פורום הריון ולידה (עמוד 261)

אבל יצא לי להיות שבת

יש שם בית כנסת פעיל

יש מקום גדול לסעודות שאיזה זוג מתוק מארגן

יש שם שליח חב"ד כך שאני מתארת לעצמי שידאגו שיעברו אנשים במחלקות השונות לתקיעת שופר.. 

לק"י

ומסכימה איתך חלקית לגבי הצפיפות, אני ילדתי בכיפור בסורוקה, והיה ממש רגוע במיון.

אין מעקבים לא דחופים. מניחה שבעיקר יולדות מגיעות.

אבל לא יודעת כמה יהיו פחות נשים בחדרי לידה עצמן ובמחלקה.

בעין כרם

יצא שהיינו כמה זוגות דתיים (דת"ל וחרדים)

באפס הפרדה יש מן חדר אוכל

אכלנו ביחד ודיברנו והיה ממש כיף.

אבל באמת תלוי על מי נופלים...

היינו גם שבת במחלקת נשים, שם לא ישבו ביחד

אבל יש את הארוחות אז בבוקר הלכנו לשם (עם התינוק אז הייתי קצת ולקחתי אוכל למחלקה)

שערי צדק יש אוכל נחמד, בסעודות שם אין ארוחה משותפת כמו בעין כרם וגם האווירה בסעודות - אני לא התחברתי. אווירה כללית - מרגישים שבת. יש כתבניות, מלאאא מעליות שבת.

בשערי צדק את צריכה להזמין מראש מנות לסעודות.  יש מספר שעות בצהריים שאפשר לקחת כרטיסים ליד הבית כנסת.

בעין כרם - האוכל בסעודות לטעמי הרבה יותר טוב, גם במחלקה האוכל טעים. בסעודות יש אווירה מדהימה,  מרוממת. בבית חולים עצמו יש שם פחות אוווירה של שבת, מעליות בודדות במתכונת שבת

אני פטריוטית של עין כרם ככה שממליצה עליהם

יש לך גם מחלקת יולדות חדשה, חלק מהחדרים פרטיים

לדעתי שווה

וגם, איך זה עובד במחלקות עם כל הדברים שאסור בשבת? יש מודעות?

סעודות בהפרדה ואווירה ממש טובה - לטעמי.

לגבי המחלקות ורמת המודעות - אין לי מושג. 

אמנם לא יצא לי בשבת במחלקת יולדות

אבל יש אוהל ממש ליד הבית חולים ויש שם ארוחות שלמות ואפשר לשבת שמה ולאכול או לקחת אוכל לחדר

האוכל היה טעים, במחלקה שהייתי גם מתנדבים באו לחלק ארוחות למי שלא רצה לרדת והיה מעליות שבת בשפע

ובאמת יש בית כנסת יפה וארוחות, אבל מלאאא מדרגות

לדברי בעלי, שעדיין לא התאושש למרות שעברו 6 שנים

לא התרשמתי בכלל. הדבר העיקרי של שמירת שבת שהיה זה שערביות תלשו את דפי המוניטור..

אפילו היינו צריכים ללחוץ על מכשיר שיוציא כרטיס כדי להיכנס לחניה. מעליות- אחת המיילדות העלתה אותי במעלית לא שבת כי לדבריה פחדה שאלד במעלית. לא הייתי קרובה ללדת אבל נגיד.

אכן היה מפוצץ ולא היה מקום בביות מלא. דחפו אותי שלישית לחדר וכשהתינוק סוף סוף הגיע אליי (כאמור לא היה מקום בביות מלא) לא יכולתי לקום מהמיטה כי העגלה שלו חסמה את הדרך.

קיצור אני פחות מממליצה שערי צדק.

גם במיון יולדות היה עמוס. ברגע אחד כל הצוות נעלם לקיסרי חירום ומצאתי את עצמי עם צירים מטורפים רצה ברחבי המחלקה מחפשת מישהו שיכניס אותי לקבל אפידורל.

בחדרי הלידה המכשירים החשמליים (מקלדת למשל) הם באישור לשבת.

במחלקות יש ערביות שכותבות / חותמות במקומך. יש במחלקות מנורת שבת.

כרטיס לחניה אין לי מושג. זכור לי שאפשר לבקש מהשומר שיחנה את הרכב, אבל לא נתקלתי בזה בעצמי.

אם כי, הלכתית, מה שיגרום ליולדת להרגיש בטוחה יותר - מותר בשבת. אז זה לא חייב להיות שיקול. אבל למי שזה כן שיקול - יש הבדל בשמירת שבת בשערי צדק. לא התנסיתי בעין כרם.

רק מציינת שזה היה לפני מעל 10 שנים.

