התחושות שלך מובנות.

אם את מרגישה שזה עוטף אותך תנסי להבין מה זה מפעיל בך - בושה? כישלון? להיות ממשפחה שמישהו "לא הצליח" להחזיק את הנישואין?

תזכרי שאף אחד לא מתגרש סתם, והוא בטח בכאב לב ענק. הוא כנראה עשה מעל ומעבר כדי להחזיק את הבית, ותנסי (זה קשה) להיות גאה בו שידע לחתוך ולא להישאר לסבול כל החיים. 

בעיקר בעיקר כואב לי ממש עליו.

הגירושין בעצם מעידים על כל הסבל שהוא עבר. 

וגם ברור לי שהוא הולך לעבור לא מעט סבל סביב הגירושין עצמם (היא לא אחת שתעשה לו חיים קלים).

וגם כואב לי על אחיינים שלי. שוב- כי הגירושין משקפים מצב בלתי נסבל שקורה בבית כבר תקופה ארוכה.

דווקא באמת יש לי אפס שיפוטיות כלפיו. אם כבר, שפטתי אותו כשהוא בחר להתחתן איתה... 

אז אני לגמרי מבינה שזה הדבר הנכון לעשות. 

ואקח לתשומת ליבי לשקף לו שאני גאה בו על הצעד שהוא עושה. הוא כרגע בעצמו במקום מאוד מאוד נמוך ומפורק.

מניחה שאת עושה את זה כבר לפי מה שאת כותבת

את נקראת מדהימה

אבל רק לתמוך,לתמוך ולתמוך

זה הדבר שהכי זקוקים לו בימים כאלה

כשבעלי היה ל9ני גירושיו, חברים שלו בישיבה ציפו בקוצר רוח שיתגרש. אמרו לו יום אחרי יום, נו מתי זה קורה? הם ידעו כמה המצב בלתי נסבל בבית, ואיחלו שהוא יצא מהצרה הזאת.

ולמרות זאת הוא ממש דחה את הגירושין כל הזמן. היו לו אז כמה וכמה ילדים, כשהגדולה רק בת 10.

לאן יילך בדיוק?

הוא היה אברך בלי תואר ובלי עבודה קבועה

היום הוא נשוי לי בשנית, ואנחנו לפני שבוע חגגנו 8 שנות נישואים ושלושה ילדים משותפים.

יש תקומה מכל משבר. ולצערנו, הנשים, לגברים גרושים קל יותר להשתקם אחרי גירושין. רק לבוא מתוך אמון ומתוך טיפול עצמי במה שנפגע

אני יודעת שהוא נמצא בטיפול, והם גם היו יחד בטיפול זוגי כמעט שנה, שלפי מה שאחי מספר שיפר טיפה את המצב, אבל הוא עדיין בלתי נסבל.

אשתו היא אישה כזאת שתמיד תחפש את מי להאשים וממי להעלב (גם כלפינו הגיסים, וגם מול המשפחה שלה- היא לא מצליחה לשמור על קשרים בכלל). ומגיעה לטיפול כדי לסמן וי וכדי לתקן את אחי (שאמנם גם צריך שיפור, אבל לא יכול לעשות הכל לבד).

כאילו תמיד היתה לי איזו פנטזיה שאולי כשהם רק שניהם בבית קורה ביניהם משהו אחר, ואולי הוא רואה בה משהו שאני לא מצליחה לראות, ובעצם הגירושין האלה משקפים לי שגם בתוך הבית היא אותו טיפוס ממורמר ומתלונן שהיא בחוץ...

אז עצוב לי הניפוץ של הפנטזיה.

זה שהוא בוחר להתגרש זה דווקא מעיד שהוא לא וויתר על עצמו.

שהוא לא רוצה להיות איזה צל חיוור של עצמו.

מה שמאוד חשוב זה להציע עזרה. עם הילדים, אפילו עם המזונות (נגיד שההורים יעזרו). או בשכר טרחת עו"ד. או בשכ"ד שעכשיו ישכור לעצמו

כי גבר גרוש נמצא בסחרור של תשלומים וצורך לתפעל את הבית

אולי נשאל את הרב שלנו אם אפשר להעביר אליו את המעשרות שלנו.

שלנו היה הרבה קווצ' מזה.

אני אישית הרגשתי שמתבוננים בנו מבחוץ ומגבוה כדי לראות איך נסתדר., מורה מתחיל וסייעת, כן?

אם מישהו מהמשפחה היה מציע את העזרה בלי שנבקש, זה היה כאילו מישהו שולח אלומת אור לתוך הקושי. עזרה עם הכסף או בהזמנה לשבת, או משהו.

יש מצב שגם לא היינו לוקחים.

אבל הצעת העזרה היא המון המון המון.

העניין הוא לא לחכות שהוא יגיע למצב של בקשת עזרה. להציע את העזרה כל הזמן על בסיס קבוע. לתת לו תחושה שהוא עטוף, שאתם שם בשבילו, שאתם פותחים את הלב...

כל כך הרבה מספרים שנחסכים מריבות ובלגנים כשלוקחים גורם אחד לעריכת הסכם לשניהם... מגשרת שהיא גל עו"ד, עמותה, לא חסרים גורמים...

אפילו פה באתר קפצה לי כל הזמן פרסומת לגורם שמציע שירות כזה של להתגרש בהסכמה או משהו כזה...

נשמע שהאישה פה לוחמנית ושיש לה אינטרס להתחיל במלחמות.

גירושין יפים זה כששני הצדדים מביניפ את התועלת בלסיים את זה יפה, ומסוגלים לוותר בשביל זה.

באמת שהכי עדיף זה הסכם ע"י מגשר\עו"ד

מקסימום מגלים שלא, ולוקחים עו"ד פרטי. אבל אם מראש מתחילים ככה אז השילוב עם האופי הזה שלה מייצר עוד יותר בעיות... ככה להבנתי...

בכל מקרה הפירוט שלה פה לא כלל התייחסות לאיך האמא כלפי הילדים אז סיכוי טוב שגם היא תעדיף את טובתם ולהפחית מלחמות

כי הכוח הוא בעיקר אצלה.

הגבר תמיד משלם והיא לא.

הילדים גם הולכים אליה.

אמא שרואה את טובת הילדים ולא רוצה מלחמה- הרוויחה

אבל אם היא אישה בעייתית שרוצה לרמוס אותו- היא לא תסכים למגשר... אא"כ יקרה פה משהו מיוחד

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