פורום הריון ולידה (עמוד 220)

לא מצפים לעזרה אלא לשותפות...

אז אם מסדרים - מסדרים ביחד ובונים על זה שייקח יותר זמן..

בגדול אפשר להחליט על מסגרת זמנים שבה את נותנת וזהו.

אבל את צריכה להחליט איזה ערך גובר אצלך - האם לא להראות טלוויזיה או האם השפיות שלך.

ולגבי השפיות שלך - אולי יש לך דרך לחפש אלטרנטיבות שיעסיקו אותם בטוב עוד בלי שיראו טלוויזיה.

את יכולה גם להתנות את הטלוויזיה בזה שהבית מסודר. (עכשיו אחרי האוכל אנחנו מסדרים ושוטפים כלים ואז תוכלו לראות *פרק אחד*..)

מבחינתי הזמן הקריטי שאני צריכה שקט זה אם אני צריכה מנוחת צהריים.. וזה הזמן שאני מרשה מסך. חצי שעה או שעה - לפי הצורך שלי...

שצריך לתחום את זה לזמן קבוע. למשל אחרי ארוחת צהריים לצפות שעה וחצי.

וזהו.

זה יהיה קשה להרגיל אותם לזה חזרה. אבל הם צרכים ללמוד לא להיות או מועסקים או במסך. גם להשתעמם גם לריב גם לשחק.

אני לא מבקשת עזרה בגיל הזה. אני אומרת יאללה עכשיו אוספים אוספת איתם. יאללה עכשיו צלחת לכיור.

ועוד הצעה- לקנות מדיח!!! זה החיים. ומייבש כביסה אם אין. ולי אין אבל יש גם רובוטים שואבים שוטפים מעולים.

קחי את הכל טיפה יותר באיזי. 

קשה יותר לתחום בגבולות

אני רואה שעדיף לאפשר מסך בנייד או מחשב שסגור בסיסמא

טלויזיה זה מרחב של כל בני הבית.. איך אפשר להגביל? להחביא כל פעם את השלטים??

אם רוצים בבית טלויזיה צריך לקחת את זה בחשבון את חוסר הגבולות מול המכשיר הזה

לכן אם להגביל זה מצריך מכם למצוא חלופות קבועות ומאורגנות כי הכי נוח גם להם להיות מול הטלויזיה

הגדולה בת 7 וחצי.. לא מדליקה בלי רשות. למה שתדליק?

וגם אם תדליק בלי רשות, אי אפשר לפספס את זה הטלוויזיה בסלון..

גדולים יותר 16-17

כבר זה לא נשלט..

ועם הילדים של היום ילדה בת 10 כבר לא רואה בעיניים

אישית לא רואה הגיון בלחנך עכשיו לפי מה שנצטרך עוד עשור..

כלומר כן לחנך אותם להיות טובים עוד עשור

אבל לא ברמת הדקויות של ההתנהגות כי זה פשוט לא רלוונטי. 

והרבה זה איך שאנחנו נרגיל אותם וכמה נקפיד על זה.

מודה ומתוודה שלי קשה לעמוד על גבולות בעניין המחשב. אבל אם אמרתי לא לגעת במחשב בכלל, לרוב גם הגדול שהוא בן 10.5 לא ייגע (קורה פעם ב... שהוא אומר לי שהוא בדק משהו במחשב בלי לבקש רשות).

ובמחשב לפחות אפשר לעשות גם דברים יצרניים יותר חוץ מלצפות בסרטים.

לא רלוונטי

גדלתי בבית עם טלויזיה, טלויזיה היא נחמה לנפש

הבעיה שהיא הופכת ממטרד של אדם אחד למטרד של כל בני הבית בסוף זו התמכרות, חינוך להרגלים רעים של בזבוז זמן, צפייה בתוכן רעיל

גם כילדה ידעתי את זה אבל זה הרגל בלתי נשלט וגם כהורה אני מודעת לזה ואין לי טלוויזיה בבית

נכון יש לנו מחשבים בבית ופלא' אבל אני לא נותנת זמן צפייה במסכים

הם יודעים שמחשב זה לעבודה שלנו וגם רואים שאין לי עוד מה לעשות עם המחשב וזה- חינוך

מה אני עושה עם המכשיר ומה המטרה שלו

כילוי זמן מול מסך כי זה עוזר לך להשתיק אותם זה לא חינוך, זה הרגל רע...

טלוויזיה או סרטים במחשב/ אייפד מרתקים ילדים עד בערך גיל 6

ואז אם ילד צמוד למסך בגיל יותר גדול

זה בגלל משחקים או רשתות חברתיות

ככה שאם הורה נתקל בקשיי תקשורת עם הילד בגיל 16 או בגיל 10 זה לא סביב צפייה בטלוויזיה

ולרוב גם לא בגלל מסך אלא בגלל דברים יותר מורכבים

באופן כללי בכל גיל

טלוויזיה או מסך הם לא הבעיה אלא התקשורת הכללית של ההורה מול הילד

והיכולת של ההורה לעבוד עם הילד בשיתוף פעולה והובלה הורית

לק"י

יש ילדים שמרותקים גם לסרטים מעל גיל 6.

