~סיפור לידה~
אז אומרים שלידה שניה היא הרבה יותר מהירה, נכון? ככה המיילדת בלידה ראשונה חשבה ואמרה לי שבלידה הבא- קצת צירים ולרוץ לבית חולים.
זה מה שאמא ובעלי זכרו ולא זכרו שהעברתי כמה שעות לפני כן של צירים בבית, אח''כ 3 שעות בקבלה בבי''ח בגלל עומס ולכן בחדר לידה הייתי רק 40 דקות (ומיד העיפו אותי החוצה כי היה עומס כאמור)
אז.. הריון שני. שבוע 38. למרות שילדתי פעם קודמת ב40+4, יש לי הרגשה חזקה שהפעם אלד לפני התאריך.
יום ראשון קמה עם כאבי גב, כל הבוקר מתהפכת ובבוקר מספרת לבעלי שבדיוק ככה התחיל פעם קודמת. קמה הולכת לשירותים, יציאות רכות.. הגוף מכין את עצמו ללידה?! כאבי גב ממשיכים.
בגלל שגרים קצת רחוק מבי''ח חשבנו לנסוע לפני כן להורים, להעביר שם קצת זמן ואז לנסוע לבי''ח.
שמים את הבן שלי בגן, מודיעה בעבודה שלא אגיע היום כי לא מרגישה טוב. ונוסעים להורים. בדרך מרגישה שהכאבים הפסיקו ואומרת לבעלי- חושבת שהכאבים הפסיקו אולי נחזור? והוא אומר, המיילדת הקודמת אמרה שאם מתחיל צירים פעם הבאה- לרוץ לבית חולים.. אני ממושמעת, ממשיכים לנסוע.
מגיעים למיון, נכנסת ואני אומרת בקבלה שהגעתי בגלל צירים- מישי רואה אותי ואומרת ' אם את נראית כזו נינוחה אז את בטח לא בלידה ..' בבטן ידעתי שזה נכון אבל היא סתם עיצבנה אותי😣
נכנסים, באמת במוניטור רואים צירים אבל רק 2 ב20 דקות, ממש מעט.. הרופאה באה ואומרת לי שאני לא בלידה והיא רק תעשה לי בדיקה לוודא, מכניסה יד ואני רואה הפתעה על הפנים שלה- 90% מחיקה אין פתיחה. ואני- אז לא המצאתי!! כבר התחלתי לפקפק בעצמי. והיא רק אומרת שצריך לנוח וזה יכול לקחת גם כמה ימים..
משתחררים הביתה.
יום שני. הולכת כרגיל לעבודה, באזור 11 בבוקר מתחילה להרגיש צירים, הפעם יותר כואבים וסדירים. משתחררת ב12 מהעבודה, נוסעת הביתה ומודיעה לבעלי שהפעם לא נוסעים לבית חולים עד שממש כואב וסדיר.
*לא יכולה שמסתכלים עלי במבטי פקפוק, מוריד לי את הבטחון במודעות העצמית שלי!*
צירים מעט מתגברים, לוקחים את הבן שלי מהגן ונוסעים שוב להורים עם ידיעה שאולי נחזור עם תינוק, אורזים בהתאם. מעבירה את הצירים בבית עד שמחליטים לנסוע לבי''ח.
19:00 בקבלה אני נראית להם שוב נינוחה מדי ולא מתייחסים ברצינות, עושים בדיקה- אין פתיחה. מוניטור אולטראסאונד רופא והמלצה לשחרור.. אוף שוב סתם נסענו! כבר מתחילה ממש לפקפק בזה שאלד בקרוב. משתחררים, חוזרים להורים. צירים. מתגברים, יותר כואבים. אני נזכרת שבעצם ככה מרגיש ציר אמיתי.
22:00 מסתובבת עם אחי המעופף בשכונה כדי לקדם צירים, ו.. כמעט דרסו אותי 🤪
מחליטים לנסוע שוב לבי''ח- כי הפעם צירים כואבים וכל 5-6 דקות.