שערי צדק לא היו ארוחות מסודרות של שבת. הגעתי וילדתי בשבת בבוקר. היה מאוד עמוס!!! לא זכור לי שהרגשתי דח אווירת שבת מיוחדת. בלידה היתה ערביה שכתבה.

עין כרם- הלכנו כמה יולדות לסעודת שבת גדולה מסודרת, עם שירי שבת ואווירה חגיגית. פרשנו באמצע, כי לא ידענו מה עם התינוקות. אז נתנו לנו אוכל ארוז להמשיך את הארוחה במחלקה. זה לא אוכל מאוד מפנק. אבל עצם המחשבה והטרחה עושה את זה מרגש.

לפני שבת אחות עברה בחדרים ואמרה לנו להשאיר לנו אור איך שאנחנו רוצות כי הן לא יכולות להדליק/לכבות לנו בשבת.

בשבת עצמה יש דלתות שבת לתינוקיה, ומחשב מיוחד לשבת.

היה קידוש במחלקה.  

עברתי כבר את התאריך!! יאוששששש! 

הוא יוולד מתישהו????????????????????????????????????????????????

ממני שיולדת תמיד אחרי התל"מ (אבל לרוב אני בסדר עם זה. לא מחכה ללדת כבר בדר"כ).

חודש ראשון בעלות של 5 ש"ח,  לאחר מכן 45 ש"ח

כל יום נשלח סיפור בשעה 17:00 , סיפורים תורניים באיכות טובה, הילדים ממש אוהבים.

שהקריין עשה קולות של גוי או פריץ

היה בשביל הבן שלי מידי..

זה סיפור בהמשכים, מתאים יותר לקטנים, בלי קולות כמו שתיארת

וגם זמן סיפור של משפחה.. ביוטיוב 

סנאי וארנב זה לא בדיוק בהמשכים, כל פרק יכול לעמוד בפני עצמו. וזה חמוד ולא מפחיד בכלל. 

גם זמן סיפור (שפונה ליותר גדולים), 

ויש למשפחה פודקאסט גם את בון דובון (יחסית חדש) שמתאים לקטנים יותר - בת השלוש שלי אוהבת.

מצטרפת גם להמלצה על ספרית פיג'מה - יש המון סיפורים מעולים לטעמי שהילדים אוהבים.

וגם ממליצה על זמן סיפור של רבקי פרידמן (לא לבלבל עם זמן סיפור של משפחה פודקאסט). אצלה זה באמת סיפורים בהמשכים. יש את "קישטל'ה" שבחינם, ושמענו גם את "משפחת אלון בבית המלון" בתשלום (יש עוד סיפור בתשלום). הסיפורים שלה מיועדים לדעתי עקרונית לגיל יותר גדול מ-3, ויש קטעים של מתח, אבל לא בסגנון יותר מדי מפחיד (וגם לי יש ילד די רגיש מהבחינה הזו. למשל, מסופר על שריפה שפורצת במלון ואחד הילדים מצליח לחלץ את כל האורחים. בלי אפקטים מפחידים או קולות מאיימים)

לגיל 3...

בתשלום.

יש אופציה למנוי חודשי ואז נשלח כל שבוע סיפור ואפשר פשוט לרכוש סיפורים באתר, לגיל 3 ממליצה לקנות את הסיפורים של דוידוני

ויש להם גם סיפורים לגילאים גדולים יותר

מומלץ בחום רבבב

(תכתבי בגוגל- לשכת התעסוקה לילדים)

 זמן סיפור, סנאי וארנב

קטנטנים/ יסודי.

הקול שלה ממש נעים, עם קריאת שמע בסוף הסיפור.

יש לה סיפור אחד בחינם. ושניים בתשלום חד פעמי ואז אפשר לשמוע כמה שרוצים

הילדים שלי ממש ממש אוהבים ושומעים בלופים בלי הפסקה..

קישטלה – Net Planet

זה הקישור לסיפור בחינם..

ולא החוצה.

בסוף גם בתוך קהילה, יש לכל משפחה בחירה כמה להיות שותפים ומעורבים בחיי הקהילה, ולפעמים יותר נכן לקחת צעד אחורה ולהתרכז בעצמכם.

ומה זאת אומרת עיניים שמסתכלות ובוחנות? למי כ"כ אכפת מה אתם עושים ובמה שה משפיע?

בגלל שבקהילה גרים ממש אחד בתוך השני אז פתאום מעניין מה כל אחד עושה וכל מיני דברים שלא באמת אמורים לעניין.. או שפשוט יש לי אופי סקרן?

וזה לא הרצון שלי בפנים וזה גם לא בריא!

