שלום רב,
אני אחרי 2 לידות, עברה מעל שנה מהלידה האחרונה,
ולאחרונה אני מרגישה היחלשות של שרירי רצפת האגן וצורך תכוף לשירותים במהלך היום,
התחלתי פליאטיס פעם בשבוע אבל מתארת לעצמי שייקח עוד זמן עד שיתחיל להשפיע,
מחפשת משהו יותר ממוקד ואני לא רוצה ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן,
אשמח לשמוע האם מישהי התנסתה עם ביצת הג'ייד יש לגליה סרבסוב תוכנית בנושא ואני יודעת שגם לבינת הופמן כחלק מהקורס המלא.
אשמח לכל מידע לגבי זה או משהו אחר דומה שיכול לעזור.
תודה רבה מראש!
לק"י
אבל הכי טוב ללכת לפיזי' של רצפת האגן.
אם את לא רוצה בגלל הבדיקה הפנימית, אז את יכולה בלי זה. אבל הכי מדוייק לדעת מה המצב שלך זה עם בדיקה.
לידה ראשונה ויש תחושה נפשית של התרוקנות
אולי התחושה שהלידה היתה השיא ועכשיו צונחת לשגרה?
מרגישה פחד כזה מהאחריות שיש עלי ומזה שאני כבר לא רק נשואה טריה אלא אמא..
אשמח ממש לטיפים.. תודה רבה
לק"י
הרגישו מן דכדוך.
נראה לי שגם לי זה קרה.
לאכול שוקולד לפני /אחרי
לצפות/לשמוע פודקסט תוך כדי
ולזכור שלכל הדעות את בתקופה של רכבת הרים הורמונלית,גם אם משהו מלחיץ או מפחיד לא בהכרח שהוא כזה...
יש לך אחריות חד משמעית אבל משמים בטוחים שאת ראויה לה
מזל טוב
קוראים לזה "תופעת העצב בהנקה", זה קשור להורמונים של ההנקה.
יש את זה לעוד נשים.
זה לדעתי המעבר הכי גדול
פתאום להתרגל לזה שיש יצור מתוק מתוק שתלוי בך וזקוק לך בצורה כל כך אינטנסיבית.
להבין במה זה כרוך
זה לא קל..
קודם כל חשוב להחזיק בראש כל הזמן שהתקופה הראשונית הזאת ממש זמנית,
הם גדלים והתלות כבר לא כל כך חזקה. זה באמת עובר מהר.
דבר שני חשוב למצוא זמנים שבהם את נותנת ביטוי לחלקים נוספים מעצמך
את לא רק אמא
אימהות זה תפקיד מדהים ומשמעותי בחיים שלנו
והוא עיקרי מאוד
אבל יש בך עוד הרבה רבדים
וחשוב לתת להם ביטוי
צריך קשב פנימי כדי להבין למה את זקוקה כרגע.
תנסי לחשוב מה את אוהבת, מה ישמח אותך, מה עשית לפני התינוק ואת רוצה שוב.
צריך לפעמים יצירתיות אבל אפשר למצוא פתרונות להכל.
ואם יהיה לו קר ואם הוא יבכה ואני לא אבין למה ואיך אני אדע שהוא שבע ועוד ועוד, כל העולם על הכתפיים שלי עכשיו...
למזלי, ידעתי להגיד לעצמי באותם ימים שלא מזמן ראיתי בשבילים עוד אמהות צעירות שילדו לראשונה אבל כמה שבועות עד כמה חודשים לפני, והן נראות שמחות ולא כאילו כל הכובד של כל הבעיות מוריד אותן מתחת לרצפה, וגם אני אתרגל יותר לתינוק שלי, ואדע מה הוא רוצה כי אני אמא שלו, ורק להיות עם מספיק נשימה ועוד רגע אני אהיה באותו מקום כמוהן ותזרח עלינו השמש (באמת לידה ראשונה שלי היתה בסתיו). אז לא להיבהל, הגיוני ונורמלי, וההתחלות קשות, ואתם צריכים להתרגל אחד לשני, אבל אל תדאגי, הוא או היא יפתחו לך את הלב כמו שלא ידעת שאפשר עד עכשיו. ואם זה מתעכב ולא מגיע, לא לשקוע, אלא לפנות לעזרה. לאחות טיפת חלב, לרופא משפחה, לבני משפחה או חברות.
מזל טוב!
אז יש מושג כזה כפי שכתבו לך.
יש לזה גם הסבר אפשרי- כשאנחנו מניקות, הורמון הפרולקטין שאחראי לייצור החלב עולה. כדי שהוא יעלה, הורמון הדופמין המקביל לו יורד בבת אחת. יש נשים שאצלן הקריסה של הדופמין מובילה לטלטלה הורמונלית ולסערת רגשות, או לתחושת דכדוך/ ריקנות.
אצלי כל פעם אחרי לידה, בתקופת ההנקה הראשונה יש לי תחושת עצבות כזו בדקות הראשונות של ההנקה, אח’’כ זה עובר- גם אח’’כ של אותה הנקה וגם אח’’כ באופן כללי.
