפה וכרגע לא מלבישה לה מכנסיים מעל.

הם גם יפים, מניחה שמי שרואה אותה חושב שזה תחתונים מעל טיטול🙂

ף

בשבועיים האחרונים ככה היא יושבת יפה על מקטין אסלה, גם על סיר אבל פחות.

ועד אז, וגם עכשיו בחלק מהפעמים, היא מתפשפשת באויר מעל כיור/אסלה/שיח בגינה.

נותנת לשבת בסיר/שירותים אבל מחזירה את החיתול. כל פעם שהיא מבקשת הולכת לשירותים. בהתחלה סתם נהנתה מהקטע ולא עשתה כלום ולאט לאט התחילה לעשות. אבל הרבה פעמים גם לא אומרת/לא מספיקה אז החיתול סופג ומשתדלת להחליף מיד.

אם אראה שהיא מבקשת באופן כקבי כל פעם שיש לה או שכמה ימים החיתול יבש אעבור לתחתונים. בינתיים אין לי כח לפספוסים

ואחרי אוכל- כאילו לשטוף את הפה... לא יותר מידי שלא ישבע מהמים.

חשוב להקפיד על מים רתוחים שהתקררו

מתחילת הטעימות כמובן לא לפני

ולתמ''ל חובה רתוחים

לי זכור עד גיל שנה רק מים רתוחים

(מודה שלא תמיד עמדתי בזה והבאתי לפעמים מים מינרליים)

ועד עכשיו הוא נשאר, למעט קרע שהילדים טרחו להגדיל...

אני ממש נהנית מזה ודוחה את ההוצאה של הטפט.

הוא יותר יפה ויותר קל לנקות אותו.

זכור לי משנה שעברה שלא השאיר אחריו דבק ולא נכנסו נוזלים. אולי הפעם יכנסו כי כאמור יש קרע לי הכיור- אבל לא מפריע לי.

כשנוציא את הטפט ננקה שוב יסודי את השיש וזהו.

יש צבע מיוחד...

לשנו בו קילו קמח

והחזיק יפה כמה שנים

במחסני חשמל

נקנה לפני בערך שנה, מכינה בעיקר חלות בינתיים הוא אחלה

לא מאוד חזק אבל שווה את המחיר 

לא יודעת כמה עולה כיום אותו סוג/דגם

קנווד KMIES 750 או 770

היה מבצע באושר עד שעלה 850

במקום 1400

יש לי אותו כבר שנתיים

זה המקסר היחיד שמחזיק אצלי מעמד

מיקסר k-mix של קנווד, כבר כמעט עשור.

לשה בצק לחלות על בסיס שבועי+ עוגות/ לחמניות ועוד. סוחב קילו נהדר.

יש עליו הרבה פעמים מבצעים באזור ה-800 שקל.

מה באמת הכי היית רוצה לעשות.. נגיד 3 דברים ולראות מה הכי היית רוצה ומה הכי מסתדר אפילו מהצד ולא לוותר על החלום אלא לראות איך משתלב..

יכול להיות מיליון דברים, ממסרקת, מאפרת, קטריינג, צלמת, סטייליסטית וכו שאז את בוחרת כמה ימים ושעות ועד הוראה, מחשבים, אחיות וכו..

והדרכת כלות אם מעניין אותך נשמע אחלה דבר!

במה היית עובדת לולא היו לך ילדים ב"ה?

האם מה שאת מחפשת זו עבודה או מפגשים עם אנשים?

לפי התשובות נוכל קצת לכוון אותך...

ושולחת לך כוחות והערכה רבה על גידול הילדים - שזו העבודה הכי חשובה בחיים!❤️👸

מה מונע ממך לעבוד

מה עוצר אותך מלעשות שינוי? לא הכוונה למציאות שפירטת אלא לרגשות ולתפיסות חיים שאת היית אוצה לוותר עליהם בשביל לעשות שינוי אבל בפועל יש בך קול שאומר למה לוותר, אם אוותר אז לא יהיה לי כבוד, ערך וכד'

תחשבי מבחינת רצונות שאם תוותרי עליהם אז תרגישי 'תפסידי רווח' כלשהו

זה בדרכ מה שמונע לעשות שינויים בחיים

תחלקי אותה לעמודות.

עמודה אחת: דברים שמשמחים אותך. נגיד אצלי זה לשמוע פודקאסטים (אפשר לעשות את זה בזמן מטלות הבית וככה להעשיר עוד את הידע שלך בהדרכת כלות או בכל נושא שאת אוהבת) , ספרים, שיחה עם חברה וכו

עמודה שנייה: דברים שמשמחים אותך אחרי מעשה. לדוג' שיעור תורה שאת הולדת אליו (לפני זה ממש אין לך כח לעשות את זה, אבל לאחר מכן את מרגישה טוב עם עצמך, פוגשת אנשים) או לדוג' הליכה או ספורט כלשהו.

ככל שתכניסי יותר דברים שעושים לך טוב לחיים, תראי איך פתאום חוזר לך הכח והחשק.

אם זאת תעסוקה מחוץ לבית, אז שלא תיקח ממך המון זמו וכח ותמלא אותך בערך ושיש בה תקשורת עם אנשים, כי מרגיש שזה מה שחסר לך.

מטורף בעיניי שאת עוד שואלת מה לעשות...

כאילו בראש שלי אמא עם 8 הבית ממלא לה את כל היום ואת כל הזמן, לא?

גידול של שמונה ילדים ממלא את כל היום ומעבר לזה.

אבל מבחינה נפשית לא תמיד אפשר להתמלא מגידול הילדים... וזה מה שאני מרגישה שיוצא מתוך ההודעה של הפותחת - הרצון להיות עוד משהו מלבד אמא, אף שזו העבודה הכי חשובה והכי ממלאת בחיים. לפעמים אי אפשר להיות *רק* אמא, ולפעמים בשביל להיות אמא, במלא המובן, צריך להיות עוד משהו, שימלא עוד מקום בנפש...

איזו אמא אלופה ומשקיענית!!!!!

ממש ממש כל הכבוד לך!!!!

ממליצה לך לנסות לחפש משהו מסודר ליום וחצי-יומיים בשבוע, ולא ג׳ובים קטנים כי לפעמים הם באים עם תחושת חוסר סיפוק ומשמעות.

