פורום הריון ולידה (עמוד 243)

מקסימום יחכה לערב הכל טוב

אין לי מושג, אבל הצלחת לשעשע אותי בהיותי טרוטת עיניים בזכות הניו בורן...

הולכת להזמין לעכשיו, אלא את המידה הבאה.

בעיקרון, זכור לי שהנעליים של נקסט כן קצת גדולות.

אז כן הגיוני שה 25 יהיה טוב.

מצד שני, אני שונאת להתעסק עם החזרות, ובדרך כלל מעדיפה להזמין קצת גדול ומקסימום לשמור להמשך. נניח אפילו לשמור לו מקסימום נעל חדשה לסוף החורף ותהיה יפה גם לפסח שבדרך כלל לפחות לליל הסדר עדיין עדיף ללבוש ארוך.

ומצד שלישי, ה'וחורף' זה אולי כבר עוד חודש וחצי, כי בראש השנה אמנם חם אבל לפעמים מחדשים כבר נעלי חורף.

בקיצור, אלו השיקולים שאני הייתי שוקלת,

אולי תחכי לעוד דעות לגבי מידות הנעליים של נקסט האם אכן גדולות כמו שזכור לי, כבר מזמן לא הזמנתי. 

להזמין מידה גדולה ומקסימום לשמור להמשך.

למרות שאצלי יש הפרש קטן בגיל ואם זה קטן על הגדולה זה בול מתאים לבאה בתור 😅

ותפסיקי כבר לקנות בגדים לחורף

תני לנו להתחיל את שנה"ל קודם

לשים פלסטר על הטבור.

אני עברתי ניתוח, אז חושבת שזה כבר לא בולט 

@חולמת להצליח עשית ניתוח ואח"כ היה לך עוד הריונות?

כי לי הומלץ לעשות ניתוח רק בסיום הילודה...

במרכז העיר רחוב הסורג

תכנסי לאתר שלהם ותראי

גם ממליצה מאוד

ממש טעים ואיכותי, ושירות מעולה. 

למה את מתכוונת מקום עם אווירה נעימה? מניחה שמאוד מלא שם עכשיו, ועד כמה שזכור לי גם די צפוף

בתלפיות

ציון הקטן בקניון רמות

בשביל לאבחן קשב וריכוז צריך אבחון מקצועי, לא רופא ילדים.

ובנוסף, שלא מאבחנים בגיל הזה.

למה זה חשוב?

כי הרופא שם לכם טייטל, וטייטל זה מחייב.

זה מלחיץ - כמו שאת מרגישה

זה גורם לנו להרגיש שצריך להתנהל בצורה מסויימת.

יכול להיות שהאבחנה של הרופא נכונה, אבל לא הדרך (לפחות ככל הידוע לי, הוא צריך להפנות לאבחון אם הוא רואה לנכון).

יש סימנים של קשב וריכוז שיכולים להיות גם קשורים לגיל.

ולפעמים טייטל מסיט אותנו למצוא פתרון לקושי עצמו.

מה הייתי עושה עכשיו?

מנסה להתמקד בקשיים שעולים כרגע, בלי המחוייבות לטייטל.

פעלתנות? הוצאת אנרגיות? מעבר ממשחק למשחק.

אפשר להתייחס לזה גם בלי קשר לקשב וריכוז

אם את חושבת שאבחנה תעזור או תגרום לכך שתתנהלו אחרת, אז לכו לאבחון מסודר.

גם הבן שלי בגיל הזה לא היה עומד במקום יותר משניה, כל היום תזזיתי (לקראת גיל 5 כן יכל להתרכז בבניה בלגו או פאזלים חצי שעה)

היום הוא נופת צופים מהבחינה הזו.

בכל מקרה, מה שאפשר לעשות זה לצאת הרבה מהבית. להצטייד בהרבה משחקי חוץ ופעילויות להוצאת מרץ. (כדור, אופניים, טרמפולינה, כדור גומי קופץ כמו הכדורים של הפילאטיס, באולינג ביתי וכיו"ב)

אפשר בבית להתקין קיר טיפוס. ובחדר שלו להתקין סולם שנתלים עליו או מתח במשקוף של הדלת.

ממליצה לעשות מנוי לפעלטון ואיי גאמפ או דברים בסגנון.

בנוסף לעודד משחקי דמיון. פיראט, אביר או מה שבא לו. להכין אביזרים בבית, גם תעסוקה וגם זה שלו, זה יעצים את העשייה שלו ויעזור לאזן את הדימוי העצמי לבין גערות..

מגיל קטן ראיתי על הילדים שלי שהם מאוד אנרגטיים. דווקא חשבתי מקסימום יהיה להם קשב וריכוז ולא ייחסתי יותר מדי משמעות לזה.

