פורום הריון ולידה (עמוד 2763)

מוכר למישהי התופעה?
יש לכן מושג ממה יכול לנבוע?

אז הבדיקה של בעלי לא ככ תקינה, יש 0 תנועתיות. אולי בגלל שעשינו באיסוף וגינלי. נשלחנו לבדיקה נוספת עם קונדום הלכתי. הבנתי שיש בקונדום כמו סליל ומחט, אשמח להסברים מבנות שעברו את התהליך, גם בעלי לא ממש מתלהב מהכל וזה קשה כפליים. תודה מראש

לפני שלושה שבועות עברתי גרידה, אחרי ששתי מנות של ציטוטק לא הוציאו הכל. עובר מתאים לשבוע 6.
מאז אני מבואסת ממש ופשוט לא מצליחה להשתחרר מזה. כל כך לא רציתי גרידה... אני כל כך חוששת מתופעות לוואי וכל מיני סיבוכים, מדמיינת את התרחישים הכי גרועים שיכולים להיות. כועסת על עצמי שעשיתי גרידה, נשארה חתיכה קטנה והלחיצו אותי שזה יכול לגרום לזיהומים ושאר סיבוכים. אולי הייתי צריכה לסרב לגרידה ולחכות למחזור?
אני ממש מפחדת שלא אצליח להיכנס להריון יותר, או שזה יקח מלא זמן ואני כבר ממש לא צעירה ורק עם ילדה אחת, או שאני אכנס להריון והעובר יפול. כולי בסרטים, אפילו שהרופאים ניסו להרגיע שזה הליך פשוט, שכמעט אין תופעות לוואי, שנדיר שיש בעיות בכניסה להריון או בהריון עצמו.
ואני עדיין בחרדות. רק החרדות האלו יגרמו להכל להתממש ☹️

ואגב מחזור, הוא הגיע היום. ובמקום לשמוח שהמערכת חוזרת לעצמה אני בסרטים וכל היום מחפשת בגוגל סיבוכים אופציונליים ומדמיינת את הגרוע מכל ☹️
כל כך לא רציתי גרידה... ועכשיו אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה.

באיזור המרכז??

במיוחד בשבילך אהבת חינם..

אז ככה ב"ה 3 ההריונות הראשונים היו בסדר גמור..חוץ מהשומנים העודפים..

ההריון הרביעי, היה פשוט מלחיץ..
די בהתחלה, קרה שחזרתי הביתה במוצאש אחד, נבהלתי מג'וק, נכנסתי לשירותים וראיתי כתם.. הצבע היה ורדרד, קצת נלחצתי..אבל משו בצבע הורוד הרגיע אותי, שזה לא אדום..
כמובן קבעתי תור לרופאה שלי, שמסתבר פרשה ואיננה..אז ביקשתי רופא אחר, עד התור שאלתי חברות אם הן חוו כך..לא כולן סיפרו והתחלתי להילחץ.. תפילות, תפילות ותפילות..
יום אחד הגעתי לקופה בלי קשר לתור לגניקולוג, וסתם התייעצתי עם אחות לגבי הדימום, והיא הרגיעה אותי ואמרה שזה אולי השתרשות..
נרגעתי והודתי לה'..
הגיע התור לרופא, ב"ה הכל בסדר אין מה לדאוג..שמחה ומאושרת מחכה לתור לרופא לעוד חודש..
החודש עובר כמעט חששות שאני בודקת את עצמי מידי פעם שח"ו אני לא מדממת..וב"ה הכל טוב..
הבדיקה הנוספת עברה טובה ב"ה..

