פורום הריון ולידה (עמוד 271)

יש מיילדות מיוחדות לכך. ויש מעטפת שלמה לעיבוד לזוג.

ממליצה מאד להתקשר אליהם לברר מראש.

הן מנחות קבוצות תמיכה של זוגות אחרי לידות שקטות

אולי תתקשרי אליהן ישירות ותשאלי אותן מה התהליך?

מלכה נוקריאן – 050-8946213

אתי יונה – 0542112243

זכרתי שראיתי פעם שיש להדסה עין כרם תוכנית מיוחדת שעוטפת ומסייעת בזמן ואחרי לידות שקטות אז חיפשתי והגעתי לכאן.

קבוצת תמיכה הדסה עין-כרם בירושלים | לידה שקטה

היא ספרה שעטפו אותם והתייחסו אליהם ברגישות רבה.
בשורות טובות, שה' יתן לכם כוחות.
 

לוקח שבועיים בערך ואז שוב אחרי החגים

ואחר כך רגוע מאוד רוב הזמן

אני באתי פעם להאכיל את הבת שלי ונפעמתי מהשקט והרוגע

יכול להיות שהבכי לא ייפסק..

האמת, אחרי ספיגת הלך הרוח כאן

אין פלא שאין מטפלות

בטוחה שמרביתן מעולות

חשוב לי לשים את הדברים על השולחן כמו שהם.

כתבו לפניי שהסתגלות לוקחת זמן וזה נכון!

יש צד נוסף/אחר שייתכן והמטפלת פשוט לא מתאימה לתפקיד הגדול הזה.

אני לא מתייחסת לזה כמשהו שלילי אלא כעובדה.

כולנו יודעות שיש מחסור מטורף במטפלות והרבה שמגיעות לעבוד במעון פשוט לא מתאימות למקצוע. בתור נשים הן אלופות ומדהימות אבל בתור מטפלת לפעמים פחות.

מטפלת שלא מסתדרת בתפקיד הגיוני שהילדים יבכו בלי הפסקה.

אז לשאלתך למה ישר לצאת בנקודת הנחה כזאת?

אז זה לא היה ישר. התגובה הזאת הגיעה אחרי שתי תגובות לפניי על הסתגלות

בנוסף להסתגלות רציתי לציין אופציה נוספת.

זה הכל. 

נהיה מתיש השיח הזה..

עוד 3-4 שנים לא תהיה אף אחת בתחום. אף

אחת

הסתגלות זה דבר לא קל

בטח לתינוק שהיה עם אימא שלו בבית ... ותינוק אחד עם אימא אחת..

זה לא פשוט, חיבוק מותק

אשתף אותך שהכנסתי את התינוקת שלי שנה שעברה ולקח זמן, וב'ה השנה היא התחילה ממש בטוב ובשמחה. (בת שנה)

חיבוק על הקושי..... ♥️♥️♥️

אני יותר ממבינה את הצורך אחרי אוגוסט לחזור לשגרה ולהתחיל לתת ימי עבודה

וגם מבינה מטפלות שלא נעים להם שהורים מסתובבים להם בגן

אבל אם נסתכל על הדברים לא מהפרספקטיבה של ההורים או המטפלות

אלא מהפרספקטיבה של הילד- יש פה חתיכת אירוע

ולפעמים הציפיות לא תואמות את המציאות

כן! ברור שאם אנחנו לא בקצב שלהם אז הם יבכו

זה באמת מפחיד להישאר עם דמות שלא מכירים

במקום שלא מכירים

ויש עוד ילדים (שלפעמים בוכים)

הסתגלות איטית שמאפשרת לילד לשחרר בקצב שלו

בלי שמאיצים בו להסתגל

יכולה להגיע גם בלי בכי

זה מצריך גיוס של ההורים (כן... גם אם זה אומר שהשבוע הראשון של ספטמבר הוא לא שבוע עבודה, ולפעמים שבועיים)

וזה מצריך גם שינוי תפיסה של הגננת
 

אבל זה אפשרי
 

ואם החלטנו שהקצה פחות מתאים לנו

אז להבין שהבכי הוא תוצאה טבעית

---

השנה פעם ראשונה החלטתי שאני רוצה שינוי

וילד שצמוד אלי (לינה משותפת, הנקה הכי דבק אמא) הסתכל עלי כשאמרתי לו שלום, נתן יד לגננת וחייך... והיה 4 שעות בלי אמא בטוב

כמה זמן לקח עד לפרידה היפה?

זה במעון, משפחתון או מטפלת פרטית?

ניסיתי עם הקודם שלי פרידה מאוד הדרגתית ולא עבד. בסוף הוא בכה כל בוקר עד פסח.

סליחה אם חפרתי 😅 פשוט מעניין אותי אם אפשר אחרת עם הקטנה

תינוקי בן שנה

באופן כללי המזג שלו נוח (מציינת את זה כי כנראה גם זה משפיע). הוא לא מחבב זרים אבל גם לא מתחיל לצרוח כשהוא רואה אותם.

ביום הראשון הגעתי להיכרות קצרה

ביום השני הייתי איתו למשך חצי שעה וזה היה טיפה מוזר כי כל האמהות השאירו והלכו. נשארתי איתו שם על הרצפה ואחר כך הלכנו הביתה ביחד.

ביום השלישי הבאתי אותו, נשארתי איתו שם לאיזה רבע שעה במשחק - נפנפתי לשלום והוא בכלל לא התייחס אליי, היה עסוק במשחק.  נשאר שם לעוד שעתיים לבד. ביקשתי מהמטפלת לעדכן אותי ברגע שהוא מאבד את זה. היא התקשרה אליי ובאתי לאסוף.

יום למחרת כבר היה יום שישי מלא.

ראשון גם מלא.

מאז שהוא התחיל מעון לא היה לי יום אחד שהוא בכה בפרידה או באיסוף.

אולי זה בגלל ההדרגה שממש השתדלתי לעשות הכי בעדינות שיש.

אולי זה בגלל המזג הנוח שלו

אולי יש קשר כמו ש @מקרמה פירטה

אצלנו הוא גם יונק, גם בלינה משותפת

אולי המטפלת שהיא טובה (לא על סמך המלצות אלא על סמך הקלטה שהייתה מעולה ב''ה!)

אני באמת לא יודעת מה גרם לזה. 

סיכמתי עם המטפלת שאם הילד ברע, שתתקשר תעדכן ואם מסתדר נבוא לקחת.

היה יום השבוע שהוא לא היה במיטבו ומייד באנו לאסוף אותו.

אני חושבת שסוג התקשורת הזה עם המטפלת ממש חשוב, לטובת כולנו.

