פורום הריון ולידה (עמוד 230)

משתמשים בעלון משכן שילה אם את מכירה

יש שם טריוויה על פרשת שבוע

וקטע מספר "אחת שאלתי" על דיני ממונות. סיפור כזה של דין תורה. אנחנו מנהלים עליו דיון ואז קוראים את התשובה

סבב שיתופים על השבוע שעבר

תיבת דואר משפחתית שבה כותבים פתקים טובים זה לזה ובשבת פותחים וקוראים

אוכל מיוחד בהתאם לפרשה (למשל - נזיד עדשים בפרשת תולדות)

לימוד של ספר כלשהו ליד השולחן (לאו דווקא ספר שקשור לשבת או לפרשת שבוע)

אני לא בטוחה שרוב הדברים שציינת יכולים להיחשב ממש נורמה (מעניין מה נראה בתגובות), אבל זה לא משנה, אם לך הם חשובים - לכי על זה! 

ואם אני רוצה מדי פעם "לאפס" דברים כאלו, בהחלט הייתי מביאה מנקה.

ממש לא הייתי מכניסה את זה לרוטינה.

לצבוע קירות למשל יכול לתת תחושת התחדשות הרבה יותר משמעותית, ולא מכירה מישהו שצובע את הבית על בסיס רוטינה.

הדבר היחיד אולי זה דלתות של המטבח שאני כן עושה מדי פעם בזורם, מעבירה ניגוב על דלת המקרר ועל ארונות המטבח (התחתונים בעיקר)

ארונות אני מסדרת גם לפי מה שזורם, נגיד בממוצע פעם בחודש ארון אחר, זה אומר שכל ארון עובר רענון יסודי אחת לחצי שנה כזה..

ולא מנקה דלתות של ארונות בגדים.

כי את חושבת שזו הנורמה? או כי מרגיש לך מלוכלך ומפריע לך שאת לא מנקה שם?

באופן אישי את רוב הדברים שציינת אני לא מנקה אפילו לפסח...

חוץ ממסילות וסידור וניגוב ארונות, שמנקה רק לפסח.

וחלונות לפעמים, בדרך כלל לא (פעם באיזה 5 שנים ככה ;))

אבל לא עושה אף פעם גם לא לפסח סורי..

מקווה שיסלחו לי על זה 

אין לי זכוכית באמבטיה אבל כן מכבסת את הוילון מידי פעם. וזהווו. זה הכי קרוב שיש למה שכתבת.

לא יודעת אם זה מעודד, אני לא הבנאדם הכי מסודר בעולם. אבל הבית יכול להיות נעים מאוד גם בלי הדברים האלו. פעם בשנה לפסח וחלונות עם ספריי מידי פעם כשיש חלון שמפריע מאוד.

המטרה בסוף זה שהבית ישרת אותנו ותהיה לנו סביבה נעימה, לא שאנחנו נשרת אותו. אם את לא מרגישה שהדברים האלו מפריעים לך אני לא רואה בזה עניין

דלתות של הארונות מטבח כן מנקה- פשוט כי יש לי שחור והם מתלכלכים בכל נגיעה.

חוץ מזה שום דבר ממה שכתבת, והבית שלי לרוב נחשב נקי ונעים. 

אולי חלונות ניקיתי בשנה הראשונה שהתחתנו

כמובן אם מתאים לך ובא לך אפשר, אבל לא מכירה אף אחד שזה הנורמנ אצלו אז לא בגלל זה..

קודם כל גם לי יש עוזרת פעם בשבוע אבל לא המון שעות אז היא עושה רק בסיסי

שטיפה של כל הבית, שירותימים, החלפת מצעים, גז, כיורים, תנור פעם בשבועיים וזהו בערך

הקטע שאת הדברים האלה באמת לא ידעתי שמנקים, כאילו גם אם היה לעוזרת שלי זמן לא הייתי יודעת להגיד לה לעשות את זה.

הבת שלי היתה אצל חברה והאמא שלחה לי תמונה שלהם לצפיה חד פעמית וכתבה שהיא לא רוצה שתשאר לי תמונה מהפנאלים המלוכלכלים שלהם.

אחכ הייתי אצל חברה אחרת שדיברה על איזה חומרים היא מנקה את הקירות שלה. מנקה, לא מסיידת. מה זה?

בקיצור נתן לי תחושה שאני גרה מינימום במיזבלה אז התחלתי לבדוק מה אנשים מנקים והתעלפתי.

שמחה לקרוא פה שאני לא היחידה שלא מנקה את כל זה, אולי מידי פעם אני אנסה להגיע לדבר או שניים מהרשימה

אני גם צריכה להתבייש כי בחיים לא מנקה שום דבר ממה שכתבת

בטח לא ברוטינה. אולי לפעמים מידי פעם אם איזה ארון נורא מבולגן אז מסדרת אותו

ואם יש לכלוך רציני על הקיר או על הדלתות אז לוקחת סמרטוט ומנקה.

כל השאר חלונות וכו'

מקסימום מקסימום לפני פסח וגם זה לא כל שנה.

בכללי אל תסתכלי על מה שאנשים אחרים עושים כי אין לזה סוף

פשוט תעשי מה שחשוב לך ומפריע לך שמלוכלך.

רוב הנשים העסוקות בימינו לא מנקות את כל הרשימה, בטח לא בתדירות גבוהה.

כנראה יש מי שחולת ניקיון ומאוד אוהבת את זה, והבית שחה באמת יהיה נוצץ בהתאם.

לדעתי, אם חשוב לך, פעם בכמה חודשים להביא עוזרת לכמה שעות רק בשביל הדברים האלו.

מה כן לדעתי יותר בשגרה: מקרר, פח, כיריים, זכוכית של המקלחון, מראות שילדים נוגעים בהן, קרמיקות ליד הכיריים.

חלונות ומסילות - תלוי בסוג ובמיקום בבית, ובהישג יד של הילדים. גרנו בעבר בדירות שניקיתי חלונות בתדירות די גבוהה מהסיבות האלו.

משקופים דלתות וכו' - גם כן תלוי בילדים. אני פעם בכמה חודשים מנקה משקופים ודלתות של המטבח והכניסה, עד הגובה של הילדים הם מתלכלכים. גם שולחן וכסאות מטבח, וקיר במטבח ליד האוכל.

אם אני שמה לב ללכלוך נקודתי - אני מנקה במגבון. ניקיון מורחב יותר (גם הוא של כמה דקות... לא בהשקעה) - אני משתמשת בתרסיס חלונות או תרסיס לניקוי כללי, ומנגבת בסמרטוט קטן.

קירות ברעיון לעבור עם ספוג הפלא במקומות מועדים כמו קיר ליד המקרר או במסדרון

מסילות כשאני רואה שמצטבר לכלוך אני עוברת עם מברשת שיניים וסמרטוט, בערך פעם בכמה חודשים

חלונות מנקה רק פעם בשנה או את זה שבמטבח שמתלכלך יותר

דלתות של ארונות רק במבטח זה תפקיד של הילדים כי באמת מתלכלך. ארונות לא מנקה חוץ מארון הזזה שהוא מראה אז בניקיון השוטף עוברת עם ספריי

משקופים לא מנקה

את הברז איפה שיוצא המים עם מסיר אבנית מנקה ילד עם הניקיון של השירותים

זכוכית של המקלחון זה גיליתי על בשרי שצריך אחרת נהיה עובש שלא יוצא. פעם בשבוע לעבור עם מסיר אבנית או חומצה ואת המקלחת אמבטיה לעבור עם אקונומיקה במיוחד בחיבורים

אבק בצדדים של התיקרה ועל גופי תאורה פעם בשנה או כשרואים לכלוך ניכר לעין

להוציא ולהחזיר את הארונות פעם בשבוע שבועיים לנקות ולהחזיר מקופל מחדש לארון פעם בשנה מסדרת ארונות בגדים אבל כן שולחת את הילדים לסדר את המדף שלהם מדי פעם. שלנו נשאר יחסית מסודר

אבל מצד שני גם אני לא גדלתי עם הרגלי ניקיון טובים במיוחד...

מנסה לרכוש לעצמי לאט לאט הרגלים של ארגון סדר וניקיון על מנת לנהל בית

אני כן אדם מסודר אבל ניהול בית זה אתגר 

שבועיים???

כי הם מבלגנים אותו נורא

אבל לא מוציאה הכלל

רק מה שמקופל, כי תלייה אין מה להוציא

אחת לכמה זמן ממיינת גם אותה

כמעט כל פעם שאני שמה כביסה נקייה

את מה שהתבלגן

בגדול מנקה בשוטף רצפה ומשטחים, מחליפה מצעים ושירותים.