בבדיקה הבאה, אני נכנסת לרופא כרגיל, רגועה, הוא מבקש ממני לעלות לבדיקה, מסתכל על הבטן, חושש שהיא גדולה( היא תמיד ענקיתת אצלי), אבל הוא מאוד ממהר, מחליט לעשות לי בדיקת כמות מי שפיר..ניסה לעשות חישוב, הסתבך, ביקש את עזרתי..ובקיצור אמר לי:"אמרו לך שיש לך ריבוי מי שפיר?"
אמרתי:"לא"..
אמר לי:" טוב יש לך ריבוי, זה עלול להיות הריון בסיכון, קחי בדיקות דם, סוכרת ובדיקת אקו לב עוברי והערכת משקל.."
נחרב עליי עולמי, הוא הלחיץ אותי!! אבל משו פנימי אמר לי: הוא היה לחוץ הוא התבלבל..
מיד התקשרתי למוקד לנסות לקבוע קודם אקו לב..משמיים אירגנו לי תור ליום למחרת..מארגנת טופס 17 וממתינה שישלחו לי אותו במייל..
קמה בבוקר, נוסעת עם בעלי, לחוצה ממש..מתקשרת למוקד כי לא קיבלתי הפנייה..הייתה להם בעיה..
התלבטנו מה לעשות, כי בלי הפניה הבדיקה יקרה..התייעצנו עם המזכירה, שהתייעצה עם הרופא שהיה חמוד ממש (רופא פרטי), והוא אמר שהוא מסכים שניתן לו צ'ק דחוי עד שנסדר את ההפניה, וכך היה..הגענו, נבדקנו ושוב תודה לה' הכל בסדר..

הערכת משקל אומרת שיש עובר קצתת גדול אבל הטכנאית אומרת שהיא לא רואה ריבוי אלא זה גבולי..
מצד אחד נרגעתי מצד שני נלחצתי..
רציצי לקבוע תור לרופא נוסף אבל אמרו לימשאי אפשר 3 רופאים ברבעון אחד..אמרתי להם שהרופאה שלי נעלמה.מה אני יעשה?? ושאני מחפשת רופא טוב..
בקיצור אחרי ששיגעתי אותם, הסכימו לי..
הגעתי לרופא הנוסף (השלישי), והוא קיבל אותי סוג של "חירום" שמע אותי, ולא נלחץ, לא רצה לבדוק אותי על המיטה (מסתבר שהוא לא מקבל עליי כסף) הוא הסתמך על הטכנאית שאמרה שזה גבולי ובסדר.. ממש התחננתי אליו והסברתי לו שאני לא רגועה, עשה איתי חסד, בדק אותי,אומר לי נחרצות: " אין לך ריבוי מי שפיר"!
יצאתי יותר מודאגת. רופא אחד אומר נחרצות: יש. והשני טוען: אין.
הלכתי לרופאה נוספת(התחיל כבר רבעון חדש, ומותר 2 רופאים) וביקשתי את עזרתה..היא גם לא רצתה להעלות אותי לבדיקה, אך בסוף בדקה ואמרה: אני לא רואה ריבוי מי שפיר.
ב"ה!! ה' תודה!! תפילות ושוב תפילות..

ואז מתחיל סימפטום הזוי, קשה ומציק של הריון: גירודים!!! ושוב מתחיל מסע של בדיקות, שהכל נראה תקין..אני מדברת איתכן ברמה שאני מתעוררת בלילה מגירודים עזים! מורחת שמן זית,שמן שקדים, שמן תינוקות, סבון גוף ללא בישום, קרמים..אווףף ומה לא..
וכלום לא עוזר.. הולכת לרופאת עור ומתחננת בפניה שתציל אותי. אני לא ישנה, מתגרדת ופוצעת את עצמי!! היא הביאה כדורים ומשחה. אני מבסוטית..כבר ברכב מושחת את עצמי ונהנית..
הכדורים לא עזרו..והמשחה עזרה לטווח זמן קצר ולא משתיקים את הגירודים, זה היה בחורף, לא שמה צמר, או כל סוג של בד חמים..סובלת משו לא נורמאלי מגירודים..כבר לא נעים מחברותיי לעבודה..והגוף שלי נפצע מגירודים!!
חוזרת לרופאה מתחננת למשו אחר,כלום לא עוזר.
והיא מביאה משחה נוספת עם סטרואידים..
אוו וסופסוף משו שמרגיע את הגירודים באותו הרגע ליותר זמן..אז סופסוף מצאתי את התרופה אבל זה עלה לי הון תועפות..מוציאה כל 4 ימים מרשמים, קונה ומורחת, כל שניה מתקלחת, ואין סיכוי להתחיל את היום או לעבור אותו בלי למשוח את הגוף שלי(כולו) בקרמים. סיוט. לכל מקום הייתי מסתובבת עם המשחות..
תודה ה' שזה זה, ולא הבריאות של העובר!!