לתוהות -

התחלנו בראש חודש ולא לפני יומיים בראשון לחודש

זה שילוב של מטפלת מהממת ממש (משפחתון קטן) שמשרה רוגע ושלווה

היא ממש שולטת בסיטואציות ועם גישה מדהימה לילדים, משהוא באמת מיוחד שברור לי שעל סקאלת המטפלות הטובות היא על הקצה העליון

יש בה משהו שרואה את הילד ובקצב שלו

התחיל ממפגש היכרות עוד שבוע שעבר

שהיינו איתה לבד בגן (אני היא והילד)

ואז ביום שישי היינו שעה וחצי כל ההורים וכל הילדים

היא ממש הנחתה אותנו לשבת עם הילדים ויצרה כל מיני גירויים בגן (סיפור, במבות, אוכל) ואמרה לי לא לדחוק בו ואחרי כמה זמן הוא התחיל לתפוס מרחק אבל בתווך ראיה

יום ראשון הגענו לעוד יום משותף- והפעם הוא כבר שחרר והלך לחדר אחר

ביום שני שוב התחלנו ביחד וכשהוא שחרר- אמרתי לו שלום והוא נשאר שעה לבד

אתמול נשאר כבר עד 11

והיום עד 12:30

וכל יום היא מאפשרת להישאר עד שהילד משחרר

זה לא שאין בכלל בכי בגן- נגיד היום היה ילד שפתאום התחיל לבכות איזה רבע שעה אחרי שאבא שלו הלך והיא לקחה אותו הצידה (והיתה איתו כמובן) כי בכי יוצר אווירה מלחיצה ומדבק

(היא הביאה במיוחד לימים האלו עוד מישהי שתאפשר לה את הגמישות הזאת)

אבל האווירה בגן סופר רגועה

ופשוט קסם

זה ילד שלישי שלי אצלה ואני בהלם כל פעם מחדש

(ואז נזכרת גם למה היא שווה כל שקל והיא עולה לא מעט)

אנחנו כבר שבוע בהסתגלות, לא משאירים לבד או מנסים להשאיר כמה דק והוא צורח או מתחבא גם איתנו ובמיוחד אם אחת המטפלות מסתכלת עליו.
מתחילה להתייאש

הבאת חפץ מהבית?

ישבת לשחק איתו קצת?

את מרגישה שאת סומכת על המקום?

המתוקים הקטנים האלה מרגישים אותנו מאוד מאוד

לא רשמת גיל

אבל אולי יש שיר שהוא אוהב? או סיפור מסוים? זה ממש עוזר להסתגלות

יש איזה מוסכמה שככה זה שילד יבכה בימים הראשונים ואין מה לעשות למרות שהלב בכלל לא שלם עם תהליך כזה.

אני עם הקטנה שלי עשיתי את ההסתגלות מאוד הדרגתית (ברמה ששנה שעברה ישבתי איתה כמעט ימים שלמים אצל המטפלת). זה לא שהיא לא בכתה בכלל כשהלכתי אבל הלכתי בשלב שראיתי שהמטפלת היא כבר דמות שהילדה יכולה להירגע איתה אז אם היה קצת בכי הוא היה רק של כמה דקות בפרידה (עמדתי מחוץ לדלת לשמוע) ולא לאורך כל היום. השנה ברוך ה' כבר לא היה בכי. אני גם מרגישה שכשההורה מנסה כל הזמן ליצור נפרדות ולצאת כמה שיותר מהר הילד במקום להיות רגוע ולהנות מהמפגש עם אנשים חדשים כל הזמן בחששות שההורה ילך ועל זה הפוקוס שלו במקום על ההתקשרות עם הדמות המטפלת החדשה.

היום כשהבאתי את הבת שלי למטפלת

הגעתי מאוחר ו3 ילדים צרחו

רק הבת שלי והבן של המטפלת לא בכו

והיה שם תינוק שהיא אמרה לי שרק על הידיים הוא נרגע אבל היא לא יכולה להחזיק אותו כל הזמן כי יש לה עוד תינוקות לטפל בהם אז היא נותנת לו לבכות ומידי פעם מרימה אותו ומרגיעה אותו ושוב מניחה עם משחקים והוא מתחיל לצרוח

וגם אמא שלו עשתה את זה בהדרגה ובהתחלה הייתה איתו

איך ריחמתי עליו😪

הרמתי אותו קצת גם שירגע קצת

נס שהבת שלי מכירה אותה ומגיעה לשם בשמחה רבה

כשאני עבדתי בכיתה עם 18 תינוקות, מספיק 3-4 בשביל שמבחוץ זה ישמע מזעזע ושכל הכיתה צורחת, ובפועל הרוב רגועים ומשחקים...

הריון בסיכון זה עוד התמחות.

אני מכירה במרפאת נשים של כללית במודיעין רופאי הריון בסיכון ובהדסה הר הצופים, עוזר לך?

איזה כלל, אף פעם לא שמעתי על זה...

ארבעה ילדים שלי לא נגעו בטחון.. 

שאלו אותנו אם לתת טחון או לא.

הוא התחיל את המעון בגיל 9 חודשים.

אם זה הנהלים של המעון, הם צריכים למצוא פתרון.

בדקתי לך בחוזר מנכ"ל.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://meyda.education.gov.il/files/PreSchool/maonot/aruhat-erev.pdf&ved=2ahUKEwjByfO6zsyPAxW3wAIHHREMCBIQFnoECB4QAQ&usg=AOvVaw10KQBY_2v0Gn5TOFqI8qLc

תקראי פה בעמוד 10 - כתוב שעד גיל שנה חייבים להיצמד לחוזר של משרד הבריאות, ויש קישור. בעמוד 11 של הקישור כתוב שהמיומנויות למזון מוצק מופיעות בסביבות גיל 9 חודשים ואם לא חושפים את הילד למזון בגיל הנכון זה עלול לגרום לבעיות אכילה.

ואם את נותנת דייסות ואוכל מעוך זה בדיוק מתאים לשלב ההתפתחותי שבין לבין.. לא ממש מוצק אבל לא טחון דק. אני הייתי מתווכחת על זה ומבקשת לפנות למדריכת המעונות או לפיקוח אם לא מקשיבים לך אחרי שאת מראה להם את החוזרי מנכ"ל.

רק רוצה להגיד שאל תכעסי עליהם.. יש למשרד החינוך מליון הנחיות שונות ומשונות ואף אחד לא יכול לדעת את כולן בעל פה... אז בודקים כל דבר נקודתית (אני בדקתי לך ע"י חיפוש בדף האינטרנט)

עם המנהלת ומראה לה את החוזרים האלה.

ורואה מה התגובה שלה..

אם הילדה לא אוכלת במעון זה משהו שלא הייתי מתעלמת ממנו...