דווקא אובחנו עם משהו אחר....

הילד הוא אותו ילד, ולרוב הילדים יש קשיים שונים.

כשיגיע הזמן תעשו איבחון ותנו לילד מה שצריך

הם לא אשמים, פשוט לעזור להם, הם ילדים טובים שרוצים לגדול ולהתפתח ולשמוח

(במאמר מוסגר אומר שכל עוד אין אבחנה רשמית, עדיף שתתייחסי רק לסימפטומים הספציפיים של הילד שלך, ולא לכותרת, שאולי לפעמים מבהילה.

מצד שני - הכותרת לפעמים דווקא מרגיעה, כי היא קצת מורידה מהאשמה שיש על הכתפיים וגם מהרצון לשנות את הילד - כי זה הוא, ואין מה לשנות אלא רק לתמוך ולעבוד בכלים המתאימים...)

בכל אופן, 80 מ"ר זה לאו דווקא מעט - תלוי איך הבית בנוי וכמה נפשות אתם.

מרפסת יש? אפילו קטנה.

אפשר לקנות כל מיני משחקי חצר - סוס נדנדה, מגלשה, טרמפולינה, אוהל כדורים... רק צריך לחשוב איך לאחסן אותם שלא יפריעו ביום-יום. אבל הם בהחלט יכולים לעזור בהוצאת מרץ.

ואם יש לך כוח לצאת איתו לגינה - זה הכי טוב...

ובינתיים, לנשום נשימה עמוקה, למצוא את הנקודות הטובות שבילד שלך, ולהתפלל שתמצאו את הדרך לעזור לו בקלות בשבילכם!❤️

יש בריפוי בעיסוק גישה שנקראת פואט -poet שהיא הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב.

זה די ממוקד עם מטרות מאוד ברורות ואמור להיות יעיל

ממךיצה לך לברר

לא כל מרפאה בעיסוק עושה את זה, זה קורס נפרד

לילד יהיה.

גם לי יש

כדאי מעכשיו ללמד את הילד כלים שלא יגיע לגיל של בית ספר וידחפו לו ישר רטלין.

ויש מלא מתקני נינג'ה שאפשר לחבר לקיר מדליק ברמות ונותן ים מענה 

יש מצב שגם לבת שלי יש

ואגב, אנשים וילדים שחשופים למסך למשל - הוכח מחקרית שהפעילות המוחית שלהם זהה לאנשים עם קשב (מחקר ישראלי שפורסם לאחרונה)

ראיתי גם מחקר שנעשה פה על ילדים שצורכים אוכל מעובד והרהה סוכר, שהפחתה שלו עוזרת בתסמיני היפראקטיביות

אז קודם כל הייתי בודקת את זה. שהילד ישן מספיק, טוכל טוב, פורק מספיק אנרגיות בחוץ ולא חשוף למסך

הילדים שלי כשהיו קטנים יותר היו מאוווד שובבים. מאוד.

הפתרון בעיניי זה קודם כל לשמור להם על סדר יום, כמה שפחות סוכר ואוכל מעובד ושעות שינה כדי להסיר כמה שיותר טריגרים להתנהגות שובבה

במקביל, ילדים משועממים שלא פורקים אנרגיות - ככל הנראה ישתוללו יותר

לפעמים זה גם רצון בתשומת לב

ולפעמים באמת זה קשב אבל זה לא סותר את כל מה שכתבתי למעלה שיכול לעזור

ואם יורשה לי - בעלי עם קשב ודיסלקציה מסוימת, והוא אדם פורה,יצירתי, עם קו מחשבה ייחודי מאוד ותואר ראשון ומקצוע שהוא עוסק בו בהצלחה רבה ב"ה כעצמאי. הוא גם לא לקח ריטלין אגב מעולם.

הוא היה ילד מאתגר, נכון. אבל זה בגלל שהמערכת הרגילה לא תמיד מתאימה לילדים עם קשב. וזה לא אומר עליהם כלום חוץ מזה שהמערכת לא תמיד מתאימה להם ושעם עזרה הם יוכלו לפרוח.

חיבוק❤️

7 זה קצת מהר, אבל אם הוא עבר על הכל וראה טוב, זה כנראה מספיק.

לא 7 דקות

אבל נגיד רבע שעה בערך

היתה לה סטאז'רי. שעברה איתה על הרשימת אברים וככה זה היה מאוד יעיל ומסודר

וגם היא דווקא היתה מקצועית לפי איך שהרגשתי..

אז לי זה היה מצוין

ושאלתי אותו אם זה הגיוני שזה כ"כ קצר

כי תמיד זכור לי ממש ארוך

אז הוא אמר שהעובר ישב בצורה שקל לראות...

ד"ר קלוד שוקרון

בע"ה שהכל בסדר...