ואז מחכה כבר ללדת שיעברו הגירודים..ואז שוב מבקשת הערכת משקל לראות אם העובר גדל מהר..מגלה שגדל. נלחצת מפחדת מקרעים הלידה או קיסרי..
מתפללת לה' ללדת כבר..
הייתי בטוחה ללדת ביום הראשון של ה9..אבל לאאאאא...
שבוע 40 +1 יש לי צירים, אז רגילה שצריכה ללדת, נוסעת לבית הרפואה, ומגלה שזה בקטנה..שולחים אותי הביתה..
קמה בבוקר, עם צירים כל ממש 5 /6 דקות..מוציאה את בעלי מהתפילה, נוסעת לאסוף את אחותי..ובדרך לבית הרפואה..
פתאום! שמתי לב שבזמן הנסיעה אינלי צירים..נלחצתי..יום שישי! רוצה ללדת לפני שבת..אחותי אומרת שזה נורמאלי..ויאללה מתפללים..
מגיעים לבית הרפואה, ואין צירים.פתאום יש פתאום אין..בודקים אותי, פתיחה 3 מחיקה של 50% או 70%..
ממתינה בחוץ אין צירים..יורדת להסתובב למטה, עולה מדרגות, יש צירים קשייםםםם..רוצה חדר לידה עכשיו!! עולה למיון, יוסבת, אין צירים!! מה זה??!! שוב מסתובבת- יש צירים. יושבת- אין!! בחיים לא קרה לי ככה!!
וככה הזמן עובר! ואני בתפילות..יאללהה שיקרה כבר.
עוד כמה שעות בודדות, שבת נכנסת, אחותי הנדירה אמא ל6..יודעת שאם לא אלד, היא איתי שבת. כי אני לא יולדת בלעדיה!! מתחילה להתארגן ולהןדיע לילגים ולבעלה ששבת הם לבד.חח..
ב"ה יש לי יותר צירים אבל עדיין משו הזוי..

אני כבר מתחננת לחדר לידה ואפידורל בזמן, אבל היה עומס מטורף!! כל שנייה אומרים לי עכשיו..אבל ככה חולף לו הזמן..
ואז אמא שלי המושלמת באה עם אוכל לגדוד(!!!) רואה אותי סובלת..והיא מתחילה לבכות..! היה לי עוד יותר קשה לראות אותה..
ו..הנה קוראים לי לחדר לידה, ואמא שלי ממש מתרגשת..מברכת אותי.. ופתאום צץ לו עוד עיכוב, בטענה שהחדר לא נקי מהלידה הקודמת..התבלבלו..
אמא שלי ממש כעסה כי כבר סבלתי מצירים תכופים..ואני מתפללת שיאללה ה' אינלי כחח!
נכנסת לחדר לידה, מבקשת אפידורל..וכמובן שוב עיכוב..
הגיעה מרדימה שאני לא מכירה, קצת מתבעסת..
מתיישבת בקושי רב, ואז מסתבר שיש לי בצקות בגב, בעמוד שידרה למטה, והיא לא מצליחה למצא את החוליות התחתונות, ולא מצליחה להחדיר את המחט.. אני בפחד ללדת הלי אפידורל, מבקשת ממנה לנסות שוב.. היא מנסה 3 פעמים!! ומחליטה להיעזר בפעם האחרונה בסטאז'ר שנחשב אלוף... חשבנו שהוא הצליח..