אצלנו במעון נותנים לאכול לחם עם ממרח גם לפני גיל שנה...

בכל מקרה אפשר אולי להביא לה טחון בבקבוק, היא תזרום?

ובחיים לא שמעתי על זה

להפך, ילדים שלא אכלו יפה טחון אנחנו פנינו להורים לשאול אם אפשר להביא לחם או אוכל אחר

אם אוכלת דייסות אולי תנסי להביא לה למעון ושיתנו לה, הגיוני שזה יעבור בקלות יותר כי זה לא באמת מוצק

חדשה..

חשבתי להביא לה דייסה אבל דייסות טעימות רק קרוב לזמן ההכנה

יכול להיות שהמטפלת תסכים להכין לה במעון

8 חודשים?

היא לא אוהבת מרקים..

אבל פסטה, אורז, שעועית לבנה וכד' יהיה לה קשה לאכול

זה מעון צמחוני.. יש טופו, דגים, קטניות

רוצה לבוא מוכנה למנהלת

במזלג או משהו דומה

או שאת תביאי לה אוכל לתקופה הקרובה...

כי לדרוש שהמבשלת תשנה ממש את התפריט נראה לי לא הוגן.

ואורז עם הרבה רוטב או אפילו בתוך הירקות הטחונים נראה לי שהיא כן יכולה להסתדר

היו מכניסים קוסקוס או אורז למרק הטחון

זה היה שלב המעבר

תפוחי אדמה/פירה זה לא מרקם של טחון, סיכוי טוב שהיא תזרום.

ביצה קשה מעוכה עם גבינה, יוגורט... מה שהיא אוכלת בבית.

קטע, בחיים לא שמעתי על מעון צמחוני, חשוב בגיל הזה להוסיף לה בבית בשר ועוף

זה בטח פרטי או משהו?

למרות שתכלס זה לא מתערבב בכלים

לק"י

חלקם היו מתעוררים וקוראים לי, וחלקם באים אלי....

עברו חדר בסביבות גיל שנה וחצי.

עד גיל שנה מקובל שתינוק יונק בלילה. אני גמלתי מהנקות לילה בגיל גדול יותר.

את הבן שלי העברתי בסביבות שנה וחצי. הוא המשיך לינוק בלילה עד גיל שנה ושמונה, ואז הפסיק לבד.

הייתי צריכה להוציא אותם מהחדר שלי, כדי שאוכל לגמול מהנקה בלילה. כל עוד הם היו איתי בחדר, פשוט הייתי נרדמת איתם.

וחלק גם עד קרוב יותר ללידה.

פעמיים בערך עד חודש שלישי-רביעי

ואז הבנתי יום אחד שלט כיף לי כבר...

אז הפסקתי

היונק היה בן שנה ו8

בדיוק מתלבטת אם להמשיך ורציתי לפתוח על זה שרשור🙈

איך מחליטים אם להפסיק?

בינתיים אני עוד שמחה בזה שהיא יונקת, אבל חוששת ממה שיהיה סביב הלידה ומתלבטת אם לא עדיף להפסיק זמן לפני...

לק"י

יש כאלה שמניקות 2 ילדים.

לי אישית זה כנראה לא היה מתאים, וגם הפערים אצלינו הם ככה שהיונק הקודם היה גדול יחסית בלידה הבאה (2.3- 3+).

אני מניקה לפני השינה ובבוקר וזה ממש פינוק בשבילה והיא מוכנה לוותר רק כשאני לא נמצאת, היא באה אלי למיטה כל בוקר ונצמדת אלי לפני השינה עד שאני מניקה אותה.

אני בחודש חמישי.

פשוט זרמנו וההגעות לאט לאט פחתו יותר ויותר.

תלוי גם בילד הספציפי כמובן.

יש כזה שבגיל 4-5 כבר ישן לילה שלם במיטה שלו

ויש כזה שבגיל 7 עוד מדי פעם ביקר אצלי לפנות בוקר.

בגיל 9 נדמה לי שכבר אף אחד לא הגיע

ולשאלה השניה- היו כמה הריונות שהנקתי עד חודש שביעי, שמיני או תשיעי. ופשוט היה איזשהו רגע שכבר

ב א מ ת מיציתי את העניין ופשוט מסמסתי את זה איכשהו. ודי מהר הילד התרגל שזה לא רלוונטי ושכח מזה.

חודשיים בערך

אז אני מניחה שהייתה פחות התמודדות כי התינוק/ת לא הכירו כל כך משהו אחר.

כן התכוננתי נפשית לתיזוז בלילה לקום שוב ושוב...

ולא להניק תוך כדי שינה.

אבל זה איפשר לנו להרגיש שהחדר שלנו זה "אזור מבוגרים" והיה נכון לנו.

אם הוא טוען שהיא צריכה את החום שלכם (נשמע הגיוני) אולי תוכלו לחלק ביניכם את השעות מי קם אליה?

מכירה כאלה שממש עובד להם חלוקה של השעות.

או שהבעל קם ומביא לאשתו להנקה ומחזיר...

תראו מה עובד לכם.

ובא אלינו כמעט כל לילה באיזה 2 3 בלילה

אנחנו מכורים לזה

לילות שלא בא אנחנו קמים בריקנות חחי

אני מכורה להסניף אוותו מתוך שינה

אני חוששת מהיום שכבר לא ירצה לבוא, בחיי

פרימולוט אין לו השפעה על בדיקת הריון. זה פרוגסטרון

של איזה חברה הבדיקה הזו?

ואם לא נקלטת- יתכן מאד שיקח לך כמה ימים עד שתקבלי ווסת כי אחרי פרימולוט לוקח לפחות 3 ימים.

מקווה שזה יסתדר לך בזמנים בעז"ה

חיבוק גדול

והלוואי ובאמת לא תצטרכו את הבדיקות

בשורות טובות

אבל אולי עוד מוקדם לבדוק 

הלווואי שיהיה לך חיובי💝

אבל כן דוחה מחזור, כך שזה עדיין לא נחשב איחור.

לגבי התמונה אני לא רואה 😔 אולי זה מוקדם מדי ועוד כמה ימים יראו משהו, בדיקת דם זה הכי ודאי.

מאחלת בשורות טובות בקרוב ממש! 

תבקשי שיוסיפו בדיקה של בטא - שזה מה שצריך לראות כדי לראות אם יש הריון.

אני לא רואה קו נוסף

הלוואי ובאמת לא תצטרכו לעבור עוד בירורים ובדיקות!

אבל האמת שגם אם בבדיקה זו כתוב אופקי-

מה שאני רואה נקרא פס אידוי -רואים מעין פס לבן בין 2 צל של פסים ורודים

לא נחשב חיובי..