אם לא לזה התכוונת אז חיבוק💞. וגם זה ישתפר בעז’’ה.
אם זה מעבר לזה זה עניין אחר ואז שאלה כמה זה צובע הכל, כמה את מצליחה בכל זאת להיות בעשיה וכו..
עשינו קבוצת רכישה וירד המחיר ל150
זה עדיין לא זול אבל יותר זול מהמחיר חנות
טעים מאוד, הילדים אוהבים
הם כבר מורגלים בזה כשהם חולים/נפצעים/דלקות
אגב- מרגע הפתיחה זה טוב ל60 יום...
הילדות כמעט בת 3
התחלנו גמילה בשבת שעברה, אבל ביום ראשון הבייבי התאשפז עד חמישי (ואני הייתי איתו) והכל התחרבש קצת
בלילה הראשון היא כן קמה לשירותים, אבל זה התערבב עם געגוע ואחרי אינספור פעמים שקמה בעלי (שגם לו היה כבד קצת העסק וגם היה מאוד מודאג) הגיב קצת בחוסר סבלנות
בלילות הבאים היא היתה עם טיטול ובימים חצי חצי
תכלס, חזרנו לזה מאתמול בערב על פול גז
היא מאוד מעוניינת ובימים הולך פרפקט, חוץ מזה שכנראה חוששת מהיציאות, אבל זה עוד לא מטריד אותי
אבל בלילה היא לא קמה.
עכשיו, אין לי בעיה עם זה לכשעצמו, אני יודעת שזה תהליך, רק רוצה לשאול:
איך לעשות את זה נכון?
להעיר אותה כל שעה?
לתת לה לישון רטובה?
להעיר לפני שהולכים לישון ואח"כ יהיה מה שיהיה?
אשמח לטיפים!
אני ממש רוצה לגמול עכשיו יום ולילה ולא להפריד.
ומי שרוצה להגיד שגמילת לילה זה פיזיולוגי, עזבו עכשיו.
כלומר, יש מצב שזה נכון, אבל אני רוצה לנסות עכשיו ככה.
תודה!
אני גמלתי תמיד יום ולילה.
היו כמה לילות שקמו רטובים, כמובן החלפנו הכל אבל ברוגע ובנעימות
תוך שבוע בד"כ כבר כמעט לא היו פספוסים.
אני לא חושבת שכדאי להעיר כי זה מונע מהם ללמוד מה הם מרגישים בדיוק.
היו הולכים לשירותים לפני השינה.
כמובן אם הרחתי הרטבה הלכתי להחליף...
הרבה הצלחה
באמת האסטרטגיה של מה לעשות בלילות לא ברורה לי עד הסוף וזה שונה מאצל הגדול
תכלס מה שאת כותבת נשמע הגיוני
תודה!
כנראה שבגלל שלא צחצחה שיניים שבוע בגלל הפה והגפיים שעשה לה פצעים ממש כואבים בפה..
מה עושים? למי הולכים? מכירות עצות ביתיות?
יש לה נפיחות, אודם חזק, דימום בצחצוח
תהיה מסוגלת לזה.
כדאי לגשת למרפאת שיניים להתייעץ.
יותר, שלא לומר בטווח מיידי
בכל אופן תנסי שתגרגר מי מלח
ולפעמים באמת צריך אנטיביוטיקה
בעיות.
תבקשי תור עזרה ראשונה.
אצלנו במרפאה של לאומית בי-ם יש 3 פעמים בשבוע שאפשר לבוא בלי תור
לק"י
וגם במשך היום מכניסים.
שווה בירור בקופה
8 חודשים?
הקטנה בת 7 חודשים ועדיין לא חוסנה, מתלבטת אם לחסן או פשוט לוותר כי תכף היא בת 8 חודשיל
אין סיכון אישפוז
סתם כי זו מחלה לא נעימה
וכל הילדים שלא חוסנו שתי מנות התבקשו לבוא להתחסן...
אז יש לזה משמעות לעתיד..
ב"ה מתרגשת מאוד!
אמנם לא הריון ראשון, אבל דברים חדשים לי.
כמה שאלות:
1. עשיתי בדיקת בטא אחת ואחרי 3 ימים עוד אחד.
הכפיל את עצמו קצת יותר מ 4? לא יותר מידי? מדאיג?
2. בימים לפני איחור במחזור ועד לפני כמה ימים הרגשתי דקירות בשד. שממש הציקו. אבל זה די עבר (עבר עבר שבוע וחצי מאז שיצא לי חיובי). זה הכוונה ברגישות כסימן לתחילת הריון? או זה משהו שצריך לבדוק?
1. תמיד כותבים פה שצריך בין הכפלה תוך 1.5-2 ימים, אז זה נשמע לי מעולה.
2. נשמע לי תקין לגמרי (לא היה לי, אבל בעיה אמיתית לא היתה נעלמת תוך כמה ימים)
אם זה לא פי 1.5 אחרי יומיים זה לא טוב.
