פורום הריון ולידה (עמוד 260)

את ההרגשה

מבינה את החשש במיוחד שבהריונות חוזרים מצפים להרגיש מוקדם יותר

אם זה ירגיע כשהייתי בהריון השלישי , כשאני אחת שמרגישה מאוד מוקדם גם בשילייה הקדמית שהייתה לי בהריון ראשון (וגם אז זה משתנה במיקום) , ובהריון השלישי השיליה היתה אחורית ועדיין הרגשתי מאוחר .

תנסי להנות מהשלב שלא מרגישים בהריון❤️ בטוחה שתרגישי תנועות בקרוב בע״ה 

אחת לשבוע בערך...

לרגע אחד או שניים וזהו

בחוץ י שלי בטן לש חוד ששביעי

ולא מרגישה בהריון כמעט חח

חוץ מתופעות לוואי מבאסות לש אנמיה וכל מיני

אבל גם אותי זה משגע..

זה אומר סביבות שבוע 8, זמן הגיוני לראות דופק.

בינתיים תבקשי באפליקציה הפניה לבדיקת דם לגילוי הריון אם ראית רק בבדיקה הביתית, תקראי באינטרנט על מה אסור לאכול בהריון, ותנצלי את הזמן להנות עד שיגיעו הבחילות😉

הריון קל, תקין ומשעמם!

זרוז טבעי מצוין..

הליכה,יחסים, רפלקסולוגיה,דיקור,שיאצו, אקוולבריו וכו..

לשאוב לפחות 20 דקות מכל צד מאוד עוזר

לידה עם זרוז גם עלולה להתמשך..עד שיקבלו אותך..עד שיתחילו בקטנה..עד שיתקדם..עד ש..ותגיעי לליל הסדר

וגם בלי קשר זה גם עלול לגרום מהלך אחר לגמרי של לידה

ואפילו התערבויות והסתבכויות

נכון יכל להיות גם מהר וזריז וטוב אבל לא היתי עושה את זה מסיבה כזאת

לכל נשמה יש את הזמן שלה לרדת לעולם

ה' יחליט מה שהכי נכון לקטן ולך

ככה שיש מצב שזה מה שיגרום לך ללדת בליל הסדר

אז לדעתי לשיקולך זה לא מחייב שתתחיל לידה...

אצלי כל הלידות התחילו אחרי סטריפינג מסיבות שונות והיו לידות קלות וטבעיות ללא אפידורל אין לי למה להשוות אבל לא חושבת שסטריפינג גורם ללידה כואבת יותר זירוזים אחרים כמו פיטוצין כן אמורים להיות כואבים יותר.

לגבי הכאב של הסטריפינג אם יש פתיחה משמעותית זה לא כואב יותר מידי (כן כואב אבל בשבילי זה היה יחסית בקטנה. עשיתי בלידה אחת בפתיחה 2 בלידה אחת בפתיחה 3 ובלידה אחת בפתיחה 4 ככול שהפתיחה הייתה גדולה יותר זה פחות כאב)

אני ממש מסכימה עם זה שכל נשמה צריכה להגיע לעולם בזמן שלה..

אבל מה בעצם ההבדל בין לעשות רפלקסולוגיה לסטריפינג?

שניהם זה זירוזים.. פשוט אחד כנראה מאמינים שלא ממש עובד):

זו באמת התלבטות כי גם להיות באיכיחוב בלי הגדולים שלי לשבת וחג זה מאוד יבאס אותי..

זה התערבות פי כמה מרפלקסולוגיה או משהו אחר שאמור לאותת לגוף להתחיל תהליך או לייצר הורמונים מקדמים לידה

זה הזמן להשליך את זה על ה'

הכל מכוון ומתוכנן בדיוק מתי הכי טוב

אני כותבת בתור אחת שהיתה במצב הזה כבר פעמיים

הרבה יותר הרגיע אותי לדעת שאני לא מתערבת

נותנת לה' להוביל מה שהכי טוב ונכון.

מכירה מישהי שעשתה סטריפינג וזה גרם להיפרדות שיליה.  היא כבר היתה בפתיחה 3 ורצו לחדר ניתוח..

כדאי לנסות לזרז בדרכים טבעיות יחסית ולא פולשניות.

ואם ייקח זמן עד הלידה, זה מבאס.

(ולכן שמחתי שבלידה האחרונה יכולתי לקבוע לעצמי את התאריך ללידה, בהתחשב בתקופת החגים שבה היא יצאה... אבל בלידה הקודמת הייתי במשך *חמישה* ימים לבד, בלי בעלי ובלי הילדים, כי הם היו מאומתים לקורונה... היה קשה מאוד, אבל היה בזה גם משהו עוצמתי ומחבר לקב"ה ולתינוקת שנולדה...)

מציעה לך להתכונן מראש לאפשרות של אשפוז בשבת-חג - להתכונן רגשית ומעשית. להכין לך כבר עכשיו חומר קריאה קליל שיוכל להעביר לך את הזמן שם בלי שתרגישי יותר מדי את הגעגועים, להכין אלבום תמונות של בני המשפחה כדי שתוכלי להסתכל בו בעת געגוע, ועוד כל מיני דברים שמזכירים לך את הבית ואת המשפחה.

