פורום הריון ולידה (עמוד 244)

העזתי בגלל זה לעשות כמה דברים שלא עשיתי אף פעם

שזה בטח לטובה

אבל זה בהחלט קשוח

תודה 🙂

אבל הוא עוד יותר קשה למי שרגיל להיות בשליטה. אני נלחמת בזה כל הזמן כשזה קורה. לשחרר. לזרום. להקליל. לסלוח לעצמי. בעיקר כשזה מול אחרים ופוגע ב"תדמית".

בעיניי, מציאות של שליטה ותכנון ללא בלתמים או טעויות זו מציאות מדומה שהשם בחסדיו מאפשר לנו אותה רוב הזמן בגבול של מה שאנחנו יכולים להכיל . לפעמים גם לא. (וב"ה שרק לפעמים אם כי לאחרונה אני מרגישה שהתדירות גבוהה ביחס למה שאני מצליחה להכיל)

אני בכל אופן לומדת מזה שאני צריכה להיות יותר בזרימה, בשמחה, בהכנעה למציאות שנכפתה עליי למרות שמאוד השתדלתי שלא

.

כי בלתמים יש למכביר מאז הקורונה ועד היום, והאמת שלא רואה כ"כ הבדל בין להתמודד עם פאשלה לבין להתמודד עם בלתם שנגרם מסיבה שאינה תלויה בנו.

הדרך שלי:

1. לתכנן את השגרה באופן כזה שיהיה מקום לבלתמים. כלומר לא לנצל את כל המשאבים על התמודדויות רגילות. מהיכרות איתך את גם דוגמת בזה.

2. לערוך רשימה של המשאבים הלא מנוצלים הפוטנציאליים:

כסף בחיסכון

עזרה מהמשפחה

עזרה משכנים

לחשוב איך לתרגם את המשאבים האלו באופן מעשי.

3. לערוך רשימה של המטלות או צורכי המשאבים שאינם מנוהלים נכון ואפשר לייעל אותם.

למשל: לעשות קניות אונליין, לשתף את הילדים במטלות שונות, בגדול להעביר למיקור חוץ כל מה שאין לו ערך בפני עצמו שיבוצע על ידינו.

4. לתכנן לתקופה שאפשר להחזיק בה ראש. לפעמים זה יהיה לעבור את היום הקרוב, לפעמים זה יהיה לעבור את השבוע הקרוב.

5. חשיבה חיובית וחיזוק מנטלי- להתרחק מכל מה שאינו תלוי בי, לא לבזבז עליו אנרגיה. להזכיר לעצמי שאי הצלחה בתקופה כזו לא מעידה על היכולות שלי במצבי שגרה. להתעודד שמתישהו זה יגמר.

6. כשהבלתם מתמשך מאוד, צריך לשקול לשנות משהו מעבר להישרדות. אם זה לשנות עבודה, מקום מגורים, לקנות אוטו אם אין, לוודא שהמסגרות של הילדים הם נכונות לנו במצב החדש וכד'.

7. סדרי עדיפויות חדשים- להוריד סטנדרטים. אם זה בתחזוקת בית, במשימות שלקחתי על עצמי.

למשל עכשיו גם פחות מקפידה על אוכל מסודר ובריא וגם בקושי הולכת לשיעורי ספורט והמצב נותן איתותיו, אבל לכל זמן ועת, וגם סטנדרטים הלכתיים שמקשים עלי וכד'.

לגבי פאשלות- להפנים היטב את המונח עלות שקועה, ולהימנע מקבלת החלטות שגויה בגלל צורך פסיכולוגי לנצל עלות שקועה, כאשר הניצול יקר יותר מהוויתור.

נפלנו לבור, לא נמשיך לחפור.

קשה לי לסלוח לעצמי בדרך כלל...

משתדלת שכן

כולם טועים

ביומיים הראשונים הייתי עסוקה לסלוח לעצמי

וגם לבצע רשימת מטלות לפתרון הבעיה:

לקבל עזרה ממי שהציע

לבקש להאריך את העזרה ולקבל הארכה חלקית (לא אוהבת לקבל עזרה ובמיוחד לא לבקש)

לעשות משימות שכל אחת מדאיגה בפני עצמה

אני אוהבת שליטה ורוגע

דאגות ממש משבשות אותי

יש לי הרבה בלתמים בחיים אבל לרובם יש לי כלים להתמודדות אוטומטיים

פה כמעט ולא היה לי

הלכתי לבדוק מה זה עלות שקועה

ובכן אני תמיד עם יד על הדופק על עלות תועלת

גם פה פעלתי נכון מבחינה טכנית (אחרי ביצוע הטעות הראשונית)

רציתי שזה ייפתר עד היום שזה הדד ליין לעוד בלתם שיתרחש או לא

יש לי כבר 3 פתרונות אפשריים

מקווה שהפתרון האופטימלי יתרחש אחרת זה ימשך עוד כמה ימים

@כי כל פה

@באתי מפעם

@המקורית

@אמאשוני

@רקאני

לומדת ממך המון!

