פורום הריון ולידה (עמוד 236)

שיש לך בעל שאת אוהבת

שאת מתגעגעת אליו כל כך...

תדמייני שאתם כמו יעקב ורחל

אבל להתגעגע חצי שנה כמעט ברצף, זה קשוח.

חיבוק גדול!

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

צמררת וריגשת אותי מאד!

זה באמת שילוב קשוח ממש!

מקווה שיחזור מהר❤️

אולי @YaelL תדע?

כמובן שגם אשלח פניה לרופא, אבל לוקח לו המון זמן לענות באפליקציה אז אם יש מישהי שיודעת ממקרה אישי שלה או כי היא מהתחום, אשמח לשמוע 🙏

תור קרוב ולשאול אותו? נראה לי הכי הגיוני, לא?

ועוד רעיון, יש לך רופא משפחה טוב, אולי לקבוע תור להתייעץ איתו מה כדאי לעשות, איך להשיג תור לרופא נשים או את מי לשאול?

וגם, בגלל המצב יש יותר ביטולים מכרגיל, אולי תתקשרי למרפאה איפה שהרופא נשים הקבוע שלך מקבל, תסבירי שיש לך שאלה דחופה ותבקשי להכנס בין תורים / להיות ברשימת המתנה/ שיחזיר לך טלפון? 

בגלל עוברים קטנים.

קיבלתי משבוע 12 150 מ"ג.

זה מבהיל אותי ואותם כי זה לא השפה בבית שלנו

בינכה זב לא מועיל

אז ברגיל אין צעקות

אולי למי שמכניס שקע לפה.. משו מסוכן

לק"י

זה באמת מצב מורט עצבים.

תמצאי דרכים קצת להתאוורר. אפילו כשבעלך מגיע הביתה- צאי לנשום קצת לבד, בלי אף ילד שקורא לך....

רק משום לא מעודד שזה לא משתפר לגמרי עצמו..

זה דורש עבודה לחזור לשפה רגועה

זה כן בתקופות של עומס זה מופיע הרבה יותר

וכשנרגע אז אוטומטית מפלס הלחץ שלך יורד ואיתו העצבים... ונרגע משמעותית

יש את מרפאת קנצוקר בשדרות גולדה מאיר בירושלים.

הרופאת ילדים מעולה וזריזה מאד.

יש שם אפשרות להגיע ללא תור 3 פעמים בשבוע

אבל

זמן ההמתנה נהיה שם בלתי נסבל

הם החלו בשתוף פעולה עם כללית אז מספר הפציינטים הוכפל ושעות הפעילות של הרופאה לא.

אז ככה

אם יש לך תור- זה מושלם! מומלץ מאד מאד

אם אין- זה קטסטרופה.

הבעיה שהתורות שם זה לעוד כ4 חודשים.

שמעתי שנפתחה מרפאת שיניים חדשה של לאומית (לא מרפאה בהסדר) ברחוב ירמיהו. לא הצלחתי לברר על זה עדיין.

לשאלתך השניה-ככל הידוע לי,  א"א לקבל החזר על רופא פרטי ברפואת שיניים

ברחוב ירמיהו.

הרופאה שם נחמדה וטובה.

יש גם בתוך קניון רב שפע- פחות אהבתי.

היינו שם וקבעו לנו תור לרופאה ערבייה, רק אחרי שהגענו קלטנו את זה

וכנראה שליהודיה שם יש תורים ארוכים..

שמנסים להרוג אותנו

ונמאס מפוליטיקה וחדשות

נמאס מזה שכל פעם יש מצב וכלום לא משתנה ולא זז

לפעמים אפילו יש דאונים שנהרגים אנשים לא עלינו

אבל מן מצב דשדוש וגועל כזה

הנפש צריכה חו"ל ואוויר ומסע והרפתקאות וחופש וחירות ונוף ויופי וחוויות ולא להיסגר ככה

ציפיתי לחופש כמו ילדה קטנה ולא ככה תיארתי אותו!

זה אנוכי אבל זה כל כך ככה.

אנחנו הורגים ופוגעים בהם

אנחנו המובילים

מלא משתנה ומלא זז

וממש לא מדשדש

בשבוע צה''ל פעל בלי סוף

ועם כל הכאב- היו פה ניסים גדוליםםם

ואת הבאסה שיש לנו כרגע חופש אחר לגמרי והשתנה הכל

זה מובן ממממש

כולנו בסירה האזת

וכל אחת איפה שזה פגש. אותה

אז בזה נראה לי כולנו פשוט מזדהו.ת

ומותר ממש להתבאס

אבל חבל להיות תקועים בענת יאוש ודכאון כללי

ולפספס את כל הניסים והעוצמות שיש בזמן הזה 

את אמא שלהם

השם נתן לך אותם

את מסוגלת

תאמיני בזה

ובמקביל, תנסי לחשוב מתי את יכולה לאפשר לעצמך הפוגה

גם במחיר של שעות עבודה של בעלך

אולי שעה פה ושם עם חברים אחרים..?

אל תחשבי על הבית שצריך להיות מתוקתק ומסודר

ותזמיני אוכל בחוץ אם צריך

כל מה שיכול להקל עלייך

שולחת חיבוק❤️

פתאום הם נוטים למצבי רוח

ורבים ביניהם

ולא סופרים אותנו

המצב גם גורם להכל להקצין

וזה מבהיל אותי

איפה הילדים המתוקים שהיו פה לפני רגע?

וחשבנו על הדרכת הורים

ועדיין מרגישה כאוס 

לא שיש איתם בעיה

שזה מצב לא נורמלי

מבחוץ ילדים נראים רק מתוקים

כשמגדלים אותם מגלים שהם באמת הכי מתוקיםםם

אבל זה עסקת חבילה שכוללת עוד הרבה בתוכה

ואת באמת מנסה גם להחזיק הכל באותה הרמה שהיתה בעבר

משרה מלאה בית מתוקתק וכו וכו

אם מפסיקים לצפות ולתכנן כל כך

ולדרוש מעצמך שלמות

אז לאט לאט מוצאים גמישות..וכן אפשר גם לבחור מה יכל להקל עליך

להוריד מהאף הרגיל

בכל מיי אופנים

וכן זה מצב קשוח עכשיו

ולכולנו זה לקח את התוכניות וזה באמת קשה לקבל את זה

ממ שמבינה אותך

ועד שאתם מגיעים להדרכת הורים ממליצה לך לשמוע ולראות תכנים בגישה ההיקשרותית, על מצבי סטרס אצל ילדים

למשל זה

פרק 38- הורות בזמן המלחמה

זה קשה. זה מורכב. זאת התמודדות. זה משגע את השכל... אבל זה לא צריך להבהיל. 

אלו ימים לא פשוטים לכולנו

לחץ, מתח, הילדים משועממים בבית.

מי שעובדת מהבית צריכה להוסיף גם את זה

ואולי הבעל לא נמצא

בקיצור ימים מאתגרים.

