בלי פרטים או מאנונימי
לא מוצאת את עצמי
עבדתי במשרה מלאה+++ מאוד דורשת ולא יכולה לחזור אליה כי אני צריכה להיות עם הילדים, לאסוף ולפזר ובאופן כללי להיות על הבית.
במה אפשר לעבוד?
לא רוצה להיות עצמאית
לא רוצה לעבוד מהבית, צריכה לצאת
לא סייעת או מורה, רוצה קצת להשתמש בתואר בתחום המדעים המדויקים ורוצה לעסוק לפחות במשהו בכיוון
אשמח באופן כללי לשמוע כל מה שיש לכם להגיד על להיות עקרת בית, שילוב עם עבודה ואיך להרגיש "שווה" גם אם את לא עובדת
של ׳שווה׳ לא תלויה במשהו חיצוני אלא בהרגשה פנימית
אצלי העבודה הייתה חלק מרכזי בבנית התחושה הפנימית דרך עשית פרויקטים משמעותיים והערכה שקבלתי
כשנמצאים רק בבית
לפעמים העשיה לא מספקת ולא מקבלים מספיק הערכה
בעיניי חשוב לצמצם את המגבלה של ׳לאסוף ולפזר ובאופן כללי להיות על הבית׳ ולחלוק אותה עם בן הזוג
כדי לעבוד בעבודה מספקת
בס״ד
אני עקרת בית לפרקים. מאז שנולד הראשון שלנו יש שנים שאני עובדת ושנים שאני בבית. עם חלק מהילדים נשארתי שנה, שנתיים וגם כמעט שלוש שנים בבית. ויש גם שנים שהצלחתי לשלב קצת עבודה (ברמה של יום בשבוע בערך). כמה מחשבות שיש *לי* על כל זה:
1. להיות קשובה לעצמנו. מה יעשה לי טוב עכשיו? לעבוד? להיות בבית? לשלב? זה דינמי.
2. בעיניי חשוב לשמר כושר עבודה, גם אם במינון נמוך, בתקופות שנשארות בבית. לעשות השתלמויות, אם אפשר לקחת עבודות קטנות מדי פעם וכו׳. כדי שיהיה לנו לאן לחזור כשנרצה / נצטרך. חמותי הייתה עקרת בית מופלאה המון שנים וכשהילדים יצאו מהבית היא מצאה את עצמה בלי תעסוקה וגם בלי משהו ביד לחזור אליו. היא אומרת שאם היא הייתה יכולה לבחור אחרת, היא הייתה דואגת להכניס משהו קטן תעסוקתי במהלך השנים.
3. לא מרגישה חוסר הערכה כלפיי או כלפי מי שבוחרת להישאר בבית. דווקא רואה לפעמים הערכה כי זאת בחירה לא תמיד טיפוסית. או כמיהה לעשות את אותו הדבר אילו רק היה מתאפשר. כן לפעמים נבהלת ביני לבין עצמי מזה שלא עבדתי כבר הרבה זמן וחוששת אם עדיין יהיה לי לאן לחזור (ב״ה עד עכשיו תמיד הסתדר). אבל מעריכה את מה שאני עושה בבית ומאמינה בזה, ומרגישה שככה גם הסביבה.
4. יש הרבה נחת בלהיות בבית. זה פחות ג׳נלינג ואין את הלחץ המטורף הזה של לעשות שעות. כנ״ל לגבי להפסיד ימי עבודה כשהילדים חולים או חופשים.
5. לצד הנחת, יש בזה גם משהו קצת חונק, נגיד כשאת כל יום, כל היום, עם תינוק או פעוט. לי מאד חשוב לעשות את הפיזור ואת האיסופים של שאר הילדים כדי לנשום אוויר מבחוץ. גם חשוב לי מאד כל יום להתלבש, להתאפר ולהיות מסודרת, גם אם אני לא הולכת לעבודה. ובעיקר, חשוב לי ממש לקחת הפסקות, בשאיפה מדי יום (כשאין מילואים). איזו חצי שעה-שעה שבעלי על הילדים ואני רק עם עצמי. באותה הקטגוריה אפשר גם להכניס תחביבים, התנדבות, קורסים וכו׳.
6. אני מרגישה שבאופן פרדוקסלי התפתחתי המון מהשנים בבית. אפשר לנצל את הזמן שהתינוק/פעוט ישן כדי ללמוד משהו. ובנוסף, ההפסקה מהמירוץ עם העבודה פותחת את הראש. כמו מה שכתוב על המצרים שהם שיעבדו את היהודים עוד יותר חזק כדי שלא יהיה להם פנאי לחשוב בכלל. ברגע שעוצרים, יש הרבה פעמים מקום למחשבות חדשות ולכיוונים חדשים, כולל במישור המקצועי.
7. יש משמעות כלכלית לכך שהאשה לא עובדת ושמתקיימים רק ממשכורת אחת. זה יכול להשפיע על ההכנסות של הבית ולפעמים נדרשים לעשות ויתורים מסוימים.
8. ומצד שני, חברה שיותר מבוגרת ממני אמרה לי פעם שאם עושים את מה שמרגיש לנו הכי נכון, אם עושים את מה שאנחנו מאמינים שה׳ שמח בו, אז הוא כבר דואג לשאר. זה משפט שליווה הרבה מההחלטות שלי ושלנו ובגדול ראינו שזה מאד נכון ב״ה.
מקווה שזה עוזר ומוזמנת לשאול עוד ❤️
אז לא אגיד לך מה בדיוק אני עושה, אבל ממה שאני מכירה בהרבה תחומים בהיי טק יש אופציה לעבוד באותו תחום במקום הרבה פחות תובעני כמו בנקים או חברות ביטוח או מגזר ציבורי.
מקומות כאלה בדכ עובדים 8 שעות וזהו. ואם את נכנסת לשם ואת טובה, אחרי כמה זמן אפשר אפילו לבקש לרדת קצת אחוזי משרה.
ככה את יכולה גם להישאר בעניינים וגם לא להישאב לעבודה ולהיות גם בבית.
אני עובדת במשרת אם, שהיתה 8.5 שעות ומתישהו הורידו ל8 שעות ביום.
שמה את הילד בגן ב7:15 בדיוק
7:30-15:30 בעבודה, זה בדיוק 8 שעות
ואחכ יוצאת לקחת את הבייבי והביתה..
יומיים עבודה מהבית שזה ימים יותר רגועים.
ממליצה לחפש עבודה היברידית שאפשר לשלב עבודה מהבית ומהמשרד.
יכולה להגיד לך את התחום עבודה שלי בפרטי מהניק שלך, לא עונה לאנונימי.
בעיקר שגם בדכ יש נסיעות הלוך חזור של שעה פלוס.
בכלל המציאות היום כמעט ולא בנויה לחיי משפחה תקינים מבחינת זמנים ושעות עבודה.
לגדל ילדים בנחת, ארוחות מסודרות ובריאות, ניקיון וסדר של הבית, אי אפשר להגיע לכל זה לבד כשעובדים ונמצאים ככ הרבה שעות בחוץ...
טכנית מסתדרים איכשהו אבל עם הרבה וויתורים על הדרך...
מה שאני עובדת לשאלה שלך כי לי אין תואר במדעים מדוייקים וממילא הדרישות בעבודה שלי שונות.
אבל יכול להיות שתוכלי למצוא עבודה מתאימה במעבדות בבתי חולים בשעות יותר שפויות? עבודה במשמרות? (ואז לפעמים יש לך אפשרות לבחור כמה משמרות את עושה)
ואולי כן ללכת לכיוון של הוראה אבל יותר ממוקדת- נניח מגמה, או הרצאה במכללה?
זה לא מתאים לכולן
יש ימים שבא לי להתפוצץ מהעומס, אבל לא מוותרת על היציאה בבוקר ולראות אנשים בני גילי. זה ממש עושה לי טוב.
ופיזיותרפיסטית.
אני קלינאית תקשורת. גם אני מאוד אוהבת מדעים מדויקים וזה קצת פחות בא לידי ביטוי בעבודה שלי אבל כן נכנס מעט ובלימודים זה היה מאוד מאוד נוכח.
אני עובדת במשרד החינוך, חופשים של משרד החינוך, שעות של משרד החינוך ואפילו נוח יותר, משכורת של משרד החינוך...
יש אפשרות במקצועות האלה לשלב, משרד החינוך, משרד הבריאות, מקומות פרטיים או להיות עצמאית.
אפשר לעבוד משרה מגוונת מאוד עם אוכלוסיות יעד שונות ומגוונות אבל תמיד זה יהיה עבודה מול מטופלים.
היתרונות שלי במשרד החינוך על מורה או גננת זה הרבה יותר גמישות, אם הגננת היא גם דמות חינוכית אבל גם בייביסיטר אז היא מחוייבת למערכת שעות שלה ואם היא חולה צריך למצוא מחליפה וכו'. אני מחוייבת רק למספר השעות שלי אבל אני יכולה יום אחד לצאת מוקדם וביום אחר להשלים את השעה הזאת, אני יכולה בבוקר לגלות שהילד לא מרגיש טוב ולהודיע שאני לא מגיעה בלי כאב ראש של מחליפות. זה מאוד משמעותי כשאני אמא לילדים שחולים הרבה בחורף.
