פורום הריון ולידה (עמוד 271)

טוב הלוואי.

האלרגולוג אמר לנו שאם התוצאה בבדיקת דם יוצאת שלילית נצטרך לבוא אליו לחשיפה מבוקרת.

אבל התסמינים שלנו היו שילשולים והקאות. ב"ה לא היה כלום

רק שחזרה לבכות בלי סוף וברגע שעצרמו שוב עם המוצרי חלב היא נרגעה והפסיקו ההקאות אז אמר לנו שזה נקרא רגישות ולא אלרגיה ולכן לא מסוכן עבורה

שיהיה לכם בהצלחה!! אלרגיות לתינוקות הרבה פעמים עוברות עד גיל שנה

לק"י

ויצא לה מעל 100.

(אצלה הבדיקה נקראת milk f2).

ולא מסתדר, אז אין לך ברירה. מה תעשי? לא תלכי לרופא?!

לפעמים יותר קל לשלוח הודעה, וככה גם לא לענות על ה"מקווה שנסתדר".

זה הדבר הראשון שהייתי עושה.

רק מלקרוא אותך נהיה לי עומס בראש!!

בתוך השגרה המטורפת הייתי בודקת איפה אני מגניבה חצי שעה זמן עם עצמי להתבודדות, לרגיעה, לזום אאוט על החיים. ואז גם יבואו הפתרונות.

תחשבי זה כמו אוויר ואוכל ואת מוצאת לזה זמן, אז גם את זה את חייבת לעצמך. ואפשר להיות יצירתיים ולמצוא.

אצלי לפעמים זה היה מוקדם בבוקר לפני שהבית מתעורר  או שהייתי מגיעה חצי שעה מוקדם יותר לעבודה. פשוט צריך למצוא פינה שקטה בלי אנשים, זה יכול להיות פארק, אוטו או כל מקום אחר.

באמת שהכל אפשרי , השמיים הם הגבול!

עם בוסית נוחה וזורמת

אולי בית ספר יסודי ששם ממילא הרמה יותר נמוכה

או סתם תיכון אחר

איזה באסה שמערכת החינוך לא עובדת ככה שעל השקעה מקבלים שכר מתאים.

ואני אומרת את זה באמת בכאב כי מורים כמו שאת מתארת היו צריכים לקבל שכר פי 8 יותר ממורים שזורקים ועושים את העבודה שלהם כלאחר יד.

אממה?

לא עובד ככה. וכל עוד זה לא עובד ככה, אני לא רואה סיבה להתאמץ כל כך (שוב, לצערי! זה לא מצב אידאלי).

אני לא אומרת ללכת לקיצון השני ולהיות מורה שלא עושה כלום.

אבל לגמרי לגמרי אפשר לבחור להיות מורה אחרת.

וכן, יכול להיות שאפ בבית ספר שאת בו הדרישות ככ גבוהות אז צריך לעבור מקום.

אני בטוחה שכל בי"ס ירצה לקחת אותך.

גם כי אנגלית זה מקצוע מבוקש וגם כי את נשמעת תותחית.

תמיד יהיו מבחנים לבדוק, תמיד ניקח עבודה הביתה אבל השאלה היא הפרופורציות.

ואצלך זה נשמע ממש תובעני ולא פרופרציונאלי בכלל.

אני גם מורה. והחיים שלי לא נראים ככה.

אמנם זה לא ממש בר השוואה כי אני מורה של מגמה קטנה בתיכון אז יש לי הרבה פחות תלמידות ועדיין אני יודעת שאני בוחרת להשקיע את האנרגיות שלי בנשמה, בקשר עפ התלמידות בכיתה, בקשר איתן מחוץ לכיתה כי זה חינוך בעיני. ההוראה היא רק כלי כדי לגעת בנשמות. אז השיעורים שלי קצת פחות מושקעים, ולפעמים לוקח לי זמן להחזיר להן מבחנים אבל כשאני עם הבנות בכיתה הלב שלי איתן.

וכן, יש פה גם לגמרי מחשבה על חיי המשפחה שלי. רצו שאקח חינוך כיתה וסירבתי כי אני בהבנה שבשלב שבו המשפחה שלי צומחת ודורשת השקעה, אני לא רוצה להתעסק עם עוד פרוייקט שמצריך השקעה.

אז בעיני זה ממש בסדר להחליט שלכמה שנים הקרובות את מורידה רגל מהגז, הופכת למורה קצת פחות אינטנסיבית- בשינוי מקום, בשינוי אחוז משרה אולי ומשקיעה את האנרגיות במשפחה.

אמנם אני לא מורה, אבל מרשה לעצמי להגיב.

תבדקי איפה את יכולה קצת להוריד מהסטנדרט, או לחלופין למקבל. הכיתה עושה מבחן? בזמן שאת משגיחה עליהם תתחילי לבדוק מבחן של כיתה קודמת. ואל תתעכבי כזה על הניקוד, לפי איך שהתלמידים שלך נשמעים, אם תיפול טעות בניקוד הם כבר יטרחו לעדכן אותך.

את יכולה לשאול את שאר המורות בצוות אם יש להם טיפים איך למקבל ולחסוך זמן, אולי תשמעי משהו מועיל

זה נשמע כאילו חושבים שאין לכם חיים מעבר.

שווה להוריד באחוזי משרה או לבדוק מקומות אחרים.

השאלה הגדולה היא האם תעברי לעבודה אחרת- יהיה לך זמן לנשום? אני לא בטוחה.

את לוקחת על עצמך יותר מידי דקדוקים, בודקת את המבחנים ומתלבטת, ואכולה המצפון וזה סוחט ממך עוד הרבה זמן כוחות נפש. משהו בך לא מספיק מקליל את החיים, תחליקי, תעבירי הלאה, הכל טוב. את כל הזמן עסוקה הרגשי אשנה על העבודה, על האמהות, על בעלך וזה סוחט ממך כל טיפת כח.

אם אני מדברת שטויות, אז תמחקי כל מה שאמרתי. זה רק הסקת מסקנות מההודעות שלך בפורום... השאלה היא האם את צריכה לעבור עבודה או ללכת לאיזה שהוא טיפול אישי מה יעזור לך יותר? 

לא יודעת אולי התגובה שלי לא קשורה למציאות,

אבל נשמע שאת סופרררררר משקיעה, ולגמרי כדאי למצוא מקום טיפה יותר שקט. מעבר לזה, אישית זה נשמע לי קצת פול גז על ניוטרל. אם התלמידים בכזו רמה גבוהה ולומדים כמו שצריך למה צריך כל הזמן מבחנים בחנים ואנסינים?

זאת שפה, לא מתמטיקה, לקראת בגרות אפשר לעשות כמה מתכונות שיכירו את את הפורמט ולראות שהם מבינים מה עושים וזה לא מפיל אותם, אבל במהלך השנה אפשר להקפיץ את השפה בהרבה אופנים שונים - דיבור - לעבוד על כישורי שפה בשיחה שכל תלמיד מעביר משהו קטן מול הכיתה ואחכ יש שיח על זה, ככה את בודקת גם הבנה של שמיעה וגם כמובן יכולות דיבור.

קריאה - מועדון קריאה שהש.ב. שלהם זה לקרוא ספר כלשהו ואחרי תקופה מדברים על זה בכיתה או עושים עבודה (לבד/בקבוצות).

כתיבה - אפשר לעשות פרוייקט כלשהו, אפילו בשיתוף עם מורים ממקצועות אחרים, נגיד שכל אחד יגיש פרויקט על משהו מענין מתחום המגמה שלו, זה מאפשר להם גם ללמוד כתיבה חופשית יותר וגם להכיר תחומים נרחבים (אפשר שאחר כך הרפרט של הדיבור יהיה על הפרויקט).

כל אחד מהדברים שכתבתי יכול לתפוס גם פרויקט גדול של שנה/סמסטר וגם פרויקטים קטנים ויותר מוגבלים, לפי מה שמתאים, אבל הכל יאפשר לך לנוח מכל הבדיקות האינטנסיביות שתיארת וזה לא פחות מושקע ולא פחות מלמד. מנסיון.. (למדתי שפה, ולימדתי שפה, אבל לא בבית ספר)

ואגב לא כזה הבנתי איפה האוטונומיה שלך בכל הסיפור הזה אם כל הזמן אומרים לך כמה מבחנים לעשות ואיך לבדוק אותם..

האם משהו כזה רלוונטי בביהס שלך?

