פורום הריון ולידה (עמוד 2413)

שקט!
אוויר!
משהו כיף לעשות ביחד או לבד או עם חברות, תבחרי מה מתאים לך...

(אני מתבלבלת? זאת את שכבר 3 חודשים אחרי לידה ולא טבלה?)

שקט אוויר, כמה נדיר 😏🤭
תודה♥️

ותמיד אנחנו צריכות דווקא ברגעים הפחות טובים לשמוח עם מה שיש,

ולא לתת ליצר להכניס לנו עצבות ומרירות, לכן תנסי לדחוק את הרע,

תשמחי עם הילדים והבעל ברגע שאת שמחה כל הבית שמח,בהצלה.

תודה נשמה

אני מרוקנת ואפילו אין לי כח לחפש מה ישמח אותי

אוי.. יקרה... אוף.. כן, יש גם פעמים כאלה

יואו קודם כל
חיבוקים אין סווווווווףףףף !!

את בתקופה משוגעת, זוכרת?..
סופ הריון בתקופת קורונה
לידה בקורונה
אחרי לידה בקורונה
ילדים בבית, על הראש,
שיגעווון
ועוד השיגועים עם הטבילה

יואווו טירוף. את מדהימה שאת שורדת כדי לספר, את
✨

אהבתי את הניסוח שלך:
ישיר, תמציתי
אני צריכה כוח- איך עושים את זה

כפרה עלייך. אמיתי

אז ברור שמכירות את זה, כולנו.
חיבוק הזדהות ואת מהממת ויקרה ומדהימה
וזר פרחים לך עם שוֹבר למסאז' (:

מה עוזר לי?
לישון. ללכת באמצע הבלאגן ולהשאיר את האפרוחים עם אבא שלהם (בלי רגשות מצפון ובלי להעביר טיטוא בסלון כדי להקל עליו. בלייי)
להתלבש יפה
לבזבז כסף על דברים יפים
לעשות חסד שמתחשק לי (אני יודעת שהכי חשוב לפנק ת'משפחה שלי. אבל לפעמים כשאין לי כוח אני מתמלאת קצת בחסדים עם אחרים... )
לבקר את סבתא שלי ולשבת על הכיסא והיא מפנקת אותי ושתינו נהנות
לצבוע קיר בבית
לישון, לישון
לאכול.. אבל טוב נו לא . (:
לשחות!
לצאת להליכה
לדבר עם חברות שכנות ווטאבר....

מרגרינוש אלופה
חיבוק ותפילה עלייך!! בע'ה!!

אני פה
משתדלת להוריד מינונים אז נכנסת רק מידי פעם
אבל קוראת אתכן ומתרגשת מהנשים המהממות שיש בעמישראל. מרגשות אתן!!!
ו.. חיבוק לך מק'רי על הפוסט המהמם שכתבת.. ריגשת אותי ממש
רציתי לכתוב לך באישי ולא הספקתי
מדהימה שא-----ת 💓

את כזו מקסימה ורגישה לכולן, תודה על כל מילה!

נתת לי מלא רעיונות טובים, אני אאמץ (אחרי שאמצא כוחות לבצע 🤭)
תודה נשמה שאת ♥️

קראתי אותך הבוקר והגבתי וזה, והיית ממש בלב שלי.. הלכתי כזה עם מחשבות לאורך היום
ובערב כשהאיש חזר ביקשתי ממנו שיקח פיקוד על ההשכבות והתעופפתי לי לבזבז כסף על דברים שאני אוהבת (ביקור ביד שנייה פה באיזור )
נהנתי שאין דברים כאלה.... תודה על ההשראה ✨

אני גם "ביזבזתי" קצת כסף היום וזה בהחלט משמח ומרים טיפה את המצב רוח 🙂
וחיכיתי עם ההשכבה עד שבעלי חזר ונתתי לו לטפל בזה (הייתי נחמדה ועידכנתי אותו עוד כשהיה בדרך הביתה )
היה לי טוב לנוח על הספה לבד בשקט

שוב תודה על התמיכה והעידוד 😘

רק לא אחרי לידה....

מבינה אותך מאדדד!!!!!!

זה כואבבבב!!!!!

פשוט שורף בלב!!!!

וכל דבר נוסף שקורה בבית/עם הילדים מעצים את רגשות הבידוד והריחוק

גם לי קשה

ויש לי ימים שאני כמעט לא מצליחה להרים את עצמי מהמיטה

אז כן- משתדלת לקום, להכין כוס קפה עם שוקולד מפנק

ולצאת

לצאת לסיבוב קצר, לשאוף אוויר נקי וקר

לצאת עם הבעל, לקנות משהו בטייק אווי ולחפש מקום רומנטי ולאכול

ללכת לכותל/קבר רחל ולבכות ולהתפלל שירחם עלינו, מהר!!!

לשים מוזיקה בפול ווליום ולקום ולנקות רק חדר אחד, עם מלא מים וריח של סבון,זה בד"כ גורר עוד ועוד...

ו- לתת מקום לכאב ולקושי

לספר לבעל כמה כואב, כמה רחוק, כמה מתסכל להתאכזב שוב ושוב

לתמוך בו ולקבל ממנו תמיכה

חיבוק גדול אהובתי!!!!

מאחלת לך ולי שבקרוב בעז"ה נזכה להיות טהורות ונקיות ומחובקות

ואנחנו פה תמיד בשבילך

את תמיד מגיבה לי הכי רגיש ומחבק שיש!!!
תודה תודה מדהימה♥️
אני אנסה לאסוף את עצמי ולעשות משהו, תודה על כל רעיון ועצה, חיממת את ליבי ועזרת לי להרגיש נורמלית.

מאחלת גם לך כבר להיות אחרי הכל בחיבוק עוטף ומנחם😘😘😘

מתגעגעת כל כך לאויר של ירושלים

כל כך הזדהתי איתך... לפעמים מרגישים כל כך למטה שקשה לצאת מזה...

