פורום הריון ולידה (עמוד 2367)

אבל לא היה לי חשד לפתיחה.
אז היו טבילות רגילות לכל דבר.
אם יש פתיחה עד כמה שידוע לי זה בעייתי מבחינת זיהומים אז תבררי מה הנוהל.
מה בדיוק מתסכל אותך?

ובהריון אמורה להיות נחמה שאולי לא.. וכן

הדימומים עצמם היו יותר מתסכלים בגלל חוסר הידיעה לאן זה הולך
היינו אסורים רפואית יותר מחצי מההריון.
הייתי חוזרת מטבילה כאילו חזרתי מסתם סידורים
יש את כל הקטע המעצבן להבין הלכתית איפה אנחנו עומדים
היו מצבים שביום השביעי היה שוב דימום ושוב צריך הפסק
מצד שני היו מצבים ששניה אחרי טבילה היה דימום ואז היה צריך שוב 5+7.
ככה שהובילה עצמה הייתה החלק הקל אלא אם את מתכוונת לכל התהליך שזה תקוע כזה
מצד שני יש דברים הרבה פחות נחמדים שלא "אמורים" להיות (מי קובע מה אמור להיות ומי לא? עובדה שזה קורה.. ולא כזה נדיר)

קיצר לא יודעת אם עודדתי..
אבל אובדן התמימות שהריון אמור להיות תהליך חלק, זה מבאס אבל שיהיה רק זה והעיקר בידיים מלאות!!

הטבילה לא משלימה את ה7 נקיים. רק היחסים.
אם לא הספקתם לקיים יחסים אחרי הטבילה כדאי לשאול רב - ברוב המקרים לא צריך לספור שוב 5 אלא מספיק לספור מייד אחרי שמפסיק הדימום.

זה באמת מבאס לטבול בהריון, אבל אני ניסיתי לעודד את עצמי בזה שהפעם הבאה תהיה רק אחרי הלידה..

ביקשתי מהבלנית כמה ימים לפני לטבול ראשונה וזה גם עודד אותי והרגיש לי יותר בטוח והגייני.

חיבוק

קמתי בשבוע 7 עם דימום מטורף חשבתי הלך ההיריון.
הסתבר שהכל תקין והדימום נגמר עוד באותו יום.
הייתי צריכה גם לחכות 5 ימים ואז עוד 7 נקיים.
מבינה את הבאסה.

אחרי המטומה שנמשכה כמעט עשר שבועות..
היתה טבילה לא פשוטה(מבחינת סחרחורת כזה מהחום של המקום. ההכנות . הלחץ הנפשי וכו'. .
) אבל עבר בה בטוב.
כבר רציתי להיות אחרי .. כמעט חצי הריון היינו אסורים

לצערי אין לי עידודים מהמקרה שלי
אבל יש הרבה נשים שההריון מסתיים בידיים מלאות למרות המטומות ודימומים

לא המקווה מטריד אלא הדימום. אצלי היה דימום מטורף עם כרישים וכו. בחיים לא היה דבר כזה מתוך לא מעט הריונות ב"ה. הכל הסתיים בשלום

אחרי דימומים

קורה להרבה נשים
לא קראתי את שאר התגובות אז סליחה אם חוזרת.
כדאי לקבל הנחיה מרב בעקרון מוותרים על ההכנה באמבטיה ועושים רק מקלחת עושים פחות טבילות ומודאים לפני עם הבלנית שהמים לא חמים מדי ואם אפשר שתהיה הטובלת הראשונה אחרי שהוחלפו המים

לא היה שונה מכל טבילה אחרת...

אבל השתדלתי לטבול ראשונה

כמו כל טבילה בהצלחה 

בחודש תשיעי. בגלל דימום.
וזה היה מבאס
אבל הרגשתי גיבורה שאני מתאמצת על המצווה ומשקיעה בשביל הזוגיות ולא מוותרת.
ואותה לידה היתה לי קלה מאוד!
(לעומת לידות אחרות מאוד קשות וארוכות)
הרגשתי כאילו הקב"ה נותן לי חיבוק על המאמץ...

אבל הריונות אחכ למדתי כבר איך לא לאסור את עצמי והצלחתי גם( לא תמיד מתאפשר אבל לפחות כבר הייתי מודעת לאפשרות הזו)

אבל מאד ממליצה על שמן זית
עושה את אותה פעולה
טבעי
ומשאיר שיער מהמם

את מורחת את כל השורשים טוב טוב וגם את השערות עם הרבה שמן זית, לא להתאמן. עוטפת בכובע רחצה/ניילון נצמד לכמה שעות- הורג את כולן

ואז פתאום אחרי יומיים השיער התייבש ונהיה כמו קש...

בדומה לשמן זית זה הולך מעולה עם מיונז ךכמה שעות .
רק בסוף לשטוף טוב טוב עם סבון

ישר מלא שמפו

החומץ ממיס את הדבק של הביצים
המרכך סותם את דרכי האוויר של הכינים

לערבב חומץ ומרכך
למרוח באופן אחיד על כל השיער והקרקפת
לשמור את השיער בתוך שקית(שלא ילכלך את הכרית)
בבוקר לסרק את השיער עם מסרק סמיך ולהוציא את כל הכינים והביצים.

יקר אבל אנחנו מרוצים

נשים בשליש הראשון להריון - מתחסנות? - הריון ולידה

@יעל מהדרום

יש פה מישהי שעשתה את החיסון קורונה והיא מניקה? - הריון ולידה

 

לא יודעת איך משנים שם

(יחסית לחלבונים מהחי)

רעיונות למנות:
מג׳דרה
מרק עדשים - גזר ובצל (שהם ירקות זולים), עדשים אדומות
(באופן כללי במרקים המים הם חומר גלם זול שמגדיל את המנה)
אורז עם תבשיל חומוס/ שעועית/ עדשים אדומות
סמבוסק חומוס
מאכלים על בסיס בצק ביתי (קמח, מים ושמרים זה זול) - בורקס, לחמניות ממולאות, פוקאצ׳ות - המילוי/ התוספות יקבעו אם זה יהיה יקר או זול.

המחיר של ירקות משתנה, אם את יודעת מה זול אצלכם כרגע יהיה אפשר לתת מתכונים מתאימים.

סתאאאאאם🤗🤗🤗

זה כמו האזהרה על הסיגריות...

הגיוני שאלו שמכירות אותך לא בפורום.
ועוד משו-
את עוקבת אחרי כל אחת ואחת ובוחנת את כל הפרטים שלה????
מי עוקבת???
זה די קשה לזהות.
אותי נראלי שכל העולם כבר היה צריך לזהות לפי רמת החשיפה...
אז הכל טוב, תרגעי🤗💕

זה לא רק שילוב של פרטים
ואני רגועה, רק רוצה לדעת

אבל רק מי שמכיר אותי בחיים יוכל לזהות.
כנראה לא מכירים אותך ברילי לייף...

