פורום הריון ולידה (עמוד 245)

מניסיון
הן אדישות אדישות אבל בסוף צודקות
למה להילחץ סתם?

מנקה עם זה הכל לאחרונה

החל משיש במטבח, חלונות וכביסה לבנה 

יש לי בקבוק שפריצר (ברחה לי המילה). יש שם מים וגל.

במכונת כביסה אני שמה כף אחת ביחד עם האבקת כביסה של אריאל, באותו תא.

אני שמתי לב שמאז שהתחלתי להשתמש הכביסה לבנה יותר, גם היו כתמים שירדו אחרי שהתחלתי להשתמש.

היו לי כתמים חומים באמבטיה - מילאתי מים חמים עם ג'ל אורנים, השרתי ללילה שלם בבוקר שפשפתי קצת עם מטאטא ויצא מבריק. 

אין ריח של החומר.

הצלחתי להוריד ככה כתמים ישנים על הבגדים

רק תזהרי לא להשתמש כל בגדים בצבע שמנת החומר הלבין לי אותם 

הריח שלו לא חריף, ואני אוהבת 🤭

יש גם תרסיס אסטוניש לניקוי כללי עם ריח טוב. אבל הוא לא כל כך חזק לשירותים.

אבל הכי שימושי לי תרסיס סנו לחדר אמבטיה. כזה:

מתז 99.9% לחיטוי וניקוי חדר האמבטיה | סנו עד הבית

כי הוא מעולה לכל מה שצריך בחדר אמבטיה ובשירותים, ומשאיר הכל מבריק (אמבטיה, שיש, כיור, אסלה ומושב, קרמיקות, מקלחון).

רק למראה אני צריכה חומר אחר 😅

נתתי לשבת 24 שעות

אם את מצליחה לרוקן את המים לפני כנראה יותר טוב

ואז עם המברשת ניקיתי כמה דק' וכמעט הכל ירד 

יעשה את העבודה אם משאירים אותו להשרות. 

לא צריך בקבוק שלם. כן כמות יפה אם יש הרבה אבנית 

תרסיס כזה לבן עם לחצן שחור. אני ממש אוהבת

חומץ גם סבבה, אבל קצת מבאס בגלל הריח

לשירותים האמת רק אקונומיקה מרגיש לי הכי נקי

יש גם מלח לימון שמסיר אבנית מצוין, לדעתי אפילו יותר טוב מחומץ, בקומקום כל הזמן משתמשת רק בו.

רק כדאי לבדוק את המשטח לפני שמשתמשים 

אבל אכתוב בכל זאת

משתמשת בגל אורנים אהבת חיי. גם בספריי שלו.

משחת הקסם הוורודה

מלא ספריי אקונומיקה

ולמקלחונים יש לי חומר ייעודי להסרת אבנית

אה ומגבונים לניקוי ומלא מגבות נייר כי סמרטוטים במטבח זה לא אופציה בשבילי

טיולון פשוט מאוד לבן השנתיים (עכשיו אין לכם?)

טיולון שנשכב שכיבה מלאה+מזרן+כיסוי רגליים לתינוק (יש כאלה לא יקרים)

עריסה מגמ"ח (אם את מירושלים אני יכולה בלי נדר להשאיל לך את המיטחברת שלנו)

בגדים לתינוק קטן לדעתי לגמרי מיותר לקנות חדש... תינוקות קטנים לא מבלים את הבגדים. אם את רוצה להתפנק - אז קני אוברול אחד או שניים חדשים בבזאר שטראוס וכדומה. יכול להיות שגם יביאו לכם במתנות...

איך ארבעת הגדולים ישנים כעת? (שני חדרי ילדים בדרך כלל זה לגמרי מספיק לשישה ילדים... אצלנו יש ארבעה ילדים בחדר, ותקופה גם היו חמש בחדר - אבל זה באמת היה צפוף. אם הילד הגדול מעל גיל שמונה אפשר להשתמש במיטת קומתיים - חפשו במסירה או ביד שנייה)

יש לך איך לקלח תינוק קטן? (לדעתי מספיק דפני בשביל זה, שבהתחלה מניחים בכיור)

מקווה שלא שכחתי כלום.