23:00 בעלי ואמא נוסעים איתי לבי''ח. הבן נשאר ישן בבית. בתקווה שנחזור עם אח הביתה!
בבי''ח בדיקה- פתיחה 2. מה?? אין מצב! אני כאובה כ''כ.. אז מה יהיה אח''כ? איך לידה קודמת לא לקחתי אפידורל?
כל ציר מתרכזת, עושה סיבובי אגן, מקווה שיקדם את תינוקי החוצה..
מחליטים לאשפז אותי כי פניתי פעמיים ביום למיון. מגיעה למחלקת יולדות, שם אני אמורה להעביר את הזמן עד ללידה..
מציעים לי חוקן, מסרבת. קצת נגעלת מכל העסק אבל גם קצת מפחדת שבלידה עצמה יצא לי..
מעבירה את הצירים בשמיעת בכיות של תינוקות (אני במחלקת ביות מלא) וכבר מחכה לשמוע גם את שלי!! כל ציר מעבירה בתנועה, אמא שלי עוזרת ללחוץ על הגב וזה מאוד עוזר לי להעביר את הציר. באיזשהו שלב בעלי הולך לתפוס תנומה ברכב, הוא מעדיף לנוח כדי שיהיה לו כוחות לאח''כ.
מתישו פקק רירי יוצא. אני כבר עייפה, נשכבת על המטה וישנה בין הצירים, אמא עוזרת עם לחיצות על הגב. איזה אלופה היא! גם היא מאוד עייפה, כבר אמצע הלילה..
בסוף מחליטה לעשות חוקן, מאוד משחרר ועדיף לפני הלידה. מאוד מורכב בין כל הצירים ללכת לשירותים.
5:00 צירים מתגברים. אמא קוראת לאחות לעשות לי בדיקה של הפתיחה. בודקת- פתיחה 5. אפשר להכניס חדר לידה! יופי! מבקשת אפידורל. כבר הותשתי מכל הצירים וצריכה כוחות ללידה עצמה.
אבל לפני זה- צריך לעשות מוניטור 20 דקות. אוף. אין לי מושג איך מעבירים צירים בשכיבה.. שמים לי מוניטור ואני שוכבת על צד שמאל. מדי פעם קוראת לאמא שלי שתלחץ לי על הגב וזה מאוד מקל. באמצע המוניטור בעלי מגיע (יש לו מזל! לא רוצה לחשוב על לידה בלעדיו..).
גומרים מוניטור, אני כבר מותשת בטירוף. רק מחכה לאפידורל, אף פעם לא חוויתי, מדמיינת גן עדן
שמים אותי על כסא גלגלים כדי להעבירו אותי לחדר לידה, אני לא מבינה למה צריך כי אני יכולה ללכת עדיין. בקצב שלי, אבל יכולה ללכת(:
מגיעים לחדר לידה, אני לא מסוגלת לעבור למיטה. כאובה כ''כ. קוראים למרדים.
קמה מהכסא ומתיישבת על קצה המיטה.
שפרייייץץץ. ירידת מים. אחחח ציר לחץ ראשון.
מיילדת נכנסת לכוננות, עוזרת לי לשכב על המיטה. ועומדת שם בפתח.
ציר לחץ שני. לוחצת בול כמו שהמיילדת אומרת- ראש מכותר.
5:55 ציר לחץ שלישי- שוב מקשיבה למיילדת, היא אומרת ללחוץ ולנשום ואני ממושמעת. הוא יוצא!! אחח איזו הקלה!! איזו התרגשותתת!
לא מאמינה שילדתי בסוף! תודה לך ה'!
עשר דקות בחדר לידה. בעלי מספיק לומר בערך 3 פרקי תהילים וילדתי
ושוב בלי אפידורל..
בהמשך שיליה יוצאת ב''ה שלמה . אין תפרים. מניקה בחדר לידה, איזה אושר!
