פורום הריון ולידה (עמוד 229)

הוא ינתב אתכם לרופא הטוב ביותר

בעז"ה שתמצאו שליחים טובים לרפואה שלמה

איך זה הולך... כי הציעו לי במקום ללכת למיונים כל הזמן חצי גוססת 

בעיקרון מבחינתם המאושפזת צריכה ללכת לאחות פעם בשלושה ימים להחליף ונפלון, אבל אני לא יכולתי אפילו לדבר ולהזיז את הידיים, אז לא הייתה לי שום אפשרות לצאת מהמיטה.

בעלי דאג לאחות שתבוא כל שלושה ימים (למפרע הייתי צריכה פשוט להתקין פיק ליין, כי ההחלפות הבלתי נגמרות גמרו לי את שאריות לחלוחית החיים שעוד נותרו בי).

וזה עד שכבר לא צריך.

מותר לצאת מהבית אין על זה הגבלות

אבל אני פשוט לא יכולתי וזה בדר"כ המצב שצריך בו אשפוז בית זה כשאת גם ככה לא יוצאת..

את לבד כל הזמן בגדול חוץ מכשמחליפים לך ונפלון בבית/או שאת הולכת לקופה... אני גם ככה כמעט לא הייתי לבד כי הייתי צריכה השגחה ועזרה בפעולות הכי בסיסיות שיש אבל זה לא מטעם האשפוז בית זה פשוט היה כורח המציאות...

אני הייתי ככה משבוע 12 שאישרו לי סוף-סוף עד שילדתי....... כי ההיפראמזיס אצלי היה ממש כל ההריון ללא הפסקה...

בגדול את מחברת את עצמך/בעלך מחבר אותך או מישהו לנוזלים ולתרופות בוריד פעמיים ביום (אלא אם כן אמרו לך 3 אבל בדר"כ זה פעמיים ביום) דרך הונפלון (שצריך להחליף כל 3 ימים גג אם לא מתפוצץ או נסתם קודם) או דרך פיק ליין...

כל פעם לכמה שעות כי צריך לעשות בזרימה איטית כדי לא להקיא....

מקבלת משלוחים של כל הציוד הרפואי פעם בשבוע

פעם בחודש צריך לחדש מרשמים אז צריך להיות על זה מול הרופאה.

זה מה שעולה לי, אם יש לך עוד שאלות בשמחה...

זה היה סיוטטט לחיות עם ונפלון ולפתוח כל הזמן וריד, התפוצצו לי כל הוורידים וסבלתי נוראות

זה היה סיוט להיות מחוברת לאינפוזיה בלי יכולת לזוז כמעט לפעמים רוב היום

זה היה סיוט להרגיש חולה סיעודית בת 100

אבל זה היה עדיין עדיף לי מלהיות מאושפזת כל החודשים האלה וזה הציל לי את החיים שיכולתי לקבל נוזלים/תרופות בוריד קבוע בבית שלי בלי להטרטר...

פעמיים שלוש בשבוע, כשללכת לשירותים ולהתלבש לא יכולתי בעצמי.....

אבל תכלס אני לא זזה במהלך היום, בעלי עוזר לי בהכול🫣

וואו היפרמזיס כל ההריון נשמע ממש סיוט!!! 

הייתי כולי שיטפי דם וצלקות ופצעים והייתי נראית כמו אישה מוכה ברמות..

פשוט סיוט!

בגלל שאני יודעת שזה נמשך אצלי תשע חודשים אז אולי פעם הבאה אני אחליט ללכת על פיקליין  מהתחלה וזהו למרות שזה מלחיץץ..

מצד שני זה הדרך היחידה לשרוד ולתפקד כי בעצם אני לא שתיתי כלום כלום חוץ מהנוזלים שנכנסו לי בווריד..

אגב... איך מסבירים לאנשים שאי אפשר לשתות ולאכול??

בעלי פשוט לא מבין, אומר לי לאכול ומקסימום אני אקיא🤦‍♀️ 

באמת אי אפשר לשתות ןלאכןל..

דווקא אצלי בעלי הבין בגדול כי הוא פשוט ראה אותי גוססת כמעט מקיאה ללא הפסקה הוא הבין בעצמו שאני לא יכולה...

דווקא אנשים מבחוץ שלא ראו אותי ביום יום קורסת ומקיאה ולא מתפקדת כלום היה יותר קשה שהם יבינו ...

אבל מה אני אעשה אז הם לא הבינו.. בעיה שלהם..

אני לא אגיד שזה לא ביאס אותי ולא היה לי קשה כשקיבלתי כל מיני הערות וחוסר הבנה טוטלית מהסביבה אבל הרגשתי שבאמת אין לי מה להסביר כאילו....

וכמה שזה קשה זה הרבה יותר טוב מאשר להיות מאושפזת בבית חולים!

אם תפרטי את השאלה אשמח לענות♥️

גם על היפרמזיס..

