פורום הריון ולידה (עמוד 237)

לק"י

לא פותחים 2 שרשורים באותו נושא באותו יום, אלא מקפיצים את השרשור הראשון שכותבים.

ולפעמים לא מגיבים, כי אין תשובה..

עם חריטה בלייזר של תמונה שלנו, ושעון סט

וכמובן יצאנו למסעדה וגם הזמנתי את ההורים שלו (זה פשוט הוזיל לי את המחיר...)

עם ברכות קשורות לכל מתנה.

עוגה, בלונים, ברכות מהילדים

רעינות ליומולדת 30 - הריון ולידה

לק"י

הוא קיבל מתנה מוקדמת בכמה ימים של תינוקת חדשה😅

אבל בלי קשר אנחנו לא מהמשקיעים בימי הולדת. בדרך כלל אני אופה עוגה, ומכינה שלט ברכה (בשיתוף הילדים).

ועוד איזו מתנה שהוא אוהב, אולי עוגה מושקעת ממש

או מפגש של כל המשפחה במסיבת הפתעה

או 30 מתנות קטנות?

גם בעלי חוגג בקרוב אז מחפשת גם

על נייר אפיה ואחכ להכניס אותו כמו נר

אולי גם לפנימיים

לא יודעת

בלי לנגב,

יש גם קרם הממליס, לשאול רוקח מה מותר בהנקה.

אין לי ניסיון דומה, אז רק מנסה לחשוב איתך ביחד.

יש לך עבודה טכנית, עבודה שחורה, שאת צריכה לעשות מדי פעם ויכולה לעשות יותר בתקופה הקרובה? ככה להתקדם, אבל בלי שאת צריכה חשק או יצירתיות בשביל זה?

יש לך איזשהם לימודים או הכשרה שיכולים לקדם אותך בעסק, והגיוני לעשות עכשיו? ככה זה יכניס אותך לאיזושהי מסגרת לזמן הקרוב, ויתן לך תירוץ רשמי לעבוד פחות כי את עכשיו משתלמת בתחום מסוים.

נתת לי כיוונים לחשוב

מקווה שיהיה לי כוח להרים את עצמי למצוא משהו בכיוון

יש לי עסק קטן מהצד, והרגשתי גם איך לפני ההריון נהנתי להשקיע בו, לדבר עם לקוחות, להתקדם, ליצור

וברגע שהתחיל ההריון כל כוחות הנפש מופנים פנימה. התכנסות כזאת וחוסר חשק לעשיה ויצירה.

אז רק לעודד שזה עובר... ומשתפר אחרי השליש הראשון..

יש לך אפשרות להתמקד רק במה שקריטי לעסק ואת שאר הדברים לדחות להמשך? 

זה ממש מנרמל

התלבטתי עד כמה זה נורמלי שינוי כזה 

אני מנסה להבין שזה פשוט ככה תחילת הריון ולקבל את התקופה הזאת באהבה

זה לא פשוט שרגילים להיות בעשייה ויצירה

ונראה לי שאני באמת ארפה ואדחה דברים

ומקווה שאראה שזה יהיה לטובה ולגדילה 

זה קרה לי לאו דווקא בהריונות, אבל כן סביב תקופות הורמונליות.

למזלי בעסק שלי יש לי גם הרבה עבודה שהיא יחסית טכנית - אז היא מעייפת, אבל לפחות לא דורשת יצירתיות. אבל היא כן דורשת ריכוז, והיו תקופות שזה היה ממש ממש מאתגר...

מאחלת לך שאצלך זה יהיה ממש זמני, ובהמשך ההריון תוכלי לחזור ליצירתיות בחשק!

אני מרגישה שזה באמת למידה לדעת לנהל את העשיה בהתאם למצב שלי כאישה

לי יש קנאה לפעמים באלה שמצליחות לכאורה להיות גם וגם - גם נשים ואימהות וגם יוצרות ובעלות עסק.

אבל באמת היצירה היפה ביותר היא הגמישות... והיא דבר שחשוב ללמוד גם בלי קשר, גם בתור אישה וגם בתור בעלת עסק.

אז טוב שהגעת לתובנה הזו כבר עכשיו!