זה יותר נפוץ מהפרטים שלי, שאני מעדיפה לא לכתוב פה לטובת מי שלא בעניין

וברור שרק מי שמכיר יזהה, אלא מי? על זה אנחנו מדברים😆

אבל כנראה האנשים האלה לא בפורום😁

ואז היו לא מעט פרטים שממש ממש לא מתאימים לדמות שחשבתי.

אז לא

ואז זה התחיל להסתבך בשביל להיות סיפור כיסוי ;)

אבל קחי בחשבון שאם מישהי תעדכן אותך, היא מגדילה את הסיכוי שאת תזהי אותה.
גם אם תדעי רק מי היא בחיים האמיתיים, או רק מה הניק שלה - הסיכוי לזיהוי יעלה מאוד.
יש כאלה שלא אכפת להן, אבל לא לכל אחת זה מתאים.

הם כנראה יחליטו ב6:59

או עוד שבוע? מחכה להתעדכן כאן, אין לי סבלנות לחדשות

מבאסים😤

רציני אבל.

רק שאצלי זה עם אמא שלי,
לא יודעת מה הסיפור שלכם, אצלנו שבוע 38, היא סגרה עם משפחה אחרת. (ביקשתי בתחילת שבוע)
לא היינו שם 30 שבועות (משבוע 8, קשה לשכוח- גם אז הייתי על הקצה עם הבחילות)
שבת בבית זה אומר שאם תתפתח לידה אנשים זרים ישמרו על הילדים עד מוצ"ש (שכנים מקסימים ממש אבל רמת הקשר איתם שאני לא יודעת את השמות הפרטיים שלהם)

את חמותי שריינו לכל השבוע של 39 כי הם גרים קרוב לבי"ח ואני לא אהיה מסוגלת להיות שם יותר מזה. (הם מהממים אני זאת שקשה לי)

עד היום לא ביקשתי להתארח כי פחדתי מסירוב וזה מה שקרה.
נו שיהיה..
הכל משמיים וההורים לא חייבים לנו כלום.
רגשית זה שורף ברור. אין איבר בגופי שלא שרף.

אבל המחשבה שלי זה שאנחנו חזקים ונעבור גם את זה. יום שלם סחבתי את הפגיעה אבל זהו. צריך לדעת להרים את הראש גם במצבים כאלו.

עכשיו את מבואסת וקשה לך להתעודד וזה מובן. אבל בע"ה תנסי מחר בבוקר לקום חדשה עם מוטיבציה חדשה, להשקיע כדי השבת תהיה טובה. תחשבי מה יכול להקל.
אולי לקנות משחק חדש (יש סופרים שמוכרים משחקי קופסה) או חנות סטוק לעניין את הילדים.
אולי תתני להם להכין ציורים לקשט את הבית לכבוד שבת. או קישוטי מפיות אפילו להדביק מדבקות על המפיות (אם הם קטנטנים)
תחשבי מה בסדר יום השבת אפשר לגוון ולשנות על מנת ליצור אווירה טובה ונעימה יותר לכולם...
בד"כ כשהילדים שותפים בהכנות יש להם מוטיבציה להתנהג יפה ולהנות...

תחשבי שמי שמעמיד אותך בניסיון הזה זה לא חמותך, זה רק הסיפור רקע.
תראי לו שאת מסוגלת לעמוד בניסיון ולנבור ולמצוא את השמחה בקיום השבת בכל מצב ואת לא נכנעת!
תקופה קשה לכולם, אבל היא תיגמר ומה שיישאר ממנה זה כוחות הנפש שגילינו בעצמנו והקומה שבנינו בנו.

בהצלחה יקרה!

כנראה כנראה אם זה היה קורה לי בשבוע 38. לא הייתי יכולה לדון מישהו לכף זכות!

גם לי מאוד מאוד קשה עם חמותי והחוסר עזרה שלה.

היא עוזרת לכללללל עם ישראל חוץ מלנו וגם דואגת להסביר שכל העזרה (הבלתי נגמרת באמת!!) של אמא שלי ואחותי זה רק כי אין להן מחויבויות אחרות.

 

ברררררר

 

אז קבלי

תשני גישה... הילדים שלכם. המשפחה הגרעינית שלכם. וזה המצב הטבעי, הם באחריותכם

לארח אתכם, ועוד לעזור תו"כ עם הילדים זה אקסטרא אקסטרא. ממש כיף שהורים/חמות עושים את זה בכיף. אבל צריך להעריך כשיש ולקבל בטוב כשאין את המותרות האלה ;)

אולי תנסו להתאוורר בדרך אחרת? לקנות חלק מהאוכל ולבשל פחות? או טיול קצר קרוב?

אם אנחנו היחידים שלא חולמים להתארח בתקופת הקורונה???

למרות שגם אנחנו וגם ההורים מחוסנים. 

אני כל כך לא מצליחה להבין אנשים שכן מארחים ומתארחים. גם לא מבינה את הקשר לסגר, נכון שבזמן של סגר

זה גם לא חוקי, אבל אחרי הסגר זה פחות מסוכן????

ונזהרת מלהעביר ביקורת. אבל כשמדובר בחיים ומוות, אז זה שונה.

 

בדיוק שמעתי סיפור על משפחה שהאמא נפטרה לפני חודש (לא מקורונה) 

זמן מה לאחר הפטירה הילדים (כולם נשואים) החליטו להתאסף בבית האבא כדי לחזק אותו.

מפה לשם כולם נדבקו

כעת האבא במצב קריטי מחובר לאקמו, אחת הבנות בהריון שוקלים ליילד אותה ולהנשים אותה. ועוד

כמה ילדים במצבים לא נעימים בכלל.

ולא נתנו להכנס אליה בערך חצי שנה.

היו שם התפרצויות של קורונה .

אחרי חצי שנה ראינו אותה והזדעזענו-המצב המנטלי שלה ממש ירוד והיא היתה 100%לפני.

כואב הלב

אבל אני יכולה להגיד לך לדוגמא אתמול נסעתי לסבתא שלי להביא לה אוכל והיא הכריחה אותי להכנס לשבת לדבר איתה קצת למרות שהתנגדתי ואמרתי לה שזה מסוכן (היא לפני חיסון שני) עדיין היא אמרה שהיא מרגישה שהבדידות הורגת אותה והיא כבר לא מסוגלת ורוצה לראות את הנכדים והנינים ולא אכפת לה כבר כלום..
אז צריך למצוא איזון בין לא להתארח בכלל לבין להתארח עם שמירה כי זה נראה שהקורונה לא הולכת לעזוב בקרוב.

קורונה או בדידות...
אנחנו במשך שלושה או ארבעה חודשים בתחילת הקורונה הצלחנו להחזיק מעמד בלי לנסוע למשפחות בכלל - אבל אחר-כך כבר זהו... מה לעשות... אז את ההורים של בעלי לא ביקרנו בכלל מאז תחילת הקורונה (הם ביקרו אותנו בחוץ עם מסכות) כי הם מבוגרים, אבל את המשפחה שלי כן.
לא יודעת מה נעשה עכשיו עם המוטציות שמשפיעות גם על צעירים, אבל יודעת שמבחינה נפשית לא אשרוד בלי לראות וגם לחבק את המשפחה שלי... אז לפחות מול אנשים זרים אנחנו נזהרים ממש-ממש, וככה יכולים להיפגש קצת יותר בביטחון עם בני המשפחה שלנו...