אנחנו שונות בהרבה דברים..

ועדיין אני לומדת ממך המון המון המון

ואת ממש השראה!

אז תודה!!

ובטוחה שבע"ה תצאי מחוזקת גם מהסיבוב הזה שנשמע בהחלט לא נעים♡♡

שהיא אנושית, שטעויות קורות, שזה בסדר לפעמים לפשל, זה קורה לכולם.

תזכרי את זה גם לגבי עצמך.

מי שלא עושה אף פעם לא טועה.

והקרייסס הסתדר אתמול ברגע האחרון

הייתי מאושרת

אשכרה נכנסה לי עז לחיים ויצאה ברגע האחרון 

אנחנו כ"כ שונות

אבל לומדת ממך המון

מההכלה

ההקשבה לעצמך

האמת הפנימית שלך

תמשיכי להצליח ושיהיה לך תמיד רק טוב

לק"י

אני חושבת שבבית הספר לומדים לקרוא שעון מחוגים, אבל לא זוכרת באיזו כיתה.

בקפיצות של 5. שהמחוגים של השעות והדקות שונים וברור מי של מה.

יש ספרי משחק שעוזרים. נראה לי פשוט להסביר במילים ולשים על היד. לא אומרת מניסיון אבל נרטה לי זה מה שהייתי עושה. כך אני למדתי.

כדאי קודם מחוגים, כדי ללמוד לקרוא שעון.

אחרת פשוט לא לומדים

לק"י

אני למדתי בכל אופן...

 להסביר קודם רק על המחוג הקטן- לאיזה מספר הוא קרוב? עבר אותו? מגיע אליו? זה אומר שעכשו בין 6 ל7 ויותר מתקרב 7 וכו..

אחכ כשקצת מתאמנים ומסתכלים כמה פעמים במהלך היום אפשר לעבור ןמחוג השני.. מתחילים שוב ומחצי ושעה עגולה ואחרי שנכנס אפשר להסביר על זה שכל קו קטן זה דקה וכל קו גדול 5 דק ולהתאמן ביחד (מה השעה? שנדע מתי מגיע וחצי ואז הזמן לפירות.. התור שלך נגמר כשהקטן על 4 7הגדול על 5 זה בעצם 4 ו5 פעמים 5 דק: 5,10,15,20,25- 4 ו25 דקות וכו)

אמורים ללמוד בכיתה ב בגאומטריה אבל המון פעמים מתפספס עם הרבה ילדים או שלא מספיקים בכלל..

הייתי קונה שעון מחוגים הכי ברור שתמצאי (גדול, בהיר, עם מספרים ולא רק פסים)

שלא משנה איזה שעון יד יש

אצלי למדו מחוגים משעוני הקיר שיש בבית

למדו לבד כשהתענינו מה השעה כל פעם

קודם כל, היא מקבלת ברזל? אם הבנתי נכון זה יכול להשפיע.

(אמנם נשמע שיש לה תאבון).

בכל אופן, נשמע לי שאני במקומך הייתי שומעת מה הרופאה מציעה, אם יש משהו שאולי פיספסתם וכדאי לבדוק, אבל הולכת עם האינטואיציה יחד עם הנתונים- שאם היא בסהכ עולה במשקל אפילו שבקצב שונה מהטבלאות, ואתם בטבע שלכם קטנים ועושים קפיצת גדילה בגיל קצת יותר בוגר, והכי חשוב- היא שמחה ורגועה, אז לא הייתי הולכת על כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות לפני גיל שנתיים. דברים שיחסית בקלות ובלי לצער אותה הייתי שוקלת לבצע, ואם זה לא לכוחות שלכם ואת לא מרגישה שחוץ מהמשקל משהו לא תקין- אז אולי אפילו עם בדיקות פשוטות הייתי מחכה. ואל תתני למבטים ומשפטים של האחות או הרופאה לבלבל אותך אם את מרגישה שזה מה שנכון. את האחראית ואת קובעת מה כן או לא יעשו לבת שלך. רק בריאות!

להמליץ להורים להתעלם מהמלצות הרופאים על סמך אינטואיציה, 

להגיד להם שהאחות והרופאה "מבלבלים אותם", 

להגיד שאפילו על בדיקות פשוטות אפשר לוותר "אם את לא מרגישה שמשהו לא תקין" - זה פשוט מסוכן וחסר אחריות.

רופא ילדים טוב לא ישלח ילד ל"כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות" אם אין סיבה טובה לכך.

כמובן כמובן הורים תמיד צריכים להפעיל שיקול דעת, אם הרופא אמר משהו שנשמע להם לא טוב אז עומדת להם הזכות והחובה לבדוק עם רופא אחר ועם עוד מאה רופאים אם צריך ולקרוא לבד חומר מקצועי ולהתקשר למומחים בארצות הברית אם רוצים,

אבל פשוט להתעלם? להזניח? אפילו לא לבדוק? 