ואם יש משהו שנראה לי מלוכלך וזה מפריע לי אנקה. חלונות, מסילות, לא מנקה למרות שנראה לי מלוכלך.. אין לי זמן ועצבים לזה.

קירות ופנלים, אם בכלל זה לפני פסח.

אלא אם הקיר התלכלך ממשהו מסויים עכשיו כמו ילד שצייר עליו או אוכל שניתז ואז מנגבת ועושה עם ספוג פלא.

דלתות של ארונות ושל חדרים - זה כן עושה לפעמים אבל לא כחלק מרוטינה אלא אם רואה את זה וזה מציק לי, בגלל שהרבה מהן לבנות. עם מגבון ניקוי. וזה רק בגלל שהבית שלי קטן. אם הוא היה גדול השוטף היה כל כך שואב אותי שלא נראה לי שהייתי מתייחסת לדלתות.

האמת שאני עושה כמעט הכל ברשימה,חוץ מפנלים ותקרה. לפנלים האמת קניתי קיטורית אבל לא מגיעה לזה

זה פשוט בגלל שבאמת מתלכלך ומתבלגן ולי זה מפריע

אבל זה לא משו שחייב, ואין לי איזה שגרה של זמנים שמיוחדת לזה. מתי שיש כח וזמן פשוט עושה

חומרי ניקוי: מגבונים, סבון כלים, גל אורנים, ספריי אקונומיקה וספריי לניקוי אבנית. למסילות גם שואב

זה, איזו בושה חחח.

אני מנקה רק שירותים.

כיור.

גז.

ותנור כשמאוד מלוכלך.

כל השאר רק אם יש לכלוך מאוד מאוד בולט לעין באופן חריג ואז מעבירה מגבון ניקוי חד פעמי את האזור המוכתם בלבד.

נניח נפל לי לי סלק במקרר, מנקה את הכתם וזהו. 

לא על בסיס קבוע

ואם יש לך אפשרות להשקיע אז אולי כדאי ללכת על מכשיר בראון (לא יודעת אבל אם הוא בטיחותי בהריון/הנקה

הבנתי שזה גנטי.... אצלי זה קורה בעיקר בהריונות

תני גם לזמן לעשות את שלו..

את כותבת על תינוק חמוד, משמע שהוא עדיין תינוק והחוויה עוד טרייה.

אני הייתי אצל שלל מטפלות וטיפולים על טראומה מלידה ושום דבר לא עזר לי. כבר 5 שנים אחרי..

בכל מקרה אם תרצי המלצות לנשות טיפול בירושלים אוכל לשלוח לך, רק לא יכולה להמליץ על התוצאה כי אצלי אין תוצאה. 

נשמע ממש ממש לא נעים.

אני עשיתי עיבוד לידה בבית חולים שילדתי בו, עבורי זה הספיק.

לא מכירה מטפלות בתחום. בהצלחה!

שעושה את זה קוראים לה יעל גריינר, היא גם מיילדת,

אם תרצי אחפש מה הפרטים כדי ליצור איתה קשר 

הקשר ביניכן לא היה הדדי.

עכשיו כשאת אחרי לידה את לא מספקת לה את מה שהיא צריכה ממך,

ואת מצפה ממנה שתתן לך את מה שאת נתת לה, אבל זה לא עובד ככה.

העניין עם ההודעה מבית חולים הוא סתם אירוע להיתלות בו בשביל שהיא תוכל להצדיק בפני עצמה את ההתנהגות שלה,

ברור שזה רק הכיסוי ולא הסיבה האמיתית לרגשי שהיא עושה לך.

אין שום סיבה שתמשיכי להתעסק באם היית יכולה להודיע מתי למה וכמה. כל בן אדם נורמלי מבין שאין פה מה לשפוט ולהיפגע בכלל וזה לגמרי שלה.

הדרך לשחרר מהלב היא להבין שמראש הקשר הזה לא היה בריא.

מתאים לכם שאת עובדת אצלה והיא משלמת לך? נהדר.

אבל זה לא קשר של חברות.

גם בעלי רואה את זה ככה

שכביכול עבדתי עבורה וקבלה תמורה אז היה שווה לה לדבר איתי.. אבל עכשיו שאני פחות יכולה או זמינה אז אין למה

אולי את צודקת.. אבל עדיין יש כבוד בסיסי.. לשאול מה קורה ומה נשמע ולא לענות בצורה יבשה כאילו מת העולם.. מי שיש לה ילדים בטח גדולים יודעת כמה ניובורן שואב כןחות.. ומי שעברה לידה אחת לפחות יודעת כמה קשוח זה אחר כך

היכולת לגעת בכאב של האחר, לראות אותו ולהיות שם בשבילו.

אנשים שאין להם את זה, לרוב זה אנשים מסכנים, לא רעים ולכן לא חושבת שנכון לשפוט את הסיטואציה בעיניים של נימוס, כבוד בסיסי, או האם היא יודעת כמה זה קשה.

בן אדם שמרוכז בקושי של עצמו יודע טוב מאוד כמה קשה לו, אבל הוא לא מצליח לעשות את ההשלכה על האחר ולבצע חילוף תפקידים. לא כי הוא לא מכיר את הקושי, אחאנכי הוא לא יודע לגלות אמפטיה כמו שאת יודעת.

מקווה ממש שיש אנשים טובים מסביבך שיעטפו אותך זה ממש חשוב בתקופה הזו,

תנסי לשחרר את השכנה הזו.

את 100% בסדר.

חיבוק!

זה בדיוק הדבר האחרון שאת צריכה על הראש במצבך, מקווה שאת מצליחה להתאושש מהלידה וההפתעה והחוויה המטלטלת.

קבלי עוד חיבוק גדול!

אולי חסרים פרטים אבל עוד לפני שהגעת לסוף הסיפור היה נשמע לי מאד מוזר שאת מנקה לה ומקפלת את הכביסה.

יכול להיות שהיתה לך איזה תלות רגשית בה?

הקשר היה הדדי בעיניך? כלומר גם היא עזרה לך בכל מיני דברים?

ההתנהגות שלה סביב הלידה נשמעת מניפולטיבית מאד. את לא צריכה להרגיש שאת לא בסדר. ניתוק הקשר איתה הוא הדבר הכי בריא.

ז״א שאם אני הייתי צריכה גם עזרה הייתה עוזרת לקחת להחזיר לקנות זמינה בטלפון תמיד בשעות לא שעות ..

מה שכן ברקע היא סובלת מהרבה מחלות

דיכאון חרדות פיברו

היא צריכה המון עזרה פיזית .. אז תמיד הייתי שם

את ממש לא צריכה להתנצל..

ואמרת שהיא מושלמת ושהילדים שלה גדולים היא אמורה להבין את המצב המורכב שהיית בו..

לדעתי תשחררי..

כשאת בתוכך תאמיני שהתנהלת באופן הנכון זה ישחרר ממך את הלחץ והחוסר ביטחון ממנה

כמובן שאפשר גם לנסות לדבר איתה על הדברים אבל ממקום שבוטח בעצמנו

מצטרפת למה שאמרו פה,

נשמע קשר קצת תלותי. ובוודאי שהיית בסדר גמור, בכזאת סיטואציה את לא צריכה לעדכן אף אחד.

בכל מקרה מכיוון שאת אומרת שהיא סובלת מחרדות ודיכאון הייתי מנסה לדון לכף זכות.

אני חושבת שדי צפוי שכשקצת תתאוששי פתאום היא תחזור לעצמה ותתעניין בך ותצפה שהכל יחזור לקדמותו

כי אז היא תרגיש שהיא יכולה לקבל ממך בחזרה מה שהיתה רגילה.

במקומך הייתי שומרת על עצמי בהמשך.

לדעתי, תעזרי אם מתאים לך אבל ממקום של חסד ועזרה ולא ממקום של חברות

כי זאת לא נשמעת חברות בריאה בכלל. 

האישה הזו היא לא חברת אמת שלך.

עדיף לך קומץ חברות טובות מאלף ידידות.

אם אישה שעברה לידה לא יכולה להבין לליבה של יולדת ואין בליבה מקום לסלוח לך, באמת חבל לך על הזמן איתה.

התמקדי באנשים שעושים לך טוב. 

שמאז אני משתדלת לשאול לשלומה. זה כן חשוב לי כי אני יודעת שבאופן כללי היא לא בריאה פיזית

בטלפון היא לא עונה

בהודעות ממש יבשה

אני שואלת לשלומה והיא עונה ממש קצר ועינייני .. הכוונה שזה לא הדדי לא שאלה אותי פעם אחת מה שלומי ואיך הילדות

למרות שהזמנתי אותה אלינו כמה פעמים.. קוראת ומתעלמת .. לא יודעת איך ״רבנית״ או אישה עם כיסוי ראש שומרת טינה למי שעד לא מזמן הייתה קרובה אליה כל יום כל היום

בקיצור אני משחררת תודה לכן על עצות! 