את יותר מזה - זה לא מעיד על בעיה..
2. נשמע נורמלי כתסמין הריון וגם נשמע נורמלי שעבר.. אם זה לא חוזר לא הייתי הולכת להיבדק.
היי גילו לי המטומה בשבוע 15 היו לי דימומים קשים המטומה בגודל 6 סמ ובגלל השבוע הצעיר אין כלכך מה לעשות
היום אני שבוע 18 ההמטומה עדיין קיימת באותו גודל הדימומים כמו סוף מחזור בצבע ככה ויש לפעמים כמו גושים כאלה שיוצאים הייתי אצל הרופא יש דופק והעובר בסדר אבל הכאבים כאבי תופתת שלא פוסקים מישהי עברה את זה ?
הייתה לי המטומה משבוע 5 עד 21.
הייתי במעקב הריון בסיכון.
האם 6 זה השטח או האורך??
אם זה השטח זה לא גדול בכלל.
אם זה האורך, אז תלוי מה השטח עצמו, על פניו זה נחשב לבינוני.
בע"ה תנוחי הרבה, לא להרים כלום, כדאי חודש ממש לא לעשות כלום ובע"ה יתרפא מהר.
דימומים קשים, זה הדם שלך לא של ההריון לכן זה לא מדד לתקינות ההריון (זה משפיע על החולשה שלך)
יש משהו ספציפי שמעניין אותך לשמוע?
הרבה בריאות, ובע"ה הריון קל בידיים מלאות!
העיר....
מחפשת זול ברמת איקאה
פשוט איקאה לא נגיש לנו
1 ב30
2 ב50
אולי יש עוד, זה מה שאני מכירה.
הבאתי את איקאה כדוגמא כי יש להם 125 שקל למטר 45 או 150....
איפה אפשר לראות פרקים של מהפיכה במטבח.
ואם יש עוד המלצות לתוכניות קלילות- שתפו.
חו
לשמירת היריון?
ירד לי בערך חצי מהסכום. ככה זה אמור להיות?
בכל מקרה הרבה פעמים בסוף שנה כשמגישים דיווח למס הכנסה שנתי מקבלים החזר במיוחד על הדמי לידה. מניסיון.
אז יתכן שחלק ממה שחוייב יוחזר
כי שלי ממש לא עונה על הקריטריון הזה...
דורש תיאום מס.
ואז יחזירו לך.
עבדת בכמה עבודות במקביל?
או שאולי הם מחשיבים את הביטוח לאומי כהכנסה נוספת?
שאלתי גם פה. ואני לא מקבלת שכר שמגיע למס הכנסה ברגיל
אשמח לשמוע מה עושים באמת
תיאום מס זה אם יש מס עבודות במקביל לא?
נוספים.
למשל פוטרת מהעבודה, קיבלת מענק פרישה מיוחד (נפוץ בהייטק) ועושים תאום מס כדי שמס הכנסה יאשר למעסיק לחייב את המענק במס מופחת ולא בשיעור המס הרגיל, שיכול להיות מאוד גבוה.
רשות המיסים יכולה לקבוע שיעור מס מופחת על בסיס נימוקים מוצדקים.
אחרי שנת המס מגישים דוח שנתי למס הכנסה, ואז מתבצע חישוב המס הסופי לשני בני הזוג.
אם יש לכם הכנסות ממספר משלמים ואינכם עורכים תיאום מס, על המעסיק או המשלם שאינו העיקרי, לנכות מס מרבי מהכנסתכם. תיאום המס ימנע תשלום מס עודף במהלך שנת המס.
אם את עצמאית את מגישה דוח שנתי? אם כן, תהיה התחשבנות כשתגישי את הדוח ותקבלי את ההחזר (אבל זה יכול לערוך זמן, כי זה רק אחרי תום שנת המס).
בתור שכירה את יכולה להביא למעסיק אישור על דמי לידה שקיבלת ובתלוש הראשון אחרי החל"ד הוא מבצע התקזזות.
בכל מקרה במידה וקיבלת דמי לידה גם כעצמאית, ממליצה להתייעץ עם רואה חשבון/יועץ מס לפני הגשת הדוח השנתי כי יש לנתונים השלכות גם על גובה דמי הלידה.
התקשויות בלתי פוסקות וגם תחושה של עצירות שבאה בגלים.... זה נשמע כמו צירים? לתזמן את זה?
תודה!
ממשיכה לחלוםרק תהיי קשובה כי לחץ יכול לסמן על שלב מתקדם כבר של לידה
מה שנקרא- צירים מדומים..
כך לדעתי..
לק"י
של עצירות או משהו דומה, וילדתי אחרי יום וחצי.
לפעמים זה צירים.
זה סוג צירים שיכול להיות גם חודש שלם.
ככה שזה לא צירים שצריך לתזמן..
לק"י
אבל זה כן יכול להיות סימן שהלידה קרובה.
יש גם נשים שיש להן צירים ממש כל ההריון.