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובשמחה!

הגדול מעל 18. יש מיטת קומותיים לבנות עם מיטה נשלפת ולול בחדר אחד ושתי מיטות בחדר בנים (אחת יכולה להכנס מתחת השניה)

בגדים היו יש פער בין הקטנה לעוברית של ½13 שנים ואף פעם לא היו לי בגדים של בנות כי היינו במצב כלכלי דחוק. אין אצלינו מתנות לבנות 🤦🏻‍♀️ מן דפקה כזו שלברית מביאים אבל לבנות לא. באמת שאין לי בעיה גם לקנות יד 2 או להשאיל אם זה במצב טוב...

לגבי טיולונים- עד איזה גיל צריך לדעתך? תכלס לבן שנתיים אפשר להשאיר פשוט את העגלה שיש לו עכשיו, לא?

הכיורים אצלנו פיצים וזה בעסה רצינית. יש לי מצוף ואני שמה אותו באמבטיה אבל אולי באמת דפני יותר טוב כי אני מחזיקה אותם עם המצוף כל הזמן וזה חתיכת התכופפות וגם אני צריכה סיוע צמוד.

אצלנו בן 16 נמצא במיטה עליונה של קומתיים, אבל בת 18 (כמעט) במיטה בודדת - למתבגרות זה יותר חשוב בדרך כלל...

בכל אופן, בשלב הראשון התינוקת תהיה אתכם בחדר, אז המצב לא יצטרך להשתנות. בהמשך שייך שהיא תהיה בחדר הבנים, עד שתגדל? נשמע ששם יש יותר מקום. (אצלנו במשך תקופה הבן הקטן היה בחדר הבנות כי שם היה יותר מקום - עד גיל שנתיים בערך)

אם לבן השנתיים יש עגלה נוחה, אז בהחלט לא צריך לקנות עוד.

בגדים - נסי לחפש ביד שנייה. אם לא - אז באמת לקנות בחנויות זולות.

לא צריך עגלה חדשה

אם יש לך פעם ב... הליכה איתו אז מסתדרים

אם כבר הייתי דואגת למשהו זה טרמפיסט כי תכלס איך תסחבי 2 עגלות?

אם יש מתחברת ודונה במיוחד שזה תינוק חורף לא צריך עוד עגלה,

כשיהיה בן חצי שנה תקני טיולון פשוט (טיולונים מאד קשה למצוא ביד2, חיכיתי כמה חודשים טובים עד שהתיאשתי.. מה שיש זה רק טיולונים שבבסיס מאד יקרים ואז ביד2 זה חצי מחיר אבל תכלס 1000 שח..)

תלוי איזה דגם את מחפשת. אני מצאתי שם גם בהרבה פחות, ואישית במקרה ראיתי שם מישהו שמסר טיולון מעולה ולקחתי.

אפשר לשלם שם באשראי. יש מכונה..

אבל זה מאוד תלוי בעור שלך מן הסתם, ולא יודעת אם הוא נקרא כיסוי מלא.

העור שלי קצת בעייתי והוא נמרח טוב. נותן כיסוי ומראה ממש טוב! 

אני ממליצה על לוריאל

יחסית לא כבד

מיד את הפנים שלהם לשד זה גורם להם לשחרר

אם מפסיקים גם אחרי אבל בלי כעס או אמוציות פשוט כתגובה טבעית יכול להוריד את התדירות

אצלי היא הייתה (גם עכשיו אבל פחות) נושכת וצוחקת ממששש

כאילו היא עושה עלי מתיחה😅

הייתי מנתקת ו"כועסת" זה ממש לא עבד

אפילו שהייתי נבהלת היא הייתה ממש תגלגלת מצחוק ונושכת חזק יותר ולא מוציאה

אז למדתי שברגע שהנשיכה מגיעה אני מכניסה את האצבע שלי לפה שלה ומוציאה

ככה כמה פעמים והיא למדה שלא משתלם לה לנשוך

שהבטן שלי קטנה ולא רואים שאני בהריון..