לבריאות הנפש בתור אחד שעובדת בתחום רואה התדרדות מוחלטת. צריך למצוא את האיזון בין היותנו יצורים חברתיים לבין שמירה על הגוף.
פה גם לדעתי נכנסת האמונה. לעשות את ההשתדלות שלנו והשאר מהשם

(ואם נשווה למדינות שלא היו סגרים אין סיבה לחשוב שזה לא הוריד) צריך לקחת בחשבון שגם תמותה גדולה יותר הייתה מן הסתם מדרדרת את המצב הנפשי אצל אנשים ומעלה את החרדות זה לא שבלי סגר החיים לא היו מתהפכים בעקבות הקורונה

אני רוצה להוסיף, שיש גם עוד אפשרויות בין לא לבקר בכלל לבין לבקר בלי הגבלה.
אנחנו למשל ממש לא באנו לבקר את ההורים בלי הגבלה. אבל ברגע שהבנו שזה לא כמה חודשים להתאפק אלא משהו ממושך, אז היה לנו ברור שצריך מידי פעם לבקר באמת (וביקור של כמה שעות בחוץ זה לא מספיק. עד שהילדים מספיקים להתבייש הביקור כבר נגמר...).
אז אנחנו מבקרים הרבה פחות ממה שהיה פעם, ומקפידים לבוא רק בזמנים שהסיכוי שנדביק הוא נמוך מאוד - בחופש הגדול (אני הייתי בבית עם הילדים ונמנענו מכל מפגש עם חברים ואפילו ממשחק בגן שעשועים כדי שנוכל לבוא בבטיחות), אחרי סוכות (אחרי שכל הסגר של החגים באמת לא נחשפנו לאנשים), ובחנוכה (אחרי כמה ימים בבית בלי מפגש עם אחרים, וגם אני ובעלי עשינו בדיקת קורונה ליתר ביטחון). כשהילדים במסגרות אנחנו לא באים.
אז לפי הגישה שלי, דווקא זמן סגר זה הזמן הכי טוב לבוא. כשאנחנו באמת יכולים להיזהר מכל מפגש עם אחרים.
וזה די מבאס שדווקא עכשיו מבחינת החוק זה אסור.
אני מחכה לשבת הראשונה אחרי הסגר, שנוכל לבוא לאחד הצדדים (ואם יחזרו ללימודים במהלך השבוע, כנראה שנשאיר את הילדים בבית בשביל הביקור לפחות...)

וסליחה על השאלת כפירה של מי שאמרה לא להתארח בכלל, אבל אם הכל כ"כ סכנת נפשות בתקופת הקורונה,
איך הולכים לבית ספר ? איך עובדים ? רופא שיניים ? אפילו תקופה ארוכה היו חנויות ואירועים הכל פתוח. אז לא לבוא להורים ??

ואם אנחנו לא באים אליהם. הם באים אלינו.

חמותי התחננה שנבוא השבת. ואמרתי שסגר וזה בעייתי.

אבל מתחרטת שלא נסענו.
כי אצטרך להשאיר את ילדי בבית השבוע. שנסע שבוע הא.
כי הם לא מתחסנים.
עם ההורים שלי זה פחות בעייתי.

דבר ראשון הם התחסנו.
דבר שני להם יש הרבה יותר מגעים מאשר לנו.

אחרי שבודדנו את עצמנו באופן מוחלט בבית ובכפוף לבדיקה שלילית לכל המשפחה. לא לוקחים אפילו רבע אחוז סיכוי שחלילה בגללנו יקרה אסון לאנשים היקרים לנו מכל.

הורים שהיו מארחים הרבה ובכיף גדול - שחודשי הסגר גרמו להם לחשיבה מחודשת...

דווקא הורים שבתחילת הסגר מרטו את שערות ראשם וחשבו שעולמם חרב, מגלים שמאד נוח להם לבד. מגלים שהאירוח הצפוף היה מעבר לכוחותיהם.

כשפסקה הרוטינה, גילו שטוב להם בשקט שהשתרר. או שגילו את ה'יחד' של עצמם.  

 

מזהה את זה במשפחתנו. גם שומעת את זה מאחרות. 

 

אגב, גם עשינו חשבון שהחסכון הכלכלי שלהם יכול להגיע לכ-2,000 ש"ח בחודש, וודאי בחודשי חגים. שגם זה יכול להוות עבורם תגלית שמשנה את תפיסת האירוח.  

 

 

היינו פסח ראשון בבית בחיינו...
ההורים שמחו שטוב לנו אבל ישר אמרו לא לשכוח שנה הבאה אתם אצלנו...

ההורים שלי נהנו מהזוגיות סך הכל אבל היו מידי לבד, חגים שלמים לבד...
בין סגר לסגר כן נפגשנו אצלנו איזה 3 שבתות עשינו יחד (אצלנו)
גם בצד השני מאוד מחכים להיפגש

אני לא יודעת למי עצוב יותר...
לדעתי להורים לטווח ארוך יהיה עצוב יותר.
מנסה לדרבן אותם להתחיל לחזור לארח אחרי ההתחסנות.
אני בכיף אשאר בבית שלי לנצח...

מבינה אותך לגמרי. אנחנו ממרץ לא התארחנו וזה קשה ממש..
מצטרפת להמלצה לגוון במשהו אחר בשליטתך.. (משחק, אוכל וכו)
חיבוק גדול

לקטע שכתבת על האהבה לעצמנו ולגופנו יש חלק בשיר הזה

זו לא בבבוווששקקהההההה!!!!!
זו
מטריושקה
זאת טעותתתתתת


בבושקה זה סבתא
הבובה הזו היא מטריושקה


אבל כתבת מקסים!

גם גיסי מוחה על כך. (אמא שלו מאסטוניה)

מכירה כמה מילים ברוסית...

בבושקה - סבתא

בבצ'קה - פרפר

מטריושקה - הבובת עץ.

 

ונחשפתי לאמנית מטריושקות כאן בארץ שמכינה בובות מצויירות מדהימות (שלא נפתחות)...

 

מה לעשות, רוב העולם קורא לזה ככה (:

לב הושקה
שהוא בעצמו שם חיבה
הרוסים מנסים לטאטא את זה שהם נחרצים וסובייטים, אז הכל אצלם חמוד. שולחנצ'יק, סבתוש, וכו'...

משום מה בעברית זה נקרא בבושקה.
באמת לא ברור מאיפה העיוות הזה...
(אבל בעברית אומרים את זה עם הטעמה בב' השניה, זה שונה מסבתא ברוסית, שההטעמה בב' הראשונה)

מחמאה לאמא שלך

שקראתי בכלל...
מ ה מ ם !!!