אמנם שכירה, אבל ביום-יון יש לי הרבה מרחב ליצירתיות ועשייה מעבר, שברגיל אני אוהבת לעשות אבל ההריונות, כל ההריונות, פשוט לא היה לי כח וחשק בשבילם.

מבפנים זה באמת מרגיש מתסכל בטירוף, ולא ברור מה עובר עלי ולאן ה'אני' שאני מכירה נעלמה...

במבט לאחור אני רוצה לומר לך שלדעתי זה מנגנון ממש חכם של הנשמה, שרוצה להתכנס עכשיו פנימה ליצירה הכי חשובה בעולם ולכן גורמת לי לחשוב שכל העשייה שבד''כ נראית משמעותית היא בעצם כלום ושטויות.

חיבוק גדול.

תקופה קשה ומתסכלת, אבל היא עוברת (אצלי ב-3 החודשים האמצעיים היה טוב יותר. אבל 6 חודשים מכל הריון- היו ממש ככה).

הוא היה בחופש כמה ימים עכשיו

והוא פשוט לא יודע להיות בחופשששש

מתבטל ומתלונן על זה שהוא מתבטל ומתבאס על זה שאני לא מספיק מבינה אותו ועושה אווירה לא נעימה.

אין לי שום בעיה עם בטלה, אני אוהבת מידי פעם לשכב ולא לעשות כלום אבל לא ימים שלמים ובטח שלא מתלוננת על זה.

היום הוא חזר לעבודה וחזר לי הבעל!

תודה לה' שבשגרה הוא מתפקד, עדיף ככה מאשר הפוך.

ותודה על ההזדמנות לפרוק❤️

טוב לדעת שזו בעיה נפוצה אצל גברים חחחחחח

אני בדיוק הפוך כל חופש מפוצצת במךא דברים (לאו דווקא מוגזמים) ומסיימת גמורה .. אז מקווה שפעם נמצא איזון חחחחחח

זה היתרון בזה שהריון נמשך תשעה חודשים

יש לך שפע זמן לעכל ולהתכונן ולשמוח

שיהיה בשעה טובה!!

גם הריון שחיכיתי וחלמתי עליו ממש

פתאום זה נהיה מוחשי, אמיתי, רציני

אני גם מבינה שיש עכשיו חיים שגדלים בתוכי ומרגישה אחריות עצומה

לאט לאט מעכלת את זה, מקבלת את זה וגם שמחה.

כל המחשבות האלו שיש לך זה לא אומר שאת בעצם לא מוכנה לעוד הריון, ושזה היה טעות וכו וכו

פשוט פתאום זה נהיה מוחשי אז את צריכה לעבור עכשיו את התהליך של לקבל את זה, שזה אמיתי וכאן בשביל להישאר בעז"ה 😀

להרתיח אגסים ולתת לו לשתות את המים.

אם הוא שותה מטרנה אפשר לשים את זה במקום המים של המטרנה

זה נועד כדי להקל זמנית

יכול להיות שעקב השינויים במזג האוויר נהייתה לו ליחה ונזלת, משהו ויראלי

להניק עקב הליך רפואי שעברתי

ומאז נהייתה לו הלילה

הרופא אומר שלא מוכח שחלבי עושה ליחה

אבל אני רואה אפילו על עצמי שכן

עדיף להקל על התסמינים

מי מלח ואינהלציה אינם מזיקים, החלופה היא מטרנה צמחית אבל להבנתי היא פחות מומלצת אם אין התוויה רפואית כי מכילה סויה

חלבית? כי חלבי עושה בדרכ ליחה

אבל יכול להיות גם מאוויר לא נקי

יש בבית אולי אזורים בעובש? או שאתם גרים באזור יחסית מזוהם באוויר? ליחה זו הפרשה שהגוף מנסה להוציא דרך מערכת הנשימה זה יכול להיות מכל חומר שהוא נחשף והגוף מנסה לפלוט

ליחה

אבל הוא חייב לקבל תמ"ל אין לי איך להתחמק מזה

וצמחי פחות מומלץ להתפתחות

בדקתי את הנושא של הצמחי ברשת בגלל שרציתי להביא צמחי מלידה

ההמלצה לא לתת צמחי היא למרות התפתחות זהה לזו של חלבי

אגב אני נתתי צמחי מלידה לקטן שלי והוא מפותח וחכם למעלה מהממוצע ויותר משאר הילדים שלי (שקבלו חלבי)

