פורום הריון ולידה (עמוד 237)

אבל יש סיפור בהמשכים שיש בעיתון פנינה של בקהילה על הורות לילד על הרצף

קראתי כמה פרקים וזה היה מרתק

וגם ממליצה על סדרה פלפלים צהובים גם על הורות לילד על הרצף

'לא נקיים'

הרוב נקי

ממליצה גם על סדרות

לא טיפוסי- על נער על הרצף- אבל לא נקי בכלל

סופק גיקית- נערה עם קשיי תקשורת- לא מאד נקי

ובכלל, יש שם הרבה מעבר לילד האוטיסט עצמו. אולי בעונה הראשונה הוא במוקד, בשניה פחות. יש שם הרבה עניינים משפחתיים (שחלקם קשורים, כי זה משפיע על הסביבה, וחלקם ממש מיותרים, וסתם הופכים את הסדרה לגסה. אני התאכזבתי. עניין אותי הילד, לא שאר הסיפורים).

עד כמה שאני מכירה את מתואמת, לא נראה לי שזה מה שהיא רוצה לראות. בטח כשהיא מחפשת ספר חינוך יהודי😅

ספרי פרוזה כבר קראתי כמה. אם הסיפור בהמשכים בעיתון פנינה יצא לאור - אשמח גם לקרוא אותו🙂

את הסדרה שכתבת לא אנסה לראות...

שבסדרה הזו יש קטעים שיכולים  לחזק נפשית ולחוות את הסיטואציות מהצד

אז אפשר לראות חלקים נבחרים

אם רוצים כמובן

לי זו היתה סדרה עוצמתית שנתנה הרבה

(ההמלצה היא כמובן רק לטובת מי שממילא קוראת וחושבת לצפות בפלפלים צהובים, לא לפותחת השרשור כמובן)

לא התחברתי לסגנון. אבל יש בו הרבה ידע חשוב. כותב אותו אבא לילד עם אוטיזם.

יש ספר מצוין בשם "ילדה נוף" מומלץ לכל אמא באשר היא.

לא יודעת אם שני הספרים הללו נכללים בהגדרת ספר חינוך ילדים אמוני

אבל שניהם מוצלחים מאד.

את ילדה נוף קראתי (די מזמן) ונהניתי אבל הוא לגמרי ספר עלילתי (ומדבר על קשב וריכוז ולא על אוטיזם - לא שבזה אין לי קצת מה להזדהות...)

באמת צריכה לבדוק איך הספר ביום בו תקרא לי אבא, אף שבו מדובר על ילד בתפקוד נמוך, ב"ה שונה מאצלנו. אבל גם זה ספר שלא בהגדרה ספר הדרכה לחינוך ילדים, נכון?

חשבתי באמת לקרוא אותו שוב, הפעם באור אחר...

תודה!

את ביום בו תקרא לי אבא.

על אף שאין לי הזדהות אישית עם הנושא, הוא נגע בי

זה יותר סיפור אוטוביוגרפי בעיניי.

אבל כתוב מאוד מעניין 

ואותי הוא ממש עצבן בגישה שלו, אבל קראתי כאיש מקצוע ולא כהורה, אולי זה שונה

אבל קשור לקש"ר.

קראתי אותו כבר כמה פעמים והיד עוד נטויה...

יש את "המנוי אינו זמין" שמספר על אוטיזם- אבל הוא ספר קריאה, לא ידע.

אני נהניתי ממנו מאד.

אבל הוא משקף את חוסר ההבנה שלנו כהורים לכל מיני תופעות שקורות לילדים

לכן מתאים לכל הורה מתמודד באשר הוא וגם לאלו שרק מתמודדים עם הבעיות הרגילות והסטנדרטיות

יותר מאז שקראתי את הספר.... וגם קיבלתי פורפורציות...

בסוף אצור רשימת המלצות לספרי קריאה על אוטיזם

וגם ממליצה בחום על קבוצה בפייסבוק שנקראת "אוטיסטים ושאר ירקות".

הקבוצה הוקמה ומנוהלת ע"י אוטיסטיות בוגרות.

לא הכל שם לטעמי, אך יש שם מידע רב מחווייתם של אוטיסטים בוגרים.

בנוסף ממליצה על הספר "למה אני קופץ"

אין לי פייסבוק...

ומה הספר המדובר?

לגבי קשר עם הורים אחרים - פתחנו פה באתר פורום סגור קטן לאימהות לילדים על הרצף. אכן אני מקבלת משם כוח... ובכל שאת מחפשת עוד

ממליצה ליצור קשר עם הורים אחרים.

אם יתאים לך מוזמנת לכתוב לי בפרטי

מדויק למבט היהודי-אמוני.

רבנים מכל (בדגש על כל... מגוון מאוד רחב ומעשיר) גווני הקשת התורנית עם מאמרי חיזוק אמוניים, חינוכיים וגם הלכתיים.

מאגד גם הרבה התייחסויות בספרות תורנית קודמת ולא רק מדורנו.

נכתב ביזמת אם לילד מיוחד ואפשר להשיג אצלה

(מקווה שלא נחשב פרסום...)

ברוריה 0506387223

יכולה לשלוח לך בפרטי קצת יותר פירוט או שתחפשי בגוגל, יודעת על לפחות שתי סקירות שנכתבו עליו.

אישית - לא קראתי את כולו.

הוא לא מדבר דוקא על אוטיזם אלא על צרכים מיוחדים בכלל, ולהבנתי גם לא ספר הדרכת הורים במובן הרשמי - כללים, שיטה עקבית וכו'.

כן מתאים למה שתיארת במובן האמוני-ערכי, מיועד לחזק מהזווית הזו את ההורים ואת המשפחה ולתת מבט והדרכה גם להם וגם לחברה מסביב

סיימתי עכשיו ספר בשם "ארץ אפריים" של עלקי דויטש.

כתוב מעולה!

מסופר על בחור ישיבה שיש לו בעית תקשורת. הספר כתוב מנקודת מבטו של הבחור, איך הוא מרגיש וחושב, ועל תהליך שהוא עובר כדי לזהות איך לתקשר עם הסביבה.

אני אהבתי מאד.

אבל כמו שאמרתי, ספרי פרוזה יש הרבה, ואני מחפשת ספר חינוך אמוני... אבל נתנו לי קצת רעיונות

תודה לך!!

מזלט! 

פעם התקשרתי למוקד והיא חזרה אליי ממש כמה שעות אחרי

אולי שווה לך לנסות 

חפפתי בסבון כלים את השיער כמו שהנחו המחליקות

ומרגיש צריבה וחום בקרקפת

של בני אנוש ❤️

בריאות שלימה!

איזה כיף להזכר ברב מרדכי אליהו הצדיק! זכותו תגן עלינו

לא יודעת אם קשור או לא...

היה לי הריון עם מצג op
רק אחרי הלידה חשבתי לעצמי אולי בגלל זה.

הייתי מרגישה ממש ציפורניים למטה, וחשבתי אולי יש לעובר צפורניים ארוכות וחדות.

אולי דמיינתי, אף פעם לא ידעתי מה זה, רק עכשיו כשאת שואלת אני נזכרת.

לא שאלתי אף פעם רופאת נשים, ולא נראה לי את צריכה להלחץ בפרט אם הכל תקין...

גני שלווה זה גנים לחינוך מיוחד?

כי אם כן אז חשוב להבין שילדים לומדים מאוד אחד מהשני. 

לא הייתי מכניסה ילד בהתפתחות תקינה לגן שלם שכולו התפתחות מעוכבת. לא יהיו לו פרטנרים למשחק ולמידה.

בשילוב נכון יהיה יחס הגיוני של ילדים בתהפתחות תקינה ומעוכבת

ביותר, אבל בגיל הצעיר יותר

הילדים הרגילים נתרמו המון מלקבל את השונה (למרות שבגילאים הצעירים גם ילדים בגנים רגילים מקבלים באהבה כל אחד), ובעיקר נתרמו מקבוצה קטנה, חוגים והעשרות שאין באף גן אחר 

ממש אשמח לשמוע ממך יותר כי ראית מבפנים..

אם מתאים לך..

הצוות איכותי?

איזה חסרונות יש לדעתך?

מאוד!! ממש בוררים שם את הצוות

לגן חובה- הייתי מוודאת טוב שיהיו שם מספיק ילדים ברמה נורמטיבית שיהיה לו עם מי לתקשר ולהתקדם

מספיק כמה חברים יחידים וזה בסדר לדעתי 

זוכרת שיומיים מנוחה אבל זה לא אומר לא לזוז, אלא לא להתאמץ.

תשאלי את הרופא להנחיות מדוייקות. תפרטי לו מתי בדיוק הנסיעה ברמת השעות מהבדיקה,

האם יש מדרגות בדרך לרכב,

כמה זמן מהביקור במוזיאון תהיי בעמידה...

כאלה. בהצלחה.