הייתי רוצה להתמקד בחיים שלי במלואם ולהתרכז בדיבורים יעילים, ואם כבר אז שרק 5% יוקדש לזה ולא מעבר, פשוט כרגע זה יותר מזה וזה הבעיה.

ואני כן יכולה לקבל הערות כמו- לא רואים אותך בגינה עם הילדים וכאלו

אישית אני לא רואה אמירה של "לא רואים אותך בגינה" כאמירות בוחנות ועיניים שמסתכלות..

אלא כאמירה של חברות ואכפתיות, ורצון לראות אותך ולהגיד שלום ולשמוע מה שלומך בפטפוטי שכנות נחמדים בגינה 🙂 את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחת למה את לא מגיעה, אבל זה שמישהי שמה לב שלא ראתה אותך הרבה זמן - יש בזה משהו מחמם את הלב..

אצלינו ביישוב יש מישהי שבערבי נשים לפעמים שולחת הודעה לנשים שלא הגיעו שהן חסרות. לא בקטע חטטן או נוזף, אלא כדי לתת תחושה שהם רצויות. בעיני זה מקסים!

אבל - אני חייבת להגיד שיש סוגים שונים של קהילות, ומינונים שונים.. אולי מתאים לך סגנון קהילתיות אחר, וזה ממש הגיוני.

לגבי המבט שלך על אחרים - הייתי מנסה להוסיף בראייה פנימה כמו ששלומית כתבה - וממילא זה ישפר את המצב כלפי חוץ ויפחית את המינון, כי תהיי עסוקה.. 

חושבת שממש כדאי לא להתעסק בזה. לחיות את החיים שלך, בהכי טוב שלכם בלי שום קשר לאחרים. ואולי אם עולים לפעמים דברים שמשקפים רצונות שלך, לחשוב איך את מביאה אותם לחיים שלך בלי קשר לשכנים

האמת בהערות כמו מה שציּנת לא רואה בעיה, כי זה נשמע לי, לפחות מהכתוב, סתם סוג של התעניינות חברית, שיכולה דווקא להראות אכפתיות נעימה. אבל אולי לא הבנתי את הטון. וגם אז, כמובן שאת לא חייבת לספק הסברים לאף אחד אם לא בא לך.

יותר "מעורבבת" מקהילות אחרות.

אני גרה ביישוב קהילתי ולא מרגישה שחיים אחד בתוך השני

אבל התכוונת בשרשור לעצמך😬

אז תדעי שזה טבעי כשמתערבבים מדי. ואולי כדאי בעצם למנן וגם לעשות עבודה פנימית על מה היית רוצה לקחת לעצמך/ שמחה במה שיש לך

זה מאוד קשור לאנשים שאת מחוברת/ קרובה אליהם.. אופי מתערב ובוחן זה אופי, לא גזירת גורל של קהילתיות דווקא מנסיוני. אם כי מן הסתם אם מארחים הרבה או משתפים הרבה, אנשים מסתכלים על כל מיני דברים ועושים השוואות. זה טבע האדם.

אני באופן אישי מעדיפה לא להתערבב יותר מדי או לשתף..אז ממננת ומשתפת במה שנראה לי לנכון ומה שלא אז לא. ואם אנשים רואים ובוחנים זה שלהם. וחוץ מזה, תחיי את חייך בלי לחשוב מה אנשים חושבים. זה ריכוז פנימי כזה שמתעלם מרעשי רקע.

לי זה ממש מפריע כשמדי אחד בתוך השני

אבל כזו אני

...

לא קהילה סגורה של ישיבה,

אלא קהילה של בית כנסת משותף, ערכים משותפים,

חיבור ותמיכה הדדית, ויחד עם זאת כל אחד חי את חייו.

אמא שלי הביאה לי כמה גיליונות של פנימה וזה היה ממש מוצלח.. משהו שמתאים גם לרפרף כזה ןלא עכשיו חייב להחזיק ראש.

תהיי לבד או עם מלווה? אם עוד מישהו יהיה הייתי מתארגנת על משחקי קןפסא קלילים.. זה גם נחמד. אם לבד אז הייתי חושבת אם יש משחקי קופסה שמתאימים לך לשחק לבד(נגיד משחקי חידות, קלפים לסוליטר, אני אוהבת סט גם לבד.. כאלה)

אם יש לך מאיפה להשיג מחזור עם פירושים יפים או ספר יפה לחג זו גם אפשרות טובה. נגיד ראיתי שקורן הוציאו מחזור עם פירוש של הרב זקס אם את מתחברת, ויש את שירת חנה שזה ספר שהרבנית נעמה אתרוג ערכה סיכומי שיעורים של הרבנית חנה טאו זצ"ל.. בטוחה שיש עוד המון אבל את שני אלה אני מכירה והם יחסית לא כבדים.