משתפת קצת מעצמי-

לי היה הפוך קצת- מהילדה הראשונה הייתי איתם בבית עד כמעט גיל 3, אחרי שנולד הרביעי, נמאס לי סופית להיות רק בבית והתחלתי לעבוד.

מצד אחד אני ממש זקוקה ליציאה

מצד שני זה מאוד מתיש )עובדת 4-5 ימים בשבוע)

לכן לדעתי כדאי ללכת על משהו מאוזן

מצד אחד- לצאת לעבוד

מצד שני- לעבוד 'רק'  יום וחצי-יומיים , בטח עם 8 ילדים בלי עין הרע..

וגם להחזיק את זה

שמצד אחד- חשוב וטוב שתצאי למשהו שיאוורר אותך ויתן לך לבוא לידי ביטוי!!

ומצד שני- זה כנראה לא יהיה עבודת החלומות שלך, כי את עוד בשלב שמושקעת בעיקר בילדים, ואת החלום הכי הכי אפשר לממש גם עוד כמה שנים.. אבל כן לעשות משהו את בסהכ אוהבת ונהנית ויכולה לבוא בו לידי ביטוי...

ואולי תנסי לחשוב במסגרת זה מה באלך...

משהו עם הדרכת כלות/ הוראה או גגנת ליומיים/ וכו'....

בהצלחה ממש ממש

ומצדיעה לך!!!

במיוחד בדורנו שככ לא נהוג להיות בבית וזה מאוד קשה הבדידות שזה מביא איתו למרות שזה כ"כ חשוב!!!!!!!

תכלס אם צורת החיים הייתה שזה לא היה כולל בדידות כזו אז הייתי ממש שמחה להמשיך עם זה

מרכישה שהמירוץ של החיים עם הרבה חסרונות..

לצד היתרונות שאני נהנית מהם גם...

חיבוק!

מה יותר נכון וטוב מזה?
למה שלא תפרסמי עצמך כמדריכת כלות ותתחילי לעסוק בזה?
הקטנים שלך כבר במסגרת?גיל 3?
או שאת איתם עדיין ואז יש לך פחות פניות לעבודה ולעצמך?

עבודה זה יותר מחויבות מאשר תעסוקה מרעננת

נכון שאפשר למצוא סיפוק ומשמעות בעבודה , אבל בתנאים של אמהות במשרה מלאה, עדיף למצוא סיפוק ומשמעות מתעסוקות אחרות שפחות מחייבות.

לי יש תעסוקות שמתחלפות מדי תקופה לפי העניין כמו:

הליכה/ שחיה/ הליכה על חוף הים/ רקמה/ ציור/ צפייה בסרטים/ סדרות/ קריאה

מבחינתי התעסוקה הזו מקבלת תיעדוף גבוה כמו שינה/ אכילה/ שתיה

זה יוצר עוגן של משמעות יומיומית 

אני מאוד אוהבת את האמהות, היא ממלאת אותי וחשובה לי מאוד. אבל אני ממש לא רק אמא אני עוד המון דברים ועוד המון יכולות שאני יכולה לקדם בהם את העולם. אני מעריכה מאוד נשים שמגדלות את ילדיהם בבית, מדהים בעיני. אבל אני מרגישה שחלק מהזהות והאישיות שלי זה לא רק להיות אמא אלא להיות אדם.

(קראתי על זה פעם מאמר על ההבדל בין חווה לאישה). ובגלל זה אני יוצאת לעולם ועובדת ומשפיעה טוב מהיכולות שלי והכישורים שלי בעולם.

ממה שאני קוראת ואני לא יודעת אם אני קוראת אותך דרך החוויה שלי אבל את ממצה רק אספקט אחד מהחיים שלך, ולכן ממש כדאי לך להגשים עוד יכולות שיש בך באישיות וזה יקרין על כל היומיום שלך.

אני כרגע בחל''ד שהארכתי לחצי שנה אבל מוצאת את עצמי מתגעגעת לעבודה

תמצאי לך עבודה בחצי משרה שתוכלי לצאת ולחזור ביחד עם הילדים. 

אני עובדת בשמונים אחוז משרה בגלל שאנחנו זקוקים לכסף הזה (בעלי אברך) אבל אם היתה לי אפשרות הייתי בטוח יורדת לחצי משרה. 

מבחינתי לצאת לעבודה זה שחרור.. לא מסוגלת להיות כל היום בבית

אהיה הוגנת ואציין שכל העול של השליחה והקבלה מהמסגרות על בעלי אז מהבחינה הזאת קל לי יותר, הוא גם עוזר עם קניות וכביסות אם צריך אז אין עלי כ''כ עול ככה שאני יכולה לצאת לעבודה בלב רגוע

אבל עבד מהצד - בחמייש-שישי-בקרים ערבים בכל מי יצפרויקטים וכו

ככה שיחד עם המילגה כן ה4וויח משהו

וחיינו באמת בצניעות

בלי רכב

בפריפריה

היום גם חים ממשכורת ושליש אבל זה

שונה כי הוא לא אברך

ובגדול אנחנו לא מבזבזים על שטויות , אני מעבירה בגדים מילד לילד, מקבלים זכאות בארנונה ותמת, לא יוצאים למסעדות / בתי מלון.

ב''ה יש לנו דירה ורכב.. 

כרגע מדאיג אותי יותר זה שאנחנו לא חוסכים מספיק לילדים.. משתדלים לחסוך כמובן אבל זה קומץ לעומת מה שנצטרך

ה' גדול עד אז...

ובעלי אברך ועובד קצת מהצד.

(בעצם גם אני עובדת פעם בשבוע, אבל זה כסף לדמי כיס... חחח... בעיקר משלמת עם זה את הגן של הילד)

חיים בצניעות, חוץ מהשכירות פה שהיא יקרה לעומת גודל הדירה.

ומאמינים שמה שאנחנו צריכים- לה' יש דרכים רבות לתת לנו, ולא דווקא דרך משכורת ועבודה

שמכסה תשלומים לגן זה יפה מאוד.

מדהים שאתם חיים באמונה.

לעמותה גדולה

במרכז הארץ

דרושה

סגנית מנהלת

למחלקת הכשרה וניהול מערך חוגי בית והפרשות חלה

משרה מלאה

שעות עבודה אחה״צ  /ערב

*שכר גבוה במיוחד למתאימה*

קו״ח במיל  kfavd100@gmail.com

https://wa.me/972+509811220?text=אשמח+לקבל+פרטים+על+העבודה+הגעתי+מקשת

מי שסובל את ההריון ואת כל ההשלכות שלו, הוא זה שטכנית גם יכול להחליט...