ואולי גם להתפלל על זה... להתפלל שהלידה תהיה בזמנה הנכון, ושאת תצליחי ליהנות מכל המציאות מסביב בצורה הטובה ביותר.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דיקור סיני ועוד זה פשוט איזון לגוף, וזרימה

זה לא בהכרח מזרז לידה...

אולי מכין ללידה אבל ההשפעה שלו לא אמורה לזרז...

לק"י

ואני מבינה את הלחץ שלך, כי את הקטן שלי ילדתי ביום כיפור ב41+2 (התל"מ היה בראש השנה).

ולמרות שבדרך כלל אני לא מהלחוצות ללדת, שם זה היה עם סיכוי גדול ללדת בשבת או בחג, וגם שהברית תצא על שבת/ חג.

בלי לדעת מה עם הילדים שנשארים בבית וכו…

ואם יגישו שם בכלל אוכל נורמלי

אבל אני עוד לא 40 אז אין סיבה לזרז

ולא כל כך מבינה בזירוזים בכללי,

אבל מאחלת לך שתהיה לך לידה כמו שאת מדמיינת מבחינת הכל וגם אם תלדי בחג אז שזה יהיה לפחות חוויה חיובית

חוששת לאאוטינג רציני

אבל בסיטואציה הזו

לפני כמה שנים אמרתי לרופאה שלא עושה סטריפינג

כי חששתי שאהיה בבית החולים בליל הסדר.

תכלס ילדתי בלי זירוז

40 פלוס 5 שעתיים לפני החג.

בקיצור, איןלנו שליטה...

הכי בטוח בלב כאשני מזכירה לעצמי שאני בידיים של ה' ושהמהלך יהיה מושגח

בדיוק כמו שהוא יהיה ומתי

ויותר רגוע לי כאשני לא מדי מתערבת,ללא סיבה

ואני מממממש מבינה את המתח סביב התאריך

יצא לי ללדת סביב חגים ולפעמים גם בן ואז יש מתח ממתי הברית וכו

ועדיין חושבת שלהשאיר לקב''ה זה הכי מדוייק

זירוז זו מילה מכובסת מכובסת מכובסת ללילדה שמכריחים גוף לא מוכן ולא בשל לעבור לידה!!

זה לא כיף!!!

ואם לא חייבים- לא עושים!!

מחכים לתהליך המופלאה של הגוף שלך הבשל והמוכן ללדת בעצמו.

(ממני מניסיוני ואיזה עצבים אעלק זירוז זה לוקח מלא זמן)

לי היה פעמיים זרוזים מצויינים.

זה בכלל לא חייב להיות לא כיף

(באחד מהם חיכיתי יומיים עד שהחליטו להתחיל, אבל כשהתחילו ב"ה זה עבר ממש בטוב).

אבל זה כן דבר שחשוב לדעת, שזה באמת לא מחייב שהגוף מיד יתקדם ללידה. יש לא מעט סיפורים של זירוזים שנמשכו אפילו שלושה ימים, וגם כאלו שהסתיימו בניתוח (כשבאופן טבעי סיכוי טוב שלא היו מגיעים לזה).

בקיצור, כשצריך לעבור זירוז - אז זה באמת לא הדבר הכי גרוע שיש, ובעז"ה בהחלט יש מה להתפלל שיעבור בקלות.

אבל מי שאין לה באמת צורך רפואי - אז זה לא משהו שכדאי לרצות בו. כי יש פה גם סיכונים.

(ואם המטרה היא ללדת לפני ליל הסדר, אז בשלב כזה זה ממש לא מחייב שזה ישיג את המטרה...)

אבל לא לשכוח שיש גם סיפורים על זירוזים נהדרים!!!

אני נורא פחדתי בגלל כל הסיפורים על ניתוחים מזרוזים.

של תהל

חיפוש תרופות כשרות לפסח | כללית

צריך לכתוב את השם של התרופה, לא מספיק לכתוב ברזל.

מצאתי שם אקטיפרין, פריפול

ולראות אם נרטבת. לא פד, כי אם יש דליפה קטנה בפד את לא תראי את הרטיבות.

ובגדול כשזה דליפה זה מרגיש כמו צורך לשירותים דחוף כל זמן קצר מאוד ובקושי יוצא משהו. וקשה ממש עד בלתי אפשרי להתאפק..

בהצלחה! באמת קשה להבדיל ביניהם, אבל אם זה מרגיש לך כמו חוסר יכולת לשלוט באופן חריג יחסית למה שהיה לך עד עכשיו, יש סיכוי טוב שכדאי להיבדק.

סופר חשוב

ואפשר פשוט לפספס רטיבות קטנה

עדיף לשים תחתון, ככה ממש רואים את הרטיבות

אבל דליפה יוצרת טפטוף כל הזמן

את גם יכולה להרגיש שהיא מגיעה מהנרתיק עצמו,

ממליצה לייבש טוב את האזור, לשים תחתון יבש ולחכות לראות מה קורה.

אגב, בחום יכול להיות גם זעה

ויכול להיות גם הפרשות

מה שקובע לדעתי זה שזה משהו מתמשך

וכן ממליצה לנסות שוב לפי הריח כי זה פרמטר ממש משמעותי

ריח של שתן

או ריח של זרע

לשים תחתון נקי, לשכב, ולקום נניח אחרי חצי שעה- אם נשפכים ממך מים בבת אחת, זה ירידת מים.