בס״ד

קראתי פעם ראשונה בתחילת הערב אבל הרגשתי שלא הבנתי לגמרי.

ועכשיו... קראתי שוב, לאט, בריכוז.

איזה שיר חזק...!!!

קראתי אותו לפני כמה דקות ואני מרגישה איך המילים והדמויים שוקעים לאט בתוכי. את ממש אומנית ♥️

הרגשתי את המילים בצורה מוחשית ממש

קוראת כל תגובה

אתן נוגעות בליבי.

אני גם מישהי עם סיפורי בטן בלתי נגמרים.
שאלה קצת...אבל חשובה, איך היציאות שלך?

מעבר לזה, עשית בירור אצל רופא גסטרו?
עשית בדיקות הדמיה כלשהן?

פעם הקודמת שפניתי לרופאה על כאבי בטן היא היפנתה אותי לבדיקת הליקרובטור, צאילאק ובדיקות דם. נראה מה היא תגיד הפעם.
מה זה רופא גסטרו?
ולמה את מתכוונת מבחינת יציאות?

* רופא גסטרו (קיבה-וושט-מעי וכו') הוא רופא שמתמחה בכל בעיות העיכול והקיבה שיש. הוא לא רופא משפחה, אלא ממש עבר התמחות מסודרת בעניין.
הוא יכול לעזור לך יותר מהרופא המטפל שלך. הייתי מציעה לך להתקשר לקופה, ולקבוע תור.

*בדיקות דימות- קולונוסקופיה, גסטרוסקופיה- בדיקות שבוחנות את מערכת העיכול התחתונה והעליונה. מזהה תהליכי דלקת (כמו קרוהן וקוליטיס) ופגמים מבניים.

*יציאות- אם היציאות שלך לא סדירות, ואת סובלת מעצירות יכול להיות שמה שחווית הבוקר הוא סוג של "חסימת מעיים".
צואה מצטברת, צואה חדשה לא יכולה לעבור, ואוכל "נתקע בקיבה".
זו לא ממש חסימה אני מניחה (כי את צעירה, וזה נפוץ יותר בגיל המבוגר), אבל נסי לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה?

אז אני אקבע באמת תור לגסטרו.
והאמת שאין לי עצירויות...

בכל מקרה נשמע שזה לא מספיק וצריך בירור מעמיק יותר

עם רופא גסטרו..
דלקת כרונית בקיבה
מעי רגיז
רגישויות למאכלים מסויימים

כן, כבר קרה לי בעבר שהקאתי ממאכלים, אבל זה תמיד היה ממאכלים עם הרבה שמן. - צ'יפס, פלאפל, וכדו'. אז היום אני נמנעת לגמרי.
מה שהיה מוזר לי הפעם זה שלא אכלתי שום דבר שבד''כ גורם לי לכזו תגובה, וגם כל ההקאות שלי היום זה היה של מיצי קיבה בכלל.

המיקום של הכאב, מקפיץ לי ישר את הכיוון של כיס המרה.
בכל מקרה ללכת לגסטרו, הוא הכתובת שלך

וזה אחרי 5 שנים שסבלתי וכל פעם אמרו לי שאין לי כלום עד שבמיון התעקשתי על סיטי זהו עכשיו צריכה חעשות קלנוסקופיה 

כדי לברר את חומרת המחלה 

תקבעי תור לגסטרו ותבקשי קלנוסקופיה 

בהצלחה רפואה שלמה.

לא סתם אומרים לחכות שנה,
הרבה זוגות נקלטים אחרי 8-10 חודשים. מכירה המון כאלו,
חבל על הכוחות נפש והמתח שתבזבזי כשתלכי לבדיקות עכשיו.. מה גם שאם רופא ידע שאתם מנסים רק חצי שנה הוא יגיד לכם לחזור אחרי שנה..
אני אישית לא ממליצה להבדק מעכשיו, אבל זו דעתי בלבד
(אומרת בתור אחת שמנסה בערך 9 חודשים וזה עוד לא קרה. יודעת שזה הרבה קשור ללחץ וסטרס וממש לא מחייב שיש בעיה חלילה)
בהצלחה!

לא יודעת כבר מה עדיף, אוף מנסים הכל

מירבית והקב'ה מחליט. אם באמת תראי שאתם מתקרבים לשנה של נסיונות (ובע"ה שתקלטו לפני!) אז כן תלכי לרופאת נשים להתייעצות.. אולי היא תפנה אותך לבדיקות כלליות..
אבל נכון לעכשיו לדעתי זה יכניס אתכם למתחים ותסכולים ולמחשבות שהגוף שלכם דפוק, וזה ממש לא אומר שזה נכון!
כמו שאמרו- הסיכוי כל חודש הוא 20 אחוז, את קולטת??
תמשיכו לנסות, להתפלל, ובע'ה תיקלטו בקלות

מהביחד..מהקשר ומהיחסים.. לא סתם אומרים ללכת אחרי שנה ואם אתם צעירים אז גם יגידו לכם פשוט ללכת ולחזור...זה פשוט שלב שזה עדיין לא קורה לפעמים כי ככה סתם, זה פשוט יכול לקחת כמה חודשים...

 

אני ממש חושבת שחבל לכם בשלב כלכך מוקדם להפוך את הביחד שלכם ללחץ ולניסיונות...

 

 

דבר שני, מצטרפת למה שאמרו... לא כדאי ללכת להיבדק לפני שעוברת שנה, ובעזרת ה'גם לא תעבור.

אני חיכיתי הרבה, אבל אני זוכרת איך כבר שלושה חודשים אחרי החתונה הייתי בוכה כשזה לא הגיע, אם הייתי יודעת כמה חודשים עוד יעברו הייתי נשברת. חצי שנה זה באמת הרבה זמן לנפש, לחכות ולייחל. אבל זה לא הרבה זמן מבחינה רפואית. כל חודש יש סיכוי של 20% להיקלט.

בסוף אחרי המון זמן, נפקדנו. ונקלטנו באופן טבעי, בלי בעיות והתערבות רפואית... כי ככה ריבונו של עולם החליט בשבילנו.
את יכולה להתפלל על זה, אבל אני חושבת שלא כדאי להתחיל סרטים של בדיקות כשרוב הסיכויים שהכל תקין אצלכם

ובאמת, הייתי מנצלת את הזנן ללמוד אחד את השני, להנות אחד מהשני.

את יכולה לראות כמה נשים כותבות פה על החשק שאין בחודשים הראשונים של ההיריון, ועוד כל מיני תופעות לא נעימות.
לא אומרת שזה יקרה לך, אבל באמת שכדאי לכם להכיר עוד קצת לפני. זה לא ייעשה שום דבר רע. להפך, זה יכול רק לעזור.

השינויים בהורמונים משגעים את הגוף (וגם את הנפש)

וזה יכול להית כל כך הרבה דברים שקשורים להורמונים...

