פורום הריון ולידה (עמוד 240)

מכירה אותה מהחיים.. כאישיות..יש הרבה מה ללמוד ממנה ..

לא היתי בהדרכת כלות אצלה..

רונית שטרן

רוחמה דשדוש

נעמי בן נתן

יונת פרימן

אורית פג'ו

צריך ללכת להבדק.

ד"א- את עם מניעה? אם לא, עשית בדיקת הריון? אולי היה איזה הריון כימי שגרם להתכווצויות ודימום חזק יותר?

לא בחצי שעה.. יותר.

אני עם דיאפרגמה, לכן מוזר לי.. כשהייתי עם התקן נחושת לא היו לי ככה התכווצויות והיה נגיד דימום כזה..

ולא בדקתי היריון...

הרופא אמר שלא חייב כתר כי זה מורכב מבחינה אסטטית אז נעשה רק אם השן תתחיל לשנות צבע. בדיוק נדמה לי עכשיו שקצת שינתה צבע.. באסה. אחזור אליו לראות מה יגיד

בהצלחה 

זה תלוי גם בסיבה של הטיפול ובבעיה. 

לי עשו בשן קדמית, בינתיים אני בלי כתר אבל השן כן קצת מתחילה לשנות צבע, בינתיים (כבר שנה וחצי) זה בסדר ורק אני שמה לב לזה, לא בולט..

זה מאוד תלוי גם במצב השן ובמה שיישאר ממנה.

מה הרופא אומר?

ומקסימום אם ישתנה הצבע תעשה

הבעיה שיש לי מאחורה חוט מתכת כזה מקובע מהיישור שיניים בגיל ההתבגרות.. אז כל פעם צריכה ללכת לאורתודנט שיו יא ואחרי זה שיחזיר

אבל אולי לא אכפת לי...

זה כן עולה קצת..אבל בסוף לא נורא...

הרופאה אמרה שיש סיכוי שיצטרך כתר.. שלא יודעת מראש בוודאות.. יכל להיות גם שלא..אבל תלוי..

אז לומדת על זה קצת מראש כדי שלא רק אסכים להכל בלי להבין

לפני שנים...

ואחרי כמה שנים השיניים מתחילות לשנות צבע ולהשחיר

עשיתי כתרים, זה הרבה יותר אסטטי ונעים לעין.

מאז ששמתי את הכתרים לפני 6 שנים אני לא שמה לב אליהם בכלל.

ואני שמחה בשבילך שאמרו לך את ההשלכות מיד.

לי עשו טיפול שורש ובכלל לא ידעתי ולא אמרו לי שזה משפיע על הצבע של השן.

משום מה דמיינתי משהו שנראה ממש מלאכותי ..ושנהיה שחור בחיבור לחניכיים כמו שיצא לי לראות לכן זה הלחיץ אותי ..

ובאנונימי אגב כדי שלא יזהו בסביבה הקרובה..כי דברתי על זה

הרופאה אמרה שלא בטוח אבל כנראה אצטרך כתר

.תלויבטיפול שורש ..אולי עד כמה יפגע בשורש של השן ..לא יודעת..

ומאז נכנסתי לסרטים

והיה נדמה לי שרק לי זה קורה

כל ילד והמיוחדות שלו, בדברים שהולכים לו ולנו בקלות ובדברים שהולכים לו ולנו יורת במורכבות והרבה פעמים דווקא האתגרים הופכים בהמשך החיים לכוחות מיוחדים וייחודים ומדהימים בקסמם!

אותו סטייל של בדיחות "נישואין זה כלא" שנגמרו לי השמות כתבה עליהם יפה.

לכל ילד יש את הדרך המיוחדת שלו, בעיניי דיבור הסגנון הזה סתם מקבע התנהגויות וחוסם צמיחה אמיתית

כמו שבתרבות מסויימת ממש מקובל/סבבה/מצחיק להתלונן כמה ההורות או בן/בת הזוג זה עול מעצבן ומעיק, ככה מחלקים כאילו לכל ילד "תפקיד".. תשימי לב שזה גם תמיד מותאם למשפחות של 2-3 ילדים, כאילו ילד גדול ילד קטן, או גדול סנדוויץ וקטן. ומה אם יש 4? מי זה הסנדוויץ? זה פשוט לא קיים בתרבויות האלה.

ברור שלא אצל כולם זה ככה.

אני כן חושבת שבמובן מסוים גם אנשים שחיים באורח החיים הזה מאד נוח להם להתנהל בצורה שבסופו של דבר מביאה על עצמה את ההתנהגויות האלה של הילדים. כלומר הם נגיד ממש מתרגשים מהילד הראשון ומשקיעים בו בטירוף ובגיל גדול יותר מצפים ממנו והופכים אותו ל"גדול" ולרוב הילד מגיב בהתאם ומתנהל בהתאם, רק שבשני הם כבר פחות מולהבים וגם לא ציפו לקושי שבא עם השני ואז הם זורקים יותר בהשקעה עליו וכל התנהגות או צורך מפרשים בתור "טוב הוא ילד שני אז יש לו התנהגות מעצבנת" ואז יחס גורר יחס גם מצד הילד ונוצר מעגל קסמים שרק מחזק את ההתנהלות הזאת. ומי מהם שמביא ילד שלישי בכלל לא התכונן לקושי שבגידול עוד ילד ואז הם עושים את הדבר הקל והנוח - מפנקים אותו ממש, וגם זה הגיוני להם, כי הוא קטן, ואז הפלא ופלא נוצר ילד ממש מפונק. ממש הפתעה..

וככל שזה נהיה יותר מדובר זה נותן לגיטימציה להסתכל ככה על הילדים > להתייחס אליהם בהתאם > לחזק התנהגויות מסוימות > לראות בהם רק את התכונות האלה

נכון יכול להיות שזה בתרבות הפתוחה יותר

כי באמת בקרב הדוסים פחות שמעתי על הביטוי הזה (שמעתי אבל לא באותה צורה רווחת)

כי באמת לפעמים יש ילד אחד שמאתגר יותר מהשאר, ואז להורים יש נקיפות מצפון - איך זה שכאילו את הילד הזה אנחנו פחות אוהבים? הרי צריך להתייחס לכל הילדים בצורה שווה!

אבל העניין הוא שבאמת אי אפשר להתייחס לכל הילדים אותו דבר, כי כל ילד הוא שונה, וכל ילד צריך יחס לפי מה שמתאים לו. בעצם, בגישה היהודית, זה "חנוך לנער על פי דרכו".

אז יכול להיות שהפכו את זה לבדיחה קצת יותר מדי, ויכול להיות שבאמת נוצר פה תיוג מוגזם שמביא לתוצאות לא טובות, אבל במקור - כן, יכול להיות שיהיה ילד אחד מאתגר יותר מהאחרים. (ויכול להיות גם שיהיו כמה מאתגרים, או שכל ילד יאתגר בתחום אחר...😏)

בכל אופן, זה מהמם שאת מתייחסת ככה לילדים שלך! ורואה בהם את הנחת גם כשהם מאתגרים לפעמים.

ומאחלת לך שלעולם לא תחווי אתגרים קשים עם הילדים❤️

לי אין ילדים שדוקא מוציאים אותי מדעתי או משהו כזה

אבל...

הלוואי והיתי מרגישה כמו שתארת..

3 מתוך הילדים שלי הם מתוקים וטובים מממש

אבל...אני לא מצליחה להעריץ כמו שתיארת..

