יצא לי פעמיים מאז הלידה לקום ולגלות שהתינוק לידי ונרדמתי מעייפות, זה כאב לי מאוד והפחיד אותי..
יש סיפורים מפחידים ואני כ"כ רוצה להיזהר!
פעם ראשונה נמנמתי וגיליתי שהיא לידי במיטה אבל זכרתי ששמתי אותו לידי אז סבבה איכשהו,
פעם שניה כבר היה לי מיטחברת, אני קמה ורואה שהיא ישנה איתי ואפילו לא זכרתי ששמתי אותה לידי!!!
אמרתי ישר לבעלי שנתחלק בלילות בהשגחה עליה כדי לא להגיע יותר למצב הזה בעז"ה
אוף אני מרגישה כ"כ קשה שזה קרה😢😢😢
תקראי על המלצות לשינה משותפת בטוחה, תעיפי את המצפון ותהני מזה.
לכן כדאי ללמוד את הכללים ללינה משותפת בטוחה כדי שלפחות כל התנאים יהיו כמה שיותר טובים
אני ישנה איתם מלכתחילה
ושמעתי מהסלון את אחד הילדים משחק עם התינוקת.
והייתי בטוחה שהיא ישנה לידי בלילה! (אחרי שקמה באמצע הלילה לינוק ולקחתי אותה אליי למיטה...)
מסתבר שלפנות בוקר היא שוב בכתה, ופשוט לא שמעתי אותה, ובעלי לקח אותה והרדים אותה בסלון בעגלה...
אבל זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה (ובאמת הייתי בהצטברות נוראית של עייפות)... לרוב השינה שלי מספיק קלה כדי לשמוע אותה.
שינה של אימהות כמעט תמיד קלה יותר, ואם משכיבים לידך בצורה בטוחה את התינוק - אין סיבה שיקרה לו משהו. והכי כדאי להיניק בשכיבה, כדי שהוא אפילו לא יתגלגל...
קראתי מחקרים בעניין, יש יותר מוות בעריסה מאשר סכנה במיטה עם האמא.
רק חשוב להקפעד שהתינוק יהיה בצד שצמוד לקיר ושאין שמיכה שיכולה לחנוק אותו
זה ממש קשה לא להירדם איתם כשגמורים מעייפות. ולהניק בישיבה זה גם מסוכן לפעמים, במקרה שנרדמים.
לא מבינה איך אפשר אחרת. אישה אחרי לידה תמיד סוחבת עייפות. והנקה באמצע הלילה בישיבה מזמנת הרדמות עם התינוק.
אני מניקה בשכיבה כשהיד שלי מתחת לראש של התינוק (בעורף) ככה אני בעצם מונעת ממני להתגלגל בלי לשים לב, וממנו לזוז ממני (החיסרון זה שלפעמים היד נרדמת לי ככה). בנוסף ישנה עם מטחברת או מתרחקת מהקצה ושמה משהו שימנע ממנו להגיע לקצה המיטה (ואם אפשר שהתינוק יהיה בצד של הקיר עוד יותר טוב, בהנחה שהמיטות מוצמדות לקיר).
בקיץ זה גם יותר קל מבחינת שמיכה, בחורף כשקר וישנים עם פוך, זה יותר מפחיד לכסות אותו בטעות.
2 שמיכות חורף במקום.
זה בדרך כלל בת?
או שלא מחייב?
באיזה שבוע עשית את השקיפות?
יכול להיות גם שאיבר המין היה מוסתר ולכן לא ראו...
זה פשוט שלב מוקדם. הרופא שאצלו עשיתי את השקיפויות מעדיף בכלל לא להגיד כי זה ממילא לא מדוייק.
ולא בשבוע 16
ואפילו בשבוע 19 ראו רק אולי שזאת בת
ורק בסקירה קבלתי אישור שאכן בת
אבללל
היה לי גם הריון שטעו פעמיים ואמרו אולי בן ובסקירה התברר שזה בת🫢
אבל אצלי כשזה בן לא היו צריכים לומר כבר בשבוע 13-14 זיהיתי בקלות🫢🫢🫢
העוברון השובב שלי שיכל רגליים כל השקיפות והטכנאית לא ראתה כלום כלום..
התינוקת ה"מפונקת" שלי לא הסכימה בינתיים לאכול את הירקות המעוכים או הטחונים שהבאתי לה, ואולי היא זקוקה למרקם ממש רך ונוזלי.
אבל אני לא רוצה להתחיל לתת לה פירות, כי זה מתוק (מספיק היא קיבלה כמה פעמים בפסח עוגיות פסחיות...)
ואני רואה שהיא גם לא מסתדרת עם אוכל אצבעות (ואני גם רוצה שהיא כבר תגיע לארוחות מלאות, כדי שתהיה שבעה בלילות ולא תקום כל כך הרבה...)
לחלופין - אולי אקנה לה דייסות מהירות הכנה? הערך התזונתי שלהן מספיק?
אני בשבוע 13 ולא מוצאת בגדים,
חיפשתי היום חולצות ואני צריכה לפחות מידה 6 ולא היו..
ואגב ככה גם אפשר להגיע לחנויות ספציפיות
תכתבי בגוגל
חולצות הריון
תגיעי לכל מיני אופציות באתרים של חנויות
ותבדקי איפה הסניף הקרוב אליך אם את רוצה רק למדוד ולקנות בחנות
וגם בשיין ובעלי אקספרס יש מלא
יש להם מידות גדולות ובגדים יפים
ממליצה לנסות. לשים לב למידה בס״מ ולמדוד את עצמך, ולקנות רק מה שיש עליו תגובות
להכל צריך להוסיף בסיס מתחת וזה ממש מבאס. מה שהוא ממש להריון הוא יותר סגנון נצמד או קצר שלא מתאים מבחינת צניעות ובגדים שהם רחבים לפעמים כבר אובר גדולים כאלה ואני לא אוהבת. כבר הריון שני שאני ממש מתוסכלת ולא מוצאת לא בארץ ולא באתרים מחו"ל...
דוקא ההריון הראשון היה יותר הריון חורף והסתדרתי יפה
ובטן שמתלבשת משם ממש בצניעות ובגזרות שמחמיאות לה, והיא לא מאוד נמוכה, אז חשבתי שיתאים
אני בהריונות פשוט קניתי בגדים במידה גדולה, לא בגדי הריון בכלל, אבל לא נראיתי וואו יש לציין
בגישה הוליסטית הקשרותית ויכולה להמליץ לי?
מחפשת ללמוד תחום שקשור לייעוץ להורים לגיל הרך וקצת נאבדתי בין המקומות והשיטות....
תחום שקשור לייעוץ להורים?
למדתי גם לגבי הורות, מומזנת לווצאפ אם בא לך
לא בדיוק בגישה הזאת אבל מאוד התחברתי ומאמינה בזה. והכי חשוב - זה עובד.
ממליצה להתחיל עם משהו ולאט לאט להתרחב עם עוד מיומנויות וכלים סביב זה.
כדי להבין כיוון.
זה מאוד תלוי גם בפניות הטכנית והנפשית ללימודים וגם במטרה שלך
אפשר ללמוד 3 שנים במכון אדלר ואפשר לעומת זאת לקחת קורס של 7 חודשים....
אפשר להתחיל עם ייעוץ שינה ואח"כ להוסיף עוד השתלמויות.
אני ספציפית התחברתי מאוד לייעוץ שינה בגישת לילה טוב של גנית פרג שמאוד מאורגנת ומובנית ונותנת מענה תמידי לבכי של תינוק. מלמד את ההורים לזהות ולהתכוונן לצרכים של הילד.