גם הריון, גם מחזור שמשתגע

שינויים באופן כללי

 

וזה אכן מתסכל מתסכל מתסכל

לא לדעת מה קורה איתנו

שחוו משהו דומה?
הייתי רוצה להבין מה הכייוון שאני הולכת אליו

ושמה לב לתופעות שונות ומשונות ומתחננת לדעת האם זה מעיד על הריון או סתם מחזור שמשגע את הגוף. 

אומר שאין לי עוד ילדים והיה לי רצף של הריונות כימיים... 

בפעם האחרונה היו לי הרבה סימנים שאף פעם לא היו לי במחזור רגיל ולכן ידעתי שנקלטתי (בחילות והקאות, עייפות, כאבי גב תחתון, מלאות בשדיים, לא היו ההפרשות החומות שלפני מחזור). 

יכול להיות שאצלך הסימנים הללו הם אינדיקציה להיריון ולא למחזור, והלוואי שכך! 

(רוצה רק לאזן בזהירות, שהרבה פעמים גם הופיעו תופעות חדשות שלא הכרתי לפני מחזרים פשוטים, כי הגוף משתנה כל פעם בהתאם להורמונים. כך שכבר כשחשבתי שאני מכירה ויודעת לזהות - הופתעתי). 

מחבקת 

ומתפללת בשבילך  

הלוואי שהזמן יעבור מהר ורגוע, ויבשר לך את מה שאת מקווה לו!!!

למען האמת, כל חיי התופעות טרום וסתיות שלי היו זהות באופן קבוע ומוכרות לי, תמיד קשובה לעצמי
לכן מנסה להבין מה שונה הפעם
רק הזמן יעיד
למען האמת איבדתי את התקוןה בהריון כבר, מנסה כמעט שנה ואנו ללא בעיות פריון, פשוט איבדתי את התקווה ואני קרובה ללאבד את הרצון..

עשיתם בדיקות של פוריות? הכל תקין ב"ה? 

כואב לי לשמוע את הייאוש והעצב מבין המילים שלך, יקרה. אומנם אנחנו לא בנעליים שלכם אבל מאוד מאוד מבינה. 

למדתי על החיים שלדברים טובים ומתוקים לוקח זמן להגיע. וכגודל ההמתנה והציפייה כך גודל השמחה והדיוק כשזה סוף סוף מגיע.ואז שוכחים את כל התהליך המייגע והעצוב. 

באמת זה קשה להיות במצב הזה, אבל בטוחה שהמורכבות והקושי פוגשים את כולם מתישהו בחיים, וכשמשהו בא בקלות, הקושי יגיע אחר כך, וכשמשהו מגיע בקושי - בעז"ה השאר ילך בקלות. זאת אמונה שכזאת ותפילה חרישית. כמובן שאני לא מאחלת קושי לאף אחד, אבל זה משהו שהחיים לימדו אותי. 

שולחת חיבוק!! 

הלוואי שהתקווה והרצון לא יזנחו אותך. גם אם תניחי אותם בצד לחודש חודשיים ואז תחזרי אליהם. ואולי דווקא מתוך המקום של ההרפיה, של השחרור לכאורה, זה יגיע. 

עוד לא יצא לי לחוות את זה, אבל הבנות פה אומרות שלחץ יכול מאוד להשפיע. אז אם הכל תקין וזה רק עניין של תפילות וזמן, את יכולה להיות בטוחה שזה יקרה!! 

בעז"ה מתפללת בשביל שתינו שיקרה בקרוב מאוד מאוד!!

רק לא לאבד את הרצון. היתה לי תקופה של שלוש שנים כזו. היא חלפה והגיעו ילדים ברצף. ממש מבינה אותך ואת הייאוש אבל ממש תשתדלי לחזק את הרצון כי הוא מעיד על האמונה שלך בגוף לך ובמקור הברכות לשפע שעוד יורעף עליך. תבשרי בשורות טובות בקרוב ממש.

כתוב שהגאולה מגיעה בהיסח הדעת...כך גם הגאולה שלי הגיעה. מה לעשות? למלא את היומיום בעשיה ברוכה בלימוד בעבודה במטבח בהתעמלות ובכל התחומים. כל הדברים שלא תספיקי עוד מעט בע"ה גם אני הייתי צריכה שיעוררו אותי מההתעסקות בזה יומם וליל. כך יש גם יותר זמן וכוח להיות בשמחה והודיה...

בעלי לא הכי מתחבר ולי לא ממש קריטי אז אנחנו לא עושים..

שואלת בעדינות, מה זה משנה סימני מתיחה? (בתור אחת שיש לה בשפע מההריון. וגם ורידים ברגליים) גם ככה מצטלמים עם בגדים.. ואותי אישיתי יותר מדאיג איך כל הטוב הזה יראה אחרי ההריון.. עכשיו זה עוד נראה איכשהו נורמאלי, כשהבטן עגולה, קשה ומתוחה...

עדיין, אז אפשר לוותר על זה ולהצטלם כשהבטן מכוסה... לא?

לא הבנתי אותך כנראה.. כי בראש שלי זה צילומים בטבע כזה, זה מה שחברות שלי עשו וזה מה שהכרתי.. או שיש תמונות נוספות שלא הכרתי, כמו שאת אומרת😅😌

לדעתי זה מהמם, אבל פחות מתאים שמישהי תצלם ככה זוג...
להצטלם ככה בבית יכולהיות ממש מיוחד

אבל מה הקשר לסימני מתיחה?
אין לי שום כוונה לגלות טפח מיותר מהגוף שלי.
הצטלמנו בשקדיות עם ביגוד מלא(כולל גרביים🤪)
ויצא מהמם ממש ממש!!!

אז אם את רוצה, לכי עכשיו- עד פורים ככה. זה הזמן של הפריחה.. אם את באיזור הצפון, ממליצה על נחל ראש פינה, נחל מהמם, זורם ומוקף בירוק ויש שם מלא מלא שקדיות. מושלם לצילומים!

מאיזה אזור את?
אבל עד סוף אדר הן יפות...
אנחנו הצטלמנו בתחילת אדר וכבר היו קצת עלים ירוקים..

לדעתי זו חוויה מהממת!

עד כמה שידוע לי רואים את הבטן גם עם בגדים


ולשאלתך, אני לא עשיתי. פחות מתחברת למצלמה.

לק"י

נכון שמן הסתם מדובר בצלמת אשה, ועדיין. בטח כשיש גם את הבעל בתמונה....

וגם לא יפה בכלל.
אוהבת בטן הריונית מכוסה. לא חושבת שהיא יפה במיוחד, עם או בלי סימני מתיחה. עם הבגדים היא יפה בעיני.

אז מחילה אם זה לא מה שרצית לשמוע.

ואם זו צלמת אישה וזה אחרי זה נשמר במקום אינטימי לא רואה סיבה שלא אם זה מתאים לאישה

אני מאד רציתי צלמת שנחשבת מאד בתחום
שאלתי אותה
תגידי יש לך דוגמאות לצילומים עם ביגוד מלא ? איך אדע אם לסגור איתך?
והיא היתה קצת נבוכה אמרה נכון באמת אין הרבה חחח

לק"י

ובלי קשר נשמע לי לא יפה במיוחד (ומביך).
וגם לא יעיל- תמונות להחביא בארון.