(מניסיון אישי שלי).

אני מרותקת לפעמים לסרט

אני מדברת על התנהגות סדרתית

על אישו של ילד לצפות בטלוויזיה למרות שההורה מבקש שלא

טוב זה גם תלוי בהורה

אם הוא מגביל באופן נוקשה אז יכול להיות שהאישו ימשיך לגילאים יותר גדולים

לק"י

זה משו אחר.

(וגם עם זה אני לא מסכימה ב-100%).

הילדים שלי שאין להם הגבלה על זמן מסך

הפסיקו להיות מרותקים לסרטים באיזור גיל 6

זה פחות עניין אותם

אכן ראיתי ילדים אחרים שמגבילים אותם שכן מרותקים

 לק"י

וזה נכון לכל דבר.

דפוס שחזר באותו אופן

כמו דפוסים אחרים בהתפתחות

וגם ראיתי מחקרים על עניין המסכים

כולם מדברים על רשתות חברתיות וקצת על משחקים

לא על סרטים

לא חושבת שיש ילדים שצמודים שעות למסך באופן יומיומי בשביל לראות סרטים

אין מספיק תוכן מעניין כדי למלא את כל השעות הללו

או כמעט שלא

והם עדיין כן מרותקים מאוד לסרטים וסדרות..

זה כנראה בעיקר אופי ולא עניין של גיל.

ולא הגבילו אותי כילדה🤭

אם אני מתחילה מאוד קשה לי לשחרר🤭

ואני חושבת שגם אחותי כזאת, ולא הייתה לנו הגבלה בבית על זמן מסך

אצלנו ממש לא.

גם לא בבן הפרטי שלי שכבר עבר את גיל 6

וגם לא בסביבתי- לא אחים שלי הצעירים, לא האחיינים..

זה גם לא נכון כי אחרת כל תעשיית הסדרות למבוגרים ונוער הייתה קורסת. והיא לא.

קראתי ששוק הפרסומות שהיה שבוי בידי הטלוויזיה

עבר ברובו לרשתות

ולא סתם

המפרסמים מכירים את נתוני החשיפה

לכן עיקר הטלוויזיה עבר לנטפליקס ודומיו כי זה כבר שוק לא מספיק רווחי

נטפליקס זה בדיוק אותו דבר בעיני מבחינת זמן מסך של סרטים

היום רוב הטלוויזיות מגיעות עם סטרימר ומחברים ליס/הוט/נטפליקס/יוטיוב וכד'

זה לא אומר שזה לא צפייה בסרט... 

אכן צורכים גם טלוויזיה אבל פחות זמן ופחות חשיפה ולכן התעשייה סביב הטלוויזיה הוזלה ופחות שווה לפרסם שם בהשוואה לרשתות חברתיות 

וכתבתי את זה בתגובה הקודמת

מסכים זו התמכרות

התמכרות מטרתה לקבל תענוג חזק בלי להתאמץ כמעט עד בכלל לא

עשו מחקר על עכברים כל פעם נתנו להם זץ למוח שגרם להפרשת דופמין ובמקביל נתנו להם אוכל טעים מאוד מאוד

ברור לך מה הם העדיפו לקבל נכון?

ככה זה צפייה במסך גורמת לילד/נער/איש/זקן..... לבהות מול הדבר הזה כי זה תענוג חזק מבלי להתאמץ ואת רואה נערים מול מסך שעות בלי להיות מודעים אפילו לרצונות בסיסיים של הגוף שלהם לאכילה ושינה...

הם מנותקים ההבעה שלהם חלולה

זה בריחה מהחיים כי תענוג מהחיים קשה להשיג, צריך להתאמץ בשביל זה אבל לזה נועדנו זה נותן סיפוק אמיתי עשייה לצורך נתינה זה מעלה כוחות ולתת לילדים להיות מול מסך זה לשאוב מהם כוחות חיים ולעשות אותם חולים פיזית ונפשית (לא הכוונה חולי נפש בהגדרה החולנית, אלא חוסר סיפוק מהחיים)

טלפון זמין כל הזמן, טלוויזיה זה רק בבית ורק אני מדליקה....

ולפותחת-בסוף זאת התמכרות והרגלים, צריך להיות עם גבולות ברורים ועקשנות. זמנים מאוד קבועים ומאוד קצובים לזמן מסך, ולא להתרגש מהבכי אחר כך, לשים במקום לא נגיש את השלט ולהציי פעילות חלופית. בסוף זה בעיקר תלוי בך-אם לא תתני לא יהיה, פשוט לא לפחד מהתקפי זעם

אם כל פעם שיש חלון שעמום ץציעי מסך

אז נכון באמת נראה שאי אפשר אחרת

העובדה היא שכשהוא לא אופציה

א זמוצאים חלופות

וכן יש רגעים של שעמום.כן יש יותר מריבות ואקשן ופחות זמן לעשות דברים אחרים בנחת

נכון

אבל זה סדרי עדיפויות

וזכותך לבחור מה חשוב לך יותר

ולעמוד בזה, הם יתלוננו בהתחלה כי זה ממכר אבל אם תעמדי בזה זה יעבור אליהם..