אם למשל בעוד 3 שנים ההורים יגלו שיש לבת שלהם צליאק (ואני בטוח שזה מהדברים שהרופא ירצה לבדוק כבר בשלב הנוכחי), אנחנו לא נהיה שם בשביל לנחם אותם על 3 שנים של סבל...

מדגיש שהתגובה נכתבה לדברים שכתבת, לא אלייך אישית. אני חלילה לא פונה אלייך אישית אלא דן בעמדה שהצגת.

יכול להיות שיבדקו בגיל הזה והיה תקין.

ובגיל יותר גדול יגלו צליאק.

אנדוקרינולוג ילדים,

גסטרו ילדים.

כל אחד מהם יבדוק בתחומו האם יש בעיה שיכולה לגרום לירידה העקבית באחוזונים (כלומר העלייה האיטית במשקל).

אולי תגלו שיש בעיה ומיד גם תדעו איך לטפל בה,

ואולי תגלו שאין שום בעיה ופשוט צריך לחכות קצת עד שהיא תשמין מנחת.

בשתי האפשרויות - הרווחתם. WIN WIN.

הבת שלי ממש כמו שאת מתארת, ירדה וירדה באחוזונים של המשקל היקף ראש וגובה מעולה.

עכשיו היא 1.4 באחוזון של המשקל משהו כזה, בת חצי שנה.

שנינו אני ובעלי קטנים מאוד (אני נעה בין 39-40 ובעלי 53)

אתמול הייתי אצל רופא ילדים עם הנתונים והוא אמר שהמשקל זה הדבר האחרון שמדאיג אותו כל עוד הילדה מתפתחת יפה חיונית ושמחה והכי חשוב ההיקף ראש ואחכ הגובה.

הרגיע אותי.

אני כמובן לא מורידה בגלל זה רגל מהגז ושמה לב לארוחות שלה, פשוט עושה מה שאני יכולה הנקה, התחלת מוצקים. ברזל...

אם אראה עוד ירידה במשקל - בדגש על ירידה . כן אלך לבירור נוסף...

שהיא ובעלה נמוכים, וכשהבת שלה היתה נמוכה אני לא חשבתי שזה חריג בכלל.

אבל כנראה שהרופאים שראו שם דברים שבכל זאת היו חריגים הפנו לבדיקות שבסופן גילו לה צליאק.

לא הייתי מזלזלת הבדיקות.

אבל גם לא הייתי נלחצת יותר מידי. בעז"ה יהיה בסדר...

כי יש סטיות בין משקלים

ליתר ביטחון הייתי מודדת בעוד משקל אחר

אתם מקפידים על לתת לה ברזל?

תינוק /ילד שאוכל טוב.מתפתח יפה ורגוע,זה דבר מרגיע.

לגבי משקל כמובן שצריך מעקב .כמו שהפותחת עשתה.

אם הרופא ילדים ואחיות טיפת חלב רגועות .לא צריך להלחץ יותר מידי.

צריך ספירה ,להיות במעקב רופא ילדים .

לתת ברזל לפי ההמלצות.

לעיתים צריך להוסיף שומן או מזונות עשירים הקלוריות.

כל מקרה לגופו.

בד"כ מחלות חסר ,שמשפיעות על ספיגת מזון.

מלוות בכל מיני סימפטומים .

לא כאן המקרה לפי הפותחת.

צריך גם לשיב לב לגנטיקה במשפחה המורחבת.

אי אפשר לדעת מאיזו גנטיקה במשפחה המורחבת נובע קצב הגדילה.

קטנים ורזים שגדלים בקצב שלהם.

אני לא מזלזלת בבדיקות כי מעקב ובירור רפואי זה חשוב לשלול בעיות אמיתיות, אבל אם לאחר הבירור הכל תקין הייתי מניחה לזה.

השבוע אמר לי אנדוקרינולוג ילדים שהבן שלי אצלו במעקב (משקל מתחת לאחוזון 3) שלדעתו ילדים בריאים שאוכלים באופן תקין אין לרפואה מה להציע יותר מדי מבחינת עלייה במשקל ומודה שמהנסיון שלי העשרה קלורית מסייעת רק לילדים שלא אוכלים היטב.

אז מצד אחד אל תלחצי, סיכוי סביר שהכל תקין ומצד שני כדאי לעשות את הבדיקות המומלצות לוודא שבאמת הכל תקין

אבל כן כדאי לעקוב.

הבן שלי נמצא במעקב אצל דיאטנית.

ההנחיות בעיקר זה להקפיד על ארוחות מסודרות, להעשיר כמה שיותר בשומנים בריאים וחלבונים.