אבל עכשיו תהיתי אולי אני טועה ולקח קצת יותר.. סביב 10 דק+-

מבחינת הרופאים, הזמנים הכל.

גם בדיוק דקות בין 7-10 דקות😅

דר' שוקרון מאוד מקצועי. אני רגועה

אני אוהבת את זה שזה יעיל ומהיר

בטח לאלה שקשה להן לשכב על הגב. בהריון אחד השכיבה על הגב עשתה לי תחושה של כמעט עילפון.

יש רופאים שככה זה אצלם תמיד....

ב"ה שלא היה לרופא על מה להתעכב וראה הכל בפשטות ובהירות

המשך הריון תקין וקל, בבריאות ובידיים מלאות

ממליצה לך באופן אישי להתייעץ עם ד"ר נדג'ארי המלאך. מומחה לUS מספר 1 בארץ

אפשר לסמוך עליו והוא ידע להפנות אותך ולכוון לאן שצריך

אני גם עברתי חוויות כאלו.

הרבה פעמים חצאתי מאולטרסאונד כאובה במיוחד אחרי סריקת מערכות

את זה כדי להעיר אותן/להזיז אותן

והרופא-חרדי ירא שמים

הרופא ממש לחץ על הבטן כי הגעתי בשבוע מאוחר וגם העובר גדול קצת יותר מהשבוע שלו

אם הוא לא היה לוחץ הוא לא היה מצליח לסקור את הכל

והוא היה רוסי עם מבטא (והבנתי שהוא מאוד מקצועי)

באמת היה משהו שלא הצליחה לראות ושלחה אותי לסקירה מכוונת לוודא שהכל בסדר.

לפעמים אם המכשיר לא טוב או שהעובר בזווית לא נוחה זה קורה.

רופאים ורופאות יהודיים כולם.

המטרה חהזיז את העובר

כדי לראות איברין שלא רואים

אבל זה בהחלט כואב😞

זה לא נעים ומכירה מישהי שזה עשה לה בעיות אחר כך, לא אפרט.
כמובן יש לפעמים צורך ללחוץ חזק יותר באולטרסאונד או לדפוק על הבטן (קרה לי...), אבל יש גבול בזה וזה לא צריך להיות מוגזם, אם מרגיש מוגזם מאוד אפשר לבקש להפסיק הכל טוב, אצלי היא השאירה בצד את הבדיקה המסויימת של המיקום הזה, וחזרה לבדוק אחר כך לקראת הסוף ואז ראתה, אז היה קצת יותר ארוך, אבל לדפוק לי על הבטן לא הסכמתי לה.

לרוב לא מגיבה במיידית למה שאוכלים אלא בדיליי של יום- יומיים

זה לא בגלל מה שאכלת עכשיו אלא מה שאכלת לפני הצום

אם העמסת על הגוף או אכלת דברים שמדליקים את מערכת העיכול, התוצאה קורת עכשיו.

אני נזהרת עם התזונה כל הזמן

גם לפני הצום וגם אחריו

מערכת העיכול לגמרי מגיבה באופן מיידי אצל אנשים עם רגישות במערכת העיכול.

יכול להיות שבמקרה של הפותחת התגובה אחרי הצום נבעה ממשהו שאכלה לפני הצום או מעומס על מערכת העיכול, אבל זו יכולה להיות גם תגובה לצום עצמו. 

לאחר שחקרתי את הנושא (בשביל עצמי)

בריאות מערכת העיכול תלויה בעיקר במזון שמכניסים

קראתי על פתרון שנתנו לאנשים עם בעיות קשות לאכול מזון רפואי כדי להימנע מבעיות העיכול

דווקא צום זה אחד מהדברים שמרפא ולא מציק למערכת העיכול

אני יודעת שאם אני יואכל משהו לא במקום ארגיש מיד את (בתווך המיידי) הכאב והעיוותים בבטן.

באגט שניצל נניח תוך כחצי שעה ארוץ לשירותים ואסבול ממש, מרקים למינהם הבלאגן מתחיל אצלי ממש בסיום הארוחה - אפילו שמרקים דווקא טובים לעיכול אצלי זה ההיפך

ככה גם בצומות אחרים משנים עברו הצום היה עובר בטוב אבל אחכ הייתי ממש מושבתת מכאבים פסיכיים.