כשהמסך הוא אופציה בשבילם הם שוכחים איך להעסיק את עצמם, וגם לא זה יותר נוח, אז קל יותר להפנות למסך. כשיהיה ברור שיש שעות שלי מסך הם ימצאו מה לעשות.

כלים ולסדר את הבית אפשר כשהם מסתובבים בבית, לא חייב להושיב למסך בשביל זה 

כתבת איפה זה מסייע לך, לא כתבת מה הצד השני.

ואכילה מול טלוויזיה (ועוד הגדרת פינוק) אפשר להפריד ביניהם ואפילו מומלץ.

מי שאוהב לראות טלוויזיה לא צריך פינוקים בשביל זה,

ופינוקים יכולים לעזור להם להתגבר על הרצון בטלוויזיה.

לגבי דברים שאת לא יכולה לעשות כשהם לא בטלויזיה, תנסי לשתף אותם.

לרחוץ ביחד איתם כלים.

את מסבנת ונותנת להם לשטוף במים את כלי הפלסטיק למשל.

כביסה, תשבי על שרפרף ותלמדי אותם בסבלנות איך ממיינים, תבקשי שיכניסו למכונה. כשמוציאים ותולים תתני להם לתלות דברים קטנים, או לבקש שיביאו לך בגד בגד, לא משנה כמה זמן זה לוקח ממילא זה תעסוקה משותפת איתם.

אנו לא מבקשת שיבואו לעזור, אני שואלת מי רוצה לעשות איתי. מי רוצה להכין איתי מרק? מי רוצה לתלות איתי כביסה? מי רוצה לשטוף איתי את הרצפה? מי רוצה להכין איתי ארוחת ערב? מי רוצה לקלף איתי ביצים?

אבל זה לא שהם יכולים לראות טלוויזיה אם הם בוחרים שלא לעשות איתי. האלטרנטיבה זה לחפש תעסוקה לעצמם והם הרבה פעמים רוצים שנהיה ביחד וזה מעניין אותם. אני לא מכריחה, אני מעודדת ומדרבנת. 

אני לדוגמה מרשה בלוז בשעה 12 שהקטנה ישנה שנצ

סביבות שעתיים של מסכים

אח"כ יש ארוחת צהריים, חוברות עבודה, יצירה ואז בסביבות חמש שש מרשה שוב.

זה יוצא הרבה יותר מהשגרה אבל אנחנו לא בשגרה אז זה בסדר מבחינתי.

לפעמים אם היינו בחוץ אני מרשה ערב סרט. זה מתקזז עם שאר היום..

תחליטי כמה את מרשה ביום ולפי זה תפעלי. אצל כל אחד זה שונה.

ולגבי מה להציע במקום - יצירה, תקני יצירות של שקל שהם לא בהכרח צריכים תיווך, צביעה, חוברות עבודה, ספרים, ניקיון הבית, הכנת ארוחות וכו.

לגבי ניקיון תתני לכל אחד מטלית ותגידי להם לנקות ארונות מטבח, שיש, שידות וכו.

באיזה פלטפורמה את שומעת?

אני מכירה רק את עברית והאמת שזה די יקר...

כדי שיהיה לי (ולילדים) ספר חרדי לשמוע...

לדעתי עוד יהיו בעתיד גם ספרי שמע חרדיים, זה רק עניין של זמן עד שיבינו שגם מבוגרים אוהבים לשמוע סיפורים, ולא רק ילדים🙂

בשישי

ממליצה כנל!

אולי כדאי להתקשר לסניף ולשאול

עולה 2,000 @לפניו ברננה! - לפחות זה מה שרשמו באחת הקבוצות..

תודה לכל המקפיצות במהלך היום..

עכשיו רואה שהעתיק לי מעפן ומחק הדגשות ורווחים

אז אפשר לקרוא בשרשור הנעוץ איפה שזה נוח יותר...

עובד במקביל (עוד מימי התואר ראשון)

ככה שיש את ההכנסה שלו.

אני עובדת גם במשרה מלאה, רוצה מאוד להמשיך ללמוד אבל מחכה שהוא יסיים.

עוד שנה שנתיים אני אוכל להמשיך.

הסידור הזה לגמרי מתאים לנו. 

