לא הייתי מוותרת!

שום סיכוי!

בלידה שאינה ביות מלא?

אבל בלידות הבאות אין ספק שאני אהיה שוב פעם בביות מלא...

זהו. כי רציתי לשמוע על הבדל בין מי ששמה בעבר בתינוקיה ועכשיו בביות מלא- אם ממליצות או לא..

אתן מקלחות את התינוק ומחליפות לו?

ואם אתן רוצות להיכנס בעצמכן להתקלח? מי שומר על התינוק?

מקלחת ביחד עם האחות

מכניסים את התינוק איתנו למקלחת. יש מקום לעריסה...

ואם יבכה באמצע- מה אעשה? ארים? אפשר להחליק איתו יחד חס וחלילה.

צריכה מישהו שישמור עליו בחוץ...

הזמן שהיא הייתה הכי רגועה!

כנראה האדים הרגיעו אותה...

לגבי מקום,

הייתי בשערי צדק והמקלחת הייתה ענקית!

הרגשתי כמו בבית מלון!

לגבי השאלה השנייה - פשוט נכנסים איתו. בד"כ האמבטיות שם גדולות. ואם רוצים - אפשר לבקש מהשותפה לחדר שתשמור עליו...

ולא הייתי חוזרת על זה, לא סובלת ביות מכל סוג. סורי מכולן שמרגישות שפשוט אין כמו זה וכו וכו.

כמובן זה שאני אחרי קיסריים זה בעיקר הקטע הזוועתי. נראה לי כבר כתבתי פה די הרבה על זה.

בכל מקרה אני הייתי שמחה להחליט לבד מתי מתאים לי שהתינוקת איתי ומתי אני פשוט חייבת לישון \לנוח וכו ולא שזה יוכתב לי שבחמש בבוקר אני חייבת לקחת אותה ושלום שלום. 

אני יודעת שזה מאד לא פופולרי הדעה הזו ושאומרים שזה הכי טוב לתינוק, אבל אני אישית חושבת שאחרי לידה יהיה הכי טוב לתינוק שלאמא שלו יהיה הכי טוב והיא תתאושש הכי טוב, ואם אצלי זה אומר שהיא תהיה יותר שעות בתינוקיה, אז זה מה שיהיה הכי טוב בשבילה וזהו.

פרקתי

לי ביות חלקי היה בסדר גמור, אבל אין מצב שהייתי שורדת ביות מלא. ואני מאוהבת בתינוקות שלי, ועדיין... אין לי אמא שגרה ליד ואף אחד שיעזור. בלידה הראשונה בעלי עוד הגיע חלק מהזמן, אבל בשניה הוא היה עם הגדולה וכשהם באו 'לבקר' הוא היה צריך להיות איתה, היא היתה ממש דורשת בתקופה הזאת מסיבות ברורות. והיו לי לידות סבירות, השניה לא קלה אבל לא זוועת עולם, ועדיין תמיד היתה הנקודה שהייתי צריכה את המנוחה, לאסוף כוחות, או למשל להתארגן לשבת ולהרגיש כמו בן אדם. כלומר רוב הזמן הם היו איתי אבל לפעמים שלחתי לתינוקיה כדי לנשום. גם רוב הלילות הם היו איתי אבל כל אחד מהם עבר לילה אחד בתינוקיה ועם מטרנה רחמנא לצלן (ילדים שלא קיבלו מטרנה אפילו פעם אחת נוספת בחייהם וינקו כמעט עד גיל שנתיים) כדי שאני אשן לילה אחד כמו שצריך ולא אקרוס להם. במיוחד שנשארתי עם שניהם מעבר לאשפוז הרגיל בגלל צהבת, עם הקטן שבוע שלם, לבד. אולי יש נשים עם כוחות על ששורדות ככה ביות מלא, לי לא היה סיכוי.

