פורום הריון ולידה (עמוד 231)

במקום להשלים שעות שינה או לסדר או לבשל...

אין לי חשק לעשות דברים מועילים, אבל אני לא נהנית גם מהבטלה.

לישון אי אפשר כשהילדים צריכים אותי, אבל אני גם לא פנויה נפשית כדי להנות מהבטלה...

זה מה שהם הכי רוצים. יש המון דברים שלא אספר סביבי אבל להורים שלנו דווקא מרגישה בנוח כי יודעת שזה רק יעשה להם טוב בלב.

אבל אם יש לך ספק לגבי ההורים של בעלך, סייג לחכמה שתיקה תמיד רלוונטי 🙂. וזה שטוב לכם ביחד ב"ה, אני בטוחה שרואים את זה, אז את הנחת הם יוכלו לקבל גם ללא צורך במילים ❤️

לק"י

אם הם ירגישו לא נעים שהם לא נותנים או נותנים דברים אחרים, או שרק ישמחו איתכם.

ותלוי אם הם היו רוצים לתת, ואין להם יכולת, שאז זה עלול להכאיב להם.

בכללי, אני חושבת שאם הנושא עולה, אין בעיה להגיד להורים. לא לספר 1000 פעם. ולראות איך הם עם זה.

לגבי הזוגיות, לפי דעתי גם אם להם קשה בזוגיות, הם ישמחו לדעת שטוב לך, הורים לא מקנאים בילדים שלהם. ושמחים שיש להם טוב , גם אם להם חסר.

כנל לגבי מצב כלכלי שלכם, העלאה בשכר, דברים שקנית וכו... ההורים שלך ישמחו גם אם להם אין.

לגבי כספים שקיבלת מהצד השני, אני נמנעת מלספר.

גם אצלנו יש צד שנותן הרבה יותר .

אני חוששת שזה יגרום להם להצטער שהם לא יכולים לתת, או לחוסר נעימות מול הבן זוג שההורים שלו נותנים יותר.

הם יודעים שחמותי נותנת כסף ליום ההולדת של כל ילד, וקרה ששאלו כמה היא נותנת( יש לה סכום קבוע). אז אמרתי, ומייד אמרתי עם זה שהם לא צריכים לתת אותו דבר.

לא מספרת מיוזמתי , רק אם שואלים. ( באירןעים שלנו, זה ממש פער גדול בסכום, אף פעם לא אמרתי להם כמה היא נותנת , חושבת שירגישו ממש לא בנח, גם ככשאלו עניתי בכלליות).

שהורים לא מקנאים לילדיהם

כאילו סליחה שאני מפוצצת את הבועה, אבל זה בהחלט יכול לקרות וצריך להיזהר לא להחצין יותר מדי בפני אף אחד לדעתי כי את לא יודעת על איזו נקודה כואבת את דורכת ומתי

גם הורים הם בני אדם

שאדם לא מקנא בבנו ותלמידו.

יכול להיות שיש הורים שגם זה רגיש להם.

לי נראה שהורים שמחים שטוב לילד שלהם , גם אם יש להם קושי בתחום מסוים, וזה שטוב לך מנכיח להם את זה, הם עדין שמחים שטוב לך וניו רוצים לדעת. תחשבי כאמא... לא הית רוצה לדעת שהבת שלך מרויחה יפה ? ולהיות רגועה מהבחינה הזו? גם אם לך לחוץ כלכלית( זה אפילו מרגיע, שאת לא חיבת לעזור)

לט הית רוצה לדעת.שכיף לה בזוגיות?.גם אם לך מאתגר?

יש כל מיני סוגים של אנשים שהם הורים

ואגב מה שכתבתי זה מחזל אבל לא זוכרת מקור האמת

לפעמים יש בזה משום כיבוד אב ואם/ אונאת דברים

אני לא רואה שום סיבה לצער את ההורים ולספר להם על בעיות בזוגיות. אאכ ובאמת יש קושי שאין מנוס מלספר. וצריך להיזהר בזה גם בגלל שהרבה פעמים ממילא מתפייסים אבל התחושה הקשה של ההורים מול הבעל יכולה להישאר קדימה

אבל זה באמת נורא תלוי באופי של ההורים

ההורים שלי למשל נורא רגישים לכל מיני דברים, כל אחד בתחומו, אז אני בוחרת מה לשתף ומה לא וגם איך כי אני יודעת שיש דברים שנורא יכולים לגעת להם בבטן הרכה. כן, גם ענייני כסף. וגם ענייני שמירה על הילדים ועזרה וכאלה. ועוד כל מיני

ההורים של בעלי הם עולם אחר לגמרי והדינמיקה איתם שונה ואחרת לחלוטין

אז זה אינדיבידואלי אבל כן צריך להיות במודעות בעיניי

אני בטוחה שהם רואים שאנחנו בטוב, שהם רואים שאנחנו מסתדרים.

לא רואה שום סיבה להכניס אף אחד לכיס שלנו, גם לא את ההורים שלי.

אם הם ישאלו אענה את האמת אבל נראה לי שגם הם בגישה הזאת, נותנים מה וכמה ומתי שיכולים ומתאים להם ואנחנו מודים ומסתדרים. לא רוצה שיתחילו השוואות כי כל אחד נותן מה שהוא יכול (לאו דווקא בכסף)

אני משבוע 16 עם אורך בין 25 ל30 וגם אמרו שזה תקין

כמובן שאם את מרגישה צירים,על כל ספק צריך להיבדק

כי זה דבר דינאמי מאוד

הרופא היה כל כך בטוח שזה איזה שריר או משהו כזה שאני כבר הרגשתי הזויה ללכת להבדק אפילו שזה לא נראה לי שריר.

כל פעם שזה קורה אני ממש בלחץ מלזוז...

הוא גם ממש לא התרגש שיש לי כאבים שאני הולכת אפילו כמה דק' כמו התכווצויות בבטן העליונה כי אמר שאין לי הסטוריה

לא יודעת, אני לא רגועה 

נראה לי שזו תופעה נורמלית.

וחיבוק לך

אם אני לא מרגישה את זה עדיין אז סבבה ?

סיפרתם לקולגות בעבודה ?

אני עובדת בסביבה גברית מאוד מאוד ( ולא דתית ) אבל כבר ממש רואים וראיתי שאיזה אחד ממש הסתכל לי על הבטן אבל לא אמר כלום כי כנראה לא נעים לו במיוחד שאני דתייה

כשיש ישיבה צוות פשוט להגיד משהו ? מה עשיתם ?

זה קצת אחרת כי אני מורה אז רוב הסביבה די נשית אבל לא מספרת באופן רשמי אלא על הדרך..

"טוב לא יודעצ מה יהיה שנה הבאה, כי אהיה אחרי לידה אז נראה.."

או "אין לי כח לזה.. אני בטטה בהריון הזה.."

דברים כאלה

כי ראיתי כמה ששלחו מבטים ולא נעים לי

מצד שני יש אחת אחרת ( לא בצוות ) וכל פעם שאוכלים צהריים וזה כולם מדברים על ההריון שלה אס קצת לא נעים לי אבל אולי זה אחלה הזדמנות להשחיל שגם אני .

כל יום אני אומרת זהו אני אומרת להם משהו אבל בסוף לא כי מתפדחת

אם רואים שיראו

אני לא הייתי מספרת

אם זה חברות כן אבל סתם גברים שעובדים איתך לא

אז לא חזרתי אז לרופא כי המדדים היו טובים.

שלישי בלילה היה לי שלשלול שעתיים אם כאבי בטן וגם באים והולכים ( קרה לי לפני ההריון ) אבל גם קצת התקשויות.

בבוקר לא הייתי רגועה כי עדיין היה לי כאבי גב והתקשויות ברקסונים אז לשקט הנפשי הלכתי לאחות מפה לשם אולטרה סאונד לאורך צוואר 13ממ !!!!

כשהגעתי לבית חולים ( אחרי שעתיים ומנוחה מוחלטת ) היה אורך 34. איך זה יכול להיות ?????

כרגע הנחו פשוט לנוח עד לבדיקה הבאה. מה שאני חושדת זה שבבדיקה בתקופת חולים ממש לפני כן עשיתי קניות והרמתי דברים ובבית חולים הייתי אחרי מנוחה . כשאני אלך לביקורת הבאה אחרי מנוחה איך הם ידעו אם זה בעיה ?

קיצור עכשיו אני בלחץ ממש

שבוע 24+6

וגם יש פער בין בודק אחד לשני

לי בהריון האחרון בשבוע 25 היה צוואר של 13 אצל טכנאית, כחצי שעה לאחר מכן שנכנסתי לרופאה היא ביקשה לבדוק שוב והיה 17 (במעקב הריון בסיכון שגרתי) או שאחד מהם בדק לא נכון או שבאמת זה התארך

מה שכן הוכח וודאי זה שמנוחה עוזרת. נכון שקשה אבל אין ברירה. יש לך משימה אחת כרגע להחזיק את.ההריון ולצאת בע"ה בידיים מלאות בעיתו ובזמנו

אומרת את זה כשאני מסתכלת על הבלאגן שמסביבי טונות דברים כל הרצפה ובבית מבולגן לגמרי 😬

אני פשוט צוחקת כי ממש הייתי לחוצה לגבי צום בתשעה באב ועכשיו זה אפילו לא שאלה ....

דרך אגב, הבדל של כמה סנטימטרים ראו אצלי ממש בלייב לפני כמה שבועות היה מדידה של 39 ואז חצי דקה אחכ 36 פשוט לא קלטתי שזה שזה דינאמי זה יכול ממש להשתנות.

אם אחרי מאמץ הצוואר היה קצר ואחרי מנוחה התארך חזרה, את צריכה מאד להמנע ממאמץ.

לא ברמה של לשכב במיטה כל היום, אבל כן ברמה שלא לא לסחוב דברים כבדים או לעשות קניות

קניתי בערך 8 פריטים לא כבדים ... אבל כשהגעתי לרכב הרגשתי גמורה ...

אני באמת מרגישה שכל דבר שטיפה מאמץ גומר אותי ...

על זה אפשר להוציא שמירת הריון ? הרופא בבית חולים נתן לי שבוע מחלה לבנתיים אבל לא הבנתי ממנו לגבי שמירה 

שמתי במחשבון את התלושים שלי ויצא בערך 7000 לחודש שזה ממש לא יספיק לי ( אני המפרנסת ). זה הגיוני ?

כרגע יתנו לי לעבוד מהבית אולי פשוט שווה לי להמשיך ופשוט לנוח מתי שצריכה 

זה בערך התחתית כבר

וממילא אני לא רוצה כלום יותר.

כרגע אני פשוט רוצה

שקט.

וחופש.

ולא להיות מחוייבת לאף אחד בעולם הזה. 