לקח לי זמן לקלוט שזה מהאומגה 3

לא מצאתי פתרון

במקום לקחת כף שמן פשתן זה אפילו הרבה יותר טוב משמן דגים

את יכולה לערבב אותו בקוטג'/יוגורט או לתבל בסלט

לפחות את פסח תורידי לעצמך מהראש, טוב? שאחרים יטפלו בזה (בעלך, עוזרת, משפחה...)

ומקווה שמצאת איך להיעזר בהנקה...❤️

והמשפחה עסוקה בבית שלהם

וכן, בסוף הלכתי ליועצת הנקה מעולה, אבל הבעיות טרם נפתרו

נשמע לא פשוט...

חיבוק

הוא עושה קצת צרות ודימומים.

אבל, יש גם מקרים של פצעים וכד'

בדקת עם רב שאכן הדימום בעייתי?

אולי צריך להפחית בדיקות?

כמה דימום זה? משמעותי או כתמים?

וחיבוק ענק!!!! יודעת לצערי מה ההרגשה......

ולפעמים פאפ עושה קצת דימום, אז אם שואלת תגידי גם שעשית פאפ.

ואיזה בעסה זה..

לק"י

אבל פאפ זה קצת שונה, כי נוגעים רק בצוואר הרחם ולא בפנים, ולכן אם יש דם- זה מהצוואר.

זה לא כמו שיש דימום שלא יודעים ממה הוא (לא בטוח שידעו שזה מהפאפ, אבל אולי מאז שעשית את הבדיקה, זה עדיין נחשב מזה, וזה בסדר).

מכירה כאלה שהלכו למישהי מהקופה ונתן לה מענה.

פשוט בקופה את אני לא טועה לא יכולה לבחור למי להגיע

בחיים לא הייתי מעירה למישהו על חינוך הילדים שלו..

אצלי למשל, לפני כמה שנים אמא של חבר של הבן הגדול שלי אמרה לי שלא טוב שהוא לא הולך לפעילויות חברתיות וכו'. הילדים היו אז אולי בני שש או שבע.

בעקרון הסכמתי איתה וגם ניסיתי לעודד, וניסינו לטפל.

אצלנו הדרך הזו הובילה לאבחון של לקות תקשורת.

אני בטוחה שהאמא ההיא חשבה שאנחנו סתם הורים מגוננים מדי/ לא משקיעים בתחום החברתי... 

שהסכמתי איתה.

פשוט @אמאשוני אומרת שהיא כבר אמרה לה, ושהאמא מודעת וגם יש לה נסיון בגידול ילדים,

אז במצב הזה אולי אין הרבה תועלת לומר לה שוב.

לי אישית זה לא היה מאוד מפריע אם הייתה אומרת לי עוד פעם אחת, אבל אם הייתה חופרת לי על זה זה כן היה מפריע, כי כאמור הייתי מודעת לזה, הייתי 'על זה' גם אם זה לא היה נראה כך מבחוץ ולא היה לי עוד הרבה מה לעשות בעניין. 

אף פעם לא אמרתי לה שאני חושבת שכדאי שהבת שלה תיפתח ל.. או תעשה כך וכך, כלומר אף פעם לא שמתי את האצבע על הנקודה שבעיני בעייתית.

כאמור הילדה הייתה משחקת אצלנו מגיל קטן מאוד וחשבתי שכמו שזה מפריע לבת שלי, זה בטח גם יפריע לילדים אחרים,

בהתחלה הילדה הייתה מאוד חברותית אבל עם הזמן זה דעך ואני חושבת שאני יודעת למה זה דועך.

כמובן שום דבר לא בטוח, אבל אני לא מתכוונת לעשות משהו חוץ מאולי לפתוח את זה דוגרי עם האמא.

עם הבת שלי לא היה צריך לדבר על זה, פשוט היא מעצמה אמרה שזה כבר מתחיל להיות משעמם לשחק עם אותה ילדה,

והבת שלי מאוד חברותית אז היא פיתחה קשרים נוספים.

במובן מסויים הם המשיכו להיות חברות זמן ממושך בזכות הקשר הקרוב בין המשפחות אבל זה ממש הולך ודועך.

רק שבעוד לבת שלי יש הרבה חברות אחרות, הילדה הזו הולכת ונסגרת.

הייתי מתקשרת ושואלת בעקיפין

כלומר, מתעניינת מה קרה שהבת שלה לא מגיעה יותר כי הבת שלך מתגעגעת או משו.. ואולי על הדרך מנסה לפתוח את זה

השאלה היא, מה באמת ייצא מזה

היא סיפרה שהבת פרשה מהפעילות, אז סתם שאלתי אם היא רוצה לבוא אלינו לשחק במקום,

אז האמא ענתה שבזמן האחרון היא אוהבת להיות יותר בבית אז שאלתי אם עדיף שהבת שלי תבוא אליהם.

(זה נשמע חופר אבל בתכלס שנים אנחנו ככה מתאמים)

אז היא ענתה שגם זה כנראה שלא. ואז היא הוסיפה שבזמן האחרון היא לא יוצאת הרבה,

ניסיתי כזה דווקא להקליל ולומר שהיא בטח נהנית מהתשומת לב בבית כי אחים שלה באים לשבת וזה..

האמא נאנחה כזה.. כאילו זה היה ברור שזו לא הסיבה ושהיא לא מרוצה מזה שהילדה נסגרת, אבל לא היה איך לפתוח את זה מעבר.