כיפור שנה קודמת לא היה בעיות אחרי הצום לכן הייתי רגועה הפעם

יש גם השפעות מיידיות ויש השפעות בדיליי של יום- יומיים ואפילו יותר

ספציפית צום אמור להיות בריא למערכת העיכול

מרקים לא טובים לעיכול לכולם

גם לי ירקות ובפרט במרק עושות בלגן כמעט מיידי

צריך להבין כל מאכל איך הוא משפיע והאם הוא טוב למערכת העיכול הספציפית שלך או לא

להרבה מאכלים לפעמים יש תחושה שמערכת העיכול בעייתית ולא האוכל

אבל זה לא נכון

אפשר לאזן את התזונה ולהגיע להחלמה 

לא אומר שאי אפשר

זה רק אומר שהיא לא הצליחה לעזור לך

אל תתייאשי

אני שנים סבלתי מזה

עד שגיפיטי העלתה את האפשרות שאני רגישה גם לסיבים תזונתיים

מכיוון שהאוכל שלי התבסס על ירקות ופירות זה היה קשוח להוריד אותם כי לא נשאר לי מה לאכול

אבל הורדתי ונרפאתי (בנוסף להורדה של סוכרים ושומנים)

אני יודעת כמה קשה להגיע לאיזון

אין אינפורמציה מספיקה בשום מקום גם לא אצל אנשי מקצוע

יש מלא דיסאינפורמציה בכל מקום וגם אצל אנשי מקצוע

אני הצלחתי בזכות צמצום המזון שלי לדברים שבוודאות לא פוגעים במערכת העיכול

קשה להתמיד בזה

אבל עוד יותר קשה לחיות עם מערכת עיכול חולה

רוב האנשים לא מצליחים וגם לא מאמינים ביכולת שלהם להחלים

תהליכים שלא מותאמים ספציפית אליך כנראה לא יצליחו

יכול להחמיר מצב שתזונה התחילה

הוא יכול לגרום לאכילת יתר/ רגשית והמזון גורם לבלגן

אבל הוא לא יכול ליצור את המצב מאפס

גם הורמונים מחמירים את המצב

אבל אם התזונה מותאמת הבטן תהיה מאוזנת גם בסטרס וגם עם הורמונים

את יכולה לבדוק את זה ולצרוך רק מזון רפואי או רק מזון שאת יודעת בוודאות שאת לא רגישה אליו

אחרי בערך שבוע הבטן מתנקה לגמרי ומתאזנת

אני כבר 6 שנים ברימיסיה (הפוגה) ממחלת מעי דלקתית. בלי תרופות. תודה להשם🙏

לחם

פסטה

אורז

פריכות אורז

ביצים

סוג מסוים של גבינה

מוצרי טבעול מסוימים

מעט נישנושים ספציפיים 

בלי בכלל ירקות וכו

אז סרט זה שזה מה שגורם לך כאבים

איזה סיוט

זה מושג חמקמק

מערכת עיכול חולה זה משפיע על כל הגוף והתפקוד

זה להיות חולה כל הזמן במחלה כרונית

אם אוכלים מזון שגורם למערכת העיכול להיות בריאה וזה לא מזון שמזיק לגוף זה יותר בריא ממצב אחר

חוסרים תמיד אפשר להשלים בתוספי תזונה

היה ניסוי וטעייה של הרבה שנים

תודה לך

כי זה עם מים??

לא שבאופן גורף- מרק לא טוב לכולם.

תרגישי טוב!!

ותבדקי פעם הבאה אם הרב אולי כן יש לך פטור מלצום לפחות ט' באב

בלשון המעטה. פשוט מכירה מקרה קרוב שעשתה בדיקת קולונסקופיה ואמרו שזה מעי רגיז ובסוף הייתה לה מחלת מעי דלקתית שפספסו. אבל אם עשית 3 פעמים כנראה זה לא המקרה שלך🤷‍♀️

וחיבוק❤️ מקווה שבקרוב תרגישי הקלה!!

רק לפני כמה ימים שמעתי ממשהי על הכדור הזה

יודעת מה ההבדל מקולוטל לכדור הזה? 

משתמשת כשצריך בסטופיט אבל לכאב ולעיוותים זה לא עוזר

העזתי בגלל זה לעשות כמה דברים שלא עשיתי אף פעם

שזה בטח לטובה

אבל זה בהחלט קשוח

תודה 🙂

אבל הוא עוד יותר קשה למי שרגיל להיות בשליטה. אני נלחמת בזה כל הזמן כשזה קורה. לשחרר. לזרום. להקליל. לסלוח לעצמי. בעיקר כשזה מול אחרים ופוגע ב"תדמית".

בעיניי, מציאות של שליטה ותכנון ללא בלתמים או טעויות זו מציאות מדומה שהשם בחסדיו מאפשר לנו אותה רוב הזמן בגבול של מה שאנחנו יכולים להכיל . לפעמים גם לא. (וב"ה שרק לפעמים אם כי לאחרונה אני מרגישה שהתדירות גבוהה ביחס למה שאני מצליחה להכיל)

אני בכל אופן לומדת מזה שאני צריכה להיות יותר בזרימה, בשמחה, בהכנעה למציאות שנכפתה עליי למרות שמאוד השתדלתי שלא

.