ברור שזה לא פותר
אבל אם את צריכה שקט
תצאי
לים
לבד
תחשבי
ברוגע
משהו טעים לאכול

מה שמשמח אותך

וחיבוק ❤️
בעז"ה יהיה טוב והשם יפנק אותך

גם אני קוראת לזה ככה.. רק בא לי להכנס מתחת לשמיכה ולא להתמודד עם כלום

הכל נראה חסר תקווה כזה

מזל שהחיים לא מאפשרים את זה

גמני בתקופה כזו האמת. מבינה אותך מאוד

❤️

אמנם שני הילדים שלי עם הפנים עם כיוון הנסיעה אבל אני מכוונת את הפתחים של המזגן ככה שיעקוף את הכיסא שלי, האמצעיים מכוונים לאמצע, הצדדים מכוונים לצד. לפי דיווח של הבן שלי אצלם נהיה נעים הרבה לפני שאצלי מקדימה (ככה בעצם המזגן מחיל מקדימה אבל זורם ישירות לחלק האחורי של הרכב ומדלג עלי) אחרי כמה דקות גם נהיה נעים לי.

נראה לי שהפוך כשהמזגן מכוון עלייך לוקח הרבה יותר זמן עד שמתקרר מאחורה כי האויר הקר זורם מקדימה ונתקע בך, בכיסא שלך, במשענת שלך וכו', עד שלא כל הרכב מתקרר לא יהיה נעים לתינוק.

ואז קושרת את הילדים.

תוך כמה רגעים המצב נהיה קצת יותר סביר, ואחרי כמה דקות סוגרת חלונות 

עם חלונות פתוחים?

הפוך הנסיעה עוזרת למזגן לעבוד מהר יותר

ובדרך כלל לא מידי ממהרים

אבל כן קרה פעמים שהתחלנו לנסוע עם פתוח ואז סגרנו… לרוב מחכים מתארגנים עם שאר הילדים וכו

יכול להיות גם 70 מעלות ברכב סגור! את לא רוצה להכניס ילדים לכזו טמפרטורה.

אחרי כמה דקות של חלונות פתוחים (אני פותחת את כל הדלתות. כולל גם דלת תא מטען בכזה מזג אוויר. כיוונים נגדיים עוזרים לתנועת האוויר יותר מהר)

הטמפרטורה כבר יורדת ל40 מעלות, ואז כשנוסעים עם חלונות פתוחים זה ממשיך לרדת.

החלון אמנם פתוח ונכנס ממנו רוח רחמה

אבל היום ברכב הוא על גבול הבלתי נסבל וממנו אני חוששת 

שנה שעברה כשהיתה בגיל 3 חוד' היה חם בטירוף והייתי צריכה לאסוף את הגדול כל יום מהגן

הייתי נכנסת לאוטו מתיישבת בכסא הנהג כשהיא על הידיים שלי, מדליקה מזגן, פותחת חלונות ואחרי כמה דקות מעבירה אותה אחורה

כמובן לא נוסעת, עומדת בחניה עד שהאוטו יצטנן קצת

וגם לא תמיד, לפעמים מאוד מאוד מיהרתי ולא היה לי זמן

כמו כן גם הייתי מלבישה אותה ארוך כי פחדתי שעם בגדים קצרים תחטוף כוויה אם תיגע במשהו רותח (נגיד החלק המתכתי של החגורה בכסא שקושר אותה)

פתרון גם אצלנו

אבל מניחה אותו בכיסא וישר מניעה ופותחת את כל החלונות והמיזוג (וגם את הגג אם נפתח.. משם דווקא נכנס הרבה איוורור)

הייתי מחכה כמה דקות עם הדלת פתוחה ואז נכנסת פנימה

אני לא מומחית, אבל בגיל הזה הדיבור לא תמיד מושלם, וזה נורמלי.

אז היא כנראה יודעת מה נחשב סתם דיבור לא טוב כי הוא עדיין ילד קטן, ומה באמת חריג גם ביחס לגיל.

במקרה כזה לדעתי לא תזיק בדיקה של קלינאית, מקסימום היא תגיד שהכל טוב

מקסימום עד שתגיעי לתור תבטלי אם לא יהיה צורך.

בתור התחלה זה הפניה  שאלון גננת והורה ואז אבחון אחכ לטיפול אפשר בפרטי. לפי מה שהבנתי מבטלים את האופציה של ללכת לפרטי ולקבל החזר תבדקי קודם

אני התחלתי תהליך לפני בדיוק שנה ועשינו רק אבחון ומחכים לתור, ביתיים הפער רק הולך וגדל לכן לא כדאי לחכות עם זה.

בתקווה שבאצת לא יהיה צורך בזה 

וזה פשוט נורא

אין לי דרך אחרת

אני עם תאומות ורחוקה מהעיר

בעיות. ואז הבנתי שהם מנסים לצמצמם כמה שיותר כדי שזה לא יקרה בבום.

בכ"א בנתיים אשרו רק לאחת

גם שהרופא יביא אישור- לפנות להתפתחות הילד צריך למלא טפסים ולחכות לתור שלהם שלוקח כמה חודשים טובים. בשביל לקבל החזר זה לא כזה פשוט- צריך לדבר איתם

בהצלחה!

הוא עדיין ממש קטן והביטחון בדיבור חשוב אפילו יותר מדיוק הדיבור.

וגם לפעמים יותר קל לעבוד עם ילד שהוא "לוח חלק" מאשר ילד שהורים התחילו לעבוד איתו לפני כן (אלא אם יש לך או למישהו קרוב רקע בתחום ויכול ממש להדריך מה לעשות ואיך להימנע מטעויות)

אבל זה לגמרי הזמן להתחיל בירור כי עד שמגיעים לטיפול לוקח המון זמן.

אם עד אז הוא ישלים את הפער, מעולה.

אם לא, אפשר לעזור לו בזה. בגיל הזה העבודה היא בעיקר דרך משחק. תחשבי מבחינתך זה כמו שאת לוקחת אותו לחוג מבחינת החוויה. וזה יכול לסייע לדייק את הדיבור ולהקל עליו מבחינה חברתית כשיגדל אם לא ישתפר לבד.

לגבי זה שהיית בטוחה שהוא מדבר מצויין ואחרים חושבים שלא, זה יכול לקרות.

את מכירה אותו כ"כ טוב שאת לא מסתמכת רק על מה שאת שומעת בפועל אלא גם על דברים אחרים ומי שפחות מכיר אותו, או מודע להטיה הזו (כמו גננת) יותר ישים לב לאי דיוק בדיבור.

את יכולה להקליט אותו כשהוא מדבר, ואז להקשיב בלי לראות תנועות ידיים ובלי הרקע שנותן מידע נוסף וכו' ואז לראות אם זה נשמע לך שונה או שעדיין הדיבור נשמע לך אותו דבר.

אמתין לטיפול מסודר.

יש לי הקלטות בוואצאפ ששלחתי לבעלי

שהוא מדבר ומספר לו סיפורים

הדיבור עדיין נשמע אחלה

לא דיבור שוטף כמוני וכמוך אבל סביר בהחלט. דיבור שוטף, גם מילים מורכבות - לגמרי מעניין.

טוב, למה לא לטפל

בכל מקרה אני רגועה כי בעיניי הוא בסדר. 

מסירה של מסמך לגננת שתמלא?

כי חבל לי להתעכב ולחכות.. מנסה לחשוב מה יכולה לקדם כבר עכשיו 

טפסים להתפתחות הילד, תביאי לגננת ותמלאי גם את. (יכול להיות שאפשר להוריד מהאתר את הטפסים)

בנתיים תשלחי פנייה לרופא ילדים שיוציא לך הפנייה לבדיקות שמיעה וראיה

ותקבעי תורות כי זה הכי חשוב

ועוד יותר חשוב- בלי לחץ!!!!!!

כי השפה והדיבור שלו עדיין מתפתחים

וזה יכול להסתדר עם שניים שלושה טיפולים.

ויכול להיות שיגידו לך שאין בכלל שום בעיה וצריך לתת עוד זמן.

נזכרתי בעוד משהו

אצלנו בישוב יש בטיפת חלב מיון ראשוני להתפתחות הילד

יש קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק וגם פיזיותרפסטית כמה פעמים בשבוע

הם עושות אבחון קצר וקובעות עוד כמה טיפולים/מעקב

אם צריך טיפול יסודי יותר הן מפנות לקופה.

אני עשיתי את זה בנוסף לטיפול בקופה וזה היה נהדר(במקרה שלנו זה היה פיזיותרפיה)

תבדקי אולי גם אצלכם יש גם @מתואמת אולי תבדקי אם באזור שלכם גם יש אופציה כזאת? שכחתי מזה

אני בלאומית, גם את - נכון?

ממליצה לך על מכון קדמה בשטראוס בירושלים. השגתי שם תמיד תור תוך שבוע

וזה הכי הכרחי לפני קלינאית תקשורת

ד"א אצלנו בישוב בטיפת חלב יש מיון ראשוני להתפתחות הילד, 

יש פיזיותרפסטית, מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת שבאות כמה פעמים בשבוע

קובעים תור ומגיעים

הן עושות אבחון קצר וקובעות עוד כמה מפגשים לטיפול, הכוונה ומעקב

אולי תבדקי אם גם אצלכם יש?

גם @מתואמת שכחתי לכתוב לך את זה.

ממליצה לשאול את המזכירות בקופ"ח/בהתפתחות הילד

אלא אם יש סיבה למעקב יותר צפוף.

כשהבן שלי עשה עשה אבחון לריפוי בעיסוק, הגשנו את הטפסים עם בדיקת ראייה מלפני בערך שנה.

עד שהיה לו תור לאבחון, לקח עוד כמה חודשים.

תור לטיפול דווקא היה די מהר.

בסוף הסידרה של הטיפולים הוא עשה שוב בדיקת ראייה (אני לוקחת פעם בשנתיים), וגילינו שהוא צריך משקפיים.

הוא קיבל משקפיים במפגש האחרון של הריפוי בעיסוק.

הרופא שלנו רגוע ברמות מפחידות

לרוב זה ממש לטובתי, כי אני היסטרית ולחוצה

אבל בנושא הזה אני מקווה שלא יזלזל ולא יגיד לחכות עוד נצח. חבל על הזמן. 

בכל אופן, רופא ילדים בדרך כלל יפנה להתפתחות הילד כדי לקבל אבחון אצל קלינאית תקשורת ואז לקבל טיפול.

זה לוקח זמן, מזהירה מראש... אבל לפחות בכללית - כשפונים להתפתחות הילד מקבלים אפשרות לייעוץ ראשוני בטלפון עם איש מקצוע בתחום הפנייה, שזה כבר קצת יכול לעזור.

בכל אופן, בכללית את יכולה כבר עכשיו להוריד את הטפסים שממלאים בשביל התפתחות הילד ולמלא אותם, וברגע שתהיה לך הפניה מהרופא תוכלי לשלוח אותם דרך המרפאה שלך להתפתחות הילד.