כדאי לעשות גם בדיקת דם, ומה שהרופא חושבת שצריך לבדוק.

גם אצלי הילדים קטנים, אבל הכל תקין.

אני אלך לרופאה ומה שהיא תגיד נעשה, אני סומכת עליה. פתחתי את השרשור בעיקר כדי להבין כמה זה נפוץ ולשמוע מכאלו שעברו את זה.

לילדה ב"ה יש תיאבון, והיא אוכלת יפה, גם בהנקה וגם מוצקים.

זה מאוד קשה, מבינה אותך מאוד אבל תנסי לשנות במחשבה ששום,דבר לא לשווא, והכל מתוכנן..

גיסתי גם היתה באותו מצב והחליטו לעשות הפסקה דווקא בזמן,הזה הם הצליחו להפקד בצורה טבעית! מאחלת שגם אצלך תצליחו להפקד בקרוב ממש!! 

מהצד זה נשמע וואלה כולה חודש אחד

אבל לא

במצב הזה כל יום נראה כמו הר ענק

מנסה לעודד אותך

שאם כבר התקבלה ההחלטה יחד עם הרופא ונשמע כמו שאת אומרת שזה הדבר הנכון

אז תקחי את החודש הזה להרפיה מההתעסקות עם זה.

אני זוכרת שאצלי גם היה חודש כזה אחרי שחודש אחרי חודש עשיתי בדיקות ומעקבים

והיה קשה בהתחלה כשהפסקנו לחודש

אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה גם החלטתי שאני רותה גם להרגיש הקלה מסויימת

להיות חודש בלי להתעסק עם זה.

כמובן שהיו רגעים ששקעתי בזה במהלך החודש אבל בגדול זה עשה טוב ונתן כח להמשך

חיבוק

ובשורות טובות ❤️

לי זה קרה עם החזרת עובר שנדחתה בחודש בגלל מדדים לא טובים.

מבאס מאוד, והרגשה של דריכה במקום, אבל כמו שאמרו לך, קחי את הזמן הזה למנוחה, לאינטימיות טבעית וזורמת יותר, פחות מתוזמנת.

ושבע"ה יגיע הריון תקין וילד נוסף במהרה

אבל אני בשלב מסוים ממש מקפידה שלא ישנים איתי במיטה אלא אם חולים או יש סיבה ממש מיוחדת.

חיבוק נשיקה, וחוזרים למיטה

בהתחלה זה קשה מאוד להרגיל אותם. וזה דורש לשבת לידם, להרגיע, להחזיר שוב ושוב.

אבל זה משתלם לטווח הרחוק.

וככה יש גם פחות דאגות על בעיטות בלילה...

נשמע שזה תהליך שנצרך בלי קשר לחשש מבעיטות...

הם בני כמעט 4, ו2.

בדכ הוא קורא ואני באה ואז הוא נרדם במיטה. לפעמים כשהוא בא הוא בא מתוך שינה אז אין כאן ענין של תהליך כי זו הפרעת שינה, לא חושבת שזה פתיר. הוא לא מודע לזה

היא לעומת זאת אם היא מתעוררת היא תעשה הכל כדי שמישהו יצטרף אליה אז אין לה בעיה לקפוץ לי על הבטן גם, ואני ישנה עד שהיא מעירה אותי אז חוששת ממש שהיא תפגע בבטן. אני מרגישה שהיא קטנה מדי בשביל הסברים לא לפגוע בבטן

אפשר קצת להעיר, ולחזור על מנטרה, כל אחד ישן במיטה שלו.

גם לבת השנתיים. אפשר ללמד אותה.

זה דורש זמן,  סבלנות אבל עם הרבה התמדה תוך כמה ימים הם ילמדו. 

איתו אני בעצמי ישנה לפעמים מתעוררת בבוקר מגלה שהוא איתנו. או מתעוררת אחרי הבעיטות... (הכל בטעות כמובן, זה ממש לא אשמתו. הוא אפילו ירש את זה ממני) אז אין לי איך להעיר כשאני לא ערה.

לה באופן כללי לא יזיק להירגע חחח הבעיה שבאמצע הלילה היא עם אנרגיות יותר משיש לי באמצע היום. אבל אין ברירה כנראה

וישר להחזיר אותו

כמובן לפני שהולכים לישון להכין אותו שלא עוברים למיטה שלך בלילה, כל אחד ישן במיטתו..

זה קשוח

אבל תהיו דבקים במטרה והם ילמדו.

גם לי יש בן שנתיים קשוח.

הוא יודע לקרוא לי כשצריך, או לבוא אלי לבקש חיבוק ואז מחזירה למיטה.

וזה אחרי תהליך ארוך. גם הוא היה נכנס בלי ששמנו לב למיטה..

נותנים להם. וגם אם לא שמחים, הם לא בוכים.

משחק קלפים לשים בתיק או בבית

פליימוביל

ערכת יצירה כלשהי

ספונת?