בפועל? לדעתי כן ראו.. פשוט לא היתה בטן בולטת

חיבוק על התחושה! את מעולה כמו שאת!

אני אישית לא היתי חושבת שמישהי לא תשמח בזה

בטח כשאני העלתי מעל 20 קילו בגלל הריונות

ובטן קטנה זה נח ויפה ...

את צודקת שעדיף לא להכנס לאף אחת לבטן ולא להעיר על משקל לשום כיוון

פשוט בעיני זה לגמרי לא בכוונה רעה

וגם לא חוסר טאקט קיצוני כמו נגיד לומר יא איזה שמנה את

מה לעשות שהנורמה היא שזה יפה להיות רזות

יש לי 2 בנות דודות מתוקות ובריאות

כשדודה שלי היתה בהריון היא ממש ירדה במשקל, בגלל ההקאות

אז בעז"ה הכל יהיה בסדר 🙏🏼

לא גדולה לא קטנה לא השמנת לא רזית. כלום

אפשר יפה לך הבגד הזה או מחמיא לך הצבע הזה.

השאר לא שייך ועלול לגרום להפרעות אכילה (כשיש הרבה ואת אף פעם לא יודעת מה המטען של מי שמולך)

גם אני בכל ההריונות הייתי עם בטן קטנה. ולא הפריע לי בכלל שאמרו לי את זה.

אני פחות מתחברת שמעירים לי על הבטן, במיוחד כרגע!!

שאני בחוסר תאבון ואני דואגת שזה ישפיע על העובר...

בדר"כ הבטן שלי בהרבה יותר גדולה בחודשים כאלה..

הבחורה הספציפית שהעירה לי בכללי בוחנת לי את הבטן כמעט כל זמן שאנחנו עובדות יחד..

ואין יום שהיא לא מעירה לי.. 

לק"י

ובכללי זה באמת עניין אישי.

אולי כדאי שתגידי לה חד משמעית שזה לא נעים לך.

בתור מישהי שבחלק מההריונות לא ראו עליה גם בחודש תשיעי, ושמיד אחרי הלידה ירדתי למשקל יותר נמוך ממה שנכנסתי להריון-

זה מעצבן.

תכף גם פה בפורום יגידו איזה כיף לי, וברור לי שמשקל עודף זו בעיה שקשה לחיות איתה, אבל גם תת משקל זו בעיה. וחוסר יכולת לאכול במשך 9 חודשים (והחולשה והעייפות שנוצרת בגלל זה) זו גם בעיה.

ולא כיף שמישהו זרה בוחנת אותך ומעירה לך הערות. לא לפה ולא לפה.

על בטן הריון(לא הבנתי למה בהריון זה הניה רכוש ציבורי)

לא קטנה לא גדולה לא רזה לא גבוהה לא נמוכה. כלום 

+44 1733 964347

זה המספר

דרך האתר את יורדת למטה- צור קשר ויש שם מייל ואטסאפ וכו' אולי אפשר לשאול אותם מאמינה שהם יכולים לענות

מזל טוב והחלמה מהירה!

הכאב והתחושה הלא נעימה אמורים להשתפר מיום ליום.

כדאי לשטוף כמה שיותר במים, זה מאוד מקל על התפרים ומזרז את ההחלמה שלהם. אפשר להכניס לשירותים בקבוק קטן עם פית ספורט ולשטוף כל פעם כשאת נכנסת לשירותים.

תותחית על. ליוותה אותי ועלתה על בעיה ש5 יועצות הנקה אחרות לא עלו עליה.

מקצועית אכפתית ומסורה ומרגיש שהיא שם בשבילך הרבה מעבר לפעם ששילמת עליה. 