כי בלתמים יש למכביר מאז הקורונה ועד היום, והאמת שלא רואה כ"כ הבדל בין להתמודד עם פאשלה לבין להתמודד עם בלתם שנגרם מסיבה שאינה תלויה בנו.

הדרך שלי:

1. לתכנן את השגרה באופן כזה שיהיה מקום לבלתמים. כלומר לא לנצל את כל המשאבים על התמודדויות רגילות. מהיכרות איתך את גם דוגמת בזה.

2. לערוך רשימה של המשאבים הלא מנוצלים הפוטנציאליים:

כסף בחיסכון

עזרה מהמשפחה

עזרה משכנים

לחשוב איך לתרגם את המשאבים האלו באופן מעשי.

3. לערוך רשימה של המטלות או צורכי המשאבים שאינם מנוהלים נכון ואפשר לייעל אותם.

למשל: לעשות קניות אונליין, לשתף את הילדים במטלות שונות, בגדול להעביר למיקור חוץ כל מה שאין לו ערך בפני עצמו שיבוצע על ידינו.

4. לתכנן לתקופה שאפשר להחזיק בה ראש. לפעמים זה יהיה לעבור את היום הקרוב, לפעמים זה יהיה לעבור את השבוע הקרוב.

5. חשיבה חיובית וחיזוק מנטלי- להתרחק מכל מה שאינו תלוי בי, לא לבזבז עליו אנרגיה. להזכיר לעצמי שאי הצלחה בתקופה כזו לא מעידה על היכולות שלי במצבי שגרה. להתעודד שמתישהו זה יגמר.

6. כשהבלתם מתמשך מאוד, צריך לשקול לשנות משהו מעבר להישרדות. אם זה לשנות עבודה, מקום מגורים, לקנות אוטו אם אין, לוודא שהמסגרות של הילדים הם נכונות לנו במצב החדש וכד'.

7. סדרי עדיפויות חדשים- להוריד סטנדרטים. אם זה בתחזוקת בית, במשימות שלקחתי על עצמי.

למשל עכשיו גם פחות מקפידה על אוכל מסודר ובריא וגם בקושי הולכת לשיעורי ספורט והמצב נותן איתותיו, אבל לכל זמן ועת, וגם סטנדרטים הלכתיים שמקשים עלי וכד'.

לגבי פאשלות- להפנים היטב את המונח עלות שקועה, ולהימנע מקבלת החלטות שגויה בגלל צורך פסיכולוגי לנצל עלות שקועה, כאשר הניצול יקר יותר מהוויתור.

נפלנו לבור, לא נמשיך לחפור.

קשה לי לסלוח לעצמי בדרך כלל...

משתדלת שכן

כולם טועים

ביומיים הראשונים הייתי עסוקה לסלוח לעצמי

וגם לבצע רשימת מטלות לפתרון הבעיה:

לקבל עזרה ממי שהציע

לבקש להאריך את העזרה ולקבל הארכה חלקית (לא אוהבת לקבל עזרה ובמיוחד לא לבקש)

לעשות משימות שכל אחת מדאיגה בפני עצמה

אני אוהבת שליטה ורוגע

דאגות ממש משבשות אותי

יש לי הרבה בלתמים בחיים אבל לרובם יש לי כלים להתמודדות אוטומטיים

פה כמעט ולא היה לי

הלכתי לבדוק מה זה עלות שקועה

ובכן אני תמיד עם יד על הדופק על עלות תועלת

גם פה פעלתי נכון מבחינה טכנית (אחרי ביצוע הטעות הראשונית)

רציתי שזה ייפתר עד היום שזה הדד ליין לעוד בלתם שיתרחש או לא

יש לי כבר 3 פתרונות אפשריים

מקווה שהפתרון האופטימלי יתרחש אחרת זה ימשך עוד כמה ימים

@כי כל פה

@באתי מפעם

@המקורית

@אמאשוני

@רקאני

לומדת ממך המון!

אנחנו שונות בהרבה דברים..

ועדיין אני לומדת ממך המון המון המון

ואת ממש השראה!

אז תודה!!

ובטוחה שבע"ה תצאי מחוזקת גם מהסיבוב הזה שנשמע בהחלט לא נעים♡♡

שהיא אנושית, שטעויות קורות, שזה בסדר לפעמים לפשל, זה קורה לכולם.

תזכרי את זה גם לגבי עצמך.

מי שלא עושה אף פעם לא טועה.