אם תוכלי לפרט לפי השאלות שכתבתי לתגובה הראשונה ממש ממש יעזור לי❤️

אבל מוסיפה לך קצת♥️

אמאלהה

איזה מסירות נפש כפשוטו

איך מתאוששים מכזה דבר + טיפול בתינוק קטן?

זה באמת קשה ממש!! ומורכב מאד!! ממש צריך להתאושש ולהחלים ממחלה ארוכה כשאת גם אחרי לידה ועם תינוק קטנטן...

יכולה להגיד שלי ההתאוששות ממש ממש לקחה זמן!!! אני חושבת שרק אחרי שנה יכולתי להגיד שאני כבר די מתאוששת....

ויש דברים שעד היום אני בתהליך התאוששות וברור שלא חזרתי לעצמי עדיין מהרבה בחינות...

זה חזר באותה חומרה כל ההריונות?

עד שבפעם האחרונה היה ממש ממש ממש גרוע ונוראי ברמות שאין איך לתאר את זה באמת..

מתה מפחד מהפעם הבאה

וברור לי שזה ייקח המון המון המון זמן עד שאני יהיה מסוגלת להגיד שאני מוכנה לעבור את זה שוב

למרות שכבר ככ הייתי רוצה עוד תינוק..

מה שאתן מתארות זה תסמינים של מחלה סופנית,

בנסיבות בריאות..

באמת גבורה ומסירות נפש אמיתיות

ואחד הדברים הכי הכי קשים זה שאנשים לא רואים את זה ככה!

ושופטים

נותנים לך תחושה של כישלון

ואת בטוח מגזימה

ותגידי תודה

ואת בהריון את לא חולה

והרבה נשים היו מתות להיות במקומך (לא נכון!!!)

ועוד אלפי משפטים כאלה...

וזה ממש ממש ממש מקשה.. כי בסוף זאת באמת מחלה אמנם בגלל ההריון אבל מחלה לכל דבר!

מנגד אני מרגישה עכשיו צורך הרבה יותר גדול להרגיש טוב בשביל להצליח להיות עם הבת שלי

כאילו מה זה????

איזה נשים אלופות יש בעולם

מה אתן עוברות זה מטורףףףף

בטוח לי שיש לכן גן עדן בלי צל של ספק

לנשים כמוכן צריך להשתחוות בעיני 

זה באמת לעבור שבעת מדורי גיהנום בעולם הזה...

מי שיש לה עוד ילדים בבית..

ועבודה..

איך מסתדרים עם להעלם מהחיים ל9 חודשים?

הרי הבעל צריך לעבוד..לא?

אז מה עושים עם הילדים מהצהרים עד הערב כל יום?

ולבדל וכביסות וכוץוסתם לסדר בסוף יום

ועבודה

איך

וואו באמת חשוב להעלות למודעות

לא כולן מכירות מצב כזה

ובעיני כל כך חשוב תמיכה מהסביבה 

בסוף יש הרבה דברים בחיים שאנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים להם, או שנראים לנו בלתי אפשריים

אבל בסוף בזמן אמת כשזה קריטי ולא משאיר ברירה אחרת אז מוצאים פתרונות ואיכשהו מסתדרים או שורדים 9 חודשים...

וזה באמת להעלם מהחיים! אני עד עכשיו מרגישה שיש לי דברים שמחוקים

שזה תקופה שלא הייתי בחיים וחסרים לי כל מיני דברים

שאנשים מדברים על דברים שקרו בזמן הזה וזה אשכרה מרגיש לי כאילו איפה הייתי הצילו...

נעזרים כמה שאפשר בכל תחום בכל עניין מורידים ציפיות מהכלללל חוץ ממש שאין ברירה שזה לחיות לשרוד ושיהיה אוכל לילדים בערך..

אין לזה תשובה וזה באמת מורכב אבל תכלס כשאת ככ חולה ונזקקת אז עושים מה שצריך לא משנה מה זה אומר.. 

או ינקה או יתפקד. והבעל עובד מגיע מאוחר, הילדים חיים על אורז קר ויבש משבת.
ככה היה אצלי
פה ושם אחותי הגיעה או אמא שלי עם אוכל מבושל וסירים וניקתה את הבית.
אני-במיטה.
מאוד מציעה לאישה במצב כזה להיעזר ולשתף שכנה או חברה לעזרה יומיומית.
גילוי נאות- אני סובלת מהיפרמאזיס בשלושת-ארבעת חודשים ראשונים להריון ואז זה עובר לי ואני חוזרת לתפקוד וןשגרה.
מעריצה נשים שעוברות את זה הריון שלם, זה נראה לי לא אפשרי ולא אנושי
אבל הן עושות את זה ובגדול והקב"ה יעזור, כי אין משהו שעוזר במצב הזה.

ומזדהה מאד עם הרבה ממה שכתבתן, מהשמירות הריון שהיו לי ומהבעיות הרפואיות שעוברת בשנים האחרות.