 

שמתי לב, שאצלי עוזר תנועה, פשוט לזוז, אפילו שהכי מתחשק לשבת לי המחשב ולקרוא את דעותי

אבל זה דווקא זמן לזוז... בהתחלה בלי מצב רוח בכלל ולאט לאט המצב רוח מגיע לבד. 

 

אחרי שאת תופסת את עצמך כמה דקות עם מצב רוח, את שואלת את עצמך מה בא לי לעשות עכשיו...

 

כי בטח אם את שואלת את עצמך כשדפוק לך, אז התשובה היא כלום

 

תנסי את זה, אולי יעבוד?

ואם לא, סך הכל שרפת איזה 10 20 קלוריות גם לא אסון

ניסיתי את זה.. עובד עובד!
אבל זהו.. חזרתי לספה ולבאסה 🙄

ויכול להיות שכבר כתבו (לא קראתי את כל השירשור)
כלמודת תקופות קשות, לא עוזר לי להסיח את דעתי עם משהו מנחם כי כל הזמן המחשבות שלי בקושי שאיתו אני מתמודדת.
כן עוזר לי, לפרק את הקושי, להצביע בדיוק על מה שקשה לי, להבין למה קשה לי איתו ולדבר עליו. הרבה פעמים זה מכניס לפרפורציה. ומלחשוב שהכל הכל מגעיל, אני מצליחה לדייק בנקודות הספציפיות שרע לי וזה לא כל החיים. (מקווה שהייתי מובנת) רק אחרי ששמתי את הדברים בפורפוכציה הנכונה, אז אני יכולה להתפנות לכוס קפה עם שוקולד טוב, או הליכה או משהו אחר שיעשה לי טוב על הלב...
מקווה שעזרתי, תהיי חזקה ובהצלחה

ו- הרשימה ארוכה ומשמחת!
תודה על הרעיון הכ"כ חשוב ונכון.

עדיין נחשבת עקרת בית?

לא משנה אם לפעמים יש תלוש ולפעמים אין..

האישה עדיין לא צרכה לשלם??מה זה ככה עובד שרק הבעל משלם והאישה לא??ואם יש לה תלוש יורד לה ביטח לאומי??

בגדול זה מגיע מפעם שרוב הנשים היו בבית..

ככה, מה שאבא שלי אמר לי לפני החתונה, לא בדקתי בחוק על מה זה תופס ועל מה לא, אבל בל מהמציאות זה נכון.
אישה נשואה לא משלמת ביטוח לאומי. אם היא עובדת- יורד לה מהתלוש כמו לכולם (אולי זו ההגדרה לעקרת בית..? ).
בעל מקרה, אם הבעל עובד הוא משלם.

אני כשעבדתי ירד מהתלוש. כשלא עבדתי, מאז החתונה לא שילמתי.
בעלי משלם רגיל. וכמו כולל אם יש תלוש, אז יורד ממנו

אם אני נשואה אני לא משלמת?

את לא צריכה לשלם

(אגב, אין מציאות כזו שהוא לא משלם. הוא אמור לשלם בערך 150 שקל לחודש כמו כל אדם שלא עובד. מתישהו ביטוח לאומי יזכרו בזה...)

יש להם אופציה להוראת קבע?
עכשיו נכנסתי לאתר של ביטוח לאומי. לבעלי משום מה החוב הוא 0, נראה מתי הם יזכרו בזה...

ואכנס גם לאתר להסתכל

תשלום נטו..
אסביר לך בפרטי לגבי זה.. אבל תתזכרי אותי🙏

אבל מומלץ לשלם חובות לפני לידה כדי שלא יורידו את החוב מהקצבת ילדים.


ואת! @חצילוש כבר מזמן יושב לי שאני צריכה להגיד לך שאני מכירה אותך איכשהו
ואולי זה הדדי ורק במציאות צריך להגיד שלום
אבל יש לי לימודים.. אז כשאת כאן תבואי לפרטי..

ביטוח לאומי האישה שלא עובדת לא צריכה לשלם
אם יש חודש שהיא עובדת באותו חודש היא משלמת

ההגדרה היא- אשה נשואה שלא מקבלת תלוש לא משלמת...

הופהה עוד משהו שיותר טוב בלהיות אישה מאשר גבר😁😁

ההגדרה היא: אישה נשואה שלא עובדת.

(הכונה ב"מבוטח" להבנתי היא שהוא אזרח ישראלי)

התכוונתי שהיא לא צריכה לשלם

בדרכ השתרשות קרובה למועד המחזור
יכול להיות שזה הפרשה של אחרי יחסים, אם זה ממשיך כדאי לבדוק את העניין

ומנסיון של רבות פה בעבר זה יכול להיות או כן או לא. זה מאוד קשה. אבל תחכי לאיחור. או לפחות ליון שאת אמורה לקבל ותעשי בשתן ראשון בבוקר.

זה נראה חיובי,

אני לא מכירה את הבדיקות האלו ואת האמינות שלהן ולכן אולי כדי להיות בטוחה הייתי קונה בדיקה של חברה אחרת ובודקת עם שתן ראשון

היה לי תוצאה דומה של בדיקה כנה והיה חיובי!

מקווה שכן בע"ה...

זה אומר או שהיה ביוץ יותר מוקדם ממה שאת חושבת (תחשבי אם זה מסתדר עם הטבילה)
או שהתוצאה לא אמינה.
הכי טוב לא לבדוק לפני שיש סיכוי בכלל שיהיה אמין אחרת מה המשמעות של הבדיקה?

כמובן שאעשה שוב עוד כמה ימים הסקרנות פשוט הורגת כשמצפים

וגם פס שאף אחת פה בפורום לא ראתה ורק אני ראיתי והיה חיובי לחלוטין

התבטא בכאב בעיקר באגן ובמפשעה עם קושי בהליכה והצירים התבטאו בכאב בגב התחתון והחגורת בטן תחתונה ומה גם שהבטן מתקשה בעת ציר.
בקיצור את תדעי להבדיל בין הכאבים.