ברור שבמצב תקין, גם אם ההחלטה שלה בסוף, יתנהל ביניהם דיון והיא תיקח את הדעה שלו בחשבון. אבל קשה לי לחשוב על מצב שבו אישה תסחוב הריון ותלד וכנראה גם תהיה המטפלת העיקרית בתינוק כשרק בעלה רוצה ילד...

(כמובן בלי להתייחס לקטע המוסרי של הפלה. אני בהחלט נגד🙈) 

שזה ככה חוקית. למרות שתכלס זה באמת הכי הגיוני.

לא יודעת למה זה תפס אותי.. כי זה כאילו היא הרגה את אחד הילדים המשותפים שלהם. אין לי ניסוח עדין יותר..

אבל ככה נראה לי. מעניין לבדוק את זה😅

וזה שהיא כאילו הרגה אותו, אני חושבת שזה קשור לכל הפלה, גם אם היא בהסכמת האבא וגם אם לא... זאת אומרת מבחינת היחס להפלה בעולם, הזכות של מי גוברת- של האמא על הגוף והזמן שלה או של העובר לחיות, אפשר להכניס לשם גם את הזכות של האבא שיהיה לו ילד ושלא יפגעו בילד שלו...

חייב שהבעל יחתום על החזרת עוברים. אין אפשרות להחזיר ללא הסכמתו..

למה זה לא ככה בהפלה..? ממש מוזר ולא הגיוני בעליל

זה זרע שלו.. לא פחות מביצית שלה בלי זרע הביצית יכולה להבשיל ולהיות כלום.... חודש אחרי חודש

סתם מחשבה שלי..

מפרים עוברים שנים קדימה ולאורך השנים עשויים להיפרד.

זה החוק במדינת ישראל.

כיון שזכותו של אדם שלא להיות הורה ושלא לקשור את גורלו עם אשת נעוריו שכבר אינו בקשר איתה.

אני חא בקיאה אבל ממה שאני יודעת העובר נחשב איבר של האישה.

ומכאן גם מגיע האיסור להפיל (כמו שאסור לאדם להוציא לעצמו עין)

ומצד שני ההיתר להפיל במקרה הצורך

זה שונה מהתפיסה הנוצרית שהפלה היא רצח ועובר הוא אדם בפני עצמו

הוא לא יחליט עליה כלום, ולא אף אחד אחר, דרך אגב גם לא ההלכה- במידה והיא לא מחליטה שהיא רוצה את זה.
אבל יש מימד של לקיחת אחריות והבנה בוגרת.
בין אם בכפוף להלכה ובין אם לא.
במקרה הזה, התינוק הוא של שני ההורים. נכון שהאם סוחבת מגדלת יולדת וכו',
אבל זה ילד גם של האבא.
אפשר באותה מידה לשאול למה שאשה לא תגנוב זרע (תהיה עם בעלה, הוא יחשוב שהיא לא יכולה להיכנס להריון אבל היא כן, ותיקלט), אם גם ככה היא סוחבת ויולדת.
אני חושבת שכולן יסכימו שזה לא מוסרי בשום צורה.
שורה תחתונה, ברור שבסוף אם לחשב מבחינת אחוזים במי יותר להתחשב- זה יהיה באשה. אבל על האשה לקחת אחריות למערכת הזוגית שממנה היא באה ובבגרות להקשיב ולתת דעתה לזה שלבעלה יש רצון ודעה משלו.
לשניהם דרך אגב האחריות הזו.

אבל זה לא סותר שבמסגרת קבלת ההחלטות בזוגיות תקינה- האישה צריכה לקחת בחשבון גם את הדעות והרגשות של הבן זוג

הפלא הזה של לשאת תינוק וללדת. ההתמסרות הטוטלית של הגוף והנפש לתהליך, ההשפעה שלו זה משו שאין אח ורע בטבע ובעיני שום גבר או אפילו אשה שלא היתה בהריון וילדה יבינו

קראתי לא מזמן משו מדהים

פלמינגו נקבה- מאבדת את הצבע שלה בשנים הראשונות אחרי שהיא יולדת

חלקן מצליחות להחזיר את הצבע

וחחרן רק באופן חלקי

זה הביטוי הויזואלי היחיד בטבע לאנרגיות הבלתי נתפסות שנקבה מוציאה על האירוע הזה שנקרא הריון ולידה

פשוט בלתי אפשרי להכריע חד משמעית.

כמו בסיפור שלה- ברור שהורים הביולוגיים רוצים אותה כי היא שלהם אבל גם ברור שהאמא שסחבה וילדה אותה לא מוכנה לוותר עליה.

גם כאן, ברור שלאמא יש מילה כי בסוף היא זאת שסוחבת אבל אין ספק שלאבא יש חלק ענק בסיפור כי בסוף זה גם הילד שלו.

אין לי מושג חוקית וגם לא הלכתית, אבל מבחינה אנושית- ברור שזאת צריכה להיות החלטה משותפת ולא בלעדית של האמא

קשה מוסרית, נפשית, ואתית. חבל שאי אפשר לשכפל את התינוקת 🙈

אני גם חשבתי שמבחינת ההגינות צריך לשתף את האבא. אלא אם כן כמובן זה מקרה קיצון שאני לא יודעת מה הבעל יעשה, לא יאפשר לה להפיל ויכפה עליה את דעתו או משהו

רק אישה מחליטה. בעל יכול להציע תמיכה .

מצד שני במקרה של לידה לבד באמצע יער לדעתי כן אמורה להיות זכות וטו לבעל כי הוא גם יצטרך להתמודד עם השלכות וזה ילד שלו גם. לא הפוך כמובן. לבעל אין זכות להחליט לאשתו ולגרום לה להסתכן 

למה זה לא ככה בהפלה..? ממש מוזר ולא הגיוני בעליל

זה זרע שלו.. לא פחות מביצית שלה בלי זרע הביצית יכולה להבשיל ולהיות כלום.... חודש אחרי חודש

סתם מחשבה שלי..

ברור מאוד ההבדל.