שבוע כאבים והתכווצויות. היה קשוח ממש.

אני חושבת שזה די חריג, רוב הנשים תוך יום יומיים מתפקדות כרגיל

אבל ללכת למוזיאון יומיים אחרי נראה לי מאמץ רב מדי

בעיני, אולי פשוט אני יחלוק עלי, אם את מכירה את עצמך כאחת שלא כל פיפס גורם לך לצירים, והבדיקה עוברת בטוב בלי תופעות לואי מיוחדות, כנראה במקומך הייתי הולכת למוזיאון וקשובה לכוחות. יושבת כמה שאפשר וכו'.

אם את דוקא כן מכירה את עצמך שגם ממשהו שהוא מאמץ קליל ומטה עלולים להופיע צירים, הייתי נמנעת במקומך.

Intention-to-treat analysis - Wikipedia

הסבר בקצרה:

נניח רוצים לבדוק תרופה חדשה, או ניתוח חדש, או דיאטה חדשה, או כל דבר רפואי אחר. אז לוקחים הרבה אנשים ועושים עליהם את המחקר, אבל...

מה עושים עם זה שלא כולם ממלאים אחר ההוראות?

למשל בודקים תרופה חדשה, שאם לוקחים אותה 3 פעמים ביום אז לחץ הדם יורד לרמות נורמליות (סתם המצאה שלי בשביל הדוגמה).

אז חלק מהאנשים יקחו רק פעם ביום כי הם לא מסודרים ולא זוכרים, או שזה ''מרגיש להם'' לא נכון לקחת כ''כ הרבה תרופות, והם ''מכירים את עצמם'' ויודעים שעד היום לא היה להם התקף לב ולכן אין סיבה לחשוש...

לכן, תוצאות הניסוי יראו שבממוצע לחץ הדם של משתתפי הניסוי כמעט לא השתנה. אבל האמת היא שהתרופה כן עובדת, פשוט חלק מהאנשים במחקר לא היו רציניים.

אז איך אפשר לבודד את ה''רעש'' הזה? איך אפשר לבדוק רק את מי שבאמת באמת לקח את התרופה לפי ההוראות?

גישת ITT אומרת שזה לא באג אלא פיצ'ר:

אלה החיים האמיתיים, ואם התרופה תצא לשוק אז גם בחיים האמיתיים הרבה אנשים לא יקפידו לקחת אותה 3 פעמים ביום.

כלומר לפי הגישה הזו, אסור להוציא את האנשים הלא רציניים מהמחקר, כי גם במציאות יהיו אנשים כאלה.

למאי נ''מ?

נניח יודעים שאחרי ניתוח קיצור קיבה יש X אחוז של אנשים שימותו מזיהום.

אז האמת היא שהאחוז הזה כולל בתוכו אנשים שפשוט זלזלו בהוראות ולא לקחו אנטיביוטיקה מניעתית אחרי הניתוח. 

אולי הם אמרו שהם מכירים את הגוף של עצמם והם לא נדבקים בקלות אז לא צריך, אולי הם סתם עצלנים. אבל בסוף הם מתו וגרמו לכך שהסטטיסטיקה של הצלחת הניתוח תרד.

בקיצור, 

אנשים שמזלזלים ברופאים וברפואה מבוססת ראיות, והולכים לפי אינטואיציה אישית, מחשבות ורגשות, גרמו לאסכולת ה-ITT להיות השולטת בקרב המחקרים הרפואיים.

רק אגיד שאני כותב זאת בלי שום קשר לשאלה שבנידון, השאלה אם אפשר או לא אפשר לעשות פעילות או כל דבר אחר אחרי דיקור מי שפיר צריכה להיענות על ידי רופא נשים ולא על ידי פורום ולא על ידי אינטואיציה.

התייחסתי באופן כללי לגישה של ''תכירי את עצמך ותחליטי לבד'',  בלי קשר למקרה הספציפי הזה.

אז ככה גם בחיסונים?
אם חיסנתי את הבן שלי בפחות טיפות לפה, או לא חיסנתי במשהו מסויים.
אני מבינה שזה בסדר? כי לקחו בסטטיסטיקה בחשבון גם את אלה שלא מתחסנים.

בעצם נראה לי לא קשור
התבלבלתי.
לא משנה

שולחת בכל זאת

בחיסונים של הפה מן הסתם לוקחים בחשבון שקצת נוזל מהצדדים,  

אולי גם תינוקות שיורקים

אין לי מושג, נשמע הגיוני פשוט

בחיסונים (כמו בכל תרופה) לא בודקים רק את היעילות, אלא גם האם החיסון בטוח לשימוש.

לא יעזור לנו אם כולנו נהיה מחוסנים מפני רוטה, אם החיסון יגרום לנו להתקפי פרכוסים בכל יומיים...

מהסיבה הזאת - זה לא נכון שמגדילים את הכמות מתוך הנחה שחלק ייצא החוצה. כי אז אם מישהו כן יבלע את הכל, הוא יהיה עם מנת יתר שמידת הבטיחות שלה מעולם לא נבדקה.

אז איך מתמודדים עם טיפות שיוצאות החוצה?

א. בממוצע החיסון יעיל גם במקרה הזה, וכאן את צודקת שזה כבר קשור ל-ITT. לכן אם טיפה אחת נוזלת לצד אז אפשר לחיות עם זה, זה כבר נלקח בחשבון בממוצע של יעילות החיסון.

ב. אם הרבה יוצא החוצה, כמו ילד שיורק או מקיא מיד אחרי החיסון, אז בהחלט צריך לשקול עם רופא האם לחסן שוב. גם אם בממוצע החיסון יעיל, הוא בוודאי לא יעיל למי שלא בלע אותו.

קודם כל, ספציפית בנושא חיסונים, אנשים לא מחסנים את עצמם ולכן זה לא דומה לכדורים ללחץ דם או אנטיביוטיקה.

בשביל לקבל חיסון צריך להגיע למרפאה, והאחות מזינה למחשב את זה שאת קיבלת חיסון.

כלומר במקרה הזה, מי שלא הגיע לקבל חיסון, פשוט לא יהיה חלק מהמחקר (או שהוא כן יהיה בתור קבוצת הביקורת, כדי להראות שמי שקיבל חיסון חולה פחות ממי שלא קיבל חיסון).

ובנושא כדורים או "פחות טיפות לפה" וכדומה - כלומר מקרים שבהם באמת לא הולכים לפי ההוראות:

הגישה אומרת שאחוז היעילות הכללי שייפגע בעקבות זאת שאנשים לא הקשיבו להוראות, הוא האחוז שיפורסם במחקר.

או במילים פשוטות:

אם מפרסמים שהתרופה יעילה ב-90%, אז זה בעצם לא לוקח בחשבון רק את מי שעקב אחרי ההוראות, אלא זה הממוצע בין אלה שעקבו אחרי ההוראות לבין אלה שלא עקבו.

בגלל שזה הממוצע, המסקנה היא שאם תעקבי אחרי ההוראות אז הסיכוי שלך ליהנות מהיעילות גבוהה יותר מ-90%, ואם לא תקשיבי - אז הסיכוי נמוך יותר (עד כדי 0%).

אני אתן דוגמה מעולם אחר:

נניח שיש קורס פסיכומטרי שהוא הכי טוב בארץ, ואת יודעת שבממוצע מי שהולך לקורס הזה מקבל 700 בבחינה.

אבל את גם יודעת שלא כל מי שנרשם אליו עושה שיעורי בית ולומד אחר הצהריים בהתאם להוראות המדריך, ובעצם הממוצע של 700 כולל בתוכו גם את אלה שהקשיבו למדריך ולמדו בבית, וגם את אלה שלא למדו בבית וגם בכיתה עצמה היו כל היום בפייסבוק.

אז עכשיו כשאת נרשמת בעצמך לקורס בשביל להצליח בפסיכומטרי, את לא תגידי לעצמך "הממוצע כבר לקח בחשבון אנשים שלא משקיעים, אז אני יכולה לא להשקיע ועדיין לקבל ציון טוב", נכון?

הרי הממוצע מורכב ממי שהשקיע וכנראה קיבל 750, ומי שלא השקיע וכנראה קיבל 500.

אז זה שהממוצע כולל את כולם, לא אומר שאם את באופן אישי לא תשקיעי את תקבלי 700... אם לא תשקיעי בקורס, סתם בזבזת אלפי שקלים ובסוף בכלל לא תיהני מהממוצע המרשים של הקורס.

כשאני מקבלת הנחיה ברורה.

