פורום הריון ולידה (עמוד 239)

הכיתוב בתכלת ולא שחור!

וצריך להוריד באמבטיה אחרת נמרח לאורך כל היום למחרת..

דווקא על הימנית

אבל לא ניסיתי את האמצכית

לא זולה, קונה באתר של טרמינל איקס עם תווי זהב וכאלה..

אבל ממש עמידה.

משתמשת בה מאז שדודה שלי שהיא מאפרת המליצה לי עליה. 

אבל ביחס לצהובה היא לא מתקרבת

וגם במחיר הרבה יותר טוב

שחור עם כסף באמצע

קניתי אותה, המוכרת מאוד שכנעה עליה

מקווה שלא טעיתי

לשפתיים. הכי טוב תכלס לנולין. (משחת הנקה). הרבה מאפרות משתמשות בה כבסיס לשפתון עמיד.

ואם הוא עמיד, אפשר לשים מעליו כשאת מרגישה יובש שפתון לחות כמו בליסטקס

אני באופן אישי מאוד לא אוהבת מסקרות עמידות. מעדיפה כאלה שאני יכולה להסיר עם מים במקלחת. המנצחת שלי כבר יותר מעשר שנים זה הבולד של קרליין. עושה ריסים ממש יפים.

השתמשתי בה לסירוגין ביחד עם הטלסקופיק של לוריאל

יש לי גם את הסקיי היי של מייבלין, היא באמת עמידה אבל קניתי אותה בגלל הצבע (בורגונדי) וגם את הצהובה. כולן טובות תכלס. אבל מבחינתי, הבולד לוקחת

מצטרפת לבקשה להמלצה לאודם עמיד אחר שלא מייבש את השפתיים 

למה את בעצם דואגת? נשמע שאת ממש בתחילת ההריון.

בעיקרןו מי שיוצא לחלת אמור להיות זכאי לאבטלה, וזה פחות מהשכר שאת מקבלת, לפי הזכאות.  אז מן הסתם ישפיע על דמי הלידה.

אבל, את כותבת שאת בתחילת הריון רק.

לא בטוחה שתשיארי בחלת כל הזמן הזה קודם. דבר שני, הזכאות לאבטלה מוגבלת בזמן, תלוי גיל וכו. ולכן, יש מצב שעד שתתקרבי ללידה, שוב, או שתיגמר הזכאות לאבטלה, או שזה ישפיע כל עוד לא חזרת לעבודה במשרה מלאה כי נלקחים בחשבון גג 6 חודשין לפני הלידה לטובת החישוב

אז אין לי זכאות

לכאורה עניין של חודש, אבל זה נכנס לתוך ה6 חודשים לפני הלידה בעז"ה

*עורכת- אח"כ יוצאים לחופשה מרוכזת ועוד כל מיני, אז יוצא במצטבר משהו כמו חודשיים+

להסכים

תקראי פה,יש מידע מעודכן

האם ניתן לכפות על עובד יציאה לחל"ת או לנצל את ימי החופשה? - וואלה כסף

זו עבודה עם לקוחות

לכאורה על מה יתנו שכר? שכר שעתי

זה מה שאומרים לפחות. צריך לחכות בכל אופן.

הכי טוב לשאוב בזמן שהתינוקת אצל המטפלת.

כל פעם שיהיה לפעם הבאה.

כדאי לפני זה לשאוב כמה מנות שיהיה להתחלה. אפשר לשאוב במשך כמה ימים, כל פעם קצת, ולחבר למנות.

או למצוא זמן ביום שיש יותר חלב ולשאוב.

לגבי כמויות, זה משתנה. כל תינוק אוכל כמויות אחרות.

את צריכה לבדוק כמה היא אוכלת בארוחה, וכמה ארוחות היא צריכה.

היא יודעת לשתות מבקבוק?

מקפיצה לך

זה רשום בהוראות במפורש.

אם אין לך תחפשי באינטרנט את המידע לצרכן שיש עבור על תרופה.

אולי עד עכשיו לא קיבלת ווסת בגלל ההנקה ולמעשה רק עכשיו חזרת לבייץ.

ואולי זה שיבוש הורמונלי כתוצאה מהמצב.

הילדים הרי נמצאים בו כל היום...

גם אצלנו המצב לא משהו.

הילדים פתחו מחנה פליטים בסלון בלילות (כדי להיות קרובים לדלת ולירידה למקלט במקרה של אזעקה) - מה שאומר שאני לא יכולה לסדר אותו כמו צריך כהרגלי בערבים. (הם מסדרים אותו קצת - מפנים מקום למזרנים - אבל לא מספיק)

אבל גם את המטבח אין לי כוח לנקות בערב, כי אני אוהבת לעבוד בכפפות ולשמוע משהו תוך כדי - ואני חוששת לעשות זאת שמא תהיה אזעקה באמצע... (מבחינה טכנית זה לא אמור למנוע כלום. מבחינה רגשית - זה לגמרי מונע...) אז בעלי פה ושם מדיח כלים וזורק זבל, אבל לא מגיע לניקיון מלא...