ואז אני מתלוננת שאני מרגישה עדיין עת הצירים.!! ואז אני מתחילה לבכות ולהיכנס לסטרס שאינלי אפידורל!! בוכה בלי סוף. בוכה לה' בקול ומתפללת שיעשה לי נס! אני משקשקת מצירי הלחץ! בוכה לאחותי ולמיילדת..המרדימה חמודה נשארה איתי להרגיע אותי כי הייתי על הפנים..אמרו לי שאין יותר לנסות אפידורל..

אני לחוצה! מרגישה כאבי בטן עזים רק בצד שמאל של הבטן! הזוי!! המוניטור ואני מוכיחים שיש צירים חזקים ותכופים..ואני בוכה ובוכה ומתפללת לנס!! המילדת רוצה לפקוע לי מים.. ואני משקשקת מהכאבים שיגיעו בעקבות כך..
בהתחלה לא רציתי, אך נכנעתי..

אני מרגישה כאבים שלי צירים חזקים, צועקת ובוכה.. המילדת בודקת, יש התקדמות..ב"ה..
ואז אחרי ממש כמה דקות אני צועקת לאחותי: "יש לי גדו..." אני מתחילה ללחוץ בלי שליטה, הייתי בצורה לא הכי טובה, באלכסון, אחותי נלחצת כי היא ובעלי איתי לבד, המילדת יצאה.. ושתינו יודעות שאם יש תחושה של קיבה(סליחה מכבודכן) אז אני בלידה.. היא צועקת למילדת שתבוא, בינתיים מסתכלת עליי שהתינוקת לא תצא לבד.. אני בינתיים לוחצת בלי שליטה, המילדת נכנסת, בודקת, מרגישה אותי בלידה, פותחת שולחן ואני לוחצת לבד והופפפפפפפ האוצר היפה שלי בחוץ!! אני בוכה ומודה לה' צועקת בקול את "מזמור לתןדה" ומבקשת שיקחו את הקטנה כי אני גמורהההה.
כעבור שניה וחצי, אני בן אדם רגיל, שפוי, רגוע, שמח ואוהב..חחח.. עברתי את הדבר שהכי פחדתי ממנו!!

עשיתי אפס הצנדה, הקטנה שלי איתי, אני מניקה ושמחה..
מסתבר, שאני פשוט נלחצתי יותר ממה שהיה, האפידורל השפיע עלי בערך80-90%..כי את צירי הלחץ והכאבים האלו לא הרגשתי!! ה' תודה על הכל!!!!

אציין שהגירודים חלפו להם תוך חודש בערך!!
איזה כיף לכתוב את כל זה בלשון עבר!!!

היי בנות
רוצה לשתף אתכן במשהו.
ב״ה אני בהריון ראשון ומרגש, התחלתי לחפור באינטרנט על כל מיני שיטות מוקדמות לגילוי מין העובר וזה העסיק אותי מאד
ברור שהכי חשוב שיהיה בריא ושלם!
הקיצור חפרתי וחפרתי בפורומים למיניהם והיתי בטוחהההה שאני יודעת מה יש לי בבטן.
בחילות בלי סוף והקאות, פצעים בפנים, משמינה מהר, כל הסיבות לחשוב שיש לי בת..
בנוסף! בשקיפות עורפית שבוע 12 הרופא אמר שהוא כמעט בטוח שזאת בת.. התחלנו לדבר אליה אני ובעלי ובמשך שלושה שבועות חיכינו לסקירה המוקדמת. כל כך התפללתי לבן. בעלי ואני מאד רצינו בן ראשון.
בסקירה... פתאום קולטת את החתיכה שצמחה שם בין הרגליים ולא הייתה מאושרת ממני!!!!

מה אני באה להגיד לכן...אל תאמינו לכל המיתוסים, לא פצעים, לא בחילות, לא ורידים בעיניים ולא ציצי אחד יותר גדול מהשני.אצלי הכל הצביע על בת.זה נכון לחצי מהנשים בדיוק כמו שזה לא נכון לחצי השני.
חכו בסבלנות לבדיקות, מה שיבוא יבוא העיקר שיבוא בריא ושלם!!!