מקבלת.הפניה מרופא ילדים, ממלאת שאלון אונליין/פיזי וסורקת, שולחת למכון של התפתחות הילד ואחכ מתחילה לשגע אותם בטלפונים שימצאו לך אבחון מהר

סביר להניח שעד שיגיע התור כבר תראי שהיא בסדר ואז אין צורך

את כותבת שהיא מבינה ומתקשרת ועשרים מלים בגיל הזה זה לגמרי נורמלי לא רואה סיבה לפנות לטיפול בשלב כזה

ורק עכשיו מתחילה לדבר, לצרף 2-3 מילים, אומנם משובש אבל אפשר להבין

זה הזמן שהיא תתחיל לדבר

ממליצה לבדוק במקביל נוזלים באוזניים ובדיקת שמיעה ככה תוכלי לדעת יותר אם יש משהו שמעכב פה את התהליך

בכל אופן מגיבה שוב

זה לא נשמע עיכוב בכלל

היא עוד קטנה..  וכמה מילים זה יפה..

חשוב ההבנה ותקשורת גם שלא מילולית

ולאט לאט היא תלמד עוד מילים

ומסגרת לא הכרחית לילדים קטנים בגיל הזה

אם את רוצה את יכולה לשים הכל טוב, אבל זה לא דבר רע להשאיר בבית, אפילו חיובי 

להוציא על זה כסף מיותר.

מבקשים מרופא הילדים הפניה לקלינאית תקשורת,

במקביל תקבעי תור לבדיקת שמיעה ולרופא אאג.

ותדברי עם המזכירות במרפאה שלכם מה צריך בשביל אבחון של קלינאית תקשורת.

הילדה בטווח התקין...

מצרפת תשובה של הצאט 

בגיל שנה ו־7 חודשים (19 חודשים) יש טווח מאוד רחב של נורמה בדיבור — כל ילד/ה מתפתח/ת קצת אחרת.
אבל באופן כללי, אלה הציפיות המקובלות לפי אבני דרך התפתחות תקשורתית:

🗣️ הבנה (שפה קולטת):

מבינה הוראות פשוטות כמו: "בואי לכאן", "תני לי את הכדור", "תשבי".

מזהה שמות של אנשים מוכרים ("אמא", "אבא", "סבתא"), חפצים בסיסיים ("נעל", "בקבוק", "כדור") וחיות.

מגיבה כשקוראים בשמה.

מבינה מילים שקשורות לשגרה (למשל "אמבטיה", "לישון", "לאכול").

🗨️ הבעה (שפה מדוברת):

בדרך כלל אומרת 6–20 מילים שונות, לפעמים יותר.
(המילה לא חייבת להיות ברורה לגמרי — מספיק שהורה מבין למה היא מתכוונת).

משלבת ג'סטות יחד עם מילים (כמו להצביע ולומר "זה").

לעיתים מתחילה לחבר שתי מילים יחד (“עוד מים”, “אמא בא”).

מחקה מילים חדשות ששומעת.

🧠 אינטונציה ותקשורת:

משתמשת בטון שונה כדי "לספר" או "לשאול", גם אם לא מדובר במילים אמיתיות.

יש לה “שיחה” מדומה עם מבוגר (מבינה שצריך לחכות לתור).

מראה רצון לתקשר — מצביעה, מביאה דברים, מושכת את היד של מבוגר כדי להביע צורך.

זה ממש לא עיכוב

יש טווח מסוים יש ילדים שמקדימים ויש ילדים שלוקח יותר זמן

הייתי מחכה עוד קצת... ולדבר הרבה לספר סיפורים וכו

אבל מבינה את החשש שלך. 