שלא לדבר על העייפות, שלא מותירה ריכוז לניקיון נורמלי

וזהו. מתישהו נצטרך לסגל שגרת מלחמה נורמלית. כרגע אני לא מסוגלת

ועדיין מתפללת שה'פיק' הזה במלחמה ייגמר מהר... ושכל המלחמה כבר תיגמר... ותהיה גאולה...

העייפות, והלהיות בבית, ולא לצאת יותר מדי.. מעייף

אני צריכה להרגיש חופש

להתנתק מהמסך!!

עכשיו אני בפארק עם הילדים והם רגועים, נכנסתי כזה קצת וחשכו עיני.

חוץ מצער וכאב לא קיבלתי כלום מכל התמונות וכל הבלה בלה.

אח"כ לפרק משימות לדברים קטנים ממש.

איזה אזור את רוצה לנקות?

קטן קטן.

תרשמי לך היום עד שעה x לנקות..

כשהגוף והמוח בסטרס עוזר לשחרר אותו עם משימות קטנות ומוכרות.

יש עוד תרגילים שראיתי ממש חמודים.

למשל להחזיק כדור ביד ימין וכדור ביד שמאל,

וכל כדור להזיז לפי מסלול אחר.

נניח כדור של יד ימין לפי קו ישר, וכדור של יד שמאל לפי סללום.

בנוסף מוזיקה ופעילות ספורטיבית.

מקודם שמתי לקטן רועי מצחיקי ספורט, וחוץ מזה שהילדה נהנה שמצי לב שהמוזיקה ממש שיפרה לי את המצב רוח.

לא לצפות מעצמך לתפקד כאילו אנחנו לא במצב חירום, אבל לא להשלים עם ההתנוונות.

אולי יש מקום להתנדב, גם יכול להיות נחמד.

 זה חלק גדול מהבעיה, החיבור למסך

יצאתי קצת, ניקיתי קצת, לשם שינוי אכלתי קצת נורמלי

וזהו

ארדים את הילדים עוד מעט ואכנס למקלחת. במידה ולא יהיו התראות כמובן

לפני שעתיים ישבתי עם הילדים והם הצחיקו אותי ככ החמודים האלה... נמסתי🥰

זה ממש שיפר לי את ההרגשה והבנתי שכבר כמה ימים לא צחקתי. הכל אווירת נכאים כזו.. זה משפיע עליי מאוד מסתבר

ברור!

עם ההתראות וההתקפות הליליות, איך לא תהיי עייפה?

איך אפשר לקרוא לזה סתם "לא מצליחה להירדם"?

היה בא לי כזה ליהנות עד שיש לי כביכול יותר פניות.. אבל זה רק כביכול

האמת שהיום גם לא עבדתי כל היום. נפשית לא הייתי מסוגלת. סגרתי ב12 והלכתי לישון. 

לק"י

אז תודה😅

מתיש לעבוד אחרי לילות בלי שינה נורמלית🫂

(והבית שלנו במצב חורבתי בשבועות האחרונים, ומאתמול התחלנו לעבוד עליו. כל יום מפנים חלק מהזבל והמשחקים. מקווה שעד סוף המערכה הנוכחית, נגיע למצב שפוי.

החשש שלי באמת שהילדים יהפכו במקביל😂).

אני בינתיים לא מגיעה להרבה. אבל אצלי בגדול מסודר ב"ה כי אנחנו די מתחזקים פה. זה יותר "דקדוקי נקיות" כאלה 

בפועל כל האי- וודאות והעייפות משבשים..

וגם המסך שואב אותי מדי מדי...

כן מנסה ללמוד איך להתייעל

אבל גם לא לכעוס אלא ממקום של מוטיבציה ליום יותר נעים.. משתדלת...

אבל כן נפל לי אסימון שהילדים בבית וצריכים את שלהם אז העיקר מבחינתי זה לא להיכנס ללחץ בראש של צריך להספיק ככה, הבית צריך להיות ככה, הלוז צריך להיות מאורגן יותר

וכל מיני מסגרות בראש

אלא להרגיש אותם ואותי

ולהיות סלחנית

כמה שיכולה...

לזרום יותר...

לשחרר יותר...

בע"ה העיקר שיהיו ניסים וישועות בע"ה!!

ולהשתדל להנות מהזמן הרגוע איתם

זכחרה לעצמי שתכלס זו מתנה שאין מסגרות ועבודה ויש זמן משפחתי זה זהב, כמו שזה, בלי לנסוע או לצאת לאטרקציות

למרות שזה מאתגר גם....

אבל זה באמת פוטנציאל של משהו חשוב בשבילם

ללמוד להיות בנחת , ברגע, בלי למהר..

אומרת לעצמי את כל זה...

ועוד משהו, שהפתיע אותי כמה שהם זקוקים לחברה וזה כן דורש ממני לא מעט- לצאת הרבה..

בע"ה שיהיה שמירה לכולןןןןן ויעבור במהירות בקלות וטוב לכל עמ"י

האיראנים משתמשים בטילים שמצליחים לעקוף את מערכות ההגנה.