ראשית, קבלו את התנצלותי שזה מהניק האנונימי, לא בא לי שיזהו אותי.. (ומתאים לי שבסוף כמו מטומטמת אני אגיב מהניק האמיתי...)

 

הריון ראשון, הכל תקין ב"ה, אני יודעת בדיוק איך אני רוצה שהלידה שלי תיראה, לא רוצה אפידורל, לא רוצה קרעים ומוכנה לעשות בשביל זה הכל כמעט, ואפילו כבר סיפרתי לבעלי את הסיפור לידה שלי... והכי חשוב - בעלי ממש אבל ממש לא רוצה שהלידה תהיה בשבועות/שבת.

40+1 מעקב הריון עודף. סה"כ בסדר, קצת האטות בדופק שהרופא לא מתרשם מהם, ואז הוא עושה הערכת משקל - 4 קילו. וואו. הוא מסביר שמארבע וחצי כבר מנתחים, ושולח לא.ס. מדוייק יותר במכון. טכנאית נחמדה מאוד, ואחרי חצי שעה בערך היא מסיימת למדוד לי את הבטן מכל הצדדים. הערכת משקל - 3920. שמנציק.

הרופא שואל אם אני רוצה זירוז, אני אומרת שלא, הוא מסכים ואומר לבוא שוב עוד שלושה ימים.

 

40+4, ערב שבועות, אנחנו יוצאים מוקדם כדי לחזור מוקדם. יש לנו אלף תכנונים להספיק לפני החג. מוניטור. האטות בדופק מידי פעם. אני לא מרגישה צירים, אבל רואים קצת במוניטור. אחרי שעה בערך מנתקים אותי והרופא אומר שהוא ממליץ על זירוז. גם עברתי את התל"מ, גם עובר גדול, גם האטות קלות בדופק, מבחינתו הוא לא משחרר וממליץ על זירוז. הופס. התכניות שלי מתחילות להשתבש.

בדיקת פתיחה - 1.5, מחיקה 60. שואל אם לעשות סטריפינג, אני מסכימה. 

אנחנו שואלים אם ישמצב לחזור לשעתיים הביתה להתארגן ולבוא, הוא אומר שרק אם יהיה מוניטור תקין. 

מתקשרת לאמא שלי, שמארחת כמעט את כל המשפחה בחג. מעדכנת אותה שהתרחיש ההזוי הזה קורה. היא, צדיקה שכמותה מרגיעה אותי ואומרת שהיא פה בשבילי, והיא תבוא. אני אומרת לה שבינתיים זה לא דחוף, ושתבוא רק לפני החג.

שוב מוניטור, שוב האטות מידי פעם, במקביל אני מתחילה להרגיש צירים קלים. בקיצור נשארים. הצוות מתלבט אם להעביר אותי לחדר לידה, או למחלקה, ומחליטים שבגלל ההאטות עדיף שאני אהיה מנוטרת רוב הזמן, ולכן חדר לידה. לפחות זה.

האמת שאני רגועה כשאני נשארת, ככה אני די בטוחה שגם אני וגם העובר נצא בשלום.

 

14:00 אני ובעלי נכנסים לחדר לידה, אין לנו מושג מה לעשות בו נכנסת מיילדת, מסבירה לי איך להתלבש (מה זה החלוק המוזר הזה?!?!) פותחים וריד, מחברים למוניטור, יש לי שכל ואני מבקשת מוניטור נייד. אני מספרת לה בדיוק איך אני רוצה שהלידה שלי תיראה, למרות שאני מבינה שזה כבר לא הולך להיות בדיוק ככה..  נכנסים זוג רופאים להסביר לי ולתכנן איתי מה הולך לקרות. הרופאה שוב בודקת פתיחה, לא התקדם כלום, שוב שואלת על סטריפינג, אני שוב מסכימה. מסכמים על התחלה של זירוז עם בלון. 