הבאסה זה שאז מפסקים יותר מידי וההשלכות מבאסות...
אם יש לך יכולת ללדת בכריעה או על 6 זה יותר טוב לאגן.

וממליצה על אוסטאופטיה.

העצמות שם....

אצלי צירים הורגשו בתחילה בגב ואז זה מתמשך לכיוון הבטן.

זה ממש לא הפריע לי בלידה.. אבל הייתי עם אפידורל.

כבר בוקר אחרי הלידה הרגשתי בנ"א אחר!!!

הצלחתי לקום, ללכת, להתהפך במיטה, אשכרה להתהפך במיטה- אמיתי!!!

 

מפעם לפעם אבל זה שאת שותה הרבה מים לא מדלל אותו ולא פוגע בערכים

הרי זה לא שאת באמת אמורה ללדת בתאריך המשוער. התאריך המשוער זה מתי מגיעים לשבוע 40. לא כולן יולדות דוקא ב40, מעטות יולדות בדיוק בתאריך. אז אין דרך לדעת מה באמת היה התאריך ה"נכון". אפשר גם ללדת בשבןע 39 או אפילו 38, זה לא אמור שהתיארוך היה שגוי, זה שוני בין נשים וגם אשה אחת יכולה ללדת בזמנים שונים.

לק"י

אם לא היו משנים, אז בלידה האחרונה היה יוצא לי ללדת כביכול בשבוע 42+, אז מזל ששינו.

לק"י

לפעמים יש ביוץ מאוחר, ולכן נותנים תאריך וסת חדש מאוחר יותר.

(לפעמים גם מקדימים, אבל אז אם את שומרת טהרה זה פחות הגיוני).

לא הולכים לפי התאריך וסת??
זה גם מ
נשמע הכי הגיוני
עדיין לא ממש הבנתי🙂

אני ילדתי את בני בוכרי לפני כשנה...לא זוכרת אם הזיזו רק יודעת את תאריך הוסת ואת תאריך הטבילה
עשו לי זירוז בלון(לחצו לחצו לחצו) וילדתי בשבוע 41 פלוס 5

לק"י

על אף שזה לא הגיוני, אף אחת לא נכנסת להריון בתחילת המחזור. אבל ככה יש תאריך אחיד ללכת לפיו, והחודש הראשון של ההריון הוא 6 שבועות.

במקרה שבאולטרסאונד הראשון רואים שהעובר לא בגודל שמתאים לתאריך הווסת, אז משנים ונותנים תאריך ווסת מתוקן.

לא הכי הבנתי את הקטע שמשנים את התאריך
אם הולכים לפי הוסת אחרונה מה זה משנה הגודל יש שינוי בגדלים אצל כל עובר ועובר..
הרי מי שטובלת יודעת פחות או יותר מתי הייתה הפריה לא??
מחילה אם יצאתי אהבלה

לק"י

אבל, הביוץ הוא *בערך* שבועיים לפני המחזור הבאת נראה לי הין 12 ל-16 יום.
ברגע שיש הריון ואין מחזור, את לא יכולה לדעת אם היה ביוץ מאוחר למשל.
לכן קובעים את גיל ההריון המדוייק לפי הגודל של העובר. יכול להיות שבשבועות הראשונים העוברים פחות או יותר אחידים בגודלם.

רק שלא תמיד אפשר להגיד כמו אצלך- מזל ששינו, אם מישהי ילדה נניח ב39 ואם לא היו משנים זה היה יוצא 40, אז בכל מקרה אלה זמנים רגילים וסבירים ללדת ואי אפשר להסיק שתאריך אחד היה יותר "נכון" מהשני. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..  

לק"י

בהנחה שכנראה היה אצלי ביוץ מאוחר, ואם לא היו משנים היו רוצים לזרז לפני, כשבעצם היו לי עוד כמה ימים לחכות ללידה בלי זירוז.

הזיז בשבוע (וטוב שכך) וילדתי שבועיים אחרי..
כלומר בלי התזוזה שלו ילדתי ב43

שינה את התאריך ובלי השינוי הייתי יולדת שבועיים ויותר אחרי..

בהריון הראשון הזיזו שבועיים.
בשני שבוע.
בשלישי לא הזיזו זה היה בטווח הטעות
ברביעי הקדימו שבוע לא הגיוני אבל לא מתווכחת
בחמישי היה מתאים לגיל בדיוק.

כולם חוץ מהחמישי ילדתי בתאריך בדיוק.

החמישי הפתיע שבוע לפני התאריך.

כמובן שהכנסתי פה רק הריונות שהסתימו בלידות.


אגב אין לי מחזור מסודר.
ויש לי ביוצים מאוחרים הרבה פעמים.

דווקא בשנים האחרונות על עוד אני בלי מניעה המחזורים די הסתדרו לי בערך כל 30 יום.

לק"י

יוצא נניח כאילו בתחילת שבעה נקיים, כן היה רצוי שהייתי מתעקשת שזה לא הגיוני, כי עוד כה ילדתי בשבועות 40+ ו41+, ואז אם לא הייתי יולדת היו רוצים לזרז שבוע לפני.

אני לא מגיעה עם צירים.
אלא ירידת מים.

בכל ההריונות כך שזה לא ממש משנה.

באחרונה היה לי פתיחה אחד וחצי. אבל לא התחלה של לידה.

בכל מקרה בשתי הלידות הראשונות המתנתי 24 שעות עד לזירוז. לא הלך. בלידה השלישית היו ירידות דופק. ולא לקחתי יותר סיכונים.
אני לא ממתינה. מספיק השעתים שלוש ארבע עד שאני מגיעה לחדר לידה לזירוז אם זה היה מתפתח. כנראה זה היה קורה גם לפני.