בינתיים הלכתי לישון
והכל יותר רגוע... ההתקשויות האלה ממש מעייפות אותי..
היו 2 ממש כואבים בגב ואז חזר להתקשויות אבל יותר רציניות שאני מרגישה גם למטה קצת ולחץ בסרעפת... השאלה אם לתזמן... את הכואבים תזמנתי אבל היו רק 2
לי היו צירים כל 20 דק הכי לא סדיר
הגעתי בפתיחה 6 ישר ללידה
ולהרגיש את עצמך בכללי
אם את מרגיהש שאת מתחילה להרגיש בבועה.. כבר לא מתפקדת רגיל בין הצירים..קצת מעורפלת
הכאב של הציר כבר לא עובר בקלות יחסית עם נשימות..
התדירות- תכלס לא תריך לתזמן כל הזמן
צריך לקחת 10 דקות בלבד.. אפילו פחות.. אם יש לך ב10 דקות לפחות 3 צירים נגיד
אז יש סיכוי שאת מתקדמת
אולי עדין בהתחלה אבל כן בכיוון
והכל תלוי כמה זמן נסיעה
אם הז 5-10 דקות
תחכי עד שיהיה ממש משמעותי יותר
אם יש הרבה זמן נסיעה תצאי כבר בשלב שברור לך שזה מתחזק ובכיוון
שלא ץהי בלחץ אל תמשכי מדי
נראה מה יהיה היום. כן מרגיש לי שזו איזושהי עליית מדרגה מה שהיה אתמול בלילה...
אז קודם כל- טרם ילדתי...
הקטע שאני מחפשת מאיפה לשאוב אורך רוח...
ההתקשויות הן *כל הזמן* מציקות מטרידות... אני יודעת שזה מקדם את הלידה באמת שכן... אבל בחייאת או שהכל יהיה רגוע ואהנה מהזמן עד הלידה או שכבר אלד...
והיום הלכתי להיבדק אחרי שהיתה עליית מדרגה אחהצ... ובאמת שהייתי בטוחה שזה יהיה במצב מתקדם (זו לידה חוזרת... לא ראשונה)
ובמוניטור רק ראו צירים לא סדירים. ואין שום כלום בפתיחה וכו'... (משהו מזערי)
ואני יודעת שזה לא באמת מה שאומר אם הלידה מתקרבת או לא.. אבל אני שוב חוזרת הביתה להתקשויות האינסופיות וכאילו למה אני מחכה??
ובינתיים סתם לא כיף לי...
תודה על הפריקה.... אשמח לחיזוקים ושיתופים....
חודש תשיעי נחווה אצלי כהכי קשה נפשית
בגלל חוסר הוודאות, המיחושים, ועוד ועוד
אין הרבה מה לעשות חוץ מלחכות. אפשר לנסות יחסים אולי זה יעזור, אבל בגדול - לשחרר ולחכות
לדעת שזה יקרה בזמן המדויק והנכון ביותר
שהקב"ה מוביל את תהליך הלידה באופן הטוב ביותר עבור התינוק שלך
הסוף הוא הכי קשה..
היו לי כל חודש תשיעי ועשירי וחשבתי שאני מתחרפנת. (ילדתי בשבוע 42)
הרופאה המליצה לקחת אקמול והרגיעה אותי שאם זה צירים אמיתיים זה לא יעזור... זה ממש עזר לי. אולי רק מבחינה פסיכולוגית אבל תכלס זה ממש עזר לי לשרוד
עוד דברים שעזרו לי:
הרבה שתיה ומנוחה
אמבטיות
כל מיני תרגילים של ספינינג בייבי ויוגה להריון - עשיתי אפילו כמה דקות כשהיה לי סבלנות והרגשתי שזה ממש קל.
הרבה כוח! את כבר ממש בישורת האחרונה!
אני הייתי ככה שבועיים
ושרדתי עם אקמול מידי פעם..
אני חושבת שזה לא שהאקמול מרגיע את הכאב
אלא הוא מרפה שרירים
ואז אם זה לא אמיתי את נרגעת וישנה והצירים עוברים
נשמע הגיוני
לי עזר גם כשלא ישנתי, במהלך היום
שהעובר התמקם במקום שלוחץ ממש על השלפוחית..
שימי לב אם זה גלים או יותר קבוע..
מרגישה שאנחנו יותר מדי זמינים אחד לשניה
אין לחץ לקיים יחסים
אין בקושי חיזור ומגע מהצד שלו
מבחינה זוגית אנחנו בסבבה ממש סך הכל
מתלבטת אם להחליף א.מניעה להתקן לא הורמונלי/דיאפרגמה
חוששת מאד ממציאות של מקווה כל חודש
אסורים חצי מהזמן
לתקופה ארוכה...
אשמח לשמוע מכן כיווני חשיבה
לקחת גלולות ולחבר חפיסות.
ואז לא מותרים כל הזמן, אבל גם לא אסורים חצי מהזמן.
