פורום הריון ולידה (עמוד 2690)

מפדח אותי אפילו לכתוב שזה מבאס שאובחנתי עם סכרת הריון:-/
נכון שזה בסדר ויעבור, ויגרום לי להיות יותר בריאה ואני אצליח?? תגידו לי שכן.
אוף. שונאת שינויים. וב"ה שזה רק שינויים כאלו.

ילדתי לפני 10 חודשים,
קיבלתי עכשיו מחזור ראשון אחרי לידה ואני לא בטוחה שזה מחזור כי זה ממש מעט דם יחסית למחזור שהיה לי תמיד.
בדרך כלל היה לי מחזור עם מלא דם וכאבים ממממממש חזקים.

כדאי ללכת לרופא?
זה אוסר?

התקנתי התקן תוך רחמי נובה טי (לא הורמונלי), כמה זמן בד"כ יש דימום הסתגלות? בהתחלה היה דימום דיי רציני ולאט לאט נרגע אבל לא הפסיק לגמרי (עברו שבועיים מההתקנה..) הגיוני?

הבו עצות

לא מצליחה לסרק אותו יותר מ5 סירוקים במסרק כינים בלי שיצרח ויברח

מישהי מוסרת ביטחון עצמי?
אבוא לקחת מכל חלקי הארץ...

מתחילה קצת לדאוג..
יש לי בת שנה ו8 שפשוט לא מסכימה להרדם בלי שאני נמצאת לידה! אני מרדימה אותה לפעמים עם חלב (כן,כן בהריון) ולפעמים מספיק ששוכבת לידה.
בעלי ניסה כבר המון פעמים, גם פעם הרדמנו אותה אצל חמותי שגרה קרוב והשארנו אותה שתישן שם כדי שתתרגל. ב12 בלילה, דפיקות בדלת , היא פשוט לא מסכימה לישון בלי שאני בסביבה.
אני יודעת שאני הרגלתי אותה לזה, כל פעם דחיתי לגמול אותה מהנקה של לפני השינה.פשוט זאת דרך הכי קלה בשבילי להרדים אותה.
אוף, מה יהיה:/ יותר מהלידה עצמה אני דואגת איך היא תגיב שאעלם לה ככה כשאלך ללדת..

נחת עלינו איזה משהו אישי לא פשוט. כל השכנים יודעים וזה לא סוד.
אבל זה פשוט לא מתאים עכשיו. מכל כיוון שנסתכל זה מציק ומטריד.
ורק באלי לעבור את זה. ולהיות אחרי הלידה. אבל גם אחרי הלידה זה לא יפתר, עוד חצי שנה בערך נהיה אחרי זה...
ממש רוצה לעבור את זה, להאמין שה' מביא את הקשיים לפי מה שמתאים לנו, הכל יכול להתהפך בשניה, אבל לא בטוח. יכול להיות שנסחוב את זה עוד הרבה, זה לא משהו שאנחנו יכולים להחליט עליו.
באלי להאמין שההריון הזה הוא טוב בדיוק לזמן הזה, ושהילד הזה הוא ילד של אלוקים כמו שהוא ילד שלי, אז ברור שהכל יסתדר.
ממש רוצה להאמין בזה.
לבנתיים רק על זה יש לי שליטה

לא מצאתי מקום יותר מתאים לשאול,למרות שזה לא בדיוק קשור להריון ולידה...
אז רציתי לשאול אם מישי מכירה מניסיון כל מיני אמצעים להקל על כאבי מחזור חוץ מלקחת כדורים. אני סובלת ממש כל חודש,ברמה של לקחת 3 כדורים ביום הראשון של הוסת ולמחרת עוד איזה אחד או שניים(אני נגד לסבול...)וגם לוקח להם המון זמן עד שהם משפיעים. וזה כאבים ממש מטורפים שרק מי שחוותה יכולה להבין במה מדובר(לא כל הנשים חוות את זה ברמות כ"כ גבוהות...).
בקיצור,אשמח לכל מיני עצות איך להקל על הכאבים,כי באמת שאני סובלת ממש וזה משבש לי ימים...
תודה לעונות🙏❣

אני 5 חו' אחרי לידה, הנשירה התחילה לי לפני איזה חודש ובזמן האחרון אני קולטת שקו השיער הקדמי נסוג בצד אחד!
השיער נהיה שם מאוד דליל כאילו מתחילה מן התקרחות!

מכירות את זה? מה אפשר לעשות כדי שלא ימשיך??
זה חוזר לצמוח אחכ?!