והקרייסס הסתדר אתמול ברגע האחרון

הייתי מאושרת

אשכרה נכנסה לי עז לחיים ויצאה ברגע האחרון 

אנחנו כ"כ שונות

אבל לומדת ממך המון

מההכלה

ההקשבה לעצמך

האמת הפנימית שלך

תמשיכי להצליח ושיהיה לך תמיד רק טוב

לק"י

אני חושבת שבבית הספר לומדים לקרוא שעון מחוגים, אבל לא זוכרת באיזו כיתה.

בקפיצות של 5. שהמחוגים של השעות והדקות שונים וברור מי של מה.

יש ספרי משחק שעוזרים. נראה לי פשוט להסביר במילים ולשים על היד. לא אומרת מניסיון אבל נרטה לי זה מה שהייתי עושה. כך אני למדתי.

כדאי קודם מחוגים, כדי ללמוד לקרוא שעון.

אחרת פשוט לא לומדים

לק"י

אני למדתי בכל אופן...

 להסביר קודם רק על המחוג הקטן- לאיזה מספר הוא קרוב? עבר אותו? מגיע אליו? זה אומר שעכשו בין 6 ל7 ויותר מתקרב 7 וכו..

אחכ כשקצת מתאמנים ומסתכלים כמה פעמים במהלך היום אפשר לעבור ןמחוג השני.. מתחילים שוב ומחצי ושעה עגולה ואחרי שנכנס אפשר להסביר על זה שכל קו קטן זה דקה וכל קו גדול 5 דק ולהתאמן ביחד (מה השעה? שנדע מתי מגיע וחצי ואז הזמן לפירות.. התור שלך נגמר כשהקטן על 4 7הגדול על 5 זה בעצם 4 ו5 פעמים 5 דק: 5,10,15,20,25- 4 ו25 דקות וכו)

אמורים ללמוד בכיתה ב בגאומטריה אבל המון פעמים מתפספס עם הרבה ילדים או שלא מספיקים בכלל..

הייתי קונה שעון מחוגים הכי ברור שתמצאי (גדול, בהיר, עם מספרים ולא רק פסים)

שלא משנה איזה שעון יד יש

אצלי למדו מחוגים משעוני הקיר שיש בבית

למדו לבד כשהתענינו מה השעה כל פעם

קודם כל, היא מקבלת ברזל? אם הבנתי נכון זה יכול להשפיע.

(אמנם נשמע שיש לה תאבון).

בכל אופן, נשמע לי שאני במקומך הייתי שומעת מה הרופאה מציעה, אם יש משהו שאולי פיספסתם וכדאי לבדוק, אבל הולכת עם האינטואיציה יחד עם הנתונים- שאם היא בסהכ עולה במשקל אפילו שבקצב שונה מהטבלאות, ואתם בטבע שלכם קטנים ועושים קפיצת גדילה בגיל קצת יותר בוגר, והכי חשוב- היא שמחה ורגועה, אז לא הייתי הולכת על כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות לפני גיל שנתיים. דברים שיחסית בקלות ובלי לצער אותה הייתי שוקלת לבצע, ואם זה לא לכוחות שלכם ואת לא מרגישה שחוץ מהמשקל משהו לא תקין- אז אולי אפילו עם בדיקות פשוטות הייתי מחכה. ואל תתני למבטים ומשפטים של האחות או הרופאה לבלבל אותך אם את מרגישה שזה מה שנכון. את האחראית ואת קובעת מה כן או לא יעשו לבת שלך. רק בריאות!

להמליץ להורים להתעלם מהמלצות הרופאים על סמך אינטואיציה, 

להגיד להם שהאחות והרופאה "מבלבלים אותם", 

להגיד שאפילו על בדיקות פשוטות אפשר לוותר "אם את לא מרגישה שמשהו לא תקין" - זה פשוט מסוכן וחסר אחריות.

רופא ילדים טוב לא ישלח ילד ל"כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות" אם אין סיבה טובה לכך.

כמובן כמובן הורים תמיד צריכים להפעיל שיקול דעת, אם הרופא אמר משהו שנשמע להם לא טוב אז עומדת להם הזכות והחובה לבדוק עם רופא אחר ועם עוד מאה רופאים אם צריך ולקרוא לבד חומר מקצועי ולהתקשר למומחים בארצות הברית אם רוצים,

אבל פשוט להתעלם? להזניח? אפילו לא לבדוק? 

אם למשל בעוד 3 שנים ההורים יגלו שיש לבת שלהם צליאק (ואני בטוח שזה מהדברים שהרופא ירצה לבדוק כבר בשלב הנוכחי), אנחנו לא נהיה שם בשביל לנחם אותם על 3 שנים של סבל...

מדגיש שהתגובה נכתבה לדברים שכתבת, לא אלייך אישית. אני חלילה לא פונה אלייך אישית אלא דן בעמדה שהצגת.

יכול להיות שיבדקו בגיל הזה והיה תקין.