יש תחומים במקצוע שהם יותר חינוכיים אבל אם את פחות מתחברת אז יש גם תחומים שהם יותר רפואיים, עבודה בבתי חולים, שיקום, בדיקות שמיעה ועוד כל מיני.
גם אני כמוך מתחברת למדעים מדוייקים (מתמטיקה היה המקצוע האהוב עלי...) ולמגתי קלינאיות תקשורת. גם כן עובדת במשרד החינוך.
מסכימה עם כל היתרונות שמנית, מוסיפה גם שיש לי הרבה יותר גמישות מאשר מורה לקבוע את שעות העבודה שלי (הבי"ס שאני עובדת בו פתוח מ7:30 עד 16:45. מורה חייבת להתחיל לפחות פעם בשבוע ב7:30 ולעבוד לפחות פעם או פעמיים בשבוע גם צהריים. אני מתחילה כל יום ב8:50, מספיקה להגיע אחרי שהוצאתי את הילדים, מסיימת ב13:15 ומספיקה להגיע לאסוף ב2. אם הייתי רוצה לעבוד יותר גם היה אפשר, יש פה יותר גמישות. לא יודעת אם זה בכל מקום ככה, אבל לי זה מושלם).
יש גם חסרונות בעבודה (בעיקר בגלל שאנחנו במחסור של קלינאיות אז עובדים בצורה מאוד לא אידאלית...). אבל מבחינתי האיזון בין הבית לעבודה ממש מוצלח וזה מאוד משמעותי.
אלא בכינוי, בדיוק כמו לומר: הפתח.
לקחו את זה משם לשם ממש.
גודל 2.5*2.5 או הגדול יותר
בני שנה ו 3.5
תודה
זה כמו המגנטים הרגילים (קנינו של פליימאגר)
איכותי מאוד, הילדים אוהבים לשחק בזה
לנו יש גם קוביות ןגם רגילים וזה שונה.
אבל ממש אוהבים אצלי את הקוביות(זה הגיע אצלינו גם עם עוד צורות פסים כאלו וכל מיני
אם יש לך תמונה אולי תעלי
רגילים. וזו הייתה הצלחה גדולה
כי כמה שיותר מגנטים-ההנאה רבה יותר.
הקוביות נראים לי כגימיק, לא יודעת כמה ישחקו בזה. וזה לא מתחבר למגנטים הרגילים
גם קוביות מגנט וגם מגנטים רגילים
שניהם לא מאד מעניינים את הילד
אבל בטח יש ילדים שזה יותר מעניין אותם
והיא מאד אוהבת את זה ומבקשת שנקנה גם לבית. בת 3.5
וגם אם הגדול פחות מתחבר למגנטים הרגילים.
גיל שנה-שנתיים הם עוד לא מסתדרים עם המגנטים הרגילים והקוביות זה ממש נחמד ומאוד מספק לבנות לגובה בקלות...
לגדול זה כבר פחות מעניין ממוגנטים רגילים, אבל גם יכול להיות נחמד
היי לכן,
פעם שאלתי פה והתלבטתי האם להתלונן על משהי מהגן של הבן שלי, בן 3, היא הגננת בצהרון, משעה 14.00 ולפעמים גם סייעת/גננת מחליפה בגן, אם יש צורך.
אז.. כן, הפניתי את הבעיה למנהלת על הצהרונים.. אמרו שיטפלו. לא יודעת מה קורה עם זה ומה ציפיתי שיעשו.. לא זז כלום.
אחרי זה גיליתי שהיא אלמנה, וזה גרם לי ממש לסתום. ריחמתי ואפילו הבנתי.. ניסיתי לראות בה טוב.. ויש בה,כן? היא מאוד זריזה וחד משמעית עם הילדים, אין אצלה 'משחקים', את מבינות את הכוונה נכון? היו לי פה ושם דברים שראיתי ובלעתי..
אבל הייתה פעם אחת שדיברתי עם הגננת בנושא אחר והכנסתי את זה.. ממש בזהירות. וכן, הוצאתי את כל מה שהיה לי. (אזכיר, הילד שלה בן 3, ובן 5, הם במסגרת הזו, שבה היא עובדת כסייעת, ואיתם היא לפעמים גסה, ראיתי כמה פעמים שהיא תופסת בגסות, מתעצבנת נוראא, או ילד שפיספס מס' פעמים באותו יום, עומד יחף בדלת הכיתה והיא משכנעת את הסייעת השניה שלא! מפתאום תחליפי לו עוד פעם?! תתקשרי מיד לאמא שלו!! אין מצב, את כבר ניקית את כל השירותים!! (אולי הוא גם שילשל.. כי אחרי שהסתכלתי עליה בהלם היא הבינה את הרמז שלי ודאגה להגיד בקול- מה את רוצה, זה מדבק!!), ובאופן כללי לא נעים לי להגיע ולשמוע ותה מדברת בציוויים, בצורה לא נעימה ולא רכה..
הגננת אמרה שהיא תדבר עם אותה אחת, (הגננת מדהימה בעיניי!) ואכן, אני רואה שינוי בהתנהגות.... אבל מכרסמת בי השאלה- האם זה ככה רק כשהיא רואה אותי?
ובכלל..... יתר האמהות.. זה סבבה להן? הן לא רואות מה שאני רואה?
יפה.. ככה עובר הזמן, מידי פעם אני שואלת את הבן שלי מה עם הגננות.. מי נחמדה את מי הוא אוהב, האם מישהי צועקת? לא.. לא.. הכל בסדר.
כבר מכמה זמן שאני שומעת מהבן שלי משפט חדש שהוא אומר אותו הרבה יחסית.. אבא, מה , אתה משקר אהההה? אבא, לא משקרים!! וכל מיני משפטים כאלה שקשורים לשקר. אצלי בבית עוד לא חשפתי אותו למושג הזה של שקרים. למרות שלפעמים אני שואלת אותו 'נטלת ידיים?' הוא אומר לי כן למרות שלא.. אבל אני לא אומרת לו 'אהה שיקרת לי??! אני מדלגת על זה כי הוא קטן.. נכון, לדעתכן? או שכבר צריך להתחיל לדבר על זה? פשוט לא רוצה להעצים את זה..
ופתאום לפני יומיים אני שומעת את אותה אחת אומרת לילד אחד בחצר.. מי השאיר את האופניים כאן??? ואחד הילדים ענה לה 'לא אני'. היא אומרת לו- 'בניה (שם בדוי), מה, אתה משקר???? (בדיוק כמו המשפט של הבן שלי בבית..), מה אתה שקרן?? (האמת שקצת נחרדתי, כי למה להדביק לילד תוית?? ורציתי להגיד לה משהו על זה.. ולא ידעתי מה להגיד!
ושוב בלעתי את זה, אבל זה מציק לי.
אתמול אני מתקרבת לגן והילדים בחצר, ואני שומעת את הצעקות/ציווים/ איך שלא תקראו לזה- זה בטח לא בלחש! כבר מרחוק אני מזהה את הקול שלה! אני לא מבינה מה היא ועקת אבל היא צועקת! אני מתקרבת.. ואני בהלם לראות שיש שם עוד אמא שעומדת ומכניסה את הילדים לרכב, ולה זה לא מפריע.. זה סבבה? גורם לי להתערער! שאולי אני נסחפת? וזה בסדר גמור הווליום הזה..?
במצב אחר, הייתי מתקשרת לגננת ומשתפת אותה, פשוט הגננת שלנו בבי"ח עם הבת שלה בת שנתיים מורדמת ומונשמת.. אז לא הזמן לזה.
ועוד משפט ששמעתי שצרם לי, לא אותה אחת, מישהי אחרת שנמצאת עם הילדים לפעמים.. אתמול היא הייתה בכלל בכיתה אחרת, אבל עברה בחצר לזרוק את הזבל. אחד הילדים ראה אותה ופנה אליה, לא יודעת מה הוא ביקש, היא אומרת לו 'מה אתה רוצה ממני? הגננת שלך היום זו חדווה (שם בדוי),לא אני, תעזוב אותי! והלכה..' רק בשביל ההיגיון שלי אני שואלת.. זה משפט בסדר?
וכבר הבנתי שאין מה לדבר עם המנהלת של הצהרונים כי.. זה לא עזר אז כשדיברתי על משהו פיזי, אז עכשיו בטח שלא יעשו כלום..
לא יודעת מה לעשות.
מה הייתן עושות?
הייתי מוציאה מהצהרון על כזה דבר. לא תקין בעליל
אבל זה עניין של סדר עדיפויות
ומדליק אלף נורות אדומות
לא הייתי משאירה שם דקה
מה שיפה שהיא לפחות לא מציגה לך ולאמהות האחרות מציאות אחרת, אבל ההתנהגות, הטונים, ההאשמות...
לא.
אם את לא רוצה להתלונן עליה כי היא אלמנה, לפחות תוציאי את הילד ותדאגי רק למי שאת מחויבת.
אגב, לדעתי הגננת שבבוקר לא קשורה אליה ולא אחראית עליה, זו לא כתובת נכונה לפנות אליה.
אני הייתי פונה לאימהות אחרות ומתלוננת
לא לעניין בכלל.
בעיניי לכנס כמה אימהות יחד ולהתארגן על להגיד לה את זה דחוף.
היא זו שצריכה לשנות את ההתנהגות ומהר. למה שאת תצטרכי להסתבך עם למצוא צהרון אחר?