את יכולה בינתיים, אם את לחוצה, ללכת לקלינאית תקשורת פרטית (יכול להיות שאף יתנו לך החזרים אם לא תקבלי תור בקופה בתוך שלושה חודשים), אבל אני מציעה בכל זאת להגיע בסוף להתפתחות הילד בקופה,כי יש שם אנשי מקצוע בכל התחומים, והם יכולים לראות אותו בראייה כלל מערכתית.

בהצלחה רבה, יקרה! ושוב חיבוק!

לנסות לשים לב כשאת מדברת אליו לדבר קצת יותר לאט ויותר בנחת.

לא באופן מוגזם, אבל לפעמים יש אנשים שמדברים ממש מהר, ואם את או בעלך כאלה, ייתכן שהילד פשוט מחקה אתכם.

אם הבנתי נכון את המושג 'בולע מילים'.

(בבעיה אחרת התייעצתי עם קלינאית, ובעקבות המלצתה 'הדהדנו' דיבור תקין- כלומר כשהילד דיבר עם השגיאה, אנחנו חזרנו על המילים שלו בצורה תקינה. אבל בצורה שמשתלבת בדיבור ולא מרגישה כמו תיקון. אצלנו זה הספיק).

חיבוק גדול. בהחלט להתייעץ עם מדריכת הורים בתור התחלה, וכמה שיותר מישהי עם נסיון שמכירה מגוון מקרים ומצבים....

אני חושבת שכן לספר שב"ה לרוב הרנשים זה הולך בקלות ויש אנשים שה' נתן להם בזה יותר אתגר והם נעזרים ברפואה... בלי לפרט בדיוק מה רק להדגיש שזה תפילות לה' וזה יגיע בזמן המדוייק.

הזדמנות בשבילכם לטעת בה אמונה. אגב ממש חשוב לתת לה לבטא את הקושי והתסכול. ולהאמין שזה יקרה. ולשמוח ממה שיש לה כאן ועכשיו, הורים מדהימים שמגדלים אותה בשמחה. 

צריך לקחת בחשבון ששיתוף כזה יעבור הלאה לחברות וזה, למרות שסביר להניח שהמבוגרים סביבה וסביבכם ידעו לשמור על טאקט.

אפשר להגיד משהו יותר כללי, חז"ל אומרים לנו שיש שלושה מפתחות בידיים של ה'. גשמים, ילדים ותחיית המתים. זה אומר שכשאיש ואישה מתחתנים בעזרת ה' בדרך כלל יהיו להם ילדים בלי בעיות מיוחדות. אבל לפעמים זה יותר מסובך וצריך לעשות השתדלויות מיוחדות, ועדיין תמיד תמיד זה בידי שמיים ואם ה' ככה החליט, אז אין מה לעשות.

עוד משהו לשים לב, שזו שיחה שיכולה להתפתח לכיוון של איך נוצר הריון. אם היא תמימה באופיה ולא יצא לך להגיד לה בפירוש דברים בנושא, ואם את בטוחה שאת לא רוצה לפתוח מזה קצת, אז כנראה עדיף לך לדחות בנתיים או להגיד משהו כללי כנ"ל. אם את בסדר עם יותר אינפורמציה, מה שהיום רבות כבר יודעות סביב הגיל הזה, אז בטח לפרט קצת יותר גם בעניין הטיפולים. בעיני זה יכול להיות לה מרגיע מצד זה שהיא תבין למה המשפחה שלכם קצת שונה.

שה' יסובב לכם את המפתח פעמים נוספות 🤍 אמן

מחפשת עזרה עם סעיף 1, אשמח ממש להמלצה לאיש מקצוע או גוף שיכול לעזור לי.

עולם ידעו לכוון אותך?

מאחלת לכם זש"ק בבריאות ובשמחה בקרוב ממש

נשמע לא פשוט בכלל.

1. לתמלל איתה את התחושות שלה; זה ממש עצוב לך? זה ממש כואב...

אני רואה שאת ממש רוצה עוד אחים וזה חסר לך וכו.

לתמלל וללמד אותה איך לבטא את עצמה ולהביע רגש, וכמובן לתת מקום והכרה לתחושות שלה.

2. לגבי שיתוף בטיפולים זה עניין אישי באיזה רמה מתאים לכם לספר (וכמובן לקחת בחשבון שלרוב ילדים משתפים גם הלאה מידע).

אפשר להגיד שאתם ממש רוצים גם עוד ילדים אבל בינתיים לא זכיתם ואתם מתפללים ומציעים שהיא תתפלל איתכם שבע"ה יהיו.

אפשר לשתף קצת יותר, שהולכים לרופאים ומתייעצים איתם ובינתיים זה לא עזר.

אפשר להסביר גם יותר מה זה אומר, תלוי בכם, בבשלות, בגיל..

חיבוק, שתזכו לישועה בקרוב.

שטיפול רגשי מתאים לילדים כמו תרפיה באומנות או בדרמה ייתן לה מענה טוב. לרוב זה כולל גם מפגשים מדי פעם של המטפלת עם ההורים להדרכה. אפשר לבקש גם בהמשך לשלב מפגשים דיאדיים ברצף הטיפולי, שלה עם אחד מכם.

לדעתי ממש לשתף. אני שיתפתי. מקום אחר כי יש יותר ילדים ולא היה קושי בזמנו. אבל בכללי בגישה החינוכית אני בעד פתיחות ומענה לשאלות. לכל השאלות.

מעדיפה שהכל יעבור דרך הצינור שלי בכל התחומים.

וזה כן במידה מסויימת גם שלה, מעסיק אותה ומשפיע עליה.

אישית אני לא זוכרת מילים אבל בגדול מאוד בפשטות, כן היה להם רקע של מענה קודם לשאלות של איך מגיעים ילדים וכו'. אז הסברתי שלפעמים זה לא עובד לבד. לא תמיד מבינים למה ויש דרכים היום שעוזרות וכו'. לפני שאיבה גם הסברתי יותר. לדעתי איכשהו בשלבים הכל בסוף. אבל כל פעם לפי מה ששאלו.

בכל מקרה אם אין לכם שיח כזה כן הייתי אומרת באופן כללי יותר- יש כאלה ש-ה' בחר שיהיה להם קשה יותר. ויש דרכים ברפואה לעזור לזה. אז אנחנו ניסינו הרבה תודה ל-ה' קבלנו אותך. אנחנו היינו מאוד רוצים שיהיו לך אחים ואחיות. אבל בינתיים ה' רצה אחרת ולא הצליח לרופאים לעזור לזה לקרות.

לתת לה לעכל את זה, אפשר להציע לה להתפלל אם מתאים לה, אולי להציע פעילות כיפית לחופש כדי לשמח אותה בסוף השיחה. שתשמח כזה עם החיים בכללי.

שולחת לך חיבוק ענק ומלא כוחות. אמא מדהימה. הלוואי שיגיע הנס במהרה!

הסברתי לה  שלכל יש את הניסיון שה' יודע שהוא הכי טוב בשבילו וכו'.

היא הייתה בטוחה שהניסיון שלנו הכי קשה בעולם והבאתי לה דוגמאות שלא, שסך הכל, הכל גן עדן וכמה צריך הודות לה'.

הרגשתי שסוף סוף היא מדברת על הנושא הזה עם עיניים פקוחות תרתי משמע ומאד בוגרת.

תודה עליכן!!!

מלא נחת

ושתזכו לשפע רב בכל העניינים

אני קראתי מהצד ולא הגבתי , אבל אז נזכרתי שיש לי קרוב משפחה שעד גיל עשר היה לבד ואז נולדו להם תאומים, אומרת את זה בעיקר בשבילך.. פחות בשביל הילדה כי אף אחד לא יודע באמת מה יהיה, נזכרת בעוד מקרה מהעיר של ילדה שהיתה בודדה גם לפחות עד גיל עשר, בסוף נולדו לה אחים, אז קודם כל את, לא להתייאש, בסוף זה יגיע!!

ועוד משהו על עצמי, אצלי היו שלושה גדולים שממש רצו אחות קטנה, תביני ש"הקטנה" שלי בת 11 וכל הזמן הם שאלו אותי למה להם אין, בעצב. (נכון שאין מה להשוות לאחות בודדה, אבל כשאת חיה בחברה של לפחות חמישה ילדים , זה ממש צועק. איך אמרה לי הבת: מכל הכיתה שלי, אנחנו המשפחה הכי קטנה) וכל הזמן הייתי עונה להם שזה מה שהשם רוצה ואנחנו מתפללים ומקווים רוצים מאוד, אבל ככה היה החליט וזה לא בשליטתנו, אבל ב"ה שיש לנו כל כך הרבה על מה להודות, הם אף פעם לא הפסיקו להתפלל ולקוות ולהציף את זה

מאחלת לך להמשיך תקשורת פתוחה איתה ושבעז"ה תתייעצי איתנו איך ובאיזה שלב לספר לה על ההריון, שלך ☺️

אפשר לכבס את הכיסוי במכונה

הבסיס שמתרטב ומתלכלכך לפעמים - כנל אפשר לשטוף

אני מרוצה

משטח מתנפח עם מזרון מחובר:

SKÖTSAM משטח החתלה, לבן, ‎53x80x2 ס"מ‏ - IKEA

45 ש"ח

כיסוי למשטח - יש לי 3 כאלה ככה אם מתלכלכך מחליפים מכבסים:

SKÖTSAM כיסוי למשטח החתלה, אפור, ‎83x55 ס"מ‏ - IKEA

30 ש"ח

הבן שלי בן 11 חודש ועדי מתאים לו הגודל, הוא קצת קטני במשקל (מפרטת כדי שתחשבי אם הגודל הזה יתאים לבייבי שלך. או אולי פשוט ללכת איתו ביחד ולראות בחנות איך ז)

אני משתמשת במשטח הזה עכשיו לילד שני ואין מושלם כזה. הכי נוח בעולם!

בלי הכיסוי, לא רואה בו צורך.
המשטח מתנקה בקלות רבה!

מחליפה ומלבישה עליו ילדים בני שנה ושנתיים וחצי.

נוח לי מאוד מאוד!!!

החזיק לי יפה אצל 2 בנות, ועדיין שמיש, פשוט העפנו את השידה..

הכי נוח לניקוי, לא צריך כביסה ולא כלום.. רק להעביר מגבון

(קונים לפי מטר).