אם אלד בר"ה אהיה עם מלווה,

אבל אם לפני אז לבד.

גליונות של פנימה זה מעולה!

יש לך עוד רעיונות למשחקים שכיף לשחק לבד?

מאצ' מאדנס

קסקדיה(אם יש לך מאיפה להשיג)

קרקסון אולי גם

סקראבל, בננה גרם

זה לאו דווקא משחקים שאידיאלי לשחק לבד אבל הם כן יכולים לעבוד..

של הרב ליאור אנגלמן טובים בעיניי.

"לא מפסיקים אהבה באמצע" למשל

לגבי פאזל, אני פעם ביררתי והבנתי שאם את לא מתכננת להשאיר את זה אחרי זה בתור תמונה אלא לפרק, זה בסדר. אבל כמובן לא פוסקת הלכה.

לא במקום ספר.

אבל זו לגמרי הזדמנות שאפשר לומר תהילים בנחת בלי שהילדים מפריעים...

ממש בערב חג

אבל לקח זמן להתאושש ככה שלא היה צריך ספרים ומשחקים...

גידול נעים ובנחת!

תנוחי המון ותתאוששי 🥰🥰

בסוף בזירוז או בלי זירוז?

הרבה נחת בבריאות ובשמחה

והחלמה מהירה

מה ילדת?

שיהיה הרבה נחת והתאוששות קלה!

💐

כמובן שלפעמים בזמנים לחוצים כן יוצא לי להתעצבן אבל זה משהו שאני עובדת עליו.

גם כי גדלתי בבית שהמוטו בו הוא מה שאפשר לנקות לא מתעצבנים.. ובאמת בית שלא עושה אישיו מלכלוך. 

אני אכן חושבת שאין טעם לכעוס על הילדים כשהם שופכים ומלכלכים, כי זה משהו מאוד טבעי ואנושי שקורה לכולם.

מצד שני, אני כן דורשת מהם לנקות. לא בכעס, אלא סיבה ותוצאה פשוטות, בלי אמוציות.

"אויש, נשפך? אני אביא לך נייר סופג ותנקה". גם בגיל שנה וחצי (כמובן לפי הצורך עוברת אחריהם)

נראה לי לימוד חשוב

שמותר לטעות, וצריך לדעת לתקן 

אם בעלי שפך אני אנקה

ואם אני אשפוך הוא אנקה

זה כל כך מתסכל שנשפך משהו ולא כייף

והנקיון הופך את התסכול ליותר מעצבן

זה משהו שבעלי הכניס הביתה

אז אם היה פה ענין של חוסר זירות אני יכולה להגיד לילד לנקות

אבל כללית- אני מבקשת מהם לעזור כי הם חלק מהבית

לא כי הם שחקו אז הם צריכים לאסוף, ולא כי הם לכלכו הם צריכים לנקות

בדיוק כמו שאני עושה מלא בבית שהם תיקונים של נזקים (כביסה מלוכלכת כלים בכיור פינוי שולחן..) שלא אני יצרתי

פשוט כי זה הבית שלי ואני רוצה שיהיה נעים

לא משלי... 100% בעלי

בעיני זה חשוב שגם אם קלקתי אפשר לתקן.

כמובן שילד קטו אני עוזרת

מדברת על סיטואציה כמו שקרה לי בסופר, עמדתי מול הקוטג' ואין לי עכשיו סמרטוט או מגבונים או משהו לנקות איתו, אין גם שירותים שאני יכולה להביא (וגם אם כן, יותר יעיל לקרוא לעובד נקיון כמו שעשיתי).

לנקות אולי תמיד הוא יכול לקחת חלק. אבל לפעמים משהו נשבר ואי אפשר לתקן, משהו מתקלקל ואולי אפשר לתקן אבל לא ביכולתו של ילד קטן.

לא לתקן זה ללכת ולהשאיר את הקוטג ככה

וכשמשהו נשבר התיקון הוא להרים/לזרוק לפח.

אז אם נשברת כוס אני לא מבקשת מהם לנקות אבל כן להביא לי את המטאטא והכף אשפה

זה יפה, התחברתי.

כי לתקן, לפעמים הבן שלי שובר משהו ואז רוצה שנדביק אותו ונחזיר לקדמותו וזה בלתי אפשרי, הוא גם צריך ללמוד שיש למעשים שלנו תוצאות שהן לפעמים בלתי הפיכות, כי ככה החיים (עם כל החזרה בתשובה שתמיד חשוב ללמוד אותה בחיים)

וגם בדברים שהם במסוגלות של הילד אני רוצה שירגיש שהרבה פעמים יש מה לעשות גם אם קרה משהו לא בסדר, יש לו יכולת לפעול במציאות.