תנסי כמה שיותר להקל מעלייך

אולי יש נערה בסביבה שתסכים לבוא לשמור עליהם שעתיים מחר?

יכולה לשתף שאצלנו הילדון בן 3 וחצי מאוד מאוד משועמם וכשמשעמם לו כל הזמן מציק לכולנו,

בחמישי הלכתי לחנות הכל בשקל, קניתי מלא מלא מלא פרסים קטנים

וכל דבר שאני רוצה שיעשה אני מבטיחה פרס, כמובן על הדרך עוד מלא דברים.

נגיד אחרי שתאסוף את המשחקים ותתקלח תקבל פרס. ואחרי המקלחת, מקבלים את הפרס כשלבושים בפיג'מה ומחכים לי במיטה...

ובאמת אני לא כ"כ אוהבת את הדרך חינוך הזאת אבל עכשיו זה פשוט מציל אותי.

חוץ מזה תדאגי שיהיה לך בבית משהו טעים שאת אוהבת (שוקולדים, טילונים וכו') לפצות את עצמך בסוף יום קשה.

ולדעת שזה יעבור, אלו ימים קשים אבל גם ימים גדולים שההיסטוריה תזכור.

ורואים כ"כ הרבה ניסים ונפלאות שזה פשוט מדהים!

אולי יש לך אפשרות לנסוע איתם קצת להורים?

אבל כשזה מגיע ככה פתאום, ובמצב כזה שיש אזעקות ומפחיד לצאת ולא ישנים טוב אז בכלל קשה מאוד.

גם לילדים יכול להיות קשה ומלחיץ וזה יכול להחמיר ולהקצין התנהגויות שלהם.

אז קודם כל זה מאוד מובן והגיוני שקשה, שולחת חיבוק גדול,

ודבר שני כדאי לחשוב איך להקל עליכם, לראות מה אפשר להוריד כרגע כדי שיהיה כוחות לשאר הדברים:

אולי לשקול להחזיר חיתול בלילה?( בעיני אם ניסיתם כבר כמה שבועות ועדיין מרטיבים כל לילה, כדאי להחזיר טיטול ולנסות בזמן רגוע יותר, אין ממש מה להפסיד, זה לא כמו גמילה ביום),

לאכול בחד"פ, לקנות יותר אוכל מוכן, לחפש נערה לשחק איתם בבית כדי שאת תוכלי לנוח בחדר?

לצאת עם הילדים לאן שכן אפשר כדי שיוציאו מרץ בחוץ?

לקנות פרסים בשקל כמו שהציעו ולארגן 'מבצעים' שידרבנו אותם ויקלו קצת? לתת יותר מסכים? 

אין כסא באיזור 500?

זה מה שאני רוצה ומוכנה להוציא כל כסא לרכב..

המחירים הזויים 

ואני לא יודעת מה יהיה הלאה וכמה אני ארצה את הילד הבא צפוף והכי חשוב מה ה' ירצה אז כרגע אני חושבת עליה בלבד.

אבל תודה לך בכל אופן, סתם התבאסתי כי מאז שקניתי כסא לאוטו מהילדה הראשונה לפני כעשור, המחירים עלו בטירוף. 

גם לי יש בן שנה וחצי, ואי אפשר לעבוד איתו.

מתכננת לקפוץ מחר לעבודה, ובעלי יהיה עם הילדים.

ואולי, אם יהיה צורך, קצת לעבוד מהבית בערבים.

העבודה שלי לא ממשיכה כרגיל בגלל המצב, אבל בעיקרון אני כל אמורה לעבוד.

אם בעלך בבית, אפשר לחלוק לפי שעות שחצי מהזמן הוא עם הילדים וחצי מהזמן את.

בתחילת חרבות ברזל החברה שילמה לנו משכורות כרגיל. אנחנו סימנו במערכת (חילן) מתי עבדנו מהבית ומתי היינו עם הילדים ואחכ החברה תבעה מהמדינה (קרן פיצוי פעולות איבה של רשות המסים) פיצוי על השעות שהיינו עם הילדים.

ביקשו גם הפעם להתנהל באופן דומה אבל לא בטוח ב100% שגם הפעם הקרן תממן.

למרות שגם להשאיר ילדים בני 12 לבד במצב הזה לא הייתי רוצה.

לי שילמו אחרי שנה כמעט.

כי להבדיל מאצלכם, ביקשו לפדות ימי חופשה בזמנו למי שלא מגיע במקום לשלם כרגיל

צריך זו מילה גדולה.

אני מנהלת מחלקה חיונית במפעל חיוני ו"צריכה" לעבוד כרגיל מהבית.

בפועל הפער בין ה"צריך" לעבוד שעתיים ביום לבין "צריך" לעבוד 9 שעות,

הוא פער של שמיים וארץ.

בשעתיים ביום אני מכניסה את מה שבאמת אקוטי לתפקוד החברה בטווח של השבועיים הקרובים, כשכל יום אפשר לראות עוד קצת מעבר.

ובעלי אגב מגוייס אז הוא בכלל לא רלוונטי לסיטואציה.

אתם שניים בבית, שניכם "צריכים" לעבוד,

אבל צריך להבין מה באמת חובה ומה רצוי.

מה אקוטי ומה בלית ברירה, סובל דיחוי.

קחו כל אחד שעתיים להתאפסות, סדרו את המשימות בטווח של השבוע הקרוב, לפי אדום, כתום, צהוב, ירוק.

אדום- אקוטי

כתום- צריך

צהוב- רצוי

ירוק- רלוונטי לבצע רק במצב של חזרה לשגרה.

קודם משבצים שניכם רק אדומים, אח"כ כתומים.

צהובים תשבצו לפי האיזון של שניכם, עם גמישות.

לא לדחות כתומים לרגע האחרון שלא יהפכו לאדומים.

אדומים שמסתבכים, לא לנסות לפתור לבד, להעלות לדרגים גבוהים. יהיה להם יותר קל לתת מענה רגע לפני פיצוץ ולא רגע אחריו. אם במצב שגרה אפשר לטפל באדומים לבד, אנחנו לא במצב שגרה.

אתמול הייתה לי שיחת טלפון כזו להתייעצות עם מנהל בכיר, תוך כדי צרחות של הילדים ומיד המנהל אמר שהוא יעשה איזה משהו שהוא הדריך אותי לעשות, (שלוקח 5 דקות רק חבל שזה יתעכב עד שאצליח להשליט סדר בבית חזרה) ואחרי שהוא השיג לי את מה שהיה צריך יכולתי לקחת את זה הלאה למרות הכאוס בבית.

אגב כשאני ובעלי היינו צריכים לעבוד מהמשרד בקורונה, אני הייתי בהריון וילדים בסגר.

עבדנו ככה:

משמרת 1: 6:00-15:00

משמרת שניה מ14:00-22:00 בלילה.

כל יום החלפנו ביננו משמרות, באמצע היום נסיעות שלנו, ובין לבין השארנו את הילדים עם בייביסיטר.