הם מתוקים אבל שונים ממנו וממה שדמיינתי שיהיו..עם הבנה מאוד פשטנית בכללי ויכולת ביטוי דלה יחסית( בלימודים מקבלים עזרה..אבל לי קשה עם היכולת לנהל שיח..להבין את המציאות ...הכל נורא פשטני...וקשה לתקשר ככה...

ואחת גם עם נטיה לבכיינות והפגנות בכי אפילו שגדולה וזה משגע...

אז אין לי בעיה איתם אבל לא מרגישה כמו שציפיתי להרגיש כאמא

זה לא קשור לשרשור אז סליחה מהפותחת אבל נגע לי מה שכתבת.. יכולה לומר לך מנסיון שיש ילדים ואנשים עם איזשהי לקות למידה שכמו חוסמת את הכישורים שלהם מלהתגלות, וזה נשמע ממש כמו שתיארת, מן הסתכלות רדודה כזו על החיים, כאילו שום דבר לא מתקשר לשום דבר בתוך הראש שלהם וזה מבאס ומתסכל.

ולפעמים אם לא רק עוזרים להם נקודתית בשיעורי הבית אלא רגע מבינים מה קורה בתוך הראש, מה ההסתכלות שלהם ואיך אפשר לעזור להם להשלים את החלק החסר בתמונה, פתאום מתגלה כישרון.

גם פרופסור אומן סיפר פעם בראיון שהוא היה ילד מאד איטי וביעוץ הקריירה (הוא למד בארהב, מקובל שם לתת יעוץ בתיכון לתלמידים שידעו מה ללכת ללמוד) המליצו לו ללמוד נגרות. אבל מזל שהוא התעקש שאוהב מתמטיקה ובסוף זכה בנובל...

אז מאחלת לך שתמצאי את הדרך לגלות את החוזקות שלהם ולראות מהם הרבה נחת בכל התחומים

אז בקיצור תגידי תודה שזכית בילדים כאלה ילדים ואל תוציאי לנו את העיניים (סתם סתם אני צוחקת ❤️) 

לתפעל משהו באינסטגרם שלה אז נחשפתי לתוכן הזה בכמות גבוהה + בווצאפ שאני נמצאת שולחים הרבה בדיחות כאלה

ולא הבנתי מה כולם יודעים שאני לא🤷‍♀️

עניין אותי אם אני לא מודעת לתאוריה שקיימת 

אני חושבת שאולי לנסות לשחרר את הדמות שציפינו שיהיו הילדים שלנו יכול להועיל לנו

וברור שגם לי יש ילד מתבכיין אני אומרת לו אני לא מצליחה להבין אותך שאתה בוכה/מדבר ככה..מה אמרת? זה בדכ מאפס אותו

ובכל ילד יש חוזקות תנסי להגדיל ולהעצים את החוזקה של כל אחד (ילד אחד זה זיכרון חד ילד 2 מצייר יפה ילד 3 מסתדר בחברה כמו שפיץ)

ואולי גם כדאי לבדוק איבחון אולי עזרה של קידום מהצד תשפר את המצב

כמובן תיקחי מה שמתאים לך ממה שכתבתי

האמת שלא זכור לי שנתקלתי בבדיחות כאלו. אבל אני יכולה קצת להזדהות עם הרעיון, כי הרבה פעמים קורה שיש איזה ילד שמאתגר אותי וזה לא פשוט.

בתינוק בשנה-שלוש הראשונות. ושאומרים אותו בלי כוונה לסדר כרונולוגי כלומר הילד נחת יכול להגיע גם שני.

ואם זה ככה אני ממש מקווה עבור עצמי שהפתגם נכון... ושאחרי תינוק שמתעורר מלא ושצריך צומי, כביכול יגיע תינוק מהסוג שישן טוב וכאלה. והתרבות שלי היא ממש לא מסוג לצחוק על ילדים ובטח לא מסוג נישואין זה כלא.

מקווה שהסברתי את הההבדל.

גידול נעים (ועם הומור או לפחות מודעות) לכולנו

לפני שנתיים הגדולה שלי הייתה בת 4 והיה קשוח איתה. צרחות אימים, השתוללו והכל.

והבן שאחריה היה יפהייפה בעיניי. התפעלתי ממנו מאוד מאוד.

עכשיו הגדולה שלי מתקשרת מדהים מדהים

והבן שאחריה יש לו התפרצויות

והקטנצ'יק ממיס אותי

והאמת? שכל אחד יש את האור המיוחד שלו.

הבן האמצעי שלי הוא הרגיש מכולם

זה שלפעמים עושה לי בושות ואני מרגישה מולו חסרת אונים, כי הוא חסום לתקשורת

אבל החיוך שלו פשוט מאיר את היקום.

יש לו חיוך כל כך פנימי, שאני ממש נעצרת להשתהות על החיוך הזה.

ולא רק אני אומרת את זה, אגב.

ולפעמים זה עניין של ימים. כל אחד ומה שהוא כבר בגן או בכיתה. וכל אחד עם הרגישויות המיוחדות שלו.

ואני לא מסוגלת לסבול כזאת אמירה על ילדים.בעיניי הדבר הזה הוא הדבר הכי הרסני שהורה יכול לחשוב עם עצמו.

תמצאו את הדרך לאהוב את הילדים שלכם, ואל תנרמלו אמירות כאלה

סתם מכניס מחשבות לראש, ומתיר את הדיבור הנ"ל.

לק"י

כמה רע עם הילדים בחופש וכמה סבל זה.

אם זה כל כך גרוע בעיניכם- אז אל תביאו ילרים לעולם.

ואלה שרוצים להתחתן, אבל רק מקטרים כמה בני המין השני גרועים. אז אל תתחתנו...

(בסרר לצחוק פה ושם. אבל לא להגזים🤦‍♀️).

מדברת על לדבר על הילדים כאילו הם מטרד.

ככה אני מימשתי. ביקשתי בחשבונית שיהיה כתוב הבראה לאחר לידה.

לגבי מימוש עתידי- אם יש לך היכרות עם בעל הצימר או המקום ואת סומכת עליו פשוט תבקשי.. לשלם עכשיו ולממש בעתיד, שכנה שלי עשתה את זה

מזל טוב ובהצלחה!

יש מקומות שייקחו את כל הסכום שאת זכאית, וירכיבו לך מזה חופשה לפי רצונך.

באיזה איזור את מחפשת?

סתם, אני גם ככה טיפוס שאוהב בית...

ואם זה מותר, את מכירה מקום שמוכן להרכיב חופשה כזו? לא ממש משנה לי איזור.

בכל לידה מחדש אני מתבאסת שזה רק לחודשיים אחרי הלידה. בדיוק אחרי החודשיים מתחיל להיות לי שפוי לצאת לאיפושהו..

קרה משהו דומה ואין לי מושג איך אבל שן אחת שלה נשברה ל2 וחצי אחד יסתובב והתעקם..

הרופא אמר שאין מה לעשות וכשתגדל בעז"ה נקווה לטוב🙃

וואו, כמה נבהלתי שקלטתי את זה! זה נראה נורא!

עכשו בת שנה וקצת..

לא אמור להיות השפעה על השן הקבועה

אז לא הייתי מאוד דואגת

מבאס כן..

מנסיון של ילדה שעקרו לה ישניים בגיל פיצי וזה באמת היה מבאססס

של כל דבר שהוא לא מים עלולה לגרום לעששת

בעיקר שתיה מתוקה מכל סוג

אבל גם מטרנה

בתכלס לדעתי נדיר שמטרנה גורמת

אבל מיץ או תה ממותק וכדומה בהחלט גורם

אצלינו זה קרה מהרר בלי ששמנו לב הלכו השיניים

יש לי שני אחים שנפלה להם שן לא קבועה ממכה, וזה לא פגע להם בשן הקבועה.