ואת יכולה לשלוט בכמה זמן למשוך עם הגלולות, ומתי לעשות הפסקה.
אסורים חצי מהזמן לתקופה ארוכה??
זה פשוט להכנס לשגרה של כל שבועיים בערך אסור/מותר
יש לזה את החיסרון של הבאסה מקבלת מחזור
אבל יחד עם זה מתעצם הרצון להיות שוב ביחד
אני הפסקתי מניעה הורמונלית אחרי הרבה זמן שהיינו מותרים לתקופות ארוכות. וגילינו עולם אחר....
במיוחד שאין השפעות הורמונליות.
לדעתי שווה את הניסיון.
הרוטינה שוחקת
מאמינה שאם צריך את הריחוק כדי להתקרב זה אומר שמשהו חסר. לא חושבת שבשביל זה ניתנה תורה.
ממה שאני מכירה (מעצמי ומהסביבה) כשהכל תקין החלום של כל זוג זה לא להיות אסורים בכלל אף פעם...
דיברתם על זה? מה הוא חושב?
זאת סוג של תלות. שלפעמים היא לא בריאה
וחוץ מזה בזוגיות תמיד יש משהו חסר כי תמיד יש לאן להתקדם..
משהו מאוד בסיסי וידוע..
זה שמשהו מוכר לא אוטומטית הופך אותו לנכון. אני לא אומרת שכאן זה לא נכון, אלא רק שצריך לבדוק טוב יותר...
למשל האם זוגות דתיים שבהם האישה כבר לא מקבלת מחזור שמחים יותר או שמחים פחות בזה שכבר אין תקופות ריחוק?
כנ"ל זוגות בהיריון...
מבינה מה אני אומרת?
וגם אני בתוכם
מאוד שמחה לתקופות טהרה ארוכות.
זה נוח בעיקר ולא מסרבל.
לא צריך הפסק לא צריך שבעה נקיים מקווה וכו' וכל הטררם
וגם הקרבה היא משמחת חשובה ומקרבת.
אבל לי אישית אחרי תקופה זה הרגיש קצת מאוס.
כבר לא הרגשנו התלהבות כמו זוג צעיר ואנחנו הרבה זמן אחרי....
ורק אחרי שהפסקתי מניעה הורמונלית קלטתי שזה בגלל זה.
התקופות האלו לא נבראו סתם הן מקבילות בידיוק למחזוריות האישה. מושפעות ומשפיעות וחשובות.
ממש לא מלכתחילה
ובאופן טבעי אישה מותרת רוב תקופת הפיריון שלה
לא חושבת שחייבים להרגיש שזה חסר שאין תקופות ריחוק.
וזה בהחלט אמור להיות חלק מהחיים שיש גם תקופות ארוכות של טהרה (גם בלי אמצעי מניעה זה אמוכ להיות חלק מטבעיות החיים - בהריון, בהנקה - גם אם היום לא לכולן זו תקופה נקיה, וגם שמפסיק המחזור בגיל המעבר).
ובכלל כל המציאות של הריחוק היא לא מציאות אידאלית, אלא נוצרה בעקבות החטא הקדמוני (ןבעקבות הגלות תקופת הריחוק גם התארכה ליותר מה'דרישה' המקורית).
אבל מצד שני, במציאות שלנו היום, שהאישה נבראה להיות מחזורית, יש זוגות שהמעגליות הזו של התרחקות והתקרבות מוסיפה להם. ולא חושבת שאם זה חסר זה אומר שמשהו לא בריא בקשר.
ואני אגיד עוד משהו - בעיני כשלומדים על המחזוריות בצורה יותר מעמיקה, תוך הבנה של מה שבאמת עובר עלינו גם מבחינה אישית וגם מבחינה זוגית, אז דווקא התקופה שהאישה כן מחזורית יכולה להיות תקופה מאוד מצמיחה ומגדלת (אישית וזוגית). ויש נשים שבהחלט בוחרות אמצעי מניעה לא הורמונליים דווקא כדי לא לפגוע במנגנון הטבעי המחזורי שלהן, כי הן מחוברות אליו ורואות את היתרונות שלו.
ואולי בעצם אפשר גם לומר שמי שחווה את התקופות של ההרחקות (או בכלל תקופות מחזוריות) כתקופות של סיוט שהיא רק רוצה להימנע ממנו - גם זה עשוי להעיד על משהו שחסר שאפשר לבחור ללמוד איך לעבור את זה אחרת.
(זה כמובן לא גורף. ואני לא חושבת שיש בחירה אחת נכונה. וגם לגבי השאלה של הפותחת - אני ממש לא אומרת שהפתרון הוא בהכרח לעבור לאמצעי מניעה לא הורמונלי. אבל גם לא מסכימה עם זה שזה שהמחזוריות חסרה מעיד בהכרח על משהו חסר בקשר).
היא מציאות לא טבעית בעליל. אני כל כל עצובה כל פעם שאני רואה סדנאות שמקדשות את הריחוק.
