פורום הריון ולידה (עמוד 230)

לא פרטת חוץ מזה שהכל עליך ושהוא משתדל,ממש מדהים שאת רואה שהוא משתדל🫶

מאחלת לך שמתוך זה הזוגיות שלכם רק תתחזק.

לא מצליחים למצוא דרך לייצב את הקשר.

להגיע למצב מאוזן. פשוט שיהיה סביר.. אפילו לא טוב. גם סביר מספיק.

פשוט לא מצליחים.

כל דבר שקורה מערער אותנו, ואולי אותי במיוחד, עד לכדי אבק. הוא פשוט נראה שכלום לא מזיז לו למרות שאני מבקשת שידבר וישתף. 

נשמע קשה ממש

את בעניין של קורס אישי?

על זוגיות. אבל רק לאישה.

אישית - שינה לי את החיים 

משבר זוגי מביא הרבה אנרגיה שלילית

אני רואה את המשברים כחלק אינטגרלי מחיי זוגיות ארוכת טווח

לכן בניתי עוגנים לעצמי ולכולם לזמן משבר

עוגן ראשון- לדאוג לעצמי לצרכים ולרגשות

לשים את עצמי מקום ראשון

תמיד ובמיוחד בזמן משבר

כי אם אני לא בסדר שום דבר לא יוכל להיות בסדר

עוגן שני- לשמור על אווירה נעימה בבית ועל שותפות תקינה לאורך המשבר

לא צריך לריב ליד הילדים/ כל הזמן אלא להניח את המשבר בצד ולגשת אליו מדי פעם באופן יזום בצורה רגועה

כי בין אם עוברים את המשבר בטוב ובין אם לא

כשיש ילדים משותפים צריך לשמור על אוירה נעימה ושותפות בכל מצב

גם אם חלילה נפרדים

עוגן שלישי- לצאת עם תובנה מכל משבר

להבין משהו שלא הובן קודם

להתקדם בקשר ולהיות מוכנים יותר טוב למשבר הבא

נכון הרבה אנרגיה שלילית

ונכון ממש לא טוב לי וכל הבית מתערבב לי ביחד

מבאס ועצוב לי מאוד שזה ככה.

הפחד גורם לך לחשוב שזה מדרון ארוך של כאב וייאוש.

ואני מבינה אותך מאוד. היו לנו משברים ששאלתי נפשי למות. ותחשבי שתוך כדי המשבר הייתי צריכה לארח בבית הקטן שלנו עוד 5 ילדים שלו...

המצוקה המטורפת הזאת הולידה לי הבנה מאוד חזקה וברורה:

אם הזוגיות לא מקור כוח, אני מאתחלת את עצמי מחדש.

הילדים (המשותפים שלנו) צריכים אותי יציבה, ובשביל היציבות הזאת אני חייבת כוח. מה יתן לי כוח?

אם זה לא בעלי ולא הזוגיות- כל דבר אחר.

הייתי לוקחת ימי חופש מהעבודה, בכל משבר כזה.

נוהגת אל הטבע, מדברת עם ה', הולכת לבית קפה, מסבירה לעצמי מה המצב...

לפעמים הזוגיות היא פצע. ופצע צריך זמן ומרחק כדי להירפא.

היום הזוגיות היא מקור כוח בשבילי, אבל כמובן שיש אתגרים.

אז קודם כל מחזקת אותך שזה לא מדרון למטה. זה פשוט אומר שאתם צריכים כנראה הפרדת כוחות רגע.

להבין איפה הוא מתחיל ומסתיים ואיפה את.

להבין שאת היציבות הרגשית שלך את קונה מהפעולות שאת עושה.

להבין שהאהבה העצמית היא מקור בלתי נדלה לשפע.

להרגיע את הפחד.

יש עוד מטפלים טובים בעולם, והיקום הוא תמיד בעדך. ברגעי השפל הכי כבדים שהיו לי, זה החזיק אותי.

העולם בעדי, העולם תומך בי. בדרכים שאני לא יודעת, כבר התמיכה מגיעה. וזה לאט לאט.

אני מאוד מודעת לזה שזוגיות טובה זה בסיסי לשקט ושלום נפשי. בלי שטוב לך עם בעלך, ובלי שאת מקבלת ממנו אהבה וחום, מאוד קשה להמשיך ולתת לילדים ולבית. את עוברת למוד של הישרדות.

אבל כרגע זה המצב. בורי נקבל רגע את החושך. לא נאבק בו אלא נמצא דרך עוקפת. ואז נטפל גם בזוגי.

בהצלחה!

אני מעכלת..

לא לקחתי לעצמי רגע מנוחה כבר המון זמן!

ממשיכה לתפקד תוך כדי העומס ואין לי סבלנות לכלום... תודה על המילים המחזקות תבורכי. 

בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.

חיזוק וחיבוק.

אני עצמי שיתפתי בפורום עשרות פעמים באנונימיות וקיבלתי כוחות. בסוף אנחנו מבינות היטב על מה אנחנו מדברות;)

ובטח ההורמונים של ההיריון לא תורמים...

חיבוק גדול! הלוואי שתמצאי בקרוב ממש מקום שטוב לך!

ואגב, אני הולכת הרבה פעמים גם לבדי למקומות כיפיים...

כל פעם הזזתי ברבע שעה

למרות שאם זה להקדים אז אולי זה לא כזה משמעותי כי זה לפני הזמן שהיית אמורה לקחת

יש לזה השפעה עלייך? מתחילים לך דימומים?

בגדול זה יכול לעבור חלק לגמרי

אבל יכול גם לא

אז זה מאוד תלוי מה את מכירה על עצמך.. לי נגיד זה לא היה משנה ולקחתי רנדומלי

אבל יש לי חברה שאם היא לא הייתה לוקחת באותה שעה ברזל! זה היה עושה לה כתמים..

ואז ההמלצה היא להקדים בהדרגה, חצי שעה כל יום

אוף.

נראה לי מחר בבוקר אקח ב12 וזהו.

תודה לכולן!

לא היתה לי בעיה של כמויות (וגם התינוק לא קיבל את החלב), אז לא עשיתי משהו מיוחד בשביל להגביר כמויות.

אף פעם לא שאבתי ממש כל 3 שעות.

בהתחלה שאבתי 6-7 פעמים ביום, בהמשך ירדתי ל 4-5 פעמים. הייתי שואבת כמות כפולה כל פעם.

אם יש לך מישהו שיעזור לך לשטוף כל פעם את הבקבוקים והחלקים של המשאבה, זה מאוד מקל.

עזר לי להתעסק במשהו תוך כדי השאיבה (טלפון, ספר), ולא להיות עסוקה בכמה יוצא.

היתה לי משאבה שמותאמת לשבת, ובשבתות חיברתי לשעון שבת.

בסוף השאיבה לעשות 2 דקות של סחיטה ידנית, זה מדמה יותר טוב את ריקון השד שעושה התינוק.

כמעט אף פעם לא היתה לי בעיה של כמויות (גם בהנקה אין לי).