עונה ל@יעלה ויבוא ואולי עוד ששאלו

כשאין ברירה ואין יכולת לתפקד מנסים לבקש עזרה מכל מי שאפשר. למרות שזה לא נעים ומביך. מהמשפחה, מהחברים, לפעמים מארגונים שעוזרים.

לומדים להיכנס לפרופורציות ולעשות סדר עדיפות שונה לגמרי בחיים. למשל: כביסה נקייה זה חשוב, כביסה מקופלת ממש לא. זה בסדר לאכול לארוחת צהריים/ ערב פתיתים במיקרו ושניצל תירס ויש לי עוד מיליון דוגמאות. אני מביאה עוזרת ובייביסיטר.

כל המשפחה צריכה לוותר על דברים ולהתפלל ולקוות לתקופה טובה יותר.

תשעה חודשים זו תקופה מאד ארוכה אבל לפחות יש תאריך יעד שבו נגמר הרבה מהקושי ומקבלים בו אוצר גדול🩷

כאחת שעוברת 9 חודשי גהינום במסע המופלא הזה.

מחפשת מאד מאד גמח או מקום אפילו בחול אם יש להשיג/ משהי שמע, ברירה לדיקלקטין

אשמח מאד לשמוע

קחי אותו עם בימבה שיפרוק אנרגיות

יש גינות עם תאורה

אצלנו נהיה קר נורא מהר רוב הימים

אבל כשלא זה לא נורא להיות בחוץ גם בתחילת הערב.. ברוב הגינות יש איזושהי תאורה

חוץ מזה אצלנו בישוב יש משחקיה שאנחנו הולכים אליה הרבה

כן? מרגיש לי מוזר לצאת בחושך.. גם מפחיד אותי שיותר ייפול במתקנים כי לא יראה מספיק טוב :/ וגם אני אהיה לבד כי הנשים אצלנו יוצאות מוקדם יותר (מסיימות לעבוד לפני)..

טוב אולי באמת אנסה🤔

לפעמים היינו עושים טיול גינות, כי הדרך היתה ארוכה ורצופה מתקנים פזורים בין הבניינים.

ואז מגיעים הביתה לארוחת ערב מקלחת והשכבה.

או שאיכשהו את מתארגנת עם אוכל לדרך ואז גם זה נחסך.

אפשר ללכת בשבת או בדרך הביתה שיש עוד אור

ובבית לשחק

אבל בכיף הוא יכול להיות שעה וחצי שעתיים בחוץ.

רק בנדנדה הוא מתנדנד כמעט שעה! וכן הוא יכול לזחול על המתקנים הנמוכים ולהחזיק ולהיעמד בגינה, דווקא אני חושבת שהגינה ממש מפתחת אותו

אני בכלל לא מצליחה להבין איך יש אימהות שמצליחות לשבת בגינה.. כל ילד רץ למקום אחר, זה רוצה שיעלו אותו לנדנדה, זה נעלם לכי תחפשי אותו, זאתי מתחילה לשחק בברזיה המטונפת וצריך לעצור אותה, הקטנצ'יק מחליט לטפס על סולם של 2 מטר למגלשה וצריך לאחוז בו או לעמוד מאחוריו שלא יפול וישבור את הראש... כשאני עם הילדים אני מרגישה בפעילות ספוטיבית, מעדיפה ממש לעמוד ולנדנד שעה

בטווח הארוך אפילו הזיק לו 

היתה לוקחת מלא כדורים וחזר כל פעם.

בסוף היא שינתה תזונה לגמרי ועבר לה

באופן כללי כדאי להתייעץ עם דיאטנית של הקופה

לא לאכול ארוחות כמה שעות לפני השינה

לאכול לאט ולא הרבה

משהי יודעת על משהו נוסף מעבר לתזונה / תרופות

למשל תוסף מסוים רפואה אלטרנטיבית

אני לא בקיאה בזה

אבל צריך לעבור סדרת בדיקות ולראות אם יש איזה היצרות בפנים ואם כן אז יש ניתוח שעושים לזה

סביר להניח שרק הרפואה הקונבנציונלית תציע משו עם השפעה כמעט מיידית

אחרת, זה להתמיד ולסמוך על התהליך ולתת לגוף את הזמן שלו אבל יתכן וגם דיקור או משו בסגנון חעזור כי ידוע שסטרס מחמיר את התסמינים. כדאי לחפש על זה מידע באינטרנט

ואיך ההמוגלובין היה לפני?

לי היה ככה אחרי הלידה האחרונה, אבל ההמוגלובין שלי תמיד יחסית נמוך.

לקחתי כדורים של ברזל.

אם את מרגישה מאוד חלשה, ואין שיפור, אולי כדאי לבקש גם עירוי.