בעיני זה עומק הגלות הכי נוראית, שמה שאמור להיות עונש נהיה לפרס. (בדיוק כמו לקדש את עול הפרנסה ולשכוח שבזעת אפיך תאכל לחם זו קללה וההשתדלות היא עונש, לא פרס)
באופן טבעי לאורך כל ההיסטוריה נשים היו ברוב רובה של תקופת הפיריון שלהן מותרות כמו שכתבת בעצמך (הריון/הנקה) השיבוש של מניעה הוא שיבוש לכל דבר ועניין. וצמיחה וגדילה לא צריכים להיות קשורים למחזוריות הנשית וריחוק מהבעל, יותר נכון הם לא אמורים להיות קשורים לזה. אחרי שיש ריחוק, אפשר לנסות להשתמש בו כדי להתקדם ולצמוח אבל מלכתחילה צריך לשאוף לקרבה ושמחה קבועה.
זה כמו שתגידי שחייבים לריב ולצעוק לפעמים על הילדים כדי להרגיש קרובים אחר כך. לא. במערכות יחסים תקינות אנחנו שואפים לריגוש ולהתחדשות באופן חיובי. לא צריך את הדרמה.
זו התפיסה האישית שלי, אולי בגלל שלא התחתנתי צעירה וראיתי בחיי הרבה זוגות שקידשו את הריחוק והמריבות במקום לשאוף לתקשורת ולהרמוניה תמידית וראיתי לאן הם הגיעו. גם אם לא תמיד מצליחים, השאיפה בעיני היא להגיע למצב שאין בכלל מריבות ואין בכלל ריחוק רגשי. השימוש באמצעים חיצוניים כדי לעורר את הגעגוע ממש עצוב בעיני. זה כאילו שמישהי הייתה באה ואומרת לי שהיא רוצה לנסוע ככה לכמה ימים כדי שבעלה יתגעגע אליה, הייתי ישר שואלת אותה- מה קרה? ממה את בורחת?
ולפותחת- אני מזהה כאב ואולי גם תחושת פגיעה מצידך (לא הזכרת מה התקופה הארוכה עושה לך, נשמע שאת כן רוצה וההימנעות היא מצידו) המלצה חמה- שבו לשיחה ארוכה, דברו על זה . אם תגיעו למסקנה המשותפת שמחזור זה הפיתרון אז זה הדבר הנכון בשבילכם, אבל לגמרי לא הייתי מחליטה דבר כזה לבד.
קודם כל, ריחוק לא שווה למריבות.
אצלנו אני הרגשתי שתקופת ההרחקות לימדה אותנו לבנות רובד אחר בקשר, ויכולת להתקרב גם בלי מגע, שמאפשר עומק אחר של שיחה שלא תמיד מגיעים אליו כשהמגע הוא חלק מהשיח.
חוץ מזה, ממש לא ניסיתי לטעון שה'עונש' הוא בעצם פרס.
גם אני כתבתי שהמציאות של ההרחקות זה חלק מההשלכות של המציאות שלנו לאחר החטא וגם של הגלות.
אני לא מנסה לצייר את ההרחקות כמציאות אידאלית. בגאולה השלמה תהיה לנו מציאות אחרת, של קרבה תמידית. ושם אנחנו שואפים.
אבל כל עוד אנחנו לא שם, אז יש לנו דרך לעשות כדי להגיע לשם.
והדרך הזו עוברת גם דרך מציאות של גלות, לאומית וזוגית.
כי זה המסלול שאנחנו צריכים לעבור.
והוא חלק מהתיקון.
וכשזה מה שאנחנו צריכים לעבור, אז זה לא רע, גם אם זה לא אידאל.
ואפשר לעבור את זה דרך סבל וניסיון לברוח מההתמודדות הזו.
או אפשר לנסות להבין מה הקב"ה אומר לנו דרך המציאות הזו שהוא נתן לנו. ללמוד את הדרך שהוא רוצה להעביר אותנו דרכה, ואיך היא יכולה לעזור לנו לעבור מסלול של תיקון בכל חודש מחדש.
גם לפני שעשיתי את הקורס של ליאון קנדיל (שהזכרתי פה בעבר שעשיתי, ואני מניחה שמה שכתבת מתייחס גם אליו) קראתי על זה בספר של הרב ראובן ששון, שמתייחס יותר לתהליך טהרה בהקבלה לתהליך הגאולה של עמ"י. ולי זה היה מאוד מרגש ומעצים להבין את העומק של התהליך שאנחנו עוברות בכל חודש.
ואחר כך בקורס של ליאון למדתי בצורה עוד יותר מעמיקה איך זה גם קשור לתהליך אישי שכל אישה עוברת, יחד עם השינויים ההורמונליים והנפשיים שהמחזור החודשי מעביר אותנו, ומתוך הבנה של רבדים ופנים שונים בקשר הזוגי שמתבטאים באופנים שונים לאורך החודש.
לי זה היה ממש מאיר עיניים, וגם לחברות שלי מהקורס, במחזור שלי ובמחזורים נוספים.