פשוט כי הבנתי שזה יהיה לי מוכר לגמול השתלמות
יש לך גם את של רותי דריאל שאמורה להיות ממש טובה
זה הדרכת הורים
ייעוץ שינה את יכולה גם של הורות מחבקת
אשמח לתובנותיכן חברות
באנונימי כי על בעלי המתוק.
נשואים 15 שנה. ב"ה ילדים מתוקים
בעלי איש מתוק ואכפתי.אוהבת אותו באמת
הוא מעיר מלללללללללאאאאאאאאאאאאא לילדים
כל מעשה קטן שמאד אופייני לילדים אצלו הופך להיות אישו ונאומי מוסר כאלה שמבחינתי הם בלתי נסבלים.
ומכיוון שעל כל דבר קטן הוא מעיר, יוצא שרוב הזמן שהוא בבית זה הערות.
לא נעים לומר אבל במובן מסויים יותר נוח עם הילדים שהוא לא כאן.
הוא לא צועק או מתרגז.
הוא פשוט חופר ומגזים (אוף סליחה על הביטויים ככה אני מרגישה)
דוגמאות מהערב שתבינו מה אני מתכוונת.
1. ילדה א הייתה מאד עצובה כי נאבד לה הגומי שמשחקים בו בבית ספר. בכתה בקולניות עם קול מיילל כזה על הספה.
בעלי: אי אפשר לשמוע את הבכי הזה כל היום זה משגע אותנו. תלכי לחדר ואל תצאי משם עד שאת רגועה. (בחיים אני לא אשלח ילדה שעצובה ובןכה לחדר. אשלח אולי במקרי חוצפה(
2. אני אמרתי לילדים הגדולים לבוא לסדר את המטבח בסוף ארוחת ערב. הם באו והתחילו לדון בינהם מי מפנה מי מטאוא וכולי. התווכחו בינהם מה החלוקה ההוגנת.
בעלי: "איזה מעצבן התגובה שלכם במקופ לעזור מה שאמא אמרה אתם עומדיפ ומתווכחים. מה כבר כל כך משנה מי ירים עוד כמה דברים מהשולחן. ויכוח של תינוקות. לא נעים לבקש מכם כלום. עזבו לא צריך"
ועוד ועוד. כשבסהכ הם דנו בינהם בווכחניות מי יעשה מה. אני בחיים לא מעירה על כזה דבר.זה הגיוני בעיני שהם רוצים לחלק את זה בצורה שווה.
3. הוא אמר לילדה ב להכנס למקלחת. כעבור דקה היא עוד לא קמה מהספה.
הוא: "לא מקובל עלי שאת לא מקשיבה לי. כמה פעמיפ צריף להגיד כל דבר. למה אי אפשר לעשוץ מה שאומרים לך. כל דבר צריך להזכיר לך 100 פעמים"
מבחינתי לא קרה כלום לילדה בת 10 לוקח כמה דק להתקדם למשימה הזו
קיצור לא רוצה להאריך. על כל מעשה ילדי הכי פשוט הוא יורד להם לחיים. סליחה על הביטוי ככה אני מרגישה. הערות קולניות ארוכות ןמעליבות. על כלום.
אני לא רוצה לריב איתו על זה.לא רוצה שהוא ירגיש דהוא צריך לדבר לילדים רק את מה שאני אומרת. רוצה לכבד אותו. (מי שמכירה את מעוררות אהבה של רחלי אנקרי ורוחמה בן יוסף אז אני מתחבאת לזה מאד)
אבל זה בלתי נסבל.גם לי לשמוע את כל זה. ובעיקר לילדים שחוטפים ממנו קיטונות של ביקורת. מפחדץ שירחיק בינו לבינם
שזה לא נעים לך
שזה עושה לך אווירה לא נעימה
ושלפעמים היית מעדיפה שהוא לא יהיה כי יותר נעים. פשוט ככה.
לא הייתי הולכת סחור סחור כדי למצוא את המילים. דברי מה שאת מרגישה מלב אל לב.
קשה לחיות בבית שיש בו ביקורת באופן תדיר.זה רעיל, זה מעכיר את האווירה, הכעס מכבה כל קלילות והנעה שמחה בבית.
את כל זה ?
תגידי לו מה את חושבת על כל המהלכים שלו
זה לא אמור לגרום למריבה, אפשר לעשות דיון
אם הוא לא משתנה את גם יכולה לתת תחושה לילדים שהכל בסדר להחמיא להן יותר , וגם בלי קשר אליו
רוב האנשים אינם משתנים
בגלל הערות של בת הזוג וגם אלה שעושים שינויים אלה שינויים מינוריים
לכן חבל לבזבז אנרגיות חיוביות או שליליות לנסות להשפיע על בן הזוג
מה שכן השפיע אצלי זה דווקא התעלמות מבעיות תקשורת (אחרות)
כשאין אישו סביב העניין הוא יותר פנוי לראות את התקשורת שלי עם הילדים, שגורמת להם לשתף יותר פעולה ולפעמים הוא מתקשר אלי שאני אפתור פלונטר עם הקטן בשיחה טלפונית (שהוא לא הצליח לפתור) או משתמש בטכניקות תקשורת טובות יותר עם הגדולים.
שאת משכיבה ומנהלת עניינים והוא נגיד יקרא איתם שמע כשיהיו מוכנים . או יתקלח בזמן שהם מסדרים.
אבל בכנות אם כל מה שתיארת זה באותו ערב , אחד אחרי שני , זה באמת קצת מעצבן. לא כולם יכולים להעביר ערב תוך כדי בכי או ויכוחים על שטויות . אז אחר כך הוא רוצה שהם כבר ילכו לישון כי לא נעים לו.
נשמע שאולי זה נובע מחוסר היכרות עם דרכי חשיבה של ילדים/שיטות חינוכיות מכילות
מסבירה:
בנטיה הטבעית שלי כשרוצה שמשהו יקרה, אני גם אסתכל למה לא עושים אותו, ושיעשה כאן ומייד.
עם הילדים - לאט לאט למדתי (ועוד לומדת) שהמטרה היא לא הדבר עצמו שיקרה אלא שהם יתרגלו לעשות, שהם יעברו את התהליך, את הבחירה, את הדיון, את העשיה. ללמוד לראות בדרך את המטרה ולא את השלמת המשימה כעיקר.
אני חושבת שאנחו בתור אמהות הרבה פעמים נוטות ללמוד את הדברים האלו באופן טבעי, ושומעות שיעורים וקורסים על חינוך וכו וכו
וגברים - יש כאלו שבעניין, ויש כאלו שפחות.
אני הייתי משתדלת לתמצת לבעלי מה שקראתי/למדתי, ואז זה גם היה נכנס לו למודעות וזה נהיה עבודה חינוכית של שנינו ול הילדים. עדיין מתנהלים מולם בצורה שונה, אבל לפני כן הוא לא הכיר בכלל..
יכול להיות שגם אצלך זה יכול להועיל? לא לדבר איתו על מה שכתבת אלא להתחיל לשתף אותו בדברים שקראת/למדת? אתה יודע, קראתי היום משהו מעניין על משימתיות וחינוך והנעה לפעולה אצל ילדים, מה אתה חושב על זה? / לשמוע פודקאסטים/שיעורים ביחד/להרשם לקורס כלשהו ביחד..
ואז את נותנת לו כלים להתנהל איתם בצורה שונה, ולא מדברת איתו על איך הוא הגיב פה ואיך הוא הגיב שם..
ואשרייך! שאת רואה את הטוב שבו ומעריכה אותו ושחשוב לו לשנות דברים
זה ממש חכמת נשים בנתה ביתה
לא רואה כל כך מה הבעיה במה שהוא מעיר.
להפך הוא שומר על כבודך לפני הילדים.