באמת תקופה קשוחה

לדעת מה הזכויות שלכם

מלגות, מענקים

לברר בדיוק מה מגיע

כמובן כשלא לומדים אז עובדים

אם זה תואר אינטנסיבי אז להשתמש בחסכונות מתוך מחשבה שמן הסתם כשתתחילו לעבוד תכסו את מה שהוצאתם

רהיטים ובגדים- לתעדף יד 2

קניות לסופר- לבדוק אם יש מכירות שכונתיות לידכם כמו החישוק/ משנת יוסף שמאוד מוזילות מחירים

כמובן שרכב לא היה לנו

להסתפק במועט

בילוי זוגי לא חייב להיות במסעדה, אפשר גם פיקניק לדוגמא

ולתת ערך גדול לעצם הזמן ביחד, להינות מהפשטות באמת בלי להרגיש מסכנים

אצלינו חילקנו את זמן הלימודים קודם אני ואז בעלי

זה באמת קשוח, מצד שני היינו צריכים שאחד מאיתנו יכניס הכנסה יציבה ואז הסטודנט עובד במשהו שאולי מכניס פחות אבל מאפשר ללמוד

כדאי לתת תקציב לכל הוצאה נצרכת (אפשר להשתמש באקסל, יש ברשת כל מיני אפליקציות או אפילו סתם להדפיס דפים לחלוקת תקציב)

אם נאלצים לשבור חסכון כדאי לעשות זאת בצורה חכמה שמחלקת את החסכון לחודשים הנצרכים ושההוצאות יהיו בהתאם

זה קשוח וקשה לשלב את זה יחד עם ההשקעה בלימודים

אבל ראיתי שכשהייתי מאורגנת מראש (לדוג' בזמנים רגועים הכנתי יותר אוכל והקפאתי וככה בתקופות לחוצות כמעט ולא הייתי צריכה לקנות אוכל בחוץ או בזמנים שהייתי צריכה עזרה עם הילדים ארגנתי זאת מראש, השתדלתי להיות מאורגנת ככל שניתן ביציאות ובילויים ובכלל) אז זה אפשרי קצת יותר לחסוך, לא תמיד זה אפשרי וזה לא קל, להיות סטודנט נשוי זה קשוח

אבל התקופה הזו יכולה להצמיח וממנה ניתן ללמוד להנות מהדברים הפשוטים של החיים, כל הזדמנות שמישהו מסר משהו או מלגה או נתנו שוברים וכיו' אני לקחתי

כל רגע שהייתה לי הזדמנות לצאת עם בעלי יצאתי (אפילו סתם לחיק הטבע עם עוגיות ופק"ל קפה) ככה גם עם הילדים

מה שעמד לנגד עיני זה שאני רוצה לסיים בלי הלוואות מיותרות ככל שניתן (אם חייבים לקחת הלוואה אז לעשות את זה חכם, העיקר לסיים את הלימודים)

אני יכולה לומר לך שאני רואה חברות שלי שמרוויחות יפה ואני שומעת שהן במינוס ואני מבינה כמה התקופה הזו יכולה ללמד התנהלות כלכלית לחיים

בהצלחה!

שמדובר על זוג סטודנטים במקצועות שלא כזה מאפשרים לעבוד מהצד כמו מדעי המחשב וכו באוניברסיטאות קשות(לא מכללות) ולא הוראה(לא כותבת במדויק מחשש לאאוטינג), ממש באלי לשמוע על כאלה שהיה להם תקופות קשות שהשתמשו בחסכונות וכו ואחר כך הצליחו לעבוד,להרוויח יפה ולהחזיר הכל.

יש לי כל הזמן את הפחד שלא נמצא עבודה כי השוק עכשיו מאוד קשה ושחלילה הזמן הזה ימשיך יותר ממה שתוכנן...

אבל אני סטודנטית לתואר קשוח מאוד, 5 ימים בשבוע, באוניברסיטה ובעלי גם כרגע לומד ואין הרבה זמן לעבוד.

למרות זאת שנינו משלבים עבודה בערבים, מאמינה שכשיגיעו ילדים (אני ממש בתחילת הריון) אני אעבוד פחות ובעלי ימשיך לעבוד. יש לנו קצת תמיכה מהמשפחה אבל לא מספיק בשביל לכלכל את עצמנו ובטח לא ילד. יש לי עוד זמן עד שאני אתחיל להכניס כסף בצורה מסודרת וגם לבעלי. חוץ מזה אני עובדת בעבודה באוניברסיטה שזה עבודה שיותר קל לשלב ונותנת ערך מוסף גם ללימודים עצמם ומקדמת מבחינה תעסוקתית בעתיד.

אני מאמינה שעל השכלה גבוהה צריך להסתכל כמו על השקעה בבורסה, היית שמה את החסכונות שלך בשוק ההון? אני כן, ולכן גם על זה בעיני שווה להשקיע חסכונות בשביל תשואה עתידית של עבודה מכניסה ובטוחה.

בניתי על זה שאמצא עבודה אחרי התואר ואז יהיה קל יותר. וזה לא קרה.

היינו צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש.

סליחה אם זו תגובה מבאסת

אבל כן, יש קצת הימור בתחום של הייטק לבנות על עבודה בדיוק כשמסתיימים הלימודים.

זה שוק שמרוויחים בו יפה, אבל חלק מהמחיר זה חוסר יציבות.

ולכן אם בונים על לחיות על חסכונות, צריך לקחת גם מרווח ביטחון של תקופת חיפוש עבודה, וגם לקחת בחשבון שאולי דברים ישתנו ותצטרכו לחשב מסלול מחדש מבחינת תעסוקה.