לא באתי לפרסם את הקורס פה (גם לא שמה קישור כי זו באמת לא המטרה של מה שכתבתי. אבל כן מציינת שמי שזה מעניין אותה מוזמנת לפנות בפרטי, אחרי פסח יפתח מחזור נוסף של הקורס). אבל אם כבר הזכרת קורסים בנושא, אז רציתי להבהיר שזה באמת לא להפוך את המציאות של ה'עונש' ל'פרס', אלא כמו שהסברתי - ללמוד איך המציאות הזו היא דרך שאנחנו עוברים אל התיקון.
את לא חייבת להתחבר לזה.
לכל אחת יש דברים אחרים שמדברים אליה, ודרך אחרת ודגשים אחרים בעבודת ה' שלה.
אבל אני מרגישה שההתגדות שלך נובעת מהבנה לא נכונה של הדברים שכתבתי, ולכן היה לי חשוב להבהיר את הדברים.
יכול גם להיות שבאמת הקושי של הפותחת מעיד על משהו עמוק יותר שמצריך בירור והתייחסות.
והשאלות שלך אליה הן לגמרי במקום בעיני.
ואני לגמרי מסכימה שההחלטה בנושא (לגבי שינוי אמצעי מניעה) צריכה להיות זוגית. ולאחר בירור מקדים בשיחה משותפת.
יש עוד הלכות טומאה שלא נוהגת כיום
וגם הגמרא מביאה כל מיני אמצעים שנשים היו משתמשות בהן למניעה
גם לא כל הנשים היו נקלטות מיד הרי..
אני חושבת שלחזור אחורה במחשבה שנשים היו רוב הזמן טהורות זה לא בהכרח נכון.
וגם, קרבה לא מחייבת רק קרבה פיזית. יש מציאות של קרבה גם בימי הנידה, אבל אחרת, וזה בהחלט יכול לבנות את הקשר ולא לעוות אותו.
אני באופן אישי מונעת באמצעי לא הורמונלי כבר 4 שנים כמעט. לא יכולה להגיד שתקופות ההרחקות גרעו מהקשר שלנו.
זה מאלץ את הזוג לתקשר בדרכים שהן לא מגע ואולי להתמודד עם חסמים בעניין ובעיות תקשורת, אבל זה לא בהכרח דבר גרוע בעיניי. מבחינתי אפילו להיפך.
שאיסור וחסר יוצרים ריגוש וכמיהה
בכל תחום
וגם במגע ויחסים
השאלה אם אפשר ליצור געגוע גם בלי להחליף מניעה.
והשאלה אם המניעה מונעת ביוץ.
כלומר זה לא רק פקטור של אסורים/ מותרים
אלא כשיש ביוץ אז יש גלים, וכשאין אז הכל סטטי.
לדעתי שאלה חשובה היא אם ללא מניעה הורמונלית יש סנכרון בין הטבילה לביוץ.
כי אם אין סנכרון (ביוץ קודם לטבילה) לא רק שזה לא מועיל, זה משגע.
באופן אישי אני כמעט שנה עם התקן הורמונלי ולא מרגישה בכלל שנהיה מובן מאליו.
שנינו עמוסים עם החיים וזה ממש מקל שכשנפגשים ופנויים נפשית אז גם מותרים ולא צריך לשקלל עוד פקטור חיצוני.
למשל חגגנו אירוע ולא היה צריך לחשב את נהיה מותרים או אסורים, אחרי הרבה מקרים שהיינו אסורים בזמנים מבאסים (כולל חופשה בחול)
חצי מהחיים זה חצי ממה שקורה בחיים שאסורים, זה יותר פשוט ככה.
זה גם תלוי לעוד כמה זמן את רוצה למנוע כדי לענות על השאלה אם כדאי להחליף
באיזה אמצעי מניעה את משתמשת?
שנים אני מנסה למצוא אמצעי שיגרום לנו להיות מותרים להרבה זמן… (לנו אישית זה יותר יתאים)
כתבתי פה לפני שבוע וחצי שאני 5 חודשים אחרי לידה בלי אמצעי מניעה ומניקה. איחר לי המחזור בשבוע, עשיתי בדיקת הריון ביתית ויצא שלילי.
אז ביום ראשון שעבר התחיל לי דימום וחשבתי שקיבלתי מחזור ונגמר הסיפור.. אבל המחזור המשיך לי והמשיך לי ומאתמול הוא פתאום התחיל להתגבר בדם טרי ממש ממש שפשוט נוזל לי עם התכווצויות (מזכיר כמו את היום השני של המחזור בכמות ובכאבים) ואני כבר 7 ימים עם דימום!
עשיתי עכשיו בדיקת הריון ויצא פס אומנם חלש, אבל רואים אותו.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
אמהלההכי טוב להתקשר עכשיו להתייעץ עם מוקד נשים של הקופה
כדאי ממש ללכת להבדק
תודה על התגובות
בטא יצאה שלילית והאולטרסאונד היה תקין..