לגבי שן קבועה אני לא יודעת...

בפנים....

הנדנוד יכול להעצר

וגם חלילה אם השן תיפול- זה רק זמני

בעז"ה תצמח קבועה כשיגדל.

רק מעניין שזה קרה ממשחק כזה פשוט

שן היא מאד חזקה

וכדאי כמובן להתייעץ עם רופא שיניים אם יש משהו לעשות.

ביקורות שליליות.

חושבת אולי על ענק הריהוט.

אשמח לשמוע איפה אתן קונות.

מחפשת 3 דלתות

היה לי ארון של עצמלה והוא היה מושלם. חזק מסיבי הכיל המון.

בכללי כל חדרי הילדים שלנו משם מיטות ספריות.. ממליצה מאוד 

יש פה עוד שהיו מרוצות מהם??

הכל קיבלתי יד2 אבל יש לנו כמה מיטות של עצמלה חזקות מעולות במצב מצוין, וכאמור הן לא הגיעו מהחנות- אז שרדו יפה גם פירוק והרכבה.

מיטת תינוק יציבה בטירוף, מיטת נוער נוחה שגם אני יכולה לישון עליה בכיף

מרוצים ממש

אבל התקנו לבד, ככה שלא יודעת לגבי התלונה על המתקין

אם בית שלכם, חד משמעית להזמין מנגר ארון קיר שיחזיק להמון שנים

אני שונאת ממש שנשאר רווח לא מנוצל בלמעלה שצובר אבק

וכמובן לא רוצה חלילה להכפיש את שמם רק מבררת.

יש להם אפשרות להתאים ארון למידות של הנישה ( ברוחב לא בגובה...). ולא בתוספת מחיר גבוהה.

כל ארון נקנה בזמן שונה.

כבר לא מחפשים באתרים אחרים. מזמינים ישר מהם

זול ומושך.
שרות על הפנים

גם לבקש המלצות, וגם לקבוע פגישה להיכרות. ואת יכולה כשאת מתאמת איתה להגיד שממש חשוב לך לראות אם יש ביניהן כימיה, ואחרי הפגישה תגידי לה אם את מעוניינת במתנה...

בסוף ההגרלה זו מן הסתם דרך שלה להגדיל פרסום ושיווק, אבל זה בוודאי לא צריך להיות 'על חשבונך' אם זה לא מתאים לך. את אמורה רק להרוויח מזה, ואם לא נוח לך איתה - אז לא. אין לך במה להתבייש פה...

כיף שזכית!

1. לא הייתי מתעכבת על המלצות מאחרות כי לדעתי יותר חשוב שיהיה לך כימיה איתה

2. אני לקחתי 2 דולות שונות לשתי הלידות - קודם כל נפגשים, היא צריכה כימיה איתך בדיוק כמו שגם את צריכה. אם בעלך יכול כדאי שגם יהיה נוכח ייראה אם מתחבר. לידה זה תהליך כל-כך גדול שממש חשוב שתעברו את זה עם מישהי שמרגיש לכם נעים להיות בחברתה.

הכי בעולם מקובל לעשות פגישת היכרות ללא תשלום ולא התחייבות. 

ולא הכי נעים לשאול...

הדולה שלי פיספסה את הלידה. התברר לי אח''כ שהיא גרושה ולא הצליחה למצוא מהר סידור לילדים.

זה היה לידה ראשונה של שעתיים וחצי שהתחיל ב 8:40 בערב..

היא גרה 25 דקות נסיעה מהבית חולים

זה דבר ממש מקובל

גם אם שתי לידות יוצאות יחד

לשאול אם יכולה לצאת מיד בדרכ או צריכה למצוא סידור.

הדולה הבאה שלקחתי  נשואה +  ילדים גדולים (וגם קטנים). אז זה לא היה בעייתי.

ו.. צודקת לגבי הגיבוי שזה משהו חכם ולגיטימי לשאול

כל דולה מוצאת את הדרך להתמודד עם האופי הלא שגרתי של העבודה

השאלה באיזה מהירות אפשר להזעיק אותה

אם את מרגישה שחסום תנסי לעסות את האזור ולשחרר את הגושים

לפצעים מההנקה תלוי מה רמת החומרה, פצעים קלים לנולין מספיק (משחת לנסינו) אבל יש דברים שעדיף נרסיקר

אצלי לא עזר לנולין, הרופאה אמרה למרוח משחה לפטריה, אבל עד שקניתי שמתי פטמות סיליקון.

את האמת שחששתי שהתינוק לא ינק טוב, אבל הוא מסתדר עם זה מצוין ב"ה!

וזה ממש עוזר לכאב. לא מרפא, אבל לפחות לא כואב לי כל הנקה...

קניתי בבזאר שטראוס ב50 שקל, בשיין זה עולה 10...

לפחות ממה שאני מכירה

עוזר להרים רגליים ולנוח, לשתות ולגרוב גרביונים אלסטיים

אין לי גרביונים אלסטיים, אני בהחלט משתדלת לנוח עכשיו, להרים רגליים לא חשבתי (או שזה לורידים ברגליים? אין לי ברוך ה' רק באזורים אחרים...)

האמת רגליים עוזר גם לורידים במפשעה.

וממליצה על תחתון אלסטי.

הורידים באמת השתפרו קצת שנחתי, אבל הטחורים רק החמירו... אוף מפחיד אותי כי אחרי הלידה בטח יהיה עוד יותר גרוע ואם כבר עכשיו זה ככה...

כי ההריון מאוד מעמיס.. אבל כן בלידה הם קצת יוצאים עם הלחיצות...

בכל מקרה ככה או ככה ממליצה לטפל עכשיו כדי להקל עלייך עכשיו וגם לאחרי הלידה...

אז יש פרוקטו גליבנול

לי עזר תזונה מאוזנת בלי קמח לבן סוכר ושמן הרבה פירות ירקות מים

לעשות נשימות עמוקות עמוקות בשירותים

לשים מוזיקה מרגיעה להיות בהרפיה בשירותים

אמבטיות

ועוד משהו שעזר לי למרוח לפני היציאה שמן קיק.

הוא גם מרפא פצעים וגם גרם ליציאה להחליק החוצה, סליחה ממש על התיאור....

וזה ממש הקל...

רפואה שלימה!!

כן, קשור לדעתי.. איזה מבאס...

תנסי לשים אגן צמוד לקיר ולהשעין את הרגליים על הקיר לכיוון למעלה, ממש להיות עם הרגליים פרושות לכיוון התקרה על הקיר, אפשר גם בעדינות להרים אגן קצת..

אמור קצת להקל... ואולי בבוקר כבר תקומי חדשה... בהצלחה מותקקק

ממליצה לך על בדיקה כנה. ולעשות בשתן הראשון של הבוקר.

לא רוצה להבטיח סתם, תמיד טוב לעשות עוד ובטא וזה
אני הייתי רואה פס ולו החלש ביותר, גם אחרי שעה, ידעתי בתמומיות שזה הריון, ואכן תמיד היה הריון.

@ממתקית רציתי לדעת את אמרת שתמיד היה לי בסוף הריון גם אם זה היה מופיע אחרי שעה

השאלה שלי אם היית משתמשת בבדיקות של קליר בלו?