חיפשתי בנרות סטודנטיות או בחורות מעל גיל 18, שילמתי בהתאם, (50-60 לשעה) ועדיין כל שבועיים היה צריך להחליף, ועם כל זאת שרדנו ככה תקופות ארוכות.

מקווה שתמצאי פה טיפים, בהצלחה!

בפןעל? אולי חצי שעה מצליחה להתחבר. אמרתי מראש שאני לא יכולה עם הילדים בבית לא ממש התייחסו

בעיה שלהם, וכל הזמן עוד המנהלת שלי שולחת לי הודעות "טיפלת בדבר הזה, ובזה? " עונה לה בהמשך אתחבר וזהו.

בקורונה בעלי ואני עשינו ממש תורנות - כמה שעות שנינו ביחד עם הילדים, מתפעלים את הלמידה מרחוק, ושאר הזמן התחלק בינינו - בכל פעם אחד מאיתנו הסתגר בחדר כדי לעבוד והשני היה עם הילדים.

עכשיו טרם התאפסנו על זה, אז אני באמת עובדת כשכולם סביבי אבל נעזרת בכל פעם בבעלי ובילד גדול תורן כדי לשמור ולהעסיק את שתי הקטנות (בנות שלוש ורבע ושמונה חודשים) - שהן אלה שמאתגרות בעיקר (כל השאר סתם מרעישים🤭).

גם בת השש ורבע יכולה להעסיק אותן לפעמים - לעשות "קייטנה" לילדונת, להצחיק את התינוקת... ובטח שהגדולים יותר יכולים יותר.

אבל אני יכולה לעבוד בפרקי זמן קצרים, בלי להיות תלויה בשום דבר חיצוני. השאלה אם אופי העבודה שלך מאפשר את זה.

הפעם בעלי בבית (בעיקרון עובד במקום חיוני וכל הסבבים הקודמים הלך לעבוד ונשארתי לבד, אבל עכשיו סגרו את מקום העבודה ואי אפשר להגיע לעבוד)

אז יש לי יותר אפשרויות להתנתק וללכת לעבוד

וגם ככה אני רבע קלאצ'

ממש ממש קשה לעבוד אחרי לילות בלי שינה

אני שומעת את הילדים בוכים ברקע

וגם לבעלי קשה לשמור עליהם הרבה שעות רצוף

אז כשאני יכולה פותחת מחשב בערב ומשלימה קצת

אבל תאמת המון דברים לא זוכים להתייחסות מספיקה

מה לעשות. אני גם בן אדם. מנסה משתדלת ולא כל יכולה.....

יש לך תכנון ללדת בימים הקרובים? 😅

אני פשוט עדיין מצרה על זה שלא יכולתי להשתחרר מוקדם בלידות האחרונות...

באלתורי מחלקה שבדר''כ הם סיוטט מצד תנאים

וא זלחור הביתה לאזעקות וילדים בבית כל היום

אותי כמעט שיחררו בגלל שהקלו ראש בעיקר לשחרר וזו הייתה יכולה להיות טעות, מזל שעמדתי על בדיקות מעמיקות ובסוף כן השאירו אותי באשפוז

יש מקרים שעדיף להתבאס מחוסר נוחות מאשר לרוץ ולחזור לטיפולים במרפאות בימים כאלו עם תינוק שרק נולד וממילא כבר נמצאים בביח ליד מרחב מוגן

השתחררה אחרי 18 שעות

אמרה שהאשפוז בכלל לא נעים

חדר ענק ענק ממוגן עם מלא וילונות למחיצות

2 שירותים לכל היולדות

הבעלים עוברים שם בלי הגבלה

ברור שעדיף להשתחרר.

יאלה לא צריך שום פיקוח וזהו

איזה מצב מטורלל

לק"י

ושניה אחרי לידה.

אבל לי קל לדבר, תמיד האשפוז אצלינן ארוך, כי יש צהבת.

בגדול שר לעשות את זה גם במרפאה...

לא יודעת להסביר..

גם שחררו מוקדם בגלל המלחמה (היה בהתחלה במקום מופגז)

לק"י

צהבת אחרי יותר מ-12 שעות.

ואם היינו חוזרים הביתה, ושוב חוזרים לאשפוז, זה היה קשה.

לק"י

אבל לא זוכרת מתי בדיוק.

רגיל.

מביות מלא

ואחרי יממה בערך נפל לי האסימון שהיא מיובשת ומתחילה גם להצהיב.

(וזו ילדה חמישית ויש לי נסיון נוסף ועשיר עם יילודים).

לא חזרתי למיון אלא ישר ליועצת הנקה תותחית, עבדתי קשה מאד והצלחתי לשקם את ההנקה ב"ה.

הסברה טובה להורים למה לשים לב יכולה לעשות את העבודה.

(לצורך העניין, יש הרבה תינוקות שלא יונקים טוב בהתחלה, בבי"ח נותנים להם תמ"ל כדי שלא יתייבשו ולפעמים הולכת מזה ההנקה).

לק"י

הייתי פונה לטיפול רפואי במקביל לחיזוק ההנקה.

(אני כותבת את זה לטובת נשים אחרות).

אצלי כולם היו עם צהבת עוד באשפוז, אבל ב"ה ינקו טוב.

ואצל רובם בכלל לא המליצו לתת תמ"ל, כך שאני מאמינה שזה תלוי במקום או בזמן, שמבינים שהעיקר להאכיל הרבה, והנקה מרובה "מספיקה".

ואין לי ניסיון עם שחרור של ילד שלא היתה לו צהבת, אבל בהחלט חשוב להדריך הורים איך לשים לב אם התינוק מפתח צהבת וכו'.

יש צורך במעקב רפואי כלשהו

מפחיד אותי לחשוב על שחרור כזה מוקדם

כולל מעקב ובדיקות שצריך לעשות בשלב מאוחר יותר אחרי הלידה.

משרד הבריאות בהנחיה דרמטית: "להיערך לשחרור יולדות תוך 12 שעות"

המנהל הרפואי של מחוז ירושלים במאוחדת, ד"ר מנחם ביתן, מסר כי "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב היולדות והתינוקות נמצאים במצב תקין ויכולים לשוב לביתם, גם אם עברו רק 12 שעות ממועד הלידה. יחד עם זאת, על מנת להמשיך לנטר את מצבו של התינוק ולאתר מבעוד מועד בעיות רפואיות שדורשות טיפול, החלטנו להמשיך לבצע מעקב אישי אחר כל יולדת, כשברוב המקרים הרופא שיגיע הוא נאונטולוג, מומחה ביילודים ובפגים. יש בדיקות ליילודים שבכל מקרה צריכים להיעשות, כולל בדיקות דם ספציפיות ואנחנו מקלים על בתי החולים וממשיכים את מה שהיילוד אמור לקבל ב-72 השעות הראשונות לחייו - אצלו בבית על ידי צוותים שלנו".