שניזון מתמל, הוא תופס וירוסים מלא מלא פעמים לצערי הרב.

את הקודמים הנקתי, והיו פחות חולים, אבל אני לא חושבת שאפשר לדעת בוודאות שזה אשמת זה שהוא לא יונק. 

כמעט לא היה חולה אבל בוכה בלי סוף אולי רפלוקס סמוי.

עם ה2 משלבת, חולה הרבה ליחות דלקות וכדומה )עברתי לצמחי, הרבה יותר טוב להרגשתי) וזה לא היה לי עם ה1.

אבל אני באמת לא יודעת להגיד בוודאות למה ככה ולמה ככה..

בחורף שעבר היה לי תינוק בן חצי שנה, עד שנה, והפסקתי להניק אותו בגיל 8 חודשים, מאז היה חולה המון פעמים וכמה פעמים עם אנטיביוטיקה.

החורף הזה, אני עם תינוק בן חודשיים עד 8 חודשים, נכנס למטפלת באמצע החורף, הנקה מלאה בלי תמל ולא היה חולה אפילו פעם אחת.

לא חייב להיות שזה תלוי רק בהנקה, יש גם נטיה של ילדים...

אבל גם כשהגדול היה חולה השנה, הקטן לא נדבק ממנו.

זהו!!

רגשית קצת קשה להגיד לה להסתובב אבל מתגברים ומתרגלים ובזכות זה הן ילמדו לעשות ככה בנוהל

אם לא נעים לך לבקש,

אולי תבקשי כאן המלצה על מקווה שהבלניות מתנהגות ככה גם בלי לבקש במיוחד.

אף פעם הבלנית לא בדקה אותי

היו כאלה ששאלו אם עשיתי עיון והיו כאלה שגם זה לא

אלא רק לראות שכולך נמצאת מתחת למים

פעם אחת ביקשה לבדוק ציפורניים , לשם לא חזרתי מאז.

(אני טובלת עם ציפורניים נקיות ולא גזוזות עד הסוף והיא ניסתה לשכנע אותי שזה לא בסדר)

התפקיד היחיד של בלנית הוא לוודא שהשיער כולו בתוך המים (וגם זה לא לגמרי הכרחי ויש כיוונים ופתרונות אחרים במקרה של קושי גדול)

אין גם שום צורך שהיא תראה אותך מחוץ למים. מודה שלי אישית לא נעים לבקש שהיא תסתובב אז אני פשוט מורידה את החלוק וישר נכנסת למים אבל כשיש כאלה שמסתירות או מסתובבות זה הרבה יותר נעים לי

אם תבקשי מאמינה שהיא תשתף פעולה 

במרכז- היא היתה מסתכלת ובודקת

באזור כרגע- היא ממש שמרה על הפרטיות ומאוד נהתי מזה

בחיים לא בודקים. הבלנית אומרת בזריזות ובראשי פרקים רשימה של מה שצריך לבדוק רק בשבילך, כדי לוודא שלא שכחת. וזה במשפט אחד ומהיר, הרבה פעמים ביקשתי ממנה שתאט את הקצב כדי להיות בטוחה שאני מאה אחוז על זה
והיא מסתובבת כשאת נכנסת ויוצאת, לא רואה אותך בכלל אלא רק בתוך המים מוודאת שלא יצאה אף שערה.
ולגמרי ממליצה להגיד לבלנית שזה חשוב לך. לגמרי זכותך המלאה

עד שאני במים וקוראת לה לחזור. וגם ביציאה יוצאת מייד ונותנת לצאת לבד

לא שואלות שום שאלה

פעם אחת כשהייתי אחרי טיפול רםואי ופחדתי ליפול במדרגות הייתי צריכה לבקש במיוחד שתישאר לשמור עלי

ועוד פעם כשהייתה מישהי מחליפה ששאלה שאלות ורצתה ללחוץ יד פשוט אמרתי לה לא וגם התלוננתי עליה אחר כך

את הוילון כי אם הוא מלוכלך הוא עם פטרת ועובש וכל פעם זה יחזור

להחליף וילון אחת לכמה זמן, ואת לנקות עם אקונומיקה את חלל האמבטיה אפשר גם להשרות את הקונומיקה כמה שעות עם נייר סופג ואז לנקות היטב

זה לא שאני לא מתכננת קדימה

יש כמה וכמה דברים בלוז שננעצו ומי יודע אם באמת יצאו לפועל

אבל אני לא יכולה לתכנן תרחישים שונים למקרה ו...

אני משתדלת לחיות רגיל

ומתמודדת עם הדברים כשהם ודאים וקורים בlive

כשהוא פה- הוא פה. לא חושבת על העתיד ומה יהיה כשהוא ילך שוב

וכשהוא לא פה,  שורדת יום יום ומסמנת v בסוף יום שעוד יום עבר

הצווים אצלינו מופיעים בהפתעה מהיום למחר (כרגע בסבב החמישי) וללא תאריך סיום

אז זה לא שיש לי למה להתכונן

וגם אחרת כל הזמן שלי יהיה סביב בנלחמה הזו

ואת זה אני לא מוכנה לתת לזה לקרות

ומרגישה שכ-ל השנה וחצי האלה

גם כשהוא בבית

זה ברקע

זה מעיק זה מפריע

פוגע בזוגיות

בהכל

לפחות חודשיים לפני הסבב המחשבות שלי היו סביב זה ומועקה בלב תמידית מזה שזה מתקרב

תוך כדי אני מתנחמת בזה שלפחות זה מקדם עכשיו כשכל יום עובר

כי הלהיות לפני שיגע אותי

עכשיו תוך כדי הז מלחמה יומיומית בנפש

כי יכל להיות ימים שעוברים סביר

אבל ברגע שחושבת כמה זמן נשאר

מתיאששתתת

כל יום כזה ארוךךךך וריק

ונשאר עוד חודשיים סה''כ שזה 60 ימים ארוכים כאלה

אז המלחמה התמידית שלי

זה להיות בכאן ועכשיו

רק בהווה

היום בסדר לי? זהו. זה כל מה שאני חושבת עליו.

לא מתכננת קדימה

אפילו כהשוא מתכנן איתי יציאות קשימה אני בוכה

כי זה ממחיש לי כמה הז עוד ארוךךךך

ואיך אצליח

ונכון הצלחתי בעבר

אבל הלב

מדחיק ושוכח איך אפשר בכלל

אז

זה גם העצה שלי

פשוט להכריח את עצמך לא לחשןב קדימה

לחשוב מיד על מהשו אחר

להסיח את הדעת ללכת לאכול משהו חח

וחיבוק

באמת מציאות לא אפשרית

לק"י

אולי להתמקד במה לעשות כשמפחדים.

להסביר לו שאבא ואמא שומרים עליו, ותתנו לו חיבוק, ותרימו אותו למרחב המוגן. אולי לשים שם כמה משחקים שיהיה לו נחמד להגיע לשם.

ובאמת לא הייתי מסבירה לו מי זורק טילים ולמה.

יש לי ילד בגיל הזה בערך, וזה לא נראה לי מתאים לרמה, וסתם מלחיץ.

אולי לתת לו אחריות במרחב המוגן.

כמו למשל לחלק כוסות כשנכנסים.

לומר פרק תהילים.

לשיר. לשחרר את הגוף.

והכי קריטי, זה דוגמא אישית. איך אנחנו מגיבים לאזעקות.

נראה לי שהייתי מחזירה את הכדור אליו קצת - "זה באמת קול קצת מבהיל. מה עוזר לך להירגע?" ולנסות את זה ואחכ בזמן רגוע לדבר איתו אם זה באמת עזר לו או לא.

וכל פעם שמפחד להגיד לו נכון זה קול מפחיד, בוא נחשוב על הדברים הנעימים שעוזרים לך.

ולגבי הלמה ולמה, זה קצת מבלבל אבל ילדים בגיל הזה לא באמת רוצים סיבה. תחשבו על השאלה הזאת בתור "תספרו לי קצת יותר על הנושא הזה". הוא לא צריך סיבות, הוא צריך לשמוע קצת יותר. ותקחו את זה לכן שאתם רוצים. אפשר לספר שהקול של האזעקה מפחיד אבל היא שומרת עלינו כי החיילים הגיבורים שלנו עושים אותה כדי שנדע להיזהר. אפשר לדבר על אלף דברים אחרים שאסוציאטיבית קשורים לנושא. סיכוי סביר שזה יספק אותו

כבר ממש אדישים לאזעקות

לא תמיד נכנסים לממד רק שזורם

אני חושבת שאם ההורים אדישים/ רגועים זה לרוב מחלחל לילדים

אפשר גם להסביר במילים פשוטות שאזעקה לא מפחידה ורק אומרת להיכנס לממד

וגם לתת חיבוק/חפץ מרגיע

להזהיר את האנשים ללכת למרחב מוגן. אמרתי להם שאם היו שמים מנגינה נעימה

כולם היו רוצים להשאר בחוץ כי זה עושה להם טוב....