גם אני תקופה השתמשתי בזה. עכשיו קיבלנו במתנה שני תיקי החתלה עם משטחים בתוכם, אז באחד מהם אני משתמשת מחוץ לבית ובשני בבית. (לדעתי את יכולה לחפש כאלה למסירה. יש בתי חולים שמעניקים לכל יולדת תיק החתלה במתנה, וכך קורה שיש כאלה שמקבלות את התיק כמה פעמים וכבר לא זקוקות לו... גם אצלי אחד התיקים שקיבלתי הוא מבית החולים)

אבל אני לא יודעת אם עדיין הם מחלקים

תנסי אולי ביד 2

או תשאלי מי מוסר

הם ילדים שמחים שמתנהגים כמו ילדים

וזה לגמרי תקין ונורמלי שיתלהבו בדרכם

עם זאת, אני רואה סביבי הרבה הורים שמשקיעים כל היום בפעילויות ויציאות ואטרקציות וזה כן יכול להיות טריגר להתנהגות שובבה יותר מהרגיל

או בגלל שזה גוזל מהם שעות שינה וזה משפיע על ההתנהגות

או בגלל שהם לא מספיק "לא בפעילות" ולא מכירים משו אחר

משתדלת שילכו לישון ב8-9

ותמיד מעירה אותם ב7-8 בבוקר גג

לא כל יום עושה להם אטרקציות , משתדלת יום כן יום-יומיים לא שיהיה משהו מעניין וזה גם לא לאורך כל היום. בין שעה ל3 שעות+-

הקטע של הברברים זה בגלל שהם לפעמים מהשטויות ממש עושים השחתה, של עצים או פרחים לדוגמא.. למרות שמנסה לחנך אותם שזה לא יפה, כמו שהגענו ככה להחזיר את המקום שאחרים יהיו, וגם לא לזרוק זבל בחוץ אלא רק בתוך פח (זה לפחות הם עושים)

במסגרות אומרים לך שהם קופצניים במיוחד? הם תמיד ככה? אם כן, אז כנראה שיש לך ילדים מלאי אנרגיות.

אם לא וזה רק עכשיו בחופש אז אולי צריך למצוא מה יעזור להם -

אולי 8-9 זה מאוחר מדי והם צריכים לישון ב7-8?

אולי צריך יותר לצאת איתם מהבית שיוציאו אנרגיות?

אולי הם לא רגועים כי אין להם תחושה של שגרה וסדר יום קבוע יעזור להם להיות יותר רגועים?

אולי הם אוכלים הרבה מתוק וזה גורם להם להיות יותר היפר?

אולי יש אחד שמתסיס את כולם ואם תעזרי לו להיות יותר רגוע אז כולם יהיו יותר רגועים?

עצה אחת שיכולה לעזור זה לחזק ופרגן על כל התנהגות חיובית ונעימה, תוך פירוט בפירוש של ההתנהגות שאת רוצה לחזק.

בהצלחה רבה!!!

יש אנרגיות ורגשות לפרוק ולהוציא.

מציעה אם את רואה שהם במצב רוח כזה ליזום בעצמך פעילויות שזה בסדר לך שיפרקו בהם אנרגיות..

מלחמת כריות, כדורגל, טרמפולינה, בריכה, אירובי וכו

אחר כך כשיתעייפו קצת לעבור לדברים יותר נינוחים.

זה לא לבוא ישר עם הדברים השווים, אלא קודם מחויבות.  נגיד קמים, מתלבשים , מתפללים, אוכלים, עושים משימה בבית , תלוי בגיל (למשל להכניס בגדים למכונה/ להוריד כביסה/ לפנות שולחן/ לפנות מדיח/ לסדר את החדר..) ואז רק כשמסיימים הם זכאים כביכול להנות מהחוויה שזה בריכה או ווטאבר, אבל זה מכניס למן פיקוס וגבולות בנפש.

אם הפעילות היא מחוץ לבית מאוד עוזר לעשות הטרמה, גם בתוך הבית זה חשוב אבל פחות - למשל- לפני שמגיעים, את מסבירה להם בנחת, מסתכלת להם בעיניים - אנחנו ניסע, כשיורדים מהאוטו כולם מיד עולים למדרכה, כשאני מוציאה את התינוק שלומי נותן יד לדוד, לא רצים, הולכים בנחת, נאכל, משחק, אח''כ כל אחת שם לב שהוא פינה את הצלחת שלו לפח כדי שלא נלכלך את הארץ, ושאחרים שיבואו יהיה להם נעים להגיע ולא לקבל ג'יפה... בקיצור, הסבר לפרטים קטנים ובנעימות. כשהם בתוך השתוללות יותר קשה לעצור. 

חוצמיזה, כן, תמיד יש מריבות ובכיות... ככה זה ילדים, יעבור. 

ענבים

אבטיח

מים

לק"י

עם אורז/ תפו"א.

ירקות חיים

מתכננת להכין לחמניות במילוי בשר.

נראה אם עוד משהו.

טיגנתי בשר טחון עם תבלינים. אולי גם בצל.

אפשר להציע לכם פשטידג? 2 פשטידות טעימות עם טונה

ויש מלא מתכונים חלביים אפשר להשמיט את הגבנצ... 

איך הגוף שלך מגיב לכל מאכל,

מיצד שני זה אחלה דרך להגמל ממתוקים.

אבל את יכולה לכין לך גלידת סורבה בקלות במקום מנת פרי או פחמימה,

למעוך בבלנדר בננה בשלה עם חמאת בוטנים ולהקפיא זה ממש מרקם של גלידה ואפשר לעשות מיזה גם ארטיקים.

לטחון מנגו בבלנדר מוט וכל 20 דקות לטחון שוב.יוצא סורבה עם מרקם של סורבה,

אותו דבר עם איזה פרי שאת רוצה

אם אזכר בעוד משהו שעשיתי אכתוב לך

לי זה ממש עזר.

זה רעיון טוב אבל זה מספיק רק הפרי? בלי יוגורט או משהו כזה?

ואצלי ספציפית כל הריון היה שונה היו הריונות שמאכל מסוים היה מקפיץ לי סוכר ובהריון אחר הוא לא הקפיץ בכלל...

לי אישית פרי לבד היה בסדר,

אבל אם רוצים אפשר לעשות את הסורבה פרות עם יוגורט,חמאת בוטנים קרם קוקוס ...חמאת שקדים,חמאת לוז עם קקאו.

עשית העמסת סוכר? יצא תקין?

אם את עם סכרת הריון, את אמורה להיות עם ליווי של דיאטנית, או לקבל הנחיות ברורות מהרופא.

ואחרי שתעדכני את הרופאה בתוצאות,

היא תבדוק אם זה באמת סכרת, ותנחה אותך להמשך.

הערכים התקינים הם 140 אחרי שעה/ 120 אחרי שעתיים.

מסייגת ששתייה לפעמים מעלה את הסוכר ומורידה אותו מהר, ככה שאי אפשר לעלות על העלייה שהייתה ואולי כבר ירדה עד לבדיקה.

חוץ מזה שממש לא רק סוכר הוא בעייתי, יש עוד המון דברים שיכולים להקפיץ סוכר. למשל הגוף שלי מגיב לשוקולד טוב בהרבה מאשר ללחם.

בקיצור - את צריכה להיפגש עם דיאטנית שתתאים לך את התזונה שהגוף שלך יגיב אליה בטוב.

בהצלחה

זה לא שאי אפשר לאכול מתוק, צריך לבדוק את המינונים ואת השילובים. 

אצלי 3 קוביות שוקולד מריר היה עדיף מתפוחי אדמה או אורז. כל אחת מגיבה אחרת אבל יש מאכלים שנחשבים מעלי סוכר.

חשוב לשלב בכל ארוחה עם פחמימה גם חלבון ושומן, זה עוזר שערכי הסוכר לא יהיו גבוהים. חשוב לקבוע בהקדם תור לדיאטנית שמתמחה בסכרת הריון והיא תדריך אותך.

למכבי יש חוברת הדרכה מצוינת שמסבירה. אפשר לבקש מהרופא.

כאבים בפי הטבעת יכול להיות דליות,וזה נשמע מתאים לכאבים במפשעה שגם שם זה כנראה דליות( הכוונה וורידים)

וזה כתוצאה מהעומס על כלי הדם והמשקל של הרחם והתינוק.

וככה גם ברגליים,מה שכן יכול לעזור זה גרביון אלסטי 

הרבה פעמים סימפוזיוליס מרגישים ככאב פתאומי בזמן שעולים מדרגות או כשמתהפכים במיטה כשעושים תנועה שהיא לא סימטרית.

כתוצאה מהלחץ,

זה יכול להיות גם טחורים פנמיים שזה בעצם סוג של וורידים.

פשוט הריון בחמסין הזה זה לא פיקניק,הגוף מגיב יותר קשה לזה,זה ממש משפיע על וורידים,לי בקיץ זה היה סיוט וכשהתחיל הסתיו זה הקל עליי ממש.

רק אגיד לך מה הייתי עושה בסיטואציה במקומך.

ובאמת מבינה אותך מלא ❤️❤️

יש פה מבחינתי שני חלקים.

אחד - שאת החלטת מה הדרך להתמודד כרגע עם הסיטואציה שאת צריכה לישון,

ולא השארת לו את המקום לבחור איך לתת לך את זה.

אני אסביר,

אמרת לו שישאר בבית עם הילדים כי את רוצה לישון ולא יצא כמו שהוא רגיל.

ואם הפרשנות שלו והדרך שלו לתת לך לישון זה דווקא לצאת איתם כדי שלא תשמעי אפילו דיבורים?

לא השארת לו מקום לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו.

ואז, א הוא יעשה את זה, זה כבר לא בכללים שלך וכבר לא תואם את הציפיה שלך.

במקרה הזה זה גם באמת לא עבד, כי רצית לישון וילדה אחת נשארה בבית.

אבל לדעתי,

במקום להגיד לו אל תצא לגינה אלא תישאר פה,

הייתי אומרת לו

מאמי אני שבורה. חייבת לישון. אני חייבת שתדאג שלא יהיה שום סיטואציה שמישהו מעיר אותי או משהו כי אחרת אין לי יום היום ואני בלידה מחר.

מיפה ההחלטה איך לעשות את זה היא שלו.

שיקח את כולם לגינה

שיקח את כולם לחצר

שיקח את כולם לאמא שלו

שישב איתם בסלון למשחק השקט

זה שלו.

אבל מה ההבדל?

ההגדרה שאת נותנת לו מכילה את המטרה עצמה. ולא את הפתרון שלדעתך הוא החכם.

מבינה את ההבדל?

ממש ממש ממש לא מתכוונת שיצא בצורה נגדך או לא נעימה,

נראלי שכתבתי קצת חד אז שתדעי שאני הכי איתך ומבינה את הסיטואציה,

ואת אלופה שאת בכלל כותבת שחושבת מה אפשרי לחשוב על זה הלאה ולסדר את זה. ❤️❤️

אני לגמרי איתך במחשבה וההרגשה שאת לא צריכה תמיד לסנן את איך את באמת מרגישה כדי לשמור לו על הלב.

בעז"ה אם יעלו לי עוד מחשבות בנושא אני אכתוב לך.