נשמע לי מופרך

ואני בטוחה שאם לא יעשו את זה הרבה יולדות יוותרו על המעקב כי זה ממש קשוח לצאת עם תינוק וללכת ולחזור כשאת ביום יומיים אחרי הלידה ואם חזרת הביתה אז גם יש לך ילדים נוספים על הראש... 

זה חלק מהתפקיד של אחות טיפת חלב, לעשות ביקורי בית.

אני יודעת ששכנה שלי שהיא אחות טפ"ח עושה במלחמה ביקורים כאלה וגם מזמנת אישית בכל מיני זמנים שיתאים ליולדות

אחות טיפת חלב מגיעה לבית גם בלי מלחמה, לפחות בילד הראשון.

ככה זכור לי שהתקשרו להציע לי אחרי לידה.

אבל התקשרו להציע

למרות שתכלס זה לא לבדיקות

זה יותר להדרכה עם תינוק חדש, לראות את החדר שלו והציוד

וזה היה נחמד כי זה חסך ממני את ההגעה לשקילה של שבועיים אחרי לידה- היא הביאה איתה משקל וגם היא הייתה יועצת הנקה אז גפ עזרה לי עם ההנקה..

אבל חוץ מזה זה לא איזה ביקור קריטי במיוחד

לק"י

למי שצריכה עזרה או הדרכה.

לק"י

לגבי המעון- תלוי מה עושים אצליכם.

אצלינו המעון היה חלק מלא מהתהליך (אצל הגדול הם הציעו לי להתחיל גמילה).

לגבי הלילה- אצלינו קמו יבשים עוד הרבה לפני הגמילה, אז גמלנו במקביל. לא היתה שאלה.

ולגבי הלידה- באמת התלבטות. אבל אם היא זורמת לא הייתי עוצאת כנראה. איך בעלך מתמודד עם זה?

התחלנו גמילה בקטנה, להוריד טיטול אחהצ

עשינו ככה איזה שבועיים +-

בוקר אחד באתי לחזיר טיטול, הבת שלי סירבה והתעקשה ללכת למעון עם תחתון.

ממש עבר בטוב, חזרה יבשה. לדעתי במעון גם שולחים אותם ומזכירים.

בימים הבאים חזרה יבשה מהמעון ואחהצ מדי פעם מפספסת אבל זה ממש סביר וגם היא ממש משתפרת בתפיסה שלה מתי היא צריכה ללכת גם בלי תזכורת.

אם הכיוון טוב הייתי ממשיכה ומתפללת לד' שהגמילה תהיה בקלות ובטוב.

אז תמשיכי

במקרה הטוב ילך בקלות ומהר

ובמקרה הכי גרוע התהליך יהיה ארוך יותר

ותמשיכי לפי ההתפתחויות ולפי הכוחות שלך.

בעלי סבבה עם זה בייחוד שהוא רוב היום עובד

בגלל המלחמה הוא עושה משמרות של 12 שעות

בנתיים אני ממשיכה מרגיש שיש ששיפור

אבל מה אתן אומרית מה עם הלילה?? בעלי אומר ממש לא היא לא תדע לקום בלילה להתפנות

ולי מרגיש ש- למה לא לגמול גם בלילה??

למה צריך להיערך אם גומלים בלילה??

לישון

יש הרבה סיכוי שהיא תקום יבשה ומיד בבוקר לקחת לשירותים.

יש ילדים שממש יודעים לשמור ויקומו יבשים ויש כאלה שפחות.

הייתי מנסה כמה לילות עם טיטול אבל לפני השינה ומיד בבוקר לקחת לשירותים

אם הטיטול יבש בבוקר כמה פעמים אז זה סימן טוב

וכדאי גם לבטא את זה במילים - איזו אלופה! נהדרת קמת יבשה.. לעשות מזה עניין

אפשר בשביל התחושה הטובה שזה המשך הגמילה לשים טיטול ועליו תחתונים.

צריך סבלנות בגמילה, זה תהליך של למידה של הילד.

להסתכל על כל פספוס כחלק מהדרך ללמוד ולא אוי וי יש לי מלא עבודה לנקות / לכבס.

ממש עוזר לחשוב על הפספוסים והכביסות בראש בצורה יותר חיובית, מנקים/ מכבסים אותו דבר רק עם פחות באסה ואנרגיה שלילית.

באמת קשוח סוף הריון ביחד עם גמילה. שיהיה בקלות בעז"ה. 

גמילה בלילה זה אירוע אחר.

פעם קראתי על זה הסבר, מקווה שמעבירה אותו נכון

באופן רגיל הפיזיולוגי שלנו, בן אדם בוגר לא אמור להצטרך לשירותים בלילה כי הגוף לא מייצר שתן בלילה.

ורק כשמתעוררים הגוף מייצר את השתן מכל הלילה ואז צריך לשירותים.

גמילה של ילד בלילה זה שאלה האם הגוף מפותח שהוא מייצר הרבה פחות שתן בלילה או עדיין לא בשל.

ולכן לדעתי בלילה תגמלו רק אם אתם רואים שהיא לרוב קמה בבוקר עם טיטול יבש או כמעט יבש.

אם כן אז נראה לי ממש כדאי לגמול יום ולילה ביחד.

ולהיערך עם כמה מגיני מזרון טובים ולקבל את זה שיהיו פספוסים מידי פעם ולכבס מיד את המצעים וזהו.

לגבי הגמילה ביום, מלכתחילה לא חושבת שכדאי להתחיל גמילה לפני לידה.

אבל מכיוון שהתחלתם והיא בקטע אז הייתי ממשיכה.

צריך להיערך עם מגן מזרן אטום לנוזלים

זהו. כל השאר מקסימום ירטב מפיפי, תכבסי.

ותהיי ערנית כשהיא ישנה, אם את שומעת אותה זזה באי נוחות, מדברת מתוך שינה וכד' - קחי לשירותים.

אם לא אל תקחי.

הגוף לומד לעכב את ייצור השתן בזמן השינה. אך גומלים יום ולילה ביחד - הוא יכול ללמוד את זה צ'יק צ'ק. אם לא מנצלים את ההזדמנות זה יכול לקחת שנים.

(מנסיון... לשני הגדולים השארתי טיטול בלילה והם התייבשו בלילה רק סביב אמצע יסודי. אצל שלושת הקטנים הבנתי את הקטע וגמלתי יחד, הם התייבשו תוך שני לילות. כולל הקטנה בגיל 8 חודשים).

בדיוק בגיל הזה.

ב"ה הולך ממש טוב. הוא לא מוכן בכלל ללכת באופן יזום לשירותים, אבל אומר כמעט תמיד בזמן.

לילה תמיד גמלתי רק אחרי שגמילת יום התבססה, בערך חודש אחרי, וב"ה אצל כולם הלך ממש בקלות.

הייתי גומלת יום, ולילה רק אחרי הלידה, כשיהיה לך כוחות להתמודד עם כביסות ועיניינים. לא נורא אם לא הולך ביחד .

אני כל הזמן בבית, יותר בנחת..