והאם הם אמינות?

אף פעם לא חשבתי שיש הבדל בין החברות...
לא היה מבחינתי משמעות לזה.
הייתי קונה הכי זול שיש

רק אז השתמשתי בחברה הזאת

אבל שמעתי מלא שאומרות שזה לא אמין

לכן גם הריונות הבאים עשיתי עם אחרות

בדרך כלל אנחנו עושים ממש על הבוקר, אחרי תפילה בנץ אז מניחה שפחות מתאים...

וגם בלי קשר לא שמעתי על ברית במסעדה )

שלהולי בייגל יש אופציה של תפריט מגשים לפי מספר אנשים, ויש אופציה של 20-30 איש.

אנחנו עשינו ברית ל30 בבית כנסת וזה אחלה. אפשר לשים שולחן בופה בצד ולערוך שולחן בצורת ח או ריבוע, זה חמוד ומשפחתי.

אבל אם הבעיה היא הארגון אז יש מסעדות ובתי קפה שאפשר לסגור בהם אזור לאירוע

ועדיין נשאר ים של אוכל וגם לא היה מעוצב כמו שרציתי ולא היו לי כוחות לעשות מעבר.

בגלל שנשמע שאת מסתייגת ממסעדה, אז אולי אפשר לחשוב על עוד פתרונות מחוץ לקופסא.

אגב לא חייבים מסעדה ממש, זה יכול להיות גם משהו בסגנון ופל בר, אפשר לסגור אירועים במקומות כאלה.

יש גם מקומות כמו היקב בגוש עציון שעושים אירועים קטנים, יש להם חדר שאפשר לעשות את הברית וחצר (מרוצפת אם משנה לך) שאפשר לעשות את הארוחה, ואז הם מסדרים ומעצבים ויש קייטרינג, ונוף ומזג אויר מושלמים עכשיו. אבל לא יודעת מה העלויות. אולי זה יקר.

מניחה שיש דברים דומים בעוד אזורים בארץ 

או בבית. או חצר של מישהו.

ואפשר גם להזמין חברים שאתם בקשר איתם. 

אין לי איפה...

ואצלי ממש בתוך הבית פחות רוצה כי אחר כך כל הניקיון והסדר עלינו

או בבית כנסת או במסעדה

לבנים שלי עשיתי בבית כנסת, היינו אולי 50 איש כולל החברים

לבנות לא הייתי משקיעה- אפשר גם אירוע קטן במסעדה או אפילו בבית... 

הייתי פעם בבת מצווה במסעדה, היה נחמד מאוד. הגיעו המשפחה והכיתה של הילדה

נראה לי יוצא זול יותר ונוח לסגור שני ציפורים במכה אחת- גם אוכל וגם מקום

ולרוב גם מסעדה כבר מעוצבת יפה בניגוד לאולם בית כנסת....

והמוהל מגיע לשם?

אף פעם לא חשבתי על קונספט כזה

אם את מירושלים אספר לך איפה בן דוד שלי עשה

סתם עשיתי גוגל לגבי מסעדות כשרות למהדרין בחולון, יש מסעדה בשרית שנקראת  פינת הצלע, כשרות בדץ בית יוסף,

והם כותבים באתר שיש להם חדר vip עד שלושים איש - נשמע שבשמחה יעשו ארוע של עשרים איש.

בקיצור זו סתם דוגמא שמצאתי בשתי דק' חיפוש, עדיף להתעניין בסביבה ולקבל המלצות, באמת יש די הרבה מסעדות שערוכות לארועים קטנים.

מה שכן, ברוב המקומות זה לא יהיה זול, לא יודעת כמה חשבת להוציא על זה, וזה דורש להתקשר למקומות ולברר ואפילו להגיע לראות איזה חדר מציעים. 

באולם קטן

קייטרינג מינימום מנות שמתאפשר

מה שנשאר מהאוכל חלק לקחנו והקפאנו וחלק חילקנו למשפחות מגוייסים או מעוטות יכולת

אבל היו לי ארועים בקורונה, כך שנאלצנו להזמין כאלו כמויות אנשים.

ב''ה הבית שלנו יחסית גדול ועם גינה, אז עשינו 2 ארועים בבית.

שילמתי לנערות שיעזרו בעריכה לפני, הגשה וניקוי אחרי.

במקום קייטרינג רשמי, אפשר לקנות במקומות שמוכרים אוכל מוכן לשבת, או לקחת טייק-אווי מסעדות.

גם מגשי אירוח יכולים לאפשר כמות קטנה יחסית ועדיין מגוון.

בעיניי דווקא יש משהו יפה ואינטימי באירועים קטנים.

אם קשה להכין לבד אפשר להקל ולקנות אוכל מוכן

או לקחת נערה שתעזור בתשלום עם ההכנות והעריכה והפינוי וכו'

ואם ממש אין מקום בבית אז אולי בבית כנסת קרוב? הרבה פעמים יש אולם קטן או מבואה כזאת.

עשינו הרבה פעמים ארועים בבית.

הולדת בת למשל, או סעודת הודיה למשהו

ברית עשינו את הברית עצמה בבית כנסת, אחרי התפילה בבוקר, ואחכ המשפחה באה אלינו לארוחת בוקר.
 

אם זה בת/בר מצווה זה כבר אחרת כי יש את החברים מהכיתה של הילד, וזה כבר מגדיל משמעותית את כמות המוזמנים... ועדיין אפשר לקחת אולם של בי''כ שזה לא ענק מדי ויותר זול בד''כ.

חלק גרים בחו"ל, חוזרים בתשובה אז 2 ילדים גג אצל כל אחד ובלחץ 20 איש.

כשזה אירועים רק המשפחה אז אולם קטן של בית כנסת או חדר במסעדה כמו שאמרו כאן…

משה ואהרון החמודים, מהיום אין לבוא לאבא ואמא למיטה. אם צריך לנעול את החדר. אם הוא דופק לקום ולהחזיר אותו למיטה שלו, תחליטו אם לישון לידו מקובל עליכם או לא

ברור שזה קשה לאכוף כשעייפים אבל אין פתרון קסם. רק גבול ועקביות.

ואין מה לכעוס עליו שמרטיב, זה לא בכוונה

אחר כך להחליט מה חשוב לכם, השינה שלכם, הגמילה שלו, הפרטיות שלכם, ועל זה להתעקש ....

אין ברירה, אתם תצטרכו להיות עקביים וברורים

נשמע שאת מאוד טעונה עליו

למה הוא לא כמו אחיו?

למה הוא לא נותן לך פרטיות?

למה הוא "תופס" את אבא שלו?
 

ואני מבינה את זה לגמרי

ילדים יודעים להפעיל אותנו

אבל ברגע שאנחנו מתעסקים בזה

ולא בצורך שלהם

אז אנחנו לא נותנים מענה לבעיה

ולא מתקרבים לפתרון

נתחיל מזה שהוא לא אח דלו

יש לו צרכים משלו

וקצב משלו

דבר שני- גמילת לילה היא שלב פיזיולוגי לגמרי

לכעוס עליו שהוא מפספס זה כמו לכעוס על תינוק שהוא רק בוכה ולא אומר מה הוא רוצה

אז את גם מקבלת מיטה רטובה

וגם ילד מתוסכל שמרגיש שהוא מאכזב את אמא שלו

מה שגורם לו יותר לרצות את הקרבה אליכם

ממליצה לקרוא על גמילת לילה

ולגבי הצורך שלו להתכרבל עם אבא שלו

תצטרכו לתת לזה מענה בצורה אחרת

הוא כנראה ממש אומר לכם שהוא צריך אתכם

אותם גם במחיר שלילה שלם מחזירים למיטה/ מתעקשים על תחתוני לילה (שזה שֵם יותר נעים לטיטולים לילד גמול ביום)/ להתעקש שאם הוא רוצה איתכם זה רק במזרון ולא לאפשר לו לעלות למיטה. אתם יכולים לחלק בינכם את הלילה מי עכשיו ממשיך לישון ומי אוכף את הכלל.