עם ביגוד מלא
אבל עכשיו זה כבר ירד מהפרק אני מרגישה יותר כמו דובון או בטטונת

ותכלס גם אם הייתי חושפת בטן
אמאלה יש לי שם שיער הורמונלי אחד המזעזעים🤣

הבטן שלי נראית כמו משהו מסרט אימה, עם כל הפסים הסגולים- אדומים האלה

אגב איך איתכם אהובה ?

בסדר גמור ב"ה. מודה לה' שאני שלילית

מה שמקובל זה באמת תמונות הריון בביגוד מלא..
בחברה החילונית באמת תמונות הריון זה הרבה יותר חושפני ..כנראה שהצלמת שפנית אליה רגילה לתמונות הריון מהסוג הזה
אז אולי שווה לך להסתכל אצל צלמות דתיות ולראות דוגמא לצילומי הריון בביגוד מלא (שזה מהמם!!)
ולהצטלם ככה (;

הריונות עם בגדים צילומים הורסים
פעמיים אצל צלמת מקצועית ופעם אחד במקום מהמם עם צלמת חובבנית

נראה לי מיותר לגמרי. אפשר להצטלם בבית וזהו.
את הכסף לצלמת תשקיעי בעתיד הילד הילדה.
אחרי תקופה זה גם ככה תקוע אפשהו בארון....
תמונות יותר יפות למזכרת מבחינתי אלו תמונות של האולטרסאונד ושל הילד אחר כך.

לך זה לא מתאים
נראה *לך* שזה מיותר...
בעיניי זה קסם😁

חיבוק על הבחילה⁦❤️⁩
הלוואי ויעבור לשתינו מהר🙏🙏

אני לא יודעת למה, אבל לי זה עוזר..
אני פותחת קופסת מסטיקים של מנטה ומריחה והריח מרגיע את הרצון להקיא..

אני מעדיפה להריח קליפה של פרי הדר כלשהו.

אבל כמה שמתאפקים מלהקיא לפעמים אין מנוס, וזה יוצא...

ממליצה לא לשכב! לקום מהמיטה וללכת. חלון פתוח לנשום המון אויר ולמצוץ לימון לאט לאט עד שעובר.

מתפללת שאצליח עד הלידה בלי להקיא בע"ה ובידיים מלאות לשתינו

הבחילות מתחילות לי בערך, באיזור 6..
אני פשוט נכנסת למיטה ב9 או קצת אחרי והולכת לישון עם דלי לידי.
שום דבר לא מרגיע את זה..

יכול להיות שהשכיבה מחמירה לך כי זה נובע מצרבת?
מחזקת ומחבקת.. גם אני באותה סירה..

תקין, לפעמים סביב התקופה הזו התופעות נעלמות. לפעמים חוזרות, לפעמים לא, לפעמים משתנות, לפעמים מתגברות
לא חושבת שאת צריכה לרוץ לבדוק שהכל תקין, קרה לי בשלושת ההריונות...

יומיים בלי בחילות ואפילו תאבון מוגבר,
הלכתי לבדוק והכל היה בסדר ב"ה.

אני מאמינה שהכל בסדר, אבל בשביל השקט שלך תחפשי מרכז לבריאות האישה, או מוקד נשים בשביל לעשות US שירגיע אותך קצת..

כל הקושי הזה מעיב על ההתרגשות לפחות ככה אצלי
רק אחרי שמתחילה להתאושש קצת אני מתחילה להפנים.. ואז מגיע הקושי של השליש השלישי שאצלי הוא ממש קשה..
מה לעשות ככה זה. צריך להסביר לו בנחת את הקושי ולחזור על זה כל הזמן כי גברים נוטים לשכוח דברים כאלה ;)
בהצלחה תרגישי טוב!

אני מסבירה בלי סוף ומתחננת אליו שידבר שיגיד מה מרגיש שננסה ביחד לראות מה אפשר להתאמץ יותר.
אני כבר ממש בסוף שליש ראשון ומבלינתו זה נראה לו כבר חצי שנה ולא שלושה חודשים🤦‍♀️
מרוב כאב הןא כבר אמר לי היית צריכה לחשוב על זה שהגוף שלך לא מסוגל לסחוב הריון לפני.
אז ממש בכיתי ואמרתי לו זה מצב נתון וזה של שנינו אני מהינה את הקושי שלך ואני אשתדל יותר אבל תבין שזו תקופה שתחלוף גם אם היא עכשיו קשה.
אני אומרת את זה בכאב אבללא יהיו יותר הריונות מבחינתי אני הולכת בלי נדר לשים התקן ומתפללת ל-ה רק שזה לא יעשה לי בלגאן במחזורים וגם אם כן זה מה יש ...
תתפללו עלי שהכל יעבור בשלום ובעזרת ה אלד בזמן בידיים מלאות

יותר קשה משמעותית הפעם..
כל ההריונות היו קשים אבל פחות זמן וגם הרבה פחות קשים.
אני מניחה שזה שיש 4 ילדים גם בהית וקורונה מוסיף קושי.

או קשה, ביחס לקודמים או באופן כללי.

סליחה שאנע אומרת את זה בכזאת בוטות, אבל בן הזוג שלך צריך להתבגר קצת. כמו שהוא הסתדר בלי יחסים לפני שהוא התחתן, הוא יכול למצוא את הכוח הזה בעצמו ולהסתדר בלי.
ואגב, גם אם היה לך היריון קל, מאוד הגיוני שבשליש ראשון לא היית רוצה קרבה. זה משהו מאוד נפוץ אצל נשים בהיריון, בלי קשר לרמת הקושי.

זה שהוא צריך להבין זה נכון אבל מה עושים עם קשה לו?
אני מבינה אותו אני כבר חודש וחצי אדם אחר לגמרי בכל המובנים.
ברור שהוא צריך ללמוד להתגבר אבל בעיקר לדבר כי נראה לי רוב המתח ביננו הוא בעיקר בגלל חוסר תקשורת( גם לי יש חלק בזה כן) פרקתי לא כדי שיגידו לי שהוא לא בסדר..
אני אוהבת אותו ורוצה לעזור לו להרגיש טוב יותר וגם הוא אוהב אותי אני יודעת...