והצליל הלא נעים הזה מסביר לנו שעכשיו עלינו להכנס למקום מוגן.

אם בבית אז בממד

אם בחוץ מחפשים מקום וכו'

וכשאנחנו שם אנחנו מוגנים.

בממ"ד עצמו שמתי חטיפים קטנים לרגעים האלו

והוא קטנטן עדיין. הוא לא צריך הסברים מופשטים של מי ולמה.

רק צריך להרגיש שהוא מוגן.

ובשעת אזעקה, תנסי לתת לו לעשות משהו, לשתות מים, לספור חפצים, לשיים צבעים וכד'

זה מפחית את החרדה ומנחית אותו למציאות.

העשיה גורמת לחרדה להתמתן.

גם מגע, חיבוק, תמיד מרגיע אצלנו..

זה גם שיר שהייתי מדליקה הרבה בתקופת אזעקות

לא החותים.

גם הבת שלי פחדה מאוד מהצליל של האזעקה, וגם כשהיינו בממד היה לה קשה להירגע, כי היא פחדה מהצליל עצמו ולא מהטיל.

לא בטוחה כמה להסביר למה החיילים שלנו עושים את האזעקה, אולי להסביר שיש משהו ממש גבוה בשמים שהחיילים שלנו הופכים את זה לרסיסים קטנים קטנים וזה כבר לא מסוכן אבל עדיין לא נעים ועושה רעש.

(אפשר להדגים נפילות של חפצים מגובה נמוך וגבוה)

ולכן החיילים שלנו מזהירים אותנו להיכנס למרחב מוגן

והאזעקה זה בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו ולשמור עלינו.

תחשבי שמי שמפחד מהאזעקה עצמה, אם שומעים אותה בתוך הממד, הוא לא מרגיש במקום בטוח.

בנוסף, יש זמן התראה כדי להיכנס למרחב מוגן ובזמן הזה עדיין לא מסוכן

אבל מי שחושב שהצליל עצמו מסוכן, חש שהוא בסכנה כבר באותה שניה.

אצלנו למשל כשאני צריכה להעיר את המתבגרים שיכנסו לממד זה לוקח דקה לפחות עד שכולנו נכנסים.

בזמן הזה הקטנים (שישנים בממד) כבר מפוחדים שהאזעקה תעשה לנו משהו רע.

אבל האמת היא שאנחנו לא בסכנה בזמן הזה.

לכן לדעתי זו הפרדה חשובה להסביר שהאזעקה עצמה לא מסוכנת אלא זה הדרך של הצבא שלנו לדבר איתנו.

אפשר להשתמש במשל של קולות של צפירה לפני שבת, אמבולנס, או כל מיני קולות שהמטרה שלהם "לדבר" עם הסובבים אותם אבל הקול עצמו לא מסוכן.

וככה לנרמל את האזעקה עצמה שפשוט נועדה להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת.

מי שגר בצפון או בדרום -אזעקה= בין 15-30 שניות להכנס לממד😉אם יש חח

ומנסיון לא מספיקים 🫢 ובכלל אנחנו בלי ממ''ד😉

אבל מהנסיון שלי דוקא ההסבר שנתנו הוא טוב שזה פשוט כמו שעון מעורר חזק מאוד כדי שגם מי שישן חזק יתעורר😉 או משהו כזה

והרעיון זה לשדר שבמקום המוגן (ואצלי היה מדובר בתקרת גבס אבל זה מה שיש)

אנחנו מוגנים ובכללל אין מה לדאוג והכל בסדר

ובעיקר הסחות דעת

סרטונים בפלאפון

סיפורים

שירים

ממתקים

כל האמצעים כשרים

היתי מחלקת להם סוכריות באמצע הלילה כשהיה התקפות מפחידות ופיצוצים חזקים

השיניים שלהם לא עניינו אותי..העיקר שלא יתעמקו ברעש בחוץ ובנפילות

האמת היא שהשדר והבטחון שלנו זה הכי חשוב

וגםםם

לא להלחץ מפחד

באיזהשו שלב של המלחמה כשהיה תקופה קשוחה היו לי ילדים שממש נהיו היסטריים

אחת שכל אזעקה= לילה לבן עבורנו..סיוטים ונדודי ישנה.. אחת שהתחילה לבכות בכי היסטרי בכל אזעקה וכלום לא הרגיע אותה.. ילד שכל היום בערך היה עושה קולות אזעקה באוטומט על כל דבר..אפילו שלא הסכמנו..

ועוד

זה היה ממש נוכח

אבל רואה שעם הזמן כשנרגע הם גם נרגעו.

הם אכן יותר רגישים ממי שלא חווה מקרוב.

אבל לא לפחד מהפחד

הם מרגישים וזה טבעי

וזה לא מחייב שישאר צלקת ורושם וטראומה...

שבעלה אמר לה שיש אנשים רעים והם עושים את האזעקות.

מן הסתם לאירועים שונים תהיה תגובה שונה.

ומה שאת אומרת על ההסבר של שעון מעורר חזק,

זה בדיוק מה שהתכוונתי,

שהרעש עצמו לא הוא המסוכן אלא הוא נועד להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת,

בדיוק כמו ששעון מעורר הוא לא מפחיד מצד עצמו.

לא אמרתי שהסיבה שיש אזעקה לא מפחידה, אלא שהצליל עצמו לא הוא מה שגורם לנו לסכנה.

ברור שאם שומעים בומים של נפילות, יירוטים ופיצוצים לא אגיד להם שהבומים לא מסוכנים כי הם כן, אבל האזעקה לא מסוכנת,

ומי שעושה אותה זה הצבא שלנו.

מידע אמין זה חשוב.

לא צריך לחשוף ילד להכל, יש דברים שעדיף לשמור אותם מפניהם.

אבל אם חושפים, כדאי לעשות את זה בצורה מסודרת, שנותנת מסגרת ומאפשרת להם להתמודד.

עדיף מידע מסודר וקצת יותר מפורט, מאשר שבבי מידע לא מסודרים שמנסים כביכול "להגן" על הילד, אבל בעצם רק מבלבלים אותו יותר.

צריך לזכור שהוא לא רואה את התמונה כמונו, הוא לא חשוף לכל המידע שלנו

איך המידע מגיע אליו? מכם. משבבי מידע ושיחות שהוא שומע, ומאמירות שלכם.

עד כאן כהקדמה, כדי להבין קצת את הראש של הילד.

מה מאוד עוזר?

סיפור מסגרת ברור ומוגדר, שמותאם לרמה של הילד.

מה נכניס לתוכו? דברים שהילד נחשף אליהם ממילא, או מושגים מחיי היום יום שלו שיכולים לעזור לו להתמודד.

מה לא נכניס פנימה? מושגים של גדולים, מושגים שהוא לא מבין, מידע קשה שהוא לא נחשף אליו ולא צפוי להיחשף אליו.

לדוגמה - להגיד לו שיגיע המשיח, זו הסתכלות של אדם בוגר. הוא לא יודע מה זה המשיח, וזה לא אומר לו הרבה. זה יותר ציפייה למשהו שקשה לו לתפוס, ולכן זה לא נותן לו עוגן במציאות.

כנ"ל לגבי הפירוט הספציפי על החות'ים שגרים רחוק. הוא לא יודע מה זה רחוק. הוא לא יודע מה זה אומר שהם עושים אזעקה. זה בעצם מכניס עוד גורם לא ידוע למשוואה שהוא מרגיש מפוחד ממנו.

אז מה כן?

בואי נחשוב למה הוא מכיר ונחשף

אזעקות? מכיר

מרחב מוגן? מכיר

אז אולי ננסה לייצר חוויה שבה האזעקות הן משהו שמגן לנו ועוזר לנו? במקום משהו מפחיד?

את המילים תנסי למצוא בהתאם למה שטבעי לך ומתאים לו, אבל זה הרעיון:

*פתיחה - מקום לרגש שלו:

אתה יודע חמוד, שמתי לב שהאזעקה מאוד לא נעימה לך. (נכון, נכון).

אתה צודק, הקול של האזעקה הוא באמת לא קול נעים. גם לי לא כל כך נעים לשמוע אותו.