אבל את יכולה לבדוק שוב או בדיקת דם לוודאות

עשיתי היום בדיקת דם (וגם שתן). הבודקת אמרה שאי אפשר להוסיף בדיקת בטא אם הרופאה לא הוסיפה אותה בהפנייה.

עכשיו הגיעו התוצאות, וראיתי שבבדיקת שתן יש לי ערך של הורמון בשם פרולקטין שנכתב שהוא בטווח הנורמה לנשים בהריון-446

לשנייה קפצתי מהתלהבות. אולי זה אומר שאני בהריון?!

אבל אז בעלי בא ודיבר בהיגיון שיכול להיות שהפירימולוט נור משפיע על הבדיקה, ושבעצם היו לי מחזורים אפילו באורך של 32 יום. (בגלל זה הוא מנסה להרגיע אותי, בפעם האחרונה שפתחתי ציפיות התפרקתי לגמרי)

הוא אומר שנחכה ליום ראשון ואם לא יהיה כלום אז אני אעשה בדיקה.

3 שעות ערות. ובכ"א הוא ממש לא יכול לנבא הריון.

הוא גם יכול לעלות כתוצאה מלחץ/פעילות גופנית

הפרולקטין עולה לקראת הלידה ובזמן הנקה.

סליחה יקרה אני פשוט לא רוצה שתפתחי ציפיות.

כמה ימים את אחרי הפסקת הפרימולוט?

ואת יכולה לבקש הפניה לבדיקת בטא מרופא משפחה

הא ועכשיו אני רואה שבכלל מדובר בתוצאות של בדיקת שתן? את בטוחה? לא ידעתי שבודקים זאת בשתן. אם זה כך אז זה ממש לא אנדקציה לכלום....

מותר להתאכזב ולהיות מבואסת,

נשמע שזו ממש לא פעם ראשונה שאת באה עם אפס ציפיות, נשמע שזו דרך חיים..

וקשה להחזיק ככה לאורך כ"כ הרבה זמן.

אנחנו בני אדם וזקוקים להכרה ופינוקים.

אני חושבת שכדאי שתקנה לעצמך משהו שאת אוהבת. אפשר באינטרנט ואפשר שוקולד או גלידה או איזה פינוק מסופר קרוב.

קודם כל כדי להרגיע את האכזבה

אח"כ יש מקום לבחון לאן התחושה הזאת לוקחת אותי.

הגבינה לא הייתה מונחת במקום אבל לא היתה לך עד עכשיו סיבה מספיק טובה להזיז אותה.

עכשיו קיבלתי את ההזדמנות. אחרי שהבאסה תירגע, תוכלי לישוב מה *את עושה* כדי שהגבינה תזוז.

זה יכול להיות צעדים קטנים ועקביים שאולי זמן יזיזו טת הגבינה.

יאללה יש לך עבודה לעשור הקרוב ובע"ה בפעם הבאה תזכי לחגוג ברוממות רוח כפי שהנפש שלך מבקשת.

זה באמת נשמע מבאס...

אני אחרי אירועים כאלה מתבאסת ואחרי זה מנסה להפיק לקחים.. וגם בסוף בסוף (אחרי שסיימתי להתבאס) מנסה להכנס לפורפורציה.

תנסי לפרק את מה שקרה ולחשוב מה אפשר ללמוד מזה לפעם הבאה.. אולי לתאם איתו מראש מה משמח אותך. והשוקולדים- למה הילדים אכלו מזה? אולי לשמור אותם לערב רק לך ולבעלך. אולי בעצם רצית את התשומת לב רק לעצמך ושתחגגו בפרטיות.

ודרך אגב- לבעלך יש הפרעות קשב וריכוז?

כי ההתנהלות שלו ממש מזכירה לי את בעלי... בעלי ממש עם לב טוב אבל עושה כל מיני דברים ולא חושב בצורה רחבה מה יהיו ההשלכות... חוסר תכנון כזה. אצלו זה בגלל ההפרעת קשב.

ואני בעצמי עם אחת כזו..

זה מין חוסר רגישות וחיבור לעולם אין לי איך להסביר את זה

הוא נפגע ונעלב שלא מעריכים וזה יגרום לפיצוץ.

כל שנה מחדש חושבת איך להימנע מזה, ובדכ זה עובר חלק, אבל פה זה היה משמעותי יוצא, ורציתי לשבת איתו יחד כמסקנה מפעמים קודמות, וגם אמרתי לו אל תקנה לי כלום כי אני לא צריכה כלום וחבל על הכסף והטרחה שגם ככה לא קולע

אני מאלו שמסתבכים עם קניית מתנה וזה ממש מכניס אותי ללחץ, בעלי בדיוק הפוך וגם חשוב לו שביום הולדת שלו אני אשקיע ואקנה.

במשך השנים מעולם לא קלעתי לטעמו והוא תמיד טרח להבהיר לי את זה, לאט לאט ירד לי החשק לגמרי לקנות לו מתנה כי ידעתי

שלעולם לא אצליח לקלוע לטעמו. 

אז בעיני, על מתנה תמיד תמיד להגיד תודה ולהביע שמחה אמיתית, בזמן אחר אפשר לדייק או להגיד מה אוהבים אבל כשמקבלים את המתנה

לא להגיד חבל על הטרחה ועל הכסף. אצלי זה ממש יושב ואני זוכרת חזק את כל המתנות שקניתי ולא אהב וזה כואב!

על מתנה צריך לאמר תודה.

הוא חשב עליך!

הוא יצא מהעבודה מוקדם במיוחד בשבילך!!

הוא התאמץ ונסע עד קצה העולם כדי לפנק אותך!

ולקנות לך שוקולדים כדי לשמח אותך!

כי הוא אוהב אותך ואת חשובה לו!

זה לא ברור מאליו.

הוא לא יודע לנחש מה ישמח אותך ומה לא.

תיאום ציפיות זה ממש קריטי.

ועכשיו תנשמי שתגידי לו מאמי תודה שחשבת עלי ותודה על כל ההשקעה הזו!! ואז לשבת ולאמר לו בדיוק בדיוק מה יכול לשמח אותך יותר פעם הבאה .

משהו ברור,

בלונים?

שירים?

שלט גדול?

לצאת לאיפשהו כולם יחד או אתם כזוג? 

באמת לא מצפה ממנו כי זה מסובך מדי אצלי ולכן אמרתי לו שאני לא רוצה כלום.

רציתי חגיגה משפחתית שמחה זה הכל לשבת כולנו יחד בבית או בחוץ.