כנראה שגם הקלינאית או רופא התפתחות ירגיעו אותך.
אני לא מהתחום, אבל מניסיון עם ילדים בגיל הזה.
אז תמיד שווה להיות עם יד על הדופק, אבל לא בלחץ.
ואגב, זה שהיא איתך בבית זה הכי בריא לה והכי עוזר להתפתחות שלה, היא עוד פיצית, ואין כמו להיות עם אמא בבית
(אגב 2, מטפלת במעון של בני תמיד אמרה לי שפעוטות ותינוקות כשחוזרים מחופשה בבית- חגים או אחר, תמיד רואים אצלם קפיצה גדולה מאוד של משהו שפתאום הם עושים, כמה אימהות שהיו שם אישרו את זה ...חחחח.

שהיא שולחת במייל ובסרטונים ביוטיוב ואצלנו זה עזר מאוד מאוד.

מניחה שבקורס המלא יש יותר טיפים טובים, אצלנו לא נזקקנו. אולי כדאי שתתחילי בסרטונים, תראי אם את מתחברת.

ובקושי מדבר

לא מאמינה שעוד חודשיים יהיה לו אפילו 20 מילים

וזה לא מלחיץ

זה ילד חמישי ואני יודעת שככה זה ילדים.

יש סיכוי שעד יתקדם משהו דרך הקופה היא כבר תברבר בלי סוף..

המקום הכי נוח וקל להתחיל ממנו זה רופא ילדים או טיפת חלב. הם אמורים לדעת להגיד לך האם זה תקין או לא

ומשם להפנות אותך הלאה אם צריך

אם בכלל

צריך 5-10 מילים בגיל שנה וחצי

נשמע ממש בנורמה או קרוב לשם. חכי עד גיל שנתיים, רוב הסיכויים שעד אז הכל יסתדר

הבת שלי התחילה לדבר בגיל שנתיים וחצי.

היום היא ילדה מחוננת ב"ה.

לא רצתי בעבר ובמקומך לא הייתי רצה לאבחון

לבן שלי בגיל שנה וחצי היו בסביבות 10-15 מילים.

היום הוא בן שנה ועשר, יש לו עשרות ואפילו מאות מילים. הוא מצרף משפטים של 2-3 מילים.

זה גיל שהרבה פעמים יש קפיצה פתאום.

והגיוני שאם היא לא במסגרת, היא תלמד לדבר קצת יותר לאט.

בקיצור, הייתי מחכה עוד כמה חודשים, ורק אם אין התקדמות משמעותית, הייתי חושבת על טיפול.

או אפילו בסיסי יותר - קופצת לאא"ג או אפילו רופא ילדים בקופה לשלול נוזלים באוזניים, ואם יש אז לטפל בהם.

גם אצלי חששתי שיש איזה עיכוב

לא ביחס לנורמה אבל כן ביחס לרמת ההבנה שלה וגם לגנטיקה שאני מכירה(בצד שלי, הבן הגדול שלנו..)

כאילו חשש כזה שהיא פותחת פער משמעותי בין ההבנה ליכולת הבעה.. למרות שהיא כן בתוך הטווח המצופה.

בכל אופן, התייעצתי עם האחות טיפת חלב שלנו שהיא מהממת מהממת

היא קודם כל הרגיעה אותי שבאמת הכל סבבה מבחינת הטווח התקין והיא בסדר, אבל גם שאמא הכי יודעת ואם אני דואגת זה לא סתם מכלום..

היא המליצה לי לקבוע תור לאא"ג אבל לא מיידי אלא לעוד חודשיים שלושה כזה

ואם הדיבור ישתפר לבטל אותו.

היא גם נתנה לי טיפים קטנים איך להמשיך לתמלל לילדה שלי את החיים ולא לסתום לרגעעע ומצד שני לתת לה להביע את עצמה עד מתחת לגבול התסכול, אבל כן לנסות לגרום לה לדבר למרות שהיא לגמרי מובנת גם בלי...