נראה לי שאפשר לסמוך על זה

סתם אני כבר במתחחח
ובגלל ששני רוםאים אמרו אותו דבר מתלבטת אם אפשר לסמוך

המאוחרת זה נהפך כבר לבת(לא עשיתי סקירה מוקדמת)
לוודאות הייתי מחכה עוד.. 🙃

אז לדעתי אפשר לסמוך על זה

יש מגוון של חברות.
מומלץ לקחת מתחילת ההריון.
אני הסתדרתי עם של אלטמן.

זה כדורים גדולים.

כמובן אם מרגישים משהו מוזר בגוף,

אז מפסקים ומתייעצים עם הרופאה.

לא עשה לי תופעות לוואי, זה כדור קצת גדול אז לפעמים קשה לבלוע.
מומלץ לקחת מתחילת ההריון.
הריון קל ותקין בידיים מלאות בעז"ה!

של אלטמן וסופרהב בכשרות בדצ

זכרתי משום מה שיש גם כשרות רגילה.

כדור ענק

לי אישית הוא עשה עצירות חזקה, הרופא החליף לי בשבוע ממש מאוחר לתוסף אחר שלא עושה עצירות,

בהצלחה!

הוא נתן לי "ברזל עדין"- מעולה, לא עושה בכלל עצירות,

וחומצה פולית אני לוקחת בנפרד בלי שום קשר לפרנטל

לכן צייניתי שהחליף לי את הפרנאל בשבוע מתקדם (33),

והבנתי שהמרכיב העיקרי והחשוב ביותר בפרנטאל זה הברזל

זה מה שהרופא נתן, בכל אופן, כל אחת והמצב שלה...אצלי היה חשוב שיהיה יותר ברזל לפי הבדיקות,

עדיף להתייעץ עם הרופא קודם, כל אחת לפי מצבה...

ומאמינה שכן יש תחליף אחר לפרנטאל שמכיל גם את שאר המרכיבים,

שיהיה בהצלחה!!

הברזל..
ברזל צריך לקחת בנפרד.. 

יש מי שרגישה לזה, יש מי שלא.
בכל מקרה חשוב לקחת ויטמינים ובמיוחד ברזל.
אז אם את לא לוקחת פרנטל תצטרכי לחפש חלופות והן לא זולות.
מציעה שתתנסי ותראי איך הגוף שלך מגיב.
לנסות זה לפחות שלושה ימים לדעתי

הכדורים לבנים, ואז זה עושה פחות טעם לוואי בבליעה מהכדורים הוורודים

בדיוק קניתי, עם מרשם 18 שקל, בלי מרשם יותר מ60₪.

עד עכשיו קניתי עם מרשם אבל אמרו לי שאפשר גם בלי
בבית מרקחת של הקופה עלה לך 60??

לא שמעתי שיש שני סוגים...

בן כמה בעלך? מה הרקע שהוא בא ממנו? יש לו מקצוע מסויים?
את אחרי לידה/ בהריון?

רקע של משפחה נורמטיבית ואפילו מכובדת ואיכותית. הוא קצת הכבשה השחורה, לא ממש מצא את עצמו בתקופת התיכון וכו ואין לו מקצוע. אני ילדתי לפני כחצי שנה , נוטלת גלולות ומודעת להשפעתן על מצב הרוח וכו 

יכול להיות מאוד שהן משפיעות על התחושות שלי אבל בכל אופו אלו דברים שהתמודדתי איתם מתחילת הנישואין וגם עובדות בשטח ולא ניתוח קיצוני שלי את המצב בהשפעת התרופות..מקווה שהובנתי.

אבל דוקא בהריון או אחרי לידה המחשבות האלו של צורך ביציבות מתעצמות.
נשמע שהוא מרגיש שהוא עדיין ילד ומישהו חייב להכניס לו קצת בנושא הזה.
מתגעגע לחיי הרווקות טיפה מאוחר מדי לא!?
היה פה היום את השרשום של תפוחים ותמרים קראת אותו?
גבר שיש לו משפחה חייב לקחת אחריות וזה לא משנה מה מידת הילדותיות או הטאקט שלו.
יש מישהו שמשפיע עליו בצורה טובה? אמא שלו? רב? ויכול לדבר איתו? אולי אפילו תנסי לשבת איתו לספר לו איך את מרגישה ולשאול אותו איזה צעד של אחריות הוא מוכן לקחת על עצמו אפילו משהו אחד בינתיים צעד צעד

א. נראה לי שהרבה מאוד מאוד מאוד גברים קשה להיות בבית ברצף הרבה זמן וגם לא תמיד זורם לשמור על הילדים הרבה זמן. מה שלנשים הוא זורם וטבעי- לגברים ממש לא.
אולי אם תראי את זה באור לא אישי ''ככה בעלי'' אתא באור כללי ''ככה זה עם גברים..'' יהיה לך יותר קל.
יכולה להגיד לך שגם אצלינו בעלי עושה מאמץ לא להיות בבית סתם בלי מעש. כשנמצא בבית- זה עם מטרות מסוימות. (לקחת את הילדים כדי שאוכל לנוח, לתקן או לבנות משהו וכד')

ב. את לא לבד בסירה הזאת, נשמה. אנחנו הנשים צריכות משענת, זה נכון. ורבות רבות מגלות שהרבה פעמים כדי שתהיה להן משענת- הן קודם צריכות להיות משענת לבעל...
את גם מתארת איש שעבר קצת בחיים שלו. לא בדיוק המצליחן הראשי , ובטח הרושם של הדברים האלה מאוד משפיע על ההתנהלות שלו היום.
אני באמת באמת מאמינה, מתוך החיים שלי, שיש לך כוח אדיר לתת לו את הכוח והיכולת לעלות על הגל הנכון. את יכולה, בתבונה, לכוון אותו, לעזור לו לקבל החלטות נכונות. לא בצורה שתגידי לו מה לעשות, אתא בצורה שתחזקי אותו כך שהכל בסוף יבוא ממנו.