אבל כמו שכבר כתבו לך בעבר. זה לא מלחמה, וזה לא אמור להיות שהעקשן מנצח, אלא אתם ההורים ואתם מובילים את הבית והסיטואציה. אז אם זה גבול- זה גבול כי אתם ככה קבעתם, ותתעקשו עליו כי ככה נכון מצד האמת ומצד הבריאות הנפשית של הילד ושלכם. זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

וגם, בדיוק ראיתי משהו על ילדים ששואבים מההורים תשומת לב בהגזמה (הרבה פעמים שלילית), כזו שממש מרגישים תשישות ושלא מגיעים לשום דבר. ושהמענה האמיתי שיכול לאזן את זה, זה לתת לילד תשומת לב יזומה בזמנים שהוא לא מבקש. בוא תספר לי מה עשית היום בזמן הפסקת עשר, בוא לחיבוק אני צריכה לקבל קצת כוחות, להציע לשחק איתו משהו (לפי הכוחות, מותר לך להגיד אני רוצה משחק שלא יקח שעות, ולהגיד מה כן ומה לא), להגיד לו שאת מכינה לך כוס קפה אולי הוא רוצה לשבת לידך עם כוס שוקו ובסקויט. ליזום זמנים ממוקדים של תשומת לב אמיתית ולא רשימת המטלות היומית לפי הלוז שמחייב לתקתק כי זמן לקום זמן לאכול זמן לצאת זמן להיכנס למיטה וכו'.

להחליט מה קו אדום וכל מה שלא- לשחרר.

הילד לא אמר תודה. זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד לקח ממתק בלי רשות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד אמר לאמא או אבא מילים לא יפות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד מרביץ לאחד ההורים- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר. אם כן אז לתפוס לו את הידיים או לעטוף/ להצמיד אותו בדרך אחרת (כן, זה להפעיל כח) אבל הוא ידע שזה קו אדום. ולהיות עקביים. מה שקו אדום לאכוף. מה שלא לשחרר.

מציעה לך לעבור על ההודעות שלך פה בפורום. ומהקריאה 'מהצד' לראות מה מכל הסיטואציות ששיתפת הכי קריטי בעינייך לתקופה הקרובה. ואז על זה להתעקש עם הגבול ואת השאר לשחרר. לא להתעכב בכלל.

ועוד נקודה, שנראית לי כחוזרת על עצמה, את כל הזמן מתארת, אם אני קוראת אותך נכון, שאת 'נפגעת' מהילדים. את מרגישה שהם אמורים לקחת בחשבון כמה השקעת, או להבין שאתם ההורים והם הילדים והם צריכים להקשיב, או שאם הוא הרטיב לך את המיטה זה אישי נגדך. עכשיו, אל תביני לא נכון, זה הכי לא סבבה שהילד גם מגיע אלי למיטה נגד רצוני, ולא מאפשר פרטיות ושינה רצופה, ועוד מרטיב בפיפי את המזרון שלי והוא אפילו בלי מגן... חיבוק על ההשתלשלות הבאמת באמת מעצבנת הזאת, איזה באסה!!! וכן, יש מקום כזה שהתגובה מהבטן והעייפות זה תעוף לי מהפרצוף ומה עשיתי לך שאתה ככה מתעלל בי. אבל מה לעשות, שזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לא מהבטן, לא אישי, לא למעוך לילדים את האישיות כי הם מתנהגים ממש כמו ילדים נורמלים. הוא לא מתעלל בך. הוא ילד. הוא משתמש בשיטות שנטבעו בו ביצירת המין האנושי לקבלת הרגשת ביטחון. הוא מתחנן אליך שתתני לו את הבטחון הזה. קוים אדומים לצורך העניין חשובים מאוד לתחושת הביטחון. אני יודע מה כן ומה לא, ולא כל פעם מבולבל מהתגובה על סיטואציה מסוימת. מובן לי מתי אמא שמחה, מובן לי מתי היא כועסת, מובן לי מתי היא עייפה. ולא זה התחיל מזה שאמא נראית שמחה, אז ביקשתי גם וגם וגם וגם, ואז במקום להגיד לי לא, זה אי אפשר, אבל היא עדיין שמחה, היא בבת אחת כועסת ונראה שעשיתי משהו רע מאוד, אולי היא גם בכלל עייפה.

אם הוא לא גמול בלילה והוא לפעמים מרטיב עדיין, והוא מגיע לישון איתכם ומאפשרים לו - אז כשהוא מרטיב זה אצלכם. זה לא אישי, זה תוצאה טבעית.

אז אפשר להגיד אם אצלנו- רק עם תחתון לילה. אצלנו- רק כשהשעה 5:00 בשעון. לא אצלנו בכלל. אבל כל זמן שלא תדאגו שזה יקרה, ושאין אופציה גם אצלכם גם כל הלילה גם לא גמול ובלי תחתון לילה- יקרה שאתם תקומו למיטה רטובה.

אני מסתבכת ומסתבכת עם הדוגמה, כשהעיקרון שאני רוצה להגיד הוא שהוא מתנהג כמו ילד ולא עושה את זה נגדכם בכלל. הוא לא חושב כמו מבוגר, מה שמעניין אותו זה מענה מיידי לבקשות שלו, ואם אתם לא תעזרו לו ללמוד בעקביות מה כן ומה לא זה כנראה יחמיר. ולמה, כי הוא ימשיך לבדוק את הגבולות (כן, זה ארוע מתמשך של עשרות שנים, כל גיל והתופעות שעליהן זה מתלבש), ויראה שבעצם אין. אז זה מגדיל את הבהלה שלו שאתם לא מובילים את הסיטואציה אלא נותנים לו לנהל אותה, והוא ימשיך לבדוק בעוד ועוד מקומות הכי רגישים עד כמה תאפשרו ומתי יגיע הסטופ.

והנה עד שהסתבכתי באו בנות חכמות ואמרו בשליש אורך מה שניסיתי להסביר, מקוה שזה מובן.

בהצלחה 🩷

שיש לך ציפייה שאם השקעתם (אבא הלך לישון לידו עד שנרשם וכו'), הוא ייתן לכם בחזרה לישון בשקט.

אבל זה לא עובד ככה😕

הוא ילד ואתם המבוגרים

מערכת היחסים היא לא של נתינה הדדית

אלא של נתינה ונתינה ונתינה מהצד שלכם. וזהו. אין כאן תמורה מצידו

תחשבי רגע מהצד שלו

יש לו תאום, אחד שווה לו בגיל

שהולך לו טוב, הוא גמול, לא קם בלילה וכנראה גם היחס אליו רגוע יותר.

ואז הוא לא מצליח להיגמל, קם רטוב, רוצה עוד תשומת לב ואבא ואמא כועסים עליו ומאוכזבים ממנו.

איך הוא מרגיש?

גם אני כאדם בוגר הייתי מרגישה מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי, אם הייתה מישהי מקבילה אליי שהולך לה טוב, ואני פעם אחר פעם לא מצליחה.