השאלה בעיני היא על תחומים אפורים. כשזה בטווח שיש רופאים שאומרים כן ויש שאומרים לא. אז כן, בעיני להיות קשובים לגוף, להכיר חוזקות ומקומות תורפה עוזר לניהול סיכונים. לא להוציא אותי אחת שבגללה המחקר צריך להתיישר, אני בצד של המקפידים 

רק לא להתאמץ במיוחד בימים הראשונים אחרי. אז זה לא שלא עשיתי כלום אבל לא ידעתי גם דברים מעבר לשיגרה.. עשיתי כמה ימים לפני יום כיפור אז באותה שנה לא הלכתי לבית הכנסת בשביל לא לרדת ולילות במדרגות ועוד ללכת ברגל  (זה שבמכון פועה אמרו לי לצום זה נראלי סרט אחר כבר..)

אז תראי מה הכוחות שלך ואת את מרגישה וגם כמה ידרוש ממך ההליכה למוזיאון

אבל כן השתדלתי כמה ימים להתאמץ כמה שפחות..

הייתי עייפה מאד אחרי. מרגישים שהגוף עבר משהו ושהוא צריך כוחות..

אם לוקחים בחשבון שאולי אולי אולי יפתיע אתכם הריון בטעות וזה סבבה לכם לקחת את הסיכון הזה אז לא צריך לקחת אמצעי מניעה.

אישית אני ממליצה על התקן, זה הכי 'שגר ושכח'. הכי פחות התעסקות. 

שהסיכוי שתכנסי להריון טבעי לא מאוד גבוה, אבל צריך לקחת בחשבון.שיש איזושהי אופציה.

אם את ממש לא מסוגלת לישוב על עוד הריון וילד כרגע,   וממש לא מתאים לכם, אז תמנעי.

אם את מעדיפה קצת לחכות, אבל מקסימום יבואו צפופים, אז אל תמנעי.

אומרת בכנות, שבמצבך כנראה לא הייתי מונעת, כי עוד לא הומצא אמצעי מניעה ללא תופעות לוואי, ובכללי כל העולם של אמצעי מניעה זה הרבה ניסוי ותעיה והרבה תופעות לוואי למיניהן.

אז שוב, אם את במצב שממש אין שום אופציה להריון, אז תתחילי לחפש מה מתאים לך, אבל אם כזה רק מעדיפה שלא, אז לדעתי אפשר לסמוך בינתיים על הסטטיסטיקה שעד היום לא נכנסת להריון טבעי 

זה תלוי כמה זה חשוב לך

לנו קרה שנקלטנו טבעי לאחר טיפולי ivf גם אמרתי לעצמי מה הסיכוי בכלל

מסתבר שהגוף פורה יותר אחרי הפריה ככה הרופאה אמרה לי..אז מה שנראלך לא כדאי לקחת סיכון אם את ממש לא רוצה 

ולא לקפוץ עלי

אני יודעת שזה לא 100%

אבל בשילוב של ההיסטוריה שלך אני חושבת שזה סיכון ממש נמוך

אם את לא מניקה וממש ממש לא מסוגלת עכשיו הריון אז לדעתי כדאי כן מניעה. 

זה פשוט ממש לא תמיד מונע.  זה לא "קצת מונע וקצת לא" ואז בשילוב עם היסטוריה זו מניעה יותר רצינית. פשוט אין קשר.

יש נשים שמבייצות בהנקה ויש כאלה שלא.

האינדיקציה הכי אמינה (אם כי לא מוחלטת) זה אם קיבלה מחזור במהלך ההנקה הקודמת

( וגם את זה קצת מורכב לדעת אצל פוליציסטיות)

לילדה הראשונה חיכנו 3 שנים ואח"כ נקלטתי ממש מהר באופן טבעי, כשהיא היתה בת 8 חודשים.

אז רק אומרת שזה יכול לקרות..קחי בחשבון ובהצלחה!

ממליצה לך לפנות למטפלת מוסמכת ולהתייעץ איתה.

מאד הגיוני שטיפול יספיק

היא תדע להדריך אותך אם כדאי לפנות לייעוץ רפואי כדי לטפל גם תרופתית

בשורות טובות יקרה

רק בריאות תמיד

אבל חברה טובה התמודדה ואצלה טיפול cbt עזר מאוד.

בהצלחה רבה!

בשרשור דומה לפני כמה חודשים:

סבלתי מחרדות בין השאר מענינים בריאותיים במשך חודשים ארוכים ויצאתי מזה

בשלב הראשון לקחתי לוריוון- נוגד חרדה שניתן ע"י רופא משפחה

הכדור הקהה וטשטש את החרדה ועוזר לי לחזור לאיזושהי שגרה

בשלב השני קראתי ברשת על החרדה והבנתי שהיא מזינה את עצמה, החרדה מביאה תסמינים פיזיים כמו סחרחורות חולשה קושי בנשימה דפיקות לב, התסמינים עצמם מהווים טריגר נוסף לחרדה וככה קשה לצאת מהלופ

הדרך לצאת מזה היא ההבנה שהתסמינים זמניים לזמן ההתקף ויעברו לבד

כשהייתי מרגישה את התסמינים הייתי לוקחת רגע הפסקה עם עצמי ונותנת להם לחלוף

כשהפסקתי לפחוד מהתסמינים החרדה פחתה

בשלב השלישי העמקתי בטריגרים שהביאו את החרדה הראשונית

הבנתי שחרדה מתפתחת בכר פורה של פחדים גדולים וקטנים

עברתי על רשימה ארוכה של פחדים והתחלתי לטפל בהם אחד אחד.

הבנתי שגם דברים שאין לי שליטה עליהם, לא שווים את הפחד, כי הם עלולים להתרחש בין אם אני אפחד ובין אם לא, וכדאי לשמור את האנרגיות לזמן שמשהו באמת מתרחש ולא לבזבז אותם על חרדות.

החרדה לא עברה ביום אחד, זה היה תהליך ארוך ממש, כמה חודשים עם תרופה, אחרי זה כמה חודשים נוספים בלי תרופה עם עליות ומורדות. גם היום שאני כבר שנה פלוס בלי חרדות, יש רגעים שהיא יכולה לחזור בקטן בגלל דברים כמו חולשה פתאומית או דיבור בפני קהל, כשזה מגיע אני זוכרת שעוד כמה שניות זה יעבור ולא מאפשרת לחרדה או פחד קטן לנהל את חיי.

את בעצם מחר תהיי ביום האיחור.

מקווה בשבילך לבשורות טובות

ד"א בטוח ביוץ היה לפני 14 יום? עשית מעקב זקיקים או עפ"י סטיק?

התארך, זה היה לי 16 יום ואפילו יותר

וזה גרם לכ"כ הרבה כאבי לב

עד שהרופא אמר לי נעשה קבוע ביום ה15 כי זה יתן אנדקציה טובה....

הלוואי הלוואי שתתבשרי בטוב החודש

יומיים מוזרים כבר חשבתי שהחודש זה הצליח..

האמת שאני לא התחלתי טיפולים , אני פשוט 7 חודשים לאחר החתונה הבנתי שאני מבייצת ביום העשירי וזה נופל לי בשבעה נקיים לפני המקווה אז התחלתי לקחת אסטופרם שיידחה לי את הביוץ לאחר הטבילה  וביחד עם זה אני עושה מעקב זקיקים..

טוב שבדקת את עניין הביוץ. אם זה אכן מסתדר עם אסטרופם,

אז פשוט צריך להמשיך ולתת לזה כמה חודשים

כי גם אם הכל תקין ובסדר יש בערך 20-25% סיכוי להריון בכל חודש.

זה לא מחייב שיהיה ככה בכל ההריונות.

אמנם אצלי זה כן ככה, תודה לה' 🤪

יש לי חברות שזה ממש משתנה אצלן בין הריון להריון.

בגדול זו תקופה של פשוט לעבור את היום הקרוב, לחשוב מה יעשה לך טוב, לנוח, לא לחשוב על שום דבר מעבר.

לאט לאט לאט.....🙏

ולא מחייב שגם בהריונות הבאים יהיה כל כך קשה... זה יכול להשתנות...

יש נשים שהריון בשבילן זה סיוט מתמשך ויש שלא

גם אצלי שבוע 10 היה נראה ככה

עד שבוע 20 ואז הבחילות קצת פחתו אבל התחילו צירונים

ילדתי 4 ילדים בהפרשים גדולים ועדיין זה היה קשוח

לא חייבים 6 ילדים וגם לא 4

לא סתם יש מושג דכאון הריון/ אחרי לידה

נשים עוברות דברים קשים

המון טריגרים לדכאון

כדאי לך לשמור על עצמך ולעשות חישוב מחדש מה חשוב לך בחיים ואיך את רוצה שהם יראו

ברוך ה' שעוזר אפילו קצת

מטורף מה שאת עוברת

לי הבונג'סטה עזרה כמעט לגמרי והזמןעד שהתחלתי לקחת אותו זכור לי כסיוט והזיה

אין לי מה להגיד לך, רק חיבוק ענק!

מקווה שיעבור ובשליש השני יהיה הרבה יותר קל

בשורות טובות!

אני ככה בהריון רביעי

וההריונות הקודמים לא הייתי ככה, מה אגיד לך, זה קשוח.