והמטוסים שלנו עסוקים גם בלהפציץ שם

שפוגעים 5 טילים מתול כמה מאות זה נס עצום וענקי

עכשיו גם מיירטים את הרוב- אבל הקצת שנופל לצערינו פוגע פגיעה יישרה

ההעשרה לשי - לא ברובד האמוני כי זה אין לי מושג-

זה שהם מכוונים יותר מדוייק

ויש בעיני הבדל בין לילה אחד מרוכז (שגם מדינות נוספות התגייסו לעזור) להתמודדות יומיומית של מדינה אחת שזה גם מוסיף

ב"ה הניסים גדולים.

ולכן בעיני הדרך הכי טובה שלנו היא דווקא להתחזק באמונה, להסתכל על הניסים ולהתפלל לעוד.

ה' איתנו, ועוזר לנו המון.

וגם אז הם כיוונו על מטרות צבאיות

ועכישו על האוכלוסיה במרכז שמאוד צפופה

וגם חושבת שהעיקר להסתכל בעין מאמינה וחיובית כמה שאפשר ולהאמים שקורים דברים גדולים שיביאו רק טוב

אבל לזמן נתון. ז"א עכשיו כל מאמצי חיל האוויר, הים, מערכות ההגנה מרוכזים למשך שעתיים נניח בליירט.

עכשיו זה מפוזר יותר, חיל האוויר עסוק גפ בתקיפה ולא רק בהגנה.

ב. בפעמים הקודמות היו מדינות שעזרו לנו ביירוט- ארה"ב, ירדן ועוד כמה מדינות שלא בהכרח פרסמו שהן עוזרות לנו, אבל עזרו.

עכשיו ממה שאני מבינה אנחנו יותר לבד בזה.

ג. בפעמים הקודמות איראן די עידכנה אותנו מראש (כמובן שלא ישירות, דרך סגירת השמיים שלה, הודעות כלליות כאלה וכו') מתי זה הולך לקרות כי הם היו 'צריכים' להגיב אבל לא ממש רצו להכנס למלחמה והסלמה.

מה שנתן לנו אפשרות להערך.

ד. ברובד האמוני- אני לא חושבת שלקב"ה יש מלאי ניסים ובזבזנו אותו על הפעמים הקודמות.

אני חושבת שלקב"ה יש תוכניות ארוכות טווח שאנחנו כרגע לא יכולים לראות את הכל.

כמו שב-7.10 היינו בהלם ובתחושה שהקב"ה איפשר להם לטבוח בנו ככה- אבל בדיעבד הוא בנה פה מהלך שהמטרה שלו הייתה לשנות את כל האזור פה- מהחלשת חמאס וחיזבאללה, מיטוט המשטר בסוריה, ועד לאפשרות לתקוף את איראן בלי שכל השלוחות שלה יתנפלו עלינו.

כל הרוג והרוג הוא כואב ולראות את ההרס של הטילים זה בלתי נתפס.. זה מרגיש אפוקליפטי.

אבל בסופו של דבר, אני מנסה להתחזק באמונה שיש סיבה גדולה הרבה יותר לעניין. 

בפעמים הקודמות התגייסו המון מדינות לעזור לנו בצורות שונות, גם מדינות שיש להם באיזור בסיסים צבאיים או ספינות מלחמה, וגם מדינות ערב באיזור. הפעם ממה שהבנתי האמריקאים עוזרים, אבל כל השאר לא.

חוצמזה, וזה לגמרי חשד שלי, האיראנים בפעמים הקודמות לא ניסו באותה מידה כמו עכשיו, פעמים קודמות זה היה לצאת ידי חובה כי היה צריך להגיב לפעולה שלנו, ועכשיו זאת מלחמה של ממש, למשל הרכב שונה של כטבמים וטילים בליסטיים, את הכטבמים אנחנו מיירטים יותר בקלות, את הטילים פחות

הם לא כיוונו למרכזי אוכלוסיה

יותר לבסיסים ומטרות צבאיות, והיו מקומות שנפגעו אבל הסתירו מהציבור.

יודעים שהמלחמה ארוכה ואי אפשר להשקיע על כל טיל את אותו מספר מיירטים שהיה במתקפות הנקודתיות. נניח שאז על כל טיל שלהם היו שמונה מיירטים (סתם זרקתי מספר) אז עכשיו יש ארבע ויש יותר סיכויים שאחד הטילים יתפספס.

חוסר הוודאות הזה קשה לי לא פחות מכל שאר הדברים...

ועכשיו אנחנו צריכים להודיע לתאומים שהחלטנו לא לקיים את חגיגת בר המצווה שלהם השבוע, ואנחנו חוששים מתגובתם...

(אולי *הם* בזבזו את מלאי התפילות שלהם לפני חודש, כשהם חששו שבעלי יגויס ולא יהיה בבר מצווה שלהם. אז תפילתם שלא יגויס התגשמה, אבל זה לא עזר מול קיום החגיגה...)

שכל אחד יבחר מתנה שווה

אולי לתכנן טיול שווה לאחרי המלחמה או מסיבה חילופית אחרי המלחמה

(כל עוד נישאר כולנו בחיים🙈)

אולי באמת נוסיף לזה גם טיול שווה. כי במתנות אני לא אוהבת "לקנות" אותם...