ומה על הילדים האחרים?
ולא לגננת כי היא לא קשורה לצהרון.
עדיף שתנסי גם להציף בקבוצת הורים לפני כדי שתפנו כקבוצה.
אצלינו היו כמה מקרים לא מתאימים בצהרון ושפנינו לאחראית על הצהרון והפעלנו לחץ תוך יומיים הכל סודר
ולא זו לא נשמעת אישה שהייתי משאירה איתה את הילדים שלי
בדרכ זה לא דבר שמפוקח כמו שזה מצטייר לעיתים
מקבלים מדריכות נטו כדי שבכלל יהיה צהרון אז נותנים להורים הרגשה של 'תגיד תודה שבכלל הצלחנו למצוא צוות' ולכן גם אם תתלונני מיליון פעם זה לא יעזור והאמת בצדק.. כי זה או צהרון או כלום.. קשה למצוא עובדים לשעות האלו.
האופציה זה לראות בטובת הילד לפי שיקולך אם להוציא או לא
באופן כללי זה מקובל באזורכם הסגנון דיבור הזה כי אם כן דיי מובן למה הורים לא כ'כ עושים מזה סיפור
כנראה שכמוך יש עוד שמרגישות לא בנח ומתלבטות.
תתלבטו ביחד.
ואם תגיעו למסקנה שזה משהו שאי אפשר להמשיך איתו אז תתלוננו.
כמה תלונות זה הרבה יותר משמעותי מתלונה אחת.
אולי בייביסיטר שתוציא אותו לשמור עליו בבית שלה.
הדברים האלה אכן יכולים לסרוט ילדים כשזה קורה לאורך זמן. (לא מדברת על מעידות)
לא כל עובדי הצהרון הם אנשי חינוך. ואולי כל ההורים חסרי אונים כמוך.
בכל אופן אם הוא ממשיך שם, מציעה לך ללכת הפוך על הפוך. לחנך אותה לא תצליחי, אז תנסי להתחנף אליה.
תקני לה מתנות, תכינו לה ציורים, תשבחי אותה כל הזמן.
תשלחי לה מלא הודעות ווטסאפ דביקיות ולבבות ושבת שלום וכל הסט.
סליחה על הבוטות, אבל אם את לא יכולה לתקן את העולם, תתקני את העולם של הבן שלך. מה שיקרה מול ילדים אחרים כבר לא בשליטתך.
שבבועה שלו יהיה לו טוב.
כשהוא יפספס יחליפו לו מיד ועליו לא יגידו שהוא שקרן.
את אמא מדהימה עם חושים חדים ומדוייקים, מקווה שתצליחי למצוא פתרון ושיהיה לכם טוב.
דחוף הייתי מדברת עם האחראית צהרונים ואומרת שלא מקובל עלי בשום פנים ואופן דיבור כזה והתנהגות כזו.
לא לשאול מה דעתה, לא לקבל אמירות של אין לי צוות וזה יטופל. תאמרי לי שזה צריך להיות מטופל עכשיו ודחוף. ואם לא אז את מקליטה ופונה לעיריה ולעיתונות או מפרסמת פוסט בפייסבוק...
במקביל - מדברת עם האמהות האחרות ועושה בלגן.
למה הן שותקות? כי יותר קל לנו שיש מסגרת ויש לילדים איפה להיות מאשר פתאום שיסגרו את הצהרון כי התלוננו.
ואז זה ממשיך וממשיך.
את יכולה גם לדבר איתה ישירות. אבל לא בעדינות אלא בישירות. לא מקובל עלי ככה וככה. לא אומרים לילד שהוא שקרן. את לעולם לא תשאירי את הילד שלי רטוב כשהוא מפספס. וכו וכו.
ואם את לא מסוגלת להיות אסרטיבית אז תביאי את בעלך שיעשה את זה.
את ממש ממש ממש לא צריכה לרחם עליה. זה שהיא אלמנה לא מתיר לה להתעלל בילדים.
אני חריפה כי מכעיס אותי הדברים האלו. סליחה... אבל אל תעברי על זה לסדר היום, בבקשה!
מפחיד אותי לעשות צעד..
אבל מה שכן אני יכולה לדבר עם מנהלת הצהרונים כמו שכתבו פה בתקיפות.
ומקווה שזה יעזור.
ובינתיים אדבר עם בעלי שאולי נוציא את הילד מהצהרון.
גובה האמבטיה לא מתכוונן (רק הידית)
מה בעצם היתרון בלעשות נמוך? היא לא יודעת אם מפספסת משהוא...
אין לי איך לעזור כי לקחתי בירושה מה שהיה ולא ביררתי על עגלות חחח
לא הבנתי מה הקטע של העגלה הזאת והגובה הנמוך...
אני גבוהה אז בכלל הם מפספסים את כל הגבוהים אבל גם תמיד צריך להתכופף לעגלה, לתיק עגלה, אם מחליפים טיטול ואו... שבירת גב!
וגם כשיש אחין גדולים זה שישו ושמחו... א"א להיות רגועים לשניה שהאחים לא יציקו...
אני אוהבת שהעגלה היא מקום מבטחים... לפחות כמה שניתן
צריך לחשוב גם אם יש רכב או אין וכו'
לנו הרבה שנים לא היה.
הבוגבו גם בשלב האמבטיה נכנסה בקלות לכל בגאז(בין אם זה טרמפ, בין אם השכרנו)
לתחבוצ..
וכו' וכו'
הקלילות שלה בניידות מבלי לתפוס כל החלל לקחה מבחינתי הכל.
הטיולון משמש עד לגיל גדול. לא צריך להחליף אחכ לטיולון קטן ופרקטי כמו בהרבה עגלות משולבות שהטיולון מסיבי אז עוברים למשו אחר.
מסכמת.. דרך הניידות עם העגלה זה פרמטר ממש חשוב
פשוט הקטע של האחים שנוגעים.. לא קריטריון אצלי לבחירת עגלה
כי רציתי לגוון ולחדש.
הקודמת בהחלט היתה עדיין שמישה.. ואני מדברת על עגלה פעילה כל הזמן.. לא מאוחסנת(רק האמבטיה מאוחסנת אחרי חצי שנה בכל ילד)
היה לי בוגבו בי 5 שהן ממש אותו הדבר
העריסה הקלילה שאפשר אחר כך לאחסן .. והטיולון סופר איכותי אני ממש אהבתי
יכולתי לקפל ביד אחת ולעלות ברגל
אם היא מחפשת עגלה קלה זה מתאים
מעבר לזה פחות ..
את העגלה הכי יפה איכותית ופרקטית שיש
אין אין אין על בוגבה בו
גם לי היה אותה 15 שנים.
ונשארה מצוינת!!!!
בעלי גבוה מאוד והיה לו מצוין.
יש ידית מתכווננת.
לנו זה לא הפריע
בעלי קרוב ל1.9
אין לנו בעיות גב 
אנחנו מדברים על העיקרון לא על מקרה ספציפי...
בכל מקרה ברור ששמחה בשבילכם שיצא לכם טוב מכל הכיוונים
מנסיון
ובעלי גם גבוה
לא הפריע לנו בכלל, גם הגובה של האמבטיה
ממה שהתנסתי, היא כן. גם לי וגם לבעלי... כנראה שיש גם גובה אובייקטיבי וגם השפעה סובייקטיבית מהידית...
מודה שלא ממש ניסיתי לאורך כל החנות כי לא אהבתי עוד דברים בה... אבל עגלות נמוכות אחרות כן ניסיתי וממש סבלתי מהגובה הנמוך
יש לה כנראה תכנון הנדסי שזה לא מפריע
כי עובדה
ואגב גם לגיסים שלי וגיסות שלי שהם גבוהים יש את העגלה וכולם מרוצים
אגב עגלה נועדה בשביל לשאת את התינוק.
פחות בשביל לטפל שם בתינוק
בשביל זה יש מיטה /שידה וכו
בכא מבחינת יופי ואיכות לא חושבת שיש לה מתחרים.
אבל אם למישהו מפריע הגובה אז אולי היא באמת לא מתאימה. ואז יצטרכו לוותר על איכות יופי.
בכל מקרה מרגישה שכל אחת ומה שמתאים לה... (כן באופי שלי קשה לי שדברים אובייקטיביים נהפכים סובייקטיבים איכשהו אבל כנראה שזה טבע העולם)
העגלה שלנו מאוד גבוהה וזה פשוט כיף שיכולה לעמוד וממש בגובה המותן שלי התינוק שוכב
לא צריכה להתכופף
בגלל הסיבה הזאת לא קניתי את בוגבו
גם פוקס הענקית - האמבטיה נמוכה יחסית. לא ברור מה הקטע שלהם
מנגד הבייביג׳וגר סיטימיני הישנה הייתה גבוהה מדי עם האמבטיה
האם שינו משהו במעייני הישועה?
כי בעקרון אם הלכתי על ביות (אין שם 0 הפרדה) הייתי בחדר עם דיקט מפריד באמצע עם עוד 6 מיטות לא תמיד כולם היו מאוכלסים אבל היה הרבה תינוקות בחלל אחד הרבה תזוזה בחדר של יולדות שנכנסו בעל שעה.
לפעמים החדר היה של 3 תלוי בחדר שהגדירו לביות.