מרגיש לי שהייתי בסיטואציה הזו לא מזמן וכן הצלחנו לעבור תהליך והיום אנחנו מצליחים לתאם את הרגשות בצורה טובה. ואת הציפיות...

בהצלחה ❤️

הסברתי לו את העקרון שפשוט כדי להרדם צריכה לא להרגיש אחריות על הילדים ושלכן ממש יעזור לי שיקח עליהם אחריות לשעה כדי שאוכל להרפות ולישון.

וכן גם הוספתי שישאר בבית ולא יצא-כי ברגיל הוא יוצא לבד לגינה..ואז הם מעירים אותי בזמן הזה

וגם אין לי בעיה עם זה שיצא

רק שהשאיר את הקטנים בבית -וזה לחלוטין לא תואם לבקשה..

לא הפריע לו הבקשה

אגב

הוא נראה לי שמח לעזור בזה

הוא במילא גם קם

הוא פשוט באמת התנהל בתמימות ופשוט לא חשב שזה מה שיקרה..

אני לא כועסת על הבחירה השגויה שלו

אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להתבאס על אף בחירה שגויה שלו כי תמיד צריכה רק לדון לזכות ולשתוק.

כשמוץר לדעתי גם לפגוש רגע וואי נכון באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה ומבין שזה פשוט מתסכל בסיטואציה

לא עסוקים בלתקוף ולהאשים אותי

במיוחד כשלא כתבתי לו הודעה כ''כ בוטה..

אני לא מרגישה שהעיקר זה הדוגמא הספציפית

זה משהו שקרה גם בעבר בנושאים שונים

פשוט מספיק שבטון שמע משהו שעלול להשמע כביקורת

ואז מיד אני האשמה שלא סגננתי הכל במאה אחוז עדינות וסטריליות

וב99אחוז אני כן

זה קורה אחת להמוןןןןןן זמן

ומה כבר אמרתי

אוף?

לא מעבר

אולי יכלתי גם את זה לא

נכון

אבל אני גם בן אדם

תודה את כתבת ממש יפה

ואני מסכימה איתך

פה מרגישה שלא היתה לו שום בעיה עם הבקשה או שלא איפשרתי בחירה וכו

אבל בגדול מסכימה איתך

בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזאת, ההבדל בין בית לבחוץ שבבית מותר להרגיש בבית

וחלק מלהרגיש בבית זה להביע רגשות לא סטריליים ולא לסנן כל מילה באלף מסננים

זה בכלל לא סותר רגישות והתחשבות, ולא קשור לביקורת. מותר להתבאס ולהתעצבן

זה בדיוק המקום. ולהתנהל באופן סטרילי כל הזמן זה מעייף והכי לא מרגיש בבית

כמו שילד יכול להיות לפעמים עיף/רעב/או סתם עצבני והוא מוציא את זה על אמא,

לא נורא, זה סימן שהוא מרגיש בנוח. מול זרים היה מחזיק את עצמו ומתגבר

אבל בבית, עם מי שמרגישים הכי בנוח מותר גם להביע רגשות לא הכי ייצוגיים.

בעיני זה בסיס! זה לא סתם תחושה מבאסת שאת מרגישה, זה צורך ממש בסיסי.

ואת חייבת לשקף לו את זה בזמן רגוע, ממש להסביר את זה שמותר לפעמים קצת להתעצבן

וקצת להביע רגשות לא הכי נעימים. כל עוד רוב הזמן את ברוח טובה וגם הביקורת היא

לא הרסנית ועוקצנית (להגיד אוף זה הכי הכי לגיטימי בעולםםם!) זה חלק מהחיים והוא צריך לקבל את זה.

תגידי לו שינסה פעם ביום לאפשר לך להתעצבן בכיף שלך, תסבירי לו שזה לא האשמה ולא התקפה

והוא הכי אחלה בעולם- את פשוט כאובה כעת וצריכה להוציא את הכאב הזה ולמי אם לא לאדם הכי קרוב אליך בעולם??

ממ שעשה לי טוב ההבנה וההזדהות

מסכימה עם כל מילה

זה בדיוק הצורך

לא מחפשת להתעצבן

או להיות ביקורתית או ךוגענית חלילה

סתם פשוט שיהיה אפשר לא להיות הכי מתוק ים בכל מילה

זה ביטוי של שחרור ובטחון רגשי בעיני

וגם

יכולת לשי להרגיש שמכילים אותי גם כשאני לא מאה

וזה לצערי נקודה שחסרה לי

שמרגישה שתמיד יש גבול לכמה קשה אמור להיות לי

(. מילואים למשל..לא מבין כמה זה קהש לי ונסגר כשמשתפת מדי בקושי)

אם מגיבה אפילו לא כלפיו אלא על משהו שלי בלבד- בעודף רגש זה מבהיל אותו

ובטח כשמביעה כלפיו אפילו בטון רק סוג של ביקורת

זה  דובר ביננו כמה פעמים במהלך השנים(נשואים הרבה שנים)

האמת

לא עוזר

בגלל שהוא לא מכיר את השפה הזאת בכלל

כאמור בבית שלו מממש מאופקים ולא מדברים בכלל באותנטיותוהמקום של ערך ומה נכון ומה ראוי מאוד מנהל אותם ואותו בחיים

והוא לא מכיר את השפה

וגם כשמסבירה הוא לא קולט את זה בפנים

זה זר לו

בסבב האחרון של המילואים נגיד עזר כשהסברתי לו אשני חייבת להרגיש משותר לי לשתף בקושי

ושמה שיעזור לי זה שיתן לי את התחושה והעידוד במילים משותר לי לשתף ולהביע ולהתלונן

ושאשתדל שזה לא יהיה תמיד וכל הזמן ובעוצמה שאפשר להכיל

אבל שמדי פעם אם לא

..שלא יפנה אלי אשמה איך התפרצתי ככה והעקתי ככה

בפועל הוא הקשיב מקסים לתלונות בימים קשים

אבל כשהיה קשה מדי- לא הרגשתי שיכולה להביא את מה השרגתשי באמת

תמיד עידנתי

או עברתי נושא

כי זה העמיס עליו וערבב אותו ואז הרגשתי בסוף ביקורת..

קיצר את הכי צודקת

מרגישה שזה התבשלות שצריכה לקרות ביננו

מתישהו..

אין לי עוד דרך ברורה אבל ..לאט לאט

לפעמים אנחנו צריכות להוציא תסכול ועצבים לא בחינניות.

את בנאדם ואת לא נסיכה בסרט.

בטח ובטח כשאת חצי ישנה, בסוף תשיעי.

צריך להכיל גם מצבים כאלה, אז הגיוני שהוא יענה לך בעצבים, כי גם הוא בנאדם וגם הוא לא תמיד יהיה הכי נחמד, אבל להתעלם זה כמו חרם וזה לא שייך.

בעיני, צריכה לפתוח את זה בנחת כשאתם רגועים. תסבירי לו מה כואב לך* ותדברי בגוף ראשון. ואת יכולה גם לתת לו דוגמאות כשהוא מתעצבן את לא מתעלמת ומקפלת את הזנב, את יכולה להקשיב וגם לענות אבל את לא מתייחסת כאילו זה אויר. 

ומאוד מאוד ממליצה לך לשמוע פודקאסט איך לריב נכון- שעשני אישה, ממש מדברים גם על זה ועל מריבות שהן הכרחיות בזוגיות.

אפשר לנסות לדבר על הדברים בזמן רגוע. להשמיע את הכאב שלך, וגם להיות מוכנה לשמוע את הכאב שלו.

גם פרקטית- שאם את צריכה שישמור על הילדים את צריכה שישמור על כולם.

וגם על העניין של השיח שלפעמים יוצא לך ככה כשמאוד קשה לך. ואת מצטערת. ושאת יכולה להשתדל שזה יקרה כמה שפחות, אבל היית רוצה שיבין שכשזה כן יוצא את פשוט עייפה וכאובה, וקשה לך לקבל על זה ביקורת באותו רגע.

זה באמת מה שהלב זקוק לבקש

שמדי פעם

יוכלו לסלוח גם לו

גם אם הוא מגיב רגשית חלא הכי מתוקן ומבורר ומסוגנן

מעייף אותו להיות תמיד בתפקיד זה שצריך להתאפק ולשתוק את כל מה שמרגיש ולתקשר אך ורק מתוך השכל המבורר...

מדברת על אחת ל..

ולא על משהו קיצוני

סתם יכולת להיות יותר אותנטי ורגשי

שתביני שמעולם לא רבנו

כי אחן מצב לדבר לא מאופק אחד לשני

ואנחנו הכי אלופים בלתקשר יפה ומכבד ומשתף

שזה מצטין ובאמת עוזר לנו מאוד

אבל הוא טיפוס שכלי ומאופק

ואני כן יותר אישה ורגשית

וגדלתי בבית הפוך ממנו שהכלללל תמיד רק מהבטן וביקורת חופשי ..ולא אוהבת את זה כמובן

אבל גם קשה לי להתנהל הפוך 100אחוז מהזמן

צריכה שלפעמים הוא יוכל להכיל אותי גם ככה ולסלוח

להבין עם עצמו שגם אני היתי עמוסה באותו רגע ולדון אותי לזכות

ולא רק להאשים אותי בחזרה כי אין לי כח לשאת גם את זה

בפועל

הדבר החכם שעשיתי היה לא להגיב להודעה דלו שלא נעים לו הטון...

לא נגררתי לדיון רגיש על זה כשאני לא מבוררת

והוא ממש ניסה לתקן ולקח את כולם בסוף ונרדמתי קצת

והבאסה כבר התקררה במילא

דברנו על זה בעבר

בדיוק במילים שכתבת

זה עדין קשה לו כי זה ההפך מהאופי ומההרגל שלו

וגם לי יותר קל עכשיו לא לחזור לזה ולעבור הלאה

אבל אולי את צודקת שמה שנכון זה בהמשך היום כן לשתף שהכוונה שלי לא היתה להאשים

אבל כשאני כאובה ועיפה ומתוסכלת מאוד קשה לי לא לשדר כלום מהבאסה ושכבד עלי גם להרגיש מיד אשמה

ושזקוקה למקום שיכל אחת ל להכיל ולהבין שזה רק התסכול שמדבר לרגע ולא כוונה רעה אמיתית..

אלופה שאת כל כך משתדלת בשבילו!

לא יודעת אם חייב לדבר על זה ספציפית הפעם, במיוחד שאמרת ששיחות כאלו לא עזרו בעבר. אבל כמו שהצעתי למעלה, זה נשמע כמו משהו שמפריע לתקשורת ביניכם, גם אם זה בדקויות, ואולי שווה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ בנושא.

בלי להתייחס לחלק הראשון.

את יודעת שאת שבסדר ובד"כ משתדלת, שילמד גם להכיל "אוף"

זה לא שיצאת עליו ב180 קמ"ש.