בעלי גם היה יוצא פתאום באמצע היום, ומשאיר אותי להשתגע עם הילדים בשעות הכי עמוסות, יעני כדי לצאת לקנות לי מתנה בהפתעה.. אה, היו פעמים שהוא היה חוזר ואומר, סליחה, לא הצלחתי למצוא כלום. (אחרי שנשארתי עם הילדים כי הוא נזכר ברגע האחרון כן?) הם רואים ישר, ולא רואים מסביב.. מצחיקים,

שולחת לך חיבוק, ויומולדת שמח! בריאות, שמחה , ורק טוב ❤️🎁

לאישה זה תמיד יום מלא באכזבות (טוב אולי לא כולם),

יש איזו מחשבה שזה היום שבו נולדתי, אז עכשיו אנחנו בוחנות כמה אנחנו משמעותיות ליקרים לנו, ובעיקר-

כמה אני משמעותית לבן הזוג שלי?

כמובן שזו טעות, כי יומולדת זה עניין של תפיסה, יש כאלה שיום הולדת זה אירוע חגיגי, קישוטים, מתנות, אורחים, אווירה... ויש כאלה שזה רק אומר שהגיל שלהם השתנה כמו כל יום. אפשר להתבונן ולראות פערי תרבות מטורפים בין משפחות שונות ובין עדות שונות בימי הולדת.

לדעתי אל תעבירי ככה, כי זה לא באמת יעבור לך... תארגני לך מה שאת רוצה, איך שהיית רוצה שיראה, שלט, בלונים, תזמיני עוגה חלבית יפה, אל תחסכי, תשלחי לבעלך קישור לתכשיט שאת רוצה או ווטאבר ותגידי לו שיביא לך את זה עטוף יפה עם ברכה.

שולחת לך חיבוק, תדעי שאת לא לבד והמוני נשים איתך במערכה הזאת של ימי הולדת מבאסים.

ולסיום , בדיחה- איך יכול להיות שליצור הזה ששוכח ימי הולדת, שוכח לקחת את הילד מהגן ושוכח איפה שם את המפתחות נקרא "זכר"?! 

רצה לשמח אותך

אז מה אם התפקשש אחר כך, ילדים, הם ילדים
תנסי להסתכל על הטוב שיש לך

עם השנים למדתי לא לצפות.

להגנתו יאמר שגם כשעשה משהו וזה לא מה שרציתי התעצבנתי עליו.. 🤦

בתחילת הנישואין באתי עם ציפיות בשמיים והיום לאחר עשור פלוס אני אומרת כל מה שאני רוצה ברחל בתך הקטנה.

כן כן. ואז אני שמחה ושלום על ישראל..

אגב אם במהלך בשנה סתם ככה יש משהו שאני רוצה, נגיד בושם. או מטפחת, אני שולחת לו תמונה או קישור לווטסאפ. בלי שום הסבר והוא מבין וקונה לבד למאורע הקרוב, אחלה שיטה! 

רואה שמתחיל להיות ממש קצת דימום, פד לא מתמלא אפילו ביום שלם.

(אבל כן קצת מסריח, זה בסדר?)

לשתות פעם ביום זה מספיק או יותר?

מצד אחד אין לי כח

מצד שני לא רוצה להסחב אם יש שארית...

אחרי לידה אולי זה קריטי...לא מבינה בזה. אבל לא הייתי מתערבת.

ללידה.

הרבה יותר מדי זמן להיטהר.... (12 שבועות.....)

אבל עד חודש לא מצפה לכלום באמת

אחרי חודש זה כבר מדגדג ומתחיל לעצבן

אצלי אחרי 9 שבועות באחת הלידות פתאום יצאה חתיכה די גדולה. אז בזמנו לא הבנתי את המושג שארית.

ונתתי לגוף להתנקות , אחרי כמה שנים טובות הבנתי.

לא הלכתי לבדוק כי פחות אוהבת את הבדיקה אחרי הלידה למרות שיודעת כמה זה חשוב.

בלידות האחרות בין 5 ל6 שבועות כבר טבלתי.

לא מנסיון אישי אבל שמעתי דברים טובים

נחמה קירשנבאום אבינר - פסיכולוגית

שתזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים!

הרבה נחת והחלמה מהירה!

והרבה נחת!❤️

איזה כיף שיש הרבה לידות פה ב"ה!

תזכו להכניסו בבריתו של א"א בעיתו ובזמנו ולגדלו לתורה, לחופה ולמעש"ט

מזל טוב גם לדודה המהממת @בארץ אהבתי

שתזכו לגדלו/ה בנחת בשמחה ובבריאות בע"ה!!

שתהיה התאוששות טובה בכל המובנים!

משמחות ממש ממש🙂

ב"ה הייתה לידה קשה וטובה

מקווה לספר יותר לעומק בהזדמנות..

@בארץ אהבתי

@ראשונית

@חולמת להצליח

@פצלושון

@אן אליוט

@מתואמת

@השקט הזה

@יעל מהדרום

@ואז את תראי

@אמהלה

@רקאני

@אורוש3

@מכחול

@אוהבת את השבת

@קמה ש.

@מאוהבת בילדי

@באתי מפעם

@מדברה כעדן.

@לב אוהב

עובדת קשה😁

נחמדה בסה"כ. אין לי למה להשוות 

אכסניות אנא מומלצות- אנא בית שאן, אנא פוריה, אנא שלומי

יש לנו 2000 שח ואנחנו כמה נפשות

ואז יש לך פטור מבישולים וגם בריכה, פעילות לילדים וכולי. תלוי במלון ובתקופה.

עשינו את ממש השבוע. גם קיבלנו על חשבון המלון עוד 100₪ לנצל בבר של המלון כי באנו על חשבון המילואים.

לרוב המלונות זה מספיק אפילו לארוחת ערב וליותר מלילה אחד חופשי. אם לא נוסעים באוגוסט שאז המחירים בשמיים.

אפילו נשאר לנו בכרטיס הזה עוד אלף שקל לנצל לצימר או משהו בהמשך.

ואומרים שגם אנא בית שאן טובה

לגבי תוכנית אמית לא יודעת מה התוקף.

ובכללי- כל מקום שקטגוריית סליקת האשראי שלו היא "לינה" מקבל את השובר, שזה בגדול כל המלונות אכסניות צימרים וכו

שווה ממש! ויש בריכה! ועכשיו מתחיל להיות נעים שם. מושלם!

תכנית עמית זה עד סוף השנה האזרחית. גם אנחנו לא ניצלנו בכלל ואמרתי לבעלי אתמול שצריך

לא צריך שם סבון. 

מה שלא בפנים אז סבון עם לחות

זה השמן תינוקות הזה?

קניתי לתינוק ועוד לא השתמשתי לו (כרגע קילחתי אותו עם סבון תינוקות)

בעקרון גם לתינוקות ממליצים עליו במקום סבון

(אבל לא מה שכתוב עליו שמן תינוקות, זה שני דברים שונים).