תודה רבה!

בחתונה מצומצמת מאד בגינה.

תכלס, אין איך לפצות אותי ולהחזיר את החגיגה שלא תהיה לי

אבל כן דברים קטנים ששימחו אותי-

בשבת לפני החתונה אחותי דאגה לאסוף לי מלא מכתבים מחברות, מורות וכו' (אולי לבנים פחות יעשה את זה אבל אולי ברכות מצולמות מאנשים שחשובים להם?)

קישטו עבורי את הבית כדי להכניס לאווירה

ואחותי הגדולה הזמינה לי עוגה שווה ממש מעוצבת אישית (חלבית כזו עם מלא שוקולד ומוסים) וזה ממש שימח אותי (וגם את כל מה שנשאר לקחנו לבית אחרי החתונה והתפנקנו לאורך כל השבע ברכות שלא היה לנו)

אז הייתי מנסה לחשוב בכיוון הזה של לעשות כמה שיותר אווירה בבית- קישוטים, עוגה שווה שלא הייתם מכינים/ מזמינים ברגיל.. ברכות מאנשים חשובים, אולי להזמין ארוחת ערב שווה בתאריך שבו הייתם אמורים לחגוג..

בעז"ה אתם עוד תחגגו בהמשך, אבל שהתאריך עצמו לא יעבור בלי ציון משמעותי

אבל המשפחה המורחבת שלו קצת פחות חששה והגיעה לעמוד במרפסות של השכנים ואיזה 15 חברים שלו הגיעו מכככללל קצוות הארץ- (ברמה של חבר שהגיע מאילת וחבר שהגיע מרמת הגולן) בשביל לרקוד איתו 10 דקות ברחוב וללכת!

אז מבחינתו האנשים שהכי חשובים לו- היו.

בצד שלי קצת יותר חששו, וב"ה כל הסבים והסבתות שלי בחיים, ולא זכיתי שיהיו איתי בחתונה.. וחברות שלי מאד רצו להגיע אבל זה היה ממש מורכב אז לא הצליחו..

ובכלל, יש עוצמות לחתונה גדולה ושמחה.

היום במבט לאחור- היינו מוותרים על 550 המוזמנים של החתונה המקורית ומסתפקים ב-200/250.. אבל בין זה לבין 30 איש יש פער גדול🤷‍♀️

ומבחינתי זה גם מכלול של הדברים ולא רק החתונה עצמה.. כמו זה ששניה אחרי החתונה אתם תקועים בבית אחד עפ השניה ואין לאן לצאת.. אז מהר מאד עוברים לפסים טכניים של לסדר את הבית ולהכין ארוחות במקום להמשיך את ההיי קצת, או זה שבשבת אחרי החתונה את מוצאת את עצמך אצל חמותך בלי המשפחה שלך.. וגם כל הפסח שאחרי..

או שהטבילה הראשונה אחרי החתונה הופכת לאיזה מבצע כי עדיין סגר והיא גם יצאה בליל חג..

בקיצור, החתונה של לא הכל. אבל סטינו מהנושא המקורי😅😅

זה באמת לא נוצץ כל כך

אז טוב שהתחתנו לפני הקורונה...

ומקווה שאתם לא עם יותר מדי משקעים❤️

פשוט קשה לי כשמתפייטים על חתונות קורונה כי באמת החוויה שלי סביב החתונה היא מורכבת..

להזמין עוגה מעוצבת

או עיצוב בלונים

או בר ממתקים (להזמין מישהי שתעצב, או להכין לבד)

או עיצוב פירות

כדי להפוך את הסעודה המשפחתית לסעודה מיוחדת

יש מישהי אצלנו שמעצבת בפירות והייתי שמחה לפרנס אותה בתקופה כזו. הבעיה היא שאחד מהתאומים לא נוגע בפירות מלבד תפוחים, אז זה לא יפנק אותו🙈

אבל עוגה אולי הם ישמחו. נראה לי שדווקא יעדיפו את העוגות המעוצבות של אחיות שלהם

שאלתי אותם עכשיו, ואז הבת הבכורה שלי התערבה והציעה שלל פינוקים ועיצובים ו"תנצלו את זה שאני גם ככה בחופש"

מקווה שבזמן אמת יהיה לה ולאחים האחרים (בעיקר האחיות) כוח להשקיע. ובעיקר - שלא תקטע אזעקה את ההכנות ואת החגיגה🙄

עכשיו זו מלחמה אמיתית

להבדיל. גם מחבל בודד עם סכין זה לא כל היכולות של פת"ח. באמת יש להם אלפי חמושים מיומנים.

לקחת עזרה, לדוגמא להביא בייביסיטר,

אפילו שתהיה עם הילדים בבית תוכלי לעשות עוד דברים?

שעתיים שאת שומרת על הילדים שלה ושעתיים שהיא על שלך? אפילו חלק מהילדים

זה לא מפנה את כל היום, זה מפנה אותו חלקית.

ואם זה מספיק קרוב את יכולה להגיע לעזור במקרה של התרעה מוקדמת.

וזה גם נותן תעסוקה כייפית לילדים.