לא שזה אומר משהו כללי, אבל זה מצחיק לאור הנסיבות (כשבקשתי בבית חולים לקבל תמ״ל צמחי הם הביאו רופא לשיחה על ההתפתחות)

זה באמת עניין אישי אולי תוכלי לקרוא על זה יותר מידע לא בטוח שזה יותר טוב או פחות טוב להתפתחות

שווה בדיקה נוספת

לגבי הליחות אפשר לחשוף לשמש בשעות נעימות זה טוב, ולהקפיד לנקז אותן ולא לעצור אם חומרים מייבשי ליחות אז אפשר להיעזר במי מלח, או לשטוף עם מים את האף מאוד עזר לבן שלי שהיה בן חודשיים

אפשר להפעיל בחדר מפזר שמנים עם שמן לבנדר

באמת בגיל הזה זה בעיקר להקל אבל לא לעצור את ההפרשות של הגוף כי זה מאוד חשוב שהן יצאו

ושווה בדיקה שוב אם יש חומרים בבית חזקים כמו מבשמי אוויר, חומרי כביסה, קרמים, עובש(אפילו רק רטיבות) וכו' זה גם גורם משפיע

לא פירוליטי

איתו כבר 8.5 שנים, מרוצה

פעם הייתה חברה צרפתית סאוטר. כיום אין אותה והמותג סאוטר הוא על תנורים של אלקטרה. אז חוות דעת מלפני 8.5 שנים פחות רלוונטית לתנור שהיא תקנה כיום.

היום אין לך מוקד נשים פועל?

בהפלה האחרונה השיא של ההקאות היה בדיעבד כשכבר לא היה דופק

אבל אחרי זה באמת התסמינים הפסיקו

לחוץ לי ללכת היום כי אני חייבת ללכת לאנשהו אחרי צהריים

מחר יהיה דברים פתוחים? באזור ירושלים או מרכז?

גם ללכת לאןלטרסאונד אין לי כח

אין לי כח לשמוע אם לא יהיה דופק

הוא בן 5 ורק בתקופה האחרונה נהיה ממש סבבה.

הוא עצמאי והטיפול הוא לא רק פיזי וסיזיפי.

באמת יש בזה משהו משחרר שלא צריך לשים עיניים או לרדוף אחרי כמה ילדים, אלא על ילד אחד שאת ממוקדת בו וזהו.

רק לא הבנתי,

אם תביאי ילד כשהגדולים יהיו בני 10+ זה לא יפטור אותך מלקחת גם אותם לחוויות, ולספק להם תעסוקה.

אבל כל הסביבה שלי משדרת לי שהילדים הבאים זה הרבה יותר קל.

אחותי אמרה לי שהיא אומרת לחברות שלה בעבודה שהן מפסיקות ללדת בדיוק כשזה נהיה קל והרבה יותר מהנה....

וכשהאחים גדולים הם כ"כ מתלהבים מעוד תינוק והם עוזרים הרבה

ככה ממה שאני רואה. שוב לא מניסיון שלי.

אני אישית לא מסכימה.

יש לי שלושה ילדים ולא קל לי איתם,

אני מוכנה להשקיע כל מה שצריך בחינוך ילדים עושה מה שאפשר

אבל לא מרגישה שנהיה לי יותר קל מילד לילד

ולכן גם חושבת טוב כמה עוד ילדים אביא.

אצלי נהיה יותר קל מהחמישי וכל אלה שאחריו

לא בגלל שהגדולים עוזרים

בגלל שאני למדתי להיות אחרת בהכל כמעט

האמהות שלי השתנתה

אני השתנתי

ובאחרון אז כן זה שהגדולה שלי יכולה לשמור עליו ואני אלך לנוח בצהרים או אקפוץ להביא מהגנים בלי להסיב גם איתו או אפילו ללכת לשרותים רגע חח

זה לא מובן מאליו..כי בכל הראשונים לא היה מצב כזה

אין לי באמת עזרה כי הם קטנים, גם הבכורה

אבל הז כן יותר קל טכנית

ובעיקר בעיקר נפשית

פשוט במחילה 3 ילדים זה בדיוק השלב שרוב האנשים מפסיקים כי קשה..