אז תחשבי איך ילד בן חמש מרגיש

זה קשה מאוד

אני ממש ממש מבינה שזה קשה לכם. באמת.

אבל הוא צריך שייראו אותו בנפרד מאח שלו, ביחס לעצמו בלבד.

וכנראה בהתנהגות שלו הוא מנסה לשדר משהו, השאלה היא מה?

אבל קודם כל חייב להיות ניתוק בין ההתנהגות שלו לבין זו של אחיו

אחר כך להתמודד בקטן.

מה הכי קשה? הפספוסים?

שהוא מגיע אליכם בלילה?

תבחרו משהו אחד, ובו תתמקדו. תחשבו איך אתם עושים את זה.

בגבול ברור ודיבור לפני כן

שיהיה ברור גם לכם וגם לו מה קורה ואיך מתנהלים. ואז מתמידים, גם אם זה קשוח. אבל מתמידים בשלווה, מתוך ביטחון בדרך ולא מתוך כעס עליו או תסכול על עצמכם. 

שאולי נובע מקושי כלשהו שיש לו.

זה התאום שהיה באבחון? הלכתם איתו לטיפול?

נראה לי שצריך כאן בירור עומק, מתוך הנחה שהילד לא עושה לכם "דווקא" כדי להציק לכם, אלא כי משהו קשה לו.

ועד שתבררו לעומק מה מצבו ותטפלו בו - דבר ראשון שילך לישון בתחתון לילה/טיטול. כי הוא לא גמול עדיין, וחבל לאמלל אותו ואתכם. ואם הוא מתנגד, להסביר לו בפשטות: "אתה עדיין מפספס בלילה, זה לא אומר קאתה קטן, אבל אתה צריך משהו שיגן עליך, במיוחד שאתה אוהב לבוא למיטה של אבא". להציב לו כעובדה פשוטה.

בהצלחה❤️

אולי כשזה מגיע לגבולות אתם קצת קשים איתם מדיי

ואז הם מגיבים לזה לא טוב ואז אתם משחררים

ובכל אופן ילד רגיש צריך הרבה עדינות שם,

חשוב לשים גבולות ותוך כדי למלא את המקום שמבקש שיראו אותי, את הצרכים והרגשות שלי...

ונשמע שזה הרבה פעמים לקום בלילה...

צעד ראשון!

ולתת לו לישון במיטה מרגישה שהוא זקוק לזה כפי שציינתם הוא רגיש ויש לו צורך. ובכל זאת נותרו שתי שאלות:

1. להחזיר אותו לחיתול אחרי חודש שאנחנו חושפים אותו לתחתון עם כל המאמץ? לא עדיף גם אם הוא לא מצליח לחלוטין, להיות עם תחתונים ולהמשיך לחשוף אותו ולעבוד על זה? מאשר להחזיר לתחתון לילה…

2. ציינתם שצריך לבחור גבול- אבל מה הגבול? ואיך להיות יצירתית בו?

לא עובד לי לומר לו לישון על המזרן כשהוא עולה אח"כ או כשאני ישנה. וגם למי שציין שאפשר לאכוף את זה- הילד עולה על המיטה שניה אחרי שאומרים לא, אז מה אני אמורה להילחם בו???

ולישון במיטה שלו הוא מוכן רק אם יושבים איתו או שוכבים לידו וזה יכול לקחת שעות באמצע הלילה.

למיטה שלנו הוא יודע שאנחנו מרשים אז הוא עולה. נראה לי הוא מתחנן לגבול אבל גם עצבני וכועס ומתחצף לאחרונה.

לא בטוחה מה לעשות !

מה הגבול שאבחר?

שמצד אחד השינה לידינו מחזקת אותו ועוזרת לו עם הפגיעות הרגישות וההשוואה עם אחיו

ומצד שני גם הוא לא בסדר כי מרגישה שהוא שתלטן ומכריח אותנו ובריון נוקט בכוח ולא מכבד גבולות 

בגיל 5 מסכנצ'יק 

זה כן חשוב שתאמרי את כל מה שאת חושבת אפילו אם זה כביכול לא באמת תואם למה שהילד התכוון

כי ככה את מרגישה וחשוב שתוציאי את זה

אבל אחר כך תשימי לב שזו לא האמת, כלומר הפרשנות שלך היא רגשית ותשימי לב לזה 

(גם תשימי לב בלי קשר לילדים, מתי בחיים שלך את שמה לב שמנצלים אותך וזה מחרפן אותך, שלא מעריכים, שדורכים עלייך וכו'.. תראי שיש כנראה קשר)

הילד לא באמת שתלטן ולא באמת בריון וכוחני ונוקט בכח ולא מכבד גבולות, אלא-

הוא עושה מעשים שיש להם רקע רגשי שנראים כמו כביכול בריונות, אי ציות לגבולות וכו' וכו'

ואז בוא נראה מה הרקע הרגשי שגורמים לו להתנהג כך-

מה הצורך

זיהיתי את הצורך מעולה, איך אני מראה לו ששמתי לב-מעשה בפועל שלי עם הילד, עדיף הורים ביחד כי זה יותר חזק

איך זה בא לידי ביטוי בגבול שהחלטתי לשים- ואיך הגבול מתאים לי ולגיל של הילד ומצב הרגשי שלו, צריך לקחת הכל בחשבון!

לאור כל מה שנכתב

חשבתי שתאירי את עיני 

איך נכון לפעול בכל סיטואציה שיש בה את הקונפליקט (כביכול) בין הצבת גבולות לבין הצורך הרגשי של הילד

במקרה הזה נשמע שיש לו צורך רגשי איתכם בלילה אבל זה פוגע בכם, ואין דרך לעשות משהו ביניים

אז נשמע שחייב לאכוף את זה שהוא לא ייכנס לחדר שלכם בלילה 

ובמקום זה לחשוב על משהו אחר שיתן את הצורך הרגשי

ונשמע שאולי הוא עוד לא בשל לגמילה בלילה אם הוא קם 4 פעמים וצריך אתכם

וייתכן שזה יושב על משהו רגשי, ואפשר לנסות עם פרחי באך וגם רפלקסולוגיה 

אבל- אני לא מספיק עם ניסיון כדי להגיד אם זה באמת חכם להפסיק את הגמילה בלילה מטיטול

בכל אופן נשמע שלבוא אליכם בלילה זה פשוט לא אופציה- זה הגבול

עכשיו תחשבי מה אפשר לעשות עם הילד במקום

ולך תחשבי מה את יכולה לעשות בנוגע לרגשות שעולים לך כשהילד פועל בצורה שגורמת לך להרגיש מנוצלת 

איך את יכולה להגיע למצב שאת עושה הפרדה

הרגשות שלי מגיעים בעקבות פרשנות והם לא בהכרח תואמים לכוונת הילד (אבל זה עדיין מעצבן ומכאיב)

לבין המעשים של הילד באופן נטרלי. הוא ילד. ככה ילד מתנהג. זה מעצבן. אבל הוא לא עושה בכוונה.

הוא אומר? 

מה הצורך שלו?