זה לא תמיד אפשרי אבל בהחלט לא פעם אפשר לתקן בדרך זו או אחרת 

שקיבלתי מהבית של ההורים שלי ולא מצליחה לשנות.

אני תוך שניה נכנסת לטירוף של היסטריה וכעס

אבל ברור שהתגובה הראשונית כשהורסים לי משהו היא לכעוס, אבל גם ברור שאפשר ללמוד לשנות את זה ולשלוט בזה, לי אישית המחשבה הזאת עוזרת, לכן שיתפתי אותה שהיא תעזור גם לעוד אימהות. אני חושבת שגם אם ברגע הראשון את כועסת על הילד, אם את מצליחה אחר כך לזהות את המקום הזה של חמלה, שזה יכול לקרות גם לי אז אפשר אחר כך לגשת אליו ולהגיד לו "סליחה שכעסתי עליך, אני יודעת שזה קרה לך בטעות ולא רצית להרוס" 

(כל האחרות שהגיבו שזה בכלל לא מכעיס אותן שילד הורס בלי כוונה, אז לא כתבתי בשבילכן... התלבטתי אם לשתף או לא והחלטתי שלי היה יכול לעזור לקרוא את זה, לכן כתבתי)

ניקיון זו נקודה רגישה אצלי.

אבל אני מתעצבנת נורא דווקא במקרים שהזהרנו את הילד, למשל שלא ישים את הכוס בקצה השולחן, והוא כן שם ואז היא נופלת. או להחזיק את הכוס כשמוזגים, ולא החזיק וכו'.

ואת צודקת. זה בהחלט נקודה שצריך לעבוד עליה

לא על הלכלוך. תלוי באיזה גיל, כשבן שנה זורק אוכל לרצפה אני מבינה שהוא סיים לאכול וזאת הדרך שלו להודיע לי, כשבגיל שנתיים הוא עושה את זה כי זה מצחיק אז נראה לי לגיטימי לכעוס עליו (לא לצרוח עליו, כן? אבל לנזוף בו ולא להיות אמפטית)

במיוחד אם זה משהו שקורה שוב ושוב.

יש לי ילד שקבוע שופך את הכוס שלו בארוחה, אבל מה יעזור לכעוס עליו? זה לא שהוא שופך בכוונה, הוא קצת פחות זהיר ולכן זה קןרה לו כל פעם. ואני לא חושבת שאם נכעס עליו זה יגרום לו להיות יותר זהיר.

ואני מאלה שלא כועסות על זה אבל רחוקה מלהיות מושלמת.

על זה ספציפית אנחנו מאוד עובדים לא לכעוס, כועסים על דברים אחרים ;)

לא יודעת למה... אבל נהייתי אדישה גם למרק שהילד שופך. מרימה, מנקה מביאה חדש...
פעם הייתי מתעצבנת וכועסת, היום? התייאשתי כנראה..חחח

זה קשור להתאמת ציפיות למציאות

שפיכות שבירות ולכלוך זה הכי צפוי אצל ילדים

וגם אצל מבוגרים זה קורה בשוטף

אנחנו טועים הרבה

מי שלוקחת בחשבון מראש שזה יקרה באופן יומיומי

לא מרגישה כעס כשזה קורה

מה שגורם לתחושת כעס זה גורם ההפתעה.

כשהטעות לא מפתיעה, ואפילו צפויה ביותר,

זה פשוט לא מכעיס. לא מתוך עבודת המידות או משהו, זה פשוט לא מכעיס מלכתחילה.

זה קשור לניסיון בהורות, זה הכל.

והתובנה הזו מוכיחה את תהליך הגדילה. כשההסכלות משתנה, עוד מקרה ועוד אחד ועוד אחד, הופכים להרגל.

זה כמו שנתתי לבן ה3 להתקלח לבד, ברור לי שזה כולל המון מים ברצפה ואני לא מתרגשת מזה.

לעומת זאת כשראיתי שהוא סיים חצי בקבוק סבון במקלחת אחת זה יותר הפתיע אותי, כי פשוט לא לקחתי את זה בחשבון, זה כל ההבדל.