בקיצור כל החפירה הזו היא כדי להגיד שב"ה נפתח לה והיא עדיין מתקמצנת על טקסט בציבור(סוגשל ביישנות כזו) אבל היא ב"ה עשתה בחודש-+ האחרון קפיצה מטורפת, מדברת המון, כל יום יש לה מילים חדשות-גם כחיקוי וגם מיוזמתה בלי שהיא הרגע שמעה את המילה.. וגם טיפה צירופים. היא בת 1.8

אז אם ירגיע אותך את יכולה בהחלט להתייעץ עם אחות טיפת חלב או עם הרופא ילדים, וכנראה הצעד הראשון יהיה בדיקת אף אוזן גרון אז תקבעי תור אליו, אבל לא לעכשיו, לעוד חודשיים כזה

גם ככה צריכה הפנייה להתפתחות הילד

ובינתיים לדבר איתה הרבה, אני יודעת שיש אנשים שזה פחות בא להם בטבעיות, גם אני. אבל חשוב לדבר הרבה עם תינוקות ולעשות הבעות פנים מוגזמות

בקופ"ח, דרך רופאת ילדים.

מקסימום היא תשלים מהר את הפער ולא תמשיכו בתהליך.

חבל על כל רגע כי זה תהליך לא קצר בכלל...

אני פניתי לרופאת משפחה כשהבת שלי היתה בת 1.4 והרופאה צחקה עליי אבל בסופו של דבר הילדה קיבלה טיפולים של קלינאית תקשורת ומעקב של בדיקות שמיעה וברוך ה' ראינו שיפור.

בגדול מה שצריך בשביל ילד זה לקיים יחסים בזמן הביוץ.

לא צריך כמה פעמים (אם יש ספירת זרע נמוכה אולי זה יכול אפילו לעשות בעיות)

לא צריך להרים רגליים בסוף, זה סתם מיתוס.

לא צריך להשאר במקום בלי לזוז זה גם מיתוס.

בגדול אם את יודעת מתי הביוץ שלך או על כל פנים יודעת שאת לא מפספסת אותו אז סביב הביוץ בדגש על לפני יחסים אחת ליומיים זה מעולה ממש.

תכלס- נקלטים פעם אחת.. 

מוסיפה,

במסגרת המעקב זקיקים שעשיתי המליצו לנו לקיים יחסים החל מיום לפני הביוץ ולאחר יומיים שוב.

ככה שגם אם הזרע של הלפני יפספס את הביצית, אפשר להעלות את הסיכוי עם היחסים של האחרי.

לא לקיים יום אחרי יום כי זה פוגע באיכות וגם ככה התאים יכולים לשרוד בפנים עד 72 שעות.

בהצלחה.

שתוציא לנו את התשובה.

בהצלחה!

ואז גיליתי שאפשר להתקשר לחדר אחיות והן יכולות להוציא את התשובה

מאמינה שאפשר גם עם בטא

אפשר לבקש בדיקה לצילאק או לבדוק אם יש רגישות למזון אחרת (יש לי חברה שיש לה רגישות לחלב ולסויה שמתבטאת בזה שהבטן ממש מתנפחת לה כאילו היא בחודש 6-7)..

ואיך את יודעת שזה לא הפרדות? הלכת לאיש מקצוע?

השאלה אם הלידות יכולות לגרום לרגישות לאוכל מסויים?

לא אמור לא?

לגבי היורדות, בדעתי אצל פיזיו רצפת אגן.

אין לי עצות רק חיבוק גדול

אני בינתיים פרשתי

הרגשה משפילה לגמרי😥

באיזה גילאים הכיתה?

שמתי את השאלה שלך בצ'ט gpt. שתדעי שממש יש לו תשובות מעולות הרבה פעמים, ושוה לנסות להתייעץ.

"נלך בכמה כיוונים — רגשיים, ניהוליים ופדגוגיים:

קודם כול — להבין את התמונה

כיתה “קשוחה” לרוב לא באמת שונאת את המורה.