זה היה לי מעולה

ובלילה היה יותר קל, הוא קם יבש גם לפני כן

שבקב"ה יצלא חסרונכם במהרה

ותזכו לזש"ק בבריאות, בקלות, בשמחה ובאהבה

בלי שום עוגמות נפש בדרך

תפנקי את עצמך עכשיו בכל דבר שנותן לך טיפה כח וחיוך

שה' ימלא חסרונכם בקרוב ובקלות!!

כמה התמודדויות בו זמנית...

חיבוק!

אני אומרת

כפרת עוונות.. ממש

שילך על הכסף

רק שניהיה בריאים

תודה על התמיכה זה ממש מרחיב את הלב

❤️❤️❤️

ואו איזה נסיונות!!!!

20250620060406.pdf

סימפוניה- נשים שמתמודדות עם סמפי'. 

ממליצה לך לשלוח מייל ל: simfi.help@gmail.com 

יש לה הר מידע, טיפים וחיבוקים.....

וכמובן שאני פה אם יש לך שאלות

יש פה לצערי עוד הרבה חברות שסבלו/סובלות מזה

כרגע לא מספיק מפוקסת להיזכר בניק ולתייג

זה זהב טהור של ידע כ"כ חשוב ואפשרות לשאול שאלות הרבה נשים שבתוך זה

את שולחת מייל לכתובת שאמהלה שמה והיא מצרפת אותך לקבוצת מייל וגם שולחת לך את החוברת ועוד דברים...

ממליצה ממש!!

שמעתי לאחרונה משהו שלא בטוחה איך לקבל אותו אבל יתכן שנכון לחלק מהנשים עם מה שמוגדר סימפיזיוליזיס.

אמרה לי מישהי שהלכתי לטיפול אצלה שהרבה פעמים מגדירים סימפיזיוליזיס במצב בו יש חוסר איזון של האגן אט הגב או הברכיים או ברגליים ואז זה משפיע על האגן ויוצר כאב.

לדעתי זה נכון חלקית לפחות אצלי. כותבת אולי יעזור  למישהי כאן. הבנתי שאני נוטה להשתמש בצד אחד יותר וככל שהקפדתי בהריון על יציבה נכונה להחזיק ישר את הגב את האגן ובהליכה להיות במודעות לאיזון זה עזר לייצב את הגוף ועזר להפחית את הכאב.

להתהפך כאב מאוד גם להתכופף כאב והשתדלתי להמנע  מכיפוף ואם כן רק עם שתי ברכיים ביחד.

ולא לשבת נמוך וכן להמנע משימוש ברגליים לדחיפה או להפעיל כוח.

וכל קימה מכיסא לוותה בכיווץ של האגן כמה פעמים לפני ותוך כדי.

ובכללית כיווץ האגן בצורה שאוספת את כל הרצועות של הירכיים מאוד עזרה לאורך ההריון.

וכל פעולה לעשות לאט בצורה יציבה מאוזנת חזקה לא למהר לא לעשות סיבוב של הגוף.

ומי שהליכה עוזרת לכאב לשלב 10 דק 15 דק בקצב שלא כואב ועם גב ישר ויציבה נכונה כל פעם לא להעמיס מצד אחד וכן להכניס תנועה ואיזון

יכול להיות שיש לך סימפוזיוליס?

פשוט קצת מזכיר לי את מה שהיה לי , היו לי הרבה כאבים לוחצים באגן והרופא שבדק אותי אמר שנראה שיש לי את זה. ( אצלי אני חושבת שהיה פחות כואב מאצלך, אבל זה נשמע דומה)

כאב לי יותר בין הרגליים וברגליים

אבל קוראת ורואה שאכן יכל להיות קשור

אוף 

חצי מהיום אני בכלל לא מצליחה לתפקד מכאבים ומחולשה

אם לא תהיה בריאה אז מניחה שיתחשבו בו לצאת יותר..

נראה...

תודה רבה ❤️

אני מכירה אצלי שקפה עושה לי סחרחורות לפעמים

חולשה וקושי בנשימות יותר נשמע לי קשור לברזל. מתי בדקת ברזל לאחרונה?

ולגבי הכאבים, נשמע סמפוזיוליס

ולרוב זה רק הולך ומחמיר 😵‍💫

ליבי איתך

ממש מקווה שתצליחי לעבור את התקופה כמה שיותר בטוב ❤️❤️

והשאר היה גם נמוך כל המאגרים וכו

כבר באתי לרופאה בעבר אמרתי לה שאני ממש חצי מעולפת חצי מהיום

ואולי סוג אחר של ברזל

היא לא הגיבה ופטרה אותי שככה זה

תדברי עם רופאת משפחה.

לא צריך בשביל זה דווקא רופאת נשים

אולי אבקש שוב להבדק

הכל היה נמוך

אבל לא מצדיק  ..לא זוכרת כבר את התוצאות

הרופאה לא התיחסה נגיד

אבל בחיים לא הרגשתי כהז גרוע

אפילו לנשום קשה לי וחצי מעולפת ממש

ובאמת עושה חולשה גדולה

היה לי 11.4 בחודש 6 ואחרי חודש וחצי בדקתי שוב ויצא 10....

אז אם בדקת לפני חודש וחצי זה לא אומר כלום

תנסי סוג ברזל שמשפיע לך יותר טוב

וגם מולטי ויטמין ובי 12 אפשר לקחת בהריון בכל מקרה גם בלי לבדוק

איזה ברזל את לוקחת? 

אני יודעת שזה מעלה את לחץ הדם, ככה אמרה לי אחות כשהלחץ דם שלי היה נמוך מאוד ללא הסבר, היא אמרה שזה יכול לעזור.. אז לא נראה לי שזה הכיוון, אבל בטח יש פה בנות שמבינות בנושא יותר ממני...

לקימה?

שותה כמו שצריך?

ואוכל- הז קורה לי גם בימים שאוכלת לחם וגם כשלא (ואז 'ותה קפה עם ביסקוויטים וזהו)

עד כה היו ימים והיו ימים לא מצאתי למה לקשר

עכשיו החמרה וזה כמעט כל יום

וכמעט כל היום שאני סמרטוט ממש

ויחד עם הכאבים והלחץ באגן באמת סיוט

ממש משקמה עד שהולכת לישון

עזר גם לסימפי וגם לכאבי גב

וגם מאודד ללחץ הזה למטה

עוד משהו שאפשר לנסות זה חגורת אגן להריון

אם יש לך ביטוח משלים

אז עם הפניה של אורתופד יש מצב גם רופא רגיל הקופה מסבסדת..

בהצלחה!!!!

זה עובד כמו קסם.

הפספוסים לגמרי הגיוניים

היא התאפקה המון זמן

וזה נהדר כי זה מראה שהיא מסוגלת לשלוט בסוגריםץ

כעת נלמד אותה איך לשחרר, זה לפעמים אפילו מפחיד אותם.

כשפותחים זרם מים מולם זה פשוט גורם להם לשחרר.