אמרו שאולי היה התחלת הריון ונפל ואולי זה שיבושים הורמונליים בגלל ההנקה המלאה.
יש לי הקלה שב"ה הכל בסדר(פחדתי מחוץ רחמי וכו')
יצא לי עכשיו בניגוב חוטים לבנים כאלו, זה תקין?
כבר לילה שני לא ישן בכלל, ממש באי שקט, סובל גם עם נורופן
כמה זמן זה אמור לקחת?
מה עושים?
יש משחות מאלחשות גם
ומשפשף בעדינות את החניכיים
זה עובד פלאים (גם אצלי כשהיה כאבים גרגרתי ערק וזה הציל אותי)
משחה ייחודית לכאבי שיניים, אבל שמעתי עליה דעות סותרות.
שמעתי שיש גם משחה טבעית שעושה אותה פעולה. אולי מישהי כאן תדע את שמה. ויש גם טיפות הומופתיות
מה בין ערק לקצת יין ששמים לתינוק על המוצץ?
למה עדיף משחה שלכי תדעי מה הכניסו פנימה?
(לא שאני יודעת מה יותר עוזר לשיניים, סתם יצאתי להגנת הערק 😃)
לק"י
ובברית של הקטן היה מיץ ענבים.
אז גם על ערק הייתי מוותרת.
ונראה לי בערק יש אחוז אלכוהול גבוה יותר
ערק זה בערך 40%
יין בערך 14%
לא יודעת כבר מה עובר על הגוף שלי.. 9 חודשים אחרי לידה, בחודשיים האחרונים מניקה בערך רק 3 פעמים במהלך היום הנקות קצרות ומשלבת אוכל (אוכלת מלא בלי עין הרע) ומהערב עד הבוקר מטרנה..
לפני 3 שבועות הפרשות כתומות כאלה וכאבי מחזור חזקים לכמה ימים ואחכ נעלם., אחרי שבוע שוב כתם בניגוב ומאז שבועיים ולא קורה כלום... בדיקות הריון של בשעה טובה שליליות לחלוטין ואני כבר משוגעת🙃
אחרי הלידות הקודמות בשלב הזה הייתי כבר עם מחזור/ הריון..
...
מחזור ראשון אחרי לידה (שנה אחרי), עם התקן לא הורמונאלי. הצלחתי לעשות הפסק יחסית בקלות (המחזור התחיל ככתמים של כמה ימים, מהנסיון שלי בגלל ההתקן ואחריו עוד 6 ימים)..
טבילה היתה אמורה להיות היום - בדיקה בבוקר עם מלא דם 😭😭 בוודאות זה לא מפצע. ואנחנו שבת בבית בגלל הטבילה, אז אין אפילו אנשים אחרים שיסיחו את הדעת (חוץ מהילדים...)
אני מנסה לנתק את הרגש ולהיות רובוט.
בלידות הקודמת כשהיה התקן לא היו דימומים לא צפויים, וגם המחזור היה סדיר מיד אחרי שחזר.. אז מה זה הדם הזה פתאום?
ובכלל תכננתי לקחת פרימולוט לפני המחזור הבא כדי להיות מותרים בפסח, ועכשיו אני ממש מבולבלת.
ובאלי להוציא את ההתקן, כי מן הסתם בגללו כל הבלאגן. אבל לא רלוונטי הריון בשנה וחצי הבאות...
אוף😭😭
את צודקת ממש.
אנסה לחשוב ולהפנים את זה.
תודה על הטיפים!
אפשר בפרטי
אמיר דנה
ציפי ריין
משה ברלינר
היה לה מקום)
מה הכי נצרך לדעתכן?
חברה שלי ילדה ב"ה, כרגע מתארחת אצל אמה בירושלים ברמת דניה.
אני מתלבטת אם לשלוח לה גיפט קארד או להזמין משהו לבית הוריה.. אני לא מכירה עסקים מקומיים שם, אולי אתן תכירו.. חשבתי על משלוח של אוכל- אבל אמא שלה דואגת לזה ;) חשגתי על מסאז' אבל כאמור אני לא מהאזור אז לא מכירה המלצות..בקיצור אשמח לעזרה בחשיבה על מתנה יפה שבאמת תהיה שימושית.. תודה!!
יש לי המלצה למדקר סיני (גבר) ממש קרוב לרמת דניה, וגם במחיר ממש סביר (200-250 לשעה). בטוח אפשר למצוא אישה שעושה דיקור.
עוצמת הרכות יכולה לנסות לברר לך עם מישהי שאני מכירה המלצה למטפלת 
. זה יותר יקר…
זה סתם הצעות בגלל שאמרת מסאג׳…
גם שיאצו אולי יכול להתאים.
למרות שתכלס, אם להיות פרקטיים - לדעתי הכי יעזור אם איכשהו תעשי לה גיפטקארד לבייביסיטר/עוזרת בית במקום שהיא גרה בו (בשביל מתי שהיא תחזור הביתה)
טיפולים למיניהם- רק בתיאום איתה, אם היא אוהבת ומה בדיוק.