ובגיל יותר גדול יגלו צליאק.

אנדוקרינולוג ילדים,

גסטרו ילדים.

כל אחד מהם יבדוק בתחומו האם יש בעיה שיכולה לגרום לירידה העקבית באחוזונים (כלומר העלייה האיטית במשקל).

אולי תגלו שיש בעיה ומיד גם תדעו איך לטפל בה,

ואולי תגלו שאין שום בעיה ופשוט צריך לחכות קצת עד שהיא תשמין מנחת.

בשתי האפשרויות - הרווחתם. WIN WIN.

הבת שלי ממש כמו שאת מתארת, ירדה וירדה באחוזונים של המשקל היקף ראש וגובה מעולה.

עכשיו היא 1.4 באחוזון של המשקל משהו כזה, בת חצי שנה.

שנינו אני ובעלי קטנים מאוד (אני נעה בין 39-40 ובעלי 53)

אתמול הייתי אצל רופא ילדים עם הנתונים והוא אמר שהמשקל זה הדבר האחרון שמדאיג אותו כל עוד הילדה מתפתחת יפה חיונית ושמחה והכי חשוב ההיקף ראש ואחכ הגובה.

הרגיע אותי.

אני כמובן לא מורידה בגלל זה רגל מהגז ושמה לב לארוחות שלה, פשוט עושה מה שאני יכולה הנקה, התחלת מוצקים. ברזל...

אם אראה עוד ירידה במשקל - בדגש על ירידה . כן אלך לבירור נוסף...

שהיא ובעלה נמוכים, וכשהבת שלה היתה נמוכה אני לא חשבתי שזה חריג בכלל.

אבל כנראה שהרופאים שראו שם דברים שבכל זאת היו חריגים הפנו לבדיקות שבסופן גילו לה צליאק.

לא הייתי מזלזלת הבדיקות.

אבל גם לא הייתי נלחצת יותר מידי. בעז"ה יהיה בסדר...

כי יש סטיות בין משקלים

ליתר ביטחון הייתי מודדת בעוד משקל אחר

אתם מקפידים על לתת לה ברזל?

תינוק /ילד שאוכל טוב.מתפתח יפה ורגוע,זה דבר מרגיע.

לגבי משקל כמובן שצריך מעקב .כמו שהפותחת עשתה.

אם הרופא ילדים ואחיות טיפת חלב רגועות .לא צריך להלחץ יותר מידי.

צריך ספירה ,להיות במעקב רופא ילדים .

לתת ברזל לפי ההמלצות.

לעיתים צריך להוסיף שומן או מזונות עשירים הקלוריות.

כל מקרה לגופו.

בד"כ מחלות חסר ,שמשפיעות על ספיגת מזון.

מלוות בכל מיני סימפטומים .

לא כאן המקרה לפי הפותחת.

צריך גם לשיב לב לגנטיקה במשפחה המורחבת.

אי אפשר לדעת מאיזו גנטיקה במשפחה המורחבת נובע קצב הגדילה.

קטנים ורזים שגדלים בקצב שלהם.

אני לא מזלזלת בבדיקות כי מעקב ובירור רפואי זה חשוב לשלול בעיות אמיתיות, אבל אם לאחר הבירור הכל תקין הייתי מניחה לזה.

השבוע אמר לי אנדוקרינולוג ילדים שהבן שלי אצלו במעקב (משקל מתחת לאחוזון 3) שלדעתו ילדים בריאים שאוכלים באופן תקין אין לרפואה מה להציע יותר מדי מבחינת עלייה במשקל ומודה שמהנסיון שלי העשרה קלורית מסייעת רק לילדים שלא אוכלים היטב.

אז מצד אחד אל תלחצי, סיכוי סביר שהכל תקין ומצד שני כדאי לעשות את הבדיקות המומלצות לוודא שבאמת הכל תקין

אבל כן כדאי לעקוב.

הבן שלי נמצא במעקב אצל דיאטנית.

ההנחיות בעיקר זה להקפיד על ארוחות מסודרות, להעשיר כמה שיותר בשומנים בריאים וחלבונים.

כדאי לעשות גם בדיקת דם, ומה שהרופא חושבת שצריך לבדוק.

גם אצלי הילדים קטנים, אבל הכל תקין.

אני אלך לרופאה ומה שהיא תגיד נעשה, אני סומכת עליה. פתחתי את השרשור בעיקר כדי להבין כמה זה נפוץ ולשמוע מכאלו שעברו את זה.

לילדה ב"ה יש תיאבון, והיא אוכלת יפה, גם בהנקה וגם מוצקים.

זה מאוד קשה, מבינה אותך מאוד אבל תנסי לשנות במחשבה ששום,דבר לא לשווא, והכל מתוכנן..