אולי בביס אחר יהיו יותר פתוחים לרעיונות האלה? (יש עוד רעיונות כמובן, כמו שתפ עם מורה לעברית בביס יהודי בארץ דוברת אנגלית ככה שמשדכים לכל תלמיד/ה זוג מביהס השני והם מדברים חצי שיעור אנגלית חצי שיעור עברית, ואפילו יכולים לעשות פרויקט קטן ביחד שכל אחד מהם יבחן (אפשר בעל פה) בשפה שהוא לומד, כלומר לא שפת האם שלו. אבל זה כבר באמת פרויקט גדול שדורש המון הכנה התחלתית ומשאבים כמו מחשבים וכו) 

כדאי מאוד ללמוד בצורה מסודרת הלכות כתמים.

מה אוסר, ואיך להימנע. איך לנהוג בזמן כתמים.

האם צריך תחתונית שחורה או צבעי פסטל זה בסדר.

האם כתם על טישו אוסר או לא וכן הלאה.

לא דומה כתמים לפני ווסת לכתמים לא סדירים מההתקן.

תתחילי מלברר אם עצם ההתקנה אוסרת לפי הפסיקה שלכם.

וכדאי להתחיל להתרגל לא להסתגל בזמן עשיית צרכים וכד' כדי להתרגל.

מבחינת חשש לכתמים זה לא הולך לעבור תוך כמה ימים אז תחשבו טוב אם כדאי להימנע מחשש.

קחי בחשבון שחלק מקבלות עם ההתקן מחזור לא לכולם זה מעלים את הווסת.

בגדול לנשום עמוק, זה יכול להיות מאתגר בהתחלה אבל מתרגלים..

אגב חוץ מענייני כתמים ווסת, יכולות להיות תופעות לוואי נוספות, בכל זאת זה הורמונים.

גם ההתקנה וגם שבו-שבוע וחצי אחרי. אני יודעת שזה די חריג.

עדיין לא מצטערת שעשיתי את זה בעיני האמצעי מניעה ההורמונלי הכי סביר שקיים כרגע

לגבי כתמים זה מאוד תלוי פסיקה וכן כדאי להתייעץ עם רב במקרים נקודתיים.

כי יש על זה דעות שונות מאוד.

ופורום זה לא ייעוץ הלכתי.

את יכולה לדבר עם יועצת של נשמת.

בעיניי חובה הדרכה הלכתית בדבר הזה..

מלכתחילה בעדה שלנו די מחמירים בכל ענייני הטהרה, לכן בשנה וחצי הראשונות לנישואים היינו אסורים כמעט כל הזמן, לא הצלחנו להכנס להריון נטו בגלל ההלכה, נכנסתי לדיכאון…

וכל רב אצלנו ששאלנו לא הקל לנו, גם לא מכון פועה .

עד שזה גרר כמעט גירושין והלכנו ליעוץ זוגי, שבמקרה משמיים היועץ היה גם רב פוסק טהרה בקיא, שהצליח להקל לנו ולפתור את כל הבעיות שהיו.

מאז החלטנו שכל עוד יש פסיקות שמקלות ומספיק שכמה רבנים ענו על זה בגוגל, אנחנו הולכים לפי זה. ומסתמכים גם על פסיקות קודמות שהקלו לנו.

המצב הנפשי שלי וזוגי שלנו טוב בזכות זה.

כמובן שאם יש מקרה ספציפי של מראה או עד בדיקה, יש לנו רב שמביאים לו.

אבל מלכתחילה להתייעץ לפני התקנה וכולי מעדיפים שלא כדי לא להרוס לעצמנו.

אבל כן לקרוא בנשמת למשל על ההדרכה על דיני כתמים על זהירות… וזה מספיק לנו.

אבל כן מפחדת מהעניין של קיום יחסים של לראות דימום. זה יכול להרוס… 

מנשמת..

הם באמת בין ההכי מקלים במיוחד בנושא הזה של התקנים וזה ככ כיף ונוח שיש אישה שאפשר להתייעץ איתה על כל דבר.

נשמה שהוא באמת טוב, כל עוד הוא רב פוסק בהלכות טהרה - לדעתי חבל ללכת למשהו אחר שרק יכול להרוס

קשה לי להאמין שעונה לשאלות בנושא טהרה רק בקביעת פגישה..

מנגד מבינה שקצת לא נעים ליצור קשר אחרי שסיימתם אצלו טיפול

הרב בן שלמה

ולעצם השאלה

טכנית- ממליצה לא לבוא לבד

יש כאלו שזה פשוט להן

יש כאלו שזה יותר מורכב

כן, זה יכול להיות לא נעים.ויכול להיות שתרגישי חולש ה/סחרחורת/התכווצויות או כלום

יכול להיות דימום אחכ

לרוב- עיקר הצבע זה מהיוד

ממליצה להתקין כשהרירית דקה - ככה יש פחות סיכוי לדימום (שזה עובד טוב עם הנקה מלאה)

הלכתיצ

לפי פסיקתו של הרב שלנו- ההתקנה עצמה לא אוסרת. הדימום שלאחר ההתקנה נחשב שם מכה

ללבוש שחור ולהימנע מלהסתכל

לא לעשות בדיקה פנימית

לענין יחסים- כדאי לחכות שתרגישי טוב

והלכתית כדאי לחכות דלא יהיה כתמים

ובכל מקרה לא להסתכל

אמאלה שנים לא הייתי כאן

אז היי לכולן, חזרתי

ההתקנה עצמה כאבה לי ברמה שכזה נשמתי עמוק ולאט. עשיתי בזמן הזה גם פאפ ככה שכל התהליך היה קצת יותר ארוך

לקחתי לפני משכך כאב, אחרי התקנה היו כאבי מחזור למשך לילה כזה ואחר כך הפסיקו.

ממליצה לא לתכנן משהו ליום של ההתקנה, כדי שתוכלי לשבת (אני התקנתי יום לפני ראש השנה, נסענו לחג 3 ימים והיה סיוט לארוז עם הכאבי מחזור)

ששמתי התקן.

הרופא שם איזה ספריי שמעט מרדים את האזור ופשוט לא הרגשתי כלום

היה מושלם.

לי היה הרבה זמן דימום ואצלנו ההתקנה אוסרת

אבל ב"ה שמחה על ההתקן מאד!!!

שיהיה בהצלחה רבה

ולא פעם ראשונה

כל הפעמים..

גם אצלי היה דימום ארוך אבל בסוף ב"ה הסתדר והוא מעולה לי.

ממש חלום בלי וסת כל חודש בהנקה.

.

בחום הזה לפחות 2 ליטר ביום

ותנסי לאכול דברים קטנים לאורך כל היום

אפשא לאכול קרטיבים, איגלואים, ג'לי, כמה שיותר פירות וירקות מלאים בנוזלים (אבטיח, מלפפון) לשתות מיץ או פטל או כל דבר שיגרום לך להכניס נוזלים.

זה ממש ממש חשוב!

אם הבעיה היא השכחה- יש אפליקציות שמתזכרות

שווה לקנות גם בקבוק מים ייעודי בשבילך שתוכלי לעקוב.

זו עבודה קשה אבל ממש חשובה !

ילדתי בשיא הקיץ וכל פעם לא שתיתי מספיק (אני גבוהה וגדולה אז אצלי מדובר במינימום 3 ליטר ביום) הרגשתי צירים. זה היה תזכורת כואבת ועדיין לא תמיד הצלחתי לשתות מספיק...

עכשיו שנה אחר כך אני שוב באותו מצב אבל איכשהו יש לי כבר הרגלים אחרים כנראה בגלל ההנקה.

נזכרתי שגם מים עם מלא קוביות קרח עזר לי.

בהצלחה! 

אולי יש לך חוסר ברזל?

מזדהה ממש

איזה כיף הפתעה זריזה כזו (:

עשית איתה פיזיותרפיה או לא?

הבן שלי בן שנה ו5 עוד לא הולך ואני מתלבטת כמה צריך לתמרץ אותו...

של פיזיו אבל בגלל שהיא ממש בכתה שם ולא שיתפה פעולה ויתרנו. אני בפיזיו עם הבן שלי (בן שנתיים ו 4) אז הייתי מתייעצת.איתה שהיה צורך.

השאלה אצלכם- הוא הולך מסביב לרהיטים? גורר כיסאות?

אצלי בכלל הפתיעה אפילו נעמדת לבד כשהיא נופלת 

ואין כמו על הפסיעות הראשוניות האלו לרצות לבלוע את הקטנטנה...