כל התוספים והטריקים יכולים לעזור אבל הכי משמעותי זה לשאוב הרבה. בתחילה לפחות 8 פעמים ביום. אני שאבתי פשוט כל 3 שעות (ומצד שני לא התרגשתי אם פה ושם שאבתי פחות פעמים)

אשמח לשתף מניסיוני

זה מאד משנה באיזה שלב בחיי התינוק שואבים בלעדית

שואבת הרבה (כל 3 שעות, בלילה כל 5 אבל אולי אשתדל יותר).

אנסה גם להוסיף סחיטה ידנית בסוף.

אני לא זוכרת כמה קמתי אבל כל 3 שעות ימים בודדים בלבד. אחר כך פעם בלילה ואחר כך בכלל לא

התוסף שלקחתי בזמן חוסר היה mamaflow אבל אין לי מושג אם הוא עזר

בדקתי איתה ובפעם השלישית יצאה חיובית אחרי שלוש תשובות שליליות, והביוץ היה מאוד מאוחר, כמעט חודש

אם את מנסה קחי בחשבון שאם שלילי אז אולי מוקדםעדיין. עם זאת היא זולה אז לעיתים שווה את הניסיון 

שזה אומר 4 ימים לפני האיחור (בהנחה שמקבלים מחזור 14 ימים אחרי ביוץ. אני כותבת בהנחה, כי אין לי מחזור סדיר בכלל, אז אין לי אפשרות לחשב איחור...)
זה בדיקות מאוד מדוייקות.
ותמיד נתנו לי תוצאות נכונות.

אני גיליתי עם הבדיקות הרגילות של תשובה כנה, אבל יש להם גם כאלו שמכוונות ל4 ימים לפני האיחור, שכנראה הם יותר רגישות.

בדיקות ביוץ ביתיות, אז לא יודעת בדיוק בדיוק מתי הוא היה.

ביום ה10 הבדיקה היתה שלילית

ביום ה11 חיובי חלששש אבל חיובי

וביום ה12 כבר התחזק

כלומר כמה וכמה ימים לפני האיחור

יש כאלה שהילד ישן לילות באמבטיה 

ויש כאלה שזה רק ליציאות של שעה פה שעה שם

..

וגם - אם התינוק לא נולד קטן מידי, 

יש כאלה שמדלגות על שלב האמבטיה ומתחילות מייד עם טיולון שכיבה מלאה

במהלך היום כן הרבה בעגלה כי מסתובבת בבית וזה יותר נוח לי

יש לי מצפון מטורף כי שומעת מכולן שהדונה זה רק עד גיל 8 חודשים

עגלת יויו. היא תופסת פחות מקום מהדונה ושכיבה מלאה ונורמלית. הדונה מזעזעת בעיני לשימוש בתור עגלה קבועה

הייתה לי עם 2 ילדים והיה מצוין

החיסרון היחיד שיש בעיניי זה שצריך לקשור את התינוק אם את לא קונה את האמבטיה הקשיחה אבל מן הסתם גם הדונה ככה ..

היויו יציבה ומצוינת וחזקה למרות שהיא קטנה

אבל זה עדיין יותר שוכב מהדונה איקס

אם יש מקום ותקציב יש לה אמבטיה הכי קטנה שיש שלדעתי כן נכנסת בבית

הייתי בשילב לפני שבוע

יש לה הטיה, אבל לא שכיבה מלאה.

זה יותר בריא מסלקל אבל זה לא עגלת אמבטיה

ולילד שלי זה היה קטן בגיל חצי שנה- ז"א אולי יכלתי לדחוס אותו שם אבל זה לא יכל להיות המקום שבו הוא מבלה...

לצד השני אגיד שיש לי ילדה שבגיל שבועיים עברה לטיולון כי לא אהבה את השכיבה...

בעיני אם אין לך מקום אז טיולון זה לא רע בכלל! יש טיולונים עם שכיבה מלאה מעולים וקלילים,

לילידי חורף זה קצת קשוח

ואחיין שלי הבונבון הוא גם דובון🤪, רק בן חמישה חודשים ועוד רגע וכבר לא יכנס בדונה x

ובעיניי היא ממש לא תחליף לעגלת אמבטיה, התינוק כולו מכווצ'ץ' בה…

בתוספת מזרן. בלילה ישנו בעריסה, אבל במשך היום רק בטיולון. (מסייגת שעם הקטנה יותר זה היה קצת יותר מסוכן, בגלל הילדונת שמעליה... אבל בעיקר מכיוון שהטיולון נמוך, לא כי הוא לא יציב)

בעצם גם ארבעת הגדולים שלי לא היו בעגלת אמבטיה (אבל כן בעגלה ולא בטיולון), וגדלו מצוין...

לא רואה כל פלוס בדונה למי שלא מתניידת הרבה ברכב...

כדאי לעשות בדיקת דם כדי לדעת לאן פנייך.

כן יש רבנים שיתירו לך גם להפסיק הריון אם תסבירי את כל מה שכתבת פה שברמה הנפשית והפיזית את צריכה את זה.

אבל למיטב ידיעתי אם את חושבת על האופציה אז את צריכה מהר לוודא שזה באמת הריון ולראות דופק ורק אז אפשר להתחיל את התהליך

ולהבא - שמעתי שהורמונלי מגן יותר טוב מלא הורמונלי.

חיבוק על התחושות אני בטוחה שממש קשוח עכשיו 

הריון עם התקן הורמונלי הוא הרבה פעמים חוץ רחמי שמצריך טיפול מיידי

ואם זה ברחם- לא תמיד הם ממשיכים.

בקיצור, חשוב לבדוק מה קורה.

ואם את באמת בהריון- תמיד יורת קל להתמודד עם מציאות מאשר עם דמיונות... כשתדעי מה המצב תוכלי לבדוק הלאה אפשרויות

ונסיון טוב

אני חושבת שהייתי מתחילה משינוי בטרמינולוגיה

נכון, ההריון הזה לא מתוכנן, אבל ניתנה לך הבחירה ובחרת להשאיר אותו

האם את עדין חושבת שהוא לא רצוי?

אני חושבת שהניתוק הזה הוא עוד מנגנון השהיה למציאות שלא תכננת

וזה בסדר

תני לעצמך זמן

זה קורה

תנסי להכיל ולהבין את עצמך 

אין כאן אשמה

שהוא יוולד באופן אוטומטי את תראי כמה שתאהבי אותו

זה נדיר נדיר שלא

בשעה טובה !

כי לא חוויתי הריון כזה. 

אבל אני כן כמו שתיארת בנושא של החיבור לילד. גם בהריון רצוי, אני לא מרגישה שיש לי תינוק, לא מדברת אליו זה מרגיש לי מביך וטיפשי, אין לי חיבור איתו, ההריון מכביד ומעיק עליי וזהו רוצה להיות אחרי. ברור שאני זוכרת שיש שם תינוק, וזה משמח אותי שיהיה לנו תינוק, אבל אני לא מרגישה שיש לי תינוק איפשהו בשלב הזה.

אחרי הלידה אני אוהבת אותו מאד ומצויין לי עם זה.