אפשר בזמן אחר לדבר על מה מעורר אצלו ה"אוף", ומה מעורר אצלך ה"לא נעים לי הטון הזה".

תקשורת לא יכולה להיות סטרילית, את לא אשמה. כולכם במצב רגיש, הכל בסדר, נקסט.

השאלה למה מילה שלך או משפט שלו מובילים לפיצוץ אולי כי החוסר שינה וכל זה ושאת מרגישה שהוא לא באמת נותן מענה מספק לצרכים שלך לא מתקיים, ועל זה צריך לעבוד.

כלומר אם לא הייתם בסיטואציה בקצה, יכול להיות שהכל היה עובר בשלום (ואולי כדאי לתרגל קצת אוף בסיטואציה יותר נוחה)

לעומת זאת, במצב קצה כל דבר יכול להיות הקש ששבר.

אז או שמבינים שאתם במצב קצה ומעבירים,

או שאתם מפרקים את הקושי ומנסים להקל עליו.

בכל מקרה תנסי עכשיו להיכנס למקלחת טובה. זה גם יעזור לך להתאושש מהעייפות וגם להירגע קצת מהסטרס.

ועוד דבר, גברים לא מבינים כמה קשה לאשה לישון בחודש תשיעי. שווה ללמוד ביחד על השינויים ההורמונליים ולהנכיח שזה חלק מהאתגר בלהביא ילד לעולם, זה אתגר משותף. אוחי זה ירתום אותו יותר במהות ולא רק כי את ביקשת..

אבל האמת שלא ממש מרגיהש שזה הסיטואציה שהיתה

א..לא היה פיצוץ. הוא רק כתב

לא היה לי נעים הטון הזה..

ואני לא הגבתי בחזרה.. רק אחרי שהתאוששתי כתבתי לו דוקא הודעה ממש נעימה ומכבדתתשמצד אחד הסברתי מה האגשתי ומצד שני ממש חיזקתי ואמרתי ישודעת שזה היתה בעיקר אי הבנה ושמעריכה שממ שהשתדל לעזור וכו

וכרגע שנינו בטוב יחד..

וכאמור פיצוצים לא קורים אצלינו

לטוב ולמוטב...

וגם אנחנו דוקא לא במצב קצה כרגע...

האמת ההפך.. עברנו שנה וחצי מאוד קושת ומטלטלות בזוגיות בגלל המילואים ועוד שינויים דרמטיים בחיים שלו ושלי..יצשלזה עוד משקעים

אבל עכשיו דוקא התחלנו תקופה הרבה יותר אסופה ומחוברת יחד

ב. אני דוקא מאוד מעריכה אותו בצד העוזר- הוא מאוד משתדל

וגם אני באמת. ולא כעסתי כל כך על הטעות שעשה בבחירה לצאת

כמו על זה שלא יכלתי להביע אכזבה מעצם זה שהעירו אותי .

מרגישה שהצד העור והאחראי הוא דוקא החוזקה שלו. הוא מאוד משתדל לעזור.

אבל הצד הרגשי זה פחות מפותח אצלו- הז מתבטא גם באיך הוא מבטא חום ואהבה וכל מיני

אז שינוי מקצה לקצה קצת קשה

אבל

מרגישה שהדרך זה בתזוזה קטנה כל פעם

ולגבי השינה- אני באמת לא ישנה כבר חודשיים לפחות..באמת סובלת משלל תופעות וכאבי סוף הריון וכו

הוא כן יודע מזה

אבל אולי בגלל שבדינמיקה ביננו אין לי משוב חיובי להנכחת קושי..זה לא נותן לי מה אשני זקוקה כאשני מנכיחה אותו יותר מדי

אז גם כאן אני מספרת יכולה גם להתלונן

אבל הז תמיד ישאר מאופק ברמה כלשהי

גם כי אני למדתי להתיחס לזה ככה

וגם כי ככה הז ביננו..

אם מנכיחה קושי רגשי- הוא מסתגר ומתרחק

ואז בכלל מבאס אותי

הוא לא מגיב אחרת גם אם משתפת אותו בעולמי ובצורך לשי

הוא פשוט לא מכיר את השפה

לא ביניכם.

כלומר הלב שלך מרגיש שזה לא הגיוני שהוא מעיר לך על הטון, כדאי להקשיב לזה

ולא רק להיות נעימה ומכבדת כלפיו.

תהליך זה בהחלט דורש טיפין טיפין, זה בסדר גמור.

העיקר שתתני לקול הזה שאומר הלווו מותר לי להנכיח קושי בזוגיות ולא צריך לעטוף ולרפד אותו רק במילים טובות והערכה, מותר לזה להיות אותנטי, זה דיוק חשוב לצרכים שלך.

גם עכשיו, בעצם שלחת לו הודעה שמדברת על השינה וכל זה (אם אני מבינה נכון), ושוב אין מקום בשיח ביניכם למה את מרגישה כלפי "לא נעים לי הטון הזה"

שזה מצד אחד באמת מעורר השראה איך השיח מתנהל בצורה מאוד מכבדת ובלי מריבות, מצד שני הוא לא מכיל את כל המורכבות.

לכן אומרת במקום להשתיק את הקול הזה, לסמן לך אותו כסוג של מטרה ולעבוד על זה טיפין טיפין כמו שאמרת.. רק לא לוותר על זה לחלוטין.

לגבי העומס, התכוונתי לסוף הריון, חופש גדול וחוסר שינה.

אבל אם אתם לא בעומס, אז אשריכם, אז אולי כן כדאי לקחת את ההזמנות הזו ולדבר גם על זה, אם את מרגישה שזה תזמון מתאים.

אחרי לילה עם צירים, זה גומר...

אז מן הסתם שהתגובה שלך לא תהיה הכי מלטפת ומתחשבת וסופר רגישה... אנחנו לא מלאכים.

בסך הכל הבקשה שלך היתה לגיטימית והמקום הפגיע שלו גם מובן...

צריך להכין את הקרקע לימים מסוג אלו,

לקראת חודש תשיעי ואפילו לפני, כבר לדבר על זה שייתכן שהעייפות מתגברת ,וייתכנו צירים מדומים, ואני אצטרך יותר עזרה והעזרה שאני צריכה זה שקט מוחלט בבית בלי שום ילד על הראש, חושב שאתה בכלל מסוגל לזה? כי אם לא ננסה למצוא פתרון אחר ביחד.

ותגיד לי מה אתה חושב לעשות במצב כזה, בוא נראה אם זה מתאים לשנינו, אם זה באמת יעזור לי לנוח ואם אתה באמת תוכל לקחת אחריות ולהשתלט על הסיטואציה.

במצבים של פגיעה שלו, גם אם קטנה, פלוס עייפות שלך, הייתי מתנצלת בצורה עדינה, לא יבש מדיי ולא מרצה מדיי, פשוט נעים ומבין

עם תוספת הסבר קטן שפשוט המצב גורם לי לרגישות וכו'

ויותר מאוחר שכבר בטוב לשוחח על זה עם המון חיזוקים ומחמאות

בין מה שאת מתכוונת אליו, למה שהוא מרגיש בתגובה? שזה שהוא מרגיש מואשם/ שלא מרוצים ממנו זה לגיטימי, אבל לא באמת מה שהתכוונת אליו ומה את מרגישה?

אני מהצד השני🙈 בעלי יכול להתלונן לדוגמה שהילדה התעוררה באמצע הלילה, ואני ישר ירגיש מואשמת ויתקיף בחזרה. אבל ברגע שאני מבינה שהוא לא מתכוון להאשים אותי, וזה באג שלי ולא קשור אליו- אני מצליחה להגיד לעצמי את זה ולהגיב בצורה הגיונית ופורפורציונלית.

בטח בחודש תשיעי עם צירים, אז כל הכבוד על הסבלנות

אבל אני כן חושבת שצריך לעבור פה איזשהו תהליך שבו את מרגישה בנח וחופשי להביע את עצמך ולהביע גם אכזבה בצורה מכובדת בלי להתנצל על זה כי הוא רגיש מדי, ושהוא פשוט יבין בלי לבלום אותך על עצם האמירה כי זה נראה לו ביקורתי ולהתייחס למה שאת אומרת

האמת נשמע מאיך שאת מתארת שחסרה לו הבנה של העולם הרגשי שלך והוא יותר מרוכז בחוויה שלו בתוך זה, במקום להתמקד בך כשאת מביעה אכזבה.

הייתי פותחת את זה בכנות.

שהגיע זמן לשחרר קצת את הרמה שבה את מגוננת עליו מפני כעסים ואכזבות שלך, ולהיחשף יותר.

לא נשמע שהוא מתאפק מלשים לך מיד מול העיניים שהיה לו לא נעים שכתבת אוף, אז שיבין שגם לך היה לא נעים (לא יודעת מאיזה נקודה להתחיל) שאת סוחבת הריון ומילואים ולא ישנה ומבקשת שישמור לך על השינה ובסוף בדיוק זה לא קורה.

אני לא אומרת לצאת עליו עכשיו מאפס למאה, אבל כן, שיתחיל להתרגל שמותר לך להגיד גם כשלא נעים לך, ולהתמודד עם מה שזה מעורר בו. בהרגשה שלי, אולי אני טועה, זה שריר שצריך לאמן אותו. ואגב, את מצידך, יודעת שזה יגרום לו להשתבלל, ולוקחת את זה בחשבון עכשיו כשאת חושפת יותר אבל גם לא נבהלת מזה ונותנת לו לשמוע עד הסוף. כמובן בכבוד, להגיד עד הסוף מה את מרגישה (היה לי קשה לעבור לבד את תקופת המילואים הזו, הרגשתי ---) בלי להוריד מערכו (לא להגיד 'אתה x! אתה y! אתה z! נמאס לי).

הייתי אפילו שוקלת לפתוח את זה תחת הנחיה מקצועית של יועץ או מטפל זוגי כדי שידע לקחת אתכם צעד צעד בתהליך כזה, שזה לא ירעיד באופן הרסני מידי את המערכת, בודאי אם הוא כזה רגיש.

ועוד נק', הזכרת שהוא היה במילואים, קשה לי להאמין שמדברים שם בעדינות ושהמקסימום שמישהו אומר שם כשהוא עצבני על משהו זה 'אוף'. לזכור שהאובר רגישות הזו היא לא סתם, כגבר במערכת זוגית, התפקיד- שלא לומר היעוד שלו- היא שאשתו תהיה שמחה. כשאת מאוכזבת או מגיבה באיזו מידה של כעס זה כנראה מערער אצלו את כל הביטחון שלו ביכולת שלו לספק את זה, והוא כנראה טיפוס שמגיב ב'התקפה' (זה אומנם מעודן, אבל לי זה נראה שזה הסגנון). אז כבר כתבו גם את זה, אבל אחזור, שמשהו שחשוב לחזק במקביל לזה שאת תרשי לעצמך לחשוף קצת יותר רגש שעובר עליך, לבטא בכל הדרכים שאת יודעת כשהוא משמח אותך, לחייך, לצחוק, להגיד במילים כמה זה שימח אותך ולשתף גם ברגשות החיוביים שזה מעורר בך. אי אפשר שמרוב אימון כל השיח יהיה מעכשיו רק הערות שליליות, לאזן כמה שאפשר ואף פעם זה לא יהיה יותר מידי.