אני יודעת שפתחו מחלקה חדשה השאלה אם שינו משהו ביחס לביות?
ומי שילדה באסותא איך זה זם? ובכלל איך הצוות? האוכל? האם יש אפשרות לתינוקיה בלילה במידת הצורך גם אם נמצאים בביות?
שם יש אפס הפרדה וחדר לבד לכל יולדת ומיטה נוספת לבעל ויש שם בחדר אוכל מנות מהדרין
סליחה אם לא חיפשת עוד אופציות ופתחתי לך עוד התלבטות...
אבל זה מה שכתוב אצלם באתר על אפס הפרדה
מחוברות הורית (אפס הפרדה) | איכילוב
מקוה שהקישור עובד.
ביקרתי שם לאחרונה יולדת, וזכור לי שאמרה שבאים לעשות את הבדיקות והחיסונים וכו' לתינוק בחדר, וגם ההחרגות שמצוינות באתר *נשמעות לי* (ואולי אני לא מבינה נכון-) במעקב במקרים של מדדים לא מספיק תקינים.
אם את יודעת אחרת, אשמח שתתקני אותי, מקוה שלא הטעיתי 🙏
אני ילדתי לפני כשלוש שנים באיכילוב. יש חדר פרטי מפנק, עם מיטה נוספת לבעל. בחדר יש גם שידת החתלה עם כל הציוד לתינוק. הבדיקות בוצעו לידי בחדר, לא ראיתי בכל השהות שם איך נראית התינוקיה.
הביאו לי גם את האוכל לחדר ) אולי בגלל שזה היה בתקופת הקורונה). היה ממש מפנק.
אני זוכרת שמישהי שאלה פה פעם, אבל לא מצאתי את השרשור ההוא.
היום בסקירה מוקדמת הרופאה אמרה שיש מוקד אקוגני. זה כרגע ההמצא היחיד היות ולא עשיתי שקיפות עורפית ואני לא מתכוונת לעשות דיקור מי שפיר.
חוץ מזה ב"ה הסקירה תקינה. הרופאה ממליצה לעשות לפחות NIPT כי זה כן מדויק לתסמונת דאון. מהמידע שיש כרגע אם המוקד האקוגני הוא הממצא היחיד אז בהתאם לגיל שלי (לא מבוגרת) הסיכון עולה ל1.5.
מישהי התנסתה/שמעה/בדקה?
אשמח למידע מהמנוסות.
תודה רבה!
גנטי ולא היתה המלצה לעשות מי שפיר. כן הפנו אותי לאקו לב. ב"ה נולד תינוק מתוק, בריא ושלם. בדיעבד אולי כן הייתי עושה מי שפיר, כי אי הוודאות והחרדות תשלומו בגלל הממצא הזה הוציאו אותי מדעתי, ולא הייתי רגועה עד שלא ראיתי אותו..
לק"י
עשיתי חלבון עוברי שיצא תקין ב"ה.
אמרו לי שכשזה ממצא יחיד אין לזה משמעות. ב"ה נולד ילד בריא לחלוטין.
ב"ה זה היה ממצא יחיד
והבת שלי מתוקה ובריאה חסדי ה'
מקווה שיהיה בסדר
אז מוצאת את עצמי בגיל חצי שנה עם עגלת אמבטיה בבית בשביל נסיעות להורים לשבתות שיהיה לה איפה לישון..
מרגישה שהיא עדיין קטנה בשביל לישון לילה שלם בטיולון מצד שני סיוט בשבילי שיש בבית עוד עגלה.. ממש צפוף כבר..
מה היתם עושות?
מוסיפה שאצל ההורים אין עריסה וגם אין לנו מקום בחדר לשים עוד פיפס, בקושי עגלה נכנסת איתנו ועם הבנות..
או על מזרן קטן, אם תמצאו כזה.
ואם ממש אין מקום - שתישן אתכם במיטה...
הם ישנים איתי
ואין צורך בעגלה
אין סיכוי לעשות שינוי כלשהו בסדרי האירוח?
ילדים מגיל ארבע-חמש יכולים גם לישון בסלון על שמיכות, למשל... או להתארח בדירה🤷♀️
העברנו את הילדים לחדר אחר אצל ההורים (במקרה שלנו גיסתי פינתה את החדר- מבחירה שלה. העדיפו שהילדים ישנו בחדר ולא בסלון כדי שנוכל להשכיב אותם ולהיות רק מבוגרים בלילה. אבל זה לגמרי היה יכול להיות שהילדים ישנו בסלון על מזרנים. ואם לא אז זה היה בדירה נפרדת).
גם אצלנו ישנו צפופים בחדר קטן עד שלא היה מקום לגפרור...
באמבטיה אין לי בעיה פשוט כבר לא רגועה באמבטיה והעברנו לטיולון ליום יום.
לק"י
ת'כלס זה היה מסוכן, כי הוא כבר היה מתרומם.
חצי שניהיא ישנה איתי במיטה
בבית יש לי מיטחברת
לפעמים היא משתלטת לי על המיטה וכדי לא להעיר אותה אני מצטופפת עם בעלי חחחח
עטנה גם ל@בשורות משמחות@פה לקצת..
לא משכיבה איתי בלילה.. גם ממש לא נוח לי ומפחדת שתיפול אבל במיוחד מפחדת אחרי שפעם אחת גילתי שממש מעכתי את היד של אחת מהם והיא היתה סגולה ומפחידה..
זה נראה לי הזמן לשאול את ההורים בעדינות לפני שמגיעים- אמא מה נעשה עם השינה של הילדים? יש לך רעיון?כי כבר אין מקום בכלל לתינוקת...
לדעתי.
גם אם הם בני אותו המין, במידה ויש פערי גיל.
שוב, לדעתי בלבד.
אבל כולן התחתנו במילא...
ונכון מה שאת אומרת למרות שעל גיסי אני כן סומכת במאה אחוז ..אבל בכל מקרה זה לא רלוונטי כי התפנו כבר כל החדרים במילא
כמובן שאם יש סיבה כלשהי לחשוש אז ברור שלא.
אבל סתם לחשוד האחים שיטרידו את הילדים שלנו? כשאנחנו מכירים אותם? אז אולי גם לא לבקש מהם לשמור על הילדים כשצריך בייביסיטר?
(אצלנו כשאנחנו אצל ההורים הבת הגדולה ישנה באופן קבוע עם הדודות - אחיות שלי הקטנות. ולפעמים גם הבן שלי ישן עם אחד האחים שלי. דווקא לפעמים יש חדר ריק, אבל כשמתארחים הם לא אוהבים לישון בלי מישהו מוכר איתם בחדר, אז הפתרון של שינה עם הדודים אצלנו עובד מעולה).
אצלנו גם באופן קבוע כמעט יש אחיינים שישנים עם הדודים (כמובן, רק עם דודים באותו מין של הילדים. בעצם זה יוצא רק עם אחותי, שהבנות ישנות איתה לפעמים...)
אם אין סיבה לחשוד אז לא חושדים...
אני אתן לבת שלי לישון עם אחי בלב שקט
וגם עם אחים של בעלי
זה הזמן למצוא פיתרון להמשך.
אצל ההורים שלי הילדים ישנים בחדר של אחותי (איתה או בלעדיה), והקטן איתנו.
אצל ההורים של בעלי, אנחנו ישנים בחדר של אח שלו עם שני הקטנים, האח עובר לחדר קטן יותר, והגדולים ישנים בסלון.
זה גיל ממש גבולי, בדרך כלל גדולים בשביל לישון באמבטיה (אחת הבנות שלי ישנה ככה גם בבית גם אחרי חצי שנה, אבל היתה קטנה פיזית ואיטית מבחינת תנועה), אבל עדיין מפחיד לשים אותם לישון איתך או עם אחד האחים.
אולי לגדר פינה עם תיקים/כריות ולפרוש בה שמיכה?
האמת קיוותי שיהיו כאלה שירגיעו שטיולון לא נורא אבל כנראה הוא באמת לא ממומלץ🙃
אצל ההורים שלי כשכבר לא יהיה מקום בכלל בחדר אז באמת נגיע פחות פעמים ואז נוציא את אחי מהחדר (עכשו יוצא רק כשיש 2 אורחים ביחד בשבת) אבל בדכ אצל שאר האחים זה רק עם 5-6 ילדים.. מבאס להגיע לבד ולהוציא אותו אבל לא יהיה ברירה😐
אצל ההורים של בעלי אין סיכוי שבעלי יסכים שהבנות ישנו עם אחים שלו הגדולים ולא מוציאים אצלם מהחדר ובסלון אין סיכוי שירדמו לי כשכולם נכנסים ויוצאים עד 12+..
כנראה אין ברירה ונצטרך להחליט בין להשכיב שטיולון או לא להגיע כמעט ובנתיים נשאיר את האמבטיה עוד קצת.. (אנגלזינה אז האמבטיה גדולה והילדה בטטה אז לא דואגת שתפול או תצא)
1. אם העגלה היא רק בשביל נסיעות להורים אולי אפשר להשאיר אותה שם.
2. תשתמשי בטיולון נשכב 180 מעלות. אצלי ישנים על הבטן בטיולון בלי מזרן (רווחה שלום תודה שבאתם יש כאן מלא עבודה).
3. אפשר להרדים את הילדים בחדר ולהעביר בלילה לסלון.