אז קצת היה ארוך ממה שציפיתי אבל למדנו הרבה ללידות הבאות🤗
אז אומרים שלידה שניה היא הרבה יותר מהירה, נכון? ככה המיילדת בלידה ראשונה חשבה ואמרה לי שבלידה הבא- קצת צירים ולרוץ לבית חולים.
זה מה שאמא ובעלי זכרו ולא זכרו שהעברתי כמה שעות לפני כן של צירים בבית, אח''כ 3 שעות בקבלה בבי''ח בגלל עומס ולכן בחדר לידה הייתי רק 40 דקות (ומיד העיפו אותי החוצה כי היה עומס כאמור)
אז.. הריון שני. שבוע 38. למרות שילדתי פעם קודמת ב40+4, יש לי הרגשה חזקה שהפעם אלד לפני התאריך.
יום ראשון קמה עם כאבי גב, כל הבוקר מתהפכת ובבוקר מספרת לבעלי שבדיוק ככה התחיל פעם קודמת. קמה הולכת לשירותים, יציאות רכות.. הגוף מכין את עצמו ללידה?! כאבי גב ממשיכים.
בגלל שגרים קצת רחוק מבי''ח חשבנו לנסוע לפני כן להורים, להעביר שם קצת זמן ואז לנסוע לבי''ח.
שמים את הבן שלי בגן, מודיעה בעבודה שלא אגיע היום כי לא מרגישה טוב. ונוסעים להורים. בדרך מרגישה שהכאבים הפסיקו ואומרת לבעלי- חושבת שהכאבים הפסיקו אולי נחזור? והוא אומר, המיילדת הקודמת אמרה שאם מתחיל צירים פעם הבאה- לרוץ לבית חולים.. אני ממושמעת, ממשיכים לנסוע.
מגיעים למיון, נכנסת ואני אומרת בקבלה שהגעתי בגלל צירים- מישי רואה אותי ואומרת ' אם את נראית כזו נינוחה אז את בטח לא בלידה ..' בבטן ידעתי שזה נכון אבל היא סתם עיצבנה אותי😣
נכנסים, באמת במוניטור רואים צירים אבל רק 2 ב20 דקות, ממש מעט.. הרופאה באה ואומרת לי שאני לא בלידה והיא רק תעשה לי בדיקה לוודא, מכניסה יד ואני רואה הפתעה על הפנים שלה- 90% מחיקה אין פתיחה. ואני- אז לא המצאתי!! כבר התחלתי לפקפק בעצמי. והיא רק אומרת שצריך לנוח וזה יכול לקחת גם כמה ימים..
משתחררים הביתה.
יום שני. הולכת כרגיל לעבודה, באזור 11 בבוקר מתחילה להרגיש צירים, הפעם יותר כואבים וסדירים. משתחררת ב12 מהעבודה, נוסעת הביתה ומודיעה לבעלי שהפעם לא נוסעים לבית חולים עד שממש כואב וסדיר.
*לא יכולה שמסתכלים עלי במבטי פקפוק, מוריד לי את הבטחון במודעות העצמית שלי!*
צירים מעט מתגברים, לוקחים את הבן שלי מהגן ונוסעים שוב להורים עם ידיעה שאולי נחזור עם תינוק, אורזים בהתאם. מעבירה את הצירים בבית עד שמחליטים לנסוע לבי''ח.
19:00 בקבלה אני נראית להם שוב נינוחה מדי ולא מתייחסים ברצינות, עושים בדיקה- אין פתיחה. מוניטור אולטראסאונד רופא והמלצה לשחרור.. אוף שוב סתם נסענו! כבר מתחילה ממש לפקפק בזה שאלד בקרוב. משתחררים, חוזרים להורים. צירים. מתגברים, יותר כואבים. אני נזכרת שבעצם ככה מרגיש ציר אמיתי.
22:00 מסתובבת עם אחי המעופף בשכונה כדי לקדם צירים, ו.. כמעט דרסו אותי 🤪
מחליטים לנסוע שוב לבי''ח- כי הפעם צירים כואבים וכל 5-6 דקות.