שזה קשור לתקופה, מלחמה, טילים , חופש של הילדים ובנוסף חם מאוד בחוץ.

מאחלת לך שתרגישי טוב! ♥️

אחרי 10 שנים בערך היא מתה .

עבדה מציין בלי שום תקלות, בגדים נקיים, עד נגמר לה.

החזיקה קרוב לעשור עבדה מצוין

ממליצה

יום אחד שבקה חיים פתאם..

הוא מנקה פצצה!!!!!!

לא צריכה לרסס את הבגדים מדי הרבה

יש לי גיסה עם מכונה בשם מילה שטוענת שהכתמים לא יורדים לה כמעט

הרגע הזמנתי בוש פולני חח

אבל 8 קילו.

זוכרת כמה עלתה שלך ?

מקווה שתהיה טובה. 

פתח קדמי  לא זוכרת דגם מדוייק

אחרי כל לידה קיבלתי כמעט סדיר

ולידה אחת לא קיבלתי10 חודשים

כמובן שמההלם בדקתי כל הזמן הריון

עשר חודשים היה לך שקט מאז ווסת ראשונה?

תנסי לברר במרפאה שאת אמורה להגיע אליה.

או לברר במוקד לאן אפשר לפנות.

שלום רב,

עקב המצב הביטחוני, חלים שינויים בפעילות המרפאות.

שירות רפואי יינתן רק במרפאות העומדות בהנחיות העדכניות של פיקוד  העורף.

לפני ההגעה לקבלת שירות –  אנא התעדכנו  מראש באתר כללית:

בעקבות המצב: אילו שירותים פועלים ומתי? | שירותי בריאות כללית

או במוקד 2700*

מה אני אמורה לעשות?

הם גם לא עונים בטלפון 

ואצלנו אני יודעת שהמרפאה סגורה אז אין שם מענה

אולי גם אצלך סגור?

הטכנאית לא הגיעה

ביום חמישי יכניסו אותי.

הקטע הוא שקבוע הטכנאית הזו בודקת לי אורך צוואר

ואת הבדיקה עצמה של העובר,עושה חפיף,רק דופק וזהו

היא אמורה לעשות גם הערכת גדילה וכו', למה מזלזלת כך? האם חוקי?

אולי קרה מצב שאין לה מי שיהיה עם הילדים?

לאף אחד אין מסגרות כרגע הרי

אולי לא הסברתי את עצמי

עוד לפני המלחמה היא הייתה כך

קבעתי היום לטכנאית הזו כי אני יודעת שהיא יותר יסודית. אבל ביטלה לצערי 

אולי הרופא כתב רק למדוד אורך צוואר.

ואני אמרתי לה שצריכה גם אורך צוואר

אימצה לעצמה את זה

הרופאה אמרה לי בפירוש שבגלל שלא עשיתי סקירה מוקדמת

היא רוצה א"ס צפוף

מעקב משקל, היקף בטן היקף ראש איברים,

כמות מים ואורך צוואר.

לא יודעת מה בדיוק מכל אלה אבל שיהיה כתוב הרבה דברים.

ופשוט תבקשי ממנה לפני שמתחילה, לעשות את כל אלה, אל תגידי סתם 'מעקב', ואם היא אומרת שלא צריך תראי לה שכתוב.

או שתגידי לה שהרופאה אחר כך נוזפת בך שהמעקב שלך לא מספיק

מעקב גדילה עושים פעם בשבועיים.

אם את עושה יותר מזה, אז לא כל פעם יבדקו.

יצא שעשיתי פעם בשבוע כי היה אורך קצר....

בהריון השני עשיתי סקירה מכוונת כמה פעמים, והרופא בדק מעבר לדבר הספציפי, אבל לא בטוחה שזה חלק מהפרוטוקול או שעושים על הדרך.

לפי אזור מגורייך

ממה שאני יודעת, אצלנו לפחות בלאומית חלק מהסניפים סגורים, ומן הסתם תורים רבים התבטלו.

וגם אם תקבעי, קחי בחשבון שייתכנו שינויים וביטולים כי מקרים דחופים יקבלו תיעדוף

תבקשי הפניה מרופא משפחה ותלכי לטכנאית.

שאפשר לעשות בו פרטי, במחיר מסובסד.

אם רלוונטי, אני יכולה לתת לך פרטים.

רק העברתי הודעה שראיתי.

את יכולה לפנות אליהם לברר.

הביוץ אולי איחר אפילו ב4 שבועות כי רק בפעם השלישית שבדקתי יצא חיובי בב. הריון ולא זיהיתי בחוץ כל החודש-חודש וחצי הראשונים מהמחזור אבל ייחסתי להנקה.

תורים לרופא אין בקרוב ואני לא רוצה לפספס את הזמן המתאים לקבוע גיל הריון אבל גם לא רוצה להקדים מידי ..:::

תודה על המענה המתמיד והמרגיע שלך תמיד

זוכרת שאחד הילדים נולד בקיץ והיינו באזור אשדוד ומהר מאודדד הלבשתי שכבה אחת קצר. היה ממש ממש חם.

באזור ירושלים אני שמה שכבה אחת דקה ארוכה.