בעלי נוסע הביתה להתארגן ולהביא דברים לחגשבת. יחזור עם אמא שלי לפני החג.

15:20 מכניסים בלון. מיד אחכ אני נכנסת להתקלח. לאט לאט הצירים נהיים מורגשים וכואבים יותר.. אני מסתובבת, מבקשת כדור פיזיו, והסיבובים עליו מקלים עלי. אבל אני מרגישה שקשה לי לבד ומחכה מאוד שיגיעו כבר. 

בסביבות 18:00 אמא שלי ובעלי מגיעים עמוסי מטעמים ושקיות. בשניה שהם נכנסים הוקל לי. אני לא לבד. אמא שלי מתחילה לעשות לי עיסויים בגב בזמן הצירים וזה ממש כיף ומקל. בעלי תומך מהצד (אנחנו כבר אסורים). הולכים להדליק נרות, אני מתפללת שהכל יהיה בסדר עם העובר. סה"כ אני מאוד רגועה, והאוירה רגועה ונעימה. עושים קידוש.

כל הזמן מידי פעם האטות דופק, ואז הוא מתייצב לעוד איזה 5 דקות.

מידי פעם נכנסת מיילדת, רואה שהכל בשליטה ויוצאת. טוב לנו לבד. 

21:30 מוציאים את הבלון. פתיחה 3.5 - 4. איזה כיף. הרופא אומר שבעיקרון עכשיו התכנית זה פקיעת מים ופיטוצין, אבל אם אני רוצה, אפשר לנסות קודם רק פקיעת מים ולראות איך הגוף יגיב. אני מפחדת כי שמעתי שיש סיכונים בפקיעת מים. הרופא מרגיע ואומר שהראש מבוסס טוב טוב ואין סכנה. אמא שלי אומרת שאצלה פקיעת מים מאוד קידמה את הלידות, ובהתייעצות איתה אני מסכימה. 

יאללה. 

23:00 בערך, חוקן ופקיעת מים. הצירים נהיים כואבים יותר, אבל אני מתמודדת יפה. אבל, ההאטות מתחילות להצטופף. בינתיים הכל בשליטה אבל מבקשים ממני לעלות למיטה ולעשות מוניטור בשכיבה. הדופק מתייצב יחסית. פתיחה 5. 

ואז...

אני מבקשת ללכת לשירותים. המיילדת מסכימה, אבל מבקשת שאזדרז.

באמצע צועקים לי לצאת. הדופק מתחיל לרדת. אני כזה: איך לצאת עכשיו? אני באמצע!

יוצאת, עולה על המיטה, צירים כואביייים. קשה לי להתמודד איתם בשכיבה. אבל אני נושמת ואמא שלי עושה עיסויים. 

כל רגע נכנס מישהו לחדר. 

מחברים אותי לעירוי והרופא נכנס ואומר שההאטות ממשיכות וצריך להכניס מים חזרה לרחם. אוקי. מכניסים את הצינורית וכו'..

קשה לי. אני מפחדת על העובר. מתה מפחד. כואב. רוצה שהכל כבר יגמר. 

המים לא עוזרים. כל ציר יש האטה משמעותית וקשה לו להתאושש. 

נכנסת המיילדת ואומרת שחושבים על קיסרי. אני מסכימה להכל, רק שהקטנציק שלי יהיה כבר בחוץ. 

פתאום אני מרגישה תנועות חזקות חזקות. חושבת עליו חזק - עם מה הוא מתמודד שם?!?!

נכנסת רופאה ומלא מיילדות. היא מכניסה יד ומסתכלת על המוניטור. היא בודקת מה המצב ואם באמת צריך ניתוח. בינתיים מכינים אותי לניתוח, אחרי כמה דקות היא מאשרת. המיילדת המקסימה מרגיעה אותי שאני אוכל ללדת רגיל בהמשך. 

אמא שלי בשוק. היא מעולם לא חוותה קיסרי, וגם לא אף אחת מהאחיות/הגיסות שלי. בעלי לחוץ.