נראה לי שמה שמרגיז אותך יושב על דברים אחרים ביניכם... לא רואה בעיה בזה שמעיר לילדים, תשחררי
זה מאוד חשוב שילדים רוצים שאבא יהיה מרוצה.
האם יש להם מספיק זמנים של כיף ביחד? אני חושבת שזה איפה שכדאי לך להשקיע שיצאו ביחד ישתוללו יחד יעשו חוויות ביחד.
מותר שיהיו לו דברים שיותר חשובים לו מאשר לך ומותר לו להגיב אחרת אבל את רוצה לוודא שיש מספיק כיף וחוויות טובות
אשמח לשמוע ממך איך את נוהגת.
שלושת התגובות שהבאת כדוגמא הן בדיוק הצורה שהייתי מגיבה. אולי לא כשאני במיטבי, אבל בצורה יומיומית שוטפת.
1. ילדה שמגזימה בבכי: צריכה להבין שזה לא נעים לאחרים. לא חייבים להכיל כל בכי שלה
2. ילדים שדנים מי עושה מה: אם לא הייתי מעירה להם, היו פשוט מתווכחים לעד. יותר כיף להתווכח מאשר לעשות.
3. ילדה שלא קמה להתקלח: אם לא הייתי מעירה לה, פשוט היתה נשארת לעד על הספה.
ממש מסקרן אותי, איך היית מגיבה אחרת, ומה נראה לך שהיה התוצאות של זה.
בעצם: ממש אשמח אם תכתבי לי איך היית מגיבה, שאלמד.
תודה ששאלת זה עזר לי להבין שהתגובה של בעלי לא מאד קיצונית
אני אגיד לך איך הייתי מגיבה. בענייניות. בלי הכללות בלי עקיצות בלי נאומים.
1. הילדה שבוכה. הייתי מנסה להשיח את דעתה (אחרי שכבר אמרתי לה וואו איזה באסה..) או אומרת לה. אני אשמח שתנסי להפסיק עם הבכי בסלון זה לא נעים לנו. אבל רק אם זה בכי שנמשך מלא זמן לא 5 דק כמו שזה היה.
2. לגבי המטבח. לא מתערבת. זה היה ויכוח קליל של דקה שהיה נפתר כעבור דקה נוספת... אם היה מתארך מאד הייתי אומרת. חמודים להזדרז.. רוצים שאני אחלק את המשימות?
אבל בעיקרון ממש לא מתערבת. ילדים בעיני לא אוהבים להתווכח. כמו שאני לא אוהבת...
3. לא מעירה בשומצב אחרי דקה על דבר כזה. אני לא מצפה שהילדים שלי יהיו חיילים שיעמדו דום לכל הוראה. כשאני אומרת לבת שלי ללכת להתקלח אני מצפה שבדקות הקרובות היא תכנס למקלחת. ובכללי עצם הלחזור על כל הוראה מלא פעמים, לא עוזר בכלום.. רק גורם להם להרגיש שאין מה לציית גם כככה אני אגיד שוב ושוב.
אם עברו 10 דק והיא עדיין שם. אז אגיד הכי בענייניות. ממי בבקשה להכנס למקלחת. ואתקדם הלאה
בכללי בעיני ענייניות... לדבר בפשטות.
אתן עוד דוגמה שהיתה בערב ההוא
אכלנו פנקקים לארוחת ערב. והילדים אמרו אני קיבלתי את הכי קטנין באלי עוד וכולי.. תכלס קלאסי לילדים.
ובעלי: למה אתם מתלוננים על כל דבר תגידו תודה שיש פנקקים ולא לחם וחביתה. לא כיף להשקעע לכם כשאתה מתלוננים סתם. וכאילו כפרה שחרר. הם ילדים. גודל של פנקייק הכי מעסיק אותם....
אפשר לדבר איתו על זה גם בלי לריב. בצורה נעימה ומכבדת לדון על העניין ולנסות להגיע להחלטה משותפת מה עושים בפעם הבאה.
אלה גם לא תגובות שאני הייתי מגיבה אבל הן לא מאוד נוראיות, אני משתדלת לתת לבעלי גם מקום בחינוך הילדים ומבחינתי זה בסדר אם הוא מגיב אחרת ממני (כמובן, לא סותרים אחד את השני ולא מאפשרים דברים שלא מקובלים על השני אבל כן יש חופש תגובה לכל אחד כמו שמתאים לו).
אולי זה קורה כשהוא עייף?
כשאני רואה שבעלי מגיב בחוסר סבלנות לילדים ויודעת שזה כי הוא עייף, אני שואלת אותו אם רוצה ללכת לנוח קצת ואני אהיה איתם כדי שיהיה לו כח להיות איתם עוד מעט עם סבלנות
והאמת, אני לא בטוחה שאני כל כך מסכימה איתה.
בעיני הרבה יותר חשוב מהכל זה לכבד את הדעה של השני, אבל לכבד באמת. להציג כאילו יש חזית אחידה כשזה לא המצב זה לעשות משהו בניגוד לעצמיות שלי, זה למחוק את עצמי, לרצות או כל מיני מילים כאלו, וזה לא יותר בריא בעיני כמודל של זוגיות.
לי באופן אישי מרגיש הרבה יותר טבעי ומלמד להגיד לילד 'אני לא יכולה להרשות לך את זה כי אפילו שלי זה פחות מפריע אבא לא מסכים' ולהיפך וזה נותן כבוד אמיתי לרצון שלו וגם מודל שמראה שיש לנו גמישות ליישם משהו בניגוד לעקרונות של עצמנו כדי לכבד מישהו שאנחנו מעריכים. בשביל זה צריך להבין טוב את המניעים של בן הזוג ולדעת להסביר אותם, וזה כמובן צריך להגיע עם הרבה מחוות נוספות של כבוד והערכה לשני, כי אחרת הוא באמת יכול לצאת תמיד האיש הרע.
סתם פתחתי סוגריים מקוה שזה לא יעשה פה ניצלוש
איך הגעת למסקנה שזה להציג כאילו יש חזית אחידה?
אנחנו בהחלט יכולים לומר "כבר שאלת את אבא אז עושים מה שהוא אמר לך"
זה לא בהכרח שאני מסכימה אבל אם אבא אומר אז אני איתו.
ולהבין את המניעים של בן הזוג זה חשוב, ולפעמים אני גם אומרת לבעלי שאני לא הייתי מגיבה ככה/לא מסכימה את זה. אבל לא ליד הילדים.
קראתי כל מילה והחכמתי
בעיני זה לא נושא של "להגיד לו"
א. כי הוא לא פועל שלי
ב. כי זה מגיע ממקום פנימי. זה אינסטינקט.
זה לא מתוך מחשבה שכך נכון
אני כמובן מדברת איתו עח זה.
לוקחת איתי את תורת המראות. אם מפריע לי שהוא חופר ומעיר להם כנראה אני גם מעירה וחופרת למישו. והזדמנות לתקן את עצמי
בדיוק ראיתי פרסום של מישהו על זה, בדיוק בנושאים האלו של חינוך ילדים...
תכלס זה מאוד פרקטי ולא עכשיו איזה טיפול עומק, שגם יכול לעזור...
זה לשקף לו את התחושות שזה מעלה בך
זה לא כהוראה או ציווי, זה מגיע ממקום אחר פנימי, שסומך עליו שהוא לא רוצה לצער אותך ולכן השיקוף של התחושות, וגם הדרך שבה זה נאמר היא אחרת
גם אם זה אינסטינקט, זה לא אומר שזה לא בר שינוי, אחרת מה הטעם לשים לב גם לעצמך שטענת..?
לא שזה לא מבורך, כן? אבל שלא יגיע ממקום של לקיחת אחריות שאיננה שלך
בהצלחה יקרה❤️
נשמע בהחלט מאתגר...