לי היה 8 אחרי קיסרי, אחרי יומיים עלה ממש מעט

שבוע וחצי אחרי בקופח כבר עלה ל 10

אם לא בדקת שוב אחרי לידה אז כדאי לבצע בקופה

אחרי הלידה....קיסרי...

לפני הלידה קיבלתי עירוי ברזל ועלה ל11.... ממש סמוך ללידה בדקו

לי באחת הלידות (לא קיסרי) הגעתי עם המוגלובין 9.2 ואחרי הלידה ירד ל-7.6 - ונתנו לי עירוי בבית החולים...

אולי תנסי לבקש עירוי בקופה?

לי היה ככה ועלה לבד.

בקיסרי אחר- היה לי המוגלובין פחות מ 8 והתעלפתי כמה פעמים ממש פירכוסים מלחיצים וקיבלתי כמה עירויי דם ורק אז שוחררתי 

מהמיטה

ראיתי שחור וכמעט התעלפתי

אני גם הייתי עם 8

שחררו אותי רק אחרי שראו שהירידה נעצרה ושהתחילה עליה

לקחתי ברזל- יותר מכדור אחד ליום

(העדיפו לא לתת עירוי- כן היה דד לין שאם ירד פחות 8 לא תהיה ברירה ובעצם משכו כמה שאפשר)

יכול להיות שיעזרו?

לדעתי כדאי ממש להתייעץ עם יועצת הנקה, כנראה שאם התינוק לא יונק טוב אז הוא גם פוצע אותך וגם לא עולה מספיק במשקל...

אבל זה היה גדול מידי אז לא היה נח הפטמות סיליקון.

הייתי היום אצל יועצת הנקה והיא עזרה לי קצת אבל עדיין מאוד כואב לי בפצע ואני נפצעת בהנקה ויש גם צד אחד שאין בו הרבה חלב וזה ממש מבאס אותי ..

אבל כדאי לקנות אחת ידנית, לי היה משמעותית יותר קל לשאוב עם זה מאשר בחשמלית.ממליצה על ידנית של אוונט.

לגבי הפצע - נרסיקר עוזר ממש. זה יקר אבל  עובד

קודם כל יש לך קונסטרוקציה שלמה לסחוב איתך אם את רוצה לזוז, גם במשאבות קטנות כמו אאלט הייגן, שנתלית על החגורה, אבל בטח במשאבות אחרות. אני השתמשתי בלנסינו, זו משאבה מצוינת אבל המנוע שלה גדול וזה מנע ממני לזוז במשך 20-30 דקות של שאיבה.

חוץ מזה הרבה פעמים הייתי לבד עם התינוק בבית, ואם הוא צריך משהו (או שאני נגיד הייתי צריכה פתאום שירותים או משהו אחר), להפסיק זה היה ממש פרוצדורה וסיבך אותי. אולי את יותר קלילה ממני ויהיה לך סבבה, אני תמיד הסתבכתי עם זה. המנוע גם די רועש, לא ממש רועש, לא מפריע לילד לישון או משהו, אבל ביחס למשאבה ידנית זה כן.

המשאבה הידנית היתה לי הרבה יותר קלילה ונוחה, יכלתי להפסיק לרגע אם צריך, יכלתי לקום ללכת לזוז ממקום למקום וזה זז איתי בקלות. זה שקט, אני שולטת בעוצמת השאיבה הרבה יותר בקלות (גם בחשמלית אפשר לכוון אבל זה שונה) והיכולת לשלוט בזה היתה לי מאד משמעותית בכאבי גודש למשל.

שהן יותר חלשות בחויה שלי אבל אפשר לטייל איתן להתאפר לשטוף כלים לנענע תינוק תוך כדי (לא להתכופף כי אז החלב נשפך)

היא במרשם, ואסור להיניק איתה,  אבל היא עוזרת.

ובקשר לחשש שההנקה תתחסל -

אני גם הייתי צריכה לשלב בקבוקים בשביל התינוקת שלי כשהייתה קטנה, כי לא עלתה במשקל. ועם שאיבות לא הסתדרתי אז הפסקתי די מהר. היא שתתה אז בערך בקבוק או שניין ביום. וב"ה אחרי חודש או חודשיים היא חזרה להנקה בלעדית. (עד גיל תשעה חודשים בערך, שאז חזרתי לשלב לה בקבוקים, כי לצערי כיום היא לא יונקת כל כך רגוע... אבל לפני כן היא יחסית כן ינקה טוב)

אולי זה יעודד אותך...

מה עושים כדי שיצא הרבה וכמה פעמים ביום צריך לשאוב?

מותר ואף רצוי לעשות פילאטיס בהריון, רק חשוב לידע את המדריכה שתאמר לך מאילו תרגילים להימנע..

וכן כנראה שידעו, הייתי כמוך באותה סיטואציה ופשוט פרשתי מראש.. מי שרוצה להיכנס לחיי אחרים ולדעת אז שידע. נו ו?!

משהו בזום, שמותאם להריוניות וממש עושה לי טוב.