בהצלחה, בידיים מלאות, בלב שמח 💜

הוא עשה טעות אבל הכוונה היתה כנראה טובה

את עצבנית על הכאבים על חוסר השינה ועל הטעות שלו

בתכלס הכל יוצא עליו למרות שהאשמה שלו יחסית למכלול קטנה

אני משתדלת לסנן דיבורים כשאני כועסת

כשאני כותבת בווצאפ אני וודאי מסננת

הודעה כתובה אפשר לקרוא שוב ושוב לכן אני משתדלת להקפיד על ניסוח נעים ואם אני ממש כועסת אני לא כותבת אלא קודם נרגעת

שום דבר טוב לא יוצא מהודעה כועסת

אפשר וכדאי לבטא תסכולים

אבל יש דרך נעימה לומר אותם

קורה שמתעצבנים

אבל כדאי תמיד להתנצל על עצבים

גם אם הם מוצדקים 

שאת יודעת למה את זקוקה וגם יודעת לשתף.

בזמן רגוע, בעיני נכון שתשתפי בזה.

תגידי לו שאת צריכה אותו חזק, ואת צריכה אותו  מקום בטוח. וקשה לך כשכל דבר קטן בטון כשקשה לך הוא לא יכול להכיל, כי אין לך ככה בטחון ויכולת  באמת להשען ולהרגיש שהוא מסוגל להיית שם בשבילך.

לא מתמצאת בתוצאות

מקפיצה ובהצלחה

זאת לא חריגה משמעותית.

אם היא היתה חולה בזמן האחרון, זה אולי יכול להשפיע.

אצלינו בדרך כלל אם משהו יוצא לא תקין, הרופאה מתקשרת.

או שראיתם צבוע באדום בתוצאה באפליקציה או באתר?

כי כתוב שם במפורש שתוצאות של ילדים ותינוקות הם לא לפי הנורמות הרגילות.

יכול להיות אדום שתקין לתינוקות וירוק שכאילו תקין אבל לתינוקות זה לא תקין.

אבל למשל - בטווח של ההמוגלובין נותנים מראש לתינוקות טווח שונה, אז הגיוני שגם בזה זה כך, לא?

אבל באמת יכול להיות שזו חריגה טבעית, אם מדובר רק בה...

נגיד כדוריות לבנות - אם היתה חולה קצת לאחרונה.

מצרפת לך מתוך האתר של כללית הסבר על בדיקת טסיות וסיבות אפשריות לתוצאות חריגות.

יש כמובן גם הסברים לבדיקות אחרות

בדיקת טסיות בדם (PLT, Plateles) | שירותי בריאות כללית

יש גם דקטרין לתינוק

אני עם פטריה בתחילות הריון כל פעם

על עצמי שמן קוקוס שהוא אנטיפטרייתי ואלופירסט

ושטיפות עם חומץ תפוחים

וממש עוזר פרוביוטיקה,מאזן את הכל מפנים

אני לא מכירה טיפות רדי מיקסר. תמיד נתנו לתינוק שלי או משחת דקטרין אורל ג'ל או תרחיף ניסטטין.

למה הרופאה נתנה לך משחה אנטיביוטית עם סטרואידים? יש לך סדקים או חתכים בפטמה? אם הרופאה ראתה שהמצב חריג ולכן נתנה משחה אנטיביוטית עם סטרואידים, אז נראה לי שכן כדאי לך להמשיך עם המשחה שנתנה לך. לא נראה לי שזה אמור להשפיע על שאר הגוף.

אם זה רק פטריה בלי סדקים, אפשר להתחיל מדקטרין אורל ג'ל שלא צריך לשטוף. אבל זה מיועד לפה לא לעור, וזה הרבה פעמים לא מספיק. יש משחות רגילות אנטיפטריות כמו דקטרין רגיל ופטריון,  ואז יש רופאים שאומרים שצריך לשטוף לפני הנקה ויש רופאים שאומרים שאם את מורחת מיד אחרי ההנקה הקודמת, וכבר עברו שעה שעתיים ונראה לך שהכל נספג אז אין חשש שהכמויות המיקרוסקופיות שנשארו יזיקו לתינוק.

ואם את בקטע של לנסות טבעי קודם, אז את יכולה לנסות למרוח שמן קוקוס, או מים עם סודה לשתייה ואותם לא צריך לשטוף לפני הנקה.

בכל מקרה במקביל כדאי להחליף רפידות הנקה לעיתים קרובות ולהרתיח את המוצץ כל יום. 

את מה שאמרת שאת קיבלת מהרופאים.. אבל מוזר שלא הביאו לי...

האמת עשינו את זה בשיחה טלפונית, כי לא היו רופאים בלילה.. וזה מה שהמליצו

סידור

כיפה (סבתא סרגה)

ציצית

גביע (אצלנו הוא עושה קידוש)

אפשר גם סיפורי תורה לילדים 

האמת אני בחרתי

ואני ממש אוהבת את המתנה הזאת.

אחלה משחק דמיון עם ילדים נוספים.

דברים נוספים שקיבל ומאוד אהב:

משחק בניה עם מברגה משחק מברגה לילדים + 43 כרטיסיות ליצירה ובניה - מג'יקידס

ספרים ובמיוחד ספר על דדי גמדי שלוחצים והספר מספר את הסיפור.

גמני אוהבת את זה, במקום שאני אספר הספר מספר 😂

שולחן ילדים וכסאות-ממש אחלה ומתאים בול לגיל לכל היצירות. לפעמים גם נותנת להם ארוחת ערב על השולחן הזה

אצלי זה המקום הראשון במשחקים אצל הקטנים (6 ושנתיים וחצי)

יותר ממטבח, חיות , בימבות .

כן חושבת שאם אין לו כדאי לקנות כלי תחבורה כלשהו- אופנוע בימבה משהו בסגנון, אופני איזון אכן יותר מלחיץ לפי דעתי

רגילה.

הוא כבר מיצה קצת את מה שיש לו וכל פעם שעוברים ליד החנות צעצועים (שנמצא מתחת הבית) הוא מתחנן לאופני איזון - יש לו כאלה בגן ויודע לנסוע בהן מצוין (אם כבר יודע "לנוסע" בהן אולי זה כבר השלב לאופניים רגילות?)

תביני את רמת הרצון, אנחנו בתהליך גמילה עכשיו 

הוא פחד בפעם הראשונה לעשות קאקי ושאלתי אותו איזה פרס רוצה לכבוד זה שעושה - ביקש אופניים כאילו בחייאת הלכת רחוק. בסוף הוא קיבל מתנה מהכל בשקל והיה מאושר

מגנטים יש לנו ומשום מה זה לא מעניין אותו

הוא עסוק בקליקס יומם וליל בונה בית רמקול תיק חגורה שרשרת

לא מעוניין לשחק בשום דבר אחר

אני מציעה אוםציה אחרת והוא כזה תשחקי את בזה ואני בקליקס

טוב טוב מה שתגיד

כן הייתי קונה לו אופני איזון.

אפילו רק לפעמים שתקחו אותו לפארק שיוכל לחרוש שם עליהם.

אם הוא כ"כ רוצה, וסהכ אין לכם התנגדות עקרונית כן הייתי קונה.

חוץ מזה, אם את רוצה עוד רעיונות- אולי משחקי קופסא שישחק כרגע עם הורה, שיהיה שמור לזמנים שרוצים משחק מיוחד איתו 

זה כיף שיש מלא מלא חלקים

אצלנו מגנטים רץ כבר שנים, אבל רק עם אנשים

הם בונים בזה עולמות שלמים.

ומוסיפים גם אנשים מהפליימוביל, אבל בעיקר אוהבים את של ליטל טייקס כי הם עומדים יציב

מוסך יש לו?

יש מוסכים ממש משוכללים, עם מעלית וכד', בנים מאד אוהבים

נניח פליימוביל.

לא רוצה ערכה שלמה, רק אנשים.

הדמויות אבל חרדיות, חלקן חסידיות, לא יודעת אם את מתחברת

לבן שלי יש כמה כאלה וממש אוהב אותן

https://www.irganim.com/product.asp?pid=14451

לא מכירה את האתר הזה מצרפת קישור רק כדי שתראי את הרעיון

https://www.amazon.com/-/he/Fisher-Price-%D7%A6%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/dp/B0CRSDMW9M/ref=sr_1_4?dib=eyJ2IjoiMSJ9.q7MAuJkYSO-ma-7vf6myBQp7o1KUTYBh0VCaIYN4RQqlQeeHyhWvbu74qZUpLtphc3mZ5PObsKJw4Mqphqj2l7ujJwMF4-ZBMCkUSYor0otWAtxkgXLkSMZyNgpxil_WEBpzrOMJaSlYjFOmj44UIWnk4qVF6lHftr5thgFxDbl8AZmx1oWY4g9VpZnx2RNzuSSHMN9hVK88iMhX7s6SpFhpybx0OXM9xZAiWCDDGEYik8rpNH8e7oxRABDOrq8bu6MBg957-pRuNCoNVhEDkWaaq7GnFxMqkyqQZ1V2pC4.XXa_R5bAPueu6HKOlEwsM5vk9H0clcF706lZ4xgYyv8&dib_tag=se&keywords=%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%9C+%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%A1&qid=1753784800&sr=8-4

מביאים לשם לפעמים ב2 שקל ליחידה, ואז אני מגדילה את האוסף...

משום מה לא מענין אותו ואנחנו משחקים ביחד זה לא שמשאירה אותו לבד עם המשחק ונעלמת.

מגנטים עם אנשים הוא גם אוהב אבל לא כמו קליקס. האהבה שלו לקליקס מחרפנת אותי

כי הוא רוצה שנשחק איתו וואלה נמאס מהמשחק הזה

אם הוא רוצה אותי חלק אני גם רוצה להנות.

הוא ממש משחק בזה כל יום אחרי הגן. ממש כל יום (וגם בגן אני יודעת שהוא משחק רק בזה)

הוא משחק בקטנה גם בכלי רופא, קצת מטבח

אוהב מאוד להיות איתי במטבח עם סכין ומקלף של ילדים, להכין עוגות

אבל בעיקר בעיקר קליקס. סיוט.

רוצה לשחק בקליקס, שישחק בקליקס.

לך אולי זה נראה משעמם, אבל אם זה כיף לו, שיהנה

לא בקטע ילדותי אבל אני חושבת שגם לאמא חשוב להנות מהצהריים עם הילדים

אם לא אהנה לא יהיה לך כיף להמשיך לשחק איתו.