יש כאן 2 דברים שכאילו סותרים, אבל האיזון ביניהם הוא בעיני נכון.
1. אבא של הילדים, כמו גם אמא של הילדים, נשלחו להם במדוייק מה' יתברך,
והוא האבא הנכון והמדוייק ביותר עבורם ועבור המסע שלהם כאן, עם יתרונותיו וחסרונותיו, כמו שאת האמא הנכונה והמדוייקת ביותר עבורם ועבור המסע שלהם כאן, עם יתרונותייך וחסרונותייך.
וזה בסדר שאבא ואמא הם שונים (כך זה במהות) ובסופו של דבר כל זוג בדרכו מאזן ומשלים אחד את השני.
2. במידה ואת מרגישה רע מול המצב, מרגישה שהנאומים שלו בלתי נסבלים, מרגישה קושי מול זה שהוא יורד להם לחיים, ומעליב אותם, ובטח כשאת רוצה לכבד אותו, רוצה שזה לא ירחיק אותם ממנו וכמובן לא רוצה לריב,
בעיני הדבר הנכון הוא קודם כל להבין באיזה מקום זה נוגע בך.
בדרך כלל דברים שמפעילים אותנו נוגעים בנו עמוק.
זה יכול להיות בחוויות ילדות שלנו מול ההורים שלנו, זה יכול להיות תחושה של כשלון שלנו כהורים, זה יכול להיות פחד על נפש הילדים.
זה לא דבר של מה בכך.
והדבר הנכון בדרך כלל, הוא לשתף את האיש והשותף שלך בתחושות שלך מול זה,
ולבקש ממנו בעבורך להתנהל בצורה מסויימת.
הרבה פעמים יש פחד שדברים כאלה יהפכו לריב, או לא יתקבלו יפה,
ולא סתם. מדובר באמת בדברים נפיצים שצריך לגשת אליהם
בזהירות, בדיוק בגלל
שהם נוגעים בנו במקומות עמוקים.
ולכן כדי שניתן יהיה לדבר על זה בצורה שתאפשר מענה שלו אלייך, כדאי:
1. להתחיל בעבודה פנימית של מודעות והבנה של איפה זה נוגע בי, מה זה גורם לי להרגיש, למה זה כל כך מפעיל אותי, מה חשוב לי שיהיה בבית ובמשפחה שבנינו ואני רוצה לבקש
2. אחרי שעושים את העבודה הזאת כמו שצריך (כן מציינת פה, שכדי לעשות אותה באמת מעמיקה ומשחררת ברמה משמעותית כדאי לקבל הדרכה מדוייקת, אבל לפחות ברמה ראשונית,
נשים בעלות מודעות יוכלו לעשות עבודה התחלתית גם בעצמן), באופן שיאפשר לך לדבר איצו לא ממקום טעון רגשית, אלא ממקום של גילוי לב ושיתוף, לדבר עלייך, על התחושות שלך, על הרצון והצורך שלך, ולבקש ממנו בצורה נקודתית.
לדוגמא ממש קשה לי שאומרים לילדים שבוכים כך וכך, אני ממש אשמח אם בפעם הבאה תקרא לי לטפל בזה/תבקש בצורה אחרת וכן הלאה.
מוסיפה, שבלא מעט מקרים גברים פחות בעלי מודעות לנפש, לחוויות של ילדים
לכל מיני עצות וידע בחינוך שנשים חשופות אליהם.
ולכן ממליצה בנוסף;
1. בשיח ביניכם לשתף אותו בדברים שחשובים לך ולמדת עליהם בעניין הזה.
לדוגמא למדתי היום משהו שממש נגע בי שכשילד בוכה נכון כך וכך... או סתם דוגמא כשהייתי קטנה היו אומרים לי ככה וזה גרם לי להרגיש חוסר בטחון ועד היום אני פגועה מהמורה ההיא,
ולאפשר לו יותר מודעות.
כמובן לא לעשות באופן מטיף, או חופר, אלא מתוך רצון שיהיה שותף לעולם שלך ולדברים שמשמעותיים עבורך.
2. אם מתאים אפשר לצפות יחד בשיעורים בנושא חינוך ילדים, אפשר ללמוד יחד ספרים ואפילו דורסים בנושא,
ולהפוך אותו למשהו שעוסקים בו, מדברים עליו, דנים בו ומנסים לעשות בו את המיטב בע"ה.
בהצלחה רבה🌱
לאישה בת 50+
זה לא חייב להיות ממש קשור לטיסה אבל זה לכבוד הטיסה
אשמח ממש לרעיונות, עדיף משהו שימושי
היא מאוד אוהבת
ילדים
לארח
לנקות
לבשל
זה מה שאני יודעת עליה😅
מאנונימי כי שאלתי הרבה בעולם האמיתי אסל לאף אחד אין רעיון בשבילי
אבל אני רוצה להשקיע גם במתנה עצמה...
כרית אני חושבת שיש לה
תודה לך!
אם כן, אפשר משהו סמלי עם הדפסת תמונה של הילדים וכיתוב מתוק.
הכי בנאלי שעולה לי - בקבוק שתיה עם כיתוב טיסה נעימה ותמונה.
טיסה של ארבע שעות בערך
וגם אם יש לכן טיפים לטיסה בהריון אשמח מאוד (טסתי כבר בהריון הזה, אבל זה שזה שבוע כבר מתקדם זה מלחיץ אותי קצת)
וצריך להביא אישור רופא לטיסה באיזה שבוע את.
עשיתי טיסות הרבה יותר ארוכות, בגדול לקום כל כמה זמן וללכת, חשןב לזרימת הדם.
שכדאי לברר ספציפית עם חברת התעופה שאת נוסעת עד איזה שבןע הם מאפשרים כי לפעמים יש הבדלים וחבל לגלות את זה ברגע האחרון...
אגב, גם לגבי ביטוח
יש גבול עד איזה שבןע חברות ביטוח מבטחות. תבררי את זה גם
אשמח לשמוע מבנות עם נסיון עם נישה עמוקה אחרי קיסרי שככל הנראה דורשת תיקון ניתוחי...
אצל מי מומלץ באזור המרכז ( כרגע קבעתי בשיבא טרום ניתוח) אם יש פה מישהי שעברה את הניתוח או ביקרה על הנושא אשמח לשמוע איך היה ואיך זה מבחינת החלמה ואופציה לכניסה להריון לאחר מכן.
תודה
אנונימית בהו"לאנונימית בהו"לתיכף נכנסים לתקופת ימי הולדת...
שנה, שלוש וארבע...
בנים/בנות
מחפשת רעיונות למתנות שוות
גיל שנה:
בימבה, מגה בלוקס, ספר מנגן.
גיל שלוש:
מטבח משחק, דופלו, בובות גדולות, פאזלים.
גיל ארבע:
משחק קופסה תואם גיל, ערכה שווה של צבעים, פליימוביל.
כמובן, קשה להציע הצעות בלי להכיר את הילדים... אבל בגיל הזה בדרך כלל אין להם הרבה דרישות את יכולה להיכנס לחנות צעצועים או לאתר של משחקים, ולחפש שם רעיונות...
ספונת אם יש מקום בחדר
מגנטיםםם או הרחבות שלהם
גם בגילאים גדולים יותר לא קבוע
בחר אופניים
צעצועים שממש רצה
טרמפולינה לבחוץ
לאחרונה שמתי לב שיש לתינוקת שקעים סימטריים לצידי שתי העיניים ( בעצם שמקבילה )
לפעמים זה בולט יותר ולפעמים פחות
בה התפתחות תקינה לגמרי
והשקעים סימטריים
האמת שבמציאות לא בלט לי ככ
אבל בחלק מהתמונות ממש בולט לי
חושבת אולי זה מבנה פנים?