אין שום צידוק הגיוני או מוסרי לחייב אישה להרות תינוק או להפיל אותו או כל פרוצדורה רפואית אחרת בגוף שלה.

זה הגוף שלה

ובאחריותה הבלעדית

מסכימה שלאישה יש מחויבות מוסרית כלפי בן הזוג מכח החוזה הזוגי שלהם. אבל זה לא משהו שניתן לאכוף בסוף האחריות על הגוף שלה נשארת בידיים שלה

ולגבי ההשוואה שעלתה פה על "גניבת" זרע - ברור שזה לא מוסרי לשקר

ועוד יותר לא מוסרי לשקר לבן הזוג שלך (שיש לך מניעה כשאין)

אבל בסוף- כשגבר שוכב עם אישה הוא לוקח סיכון ולוקח אחריות שיכול לצאת מזה ילד על אחריותו.

לו היה מדובר באונס שהוא בכלל לא התכוון לקיים איתה יחסים זה היה משהו אחר אבל זה באמת היפותטי מרוב שזה חריג

אולי באמת הדוגמא היא להחזיר עובר מעבדה בלי הסכמת האבא... זה באמת לא משהו שאמור להיות בשום צורה

נשים צריכות הרבה הרבה יראת שמיים... 

שהגעתי לוועדה להפסקת הריון שאלו אותי אם אני מוכנה שבעלי יהיה איתי בוועדה או שהוא יצא ולא הסכימו שהוא יחתום גם על הפסקת ההריון למרות שביקשתי כי זו רק החלטה של האישה.

זה מגיע מאג'נדות פמינסטיות של זכות האישה על גופה וברור לי שיש מקרים בהם זה באמת מגן על האישה מניצול ופגיעה אבל בחוויה שלי שהייתה גם ככה איומה ונוראה זה היה בודד וקשה

הרגשה לא נעימה ❤️

כי בתכלס ההיריון הוא של שני בני הזוג. 

לק"י

ואחד מדבר על מחלה כרגע.

לא זוכרת מה זה מה.

אין לך אפשרות ללחוץ על שם הבדיקה ולקבל פירוט?

אני ממש לחוצה אני בחול עד יום שישי

לא יודעת מה לעשות 

Igm זה אומר שיש או אין, במקרה שלך אין

מחלה פעילה

אז לפותחת

זה אומר שיש וירוס פעיל 

מצאתי את זה בגוגל (מכירה את השם של הרופא הזה בתור רופא שעובד עם מכון פוע"ה, אז מניחה שהוא אמין ומקצועי).

https://www.dr-pomp.com/post/%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%95-%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F

אם אני מבינה נכון, ממה שנראה פה זה אומר שתצטרכי יותר מעקב במהלך ההריון הזה (ואם יראו סימני אנמיה לעובר, אז יטפלו בזה בעז"ה). לא מכירה את הוירוס הזה, אבל עברתי מעקב מהסוג הזה בגלל סיבה אחרת, זה לא נורא, רק מעיק שצריך להגיע לעיתים קרובות למרפאה... ובעז"ה מקווה שהכל יהיה בסדר עם העובר.

לכמה זמן את בחו"ל? חוזרת בקרוב? 

ראיתי שהרופאת נשים הפנתה למעקב של היריון בסיכון

לק"י

כנראה שזה לא דחוף לרגע זה.

יש לך אפשרות להתקשר למוקד אחיות לשאול?

אני לא בארץ אז לא לא קיבלתי את השיחה

לא יודעת למי לפנות

אני ממש בלחץ 

ואו שהן יסבירו לך או שיתנו לך תור טלפוני דחוף לרופא.

ואחד הילדים שלי סבל ממנו.

אצלנו מדובר היה בסה"כ במחלת חום וצינון.

כדי לוודא שזה אכן זה בדקתי בגוגל ושם כתוב שנשים בהריון הן בקבוצות סיכון וצריכות לפנות לרופא, לכן הייתי פונה  אם כי כתוצאה מהניסיון לא הייתי נלחצת כ"כ. 

שאת ככה מנסה וחשוב לך..

חייבת להגיד שגיסי וגיסתי הם חצי מזה ועדיין בעלי אמר לי לא להזמין.. כן מנסה לדבר איתה בנחת אבל מראש בא בגישה של שלום ושלום ולא מצפה ליותר אז לא מתבאסת..

אין לי עצה ואולי כן הייתי מזמינה ומשחררת מראש שבכלל לא נדבר ודואגת לי אפילו ברמת הספר מעניין.. לא להרגיש לא נעים משתיקות וחוסר שיתוף פעולה אלא לזרום איתם..

ואת נשמעת מהממת שככה חשוב לך הקשר עם הגיסות!

יש אנשים שלא חייבים להיות בקשר- אם לא חייבים...

כאילו מפגש משפחתי וזה- בסדר, אבל את ממש לא חייבת להיות היוזמת.

אז מה אם היא לא היתה אצלך בבית? 

אני יכולה להגיד לך שאני גרה ליד ההורים שלי, וכשאחד האחים שלי בא לבורים- הם קופצים גם אלי לביקור אז מה? זה אומר שאני גם צריכה ללכת אליהם?

ממש לא. אני לא חושבת ככה.

למה כל כך חשוב לך להיות "חברה" שלה? אני מחשיבה את עצמי חברותית מאד עם אחיות וגיסות שלי, ובכל זאת יכול להיות גם שבועיים ויותר שלא דיברנו. 

זה לא הופך אותי לפחות משפחתית לדעתי...

גם שואלת ולא עונה חזרה

אז התחלתי לענות קצר לקוני בלי פירוטים

ומה? היא הפסיקה לשאול קצת

היא הבינה שזה לא הוגן!

תנסי לענות גם קצת

ובקשר לאירוח לא יודעת

היה לי קשה להזמין 

למה להזמין בעצם?🤔 אין לך כלום איתה ותצטרכי להעביר איתה שבת שלמה.

יש לי גיסות שלא היו אצלי בחיים, ואני נשואה כמעט עשור.

טוב לי עם זה ואני שומרת מרחק ממי שלא עושה לי טוב.

תעופי על עצמך את מהממת! ותזמיני מי שכיף לך איתה ויודעת להעריך אותך.

אז מנסיון כואב הייתי פשוט מרפה. לא חייבים להיות בקשר הדוק עם כל גיסה, מי שלא בקטע אז לא.