אני מעט חוששת אבל רגועה כי אני יודעת שגם אני וגם העובר נצא בשלום בעז"ה. 

מריצים אותי לחדר ניתוח, בכניסה אני משחררת נשיקה באוויר לבעלי ולאמא, ואומרת להם "תראו אותו לפני". המיילדת הנשמה אומרת לי למה? זה בהרדמה מקומית!! אני מאושרת. 

יאללה, הרדמה, כל ה'תזוזי לפה תזוזי לשם' קשה לי עם כל הצינורות והבטן ההריונית, וגם כואב לי כי יש צירים. כמה דקות,וההרדמה עובדת. אני ממשיכה עם הנשימות עם ששששש ארוך. המיילדת שואלת עם כואב לי. אני אומרת שזה עוזר לי להרגע.

בינתיים אני מתחילה להתאפס ולפטפט עם האחיות והמיילדות. מה הנוהל באשפוז אחרי קיסרי וכו'..

00:39 פתאום - צווחה של תינוק!!! אני מתרגששתתתת! מניפים ראש מלא שיער ואני אומרת 'יוווו יש לו מלא שיער' ומספרת למיילדת שבמשפחה של בעלי נולדים קרחים ורציתי תינוק עם שיער

הוא עובר לרופאה שבודקת אותו, ואז מביאים לי אותו קצת, אני מנשקת אותו בלי הפסקה ומתעניינת כמה המצטיין שלי קיבל באפגר באמת מצטיין.

מאופסת מטומטמת שכמותי.

מוציאים אותו לבעלי...

אח"כ שמו לי טשטוש כי התחילו לי כאבים מטורפים בכתף, התאוששות, הסכימו לבעלי להיכנס, היה כיף.

בערך ב 3 מעלים אותי למחלקה, מביאים לי את הנסיך שלי שנולד 4 קילו, הוא יפהפה!! אני מניקה קצת, ומאושרת ששתינו בסדר!!

 

וזהו. ההתאוששות ממש בסדר, בברית אף אחד לא האמין שילדתי בניתוח..

יש כמה באסות קטנות, אבל ב"ה הילד המתוק שלי פה בעגלה ליידי. לא מובן לי מאליו. אלף פעמים תודה לה'.

 

מדליה למי שקראה עד פה!! 

 

 

 

 

 

הי בנות!!
מישהי מכירה מקרוב?
אשמח לדבר..

גרביים אלסטיות וחגורת לחץ ביום כזה,
זה עונש!!!!!

בא לי למות 😢
ואני רק בשבוע 15.

לא קשור להריון, אבל יש פה אסוף נפלא של נשים חכמות, וגם מעדיפה להישאר אנונמית.

ב"ה נשואה באושר עם 4 ילדים מקסימים. יש לנו זוגיות בריאה, יציבה אוהבת. ותודה לה' על כל השפע!!

בעלי הוא ממש המשענת שלי. בכל פעם שיש לי קושי/משבר/פחד הוא תמיד יודע מה להגיד ואיך לחזק.

הבעיה היא שברגע שלו יש קושי אני פשוט נשברת. אם זה קושי שלא קשור אלי (כמו קושי בעבודה או עם חברים) אין לי בעיה, ואני יודעת לחזק, לתמוך ולהכיל (ככה לפחות הוא טוען)

אבל במהלך החיים, כמו כולם, יש לנו "אתגרים משותפים" (כסף, מקום מגורים, בעיה עם אחד הילדים וכו'...) והוא תמיד זה שמחזק ומרגיע. אבל ברגע שהוא משדר או משתף שגם לו קשה שגם הוא מפחד, אני פשוט מתפרקת. מרגישה שהכל קורס והכל לא טוב!! והוא יודע את זה ולכל כמעט ולא פורק ולא משתף בקשיים משותפים.
וזה לא הוגן כלפיו! אני כל הזמן מבקשת שהוא יישתף גם אם קשה לי.. אבל קבוע אח"כ אני מתפרקת.