נשמע שהאמא מאוד מתוסכלת מהמצב... ושהיא לא אוהבת את הסגירות הזאת.

בעיניי כמה שמזהים יותר מוקדם בעיות חברתיות ולא נותנים לזה לתפוח- ככה יותר טוב. הילד משתפשף במיומנויות חברתיות ובמשחקים עם בני גילו.

אם נראה לך שתוכלי לתת יד- אדרבה. תנסי, מקס' לא יצליח. אני הייתי רק מעריכה מישהי שערנית לילד\ה שלי ושאכפת לה ככה באמת

הכי קל זה לעצום עיניים

מהתיאור א"א להבין עד הסוף אבל יכולות להיות הרבה סיבות למה לילדים יש קשיים חברתיים, אולי האמא מודעות ולא רוצה לפתוח מולך?

לי יש השערה מה עומד בבסיס ההתנהגות בהתבסס על דינמיקה ארוכת שנים שהילדה הייתה מגיעה אלינו לשחק.

חשבתי אולי נקודת מבט שלי יכולה לעזור, במקסימום האמא תפסול את ההשערה, מה כבר יכול לקרות..

אבל אולי זה לא מתאים בכלל לדבר על זה, זו ההתלבטות.

של הילדה ההיא?

ככה זה יגיע מאשת מקצוע, שגם מן הסתם תדע אם זה כבר על השולחן...

אני מניחה שיהיה אפשר לומר את זה בחכמה בלי שיובן שאת פנית..

וגם נראה לי לפעול בדרך עקיפה זה כבר לעשות מזה פיל..

אם אני מחליטה לספר זה בדיוק להגיד שני משפטים, לא מעבר בכל מקרה, ושיעשו עם זה מה שהם רוצים...

ולהזמין ו/או להתעניין,

אז בעיני כן שווה לנסות. אולי ההצעה הזו תעשה את השינוי הנדרש, ונשמע שהרווח כאן יכול להיות גדול מאוד, וההפסד אם לא תדייקי ולא תועילי, לא רב.

רק קחי בחשבון שנשמע מהצד, ממה שכתבת כאן, שיש איזו בעיה שהאמא לא משתפת אותך בה.

אז אם את כן מתחילה את השיחה הזו קחי את זה בחשבון... ואם גם הפעם זה לא יתקדם לשום מקום אני הייתי עוזבת את זה.

( ובמאמר מוסגר, לפעמים תגובות כאלה, של 'בואי ננסה להוביל את הסיטואציה למקום אחר' ולא יודעת מה, יכולות קצת לייאש, כי בכל זאת קיימת נטייה מולדת של הילדים, ולפעמים הצעות נוסח 'תעשי ככה ואל תעשי משהו אחר/ תתני לילד יותר אחריות/ תשחררי וכו' יכולות מאוד לתסכל כשמגיעות ממישהו שלא מבין את הסיטואציה )

ולא משתפת אותך בעניין

אני חייבת לומר שהיו לי בעבר כמה אמהות שהכירו את אחד מילדי מחברות משותפת של הילדים והן ראו את הילד מסתובב בשכונה ובאמת מטוב לב רצו לעזור לי בתחום החינוך ולהביע עמדה

אלא שאני טיפלתי בדברים בדרך אחרת שלא פירסמתי אותה אך ראיתי שנכונה יותר עבור הילד המדוייק הזה ובאמת עם השנים הדברים התמתנו אך לא נעלמו (יש דברים שהם התמודדות) ואני בטוחה שהן בטוחות שזה כי לא הקשבתי להן (שוב, אני לא כועסת אני מבינה אותן) אך אני ממש מרגישה שהכלים שאני טיפלתי בהם מדוייקים לילד הזה

וכשלאחרונה אמא אחת פנתה אלי זה כבר נגע בנקודה מאוד כואבת כי מה לעשות כל אחד וההתמודדות שלו בחיים ואדם מבחוץ לא רואה את התמונה השלמה ואם ביומיום אני משלימה עם העניין ורואה איזו כברת דרך עשינו ושמחה בחלקי הרי שלבוא ולהזכיר לי שוב ושוב שאולי היה נכון לפעול אחרת סתם מדגיש לי שאני עדיין מתמודדת ואין צורך באמת ...

אגב, אני לא חושבת שזה אומר שאין לפנות להורים בעניין שאולי יש לנו כלים לעזור להם, אבל אם כבר מספר פעמים פונים והתגובה נשארת אותה תגובה אז יתכן שהם מטפלים בדרך מסויימת, ואם לדעתנו יש הזנחה בתחום הרי שלפעול באותה דרך שפנינו עד כה לא יעזור וכדאי לחשוב על כיווני חשיבה נוספים (ובאמת, העיקר להתחבר לכאב שלהם לפעמים זה כבר נותן כח לצד השני, כי גם אם החברה לא שופטת האדם המתמודד מרגיש רע עם עצמו גם ככה..)

ילדה לומדת בבית ספר אחר, את לא רואה אותה יום-יום, מאיפה לך לדעת על המצב החברתי שלה?

לגבי שיחה עם אמא שהיא אמרה שילדה יותר בבית , לי זה נשמע שהיא חיפשה תירוץ למה לא. כאילו אם היא הייתה מעוניינת , הייתה אומרת שתדבר עם הבת שלה ותתקשר.