יכול להיות שיש לה קצת חרדה חברתית? בגלל הקטע שהיא מתקשרת רק ביחד עם עוד מישהי, והתשובות המוזרות/התחמקויות שלה... אולי אני לא בכיוון בכלל. לגבי גיסתי הלא מתקשרת הגעתי למסקנה הזו (יש לי עוד סיבות לחשוב כך), והבנתי שאין מה לנסות. אני ממשיכה להיות נחמדה אליה גם כשהיא לא, בשביל עצמי. כי אני בן אדם נחמד אז אני לא אתנהג ככה לאחרים. אבל לא מנסה שום דבר מעבר, לא בכח. לא מזמינים אחד את השני מעבר לימי הולדת של הילדים, לא מנסה לפתח שיחה איתה כשאנחנו ביחד אצל ההורים (אם לעיתים נדירות היא כן מנסה אז אני משתפת פעולה כמובן, לא עושה לה דווקא), ולמדתי לחיות עם זה בשלווה. בהתחלה זה מאוד הציק לי והייתי מתאמצת מאוד לבוא לקראתה (אני זוכרת שאפילו פתחתי פה שרשור על זה פעם, לפני איזה 5 שנים אולי, איך למצוא נושאי שיחה לדבר איתם עם גיסה שתקנית) ועם הזמן ב"ה למדתי שאני לא האחראית הבלעדית על הקשר הזה. אני לא יכולה לשנות אותה, ולטובת שתינו עדיף שאנמיך ציפיות ואשלים עם זה שהיא לא מחפשת קשר קרוב.

אני צריכה לדווח לה תמיד היכן הייתי למה ואיך וכמה.חקירות
אבל כשאני שואלת אותה דממה והתעלמות, מאוד פוגע..

די ניתקתחי ממנה את הקשר, כשרואה אותה שלום, כמה דברים בסיסיים וזהו.
כי גם לי קשה להתעלם ואני לא כזו באופי. נמנעת להיפג איתה מראש.
אבל אצלך זו משפחה
ואת נשמעת מ ה מ מ ת ומתוקה וחברותית.
האמת? תמשיכי ככה כמו שאת, היא בטח נהנית מזה, אבל תמשיכי זה מתוק.
ואל תתני לה לפגוע בך או לצער אותך.
ולגבי שבת- תמיד טוב לנסות...לא?
תכיני עצמך נפשית שאולי אכן תקבלי כאפה כמו שהגדרת אבל אולי גם לא.

והאמת שלא נשמע לי שהיא תשמח להגיע.

במיוחד אם היא בהריון שלא סיפרה לכם עליו- זה עלול להתפרש על ידה כחטטנות או ניסיון ״לגלות״ לגבי ההריון.

למינימום האפשרי.

נראה שהיא לא מעוניינת בקשר הזה, היא מתחמקת ממך

אז יאללה ביי 

למדתי מניסיון גם של גיסות וגם בכללי לשחרר קשרים שלא מרגישים הדדיים.

זה ממש יפה לראות כמה שחשוב לך הקשר המשפחתי. לא ברור מאליו בכלל.

בעיני יש הבדל בין קשר משפחתי שמרגישים שיש פוטנציאל, רק צריך את הזמן והמאמץ כדי לחזק קשר - ואז כמובן שהייתי משקיע! לבין קשר שהוא חד צדדי, לא רצוי וגורם לאי נעימות

השאלה היא עם כולם ככה או רק איתך?

אני גם מתחרפנת מזה, יש לי קולגה כזאת בעבודה. אז עם הזמן התחלתי לענות לשאלות שאלה בשאלות או תשובות קצרות שלא מצריכות אנרגיה.

וריחוק עושה לנו טוב, שומרת על נימוסים בסיסיים,אבל לא משתפת ולא מתעניינת בה יתר על המידה.

אומנם גיסה זה משהו אחר, אבל לגמרי לא הייתי מתאמצת כל כך להזמין אותה אם קשה לך לסבול אותה.

ועוד משהו..

אולי דווקא תחזקי קשרים עם הגיסות האחרות שיותר קל לך איתן ומזה תהיה השפעה טובה גם על הגיסה הבעייתית 

מזכירה לי ממש את עצמי

אחרי הרבה כאבי לב ובטים, החלטתי לשחרר

ובמקבעל להתרחק כמה שיותר

שלום שלום ו....

לק"י

לפעמים זה דימום של כמה ימים וזהו.

אם לא יילך לך, אולי עדיך לך להפסיק עם הגלולות, להטהר, לטבול ואז להתחיל. כי לפעמים קשה להטהר כי יש כתמים מהגלולות.

ואם את כבר אחרי הטבילה, אז יש כתמים שלא אוסרים.

מקפיצה

אני מקווה שאני לא מתבלבלת וזה באמת ליבלות.

עדיין כאב קצת אבל עזר.

אח"כ שמים משחה אנביוטית לשבוע ועוד כחודש ורומאל.

לאחת הבנות שלי הייתה יבלת עקשנית מאד

צרבנו כ3 פעמים. רק עכשיו מתחילה לרדת.

כמובן אם מדובר ביבלות ויראליות הטיפול הוא שונה

שיאמר אם זה מולוסוקום (וירוס) או משהו אחר.

הצריבה כואבת לכמה שניות בלבד,

אבל באמת אם זה יפול בסוף, אני לא צרבתי לילדים.

רק כשהייתה יבלת לא ויראלית שהופיעה בכף הרגל וכאבה בהליכה, הבנתי שחייבים לצרוב אותה.

מריחה יומיומית, אפילו כמה פעמים ביום.

לפני שגילינו על האלוורה עזר לנו גם חלב תאנה, אבל זה יותר קשה להתמיד (היינו עוצרים בדרך מהגן ליד עץ תאנה), וגם צורב על העור אם לא מנגבים מיד.

(שתהיה רק רק על היבלת ולא מסביב)

מדביקים באמצעות פלסטר רפואי ואחרי כמה שעות מורידים. היבלת מתה מזה.

וכשנכנס למעון בגיל תשעה חודשים לא הסכים לקחת שם בקבוק בשום פנים ואופן! למרות שבבית בשלב הזה כבר היה אוכל בקבוק או שניים ביום!

ולכן, את יכולה קודם כל לעצור את כל ייסורי המצפון, זה לא משנה אם הרגלת אותו או לא, במעון יכול להיות שהוא יקח בקבוק ויכול להיות שלא.