אני ישבתי ליד ילדים שהתקשו לשחרר ושמתי ספר של גמילה באמבטיה וכל פעם שהלכנו לשירותים ישבתי והקראתי.

ילד אחד גם הבאתי סיר משחק ודובי והדובי ישב לידנו ו"עשה" גם...

בהצלחה

ניסיתי להדגיש שזה פשוט לא עובד במקרה הזה, לא מצליחים לגרום לה "לפספס" בתוך האמבטיה או בשירותים, לא עם מפעילים מים זורמים, לא עם קוראים לה סיפור...

ואני לא בטוחה שהיא מספיק מבינה שהדובי "עושה" גם (אומנם ממש בזמן האחרון התחילה לשחק עם בובות, אבל לא נראה לי שמספיק)

זה כן גורם לה לשחרר, פשוט צריך הרבה סבלנות.

התאומות שלי נגמלו בגיל 3 וחצי

ישבתי במשך שעות

אני לא מגזימה- שעות!!! באמבטיה

עד שלמדו לשחרר.

כי דווקא נשמע שהיא כן מודעת ושולטת.

ואני מסכימה עם מתואמת שלכתחילה ממש לא הייתי עושה גמילה במצב הזה.

אבל בגלל שכבר התחלתם- אולי לא כדאי לעצור. כי זה כשלעצמו עלול לגרום לנסיגה.

אני חושבת שהיא ממש בכיוון הנכון.

שלוליות בימים הראשונים של הגמילה זה הכי נורמטיבי וקלאסי שיש.

גם התחלתי אתמול גמילה ..

יכול להיות שלושה ימים רק של פספוסים, עד שהיא תלמד לשחרר, וזה תקין. אל תתיאשי..

אצלי גם הבעיה זה לשחרר, הכי קל לקחת למקלחון, להוריד תחתונים ולפתוח ברז.

אולי גם לתגמל אותה (במשהו סימלי- שוקולד צ'יפס אחד נגיד ) על כל פעם שהיא עושה, גם אם בורח לה, כדי להטמיע שזה חיובי לעשות פיפי.

והרבה סבלנות ומחמאות

כדי שלא תפחד מזה, ותבין שהרעיון זה לעשות פיפי.

ממש לומר ולשמוח: איזה כיף! עשית פיפי, הנה שוקולד, בפעם הבאה תעשי בשרותים.

בתקווה שדי מהר יהיה אפשר לעבור ללתגמל רק על עשיה במקום המתאים. 

ננסה את עניין התגמול גם על פספוסים.. נראה לי בפסח הרגשנו שזה לא מועיל, אבל אולי עכשיו גן.

אלא אם כן אתם באזור בלי אזעקות בכלל...

היא אמורה להיכנס לגן רגיל או מיוחד?

אם לגן מיוחד - אז הם עוזרים שם בגמילה. אז אין מה להילחץ מזה עכשיו...

כותבת לך כאמא לבת שלוש ורבע שעדיין עם טיטול... היא תלך בשנה הבאה לגן תקשורת בע"ה, ושם כבר יעזרו בגמילה שלה... (אולי בקיץ, אם הכול יהיה רגוע, כן ננסה לגמול אותה. כי תכל'ס היא כן מבקשת לעשות בשירותים. אבל היא גם מסוגלת לדחוף ידיים לשירותים המלוכלכים וכו', וזה לא מתאים לי...) 

יש אצלנו די הרבה אזעקות... אבל גם רוב השנה וחצי האחרונים

טפו טפו אני לא מרגישה בחרדה אבל, וגם יצא שככה שנינו בבית עם הילדים, אז אם כבר מרגישה יותר פניות.

בקשר לחנ"מ, כן מיועדת לגן שפתי.. אבל האמת שפשוט נמאס לי (!) מהחיתולים. ונראה לי שככה אני מצליחה להתניע הכי טוב תהליכים עם הילדים, במיוחד עכשיו שהיא דווקא כן רוצה (?), או מינימום זורמת, אז נראה לי כן מתאים..

בכל אופן, אצלנו הגמילה הכי מוצלחת הייתה כשקבענו תאריך לגמילה ופמפמנו אותו לילדה במשך תקופה - נגמלה חלק בלי פספוסים.

אבל היא הייתה ילדה חכמה מאוד בלי עיכובים בכלל, רק עם חרדה...

להתאפק ולשחרר.

את המיומנות הראשונה היא רכשה נהדר,

ועכשיו היא צריכה לרכוש את המיומנות השניה.

אין סיבה להתייאש, זה תהליך, והיא עוברת אותו יפה מאוד.

פשוט (או לא פשוט) צריך סבלנות.

כשהיא מפספסת - לומר לה בנעימות: איזה יופי, עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים.

תצטיידי בסמרטוטים, ובבגדים נוספים, ובסבלנות,

ותחזרי לעדכן אותנו בעוד שלושה ימים 😊

שמה לי שעון ל 3 ימים

היא מצליחה מעולה

בסוף זה יצליח והיא תצליח לשחרר בשירותים

גם עם הבן שלי היה ככה

הוא למד אחרי כמה ימים לשחרר בישיבה

לקח לו עוד חצי שנה בערך להצליח גם לעשות בעמידה

אני בול ככה.. ובפסח בהתחלה היה נראה שמתקדם לכיוון טוב וכבר עשתה כמה פעמים ואז פתאום התחילה לצרוח כל פעם שהייתה צריכה לעשות, ולא הסכימה לשבת על האסלה.

שחררנו, לקחנו צעד אחורה.

בשבועות שוב ניסיתי וגם לא ככ הלך..

עכשיו אני במצב ביניים מחרפןןןן

היא יכולה לבקש מלא פעמים ללכת לשירותים- גם אם היא עם טיטול.. יושבת שתי שניות וקמה.. לא מסכימה יותר גם לא עם סיפור וכו. .

אבל כשהיא צריכה באמת לעשות היא מתחילה לצרוח בהיסטריה, לא מסכימה לשבת על האסלה או על הסיר וגם אם היא עומדת ומפספסת היא בוכה בהיסטריה.

בקיצור מתוסכלת.

מבחינתי לשחרר לגמרי ולחזור לזה עוד כמה חודשים אבל היא לא משחררת וכן מבקשת ללכת לשירותים😵‍💫😵‍💫

גם אני התחלתי עם ילד בן כמעט 3.

לא היו לי כמעט הזדמנויות שהיינו בבית שנינו ליותר מיומיים ועכשיו יש אז נראה לי הגיע הזמן בע"ה.

בינתיים בעיקר מפספס

האמת שלא החלטתי להתחיל. פשוו אין לי כח למצב ביניים המעצבן שאני נמצאצ בו כרגע. היא יכולה להקים אותי 5 פעמים בתוך 5 דקות כדי ללכת לשירותים, כשהיא עם טיטול, לשבת שתי שניות על האסלה ולקום.

אז מעדיפה להיות או כאן או כאן.

או טיטול לגמרי ושלא תדבר בכלל על שירותים, או שתגמל.