ותאורה בתמונות שלפעמים מבליטה
נשמע חשוד?
יש על מה ללכת לבדוק את זנ?
או שאני מחפשת מתחת לאדמה
ועכשיו חושבת שאת יכולה אולי לשלוח דרך האפליקציה תמונה לרופא ילדים ולשאול.
חשפתי כבר להכל, ורוצה לעלות קומה
איך להתחיל לבסס ארוחות ?
שילובים מוצלחים?
מתחילים בפירות בא. בוקר, כדאי עם שקדיה בשביל שומן.
בצהריים חלבון פחמימה וירק- דגש על ירק, חלבון ופחמימה יש בתמ"ל
שימי לב שזה לא תחליף לארחה בשלב הזה, ז"א מתחילים ארוחה במזון,
ומשלימים בתמל או הנקה, הכמויות ירדו עם הזמן, לפי יכולת.
ארוחה זה כמה כפות בגיל הזה...
עד גיל שנה בוודאי שמשארים 2- 3 ארוחות חלב אם.
אגב למה חשוב לך להתקדם בזה?
רב ילדיי לא אכלו ארוחות בגיל 6 ודשים, ולא מרגישה שהפסיגו משהו
ויש משהו בהנקה או תמל שיש שקט את יודעת שקבלו הכל, מה שצריך, יודעת כמה אכלו...
בעיני בגיל הזה זה תוספת או נשנוש האוכל המוצק, לתרגל חויה אורלית
אני נותנת לפני הארוחה כשרעב ולאט לאט מרחיקה את הארוחה הבאה..
בוקר: פירות בנינגה ומשתדלת להוסיף קוואקר (מניחה אותו ל2 דק במים רותחים ואז מוסיפה)
צהרים: מרסקת מה שאנחנו אוכלים או מכינה מרק..
ערב: סלט מגורד הכי קטן בפומפיה, אבוקדו, חביתה
אפשר גם יוגורטים וכו..
תלוי בתינוק וברצונו כמובן.
פירות: אני אהבתי לתת רסק תפוחים ואגסים עם דייסת אינטסט שיבולת שועל וכפית שקדייה.
לפעמים הוספתי בננה אבל בננה אי אפשר להכין מראש לכמה ימים
צהרים בתחילה מרק ירקות כתום
בהדרגה הוספתי חלבון, כלומר עוף, וכן פחמימה של אורז או פתיתים או קטנייה: שעועית, אפונה... כל פעם שילוב אחר. טחנתי הכל יחד. הוספתי גם קצת שמן זית כי אצלי היו צריכים תןספת קלוריות
הי
קרוב לגיל 40
עשיתי פרופיל הורמונלי
בעקבות המלצה של רופא
האסטרדיול יצא מעל 300
כל השאר תקין בטווח.
הרופא אמר שהנתונים תקינים לגיל.
רופא אחר המליץ לבדוק שוב כי התוצאה לא הגיונית.
מה הכוונה לדעתכן בתגובת הרופא שהתוצאה תואמת גיל ותקינה?
למחזור
אז האסטרודיול תקין. הוא עולה ככל שמתקרב הביוץ.
לפי מה שאני מבינה
הוא אמור להיות עד 200
מעניין באמת להבין מגורם מקצועי מה זה אומר. ומה המשמעות של הגיל שאמרו לך "שזה תקין לגיל"
חושבת המון על החטופים ומתפללת, והלוואי ובאמת אעשה יותר בהשתדלות שלי.
יוצא לי לחשוב על החוטפים שמחזיקים אותם - הם עושים להם סרטון ועוד סרטון רואים את החטופים במצב הכי טראומתי בעולם, ו... אין להם טיפת רחמים?
אחרי הזוועות בשביעי באוקטובר ברור לי שהתשובה היא שהם גרועים מחיות. ועדיין שואלת..
אני מרגישה שזה קשור לבירור של רע מול טוב וההבדל מול רע לבין עמלק שצריך להשמיד שזה כל הדיבור שיש בתקשורת בין הימין לשמאל.. גם רע צריך להילחם בו אבל זה שונה מעמלק לא?
בקיצור, מנסה להסביר לי בשכל ומבינה שזה מעבר לשכל, כי אנחנו יהודים רחמנים. והיינו פועלים אחרת ולא ככה
ולא פעם ראשונה בהיסטוריה (יום השואה מתקרב…)
לצערנו גם יהודים מתנהגים באכזריות לפעמים ואפילו הורים יהודים שהתעללו בילדיהם אבל גם מקרים פחות קיצוניים יש לא מעט.
אני גרה קרוב לאזור ערבי, הרבה פעמים יוצאים משם חיות פצועות , מורעבות ומאוד מפחידות, וזה מאוד בולט לעין. גם במרכז מסחרי בתלפיות בירושלים הרבה פעמים ראיתי אמהות ערביות מרביצות לילדים שלהם תוך כדי קניות. מכר שלנו התארח אצלם באיזה עניין והזדעזע מהיחס שלהם כלפי ילדיהם.
טוב זו המהות של יהודי, לכן ככ קשה לנו להבין (ואנחנו גם לא צריכים לנסות להבין-חבל לרדת במחשבה למקום נמוך ככ) איך אפשר להתנהג בצורה רעה ככ.
עמלק הוא המציאות היחידה בעולם של רע שאין לו עתיד טוב ולכן יש ציווי למחות אותו (וזה בא בציווי מעל השכל שלנו - כששאול המלך הכניס את השכל שלו בציווי הזה והשאיר את הכבשים בניגוד לציווי השם הוא נענש על כך), שאר המציאויות בעולם שיש בהם רע יש להם גם תיקון - ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז- וגר זאב עם כבש, וכתתו חרבותם לאיתים, גם לשאר העמים יש ייעוד טוב, חוץ מעמלק.
קיימות זוועות יותר גדולות
אכזריות ורוע זה דבר שהיה קיים מאז ומתמיד כמו שהטוב קיים
הקושי עם החטופים זה לקבל שהרוע הזה קיים סנטימטר מאיתנו ואין בידינו להושיע
מקווה מאד שימצאו את הדרך לשחרר אותם בהקדם
או על חמאס בעצמם?
חמאס זה חמאס, ראינו ושמענו את האידאולוגיה שלהם. אז זה לא שאלה בכלל
והעולם, כמו תמיד מאז ומעולם
לא מתרגשים מכאלו דברים ובטח כשזה קשור ליהודים.
איפה העולם היה בכל שנות השואה??
האם צורת האכזריות הזאת חדשה?
לא
פשוט או שאנחנו לא זוכרים או לא רוצים להזכר, או לא מכירים
אבל אכזריות היתה וקיימת ותהיה עד שהרוע יימחק, זה לאו דווקא עמלק...
יכולה להגיד לך על עצמי, שעד היום אין לי מושג מה העניין היה ועודנו של ה7.10
זו בכלל לא שאלת כפירה, להיפך.
קשה לנו למרות כל מה שראינו להאמין שיש אנשים בלי נקודת טוב, שיש בהם רק רע..
אבל הנה מגיע יום השואה ומזכיר לנו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו מתוך רוע צרוף
ורק הקב"ה מצילנו מידם..
מי שפה בפורום יודעת שאני עובדת על ספרון המסע שלי
מגרושה עד להקמת משפחה ב"ה
ותכננתי כבר הרבה זמן לעשות הדסטארט...
אז נכון שיש לי רעיונות מעולים
אבל ה"הריון" הזה נמשך כבר כמה שנים
ולבעלי נמאס מההתעסקות בזה
אז סיכמנו שבעז"ה אני אעצב את הכריכה והעימוד
ואפשר יהיה לרכוש את הספרון במכירה מוקדמת.