אני רואה מה הולך לקרות, אני יודעת שזה יגמר לא טוב, וכשזה קורה מול העיניים שלי אני יותר כועסת, כי ידעתי שזה יקרה (ישפך,ישבר) ו"נתתי" לזה לקרות, או שזה בלתי נמנע בגלל נסיבות החיים אז יש תסכול וחוסר אונים

בכל מקרה זאת עבודת המידות שלי. בשביל זה באנו לפה

בכל מה שקורה

ושאמורה למנוע הכל

אני חושבת שעם הזמן שחררתי גם את זה

מה שחשוב לי אני מגבילה

מה שמבינה שזה שלב מלמידה- לדוגמא מים שמשפריצים במקלחת או כמות שמפו גדולה-

אני אסביר איך לנהוג כדי שלא ישפריץ או יתבזבז כנות גדולה. די של משפו

אני אזכיר אולי

אבל לא לוקחת על עצמי אחריות לשלוט בהז או אחריות על התוצאות

הם לומדים לאט לאט

דרך המרחב העצמאי- ואין איך לדלג על זה

החשיבה שלהם היא כזאת של ילדים והסקרנות היא של ילדים

עכשיו כל אחד יש לו את הנק 'שרגישות לו יותר

ואיפה שכל אחת מרגישה שהיא לא מספיק...ושהיא אמורה להתנהל אחרת...

ככה שכולנו יחד בסירה הזאת❤️

אני לוקחת בחשבון שאולי ישבר לו, ונהנית מתהליך הלמידה.

כשאין לי אפשרות לשחרר אני אכין דברים כשהוא לא בשטח. זה כבר ניסיון נרכש עם החיים וכל ילד זה משתפר.

למדת היום דבר מעניין"

(מי מכירה? )

למה קוראים לזה עבודת המידות

כשזה עניין של תפיסת המציאות ובכלל לא עניין של אופי או מידות

דברים ישפכו וישברו גם אם לא תתני לזה לקרות

זה בלתי נמנע

אפשר לצמצם את כמות השגיאות של מבוגר אבל אי אפשר להעלים אותן

לעומת זאת אי אפשר לצמצם כמות טעויות של ילד אלא אם תגבילי אותו מאד בצורה קיצונית

מה שלא הגיוני כמובן

למציאות.

ככה אני בכל אופן רואה את זה. הכנעה. לשחרר שליטה.

מתחברת למה שכתבת מאוד, אבל זה סותר.

עבודת המידות זו גם סבלנות, שימת לב לפרטים, הכרה ביכולות של האחר, גם אם הוא פעוט, ובמיוחד אם זה הילדים שלנו,ולהתאים את עצמנו לסיטואציה

אם זו לא עבודת המידות, אז מה כן?

במניעת כעס

אבל יש הבדל בין למנוע מקרי כעס לבין להגיע לסיטואציה בלתי נמנעת של כעס ולהתגבר עליו

בעיניי עבודת המידות זה להגיע לסיטואציה שקשה לנו לעשות נכון ועדיין לעשות את הדבר הנכון

יש שלב אחר בו אחרי ששוברים את מידת הכעס שהסיטואציות כבר הרבה פחות מרגיזות (בגלל ההרגל לא לכעוס) ואז זו הסתכלות שהשתנתה בעקבות עבודת המידות

יש לי ריאקציה מעצבים

לכן אני משתדלת לא לכעוס ולשמור את העצבים לאירועים ששווים אותם

אז ברור שאני משדלת לא לכעוס כשילד שופך/ מלכלך

כן אומרת לו לנקות/ מנקה בעצמי אם קשה לו

וגם כשקורה ואני שופכת

אני מציינת את זה בקול כדי שהילד ילמד שזה לא בושה שיש טעויות

אנחנו מאוד מקפידים לא לכעוס אם משהו נשבר או נשפך או נהרס.

ובאמת רואים תוצאות, הילדים מספרים על כל דבר כזה שקורה וזה טבעי להם לגמרי. בלי להרגיש לא נעים או לפחד מהתגובה.

ומה שביכולתם, הם גם מנקים/אוספים.

וכשלנו נשבר/נשפך אנחנו מספרים להם גם, שיידעו שגם לנו קורה שנשפך או נהרס משהו.

מה שמכעיס אותי זה התנהגויות אחרות..עקשנות מופרזת.יציאה מפרופורציות..חוצפה...וכו

שטבעי לילדים

אבל כשמשווה לעצמי אני לא מתנהגת ככה אף פעם ולכן זה גם מכעיס אותי

ומה שעוזר כשמזכירה לעצמי השם ילדים והם בלמידה והז הטבע שלהם ברגשות העודפים והלא מבוררים וכו

ובכל זאת זה מאתגר כשזה בתדירות גבוהה ובזמנים מאתגרים

כשהם שוברים או שופכים משהו ממש לא קורה לי כמעט שאני כועסת

גג לעצמי אומרת אוף איזה מבאס מה היתי צריכה את זה עכשיו וכו

אבל לא מופנה כלפיהם

שגדלתי בבית שבו אמא שלי היתה מגיבה באופן דרמטי כשדברים נשפכו, רהיטים או חפצים נשברו, בגד נקרע, וזה ממש עשה לי תגובת נגד.