(יש גם שיעורים לא להריוניות ואז עד שבוע 8 עוברים לשיעורי הריון)

אחרי שטיפה לייבש בעדינות,

להשאיר ללא טיטול כמה שאפשר,

אחרי שיבש לגמרי למרוח שכבה דקה של טבע קוטן,

במידת האפשר לתת לה קצת להיספג, דקה שתיים,

ואז למרוח שכבה נדיבה של אינוטיול. 

אח"כ לעבור לטבעיות.

במצב של כוויה חייב לטפל עם משהו חזק 

אבלבגלל שהיא מאוד סמיכה גם יוצרת שכבת בידוד

הייתי נותנת לה הזדמנות ומורחת שכבה אטומה

לפי דעתי היא עדיפה על קמח תפוא

פשוט קחי כפית או כף ותפזרי על הטוסיק.. כמו שהיו שמים פעם טלק.

ליקופאודר

כמו טלק טבעי שממש ממש עוזר

חושבת קוראים למשחה אלוקום

לא בריא סטרואידים אבל רק קצת כדי שיירגע קודם מהפצעים והצרחות

מסכנון זה כואב ממש

התשובה תלויה קצת בנסיבות, אבל העיקרון ברור לפי הדין האזרחי בישראל:

לא חייבים לחכות שהשכנים יביאו בעל מקצוע מטעמם - אבל רצוי לתת להם הזדמנות סבירה ולתעד הכול מראש, כדי שבית המשפט יכיר בזכותכם להחזר מלא.

אתם רשאים לתקן את הנזק בעצמכם ולתבוע פיצוי, כל עוד מתקיימים כמה תנאים בסיסיים:

1. הוכחת האחריות לנזק:

אתם צריכים להראות שהנזק נגרם באשמת השכנים (למשל, רשלנות, עבודה שגויה, נזילה מדירתם וכו’).

2. תיעוד לפני התיקון:

חשוב מאוד לתעד היטב את הנזק לפני שמתקנים – תמונות, סרטון, הערכת נזק מבעל מקצוע (עדיף בכתב).

זה נדרש כדי שבית המשפט יוכל להבין מה היה הנזק המקורי.

3. הזדמנות לתיקון:

מומלץ לפנות לשכנים בכתב (או בהודעה מתועדת) ולתת להם הזדמנות סבירה לתקן בעצמם או להביא בעל מקצוע.

אם הם מסרבים, מתעלמים או מושכים זמן, מותר לכם לתקן לבד ולדרוש מהם לשלם את עלות התיקון.

4. סכום סביר ומוכח:

תוכלו לתבוע את העלות הממשית ששילמתם (בהצגת קבלות), לא יותר מזה.

אם תיקנתם מעבר לנדרש – בית המשפט עשוי לקזז חלק מהעלות.

5. בית משפט לתביעות קטנות:

אם מדובר בסכום של עד 36,400 ₪ (נכון ל-2025), אפשר להגיש לבד תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

למה להגיע לבית משפט?

אתם כל כך בטוחים שאם תדברו איתם בנחת ובפשטות הם לא ישלמו?

אפשר להגיד יש נזק, קבלנו הצעת מחיר כך וכך. רוצים שנטפל בזה ותעבירו לנו את התשלום?

תלוי כמובן גם מה הנזק וכמה בלתי נסבל לחכות

אנחנו גרים בשכירות. היה תקלה בצנרת שיצרה מצב בלתי נסבל לשכן. לא חיכינו לבעל הבית- הבאנו אינסטלטור באותו יום

וזה היה מאד ברור לבעל הבית שזה לא סיטואציה שאפשר לחכות...

זה לוקח המון זמן ואנחנו חיים בצורה לא הגיונית.

הם פשוט רוצים לקבל החזר מהביטוח ומנסים בכל דרך לתמרן את הביטוח ככה שיקבלו החזר 

מה הנזק, מה העלויות, האם ביקשתם מהם לתקן, מה היתה התגובה, כמה זמן המתנתם לפני שהבאתם בעל מקצוע שלכם, איזה עוד נסיבות יש מסביב.

אין פה שום דבר חד משמעי,ובאופן כללי בבית משפט אתם אף פעם לא יודעים מה תהיה התוצאה

מושלם.

ניסיתי אותו בהשוואה לבטרפליי ובהשוואה ליויו- שווה יותר.

יציבה, גגון גדול, קלה, קיפול קל, מתכבסת. נוסעת טוב על דרכים פחות סלולות, דשא וכו'.

רואים אותה מלא וכנראה שלא סתם.

המינוס- ההשכבה שלה קצת קשה. לא בקלילות ביד אחת.

זה לא רק מותג

זה באמת מוצר איכותי

זה בכלליות.

לגבי הטיולון לא מכירה

אבל השאלה אם המחיר המופרע שווה את זה.

יש להם אחריות שאין לחברות אחרות..