האם יש לו חלומות רעים? -אפשר לתת לו בובה "שומרת" או "ספריי נגד חלומות רעים" ולהגיד שמע ישראל בערב וה' שומר

האם הוא פוחד מהחושך? -לשים לו אור קטן

האם הוא מתגעגע אליכם? -אולי לתת לו לישון עם חפץ שמזכיר אתכם

האם הוא לא רוצה לישון עם אחיו בחדר (לא יודעת למה שיחשוב ככה אבל נגיד)- להעביר את המיטה לצד השני של החדר

מפחד מאזעקה? -לשבת לנסות להרגיע או לשים אותו לישון בממ"ד תקופה

וכן הלאה.. לנסות להבין ממנו על מה זה יושב ולראות מה הוא אומר.. ייתכן מאוד שתופתעו. וברגע שתדעו למה תוכלו לנסות לטפל בזה. וגם לפעמים כשהילד רואה שמקשיבים לו ומנסים לעזור לו ולבוא לקראתו, הוא נרגע וככה לא קופץ אל ההורים כל שניה. ברור שזה לא תהליך של יום אבל שווה לנסות לדעתי

לך למשל מה אני הייתי עושה.

נגיד החלטנו שזה בסדר שיישן על מזרון, אבל לא איתנו במיטה.

בערב, אחרי ארוחת ערב ומקלחת, ולפני שהוא נהיה ממש עייף, אני מדברת איתו.

"אתה יודע חמוד שלי, שמתי לב שאתה מאוד אוהב לבוא לישון איתנו. אני ממש מבינה אותך, זה באמת כיף להיות עם אמא ואבא ואנחנו גם אוהבים להיות קרובים אליך. אבל לא כל כך נוח לנו כשאתה ישן איתנו במיטה. (אפשר להוסיף הומור, אם זה הסגנון, דמיין מה היה קורה אם היינו נכנסים ילד איתך למיטה שלך? היה לנו נוח? היה לנו מקום? לא, נכון? כי זה קטן. כל מיטה מתאימה למישהו אחד. אז ככה גם במיטה שלנו.)

אז אני ואבא דיברנו, והחלטנו שאנחנו מרשים לך לישון על המזרון בחדר שלנו, אבל לא על המיטה שלנו.

זה אומר שכל פעם שאתה תעבור למיטה שלנו, אנחנו נחזיר אותך חזרה למזרון. כן, למרות שאתה מאוד מאוד רוצה להיות במיטה שלנו. את זה אי אפשר.

אתה מבין?

כל פעם שאתה נכנס למיטה שלנו, אנחנו מחזירים אותך למזרון. ואם אתה לא תסכים, אתה תצטרך לחזור לישון בחדר שלך."

עד כאן השיחה

נותנת לו להגיב

מוודאת שהבין

לכולם ברור מה עושים

ואז נשאר ליישם

וזה מה שאתם עושים

יש מזרון

כל פעם שהוא נכנס למיטה אתם מחזירים למזרון.

בלי דרמה, בלי נזיפה "זוכר שאמרנו שאתה יכול לישון כאן על המזרון? לילה טוב חמוד "

וכן, זה יהיה קשה בהתחלה. אבל אם תתמידו אני חושבת שיש סיכוי טוב זה יעבוד

ואני כן חושבת שפרקטית, כדאי מאוד לעבוד גם על המחשבה שלכם.

אני הכי מבינה בעולם את התסכול שלך

אבל אם את מפרשת את ההתנהגות שלו כביריונות, זה לא יעבוד.

כי לבריונות מתנהגים ביד קשה, אין לזה מקום בכלל. זה ישר לוקח את זה לשפה מאוד קשה נוקשה.

אבל אם החשיבה תשתנה לעניין של צורך של הילד שלכם, וקושי לבטא את זה, יהיה יותר קל להגיע לזה בחמלה ובענייניות

אם הגוף לא מסוגל עדיין להיגמל, לא יעזור "לחנך" את הילד לכך.

לכן הכי טוב לחזור לטיטול. ואם לא רוצים לשדר לו מסר של "חזרה לאחור" אפשר לשים לו תחתון-טיטול. (אנחנו קראנו לזה תחתון לילה...)

קראתי עוד תגובות, ונזכרתי בכמה שרשורים קודמים שלך, ואני חושבת שעצות פרקטיות לא רלוונטיות בכלל.

זה נכון שצריך להציב גבולות לצד המענה לצורך של הילד, ולעשות סדר עדיפויות ובחירת מלחמות , אבל עוד לפני זה-צריך לעשות חשיבה מי את כאמא, איזה מודלים את מביאה לאמהות ומה מפעיל אותך בילדים, איך את תופסת אותם והאם את מצליחה לייצר נפרדות , גם ביניהם אבל גם בינך לבינם. להבין שההצלחה שלך האמא לא נמדדת בהצלחה שלהם כילדים, אלא מהיותך אמא טובה דיה לילדים שלך.

אני חושבת שלפני הדרכת הורים ולפני הפרקטיקה, כדאי ללכת לטיפול רגשי שלך, להתבונן על ההורות שלך ומשם לצאת לפרקטיקה, כי בלי ההתבוננות הזאת יהיה מאוד קשה לייצר פרקטיקה אחרת . 

תנסי להינות מזה. מהכרבול הזה. מהחיבוק הזה.

ואם הוא הולך לבעלך, אז בכלל לשחרר.

נשמע שאתה טעונה עליו, ושקשה לך להרגיש רוך פנימי אליו.

נשמע שיש כאן הזמנה לעבודה פנימית על לסלוח ואז לאהוב פגמים אצלך, ואחר כך גם אצלו. לאהוב ילד שלך שהוא ה"בעייתי" ואולי ה"פחות מוצלח".

גם לי יש ילד שהוא עם קריזות.

אז אני תופסת את הזמן שהוא רגוע ומשחק יפה,

ואז אומרת לשלישי שלי- תראה איך הוא משחק יפה, נכון? בוא תלמד ממנו איך משחקים יפה. איך הוא יודע לשחק יפה וברוגע.

ובבת אחת הוא מתמלא בהכרה של חשיבות עצמית+ מחזק אצלו את הנטייה לשחק יפה.

עדיין יש קריזות, כן?

והוא יכול ממש להוציא אותי מדעתי

אבל אני מבינה שאני חייבת להתחזק בדרך להעצמה שלו.

ולראות את הרגישות שלו כברכה. ולכבד את הרגישות הזאת.

כי אנשים רגישים כאלו, צריכים קודם כל ביטחון וכבוד.

לא להגיד להם שהם בכיינים, ילדים קטנים, לא להשוות חלילה.

אלא לכבד את הכאב שלהם. כמה שאפשר וכמה שאת מסוגלת.

מחזירה טיטול. את אומרת שאתם לוקחים אותו ארבע פעמים בלילה והוא עדיין מפספס. בדקתם מבחינה פיזית שהכל בסדר? אם הכל בסדר , תחזירו לו טיטול . או סתם תפסיקו להעיר אותו ארבע פעמים בלילה. הגיוני שהוא לא מצליח להירדם ככה. אם מפריע לך שיישן ליד בעלך.

בת שלי הייתה מגיעה עד גיל שש. אחר כך נכנסתי להריון והפריע לי מאוד. אז ברגע שהרגשתי אותה פשוט הוצאתי אותה מהמיטה שלי. או הלכתי לסלון. לאט לאט היא הפסיקה. אחותה הקטנה דווקא ישנה במיטה שלה מאז ומעולם.  יש ילדים נרדמים בקלות וישנים במיטה ויש כאלו שהרדמה סיוט ומגיעים הרבה. יכול להיות שגם בעלך או את עשיתם את זה בילדות? בכור שלי התבלבל בין יום ללילה בגיל שנה וחצי , ואז התברר שגם בעלי עשה את זה. אותו דבר לגבי גמילה. יש לי ילדה שנגמלה  מיוזמתה בגיל שנתיים ויש ילד שנגמל בגיל ארבע אחרי מאמצים מרובים. 