ובהמשך בעיני הז כן לאט לאט מתאזן ומשתפר

עד הרביעי היה קשה מאוד מאוד

ברמה שבאמת מנעתי 3 שנים כי לא הייתי מסוגלת

כשהקטן היה בן 5 נולד החמישי ואי אפשר להשוות בכלללל פשוט מרגישה שנסיון העבר לימד אותי להתייחס לכל הקשיים האלו אחרת' בנוסף לזה שהבכור כבר היה בן 12 וזה שאחריו בן 10 והם יכולים לעזור לי איתו

אפילו עכשיו בערב פסח יכולתי לשלוח את הגדול למכולת לקנות לי כמה דברים ועל הדרך כבר לקח את הקטן איתו בעגלה זה נותן קצת מרחב ותימרון

לאחת יהיה קל יותר מהילד החמישי או השישי ומעלה, אבל לאחרת דווקא בנקודה הזו יהיה קשה יותר, כי בדיוק נולד לה ילד מאתגר מאוד או שהילדים הקודמים פיתחו אתגרים שמכבידים על הגידול...

אז אי אפשר להבטיח כלום לאף אחת וכל אחת צריכה לחשוב אם היא רוצה להמשיך להתנסות בגידול ילדים (עם ההבנה שמה שיהיה בעתיד הוא לא בהכרח מה שכבר היה - לטוב או למוטב), או לא לקחת את הסיכון או הסיכוי...

אין פה שום נוסחא מתמטית והכל בהשגחה פרטית כל אחת לפי הסיפור שלה..

רוב מי שמביא 3 ילדים, הקטן נולד כששני הראשונים גדולים ועצמאיים יחסית.

אם ההפרשים אצלך כשהיו 3 ילדים הם 4,2,0

או אפילו צפופים יותר,

אז ברור שזה לא יהיה יותר קל.

אצלי הגילאים בלידה של השלישי היו:

6,4,0 והיה ממש כיף הגידול שלהם.

אבל גם בהמשך היה ככה ולא הרגי שלי אותו דבר

אבל נכון

הז באמת שונה אצל כל אחת

אני ממש לא התכוונתי לנבא מה א

עומד להיות ..

שילד שלישי יותר קל,

כי כשאומרים את זה מתכוונים לפערים אחרים משלך.

בד"כ לא מדייקים את זה כי זה לא נפוץ בציבור הכללי שכשהשלישי נולד הגדול בן 3..

אבל לזאת הכוונה בד"כ.

אצלי יש 2 גדולים והקטן עם רווח של חמש שנים ועדיין מאוד מאתגר לי עם הילדים..

הדבר שהכי הייתי רוצה להצליח זה בחינוך הילדים ושם הכי קשה לי.

ובמצב האישי של כל אמא מול העניין

כל החברות שלי שעם רצף צמודים (נגיד שנתיים הפרש, אולי 3 בין ילד לילד) מאוד מתקשות בג׳ינגול ומתלוננות המון שקשה להן

אני כשהרגשתי קושי החלטתי לעצור ולא לנסות עוד, כי התקווה שיהיה יותר קל כשעכשיו כבר קשה היא קלושה, מאחר ועוד ילד זה המון שמחה ובמקביל גם עוד עבודה ועוד עומס

כל ילד מוסיף אתגרים וקשיים וגם שמחה וסיפוק ואהבה.

אבל להגיד ש4 ילדים יותר קל מ2? אולי אם ההפרש בין כל ילד הןא 4-5 שנים שאז בשלישי והרביעי שני הגדולים כבר גדולים ועצמאיים.

אני כרגע עם 4, מאתגר מאוד.

עם 2 היה יותר קל, סתם לדוגמא ביציאה מהבית לאטרקציה- אני עם אחד, בעלי עם אחד. עם 4 זה כל אחד על 2, הבדל משמעותי ולא מרגישה שזה קל יותר.