מרגישה אכזבה
אבל גם הקלה...
אז בינתים אני אעבוד על זה
ואמשיך לחפש את עתידי התעסוקתי.
בחודש הבא יש לי גטולדת (תאריך הגט)
ופסח שני - "חג ההזדמנות השנייה"
ולהבדיל אלף הבדלות - יום הנישואין שלנו
ויומולדת לבעלי היקר!
אז זה אחלה הזדמנות.
תודה לכל מי שעוקבת אחרי המסע.
עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ,
מחכה להזדמנות לרכוש את הספרון,
בהצלחה רבה!
מקווה מאוד שתמצאי מקום טוב שיביא לידי ביטוי את הכשרון שלך,
יש לך בשורה חשובה להביא לעולם ואני בטוחה שעוד נשמע ממך..
האמת שיש הרבה תחומים שאפשר לעבוד בהם מתוך שליחות, גם אם במבט ראשון זה נראה מקצוע אפור ושגרתי.
הרבה הצלחה!
שימחת וריגשת אותי!!
ואולי עדיף לעשות כמעט את אותו דבר, רק בלי הטררם שלהם...
אז מחכה בקוצר רוח!
מתואמתיש פעמים שזה משפיע ומתחילים להרגיש ממש מאוחר תנועות
ויש פעמים שלא ומרגיישם כרגיל
פשוט זוכרת מהריונות קודמים שהיתה שליה אחורית.
זה יכול להשתנות במהלך ההריון?
גם לי בשני הריונות השלייה הייתה קדמית, ואכן הרגשתי תנועות מאוחר יותר.
יש בעברך קיסרי? אם לא אז אין למיקום הקדמי של השלייה כל משמעות.
מניחה שצריך לבדוק שהשלייה רחוקה מהצלקת של ניתוח הבקע (ככה עושים כשיש צלקת של קיסרי).
אם כי מן הסתם גם ככה רואים את זה כשעושים אולטסאונד.
שהתרופפו. אין קשר לרחם.
בניתוח קיסרי תופרים את החתך ברחם ונוצרת צלקת פנימית תמידית ברחם.
לכן ניתוח בקע לא משפיע על סיכונים פנימיים ברחם בהריון ומיקום השלייה.
אמנם לא קשור ישירות להריון ולידה אבל בתקופות לחוצות ורגישות כל דבר קטן הופך לרגיש.
מרגיש לי שאם שכנה או גיסה אומרות משהו שקשור להתנהלות הבעל (בעיקר בענייני סדר זמנים משימות שלא טופלו) זה ממש מפריע לי וגורם לי לתחושת מצוקה כי אני לא רוצה להאשים אותו במצב אבל לפעמים זה תוצאות של פעולות שלא לקח עליהם אחריות או שמבחינתו זה בסדר שנשארו דברים בלי טיפול.
לדוגמא הקרשים של הסוכה נשארים הרבה אחרי סוכות ומה שפורק עשיתי בעצמי כי התיאשתי מלחכות לו. ואז השכנה שואלת באמצע החורף למה לא מכניסים את הקרשים למחסן כי יושב בחצר משותפת.
או שמתארחים ונשאר אוכל בחוץ או צלחת שלא נזרקה ואחת האחיות או האמא זורקות מילה או מבקשות ממני לדאוג להעביר את המסר.
לא מצליחה למצוא את התגובה הנכונה לא מצליחה לעשות הפרדה וומגיבה בהאשמה כלפיו וזה מציף אותי
לא לקחת אשמה של אחרים עליך
מה שהוא עושה זה שלו, גם אם אחרים משייכים את האשמה אליך, הוא יישות בוגרת נפרדת ממך.
בסיטואציה של הקרשים ממש לא הייתי עושה משהו אלא אומרת שהשכנה בקשה לטפל בעניין
בסיטואציה של הצלחת לא היה איכפת לי לפנות בעצמי אבל לומר לו שזה מפריע להם ושיותר יקפיד
בשניהם בלי כעס, לא עליו ולא על אחרים, פשוט מסירת מידע.
אבל רגשית מחפשת מה עוזר לעשות את ההפרדה.
מה עוזר להעביר את המסר בצורה עניינית ולא רגשית כי מדובר לרוב בדברים שכבר ביקשתי לטפל לא פעם ולא פעמיים ומאוד מפריעים לי מולו.
כמובן שמול השכנה אני אגיד שבאמת קצת עמוסים ולא מצליחים להגיע לזה.
כן יש לי קושי להגיד שאנחנו מבולגנים כי זה נקודה רגישה אצלי.
כנ״ל מול השכנה בעיניי לא צריך להתנצל, זה שלו, אלא להגיד שתמסרי לו שצריך לבצע.
אחד הספרים שמתכננת לקנות ולהשקיע אבל לא מספיק פנויה לקרוא שום דבר... והאמת שקצת הזנחתי את תחום הקריאה.
שמעתי על הגישה והרעיון יש בזה הרבה מוטיבים שמוכרים לי מעוד שיטות שאני עוקבת כמו שושי זליקוביץ.
אבל זה מצריך פניות. מכירה אולי מישהי שמעבירה את הרעיון כפודקאסט?
באנגלית אם רלוונטי לך
The empowered wife
אחרים, אני מתייחסת אלי ואל בעלי כאל יחידה אחת.
נגיד הורים שלי ניסו לארגן מפגש כלשהו, ולבעלי היקר לוקח קצת זמן להחליט, אז מולו ביקשתי שנחזיר תשובה עד x. אבל להורים אמרתי שיש *לנו* קצת קושי בקבלת החלטות, ונשתדל להחזיר תשובה בהקדם.
אם ישאלו אותי למה הקרשים בחוץ, מבעלי אבקש להחזיר אותם, אבל לשכנה אגיד "את צודקת, אנחנו קצת מפוזרים לפעמים וזה באמת לא בסדר".
כנ"ל לגבי אוכל שנשאר, או צלחת. אני אענה בחיוך "את צודקת, *נשתדל* לשים לב לזה יותר.
זאת אומרת, מול ביקורת אנחנו יחידה אחת ואני מדברת עלינו ברבים.
אגב, גם אם בעלי שכח לקנות משהו לקראת שבת, אני לא אגיד לו "שכחת לקנות, מה נעשה עכשיו". אלא אגיד "*שכחנו* לקנות עוף לקראת שבת, בא נמצא פתרון".
שבו ההורים לוחצים לקבל תגובה ומול הבעל לא מצליחה לקדם החלטות.
ואז זה מגיע משני הכיוונים.
או שאת מבקשת ומקבלת מהבעל תגובה שאומרת זה לא חשוב (לא חשוב לפעמים אומר זו צורת ההתמודדות שלי) אבל לך זה חשוב.
או מבקשת לא לאחר והוא אומר תפסיקי לנדנד ומהצד השני מקבלת טלפון מה קורה איתכם למה אתם מאחרים (נגיד למסגרות)
הגננת התקשרה וביקשה שנתאמץ לא לאחר.
ואם זה לא עוזר - להפנות אותה ישירות אליו.
אני כבר בעבודה, אבא מפזר בבקרים/הבוקר. דברי איתו ישירות על הנושא הזה.
שמתי לב שלצוות הנטייה הטבעית היא לעדכן את האמא למרות שהרבה פעמים האבא בעצמו הוא זה שמביא את הילדים או לוקח אותם.. והרבה פעמים מסרים לא עוברים בין אם זה בגלל שהאמא שוכחת להגיד או שהאבא מרגיש שזו סתם נקודה של האמא ושזה מיותר.. אם הוא זה שיצטרך לעמוד מול הצוות במקרה של איחור יכול להיות שזה יעזור.