מצידי שתפספס פה כל היום. יש לי מליון סבלנות לפספוסים. רק שתזוז לאיזשהו כיוון

אבל היא רוצה שאבוא איתה, זה לא עוזר..

@שושנושי

הקב"ה סידר אותך...

בעיני זה ממש הסתכלות שגויה.

החיים המערביים לימדו אותנו שהכל צריך להיות אינסטנט, וגמילה אמורה להתרחש ביום, גג יומיים, ואם זה לא ככה אז זה "קשה" או לחילופין - הילד לא בשל...

אבל זה ממש לא נכון.

גמילה היא תהליך שבו ילד רוכש מיומנות חדשה, וזה לוקח זמן, וזה בסדר גמור וככה צריך להיות. ואנחנו רוצים להיות שם איתם ולאפשר להם ללמוד את זה בנחת, גם אם התהליך כרוך בקצת יותר עבודה מאיתנו.

ועדיין אני שייכת לתרבות הזאת

אז ככה שכן - התהליך הזה מאתגר אותי, קשה לי איתו.

אני לא חושבת שנכון לבוא ולומר לבנאדם איך נכון להרגיש. 

יש "קשה לי"

ויש "גמילה קשה".

הקטננ שלי כרגע בת תשעה חודשים וכל פעם שהיא אוכלת זה אומר שכל המטבח מתלכלך והיא צריכה מקלחת.

קשה לי? כן

האם האכילה שלה קשה? לא, היא מצויינת, היא עושה את התהליך נהדר.

כתבת שגם אצל אחרים יש גמילה קשה, אז כן אני חושבת שהמצב התודעתי משפיע, וגמילה יכולה להיות מאתגרת, ולדרוש, אבל גם משמחת אם מורידים ממנה את המחשבה שמשהו לא תקין, כשהכל תקין ומצויין.

לק"י

לצורך העניין כשילד לומד לאכול, זה הרבה פחות מפריע לי שכולו מתלכלך. אבל כשיש מליון פספוסים זה יותר יגרום לי לאבד סבלנות.

לא תמיד, אני חושבת שהרבה פעמים אני לא מתרגשת מזה. אבל יש פעמים שכן....

(ואני גם התלבטתי אם להתחיל גמילה בתקופה הזאת. אני צריכה דחיפה לזה האמת. וגם לפנות את הרצפה בבית😂 שיהיה לי יותר קל להתמודד עם שלוליות).

הייתי משחררת את עניין השירותים ועובדת על שחרור החרדה מהצרכים עצמם.

כרגע האתגר שלה זה לשחרר את הצרכים בנחת. השירותים יגיעו בשלב הבא.

שתעשה איפה שתעשה, גם אם "בורח" לה אתם שמחים איתה: "כל הכבוד, עשית פיפי! וואו, איזה יופי, מי עשה את הקקי הזה, זהבית? נהדר, עשית המון קקי!"

אם את רואה שהיא צריכה - לדעתי לא לרוץ איתה לשירותים או לסיר, ממש להוריד סטרס.

בנוסף לשחק משחקים משחררים, לצחוק הרבה, וספציפית כדאי לתת לה לעבוד עם חומרים שמדמים צרכים - למשל פלסטלינה בצבע חום.

אני לא הייתי שמה טיטול.

ובאמת באמת שתפספס מבחינתי בכיף כל היום.

הבעיה היחידה שלי זה שהיא משגעת אותי ללכת איתה לשירותים כל שתי דקות, יושבת שניה וחצי וקמה.

היום הייתה בלי טיטול כל היום, פספסה פעמיים אבל ממש קצת, לדעתי אפילו היא לא שמה לב לזה שהיא עושה ועוד פעם אחת עשתה בטיטול אחרי השנצ (אין לי סבלנות לכבס מצעים אז בשינה שמה עם טיטול)

תכלס, היא בקושי עשתה היום.. והיא כן שתתה הרבה. 

עם הבן שלי הייתה סיטואציה דומה שהוא היה מתאפק מלאאא עד לשלולית, מבקש ללכת לשירותים מאבד סבלנות אחרי שניה וקם ואחרי דקה היה בורח לו..

ואז אחרי איזה שבוע כזה

בשבת אחת פשוט עברתי איתו לשירותים במטרה להישאר שם כמה שעות..

בעלי היה בסלון וכל פעם אמרתי לו מה להביא לנו.. השקיתי את הבן שלי בכמויות של מיץ ושלוקים וקראנו ספרים ושיחקנו והכל רק רק רק בישיבה על הישבנון בלי לקום

ואז הוא שיחרר אחרי חצי שעה בערך

פעמיים ברצף

וזהו מאז היו לו מעט מאוד פספוסים. הוא פשוט למד איך משחררים גם.

מאז לא

הבעיה שגם כשניסיתי לשבת איתה עם סיפורים וכו היא לא מסכימה ומתחילה לצרוח

אחרי שבשישי אני הגעתי לסף שלי החלטתי לשחרר את זה עוד פעם לצערי.

מקסימום תגמל רק עוד שנה לקראת העליה לגן. גדול עליי כרגע במצב הזה

התחלתם גמילה אתמול ואת מצפה שהיא כבר תדע לשחרר?

חביבתי, שוואיה שוואיה

תני לה להתנסות

זה לוקח זמן.

(למרות שדוקא נשמע שהיא קולטת מהר אם אתמול בערב היא כבר ידעה להגיד שהיא צריכה פיפי ברגע שעשתה. זה יפה מאד!)

התחלנו ביום ראשון... עדין לא עשתה בשירותים, הצליחה כמה פעמים באמבטיה.
חוץ מזה ממשיכה להתאפק נפלא, עד השלולית.
אגב, היא לא מבקשת חיתול (בדכ). ממש מתלבטת אם להמשיך או לא :/

כל פעם אני רואה פה את התגובות בנושא, ושמחה שלא ראיתי לפני שהתחלנו את כל אלה שיומיים שלושה שבוע והם אחרי...

אנחנו גמלנו לאחרונה, שבוע ראשון רקק פספוסים בלי חשבון.

שבוע שני פעם אחת או פעמיים בשירותים

קקי רק אחרי חודש כמעט...

באמת אינסוף פספוסים

וזו היתה ילדה חכמה, גדולה, שרצתה להגמל,  וזה לקח זמן, מה לעשות.

ב"ה היום חודשיים אחרי, 100 אחוז, וזה כל כך, עושה אותה עצמאית ושמחה. מרגישה שזה בנה בה קומה של עצמאות בכל התחומים.

בקיצור, אתם במקום טוב... היא יודעת להתאפק וזה ממש שלב. תני עוד קצת זמן וזה יגמר בע"ה!

זה קשה אבל שווה, נשמע שממש אפשרי.

בהצלחה! אלופה 

התחלנו בתחילת שבוע ויש פיספוסים וכמעט התייאשתי היום..

בת כמה היא הייתה כשהתחלתם לגמול אותה? 