שתלך תמיד בדרכים ישרות ומאושרות!

ומעודד

תטפחי לעצמך על השכם!!

איזה יופי זה

כמה צריך להעריך את זה שהילדים שלכם מתפתחים בזמן, הולכים מוקדם, מדברים בזמן

בשורות טובות אצל כולן בע"ה 🙏

איך לא שלחו אותך להתפתחות הילד?
עם הילדים העצלנים שלי ישר שלחו להתפתחות הילד. 
תהני ממנה

אחד הבנים שלי התחיל ללכת בגיל שנה ו10, מגיל שנה וחצי האחות בטיפת חלב התלבטה אם לשלוח לפיזיותרפיסט (היא התלבטה כי כל הזמן היה נראה שהוא ממש בכיוון ובטח תוך שבועיים הוא כבר ילך...).

אבל לפני זה זה בכלל לא דובר.

בסוף בערך ב-1:8 היא כן שלחה, אבל ב"ה לא היה צריך טיפול, רק כמה טיפים מהפיזיותרפיסט שבאמת עזרו...

אבל לפי החוק היבש עיכוב נקרא מגיל שנה ו 7 חודשים שהילד לא הולך (חושבת אפילו ששינו את זה לגיל שנה ו 9 חודשים) 

לרשום לקייטנה, לקחת בייביסיטר, לנסוע כמה ימים להורים.

כמה שיותר להעזר.

או תהיי בבית?

🫶🏼🫶🏼🫶🏼

עוד לא קיבלנו צו אבל המפקד אמר שזה הצפי שנתכונן נפשית, אז מחזקת את עצמי שזה עוד לא סגור

אבל רק המחשבה על זה עושה לי רע!!

הגדולה תיכף בת 3 והקטן בדיוק חגג שנה, הם ממש קטנים אז פחות סומכת על בייביסיטר ואין קייטנות לגיל שלהם

אני מורה אז ב"ה לא עובדת אבל ממש בניתי על הזמן הזה להתכונן עם כל החומרים לשנה הבאה

בס"ד

למקרה שכן ייצא, מנסה לחשוב איתך,

קחי מזה את מה שרלוונטי לך 🫶🏼

הייתי קונה הרבה מאד חומרי יצירה מסוגים שונים במקס סטוק או עלי אקספרס.

כמה ספרי פעוטות חדשים לגדול.

דואגת שיש בימבה או אופניים עם גלגלי עזר כדי להוציא אנרגיות.

אם יש חצר או מרפסת אז גם אולי בריכה קטנה (כמובן שהשימוש בה עם השגחה של 1000 עיניים) ובגדי ים.

אפשר לבנות סדר יום גמיש ליום יום.

נגיד:

תפילה ביחד

ארוחת בוקר

יצירה

הכנת צהריים עם הגדול

ארוחת צהריים

משחק ספורטיבי

אמבטיות

ארוחת ערב

לילה טוב ב-19:00

הם הולכים לישון בקלות?

אם כן נשמע שהזמן להתכונן לשנה הבאה יהיה בערבים כשהם ישנים.

אם לא אולי אפשר לעבוד על הרגלי השינה שלהם עד היציאה למילואים, כששניכם עדיין כאן בשגרה. עשינו את זה עם אחד הילדים לקראת אחד הסבבים, כשהרגשתי שהשפיות שלי תלויה בזה.

או אולי יש לך אפשרות לקחת איזה שבוע שתקדישי להכנת השנה הבאה לפני שבעלך יוצא? אני לא יודעת מה בעלך עושה אבל אולי הוא יכול לעזור לך לפנות את הזמן הזה באוגוסט?

או יום אחד בשבוע מעכשיו ועד היציאה שלו?

עוד שאלה - אם בעלך לא היה יוצא למילואים, מי היה נשאר איתם במהלך היום? אם זה היה את בכל מקרה, אז אפשר אולי לנשום את הסיטואציה קצת יותר ולהגיד לעצמך שזה קצת אותו דבר, רק בהרבה יותר עומס. ההרבה יותר עומס הזה (פיזי ורגשי) ממש ממש משמעותי אומנם, אבל אולי זאת מחשבה שתעזור לך קצת להיבהל פחות בכל זאת.

או אולי לוותר על הכנת החומרים מראש?

להגיד לעצמך שבמצב הנוכחי זה פשוט לא ריאלי,

ואת צריכה לשמור על עצמך ולעשות רק את מה שהכוחות שלך מאפשרים ולא יותר,

וה' כבר ישלח את הפתרונות שלו,

כי איפה שנגמרת ההשתדלות,

זה כבר המקום של הקב"ה,

ואיכשהו הדברים יסתדרו להם?

לגבי קניות, האם אצלכם יש משלוחים?

או אפשר להצטייד בהרבה מלאי לפני שהוא יוצא?

האם יש אפשרות להשחיל בעוד מועד בשיחות גינה וכאלה שאת בלחץ מהצפי הזה - בתקווה שזה יפול לאוזניים מטיבות ושיזכרו להציע עזרה כשיבוא הזמן?

האם יש מצב למצוא איזושהי נערה שתגיע אליכם לשעה-שעתיים ביום ותתן לך הפסקה / זמן לעצמך / זמן להכנת החומרים לשנה הבאה? עשיתי את זה כשהיו לי שני ילדים בגילאים של הילדים שלך והיה סופר מוצלח ב"ה. ממש עזר לי לצלוח את החופש הגדול (אבל לא היינו במילואים אז).

מקווה שתמצאי בכל זה כמה כיוונים ובעיקר קצת הרגעה ותקווה שגם אם הוא ייקרא למילואים תצליחי לעבור את התקופה הזאת בע"ה ❤️❤️❤️.

(אצלנו שנה שעברה חלק מהמילואים נפלו על אוגוסט אבל זה היה רק 10 ימים. אח"כ שנת הלימודים כבר התחילה)

לפני ארוחת ערב?? אצלנו מה שקורה בארוחת ערב כבר מצריך מקלחת חוזרת.. 

אצלנו אני מכינה ארוחת ערב לא מלכלכת (בד"כ ירקות חתוכים, חביתה, טונה לפעמים או גבינה צהובה, וטוסט/ קרקרים מה שיש) ואז מקסימום שוטפים ידיים.

ואני חייבת להתחיל עם חלק מהילדים לפני ארוחת ערב, כי אצלי נמרחים ואם אתחיל רק אחרי האוכל הם לא ילכו לישון בזמן ומבחינתי זה יהרג ובל יעבור 😂

גלאי 1-3 עם סינרים אצלנו בדר"כ 🙂

אם יש לך קייטנה באוגוסט אז תשלחי וגם אם לא אולי תמצאי נערה שרוצה לארגן כזאת ..אפילו לשבוע או שניים

ותקבלי את ההחזרים אז אל תתחשבני

כנ''ל עזרה בבית

ו..לא לחשוב על הכל יחד רק על כל יום בפני עצמו

ורק על הימים הקרובים

אי אפשר להבין איך אפשר

זה ה המסקנה שלי

פשוט מתחילים

וחיים רק את הרגע הזה

לי עזר-

לקנות אוכל מהיר להכנה- קורנפלקס, שניצלים קפואים, קוסקוס וכדו'

משחקים ויצירות חדשים לזמן המילואים

יציאה עם הילדים פעמיים ביום- פעם בבוקר ופעם אחה"צ כדי שלא יגיעו למצב שמתחרפנים בבית- הלכנו לגני שעשועים, ג'ימבורי, חברים, עשינו בריכה במרפסת.

בין לבין היה זמן רגוע יותר כשהקטנה ישנה ואז עשיתי משחק שמתאים לגדולים יותר וסרט כדי שגם אני אוכל קצת לנוח בצהריים.

(אם אצלך כולם ישנים זה זה יכול להיות זמן ממש רגוע להספיק דברים בבית ולנוח. אבל אם הגדולה תישן מאוחר בגלל זה בערב אז אולי עדיף להשאיר אותה ערה.)

עבדתי המון על ההרדמות של הקטנה לפני כדי שיהיה קל להרדים אותה בחופש.

דאגתי מזה ממש, וההתחלה באמת הייתה קשה, אבל בסוף היה חופש כיף ומלא זמן איכות עם הילדים. ונראה לי שדווקא בגלל שהשקעתי לתכנן הכל מראש היה יותר קל מחופש סטנדרטי. והיה הרבה יותר קל ממילואים במהלך השנה שהייתי צריכה לעבוד תוך כדי.