אני לא מושלמת ולפעמים כשזה חפץ יקר פריט חדש אני לא תמיד מצליחה להתאפק לא לכעוס, אבל באופן כללי ממש משתדלת לא לגעור בילדים על זה, במיוחד אם זה היה בטעות.

מה שעוזר לי זו המחשבה שזה הכל "עצים ואבנים". כמו שה' שפך את חמתו על עצים ואבנים בחורבן ביהמ"ק במקום להשמיד את עמ"י, ככה בכל דבר של נזק גשמי משתדלת להזכיר לעצמי שזו כפרה, ושילך על עצים ואבנים. (גם המנהג להכריז "מזל טוב!!" כשמשהו מתנפץ עוזר להישאר חיוביים ואופטימיים )

ניסיתם להזמין ילדים מגנים שלהם לשחק או להיפגש בגינה?

תנסי גם לשדר רוגע , ילדים מאוד מושפעים ממצב הרוח של הורה.

דבר נוסף ,זה טבעי נורמלי שקשה להם.

מה לגבי בעלך ? אם הוא מתחיל מוקדם בבוקר, הוא יכול להיות איתם בצהריים , קצת לשחק בכיף?

זה לא נורא לתת קצת מסך שכולם עייפים .

מניסיון. .

עושה ייעוץ זוגי

יש לי המלצה למטפלת זוגית

בפרטי

יצא לי להכין רביולי אבל מאוד קשה להגיע לרתיחה מספקת על הפלטה

מה יזיק אם תכיני מראש?

(אצלי יש קבוע במקרר)

יכול לקחת כמה שעות טובות

אפשר להכין ולשמור בקופסא אטומה במקרר.

חוצמיזה, שאם נשאר בשרי מהחג ניתן להקפיא, וגם יש את יום חמישי ושישי שצריכים לאכול....חחח

ככה שאי אפשר להחזיר..

ובחמישי זה רק אני שאוכל, שישי כנראה ניסע כבר בצהרים המוקדמים ..

דווקא רעיונות טובים לדברים לבשל שיהיו לזמן ביניים שאין משהו זמין.. תודה!

לא הכרתי שביצים קשות יכולות להישמר יותר מיומיים

והפסטה פשוט לא רוצה שייזרק.. וגם לא שיתפוס לי מקום במקרר😅

רביולי שקונים ושמים דקה במים חמים

או

נודלס ששמים 3 דקות במים חמים

בקופסא אטומה עם מים רותחים

מתבשל מעולה 

ממליצה מאד מאד על מחזור בית רבן.

הוא כ"כ מוצלח שבעלי כ"בעל תפילה" לוקח אותו מהילדים.

מה שמיוחד בו שכתוב להם בצד מתי עומדים מתי פוסעים וכו'

והפונט מאד ברור

ויש צבע והדגשה למה שכולם אומרים בקול וכו'.

אני שנים הייתי רגילה למחזור רבא ומאז שקנינו לילדים את בית רבן התפילה של כולנו השתנתה.

הספר " מחזור בית רבן" במחיר שווה | יפה נוף פלדהיים

וגם פה

https://www.kodeshbook.co.il/product.asp?productid=9120

תקובל ברצון

שנה טובה ומבורכת!

וזה בערך השלב שאצלי התחלתי להרגיש יותר בלי להתאמץ, בתחילת 24 כשהרופאה אמרה לי על מעקב תנועות זה הרגיש לי מטלה כזאת כי עוד לא היה ממש ברור וכל הזמן, עד אז הייתי מרגישה אותם בעיקר בלילה במיטה לפני השינה.

גם אצלי שלייה קדמית, אולי זה קשור. ב24 בקושי הרגשתי, ב26 כבר היו תנועות שאפשר לראות על הבטן מבחוץ, ב27 כבר היו כאלה תנועות חזקות וכואבות שאני מתגעגעת לרפרופים של ההתחלה...

היו לי רק שני היריונות עם שלייה קדמית, ובאמת בהם התחלתי להרגיש בקביעות בשלב מאוחר, 22-23, נדמה לי.

אבל את אומרת שכן הרגשת מוקדם יותר בהריונות עבר עם שלייה קדמית, אז לא יודעת מה לומר...

וזה בראש שלי כל הזמן לנסות להרגיש..

תודה לך!

לק"י

מעקב מתחילים משבוע 25 נדמה לי.

אצלי למשל הם זזים די הרבה, אז ב"ה חוסכים לי לעקוב במיוחד רוב הזמן.

הכי חשוב זה בזמנים שאמורים להרגיש אותם כבר.

ושיהיה בשעה טובה!!

כמובן שצריך לשתות הרבה כמה ימים לפני, ולהתכונן כמה שאפשר, ובצום עצמו לנוח ולא לנסות ללכת לבית כנסת או להתאמץ.

וכמובן תתייעצי עם רב.