את כותבת בעצמך שזה תגובה שאת מכירה על עצמך. נכון שזה לא אותו דבר, הריון לא רצוי. אבל לפחות אל תבהלי שזה אומר משהו נורא שיקרה אחרי.

יש דרכים לעורר את הרגש, אולי לקנות בגדים מתוקים או אקססוריז. אולי לראות קצת סרטונים על תינוקות מתוקים ודברים כאלה...ואם לא מתעורר - בעז"ה אפשר גם להתפלל על זה כמובן, אבל בעז"ה יתעורר אחרי הלידה, כשיהיה לך תינוק ולא רק בטן.

להתחיל לדבר אל התינוק גם אם זה מלאכותי, לקנות דברים ללידה- דברים לבייבי ודברים מפנקים בשבילך, להתרכז בתנועות, לחשוב על הלידה... ממש לדחוף את זה בכוונה כדי להתחבר להריון.

ועוד משהו שלי עזר ממש- להחזיק אחיין ניו בורן. זה גרם לי להתגעגע למתיקות הזאת ולהיזכר כמה אני אוהבת תינוקות קטנים😍

(אצלי זה לא ממש היה הריון לא מתוכנן, אבל כן הריון שנכנסתי אליו לפני שטיפלתי בדיכאון אחרי לידה של הלידה הקודמת, ולא באמת הרגשתי מוכנה נפשית ולקח לי זמן להתחבר... ואחרי הלידה התחברתי אליו בשניות ואני מאוהבת באיש הקטן הזה😍😍)

במהלך ההריון, רק לאחריו, וגם זה השתנה בין הלידות, באחד ישר עם הלידה ובשני לקח זמן.

ובטח כשזה לא מתוכנן זה מורכב יותר🤍

החוסר חיבור הוא נתון קיים אבל התחושות שלך לגביו-  האשמה, סטרס, חרדה שזה לעולם לא ישתנה כמו שהיא סיפרה (חסר טאקט מצידה)

כל אלה - כבר בשליטה שלך.

לא לדחוק לחיבור, יש סיכוי גדול שזה יגיע עם הלידה.

בלידה מופרשים הורמונים כמו אוקסיטוצין שמשפיעים על החיבור בין האמא לתינוק.

הוא מופרש גם בהנקה וגם ככל שמחבקים ומטפלים בילד.

לכן לרוב התחושה של החיבור מגיעה רק אחרי הלידה.

ובמקרים מסוימים גם אחרי הלידה תרגישי ריחוק, וזה בסדר, תני לעצמך זמן ואל תדחקי.

אם תרגישי שאחרי תקופה זה עדיין לא מגיע, תטפלי בזה, אבל כרגע תחזיקי עד ללידה,

אל תרוצי עם החרדה שאולי גם בגיל 15 לא תתחברי.

הוא בא בטיימינג לא טוב, אבל האמת ששמחתי בו.

ואני מאוהבת בילדה הזאת! האהבה של החיים שלי!

ומכירה עוד הרבה כאלה. 

להתחבר כל כך בהריון

הכל בסדר גם אם לא

ושבר שני, יכול להיות שאת חווה ניצוק מסוים מההריון כי הניתוק בא לכסות על רגשות רשים יותר שיש לך סביב ההריון הלא רצוי והעובדה שמגיע תינוק.

רני חושבת שאת צריכה לתת לעצמך להרגיש כל דבר שעולה בך, גם רגשות קשים

אחרי שתתני להם לגיטימציה ומקום הם יוכלו להתאוורר ולאפשר מקום לרגשות נעימים יותר להגיע

לקח לי זמן להתחבר לתינוק

אבל היום הוא בן שנה וחצי 

וחד משמעית הילד הכי אהוב שלי...

אני לא מדברת עם העובר וקוראת לו שם

זה מביך אותי...

נכנסתי להיריון צפוף (בשבילי) עם מניעה

זוכרת שדחיתי ממש את בדיקת ההיריון, עד שזה כבר היה ברור מעל לכל ספק..

ממש פחדתי שלא אספיק לתת לאחרים מספיק תשומת לב.

הזמנתי דולה, כי רציתי ללדת טבעי

היא אמרה לי שזה הזמן להתחבר ולא התחברתי

והרגשתי שמרגע שהוא נולד התאהבתי בו, כבר בבית החולים כשהיינו רק שנינו לבד.

השנים הראשונות היו מאתגרות ושמחות והוא ילד דורש

והיום כשהם גדולים וצפופים וחברים ברור שלא מוותרים על זה ואוהבים אותו מאוד.

מאחלת לך להתאהב בו ושהיה בקלות ובשמחה

קודם כל שולחת לך מלא כח!

לגבי הסוף - שמעתי מאות סיפורים של נשים שנכנסו להריון לא מתוכנן והן אוהבות את הילד עד כלות הנשמה. אז יש אישה אחת שלא מחוברת, זה לא אומר עלייך כלום, זה יכול לקרות גם עם הריון רצוי ומתוכנן. ממש אל תתני לזה להכנס ללב שלך.

דבר שני , בתור אחת שעברה חמש לידות ב''ה, אף פעם לא קראתי לבטן /עובר בשם, אף פעם לא דיברתי איתו ישירות, הרגיש לי מוזר, מגוחך...

וגם לא ארגנתי תיק לידה עד הרגע האחרון כי היה לי קשה לעכל שהולך לצאת בנאדם, משהו בי לא מעכל ולא מתחבר עד ללידה, וכשהם יצאו מיד התרגשתי ושמחתי ואהבתי. זה מאוד לגיטימי לא להתחבר לעובר, הוא נסתר ונעלם וקשה להתחבר ככה. 

מה שעובד לי בסיטואציות כאלו זו ההבנה שאני בונה לעצמי נרטיב, ומה שאני אשנן, במידה רבה, הוא שיהיה.

אמנם לא היה לי הריון עם מניעה, אבל בסיטואציות אחרות, זה עזר לי.

למשל: לפני לידה 1 חשבתי ודיברתי על כמה קשה לגדל תינוק, וכמה יהיה קשה להיות אמא צעירה.  היה קשה...

לפני כל לידה בהמשך החלטתי שאני רק חושבת חיובי- איזה מתוק זה ניובורן ואיזה כיף וכו וכו והיה הרבה יותר קל וכיף הגידול.

אז במקרה שלך, לחשוב איזה מחשבות יחזקו אותך ויעזרו לך: אולי, איזו שליחות שה' בחר בי להיות אמא לכמה ילדים, איזו מתנה אני מביאה למשפחה ולעולם או כל

כיוון אחר שמדבר אלייך, ופשוט להתחיל לדבר ככה.

למשל

שאלה: איך עובר ההריון?

תשובה: -וואלה קשוח ככה צפופים אבל זו מתנה מטורפת וזכות ענקית

ומה שמדברים, וחושבים בסוף מחלחל פנימה.

עדיין יש כמובן זמנים מאתגרים, אבל ברגע שהנרטיב חיובי, יותר קל, וכל סיטואציה נתפסת במשקפיים יותר ורודים 

התקשרתי לאמא שלי בוכה כשיודע לי...