אני חושבת שזה עניין של סדרי עדיפויות ואיך מתאים לכם להתנהל.

אני למשל לא הייתי מסוגלת לחיות במינוס, וגם מתנגדת לזה עקרונית. אז בעיניי זו לא אופציה, גם אם אחד מבני הזוג צריך לדחות את הלימודים שלו / לפרוש אותם / לשנות תחום עיסוק.

לחיות על חסכונות תקופה זה בסדר, אבל אם זה גומר את כולם זה עלול להיות מאתגר בהמשך.

ההסתכלות צריכה להיות גם לטווח של שנים קדימה, ולא רק איך שורדים עכשיו.

מה שאני באה להגיד, שכרגע האקסיומה שלכם היא "שנינו לומדים"

אבל המחיר של זה יכול להיות גבוה

ולמרות שיש נטייה לחשוב שבסוף נסתדר, אז לא תמיד מסתדרים.

או שהמחיר של להסתדר הוא גבוה.

אז אולי שווה לשקול לפרוס את הלימודים ולשלב משרת סטודנט (או עבודה אחרת)

להחליט שאחד מכם נותן פול גז כדי לסיים ולעבוד והשני מוריד הילוך

אין לי כאן המלצה חד משמעית.

רק כיוונים.

ואולי בגלל שלי תמיד נראה היה שהכל אפשרי, ואז גיליתי שזה לא כזה פשוט, חשוב לי להציג תמונה אחרת. ואולי היא קצת פסימית מידי.

הלוואי שלכם זה יסתדר, תמצאו עבודה בקלות ושיהיה שפע מהשמיים.

מה הכוונה חישוב מסלול מחדש?התחלת ללמוד תואר אחר?

בסופו של דבר ללמוד תואר במדעי המחשב זה לא קל ומוציא הרבה כוחות, אז קשה לי לחשוב שההשקעה שלי תיזרק לפח...

שהתחלתי לעבוד בעבודה שלא בתחום שלי בכלל, ובשכר נמוך

במקביל המשכתי לחפש בתחום שלי תקופה מאוד ארוכה.

כשהבנתי שהסיכוי למצוא עבודה מאוד נמוך, התחלתי להתרחב לתחומים נוספים.

בסוף ה' גילגל לי הזדמנות לכיוון שלא חשבתי שיהיה.

אבל זה דורש עוד מאמץ והשקעה מצידי, גם אחרי התואר שכבר למדתי ואחרי ההשקעה בחיפוש עבודה ממושך.

אני לא אומרת לא ללמוד מדעי המחשב

זה תואר טוב

אבל כן צריך להכיר את השוק

להבין שהוא לא יציב

ושלא בטוח שאפשר להגיד "נשרוד שלוש שנים על חסכונות, ואז נחזיר הכל בעבודה", כי זה לא בטוח יהיה שלוש שנים.

לעומת זאת אם כן מצליחים באיזשהו אופן לעבוד תוך כדי הלימודים, ואילו לחסוך, זה יכול לאפשר בהמשך תקופת חיפוש עבודה ממושכת יותר, בלי צורך לקחת כל עבודה מזדמנת, רק כי אין ברירה כלכלית.

בקיצור, אני רק מעלה את הנקודה של החשיבות לתכנון כלכלי לטווח הארוך. כי בסופו של דבר זה גם מה שיכול לאפשר עבודה בתחום, שדורש הרבה סבלנות ואורך רוח בחיפוש עבודה. ואם העניין הכלכלי יהיה מאתגר. הוא יהיה מאתגר לא רק בלימודים, אלא גם בזמן שמחפשים עבודה. 

מי שרוצה רק משרות פיתוח מתקשה במציאת עבודה

כי אלה משרות קצובות באופן כללי ובפרט לג'וניורים וגם הai מצמצם אותם

רוב המשרות בהייטק אינן משרות פיתוח וחלקן מיועדות לג'וניורים (הדרכה/ תמיכה במערכות אפליקטיביות/ סיסטם/ אבטחת מידע ועוד)

מי שפתוח להצעות מגוונות ולא מחפש להרוויח עשרות אלפים על ההתחלה

כנראה ימצא עבודה די בקלות

גם בלי תואר

(אני גייסתי 2 אנשי סיסטם בשנה האחרונה בלי תואר)

לא סיים וגם לא מצאתי עבודה איזה שנה

כך שלקח זמן וחיינו על כסף של חסכונות והייתה גם עזרה מההורים שלו כמתנת חתונה

גם בהמשך כשהחלתי לעבוד בעלי לא עבד מסודר, ולקח זמן עד שהרוויח יותר ממני, היום הוא המפרנס העיקרי ועוד הייתה לי תקופה שהייתי בבית עם הילדים. אבל לא הייתה תקופה ארוכה שבה לא עבדנו שנינו בכלל בכלל. סהכ כמעט שנה אחת חופפת לשתינו.