זה מנקה אבל ממש עדין וגם משאיר את העור שומני יחסית.

או אם מדובר בהריון בסכון גבוה בכל מקרה כמו הריון תאומים וכד'

שנחשבים קיצור שזה כאמור 25 ומטה.

ואם יש אשפוז בגלל זה אז הרבה יותר פשוט להוציא שמירה

בתכלס עדיף לי כרגע לעבוד מהבית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת שפיות ... אבל ממה שהוא אמר לי אפילו לא ניסיתי ...

טוב לדעת שזה אופציה אם צריך 

מהבית כמובן שעדיף כי שמירה זה משעמםםםםםםםם מנסיון מר

מבחינה כלכלית הכסף אמור להגיע במלואו בשמירה. כך לי היה בכ"א

זה לא שאני יכולה האמת לתקתק ולהספיק דברים בבית...

אותי השמירה הצילה ממש! בקטע נפשי.

הגעתי ללידה מתוך שלווה ורוגע, היה לי חודשיים לנוח בנחת בבית, להיות רגועה עם הילדים בצהריים. זה ממש הכניס אותי למקום טוב. בלי הלחץ של העבודה והעול (אני בתחום הטיפול וגם אחרי העבודה הראש הרבה עם המטופלים, אז היה לי מושלם הניתוק הזה).

רק לתשומת לב שאצל כל אחת זה שונה.

באמת ההנחייה שלי היתה לא לשכב כל הזמן ולהסתובב קצת אז זה היה מושלם, יכולתי להסתובב קצת ואפילו לטייל.

אמנם אחרי זמן מה של הליכה/ עמידה התחילו לחץ למטה ואז פשוט ישבתי.

והיה לי חודשיים שמירה אבל בכיף הייתי מוכנה יותר🤭

כלום מלבד לרבוץ על הכורסא....

זה היה קשוח אבל באמת טכנית לא יכלתי לזוז כי הכל כאב והיה כבד מדי..... (בהריון של התאומות)

בהריון האחרון יצאתי בתחילת תשיעי לחופשת לידה אבל זה כבר שונה לגמרי

כי יכולתי להסתובב חופשי (עד כמה שאישה בתשיעי יכולה )

וזה באמת היה מושלם כי כבר לא היה לי סבלנות לתלמידות והרגשתי שאני חוטאת לתפקידי....

לי היו גם ורידים שגרמו לי הרבה סבל, הלעתי לרופאת כלי דם פרטית שהמליצה על שמירה.

ורידים לבד זה לא סיבה אבל ממש ראיתי שהמכתב שלה נתן לרופא נשים שלי מהקופה דרייב להגיש בקשה לשמירה. ברמה שרק על הקיצור צוואר הוא היסס ואז כשראה את המכתב מהרופאה העמדה שלו ממש השתנתה. אז אולי השילוב של השניים עזר לי לקבל, ושוב למרות שלפי ביטוח לאומי הקיצור לדעתי הוא הפקטור העיקרי(כי זה עלול לסכן, וורידים עם כל הסבל לא מסכנים...).

עובדת עם פרופ' אחינועם לב שגיא

אנושית ונחמדה

ממש מומלצת

שתהיה בעז"ה שליחה טובה

תודה!

ומה היה פעם? אותו דבר. כמו שאמר קהלת.

פעם התארחתי אצל משפחה חבדניקית צברית , ובעל הבית התחיל לשיר שיר חסידי באוקראינית. ביקש לתרגם , התחלתי לתרגם , הוא לא כזה התלהב מהתירגום

Став я пити, став гуляти

Пропив свою телицю

Треба, треба знати, як гуляти

....

ולגמרי אין חדש תחת השמש

זה משל.

חסידים פגשו איכרים פשוטים ששרו בבית המרזח על כך שמרוב שתיה הם לא מילאו את חובותיהם לאדון כראוי. החסידים למדו מזה הוראה בעבודת ה' שגם אנחנו בעולם הזה צריכים להיזהר לא לבזבז זמן לריק ולמלא את חובותינו כראוי כלפי האדון - בורא עולם. 

אבל תרגום מילולי פחות.

שנית, יש לי הרגשה חזקה שחסידים שרו את זה בעצמם ולא כפריים. כי יהודים היו חייבים לשלם מסים או לעוף . ולא פגשתי את השיר עד אז בשום מקום.

אם זה היה בשלב אחרי שיחרור עבדים , מיסים שילמו למדינה ולא לאדון, אם זה היה לפני, היו עובדים כמה ימים במשק של אדון.

דווקא יהודים היו שוכרים אצל איש אצולה והיו צריכים לשלם לו בזמן.

וזה מתייבש בתחתון ואז נוצר פריחה כמו שיש חיתול? או שאולי אחרי מקלחת מתלבשת בלי להתנגב עד הסוף?

אם היא מתקלחת כל יום ומחליפה תחתונים זה אמור לעזור.

במצב של פריחה אצל תינוק רופא עור המליץ לנו אחרי מקלחת לתת כמה דקות לילד להיות בלי חיתול ומאוורר, וזה ממש עזר. אם היא גמולה זה בטח יותר קל, פשוט להגיד לה להיות בחדר בכמה דקות האלה..

אצלנו איכשהו התקבע השם פופו בשביל הבת וזה עובר סבבה. 

לגבי האדמומיות - לא מכירה, כן זוכרת שלי בתור ילדה היה הרבה פעמים. כן מהמרת שזה קשור בהיגיינה, לנגב כמו שצריך (לא עם מגבון כי זה משאיר לחות), להתקלח כל יום (אפילו רק גוף), אם יש צורך אולי להחליף תחתונים אחרי הגן. וגם אם היא מגרדת שם אז זה מגביר את האדמומיות בדרכ

לגבי שם למקום - אכן מאתגר אם את לא מתחברת למילה "פות", אישית פחות מתחברת לשמות "חיבה" כמו "פיפי", "שם למטה", "פישפש"

המילה היחידה ש*אני* מצליחה לחשוב עליה זה "וולבה", שזו המילה באנגלית ל"פות" (הוגים volva). 

אלירז פיין מציעה לקרוא למקום "הפרח שלך" או "האוצר שלך".

באופן כללי אני אומרת פות, מאז שגיליתי שזאת מילה עברית שהפירוש שלה הוא שער התחלתי לאהוב את המילה. אבל כשאני מדברת עם הבת שלי אני אומרת האוצר שלך (ולפעמים מזכירה את המילה פות כדי שהיא תכיר גם אותה).