והיום היא בת 4 הדבר הכי מושלם בחיים שלנו והוסיפה לבית הרבה הרבה אור ושמחה 

ומי שקם יכול לישון שם.

לפספוסים בלילה ללכת לרופא ילדים ולברר על מינרין או פעמונית.

הפספוסים לא מצריכים רופא/מנירין (פעם בשבועיים..)

והמזרן אצלינו בחדר שמנו אבל האמת שזה מפריע לי בכל מקרה שישנה אצלינו.

אין דרך לעזור לילדים לישון טוב יותר?

ולחזור לישון לבד, נגיד עם מתעורר לבקש מוצץ- אז להרגיל אותו שהוא לוקח מוצץ לבד

ולדאוג שיהיה נעים לילדים, אם קר הם מתעוררים יותר.

ואצלי אישית אני לפעמים רואה שבתקופות שאני יותר עמוסה רגשית הילדים קמים יותר. נראה לי שהם מרגישים אותי וזה גורם להם לחפש יותר קרבה בלילה, או משהו כזה.

אנחנו באמת בתקופה קצת מורכבת...

לגבי הקטן-

דבר ראשון מאוד חשוב שיהיה רק מים

כי עושה עששת

וגם ככה פחות שותים

דבר שני לנסות מה שאפשר שלא יקום רטוב- היתה תקופה ששמנו להם 2 טיטולים, אחד על השני כדי שלא יקומו רטובים.

בטיטול הראשון עושים קרע קטן באמצע , במעטפת שלו ועל זה שמים עוד טיטול.

עוד אופציה זה ב11 -12 כשאת הולכת לישון להחליף טיטןל

לגבי בת 3

לדבר על זה, לעשות טבלה אולי עם מדבקות שנשארת במיטה שלה- אפשר לשים לה מוצץ, בד או מה שמרגיע...

או פשוט לשים מזרון לידכם.

לגבי בן 6

לדבר על זה כמו שכתבו לי בשרושר שפתחתי על הרטבה בגיל 8, 

שזה לא תלוי בו וזה עניין פיזיולןגי, להכין לע ליד המיטה מגבת , סדין ושמיכה ופיג'מה נקיים

ולהסביר לו שאם קם רטוב צריך להוציא את הסדין והשמיכה והפיג'מה ולזרוק ליד המיטה, לשים סדין או מגבת על המזון או שניהם,  ולקחת שמיכה ופיג'מה  נקיות מהערימה , 

אבל האמת אם זה פעם בשבועיים זה לא אישיו, עדיף להתמקד רק בהרבה דיבור במהלך היום, בזמנים רגועי  על זה שזה לא אשמתו ולא בעיה וזה בסדר גמור וזה קורה לילדים הרבה יותר גדולים ממנו
 

תנסי כי אי אפשר לקום כל הלילה זה מתיששש ויש לך עוד תינוק בע"ה לקום אליו הרבה...

הקטן עובר איזה משבר זהות עם המטרנה

4 ימים הוא מחרים אותה (ואז לא יודע איך להרדם, וכשמתעורר- כבר קרה שיצאתי איתו לסיבוב ב3 בלילה!!

 כי הוא לוקח אותי לדלת ומבקש טיול והוא בוכה מרורות ואני חצי ישנה אז אין לי שום רעיון יצירתי איך להרגיע אותו...)

ואז הלילה אחד שותה את הבקבוקים של כל השבוע, זה נהיה החלק הקל. אני משערת שלבקבוק הראשון מתעורר נניח כי צמא, ואחר כך מתעורר מאי נוחות של הטיטול הרטוב פשוט אחרי שהתעורר ככה רגיל להרדם.

למה ילד בגיל הזה מתעורר?? יש חלומות רעים? לפעמים מרגיש לי שהוא בסיוט.

הוא לא מסכים לקחת דיסה כדי לישון טוב יותר. והוא אוכל סבבה לדעתי, לא חושבת שהוא רעב.

לא קר בחדר, אין אור מפריע ואין רעש. סתם מדי פעם הוא מקיץ.

בת השלוש נראה לי מבצע זה רעיון טוב! היא מאוהבת בגננת שלה אז נעזר בה לפתקים וכו'.

והגדול כן אנחנו מדברים על זה ומסבירים שגם אנחנו הרטבנו וכו', באמת הוא מסוגל טכנית לטפל בעצמו ברמה סבירה עד הבוקר אם קורא לנו זה רק מהאכזבה.

למה ילד בגיל הזה מתעורר? לא יודעת מבחינתי זה פשוט עובדה נתונה, לא קר לו והוא לא רעב הוא רק רוצה חיבוק.

המציאות שלי ממש דומה לשלך, בן ארבע וחצי ובן שנתיים, בתקופה קצת מורכבת בבית ושניהם מתעוררים המון המון בלילה, +אוטוטו צריכה ללדת. בן השנתיים לפעמים עובר לישון במיטה שלי, בן הארבע לפעמים מחליט שבוקר עוד לפני חמש (אבל הוא לא מחליט שבוקר אלא שואל אם כבר בוקר, כשאני עונה שעדיין לילה חוזר יפה למיטה אבל כל רבע שעה קם לשאול אם כבר הגיע הבוקר).

מה אני עושה? קודם כל אין לי ציפיה לישון לילה שלם. אמנם הגדול כן ישן כבר לילות שלמים וגם הקטן לפני התקופה הזאת כבר היה ישן לילות שלמים, אבל אצל שניהם זה הגיע בסביבות גיל שנתיים, הרבה אחרי שגמלתי מהנקות לילה עוד הייתי קמה בלילה גם עם הגדול וגם עם הקטן.

משתדלת ללכת לישון מוקדם כי יודעת שהלילה יהיה מקוטע.

נעזרת בבעלי (לרוב לי יותר קל לקום ממנו ואני גם יותר מתעוררת מהילדים, אז אני מבקשת ממנו לקום רק כשזה יותר מדי בשבילי והוא תמיד נענה כשאני מבקשת).

דואגת למוצצים זמינים, מכניסה למיטה שלי אם נראה לי שזה יגרום לי לישון יותר במהלך הלילה (אבל זה יהיה בעייתי ממש אחרי הלידה, גם יהיו מיטות מופרדות אז יותר קשה להכניס מישהו בלי ליפול וגם יהיה תינוק מהצד השני...)

אני לא עומדת בזה!

לבעלי יש עומס לא נורמלי

הוא מתפקד את כל הבית כי אני לא בכושר פיזי בגלל ההריון

פלוס הסדר יום שלו שמראש מאד עמוס.

הוא קם פעם- פעמיים, אין לי לב לבקש ממנו יורת מזה

ובן שהנה וחצי שלי אינמצב לישון איתו במיטה הוא זז כל הזמן!!!

חשבתי שילדים שמוצאיים הרבה אנרגיה ביום בלילה לפחות צריכים לצבור אנרגיה

אצלו זה לא קורה..

ואמרתי לה שאם היא חוזרת למיטה אני כותבת לה פתק לגננת\וזה עבד!