שמעתי שזה יכול להיות קשור לחוסר בויטמין B12.
חוץ מזה כבר הרבה זמן יש לי קושי בשליפת מילים... שוכחת את המילים שאני רוצה להשתמש בהן..
קראתי פעם באחד הפורומים שזה גם קשור לחוסר בויטמין מסויים ואני לא זוכרת איזה. יכול להיות שזה גם קשור לויטמין B12?

הבדיקות תקינות
והכאב לא עובר
אקמול קצת עוזר...
מקפידה לשתות ולנוח
ואוף זה ככ לא נעים!!!

אגב זה מדהים כמה אנחנו אוהבות לשחזר ולבחוש בסיפורי הלידות שלנו... זה ולספר מה בישלנו לשבת🤣🤣 תודו!

אז הלידה הראשונה מתוך שתיים:
סביבות שבוע 29, מתחילים לי גירודים מטורפים בכל הגוף. משהו נוראי בלתי נסבל.
בהתחלה אני מתייחסת לזה כמו סתם עקיצות או פריחה, שמה משחה וכו, לא עוזר.
אני מגגלת קצת, ורואה שזה יכול להצביע על בעיות בכבד וזה יכול להיות מסוכן. אמא שלי אחות, ואני מחליטה להתייחס ברצינות חוצמיזה שאני פשוט משתגעת מהגרד.
הולכת לרופאת נשים שלי (מומחית ובכירה שהיא היום בתפקיד בכיר מאוד, אבל פישלה בגדול) והיא אומרת באדישות שלא צריך להגזים, ובואי נתחיל לפי הסדר לטפל בעור. נותנת לי משחת פניסטיל. מצחיק מאוד.
עובר שבוע, ואני פשוט סובלת. לא ישנה יותר מחצי שעה ברצף (אמיתי!), כל הגוף שלי אדום, פצעים מדממים ברגליים ובידיים.
שוליים אותי לבדיקת דם של תפקודי כבד. יוצא גבוה, אבל תקין.
אחרי שבועיים נבדקת שוב, תקין.
יש עוד בדיקה שאמורים לעשות, מלחי מרה, ומשום מה הרופאה אומרת שאם התפקודי כבד תקינים, אין צורך.
ואני ממשיכה להתגרד כמו משוגעת. בעבודה כולם מתחרפנים (עד היום המנהלת שלי אומרת מדי פעם "איזה זוועה איך שאת התגרדת...)
מגיעה לשבוע 36. שבת.
בבוקר אמורה להיות ברית של הבן של אחי, בבית של אמא שלי. כולם מרוגשים.
אנחנו אוכלים שם סעודת ליל שבת וחוזרים הביתה לישון.
אני מתעוררת אחרי חצי שעה, מגרדת מגרדת ובוכה. הפעם אני פשוט לא מסוגלת יותר. עייפה ויש לי הרגשה ממש רעה.
אני מחליטה להקשיב לעצמי, ומעירה את בעלי.
והוא בשיא ההקשבה והכבוד אומר לי: בואי נלך למיון.
אני בהלם, ואנחנו פשוט יוצאים ברגל לשערי צדק. (מבית וגן)
נעים בחוץ, 2 בלילה, ואנחנו צועדים בכיף...
מגיעים למיון מילדותי, מחליטים לעשות מוניטור ואת שתי הבדיקות. מחכים לבוקר לתשובות. תפקודי כבד יצא תקין, ומלחי מרה לוקח יום שלם.
ב10 בבוקר אנחנו מתים ללכת הביתה לברית, ומשכנעים את הרופאה שזה ממש קרוב, ומבטיחים לחזור מיד אח"כ. היא אומרת שזה על אחריותינו, אבל ממילא התוצאות יגיעו רק בראשון בבוקר ואין לנו מה לחפש שם, אנחנו פשוט נמלטים לברית. מגיעים שניה אחרי שנגמר...
מחליטים לחזור במוצ"ש. מאשפזים אותי במח' נשים במסדרון. כמה מלהיב.
אנחנו מתחלקים במיטה מאחורי איזה פרגוד מסכן... צוחקים בלי שליטה, ומתעצבנים לסירוגין. לא נרדמת, מחכה לבוקר...
בביקור רופאים מגיעה קבוצת סטודנטים עם הרופאה והם בוחנים את המקרה המיוחד כולל הפרחה לחלל האויר של כל הסיכונים האפשריים: מוות פתאומי של העובר וכו... מעודד ברמות.
מעבירה איכשהו את היום (בעלי אורז את הדירה שלנו שאנחנו צריכים לפנות עד יום שלישי) בערב מתפנה לי מיטה בתוך המחלקה, ומגיעות התשובות, מלחיה מרה לא תקינים, אני מועמדת לזירוז בתוך רשימה ענקית...
אני מבינה שזהו, אני פה עד אחרי הלידה.