הגננות כל הזמן איימו שיקנסו אותנו בכסף כי הוא מאחר.
אמרתי תקנסו. שישלם.
והרבה פעמים האמת המסר עבר אליי כשהוא זה שאוסף, וכשהוא בא הן גם לא אמרו לו כלום, שזה הכי הזוי, ןאז הפילו את זה עליי בפעם במאה שנה שאני אוספת
אמרתי בשיא הרצינות: אם הוא בא מאוחר ואת לא אומרת לו כלום ואז מתלוננת אצלי, הוא חושב שאני סתם באה אליו בטענות. אז למה לי בעצם..? דברי איתו ישירות, הוא זה שמגיע לאסוף הרי.
כנראה שלגננות ולמורות יותר נוח לפנות לאישה. וזה עוד עניין שברוב קבוצות העדכונים של הצהרון והגנים הם בעיקר כוללות את האמהות.
כשאמרתי למורה שתצרף את בעלי לקבוצת העדכונים היא שאלה אם הכל בסדר בבית... הסברתי לה שהוא אוסף ומפזר ועם הילדים הרבה ולכן חשוב שיקבל עדכונים
הרבה פעמים אני אומרת שאין לי מושג איפה בעלי אני בעבודה ושיתקשרו אליו.
יש כאלה שכן אמרו לו שהוא מעכב אותם או שגרמו לו אי נעימות עם האיחור ולמד להקפיד יותר מולם.
אבל כל מסגרת חדשה זה למידה מחדש.
קרה לי בשני מעונות שונים באזורים שונים בארץ.
באחד התקשרו אלי כמה וכמה פעמים כי הילד לא הרגיש טוב או משהו כזה. לא חשבו על האופציה שאם אמא לא עונה מתקשרים לאבא.
באחר בעלי לא שם לב לשעה לאסוף את הילדים, התקשרו אלי, בסדר. אבל בדיוק הפלאפון לא היה לידי ולא שמעתי. לא הצליחו להשיג אותי אז התקשרו לגיסתי (לדודה של הילד, יש לה גם ילד במעון הזה) שתבוא לקחת.
יש כאן שני דברים, והם לא קשורים אחד לשני.
אחד זה הלחץ מההורים (או גן, או כל גורם חיצוני אחר)
ואחד זה הפער מול בעלך.
לגבי הלחץ מגורמים חיצוניים - אני משתדלת לכבד, להקשיב, אבל אם זה לא בר שינוי, גם להבהיר את זה. בעיניי אנשים צריכים לכבד גבולות וכללים של אחרים. ואם אמרת להורים (בכבוד) שאת עוד לא יודעת, ראוי שיכבדו את זה. ואם לוחצים, זה לא משנה שהאדם הוא בעלך, הייתי מבקשת בכבוד שלא ילחצו, ושתעדגני כשתדעו.
ממול זה, יש את הפער מול בעלך. וכן זה עניין של שיח ותקשורת לצד הבנה שלא נוכל לשנות את בן הזוג שלנו.
נקודת ההנחה שלי היא שאני מקבלת את בעלי כמו שהוא, על כל היתרונות והחסרונות. הוא כזה ואני לא מנסה לשנות אותו במילימיטר. משהו מפריע לי? אני אגיד. אבל לא כדי שהוא ישתנה, אלא כדי לשקף את הקושי *שלי* ולראות האם אפשר לגשר על הפער. אני לא אאשים שהוא לא מכניס למחסן, אלא אסביר שקשה לי עם הבלאגן בעיניים, והאם הוא יוכל לעשות את זה. אמר שכן ולא עשה? אמר שוב שכן ולא עשה? כאן אנחנו חוזרים להתחלה, אני לא אשנה את בן הזוג שלי, זה מה שיש, הוא לא עושה את זה. אז או שאשלים עם הבלאגן, או שאעשה את זה בעצמי.
וככה גם אני עושה
נותנת לו הגנה מלאה מול אנשים אחרים
ומה שרלבנטי מדברת כלשון רבים
זה עוזר ממש!
גם בעלי ככה..
האמת מה שאני יכולה עושה בעצמי ולא מעירה לו. ומה שלא, אני מבקשת נגיד פעמיים ואם לא עושה אני לרוב אומרת לו בלי כעס שאם זה בסדר מבחינתו אני אשלם למישהו לעשות את זה.. אפילו לבן של שכנים או משהו כזה. אם עושה מיד אחרי זה אז סבבה, ואם לא- אני באמת מבקשת ממישהו לעשות את זה בתשלום.
אבל כן אגיד שבעלי עובד מאד מאד קשה בלפרנס את הבית ועוזר לי בכללי די הרבה ..
אבל עוברת לי מחשבה שאולי זו הבעיה.
יתכן שפשוט זו הדרך שלו להתמודד מול עומס משימות שהוא לא מצליח להתמודד איתם או להתארגן אליהם.
אני לא מצליחה לנהל את כל המשימות שנשארות לטיפול גם להשיג מישהו שיעשה זה לא תמיד פשוט.
אני מעבירה אותה אליו במלואה, למשל מול השכנה -עונה לה שאגיד לבעלי וממש לא עושה בעצמי
מודה שזה הרבה פעמים עשה לי כאבי ראש, אבל אצלנו זה היה תהליך בריא של הפרדה בין מה שבאחריותו לבין מה שבאחריותי. קודם כל בינינו לבין עצמנו, ואחרכך מול האחרים
ואגיד עוד: אנשים מבחוץ הרבה פעמים רואים אתכם כיישות אחת, או רואים אותך בתור ה״גננת שלו״ שצריכה לתזכר ולומר לו מה לעשות וזה לפעמים יכול לעורר טריגר, במיוחד במקרים כאלה שבהם הוא לא מצליח להניע את עצמו לעשייה במה שבתחום אחריותו, ואז את מרגישה שיש עלייך ביקורת שהיא לא שלך וזה מתווסף לביקורת שממילא יש לך עליו ואת משליכה את עצם הפנייה אלייך ואת התחושות שזה גרם לך, עליו.
אז ההפרדה צריכה להיעשות בכך ש- גם אם פנו אליך בדברים שקשורים אליו, זה בסדר כי הם לא יודעים איך אתם מתנהלים ביניכם, והם רוצים פשוט שהדבר ייעשה אבל לא מודעים להשלכות של זה עלייך.
ומולו - אם זה באחריותו, אז שיישאר באחריותו.
אגב, בעלי גם קשר ועם קושי ארגוני וזמנים. היה לו הרבה יותר קשה כשחיפיתי על ההתמודדות שלו כי זה יצר בינינו המון חיכוכים. כלפי חוץ אני מגוננת, ובאה אליו בטענות בבית. וגם, זה שם אותי מולו בעמדת האמא/ גננת ולא כאישה
והבנתי שצריך לשחרר. שיתמודד עם האחריות שלו. ואומרת את זה גם לאחרים: זה בטיפולו/ באחריותו, תגידו לו בעצמכם. זה עזר גם לו, כי לא השארתי לו ברירה אלא להתמודד
הייתי צריכה לעשות את זה אפילו מול אמא שלו, שאמרה לי בלי להתבלבל שאני צריכה ״לחנך״ אותו שיעמוד בזמנים לעניינים משפחתיים/ לדברים שהוא קבע איתה. ואמרתי בשיא הבהירות והקלילות: אני לא מכניסה לבית שלי מלחמות של אחרים. בעלי אדם בוגר, תתאמי איתו ציפיות.
זה כנראה תהליך שנבנה צעד אחורה וצעד קדימה.
יש דברים שלמדתי לבקש שיגידו לו ויש דברים שברור לי שנוח להתקשר אלי או לבקש ממני ואני צריכה להחליט אם אני מעבירה את המסר או לוקחת אחריות בעניין או אומרת שיגידו לו ישירות.