(שלא ישמע שאני מתלוננת, שמחה על כל אחד מהילדים ובעז"ה מקווים לקבל עוד הרבה מתנות כאלה מהקב''ה אבל לא מסכימה עם זה שהילדים הבאים זה יותר קל. לא בשלב שלנו)

כשהגדול עובר את גיל 8 בערך מתחילים לחוש הקלה.

אני ילדתי את השלישי שלי כשאחותי ילדה את התשיעית שלה. הגדול שלי היה אז בן 5. היה לי נורא קשה! (הרבה יותר מאשר כשהראשונים נולדו).

אמרתי לאחותי אז: "מה תגידי את, לך יש תשעה..."

אז היא אמרה לי, ועכשיו אני רואה כמה היא צדקה - זה השלב הכי קשה.

היום הגדול שלי בן 11. הם חבורה עליזה (בד"כ), עוזרים אחד לשני. בבוקר תמיד יש מי ששמח לבלות עם תינוק ואני יכולה לנמנם עוד קצת, הם יכולים לעזור לאח קטן (למזוג לו מים, לספר סיפור) ולא הכל תמיד עלי. אני יכולה לצאת רגע בלי לקחת איתי את כולם לכל מקום, הם לוקחים יותר חלק במטלות הבית...

אין מה להשוות.

אם כמו בתכנון שלה, כשהילדים בני 10 אז זה באמת עולם אחר.

כי נגיד אני עכשיו עם שני קטנטנים. בן שלוש ובת שנה

ומאוד קשה לי לצאת איתם בבקרים. לוקחת את הקטנה על הידיים וצריכה לזכור לקחת 3 תיקים: שלי, של הגדול (שלפעמים מסכים לשים על הגב) ושל הקטנה.

והולכת איתה והתיקים והגדול בורח לי למטה ישר ליד הכביש.

לפעמים עובר לי בראש שאם היה לי ילד/ה בן 6 אז אולי היה עוזר לי נגיד לקחת את התיקים או לתת יד לבן שלוש.

אני רואה את גיסי שמוציא כל בוקר 5 ילדים ששני הקטנים בדיוק בגיל של הילדים שלי.

הגדולים שלו בת 10 ובן 9 לוקחים את הגדול לגן,

גיסי עם בת ה6 מלווה את הקטן בן שנה וחצי למעון

בפירוש יותר קל לו בבקרים מאשר לי.

לא סותר שבטוח יש לו ולאחותי על הראש אלף עניינים שקשורים לגדולים: אבחונים, בעיות התנהגות, עניינים רפואיים וכו'.

כל ילד זה חבילה. וברור לי שלא יותר קל עם עוד ילדים

אבל נשמע לי הגיוני שהגידול של ילד נוסף כשיש ברקע ילד גדול הוא יותר קל מאשר הילד הראשון והשני.

ואז י שמלא.תסכולי ציפיות ואכזבות בלב

וגם

יש מלאאא מריבות

ומלא בקשות בו זמנית

ויותר קשה להרגיע עצבים של גדולים חח

אז כאילו לא לדמיין איזה פסטורליה של ילדים שחצי מהיום ושטפים כלים ועושים בייביסיטר ואת נחה במיטה חח

לק"י

בימים שאני מפזרת 3 ילדים וממשיכה ישר לעבודה זה באמת מבצע בלי עגלה (אין למטפלת של הבן שלי מקום מסודר לעגלות).

ואני סוחבת להם את התיקים... אז בנוסף לתיק גן ולתיק שלי, יש לי גם ילקוט (כבד לבת שלי).

אבל העגלה למטה, ואני צריכה לרדת 3 קומות בלי עגלה (כי להעלות את העגלה למעלה זה יותר קשה)

וכשמגיעה למטה לקשור את התינוקת בעגלה.

אבל אני מסתדרת ב"ה. לא כזה נורא.

רק לפעמים עובר הרהור שמישהו קצת יותר גדול יכל היה לעזור.

אבל כמו שאמרו פה לא בטוח שהיה עוזר, אולי היה מפריע

שלי בני 7 ו-10, ויש דברים שהם בהחלט עוזרים לי כשאני יוצאת עם ארבעתם.