הרבה הצלחה!!!

חיבוק… זה לא פשוט ללוות חברה חולה.

זה לא שבאמת כולם לא יוצאים מזה, בטוחה שיש כוונה שכן (יש הכרח סיפורים גם על כאלה פעם שלישית, לא? 🫢 לא יודעת אם זה מעודד)

אני גם שמעתי שפעם שנייה זה קשה יותר אבל באמת חושבת שזה לא חד משמעי שלא עוברים את זה.. וגם באמת שהרפואה בתחום הזה כל מתקדמת אז בגדול אני חושבת שאת יכולה להיות אופטימית (אני לא יודעת פרטים, כמה הוא מתקדם וכו' אבל באופן כללי)

מכירה מישהו שהחלים יותר מפעמיים. ובטוחה בטוחה שיש עוד...

בשורות טובות ❤️

זה תלוי איפה זה בגוף, באיזה שלב מגלים.. וכו'

הרפואה היום הרבה יותר מפותחת ומדוייקת מפעם. 

לפני כמה שנים וב"ה החלימה לחלוטין

היא ממשיכה בטיפול תומך לכל החיים אבל בע"ה תזכה לחיים ארוכים וטובים🙏

מתוך ארבעה ילדים, שניים מעולם לא התרגלו לקחת מוצץ.

אחת בגיל 8 חודשים הסכימה, והשניה וזה השיא שלי נכון לעכשיו: התחילה בגיל 4 חודשים 🥳

(והיה אח"כ קשה להוציא חח)

אז יש עוד תקווה..

יואו אני ממש מנסה אבל היא פשוט משחקת עם זה

מוצצת שניה אחת ומוציאה

והיא לקחה בהתחלה והפסיקה בערך בגיל 4חודשים

אבל הגישה שלי אומרת- כל נשמה שיורדת לעולם זה ברכה ענקית. מה זה משנה מאיזה מניעים אנחנו רוצים, כל עוד אנחנו רוצים את זה? 

ובעיני גם להביא ילד ממניעים אגואיסטיים זה סבבה🤷 זה לא שיהיה לו טוב פחות בחיים בגלל זה או משהו

שיכול להיות משהו אגואיסטי בללדת הרבה ילדים. אלא אם כן את עושה מזה כסף 😜

ילדים זה לא קל פיזית ונפשית בשום צורה.

זו השקעה, זו הקרבה.

אם אתם רוצים משפחה גדולה, אשריכם ואשרי חלקכם.

פרו ורבו ומלאו את הארץ.

לגידול ילד נוסף ובעלך רוצה גם והזוגיות יציבה עופי על זה

ילדים זה נתינה באופן מלא רחוק מלהיות אגואיסטי

תמיד רצון זה מבורך..

כמו שלמשל זה ידוע שאחרי מלחמות יש גידול בילודה

עצם המצב גורם כנראה לאנשים לרצות להביא עוד ילדים

אז מה

אם לא היתה המלחמה היה פחות מהרצון הזה..

שני המצבים הם בסדר

ולא צריך בגלל זה להימנע

(כן לשים לב אבל שיש את הכוחות הפיזים והנפשיים)

המשך טריגר משהו עצוב מי שרגישה לא לקרוא

אגב החדשות של היום בבוקר שברו אותי לגמרי

בוכה כל הבוקר

ומעניין שדווקא אחרי ששמעתי נהיה חי חשק עז כל כך לעוד תינוק

אפילו שהקטן שלי תינוק בעצמו

לא יודעת עדיין לאן יובילו הדברים

אבל שמה פה את המחשבות שלי..

ילדנו יחסית קרוב,

ואנחנו באותו נוחות של מניעה חח

וכל הסיפור הזה עשה לי רצון!!

רק עכשיו ראיתי את מה שקרה הבוקר לרביד.

אני עם דמעות  ממש.

ואין לי רצון בכללי....

הגוף של כזה חלש..

כל מיני חולי לאחרונה

וירוס  פה ושם.

אבל למה הסיפור המטלטל הזה הופך את הלא עכשיו.

לכן .

עכשיו!

?

ותודה רבה לכל המגיבות, ממש מחכים ומעניין לקרוא את כל מה שכתבתן! מדהים שכולן באותה הדעה. ומרגיע אותי.

ו @פרח חדש מזדהה ממש!! כששמעתי על זה פשוט התחלתי לבכות ואמרתי יאללה אנחנו חייבים לפצות על זה בחיים חדשים!

מחכה לעוד כמה חודשים שהעומס המקצועי והמשפחתי ירגע וממש רוצה כבר

לק"י

אבל הרופא הזה חצוף! שייתן חוות דעת בצורה נורמלית, ולא יעביר אותך אליו בלי לשאול.

הרופא שלך דרך הקופה? תתקשרי למוקד ותבקשי תור אליו.

חיבוק!!

את לא חייבת לשמוע לו. נשמע לי מאוד לא ראוי מה שעשה לך.

תלכי לרופא הרגיל ותשאלי אותו מה לעשות, אם הוא לא רואה צורך תשארי אצלו

איזה חויה נוראית

אל תחזרי אליו ! תתעקשי במוקד לקבוע לרופא שלך ואם עושים לך בעיות תגיעי למרפאה כשהוא נמצא ותבקשי מהמזכירה להכנס והוא כבר ישייך אותך אליו..

חיבוק! זה באמת לא פשוט!!

אמלה נורא נורא נורא

כלכך כואב לי עלייך

חיבוק מהממת!!!!

בתפילה שבורא עולם ייתן לך מלא כח להמשך

במוקד של הקופה בהחלט יכולים לשייך אותך לרופא אחר

את לא חייבת לחזור לאותו רופא וכדאי גם להתלונן עליו אם את מסוגלת.

א. להתלונן עליו

ב. להתקשר ולבקש לקבוע לרופא הרגיל. יסכימו בטלפון. תהיי החלטית.

גם אני במשקל גבוה (ואפילו מאוד)

ואף פעם חא אמרו לי משהו כזה!!הייתי בהריון בסיכון

בגלל סיבות אחרות אהל אף פעם לא אמרו לי משהו על המשקל (חוץ מזה שקשה לראות באולטראסאונד).

פעם באחות לליווי הריון אמרה לי שפשוט יש רופאים

שלא אוהבים לטפל בבנות מלאות-אז כדאי ממש,להתרחק ממנו.

אני פשוט לא מאמינה מחדש כל פעם שאני שומעת דברים כאלה!!

שולחת חיבוק💓

כן, הוא דפוק שמנופוב ומגזים!

את בסדר גמורררר!

לא היתה לך אף פעם סכרת, רעלת ותינוקות במשקל גבוה. אם הוא לא רוצה להאמין בעיה שלו, שלא יהפוך אותך לחסרת אחריות.

חיבוק על החוויה הקשה. שיהיה המשך הריון תקין ומשעמם ❤️

תחזרי לרופא שלך ותספרי לו איזה רופאים מחרידים יש בעולם בשונה ממנו 

שולחת חיבוק❤️

וברור שלא תישארי אצלו

לא שמעתי על דבר כזה בחיים!!!!!!

רק בגלל עודף משקל הריון בסיכון? אם הכל תקין??????

להתלונן וחשוב להתלונן

זה המקצוע שצריך סופר רגישות

אני מכירה את התגובות על כך שאיך יכול להיות בדיקות תקינות

אם את בעודף משקל כזה אבל הנה עובדה!!!!

יש גם מושג של גנטיקה

מקווה שתצליחי לחזור לרופא שלך.

חיבוק ענק. 

מהרופא.

התייחס יותר למשקל מאשר לכל המסובב.

סורי להגיד לעולם שסוגד לרזון אבל אני עם הריונות בעודף משקל והם טפו טפו הריונות תקינים לחלוטין. תינוקות בבאזור 3 קג . לא התקרבתי אפפעם ל4 קילו

בלי סכרת והכל בסדר.

ואיזה קטע יש נשים בריאות גם עם עודף משקל. שומו שמים.

אני אישית רופא שמתייחס לעודף משקלי בטח בצורה שכזו לא חוזרת.

לגבי המלצות שנתן לך. כנל לא הייתי לוקחת.