גם אני עברתי הריון אחרון(רביעי) קשה בפער מכל ההריונות הקודמים. מרשה לי לשתף אותך בתובנות שלי?
תראי, אנחנו אוהבות את בני הזוג, מרגישות אותם, רוצות שהם יהיו מסופקים ושמחים - וזה נפלא!
מה קורה כשאנחנו לא יכולות לבצע את זה? לא מסוגלות לדאוג לרווחה נפשית וגשמית של אף אחד אחר, אפילו לעצמנו לא ככ... מה קורה אז? - כמובן, אנחנו מתמלאות במצפון. איזה מסכן הבעל, כמה קשה לו, כל היום הוא רואה אותי בפרצוף חמוץ דיכאוני, אין לו קיום יחסים כמעט, הכל נופל עליו בעבודות הבית...מוכר לך?
כשאנחנו באות מולם בכזו הרגשה של איזה אומללים אתם ומרחמות ומרגישות לא בסדר ואשמות - אז הם באמת הופכים למסכנים ואומללים ומוזנחים.
לקח לי זמן בהריון האחרון לשנות את ההסתכלות *בתוכי*:
אני מקריבה את הגוף שלי עכשיו! לא אקבל אותו בחזרה כמו שהיה לפני ההריון! רצפת האגן נדפקת, קו המותן נעלם, הבטן נשארת רפויה לכל החיים, ורידים ברגליים, חזה נפול, עודף משקל.
אני מקריבה את הרווחה הנפשית שלי עכשיו! הרבה פעמים ההריון מלווה בדכדוך, דכאון, בכי, תסכול, קשיים רבים!
אני מקריבה את חיי המין שלי עכשיו! לא מסוגלת להתקרב לבעל, לא יכולה להנות ממין, גם כשיכולה - הרבה פעמים זה מלווה בכאב...
אני מקריבה את עצמי, גופי, רוחי ונשמתי כדי להביא *לנו* לך ולי, עוד ילד למשפחה!!!!! ואחרי זה אני צריכה לבכות ולהתחנן שתבין שזה זמני ולהבטיח להשתדל להתאמץ עוד בשבילך?????????
יקרה, שלא תביני אותי לא נכון. אני ממש לא מתכוונת להמריד אותך נגד בעלך, או ליצור סכסוכים. פשוט הייתי שם, גם אני הרגשתי ככה וגם בעלי השתבלל במסכנותו...
עד שהבשילה בתודעתי ההבנה הזו (הרבה בזכות @מיואשת****** שכתבה על זה פה בעבר כמה פעמים) - את עושה המון! את מקריבה המון! קשה לך המון! הרבה יותר מהקושי המיני, הפיזי והנפשי של בעלך! הרבה יותר ממנו!!!!
תכבדי את עצמך יקרה, תחבקי את עצמך, עכשיו את שלך, למענך ובשבילך. בעלך ב"ה אדם בוגר שרצה עוד ילד ולכן נרתם למשימה הקשה ביחד איתך, לא נגדך! הוא לא עוד עול שאת צריכה לטפל בו - הוא יהפוך עכשיו למקור הכוח שלך!!!!!!!! זה חייב לקרות!
איך זה יקרה? הרבה אם תשני את את ההסתכלות שלך עליו עליך ועל המצב!
אין לי זמן להאריך, מקווה שהבנת מה התכוונתי בדברי. אם לא ורלוונטי לך - אשמח לכתוב שוב במוצאש.
בהצלחה❤️

יישר כח!

חלק גדול משליש ראשון היו לי דימומים. ובאיזשהו מקום קצת שמחתי שזה כופה עלינו מרחק...

לא האמנתי בחיי שכך ארגיש. 

זו המציאות שלנו. את נורמלית לגמרי. 

אוהבת אותך.   

שליש ראשון
בחילות אין סופיות
הקאות
מצב רוח ברצפה
מרגישה מעיקה עם הפרצוף המדכא שלי
וכשאני משתדלת כל כך לחייך, להתעניין, הוא פשוט לא רואה את זה! וזה ממש לא מוסיף לנו לזוגיות ..

משבשות לי את הכל מקווה שזה ייגמר מהר הבחילות
אני לא מצליחה לאכול כמו שצריך
בעלי מבין אותי שזה המצב וזה יעבור בקרוב

בנתיים גם דיברנו קצת למרות שלא כל כך רצה אבל זה עזר לשנינו מקווה שעוד קצת והמשבר הזה יהיה מאחורינו

גם שליש ראשון, גם הרגשה זוועה

כל הבית הפוך העניינים לא בשליטה

לא מתפקדת ומרגישה רעה

בעז"ה יעבור בלי שריטה

בידיים מלאות והרבה שמחה!

 

(יצא לי בחרוזים בטעות )

 

 

נשמע שהבעיה בציפיות ולא במציאות.
לא משנה מה היה בהריונות קודמים.
עכשיו קשה לך אבל אוטוטו בע"ה כבר תרגישי יותר טוב.
וגם הילדים בע"ה יחזרו למסגרות.
זה הזמן להתגבר, להיעזר במה שאפשר ולהוריד ציפיות מהר במה שאפשר.
נכון שגם לפני פסח כנראה לא יהיה קל ועדיין מספיק שתצליחי יותר לחייך וכבר זה משפיע על כל הבית.

אגב אני לא מוכנה להיכנע למקום הזה שאם לי קשה אז הבית לא מתפקד. זה אמנם קורה אבל אני עושה ויעשה הכל כדי להוריד את התלות הזאת.
ברמה הפרקטית וברמה המוראלית.
אין שום סיבה שאם אמא לא מתפקדת כל הבית לא יתפקד. להיפך אם אמא לא מתפקדת אז כל אחד עוזר יותר גם כלפי עצמו וגם כלפי האנשים האחרים בבית וגם כלפי אמא.

בעלי עוזר ה-מ-ו-ן ב"ה, אבל עדיין ישנם דברים שהוא לא מסוגל לעשות (כביסות, בישולים, נקיונות), וגם לומד פול טיים ב"ה ולא מעוניינת להפריע בזה , והילדים קטנים ולא כ"כ יכולים לעזור חוץ מלאסוף משחקים

אשמח לשמוע ממך איך את מצליחה להוריד את התלות?

בהתחלה כשהייתי קמה (וזה היה ממש מהר) הארוחה הייתה נגמרת.
סעודה שלישית בגלל שמראש ויתרתי אז הם בכלל לא התיישבו לאכול,
אז אח"כ הכרחתי את עצמי להישאר כדי שיהיו סעודות, אבל אז דיברתי עם בעלי שזה לא פייר שאני צריכה ככה לסבול כדי שתהיה ארוחה בכלל ושיראה כמה שזה חשוב לעמוד שדרה של הבית שיש ארוחות נורמליות
אז הוא לקח על עצמו להתחיל את הארוחה ולעשות אווירה
את הילדים גייסתי להכין דברים (למשל לחתוך ירקות) לחמם אוכל על הפלטה ואז נעלמתי מהשטח כי לא יכולתי לסבול את הריח עד שסיימו והצטרפתי למנה אחרונה שהכנתי ביחד איתם וזה הרים את כל אווירת השבת בבית.