ניתוח רביעי, 24 שעות ראשונות יש תינוקיה לנשים אחרי ניתוח. ובכל זאת אחר כך ממש היהלי קשה עד בלתי אפשרי להיות איתה לבד. פשוט לא. כשכל יבבה שלה מצריכה קימה שלי מהמיטה לבדוק למה היא בוכה, וכל קימה שלי מהמיטה כואבת מאד ולוקחת עשר דקות, אז זה עינוי. פשוטו כמשמעו.

להתקלח לוקח לי המון המון זמן, וכאבים, ובישיבה כי אני לא מסוגלת בכלל להתקלח בעמידה בימים הראשונים, אז מה זאת אומרת אני אכניס אותה איתי למקלחת? ואם היא תבכה - מה בדיוק אני אעשה? גם בבית אשה נורמלית לא מתקלחת עם התינוק שלה לידה. ולהכניס תינוק בן יומו לשירותים איתי זה מגעייייייייייייל. וזה עוד שירותים משותף לחיידקים של עוד מישהי. לקחו את העסק הזה מאד מאד רחוק וקיצוני. שוב, לדעתי.

בעיני עצוב מאד שלקחו לאימהות את האפשרות הזו. כל עוד ביות חלקי או מלא היה בחירה זה היה מבורך. היום כשזה לא בחירה אלא מכרחים אותך (חוץ מאיזה שתי בתי חולים בארת נראה לי) בעיני זה עוול.

אופציה לקחת את התינוק ב6 ולא בחמש בבוקר, לשים אותו שעתיים במשך היום כי בא לי לישון נגיד, או מקלחת ארוכה בלי להיות בלחץ שצריך לאסוף אותה משם כי אין כח אדם ומי יודע מה קורה וכו.

יש היום שתי סוגי ביות וזהו... לי אישית זה קשה. הכי כיף היה לי במלונית. והיא היתה איתי המון! אבל יכולתי לשים אותה מתי שלי טוב ונוח. ולא מתי שהכללים קובעים.

לא החלפתי טיטולים ביום-יומיים הראשונים, ולא קילחתי כל הזמן הזה (גם ככה איפה שהייתי לא היו תנאים לזה ), אבל כן ישנתי עם התינוקת, והרמתי אותה אליי כשהיה צריך. (זה היה כמו אוורסט... אבל שוב - אם בית החולים הזה היה מותאם לביות זה היה יותר קל, לדעתי).

אישית - המרחק מהתינוק רע לי. במיוחד אחרי קיסרי, כשלא חוויתי את הלידה שלו ממש, בצורה מחברת רגשית, ולא הינקתי מיד. וגם ללכת לתינוקייה מבחינתי זה סיוט... (ממש זוכרת את עצמי מדדה בקושי-בקושי לשם במיוחד שבשני הקיסריים שלי התינוקות היו ממש רחוקים מהחדר שלי...) אז לכן מעדיפה שהתינוק יהיה לידי...

אצלי היו 2 בתינוקיה כרגיל את השלישית שמתי בביות מלא

קודם כל חיכיתי לאחרי הלידה בשביל לבקש את זה. רק אחרי שראיתי שהלידה עברה יחסית בסדו ואני לא מסוחררת מאוד/ רדומה/ חלשה ברמה בלתי אפשרית.

מבחינתי עיקר ההבדל הוא בלילה

אני שונאת לקום בלילה להניק בתינוקיה, ולא רוצה שיביאו מטרנה

כשהייתי בביות זה היה הרבה יותר פשוט וקל עבורי מבחינת הנקה 

אני מנוסה בטיפול בתינוקות , חיתלתי בלי בעיה (מקלחת דווקא אחות באה לעשות לה. מקסימום לא הייתי מקלחת ממש לא דחוף ביומיים הראשונים)

לשרותים ולמקלחות נכנסה איתי בעריסה- היה מספיק מקום ולא זכור לי כחוויה ״חונקת״

שמתי אותה פעם אחת בתינוקיה כשרציתי לקנות לה בגד לשחרור בחנות בכניסה לבית חולים

לי אישית זכור כחוויה  ממש חיובית ואעשה זאת בעז״ה שוב.