לא יצא לי לשים בקיץ 2 שכבות. גם בבית חולים לא שמו לתינוק 2 שכבות

הזו...

אני חושבת גופיה ארוכה ומעל גופיה קצרה

אבל לא להפעיל מזגן בבית

אם מתכוונים לקרר את הבית ומאוד חם אז בבית הייתי שמה כנראה שתי שכבות ארוכות דקות

שתי שכבות ארוך ודק.

או שתי חולצות ומכנס אחד.

בהמשך עברתי לשכבה אחת ארוכה, ואולי אחר כך גם לקצר.

לק"י

(דקות כמובן).

בבית שכבה אחת ארוכה ודקה.

ואז היא הצטננה, אז אני חושבת ששמתי לה מתחת עןד בגד גוף קצר.

זה תלוי בילד ובכמה חם, ואם יש מזגן.

מציעה לך להצטייד בבגדים ארוכים ודקים. קצר- מקסימום קונים בהמשך.

אלא אם כן נמצאים במזגן, ואז צריך עוד גופיה ארוכה, או שמיכה.

בערך עד גיל חודש מלבישים ארוך.

לילידת סיוון שלי, הלבשתי דק ארוך עד גיל חודשיים בערך.. אבל שכבה אחת.

לילידת אב, תוך שבוע עברתי משתי שכבות דקות לשכבה אחת דקה ותוך חןדש הלבשתי לה קצר גפ במזגן כי הייתה מזיעה.

אז ממש לשים לב לילד עצמו.. איך הוא מרגיש במגע..

אם משכיבים לישון במזגן עם שמיכה אז לא צריך שתי שכבות עוד מתחת לשמיכה..

אם יוצאים החוצה לשמש, כדאי להוריד שכבה..

שבוע ראשון הקפדתי על 2 שכבות ארוך דק.

עכשיו לרב מלבישה לו ארוך דק שכבה אחת

כשיש מזגן קר מוסיפה לו עוד שכבה או מקפידה יותר על השמיכה...

ולא רק בירושלים ןהמרכז

גם אם אתן משערות שהמקום כבר תפוס אשמח לטלפון כדי לנסות 

מתפקד גם כמקום לחינה, ערבי כלה וכדו' (עם כניסה נפרדת)

ה' גדול, ועד יום רביעי (היום של האירוע) יש עוד (קצת) זמן... וגם עצם זה שהאולם שקבענו הוא מקלט יכול להקל על ההחלטה לקיים את האירוע בכל זאת

בינתיים התאומים הצדיקים שלי מתפללים זה על זה שהחגיגות יתקיימו כרגיל, כי כל המתפלל על חברו נענה תחילה

אני בר מצוותי אחרי המתקפה הראשונה של איראן

זוכרת את הלילה המחריד שעברתי

כשבעלי עמוק באחד הבסיסים המאוימים

אני בתחילת הריון

והילדים ישנים

נער הבר מצווה לא מודע לכך שכמעט 100% שאין מחר ארוע

זוכרת את חוסר האונים והדאגה האיומה

מבינה אותך הכי בעולם!!!!!!

הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא

רק בשורות טובות

אבל בשמחה ובהודיה רבה על הניסים שנעשו לנו.

האולם היה יחסית ממוגן. לא מקלט אבל תת קרקעי אז זה  נתן אשליה של ביטחון.

באוקטובר 23 שבוע פלוס לתוך המלחמה

באולם ליד מרחב מוגן

אתם יכולים להקדים לשעות היום כי נראה שביום אין טילים 

אחי באמת התחתן כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה - באולם ביישוב קטן ושקט שכמעט לא ספג אז טילים, ליד מרחב מוגן, עם הרבה פחות מוזמנים.

ב"ה הייתה חתונה שמחה למרות האבל שבו כל העם היה שרוי.

אבל אחי וגיסתי הם אנשים בוגרים שמסוגלים להכיל שינויים. הבנים שלי מתקשים בזה יותר...

אבל מה שיהיה יהיה, והם יצטרכו להתמודד עם זה באהבה❤️

שגם ביום יש טילים ..

יש לי אחיין שהחתונה שלו עברה השבוע לאולם מוגן וצומצמה

וגם אחיין נוסף שמברמץ שבוע הבא

נראה לי שכולנו מבוגרים וילדים קצת התרגלנו לשנות תוכניות בשניות

מה שהיה היום לא בטוח שיהיה מחר..

מאיימים עם טילים- אדישות.

מאיימים שלא יהיו לימודים- חרדה!

🤣🤣

איום ממשי לעומת איום רחוק חח

שיהיו בריאים..

לק"י

חופש מתאים לי.

אבל מקווה שיוכלו לחגוג את סוף השנה בכיף. אני והבת שלי חיכינו למסיבת הסיום בגן, שאמורה להיות בשני הקרוב.

לק"י

שלפחות נרגיש חופש😂

לי זה מקל שאני לא צריכה לפזר ולאסוף ביום שישי. אבל עדיין זה יום של עבודות, ולא של מנוחה אצלי.

וגם פה השתוללו ועשו שטויות.

מקווה שבראשון יחזרו לשגרה.