ג. אתם בשלב בנישואין שנראה לי שהרבה חווים בו משבר. שנתיים- שלוש אחרי החתונה. כבר לא בתחילת הדרך, כבר בתוך ה''חיים'' אבל עדיין לא מצאתם את הדרך המשותפת והמשמחת לחיים האלה.
אל תחשבי שזה סוף העולם. זה קורה. וגם אם מרגישים שיש קצת פחות אהבה והערכה- זה נורמלי לגמרי. לא חושבת שנכון להגיד לו שאת לא מעריכה אותו. זה עלול להחמיר את העניינים.
כן נראה לי נכון שתעשי מאמץ לסמן לך את הדברים הטובים, ולהתמקד בהם וגם לתת לו הערכה עליהם. אולי יש דברים שכבר הפכו להיות מוכרים מובנים מאליהם, אבל בעצם הוא ראוי להערכה רבה עליהם? גם יכול להיות.

ד. אמר שמתגעגע לחופש...נו. גם אני מתגעגעת לזה. אז מה. זה לא אומר שרע לו. זה בעיקר אומר שהוא מרגיש קצת חנוק, והוא צריך אוורור.מזכירה לך שאנחנו בזמן קורונה'-וזה קשה קשה קשה לכולם. בהחלט יכול להיות שזה מעמיק את תחושת החנק שלו!
אולי תפרגני לו- שיצא לטיול יומיים עם חבר. ירגיש קצת חופש וישמח לחזור לבית, לאשתו, לילדים.

ה. מה שכתבת שמצפה ליחס כמו לילדים, ללא ציפיות. סליחה שאני אומרת, אבל יש משהו בדבריו. כשאת מצפה ממנו לא,ב,ג, יש בזה משהו קצת לא נעים. משהו שמרגיש כאילו את מעליו.
גם אותי מרגיז שבעלי מצפה ממני לדברים.
את יכולה להגיד ''אני צריכה עזרה בכך וכך, בבקשה תמצא זמן לעזור לי בזה''. זה בסדר, כי אין המשפט הזה ציפיה. אבל להגיד ''אני מצפה שתעזור לי'' זה באמת יכול להיות מעצבן.

ו. באופן כללי - בלי להיכנס עוד לפרטים שכתבת- אני לא חושבת שאתם חייבים חייבים ייעוץ.
אני כן חושבת שזה טבעי שיש משבר, אבל אתם שניכם צריכים להיות מספיק חכמים כדי לצאת ממנו בצורה טובה. מחוברים יותר, קשורים יותר, אוהבים יותר.
ככה זה עובד ..
אולי זה הזמן להתחיל לדבר שיחות עומק יותר ממה שהיה עד עכשיו, להסביר אחד לשניה מה הצרכים שאתם לא מרגישים שמתמלאים.
להיות קשובים יותר, להסתכל בעין טובה ובחמלה.
וככה לאט לאט לצאת מהמשבר הזה.

חזקי ואמצי!!
את לא הראשונה שעוברת דברים כאלה, וגם כנראה לא האחרונה...
אבל תאמיני שאפשר לעבור את הנהר הזה בשלום. וזה תלוי בעיקר בכם.

היה משמעותי גם לי לקרוא💓
ולפותחת

ומוסיפה שאולי אם תצליחי לחזק אותו במקומות שבהם הוא נוכח (ממש תודה שהייתי עם הילדה בזמן שהייתי בשירותים) זה יתן לו תחושת משמעות ואז ירצה להמשיך לעזור, ובעז"ה זה יתפתח לשותפות.

וגם- בהנחה שהבנתי נכון ויש לכם ילדה אחת- היא עדיין פיצפונת. ממש עוד מעט היא תתחיל יותר ויותר לתקשר איתו ואז הוא יחפש להיות איתה.

תודה על התגובה המפורטת, הנעימה והמחכימה!!

הוספת שלום בית בעולם , אשרייך!!

 

ממש שמחה שזה עזר לך!!

כותבת בקצרה,
השלב שלכם טבעי, כמה שנים אחרי נישואין חווים משבר, כי צוללים לחיים האמיתיים...
אחרי לידה שניה יש משבר, כי ההורות הופכת לתובענית הרבה יותר. לא עוד בובת תינוק יחיד שאפשר לתת לאישה להסתדר איתה לבד...

ומעל לכל, בעלך עדיין צעיר מאוד. וכנראה גם את.
בגיל 24 הוא נשוי ואב לשניים.
יש עול פרנסה. יש ילדים קטנטנים לטפל בהם (2 קטנים זה שלב קשה!!). ויש אישה עם ציפיות (לגיטימי) וזוגיות לתחזק.
ובתוך זה, בחור בן 24 יכול לשאול את עצמו - איך הגעתי לכאן?
יכול להרגיש פתאום חוסר בשלות...
הרי את ההחלטות להתחתן וללדת הוא קיבל בגיל מאוד צעיר, לפני שהבין בכלל מהי בשלות, והכיר בעצמו את תחושותיו ורצונותיו הכנים.
אז טבעי ומתבקש שתהיה נסיגה, פרק זמן של חשיבה מחדש, של מנוחה...
יכול להיות שגם את זקוקה לכך ומרגישה רצון לסגת, לחזור אחורה בזמן... אבל אין לך יכולת לכך כרגע - את עסוקה בהישרדות, בלהחזיק הכל, בלתפקד כאם.