סיכוי טוב שיתרגל ויקח בקבוק, אבל גם אם לא, מטפלת טובה תוכל לתת לו דייסה בכפית, זה אולי לא הכי אידאלי אבל בהחלט אפשרי שיאכל במהלך היום מוצקים וישלים הנקות בבית אחה"צ. 

הלוואי ויסתדר

מעניין שהבן שלך פתאום סירב לבקבוק

אני מזה בספק שיש להם שם זמן להאכיל אותו דייסה…

הלוואי שכן

בינתיים אני עובדת על זה חזק נראה לו בקבוק כל הזמן ובסוף מרחמת עליו ומניקה 

אחרי שכבר שתה מבקבוק אצל המטפלת.

הוא הסתדר עם ארוחות מוצקים, ובהמשך הוא חזר לבקבוק.

אל תנסי כל הזמן לתת לא, שלא תיווצר לו חוויה שלילית מהבקבוק.

אצלינו נותנים ארוחת בוקר ב 8:30.

יכול להיות שכשלא תהיה לו ברירה הוא יסכים לשתות מבקבוק. או שהוא יסתדר עם המוצקים.

אם הוא ממשיך לסרב, אפשר לתת לו קצת עם מזרק, או כפית, או להכין לו דייסה עם חלב שאוב/ מטרנה.

אבל חשבתי שב10 אוכלים את הפירות

זה מה שזכור לי שהיה פעם עם הבן שלי הגדול אבל אברר עם הגננת באמת

איך שאני מקווה שיסתדר 

אפשר להסמיך עם דייסה ולתת לו בכפית

בדרך כלל במעונות ארוחת בוקר בשמונה שמונה וחצי. ובגיל שלו אפשר להסתדר מצוין עם מוצקים בלבד. אל תדאגי הוא והמטפלת יגיעו בסוף לעמק השווה

ורק לעודד שהבת שלי אכלה במשך חודש במזרק אצל המטפלת בגיל ארבעה חודשים

בהתחלה המטפלת הסמיכה לו חלב אם עם דייסת שיבולת שועל או דיסת דגנים והאכיחה בכפית

מהר מאוד הוא כבר עבר אצלה למוצקים באופן מלא

וממשיל לינוק בבית

ד.א. את יכולה גם לנסות כוס הפלא 

אפשר גם מקש

שככה יהיה בגן...הוא ילמד שם מה עושים....

בנוסף את יכולה לנסות לתת לו כוס מעבר. אולי זה יותר יזרום.

ואם לא, אז שיתנו לו דייסה נמסה עם כפית.

או משהו מהמוצקים שאפשר להחזיק ביד ולאכול, כמו חתיכת כריך.

זה שכולם אוכלים בעשר לא אומר שלא יוכלו לתת לו משהו קודם.

כמעט כולם אצלי לא לקחו בקבוקים והסתדרו בגן. או למדו לקחת או אכלו יותר מוצקים 

זה ששלחו למלא בדיקות, זה לא אומר שיש משהו מסוכן, אלא ש'מצאו משהו חשוד ורוצים לבדוק ( או לכסתח את עצמם).

יש מליון סיבות להפנות לבדיקות, ויתכן מאוד שהכל בסדר ורק רוצים לשלול .

אקו לב זה א.ס , זה לא מלחיץ בכלל!

תבררי עם הרופאה מה החשד שגילתה, תנסי קצת להבין מה זה אומר בפועל, מה ההשלכות אם יש בכלל, ותלכי לבדוק בנחת.

על מי שפיר לא יודעת להגיד מנסיוני.אשאיר לאחרות לענות על זה..

בשורות טובות!

מנסה לעשות סדר

סקירה מכוונת + אקו לב עובר

שתי בדיקות אולטרסאונד שמכוונות לאיברים ספציפיים לבדוק שהם תקינים. בראשונה תלוי מה ההפניה, בשניה כמובן מדובר בלב.

לא בהכרח זה אומר שיש בעיה, יכול להיות אפילו שפשוט לא ראו טוב בסקירה הרגילה והיא רוצה לוודא שהכל תקין. בכל אופן מדובר באולטרסאונד.

יעוץ גנטי + מי שפיר

זה דברים שבאים ביחד. למיטב זכרוני רופא רגיל לא נותן הפניה למי שפיר אלא המלצה והפניה ליעוץ גנטי, כי רק היועצים הגנטים יכולים לתת את ההפניה למי שפיר. זה פשוט שלב בדרך, אבל זה ענין בירוקרטי. היתרון הוא שביעוץ הגנטי מבינים למה באת וממפים איזה חששות יש אם בכלל, וגם מסבירים על מי שפיר.

את יכולה ללכת לשם ואז להחליט אם לעשות מי שפיר. זה לא מחייב.

המי שפיר עצמו זה בדיקה טיפה מלחיצה כשחושבים על זה כי בעצם מכניסים מזרק לתוך שק ההריון (שואבים מים כדי לבדוק את הדנא של העובר).

אבל לרוב זה עובר בשלום. כמובן יש סטטיסטיקה של בדיקות מי שפיר שלאחריהן קורית הפלה וזה די מפחיד (הסטטיסטיקה משתנה תלוי את מי את שואלת ואיך סופרים אבל כבר שמעתי 1 ל400 ושמעתי גם 1 ל1200. זה לא מעט. אבל איכשהו זה נחשב סטטיסטיקה טובה. בעיקר בגלל האופציה השניה).

השאלה גם למה את עושה את הבדיקה. כשאני עשיתי בגלל חשד לת.דאון ידעתי שאם יש תסמונת אני מפילה ושאין מצב שאמשיך את ההריון בלי ודאות לגבי הנושא, אז הסיכון היה "שווה" את זה.

אבל אם את לא שם אז אפשר לשקול בדיקות מקבילות פחות מסוכנות כמו ניפט, שהחיסרון שלהן הוא פחות ודאות.

בקיצור ממש ממליצה ללכת ליעוץ הגנטי, לשמוע ומשם להחליט. 

היא אמרה לי שזה בשבוע 18 זה נכון?

כי יש לי עוד שבוע עד אז

אבל בדכ יש קצת המתנה בכל מקרה.

מנסיוני כדאי לקחת כמה ימי מחלה (אני לקחתי שבוע) למרות שממליצים רק על יומיים.