זה סוג של חזית חדשה

לא חושבת שיש מה לצפות בכלל ךשגרה בתקופה הקרובה 

אחרי שהבית איבד את צורתו בשבועות האחרונים.

ואני דוקא מקווה שימשיכו להלחם בהם עד חורמה, ושנגיע לניצחון מהר🙏

לק"י

כדי לקבל זמן מחשב.

בפועל, יש מצב שאחרי עזרה סבירה, אשחרר אותם למחשב שלא יפריעו לי להמשיך😂

לק"י

הקטן באמת הופך יותר.

אבל אם האחים שלו יהיו במחשב, והוא איתם, הוא לא יהפוך כל היום....

בכל אופן שולחת חיבוק. זה באמת קשוח

אבל לי עוזר לחשוב שקורה פה משהו היסטורי, זה ממש פרק משמעותי בגאולת ישראל. אז נכון שלא נוח, אבל תכלס גם יציאת מצריים לא היתה הכי נוחה. הבחירה שלנו אם להישאר רק בחוויה האישית שלנו, או להצליח גם להסתכל במבט רחב ולהבין את גודל השעה...

(זה לא אומר שאסור להתלונן או להתעצבן. אבל זה כן עוזר לקחת את הקשיים בפרופורציה. וזה מרגש כשמבינים את גודל מה שקורה לנו)...

ניסים ענקיים..

ממש 

שנטחן עד דק המונח מאורע היסטורי/ גודל השעה,

אנחנו במאורע היסטורי על מלא.

חזק ונתחזק!

עד לכתיבת כל ספר הגאולה השלמה.

כשמתקרבים לגאולה הכל מואץ.

בעז"ה בקרוב בבניין בית המקדש! 

ראיתי בדיחות שצוחקות על זה שרק בישראל יעירו את כל התושבים ב3 בלילה כדי להודיע שאנחנו במלחמה, כשאנחנו כבר יותר משנה וחצי במלחמה...

אז על אותו משקל - גם אחרי שנה וחצי בתוך מאורע היסטורי בסדר גודל תנ"כי, עדיין יש עוד מה להתרגש מזה ששוב קורים פה דברים עצומים בסדר גודל לגמרי תנכ"י...

מהאסון ההיסטורי

שצריך לתקוף ראשונים

זה מאורע אחד גדול מתמשך

עם פצצה גרעינית אי אפשר לחכות שיתקפו אותנו כדי לתקוף בחזרה...

מצרפת דברים שקראתי הבוקר וחיזקו אותי -

נתנאל אלינסון כותב נהדר גם הלילה:

תראו את התמונה הזאת ותכפילו במאה, בעצם באלף, בעצם בעשרת אלפים. זה מה שאמור היה להיות אם לאיראנים הייתה פצצת אטום. מאות אלפי הרוגים. הרי הנה- הטיל הצליח להגיע למרכז הארץ, וכל ההבדל הוא ראש נפץ אטומי.

אני כותב את הדבר הכל כך פשוט הזה כי אני רואה בשוליים אנשים שמפרסמים את התמונה הזאת ומשמיצים את מקבלי ההחלטות ומבכים את זה שישראל יצאה למלחמת המנע, כאילו הם לא מבינים מה היה מונח פה על כף המאזניים.

אז אני כאן כדי להזכיר דווקא את הדברים הפשוטים. וחשוב להזכיר אותם כי אנחנו נצטרך הרבה כוחות גם הלילה וגם לימים הקרובים:

1. איראן, בוודאות של מאה אחוז תכננה להשתמש בפצצת האטום שלה נגדנו. אם יש משהו שלמדנו מהשביעי באוקטובר, זה פשוט להקשיב למה שהאויב שלך אומר. ואיראן הודיעה בבירור שהייעוד שלה הוא לייצר פצצת אטום שתשמיד את ישראל והיא הייתה ממש שבועות ספורים מלהשיג את המטרה הזאת. ככה פשוט.

אנשים מתייחסים לזה כאילו זאת הייתה איזו אגדת עם או קונספירציה של הממשלה. אבל זו האמת. אם היינו נמנעים מהתקיפה היינו מקבלים את השביעי באוקטובר כפול אלף. מה שקרה פה ביומיים האחרונים זה הצלת חיים של מאות אלפי ישראלים ואולי של גורל המדינה היהודית כולה. הכאב על כל הרוג מההפצצות האיראניות הוא גדול וההרס הוא נורא. אבל חשוב לזכור ולהזכיר מה עמד פה על כף המאזניים.

2. ולא היה זמן טוב יותר מלתקוף. זה חלק מהנס הגדול שמתרחש לנו מול העיניים. איראן במשך שנים תכננה את הרגע הזה: שתהיה לה פצצה, ונרצה לתקוף אותה, אבל תהיה חגורת אש אדירה שתרתיע אותנו מלעשות זאת.

יום שיש האחרון, י"ז בסיוון, 13.6, היה אמור להיראות ככה: עשרת אלפים טילים ביום מלבנון, 5000 טילים ביום מעזה (כפי שקרה בשביעי באוקטובר), פלישת מיליציות מסוריה, ומאות טילים בליסטיים מתימן ואיראן. אלפי הרוגים. זו חגורת האש שאיראן בנתה במשך עשרים שנה בשביל הרגע הזה. כדי להרתיע אותנו מתלקוף.