את הבת שלי שימח מראה או קישוטים בחדר

גם תכשיט פשוט או קופסת תכשיטים/דברים לשיער

ערכת יצירה קנו לנו כמה והיא עפה על זה 

סט מצעים שווה (נניח עם הדמות האהובה עליה)

חלוק אמבטיה

עגילים/שרשרת

ערכה של קשקושים לשיער

ערכת קרמים/איפור

קורקינט

מדף מעוצב לחדר (+קישוטים לשים עליו)

ערכות יצירה

יש מישהי רצינית שריכזה חוברת על הנושא

תשלחי מייל ל simfi.help@gmail.com

והיא תשלח לך

בגדול להימנע מדברים שמכבידים על הרגישות במפרק

לי מאוד עוזר לשבת רק על דברים מוגבהים

כשמחמיר אז לשכב 10 דק פעם בשעה

לשכב עם כרית בין הרגליים

לא לעשות תנועות גדולות עם הרגליים

להימנע מהליכה ממושכת

כשמחמיר- להימנע מטאטוא/שטיפת כלים/שטיפת בית

זה מה שעולה לי כרגע

בהריון אין דרך לשקם רק להקל

עם אקווליבריו, אוסטאופטיה, כירופרקטיקה,  דיקור וכזה...

אחרי ההריון יש הרבה מדריכות של התעמלות משקמת שבעצם עובדות על לשקם את האיסור ולחזר אותו כדי שלא יתפרץ שוב

יש הרבה נשים שמגיעות להריון הבא בלי כאבים..

תנסי לשמור על ירכיים ישרות, כלומר- לא לשים רגל על רגל ולא לעשות תנועות חדות. כשמסתובבים במיטה להצמיד את הרגליים ולנסות להסתובב כמקשה אחת, יש כאלה שגם נמנעות מעליה במדרגות

בהצלחה 🙏

ואם יש ציר של דקה דקה וחצי במרווחים של 5 דקות אז לנסוע.

זה הריון ראשון? אם לא אז גם לפי פעמים קודמות את תדעי אם פתיחה/לידה רצלך מתקדמות יחסית מהר. וקחי בחשבון שלידות חוזרות מהירות יותר

יותר משזה נחשב מהר זה בעיקר משהו שצריך להיות בערנות עליו.

כדי להגיע למצב הזה גם צריך לחוות צירים, נגיד אצלי אני יודעת שהצירים שלי של הפתיחה ההתחלתית כואבים - אז אם את יודעת שהגעת ל2.5 בלי להרגיש חד משמעית הייתי בודקת עם התיאור שלך.

מצד שני, כן אני יכולה להגיד שלמרות שהכאב קצת מתגבר עם התקדמות הפתיחה, עדיין זה לא שבפתיחה 8 יש לי צירים שאין איך לעמוד בהם. יש נשים שהצירים שלהם הם ברמת כאב נסבל. אז אם את לא יודעת איך זה אצלך, ואת מסוגלת להגיע לפתיחה 2 בלי להרגיש צירים משמעותיים - אני במקומך הייתי הולכת להיבדק כדי להיות רגועה ואולי גם לקבל הנחיות להמשך 

יכל להיות צירים

אבל לא מקדמים לידה םעילה

ולכן כדי לצאת את צריכה לחכות- שיהיו כל כמה דקות במשך לפחות שעה

ובעיקר בעיני- שיכאבו באמת ולא כאב שקל להתגבר עליו ...

בלי-ה פעילה גם מרגיישם עמימות כזאת.. והתכנסות.. וגם קשה להתנהל רגיל בין לבין

עצה טובה- ללכת לישון ואם את נרדמת.. ונרגע לאט לאט סימן שלא לידה

ואם זה מתגבר ומתחזק ומצטופף כנראה שכן

אבל הכל תלוי גם רמה נסיעה יש לך לבי''ח

וגם התחושת בטן שלך

לפעמים יש לידות מהירות ולא בדיוק לפי הספר ותשימי לב.. לכצמך..

מה שתיארת נשמע כי לילה נורמטיבי בתישעי

במצב אגב בדיוק באותו השבוע וזה נוהל לילה קבוע אצלי צירים וכאבים וכו 

התחלתי תשיעי

התקשויות עוד קודם

אבל זה לא פעם ראשונה שיולדת

לק"י

אצלי קרה שהתחילו צירים יום יומיים לפני הלידה.

אז אולי זה קורה להרבה נשים, אבל לא בטוח שלרובן.

באתי עם פתיחה 2.5 בלי להרגיש שום דבר, הרגשתי הרבה יותר טוב מעכשיו וזה היה בשבוע 37+2, באתי כי קבעו לי זירוז לא בגלל כאבים או משו.

