סליחה שאני מגיבה דווקא אלייך
אני ממענת את הכתוב מדם ליבי
לכל האמהות המקסימות שמרגיעות, במקום בו לדעתי לא צריך להרגיע.
אצלך ב״ה הילדים קפצו והשלימו פער אחרי גיל 3
ואלי את מכירה עוד 20 כאלו
אני לצערי פוגשת מדי שבוע את ה-20 האחרים...
הילדים המהממים והמתוקים והאמהות המסורות
שהגיעו לגיל 3
ולא, לא השלימו פערים
הם כבר מתוסכלים
הם נושכים בגן
או נוטים להסתגר ולבכות הרבה
הם מפריעים בזמן ריכוז
ולא יודעים לספר פרשת שבוע בבית
הם כבר בפער משמעותי מבני גילם
וייקח להם זמן להדביק אותו
לפעמים נגרם כבר נזק בלתי הפיך לעור התוף
והשמיעה לעולם לא תחזור למה שהייתה
האמא יושבת מולי ובכאב רב אומרת- אני עבדתי עם ילדים לקויי שמיעה, איך לא לקחתי את הילד לבדיקת שמיעה??!! (סיפור אמיתי)
ולא
לא באתי להפחיד עם תיאורי אפוקליפסה
באתי לתאר מצב נתון, שקורה להרבה משפחות מסורות ואוהבות
איך נוכל לעזור, למנוע, לא להגיע למצב הזה?
1. בדיקת שמיעה
2. לקבוע תור לאבחון בהתפתחות הילד
גם כך התורים הם ארוכים...
ועד אז - הילד יגדל וידבר כבר , בעז״ה
או- יוכל לקבל התערבות מוקדמת
צאו מהקטע הזה שלפני גיל 3 לא מטפלים. זו דעה מוטעית
מטפלים מוקדם
מדריכים הורים
מקבלים כלים
כן, גם בגיל צעיר מאוד.
התערבות מוקדמת= הפחתה בצבירת פערים= ילד שיכול להתפתח
נקודה למחשבה.