יש לי בהחלט נטיה לרצות ולקחת אחריות אבל לומדת שיש לזה מחיר והמחיר הוא לא טוב לזוגיות או לי או לבניה של הקשר שלנו או ליצירת אחריות אצלו.
כן עוזר לשקף את המצב בצורה רגועה שזה לא נעים לי להיות במקום שבין המשימות שמחכות לאנשים מבחוץ או שלאנשים אחרים מפריע התנהלות כזו וכזו ואולי הוא לא רואה את זה כדבר חשוב אבל שיקל לתשומת ליבו.
והוא באמת משתפר עם הזמן ולומד לא להתנגד לצורך בסדר והתארגנות ומכיר בזה שיש לו קושי עם זה.
אבל כשאני על הקצה או מאותגרת גם ככה בתמרון בין משימות מרובות עבודה בבית ובחוץ והריון אז זה מגיע לפיצוץ.
והוא הרבה פעמים יותר גבוה מהמחיר של לפתח אסרטיביות ולהעביר אליו את השרביט
לגבי תקופות קשות ועמוסות, מבינה אותך❤️ אבל ברגע שתהיו על הגל מה שנקרא, כבר יהיה לך פחות עמוס כי תוכלי להיעזר בו בעז״ה
ומה שלא קרה אז לא יקרה היום...
כמובן בהומור והאוירה טובה ולא בצורה מאשימה.
אבל ממש לא מקבלת מחמותי הערות על איך בעלי מתנהל.
נשמה אם היית מרגילה אותו לשים צלחת בפח אחרי האוכל או לא לאחר למוסדות - הוא לא היה מאחר לך היו לאירועים ולא משאיר צלחת בסלון.....
ולפותחת-
אני לגמרי יודעת שזה נקודה שנוגעת לתחושה שלך מולו ופחות לאיך להגיב.
גם כמו שהעלו פה - זה מן הסתם נוגע בהפרעת קשב כזו או אחרת.
אני התמודדתי עם זה הרבה.
בעלי ככה בדיוק. גם האיחורים וגם העשייה של דרים, קצת רחפנות כזה. או דחיה.
והמשפחה שלי כולם מתקתקים אין דבר כזה לאחר ואין דבר כזה להשאיר משו.
מבחינתי הפתרון האמיתי הגיע - כשלא צבט לי בלב *בכלל* כשראיתי משהו כזה קורה.
קרשים שנשארו בחוץ - כל עוד זה הפריע לי בפנים, יפריע לי גם מול השכנה.
ברגע שהצלחתי להסביר לעצמי בעומד שזה שלו וענין שלו ואם הוא לא יעשה את זה זה ישאר וילך לזבל גם מהגשם והוא יקנה שנה הבאה חדש,
אבל בשום צורה זה לא נושא שלי.
לא בקטע מזניח. באמת לחלק ולשחרר לו את מה ששלו.
אני יכולה לנסות בעצמי. אבל לא חושבת שזה נכון.
ברגע שהרגשתי באמת ששיחררתי - רהבה פחות יפריע לי כשהשכנה תעיר לי
או שחמותי או אמא שלי יעשו פרצוף על האיחור.
אנחנו אנשים שמאחרים וזה בסדר לנו וטוב לנו וזהו.
כשכן חשוב - הוא יודע לעשות מאמץ אם אני אגיד מראש והכל בסדר.
אבל אין לי את האישיו מול ההורים לדוגמא.
תנסי לעבוד מול עצמך באמת להפריד את מי את ומי הוא לשני דברים.
שתי אחריויות שונות.
שני נושאים.
ואת שלמה ומקבלת ואוהבת את שניהם.
אני היום אין לי בעיה ואני אוהבת אפילו את הרחפנות של בעלי.
יש לה יתרונות וחסרונות וזה סבבה לי.
כייף להיות משוחררת מהתחיבויות של דברים כאלה.
כשלך אין כח לעשות משהו לא יבואו אליייך 'למה השארת גבינה צהובה בחוץ???'
כי הקרשים זה סבבה בחוץ , אז עוד דברים..
בקיצור זה צורת חיים.
בהצלחה 💕
אני בטוחה שעצם זה שאת רואה את זה ככה ומנסה להגיב בצורה הנכונה והמשחררת זה הנקודה הכי חשובה פה...
כל השאר יבוא לך...
"אין לאפשר לידה נרתיקית בלידה הבאה"
זה לא שלא ידעתי את זה,
אבל לראות את זה ככה חד וחזק במכתב-אמאלה, סכין ללב
ואני יודעת שזה לא הכי חשוב, אבל וואלה- לי זה חשוב
מתואמתובלידה השנייה ניסתה רגיל והכל היה בסדר אבל שוב ירידות דופק והלכו לקיסרי ובנוסף גם נהיה לה קרע ברחם.
והקיסרי לקח הרבה זמן והיא איבדה דם עד שמצאו את מקור הדימום וסידרו. היתה גם יכולה למות כתוצאה מזה.
בלידה הבאה הלכה ישירות לקיסרי...
כן זה כואב שאין את הבחירה הזו, אבל אולי בזה שמלכתחילה בחרת קיסרי מנעת מעצמך סיכון מיותר, שגם כך היה מחייב אותך ללדת רק בקיסרי בהמשך..
הכל לטובה
ואמא בריאה.
ב"ה שאנחנו בדור שאפשר ללדת קיסרי.
ותמיד אני אומרת שהקיסריים שלי הם נסיכים!!!
זו ההמלצה גם אצלי, כבר הרבה שנים.
לפני הקיסרי השני הלכתי להמון רופאים ובדיקות, כולם ללא יוצא מכלל המליצו על קיסרי.
בשום אופן לא אקח סיכון ואנסה ללדת באופן אחר, הסיכון גבוה מידי.
זה אבל אישי, של אובדן החלום. יש חלום כזה, שהלידה תהיה חלומית, טבעית, קלילה. וזה מתנגש חזיתית עם המציאות..
בקיסרי האחרון הלכתי על מנתח פרטי, מינימום הפרדה, ראיתי איך מוציאים את התינוק. ניסיתי כמה שיותר להתאים את החלום למציאות, וזו הלידה הטובה ביותר שלי, מכל הבחינות.
ועדיין, הכאב שלא אעבור לידה וגינלית צובט.
בעז"ה בהריון הבא לכי להתייעצות חוזרת.
ומותר לך להיות עצובה. למרות שברור שהעיקר זה שיש לך יכולת ללדת תינוק בריא וזה המון!
עדיין מותר לך לכאוב על החוסר. זה בסדר.
וזה גם לא טפשי. כי יש חסרונות לקיסרי
ויש גם יתרונות
ומותר לך להתמקד כרגע במה שאת חווה ולא ברציונל
מתן אלעמי מבית חולים לניאדו.
כמובן בהמשך וברוגע
וגם אם לא
שתדעי
שהאמצעי שלי ויבק
והיתה לי חוויה קשה מאוד
החלמה קשה מאוד מאוד
הרבה הרבה הרבה יותר מהקיסרי.
יש כמה צדדים למטבע
ח'אני כ"כ רוצה
ותמיד בזמן הביוץ הוא בצבא
וזה שובר כל פעם מחדש..
יש מצב לנסות לדאוג שישתחרר בפעם הבאה לקראת הביוץ?
יש מקומות שזה מתאפשר בהם
אם הוא לא בדיוק בכוננות מבצעית וכולי
יש הנחיה לשחרר לליל טבילה. ואם אתם מנסים להכנס להריון אני ממליצה גם לשתף את הרב שיאפשר יציאה הביתה בחופף לביוץ
אם את צריכה עוד עזרה פני בפרטי