היא תתעורר אם אחד האחים יתעורר ויצטרך אותה?

אם כן, אז לא רואה הבדל בין זה לבין אמצע הלילה, כשכולם ישנים.

כשאני הייתי שומרת על האחים שלי בגיל הזה, לא הייתי נשארת ערה עד שההורים יחזרו.

ואיזה כיף שהיא הולכת לישון מוקדם.

אצלי הגדולה בת 8, ויכול לישון יותר מאוחר.

אם היא רוצה לישון, בכיף שתלך לישון.

אם היא יכולה להיות בסמיכות לאחים שלה אז מעולה.

אם היא לא רוצה לישון, אז פעם ב.. להישאר עד יותר מאוחר נניח 22:30-23:00 לא קרה כלום.

אם יש יציאה ממש רחוקה של 12:00 בלילה,

אז אפשר להגיד לה באופן חד פעמי שיש בייביסיטר.

בקיצור אפשר לשלב בין הפתרונות השונים עד שהיא תגדל עוד קצת.

אני פורסת לה מזרון בחדר של הקטנים וזה הופך להיות 'מיוחד' שהיא ישנה שם.

כלומר היא לא ישנה במיטה שלה בתור ילדה, אלא ישנה במקום אחר כבייביסיטר (זה בכלל התחיל מפחד שהיא לא תתעורר במידת הצורך).

וגם אני מרשה לה להישאר יותר ערה כשהיא בייביסיטר. על בסיס חובות וזכויות של הגדולים.

רק לשעות המאוחרות.

היא יכולה לשבת בסלון

והבת שלך תהיה בחדר ותתארגן ותעסוק בענינייה.

היא באמת טיפה צעירה לשמור עד מאד מאוחר ובסוף אתם מחליטים מה טוב לילדים.

וגם תראי איך את יכולה להקל על עצמך..

אם בעלך במילואים לנצל את האופציה של בייביסיטר אפילו שתהיה איתך ותעזור בקטע הפיזי, או שתשני שעה בערב בזמן שהבייביסיטר איתה ותהיי עם יותר כוחות ללילה (עשיתי את זה תקופה וזה שדרוג מטורף)

ותמיד שיהיה איתך בקבוק מים של ליטר איתך כדי לא להגיע להתייבשות, וטיפה אוכל כדי לא להגיע למצב של רעב כי זה מעודד בחילות.

תנסי למצוא את הפתרונות הטכניים שיהפכו את הלא-טכני להרבה יותר קל ונסבל

כשגיליתי על ההריון השני שלי הבכור שלי היה בן 5 חודשים רק.

מבינה מאוד את העניין הזה של התשומת לב שאת רוצה לתת לה.היו לי רגשות אשמה ממש לא פשוטים ולא ידעתי איך אפשר לאהוב עוד ילד בכלל

אבל חייבת להגיד רגע על זה - אח/ות זו מתנה יקרה וטובה! ואני הכי שמחה בעולם על ההפרש למרות שהיה קשוח ולמרות שגם ההריונות שלי לא היו פשוטים לי.

אז קודם כל שתדעי - אפשר גם להגיע למצב ששמחים בזה מאוד ורואים בזה אפילו תועלת ומתנה גדולה. ואפשר גם לתת תשומת לב כשיש עוד אח. אצלנו בחרתי למשל לא להניק כדי להיות יותר פנויה,לישון קצת יותר טוב ,ושיהיה עוד מישהו שיוכל לטפל בקטנה ולא תהיה בלעדיות שלי כי זה היה נראה לי יותר מדי. לא מבטיחה שזה עובד לכולן וייתכן שלא תבחרי בזה או שזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל אצלי ב"ה עבד

הילדים שלי הם החברים הכי טובים היום ב"ה ואת בסוף גם תהני מזה (לא סותר שאפשר להנות גם מלא צמודים, כן? אנחנו מדברות כרגע על הסיטואציה הספציפית שלך)

באשר להריון - הריונות שונים נחווים שונה אפילו אצל אותה אישה. יכול להיות שהחוויה תהיה אחרת. יכול להיות שתטרכי הרבה עזרה. תהיי קשובה לזה

לא יודעת אם אצליח לשחרר, אני מרגישה שהיא ממש צריכה את הקרבה שלי ואני כל כך נהנית להניק אותה..

אולי אנסה לישון מוקדם יותר😅

אוף גם אין לי כוח אם אנשים יעשו פרצופים שזה ככה צמוד

ממילא אף אחד לא במקום שלך

עם ההתמודדות שלך

אז את כבר יודעת שהם לא באמת מבינים

רוב הסיכוי שיברברו בלי לדעת או להבין אותך

תדפדפי פשוט.

נכנס מאוזן- יוצא מאוזן אחרת

וזהו.

בהצלחה רבה

שיהיה בקלות

ובידיין מלאות בעזרת ה'!

בחלק מההריונות סבלתי מבחילות והקאות נוראיות

דווקא בהריונות שבהם הנקתי הרגשתי הרבה הרבה פחות תופעות של הריון

וצמודים זה ממש כיף, גם לך (אחרי כמה שנים 😀) וגם להם

לקחתי כל עזרה שמתאפשרת בתקופה הזו

המשכתי להניק עד שהיא הייתה בת שנה וכמה חודשים מה שהצלחתי עד שפסק החלב ונשאר כולסטרום

לגבי מה ואיך לספר... סיפרנו ממש בשלב מאוחר אע'פ שכבר ראו וידעו.. וגם בכלל לא עניין אותי מה יגידו... יש שהעבירו ביקורת, יש שהעבירו בדיחות על חשבוננו

תמיד יהיו הערות כך או כך זו המציאות הנתונה

כשהרגשתי טוב יותר בשלבים היותר מתקדמים בהריון אפשרתי לעצמי להשקיע זמן בדברים שעושים לי טוב ולהפיג את המתחים סביב על העניין ולקבל בטוב ובקלות את הלידה והתינוק החדש כי בסוף זה מה שחשוב, להיות רגועה נינוחה ומסופקת ולא להרגיש חסרה או פספוס הזדמנויות

את נותנת לה אח/ות קטן צמוד שיהיו שם בשבילה לכל החיים

זאת מתנה משמיים 

תהיי שמחה בשבילה! היא עומדת לקבל בע"ה את המתנה הכי שווה שיש!

אני מאמינה שאם משדרים לילד איזה מסכן, ואיזה קשה שיש לך אח קטן- יש סיכוי הרבה יותר גבוה להתפתחות של קנאה בין אחים.

ולעומת זאת אם משדרים איזו מתנה שווה זה, ואיזו זכות הילד מצטרף לשמחה ולאהבה.

(כמובן שזה לא מוכרח המציאות, אבל בהחלט עשוי לתרום)

אבל אל תרחמי על הקטנה, להיפך, תהיא גאה. כל הכבוד לך!!!
תתפללי שההריון יהיה בקלות ובנחת. אגב, לי בהריון השני עם תינוק בן חצי שנה, היה הריון מושלםםםםםם, יש הפתעות וכל הריון שונה מקודמו.
מה שכן תכיני עצמך נפשית לסיים את ההנקה, יש כאלה שמצליחות לי זה לא עבד (עשה לי לא טוב, רק ילדתי, ושוב הריון ויחד עם ההנקה זה מאוד החליש אותי, כשהפסקתי להניק בקושי רב ובלי ברירה, הרגשתי שנוספו לי כוחות).