יש כאלה שעובר להן יותר בקלות לי ממש עזר שבוע שלם של מנוחה מוחלטת במיטה.

ובשום אופן לא להרים ילדים

לפעמים מצביע על בעיה גדולה יותר

לכן שולחים לבדיקות רחבות

גם אותי הרופאה הפנתה למי שפיר בהיריון האחרון (בגיל 38). אמרתי לה שאני לא מתכוונת לעשות את זה אם אין סיבה מהותית. היא אמרה שבסדר, ושהיא פשוט מחויבת להפנות.

אקו לב עובר עשיתי בהיריון אחד שהיה לי בו חשש סוכרת. זה לא מלחיץ בכלל, בסך הכול אולטרסאונד.

בהצלחה!

34 ועדיין הרופאה אמרה שבגלל הגיל היא מפנה.

חושבת שאתייעץ עם מכון פועה

לפני כמה שנים כשאני ילדתי, מגיל 35 המליצו...
וילדתי גם בגיל 41 ב"ה והמליצו, ולא עשיתי מי- שפיר.
לדעתי, אין צורך אם השקיפות והסקירות תקינות. בשביל מה?
תחשבי שהרופאה אומרת לך לפי הספר... וכמובן זה לשיקולך האישי.

יש סיבה רפואית?

או רק הגיל?

קשה לענות בלי להבין מה הרקע

זה משהו ברגליים ואז שלחו לכל מיני בדיקות.

אני לא יודעת אם מי שפיר זה קשור לזה או שזה רק בגלל הגיל.

אבל זה בא עם עוד תסמינים ולכן חשדו בבעיה

אם זה רק זה על פניו זה מבנה של הרגליים ויש לזה טיפול ומענה ובעז''ה אמור להסתדר

אבל מאחר ויש סיסה אני היתי מתיעצת או עם כמה רופאים או עם מכון פועה

מישהו שמבין ויודע לכוון מה הכרחי וקשור לבעיה ומה סתם מיותר

בכל אופן מי שפיר (מניסיון...) זו בדיקה פחות גרועה ממה שחשבתי. ממליצה על פרופ' פורת בעי"כ.

שגם אותי הפנו למליון בדיקות וסקירות וכולי בהריונות בגלל חשדות קלים, מהריון להריון הבנתי שזה בעיקר כדי לכסות את עצמם מכל הכיוונים לוודא שלא פספסו כלום.

והאמת שלאט לאט למדתי בעצמי למה כן להקשיב וללכת ולמה לא…

אבל בכל מקרה ברוב הפעמים הבדיקות יוצאות תקינות וזה רק כדי לעקוב ולוודא.

מי שפיר כדאי באמת להתייעץ הלכתית

כיום ממליצים באופן גורף מגיל 32.

אם זה רק בגלל הגיל לא הייתי עושה.

אם יש עוד סיבות, אפשר להתייעץ.

ייעוץ גנטי זה הכנה למי שפיר. זה חלק מהתהליך.

סקירה מכוונת ואקו לב, טלו בדיקות אולטראסאונד שבודקות דברים מסוימים. אין בהן שום סכנה לך או לעובר.

בגדול, הבדיקות האלה נועדו בשביל לבדוק אם הממצא שראו זה משהו בודד, או שיש עוד ממצאים שיכולים להעיד על משהו מעבר.

זה סוג של צק ליסט שמפנים כל מי שהיה איזשהו ממצא לא תקין בסקירה.

יודעת כי אני ועוד 2 חברות קיבלנו את הרשימה הנ"ל בגלל סיבות שונות לחלוטין. (כולנו ילדנו תינוקות בריאים ב"ה)

אישית אני בחרתי לא לעשות מי שפיר, אבל זה ממש תלוי סיטואציה ותלוי מה התוצאות בדיקות האחרות. לא אומרת את זה כהמלצה גורפת, אבל כן פתוח לשיקול דעת

זה לא יפהההה

לפחות שישלחו ללקוח סמס עדכון או משהו..

ב"ה שהגיעה והכל היה טוב!

אבל זה ממש מוזר שהם עובדים ככה.. מה קורה אם יש בעיה במסירה?

מקווה שאף אחד לא יעבור את מה שעברתי היום בשעות האלה שחיכיתי לחבילה

נכון, כולה חבילה

אבל היא יקרה לנו מאוד, מאוד! 

עד שהוא מגיע אליך.

הרבה פעמים משלוח יוצא בתחילת יום ובסוף לא מתבצעת מסירה באותו יום.

שמחה שהכל הסתדר בסוף.

זו חברה שאני צורכת משלוחים של שירות באופן קבוע וזה היה קורה מדי פעם

עד שנמאס לי ושלחתי תלונה לפניות הציבור עם צילומי מסך

בפעמים הבאות זה כבר לא חזר על עצמו והשליח היה מתקשר כל פעם לעדכן מתי בדיוק הוא יגיע

באמת קצת לפני תחילת האוניברסיטה התחלתי עם אמצעי מניעה הורמונליים… זה קשור?

B12 אכן צריכה לבדוק, אבל סתם מעניין אותי - מה הקשר בין זה לזה?

תודה!

ככה הבנתי.

גם הורמונים יכולים להשפיע על שלל דברים, ואני חושבת שבין השאר גם על הזיכרון והריכוז (הניסיון שלי הוא בעיקר מהריונות, אז לא יודעת אם זה נכון גם על אמצעי מניעה).

בכל אופן, הדבר הכי קל לעשות הוא לבדוק חוסרים כמו B12 (זה לא מאוד קל כי זו בדיקה יקרה והרופא צריך להיות משוכנע שהיא נצרכת לפני שהוא נותן הפניה, אבל עדיין).

ויכול להיות שגם טכנית העומס שלך על המוח גבר מאז תחילת הלימודים באוניברסיטה, שאי אפשר להשוות אותם ללימודי תיכון...

(וגם גיל יכול להשפיע, כמובן. אבל מניחה שאת בת פחות מארבעים ואפילו פחות משלושים)

הטווח התקין רחב מאוד (והנמיכו אותו כי רוב האנשים עם חוסר, אז החלק התחתון של הטווח התקין הוא מעט מדי ולפעמים משפיע)

והספיגה בד"כ לא מיטבית כ"כ

בקיצור אני לא רואה סיבה לחשוש לקחת בכמות המומלצת שכתובה על הקופסה.