אמנם קמתי למלא לה בקבוק מים

אבל תכלס נשארתי במיטה שלי לבד עד הבוקר

תודה!

(ועל הדרך הפלתי את הצ'וםר על הגננת חחח... היא מתגמלת על כל פתק- מקריאים בקול וכל החברות מוחאות כפיים

אוני עובדת בכתיבה כל היום)

חבל על האנרגיות לטעמי.

ילד בן 6, שימי לו סדינית ושמיכה, תגידי לו שזה בסדר לפספס ובבוקר קמים להחליף.

בת 3, שימי לה מזרון לידך, תגידי לה שהיא יכולה לבוא בתנאי שהיא באה בשקט בשקט. ושתביא את השמיכי איתה שלא יהיה לה קר.

זה כן מעיר כשנכנסים אלייך לחדר, אבל זה לא שאת צריכה לקום.

בן השנה וחצי- אין לי פתרון. מבחינתי זה גיל שקמים בו בלילה וזה חלק מגידול ילדים. כן אפשר להעביר אחריות לבעלך לקום אליו בלילה.

אפשר להחליף לו מידה בטיטול שיספוג יותר במהלך הלילה.

ניובורן- ללמוד להניק בלילה בשכיבה.

דווקא עם הראשונים זה פחות קריטי, בילדים הבאים זה הצלת נפשות.

תשתמשי במתחברת. בהתחלה צריך לתרגל את המיומנות ואז זה זורם.

אם תצליחי עם כל אחד מהילדים לגרום לו להמשיך לישון בקטע טוב, תחסכי את כל הקימות האינסופיות.

אם מנסים להרגיל אותם לא לקום בעצמם, ולא בקטע טוב, הרבה פעמים זה גורר בכי ועצבים ועוררות יתר של כולם בשעות שצריכות להיות יותר שקטות ויותר באווירת שינה..

כמה חודשים אחרי הלידה, תוכלו להתחיל תהליכים יותר רציניים של הירדמות עצמאית וגמילה מבקבוק בלילה.

הייתי מנסה שוב בעוד כמה ימים, מסבירה לו ברובע, כששניכם במצב רוח טוב, ומתרגלת ביחד איתו.

אולי הוא פשוט לא נחשף לזה מספיק.

בגן של גיל חמש לומדים מתכונת (מה שאת מנסה לעשות איתו)

זה ממש תחילת שנה

זה בפני עצמו בוודאות לא סיבה לחשוד בלקות למידה, אלא אם בכללי יש לו עוד קשיים.

יש פה כמה דברים

הוא מכיר את כל הצבעים?

הבין את העקרון לפיו צובעים?

זה יכול להיות אלף דברים (זכרון עבודה, לוגיקה, חשיבה חשבונית.. עברו כמה שנים טובות מאז עסקתי בתחום)

אבל אם זו פעם ראשונה אז זה לא אומר כלום בפני עצמו

אבל עח המחשה חזקה יותר.

למשל מכונית, מגנט, חיה, מכונית, מגנט, חיה..

תראי אם פה הוא מצליח.

תעשי משחק נשיקות,

היא אומר איפה לפי הסדר ואת מביאה נשיקה.

מצח, לחי, סנטר, מצח, לחי, סנטר.

אם את זה היא כן מצליח אז תעלי רמה:

נגיד לבנות מגדל מקבלות:

אדום, צהוב, ירוק, אודם, צהוב, ירוק.

אם את זה הוא מצליח תעברי לחפץ קטן יותר, למשל פטריות.

אם מצליח לעבור למדבקות,

רק אחרי שמצליח מדקות לחזור לצבעים.

אם לא מצליח, חוזרים אחורה לקל יותר.

אם מצליח, מעלים רמה.

חשוב שתעשו תור את, תור היא, שלא ירגיש במבחן, אלא מתוך משחק פעם הוא אומר את הסדר, ופעם את.

(ללא רקע מקצועי בתחום)

לק"י

מצטרפת לשאר- לתרגל שוב ושוב. סביר להניח שזה ייקלט.

וגם אם לא, אם זה הדבר היחיד שקשה לו בתחום, אז לא הייתי נלחצת.

דגם של 3 צבעים אחד אחרי השני הוא מורכב ודורש תרגול יותר מפעם אחת.

ולגבי החברה, האם יש לך הכשרה מקצועית? ממש לא הייתי מתרגשת ממה שהיא אמרה

דייסה מהירת הכנה עוברת תהליך עיבוד

אין מה לעשות...

יותר טוב/בריא משל מטרנה. בפער פחות רכיבים מיותרים

ויחסית ממש רכיבים טבעיים ובריאים..

אבל זה היה די מזמן (3+ שנים)

יש להם חלק דייסות שמכילות מספר רכיבים ספורים

אתמול היה כזה קשה

ובעיקר כזה מפחיד

"איפה אני נמצאית עכשיו?" תשאלי את עצמך

ואיזה צעד, רק אחד, קטן, אני יכולה לעשות היום?

למשל,

להבין רגע את עצמך

שאת מרוקנת כרגע

שמאוד מאוד קשה לך

שהכוחות אזלו כולם

ולהפעיל בתוך עצמך מצב חיסכון בסוללה 

כן, כמו בטלפון, כך גם אצלנו

להוריד להוריד ולהפחית כל מה שלא דחוף ולא חייב

תורידי מעצמך

תקחי יום חופש / מחלה, או אפילו חצי יום

תזמיני רגע אוכל מוכן ואל תבשלי היום,

תבקשי רגע עזרה עם הבית או הילדים ורק תנוחי

תאגרי טיפה שעות שינה

תורידי עוד את כל מה שלא דחוף

הדבר הזה שרצית לעשות? - לא היום!

המחשבה ההיא שהייתה לך שחשובה? - לא עכשיו!

הדבר הזה שכן סובל דיחוי - לא כעת!

תהיי בחיסכון בסוללה

כי כשאין סוללה

לפחות עד שנמצא מטען

צריך לחסוך אנרגיה

ומותר לך להיות עכשיו מרוקנת לגמרי

לחפש מטען, בהחלט,

לחפש טעינה, בהחלט,

אבל בינתיים - הפעילי מצב חיסכון בסוללה.

ומחר חשבי איך להטעין ולהיטען

בינך לבין עצמך

ובינך לבינו

❤

את עוד תהיי, אתם עוד תהיו - 100% בסוללה!

100% בלב! ❤

לך לך לעצמך, לפנימיותך

לכי לך לעצמך, לפנימיותך

לך לך אל אשתך, אשת בריתך

לכי לך אל אישך, מושא אהבתך

וגם אם הדרך לשם קשה ותלולה

וגם אם לפעמים נראה שאין אוויר ואין אמון ואין תקווה

וגם אם כל העולם נראה קורס -

אנחנו נהיה אברהם

ושרה

ונמשיך ללכת

להתקדם

רק עוד צעד אחד עכשיו

ומחר עוד אחד

כל פעם קצת

באמונה גם בעצמינו

גם בחצי השני שלנו

בבורא עולם שמשרה שכינתו בינינו

באותה ה' שנוספת לאברם

ובאותה ה' שנוספה לשרי

שם ה' נקרא עלינו!