בעיני הסיבה היחדה לשקול את הרכישה.

עובדתית על הטיולון הזה היו הרבה תלונות (וכאמור החברה מחליפה טיולון על כל שריטה שזה נחמד)

סביב 1000₪

מתקפל ביד אחת, קומפקטי, גלגלים חזקים, כיסים וגגון רחב, חגורה טובה, מקום לבקבוק, נראה יפה… מתאים עד 22 ק"ג או עד גיל 4! בקיצור עוד לא מצאתי חיסרון. 

על הודיה נבוז'ני

עזרה לנו מאד. מקבלת באזורכם וגם בזום

+972 52-830-8091

אני לרוב יכלתי לעשות הפסק גם מוקדם יותר.

מה מלחיץ פה ??

אני ממש מפחדת לגעת שם.

אני מרגישה את התפר (כשאני לא נוגעת) מפחיד אותי לגעת באיזור..

את יכולה לנסות לעשות בעדינות. אם כואב- תפסיקי

אפשר גם לשאול רב על הקלות מסויימות- כמה עמוק לבדוק, אם אפשר קצת לסכך לפני וכו'

פה ושם.
אני שבועיים אחרי לידה לא עושה הפסק, גם אם מרגיש לי שנגמר, זה סתם מתסכל כי לפעמים יוצא מעט דימום.
ועם תפרים, בכלל... אני אוהבת לתת למקום להחלים ולהתרפא.
בפרט, שאני יודעת שדימום עוד יכול להופיע...

לק"י

בטח שהילדים שלנו בצהרונים, ועד שמגיעים הביתה....

(ושם יש להם חוגים כיפיים).

הגדול היה בחוג בפעם הראשונה בכיתה ב', וזה היה בתוך בית הספר מיד בסיום הלימודים.

בעיני חוגים זה נחמד. לרוב זה לא משהו הכרחי.

לק"י

בבית כנסת מול הבית.

זה היה בעיקר יצירה. לא חוג רציני. נחמד כשמתאפשר. גם בתשלום פעם בחודש או כל מפגש בנפרד.

אצלנו שולחים אפילו לחמישה-שישה חוגים בשבוע.

אני לא אוהבת את זה, רואה הרבה חשיבות להיות ביחד אחרי צהריים.

שלחתי רק מכיתה א את הילד לחוג אחד שביקש וחוג נוסף בתחום שהוא ממש מוכשר בו.

לק"י

איזה עומס... (מתי הילדים מסיימים ללמוד? ומה רע באחרי צהריים בבית?).

(וגם כלכלית זה שיגעון...אבל אנחנו משלמים על צהרון, אז לא בטוח שזה זול יותר. אבל עם זה אין לנו מה לעשות)

זה סוג אוכלוסייה שדוחף למצויינות.

סגנון של חוגי שפות והתעמלות ברמה תחרותית.

לבלות בבית גם ככה לא יהיה עם ההורים יותר עם עוזרת בית 🤦🏼‍♀️

באמת הילדים האלו מגיעים להשגים מאוד גבוהים מבחינת השכלה ועבודה

אבל חושבת שבאמת הרבה פעמים (יש כמובן יוצאים מן הכלל) זה בא על חשבון העולם הרגשי שלהם עם השלכות לכל החיים

כ"כ לא איך שאני גדלתי ולא מה שאני רוצה שיהיה לילדים שלי.

מדהים איך כל אחד מגדיר אחרת מה זה חיים טובים לילד.

חוץ מהידע שמקבלים, הם לומדים לעבוד קשה ולהתמיד מגיל קטן שזו מיומנות לכל החיים.

וגם רוכשים מיומנות של פעילות גופנית ולרוב ממשיכים איתה לחיים, בשונה מרובנו שמנסים בסביבות גיל ה20-30 לרכוש אותה בקושי רב.

אני רואה נשים בגילי שגדלו ככה ומגדלות את הילדים שלהן ככה.

בסוף זה איזון ולהיות קשובה לילד, יש ילדים ששמחים עם זה מאוד.

פשוט כל משפחה מחשבת לפי שיקולייה... גיל הילדים, מספר הילדים, עניינים לוגיסטיים כאלה ואחרים.. 

בגיל בי,ס יותר חשוב

מצד שניי הבן שלי לא רוצה הוא אומר לי אני אחזור ואצטרך כמעט מיד ללכת לישון (על אף שאני בטוהח שיעשה לו טוב פעם בשבוע ספורט טיפולי או משהו בסגנון)

שלחתי ואז הפסקתי, לא מתאים לי כל מה שזה דורש ממני בשביל חוג של חצי שעה מסכנה.

בכל מקרה תמיד בצהרון היה ויש חוגים וזה מספיק לי כרגע.

מאמינה שבהמשך אשלח לחוגים.

בגיל 3-4 אין צורך בחוגים.. אפשר לצאת מידי פעם לפעילויות אם יש לכם במתנס וזה לגמרי מספיק. 