בהצלחה!

כדאי לשתות המון לפני הצום וכל הצום לשכב. בע"ה יעבור בשלום.

כמובן תפרטי לר את המקרה הספציפי שלך

1. אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לבשל.

השנה התחלתי בשישי, המשכתי בראשון ועדיין נשארו לי מלא בישולים לערב החג. גם לא היינו מאורגנים מספיק עם הקניות

2. ערכתי שולחן בראשון בלילה וזה היה מעולה. הייתי צריכה לשמור על הילדים שלא יגעו, אבל היה שווה בכל זאת

3. התארחנו בליל החג והיה מעייף לחזור הביתה מאוחר בלילה עם הילדים, רוצים לשנות את זה לשנה הבאה

מכינים מראש לכל סועד צלחת עם כל הסימנים ושמים על השולחן מעל הצלחות הרגילות.

כך בתחילת הסעודה לא צריך לקום ולהגיש סימנים. אצלנו בעלי מכריז על הסימן, אומר את היהי רצון 

וכל אחד פשוט לוקח מהצלחת שמונחת לפניו.

אוכלים אותם אחרי שנוטלים ידיים, אז בזמן שקמים ליטול שימי הכל (חוץ מהבשר) בקעריות קטנות שתחלגי לאורך השולחן

אחרי הדג שוטפים ידיים ומזלגות, ותגישי את הבשר

אצלנו הדג והבשר הם שני האחרונים. וממש אין ביבה לקום לרוץ לפלטה כל רגע. באמת טרטור

ממש מנומסת

רואה איך הרואים משקיעים בה ומיד נותנת תוצאות

כל הכבוד להורים המסורים

מלא נחת בבריאות ובקלות ובלי עוגמות נפש וטרטורים

גמר חתימה טובה

לא מבינה בזה

וחיבוק❤️

לא יודעת, הייתי מתקשרת למחלקה שהשתחררת ממנה לשאול.

תרגישי טוב!

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה 🫂

ויכול להיות חלילה קריש דם שנודד.

חיבוק גדול יקרה

שה' ימלא חסרונכם

ותהיה לכן שנה טובה, מתוקה ושמחה

חשבתי עליך הרבה

אמנם כתבת הכל באנונימי אבל נכנסת לי ללב

החלמה מהירה יקרה

קראתי שניה לפני החג ולא הספקתי להגיב.

ריגשת ממש!

אמן! תודה רבה!

כרגע נראה שזה פשוט גודש 😒

לקחתי איזה כדור, אבל נראה שזה לא עזר 100%

יותר טוב

עדיין עם גודש...

כל שעתיים שלוש מקבלת תזכורת כואבת

היה לי גם בהריון הראשון ואז עשו לי כל מיני בדיקות והכל היה תקין לא יודעת מה זה היה. וקרה לי שוב בהריון הזה ביום אחד שהיה לי בו ממש לחץ נפשי, ואז הרגשתי ממש פיזית לחץ מוחשי מאוד בחזה שממש גרם לקושי נשימתי משמעותי, בהתחלה נלחצתי אבל הסקתי שזה קשור ללחץ הנפשי ובאמת זה עבר בלי שום דבר למחרת.

תודה!

שה' ינחם אותכם בהרבה טוב השנה

מתפללת עליך

לק"י

בהחלט עלול להיות דלקת.

אפשר לנקות עם תה או מגבוני עיניים אם יש לך.

בשבועות הראשונים יכול להיות תוצאה של חסימה של צינור הדמעות, כדאי ללכת לרופא עיניים, בדר"כ יש אפשרות לשחרר את החסימה במסג'ים.

אם יותר גדולה ולא מתמשך על תקופה ארוכה, לנקות ועם ממשיך יתכן שזו דלקת.

אם כן, אז לפעמים מנגבים את האף ואז נוגעים בעין ואז העין גם מצטננת ונהיית עם הפרשות, אבל זה רק צינון.

בדלקת עיניים הלבן של העין בדרך כלל אדום/ורוד

זו בטח חסימה של תעלת הדמעות

נפוץ מאוד

יש עיסויים לעשות, תחפשי בגוגל

ופשוט לנקות, זה עובר כמעט לכןלם עד גיל שנה

לקטנה לשי היה בשבועות הראשונים לחייה סעין אחת..

שמתי קצת חלב אם כל פעם

עבר לבד..

הבן שלי בן חודשיים-שלושה הרופא אמר לי לא לגעת רק לשטוף כל פעם את ההפרשות

אלו הפרשות של מי שפיר שסותמות את שק הדמעות וזה חייב לצאת החוצה סבלנות ולתת לזה להפריש

ב'ה כבר שיפור גדול כמעט כבר לא מפריש כלום