גם בת שלך לא כנראה לא מעוניינת. אבל זה לא אומר שזהו , אין לילדה שום חברה. 

לא הכל ניתן לכתוב ולפרט בפורום.

מה שאני יודעת מתבסס על דברים שאני יודעת.

מה שאני משערת, כתבתי שזו השערה.

אבל בפועל הורים לא תמיד יודעים מה קורה אפילו לילדים שלהם ( זה לא עלייך) .

התרשמתי שאת מזמינה את הילדה בלי לשאול את הבת שלך קודם. יכול להיות שכל הקשר לכתחילה היה קשר בינך לבין אמא אחרת , ולא התאים לבנות. מכירה הרבה כאלו . אמהות חברות מנסות לחבר את הילדים אבל בפועל זה לא עובד. גם התרשמתי שאת חושבת שאם ילדה שלך מביאה משלוח לילדה שאת חושבת שהיא פחות קשורה את ישר מפרשת את זה בתור חסד, כך שנוצר לי רושם שאם ילדה לא משתלבת בחבורה של הבת שלך את ישר תופסת אותה מסכנה, כאילו אין עוד אפשרויות חברתיות בעולם , כולם חייבים לשאוב להיות בחבורה הזאת.

רמזת על להיפתח למשהו , אז יכול להיות גם שאמא פחות רוצה את הקשר כי את גרה בשכונה חצי חרדית , יכול להיות שלא מתאים לה . 

שהאמא ממש לא מעונינת לשתף.

ולכן הייתי מכבדת את זה ומניחה לנושא

במיוחד בגלל שההשפעה של אמא של חברה על כזה מקרה היא לא ככ משמעותית- אם באמת יש לה בעיה בכישורים החברתיים סביר להניח שבבית ספר שלה יראו או יגידו לאמא

לדעתי אחרי שניסית כמה פעמים ודי ברור שהיא לא רוצה להרחיב אין כ"כ מה לעשות.. אבל יפה שאת שמה לב לכזה דבר

ואני לא חושבת שהוא יכול לבוא כ"כ לידי ביטוי בזמן ביה"ס, יותר במשחקים חופשיים לאורך זמן.

אף פעם לא ניסיתי לפתוח את זה עם האמא ולא היא איתי, זה לא מקובל אצלנו בכלל לכן זה לא מעיד על שום דבר חוץ מעל גבולות אבל אולי יש מקרים קטנים שלא נורא לטשטש את הגבול בשביל לספר לאמא משהו שיכול לעזור לילדה על איך זה נראה מהצד.

אני לא חושבת שאצל חברות חדשות ישימו לב לנקודה שאני זיהיתי כי הם כבר בגיל שכל התנהגות יכולה להתפרש כבעיה חברתית באופן כללי, ולא לרדת לשורש העניין.

ובבית שלה לפחות ממה שהבת שלי סיפרה לי, זה לא בא לידי ביטוי וזה גם הגיוני כי בבית שלה היא מובילה את תחומי העניין אז הקונפליקט פחות מורגש.

יש לי דוגמה שממש רחוקה מהמציאות כדי להמחיש קצת יותר.

נניח יש ילד שנמנע מקריאה. בגיל קטן זה לא בא לידי ביטוי, ככל שהוא גדל יש יותר משחקים שצריך בהם לקרוא (נגיד)

עכשיו ההורים יודעים שיש אישיו עם הקריאה אבל לא חושבים שזה בעיה שמשליכה על המשחקים כי הם התרגלו שהילדה אוהבת לשחק משחקים אחרים.

אז חברות חדשות יודעות שאותה ילדה לא אוהבת לשחק נניח בינגו או כל משחק אחר שקשור לקריאה, אבל הם לא יודעות למה. אז זה מתפרש סתם כהתעקשות. (את זה אני יודעת ישירות מחברות אחרות גם)

נגיד פעם שיחקו אצלנו כמה ילדים ואז אחד מהם אמר את אף פעם לא מסכימה לשחק בינגו, פעם אחת מותר לנו לשחק גם את זה והרוב קובע.

אז במקרה הזה התערבתי לטובתה בלי להבליט, פשוט הצעתי להם משהו לאכול ואז כשהם רצו להמשיך לשחק ילד אחר הציע משחק אחר שלא בתחום הבעייתי וכולם זרמו עם זה.

עכשיו למה אני חושדת שדווקא הקריאה זה הקאצ'?

כי כשזה עוד התחיל ממש בקטנה, הצעתי (נניח נמשיך עם אותה דוגמה) שנשחק כולנו בינגו, אבל לא הבנות קוראות כל אחת בתורה, אלא שיחקנו שרק אני מקריאה ושתיהן משחקות.. (משהו כזה, קשה להסביר בדיוק כי הדוגמה לא לגמרי מדוייקת אבל נניח..)

בקיצור הילדה זרחה מאושר וממש צעקה מרוב שמחה מהנאה והריגוש מהמשחק. ברמה שזה העיר את בעלי משנצ, לכן אני זוכרת את זה טוב.

אז הבנתי שלא עניין של אוהבת בינגו או לא, אלא באמת יש לה הימנעות מהכישור הזה ספציפית. ואח"כ היו כמה פעמים כשהבת הגדולה שלי הצטרפה אליהם, אז אמרתי לה בגלל שהיא יותר גדולה זה לא כוחות והצעתי סידור אחר, שעל הדרך גם תפר את העיקוף של הבעיה המרכזית שאני חושדת בה שהיא הגורם הבעייתי.