עוד דוגמה פעם הייתי יושבת ליד הבנות לשמוע איך עבר היום והייתי מלטפת במיוחד בת השלוש הייתה צריכה מגע עמוק כדי להירגע.
בהריון היה לי קשה לשבת לידה בהתחלה בגלל הריחות בחדר, ובסוף ההריון בגלל גובה המיטה
למשל היום היא באה לבקש "נעימי"
אמרתי לה שאני לא יכולה ליד המיטה, מצאנו פתרון שעשיתי לה על הספה, אבל בניגוד לפעם שזה היה מרדים אותה הכנתי אותה מראש שאחרי הנעימי היא הולכת לבד כמו ילדה גדולה למיטה וזה אכן מה שקרה. כלומר ביטלתי את התלות הזאת שנרדמים רק אם אמא לידי במיטה ומצאנו פתרון חלופי והיא קיבלה את זה.

או למשל רציתי להוציא אותה שבת אחת לגינה אבל אמרתי לה שלאמא קשה ללכת והיא תצטרך "לסחוב" אותי בעלייה, והיא ממש נהנתה מהתפקיד.
לא משנה שהיא רצה לפני ובכלל לא חיכתה לי אבל לפחות לא היה מצב שאני צריכה לגרור אותה.

יש מלא דוגמאות השאלה כל אחת איפה זה פוגש אותה שהבית קורס. ולא, בלאגן של משחקים זה לא קריסה בשום צורה. וגם לא אם הארוחה מורכבת מ2-3 מרכיבים. וגם לא אם לא הצלחת להלביש את הילדים והם יוצאים עם פיג'מה מהבית לגינה.
אני מתכוונת לקריסה אמיתית שהילדים מפתחים חרדות והתנהגויות שהם נורה אדומה או שהבעל משדר אותות קריסה או טרום קריסה. לא שמפריע לך שהשגרה אינה מתנהלת כרגיל.

אחרי שסרב לדבר ולהיפתח( הוא מאוד סגור ורגיש) אמרתי לו שאני לא יכולה להמשיך ככה וחייבים לדבר וחראות מה עושים כדי שלשנינו יהיה יותר טוב.
ודיברנו מלא ובאמת הבנתי את הנקודה שעליה יושב הכל בעצם.
זה לא שהבית לא מתפקד כי הילדים עוזרים המון וגם הוא
וברמה הפרקטית עם ניקיון למשל נורדנו סטדנרטים( לא חיים בגיפה אבל גם לא מה שרגילה)
אוכל משתמשת הרבה במההשאפשר רק לדחוף למיקאוגל או לתנור ואם יש לי כוח מפנקת יותר( אגב זה גם מוערך יותר ככה)
אז מה מפריע לו? שבעצם בערב כבר בקושי יושבים יחד כי בערב אני עדין זוועה,כי האישה שהיה רגיל אליה דועכת מול עיניו וכואב לו..
אז הפעם יצא לו קצת עקום וסיכמנו שפעם הבאה כן ידבר על הקושי שלו אם יש ולא יחכה שהלב כבר עמוס עד הסוף.
ואני כן אשתדל יותר לפחות כשמגיע גם אם לא מרגישה טוב לשכב בספה ולא במיטה זה כבר משנה את האוירה קצת שנשב יותר יחד בערבים אפילו קצת..
וכשיחזרו למסגרות נעשה איזה בוקר זוגי כי בהוקר אני באמת הרבה יותר מאוששת ומלאת כוחות.
ובעזרת ה עוד קצת אני מאמינה שיהיה הרבה יותר טוב..

כאילו אני כתבתי את הפוסט הזה...
ממש כך... בשליש הראשון, שפוכה לגמרי, מותשת ממש..
בערב מותשת על הספה.
בקושי מכינה אוכל, כאילו מה שאפשר לתנור מכניסה, השאר בישולים הוא מבשל..
וגם אצלי ככה התגובה שלו.. ואחרי שיחה שעשינו, באמת זה יושב על כך שבערב עד שכולם נרדמים אין לו אפילו לדבר איתי כי אני מותשת ממש.. אמרתי לו שזו תקופה שתעבור אבל מה אפשר לעשות..
הוא גם לא חשב שאקלט מהר יחסית, התינוקת הייתה בת שנה וחודש כשנקלטתי ואין לנו פער כזה בין אף אחד מהילדים... אז ממש נלחץ מזה ורוצה הפסקה..
ואין מה לעשות הגוף בהחלט רגיש בתקופה הזו, ונןסיף לזה את הבחילות, ההתשה, עייפות, צרבות... תקופה שעוברת בעזרת ה!

הוסםתי גם שהמצב הזה גם שונה, כי יש סגר וכולם איתנו עד השעות שהם נרדמים שבכלל זה פרויקט בפני עצמו השעות השתבשו וכל היום להעסיק ברוך ה. לכן בכלל זה מורגש ומועצם הרבה יותר..

אז פשוט מזדהה איתך בכל מה שכתבת

העצה הזאת לא מתאימה לכל זוג,
אבל לא מבינה איך אפשר אחרת...
והעצה היא:
להחליט חגיגית שברגע שבעלך נכנס לדלת את בורחת למיטה!
הוא בשניה שנכנס לוקח אחריות על הבית, ילדים, ארוחת ערב, סדר ערב, וגם מידי פעם בא לבדוק מה שלומך...
(ברור שצריך לעשות זאת בחכמה ולהשאיר לו את המשימות שיותר קל לו- אבל בלי לגלות לו שזה מתוכנן)

אז גם את מתאוששת במיטה וגם הוא מרגיש מה זה עומס בבית..
ואז אחרי שעה או יותר את יוצאת לעזור לו לסיים את היום או אחרי שהקטנים במיטות ואז אתם יושבים לאכול יחד בנחת ויותר רגועים והוא רואה אשה פחות סמרטוטית ואת רואה בעל שיודע לקחת אחריות ויודע להעריך מה זה לעשות הכל לבד...
והביחד הזה בסוף היום ממש משפיע על הכוחות והמוטיבציה.

כשהוא יוצא לתפילת מנחה וערבית, מיד אני קמה עושה כלים, מפעילה כביסות. כדי שהוא יחזור יראה כיור נקי, כביסה שמחכה לתלייה ואותי בספה מותשת 🤐
אבל לאכול בערב? לא יכולה.. בחילות נוראיות.. רק על כדורים

השבוע. אני תמיד במיטה כשהוא חוזר אבל לרוב לא מצליחה לקום עד הבוקר...
אז הפעם הוא הלך לקניות ושלח לי הודעה אם בא לי שנכין משהו לאכול יחד ואמרתי לו שאין לי כוח לבד אז שיעזור לי והוא בא ואני בנתיים נחתי ואז אחכ אפילו קמתי וקצת עזרתי לו וסתם היה נחמד לשבת יחד...

השאלה הראשונה שעלתה לי- האם ההריון רצוי?
זה ככה מההתחלה? את טיפוס הורמונלי באופן כללי? את לא חייבת לענות, אני מעלה נקודות למחשבה
🤗

יש מצבי רוח ויש עליות ומורדות. אבל זה נשמע משהו שאת צריכה להתייעץ לגביו כדי שלא יחריף או יצא משליטה או יתגבר במרוצת השנים וכו. רק לוודא. כבר היו דברים מעולם.

י