אני חושבת שאם 2 בני הזוג לא מכניסים בכלל, אז הגיוני לחיות על חסכונות, אחרת מה האופציה?

וכן, גם למצוא עבודה טובה לוקח זמן ויותר קל למצוא כשלא עובדים האמת.

אם נורא כבד לכם, אז כדאי לחשוב איך בכל זאת ניתן בהתחשב בנתונים לשלב הכנסה. פריסה של התואר וכד

בעלי עשה תואר במדעי המחשב ואני במקביל תואר תובעני מאוד תוך כדי לידות וכו'

הוא התחיל לעבוד בעבודות סטודנט תוך כדי התואר וגם אני עבדתי בקטנה כשהיה אפשרי.

זה היה קשוח מאוד אבל זה שהוא התחיל לעבוד בתור סטודנט זה היה משמעותי מאוד, מעבר למשכורת (שהיתה יפה מאוד לסטודנט) זה נתן לו ניסיון ופתח לו בהמשך דלתות לעוד עבודות טובות אז כמה שזה נראה קשה, ממליצה מאוד מאוד לעשות את זה

בעלי סטודנט ולא עובד בכלל, אז לא יודעת כמה זה עונה

הלימודים לא מאפשרים עבודה.

עכשיו הוא משלים את כל מה שהפסיד בגלל המילואים ואני לבד עם הילדים בחופש.

בגדול חיים על המשכורת שלי.

ולא ממש חוסכים.

ובונים על זה שירוויח משכורת ממוצעת פלוס וזה יחפה..

כן יש לנו קצת חסכונות בזכות במילואים. אבל בלעדיהם לא היינו סוגרים את החודש.. 

לגרום לסוכר להיות יותר גבוה.

לא חושבת שמי שאין לה סוכרת זה יראה ערכים של סוכרת. אבל מי שיש לה סוכרת זה יכול אולי להשפיע שהערכים יהיו יותר גבוהים.

אולי תתיעצי עם אחות?

באמת זה מה שעשיתי... הגעתי למרפאה והיא אמרה שזה בסדר.

אז מעדכנת גם להבאות - סתם משהו שטוב לדעת כי זה קורה

הייתי הולכת לבדוק אותה בבוקר. לראות שאכן זה רק פצע חיצוני ולא איזו חבלה פנימית וכד'.

ד"א

חשוב מאד כשהרופא/ה בודק אותה להדגיש שאמא נותנת לרופא רשות להסתכל כי קבלת שם מכה אבל אף אחד לא יכול לגעת בך בגוף סתם כך.

הזדמנות מעולה לדבר על מוגנות..

תודה!

זה טבעי שכואב.

הייתי מבקשת משחה בהפניה טלפונית

כן ביקשתי ממנה להסתכל שוב והכל נראה תקין.

אז האמת שלא הלכנו להיבדק..

כי אנחנו לא בבית והעדפתי שאם כבר זה יהיה במרפאה שלנו..

עדיין טיפה מתלבטת אם להבדק. אבל אני לא מאוד לחוצה.

נשמע קשה כל כך כל כך!

הלוואי שה' ימלא חסרונכם במהרה

מציעה שאם יוצאות לך טבילות קבוע בליל שבת

אז כנראה שהמחזור שלך די מסודר על 28 יום

אולי כדאי לך לשקול לקחת פעם אחת פרימולט נור

ולדחות בכמה ימים את המחזור?

ואז לפחות יתקבע לך טבילה באמצע השבוע ולא שבת.

אני לא מכירה אותך אז ממש מקווה שההצעה הזאת לעניין ומתאים לך לשקול את זה.

קראתי כל מילה. ממש חיממתן לי את הלב! לצערי לא יכולה לקחת פרימולוט נור כי הוא עושה לי בלאגן קשוח , גם משבש לי את המחזורים הבאים לחחוטין, וגם גורם לי לתופעות לוואי נוראיות וכאבי מחזור איומים בדימום שאחרי. ולא תמיד הווסת שלי מדוייקת אז זה לא מבטיח לי פתרון.

אני מתוסכלת כי תמיד אהבתי את המצווה הזאת, אבל בחודשים האחרונים אני מתחילה ממש לשנוא אותה, גם אני בכלל לא רוצה לקבל מחזור כל חודש, וגם כי לטבול בשבת מצער אותי ממש.

נשאר כנראה רק להשלים עם זה ולשרוד עד שבע"ה יגיע ההריון המיוחל...

 נתפסתי על הטבילה בליל שבת

כי אני אישית ממש ממש ממש קשה לי עם זה

הייתי מנסה דברים כמו- לימון, כושר או הפוך אם את עושה אז להפסיק לחודש אחד

כל מיני דברים שאומרים שיכולים להשפיע על הסדירות רק שיזוז בכמה ימים....  

חיבוק גדול.

זה באמת קושי ענק!

לקח לנו לא מעט שנים עד שב"ה נולדה הגדולה..

כל חודש מחדש זה קשה.