הן בוחנות גבולות. לרוב מתוך:

תחושת כוח קבוצתי (“נראה אותה עומדת מולנו”)

שעמום או חוסר רלוונטיות (לא תמיד בגלל התוכן, אלא בגלל איך הן מרגישות בכיתה)

לפעמים גם כי מישהי קודמת “הייתה בסדר איתן” — ועכשיו הן בודקות אם ימשיכו לקבל יחס דומה.

אז המטרה כרגע היא לא לרצות אותן, אלא להחזיר לעצמך את המעמד.

כדי שמי שמדברת באמצע תרגיש — “אופס, עדיף להקשיב עכשיו”.

🧭 שלב ראשון: מיצוב מחודש של סמכות

(גם אם זה נראה מאוחר — אפשר!)

1. שינוי טון התקשורת:

תעברי לשפה יבשה, עניינית, קצרה, רגועה.

בלי להרים קול, בלי יותר מדי “בנות, אני מבקשת... באמת…” — אלא משפטים קצרים וברורים:

> “עכשיו לוקחים מחברת.”

“מי שמדברת – זה רושם על הלוח.”

“נעצור עד שיהיה שקט.”

השקט הפנימי שלך הוא הנשק הכי חזק.

2. אל תענישי – תנהלי.

במקום “אם תמשיכו אני ארשום למשוב”, תגידי:

> “אני רואה שזה לא הזמן לשיעור כרגע. אני מחכה.”

ואז פשוט מחכי בשקט.

השתיקה שלך מול הכיתה יוצרת מתח שקט. זה עובד הרבה יותר מצעקות.

3. לא לדבר כשהן מדברות.

גם אם זה אומר שדקה-שתיים השיעור "מתבזבז".

אחרי 2–3 פעמים הן מבינות שאת לא נלחמת, את פשוט לא משתתפת במשחק.

4. תמיד להחמיא בקור רוח.

אם שלוש בנות משתפות פעולה – “רשמתי לעצמי מי שהשתתפה – תודה לכן.”

לא “סוף סוף מישהי מקשיבה”, אלא שפה נקייה ועניינית

🌱 שלב שני: לבנות איתן קשר מחדש

הן כנראה לא שונאות אותך, אלא פשוט לא מרגישות קשר אלייך.

1. קחי רגעים קטנים לפני השיעור או אחרי – משפט קטן כמו “מה שלומך היום?” או “ראיתי שהבאת פנקס חדש” – בונה אמון לאט־לאט.

2. אל תנסי להצחיק או להתחבב בכוח. הן מריחות את זה מיד.

דווקא כשאת שומרת על כבוד עצמי – הן יעריכו אותך בטווח הארוך.

3. תנסי לזהות “מנהיגה שלילית” אחת – ותדברי איתה לבד, לא נוזפת אלא מתייעצת:

> “אני מרגישה שקשה לכן עם השיעור שלי. מה יכול לעזור לך להתחבר יותר?”

לפעמים, רק זה גורם לה להרגיש שותפה – והאווירה משתנה.

🧩 שלב שלישי: שינוי מבני קטן בשיעור

לא צריך להמציא את הגלגל, רק לשנות את הדינמיקה:

1. התחלה ברוטינה קבועה וקצרה:

“3 דקות פתיחה” — משהו קבוע שכל שיעור מתחיל בו (חידה, שאלה אישית, פתגם, משהו מצחיק שקשור לנושא).

כך הן יודעות מה מצפה, ואת קונה תשומת לב ראשונית.

2. משימות קצרות ועם תחרות קטנה.

לדוגמה – “מי שמוצאת תשובה נכונה ראשונה מקבלת נקודה לקבוצה שלה.”

תחרות בין קבוצות – לא בין יחידות.

3. דפי עבודה סופר ממוקדים.

לא עמודים שלמים, אלא קטע אחד, שאלה אחת, משימה אחת – ואז שיתוף.

🛡️ שלב רביעי: לגבות את עצמך מול הצוות

אם באמת מדובר בכיתה שידועה כקשה, אל תישארי לבד:

דברי עם מחנכת, רכזת שכבה, יועצת – ובקשי אסטרטגיה אחידה לכל הצוות.