אנחנו נשמה אחת

וכמו אברהם אבינו

נצעד לעבר האמונה

בא-ל אחד

בה' אחד ושמו אחד

נגד כל העולם

הוא, לבד, יחיד ומיוחד

מלמד אותנו גם היום לצעוד

להמשיך ללכת

להמשיך להאמין

גם באחד שאנחנו - אשתי/אישי ואני.

אנחנו אחד.

ושם ה' אחד נקרא עלינו ❤️

אמא רחל

את לימדת אותנו מה זה להיות בדרך

מה זה לצפות כ"כ ולייחל למשהו

מה זה להמתין

מה זה להתפלל

מה זה לקוות

ומה זה לזכות לגאולה שלמה ב"ה

נתת לכולנו כוח לזכור את זה, את הדרך

זוכרת איך הרגשת כאשר בנך יוסף יצא לאוויר העולם?

כמה היו שווים כל התפילות, הדמעות, כל ההמתנה, כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת?

וכמה אור עצום הביא יוסף הצדיק לעולם כולו

ובנימין

ולימדת אותנו מתוך זה לזכור גם אנחנו

כמה היו שווים כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת כאשר החזקנו בפעם הראשונה את הבן/הבת שלנו

כמה אנו זוכרים את הטעם המתוק כאשר הצלחנו להשיג הישג שעמלנו עליו רבות,

איזה אושר זה להרגיש תחושה כזו של מסוגלות ויכולת מתוכנו פנימה - עשיתי זאת בעשר אצבעותיי!

ואת ממשיכה ללמד אותנו גם כאן,

גם בריחוק הגדול הזה, או בריב המכאיב הזה,

גם בפחד הגדול הזה,

גם כאן את לוחשת לכל אחד ואחת מאיתנו -

תחזיקו את זה -

אתם תצמחו!

תהיה לכם גם ממנו קבלה!

קבלה של הצלחה!

ועוד אחת!

תזכרו!

תזכרו מה כתוב לכם על הקבלה של ההצלחה הקודמת הזוגית שלכם

מתי ומה הצלחתם בעבר?

ומה תרצו שיהיה כתוב על הקבלה שלכם היום?

יש שכר לפעולתכם!

אתם בדרך

וצועדים בה יחד

יש לכם ויהיו לכם עוד הרבה קבלות!

אתם רושמים אותן

כל אחת ואחת

יש שכר לפעולתך אמא רחל ❤

ושבו בנים לגבולם

ושב לב איש אל אשתו, ושב לב אישה אל בעלה ❤

ולי יש חזיות הנקה מלטיפה (יש להם גם אתר) ממש נוחות, גם מידות גדולות. 

שבחנות של ]מינה בעצמם יש חזיות במידות שלא שמעתי עליהן (G למשל)

ושפע דגמים (אני ממש אוהבת את פמינה)

אז אולי תחפשי סניף שלהן.

וכמו שאמרו ברגע שיש חזייה נוחה אפשר בקלות להפוך אותה להנקה.

גם אנ ימידה גדולה ונדיר למצוא חזיות הנקה שכם תומכות ממש (יש לי אחת כזו שהיא 'חזית הנקה' בהגדרה של פמינה, והרבה שהפכתי להנקה בעצמי)

לק"י

דגם מוניקה 8487.

בלי ברזלים ובמידות גדולות. לי זה נוח.

אם יש לך אפשרות לקנות בחנות פיזית ולמדוד אז עדיף לך. לא רוצה לקחת אחריות אם זה יהיה לך מספיק תומך.

אבל הפס הזה באמצע החזיה רואים אותו על הבגד?

זה הבאסה בזה..

לק"י

איפה שהקאפ נפתח?

(לפעמים רואים... אבל זה ככה בחזיות הנקה. לא?).

יש פס כזה

Monica חזיית הנקה פלטינה 8487 - מעיין שטוב

שזה עיצוב של החיזה

לפחות לא עם כל הבגדים.

יש להם מידות גדולות עם תמיכה.

שאבתי לפני ואחרי העבודה. אבל כל יום התחלתי בשעות אחרות. לי זה לא הפריע. אבל יש נשים שצריכות לשאוב בשעות קבועות.

בעבודה אפשר בהפסקות תוך כדי האוכל. בטוח יש חדר שאפשר לנעול (אצלינו נראה לי שהיועצת תורמת את החדר שלה). אפשר בחדר צוות, אם כולם נשים ונעים לך לשאוב עם כיסוי. אם זה לא מרעיש (כי יש כאלה שזה מפריע להן לשמוע את זה).

בגיל חצי שנה (אם הארכת) הם גם מתחילים הרבה פעמים מוצקים, ואז צריך פחות חלב.

בהצלחה!

היו שם לרוב נשים.

אם נכנסו גברים הייתי עוברת לחדר צדדי. לפעמים מתחילה שם פשוט וזהו.

שאבתי עם חיקוי של ביאמבה מה שנתן לי חופשיות לקום באמצע,  לאכול תוך כדי או אפילו לצלם דפים..

כן היו לנו שני חדרי מורים, והייתי קרובה לקטן ולשקט יותר

אבל זה כן מאתגר יותר ובימים שמלמדים רצוף ובהפסקה של רבע שעה צריך להספיק לאכול, להתפנות ולשאוב זה קשוח.

אני שילבתי תמל באיזשהו שלב והמשכתי להניק בבית.. בבוקר לפני המסגרת, בלילה לפני השינה, אחהצ כשחוזרים מהמסגרת ובשבתות- אצל אחת נגמר לי החלב בשעות של המסגרת ואצל השניה הצלחתי להניק גם בשעות האלה

סליחה שזה לא מעודד אותך.

לא ראיתי איל אני מכניסה את זה בלוז והאמת שלא מתחרטת, שאיבות זה שנוא עלי. 

בן כמה התינוק כשחזרת?

אבל גם השתדלתי ממש לשאוב לפחות פעם ביום. השתדלתי שזה יהיה בשעה קבועה. נגיד הפסקת 10 או הפסקת צהריים. זה ממש לא תמיד הולך.

מגיע לך שעות הנקה שזה הפחתה של שעות שהייה אם אני לא טועה.

קשה. מתיש. עמוס.

אם מאריכים חופשה אז אפשר לחזור כשהתינוק כבר פחות תלוי רק בהנקה ואז יותר קל. 

לק"י

אבל בשביל זה צריך שהן יהיו בקצה (תחילת או סוף היום).

וגם לא זוכרת אם בכל אחוזי משרה מקבלים שעות הורות.

אם זה היחידות אז הייתי משקיעה לשחזר. היום יש אפשרויות...אז למה לא?

זה כיף שיש תמונות. 

אני אישית חיה תמונות של ילדים

עושה אלבומים דיגיטליים

אבל זה תלוי כמה לך זה חשוב

שאם לא תשחזרי, הספק ימשיך הלאה.

אלא אם כן ממש תצליחי לאתר מלא תמונות שתרגישי שלמה עם זה.