אז עכשיו אתם מבינים מה קרה פה בשנתיים האחרונות? קריסה מוחלטת של כל חגורת האש. עזה הפכה לעיי חורבות שבקושי מסוגלת להוציא טיל אחד, סוריה השתנתה לבלי הכר וצבא סוריה- הנ.מ המטוסים הספינות הושמד לחלוטין, חיזבאללה בלבנון חטף את מהלומת חייו גוסס ומדינת לבנון כבר הודיעה שתעצור אותו מלסייע לאיראן, והחותים בתימן חלשים מאי פעם. מכל חגורת האש נותרה רק איראן, וגם היא בעמדת הנחיתות הכי קשה שלה מאז עליית שלטון האייתולות. אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. אז ההרס שקורה כעת הוא קשה מאוד, אבל שוב, פרופורציות.

3. ועוד משהו מרתק שאפשר ללמוד מהתמונה הזאת- ההבדל בינינו לבינם. האופוזיציה של המשטר באיראן שלחה היום כרוז ובו רואים את תמונת ההרס בישראל ולצידה את התמונה של הפגיעה הישראלית בבכירים האירניים. בתמונת הפגיעה שלנו בבכירים רואים איך השתדלנו לפגוע בטיל מדויק שישאיר כמה שפחות נפגעים מהעם האיראני. המתקפות שלנו היו על מטרות צבאיות ואילו הם יורים למרכזי האוכלוסייה האזרחית של ישראל, זקנים נשים וטף.

האופוזיציה האיראנית אמרה בכך דבר חשוב לעולם: ישראל לא נלחמת רק את המלחמה שלה, אלא גם את המלחמה שלנו העם האיראני. העם המדוכא והרמוס, שמשטר רצחני שולט בו כבר עשרות שנים, טובח ומוציא להורג את בני עמו. כשישראל בשיאם, גם מה שהם עושים עבור האינטרס הישראלי- זה בעצם אור לגויים; שחרור העם האיראני ומדינות האזור מתוכנית ההרס הנאצית-עמלקית של איראן.

4. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק. יש בינינו אנשים מופלאים שמתנדבים בחילוץ ובהצלה, בהגנה ובשמירה. אבל האמת היא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מה לעשות. הדברים הקטנים הם לפעמים הדבק הכי גדול שלנו: הכנת מאפה או בייבי-סיטר לשכנה הקרובה שבעלה הוקפץ למילואים, בדיקה עם השכן מהקומה למעלה האם הוא מצליח להגיע למקלט בזמן והאם הוא צריך עזרה בלסגור את חלון הממ"ד.

חשוב לזכור, שכשאנחנו חושבים איך לסייע לאחר, אנחנו מסייעים גם לעצמנו. זה מוציא אותנו מתודעה פאסיבית שגורמת לחרדה, ושם אותנו בעמדה אקטיבית שרק מסייעת להורדת לחצים ונותנת לנו משמעות ויציבות בתוך אי הוודאות הגדולה.

שוב. כנראה שלא יהיה קל, לא הלילה, ולא בימים הקרובים. אבל רשמתי את הדברים הללו כדי שנזכור מה היה מונח על כף המאזניים, ומדוע אנחנו למעשה במהלך אדיר שאולי מתוך רעשי היום-יום עוד קשה לנו לעמוד על גודלו. אם ננמיך כעת מריבות סרק ונגביר את הערבות ההדדית בינינו, לימים עוד נגלה, שדווקא מתוך הקושי הגדול, זו הייתה שעתנו היפה ביותר.

אבל זו בהחלט עליית קומה בהתפחות. אולי השיא.

אולי ברמת "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"

מהלך משנה היסטוריה לדורות.

מלחמה כוללת מול איראן עצמה, ראש התמנון אחרי שכל הזרועות נחלשו משמעותית.

מקווה שהפעם נגיע להכרעה ולא ניכנס למדיניות סבבים מולם.

נראה כמו השיא

מהלך שמביא שמחה עם כל המחירים הכבדים

בתקווה שהמדינה תהפוך  למקום יותר בטוח ושלו

אגב, גם התקיפה של הכור העיראקי, לפני 44 שנה היתה בערב שבת פרשת בהעלותך. מצרפת את מה שכתב אז הרב צבי יהודה קוק -

וזה מה שאני כתבתי, בהשראת השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה (שמעתי את השיעור ביום חמישי עוד לפני ההתקפה, אבל חלק מהדברים שהרב דיבר שם ממש התחברו למציאות העכשווית) -

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם*ף יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות,, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…

באת לי בדיוק בזמן ♥️

תודה שעזרת להרים את המבט, כי השגרת חירום הזאת לפעמים ממש מתישה..

המציאות הזו באמת לא פשוטה.

גם לי לא קל.

אבל באמת מחזק אותי לראות את המציאות במבט על, להבין באילו רגעים היסטוריים אנחנו חיים, ולנסות להודות לקב"ה שאנחנו זוכים לחיות בדור המדהים הזה...