הייתי חוזרת לרופא הרגיל שלי וממשיכה איתו. אם הוא יפנה אותי לבירורים אז בסדר. אבל אני ממשיכה רק עם הרופא שלי 

ובטח לחזור אל הרופא שלך ופשוט להתייעץ איתו

מה חצוך ששיך אותך אליו, לגצרי לא תקין

''חובה'' להיות במרפאת הריון בסיכון.

בסוף זה בחירה שלך לאיזה רופא ללכת. ואיזה ''סיכונים'' לקחת על עצמך.

אם לא תצליחי לקבוע לרופא הרגיל שלך הייתי פונה למרפאה שלך שיסדרו את זה חזרה. ואם גם זה לא עוזר פונה לפניות הציבור של הקופה.

תסבירי שההעברה נעשתה בלי ידיעתך ואת לא מסכימה לעבור רופא

נשמע חוויה מזעזעת והוא לא נשמע כמו מישהו שראוי לתואר שלו😡

יש רופאים שאני תוהה לעצמי למה הם בחרו במקצוע כ"כ רגיש כשאין להם רגישות בכלל..

בכל אופן, זה לא בעיה להחזיר אותך לרופא שלך תגשי למרפאה ותבקשי שיחזירו אותך לרופא הקודם..

גם לי קרה שרופא שהלכתי אליו כי הרופא שלי לא היה החליט על דעת עצמו להעביר אותי אליו ובמרפאה אמרו לי שצריך לגשת אליהם ולשנות את זה..

המון בהצלחה, מאחלת לך ולכולן שניפול רק על ידיים ולב טוב!

זו הייתה חוויה כל כך קשה בשבילי, עזר לי לפרוק אותה כאן ולקבל ממכן תוקף לתחושות שלי כשבעולם האמיתי לא יכולתי לשתף (חוץ מאת בעלי שזמין לסירוגין, ואת אמא שלי. אף אחד אחר לא יודע על ההריון).

תודה עליכן ועל המקום הזה ❤️

תבקשי לעבור

גם אם תצטרכי מעקב נוסף, בטוח לא הייתי נשארת אצלו רק בגלל האמירות האלו.

ולמה סתם מ וסיף לחץ?!

תתקשרי למוקד של הקופה, תבהירי שאת לא מעוניינת להשתייך אליו ותבחרי רופא נורמלי אחר.

בהצלחה ובשעה טובה!

את הבדיקה בבית חולים, זה באופן ציבורי, אבל הכללית לא נותנת התחייבות לשם, כי זה באיזור אחר בארץ?

יש דרך ללחוץ עליהם? להגיד שזה דחוף?

ואם לא, האם דרך הסל הריון אפשר לקבל החזר לבדיקה בבית חולים באופן ציבורי?

אנסה להסביר,

אני בירושלים

רוצה לעשות בדיקה רק בעין כרם 

המרפאה מאשרת את הבדיקה רק בשערי צדק

אפשר לנסות ללחוץ אולי לפנות בעקיפין דרך מנהל קש"ל באזור שלך..

לגבי השאלה ההאחרונה שלך,

באופן ציבורי זה אומר שאת מביאה התחייבות.

אם הקופה לא מביאה לך התחייבות את יכולה לעשות את הבדיקה באופן פרטי, בשר"פ

צריך לבדוק מול כללית האם הבדיקה שאת מבקשת מאושרת להחזר.. ואם כן לבדוק כמה החזר יש לך

לפעמים ההחזר גם תלוי בשמו של הרופא, תבואי לכללית עם כל הפרטים ובהתאם לסוג הביטוח שיש לך בקופה תקבלי את ההחזר.

כי בבתי חולים שכן בהסדר איתם התורים ממש רחוקים ואני גם ככה בלחץ. איפה שהצלחתי לקבוע אין הסדר אז לפחות שינסו לשלוח להם בקשה, שיגידו שזה דחוף..

מתסכל אותי איך שזה עובד 

להגיד להם שבהריון הבא תעברי לקופה אחרת כי אצלם עובדים עם יותר בתי חולים/יותר גמישים או משו כזה ...

לא בטוח יעזור, אבל אולי כן

אם כבר לאיים, אז תאיימי על מעבר מיידי בקפיצטיה הקרובה, גם אם זה באמצע הריון.. 

משערת שיהיו נשים שידעו לכוון..

אם אזור ירושלים רלוונטי לך, אני יכולה להשיג מספר טלפון 

אני נזכרת עכשיו שבכללית זה יותר מורכב,

כי כללית יש להם אינטרס לשלוח לבדיקות בבתי חולים שלהם

לעומת קופות אחרות שאין להם בתי חולים

מול מנהלת הסניף אולי לנסות?

מקווה שיש כאן למישהי מספר של מנהל קש''ל 

ותגיד גם למזכירות שינסו לשלוח בקשה, אולי שהרופא יש בקשה.. שאו שימצאו תור מוקדם יותר או שניתנו לך טופס 17.

עוד חודש זה מאוחר מידי לעשות את הבדיקה או סתם מלחיץ אותך לחכות את הזמן הזה?

היא אמרה שהבדיקות דחופות, אז היום כשבעתי למזכירות הם אמרו שאם הרופאה תכתוב מכתב זה יעזור, הבעיה שאין לי איך להשיג אותה.

היא היום לא עובדת במרפאה.

כנראה שבסוף אלך לתור בבית חולים ואשלם את הסכום המלא ואז אגיד בקשה להחזר דרך הכללית מושלם.

הם אמרו לי שזה אפשרי.

משערת שזה זהה בכל הקופות

אחרי הבדיקה במידה והבדיקה זכאית להחזר, את מביאה חשבונית וסיכום ביקור

את מביאה למזכירה והיא מגישה בקשה להחזר

אצלנו בלאומית יש החזר נגיד 80 אחוז עם תקרה של עד 800 שקל לפני הנמוך מביניהם

תבדקי בכללית אם יש תקרה לבדיקה הזאת.

בס"ד

אפשר לשאול כמה זמן אתם נשואים?

התיאור שלך קצת מזכיר לי אותי ואת בעלי.

אני הרבה יותר לוקחת ללב,

אני עם פתיל הרבה יותר קצר,

אני הרבה יותר מסתבכת עם עצמי,

ובכללי אני אדם שמאד מחפש עשייה ומשמעות.

הוא רגוע,

נוטה תמיד לדון לכף זכות,

את הצבא, את הממשלה, את האנשים…

לא מתרגש כמוני מכל מיני דברים,

הרבה יותר נטוע היום-יום שלו ושלנו.

הוא יותר מים,

אני יותר אש כזאת.

יש דברים שרציתי לעשות ולהגשים בתחילת הדרך שלנו, והוא פחות היה בקטע.

אז זה ירד.

לאורך השנים, יש דברים שכמהתי אליהם מאד,

והוא לא היה שם, במקום שבו הייתי.

והפער הזה, היה בו המון תסכול לפעמים.

שני דברים עולים לי בהקשר לדברים שכתבת:

1. כמו שהוא מאזן אותך,

יתכן שבלי משים גם את מאזנת אותך.

יש תהליכים עדינים ואיטיים שמתרחשים מתחת לפני השטח כשחיים ביחד במשך זמן משמעותי.

אני יכולה לספר על עצמינו שעם השנים,

כל אחד זז מהמקום שלו והיום אנחנו די נפגשים באמצע.

אני יותר מתונה מפעם - והוא יותר מתלהב ובעל חזון וצורך בהגשמה ובעשייה ממה שהיה פעם.

2. זה שבן הזוג לא נמצא באותו מקום כמוני,

זה לא אומר שהוא לא יכול לתת גיבוי לרגשות שלי.

להקשיב, לשקף ולתקף את דברי השני, זה דברים נלמדים ונרכשים.

לא מהשפה לחוץ, אלא באופן אמיתי.

השני יכול להמשיך להחזיק בעמדות שלו, או במקום הרגוע ובלא מוטרד שלו, ועדיין ללמוד להבין את המקום שלי. (והפוך גם כמובן)

אפשר ללמוד את זה בסרטונים, ספרים, קורסים, סדנאות, לא חסר…

זה מרכך קצת את תחושת השוני המתסכלת.

ועם הזמן… זה גם תורם לנקודה 1. שכתבתי.

כי מתוך השיח, גם מגיעה ההתקרבות -

בלבבות והרבה פעמים גם בעמדות…

מקווה שהבנתי אותך נכון ושמה שעניתי לך היה לך לעניין 🫶🏼

וממש הזדהיתי. לפעמים מרגישה שאני מחפשת בכח למי ועל מה לדאוג חחח לא מספיק המשפחה הגרעינית, המורחבת,כל היום אני חושבת על מה צריך לתקן בעולם בערך😆

שתדעי אבל שאנשים כמוך, עם דעה, עם אג'נדה הם הכי מעניינים, הכי משפיעים!!! בלעדייך העולם היה משמעם ולא היה מתקדם!

