א.
הוא לא יכול לעשות שומדבר *כש* אומרים לו
בן יחיד. מפונק. ועם קשיים אמיתיים.
ב. פעם היה אחראי כביסה.
לחץ על הכפתור במכונה.... 🤣

סתאאם
הוא באמת היה אחראי
אבל יכול בקצב של מכונה בשבוע
הוא אפילו לא מסוגל להכניס ערימת בגדים מקופחים לארון.
תכף
5 דקות
שניה, אני רק *&^%$
אז עדיף לי לשים בארון כי אחרת מישהו יפיל את זה ו.... ככ מעצבן אותי לכבס בגדים נקיים.
ב. הוא עושה *המון* מעצמו
אבל זה הרבה פחות בעניינים משימתיים, ויותר במימד של האוירה (הוא איש מקסים, כמעט אין לו מצבי רוח רעים אף פעם) ושל פרוייקטים גדולים (לשפץ את הבית, לצאת לנופש. ברגע שזה "פרוייקט" זה טוב. כל מה ששגרה..... פחות).
ופשוט עכשיו.... שגרה כ-ל הזמן.
ג. הוא איש מאד נדיב. גם בנפש שלו וגם לארגן- אם אנחנו יוצאים- הוא עושה מזה חגיגה. אחרי הלידה ותוך כדי הפגנה הייתי ממש עצובה. הוא לקח אותי לבית קפה. והזמין. א.בוקר עם מליון תוספות, וגם קפה, וגם קינוח וגם עוד קפה. הוא כזה.
ד. אין לו שעון. הוא לא נותן צהרים כי 2, אלא רק אם בא אליו ילד רעב. לא ככ שם לב לשעה של ההשכבות. לאורך זמן זה מעייף. ממש לא כל יום. אבל פה ושם.
ה. אני מדברת איתו על זה הרבה בזמן האחרון.
על כמה זה שונה להיות אמא מלהיות אבא (שונה. לגמרי!)
על זה שיש לי בנוסף לכל דבר אחר - הנקה מלאה (גם הוא עייף.... זוכרות 😁)
שהוא לא מספיק מבין את העומס שיש עליי.
שיש ימים שאין לי דקה. כן, אפילו אם נרדמתי על הספה כששני הקטנים ישנו. גם אם אכלנו עוף ואורז שלוקח לי 10 דקות להכין. אפילו אם דחיתי את הכביסה למחר ורק טאטאתי חפיף.
יש עומס עלי. כאמא. שאין עליו.