אז בואי תתחילי מלאסוף תמונות, ואז תחליטי אם זה מספיק לך או לא.

הייתי משקיעה מאות בודדות -300 או 400 ככה.

וקודם משקיעה זמן לקבל ממשפחה, אולי תקבלי מספיק שייתר את הצורך

הייתי משקיעה המון. ברמת האלפים, כי תמונות מאוד חשובות לי.

בלי קשר, אולי תשאלי במשפחה הקרובה אם יש להם גיבויים? כיום שולחים המון תמונות בוואטסאפ, ואם שלחתם למשפחה אולי עוד יש להם. וגם תמונות מאירועים משפחתיים

נמחקו מכל מקום? כמה מכשירים/גיבויים/גוגל תמונות? אם מהכל וזה התמונות היחידות הייתי משקיעה הרבה כדי לשחזר

זה משמעותי ממש ממש

בטוח, נמחק מהכל...

וואצאפ נמחק גם לי וגם לבעלי  ושנינו החלפנו מכשירים לאחרונה ככה שאין תמונות בגלריה ולשנינו מסתבר לא היה גיבוי בגוגל תמונות, איך לא בדקתי את זה....

אבקש ממשפחה וזה אבל לא יצא מזה הרבה כי אנחנו שולחים ממש בקטנה...

אין ברירה ללכת לשחזר כי תכלס זה לא סבבה שאין להם תמונות בכלל.... הבעיה היא שאני ממש לא זוכרת מה מהמכשירים המקולקלים שיש בבית הם המכשירים האחרונים שלנו.... אז זה זה אומר לשחזר מכמה פלאפונים... יש כאן 8 /-:

.מכירות דרך זולה יחסית בשביל זה?

אבל הקשר תמיד צריך להיות קרוב לדעתי ועדיף שזה יהיה מבוסס מגיל קטן אבל אף פעם לא מאוחר

מכל מקום גם בגיל ההתבגרות נוצרת נפרדות שהיא בריאה אבל עדיין חשוב לשמור על ערוץ פתוח לשיח מכיל ולא שיפוטי

במאמר מוסגר - ממה שאני הבנתי לגהי המקרה של אתמול, ההורים של הבחור גרים בחו"ל וממרחק בין ארצות קשה לי להאמין שהוא ממש שיתף בהכל

גם ילדים שגרים איתם בבית מסתירים קשיים חברתיים לעתים

לא חלילה כהאשמה, אלא כדי לתת לך פרופורציה לגבי החשש

המדריכים והצוות החינוכי (זה עוד לפני מדברת על הבחורים עצמם שהם לא ילדים קטנים..)

הסיפור הזה לא עוזב אותי מאז שקרה

סליחה שנכנסתי לזה, קשה לי עם זה מאוד. 

כדאי שתקפיצי במוצש.

בצהריים מילים רק אומר שזה לא או או.

זה גם הכי נורמלי וזה גם מדליק נורה אדומה לעבוד ולהתאמץ יותר על הקשר.

כמו שזה סופר נורמלי שבכיתה יש ילדים שבקצב ויש ילדים שלא בקצב, והמטרה של המבחן היא לאתר את מי שצריך חיזוק ולהתאים לו תוכנית עבור זה.

ההמלצה שלי בגיל הזה, זמן איכות אחד עם אחד.

באופן קבוע לזמן קצר יותר מן הסתם,

אבל גם זמן מיוחד כמו טיול או משהו בסגנון.

עוד המלצה קצת ייחודית, מבינה שהרבה לא יתחברו, אבל אצלנו ממש הולך טוב *מדי פעם* לשנות הרכבים של ילדים/ הורים שנמצאים בשבת בבית/ מחוץ לבית.

זה משנה את כל הדינמיקה הרגילה במשפחה ומאפשר יחס אחר ומגיעים למקומות שלא מגיעים בשבת רגילה.

אז אמנם זה לא בדיוק אחד על אחד,

אבל עצם השינוי פותח פתח לדברים אחרים וילדים מגיבים בהתנהגות שונה (לרוב חיובית מאוד)

להזדמנות החדשה.

(למשל ילד שמתווכח דורש הרבה אנרגיה ופתאום כשהוא לא נמצא שומעים הרבה יותר את הילדים האחרים)

בכל אופן, הדרכה ממליצה על תקשורת מקרבת.

אפשר לקרוא באינטרנט על זה.

אפשר גם בבינה מלאכותית כי יש הרבה חומר באנגלית שהמודל מאומן עליו.

זה באמת דבר מצויין שתורם המון מהרבה בחינות

מניחה שלא לכולם זה שייך ואפשרי

אז אולי באמת לעשות זמן אישי לכל ילד פעם בכמה זמן.

כמו שיש הבדלים באופי.

לפעמים הורה יתחבר יותר לילד שדומה לו באופי, ולפעמים דווקא הפוך - האופי הדומה יתנגש.

ואם מרגישים קושי ספציפי מול ילד מסוים, אני חושבת שיש מקום ללכת לייעוץ מקצועי כדי ללבן את סגנון הקשר ולמצוא דרכים להגיע אל הילד בכל זאת.

מסכימה גם עם מה שכתבה @אמאשוני - אצלנו הרבה פעמים ילדים נוסעים לשבת בהרכבים שונים. מלכתחילה המטרה היא לשמח את סבא וסבתא, בלי להעמיס עליהם יותר מדי, וכמובן גם אנו כהורים יוצאים נשכרים משבת שקטה יותר, אבל באמת ההרכב השונה של המשפחה יוצר לפעמים דיבורים ומפגשים שלא קורים בדרך כלל - ילד "סנדוויץ'" הופך להיות פתאום הגדול או הקטן, שני ילדים שבדרך כלל לא משחקים זה עם זה פתאום מבלים הרבה יחד, וגם לנו כהורים יש פניות לדבר יותר עם הילדים שנמצאים. וגם אצל סבא וסבתא הם מקבלים יחס אישי יותר ושוננ, וזה גם תורם להם. (אמא שלי גם תמיד מעדכנת אותי איך היה בשבת, ואני מגלה פנים אחרים אצל הילדים כך)

ובכל זאת - לא חושבת שהכול נופל על כתפי ההורים...

לפעמים החברה משפיעה כל כך, עד שלהורים אין יכולת לעזור בזה...

(והמקרה הזה באמת מזעזע ומטלטל כל כך😥 הוא הולך איתי מאז ששמעתי עליו, וקשה לי להתנתק ממנו...)

ליצור זמנים אישיים נפרדים עם כל אחד מהילדים. או בבית, לזמן קצר (ובדרך כלל כשכל שאר הילדים בסביבה), או בוקר שלם שהילד לא הולך ללימודים ואז עושים ביחד דברים כיפיים (האם והילד) - בדרך כלל יציאה לקניות, אבל אפשר גם יצירה וכו'.

לא תמיד ייפתח הלב בזמנים האלה, אבל זו הזדמנות טובה לכך אם מצליחים, וגם עצם היחס האישי עושה את שלו...