תחשבי איך את יכולה לנתב את זה, אולי קודם כל להתחיל לכתוב, לי הכתיבה מאוד עוזרת להציא עצבים על אי צדקוכל מיני דברים שקורים, בלי סינון ופילטרים לרוב אני לא משתפת וזה נשאר ברמה של פתקים  

ושלב מתקדם יותר לשתף...אפילו כאן! ואז תגלי שיש עוד הרבה אנשים עם דעות שלדעתך *ביקורתיות* ואולי אפילו קיצוניות.

ולכי תדעי אולי יום אחד תצליחי להשפיע ולהזיז דברים רק בזכות צעד אחד שעשית לכיוון ושיתפת אנשים במחשבות שלך,אבל קודם כל תתחיל מלהוציא את זה נחוצה מהבטן אפילו רק לעצמך. 

שמוציאים אותך מאיזון. מראש לא להכנס לכתבות כאלה, להגביל כמה שיותר צפייה בחדשות וכל הדברים שמעלים טריגרים.

יש לי קרוב משפחה שכל היום ברשת קורא כל מיני דברים נגד הממסד וכו'...עכשיו איך האלגוריתם ברשתות עובד? חושף עוד יותר לדברים שאתה מתעניין בהם ועוד יותר קיצוניים. בסוף גם אם יש אמת בדברים, היא נמצאת איפשהו בדרך אמצע....והוא כל היום נדבר רק על זה ועסוק רק בזה

מאד ביקורתית

אבל

אני עושה הפרדה ברורה בין הדברים שבתחום אחריותי וביכולת שלי לשנות אותם

לבין

דברים שאני לא יכולה לשנות

בדברים שבאחריותי אני פועלת משנה משפרת ומשתפרת

בדברים שאינם שלי, אני הרבה פחות מתעניינת, כי זה לא נותן כלום בחיים ורק מזיק לשמוע על דברים בעייתיים לכעוס ולבזבז אנרגיה שלילית.

ומוסיפה לגבי דברים שיש בכוחי לשנות-

אני מפרידה בין השתדלות סבירה לבין מאמץ מעבר.

זה בסדר לבחור לעשות מאמץ מעבר, אני גם אוהבת עשייה ואדרנלין, אבל חשוב שזה יהיה מתוך בחירה מודעת ולא מתוך הפעלה רגשית.

בנוסף לקבל החלטה של עלות מול תועלת.

אם אני חושבת שנוכחות שלי בהפגנה כלשהי היא חשובה, ובאפשרותי לצאת מהבית ולהשפיע,

חשוב גם להסתכל על המחירים מול התועלת. אם זה דורש ממני מאמץ מיוחד לחזור עייפה, באותו יום לא לעשות כלום בבית ולמחרת להיות עייפה בעבודה, אולי אחליט לוותר. ואם אחליט לנסוע בכל זאת, לא אצטרך הצדקה מאף אחד לבחירות ולתחושות שלי.

ופשוט לקום אליה זה התפקיד של בעלי, ואני עם התינוק היונק. יש סיכוי למשהו דומה אצלכם?

ועוקבת אם יש למישהי רעיון איך להפחית את הקימות🙈

כי לפי מה שהבנתי זה בדיוק ההפרש שלוקח לביצים לבקוע, שבועיים. כי הביצים לא מתות בנגלה הראשונה של הורמוקס.

אבל בהחלט יכול להיות שלא קשור. גם הבן שלי התעורר המון איזו תקופה ובסוף עבר לו לבד.. אני חושבת שנתתי לו פחות מים לפני השינה וככה היה מתעורר פחות לשירותים, אבל שום דבר חוץ מזה לא השתנה

לפני שבועיים הוצאתי תולעת אחת ולא התלונן יותר אז לא נתתי בכלל. אבל אולי עדיין יש באמת וזה מציק לו לישון.

יצירה? בישול? כתיבה? משחקי מחשבה? ללמוד משהו חדש?

שתחשוב מה מענין אותה ולפי זה לחפש

יש לה מגירה עמוסה במערכות יצירה.

טושים איכותיים, מנדלות, ערכות צמידים למיניהן. אם תרצי אוכל לבדוק ממוקד יותר.

וחברות יותר מהכל. נדירים הימים שהיא לא עם חברות כל הצהריים, וביחד הן מעסיקות את עצמן. זה גיל שזקוק להמון חברה, וזו ההשקעה הטובה ביותר. לבנות חברויות טובות.

בנוסף יש לה חוגים עוד פעמיים בשבוע

פעילות גופנית לסוגיה: ריקוד, התעמלות, ריצה,  אופניים, גלגליות, ועוד (הממ, לא הכל בבית)

סריגה, תפירה, רקמה, ציור, אוריגמי, קומיקס, תכשיטנות, כתיבה

ללמוד משהו? תכנות אולי

בישול ואפייה

משחקי קופסא אם יש עם מי (או כאלה שמיועדים ליחיד - משחקי חידות וכאלה)

סליים

ציור- להעתיק מציור אחר, או לנסות לצייר חפצים.

צמידים מחוטי סריגה

הכנת עוגיות/עוגות (פחות קורה ביום יום. אולי לקראת שבת)

פאזל גדול

סודקו /תשחצים לילדים

משחקי קופסה- לאוב זה איתנו ההורים

זה דבר של הבית שאפשר בגדול לעשות לבד.

היא גם הרבה הולכת לחברות, לפעמים ש"ב/ללמוד למבחנים.

לא יעזור שאת תציעי לה פעילויות (והיא תפסול…)

היא פשוט צריכה להשתעמם ומתוך השעמום כבר תמצא תעסוקה.

את יכולה להגיד לה שהיא מוזמנת לבקש ממך חומרי יצירה או כל דבר אחר שתקני לה לפי בקשתה. אפשר לנסוע ביחד לחנות יצירה והיא תמצא משם רעיונות.

זה חלק מהאופי שלה שהיא מאוד שכלית ומאוד מ3ובעת על דברים

קשה לה להיות יצירתית ולצאת מה3ופסה

היא פונה אלי ומבקשת

אני לגמרי נותנת לה את כללל המרחב לבד להשתעמם ולחפש ולמצוא

זה לא קורה והיא באמת 4וצה לשמוע עוד אופציות וחלק ממה שהציעו חו'בת שכן ידבר ע

אליה

גם לי יש ילדים שהשעמום מוליד מהם יצירתיות ורעיונות

ואצלה לא

בשום גיל לא צריך תעסוקה

ילד יכול להעלות רעיונות להעסיק את עצמו ומקסימום עוזרים לו בביצוע

אני לא נותנת רעיונות אלא מעודדת חשיבה עצמית והתמודדות חיובית עם שעמום

במקום הילדים

אני תמיד אומרת לה ומעודדת אותה לחשןב בעצמה..למצוא רעיונות וכו

אבל היא לא

נדיר שכן

היא פשוט משתעממת או חוזרת לקרוא שוב ושוב

או פותחת את המקרר שוב ושוב

וגם זה בסדר מבחינתי

אבל היא מגיעה 5לי 'וב ושוב ומבקשת עזרה ברעיונות חדשים

זה גם דרך התמודדות בעיני לומר אני צריכה עצה מבחוץ

.זה יוזמה שלה לבקש

לא שלי

כי היא משתעממת

ומתקשה ללמוד איך להתמודד עם השעמום

אז היא מבקשת עזרה

בעיניי העזרה הטובה ביותר היא להחזיר את הכדור אליה שוב ושוב עד שיהיו לה רעיונות

לקרוא זו תעסוקה מעולה

אצלי לא פונים אלי בבקשות תעסוקה כי אני תמיד אומרת ששעמום זה דבר טוב 

לא רואה שזה זז..

ולא חושבת שזה נורא או לקחת אחרות אם מציעים לה קעיונות

יש דברים שהיא פושט לא חושבת עליהם ולא מכירה ב3יומם

לא צריך להציע כל פעם כל יום

אבל לתת לה פעם אחת כל מי י אופציות ושתבחר מה משתרים לה

עדיין מחנך אותה לעצמאות

קיצר

תודה..