נותנת לבעלי הוראות מה לארוז (אפילו לא הכנתי תיק! עוד לא תשיעי) חמותי אורזת לנו את הבית. אני מתה ופשוט מדחיקה כי אין לי מה לעשות.
בעלי מגיע בערב, ואני שולחת אותו לישון נורמלי בדירה הריקה.
ב9 בבוקר מודיעים לי שהגיע תורי לזירוז, ושאני יעלה לחדרי לידה.
מתקשרת דחוף לבעלי שיבוא, ועולה לבד עם התיק כמו הומלסית. שלום, באתי ללדת. 🙈
שמים אותי בחדר השהיה, מתחילים זירוז פרופס. אומרים לי שעוד 10 שעות יבדקו אם קרה משו... אנחנו מפטפטים, שרים, מריצים מערכונים, בקיצור מעבירים את הזמן.
בערך ב3 מתחילים עוד סוג של זירוז, כבר לא זוכרת איזה. כלום. נאדה.
ב6 בערב, מתחילים קצת צירונים.
התרגשווווווות, אז זה נקרא צירים! אוקי. טוב לדעת...
קופצת על כדור, הצירים מתחזקים ממש, חמותי מופיעה... אני משתדלת להיות במצברוח.
ב9 בערב מעבירים אותי לחדר לידה 'אמיתי'. כואב לי מאוד מאוד. מסתובבת בחדר כמו משוגעת.
נכנסת להתקלח, לא רוצה לצאת...
אומרים לי שאני אהיה חייבת אפידורל כי הקצב מאוד איטי, ופיטוצין בלי, זה מאוד קשה. אני מתמודדת בגבורה ולאט לאט נגמרים לי הכוחות (אני לא ישנה מליל שבת!)
יוצאת מהמקלחת. מנסה גז צחוק, מרגישה שאני לא מצליחה לנשום טוב, ומפחיד אותי לאבד שליטה, אבל נותנת צ'אנס. עוברות שעתיים. פתיחה 2.
בערך ב3 בלילה מגיע מרדים ונותן לי אפידורל. הכאבים נעלמו, בחילה ועייפותתתתתתת נוראית.
אני מנמנמת קצת ומגיע הבוקר. יום שלישי.
פתיחה 2.5. אני פורצת בבכי. יממה שלימה וזה מה שהתקדם?
רגעי ייאוש קשים מאוד. מנסה להתאושש ולעודד את עצמי.
אני לא יכולה לקום כי אני מחוברת לאפידורל. שוכבת כמו סתומה.
ושום. דבר. לא. זז.
איכשהו עובר היום, קצת ביקורים. שולחת את בעלי לנשום, לישון, להתקלח. מרגישה סופר הירו ואישה מהממת
חמי מתקשר לחזק אותי. (הוא ראש ישיבה ואדם מדהים) אני בוכה אבל באמת מתעודדת.
ב9 וחצי בערב המיילדת (המי יודע כמה, כבר הפסקתי לספור חילופי משמרות, מיילדות) בודקת שוב, פתיחה 3.5. וואו! התקדמות!
מבקשת לפקוע לי את המים. אני מסכימה כמובן.
מרגישה ממש רע. מוזר.
בעלי שר לי "נודה לך ונספר תהילתך", ומרגיע אותי.
ב12 אני אומרת למיילדת שמשהו לא בסדר איתי ויש לי לחץ. ובבקשה תבדוק אם משו התקדם.
היא אומרת שאין עניין כי לפני שעתיים היה 3.5. אני ממש מבקשת, היא בודקת: פתיחה 9.5!!! עוד רגע אפשר ללחוץ!
אני בשוק טוטאלי. גמורה מעייפות ובלבול. איך אני אצליח ללחוץ ככה? מאבדת את זה ואז מחליטה רגע להתאפס.
קוראת לכולם:מיילדות, בעלי, אמא שלי. ואני פשוט מודיעה להם איך אני רוצה שזה ילך: חושך בחדר, אור עמום, כולם מדברים בשקט, בבקשה עיסוי בשמן שקדים שלא יהיו קרעים, ולחכות עם חבל הכבוד כמה שאפשר. ואני מתחילה ללחוץ בשיא הרוגע. מפוקסת. אדרנלין בשמיים.
לוחצת 20 דקות בכל הכח, מקשיבה להוראות של המיילדת. היא מבינה שאני ממש משתפת פעולה ואנחנו עובדות כמו צוות מיומן. אבל נתקע. שום דבר לא מתקדם.
אני מתייאשת לגמרי. המיילדת מתחננת אלי תני עוד קצת, תתעלי על הרגע הזה. אני מחליטה לגייס הכל. ומסתערת על הציר הבא.
הכל שורףףףףףףףףףף. עוד ציר אני מתפרקת. וספלאאאאאש הראש בחוץ, כתף, עוד אחת. זהו. היא בחוץ.
מבקשת אותה ישר אלי. מכניסה אותה בתוך החלוק. שלום נסיכה. תודה שיצאת באמת, סוףסוף.