והיתה תקופה ארוכהה שהיה נראה שפשוט לא קורה כלום! עוד פספוס ועוד אחד ואחד...

היא היתה בת 2.8

אבל באמת קורה, הם לומדים, לאט לאט

זה המון למידה חדשה

שליטה בסוגרים שלפני כן לא היתה מודעת לקיומם בכלל

זיהוי תחושת דיעבד- אחרי הפספוס, להבין ולזכור את התחושה שקדמה.

זה ממש מורכב!

עד עכשיו, כשהיא כבר לא מפספסת- אני מרגישה שזה פלא זה שהיא מזהה, הולכת לשירותים, משחררת.. זה לא ברור מאליו, זו למידה וזה תהליך מיוחד ממש

אני זוכרת עם אחד הילדים שגם התלבטתי אם להתייאש ולהחזיר טיטול.

ואז שיתפתי חברה, והיא אמרה לי שאצלם תציב רואים שיפור חלקי אחרי שבוע, ושיפור משמעותי אחרי שבועיים.

וזה עזר לי להמשיך עם עוד קצת סבלנות, ובאמת אחרי שבוע של כמעט רק פספוסים, התחילו להיות גם הצלחות מדי פעם, ואחרי שבועיים כבר היינו באמת עם רוב הצלחות ומיעוט פספוסים...

לדוגמא 4 ימים לפני, יומיים לפני.

אני פחות סומכת על זה

אני עליתי בשנים האחרונות משהו כמו 15 ק"ג. וזה בלי הריונות/לידות/שינויים באורח החיים וכו'

סתם כך… ואני צעירה (תחילת שנות ה20). ולא, לא גבהתי בזמן הזה😂 רק הbmi קפץ.

אין לי באמת מה לומר, מבאס… לרוב אני לא נשקלת, ואז כשאני פתאום נשקלת וקולטת שעליתי, איכשהו אני יורדת בתקופה אחכ כזה 2 ק"ג (בגלל הדיכאון מזה אולי חחח). אבל זה עולה חזרה דונט וורי.

נראה לי שחשוב לזכור שבאמת הגוף שלנו לא מגדיר אותנו. לא משקל, לא יופי, לא אם אני בלונדינית או לא. מה שמגדיר אותי זה האופי והבחירות שלי.

שלא תביני לא נכון, אני לגמרי בעד שמירה על אורח חיים בריא, אבל זה בעיקר בשביל הבריאות, לא להסתכן בסכרת וכו, פחות בשביל העוד/פחות כמה קילו (אם כי יהיה נחמד לחזור לבגדים הישנים שלי)

ואם את עולה על שיטה שמורידה במשקל בלי להוריד את מצב הרוח אל תהססי לשתף😂❤️

היא הארוחה הכי חשובה ומזינה ביום.

ולהשתדל לסיים לאכול עד 8 בערב.

אחרי 8 תנסי לנשנש ירקות חתוכים, יוגורט עם תמרים וכד'

מבינה אותך מאד

זה אכילה רגשית

ועצם הלעיסה גם מרגיעה.

אז בשביל לספק את תחושת ההרגעה מאד עוזר לאכול מקלות גזר, תפוח, דברים קשים.

ולנשמה- אין ברירה, לפעמים צריך להגניב עוד כוס קפה עם קובית שוקולד מפנק

מותר לנו עכשיו לגמרי

זה שעת חירום

דיאטות תשאירי ל6 אחרי המלחמה

כרגע רק להשתדל לאכול מאוזן.

בהצלחה אהובה ובשורות טובות

יש לי אחלה שיטת בריאות שאני יורדת ממנה יופי במשקל- 16/8.. וממש להפחית בסוכר, ולא לנשנש-

פשוט צריך מלא כח רצון...

אתמול אכלתי בחצות.

היום אוכל אחרי 15:00.

זה בהחלט יוצא דופן.

בדרך כלל זה מאוזן.

אבל ככה המשקל יחסית מתאפס

כנראה שתלוי את מי תשאלי. 

בכל אופן בטוח שאין מה להשוות לגזר…

שהאכילה שלי היא בעצם החיבוק שאני מחפשת הלילה ואין לי.. הוא במילואים.. אז הוא ניסה למצוא לי רעיונות למשהו שיתן לי רוגע בלילה שהוא לא אוכל.

אז אשמח לעיצות אנושיות!😄

כשהם סופסופסופסוף נרדמים, גם כשזה 23:00 בלילה:

איך אתן מפנקות את עצמיכן

ולא, לא בא לי כרגע לישון. צריכה זמן שפוי לעצמי של שקט.

ובדרך כלל זה סדרה ואוכל.. (הכוונה בדרך כלל בזמן הטירוף של עכשיו)

הצט הביא לי דברים נחמדים..

לכתוב מכתב הודיה, לצייר ציור, לשיר לעצמי, להדליק נר ולנשום עמוק. להקליט לעצמי מילות כח ולהשמיע לעצמי..

הוא קרא לזה (ביקשתי ממנו עיצות כמטפל רגשי)- שוקולד לנשמה..

והוא אמר שנכיל ולא נתבאס. שנבין שהקשבתי לגוף שהיה צריך חיבוק. ועכשיו פשוט נחפש דרך אחרת.. שגם תיתן לי חיבוק נפשי.. קיצור, גאוני שזה הזיה הבינה מלאכותית הזאת...

ו... טיפים מיכן?   

אולי למרוח קרם גוף, או לשים מסכה על הפנים

תודה!

מקלחת הרבה זמן מלחיץ בגלל האזעקות...

ניקוי עמוק לפנים וקרמים, למרוח לק, להתאפר (כן, למרות שאת הולכת לישון קצת אחרי)…

אם זורם לך אז יוגה עדינה שרובה מתיחות (ממש מביא חיבור לגוף ומרגיע) - יש ביוטיוב בטוח

אפשר גם להכין משקה חם שווה ולשבת עם ספר

ללמוד משהו לנשמה (לאו דווקא תורני, פשוט משהו שהנפש שלך צמאה ללמוד)

להמשיך, להדליק נר או שניים (קל לכבות כשיש אזעקה) ולעשות מדיטציה (כנ"ל - יוטיוב)

דווקא על סדרה פחות הייתי הולכת, בעיקר כי מסכים יכולים לדכא… אבל כל אחת ומה שעושה לה טוב

אין לי עצות כי אני כרגע נותנת לעצמי את זה ואומרת לי שזה חלק מהקרבתי במלחמה.

הלואי וכן אמצא כוחות לשמור....

כן ממליצה לך אבל לשתות הרבה ללכת עם בקבוק לידך, ולחתוך לך סלט שווה מדי פעם

שירה קראוטהיימר, תגגלי

יש לה המון כובעים, בין השאר יועצת שינה בגישה ההיקשרותית.

סופר מקצועית, ואדם נחמד בכללי

מיה איזקס

054-7844352

ויש לי חנות שלהם מתחת לבית 😁

עכשיו בדקתי באתר ויש להם

אלך לשם ביום ראשון בעז"ה