*התחלת הסיפור - הסבר מה עומד מאחורי האזעקה, בצורה שמשרתת אותנו עוזרת לנו:

אבל אתה יודע למה יש לנו אזעקה?

האזעקה היא בעצם בשביל לשמור עלינו, זה בעצם קול שאומר לנו ללכת למרחב המוגן. למקום בטוח.

אז כששומעים אזעקה, זה פשוט סימן בשבילנו שעכשיו הולכים ל(חדר x).

*עכשיו נציע דרך התמודדות:

ואנחנו הולכים ביחד, עם אמא ואבא. ואם הקול לא נעים אפשר לתת חיבוק. אפשר לשחק משחק. אולי אתה רוצה שנשים בובה בחדר שתעזור לך להתגבר?

*ונשים לסיפור סוף:

אחרי שנכנסים לחדר / מרחב מוגן, מחכים קצת זמן ואז אפשר לצאת. אנחנו ממשיכים כרגיל. אחרי כמה דקות זה אומר שהכל בסדר ואנחנו יכולים לחזור לשחק כרגיל.

אז בעצם אני נותנת כאן מקום למה שהוא מרגיש.

מייצרת לו סיפור למה שקורה עם התחלה וסוף + דרך התמודדות.

זה נותן ביטחון.

ואני מזכירה את אותם המסרים, אפילו באותם מילים פחות או יותר בכל פעם שהוא חושש.

עכשיו אצלו, הוא כן כבר חשוף למידע נוסף. בגיל הזה אצלי עוד לא הסברתי בדיוק ממה האזעקה מגנה עלינו. אבל אם הוא שואל, אפשר להרחיב לאט ובהדרגה עד שההסבר מספק אותו.

לדוגמה:

בסיסי: האזעקה זה צליל שהחיילים שלנו מפעילים וככה עוזרים לשמור עלינו.

יותר מפורט (רק אם הוא שואל): איפה אנחנו גרים? במדינת ישראל. ומי שומר עלינו כאן? החיילים שלנו (וה' עוזר להם, תלוי בידע שלו ובשיח שלו על ה'). ואם החיילים שלנו מזהים שיש מישהו שמנסה לפגוע בנו, הם מגנים עלינו שומרים עלינו. לפעמים בזמן שהם שומרים עלינו, הם מסמנים לנו שאנחנו צריכים להיכנס למרחב המוגן, ואז הם מפעילים אזעקה וזו בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו (זה מסר קצת מורכב בעיניי לגיל הזה. אבל עדיף מאשר לא לענות לו או לבלבל אותו).

ואם הוא מכיר את המושג טיל, אז אפשר לפרט יותר. אבל לרוב בגיל הזה הסבר פשוט מאוד, מסר מרגיע ובלי להיכנס יותר מידי לעומק אמור להספיק.

קודם כל תודה על התגובות המושקעות !

ברור שאין לו מושג מה זה טיל ומבחינתו אין לו מושג למה יש אזעקה, פשוט יש וזה מאוד חזק ורואה שאנשים נלחצים.

את האמת שאני מאוד נלחצת אבל עובדת מאוד לא להראות את זה ( ובדרכ מצליחה ב"ה) הבעיה זה שאנחנו לא בבית ורואה אנשים אחרים בהסטריה ועל זה אין לי שליטה.

לגבי משיח זה ממש היה פליטה אחרי ששאל למה למה למה לא באמת חשבתי שיתפס על זה 😬

מאוד אהבתי את הגישה להגיד לו שהאזעקה זה ממנו לשמור עלינו אבל איך לתווך לו את זה אחרי כבר מה שאמרו לו ?

וסתם פריקה, רק לי קשה שלב ה"למה ?"

זה מאוד חמוד אבל חופר ( הוא שואל בערך על כל משפט שהוא או אנחנו אומרים ) מרגישה שקצת מאבדת סבלנות לא יודעת אם זה פשוט עייפות אבל זה הרגשה רעה שאני מרגישה שאין לי סבלנות אליו לפעמים

ילדים מרגישים. גם אם חושבים שהם לא קולטים.

אבל רק אומר שזה נורמלי במציאות לא נורמלית להילחץ.

הרבה ילדים משחקים בזה, זה נהיה המחבואים החדש, ילד עושה קולות של אזעקה ושאר הילדים צריכים לרוץ ל"מרחב מוגן"

אפשר להשמיע לו מהטלפון כל מיני קולות ומה התגובה אליהם.

רעש של צלצול בדלת, ניגשים לדלת.

רעש של צפירה, עומדים במקום ומרכינים ראש.

רעש של צלצול טלפון, ניגשים לטלפון לענות.

רעש של אזעקה, נכנסים למרחב מוגן.

רעש של אמבולנס, צריך לפנות את המעבר.

כמו במשחק ים-יבשה, שמחכים לשמוע משהו ולהגיב אליו. אז אותו משחק.

קול- תגובה

קול- תגובה.

תעשו החלפת תפקידים, פעם את בוחרת מה להשמיע ופעם הוא בוחר מה להשמיע.

(אפשר נניח להקליט בווטאספ כמה קולות ואז הוא בוחר על איזה הקלטה ללחוץ)

לגבי שלב ה"למה" תנסי להאריך במשפט תשובה ולהסיט את הנושא:

אמא מה את מכינה?

חביתה

למה?

כי אני רעבה.

למה?

כי לא אכלתי כמה שעות.

למה?

כי הגוף שלנו בנוי ככה שפעם אוכלים ופעם לא אוכלים ופעם שותים ופעם לא שותים

ופעם ישנים

ופעם לא ישנים. אתה יודע מה יקרה אם כל הזמן נישן?

מה יקרה?

אנחנו נהיה רעבים! רעבובים!! וואי כמה רעבים נהיה!!

אבל אתה יודע עוד משהו?

החביתה מוכנה אז עכשיו נשטוף ידיים ונשב לאכול.

מי שוטף ראשון??

תזכרי שכל הלמה הזה זו דרך תקשורת.

שלב התפתחותי שמצד אחד מבינים ששאלה מביאה שיח, מצד שני לא יודעים כ"כ איך לפתח את זה.

זה לא שבאמת מעניין אותם כל דבר למה. כשאת רואה שיש כניסה ללופ, אל תעני לו רגיל, תובילי אותו ליציאה מהלופ. הוא זקוק לעזרה הזאת.

עוד דוגמה:

אמא איפה היית?

בקניות

למה?

כי היו חסרים דברים בבית?

למה?

כי לא עשינו קניה גדולה מאז פסח.

למה?

הי עצרי, האם באמת מעניין אותו למה עלה הצורך לעשות קניות? או מה תדירות הקניות או איך אתם מנהלים את המשימות?

לא מכירה ילד בן 3 שזה באמת מעניין אותו.

לכן מפה להוביל אחרת:

אתה סקרן לדעת מה קניתי? רוצה שנסתכל ביחד?

או: התגעגעת אלי כשהייתי בקניות?

עוד דוגמה:

אמא מה את עושה?

מתלבשת.

למה?

כדי שאוכל לצאת לעבודה.

למה? כי זה מה שמבוגרים עושים או ווטאבר.

למה?

במקום לענות לו על השאלה ששאל,

תחזרי לתחילת השיחה:

זה משונה לך שפתאום נעלמתי מהמטבח? אתה רגיל שאני לידך?

אתה רוצה שאני לא אכנס לחדר פתאום?

אני כבר מסיימת ויוצאת.

לבינתיים בוא נעשה משחק שאתה מקיש על הדלת ואני צריכה לנחש כמה נקישות היו, יאללה?

אבל אל תעשה לי ממש קשה, תעשי לי בינוני, טוב?

אם הוא מתעקש לקבל תשובות לשאלה למה, תפני אליו חזרה את השאלה, למה אתה חושב שאני מכינה חביתה? אולי כי אני עייפה? ותעשי פיהוק גדול. אולי כי אני צמאה? אולי כי אני רעבה?

מה אתה חושב?

תני לו להפעיל את המחשבה (מתוך כבוד לשאלה שלו, לא בציניות או בזלזול)

ואז תמשיכי להפנות אליו שאלות:

מה עושים כשרעבים? אוכלים

מה עושים כשצמאים? שותים

מה עושים כשעייפים? הולכים לישון.

נכון ילד חמוד וחכם שלי!!

גרמת לי לצחוק כי זה ממש מה שקורה פה 😅

את צודקת, זה ממש לופ אני יעבוד על להוציא אותו מזה

תודה ! 

לעבוד על הלחץ שלך להפחית אותו (הילד מרגיש, אין איך להסתיר)

זה הדבר הכי משמעותי בהרגעת הילד, הורה רגוע בזמן לחוץ.