אם הוא היה משחק לבד - זה משהו אחד

אבל זה לא ככה ואני בסדר עם זה - אני הכי בעולם שמחה ורוצה לשחק איתם בצהריים

ושוב ממש לא בקטע מתקטנן (כי זה אולי נשמע ככה), אני פשוט חושבת שזה ממש ממש חשוב שאם ההורים משחקים עם הילד שגם הם ייהנו מזה וככה ירצו לשחק שוב בהמשך.

אני לא מצפה שייהנה מתחומי העניין שלי, ממש לא.

אני כן רוצה שיגוון לי קצת את הצהריים או שישחק לבד

כמה רמקולים/כלובים/שולחנות/כסאות אני יכולה לבנות איתו? 

יש לי כבר דוקטור בנושא, מיציתי חחח.

שזה חשוב שגם ההורים יהנו.

אולי את יכולה לומר לו שלך קצת נמאס מהמשחק הזה אז שיבחר אם לשחק לבד או לשחק איתך משהו אחר...

וכל הכבוד על ההשקעה במשחק איתו!

כי גיל 3 כבר אפשר לשחק משחקי קופסא, ואז זה יותר מעניין, לפחות אותי.

משחק זיכרון (בהתחלה מוציאים רק 3-4 זוגות), לוטו, אפשר גם פאזלים.

לא סתם בתוך העיר

הוא קיבל את זה לחלאקה ולדעתי זה ממש מוצלח מאוד אוהב

(היום הוא בן 4 כבר וחיברתי לו את הגלגלי עזר והפדלים אופני איזון לבד זה משהו לטווח קצר לדעתי לא משתלם...)

קיבלנו גם ספר תורה של ילדים

מוסך גדול של 4 קומות

כלי תחבורה של BRUDER

אפשר גם רכבת עם פסים להרכבה (יש כל מיני סגנונונות ומחירים)

ואפשר גם כלי תחבורה של פליימוביל.

אני חושבת שנלך על אופני איזון או אופניים עם גלגלי עזר כי הילד ממש ממש רוצה אותם

בתקווה שלא אהיה משועבדת מידי למוצר הזה (מרגיש מסובך לתחזק את זה ובכלל להעלות ולהוריד 3 קומות בלי מעלית אמאלה סיוט חחח)

אני משאירה אותם ברכב זה לא מוצר לבית מבחינתי

או אולי יש איפה לקשור למטה

האופניים יכולות להיכנס לתא מטען של מאזדה 2?

אם מישהי יודעת אשמח לשמוע

אבל המחשבה בראש על הגודל של האופני איזון שלנו ותא מטען של מאזדה 2 נראה לי שכן

בכל אופן מה שיש לנו זה קל כמו בימבה..אם אתם מורידים בימבה לא אמור להיות שונה 

ולא חושבת שזה לזמן כל כך קצר

אם הוא לא גבוה במיוחד, הוא יהנה מהם עד גיל 5 כזה.. 

לק"י

והיא ממוצעת+ בגובה.

(קצת נמוך לה עכשיו).

עם גלגלי עזר זה דורש יותר מקום

ואצלנו לבן 5 קנינו עכשיו אופניים עם גלגלי עזר ועדיין בשבת (שלא נוסעים באופניים עם שרשרת) הוא נהנה לנסוע באופני איזון

לדעתי זה ממש לא לטווח קצר וגם אם רק לשנתיים זה מעולה; במיוחד שהן לא מאוד יקרות

ויותר מזה, זה ממש תורם לנסיעה באופניים בלי גלגלי עזר.

אחרי חודש באופניים עם גלגלי עזר הורדנו לו אותם והוא קלט את העניין ברגע. בעלי אומר שזה בגלל ששולט באופני איזון.

כשאנחנו פוחדים, זה 10 אחוז פחד ו90 אחוז הפחד מפחד.

ואני חושבת שזה אחד הדברים שמייצרים לופ בקלות

טכנית מהבדיקה או שתתבאסי?

אם קשה לך אז אפשר לחכות עד שתרגישי בטוחה...

וכן לבדוק בעדינותתת ולאט לאט

אמאלההה

עשיתי עכשיו בדיקה עם עד

וכואב לייייייי ממש

ניסיתי למשש ים אצבע את הכניסה לנרתיק ומרגיש ממש נפוח אפילו מין בליטה כזאת שיוצאת משם

אני עוד שניה בוכה מפחד מזה יכול להיות???? וכואב לי

אני מפחדצ ממש 

לוקח זמן עד שהכל נרפא

אפשר לשים אלוורה

אם זה כאב מוגזם לראות אחות או רופא

מסוכן. אם היו לך תפרים יכול להיות שעדיין חש קצת בצקת באזור. תלכי לרופאת נשים.

ולדעתי כדאי לנשום עמוק ולחגות עוד שבוע שבועיים. נשמע שהגוף שלך עדיין מאוד רגיש.

זה באמת מעצבן וקשה בזמן של האיסור אחרי הלידה, אבל שווה בעיניי עוד טיפה לחכות כדי שתהליך הטהרה והקרבה המחודשת יהיה יותר נעים

כששטפתי את המקום הכנסתי אצבע וחא קרה כלום

רק שהכנסתי עם עד יצאה לי הנפיחות הזו

לעומת באצבע שהיה הרבה יותר בקלות. עד זה תמיד יותר מסובך וצפוף אז גם יותר כואב.

אני הלכתי לרופאה מיד (עוד לפני התור של חודש וחצי אחרי) והיא אמרה שהכל בסדר, נתתי לעצמי עוד שבוע-שבועיים הפסקה וכשהרגשתי מוכנה הלכתי לאחות שעשתה לי את כל הבדיקות (היא יכולה עם מטוש אז זה הרבה פחות כואב לדעתי אבל מה שתחליטי אם לא נעים לך תעשי לבד אבל כן חכי שבוע שבועיים ותני למקום להתרפא, הרבה פעמים זה מה שהוא צריך)

לק"י

לחלק מהדיעות ההלכתיות זה בעייתי, אבל אולי אצליכם זה בסדר.

בהצלחה ובנחת!

נשמע לי מאוד מאוד מאוד תמוה. זה ממש לא פסיקה מקובלת וזה אפילו הפך ההלכה ממה שאני מכירה.

לק"י

כלומר, בצד ההלכתי היבש יש חשיבות לקיים חיי אישות בליל טבילה, אבל זה לא תנאי להאם מותר לטבול.

יש מגוון מצבים שאשה תטבול ולא יהיו חיי אישות באותו לילה. בטח אחרי לידה.

זו לא הלכה יבשה עד כמה שידוע לי, אולי המלצה טובה ( או לא טובה...)

מה שכן, ממליצה לשאול את בעלך מה דעתו ואיך זה יהיה לו אם תטבלי ולא תקיימו יחסים 

הודעתי לי שאני לא מתכוונת שנהיה יחד עד בדיקת רופא כמובן

חשבתי אולי הרב אמר לי ככה בגלל ההקלות בבדיקות??

באמת תמוה בעיניי

ואני אנסה להתנסח בכבוד

אסור זה לא!

אולי זה לא כדאי

אולי לא נהוג

אבל זה לא אסור

ולאסור משהו שלא באמת אסור- בעייתי מאוד בעיני

לדעתי כל עוד המקום רגיש וכאוב פשוט תניחי לזה

כן כן!!

נכון שאולי אפשר לעשות הפסק ואין דימום

אבל ממש ממש לא להכאיב לעצמך.

הייתי מחפשת משחות שיעזרו למקום להחלים טוב יותר

ורק עוד שבועיים מנסה שוב.

את תרגישי בעצמך שהמקום מחלים וכבר לא כואב

וזה באמת עניין של שבוע שבועיים שיחלים טוב יותר בעז"ה

וגם אם יותר משבועיים אז תחכו.

לעשות הפסק חודש אחרי לידה זה ממש מוקדם.

ואת גם יכולה ללכת לרופאת נשים לבדיקה.

שתבדוק אם המקום בסדר ואם צריך איזשהו טיפול

אבל לי זה נשמע ממש סטנדרטי אחרי לידה.

אני לא מתכננת לקיים יחסים כמובן כי עוד לא עבר חודש וחצי ובדיקת רופא

בלידה הראשונה זה לא קרה לי

ואני רוצה כבר לעשות הפסק רק כי זה ממש מציק כל ההרחקות והמיטות הנפרדות ומיד ליד ואני כאילו רוצה כבר לסיים עם זה ולטבול

במיוחד שבלידה הראשונה לא קיבלתי מחזור במשך כל תקופת ההנקה

ועדיין לדעתי כדאי לא לדחוק בגוף ולתת לו עוד קצת זמן להחלים

ואפשר גם לעזור עם כל מיני משחות.

קיבלת מחזור כל תקופת ההנקה, אני עוד יותר מחזקת אותך לחכות עוד קצת.

בע"ה תהיה לכם תקופה ארוכה של היתר, ובפרספקטיבה אלו יהיו 6-8-10 שבועות מאתגרים שלא תהיה להם הרבה משמעות בהמשך.

עכשיו כדאי לך לשמור על הגוף שלך ולהיות בסבלנות, להיות מהקרבה לתינוק, לנשום עמוק ולזכור שבסוף זה חלק קצר מהחיים בתקופה הקרובה בע"ה

הרופאה אמרה בפירוש שלא...למשך תקופה, לא זוכרת כמה.

המקום צריך להחלים.

בכל מקרה לא הייתי מנסה, כי לא יכלתי ללכת חודש וחצי עם מה שהיה לי.

אני ממליצה לחכות לבקורת רופאת נשים לאחר הלידה(סביב חודש וחצי) ורק כשהכלת תקין, לטבול.

אם עבר חודש וזה עוד לא החלים בפנים?

כי הלפרים החלימו דיי מהר

בלידה הראשונה היו לי המון תרפים נקרעתי ממש עד הסוף ועשיתי הפסק אחרי חודש בקלות ממש

אז מה קרה עכשיו? 

ואני אחרי הלידה הראשונה עם תפרים מכאן עד שכחתי...

עשיתי הפסק אחרי 5 שבועות אני חושבת,

אזרתי אומץ ולקחתי איתי מראה, הנחתי אותה בזוית שאוכל לראות מה קורה שם... ואז לאט לאט עשיתי את הבדיקה-ככה שלטתי במה שאני עושה והצלחתי לעשות את הבדיקה, ועשיתי הכל לאט, ולא מכניסים הרבה (ככה הרב אמר). באמת לעשות על עיוור נשמע כואב כי לא יודעים ממה להזהר ואיך נראה המקום (רמז, לא כמו בוא היה לפני)...

בהצלחה!

ולא יודעת או מכירה את הפסיקה של הרב ששאלת שאם לא מקיימים יחסים ללא לטבול. כי זה גם עוזר להיות מותרים בלי הלקיים יחסים...