לק"י
במקום הלא נכון (בחלק האחורי), והעגלה תיפול?
אני לא מההיסטריות בקטעים האלה. אבל סתם תוהה לגבי זה.
מתייגת גם את @מתואמת
גם זחל...אבל באמת הוא הגזים בזריזות
וחצי שנה- כמעט כולם ישבו אצלי
מתואמתהעגלה יכולה להתהפך אחורה גם בלי שהתינוק יתיישב
מספיק שהוא זז או מתהפך מתוך שינה והעגלה מאבדת שיווי משקל
כי טיולון ממש לא מיועד לשכיבה על הבטן
ולא בכלל לשהיה של תינוק ללא קשירה..
בטח תוכלו לעזור לי, כאן יותר קל לשאול מאשר בעולם הלא וירטואלי
אני מחפשת אשת מקצוע - מטפלת/יועצת/ מישהי מוסמכת עם ידע, נסיון ולב
לדכאון/טרום דכאון ובכלל לעזרה בהתקדמות והשגת יעדים בחיים
אם אתן יודעות טווח מחירים זה גם יעזור לי להתכוונן על התהליך
תודה רבה!
350-450 למשהו בין 40-60 דק.
זה לפי מה שאני מכירה. אישית הולכת למישהי ב400 (45 דק).
כשביררתי לעצמי אמרו לי גם מחירים גבוהים יותר, אבל בהחלט אפשרי וסביר להשיג בטווח הזה.
חשבת איזה סוג טיפול את רוצה? מניחה שיעזור לנשים כאן לתת לך המלצות מתאימות.
אם רלוונטי לך cbt שמעתי על מרפאת cbt בהדסה עין כרם, בחינם (סבסוד איכשהו דרך קופת החולים - מקבלים את כל הקופות, אולי צריך לשלם על טופס 17 אבל זה בקטנה), עד חצי שנה.
זה מטפלות מנוסות (יש מצב גם מטפלים אבל מניחה שיהיו רגישים לעניין הדת ויצמידו לך מטפלת), שלומדות כעת את שיטת הcbt ומלוות על ידי מומחים (בשיחה זה רק את והיא, פשוט היא יכולה להתייעץ אח״כ עם מומחה על אופן הטיפול בך)
להבנתי זה מטפלות שכבר עוסקות קלינית בטיפול, פשוט לא בשיטה הזו. ממה שביקשת בהודעתך השיטה יכולה להתאים לך.
אם תהיי מעוניינת אחפש את הפרטים שלהם (אני לא קשורה אליהם בכלל, סתם הגעתי אליהם איכשהו כשחיפשתי לעצמי טיפול. אגב מנהלת שם אישה דתל.)
בגדול נאמר לי שהדרך המומלצת היא לפנות אליהם במייל. שם אפשר גם לשאול אם ואיזו הפניה צריך וכו׳
בהצלחה!
לא מבינה בסוגי טיפולים... זה חלק מהעניין
כן רוצה משהו שיעזור לי להתמודד עם זה מהשורש, לא לחפור אחורה לילדות וכאלו אבל כן להבין מה נמצא מאחורה ואיך להתמודד עם זה ביומיום.
תודה על ההמלצה להדסה! אני אבדוק איתן
אם יש לכן עוד המלצות ממש ממש אשמח לשמוע
לכל קופה יש מטפלים שעובדים בהסדר איתם ואז הטיפול מסובסד ועולה בערך 150 לפגישה.. אם תעלי לפה רשימת מטפלים בהסדר אולי ינוכל להמליץ..
תודה!
יש הרבה בירושלים, יש לי המלצה על אחת מהן ובשמחה אכתוב לך בפרטי.
אולי תסתכלי ברשימה מבחינת אזורים בעיר שנוח לך יותר להגיע אליהם, ותשאלי פה על מטפלים ספציפיים (או שלפעמים אפשר להתרשם מקריאה עליהם בגוגל באופן חלקי לפחות..).
אני בדיוק מתלבטת אם ללכת לטיפול עכשיו
מי מכירה ?
תודה רבה
ואז ליווי בווצאפ? בתור טיפול רגשי?
לא מכירה את הקונספט, נשמע לי מוזר..
בפגישה אחת תדעתי לא מגיעים רחוק
זה רק היכרות
חוץ מזה שצריך להגדיר מה זה מענה בווצאפ
שיחת טלפון, הודעות? תוך כמה זמן היא עונה?
ומה ההכשרה של אשת המקצוע הזאת?
אילה אלבז
עו"סית קלינית
יכולה לתת עוד פרטים בפרטי
חזרתי עכשיו מהרצאה, מזועזעת בוכה ומפורקת.
אני רוצה ליצעוק. אני רוצה לנער את המרצה (שעוד יש שקוראים לה - "רבנית") הזאת.
לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לתאר על מה המרצה דיברה.
בגדול היא דיברה גם דברים נכונים. היא דיברה על קונפליקטים שיש לנו בזוגיות ביחס לילדים.
דיברה על זה שאהבה לילדים היא אהבה טבעית, לעומת אהבה לבעל - שדורשת עבודה מתמדת.
וכשיש לנו קונפליקט מול הבעל בנושאים שקשורים לילדים, נעדיף לרוב את מה שניראה לנו טוב יותר לילדים. והיא דיברה שזה תפיסה לא נכונה של לשים את הילדים במרכז על חשבון הזוגיות ובלה בלה בלה.
באיזה שהוא ששלב היא התחילה לדבר בפטוס רב על זה שבהרבה דברים אנחנו מאמינים בהשם וקל לנו להגיד כשפיספנו אוטובוס, שזה לטובה.
אבל כשזה מגיע לאבא שהשם בחר עבור הילדים שלנו - קשה לנו להאמין שהאבא הזה, עם הגישה הספצית שלו בחינוך הוא מה שהכי טוב לילדים שלנו.
והיא נתנה דוגמאות נוראיות. נוראיות. על תלמידה שלה בת 18 שספגה אלימות פיזית מאבא שלה- ברמה של סימנים, ושמה שהיה הכי גרוע עבור התלמידה הזאת היה לישמוע אחר כך את אמא שלה צועקת על אבא שלה.
היא לעגה על אישה שאמרה לה שיש לה בת שיש לה נטיה לחרדות, ושהיא מרגישה שההתנהגות של בעלה עם הבת הזאת רק מחמירה את החרדות של הבת שלה. היא לעגה. לעגה. ואמרה - " מה היא חושבת, שהקבה מתבלבל?! שהוא לא ידע שהילדה הספציפית הזאת יש לה נטיה לחרדות?! שהתפקשש לו שדווקא הוא האבא של הבת הזאת?!
היא אמרה שאם יש התנהגות שבעינינו היא מזיקה - אז אפשר לדבר איתו בכבוד בלי להאשים וכו.
ואז היא אמרה- "ואם גם זה לא עוזר ואנחנו לא רואות שהוא משתנה" - פה הייתי בטוחה שהיא תדבר על פניה לגורם מיקצועי, אבל התבדיתי. המשך המישפט היה -"אז שתרים עינים לשמים עם לב רגוע ושתדע שזה מה שהשם זימן לילדים שלה, וזה מה שטוב להם".
התחלתי ליבכות באמצע ההרצאה. לא הצלחתי לעצור בעצמי. רציתי לקום. ליצעוק. היו שם מעל 200 נשים. שכולם הסתכלו עליה בהערצה ובעינים בוהקות.
מי יודע אם היה שם נשים שנשואות חס ושלום לאדם שמכה את הילדים שלו, והם קיבלו לגיטימציה בשם האמונה והדת, להתעלם. פשוט להתעלם. לתת לילדים ליסבול ולהאמין.
בסוף ההרצאה ניגשתי אליה כי רציתי להטיח בה הכל. אבל היא היתה מוקפת בעשרות נשים שבאו לחבק אותה(לא יודעת מה היה הקטע של עם החיבוקים. אולי זה משהו מוכר אצל ה"רבנית" הזאת) ולהגיד לה כמה היה מיוחד, ומדהים ושהם רוצות לעשות איתה סדנא יותר מקיפה על הנושא.
בקיצור, בקושי הצלחתי להשתחל אליה בין כולם, אז ביקשתי ממנה שתיתן לי אולי כתובת מייל שאוכל ליכתוב לה, כי יש לי הרבה הערות.
היא הגיבה לי בצורה לא יפה, זרקה לי חלק מהמייל ובאמצע ניקטעה עם עוד אישה שבאה לחבק והתחנף אליה.
בקיצור - אין לי איך לשלוח לה מייל. והאמת שלפי ההתנהגות שלה, אני אפילו לא בטוחה שהיא תשנה משהו בגישה שלה.
ועכשיו אני לא מצליחה להירגע ולא מצליחה לישון. בכיתי שעה לבעלי - שגם הזדעזע מאוד מהדברים שלה.
וזהו. החלטתי ליפרוק לכם. כי אולי אתם תוכלו להסביר, איך 200 נשים שותות בצמא את הדברים האלו ולא ניזעקות???
ולא רק שלא נזעקות, אלא טורחות להידחס בין המוני נשים כדי להגיע למרצה ולהגיד לה כמה היה מיוחד?
מה אני מפספסת????
מהדוגמאות שאת הבאת
אבא אלים כלפי הבת שלו- התפקיד של האמא הוא ממש לא לשבת בחיבוק ידיים
ולהגיד שזה רצון ה'
אלא להציל את הבת שלה.