הבן שלי גם בגיל הזה,

אף פעם לא פחד מאזעקה כי מעולם לא ראה אותנו בהיסטריה סביב זה (בתחילת המלחמה כמו גם כשהחותים התחילו לשלוח טילים כן פחדתי, אבל לידו שמרתי על קור רוח)

לפני אישה שבועיים שלוש היה לו לראשונה אזעקה בזמן שהותו בגן

הוא ראה שם ילדים בהיסטריה ומאז הוא התחיל ממש לפחד.

גם מתעורר בלילה אומר שמםחד מאזעקה

בבוקר רוצה שאבטיח לו שהיום לא תהיה אזעקה

ממש כואב לי עליו

אחלה טיפים יש כאן בשרשור, אנסה ליישם

מקווה שבפעם הבאה בגן לא יעשו מזה דרמה כי זה ממש פוגע בנפש של הילדים 

הבן שלי גם שואל אותי, היום לא יהיה אזעקה, נכון?🥺

ב"ה בגן בסדר אצלו אבל היינו בגינה עמוסה כמה פעמים כולם התחילו לרוץ בהסטריה ...

וגם שהיינו אצל חמותי הם ממש נלחצים והוא בכה קצת 

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להתאפס על שעות שינה, לילה ויום. זה חד משמעית משתפר עם הזמן.

את יכולה לנסות להקדים/לאחר שעות שינה ולראות אם עוזר

ד"ר יעל יקל, ד"ר תמר שלם, ד"ר פלוטקין, ד"ר סמואלוב (שלושת האחרונים בשע"צ ומקבלים גם לידות פרטיות. הראשונה בלניאדו ששם אין לידות פרטיות, אבל נראה לי שאפשר להתייעץ איתה בפרטי).

העיקר שיהיה בבריאות❤️

בשורות טובות!

או שממש שווה להגיע לרחוק גם במצב של ללדת בשערי צדק

(קשה לי מאוד המחשבה אבל יותר קשה לי המחשבה ללדת בקיסרי) 

זו השאלה

ילדת מוקדם?

ידע לתת את התשובה...

אני ילדתי בקיסרי בשבוע 34, ואחר כך ילדתי עוד פעמיים רגיל, ולא הייתה כלל מניעה לזה. אבל אי אפשר להשליך מהמקרה שלי לשלך...

בהצלחה!

ממליצה לקחת רופא פרטי אם יש לך אפשרות. אותי סמואלוב יילד, והוא היה פשוט מדהים. בלעדיו הייתי מגיעה לניתוח נקודה. זו הייתה לידת ויבק עם זירוז שהתחילה מאפס תנאים, לא הייתה לידה קלה בכלל אבל ב"ה שזה הסתיים בלידה ולא בניתוח.

אני לא יודעת מה המקרה הספציפי אצלך, בכל מקרה תמיד כדאי במקרים כאלו ללכת ליעוץ פרטי לפני הלידה ולראות אם יש רופאים שזורמים בכלל על הרעיון של לידה רגילה או שאין על מה לדבר. לא שווה לקחת סיכון גדול מידי, הבריאות שלך ושל העובר חשובה יותר.

שבמקרה כזה כדאי להשקיע ולבוא לפלוטקין או סמואלוב בשע"צ.

עליהם את יכולה לסמוך שאם אמרו לך שצריך קיסרי אז צריך קיסרי ואם יש אופציה לטבעי אז מה ואיך.

לא בהכרח שתצטרכי אח"כ גם ללדת שם, אבל לפחות לייעוץ שווה להשקיע

שני חברות שילדו בקיסרי בשבוע מוקדם, ולשניהם לא נתנו שום אופציה ללדת לידה רגילה, והם התייעצו עם רופאים מומחים בתחום. (אחת ילדה בשבוע 27 והשניה ב28)

זה מאוד תלוי בסוג החתך

לא אמרו לי חד משמעית שלא אוכל ללדת טבעי. אלא בגלל שבדרך כלל

אני יולדת עם זירוז אני חוששת

אמרו לה שאסור לה ללדת רגיל

קבעו קיסרי מתוכנן והזהירו שאם מתפתחת לידה מוקדמת- ברגע שיש צירים לטוס לבית חולים.

מפה לשם היא הגיעה לבית חולים ומיד ילדה לידה רגילה כי לא הספיקו

ומאז היו לה עוד כמה לידות רגילות...

זה היה ממש מדהים ומעל הטבע

לוקחת דיאמיליה.

היה דימום הסתגלות שאסר בערך שבוע אחרי שהתחלתי לקחת. מאז שקט

פעם אחת אחרי שנה אולי היו כתמים שנעלמו כמן שבאו (ולא אסרו).

בלי דימום הסתגלות

קצת העלה במשקל. שאר התופעות היו זניחות 

אני עורכת אחרי שרואה ששאלת על השמנה, אולי פחות מתאים השאלה כמה משמעותי לך. 

ולא היה לי שום כתמים שהנקתי( כן היה הסתגלות כמו ווסת וזהו)

כן היה קצת דכדוך 

השמנה? דווקא רזיתי אתם

אני מתה על גלולות הנקה.. לא עושה לי תופעות לוואי ואפילו לא דימום הסתגלות ואין מחזור

ממש תלוי אישה אבל זה אפשרי

דיאמילה

תקופות ממושכות, כמה פעמים

לא היו מצבי רוח או עליות במשקל

תמיד רק הכתמות קלות בהתחלה וזהו. השינוי קורה כשאני מפחיתה הנקות באופן משמעותי

הנקתי מלא

וגם שהתחלתי לרדת בהנקות לא עשה בעיות.

תתחילי מיומן אכילה לכתוב כל דבר שאת אוכלת

זה גורם לשים לב גם לנשנושים הקטנים ולחשוב עליהם פעמיים לפני שלוקחים

מים - בקבוק שהוא שלי ולספור כמה פעמים אני ממלאת אותו במהלך היום וגם את זה לרשום ביומן אכילה

לקנות הרבה אגוזים שאת אוהבת, ירקות כמו מלפפון אני שוטפת ולוקחת בקופסה שלם , עגבניות שרי כנל

אפשר להשקיע יותר ולהכין עוגיות ומאפינס בריאים

הרבה בריאות וטוב!

אני מצליחה לשתות הרבה אם יש לי בקבוק צמוד, עדיף פיית ספורט.

פיצה עוד בסדר מדי פעם.

סתם, יש הרגלים טובים שגדלתי איתם, אבל בסוף כל אדם אחראי לעצמו וכרגע אני רוצה להקפיד יותר על תזונה בריאה וקשה לי, אז לא הכל זה החינוך מהבית.

אני כרגע שואפת להתחיל את היום עם שייק פירות, להפחית בפחמימות (בהריון לאו דווקא שזה רעיון חכם), לעבור מקמח לבן למלא, לשמור מתוקים רק לשבת

לענות על הכל.

אבל תבררי היטב את האופציה של אבטלה לפני שאת בונה עליה, בטח אם את מתכננת לשלב עבודה תוך כדי.

יש קריטריונים מאוד מסויימים לקבלת דמי אבטלה, וגם הגובה של התשלום לא בהכרח שווה למשכורת, ואם את מכניסה כסף זה מתקזז מהאבטלה.

אז כדאי לבדוק את זה היטב לפני שבונים על זה.

לגבי חופשת לידה, יש תנאים גם לזה. אם עבדת x חודשים מתוך y שקדמו ללידה. אבל אני לא זוכרת מה הx ומה הy.

אז כדאי לבדוק גם את זה היטב

הגובה של התשלום ממש לא שווה למשכורת!!!

בערך כ 50 אחוז וזה בתנאי שאני לא עובדת בנוסף.

ברור שאני לא אקבל ישירות את השכר על העבודה שלי בתור פרילנסרית.....

אחרת לא אהיה זכאית לדמי אבטלה.

וכן לגבי התנאים לדמי לידה אם אצטרך

בהחלט אני מכירה את הנושא 

אחד לאחד ממש

וביום שפיטרו אותי גיליתי הריון

חתמתי אבטלה ובגלל שלא חזרתי לעבודה אחרת הייתי זכאית לחופשת לידה לפי גובה השכר שהיה לי בעבודה

חצי שנה

להריון זה בערך עוד 8 חודשים

זא חודשים בלי הכנסה כביכול לפני דמי לידה...

לא?

תגגלי זכאות לדמי לידה, צריך 10 חודשים מתוך 14, או 15 מתוך 22 החודשים שקדמו ללידה. חודשים עם דמי אבטלה נספרים גם כן בתוך חודשי האכשרה הללו.

והחישוב לדמי הלידה הוא לפי חודשי העבודה האחרונים.

אמרת שעדיין לא דנתם בתפקיד ניוד?