הציפייה.. הרצון. היה לי גם תקופה שיצא בליל שבת הטבילות.

היו כמה חודשים שמסיבה מסויימת לקחתי וחיברתי גלולות, חוץ מהבלאגן הגדול שעשה לי הורמונלית, זה עוד יותר הגביר את הקושי להבין איך נשים בהריון ובהנקה שמונע להם אין את עניין הטבילה - ויותר מזה, לא אסורים.

בע"ה שבקרוב מאוד תזכו לבשר בשורות טובות!!

גם לי יצא תקופה מאוד ארוכה לטבול ברצף ( חלקה הייתה ציפייה וחלקה בהתחלה היה בגלל מניעה עם התקן כי הורמונים עשו לי ממש רע אז זה גם לא היה יותר מידי מרצון שלי)

מה ששינה לי את החוויה היא לקחת את זה כמעין יום פינוק .. לעשות לק גל לפני הטבילה, קוסמטיקאית .. וזה ממש תרם להתחדשות שלי סביב היום הזה למרות שהיו קשיים והרבה פעמים זה היה לחוץ/ כמעט כל חודש שאלות לרב ולפעמים גם בודקת טהרה

וכמובן זה לא שעשיתי הכל באותו יום או יום לפני אלא לק אפילו יומיים שלושה לפני וגבות קצת יותר גמיש כי אני לא "מקפידה" על כל שערה ושערה אבל זה כבר לפי הפסיקה 

תודה!

הדרך היחידה שלי לשרוד את ההכנות והטבילה היא מינימום הכנות, באמת בתקופות שאני עושה לק גל על בסיס חודשי זה כיף ומחדש אבל עכשיו אני בהפסקה קטנה מזה.

והלואי שיהיו בשורות טובות בקרוב, בעז"ה..

והייתה לי תקופה כזו של טבילות שבת. באמת מאתגר. בסוף זה זז לאיטו. חיבוק!!

לא יודעת איפה את בדיוק בפוריות אבל בסוף גם התמיכה וגם כדורים אחרים מזיזים ומרווחים קצת את האירוע...

מעבר לזה, האם תוכלי לדייק מה הקושי בטבילה בע''ש.

אולי נוכל לסייע לך לחשוב על פתרונות להקל על החוויה?

כנראה התרגל להירדם בהנקה, ואז מבקש לינוק כל פעם שהוא מתעורר בלילה.

ולגבי הכאב, אם הוא אוחז נכון זה לא אמור לכאוב גם אם יש את כל השיניים. אולי יש פטרייה?

מניקה פעוט מעל שנה עם מלא שיניים מגיל קטן (וזו הנקה כזו מתוקה)

עזר לי שביום היה לי מרווח זמן שלא ינק ובזמן הזה זה נרפא (נראה לי שלקח נגיד יומיים אבל לא סגורה על זה).

אצלי כשהוא מרגיש טוב הוא קם פחות בלילה וכשמשהו מציק לו הוא קם יותר

אז יש תקופות ארוכות שקם יותר בשביל לינוק ואני לא נלחמת בזה כרגע (האמת שאין לי כח להילחם).

בהצלחה ורפואה שלמה!!

צריך לעצור באמצע,שיתחבר מחדש ולהזכיר לפתוח פה גדול וכו'.

לגבי הלילה- לשים לב כך כמה זמן הוא יונק. אם זה 3 שעות, סביר בעיניי.

אם זה פחות, הייתי מנסה לרווח ליותר זמן. (לנסות מומץ, מים)

אם יש קצת סימנים של התחלת קילופים, או אדמימות סביב הפטמה.

אפשר להתחיל במשחה ללא מרשם, או למרוח סודה לשתיה, ולראות אם יש שיפור.

השיניים לא אמורות להכאיב אם הוא לא נושך... במיוחד שאת מתארת שזה רק מהימים האחרונים.

קרה לי כמה פעמים, לא ראו שום דבר, אבל משחה לפטריות עזרה ממש מהר

שובר לפדיקור/ מניקור/טיפול פנים/ מסאז'

פיג'מה מפנקת מדלתא

נעלי בית

שובר לחנות בגדים שהוא אוהבת

כמה רעיונות:

עציץ יפה - אני מאוד אוהבת סחלבים, לדעתי פרח נורא מיוחד (אם כי תמיד נובל לי בסוף)

מתנה מללין/ סבון וכדו' - אני ממש ממש אוהבת את קרמים וסבונים

פיג'מה יפה ונוחה או נעלי בית

בכל מקרה חולה...

תודה

שתהיה בריאה.

לפעמים יש להם יציאות באין כניסה.

🤐🤐

חמודה.

לק"י

כנראה הרצון לאחות גובר על הכל.

היא נשמעת חמודה.

איך הגבתם לזה? 

חיבוק אחות. אמן תראו ניסים ♥️

בס"ד

כשהבת שלי הייתה בגיל הזה וגם רצינו אבל לא קרה, והיא, כמו הבת שלך, רצתה בכל מאודה וביקשה וביקשה ולפעמים גם בדרכים שהכאיבו 😔…

מצאתי את עצמי מלמדת אותה מה נעים להגיד ומה פחות. והיא באמת למדה לבטא את הכמיהה שלה בצורה מתאימה... 