הייתי ביום חמישי בהיפוך ואמרו לי שיש לי 80% מחיקה,ולגבי פתיחה היא לא רצתה לבדוק כל כך כדי לא לאסור אותנו חלילה,אז היא בדקה ממש בקטנה ואמרה שיש בערך 1.5,אבל היא לא באמת בדקה לעומק..

הוא כזה שאי אפשר לדבר או לחשוב.

מכירה נשים שהגיעו לפתיחה מלאה עם צירים שהן תיארו כ"לא נעימים".

אם כבר הגעת ל1.5 בלי להרגיש כלום, והגעת בעבר ליותר מזה, אל תסמכי על זה שיכאב לך בטירוף

לא תמיד מרגשים משהו

זה עדיין שלב לנטייה. בד"כ סביב פתיחה 4 יש קפיצה רצינית גם מצד ההרגשה

אם יש לך ספק במקומך הייתי הולכת להיבדק כדי לא לקחת סיכון 

אל תוציאו לי את העיניים 😂

בלידה האחרונה באמת היה לי סבבה, והייתי מרוצה איך סביר לי. ואז זה הפך לצירים בלתי נסבלים😂

חלשים...

אחרי ירידת מים- כאב בלתי נסבל.

בלידות שהיה לי ירידת מים סמוך ללידה עצמה- לידות חלומיות (בלי אפידורל...)

את אומרת שאולי עדיף לנסות לתת להם לרדת לבד?

אני חושבת שפקעו כדי לזרז את הלידה, אבל אולי בפועל זה היה מיותר, והיה שווה לחכות קצת.

(בשבילי צירי לחץ זה סיוט שלא מן העולם הזה. אז גם ככה לא הייתי קוראת ללידה "לידה חלומית"😂).

פחדתי וצרחתי תמיד כשבאו עם המחט הענקית הזאת ...חחח
תמיד נפקע לי לבד ואז התינוק אחריהם
אז לא סבלתי הרבה ב"ה.

(אציין שמיילדות היו מהממות ואמרו כל עוד אין סכנה לתינוק- אין צורך לפקוע ולזרז, נחכה שיפקע לבד)

תמיד כמעט..

ונכון שזה יותר כואב

אבל גם עד אז זה כואבב

קיצר מה לעשות לא צדיקה כמוכן

התינוק יצא עם שק מי שפיר שלם. רק אחרי היציאה פקעו את השק ויצאו המים

יכול להיות שבאמת בגלל זה הצירים היו ממש נסבלים. הרגיש כזה כמו עצירות חזקה שלוקח לה זמן להשתחרר

עם נשימות עמוקות ונכונות, מחשבות חיוביות ועידוד זה לגמרי אפשרי 

לי באחת הלידות המיילדת התרגשה ואמרה שיש לה הרגשה שאני הולכת ללדת תינוק עם השק, והיא אמרה לי שזה ממש חלומי ומיוחד.

כמובן בסוף המים פקעו לבדם ואז התינוק יצא...חחח

זה נשמע מהממםם ללדת ככה

כולל הלידה ככה שגם את זה רואים

זו הייתה לידת מים ככה שאיך שיצא באותו רגע המיילדת כזה צבטה את השק והבייבי יצא

ממש עניין של כמה רגעים 

יש לי צירים כואבים מאוד כן, אבל השלב שאני לא יכולה שידברו איתי קורה ממש ממש בסוף

לא יכולה לחכות תזה כדי לצאת לבית חולים

וגם נשמע לי ממש לא נעים לנסוע לבית חולים בשלב הזה שהצירים כואבים ברמה כזו...

(אצלי חוץ מהלידה הראשונה כל הלידות היו בזירוז, אז לפחות נחסכה ממני נסיעה עם צירים, וגם ההתלבטות מתי לצאת לבית החולים...)

(מתי באמת את נוסעת ללדת?).

אם אצלה זה מצב חדש, אז זה שונה. וכדאי לה לוודא אם אצלה מתפתחת לידה וזה לא צירי שווא...

גפ לי היה ככה והאמת שבלידה עצמה רוב הצירים הורגשו דווקא בבטן ולא בגב

אבל בעיקר העוצמה שלהם הלכה והתחזקה.

זה קצת לא חכמה אצלי כי הלידה התחילה בירידת מים אז לא היה לי ספק אם צריך לנסוע לבי"ח אבל כשהתחילו הצירים הם פשוט היו שונים.

לאט לאט התחילו לכאוב יותר (ביחס למה שהיה לפניהם. ז"א לא כאב אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי ביחס לצירים שהיו לפני חצי שעה נניח) וגם נעשו סדירים.

לא כאב שבא, לא בטוחה מתי הוא התחיל ומתי הוא נגמר ואז אחרי שעה פתאום אני שמה לב שכבר לא כואב לי.