23:00 בעלי ואמא נוסעים איתי לבי''ח. הבן נשאר ישן בבית. בתקווה שנחזור עם אח הביתה!
בבי''ח בדיקה- פתיחה 2. מה?? אין מצב! אני כאובה כ''כ.. אז מה יהיה אח''כ? איך לידה קודמת לא לקחתי אפידורל?
כל ציר מתרכזת, עושה סיבובי אגן, מקווה שיקדם את תינוקי החוצה..
מחליטים לאשפז אותי כי פניתי פעמיים ביום למיון. מגיעה למחלקת יולדות, שם אני אמורה להעביר את הזמן עד ללידה..
מציעים לי חוקן, מסרבת. קצת נגעלת מכל העסק אבל גם קצת מפחדת שבלידה עצמה יצא לי..
מעבירה את הצירים בשמיעת בכיות של תינוקות (אני במחלקת ביות מלא) וכבר מחכה לשמוע גם את שלי!! כל ציר מעבירה בתנועה, אמא שלי עוזרת ללחוץ על הגב וזה מאוד עוזר לי להעביר את הציר. באיזשהו שלב בעלי הולך לתפוס תנומה ברכב, הוא מעדיף לנוח כדי שיהיה לו כוחות לאח''כ.
מתישו פקק רירי יוצא. אני כבר עייפה, נשכבת על המטה וישנה בין הצירים, אמא עוזרת עם לחיצות על הגב. איזה אלופה היא! גם היא מאוד עייפה, כבר אמצע הלילה..
בסוף מחליטה לעשות חוקן, מאוד משחרר ועדיף לפני הלידה. מאוד מורכב בין כל הצירים ללכת לשירותים.
5:00 צירים מתגברים. אמא קוראת לאחות לעשות לי בדיקה של הפתיחה. בודקת- פתיחה 5. אפשר להכניס חדר לידה! יופי! מבקשת אפידורל. כבר הותשתי מכל הצירים וצריכה כוחות ללידה עצמה.
אבל לפני זה- צריך לעשות מוניטור 20 דקות. אוף. אין לי מושג איך מעבירים צירים בשכיבה.. שמים לי מוניטור ואני שוכבת על צד שמאל. מדי פעם קוראת לאמא שלי שתלחץ לי על הגב וזה מאוד מקל. באמצע המוניטור בעלי מגיע (יש לו מזל! לא רוצה לחשוב על לידה בלעדיו..).
גומרים מוניטור, אני כבר מותשת בטירוף. רק מחכה לאפידורל, אף פעם לא חוויתי, מדמיינת גן עדן
שמים אותי על כסא גלגלים כדי להעבירו אותי לחדר לידה, אני לא מבינה למה צריך כי אני יכולה ללכת עדיין. בקצב שלי, אבל יכולה ללכת(:
מגיעים לחדר לידה, אני לא מסוגלת לעבור למיטה. כאובה כ''כ. קוראים למרדים.
קמה מהכסא ומתיישבת על קצה המיטה.
שפרייייץץץ. ירידת מים. אחחח ציר לחץ ראשון.
מיילדת נכנסת לכוננות, עוזרת לי לשכב על המיטה. ועומדת שם בפתח.
ציר לחץ שני. לוחצת בול כמו שהמיילדת אומרת- ראש מכותר.
5:55 ציר לחץ שלישי- שוב מקשיבה למיילדת, היא אומרת ללחוץ ולנשום ואני ממושמעת. הוא יוצא!! אחח איזו הקלה!! איזו התרגשותתת!
לא מאמינה שילדתי בסוף! תודה לך ה'!
עשר דקות בחדר לידה. בעלי מספיק לומר בערך 3 פרקי תהילים וילדתי
ושוב בלי אפידורל..בהמשך שיליה יוצאת ב''ה שלמה . אין תפרים. מניקה בחדר לידה, איזה אושר!
אז קצת היה ארוך ממה שציפיתי אבל למדנו הרבה ללידות הבאות🤗
את מכירה אולי?