ההצעה שלי אלייך,
לקבל החלטה פנימית שאתם הולכים להקדיש את ה3 שנים הקרובות (פלוס מינוס, לפי הצורך) לעצמכם.
כל אחד לעצמו - להתפתחות אישית, לחוויות, לחברים
ובעיקר שניכם ביחד - חוויות זוגיות משותפות, פנאי זוגי, אווירה נינוחה בבית.
שיהיה לכם כיף ביחד.
שההחלטה להתחתן לא תצטייר כעול כבד מנשוא, אלא ככיף גדול.
עם כל האתגרים שמתלווים...
(המשמעות היא למנוע הריון עד להודעה חדשה... השחרור הפנימי מאופציה של עוד ילד ועוד אחריות, יכול להקל על שניכם להתפנות לעצמכם)

לדבר על זה ביחד.
מה יעזור לכם להרגיש נחת בחיים המשותפים?
מה יעזור לכם לחיות בטוב ובכיף את השנים הקרובות?
איך חוזרים קצת אחורה בזמן ומשלבים את הרווקות בחיים שלכם עכשיו?
איך נותנים לגיל הצעיר את המקום והכבוד, ולא קופצים שלבים להורות אינטנסיבית ופרנסה?
מה החשקים של בעלך ומה בא לו לעשות?

לי מרגיש שבעלך חווה הרבה אכזבות כתוצאה מהיותו "כבשה שחורה" והנה הוא משחזר את החוויה מולך, גורם לך להתאכזב ממנו.
מעגל סגור כזה...
אפשר להתעלות מהמעגל ללא מוצא שרק מוריד אותך ואותו.
לתמוך בו על החלקים הטובים שלו, שאת מכירה ואוהבת, ובמשפחה אולי פחות מתייחסים ומפרגנים.
לעזור לו למצוא את הכיוון בחיים שבאמת עושה לו טוב.
להעריך אותו על מה שהוא כן עושה.
לצפות ממנו להתבגר, אבל גם להבין באמפתיה את המצב שלו כעת. אכזבה ממנו (גם שהיא טבעית ומוצדקת...) לא תועיל אלא רק תדרדר עוד יותר...

ולכן את צריכה מקום לעצמך,
מקום להרגיש בו מאוכזבת, בודדה, כועסת,
לשחרר את הרגשות ואחר כך לתת מקום למחשבה אחרת, מאמינה ומעצימה.
להיות בביטחון פנימי שהזוגיות איתו יכולה להתרומם ולהיות מעולה אחרי התהליך.
לדעתי טיפול זוגי יחסוך לכם זמן ותהפוכות, אבל אפשר למצוא תמיכות אחרות - כמו פורום, חברה בוגרת...

ממש נגע בי ..

הנקודה עם הכבשה השחורה..נכון כ"כ

מה שכתבת על לקחת פסק זמן של כמה שנים ממש יצר אצלי תחושת הקלה והרגשה חזקה שיכול להיות באמת טוב 

הכל עניין של זמן, אמונה ורצון ..

מזל שיש את הפורום הזה.

תודה רבה רבה...

חכמת נשים בנתה ביתה
זה ממש משפט מתאים כאן
(משפט שמלווה גם אותי לאורך החיים)

ועם זאת, למצוא את המקום לעצמך
גם את זקוקה.

יש תקופות בחיים שאת כאישה יותר תומכת ובונה בטחון עצמי ועוצמה פנימית ומשפחתית
ויש תקופות שהוא יקח את זה על עצמו
ואחרי השלב הראשוני שלכם, רוב הזמן שני בני הזוג תומכים ומחזיקים ביחד.
אתם תגיעו לשם, עוד קצת בניה ועוד קצת סבלנות.

אם את צריכה תמיכה, מוזמנת לשתף כאן...

גם בעקבות סרטון של כאן שראיתי וגם בכללי מהחיים.

בחיי נישואין יש המון המון מקום לאישה. לרגשות שלה, להורמונים שלה. לפני לידה לפני מחזור אחרי לידה גלולות לא גלולות מניקה עובדת מכבסת וכו'.
בהדרכת כלות שלי המדריכה אמרה לי שאישה היא כמו הירח, מתמלאה ומתרוקנת לאורך החודש, גם אנרגטית, גם פיזית (רחם).
יש משהו במקום של הגבר שקצת מתפספס לפעמים. בגלל שהמורכבות שלנו כנשים ממש מוצדקת, לפעמים אנחנו שוכחות שגם להם צריך להיות חלק.
למשל, דיכאון אחרי לידה. קיים גם אצל גברים, ואין כלים לרוב האוכלוסיה להתמודד עם זה כי זה ככ אבסורדי לכאורה.
או משבר הילד הראשון, או הצורך בחופש.

אני מבינה אותך נורא, זה קשה להרגיש פתאום לבד במערכה ויש פה צד שאולי לא נוכח לחלוטין איתך בסיטואציה,
אבל נראה לי שתמיד אפשר גם להסתכל על הצד שלו כאילו זו את.
אם אישה היתה כותבת את כל הקושי הנ"ל, הרבה היו מגיבות לה למצוא זמן לעצמה, להיתפנק, להקל על עצמה, וצריך לזכור שזה תקף לשני הצדדים.

מקווה שיצא מובן, התבלבלו לי קצת המילים

לא מספיק אני סמרטוט אני גם צריכה להתאמץ להסתיר?
אני אומרת בפה מלא אני לא בתפקוד, לא מרגישה טוב, סובלת מבחילות, עומדת להתעלף..
ואם שואלים מה קרה? אני עונה רק טוב בעז"ה עוד חודש חודשיים ארגיש יותר טוב
מי שלא מבין טמבל

לא באלי שהבוס שלי ידע שאני בהריון.. זה עוד ממש בהתחלה ולא רוצה שידעו.
מצד שני, כן רוצה שתהיה הבנה למצב שלי..
קיצור הסתבכתי

אני מדברת גם על העבודה
סיפרתי לפעמים בשבוע 7 לפעמים 8
הייתי חייבת התחשבות
עמיתה אחרת מהעבודה לא סיפרה
ולא הבינו אותה ולפעמים גם כעסו על התפקוד
לא יודעת איך היחסים שלך עם ההנהלה
אבל אם יש סיכוי שיבינו ויתחשבו לפעמים זה כדאי

למושב רק על עצמך. אם אין לך קביעות,
תזהרי מאוד מאוד בזכויותייך.
כבר זכיתי שבוסים ניצלו את המצב שידעו שאני בהריון בשביל ללכת נגדי

עוד לא עשינו אולטרסאונד ראשון ..
מוקדם לי מידי לספר ..
אבל אני ממש סמרטוט..
היית מספרת במצב כזה?