יש בי12 עם חומצה פולית, שגם ככה צריך לקחת אותה.

שיכולות כמו זכרון/ יכולת ניתוח/ הסקת מסקנות/ פתרון בעיות

הם לרוב שריר שצריך לאמן כדי להישאר ב׳כושר׳

וגם היכולת קשורה בקשר ישיר לעומס רגשי/ נפשי/ פיזי, ככל שעמוסים יותר, יש פחות משאבים פנויים למוח.

תפחיתי זמן מסך

לא יודעת כמה את מבלה בתוכו, אבל בהחלט מפחית יכולות אינטלקטואליות בגלל הצפת המידע שתופסת לנו את רוחב הפס ומפריעה להתרכז

מחקרים אחרונים פה בישראל העלו שמספיק הטלפון לידנו, הפעילות המוחית דומה לפעילות של אנשים עם קשב וריכוז.

זה לא בהכרח צריך להיות בחוויה שלילית. כשהאווירה היא שיש מרחב לשיתוף גם הילדים משתפים .

לדוגמא - וואיי אתם יודעים הלכתי היום ברכבת הקלה וכשבאתי לעלות קלטתי שאני לא מוצאת את הרב קו, ממש נבהלתי חשבתי ששוב שכחתי בבית- וזהו אין לי איך לעלות על הרכבת, בסוף מצאתי אותו תקוע באיזה פינה בתיק מזללל .הרגשתי ממש הקלה שיכלתי לעלות על הרכבת בזמן...

סתם קשקשתי אבל זה דוגמא למקרה קטן כביכול שמכנסים אליו את מה שהרגשנו באותו רגע - מעין סיפור קטן שלך, מה הרגשת מה היה קשה או מה שימח אותך ואיך הרגשת הקלה. פירוט של מנעד רגשות באופן יומיומי עוזר לילדים לעבד את החוויות שלהם טוב יותר.

מחוויה שלך את יכולה לשאול אח''כ על חוויה שלהם - קרה לך פעם ככה שכמעט חשבת שכבר אבוד לך?  

כשזה גם על הדרך - כשמתרגלים לשיתופים קלים קל יותר להגיע כשרוצים לשיתופים מורכבים. 

וגם הם רגילים לשמוע ממנו שלילי שקשור אליהם 

שהם עצבנו אותי וכו (אצלי לפחות)

לא בטוח שרגש שלילי שהוא לא קשור אליהם שהוא מסופר כרגש שלי בלבד יהיה להם קשה.

אצלי כשאני משתפת בכל מיני חוויות ורגשות הם ממש מקשיבים!! ואני רואה שהם לומדים מזה שפה רגשית ורוציפ לשתף בחזרה..

לעומת כשחוזרים מהגן ושואלים איך היה זה לא מה שיוצר שיתוף..

אבל שלי קטנים אז לא בטוח שזה אותו דבר.

וגם זמנים אישיים קצרים לא דווקא זמנים מושקעים אלא בבית כזה למצוא כמה דקות פה ושם של אחד על אחד

ראיתי שהוציאה קלפים ממש חמודים לשיח עם ילדים

תעשי גוגל

קצת לפני שהם הולכים לישון, אצלנו זה פותח מלא דברים

גם סתם לשבת על הספה וללטף ראש

כל דבר שתעשי, שלא כולל את זה שהם נשרכים אחרייך בעיסוק כלשהו כשהם אגביים לו, אמור לעזור

אצלנו אפילו טיול בקורקינט לשם הטיול עוזר

ניסיתי לחשוב על תשובה, בשביל עצמי לא פחות.

וחשבתי שאולי הרעיון של סבב ושאלות מנחות הוא לא בהכרח נכון, כי הוא קצת דוחק בהם לספר גם אם לא מתחשק להם בדיוק.

ואולי הרעיון הוא לתפוס את הרגעים שהם פתאום נפתחים (וזה קורה בדרך כלל בדיוק כשאת מרוכזת במשהו חשוב או עושה שיעורי בית עם ילד אחר או כבר גמורה מכל היום הזה ורק רוצה שקט ) - ואז להמשיך את פתיל השיחה ולזרום עם השיתוף שלהם לפי מה שהם מכוונים.

אבל זה פשוט קשה מדי...

(נגיד - מקודם חזרתי מאספת הורים של אחת הבנות, ודיברתי איתה בחדר על מה שעלה באספה, ואז בת אחרת נכנסה לשיחה שלנו ואמרה לגבי עצמה משהו קשור, משהו שהוא שיתוף אישי שהיא בד"כ נמנעת ממנו... מודה שקטעתי אותה ואמרתי לה שמחר אשמח לשמוע ממנה על כך, כי רציתי להתמקד באותו רגע בבת הראשונה. אבל לכאורה היה טוב אם הייתי מנצלת את ההזדמנות כדי לשמוע ממנה...)

בכל אופן - רעיון קונקרטי יותר שעולה לי:

ליצור שיח מתוך הקראת סיפורים. מקריאים סיפור, ואז מכוונים את השיח למקומות שקשורים לילדים עצמם. מנהלים דיון על הסיפור, אבל בעצם על הילדים שלנו.

ואם את בעניין - את יכולה לנסות להמציא סיפור בעצמך (ולכתוב אותו כדי להקריא) לפי מה שנראה לך שהילדים צריכים לשתף, וכך זה יהיה ממוקד לצורך.

תודה על השאלה מעוררת החשיבה הזו!

תעזור כנראה...

וסיפור זה באמת מעניין לדבר מתוכו... תודה!!!

לעשות דברים ביחד שגם את נהנית מזה וילדים מרגישים את זה. לצאת לטבע, לרקוד ביחד, לשים בבוקר שירים שאת אוהבת (ואז גם ילדים מתחילים לאהוב), לגדולה אולי לקרוא ספר ילדים אבל שגם אותך מעניין ומעורר שאלות עומק

"להיות מחוייבת להנאה איתם"

לקחתי את המשפט הזה מספר של עינת נתן "חיים שלי" מאז זאת ממש תפילה שלי.

יש ימים שאני כמו שוטרת ולא כיף איתי ואז אני נזכרת שאני לא יכולה להגיע לעומק ביחסים כשאני במצב הזה וקצת מתאפסת על עצמי