תנסי

א' אפשר להעלות מינון של בונג'סטה

ב' האם את מצליחה לאכול ולשתות? אני ראיתי שכשמקבלת נוזלים מרגישה יותר טוב אפילו אם לא הקאתי. זה מרענן כזה (יודעת שנותנים בזה גם תרופה כל שהיא)

יש ארגון שנקרא אם הדרך והם עזרו לי ברמות במידע ובהנגשה והסברה גם לי וגם לבעלי. כי זה חדש לנו ממש.

ותדעי שיש לי כמה חברות שהיו ככה ולא חזר להן בהריונות הבאים.

בכלל ראתי עלי שבקלות אני מדמיינת מתוך קושי את כל החיים כאילו הם באותה רמת קושי

ועדיף לא לחשוב על העתיד אלא איך לעבור אותו

פשוט כל יום בפני עצמו

היה לי עכשיו חודשיים שאכלתי גלידה בכמויות. זה ממש הקל עלי

וכל יום אני כזה 'אמאלה אני אגמור את ההריון ענקית, אי אפשר להתקיים רק על גלידה' 

ובעלי מנחם אותי- היום את אוכלת גלידה, אולי מחר תאכלי משהו אחר.

(אני לא מצליחה לאכול פירות וירקות בכלל, משתדלת מאד לאכול קצת פחמימות סבירות וחלבונים בעיקר כי זה משפיע עלי מאד מהר על החולשה)

כולם פה שואלות אם אני מצליחה לאכול.

האמת שכן! דוחפת מלא. דווקא בגלל הבחילות זה קצת עוזר לי למנוע הקאה קשה להסביר.

עליתי כבר 3 קילו למרות השבוע הצעיר וזה כל כך מבאס ומקשה עליי וגורם לי להרגיש נפוחה וענקית. 

שליש כמו שאת מתארת ואני מזדהה עם התיאור - מוציא את החשק לחיות ברגעים מסוימים.

כמו שכתבו כאן - זה לצלוח כל יום, אפילו כל כמה שעות.

מזדהה עם תחושת הייאוש, מהחישוב של כמה ילדים אצליח ככה.

העצה הכי טובה שלי כרגע זה להגיד לעצמך: כל מה שעולה לי בראש, התסכול, הייאוש, המחשבות, אני מקבלת אותן ונותנת להן מקום. אני אדע שזה עובר לעוד נשים בראש אז המחשבות האלו לא מופרכות או קיצוניות, הן תוצאה טבעית של גוף שנאבק בבחילה. ואני לא אנסה עכשיו לתכנן קדימה כלום. לשים את הפוקוס על איך לעבור עוד גל בחילה והקאה.

ברמה הפרקטית, לאכול כל חצי שעה, לא לדלג בשום אופן על ארוחות, לא להתחשבן על בריא לא בריא עכשיו, מה שבא אוכלים (בהמשך יבוא זמן האיזון, ואני אוכלת בריא מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל עם בחילות רק לשרוד).

להסתובב עם בייגלה בכל מקום.

לנשום אוויר צח, לפתוח חלון ולנשום.

ספורט. לא מספיק עמדתי בזה כי היה קשה למצוא זמן שאני לא רעבה מידי אבל כל פעילות גופנית הקלה עלי בכך שבזמן הזה לא חשבתי על הבחילה.

להביא לבעל לקרוא תיאורים של עוד נשים על הקושי הזה, כל מה שכתוב בקווים כלליים באתרים הרשמיים לא מספיק. צריך יומן מסע של אישה.. לחזור שוב ושוב, אני חולה. חולה לכל דבר. גם אם זה לוקח שבועות וצריך לתזכר כל יום.

גם להגיד לעצמך: אני חולה. אני לא רק בהיריון וקצת לא מרגישה טוב.

מאחלת לך להגיע כמה שיותר מהר לימים שבהם תסתכלי אחורה ותגידי וואו הסיוט מאחורי.

לא לנסות לתכנן את העתיד עכשיו כי זה באמת מדכא. לצלוח את היום ורק אותו.

שולח. כוחות ואחווה נשית!!!

ממש צריכה לשמור. שני הדברים שהכי הפחידו טותי בהריון זה הבחילות ולעלות במשקל.

בינתיים אני חווה את שניהם באקסטרים:

דווקא הבחילות מאוד גורמות לי לדחוף כל היום אוכל!!!

מרגישה כבר ענקית ושכולם רואים (החזה הכפיל את עצמו) למרות שאני ממש בהתחלה 

לפני כ- 4 שנים

הייתי בול ככה

וואלה לא הבנתי איך זה הגיוני שמישהי מסכימה להיכנס להריון פעם נוספת אחרי הסיוט והגיהנום הזה.....

ממש הבטחתי לעצמי שזה הריון ראשון ואחרון ואני בחיים לא עושה את זה שוב לעצמי.

אז קודם כל ממש מממש ממש לא כולן סובלות ככה!

גם אם מישהי מקיאה מידי פעם זה לא קרוב ולא דומה למה שאת מתארת.

אז יש לי כמה דברים להגיד לך:

1. דחוף בונג'סטה! אם את עדיין לא לוקחת.

זה לא מציל ולא מחזיר אותך למה שאת אבל קצת קצת יקל מעלייך

2. אחרי שתתחילי בונג'סטה ותצליחי לחשוב על להכניס משהו לפה

ממש חשוב שתקפידי על מולטי ויטמין כי המצב הזה של הקאות ובחילות וחוסר תיאבון מאוד מחליש את הגוף

וזה מעגל שמזין את עצמו, כי כשהגוף חלש קשה לו להתמודד והוא נחלש עוד יותר

וזה גם מאוד מאוד משפיע בפן הנפשי והרגשי

3. זה עובר!!!

ואם לא יעבור לך בסוף שליש ראשון כמו שהיה לי

אז זה עובר בלידה.

ביום של הלידה כבר הרגשתי הרבה יותר טוב

אבל ממש מאחלת לך שזה יעבור או לכל הפחות יוקל בעוד כמה שבועות

4. לא מחייב שככה יהיה בהריונות הבאים.

אני לפני הריון שני ממש התכוננתי רגשית לחודשים איומים של חולשה בחילות והקאות

בפועל היה הריון ממש ממש בסדר. טיפה הקאות בהתחלה וזהו

רק הריון ראשון היה כ"כ קשוח.

אני עם בונגסטה משבוע 5 ומשבוע 7 גם מוסיפה זופרן כשצריך. כולם מדברים על זה שזה יקר מבחינתי לא מעניין  והייתי משלמת גם כפול 🤣

מולטימויטמין אני מקיאה אוטומטית כל היום. מחמיא לי את הבחילות ממש. אומרת תודה שמצליחה לתקוע כדור של חומצה פולית וגם זה לא תמיד ו

מקווה מאוד שזה ייגמר עוד כמה שבועות. לא יודעת איך אפשר אחרת. 

על העתיד. תתמקדי בעצמך בכאן ובעכשיו.

זוכרת איך ישבתי ברחוב מבוחלת בשליש ראשון הריון ראשון. כל כך הרבה אנשים היו ברחוב! המון המון המוני המונים. ולא הבנתי, איך כך אחד כאן נולד, ובעצם אמא שלו היתה בהריון. איך כל כך הרבה נשים עברו את הסיוט הזה וזה היה בהריון פחות קשוח ממה שאת מתארת. סתם המון בחילות והקאות... כן תפקדתי.

אז הכי מתבקש ולגיטימי שתתרכזי בעצמך. חיבוק והלוואי שההרגשה שלך תשתפר לגמרי, בע"ה!

(וכמו שכתבו לך לא בהכרח כל הריון הוא אותו דבר. אצלי רק בראשון השליש הראשון היה קשה)

ממליצה בנוסף לכל העצות המעשיות שכתבו לך, לדאוג גם לאיזשהו ליווי רגשי שיעזור לך לצלוח ולעבד את התחושות.

בהצלחה רבה!

זו תקופה זוועתית.

באמת.

ויש נשים שבונג'סטה לא עוזר להן.

ואין מה לעשות חוץ מלחכות ולהעביר את הזמן.

סרטים, ספרים טיפשיים וכד'.

חשוב שתשימי לב אם את מיובשת כדי שתגיעי למרכז רפואי לקבל עירוי נוזלים.

אפשר לנסות להעסיק את הפה כל הזמן- לשתות שלוקים, לפצח גרעינים וכד'. רק כדי להעסיק את הפה.

אני לא יודעת אם בשלב הזה הייתי מאמינה למישהו שזה יעבור ושאני אפילו ארצה עוד ילדים אחכ. אבל זה קרה.

ולגבי מצב נפשי- אני אישית נזקקתי לכדורי הרגעה יש מותאמים להריון.