עשיתי היום 3 פעמים את הבדיקה של ההפסק טהרה
כי הרגשתי שלא עשיתי מספיק עמוק ועכשו בכלל לא בטוחה שזה נחשב.
מישהי יודעת אם יש רב שמבין בocd ואפשר להתייעץ איתו?
הרגשתי היום שבא לי לבכות בגלל זה
ממליצה לפנות אליהם
וגם לבדוק איתם מעבר להנחייה ההלכתית איפה ניתן לקבל סיוע רגשי
וחיבוק, זה מתיש ממש
הן גם הוציאו ברושור בנושא.
חפשי בגוגל ״ומצאנה מנוחה״
אבל כך הזמן אומרת לעצמי שאני עושה את *המצווה* של הטהרה וזה מה שחשוב בעייני ה .
וזה עוזר לי פחות להיות אובססיבית כי העיקר בזה זה מצווה יקרה לעשות וזה מה שה' רוצה ולא חלילה שאני אסבול
חיבוק גדול לך
עברתי בזכות המדריכת כלות שלי המדהימה
ורבנים ממכון פועה
תהליך מדהים.
ב״ה היום אני כבר ממש בטוב עם זה
ואפילו העברתי שיחות לבלניות על זה...
מוזמנת בהחלט לאישי!!
מבינה מאווווד את הצורך לבכות.
(נכתב גם על החתונה אחרי הגירושין)
ממש אשמח לדבר איתך, אבל את בטח לא רוצה להיחשף...
רוצה דרך המנהלות?
יש לי ניק אחר שלא בשימוש, אולי אתן לך את הסיסמה?
סוף חודש 8
אחרי כל דבר שאני אוכלת יש לי כאבים בבטן עליונה עליונה בצד שמאל
זה קרה לי גם בהריון שעבר מחודש 8 ועד שילדתי
פעם שעברה הלכתי לרופאת משפחה שחשדה שזה הליקובקטר ואמרה שאין טיפול לזה בהריון אז לבדוק אחרי
ואחרי הלידה זה נעלם באופן פלאי! באכילה הראשונה שאחרי הלידה כבר לא כאב.
יש למישהי מושג מה זה יכול להיות?
איך זה קרה שזה חזר ודוקא ככה בסוף ההריון?
כאב יחסית חזק שהוא קצת כמו שריפה אבל לא רק. וכבר אין לי צרבות..
במיוחד עם ההקשר לאכילה ולהריון
ובמיוחד בחודש שמיני כשהבטן גבוהה ולוחצת
תנסי לקחת את הכדורים נגדצרבת- ולראות אם מקל
ולהוריד מטוגן ומתובל ובעיקר לא לאכול אחרי 8 בערב
ממ שככה
אותי הז מה שהציל
אני כבר שבועיים עם אוזניים סתומות כל הזמן רק מחריף
התרופה שנותנים לזה אסור בהנקה כי זה בעצם לייבוש נוזלים
ניסיתי תרופות סבתא
מי מלח
לשאוף אדים של מים עם שמן אקליפטוס
וזה לא עובר לי
רק מחמיר!!
אני מרגישה כאילו אני מסתובבת בתוך בועה
(אגב, אם זה מה שקורה לילידם עם נוזלים באזניים, תדעו שזה פשוט סיוט!!)
אולי שווה להסתכל באינטנרט
זה נר כזה משעןןה שמדליקים מהצד אש ומהצד השני שמים באוזן וזה מוציא נוזלים
הנוזלים שבאוזניים. זה קצת כואב אבל אמור להקל. (לא מניסיון שלי אלא של הבת שלי)
ואולי רופא אא"ג גם ידע להסביר למה זה קרה לך...
הוא הסביר לי שזה משהו במבנה של האוזן
בפועל אמר שאין מה לעשות.. מלבד תרופות שלא לוקחים בהריון ובהנקה.
מעניין שהוא לא דיבר על אופציה לשאוב את הנוזלים.
אם היתה אפשרות היו שואבים את הנוזלים לילדים במקום לעשות ניתוח כפתורים.
שמעתי שיש דבר כזה air popper לנוזלים, אבל לא ניסיתי.
וכמובן אפשר גם לנסות כל מיני טיפולים של רפואה משלימה.
אם כן אז רופא אאג יכול לשאוב את זה.
יש גם עוד פתרונות אבל אני לא זוכרת אותם כרגע.
זה ממש נוזלים שמצטברים שם
וגם מרככות את השעווה מהאוזניים.
מנסיון- ממליצה מאד
לא שעווה
ואני לא סובלת מכאבים
זה כמו אוזניים אטומות
שומעת פחות ברור
כהאזניים סתומות כמו שאת מתארת
חומר ביתי לא מספיק כי לפתוח ולהוציא את השעווה
אלא רק רופא אאג
מנסיון
הרופא אמר שזה לא שעווה ( זה היה אחרי ששמתי חומר לשעווה וכמובן לא עזר)
הוא אמר לי לעשות מידי פעם תרגיל כזה של לסתום את האף ולנשוף חזק חזק לכיוון האף,
זה פותח את האוזן זמנית.. אחרי כמה זמן חוזר
אם זה עניין של המבנה אצלך, אז זה באמת מבאס.
(אבל מרגיע שהוא יודע למה. הסיבה שכתבתי על זה היא כי אצל חברה שלי זה היה בגלל גידול בחלל האף ל"ע, ב"ה בגלל שלא זלזלה והלכה להיבדק איבחנו מוקדם את הגידול והיא טופלה בהצלחה. לא כתבתי קודם כדי לא להלחיץ...)
אין לי ניסיון עם זה אבל אולי רפלקסולוגיה? דיקור? לא יודעת כמה יעיל בפועל בנושא הזה.
הטיפות האלו ממש מסייעות לריפוי. זה מוכח קלינית
על אף היותן טיפות טבעיות לחלוטין. מומלצות ע"י רוםאים בארץ ובעולם.
מנסיון עלי ועל ילדיי, הן פשוט מעלימות דלקות אוזניים
וד"א- אולי רפלקסלוגיה תעזור לך. ויש לרפלקסולוגיות גם נרות שמחממים ליד האוזן והם כאילו שואבות את הנוזלים- גם מאד עוזר
על זה גם
ותודה על ההמלצה על הטיפות
בכל מקרה ששווה לי לנסות ולקנות את זה
יכול להועיל פה לעוד כמה אנשים בבית 😀
לא מנסיון
אבל תשאלי בבית מרקחת
Dry ears או משהו כזה.
לא לשעווה מיועד לנוזלים
ברמה שמלא לילות לא ישנה מכאבים שןנים...
פים כאבי אוזניים פעם כאבי גדילה פעפ משהו אחר...
זה קצת בהמשך לשרשור שפתחתי על ריפוי בעיסוק...
זו אותה ילדה..
אבל פתחתי חדש שלא ייבלע כי לא הסברתי טוב קודם...
ותושה לכל העונות!!
יש לי בן 5 שמאוד אוהב להגיד שכואב לו...
האוזן
הבטן
אני מנסה להסיח את דעתו עם משהו מעניין ובודקת כמה הוא עקבי בלהגיד שכואב לו..
ואז להבין אם זה רציני
לא קל
מזדהה
בכיקר שיש משהו רגשי..
אבל הבת 4 פשוט בוכה בצרחות
ושאני מבקשת ממנה שתבכה בשקט כי האחרים מתעוררים
אז היא אומרת אבל מה אני יעשה זה נורא כואב לי
היא באמת סובלת..
אבל לא רוצה לתת כמעט כל לילה...
היא קיבלה כבר הרבה בחייה כי היתה חולה לא מעט והיו לה פרכוסים אז כל פעם נתתי הרבה נורופן וכן כדי שלא יהיה עליית חום ותפרכס...
ואי אפשר להתעלם ממנו
ואת גם מתארת דברים שרלוונטים לקשיים בעיבוד חושי.
כמובן שתמיד יש צורך להסתכל בצורה כוללנית ולבחון: קשיים פיזים, קושי בעיבוד תחושתי, קושי רגשי
הרבה פעמים הם באים יחד
רק צריכים לאתר מה הגורם המפעיל
כי יכול להיות שיש קושי תחושתי לא מטופל שגורר קושי רגשי
ויכול להיות שיש פשוט גם וגם וגם
ממליצה להתחיל בריפוי בעיסוק
לתשומת לב?
שזה באמת יכול להיות תחושתי. מסכימה איתך שצריך לשלול גם היבטים רגשיים.
אבל היא בת ארבע, ואם יש קשיים תחושתיים מסביב, אז זה מאוד הגיוני שזה מתקשר.
יש את המערכת האינטרופסטית שמביאה מידע ממה שקורה בתוך הגוף- רעב, צמא, עייפות, צורך לשירותים, התחושות של האיברים השונים.
ויש גם את תחושת הכאב שיש אנשים שהיא מוגברת אצלם
מתייגת גם את @אוהבת את השבת
ריפוי בעיסוק אולי ימליצו לך על שמיכת כובד
אבל זה אחרי שיעשו לה הערכה ויבינו את הצורך התחושתי שלה
ראיתי את השרשור הקודם ולא הספקתי להגיב אז כבר מגיבה פה,
טיפול בקשיי עיבוד חושי כולל גם צד רמדיאלי, שמתבסס על הבשלה של מערכת העצבים. (יש יתרון לגיל צעיר) אבל גם כולל היבטים סביבתיים ואסטרטגיות להתמודדות עם השוני התחושתי
היא אוהבת חיבוקים ומגע או הפוך?