אז תנסי למשוך את הזמן הזה עד שתדונו ותצריכי להחזיר תשובה אם את מעונינת או לא...

דוקא לדעתי אם את בהריון אז עדיף לך להמשיך לעבןד בכא

ולא להמר על כל מיני אופציות ושילובים

שיכולים לעשות בלאגן בדמי הליד בה..

אלאכ השכר בניוד  ממש נמוך (יותר נמוך מהדמי אבטלה שתקבלי?)

ואז בה אחרי דמי לידה תוכלי לשקול בנחת את האופציות, וךא בכזה חטף

(אז לדעתי גם ק'יימת אופציה של התפטרות לטובת טיפול בילד.. שגם  יכול לתת זמן של חיפושים)

ומנגד, כשאני חושבת,  אם השכר בתפקיד ניוד יותר גבוה בכא מהשכר בדמי אבטלה היתי בא שוקלת את זה

להמשיך במקום עבודה מסודר, (במיוחד כשמתכננים הריון )עדיף על קבלת דמי אבטלה

אבל זו דעתי בכא

אני לא יודעת מה השכר בתפקידי ניוד

רק לפי ההגדרה של התפקידים כרגע אני יודעת

השכר שלי כיום הוא פי 2.

אני בתפקיד של הנהלה.

בונוסים מוגדלים.

השכר גבוה יחסית לתחום הזה בשוק.

ואני לא תחת ההסכם בחברה

אני בתפקיד מוחרג.

שוודאי שלא אקבל כזה בתפקידי הניוד כרגע.

וזה בגלל שאין הרבה תקנים.

אולי בהמשך יהיה ואוכל להתמודד עליהם.

אבטלה גם אקבל בערך 50 אחוז מהשכר כיום

ככה שאני בווין ווין מול האבטלה.

כפרילנסרית אוכל די בקלות להשלים את השכר למה שהייתי רגילה.

ומה שבטוח לקבל יותר מהשכר  בתפקידי הניוד.

בלי לעבוד משרה מלאה בתפקידי שירות שאני מממזמן לא שם.

ולהיות תחת בוסיות שאני ברמה המקצועית שלי עברתי אותם מממזממן.....

מה שכן בין המילים הבנתי שיש לי שוב אופק ניהולי. זא להתמחות בתחום ובגלל בניסיון שלי כן לקבל אח''כ תפקיד ניהולי.

אולי.

הכי אירוני שבדיוק לפני חודש אושר לי בונוס גדול והעלאה בשכר על ידי המנכל 

הוא היה שבע רצון ב"ה ואני גם

השינוי שבוצע היה בגלל הבעל שליטה בחברה שהחליט למזג ולהפוך את כל הקערה על פיה.

המנכ"ל היום היה המום.

מה שכן יש קצת נחמה בזה שזה צרת רבים.

וגם שזה לא אישי.

והם דאגו אלף פעם להגיד את זה.

אם כפרילנסרית את מתכוונת למה שנקרא "עבודה בשחור" (כי אם את מדווחת זה בוודאי יורד מאבטלה).

יש לזה כל מיני חסרונות שהם לא רק זה שזה לא חוקי.

זה עניין של זכויות, פנסיה, ביטוחים למינהם, וותק תעסוקתי ועוד כל מיני. לא שאת לא יכולה להפריש לבד, אבל זה יותר כאב ראש.

אם החברה שאת עובדת בה גדולה ויציבה, זה נותן פלוס על פני אבטלה ופרילנס לפי דעתי. במיוחד אם יש לך אפשרויות קידום.

זה בוודאי אני לוקחת בחשבון

בעצם אהיה מוגדרת כמובטלת.

שגם אין לי הרבה זכויות הפנסיה וכו ...

זה על פני להיות מועסקת פה.

אני בחברה גדולה ויציבה זה נכון.

רק כרגע אני לא מסוגלת לראות את עצמי נפשית יוצאת מהחדר שלי לעמדות אופן ספייס וזה באמת לא יפה להגיד. אבל מבחינתי זה לרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

50 אחוז פחות בשכר זה גם לחזור בעצם שנים רבות אחורה.

וזה לא רק השכר

זה בעצם לחזור לעבודה ההתחלתית שלי בתור פקידה....

נכון זה תהליך נפשי שאצטרך לעשות עם עצמי.

השאלה מה כדי לי.

האם אוכל להתמודד נפשית

הנפשי זה באמת שאלה שלך מול עצמך.

אני במקום קצת אחר, אבל יש לי תואר במשהו מסויים, ומכל מיני סיבות אני עובדת במשהו אחר שנחשב הרבה פחות. גם בשכר וגם בטייטל.

האם זה מבאס? כן

האם זה מצריך ממני ענווה? כן.

אבל זה לא רע בעיניי.

זה מלמד אותי הרבה

ובעיניי לבנות על הכנסה שתשלים לך לשכר ניהול כפרילנסרית+ לקבל אבטלה, זה בעייתי. גם חוקית וגם מוסרית😅

יש הבדל בין לעבוד כבייביסיטר בלי לדווח, או אפילו בניקיון מידי פעם, לבין לבסס הכנסה משמעותית על זה ללא דיווח, ואז גם לקבל כסף מהמדינה 

על הפרילנסר (הלא מדווח) בעיקרון. כן חשבתי להעלות את רמת השכר שלי מעבר ל 50 אחוז אבטלה/תפקיד אחר בחברה.

נכון זה נשקל בגלל הבעייתיות שיש.

היתרון שיש לי בזה (למרות הבעיה שיש מהצד) שאני אמשיך לעבוד בתחום שלי (הגם שלא אכתוב בקוח) אני לא אשכח את הנושא ואטבע בנושא אחר שהוא ברמה פחותה

יתרון נוסף אולי שבקוח כשארצה לחפש עבודה אחרת. לא יהיה כתוב לי שורה של תפקיד שאין לה כרגע שום קשר לפן המקצועי שלי.

השאלה האם עדיף שאהיה כתוב אבטלה.

צריכה לכתוב אבטלה.

יש לפעמים פערים בקורות חיים.

אם זה חורים מאוד גדולים, ולא משהו שיש לך כל שנתיים, ויש לך ניסיון משמעותי בתחום שלך, אין סיבה שזה ייפגע.

את לא צריכה לדווח על כל מהלך שלך בקורות חיים.

פשוט כותבת לדוגמה:

2015-2025 מנהלת ב.... עוסקת ב...

ישאלו אותך מה קרה אחרי זה?

תוכלי להסביר בעל פה. אפילו בלי להגיד אבטלה. (המחלקה אצלנו נסגרה. החלטתי לנצל את הזמן להתרענן בין עבודות).

אבטלה זה למי שאין תעסוקה גם כשכיר וגם כעצמאי.

אם כבר פרילנסר אז במקביל לתפקיד של הניוד, לא?

אם את מתכוונת פרילנסר בשחור אז זה פתח לבעיות וצרות וגם בעיה אח"כ לציין את זה בקו"ח/ לינקדאין

בקיצור תבדקי את זה טוב כי נשמע שמבחינתך זו אופציה קיימת פשוטה, אבל זה לא.

כמה שנים וותק יש לך במקום העבודה הנוכחי?

זה גם שיקול משמעותי. אם יש לך מספיק וותק כדי לספר על הניסיון שם זה משהו אחד.

אם אין לך מספיק וותק אולי עדיף ניוד שיתן לך רצף בקו"ח ואז תצאי לחופשת לידה בראש שקט ותחפשי משהו אחר אחרי הלידה.

אם את לא בהריון, הייתי נותנת פוש על למצוא מהר מרום עבודה חדש. מוותרת על אבטלה, פרילנס וכל הדברים האחרים.

תפקיד מסודר בחברה מסודרת, עם משכורת מסודרת, כדי שכשתיקלטי בע"ה להריון זה כבר יהיה כשאת במקום עבודה מסודר עם דמי לידה והכח מסודר וגם מקום מסודר לחזור אליו אחרי הלידה.

שיש מצב שאחפש עבודה ואכנס אליה ובמקביל אנסה להכנס להריון.

ההריונות שלי לא קלים בכלל.

זה יכולה להיות השבתה רצינית

ובמקום עבודה חדש ממש אני לא אעיז.

מן הסתם אם אלך לעבודה חדשה זה טווח של חצי שנה בטוח שאקח שוב מניעה. וגם אח''כ אפחד לא מבטיח לי שאכנס להריון מיד.

ואני לא בת 20.

אז כנראה אצטרך בנסיבות כאלו לוותר על עוד הריון.

שזה גם שיקול רציני.

אם ככה אז אולי עדיף בכל מקרה את הניוד, לעבוד בחצי כח, לנצל ימי מחלה וכל מה שצריך בלי מצפון ובלי להוכיח את עצמך.