בצירי לידה אני יכולה להגיד מתי בדיוק הכאב מתחיל ומתי הוא נגמר ואני יכולה לשים לב שזה הולך ומצטופף ובא במרווחים ולא סתם בא והולך

משהו כזה אבל בעלי אמר שזה בעייתי מצד ההלכה לקחת כביכול חדר אחד ולשלם כאילו על פחות אנשים אם זו הכוונה לכן צריך לדווח על כל המוזמנים גם אם תצטרכו לרכוש חדר נוסף..

גם אנחנו עשינו ככה ובסוף לא השתמשנו בחדר הנוסף, כי הילדים לא רצו לישון שם למרות שזה כמו בצימר

לכן הולכים בעיקר לאנא ששם יש חדרים משפחתיים

וכשכן הלכנו למלון לקחנו שני חדרים עם דלת מקשרת 

לחופשות אמצע שבוע עם הילדים אנחנו אוהבים את אנא

התנאים ממש בסדר לנו

(זה לא פינוקיה... מקום נקי לשים את הראש בסוף היום)

החדרים גדולים- לרוב 6 מיטות

יש לנו נסיון טוב עם

אנא בית שאן, פוריה, עכו,- ממש טובות

וגם שלומי, עין חרוד בסדר

להתנחל במלון .. לא כזה רק מקום לשים ראש.

ופחד ענק מבדיקה פנימית (מסיבה אחרת..)

מה שעשיתי זה שנפגשתי עם מיילדת לפני הלידה בבית חולים שרציתי ללדת ושיתפתי אותה. בפחדים. חששות.

ביחד רשמנו תוכנית לידה שהיה לי כבר שמור במחשב של הבית חולים וכשבאתי ללדת אמרתי להם להסתכל - והסאתי גם עותק משלי ליתר ביטחון - והאמת שהיה צריך את העותק.

קודם כל זה הרגיע אותי שהם כבר יודעים מראש וניסו להימנע כמה שפחות מבדיקות.

ובאמת שבלידה ראשונה לא בדקו אותי בכלל! היתה לידה מאוד מהירה. שהצליחו להימנע לגמרי, מה שלא ידעתי שאפשרי - לא אידיאלי אולי, הרבה סימני שאלה במהלך ולפני הלידה אבל אפשרי.

ובזכות החוויה הזאת ועבודה עצמית בלידות הבאות כן נבדקתי.

אבל תמיד נפגשתי עם מיילדת לפני. זה הרגיע אותי, ועזר לי לדבר על זה.

בעה שיהיה לך לידה קלה וחוויה מתקנת!

לק"י

מנתקים את המוח והרגש מהמצב.

עושים דברים טובים לתועלת עם ישראל- תפילות, תהילים, עזרה לאחרים...

וחיבוק!

כי המצב שלנו באמת לא פשוט.

ועכשיו נלחצתי קצת

קרה משו חריג?? או שאת מדברת על המצב בשנים האחרונות

חוץ מזה להשליך על השם

הכל זה הוא והוא מתכנן הכל כן רעוע לא רעוע הכל זה הצגה שהוא מפיק ומנהל

רק תפילות ומישיט

לא משהו חריג, בכללי המצב הלא רגיל הזה בתוספת זה שאנחנו מתנהלים רגיל כי צריך,

מפחיד

לק"י

2. אנחנו מעדכנים בווצאפ- שולחים הודעה בסגנון של "שמחים לבשר לכם שבשעה טובה יש הריון חדש, הלידה תהיה סביב חודש כך וכך").

בתקווה שהם יהיו מספיק טקטיים ונחמדים להגיב במשהו שמח.

שאם ברור לך שזה מדויק מה' ושמחים בשפע, אז הביטוי "תיכנון ילודה" לא רלוונטי פה... וזהו. זכיתם בשפע ולהוריד יד מההגה כאילו אנחנו מתכננים הכל פה בקפידה וה' משחק משחק קטן פה...

ואז כשזה ברור לנו, זה משדר לסביבה בלי מילים ספציפיות...

היי אמא, היי אבא, שמחה לבשר שב"ה זכינו לעוד הריון! ומי יתן ונזכה להמשך תקין בריא ובידיים מלאות...

יש לי כמה תגובות באמתחתי מה שנקרא 🤭

"מה עוד אחד? לא הספיק לכם עד עכשיו?"

- ראית מזה

"לא התעייפתם?"

- תגידי לי את, דווקא מרגישים אחלה.

-חיפשנו חיפשנו איך להתעייף אמרנו או הנה נביא עוד ילד 😁

-אמא תמיד לימדו אותנו שילדים זה שמחה, אז אני מיישמת את החומר הנלמד

הכל בהומור כמובן, בגדול לתגובות עוקצניות אני תמיד בעד הומור

ולשתף על הריון אפשר להגיד על הדרך כזה שיש לך בדיקה א"ס לראות את העובר החמודי...

או פשוט "זה קשה הרבה צפופים? אז איזה מזל שלא את צריכה לקום אליהם"

לא הכי נעים לדבר ככה לאנשים, אבל זה מבהיר להם שהם נכנסו למקום שהוא לא עניינם

אלא, מה מקובל עלייך...