אני לא יכולה להסתיר רואים עליי
אני נראית נוראאא
גם אם לא אגיד יראו שאני לא מרגישה טוב עוד יום ועוד יום ולא מצליחה לתפקד... כמה אפשר להציג?
באחד ההריונות ישבנו בחדר ישיבות כמות אנשים
ואחת אומרת לי: " מה יש לך את נראית צהובה?!?"
אמרתי לה קורה לפעמים גם מדברים טובים
כולם שמעו ולא מעניין אותי

כי הייתי צריכה עזרה, והרגיש לי מיותר כל כך להסתיר, ולא שווה את כוחות הנפש ובסוף שאני סוחטת בגלל ה"סוד".
אבל, ידעתי שאקבל רק תמיכה מגילוי של ההריון. לא היה לי ספק. ולכן זה היה שווה את זה. וזה באמת הוכיח את עצמו ועזרו לי, ב"ה.

כי ממש הרגשתי על הפנים, אמנם עובדת ב"ה מהבית אבל במשך חודש בקושי הצלחתי לתפקד, הייתי יושבת שעה מול המחשב ועולה לי בחילה/סחרחורת/כאבי ראש
רציתי להגיד לו כדי להסביר לו את המצב...
קיבל את זה ממש יפה (אשתו גם ילדה עכשו ילד ראשון, אולי קשור) וגם אמר שלא יגיד כמובן עדיין לאף אחד גם לא לזה שמעליו
ב"ה באיזור שבוע 10 המצב ממש ממש השתפר

אהבתי

ואל תצפי מהעולם....
ובעזה כשכבר ידעו... והזמן יעבור בטוב ובבריאות

חיבוק! אל תנסי להסתיר אם זה לוקח לך עוד כוחות. אל תגידי במפורש אבל אל תסתירי, תרגישי בנוח להיות איך שאת מרגישה...

בסוף נאלצתי להגיד לבוסית שלאחרונה אני ממש חלשה מבד"כ. חשבתי שזה שקוף כי יש לה כמויות של ילדים. אבל בסוף היא הפטירה משהו שנפגעתי ממנו. אמרה משהו כמו שהמאמץ של העבודה אולי לא מתאים לי. כאילו שאני לא מסוגלת. ובעבודה אני מתפקדת יופי. העניין היה על להגיע בגשם כשזה עליה ברגל. ואני באמת עובדת שם כמו שצריך

וגם מה אסור לך לא להרגיש טוב? מה זו ההערה המעצבנת הזו

אוף. קיוויתי שתבין. שהגלגלים בראש שלה יתגלגלו טיפה. זה ממש היה לא נעים. מה גם שמבחינתי לקח לי זמן להבין ולהצליח להגיד גם את זה. שזה שקוף רצח מבחינתי

גם שאר העובדות ממש אוהבות לעבוד איתי וביקשו ממנה שאעבוד איתן. אז בוא נאמר בטח אני לא מחפפת.

עם כל הצער שבדבר...
אני סיפרתי לבוסית בשבוע 9... כי באמת הייתי חייבת שתבין אותי והיו ימים שנעדרתי מרוב שלא הרגשתי טוב

נשמע שממש לא מגיע לך

אני לא ממש מצליחה לאכול עם הבחילות..
בקושי בקושי אוכלת, משתדלת להקפיד לשתות..
אני מקיאה בערך פעם ביום, ולא יוצא כלום..
סליחה על התיאור, אבל רק קצת מיצי קיבה.
מפחדת שזה מסוכן.. מה אתן אומרות?

איזה כמה ימים שלא הצלחתי לאכול כלום, והרגשתי גרוע.
ואז החחטתי לעשות שינוי ופשוט להתחיל לאכול בכוח!
קיבה ריקה מגבירה בחילות, זה הכלל.
תאכלי , תדחפי משהו, מה שהכי עושה לך טוב, הכי טוב זה פחמימות, לחם, משהו משביע, ירקות, על הבוקר. זה ממש ממש עושה טוב, את צריכה בכל הכוח להוציא את עצמך מהלופ הזה של לא לאכול כלום-לסבול ואז לא לאכול כלום ואז לסבול יותר...

ועל הדרך לנצל את זה לצאת יותר מוקדם

בלילות מניקה בשכיבה בלבד!

יש לי כרית הנקה ובלילה מניקה או בשכיבה או עם הכרית הנקה..

לפני הלידה הזאת הנקתי שני ילדים ללא הכורסא והסתדרתי,

תרבות הצריכה המטורפת של היום מנסה לגרום לאימהות טריות לחשוב שהן חייבות, פשוט חייבות לקנות כל מה שמציעים להן.
עגלות באלפי שקלים שגם הופכות לסירת מנוע בשעת הצורך, מוצץ עם כריות אוויר, שידת החתלה בצבעים תואמים למנורות הלילה בצורת העננים, מובייל חכם שילמד את הבן שלך גיאומטריה ליניארית תוך כדי שינה, כורסאות הנקה בכל פינה בבית עם אקסטרה ריפוד ומקום להניח בו כוס תרמית בשביל הקפה נטול הקפאין שלך...

לי אין שידת החתלה, אין לי כורסת הנקה, אין לי שום אביזרים מתוחכמים. קניתי כרית הנקה נוחה יד שניה ממישהי וגם בה לא השתמשתי הרבה.