אם היא נרגעת מחיבוק ומגע הייתי כצעד ראשון ממש, מנסה לשים לה שמיכת פוך כבדה כזאת שעוטפת טוב טוב
אולי זה יעזור לה
זה ממש ממש בקצה המזלג, תחושה זה תחום מורכב
אם יש לך עוד רעיונות אשמח לשמוע...
זה לא פשוט שיש לילד קושי שלא מבינים אותו מספיק.
מקווה שתמצאו את המענה הכי מדויק❤️
מבית ומחוץ אומר שתסמינים של אובר רגישות פיזית יכולים להיות מאפיינים של רגישות נפשית aka חרדה.
במיוחד כשמסתכלים הולסטית על המכלול בטווח הארוך.
כמובן שצריך לבדוק שאין באמת כאב פיזי שמפריע
אבל אמא יכולה להרגיש על הבת שלה שזה מעבר לפיזי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה לגבי זה.
אולי בעיקר שאני לא נורמאלית....
טבלתי בערך 6 שבועות אחרי לידה וסיכמנו שלא נהיה ביחד אחרי המקווה כי רגיש לי שם וכאב לי בבדיקות.
ועדיין לא היינו. אין לי *שום* חשק.
הסיבה היחידה שאני רוצה זה בשבילו. שבוע אחרי הטבילה הוא ניסה להוביל לשם וישר אמרתי שאני סחוטה ואין לי כח.. הייתה פעם אחת שניסיתי מראש להתארגן ולהשקיע לנוח שיהיה לי כח, ראיתי הרצאה על מיניות כדי לנסות להיכנס לראש הזה וכו... אבל הוא זה שהיה עייף בסוף אז לא יצא לפועל. הייתי טיפה מבואסת שהתאמצתי אבל תכלס, זו הייתה הקלה ללכת לישון פשוט ובמיוחד שהרגשתי "אני השתדלתי ועשיתי את שלי".
הוא לא באמת יוזם... ודי מפורק בסוף היום. ב22:00 הוא כבר הולך לישון... גם לפני הלידה אם אנחנו לא מתחילים בסביבות 21:00 פשוט מרגיש לנו מאוחר ואנחנו עייפים.
האמת שאני אפילו לא יודעת מה אני רוצה מכן.
משהו מציק לי ואני לא יודעת מה.
שאנחנו לא זוג נורמאלי? שזה לא מעניין אותי? לא יודעת.
עברתי כמה לידות אז אני יודעת שיש ירידה בחשק בהנקה. ובכל זאת.. כל כך מוזר לי להמשיך ככה. ומצד שני... בכוח..? מוזר הסיפור הזה פתאום.
יש ביניכם אינטימיות רגשית? שיח? דיבור וחברות מעבר לזה?
אם לא זה הרבה פעמים קשור. ואם כן, כדאי לפתוח את הנושא ביניכם ולהבין מה קורה.
אם לפני הלידה היה טוב, אז לברר מה הנקודה, אם זה תמיד נושא מאותגר עבורכם אז שווה לנסות לבחון גם מעבר
אבל בגדול הקשר טוב מאוד, אנחנו פתוחים מאוד אחד עם השניה ויש אהבה גדולה
וזה תמיד היה פחות בעדיפות אצלכם?
או שזה משהו חדש מהלידה?
נראה לי שהכי כדאי לפתוח שיחה כנה ולהבין מה קורה..
אבל תכלס.. התדירות מאז ומעולם לא הייתה משהו.
עכשיו פשוט זה ממש ברצפה
דרכי התמודדות שונות אם זה מצידך או מצידו, ואם זה משהו שאתם מתמודדים איתו הרבה זמן נשמע לי ששווה לנסות פתרון נוסף אם הקודם לא מספיק עזר❤️
לפעמים לוקח כמה חודשים להתאפס ולישון מספיק כדי שיהיה כח לדברים אחרים.
במיוחד אם את מניקה או לוקחת גלולות הורמונליות
וזה מאוד מאוד משפיע! מאוד! (כמובן משתנה מאחת לשנייה).
מעודדת אותך לנסות לנוח בזמנים מוסכמים מראש (למשל שבת בצהריים שהוא שומר על הילדים) כי עייפות מחסלת כל טיפת חשק שנשארה..
מזדהה ממש!
מתוסכלת...
ועד שכן מתחילים משהו התינוקת בוכה ולא נותנת לנו
גם אם זה אומר שזה טיפה מאולץ בהתחלה
לפעמים עם האוכל בא התאבון
ממליצה לפנות ליהונתן ויסכה שומר הם עם הרבה ניסיון בתחום
נסו לראות אם יש שעה אחרת במהלך היום שאתם כן יותר באנרגיה. זה יכול להיות בבוקר. יש תקופות שצריך לחשוב יצירתי.
ומניקה
לדעתי זה ממש נורמלי
אין מה להבהל לקחת את הזמן שלך להתחזק ולהתאושש
ואם זה כן משהו שבא לך שיקרה- להיות על זה
לנסות בבוקר חופשי או בשבת...
לגשת לטפל בעייני זה הכיוון, רק אם זה משהו מתמשך
ולא בכזו תקופה של אחרי לידה
הצעותי:
קו נשים בלילה של מכון פועה. מדהימות ממש. מנרמלןת, נותנו עצות וטיפים
תתחברי לגוף שלך! קחי שמן שקדים ותעסי את עצמך, את צריכה להתחבר מחדש לגוף
תקבעי תור לפיזיותרפיסטית רצפת אגן טובה, יש לי המלצה חמה בירושלים. עוברת איתך על הגוף עושה עיסוי פנימי ומדברת על כאבים באישות
כשאת תהיי בטוב אתם תהיו בטוב
הוא גבר
את אישה
תנסו לקבוע זמן מראש.
ששניכם תהיו מאורגנים על היום הזה
להתחיל מוקדם כמו שאתם אוהבים
כדאי להתחיל ממשהו ניטרלי כמו עיסוי ולהרגיש איך מתקדם...
ואם התחושה היא שחסר משהו עמוק יותר מאשר היכולת להתפנות לזה אז שווה להעזר בייעוץ מקצועי.
עוד המלצה לא מנסיון - גן נעול. מיועד לציבור דתי חרדי
נשמע לי שזה יכול להתאים לפי הפרסומים
מצטרפת להמלצה על גן נעול, לגמרי מניסיון. התלבטתי אם להמליץ כי ראיתי שעשית קורס מקוון שלא עזר לך, אנחנו קנינו את גן נעול והוא פשוט שמנה לנו את החיים. לגמרי.
יש שם קורס לגברים וקורס לנשים, ככה שהשינוי לא רק אצלך אלא גם הוא מקבל המון מידע והבנה כלפייך.
מה זה גן נעול?
אני קניתי את הקורס. מתעסק בכל נושא האינטימיות בקשר הזוגי. היא חרדית ככה שהכת מובא בצורה סופר צנועה אבל סופר ברורה ומפורטת. מסבירה על מצבים אפשריים בקשר ועל איך להגיע לאינטימיות טובה יותר.
יש לה גם סטטוס ומייל שגם שם היא מביאה תכנים בנושא, ממליצה לעקוב אבל לא תרם לי כמו הקורס.
לא עושים ומחכים לבוא החשק?
עושים בלי חשק?
זה דבר שאני תוהה עליו תקופה, כי עם כל ההריונות לידות ומניעות אפשר להיות תקופות ארוכות בלי חשק עם סיבה טובה...
קודם כל מדברים על זה ביניכם.
איך הוא עם זה
איך את
האם הייתם רוצים אחרת
האם זה חסר
ובהתאם לזה אפשר להחליט מה עושים -
אם שניכם סבבה עם המצב ולא רוצים להתעסק בזה, אפשר לבחור שלא. אבל כדאי להגדיר ששוקלים את זה שוב בעוד x זמן. כי זה כן משהו משמעותי לזוגיות
אם מכל סיבה שהיא, רוצים לשנות, חושבים על זה ביחד.
מה נעים, מה עושה חשק.
מתחזקים זוגיות גם של כיף - בילויים משותפים, מביעים הערכה אחד לשני, נותנים אחד לשני.
שוקלים האם לקבוע זמן יתאים לכם. אם לא, מה כן?
אם זה לא עוזר, שוקלים מה חשוב לנו. האם נרצה לרווח בין הנקה להריון להנקה, כדי לאפשר לנו קצת זמן זוגי עם חשק.
בקיצור, המפתח זה שיח בעיניי. להבין מה חשוב, ולהחליט בהתאם לזה
גם כשההורמונים פחות עוזרים, אפשר בכל זאת להעיר את הגוף כשמעירים את הרומנטיקה והחשק הרגשי.
אצל כל אחת זה דברים אחרים שעושים לה את זה....
בד"כ צריך להקדיש יותר זמן "מסביב" עד שניגשים לקרבה הפיזית ובכללי לעבוד לאט ובהדרגתיות
ואולי למרות הכל יהיה קשה יותר להגיע להנאה מינית, זה גם בסדר.