וככה הילדה נהנתה לשחק אצלנו משחקים שכוללים גם קריאה.

אבל לא תמיד היה אפשר להתערב ועם הזמן הקונפליקט התפתח ואז הבת שלי בעצמה אמרה שזה משעמם לשחק רק סגנונות אחרים והיא כן אוהבת משחקי קריאה לכן העדיפה חברות אחרות.

ועם הזמן ראיתי את זה בעוד אופנים, וגם בפעילות הזאת שהילדה הפסיקה ללכת, שאלתי את הבת שלי למה, כי היו עוד דברים שקרו באותה תקופה ורציתי לדעת אם גם הבת שלי סובלת שם מאיזה משהו

ואז היא סיפרה לי שאותה חברה הפסיקה לבוא כי זה הילדות אמרו לה שזה לא פייר שתמיד שהיא נמצאת אי אפשר לשחק מהסגנון שהיא נמנעת ממנו וזה הוביל לכמה מריבות שגרמו לפרישה הסופית.

הקטע שכל ההימנעות הזאת היא בגלל משהו ספציפי ולא חייב לשפוך את התינוק עם המים,

כמו שאצלנו היא הייתה ממש ממש מאושרת לשחק עם הטוויסט שעשיתי בכללי המשחק.

וזה לא קשור לקריאה בכלל, אל תתפסו לזה, זו רק דוגמה כי אני לא רוצה לפרט על בעיות של ילדים אחרים בפורום.

זה משהו שאם ההורים יחשבו שמספיק חשוב לפתור אותו הם יטפלו בזה, יש איך.

אני לא בטוחה שההורים עושים את ההקשר:

לבת קשה עם x לכן נמנעת ממשחקים מסוג y לכן עם הזמן האינטרקציות החברתיות פוחתות.

אם ההורים לא עושים את ההקשר, אני יכולה להבין למה. נגיד הבת שלי הייתה אוהבת לשחק בבובות ולא אוהבת אופניים, לא היה עולה בדעתי לחפור למה לא אוהבת אופניים. לא אוהבת לא צריך. שתשחק בבובות. הייתי קונה הרבה בובות ושתהנה.

עכשיו נניח הפוך אותה ילדה נמנעת מאופניים, רק מהצד אני רואה שההימנעות מהאופניים גורמת לקונפליקט כי שאר הילדים מתעקשים לשחק אופניים, ונניח זיהיתי שההימנעות מהאופניים זה רק בגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים, כי כשאני שמתי לה רגליים על הפדלים היא צרחה מאושר מנסיעה על האופניים, אז אולי כדאי ללמד אותה לשים רגליים על הפדלים וזהו ולא להשלים עם זה שאם היא לא רוצה היא לא חייבת. (היא באמת לא חייבת רק חבל כי החברות נוסעות באופניים והיא הולכת מסתגרת בבית וממשיכה לשחק בבובות לבד בבית כי החברות כבר לא שם במשחקי בובות)

אצלי בבית הקונפליקט בא לידי ביטוי כי הילדים מרגישים יותר ביטחון להגיד מה הם רוצים לשחק אז הבעיה החברתית יותר בולטת, אצלה בבית הילדים לא יגידו הרוב קובע נשחק במה שאת לא רוצה.. לכן אני לא בטוחה שהאמא מכירה את הנושא מהזווית שאני מכירה אותו.

(אחרי הפירוט הזה דווקא מתחדד שזה לא קשור אלי בשום צורה ולא להתערב)

אפשרות נוספת זה לשתף את בעלי במחשבות כי האבות בינהם בלי פילטרים

הוא פשוט יגיד לאבא:  אתה יודע,  אני חושב שבגלל x קורה y וזהו 😅

נניח בדוגמה האחרונה הוא פושט יגיד לו,

אתה יודע אני חושב שבגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים אז היא לא אוהבת לרכב באופניים..

או בדוגמה הראשונה בגלל שהיא לא אוהבת לקרוא היא לא אוהבת בינגו.

עכשיו זה או נכון או לא נכון, או שיעשו עם זה משהו או לא יעשו עם זה משהו מה אכפת לי..

מצד שני זה הכי מתערב בעולם 🙈

אולי דרך בעלך זה באמת יכול לעבור טוב יותר.

וגם אם בסוף את תגידי - זה באמת דורש חשיבה איך להגיד בצורה כמה שפחות שיפוטית שעשויה לפגוע (לדעתי השדרה הפנימי פה מאוד משמעותי, ואת בהחלט לא נשמעת שיפוטית כלפיה בכלל, אלא באמת באה מתוך מקום לעזור, אז אני מקווה שהיא תצליח לקלוט את השדר הזה. אבל בגלל שזה כל כך רגיש, זה כן דורש חשיבה בכל זאת איך ומה להגיד).

אולי דווקא בגלל שכתבת קודם שהנושא כן עלה בקטנה באיזו שיחה שלכן לאחרונה (זה שהיא פחות נפגשת עם חברות), את יכולה להגיד לאמא שחשבת על זה ושיש משהו ששמת לב כשהבת שלה היתה אצלכם, שאולי קשור ויחסית קל לפתרון. ותראי אם היא מוכנה להקשיב...