ובאנת שככל שהם גדלים זה נהיה קל יותר ומחשבה על עוד ילד לפעמים לא נראית לי מופרכת

עם זאת, לקחת בחשבון שזה עוד תינוק במלוא מובן המילה בנוסף לקיים. קרי, לילות ללא שינה, שיניים, שנצ במעון וכו

אגב, אני בילד הראשון נהניתי מכל רגע. לא לחוצה ולא כלום. זרם לי על מי מנוחות לגמרי. יש לו אחות צמודה, ודווקא ילד יחיד נוסף נראה לי קשה יותר משניים לטווח הרחוק מאשר צמודים עם קושי בטווח הקרוב

הקטן שלי בן 5 ובהפרש של 9 שנים מהקודם ועוד 2 יותר גדולים

אין ספק שהגידול שלו היה ועדין טוב בפער משמעותי מהשאר

בגלל כמה דברים:

הניסיון ההורי

מצב כלכלי טוב יותר

הסתכלות רגועה ושלווה יותר על החיים

את יכולה לשדר כמה אנטי שאת רוצה, זה מה שאני עשיתי אחרי 3 ואז שיניתי את דעתי וילדתי את הרביעי 😉 

שעם השנים

הנסיון

הפרופורציות ובניית סדרי עדיפויות מדויקים יותר בחיים

האמהות נהית יותר ויותר קלה ואני מצליחה להיות נוכחת ולהנות. לצד האתגרים.

מהילד הקודם.

נשמע לי שזה באמת לבוא להורות ממקום אחר של בשלות ושל רצון לחוות שוב את המתיקות של הגיל הקטן.

אבל לא הבנתי למה את צריכה לשדר לעולם אנטי לרעיון של ילד שלישי... זה משהו שלך ושל בעלך בלבד, ואחרים לא צריכים בכלל לדעת עם המחשבות שלך בעניין...

ובקשר לעצמך - לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אם הם מתחת לגיל חמש הגיוני שאת מרגישה עדיין בהישרדות ובלי כוחות לחשוב על עוד ילדים❤️ אז תתמקדי כרגע בילדים הקיימים, תנסי לחזק את עצמך ולמצוא מה ייתן לך כוח וכיף בגידול שלהם - ואת לא צריכה בינתיים לצאת בהצהרות אפילו מול עצמך...

גידלתי תאומים, האמת נראה לי שצמודים יותר קשה כי צריך לדאוג לשלבים שונים בהתפתחות...

תאומים עם כל הקושי זכור לי כפחות קשה מהאחת שיש לי עכשיו. אבל עכשיו אני גם במקום שונה בחיים והם כבר גדולים. עדין לא 10 אבל עצמאיים ויכולים לעזור.

כן ילד נוסף זה שוב לחזןר לתקופה מאתגרת יותר. פחות שינה בלילה, חיתולים ןכו. אבל זה עניין של החלטה ומוכנות. את לא צריכה לדעת מעכשיי מה יהיה עוד x שנים.

בינתיים לא מתאיח עוד ילד, ב"ה יש לנו יכולת למנןע היום ולתכנן את המשפחה פלוס-מינוס כרצוננו.

זה לא שאת עושה קשירת חצוצרות, גם אסור הלכתית. אם בעתיד תרצי עוד ילד, עדין תוכלי להביא...

אבל כן כדאי לקחת בחשבון שפער של 10 שנים, זה כמו לגדל ילד יחיד,

כי עד שהוא יגדל ויהיה ממש ילד הם יהיו בני 14-15 שזה תחומי עניין שונים לגמרי.

וזה קושי בפני עצמו. (וגם כהורים, אנו נשחקים)

חוץ מזה שמגיל 9-10 זה התמודדויות אחרות של סף גיל ההתבגרות. ויש בזה קטע קשוח של מצד אחד רצון עד לחוות איתם את הגיל והתקופה של טיולים ושיחות ולנצל את זה שהם עדיין תמימים וחמודים ובאים עם ההורים. ומצד שני לתמרן בין הנקות ללילות ללא שינה.

אז תחשבי גם על זה.

בן כמה הקטן כרגע?

לדעתי פער של 4 שנים זה מושלם אבל עדיין דורש.