גיסתי גם היתה באותו מצב והחליטו לעשות הפסקה דווקא בזמן,הזה הם הצליחו להפקד בצורה טבעית! מאחלת שגם אצלך תצליחו להפקד בקרוב ממש!! 

מהצד זה נשמע וואלה כולה חודש אחד

אבל לא

במצב הזה כל יום נראה כמו הר ענק

מנסה לעודד אותך

שאם כבר התקבלה ההחלטה יחד עם הרופא ונשמע כמו שאת אומרת שזה הדבר הנכון

אז תקחי את החודש הזה להרפיה מההתעסקות עם זה.

אני זוכרת שאצלי גם היה חודש כזה אחרי שחודש אחרי חודש עשיתי בדיקות ומעקבים

והיה קשה בהתחלה כשהפסקנו לחודש

אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה גם החלטתי שאני רותה גם להרגיש הקלה מסויימת

להיות חודש בלי להתעסק עם זה.

כמובן שהיו רגעים ששקעתי בזה במהלך החודש אבל בגדול זה עשה טוב ונתן כח להמשך

חיבוק

ובשורות טובות ❤️

לי זה קרה עם החזרת עובר שנדחתה בחודש בגלל מדדים לא טובים.

מבאס מאוד, והרגשה של דריכה במקום, אבל כמו שאמרו לך, קחי את הזמן הזה למנוחה, לאינטימיות טבעית וזורמת יותר, פחות מתוזמנת.

ושבע"ה יגיע הריון תקין וילד נוסף במהרה

אבל אני בשלב מסוים ממש מקפידה שלא ישנים איתי במיטה אלא אם חולים או יש סיבה ממש מיוחדת.

חיבוק נשיקה, וחוזרים למיטה

בהתחלה זה קשה מאוד להרגיל אותם. וזה דורש לשבת לידם, להרגיע, להחזיר שוב ושוב.

אבל זה משתלם לטווח הרחוק.

וככה יש גם פחות דאגות על בעיטות בלילה...

נשמע שזה תהליך שנצרך בלי קשר לחשש מבעיטות...

הם בני כמעט 4, ו2.

בדכ הוא קורא ואני באה ואז הוא נרדם במיטה. לפעמים כשהוא בא הוא בא מתוך שינה אז אין כאן ענין של תהליך כי זו הפרעת שינה, לא חושבת שזה פתיר. הוא לא מודע לזה

היא לעומת זאת אם היא מתעוררת היא תעשה הכל כדי שמישהו יצטרף אליה אז אין לה בעיה לקפוץ לי על הבטן גם, ואני ישנה עד שהיא מעירה אותי אז חוששת ממש שהיא תפגע בבטן. אני מרגישה שהיא קטנה מדי בשביל הסברים לא לפגוע בבטן

אפשר קצת להעיר, ולחזור על מנטרה, כל אחד ישן במיטה שלו.

גם לבת השנתיים. אפשר ללמד אותה.

זה דורש זמן,  סבלנות אבל עם הרבה התמדה תוך כמה ימים הם ילמדו. 

איתו אני בעצמי ישנה לפעמים מתעוררת בבוקר מגלה שהוא איתנו. או מתעוררת אחרי הבעיטות... (הכל בטעות כמובן, זה ממש לא אשמתו. הוא אפילו ירש את זה ממני) אז אין לי איך להעיר כשאני לא ערה.

לה באופן כללי לא יזיק להירגע חחח הבעיה שבאמצע הלילה היא עם אנרגיות יותר משיש לי באמצע היום. אבל אין ברירה כנראה

וישר להחזיר אותו

כמובן לפני שהולכים לישון להכין אותו שלא עוברים למיטה שלך בלילה, כל אחד ישן במיטתו..

זה קשוח

אבל תהיו דבקים במטרה והם ילמדו.

גם לי יש בן שנתיים קשוח.

הוא יודע לקרוא לי כשצריך, או לבוא אלי לבקש חיבוק ואז מחזירה למיטה.

וזה אחרי תהליך ארוך. גם הוא היה נכנס בלי ששמנו לב למיטה..

נותנים להם. וגם אם לא שמחים, הם לא בוכים.

משחק קלפים לשים בתיק או בבית

פליימוביל

ערכת יצירה כלשהי

ספונת?

את הבת שלי שימח מראה או קישוטים בחדר

גם תכשיט פשוט או קופסת תכשיטים/דברים לשיער

ערכת יצירה קנו לנו כמה והיא עפה על זה 

סט מצעים שווה (נניח עם הדמות האהובה עליה)

חלוק אמבטיה

עגילים/שרשרת

ערכה של קשקושים לשיער

ערכת קרמים/איפור

קורקינט

מדף מעוצב לחדר (+קישוטים לשים עליו)

ערכות יצירה