לגבי אדום ושורף - יכול להיות סוג של פטרייה או שפשפת. באופן כללי הרקמה הזאת מלאה בכלי דם, כלומר אמורה להיות אדומה קצת יותר משאר העור. אבל יש אדום שהוא לא בריא.. צריך ללמוד להבחין בין המצבים, אני לא לגמרי מרגישה שיודעת...

חשוב מאוד, לא לשטוף שם בסבון. רק מים.

כמובן שאם היא אומרת ששורף לה זה כנראה הסוג הלא בריא של האדום..

והייתי מקפידה על שמירה על היגיינה יותר, וניגוב וייבוש אחרי מקלחת. אם ממשיך הייתי לוקחת לרופא לוודא שזו לא פטרייה.

אישית לפעמים שמה לה משחה מרגיעה טבעית,אבל תכלס לא בדקתי אם זה מותר לשים שם..

(העתקתי מויקיפדיה)

נשמע לי מזה מוגזם

הילדה לא שאלה אותך למה זה אוצר?

אמנם הבת שלי בת שנתיים וחצי אבל אני מאמינה שאצטרך להגיד לה מזה

אצלינו בבית פשוט אמרו "למטה" מעולם זה לא הפריע לי

למטה זה ברגל? או בתחתית הבטן?

נראה לי עדיף לתת שם גם אם הוא לא מקצועי וילדותי מאשר תיאור לא ברור 

למקום שעושים קטנים..(או איך שקוראים לזה אצלכם..)

זה מרגיש לי לא מתחמק וברור

ובאמת לא היה אכפת לי לקרוא לו בשם האמיתי אבל באמת משום מה קשה לי גם עם המילה הזאת.. לא מצליחה להסביר..

לא מצליחה לומר בטבעיות

ויותר חשוב מהאיזו מילה זה השדא-שמדבר בזרימה וטבעיות ולא במבוכה ואילוץ

חשיפה לידע זה לפי בשלות וגיל

כמו שאני אומרת לילד קטן שבטלפון מתקשרים למישהו

ויש בו עוד שימושים שהוא לא בשל להבין..אני לא מסבירה לא שזה גם משמש לאינטרנט וויז ומצלמה ושלט למזגן..

לאט לאט

וגם לומר את השם בעברית לא מסביר את השימוש שלו..סתם שם בלי משמעות

אז מה זה משנה?

אגב מאז שהיתי ילדה ואמא לשי הראתה לי את אברי הגוף באיזה ספר ילדים כזה(היינו חילונים

אז לא זכור לי בכלל שיצא לי לשמוע את השם הזה באף סיטואציה.. 

גם לי קשה להגיד פות, והאוצר מוגזם ממש בעיני.. מביך... אין לי שם בקיצור בבעיה. 

לא זוכרת שהיתה סיבה

אבל באמת אשצלי בבית לא היה שום קטע של צניעות..או חינוך כהז

אז זה לא היה מבושה או משהו

ידעתי מגיל 4 איך באים ילדים לעולם

ולכן גם עכשיו לא מרגישה אישיו סביב לתת לזה דוקא שם כזה או אחר

העיקר בעיני זה השדא הכללי ,המרחב הבטוח לשיח, הבטחון והחיוביות כלפי יחס לגוף וכו

וזה יוצר הסתרה ובושה וריחוק

ואז לפעמים לא מבינים מדוע קשה להתחבר לגוף ולנשיות… 

וגם בעינילא מותאם לגיל

בגילאים האלו זה לא אוצר ומה הקשר לפרח? (זה נשמע שאול מהביטוי באנגלית)

שימוש מיני כבר בגיל מוקדם הוא לא נכון בעיני

אני הייתי מציעה מקסימום "מקום פרטי " למרות שבעיני הכי נכון להגיד "פות". למה זה האוצר שלה בגיל ארבע?

אוצר זה דבר שמצניעים אבל לא כי זה רע ואסור אלא כי זה דבר שלא רוצים להראות לכל אחד. זה בדיוק המסר שהייתי רוצה להעביר לבת שלי..

ומה הקשר בין הקמיצה לשם שלה? או האף או האוזן..

מישהו אי פעם קבע להם שם.. אז לפעמים קורה שהשם שנקבע הוא שם או כינוי של עוד משהו. ומבחינתי נכון שזה יהיה כינוי עם קונוטציה חיובית.

אני לא אשת מקצוע או משהו וגם לא מאוד התעמקתי עד ששאלת, אבל פשוט היה נשמע לי נוח ונכון. (אגב אלירז פיין שזה הרעיון שלה היא כן יועצת מינית. אבל מה שכתבתי לא היה דווקא ממה ששמעתי ממנה..)

אישית לי מפריע כשהיא אומרת שזה "הפיפי שלה" בגלל שזה חוטא למציאות, ובגלל שיצא לי לשמוע על נשים/נערות שלא ידעו שיש להן 3 פתחים, זה ממש ממש צורם לי לשתף פעולה עם זה..

ואני לגמרי מעדיפה את המילה פות. הבת שלי משתמשת בה וזה נראה לי הכי הגיוני.

אבל אולי ה "איבר הפרטי" "המקום הצנוע".

אבל כן יש משהו קצת יותר פרטי באיבר הזה. 

לגבי שם נראה לי הכי נח לקרוא למקום מפשעה

וכן אני יודעת שזה לא שם מדויק אבל בסוף זה אותו אזור ולי זה נשמע הכי נח.

גם ברור לכולם גם לא משהו שהוא לא צנוע או מילה לא יפה.

קטנים עם טישו

והייתי צריכה לשטוף את המקום כדי שיעבור (ממש זוכרת את עצמי קמה פעם ב בלילה להתקלח)

גם אחרי מקלחת לקח קצת זמן עד שהכאב-שורף עבר לגמרי

למילה רגל או ראש את מתחברת?

לטעמי לא כדאי לסבך את החיים. זה השם שנהוג ברפואה

לא אומרת שצריך להשתמש בו כל דקה אבל כשצריך אז צריך.

מבינה שלא תמיד זה בא בטבעיות. אבל אפשר להתאמן כמה פעמים וזה כבר יזרום

כדי להסביר לקוראות על איזה איבר את מדברת.

לדעתי זה שם מצוין, ברור ונכון.

ולאגן.

פעם שעברה זה עבר עם שתיה ומנוחה מוחלטת

אבל עכשיו לחכות זה אומר מיון בלילה ולילה לבן וכו'

אין אצלינו מוקד- גם עכשיו יתנו לי הפניה למיון- מה אומרות?

ובעלי לא בבית ולא בעיר וזה אומר שאני צריכה למצוא בייביסיטר ולנסוע לבד. אוף.

צריך להיבדק?

אם יש 3 התקשויות בחצי שעה יש לפנות למיון.