אם את רוצה ממש לחכות לגיל שהם יהיו יותר עצמאיים מגיל 4,

אז תחכי לגיל 6-7 מקסימום, לא יותר מזה, ככה הם יחסית יגדלו יחד, ויהיה יותר כיף, וגם מסיימים עם ההורות יותר מוקדם ואפשר לעשות דברים אחרים בחיים שקשה לעשות כשיש קטנים.

(אם ממילא את לא מתכננת משפחה גדולה בכל מקרה)

ב. לגמרי חושבת שדברים יכולים להשתנות ולהתהפך ורואה על אחותי שהגידול של השלישי שלה שהגיע כשהגדולים היו בני חמש ושש בערך הוא אחר כי הגדולים יותר עצמאיים, יותר מביניפ וכו'

ג. מצד שני- האח הכי קטן שלי נולד כשהאח שמעליו היה בן 5. ובשנים הראשונות שלו ברור שהיה לאמא שלי יותר קל- אני הייתי חוזרת מבי"ס ומבלה איתו כל אחהצ, אחותי הגדולה יותר קילחה אותו, אמא שלי יכלה לנוח קצת בזמן הזה.. בקיצור חוויה שונה. אבל היום כשכולנו כבר מחוץ לבית והוא מתבגר משועמם ומפונק יש לאמא שלי קשיים איתו שלא היו לה איתנו כי אנחנו היינו חבורה. אז לכל בחירה יש את הצדדים שלה

אחרי כל לידה הבית צריך להתארגן מחדש. מבחינת הלו"ז, מבחינת התנהלות וכו. אני חושבת שלוקח בערך 4 חודשים למצוא את האיזון החדש. זה לא אומר שיהיה קל או קשה אבל שיש שגרה כלשהיא שנכנסים אליה או למדו אותה כבר.

לגבי קל או קשה- בעייני זה מאוד תלוי בחוויות מול הילד וההריון. יש ילדים שיותר קל איתם כי ההנקה הולכת טוב, ואין בעיות גזים ואין שאלות רפואיות שצצות כל פעם. ויש ילדים שיותר מאתגר כי בתינוק פחות רגוע, ולא תמיד יודעים מה יש לו, או בעיות באכילה או ריפלוקס, או קשיי הרדמות וכו. ואז זה משליך כמובן על הכוחות של ההורים וכל הבית. (כנ"ל ההתאוששות מההריון והלידה ששונים מפעם לפעם)

גם אזור מגורים משפיע. אני גרה במקום שמאוד קל להעזר אחרי לידה. בקלות אפשר למצוא מהרגע לרגע מישהו שיוציא את הילדים מהגן. יש ארוחות ליולדות ובכללי יש עזרה הדדית. לעומת זאת ראיתי את גיסתי בחורף עם 4 ילדים בינהם תינוק שרק נולד צריכה לקחת ולהחזיר מהמסגרות חינוך, אין הרבה במי להעזר, הכל יותר מסובך. גם אם אתה מתנדב להיות נחמד ולהוציא ילד בכיתה א מביה"ס, לך תמצא אותו בבי"ס של 900 תלמידים,עם פקקים מחוץ לביה"ס, וקח אותו הביתה לבניין שהוא גר שכמובן אין חניה לידו.

גם גידול הילדים אחרי שעברנו את שלב התינוקות שונה ממקום למקום. יש מקומות שצריך להעסיק את הילדים אחה"צ ויש מקומות שהילדים יותר חופשיים ללכת לחברים, לצאת מחוץ לבית וכו. ככה שאתה לא מרגיש שאתה כל היום סובב רק סביבם.

עוד דבר- גם הפניות של שני ההורים משפיעה. לא דומה בית ששני ההורים נמצאים אחה"צ בבית, לבית שבו האמא לבד עם הילדים עד ההשכבות.

בקיצור, יש הרבה גורמים שמשפיעים על איך תהיה חווית גידול הילדים. כל משפחה צריכה לבחון את מירב הנתונים התלויים בנו, ולחשוב מה נכון לה באותו זמן נתון.

(אני לא בעד הצהרות לשום כיוון ובטח לא לסביבה. אם כבר רוצים לשדר משהו אז לומר שאנחנו עושים מה שנכון לנו וכרגע אין צורך לדבר איתנו על התוכניות העתידיות).

בהצלחה והרבה שמחה וכוחות במה שתחליטו ותעשו.