מתרגשת בטרוף, מחבקת, בוכה. אומרים ביחד מזמור לתודה. ורק אז נותנת להם לשקול אותה וכולי.
בעלי דומע: "את היית נראית לביאה". המשפט הזה מלווה אותי עד היום.
תופרים אותי כמה תפרים פנימיים, ללא חתך.
השעה 5 בבוקר (רביעי) ומעבירים אותי למחלקה. אני לא יכולה לזוז בגלל כמויות האפידורל העצומות שקיבלתי במשך יממה וחצי.
תקועה שלישית בחדר מסריח, גמורה. אבל אני אחרי.
היה ארוך, מתיש וקשה. לא כך דמיינתי את הלידה הראשונה שלי. אבל קיבלתי את יעל המהממת (בת 4.5) שהיא פשוט אוצר משמיים.
לא אלאה אתכם בענייני ההנקה (חודשיים וחצי של 8 שאיבות ביום) אבל גם שם לא היה גן עדן...
זהו. תודה שקראתן עד פה, ממש ריגש אותי לחוות את זה שוב דרך הכתיבה.
תודה עליכן ושבוע טוב.
💗

אין לנו הרבה משפחה
מצד שני לא רוצים שיהיה יבש...
איך ומה אפשר לעשות?

תודה!

אם אני מרסקת פשוט יוצא מיץ

@באורך....
חשבתי עלייך מאד השבת, התפללתי עלייך בהדלקת נרות ובכללי היית במחשבות.......
איך את אהובה?...
שולחות לך פה המווון כוחות✨

היי כולן,

אני ממש בהתחלה של ההריון, בשבוע החמישי. מהבוקר יש לי דקירות בצד השמאלי, ללא דימום. הן לא בלתי נסבלות, אך מתמשכות עד עכשיו ולא נעימות. התקשרתי לאחות ממרפאת הנשים, שאמרה שאם זה בלתי נסבל אז לפנות למיון, מעבר לזה לא אמרה יותר מדיי...

מישהי מכירה את התופעה? קראתי איפשהו שהכאבים ההגיוניים בשלב הזה הם לא בצד אז קצת לחוצה. תודה!

בד״כ לא מצליחה לתפוס אף פעם כהה מאד - מזהה לפי שינוי...

אז... מרוב שעשיתי מלא בדיקות הריון ויתרו פסים חלשים (קליר בלו) כל-כך התרגשתי שיש פס לאלוהים יד הריון סוף סוף אחרי כמה חודשים . הלכתי לבדיקת דם כולי מאושרת שזהו הולך להיות לי בטא גבוה כמו שמגיע לי . לא , לאלוקים יש תכנון אחר בשבילי וזה לא זמני החודש . מקבלת ...
למה בדיקות קליר בלו כל-כך מבאסות?
אני ובעלי החלטנו לעשות ניסוי
ומה? מסתבר שבעלי בהריון! מזל טוב !

אני פשוט בהלם עד כמה שהבדיקה הזאת לא אמינה ! בחיים לא קונה אותה יותר

זהו פרקתי 😩
עכשיו אני הרבה יותר שמחה כי כבר עברו לי סיוטים בראש שיש לי הריון כימי או הפלה כל חודש
ברוך השם שזה לא ככה והכל לטובה

והצבע שלו קצת נוטה לכחכחל לא ממש מצליחים לראות את זה בתמונה אבל זה נורמלי?
בחיים לא יצא לי צבע כזה