אבל את אומרת משהו שכבר נעשה כל הזמן ולא מניב פירות אצלה

זה גם עניין של אופי

האחרים נגיד כן ימצאו תעסוקות לבד

ילדים וגם מבוגרים שקשה להם להתנהל לבד

אותם מבוגרים שלא מתנהלים לבד היו ילדים שמישהו התנדב לנהל אותם

דברים בסיסיים של החיים, אני מסבירה שוב ושוב לילד גם אם אין הפנמה, כי יום אחד הוא יפנים ויגדל להיות מבוגר שמסוגל ליותר.

כמובן שלגיטימי לחשוב ולעשות אחרת 

לתחומי עניין חדשים.

כמו שיש תופעה נפוצה בציבור שלנו שהולכים ללמוד רק את המקצועות המוכרים - כי זה מה שרואים ויודעים ומכירים.. ואם במהלך החיים נחשפים לעוד תחומים ועוד אופציות תעסוקה מאוד הגיוני שהבחירה תהיה שונה.

לכן נשמע לי מאוד הגיוני לחפש תחומי עניין לנסות לחשוף אותה אליהם.

קיימת הסללה למקצועות ותעסוקה מסוימים

זה לא קורה רק בגלל היכרות עם מקצועות אלא בגלל:

1. מס' מקצועות מצומצם במוסדות הלימוד המקובלים

2. חינוך לבנות לעבוד במקצוע ידידותי לאמהות

3. חינוך לכל המגזר לעבוד במקצוע וסביבה 'דתיים'

מי שהולך לעבוד במקצועות פחות מקובלים, זה לא רק בגלל שהוא נחשף אליהם, אלא בגלל שיש לו מחשבה ועשיה עצמאית יותר.

אם נחזור לנושא השעמום

הבעיה היא לא ברעיונות לתחומי עניין

הנה היא הציעה לה והיא פסלה

בניגוד להסללה שיש לה הרבה חסרונות, לשעמום יש בעיקר יתרונות, הוא מדרבן לחשוב/ לעשות/ לייצור

ילד שמתקשה לעשות זאת, צריך בעיקר אימון בחשיבה/ יישום ולא שיעשו במקומו, אם עושים במקומו, זה מפריע לו לאמן את השריר הזה.

אני לא הצעתי לה והיא פסלה

היא שאלה ולי לא היה כל כך רעיונות...דו-א חושבת שהיא תשמח בחלק ממה שהעלו כאן

זה לא קשור לדיון על המקצועות עבודה

אבל סתם כי הסאת אותי כהוכחה..אז מציינת שדוווקא ההצעות כן עוזרות

אצלי אישית חלק גדול ומשמעותי היה היכרות עם תחומים...

דווקא אבא שי ניסה לשכנע אותי לא ללמוד חינוך 😁

אבל קצת לא בהתאמה למה שמתאקת כאן

החיים הם לא כללים וחוקים

אלא צריך להתאים את העקרון לילד ספציפי

יש ילד שיסתדר עצמאי מעצמו

אגב אני כזאת..תמיד העסקתי את עצמי במלא דרכים

יש ילד שיסתדר עצמאי..אבל צריך מדי פעם גם הנגשה,חשיפה לתחומים חדשים שלא הכיר

סתם דוגמא מי שלא נחשף נגיד לאופציה של עיסת נייר או סריגת בובות לדוגמא לא יעלה על דעתו דבר כזה

מדברת על בית בלי מחשב זמין ככה שגוגל לא אופציה

ועל זה אני מדברת על חשיפה לרעיונות מעבר למה שהיא כבר מכירה ויכולה לחשוב מעצמה

וגם זה לא אומר שכל יום אני צריכה להביא לה רעיונות

אבל הגיוני שפעם או פעמיים אציע לה ובשאר הזמן היא עצמאית..

ילדה באותו גיל שקוראת וקוראת שוב ושוב גם את אותם ספרים אם לא הספקנו להחליף..

לא יוזמת מפגשים עם חברות למרות שכן מאוד חברותית בבית הספר וחברות מחפשות אותה, יכולה להגיד שקוראת ספר ולא יכולה להיפגש.

אופי כזה מאוד כבד וקשה להתנעה..

היא כן לפעמים במוזה להכין עוגיות, אני פחות מתלהבת כי היא עוד לא יודעת לארגן סביבה.

ויש משפחה שצריכה עזרה בשמירה על ילדים אז היא לרוב לא מסרבת אם מבקשים ממנה, אבל לא יוזמת משפחות נוספות..

מלבד הבייביסיטר שאת זה היא לא אוהבת חח

יש ספרים ללימוד ציור, כל ציור מציירים שלב אחרי שלב לפי ההוראות,

ספרים ליצור דמויות מפלסטלינה,

ספרים ליצור קיפולי נייר

ספרים ליצירות מחומרים נפסדים

ספרי בישול לילדים

בקיץ בין כיתה ו' וז' סרגתי לעצמי תיק שלם..

בלי יוטיוב והסברים איך לעשות את זה..

הכנו פעם רשימה של "מה אפשר לעשות כשמשעמם" - נתתי לה בעיקר לחשוב על רעיונות אבל הצעתי גם כל מיני דברים (לא כותבת רעיונות כי כבר כתבו לך פה הרבה, כמדומני).

בכל אופן - כדאי לבדוק שני דברים:

1. שתלונות השעמום לא מפעילות *אצלך* מנגנון התגוננות מיידי, כלומר - שלא תרגישי אשמה שהיא משועממת (ומניסיון אני יודעת שזה הדבר שקורה אוטומטית...)

2. למה בעצם היא לא יודעת להעסיק את עצמה וצריכה להיות תלויה בך. אולי זה יושב על קושי כלשהו, שאפשר לטפל בה ואז ממילא לנטרל את השעמום וחוסר היצירתיות? או שאולי זה יושב באמת על אופי מסוים, ואז הרעיונות הכלליים שהציעו פה לא בהכרח יעזרו, כי היא צריכה דברים מותאמים לאופי שלה.

כך או כך, מבינה ממש את התסכול של שתיכן... ומקווה שתמצאו פתרון❤️

בגיל כזה כבר אפשר לעשות הרבה דברים

אם היא אוהבת יצירות אבל לא יודעת להחליט מה לעשות, אפשר ערכות מוכנות ממקס סטוק/ להזמין מחו"ל, יש כ"כ הרבה אופציות לדוגמה לצבוע ערכות מוכנות, חרוזים, לצייר, לסרוג, לרקום, אוריגמי.

לפתח תחביבים ודברים שמעניינים אותה.

משחקי קופסה, להזמין חברים, פאזלים, לבשל/לאפות, אולי אם היא אוהבת לקרוא היא יכולה לנסות גם לכתוב בעצמה.

בהצלחה!

בתור ילדה כזו לשעבר אני רוצה להציע הסתכלות שונה. אם היא הייתה כל היום מציירת או כותבת מחזות זה היה מפריע לך באותה מידה?

כשאני קוראת אני פעילה. אני מדמיינת את כל העולם שבו מתרחש הסיפור. אני מדמיינת תרחישים שונים מהמתואר, סופים אחרים, הסטוריה של הדמויות ועוד. גם בקריאה חוזרת בפעם המיליון של ספר.

וכשהתבגרתי נכנסו לי באופן טבעי עוד תחומי עניין, הרבה מהם קשורים לעולם הדמיון והיצירתיות שפיתחתי בקריאה.

היא קוראת מלאא

וגם אני היתי כזאת אגב

אבל מחפשת עוד רעיונות למזנים שאין לי חשק לקרוא או אשין לה זפר או חברה ללכת אליה

הכלים חד פעמיים

חוץ מהסכום

תבנית חד פעמית כקערה

וכוסות חד פעמיים

והוא מנקה את השולחן שלו אחרי ההכנה בעזרת מגבונים

מרגישה שזה עוצר אותי לפעמים כי משאירה מלוכלך

וסיר של השוקולד 'המיסה

וקערה וכוס וכו

והשיי'

וכרגע אני ממש מצמצמת כלים כי אין לי כח לשטוף

מצד אחד זה נחמד לי, כי אני אוהבת שיש מאפים בבית (עוגות ועוגיות),לפני שהיא התחילה זה היה התפקיד שלי, ושמחתי שהיא הורידה ממני את זה. אז מצידי, אם בסוף אני צריכה קצת לשטוף כלים אחריה זה לא נורא, כי היא עדיין חוסכת לי עבודה שאחרת אני הייתי עושה.