כן כותבת את זה כדי שתדעי שאופציה קיימת  

אני סובלת מאוד מבחילות ברמה של חוסר תפקוד אבל לא מקיאה בכמויות. לא יותר מפעם ביומיים. הקאה בשבילי זה הצלחה…

אף פעם לא הייתי מאלה שמקיאות בקלות. 

אני בהריון האחרון קיבלתי מביטוח לאומי שמירה על היפרמאזיס!! בלי להקיא פעם אחת!

(הייתי מאושפזת וכו ז''א לא שהוצאתי מהם סתם באמת היה לי הוכחות רפואיות שמגיע לי שמירה לצערי הרב)

אמנם התרגום של היפרמאזיס הוא הקאות יתר אבל היום זה קטגוריה של תופעות בהריוןשהופך למחלה לא דווקא בהקאות ספציפית

(לי לדומה יש חולשה בחילות כאבי בטן התעלפויות וחוסר יכולת לאכול ולשתות כלום ברמה של לחיות רק על נוזלים לוריד)

חשוב לוודא שאת לא מיובשת. חוסר נוזלים מחמיר את ההרגשה.

היה סיוט אחד גדול, בהריונות הבאים היה יותר קל.

באמת שאי אפשר לחשוב ככה על הבאים, וזה לא פשוט בכלל.

אני ממש ממליצה לך לפנות לארגון "אם הדרך" הם עוזרים לנשים עם היפראמזיס. גם ידע רפואי (תרופות שכדאי לבקש מהרופא, עירויים וכו,) וגם רגשי (לך ולבעל) וטכני (מי שצריכה בייביסיטר וארוחות).

המספר שלהם זה:

0722722311

אם לא גרוע יותר

אני זוכרת שבעלי הזיז לי את הסדין והרגשתי שנשברת לי היד רק מהתזוזה שלו

עד ששתיתי בונגסטה

אם את לא לוקחת כדור עכשיו זה הזמן אל תשחקי אותה גיבורה כמו שאני שיחקתי וסתם סבלתי חודישם רבים

פלוס תוספת של זופרן כשממש לא מסוגלת.

תודה 

זה סיוט שאין לתאר, אבל הוא כל כך שווה את הפלא הקטן שתזכי לו בסוף🥰 עובדה, כי אנחנו עושות את זה איכשהוא שוב ושוב..

רוב הפעמים יש הקלה בשליש השני אז תתעודדי..

גרה בבית חלקיה.

יצא לי לשמוע אותה כמה פעמים.

שילוב של פתיחות, תורנית מאד ורגישות

זה טוב? אם כן,  אכתוב לך מספר

נראלי שעל הזוגית שמעתי עליה אבל לא ידעתי שגם מינית.. שמעתי עליה בעיקר כדמות חינוכית..

אשמח גם לפרטים שלה, יכול להיות שיעזור לי גם

מדהימה!

היא מבית שמש, אבל מטפלת באישה, לא זוגי...

זה פותר הרבה פעמים

@נגמרו לי השמות

לדעתי... תבדקי איתה 

(אם מתאים אפשר לפנות בשמחה ולברר היתכנות להתאמה בשיחת היכרות טלפונית קצרה)

יש הבדל גדול בין מישהו שלושב שככה הם ילמדו וזה צורת החינוך שלו

לבין מישהו שהיה רוצה לנהוג אחרת אבל אין לו את הכלים

פתחת את זה מולו?

זה נראה שזו הדרך חינוך שלו.

הוא חושב שככה שמים גבולות לילד.

ומה שמרגיז אותי שהוא עושה את זה בעיקר איתו כי הוא יותר שובב.

לבנות שלנו הוא יותר סבלני.

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות האלופה. בטח יהיו לה דברי חכמה

יכול להיות שהוא בתקופה לחוצה? וגם מצטרפת ל @מקרמה שזה ממש משנה מה הוא חושב על זה.

הקושי שלך מובן.

אבל גם - ציינת שהוא חוזר מהעבודה וישר מתעצבן עליהם. אפ יש משהו שבעלי לימד אותי זה שגברים צריכים שקט 😅 לא בקטע של שייח, הוא רחוק מזה, אבל לפעמים הם צריכים להגיע שניה להתאפס עם עצמם, לשתות מים קרים, לשמוע שקט אחרי שעות של עבודה ואולי נסיעות, ואז יש להם הרבה יותר פניות לבת הזוג ולילדים.

אז ממש ממליצה לנסות את זה גם.

וגם כל הכבוד לך על הסבלנות כשאת איתם הרבה!

כדי להתאפס על עצמה, אם היא חזרה מהעבודה או שהיא בבית איתם.

היא יכולה לקבל את זה? 

אלא שבעלה חוזר הביתה וישר פונה לילדים בעצבים, אז ציינתי שהוא צריך את השקט.

ברור שגם אישה צריכה שקט לעצמה, אבל כן לרוב זה מתבטא קצת שונה אצל גברים ונשים. בהכללה גסה כמובן. 

אבל זה חייב להיות ברגע שהוא חוזר?

אני עם הילדים בבית ומאוד משתדלת שכשהוא חוזר אחרי ההתלהבות הראשונית שלהם לקחת אותם ממנו ולתת לו כמה דקות של שקט, לשבת להרגע במזגן עם אבטיח ומים קרים.

אחכ יש לו יותר סבלנות לילדים ולי יש את השקט שלי.

אני חושבת שהיא מתכוונת למצב שאמא חוזרה ב4 ואוספת את הילדים ומגיעים הבייתה וכולם צורחים במקביל ואין לה אפשרות לשתות מים אלא ישר לצאת לקרב ולהרגיע את הרוחות. וכשאבא חוזר ב7 הבייתה, אז מתאפשר לתת לו לנוח רגע לשתות מים לפני שהוא קופץ לקלחת, כי אשתו שם ושולטת במצב.

אבל אם האישה יכולה ישר לקפוץ לפעילות בשניה שהיא חוזרת למה הגבר לא?

ברור שאם יש אפשרות בכיף, שינוח דקה וחצי, אבל אם המצב דורש יד שניה במיידי, אז שיתכבד ויעזור כי גם לאמא לא הייתה דקה מנוחה מאז שחזרה

זאת גם אופציה שהיא נתנה...

ואם לשניהם יש את הצורך הזה של שקט אז צריך לשבת ביחד ולחשוב איך שניהם מקבלים את זה.

גם אצלנו אני איתם כל היום (מ6 בבוקר ולפעמים עוד קודם) ועד שבעלי חוזר, ואני משוועת לקצת שקט כשהוא חוזר אבל שווה לי להתאמץ עוד כמה דקות ולתת לו להרגע ולקבל אבא ובעל סבלני ורגוע מאשר לשחרר אליו את הילדים ולשבת רגע לנשום אבל לשמוע ברקע את החוסר סבלנות שלו.

אז זה מה שמתאים לנו, בהחלטה משותפת.

אם אצלם מתאים אחרת צריך לשבת ולדבר על זה ולהחליט ביחד איך מתאים.

ובשגרה לא.

אבל גם אם אני איתם, בעיני זה קשוח הרבה יותר מעבודה! והכל תקף גם למצב כזה.

אשרייך שאת מצליחה גם וגם. 

וצריך למצוא את האיזון אצל כל זוג.

הגבתי כי היה נשמע כאילו אסור לו לנוח כי גם לי אין אפשרות

אני לוקחת את הילדים, מחזירה אותם כשאני עוד עם פיפי מהעבודה. מגיעה הביתה ואין לי שניה לעצמי..

וכשהוא חוזר יותר מאוחר בזמן א. ערב ומקלחות אין את הפריבילגיה לתת לו לנוח כמו שאני לא נחתי. אלו החיים.

אם יש קושי מסויים או לא מרגיש טוב או יום קשה בעבודה אז ברור שאתן לו ספייס. אבל סתם ככה בשגרה אם אני מגנגלת בין עבודה לילדים ולא נחה לשניה לא רואה סיבה שהוא לא גם אם הוא גבר.

וגם בעלי יש הרבה פחות סבלנות ממני, זה משהו שאנחנו עובדים עליו. במציאות היום הוא לא יכול להתנתק מהילדים בשעות המעטות שהוא נמצא בבית.. 

טכנית, אולי להציע לו לנוח איך שהוא מגיע הביתה חצי שעה ואז אולי הוא יהיה יותר רגוע ופנוי.

ופרקטית יכול להיות שאם הוא ירכוש כלים יעילים איך להציב גבולות הוא לא יצטרך להשתמש במכות? אולי שווה לקרוא ספרי חינוך של רב שמחובר אליכם, לשמוע הרצאות על חינוך או ללכת להדרכת הורים, לפעמים הורים במצב של חוסר אונים משתמשים בטכניקה הקצרה והלא יעילה של מעות

שאיבוד השליטה שלו מוריד לך ממנו

שגבר שמתנהג ככה, בעינייך זה לא גברי. שאת מצפה לעזרה אבל לא כזו. (אגב, הרבה פעמים כשאישה מצפה לאמפטיה מבעלה ומשתפת בקושי מול הילדים, הוא רוצה לפתור לה את הבעיה וילך על מה שהכי קל בלי לחשוב על הדרך שבה זה נראה או נעשה)

שזה נראה לך כמו חוסר יכולת להתמודד ושזה חמור מאוד בעינייך, קלות הראש בה הוא מתנהג בצורה כזו כלפי ילד קטן ושמאוד קשה לך לראות את זה וזה אפילו מפחיד אותך (אם זה באמת מה שאת מרגישה, כן?)