אני חושבת שאני כן הייתי שמחה לשמוע משהו כזה, מחברה שבאמת מגיעה מתוך מקום של רצון לעזור, ומשתדלת שלא להתערב איפה שלא צריך, אבל אומרת משהו שבאמת מאפשר לי לעזור לילד שלי.

אבל מנסה ממש בעדינות.

אפילו להתחיל במשהו כמו "יש נושא שרציתי לפתוח איתך, אבל אני לא בטוחה איך נכון לעשות את זה בצורה לא מתערבת ומעליבה. אפשר לנסות להגיד לך ותנסי לשמוע את הכוונות הטובות שלי?" או משהו כזה.

לדעתי חשוב גם שתגידי שאת אומרת את זה כי נראה לך שיש דברים שרואים אחרת מנקודת מבט חיצונית, אבל את סומכת עליהם שידעו מה הכי נכון לה, ויעשו או לא יעשו עם זה מה שצריך, וכמובן הם לא חייבים לעדכן אותך. את רק מעבירה לה חתיכת מידע שאולי אין לה, ועוזבת את הנושא (אלא אם היא תעלה אותו שוב כמובן).

בהצלחה! הלוואי שתהיי שליחה טובה!

במיוחד שאת אומרת שזה קטע אצלכם שפחות משתפים.. אז יכול להיות שחברה שלך כן תעריך את השיתוף

אם יש לך דרך להגיד את זה בקלילות אז כן הייתי הולכת על זה

בעיקרון ככלל עדיף כמה שפחות להתערב בחיים של אנשים אחרים

מצד שני לפעמים כן מישהו מהצד יכול להאיר את העיניים של ההורים.

יכולה לשתף בסיפור אישי שהיתה ילדה קטנה שהגיעה אלינו מלא פעמים לשחק עם הבן שלי.

ולאורך תקופה ראיתי איך לאט לאט הילדה מתביישת יותר ויותר.

מפסיקה לדבר איתי ועם בעלי ובהמשך גם עם הבן שלי.

מאוד מהר חשבתי אולי זה אילמות סלקטיבית אבל לא רציתי להגיד להורים כי מי אני ומי אמר שאני צודקת.

אבל כן מידי פעם אמרתי לאמא אחרי שהילדה היתה אצלנו שהיא היתה קצת עצובה והתבייש

והתביישה.

וניסיתי לשדר לה שזה נראה כבר טיפה חריג.

ומתישהו האמא בעצמה שאלה אותי אם נראה לי שזה משהו שדורש טיפול

והן הלכו לטיפול ותוך כמה חודשים הילדה פשוט פרחה.

במקהר הזה באמת אני חושבת שההורים לא יכלו לדעת לבד 

כי בבית הילדה היתה שמחה ועליזה ודיברה

והם לא ככ ידעו מה קורה כשהם לא איתה

בקיצור, אני חושבת שלפעמים מישהו מהצד יכול לעזור

אבל ממש ממש בזהירות, בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות.

ולא להגיד מפורשות אלא רק לנסות לגשש ולרמוז.

רק שיותר קל לפתור אותו מאילמות סלקטיבית.

אבל הבנת למה אני לא בטוחה שההורים מודעים עד הסוף כי בבית ובחוץ זה לא אותו דבר

וגם את ראית את התהליך קורה. זה לא כמו הורים אחרים שיכולים לחשוב שככה זה היה תמיד וזה אופי.

יש הרבה דברים משיקים בין הסיפורים.

יפה שהיית שליחה לסייע!

רק צריך למצוא דרך כזאת

אני כאמא הייתי רוצה לדעת

קחי בחשבון שאם הרגע עברתם דירה הבית סוג של כשלפ אז אל תילחצי מפסח

ולגבי אמא שלך באמת מבאס אבל בכל זאתזוג עם ילד אחד זה לא לארח משפחה..

לומר לי אני יכולה לעשות xyz

השאר באחריות שלך.

מצוות פסח היא עליו באותה מידה.

עלייך מוטלת חובת ההשתדלות גם לגבי פסח וגם לגבי שמירה על ההריון.

אם הוא מחליט לא לנקות יסודי/ לא לנקות בכלל או לנקות ברגע האחרון. בעיה שלו בלבד.

חשוב מאוד שתבהירי לו את זה כמה שיותר מהר, אם ירצה יוכל לקחת אחריות עוד היום.

אם בחר בכל זאת למרוח את היום. בחירה שלו, לא קשור אלייך, תרפי.

נשמע ממש מבאס!

אני רגע שמה בצד את כל מה שהלב מרגיש, כי זה ממש חשוב, אבל נראה לי חשוב מה שצריך כרגע זה ת'כלס.

שבי רגע עם עצמך, תעשי רשימה של מה נשאר לעשות.

רק מה שחייב.

תראי מה את יכולה לעשות בעצמך. מה שלא -

תגיעי עם בקשה ספציפית מבעלך - אתה תוכל להיות אחראי על א, ב, ג?

זהו. זה עבר אליו.

אם יש עוד דברים שאת לא יכולה והוא לא יכול (עזבי רגע את הסיבה), קחי עזרה בתשלום.

אם יש ילדים שיכולים לעזור - זה הזמן לגייס אותם. אם הם לא יכולים לעזור, לחשוב על פתרונות כדי שלא יפריעו (מסך ומגשי פיצה בפארק / במרפסת אם זה מה שצריך).