אבל אני כן מבקשת ממנה שתסדר אחריה (תחזיר מצרכים שהוציאה למקום, תפנה כלים לכיור, תנקה את המשטח שעבדה עליו אם התלכלך. לא תמיד היא עושה הכל מושלם, אבל לרוב לא נשאר לי הרבה עבודה אחר כך).

ולפעמים כשמתחשק לה לאפות ולי לא מתאים לנקות אחריה, אני אומרת לה שזה בתנאי שהיא מסדרת אחריה הכל כולל שטיפת כלים. לרוב היא עומדת בזה (לפעמים אני גם אומרת שלא מתאים בכלל, אבל זה נדיר יותר).

הייתי משתדלת לנקות ולשטוף כלים בעצמי.

כשאמא שלי ביקשה שאבשל דברים מסויימים, הרגשתי חופשי להשאיר את הכלים וכו, גם אם נהניתי מההכנה..

אצלינו זה היה הרפס ורק זובירקס עזר.

ממליצה להתחיל אצל רופא ילדים ואם הוא לא מוצא פתרון אז ללכת לרופא עור.

שמתי לב שתפרחת שלא עוברת עם משחת אינוטיול זה לרוב פטריה...

את יכולה לצלם באפליקציה לרופא.

וממליצה מאוד על קורנפלור זה מייבש את האזור.

או שטיפה במים

או ייבוש האיזור אחרי המגבון , אפשר עם טישו או בד

ואז משחה

רק משחות עם מרשם עוזר לה

להפך, זחילה על שש יותר טובה.

וכיום הגישה היא שבכלל לא חובה לזחול, אלא פשוט שהילד ימצא דרכים להגיע ממקום למקום.

בשביל התינוקת, והיא אמרה לי את זה בפירוש.

וגם לפני שבע שנים, כשהייתי בפיזיותרפיה בקופה עם הבן שלי, הפיזיותרפיסטית אמרה שכיום מדברים על זה שלא בהכרח נחוץ לזחול. (ובפועל אני רואה היום שאין לו שום בעיה בכתיבה, אף שהוא לא זחל בכלל)

כמובן, מלכתחילה צריך לעודד זחילה ככל האפשר, אבל אם לא הולך - אז עדיף לא ליצור תסכולים אצל הילד, ולאפשר לו להתקדם בדרך שמצא.

נסי לגגל על זה קצת, מניחה שתמצאי את המידע העדכני...

התכוונתי מכיוון אחר

ילד שיש לו קושי כלשהו לימודי/ מוטורי ולא זחל(הרבה םעמים הולך יחד)

לרוב יחווה קשיים במוטוריקה עקב חגורת כתפיים חלשה.והתכוונתי שבזה לא ראיתי עוד גישות

ב''ה שאצלכם אין קושי וכנראה קרה מהתפתחות מהירה

אבל אי אפשר לדעת כשמדובר בתינוק מה יהיה בהמשך

לק"י

שלא זחל על שש?

לתרגל כשהוא קטן. לא כשהוא גדל ויש לו קשיים.

הליכת ידיים הם ממש אוהבים בגילאים הצעירים

ואפשר למתוח חבל ולתת לתלות כביסה/סתם אטבים

לצייר על דף שמודבק על קיר

הוא היה מעוכב מאוד בהתפתחות - התהפך רק בגיל תשעה חודשים, הלך לראשונה רק שנה אחר כך - הוא פשוט למד להתקדם בישיבה כי הושבנו אותו לפני שידע להתיישב (וגם על זה הפיזיותרפיסטית עכשיו אמרה שזה לא נורא, ואפילו הורתה להושיב את התינוקת הנוכחית - לא על הרצפה אבל כן על כיסא קשיח - אף שהיא רחוקה מהתיישבות עצמאית.)

ובכל זאת הוא לא ניזוק בחגורת הכתפיים, ולא היה נשמע שזה מפתיע את הפיזיותרפיסטית.

יכול להיות שבאמת יש בזה גישות שונות, ויכול להיות שזה באמת משפיע אחרת על כל ילד (יש לי באמת אח שלא זחל, ובאמת היו לו קשיים מוטוריים כשגדל...)

בכל אופן, זחילת גחון היא באמת לא נצרכת, נכון?

ויש מחקרים חדשים כל הזמן

מדברת ככלל מהנסיון שלי(לא עובדת עם תינוקות אלא עם ילדים אז לא רוצה לומר סתם... אבל ככל הידוע לי לזחילת גחון אין ענין ספציפי

(כמובן אם תינוק תקוע- נעזור לו להתקדם לא משנה איך ואם יצליח ללמוד גחון מעולה לא נשאיר תינוק גדול ללא יכולת לזוז  זה אכן מתסכל אבל השיטה מלכתחילה ללמד זחילת 6) 

יש תינוקות שרק זוחלים על גחון וזה קצת בעייתי כי לא מפעילים את חגורת הכתפיים כמעט

אבל הפוך זה לא נורא בכלל

ואם ממש בא לך להשקיע קחי גם טיפול עם מטפלת בשיטה.

אלופים!!!!!

לא אמרה לי לתרגל איתו זחילת גחון...

אולי אוכל קנוי או שמישהו אחר הכין?

קשה השלב הזה...

נתת רעיונות

הריון ראשון ולא יודעת מה אפשר לאכול קנוי אז נזהרת.

קרקרים כבר נמאס.

וכמה אפשר לסנג'ר את בעלי להכין אוכל כשאני בכלל לא בטוחה שבא לי 🤭

לק"י

ירקות חיים מומלץ שלא (במסעדות וכאלה. לא בסופר).

וכל מה שאסור (דג, בשר וביצים שלא מבושלים עד הסוף. וכו').

את עושה מעקב הריון אצל אחות?

האחות בדרך כלל מדריכה גם לגבי זה.

שוכבת רוב היום במיטה מסוחררת, עם היפרמזיס, מקבלת נוזלים וזופרן לוריד אבל כניראה עוד לא עלו על המינון הנכון

מה אוכלים? הכל מגעיל ומצד שני יש לי חשקים משונים

אני ב"ה לא שם, אבל היום לא היה לי כוחות לקום לעבודה

אין לי חשקים לכלום, מחכה לזה, רק לאכול משהו

בשלב הזה.

לי היה בסדר דברים יבשים עם או בלי גבינה לבנה, יוגורט טבעי, חומוס קנוי.

הייתי אוכלת דברים מוזרים כמו רסק תפוחים או גרבר. פצפוצי אורז ללא תוספות

כל עוד זה טרי.

דברים יבשים, כמו אורז, תפו"א מבושל בלי תיבול, ספגטי לבן.

השליש הראשון מאתגר אבל ב"ה זה עובר בהמשך.

ותודה

בכי מוגזם על שטויות

אחת הפעמים- כשבעלי בסה"כ הכין לי אוכל, אבל לא הכין בדיוק כמו שדמיינתי (כי הוא מכיר את זה אחרת)

כל שליש ראשון בכל ההריונות שלי הייתי סמרטטת.. לא מתפקדת, מקיאה כל היום, לא רק בוקר.. ברמה שאני עושה נטילה ליד המיטה וישר מכניסה קרקר לפה כדי לא להקיא..

אף פעם לא חשבתי לשתף את הרופאה שלי יותר מידי..

עד ההריון הזה.. והיא שאלה אותי אם אני רוצה כדורים נגד בחילות ואמרתי יאללה.. גם ככה יש לי כמה ילדים בבית וגם ככה קשה לתפקד.. אז היא הביאה לי וגיליתי עולם אחר..

אין לי בחילות, אני לא מקיאה.. כן יש מאכלים אני באופן קבוע לא מתקרבת אליהם בזמן הריון כי הגוף דוחה אותם.. אבל באופן כללי אני אוכלת, כשאני אוכלת ארוחה מלאה זה כן עושה לי לא טוב אבל עם הזמן למדתי לאכול ארוחות קטנות במינון הנכון לי כרגע..

לא זוכרת את שם התרופה כי זה לא פה לידי.. אבל הבנתי שהוא ממש מוכר..

שווה לך לנסות.. ממליצה ממש.

(רק) בחילות וחוסר תאבון

נראה לי סיפור אחר

אומרת שזה לא שינה לי את כל ההרגשה כמו שמישהי כתבה, הקאתי פחות אבל עדיין הקאתי והרגשתי עדיין חולשה ועייפות. עכשו ב"ה בחודש רביעי ומרגישה הרבה יותר טוב.