גילוי נאות - אמרתי את זה לבעלי על ביקורת וכעס בבית. זה עבד. 

שוב את @נגמרו לי השמות

ראיתי שהמליצו עלייך, אשמח לשמוע מה את אומרת

תודה על התיוג,

ומתנצלת על הדיליי הגדול שנבע מאי פניות מתמשכת

את מתארת מצב שבהחלט מצריך התבוננות ומענה ראוי.

לצערי לא כ"כ אפשרי לתת מענה ראוי שכזה בתגובה בפורום על ההודעה מבלי להכיר לעומק ולדייק בכתובת המותאמת ביותר עבורכם.

לענ"ד כדאי לברר יותר לעומק את התמונה השלמה כאן,

להבין יותר מה גורם לבעלך להגיב כך,

להביט במבט רחב יותר על כל חייו הכוללים בפני עצמו, וגם בתוך המערכת הזוגית והמשפחתית,

למצוא כתובת נכונה ומותאמת עבורו במידת הצורך לשליטה ומינון וויסות של הכעסים

לתת לו מענה וכלים שם כיצד לשלוט בתגובותיו וליצור תגובות מותאמות ומטיבות ולא חלילה תגובות לא מותאמות ולא מיטיבות

ולהמשיך לדייק עוד במה שהכי יטיב ויהיה נכון לו ולכם ע"י כתובת מותאמת ומדויקת לכך.

חיבוק גדול יקרה

את צודקת שאת רוצה לטפל בזה וליצור עבור כולכם איכות חיים משודרגת עם שלווה, אהבה, קירבה ונחת.

אל תוותרי על הרצון הכנה והנכון הזה

ב"ה שהקב"ה יכוון אתכם לשליחים המדויקים

והמון ברכה והצלחה 🙏🌹

- ותודה רבה @אמהלה יקרה על התיוג והמילים הטובות 🙏❤

אחד לאחד.

עוקבת 

דעה קצת נחרצת, אם לא מתאים לך תדלגי ותתעלמי❤️

אני חושבת שזה בעייתי. לא רק כי זה משפיע לרעה על הזוגיות שלכם (שזה גם חלק קריטי), אלא כי ענישה גופנית היא דבר בעייתי. ובעיקרון ממה שאני מכירה במחקר, היא גם לא ככ אפקטיבית כמכלול…

אם זאת בעיית כעס אז ברור לטפל. אבל ממה שאני שומעת ממך זה לא העניין, אלא זה שמבחינתו זו דרך טובה לחנך.

הוא בן אדם של רגש או של שכל? כי זה שונה איך שכדאי לגשת לבן אדם.

בסוגריים אוסיף - שאני בדרכ מאוד בעד לדבר בשביל לגשר על פערים, לבוא נכונים להתקרב אחד לכיוון השני. אבל בעיניי זה כבר קו אדום. וזה לא בגלל שהוא אדם רע, אלא בגלל תפיסה של לפני כמה עשורים (שגם אז אגב זה לא היה משהו). אם לא מתאימה לך הנחרצות (לגיטימי) אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

אני באמת חושבת שאם זה עניין של תפיסה חינוכית, ויש לו רצון להיות אב טוב ומיטיב, יש פה עניין לשנות את התפיסה. אם הוא בן אדם של שכל אז אולי מחקרים וכו, אם של רגש אז אולי לדבר על ליבו…

זה חשוב, גם בשביל הילדים שלכם וגם בשביל הזוגיות שלכם.

ואוסיף ציטוט מתוך קטע שפעם קראתי- "אבי, זכרונו לברכה, הכה אותי רק לעתים רחוקות ורק כשהגיע לי. אני חושב שגם מכות כאלה הן דבר נורא" (אם תרצי אשלח לך את הקטע הארוך יותר, שמסביר את התחושות שלו… כאשר לא מדובר בקטע על איזו התעללות מזעזעת, אלא ב"פליק" מדי פעם)

והדבר הכי מעצבן זה שאין אינדיקציה ברורה. גם הרופאים לא יודעים להצביע לך על משהו מסויים שרק אם הוא קורה- הצוואר באמת מתקצר.

היה לי הריון אחד שהייתי הולכת כל יומיים שלושה להיבדק מרוב מתח (לא אומרת שזה היה תקין, מתארת מציאות)..

וכל פעם ההתלבטות הזו מחדש. אם עכשיו את מרגישה טוב וזה עבר לא הייתי הולכת…

לא ציינת איזה שבוע את אבל

אני שבוע 25

זה כן נרגע אז לא הלכתי

אבל כל יום מחדש אני בלחץ והתלבטויות

והרופא נתן לי רק 3 הפניות חח

משהו ששמתי לב זה שאם אני לא שותה לפני השינה תוך כדי הלילה אני מתעוררת עם צירים אז ממש מקפידה על זה

אבל גם רנדומלי זה קורה.

גם כל המונח של מנוחה ממש לא מובן לי. מפחדת לזוז אבל לא יודעת אם אני מגזימה

גם לא נראה לי בריא לא לזוז בכלל.

סתם שאלה, אם יש לי בהריון הזה צוואר דינאמי אז זה אומר שכל ההריונות יהיו ככה? 🙄

לא חושבת שאסור לזוז.

לא להרים דברים כבדים, להימנע מיחסים (רופאהאמר לך את זה? אני לא גורם רפואי), לא להתאמץ עכשיו בעליה במדרגות או לנקות את הבית באופן אינטנסיבי, אני אישית נמנעתי גם מהליכות ארוכות.

יש לך אפשרות לגשת למוקד נשים ואז את לא צריכה הפנייה בכלל, את יכולה ללכת מתי שאת רוצה (לפעמים זה עולה כסף- במכבי זה עולה כסף מ7 בערב ומהבוקר עד 18:00 בחינם)

הריון ראשון ב"ה תקין.

הרופא לא אמר לא לקיים יחסים אבל שאל כמה פעמים אם זה היה אחר כך ( זה לא ) ואמר שיש נשים שזה ממש מוביל ללידה והדגיש שוב שוב אז לקחתי מזה שאסור 😅

הוא אמר לי אם את לא עושה משהו שממש חשוב אז ליהיות במנוחה במיטה.  לא להתאמץ ( הוא אומר לי, אה רצית להפיל את הכל על בעלך אני רואה ) אז נשמע שממש לא לעשות כלום עד תשיעי.

אשכרה אני קמה מהספה ובעלי נלחץ ממש. גם לפני המקרה כשהייתי הולכת הייתי חייבת לנוח כל 5 דק' פשוט הרגיש לי שאני לא מסוגלת יותר כנל אם הייתי עושה עבודות בבית

חשבתי שאני פשוט בטטה ולא בכושר 

לק"י

אצלינו מוקד נשים פתוח עד רבע לשלוש.

יש מוקד כללי שפתוח בלילה בתשלום, אבל לא חושבת שיש שם מענה לנושאים נשיים.

אבל רק בערב בין 8-11

יש סניף של מרכז בריאות האישה אבל לשם צריך תור 

זה פשוט שעות פתיחה שונות בכל מקום.

אבל לא חושבת שיעזור לך.

הוא ביקש ערכה ספציפית של אדרואינו

זה היומולדת שלו😃

עוד לא סגורה לגמרי מה

עוד מעט יולדת בעז''ה ואין לי כוח

אני רוצה אבל לקנות לו מתנה חמודה ללידה

אם יש לכן רעיון למשהו חמוד ומפנק אבל לא יקר זה יהיה מעולה

אבל רעיונות-

ספר

ספל

משטח הגבהה למחשב נייד

סדנה זוגית

מארז שוקולדים/ מגש פירות

אוזניות אם הוא צריך

ארנק

מגן לפלאפון

מחזיק מפתחות

זה מה שעולה לי😅

והוא קונה לי דברים סמליים כמו פרחים

אני מפתחת תמונה על משהו

לא עכשיו מתנות יום הולדת ונישואין אבל כן משהו סמלי

סה"כ נחמד

אולי באמת הגיע הזמן שנפנה זמן לעצמנו

כי אם לא אנחנו, מי ידאג לנו?

מקווה שאני מבינה נכון

לא הייתי כאן תקופה כדי להתעדכן

חיבוקים גדולים!!