לפעמים מספיק שכולן יחליטו על כלל אחד ברור ("מי שמדברת בזמן שיעור – נקודה שלילית קבוצתית"), כדי שפתאום כל המורות ירגישו שינוי.

❤️ שלב חמישי: לדאוג לעצמך

אל תשאבי את זה הביתה.

זה שוחק. תזכרי — את מורה מקצועית, לא אמורה “להציל” את העולם, אלא פשוט לעשות את המיטב במסגרת הנתונה.

שתי–שלוש הצלחות קטנות בשיעור אחד – זה כבר ניצחון

לי נשמע שהוא נתן כאן כמה כיוונים להתחיל מהם...

בהצלחה רבה, אל תתייאשי🙏 ותודה לך .

בהתחלה הצ'אט הביא טיפ של לחכות בשקט

הייתה לי מורה שעשתה את זה וזה עבד לה מעולה

היא עמדה בכניסה לכיתה לפעמים גם רבע שעה עד שכולן נעמדו. פשוט לא נכנסה.

ציוץ אחד והפסיקה לדבר הסתכלה על אותה ילדה בעיניים מפחידות עד שהשתתקה

בתור תלמידה סטנדרטית אהבתי דווקא את השיעורים שלה

אהבתי את הגבולות, את הביטחון שזה נתן את הסדר בכיתה

במקום לראות מורה צורחת ליד הלוח ואף אחת לא מקשיבה, זאת דיברה בשקט

השיעורים שלה לא היו מעניינים ועדיין כולן הקשיבו.

אני מתגעגעת לסדר שהיה לי בשיעורים שלה

הייתה מורה אצלנו שעשתה בתחילת כל שיעור בוחן קצר על השיעור הקודם (לא בכל שיעור, בתחילת שנה תמיד בהמשך קצת פחות)

אם תגידי להם שהציון של הבוחן נכנס לציון הכללי - הן יזרמו על זה?

לא בתור איום אלא בתור כלי לימודי, שצריך לשנן וכאלה 

כיתות ט-י הן הכי קשות.

תחילת גיל ההתבגרות ותחילת התיכון והבלאגן חוגג בעיקר בתחילת שנה.

השנקל שלי- גבולות.

יש צורה שבה מתנהלים בכיתה והן יודעות את זה.

את מקריאה וכותבת את הכללים ודואגת שיהיה מול העיניים שלהן.

לא לפחד לערב את הסגנית/ מנהלת/ סמכות נוספת.

וכמובן להודיע שהכל משתכלל לציון בסוף (לי עזר במשוב למלא ציון על "עבודה בכיתה" וזה קופץ להן ולהורים שלהם ישר ומניע יותר לפעולה)

בהצלחה!

העובר גדל אז התנועות ניהיות יותר חזקות..ויש לו יחסית עוד מקום לעומת סוף ההריון.

חוץ מזה יתכן ושינה תנוחה שגורמת לבעיטות להיות יותר מורגשות בצורה פחות נעימה. 

ואמרו לי שהכל זה מגיל 3.

אם את מוצאת משהו אשמח גם לשמוע לבת שלי

אסטרגלוס פלוס C | Supherb

סמבוקיד (סמבוק-קיד) - סירופ סמבוק עם ויטמין C ואבץ לילדים | Supherb

ורציתי להציע את זה, אבל למרות שזה סירופ, כתוב עליו מגיל 4:

זינקי פלוס - סירופ ויטמין C, ויטמין D ואבץ | Supherb

לקיבה, בפרט עם אנטיביוטיקה, כדאי לתת פרוביוטיקה. יש לילדים באבקה.

ויש לבופהרב בטיפות מגיל לידה ובאבקה מגיל חצי שנה

ביררתי

של סופרהב

אני הבאתי לילדים מגיל שנה וחצי, כשקניתי אמרו לי שמתאים מגיל 6 חודשים.