הלוואי ובקרוב זה יהיה לך לזיכרון לא רלוונטי, בבחינת "היינו כחולמים", כמו שאומרים על הגלות, שברגע שנזכה לגאולה, כל צרות הגלות ידמו לנו כחלום רחוק. בהצלחה בטיפולים ובהכל יקרה, ושברנה תקצרו, בקרוב! ❤️

איזה כואב לשמוע את זה

ממש עושה לבכות

מזכיר לי ממש את הסיפור של רחל ולאה 😥😥😥

היא מאוד חכמה ובעזרת ה' תסתדר יפה בחיים. יש לה פתרונות מאוד יצירתיים לבעיות שלה... לא חושבת שהילדים שלי היו חושבים על האופציה הזאת.

וחיבוק לך! מאחלת לך שתזכי לעוד ילדים בקרוב ממש! 

זכוכית. רק שהוא הורס את הכהות של הסכין

הבא אחריו זה עץ (מבחינת בריאות) 

יש שם אגם עם סירות פדלים קטנות

יש מתקנים למשחק

דשא

טיילת החומות+הכותל

פארק עמק הצבאים (לא ממש מתאים ליום שלם)

ליד נווה אילן יש כמה מסלולים יחסית קלילים

תל גזר

אם מתאים לכם יום שדה - אז אפשר ביער ירושלים

יש שם משחקייה לילדים, הצגות

ואפשר לעשות לגדולים משחקים ממש מגניבים בחנות

ועל הדרך להתפנק בדברים לבית

יש שם גם אוכל שאפשר לקנות בטווח מחירים רחב..

אולי לברר על כאלה באיזור, ואחרי הלידה להחליט.
 

אפשר גם לשים בלוני הליום 2-3 במרכז כל שולחן. קשור למשהו. כמו אגרטל קטן.

ובקבוקים קטנים כאלה ראיתי הרבה פעמים בסטוקים. או בחנויות חדפ.

12/24 יחידות בקבוקי תינוק ורודים וכחולים למסיבת ילדים מיני בקבוקי סוכריות לבנים ובנות מסיבת תינוקות חשיפת מין קישוט - AliExpress 15

בכללי תכתבי בחיפוש מסיבת לידה בן או משהו בסגנון, אמור לקפוץ לך דברים כאלה...

וראיתי בארץ בחנות של השקל בקבוקים בסגנון, וגם בחנויות חד''פ וכאלה

או החד"פ- זה יוצא שקל בערך ליחידה.

הסוכריות בפנים תקני במשקל ה יוצא הכי זול. (30 לקילו במארז)- יש חנות בגבעת שאול בירושלים.

וחוץ מזה תכתבי בשיין גילוי מין העובר - יש שם כל מיני רעיונות...

אצל הקטן שלי קניתי כל מיני דברים חמודים וכשחזרו מהברית ראינו ששכחנו לחלק... נשאר על העגלה.... אז גם לזה צריך לשים לב

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

או זה

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

יש ימים שהם פשוט בלתי!! 

אין לי כוח לאמהות

וכבר אין לי תינוקות

וגם ככה אני דואגת מראש לזמנים לעצמי להפסקות ולמלא משאבים

ועדיין מרגישה ככה הרבה

אמהות זה דבר שוחק ומעייף מאד

וזה הכי הגיוני להרגיש ככה

אני פשוט אומרת להם שהתעייפתי ואני צריכה מנוחה (הם מספיק גדולים להסתדר לבד עד שאני מתאוששת)

להזכיר לעצמך שאת כל כך תתגעגעי למתיקות הזאת.

נכון שזה מאתגר, אבל אי אפשר לברוח מהם, נכון? אז מה שנותר זה להינות כמה שיותר  ממה שיש

ולרוב הן מגיעות בחופש הגדול🥴😵‍💫

כתבת יפה את התחושות... (מזכיר לי קצת קטע שכתבתי פעם)

מתפללת עלייך ועליי ועל כל אימהות ישראל שנמצא את עצמנו ואת הנחת שלנו בתוך האימהות שלנו!

זה בדיוק האיוורור שאת צריכה

שקט

רגע להקשיב לעצמך ולמה שאת רוצה

קשה להיות במצב של נתינה 24/7 בלי שהכלי מלא

אל תרגישי אשמה מותק, זה ממש נורמלי. לא צריך להוסיף על הקושי גם רגשות אשמה. כולנו אמהות טובות, ולכולנו קשה עם הילדים. זה מכלול של גם וגם. וזה מה שנותן את הכח להבין שגם אנחנו חשובות פה. התחושה של הקושי.  כי אם היה לנו טוב רק לתת ולא להתמלא, בבת אחת הסוללה הייתה מתרוקנת. מה שחשוב זה להיות קשובה להתראות הקושי על זה שאת צריכה טעינה.