לפי הת.ז יש לי אחד כזה 🤭, בפועל העובדה הזו לא קיימת ביומיום אפילו מסתבר לא ברמת הגעגוע או הדאגה אז באמת לקח לי זמן להבין את השאלה..

הוא לא פה כבר שלושה חודשים רצוף למעט פה ושם ואפילו לא היה מוזר כשיצא כי למעשה מוזר כשהוא כן פה (ודווקא יחסית לאחרים לא עשה המון)

אבל תודה על התזכורת זו בהחלט הזדמנות לבצע החייאה בזוגיות ולהזכיר למר בחור שבין כל האבק והלילות, יש לו משפחה אוהבת ומחבקת! 😍

תודה לך וסליחה 😔

אין מילים שיכולות לתאר את רמת הבושה שיש לי ליד נשים ואמהות כמוך

מי ייתן ויהיה שינוי. התורה שלו *לא* שווה פחות מהתורה של משהו אחר ❤️‍🩹

עורכת: רגע לפני שסוקלים אותי פה אני חרדית, שייכת לחסידות בה מרבית הגברים עושים שירות אזרחי וחלק קטן עושים שירות צבאי ככה שאני לא יוצאת נגד הרבנים שלי, חלילה. 

ויאללה נחשו לאיזה חסידות אני שייכת 🥳

לא יודעת מה אמשוני חושבת על זה אבל אני עכשו גם במילואים בלי צפי לסיום כבר חודשיים+ ונכון שקשה מאד! ובכלל החופש הגדול שובר אותך! אבל דווקא שם כ"כ קל לי לראות כמה הצבא לא רוצה חרדים ודתיים! זה מתחיל מהדברים הקטנים של שבת לדוגמא שבעלי לא יכול להשתמש כמעט בכלום ברמה שהוא פותח לו שקית זבל לשבת כי מבחינה הלכתית אסור לזרוק שקית זבל שיהודי חתך בכוונה בשבת וממשיך בזה שהוא לא יכול לישון בחדר שלו כי הדליקו וכיבו שם אור בשבת ואסור להנות מזה וכו.. ועד דברים מהותיים יותר בעיננו כמו שירות צמוד עם בנות+ שירת נשים כל הזמן ואין לך אפשרות לצאת כי זה התפקיד שלך לשבת שם מול המחשב וכו.. לא פשוט בכלל ולא חושבת שזה נקרא צבא שרוצה ומוכן ומסוגל לגייס אנשי תורה😮‍💨

לא נכנסת באמת לסוגיה של גיוס חרדים רק שמה את הזה שככ מהותי בעיני..

וזה בלי לדבר על ככ הרבה חברה מהסביבה שלנו ומהישיבה של בעלי שסגרו את היחידות שלהם לפני כמה שנים בגלל התיאוריה של צבא קטן וחכם והם לוחמים ומיומנים ולא מסכימים לגייס אותם למרות כל המאמצים ואחכ אומרים שחסר כוח אדם🙄 נשגב מבינתי לחלוטין!

ומעדיפהי פחות להיכנס לנושא של הגיוס.

ממילא לא משנה מה, את המילואים האלו הוא היה עושה בכל מקרה.

(איך אמרה לי מישהי, אצלכם זה לא משנה הגיל או כמה ילדים ממילא ממשיכים אצלכם)

וגם האמת שאני מרגישה זכות גדולה להיות חלק מהדברים הענק הזה שנקרא צבא ההגנה לישראל.

לא שזה פעם ראשונה,

הוא שירת במלחמת לבנון השנייה, ועופרת יצוקה, וצוק איתן ושלל צווי 8 נוספים (קצרים יותר)

בדיוק סיימתי בט' באב לקרוא את הספר אות מאבשלום על מחתרת נילי והבילויים.

אח"כ כשעמדתי בפקקים של תל אביב התרגשתי עד דמעות שהצרות שלנו היום הם עומס בכבישים כשהצרות שלהם היו ספקות ממשיים שמפעל ההתיישבות לא ישרוד!

והנה לא רק שרד, גם צמח והתרחב והיום הבעיה שצפוף פה, ולא שאין מי שיגור פה..

ואותו דבר לגבי השירות הצבאי.

גאה לראות אותו עם מדים ונשק, גאה על הזכות שחייל יהודי משרת בצבא של מדינה יהודית, על אף כל התחלואים (זה לא מעניין אותי כרגע לא כי הדיון לא חשוב, אלא אין לי אישית הפנאי והכוחות נפש להיכנס לזה)

איך אני אומרת לילדים שלי, עוד יוציא עלינו ספרים נוספים של מנהרת הזמן.. ואנחנו נהיה חלק מהסיפור!!

אותי אישית זה על באמת מרגש.

בתור ילדה קראתי על תקופת קום המדינה וקנאתי בהם ממש על הזכות להקים פה מדינה ולהילחם על העצמאות שלה.

קראתי בנביאים על תקופת יהושע, שופטים, שמואל.

ודמיינתי את עצמי חיה בתקופה של שמשון הגיבור, של דוד מול גליית, התפעמתי מאהבת הארץ של יהושע וכלב בן יפונה..

הערצתי את יהודה המכבי שנלחם על הזכות לחיות כאן כיהודים תחת עול מצוות ולא עול מלכויות..

כנראה שלא עבר לי 😅

ככה שגם אם היה תור ללשכת גיוס לא בטוח בכלל שהיינו מוותרים על הזכות לקחת חלק במערכה כזו חשובה לעתיד המדינה ותורת הלחימה.

אם כי הגיל עושה את שלו, עוד מעט הבן כבר מגיע לגיל גיוס 🫡 (סתם לא כזה מהר)

בכל מקרה, כל עוד אפשר, אנחנו ממשיכים.

בעזרת ה', הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.

(והתיקון האוטומטי תיקן לי לחיים. כנראה שהוא צודק. כי אנחנו נלחמים על הזכות לחיים פה)

הלוואי ויגיע אליו לפני שבת, אבל גם אם לא העיקר הכוונה!!

מלא חיבוקים וחיזוקים!!

מבינה לליבך לחלוטין

בתור מגויסת לבעל שעשה מעל 350 ימי מילואים..

את פשוט גיבורה ואמיצה!!

מקווה שאת ט"ו באב אתם זוכים לחגוג יחד, וכל הכבוד שאת מחזיקה ראש עם התאריכים!

ומקווה שגיבשת רעיון למתנה 🤑

שנזכה להרבות אהבה ושלום ונזכה לימים שמחים בבית הפרטי והלאומי 🩵

אל תחכי לראות אותם- לא תמיד רואים

זה לא להביא וורמוקס סתם

חבל

היא סתם סובלת

פטרייה זה מקדימה.

בפי טבעת לא נפוץ פטריה ומאוד נפוץ תולעים.

השיטה שלי היא לשים וואזלין.. זה חסימה פיזית לתולעים שלא יזוזו. זה אני עושה גם אם אני ממש רואה תולעים.. זה בדרך כלל מאוד עוזר והילד חוזר לישון. במקרים בהם לא עוזר אז מביאה וורמוקס. 

עדיין יכול להיות?

וזלין יותר יעיל ממשלת החתלה? כי גם זה אני שמה לה ולא עוזר בכלל...

מואזלין.

הייתי מביאה ורמוקס מזמן , ככה נשמע תולעים ממש

חשוב גם להביא את המנה השניה אחרי 10/14 יום. מזכירה גם לי

ואז אין מה לעשות - חוץ מלתת ורמוקס כל פעם (ולהקפיד לתת גם מניעה אחיקם כל "התקף" כזה)

והכי טוב לזהות מה גורם לזה. איך התזונה שלה באופן כללי?

בדרך כלל זה משהו שקשור לסוכר- אצל אחים שלי זה היה ממרח שוקולד ושוקולד של חברת עלית דווקא.

תנסי ממש לעקוב לראות, בדרך כלל יש איזשהו דפוס 

אחר כך במקרה הגענו לרופא ילדים אחר,

שנתן לנו מינון יותר גבוה של ורמוקס: מנה כל יום במשך שלושה ימים, ואחרי שבוע או עשרה ימים עוד פעם מנה כל יום לשלושה ימים. אחר כך ראיתי שהמינון הזה גם הופיע בהוראות בתור אחת מהאפשרויות לטיפול.

הוא אמר שיש תולעים עמידות יותר שהמינון הרגיל לא מספיק להן. לא יודעת האם זה היה במקרה או לא, אבל אחרי זה היה לנו שקט להרבה מאוד זמן. 

עם שמן בסיס?...

זה חשוב... זה שמנים מאוד חזקים לא שמים אותם ישירות על העור ככה סתם

הדס לא

וגם ממש אסור לשים את השמנים יחד עם משחה כימית..

ממליצה גם על קלינתול

זה לא תרופה חזקה כמו וורמוקס, ומניסיון פעם אחת - זה ממש עזר (גם מורחים וגם נותנים בפה)

בייבי פסטה(לא אחר)
מעולה ממש!!!התולעים נתפסים ומתים, וכדאי גם עם קיסם מעט להכניס פנימה.