הוא פשוט מסכן.

לא רוצה שהוא ישמור בבטן. חשוב שגם הוא יישתף ויפרוק, חשוב שנתמודד ביחד עם קשיים.

אבל קשה לי! אני צריכה אותו חזק תמיד!!!!!!!

מה עושים??

מכירים מקום יפה לברית בירושלים ? משהו בסגנון חצי פתוח חצי סגור כמו חוות ארץ האילים למשל..

היי אשמח לעזרתכן המאוד מועילה
הגדול שלי בן שנה וחצי , בחודשים האחרונים נכנס ללו''ז שינה יחסית קבוע - ישן שעתיים - שעתיים וחצי בין 12- 14:30 ואז ישן לילה מ19:00
לאחרונה השתנה הלו''ז והשינה בצהריים התקצרה לשעה - שעה וחצי
חשבתי שהמצב הזה יביא אותו עייף יותר ללילה ( שינה מוקדמת יותר או רציפה יותר או גם וגם ;)) אבל מה שקורה בפועל זה הפוך- הרבה יותר קשה לו להרדם, הוא מתעורר יותר בלילה ..
למה זה קורה?
כמה תינוק בגיל הזה צריך לישון במשך היום?
תודה נשים יקרות !!

אני עובדת מרחוק, בעלי עובד בתקופת הקורונה באבטחה (משמרות משתנות),

הבעיה היא שלפעמים יש לי פגישות עבודה מהבית (חצי שעה)
ובפעמים שבעלי לא נמצא אני לא יודעת מה לעשות עם הילדה (שנה וארבע)..

להזמין בייביסיטר לחצי שעה זה לא הגיוני..
לשים אותה איתי בחדר עבודה זה לא אפשרי כי היא צורחת..
מה הייתן עושות?
אפשר מידי פעם לבקש להזיז פגישה לשעות אחה׳צ אבל לא תמיד זה מתאפשר.

התלבטתי. זה לא לכאן... זה כן לכאן...

אבל אתן חברות שלי ואשמח שתקראו ותגיבו

בסוף התפשרתי רק על קישור

 

להדליק נר של שבת - אבדן הריון

 

 

שוכבת/יושבת כל היום הווסת לא נגמר לי?

שהרגשתי שאין לי אפילו איך להסביר לבעלי מה אני מרגישה?

מסתבר שהוא מרגיש
ואכפת לו
והוא שם לב שאני מתקרבת לקצה

אז הוא לא אמר כלום.
אלא.... עשה מעשה.
אנחנו מאתמול בנופש
(הפעוטה אצל סבא וסבתא)
יש בריכה (כמעט פרטית) עם מציל
קרוב לים
מחיר שפוי
קראתי ספר שלם 😁 (בדכ לוקח לי יותר משבוע...)
נחה
נחה
נחה
נחה
נחה
נחה
מרגישה חופשיה
מאושרת
נינוחה
נראית
מכובדת
אהובה

זכור לי מהריונות קודמים שזה היה יותר גבוה בזמנו כשבדקתי..

המחזור שלי בחצי שנה שעברה עד כה - היה מדויק כמו שעון שוויצרי, 30 בדיוק. כך שקשה לי להאמין שהיה ביוץ מאוחר..

אני יודעת שהבטא לא אומרת יותר מידיי, ובכל זאת אשמח לשמוע מנסיונכן.

תודה

אז אני ממש רגישה,

ופשוט נפצעת כל הזמן.

התחלתי השבוע למרוח לנסינו.

פחות נפצעת, אבל עכשיו שוב...

 

התנוחה כמו שצריך, הגברת הקטנה (4 חו') יונקת טוב, אין בעיה של לשון קשורה.

 

כואב לי ואין לי כח לכבס בגדים עם פליטות של דם.

אני כבר מיואשת. לגמרי. כמעט ואין תמיכה.

משהו שיועצת הנקה יכולה לפתור?

יש למישהי רעיון, מנסיון??

באמת שכבר נואשתי