אבל שכלל החוויה תהיה נעימה ומשמחת גם בפן הפיזי
לגבי מניעה הורמונלית - בעיני שווה לעשות כל מאמץ להמנע מזה אם זה פוגע בחשק, כי זה באמת זמן ארוך וגם יש ברירות אחרות בד"כ. שווה לנסות
והיא המליצה לנו, לפחות פעם בשבוע לקבוע זמן זוגי,
ולעשות דברים מקרבים ולהיות ביחד..
אבל רק אז.
ואז אין כל הזמן את המקום של הלחץ מולו, שהוא ירצה ולא יתאים לי וכו'.. מתכווננים ליום אחד, שבו שניכם מתאמצים אחד לטובת השני.
לנו עשה טוב.
אני עם שפעת מהסרטים. לוקחת כל 4 שעות אקמול ואופטלגין טיפות - אין השפעה.
איזה עוד משככי כאב מותר לקחת בהנקה?
יש לי בבית נורופן קומבודקס איבופן
אני יודעת שזו שאלה רפואית, היות ואין לי רופא עכשיו - אשמח לשמוע מניסיונכן. תודה רבה!
נתנו לי אחרי קיסרי.
כל המייבשי נזלת (אקמול צינון/ סינוס וכאלה) לא מומלצים, כי עלולים לייבש גם חלב.
קומבודקס לא מכירה
אקמול כן
כמו שאתן יודעות הייתי בשמירת הריון מההתחלה
חיכיתי ללדת כדי להיות אמא לילדים הגדולים, אמא טובה, תומכת, מכילה, כיפית..
אבל יש דברים שחזקים ממני...
אני מאוד פרפקציוניסטית בפן השלילי של המילה .
אם יש בלגן, לכלכוך, הילדים רבים מכות או יוצאים ערומים מהמקלחת, מתעסקים במסכים כל היום ולא לומדים- זה מוציא אותי משלוותי .
בעלי בדיוק ההפך, הילדים חוזרים מהלימודים והאבא ישר חוזר עם קלפים שקנה להם, יושב איתם על החוברת מדבקות, יוצא איתם לבחוץ עם האופניים, ככה כל יום. ולא אכפת לו שהחדר שלהם מבולגן או שהם חייבים לתרגל קריאה כי קיבלו 30 במבחן!!!
ואז אני מצטיירת הרעה. בעלי קובע איתם לצאת לגן שעשועים/לרכב על אופניים , ואני ישר שוללת ואומרת "מה עם החדר? חייב לסדר אותו" או "חייב לתרגל קריאה, אי אפשר לצאת"
ובקיצור אני יוצאת האמא הרעה.
אין שיתוף פעולה מבעלי, לא משנה כמה דיברתי איתו על זה..
הילדים חוזרים ב4 וחצי , יש גג 3 שעות עד השינה, ולרוב זה מסתכם במקלחת , ארוחת ערב , קריאה ולסדר את החדר, אין מקום לכיף, וזה מבאס גם אותי, אבל מדובר בדברים שאי אפשר לדלג עליהם. אני גם לא רוצה שישנו אחרי 8 אחרת קשה להם לקום בבוקר ואז הם לא מרוכזים בכיתה..
הקטע, שברוך ה' , עכשיו עם הנסיבות הטובות והמושלמות שהצטרף תינוק למשפחה- אז הפתיל קצר כפליים כי הזמן שלי איתם קצר אפילו יותר (הנקה, גראפס, הרדמה- לוקח לי לפעמים אפילו שעה ) ובזמן הזה הם מבזבזים על משחקים ולא על דברים מקדמים.
ואז אני יוצאת מהחדר יותר עצבנית כי הזמן קצר והמלאכה מרובה, והם לא מקשיבים אם אני מציבה להם מטלות עד שאסיים עם התינוק אלא הם משחקים כרגיל..
יש למישהי פיתרון איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?
לשמור על העקרונות שלי ועדיין להיות אמא סבבה ולא שוטרת, רעה שרק דורשת?..
בנות שילדו לאחרונה במעייני הישועה, אשמחלשמוע על חדרי הלידה שם, גישה טבעית?
ועל האשפוז, אני רוצה 0 הפרדה- כמה נשים בחדר?
יש גם אפשרות חדשה ללידת מים
משהי התנסתה?
בשלב הלחיצות יוצאים החוצה
חדר לידה רגיל
אחרי הלידה הייתי בהתאוששות עם התינוק
ומשם לקחו אותי למחלקה של הביות
עם התינוק
ואז בדקה אותו שם רופאה
באשפוז זה שתיים בחדר
לא תמיד מלא אז לפעמים מקבלים חדר לבד..
אני פחות אוהבת שם את הצוות
אבל אני לא מתייחסת לצוות
נטו צריכה מיטה, תינוק ושקט
וזה היה לי שם בשפע
ההתאוששות הראשונית ממש בחדר לידה
אח"כ בחדר גדול עם עוד נשים עם וילונות באמצע
הצוות להרגשתי לא בגישה טבעית
הרגשתי לידן כאילו אני מגזימה בקטע שלי להיות קרובה לתינוק
הם חמודות, עזרו, שמרו עליו כדי שאוכל להתקלח
אבל מבחינתן אני סתם מעייפת את עצמי וחבל שלא הלכתי למחלקה הרגילה ושם הייתי ישנה יותר טוב..
גם היתה שם רופאת ילדים מגעילה
אני כ"כ שמחה שהייתי ליד התינוק כשהיא בדקה אותו אבל היא מאוד לא היתה עדינה
גם דברה לא נעים
ולאישה אחרי לידה כל דבר כזה זה נהרות של דמעות.. גם אם לא היה כזה נורא חח
זאת היתה פעם ראשונה שהייתי באפס הפרדה
ושמחה ממש שעשיתי את זה
רק אחרי זה הבנתי כמה זה היה חשוב לי בתור אמא, ולתינוק בוודאי
כי הם יחסית חדשים בגישה הטבעית הזאת
אני הגעתי זה היה רק חודש אחרי שפתחו את המחלקה של הביות
אבל האמת שאני פחות שמה על הסביבה
עמו שכתבתי
יש לי מיטה תינוק ושקט זה מספיק ביותר
ילדתי שם לפני כחודש
אין באמת אפס הפרדה לצערי
בזמן ההתאוששות לוקחים את התינוק לבדיקות ואז מחזירים אותו
בביות מלא באמת היתי רק איתו ולא הפרידו בנינו, אבל התבאסתי שלקחו אותו כשהייתי בהתאוששות
הצוות ממש משתדלים לבצע לידה טבעית וזה הבית חולים עם הכי פחות קיסרי ממה שהבנתי
בביות מלא זה 2 בחדר, אבל בקושי יש שם נשים
בלילה הראשון הייתי לבד בחדר, ממש כיף ואז הצטרפה עוד יולדת
כי כשהייתי היה
אולי שינו שם את הנהלים בינתיים
שונים, ואת שניהם רציתי.
אפס הפרדה זה אומר שלא מפרידים בין האמא לוולד בשום רגע מהרגע שהוא יוצא, בכל תקופת השהות בבית חולים
וביות מלא זה שאחרי הלידה הצוות לוקח אותו לבדיקות שגרתיות, חיסונים וכו ומחזיר ליולדת ומאז היא איתו- מחתלת, ישנה איתו, מקלחת. הכל היא.
כתבו לי על התיקיה אפס הפרדה, אבל זה לא מה שהיה
אפילו אמרתי לזו שבאה לקחת אותו שאני לא רוצה שהיא תקח (הייתי הכי ישירה והכי הורמונלית, לא רציתי לעזוב אותו לשניה) אבל לא היה עם מי לדבר, היא אמרה שהיא תקח ותחזיר אחרי הבדיקות, לא הביאה לי פתח להיות נוכחת למרות שביקשתי מראש אפס הפרדה
אני לגמרי מבינה אותך
באמת מעצבן ומתסכל
אז נמאס לי שתמיד נופל לילדים השמפו והמרכך במקלחת,
נשפך, נסדק, בלאגן ובזבוז....
חשבתי לקנות מתקן כזה שתולים בקיר לוחצים ביד יוצא משם הסבון/שמפו/ מרכך.
יש לכן נסיון עם זה?
יש למישהי קישור של משהו איכותי ולא שישבר כעבור שבוע?
או איזה רעיון נחמד אחר תמיד טוב לשמוע.
יש כאלה במלונות
לא מכירה אחד ספציפי
אצלי יש בקבוקים למילוי עם לחצן למעלה (כמו של סבון לי הכיור רק גדול) וככה לא נשפך וגם יפה לדעתי..
מה שאת מחפשת אפשר לחפש פשוט מתקן סבון לנכים ויופיע לך הרבה כאלה.. (לקרובי משפחה יש בת נכה וממש נראה נח אצלם חוץ מהעצלנות למלא כל פעם😅)
של בגדי הריון?
מאנונימי, כי לא רוצה שידעו שאני בהריון...
שמתאים גם להיריון. הולך?
EMERY ROSE שמלות קז'ואל עם פסים לנשים
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
EMERY ROSE שמלות קז'ואל עם פסים לנשים
אשמח גם
תעדכני איך יצא...
ועוד קישורים?
מחפשת ארוך. וגם מעדיפה מנסיון