אם יש לך ספה או מיטה שיש עליה מקום גם לתינוק את לא צריכה יותר מזה 💓

אם את תירצי להניק פוטבול(בעקבות סתימה או משו), את שמה את התינוק על משענת היד של הספה(במידה והיא רחבה) וככה זה הכי פשוט וקל😁

נראה לי שאמהות באינדונזיה ובאוגנדה מניקות היטב כבר אלפי שנים בלי כורסת הנקה.

אבל כן כדאי שיהיה לך נח. ואין לך שום דרך לדעת מה יהיה לך נח. אז פשוט תחכי עם זה.
לי היה נח מאוד להניק הספה בסלון. מקסימום כרית קטנה מתחת ליד. בחדר שלי הנקתי במיטה. אצל הבכור בסיוע כרית הנקה ועוד כמה כריות. אצל האחרים פשוט בשכיבה. אבל דווקא כן שמתי כיסא נח בחדר ילדים. כי אחרי שמעבירים חדר והם ממשיכים לקום או אחד הילדים חולה וזקוק להורה לידו זה כן נח שיש מקום נורמלי לשבת. ממש לא חייב כורסת הנקה ענקית. יש לי כיסא נח שמוטה אחורה של איקאה שבכלל הורים שלי העיפו.
לא קניה דחופה בכל מקרה. הייתי לגמרי מחכה עם זה.
לגבי שידה לי זה דווקא מאוד נח לבגדים התינוק וגם להחלפות בלי לשבור גב ועם לשמור על הגיינה וניקיון. אבל גם זה גנבתי מהורים שלי ויש מלא יד שניה. יש הרבה שבסופו של דבר מעיפים את זה כי לוקח הרבה מקום ולא מאחסן כמו ארון. אז חבל לקנות חדש ויקר.
ממליצה להשקיע מחשבה ותקציב בסלקל או כסא מגיל לידה. כי זה עניין של חיים ובטיחות. היתר אפשר או יד שניה או במחיר סביר. ולגמרי אפשר לחכות ולבדוק מה הצורך (לא מדברת על להתארגן על בגדים ועגלה. אלא על דברים שאין לך מושג אם תצטרכי או לא. או נגיד מיטה שלא צריך בחצי שנה הראשונה וכו')

אני עדיין בשליש השני, אני חוששת שכמו שאומרים, בשליש השלישי יהיה לי קשה יותר פיזית, מצד שני זה קצת מוקדם מידי עכשיו בשבוע 22, לא?

באמת עדיף להשקיע יותר בסלקל, עגלה שיהיו בטיחותיים ונוחים..

אם היה לי מקום בחדר שלה הייתי שמחה י זה היה עוזר לי בהעברה שלה למיטה שלה אבל מסתדרים יופי גם בלי זה.

יש לי כורסת הנקה שקיבלתי בלידת התאומים שלי - השתמשתי בה רק לעתים רחוקות, כשהינקתי את שניהם, או אחרי הלידות הבאות, כשרציתי להיניק בשקט בחדר.
לרוב אני פשוט מיניקה על הספה או בלילה בשכיבה על המיטה.
מה כן נחוץ בעיניי שיהיה לפני הלידה או מיד אחריה?
* עגלה נוחה (לא צריך דווקא יקרה) - ואם זו עגלת אמבטיה רחבה אפשר גם לחסוך את הצורך בעריסה.
אם בכל-זאת עריסה - אפשר לשאול מגמ"ח עריסות.
* שידת החתלה או משהו מקביל לה - לפחות למי שסובלת מכאבי גב. בילדים הראשונים הייתה לנו שידת החתלה אמיתית, באחרונים מסרנו אותה, וחיתלנו בהתחלה על מגירון רחב יחסית (שגם אחסן את הבגדים, וכמובן עלה זול בהרבה משידת החתלה), ואח"כ על קרש עטוף בשמיכה שהצבנו על המעקות של מיטת התינוק.
* בגדים, חיתולי בד וחיתולים חד"פ ומגבונים. משחות החתלה - בד"כ לא צריך. סבון תינוקות - כדאי. מוצץ ובקבוק - הרבה פעמים מקבלים בבית-החולים, ולא כל תינוק זקוק להם.
וזהו, נראה לי... בשעה טובה!

בשכיבה, בספה, בכורסה מאולתרת, בכסא עם כריות.. לא משנה במה...
אבל ממש חייב תמיכה טובה לגב.
לא הייתי מתפשרת על זה.

או במיטה בשכיבה

ברור שזה תוספת נוחות, אבל ממש לא חובה..
אישית כשהציעו לי כמתנה ללידה כורסא או משהו אחר העדפתי לותר על הכורסא כדי שאתרגל להניק בכל מקום ובכל מצב, הרי כשאסע לשבתות להורים כבר לא תהיה לי את הכורסא אז חבל סתם להתרגל..

היום אני גאה להגיד שאני גם יודעת להניק בנוחות גם בישיבה על הרצפה בלי משענת וכזה..

זה אמין התןצאה נכון?

אם את בוודאות (את יודעת בדיוק מתי היה ביוץ) כבר אחרי איחור במחזור, את יכולה לעשות בדיקה גם לא בשתן הראשון, בשתן הראשון ההורמון פשוט יותר מרוכז ולכן ניתן לזהות כבר מרמה נמוכה.

לגבי תשובה כנה - הם ידועות כאמינות, לי הם זיהו הריון כבר 11 ימים אחרי הביוץ.

ואין לי מושג מתי הביוץ, והמחזור לא סדיר בכלל..
אני עושה בכל שתן

אם את כמה ימים אחרי אז כן התשובה אמורה להיות אמינה

פשוט פיספסתי גלולה....
אז עברו 3 שבועות מהפספוס ונראה לי שהגיע הזמן לבדוק....
אני קצת בלחץ...

אצל מישהי מדהימה אבל היא לא מירושלים.... לנו היה שווה גם מרחק יותר גדול בשביל זה