אם לא עובר לך אחרי שעה/שעתיים מנוחה ושתיה מרובה פני להבדק.

לא התכווצויות

חצי שעה הייתי הולכת להבדק

בקבלה היה לי כזה ציר שהיה ברור לאחות שאני בלידה פעילה

דלגה על מוניטור אפילו בקשה מיד בדיקת רופאה

---- צואר ארוך וסגור,

ב"ה עם נוזלים פסקו הצירים.

וגם אולי תנסי קצת להפחית מאמץ מסדר היום.

אבל זה שהצוואר ארוך וסגור זה פשוט נהדר

זה מראה שעל אף הצירים זה ב"ה לא השפיע.

אבל זה לא אומר שזה לא ישפיע בעתיד

לכן חשוב מאד להיות קשובה לגוף שלך ולתת לו מספיק נוזלים ומנוחה.

שוב- כל הכבוד שהלכת למרות הקושי הטכני

אמא לביאה את!!!!

אני לא כ"כ מבינה. מקפיצה

חיבוק והרבה נחת וסיעתא דשמייא

גם אצל אחד ילדיי, לאחר הלידה, הייתה לי תקופה לא הכי טובה, הרבה לחץ הרבה חרדות
והילד מההריון הזה, ממש כמו שתיארת בפסקה הראשונה.
בת כמה ביתך?
הילד שלי היום בן 10 וטופל אצל פסיכולוגית, ועוד דברים. היא עשתה איתו עיבוד למה שעברתי כשהיה תינוק והיה בבטן.
את יכולה להתחיל בלחישות לילה- תקראי ברשת זה יכול גם לעזור כי זה פונה לתת מודע.

אם בא לך לפרט קצת על הטיפול ואם עזר- אשמח,

כנראה שלהרבה יש ילד אחד כזה🤭

ואני אישית סוברת שלתחושות האם והחוויות שלה בהריון ואחרי הלידה יש השפעה גדולה על הילד, רואה את זה על ילדיי וילדים אחרים בצורה מאד ברורה.

בטיפול עם הפסיכולוגית- היא קודם כל גם נתנה לנו הדרכה ממוקדת וטובה כיצד בפועל להתנהל עם הילד בכל מיני מצבים שלו, בהמשך נפגשה גם איתו ווגם עשתה איתו עיבוד לחוויות שקרו כשהיה ילד, הכל בתת מודע!!! אני גם מאמינה כמוך שההריון והינקות משפיע על הבגרות. 
לחישות לילה- ללחוש לילד דברים טובים עליו, יש לזה טכניקה, מציעה לבדוק בגוגל.
 

ובמקביל לפנות לרופא הילדים ולבקש ממנו הפניה להתפתחות הילד. צריך למלא שאלונים (יש שאלון להורים ויש שאלון לגורם חינוכי), ולשלוח למרפאה שהם ישלחו להתפתחות הילד.

מכיוון שהתהליך של התפתחות הילד לוקח זמן, כדאי באמת בינתיים ללכת להדרכת הורים פרטית. אפשר גם לנסות ללכת לריפוי בעיסוק באופן פרטי, אבל נשמע שזה לא יספיק לה...

הרבה כוחות ובהצלחה!

נראה לי על משהו באנרגיה

@לב אוהב

יושב על קטע תחושתי!

עקשנית, לא מוותרת, נעלבת בקלות, תמיד קשה איתה או בבוקר או בערב- סימנים לילדים שהם תחושתיים בקטע מוגזם.

קודם כל חיבוק לך! זה קשוח מאוד.

היא בעצם חווה את העולם בצורה אחרת משאר העולם ה'רגיל' , מבחינת מגע, רגישות (בנפש), תאורה, רעשים... הכל.

מה שצריך זה תרגילים שמאזנים את התחושה, עיסויים עם קרם מידי ערב. אני חושבת שצריך לגשת להתפתחות הילד ולעשות אבחון, אבל שהטיפול יהיה של מרפאה בעיסוק שמומחית לעניין החושים, כי רובן לא מומחיות בזה אלא יותר בקטע המוטורי. 

בפסקה הראשונה של הפותחת-עקשנות,נעלב בקלות, לא מוותר וכו....
אין לו שום דבר תחושתי ושום קושי.
לפעמים זה יושב על משהו רגשי, כמובן שפה מצורף גם הפן התחושתי וכדאי גם בו לטפל. 

לא מחייב הדרכה פרטנית. אפשר גם קורס.

כל אחת תמליץ לך על משהו אחר חח

לדעתי אין דרך לאמת וזה ממש לא משנה מה מקור הקושי והאופי שלה.

הייתי מסתכלת על מה שהיא עכשיו ואיך אפשר לעזור לה.

הרבה פעמים עקשנות וקושי במעברים מעידים על חוסר שקט פנימי. כשמבינים לא רגוע, מחפשים להיאחז במוכר והידוע ואין יכולת להתמודד עם עוד חזית של משהו חדש או שינוי. או שזה נובע מצורך שיראו שקשה לי.

כלומר בהחלט יכול להיות שיש חוט מקשר בין כל התיאורים שתיארת.

כדאי להפחית גירויים, לעשות את המעברים יותר הדרגתיים. אפשר ללבוש פיג'מה כבר ב17:00 במיוחד בשעון חורף. ככה לאט לאט. גם בבוקר. אפשר להתחיל רגוע בזמן משותף. אם זה גורם לה להימרח אז אפשר לתקתק את היציאה אבל בחוץ לעצור עח ספסל, לדבר, לעשות מסאג, התעמלות, נשימות או סתם לבהות.

פחות אירועים המוניים, ובגדים תקני לה רק מהסוג שנוח לה בלי מריבות. גם אם זה שמלת טריקו פשוטה לשבת.

גם לחגים. אפשר ללבוש בגד חגיגי, להצטלם לשלוח לסבתא ולהחליף. הכל טוב. לאפשר לה זרימה, לחבק, לתמוך ולהכיל. הרבה להקשיב ולגלות אמפטיה. לתמלל לה מה שקורה.

לגבי שיתוף, מאוד עוזר דוגמ. אישית. תשתפי אותה את במה שאת חושבת שהיא מסוגלת לשתף.

למשל: אכלתי עוף והיה לי טעים.

ירדתי במדרגות, קיבלתי מכה וכאב לי.

רציתי לעשות משהו ושכחתי.

הלכתי ברחוב וראיתי שכנה.

ואז לשאול: גם לך קרה משהו שאת רוצה לספר לי עליו?

אם מרגילים את הילדים לשיחות כאלו ברמה כעט יומיומית הם לומדים לשתף וזה נהדר.

בעיני בשלב ראשוני יכול לעשות פלאים