שהם מתלוננים ששורף שם הלכתי כמה פעמים לרופא והוא אמר שזה לא משנה אם רואים אותם או לא זה בטוח תולעים ונתן וורמוקס... זה עוזר זמנית כי ברגע שאת מורחת משחה התולעים לא יוצאות החוצה 

מכירה את השיטה אבל היא מחפשת משהו לעכשיו בינתים.

שיעזרו מיידית..

וחוץ מזה, לשכב, בקבוק חם על הבטן/גב שכואב..

כושר גם עוזר..

אקמול זה כמעט כלום בשביל כאבי מחזור.

אני בימים הראשונים פשוט לוקחת מראש איבופן 400, מיד כשמתחיל הכאב. אחרת זה באמת בלתי נסבל...

ממליצה בעיקר לשקול שוב לגבי המשככי כאבים, אם יש סיבה ממשית לא לקחת נורופן (הנחייה רפואית או משהו כזה), או שזה חשש כללי כזה.

מה שכן, נורופן חשוב לקחת אחרי שאוכלים משהו, ולא על בטן ריקה.

אבל ממש מיד, כשרק נדמה שמשהו מתחיל אפילו. מנסיון של שנים.

ברגע שמזהים את הדפוס ולוקחים משכך כל כמה שעות, החיים משתנים. בדכ זה נדרש ביום הראשון ולא יותר.

מצטרפת להמלצה לקחת משהו חזק יותר מאקמול, אפשר להתייעץ עם רופא משפחה. בעבר כששאלתי הרופא אמר לי שאין סיבה לסבול ולא לקחת משככי כאבים מתאימים.

רק נרוסין (צריך מרשם) ולא שום תרופה אחרת! אני לא בטוחה שאני מדייקת בהסבר אבל זה קשור בגדול לזה שמשככי כאבים אחרים מטפלים במכאב במערכת העצבים, הנרוסין הוא כדור אנטי- דלקתי והוא היחיד שמשפיע על הרחם עצמה ולכן הרבה פעמים יספיק כדור אחד ביום הראשון כדי להרגיע את המקום.
 

לטווח הארוך- לתרגל יוגה נשית בקביעות לחצי שנה - שנה . זה עשוי גם לקצר דרמטית את ימי הדימום 

עושה:

לשכב על הגב עם רגליים למעלה על הקיר

אמבטיה חמה

נשימות

לדבר לעצמי להתעסק במשהו אחר

כן. זה לא שיטות שהכי עובדות כשיש כאבים ממש חזקים כמו אנדו, אבל הן הקלו עליי טיפונת למרות האנדו… אבל מאז שיש לי משכך כאבים במרשם זה מה שאני לוקחת יחד עם טיפות אופטלגין (אדוויל, נורופן, אקמול וכל אלו לא מזיזים לי את הזרת במחזור)

אה, ואם כבר היא לוקחת רק תרופה אחת כל פעם - אופטלגין טיפות. אני יודעת שיש על אופטלגין מחלוקת גדולה, אבל זה המשכך כאבים ללא מרשם הכי חזק שאני ניסיתי

ושיח אברהם עזרו לי

אני כל חודש הייתי לוקחת משככים סביב השעון. כשהתחלתי ספורט ושיח אברהם זה פחת משמעותית והייתי בלי משככים. חבל שהפסקתי באמת כי חזרתי לסבול

בס"ד

(אין לה אנדו')

אני חושבת שאחרי שימוש בגבעונית הכאבים אצלי פחתו, אבל לא בטוחה שיש קשר מוכח

אם הבינה - טוב שהיא יודעת שיש לכם יחסים בריאים.

אם לא הבינה - גם בסדר. 

לתחום האישות, כזו שמתרחשת בכאלה סיטואציטות נורמליות של יום יום, היא חיובית מאוד.

בלי רעש מצד אחד אבל בלי להסתיר ולהתפדח ולהשמיד ראיות כאילו זה משהו סודי שמור שבסוף מקבע איזו תפיסה שזה לא משהו טוב וטבעי אלא כמעט לא קורה.

את מתפדחת מחמותך? לא עשית משהו רע, ולחשוב שהיא תיפול מהכסא אם היא תשמע מזה זה בעיני להכניס אותה למשבצת לא הכי מחמיאה, היא לא בת 14, יודעת דבר או שניים על החיים..

הכל טוב, אני חושבת שאם לא תעשי מזה עניין- זה לא יהיה עניין.

וחיבוק על הדפיקות לב שזה גרם לך 🤗

עשינו אצלם כביסה והוא התנדב לתלות בלי שמתי לב.

בשלב מסוים הוא קלט מה הוא תולה והשאיר בצד.

היה מביך אבל מחליקים, הכל טוב.

זה הכי מפדח, זה מראה שהוא ראה, הבין, והשאיר לך

אני הייתי ממליצה לו לתלות, ככה היינו חושבים שאולי הוא לא שם לב

אבל לא קריטי

וגם עכשיו בעלי ציין שגם כל הפיגמות הקיציים שלי די חושפניים וקצרים והיא קיפלה הכל 🙄 ( אפילו לא קלטתי את זה , הייתי עסוקה בבגד השני) 

קצת עוזר בהרגשה

נראה לי ייקח קצת זמן עד שאשכח מזה וירגיש נורמלי מולה

תמימה ודוסית לא אומר כלום

גם תמימה ודוסית רוצה לדעת שמחכה לה אהבה ותשוקה בנישואים שלה

וחוץ מזה שיש בנות שנראות דוסיות מאוד, אבל נחשפו לתוכן של זוגיות והנושא מעסיק אותן מאוד. ובגלל שנראות החיצונית שלהן הן לא מעזות לדבר או לשאול אף אחד
 

משמים היא זכתה לראות שזה קיים בבתים הכי כשרים וטהורים.

לכי תדעי כמה היא הייתה צריכה לדעת את זה

וחיבוק לך כי תמיד לא נעים שאנשים נחשפים לעולם הפרטי שלנו

אבל מבחינתה זה דבר טוב לדעתי

בגלל שחמי וחמותי הם בעלי תשובה אני מרגישה שהם קצת קיצוניים בעניין. חס ושלום לדבר על משיכה ...

לא פעם בעלי זורק משפט שזה מאוד נורמלי ורצוי לבנות שיהיה להן משיכה לבנים בגיל הזה כי מרגיש שהן מדברות בזלזול על בנות מדברות על בנים ( לא עושים כלום, כן ) וחמותי מזדעזעת מזה וגם תגיד דברים על בגדים שפחות צנועים כל מיני משפטים שזה ממש מרחיק מהגוף.

נראה לי שזה יצא מאוד לטובה

לא שהיית בכוונה מראה לה או מדברת איתה מלכתחילה, אבל אם היא כבר ראתה זה מצוין..

אולי אפילו זה יאפשר לה להרגיש שאת דמות שאפשר לדבר איתה על הנושאים שקשורים לנשיות שלה, כי לםי מה שאת מתארת יכול להיות שאמא שלה פחות זמינה בקטע הזה

ברור שראתה עולם ...

אבל זה תמימות אחרת לדוג

רק לפני תקופה הם הבינו שלא כל מי שעם זקן וכיפה זה רב, ושיש דברים מעוותים בציבור ולא הכל לשם שמיים

גם בנושא הזה לפחות איך שהם מעבירים לבנות זה יותר בקטע של תאווה מאשר קדושה בזמן הנכון אולי כי הן צעירות ולא רוצים שיעשו דברים. גם כל הקטע של הגוף. ..

על תשובה🤭בעצמי חזרתי, אז מרשה לעצמי לדבר ככה...

מקווה שהקיצוניות הזאת לא יוצרת איזה אנטי אצל גיסתך🤷‍♀️ היא כבר ממש גדולה

אבל כן יש משהו

היא אומרת שהיא לא רוצה להתחתן ( כבר אמרנו לחמותי שתברר פגיעה מינית ) . יש גם אחת יותר גדולה וממש ממש לא בכיוון של שידוכים

משהו אחר.

זה בסך הכל דברים טובים. שתחשוב על זה קצת. אולי כשיהיה רלוונטי היא תבוא לשאול אותך אם את אמא שלה פחות רלוונטי.

הייתי ממש משחררת.

ואיזה מתוקה היא שבאה ככה לעזור!!

תלוי רקע. חמותי עם מנטליות סובייטית כמו הבדיחה מוכרת , מאוד תמימה בנושא למרות שהיא חילונית גמורה.

לפי מה שאני יודעת בברית המועצות, הממשל הפך את נושא האישות לתחום רגיש מאוד, הנושא היה ממש טאבו, לא היה מקובל לנהל שיח על זה, לא סרטים, כלום.

היו ממש קיצוניים בדת הסובייטית שלהם 😉