בגיל הזה הכי כיף שהם בבית איתי

אחרי יום עבודה ויום עמוס בגן

רגשית.

בגיל שלוש-ארבע לרוב זה לא נצרך... היו לי ילדים בגיל חמש בחוג, אבל לרוב אנחנו מתחילים רק אחרי כיתה א'. (אצל הבנות יש חוגים בבית הספר, אז זה די אוטומטי שהן הולכות לחוג אחד כל שנה - לעיתים רחוקות לשניים. אצל הבנים צריך להתאמץ יותר, והם גם מסיימים ללמוד מאוחר יותר, אז זה קורה רק לפעמים...)

האמת שכבר מגיל 3 אימהות שלחו לי זה היה טו מאצ אז שלחתי רק מגיל 4 וכן בחוג יש כמעט את כל החברות מהגן ולכן זה מחזק לי עוד יותר את החשיבות של זה

חוץ מזה שהבת שלי באמת למדה ונהנתה מהחוג כבר מהגיל הזה אז למה לא?

שהילדה תהיה עם כולן?

או שאם כולם שולחים אז כנראה זה דבר חשוב?

(מרגישה שיש לי עניין עם השפעה סביבתית, לכן מתעניינת)

איזה חוג רלוונטי בכלל בגיל כזה?

מיומנות חברתית שהיא מפתחת בחוג

העשרה היא באמת לומדת מהחוג היא חוזרת הביתה ויודעת לחזור על הדברים וזה שווה מבחינתי את המאמץ של להביא אותה לחוג

לשאלתך איזה חוגים את הבת שלחתי לבלט ואת הבן לגודו

חשוב לי להוסיף שגם אני גדלתי כך עם חוגים מגיל צעיר ככה שמבחינתי זה לגמרי נורמה בריאה

בת 5, לחוג מחול

חשבתי שזה יכול לעשות לה טוב מבחינה רגשית.

דיברנו איתה כבר שנה שעברה על חוג, אבל בגיל 4 זה עוד הרגיש לנו מוגזם ועמוס מידי.

אני גרה בשכונה שבקושי שולחים לחוגים, אבל החוג שלה בשכונה ששם כל הילדים בחוגים כמה פעמים בשבוע.

זו גם האוכלוסיה שאני עובדת איתה (יש ילדים שאין להם בכלל אחה''צ... חוגים, אימונים, שיעורים פרטיים... באמת משהו מטורף. 5-6 פעמים בשבוע!)

לילד גן והיה סיוט.

הבנות לא באמת רצו. לי זה היה טרחה לקחת ולהחזיר..

בשנה אחרי הגדולה הייתה כיתה א ורשמתי אותה לחוג תלמוד תורה של חצי שעה.

עכשיו כשהיא בב' היא בתלמוד תורה ובחוג אומנות.

שניהם קרובים והיא יכולה ללכת ולחזור עצמאית.

הילדים בגיל גן לא בחוגים. מקבלים בגן ובצהרון  וזה מספיק כרגע. 

אבל לחוג שהעניין שלו הוא חוג טיפולי

במקום עוד טיפול פרטני חשבנו שהוא ייתרם יותר מחוג קבוצתי.

אבל יש פה באיזור

קבוצות של ספורט טיפולי

כלבנות טיפולית

חוג חיות שיכול גם לתת מענה רגשי(תלוי מי מעביר)

חוג שחיה שנתי קבוצתי שמועבר ע"י הידרותרפיסטית והבנתי שגם נותן מענה כזה

ספציפית הבן שלי היה בספורט טיפולי והיה לו מדהים. עשינו הפסקה לשנה וישמצב שנשלח אותו שוב.

נניח סיירות

ברמת הלאסוף איצטרובלים בחורשה פעם בשבוע ואז לצבוע אותם. זה באמת לא קריטי. החיבור לטבע, לאדמה, לקרקע, זה טיפולי בפני עצמו

וברור שיש חוגים ספציפיים יותר כמו שטארקו כתבה לך

ובכל מקרה תעדיפי חוג שמתקיים תחת כיפת השמיים מאשר תחת הפלורסנט של המתנס 

קשה לי עם כל ההתעסקות הזאת

אוףף

ממש לא חשבתי על הכיוון של פיזיותרפיה

את מתכוונת שאת יודעת שצריך פיזיותרפיה בשביל זה או שהם יידעו להגיד לי מה צריך 

והיא אמרה שהכל בסדר

אולי שייך ללכת שוב

לא זוכרת אם התלוננתי בהתחלה, אבל בבדיקה של אחרי לידה היא לא אמרה כלום.

רק אחרי כמה חודשים כשהתלוננתי שכואב היא אמרה לי שיש פוליפ, עשיתי ניתוחון לכריתה והיום הכל בסדר ב"ה.