האחד- לגלות רחמים כלפיה, כמיהה לילד וקננאה יכולים להעביר אדם מדעתו

והשני- להמשיך לחיות את חייכם בהודיה

תנו לתינוקת לבכות, טיילו איתה בגאווה, לא גנבתם אותה מאף אחד 

לא לקחתם לה כלום, התינוקת שלהם לא על חשבונה.

אנחנו ממש לא מבינים חשבונות שמיים ולא יודעים למה עדיין אין להם ילדים אבל זה ממש ממש לא קשור אליך.

ממש חשוב להאמין בזה ולהחזיק את זה בראש כל פעם שאת רואה אותה,

בטח לא לחשוש שהיא תשמע אותה בוכה

תחזקי גם את בעלך

היא נמצאת כנראה במצוקה גדולה אם היא מתנהגת בצורה כזאת, כדאי להתפלל עליה אם את מסוגלת. אבל אין לך מה להרגיש רע

אצלך אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה להגדיל את העין הטובה עליה

תבחרי פסוק או פרק תהילים ותקראי לטווח זמן מסויים שאת רוצה תבקשי עליה ללמוד עליה זכות, לראות בעין טובה וגם תבקשי שיהיה לה טוב

אבל אם זה מציק לך גם הסיטואציות איתה גם לך יש עבודה עם עצמך, מה מפריע לך איתה ההתנהגות שלה? האמירות שלה? איפה זה מפעיל אותה במעשים איתה ולראות איפה זה משתקף אצלך בחייך ושם לתקן ולהתפלל על זה

הייסורים לא באים לפתחנו סתם זה בא לתקן בנו ולהצמיח אותנו

שלה יגיע בזמן הנכון לה...

והזמן שלך הגיע, תתעלמי ממנה, זה לא שווה את זה.

על זה נאמר ''הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם...''

אנחנו לא סתם מתפללים יום יום שלא תעלה קנאת אדם עליי, זה גם מכניס אותך למקום מאוד לא נעים, וגם באמת יש איזה חשש מעין הרע...

אם את מסוגלת לבוא לקראתה, לתת לה משהו טעים, לחייך בוקר טוב, מה שלומך? איזה שרשרת יפה.. זה קצת יוציא ממנה את העוקץ

מאוד לא נעים להיות בסיטואציה שמישהו מקנא בך

אבל זה שלו ולא שלך.

פשוט להתעלם ולחיות את חייכם כרגיל לגמרי

אין שום טעם להחביא את התינוקת או להשתיק אותה.

היא הילדה שלכם ולא לקחתם אותה מאף אחד

ואני בטוחה שגם לה זה מאוד צובט לראות שאתם מסתירים ממנה את התינוקת.

פשוט תתנהגו הכי רגיל שיש, כאילו זו סתם עוד שכנה.

והקב"ה ימלא את חסרונם בלי שום קשר אליכם.

זה לגמרי שלה, ההתמודדות

הבת שלך לא הגיעה על חשבונה ואת לא עושה שום דבר בכוונה כדי להוציא לה את העיניים

ואם החניה שלכם רשומה בטאבו כשייכת לדירה, הייתי שולחת לה הודעה שאת מבקשת שתפסיק לחנות בה, ושתשאיר לך מקום לצאת בבקשה

מכירה את זה מקרוב לצערי, אם תמשיכי לתת לזה מקום, זה לא ייגמר

לק"י
 

אני ממליצה לחכות לאיחור של כמה ימים. או מינימום ליום שבו את אמורה לקבל.

אומרים אחרי 10 ימים לחזור על המתן

לגבי התחתוניות - אני הייתי משתמשת באופן קבוע, יום יום (יש לי הרבה הפרשות), והיה מגרד לי שם ברמות.

מתישהו הפסקתי כי קראתי שזה יכול לעזור, וזה חד משמעית העביר את הגרד. היום אני לא שמה (מקסימום התחתונים נרטבות מעט).

להבנתי הבעיה היא שהתחתונית לא נותנת לאזור לנשום ולהתאוורר…

אולי עכשיו כדאי לשים משחה להעביר מהר, אבל בכללי ממליצה בחום להיפטר מהתחתוניות