כל הילדים בקשר טוב איתנו

בעיניי זה נובע ישירות מניהול טוב של הקשר ושל ההתנהלות בבית

בקשר למקרה הנ"ל וגם במקרים אחרים דומים

לרוב מדובר בבעיות חברתית ולאו דווקא בעיות עם ההורים

הורים צריכים להיות עם היד על הדופק ולעזור לילד עם קשיים חברתיים

כמובן שצריך קשר טוב ע"מ לזהות בזמן ושהילד ירצה לקבל סיוע מההורים

בעיניי אם אין קשר מספיק טוב

ברור שההורה צריך לעשות אחרת

קשר הורה- ילד תמיד תלוי בעיקר בהורה

כי זה קשר בין מבוגר לילד

מבוגר יכול להשפיע על הקשר הרבה יותר מילד

הטיפים שלי

1. להוות דוגמא אישית טובה

2. להוביל את הילד- להמליץ לו מה נכון אבל לא להגיד לו מה לעשות

אם ההמלצה תואמת לדוגמא האישית שההורה נותן והילד מבין מה יוצא לו מזה

הוא כנראה יקבל את ההמלצה

3. לשחרר- לתת לילד לסלול את דרכו

להתערב לעיתים רחוקות

רק בזמן שההתערבות נצרכת

אם ההורה מרגיש צורך להתערב לעיתים קרובות

סימן שהוא לא יודע לשחרר 

שזה נכון בכל נושא

אבל בהקשר של השרשור הזה בעיקר דוגמא אישית של תקשורת נכונה

לדבר באופן כנה וישיר

לשתף תחושות רגשות

לשתף הצלחות וכשלונות

להקשיב ללא שיפוטיות

להכיל ולהגיב באמפתיה

לא לתת המלצה על כל נושא שעולה אלא רק לעיתים רחוקות כשהצורך שווה את ההתערבות 

חוזרת לניק שלי

אז לא אגיב לכל אחת בנפרד

אבל ממשיכה לעקוב

אני הרבה יותר קרובה ללהיות ילד בן 13 מאשר שאני קרובה ללהיות אמא לילד בן 13.

בהחלט תשובות חכמות קיבלת כאן

מזכרוני בגיל זה ולאחים בגיל הזה… זה כן גיל יותר של נפרדות. יותר של להתמודד לבד. הרבה פעמים גם בא עם עצמאות בתחומים אחרים (נסיעה בתחבצ לחטיבה, קבלת פלאפון…)  

וחשוב לציין שזה גם גיל של משברי/קשיי התבגרות

ולגמרי דמות ההורה היא חשובה. אבל בתור אחת שלשתף עשה לה בחילה, בא לי להגיד שהרבה מהעניין זה לאו דווקא להתקרב בכוונה. אלא קודם כל לתת לנער תחושה של אהבה ללא תנאי. שאת תמיד שם עבורו, ותמיד תמיד רוצה בטובתו ושמחה לסייע לו. (את לא תמיד תעשי מה שהוא רוצה, כן? העניין הוא התחושה, שגם אם את לא מרשה לו משהו זה תמיד מתוך רצון שיהיה לו טוב)

וגם להעצים. לתת לו תחושה טובה לגבי עצמו. לעזור לו לפתח גם תחומים אחרים שנותנים לו להרגיש משמעות, הצלחה וכו. זה יכול להיות חוג ציור, יכולה להיות התנדבות, פרגון על יחס שלו לאח אחר וכמה הנער משמעותי לאח וכו

ובעניין הקרבה ביניכם, חשוב גם למצוא את הרגעים הקטנים ביומיום. של לפטפט על הא ודא תוך כדי שהוא עוזר לך בכלים/כביסה או בנסיעה, או כל דבר אחר. אמא שלי הייתה לוקחת אותי מדי פעם לבוקר של אם ובת או בית קפה או משהו. אבל יש משהו קצת מאולץ בסיטואציה, ולפעמים אפילו מלחיץ קצת כנער של על מה נדבר ושלא תחפור לי.

ודווקא מתוך השיחות היומיומיות לפעמים צפים דברים. לא שיחות של 2-3 דקות איך היה היום, אלא שיחות ממושכות יותר גם אם "סתמיות" (בטיול היה כך וכך והנוף היה מדהים אבל אז היה קטע של פשוט רק חול ולא באמת משנה מה…)

לאכול

* כף שומשום קלוי  ביוגורט או בסלט

שמעתי על מישהי שתוך 10 ימים עלה לה הברזל!

* ירקות ירוקים

* תמר עם שקד/ אגוזים, גם מזין וגם נותן כח

* תאנה

* רימון

לגבי הכמות, את יכולה להתייעץ עם רוקח, זו לא תרופת מרשם ורוקח סביר ומעלה ישמח לעזור לך.

כדורים למציצה מתחת ללשון.

וכשתגיעי לרופא תשאלי אותו אם כדאי לקבל זריקות של b12.

והגוף בד"כ מפריש את הייתר.
 

לדעתי אפשרי להתחיל לקחת לפני שנפגשים עם הרופא.

שבוע וחצי לא יעלה את הb12 בצורה קיצונית.

(מומלץ לקחת עם חומצה פולית אם אין לך עודף)

הרופאת משפחה התקשרה אליי שבגלל שזה מאד נמוך אני צריכה לעשות את הזריקות פעמיים בשבוע.

מישהי יודעת איך זה עובד? היא אמרה לי לקנות בבית מרקחת. אני יכולה ללכת פעם אחת לקנות הכל או כל פעם צריך לקנות? ואפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה? 

עשיתי את זה בקופה רגילה, באחת הפעמים הייתי במרכז בריאות האישה בשביל משהו אחר אז כבר נכנסתי גם לאחות שם ולא הייתה לה בעיה

זה שורף אח"כ. לא הכי נעים

עזר לי מאוד

באתי פעם בשבוע-שבועיים לפי מה שאמרו לי. כבר לא זוכרת.

בהצלחה

עשיתי לפני יותר משנה.

עשיתי בזרוע (פעם, לפי מה שהבנתי, היה עושים בישבן).

עזר לי ב"ה.

נספג יותר נכון לגוף.

אפשרי גם בזרוע.

קונים הכל ומביאים בכל ביקור לאחות

אפשר כל מרפאה לא חייב מרכז בריאות האשה

להקפיד לשמור את הבקבוקונים לפי ההוראות.

לא שאלה מה אני מעדיפה.

את בטוחה שזה באמת נספג פחות טוב ביד? 

מה שעשו לך עשו לך, זה בסדר גם בזרוע.

כן, המידע שיש לי אמין, שאלתי בעצמי כמה אנשי רפואה אמינים וקיבלתי הסבר

כתבתי את זה כדי לומר שיש היגיון בהזרקה בעכוז ולא סתם מתחשק לאחות דווקא לעשות שם.

ולא לכולם זה מפדח ומפריע מאוד.

לי היה נשמע שזה לא מאוש משנה.

בכל אופן, גם לתחושה הרגשית יש משקל כאן, ובזרוע זה פחות מפדח...

עשיתי את החדש.

לפני יותר שנים עשיתי את הישן וזה לא היה בזרוע