אם את מושבתת בהריונות אז גם פרילנס זה בעיה.

הבאסה שהירידה בשכר תוריד גם את הדמי לידה.

אבל אולי תצליחי להוציא תנאי ניוד טובים יותר.

בד"כ במצבים כאלה, דברים יכולים להשתנות כל הזמן.

מספיק שיש מישהו בתפקיד שהולם את הכישורים שלך שהחליט להתפטר כי החוסר יציבות מהווה זרז לשינויים גם מצד עובדים שלא מפוטרים, ותהיה לך הזדמנות לתפקיד אחר.

אגב כשהייתי בהריון בסיכון, אז הגעתי להבנות עם המעסיק על הפחתה קבועה בשעות העבודה בתמורה לימי מחלה,

עבדתי 6 שעות במשך כמה חודשים, וקיבלתי משכורת מלאה, זה היה נחמד כי היו לי מלא ימי מחלה לנצל עד סוף ההריון.

בקיצור תני לזה שבועיים, מאמינה שהדברים יתבהרו. גם תדעי אם את בהריון או לא, וגם תדעי מה קורה סביבך קצת יותר.

אם את בהריון כדאי לשתף אותם ולבקש תפקיד אחר שלא יהווה הרעה בתנאים.

בכל מקרה, אם המצב הוא שאת לא בהריון, אבל אם תמנעי עוד קצת אז לא יהיה הריון בכלל, אז עדיף שנה של נזק כלכלי מאשר לוותר על ילד רק בגלל זה.

ילד יעלה הרבה יותר מאובדן הכנסה במשך שנה.

כרגע זה נראה שכנראה אם אחפש עבודה חדש במקום חדש

לא אוכל לנסות עוד הריון בטווח של חצי שנה בטוח מתחילת העבודה.

ולא בטוח שאני אמצע עבודה מחר..

זה לא טווח מספיק לגיל שלי

עובדה שלוקח לי זמן...

ב. דמי לידה נגזרים נראה לי גם מדמי אבטלה.

ג. באמת קשה לחפש עבודה תוך כדי עבודה אחרת.

1. מספר ימי הזכאות שלך לדמי אבטלה תלויים בשלושה משתנים- הגיל שלך (מעל או מתחת ל28), מספר התלויים (מעל או מתחת ל-3) והאם קיבלת דמי הבראה בארבע השנים האחרונות.

2. גובה דמי האבטלה תלוי ב: 1. גיל- מתחת או מעל 28 2. גובה ההכנסה ברוטו בששת החודשים שקדמו להפסקת העבודה. יש טבלה מסודרת באתר של הביטוח לאומי.

3. כל שכר שאת מרוויחה מעבודה בתקופת האבטלה מתקזז שקל מול שקל מדמי האבטלה המגיעים לך.

(מעבודה כפרילנסרית בשחור אני מתעלמת באלגנטיות)

4. השפעת האבטלה על דמי הלידה-

כדי לקבל דמי לידה מלאים צריך 10 חודשי אכשרה מתוך 14 חודשים שקדמו ללידה או 15 מתוך 22.

חודש שבו קיבלת דמי אבטלה נחשב לתקופת אכשרה ונספר לצורך צבירת החודשים לדמי לידה.

במידה ומהרגע שקיבלת אבטלה ועד הלידה לא עבדת- ישולם לך דמי הלידה לפי השכר ששולם לך לפני האבטלה

במידה ועבדת אפילו יום אחד בין האבטלה ללידה ישולם לך דמי הלידה לפי ממוצע של שלושה או שישה חודשים שקדמו ללידה כולל השכר שקיבלת באבטלה.

מקווה שהסברתי ברור 

מתי בפועל יש הפסקת עבודה?

יש מצב שדוקא בגלל שאת אולי בהריון ולפני לידה אז שווה לך לצאת לאבטלה וחקבל את הדמי לידה לפי העבודה הנוכחית

כי שכר נמוך יוריד לך משמעותית את הדמי לידה

הודעה מוקדמת תיהיה בעוד יומיים.

זא שימוע כהליך רגיל ומאז חודש מראש

בעצם כל הזכויות שלי יורדות לחצי!!

שזה הזוי.

נכון באבטלה אין לי זכויות פנסיוניות בכלל.

אבל מנגד הזכויות בשכר נשמרות לי

ועד שתדעי אם את בהריון, ואז בשימוע תגידי להם שאת בהריון והם לא יוכלו לפטר אותך ולא לכפות עליך הרעת תנאים של הניוד.

הם יצטרכו להמשיך להעסיק אותך בתנאים הקודמים עד שיגישו ויקבלו אישור (נראה לי היום זה ממשרד הכלכלה)

זה יתן לך עוד זמן.

שווה להתייעץ עם עו"ד שיסביר לך היטב את הפרטים והזכויות המגיעות לך.

שזה יכול לעבוד?

אסור לפטר בהריון, אבל אם סוגרים את כל המחלקה זו סיבה שבאופן מוחלט לא קשורה להריון, ויכול להיות שאפשר לקבל על זה אישור.

וזמן= משכורת

כשמדובר בלידה כל חודש זה משמעותי.

אם אני מבינה נכון רק המחלקה שלך נסגרת והחברה ממשיכה להצקיים

אז אם היחסים בניכם טובים הייתי מספרת שגילית שאת בהריון וזה מעמיד אותל במצב ריסקי עם הזכויות לפני הלידה

ומבקשת לסכם תאריך הפסקת עבודה הכי מאוחר שניתן

במקום פדיון ימי חופשה לנצל אותם

כנל לגבי פדיון ימי מחלה- אם קיים אצלכם

וככה לדחות את תאריך הפסקת העבודה למקסימום הניתן

ואז להתחיל לחתום אבטלה

ולא לעבוד עד הלידה

נכנסים לתחשיב של הדמי לידה??

אני רק נקודה אחת

אפ את חותמת אבטלה חצי שנה ואז 3 חודשים לא עובדת

זה לא דופק לך בכלל את הדמי לידה

לא חייבים לעבוד או לקבל מביטוח לאוי עד הלידה עצמה

זה טעות נפוצה ולא נכונה

הם יעשו לך ממוצע של ה3 או 6 חודשים אחרונים שכן קיבלת

הלכנו לחנות ובסוף קנינו עגלת תאומים אחרת.

של בוגבו היא מרשימה מאוד אבל היתה יותר כבדה, רחבה יותר (לא בטוח שתכנס לכל דלת ולכל מעלית) , יקרה בהרבה (חדשה- תאומים עם אמבטיות בסביבות 9000)

צריך לפרק את האמבטיה והטיולון ולקפל את השילדה בנפרד. תופס מלא מקום בבגאז' אם זה שיקול.

קנינו של בייבי גוגר, סיטי טור 2. קלילה, הכי צרה שקיימת, מתקפלת קטן ובקלות ממש.

הז יקרררר

סוג של לזרוק כסף לפח בעיני

על מהשו לתקופה זמנית

גם אם כן היתי קונה יד שניה בלבד

במחיר סביר.

יש מלאאאא בפייסבוק

לא היתי קונה את הבודבו תאומים כי היא כבדה וזה סיוטט ורחבה ומסורבלת גם לקיפול

לא קואה בה שום יתרונות מלבד מותג..ואולי יציבות ועמידות אבל למה את צריכה עמידות- זה רק לתאומים...

דגמים יותר נח דים זה הסיטי טור 2 כמו שכתבו

וגם בייבי מונסטרס יש להן אמבטיות וזאת עגלה יותר צרה וקלילה

וגם קוקו ביבה- בלי אמבטיות אבל ממש נוחה לשימוש ואפשר לקפל משענת רגלים למעלה ויש כיסוי כהז מעל ששמים ואפשר לקנות מזרון  דק ואז זה כמו אמבטיה

וזה אחד הנתונים היותר חשובים בעגלת תאומים.

יפה, נוחה, אמבטיות מושלמות.

אין שום עגלת תאומים עם אמבטיות שמתקפלת.

גם עגלה רגילה שמתקפלת עם אמבטיה יש רק לבוגבו.

אני באופן אישי לא אוהבת את בוגבו

נמוכות, כבדות, רחבות, ויקרות בצורה לא הגיונית.

יש לי אותה בעקבות ההמלצה של אמהלה, והיא פשוט מושלמת! (גם אמהלה וגם העגלה).

נוחה, קלה, היגוי מעולה, קל לקפל... פשוט מעולה

נראה שיא הנוח

משהו כזה: 

חנות תינוקות - מוצרי תינוקות במבצע להזמנה אונליין - בייבי בון עגלה תאומים קונקט באמפריידר | BumpRider בייבי בון