זה בקטע פרקטי, להתמקד במה חייב לעשות, לפרק את זה למשימות ולחשוב איך בדיוק עושים את זה.

לגבי מה שאת מרגישה, זה ממש מבאס.

יש סיכוי לאיזשהו שיח מול בעלך? או שזה מאתגר מידי כרגע?

אם כן, זה יכול מאוד לעזור. אם לא, תחזרי לפרקטיקה. לא לבזבז כוחות על ריב עכשיו, למרות שזה ממש מעצבן.

לגבי אמא שלך - אני מבינה אותך. אבל תחשבי שלארח זה תמיד מאתגר, בטח לכל כך הרבה ימים, בטח בפסח. אם לאחיך יש רק ילד אחד, זה הגיוני שזה יותר קל מאשר לארח משפחה עם כמה ילדים, עם כל האהבה והרצון.

שורש הבעיה היא שהבעל אמור רק לעזור והאחריות על האישה

אם אין אחריות על הבעל זה מביא הרבה פעמים לחוסר עשייה

אם הייתי בסיטואציה כזו הייתי מנקה את המטבח באופן בסיסי ושטחי (עבודה של שעה שעתיים) ואת מצוות ביעור חמץ מעבירה לאחריות שלו

שבוע 10 זה תחילת הריון. בתקופה הזו אני בשיא הבחילות.

הייתי לגמרי עושה נטו מטבח בלבד

מבטלת חמץ וזהו.

כל שאר ההתארגנויות אפשר לעשות גם בחול המועד...

להגיד לבעל בנעימות דברים מוגדרים ולשחרר.

אם לא עושה- זה שלו.

העיקר- תשאגי לשמח את עצמך...

ואת האמת שלבוא לפסח לשבוע שלם עם ילדים זה בעיניי הרבה מאוד.

ההורים שלי נראה לי יהיו על קוצים בצאת החג, כדי לחזור לשקט שלהם. אם היינו נשארים עוד במוצאי החג הם היו מאבדים את זה.

והם הכי נקסימים וצעירים שיש. כן?

פשוט תחשבי איך את היית מגיבה לאורחים שנשארים גם בצאת החג. מודה שאצלי זה בהחלט לא עובר חלק

אז קודם כל חיבוק.

לי במקרים כאלה עוזר להגיד לעצמי- שאין כמו בבית. אני כמו שאני, הילדים יותר חופשיים לעשות מה שהם רוצים, גם אם הבית הפוך- לא נורא נסדר.

זה לא כמו שאצל אחרים דברים בהתנהגות או בבלאגן שהם עושים מפריעים לי כי לא נעים.

אז לפחות זה.

ולגבי הניקיון- הכי מינימום שיש כמו שאמרו פה.

לפעמים הבעלים לא בדיוק מבינים אותנו, או שהם חושבים שאפשר לעשות את זה בחצי יום...

בגילאים מסויימים ישנים יותר בגילאים אחרים ישנים פחות, כשצומחות שיניים או חולים או חם מדי בלילה אז קמים יותר לינוק.

לפעמים הוא קם כל שעה ויונק מעט ולפעמים קם פעמיים בלילה אבל כל אחת מהם היא חצי שעה הנקה לפחות.

היה לי את כל הסוגים עם הקטן שלי, תקופות של כל שעה, תקופות של שעה שלמה הנקה עד שהוא חוזר לישון, תקופות של לילה שלם רצוף, כל מיני.

וכמו שכתבו מעלי

לעניות דעתי זה תלוי תינוק ולא קשור לחלב שלך

כמה פעמים או כל כמה שעות הוא יונק במהלך היום?

יש תינוקות שאוכלים ארוחות קצרצרות במהלך היום ואז יונקים כל שעה וחצי

לפעמים אפשר ללמד אותם לאכול יותר בכל ארוחה ואז לרווח קצת יותר

ויתכן זה ישפיע גם על הלילה

אני מרגישה שאני אוכלת פחות התינוק קם יותר .הוא בן 7 חודשים 

קודם כל תהיי שבעה 😊

אני מוסיפה שקדים אגוזים קוואקר הרבה פירות וירקות, ובכללי מזון בריא , מרקים, חלבונים, דגנים מלאים 

וגם יכול להיות שהוא בקפיצות גדילה וזה יחלוף

לק"י

וזה הבכור שלי, שהיה הכי תלותי בי בהנקה עד גיל גדול.

לקום כל שעה זה באמת קצת מוגזם.

בן כמה הוא?

אולי קפיצת גדילה?

עם בקבוק כן🫢

יש תקופות שהוא ישן רצוף גם 6-7 שעות

ויש ימים שקם כל שעה

אני מניקה בשכיבה ככה שלא ממש מפריע לי..

מקווה שתמצאי פתרון בקלות 

שמעתי שלפעמים נותנים כמה שבועות לפני, ואז יכול להיות שלילי בלידה ולא יצטרכו שוב.

אולי זה מה שהיא התכוונה?

ולגבי לידות מהירות-

היה לי חיובי בשתי לידות.

באחת קיבלתי אנטיביוטיקה בערך שעה וחצי לפני הלידה.

בשנייה לא הספקתי לקבל. התינוקות היתה במעקב חום, והכל היה בסדר.

רק איך שבאתי ללדת- בגלל ירידת מים- ישר אמרתי שיש לי וחברו אותי לאנטיביוטיקה בחדר לידה