(לא כאב לי בזמן קיום, אלא בפעולות שגרתיות אבל יכול להיות שזה משתנה לפי המיקום) 

יכול להיותש הכאבים קשורים לפיזיו

וגם יכול להיות שזה יובש הורמונלי וצריך משחה הורמונלית

יש רופאות שמתמחות בכאבים ביחסים

ככה תשללי שאין סיבה רפואית כלשהיא ..

אם זה משהו שהיה בעבר וחוזר על עצמו בחיים אז כדאי ללכת לרופאות שמומחיות בכאבים ובד"כ הן גם מפנות לפיזיו. אני לצערי גררתי את זה כמה שנים וחבל .. כשמקבלים אבחנה מדויקת וטיפול מדויק הדברים נפתרים יותר מהר.

זה לא כיף

מניסיון של כאב ביחסים לפני ואחרי לידות ...

קודם כל כל תקבעי תור לרופאת נשים *אבל* זה שהיא תגיד שהכל תקין ל אומר שמה שאת חווה לא כואב

לצערי הרבה רופאות נשים לא מתמחות בכאב ומזלזלות במטופלות אז אם היא תראה יובש או אולי תפר שלא התאחה תמליץ לך ללכת לרופאה מתמחה כמו פרופ' לב שגיא או משהי מהקופה

הייתי במקביל עושה תור לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן

יכול להיות שלל סיבות כמו יובש, צלקות וכו'

כמו כן ממליצה לך להתיעץ עם מכון פועה כרגע איך להמשיך, כי כשיש חדירה עם כאב הגוף יזכור ויתחיל להתכווץ וזה יכאב יותר ונכנסים למעגל שיותר קשה לצאת ממנו ...( אצלנו אמרו בוודאות לא לקיים יחסים עם חדירה, אבל אני לא פוסקת כאן )

לדעתי 3 חודשים אחרי לידה זה ממש כלום! יכול להיות שפשוט צריך עוד זמן החלמה

בהצלחה !

אלא אם את הולכת באופן פרטי

וגם לפעמים לוקח המון זמן לקבל תור(אלא אם את הולכת באופן פרטי..)

 אז בכל אופן כדאי להתחיל מרופאת נשים. 

ניסית להשתמש בחומר סיכה? ושהבעל ימרח ממש לכל האורך מכל הכיוונים. אם זה לא עוזר אז תלכי לרופאת נשים.

יכול להיות שבגלל ההנקה, הרירית דקה ויבשה ואז הפיתרון זה משחה הורמונלית שדורשת מרשם מרופאת נשים. זה מתחיל לעזור אחרי שבועיים שלושה. אחרי אחת הלידות שלי זה היה מספיק

ויכול להיות שיש צלקת מהתפרים או כיווץ של השרירים ואז צריך פיזיו של רצפת האגן.

זה נשמע מלחיץ, גם אני ממש נרתעתי מההתעסקות שם, אבל עם ההתנסות למדתי פחות לחשוש וזה היה ממש טוב ועזר מאוד. חשוב מישהי נעימה ואנושית.

ועוד משהו- ממש חשוב לא לקיים בצורה שכואבת, כי אז הגוף מתרגל להתכווץ מהכאב ונהיה עוד יותר כואב, וחווים חוויות שליליות וזה פוגע בחשק וזה מעגל שלילי שמזין את עצמו. בינתיים אפשר לשאול רב לגבי היתרים לקיים בצורה שלא תכאיב לך.

ניסית לקחת אקמול או משהו אחר (לא זוכרת מה עוד מותר בהריון)?

תרגישי טוב!

מערכת העיכול יכולה ככה לכאוב?

אולי אני אנסה אקמול באמת, מקווה שיש לי כאן...

לא לקחתי אקמול, הכאב פחת... אבל עדיין נורא מציק,

מקווה שהרופאה תוכל להסביר ולעזור

24 שעות בערך הכאבים בטן הבאמת נוראיים

ואז עוד כמה ימים התאוששות

ואני אחת עם כוח סבל.. בקושי יכולתי לזוז

ב"ה השתפר אחרי אקמול ואחרי כמה שעות עבר לגמרי

זה תסמין של הריון מחוץ לרחם. וצריך להיבדק בהקדם..

אם היית וראית דופק אז באמת יכולים להיות הסברים אחרים של מערכת העיכול וכו.. 

אולי הוא יחליט על שינוי בתרופות או מינונים

זה נראה לי שאלה חשובה ולא להסתמך על הפורום

כנראה בגלל הגלולות (לא מבינה בזה - אחרי גלולות מילאן מקבלים ווסת שאוסרת?)

כנובן שאשאל גם רב אבל ממש ממש לא חשבתי שאקבל עכשיו מחזור😑

אם כן אז זה נשמע הגיוני

אחרי גלולות מקבלים ווסת

ובווסת מתחילים אסטרופם

הגיוני שהווסת קלילה בגלל הגלולות.

אבל כמובן לעדכן את הרוםא ולוודא שזה תקין.