תראי ותשדרי אושר על המתנה הזו שהקב"ה הביא לך,ושאף אחד לא יעיז להרוס לך את השמחה הברוכה הזו.

לא משנה מה יגידו לך תעני בחיוך ענק, גם אם זה בטלפון, שאתם כל כך שמחים במתנה הזו וכל כך רציתם עוד מתוק קטן, תודה לה'.

פשוט ללכת ממקום שרע לך בו

אני אומרת שדווקא חששתי מה אמא שלי והמשפחה שלי יגיבו ודווקא הם חיזקו אותי ואת הצחוקים קיבלתי מהמשפחה של בעלי

אז פשוט לא התייחסתי והראתי פנים רציניות שזה לא מצחיק מבחינתי לקחתי את הרגליים והלכתי לאזור אחר

כי אף אחד לא יוריד לי את המצב רוח ובמקום שטוב לי אני שמחה ומחייכת וזה עושה טוב גם אם זה לא מתוכנן מקבלת באהבה ובשמחה

גם לנו היה היריון צפוף שלא תכננו

ואנחנו לא מתכננים להגיד לאף אחד אף פעם שהוא היה בטעות (הוא כבר ילד).

כשאמרנו להורים של בעלי אז חמותי פלטה איזה משפט

התעלמנו וזהו, לא דובר על זה יותר

אבל אולי אנשים קרובים שאכפת מהם אפשר לשתף שמדובר בהריון לא מתוכנן, ואז התגובות של הסביבה יותר אמפטיות

לא לכולם כמובן אבל לקרובים 

אז גם לנו עוד קשה קצת לעכל אם כי הזמן עושה טוב יותר

כנראה את ההורים כן נשתף איכשהו שזה לא מתוכנן ובאמת בשבת שיתפתי רק את אמא שלי והיא תמכה אבל חושבת שהיא מאוד תמכה כי סיפרתי לה את מאחורי הקלעים

תודה על כל התגובות, אפילו חיוך קטן העלתן

אשמח בבקשה לעוד🥲

סליחה שלא עונה לכל אחת, קראתי ואקרא כמה פעמים

גם לי קרה ממש צפוף ועם מניעה (אבל של נרות, שאומרים שזה תכלס לא באמת מונע)
שיהיה במזל טוב, ועוד תגידו תודה על הילד הזה...

זה היה משהו שאמור להחזיק טוב

באמת מנע לנו שנה ואז לא

אצלי כולם ידעו שאני מונעת (סיבה רפואית)

וזה הרגיש לי חשיפה ממש ממש לא נעימה

כאילו כולם שואלים איך מנעת איזה חוסר אחריות (טבעת)

באיזשהו שלב קצת התפדחתי 

אבל אמרתי לבעלי שיודיע במשפחה שאני לא רוצה לדבר על זה

אין לי מושג מה הוא עשה אבל מאז לא מדברים איתי על הענין

לי יותר נח ככה

(ועוד לא שלם לי בלב, לשאלתכן. אבל בזה לא נח לי לשתף. דוקא בסביבה שלי מאד מקובל צפופים ולי אין יותר מדי צפופים... אז גם ככה מסתכלים עלי קצת לא טוב)

לדבר על ההפתעה ועל כל מה שמורכב לכם

כולל יחס של המשפחה וחששות מהסביבה ומכל מה שיושב עליכם בהקשר. אחרי שתתבשלו על זה ותתחזקי בתוככם תספרו לאחרים וזה בע"ה ירגיש בטוח וטבעי כמו שתרגישו

ואז היו רואים שאתמול היא לא אכלה והיום כן

כי היא מטמאת דברים.

אבל גם אחרי שהטהרה לא היתה רלוונטית נראה לי שהנושא הזה היה יותר גלוי ומדובר מהיום

תלוי על איזה "פעם" את מדברת.

במקומות מסוימים, בעיקר אצל ספרדים היה מקובל שהבנות באות עם האמהות למקווה (דודה שלי גרה באיזור עם הרבה ספרדים בסגנון של פעם ואמרה לי שהרבה פעמים היא רואה בחדר המתנה במקווה נערות שמחכות שהאמא תסיים עם הטבילה )

למשל אצל אתיופים זה אפילו היה ציבורי יותר, הייתה "סוכת דם" לנשים הנידות וליולדות טריות שהתגוררו שם עד שנטהרו

כאילו את אומרת לעצמך

לא באמת מתאים הריון אז שמה התקן

אבל בלב ממש בא לך

ורק מקווה שהמניעה לא תעבוד

ואז תהיי שמחה שלא הבאת את זה על עצמך בכוונה

וגם שיש לך הריון

😁

פשוט הרושם שהיה לי שאת בטוב עם ההריון. מצטערת אם פגעתי.