מדגישה- צריך להסתכל על הכוחות שיש ולא על האידיאל!!!

1. לא לכולם יש אפשרות למלווה צמוד 24 שעות. במיוחד אם זאת לידה חוזרת וצריכים את הבעל/ אמא לעזרה עם הילדים האחרים.

2. לא בכל בית חולים יש אפשרות שהמלווה ישהה לידך יום ולילה. יש מקומות עם זמני ביקור מוגדרים מראש. גם אם זה הבעל. (במעיני הישועה אני יודעת שזה ככה).

לחשוב על ללכת לקחת את התינוק כל פעם בשביל להניק זה נשמע לי ממש קשה!

העדפתי שהיא תהיה איתי, והיה לנו מזה כיף ביחד!

הילד לידי ומחזירה לתינוקיה כשאני אוכלת.שירותים.ומקלחת.שאר הזמן הוא איתי

ובשישי ב"ה נפתחה מחלקת ביות בשע"צ (שם אני יולדת בד"כ) - ונהניתי לגמרי מהשינוי. המינוס היחיד מבחינתי היה שלא יכולתי להשאיר את התינוק ולהסתובב קצת מחוץ למחלקה (בסוף עשיתי את זה כשבעלי הגיע). חוץ מזה היה מושלם (כמה שאפשר להיות מושלם בבית-חולים...), הרגשתי את האימהות שלי כמו שצריך, וגם האחיות בביות היו הרבה יותר מכילות ו"טבעיות" מאשר במחלקות הרגילות.

לגמרי הייתי חוזרת על זה שנית.

(בלידה אח"כ הייתי צריכה ללדת בביקור חולים, שיש שם בעיקרון שהיית לילה - אבל בלי הכלה כמעט בכלל מעט צוות האחיות, והיה לי קשה... מקווה שבפעם הבאה אוכל ללכת בשע"צ )

היו לי 2 לידות עם פגיה, אז הילד בכלל לא היה איתי (מבאס...)
לידות עם ילד שהיה צריך פוטו, ובגלל זה היה בתינוקיה (זוועת עולם...)
ולידות עם ביות מלא, שהיה פשוט מצויין (באחרונה היה לו צהבת אז היה לי פוטו בחדר, בגלל הביות. זה היה באמת מושלם...)
לא אגיד לך שזה היה קל. הייתי עייפה, התינוקות בכו בלילה, ינקו הרבה, אבל זה היה עדיף לי פי 1000 מהדאגה של מה קורה איתם מאחורי הדלת של התינוקיה. והטיולים הלוך חזור כדי להניק.

בלידות האחרונות, ילדתי  בלניאדו.

לא גרה בבני ברק אבל גרה בעיר סמוכה.

לידות קודמות הייתי במעיני הישועה.

למה מעיני הישועה זה לא מקום לביות מלא? אשמח לשמוע..

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

באמת מתסכל❤️

הגיוני שתבכי, תני לזה..

אולי תרשמי פה באיזה אזור את גרה ונמליץ לך על רופא אחר ?

כי התורים לרוב הרופאים כאן הם בטווח של חודש.

ממליצה לנצל את החודש הזה להתארגן עם בדיקות חשובות שבלעדיהם לא מתחילים טיפולים.

תתחילי בבדיקת שד אצל כירורגית או רופאת משפחה שהתמחתה בזה. יש פה שרשור נעוץ שיכול לעזור. (בלי בדיקת שד ב"תוקף" לא עושים טיפול...)

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לפרופיל הורמונאלי ובדיקות דם מקיפות.

זה יכול לקצר תהליכים אחר כך

ממליצה מאד!

שוב חיבוק ענק

והלוואי ולא תצטרכו את התור לרופא בחודש הבא

ותתבשרו בבשורות טובות ומתוקות, בזש"ק בבריאות, בשמחה ובאהבה.

האמת היא שכבר הייתי פעם אצל כירורגית שד, והיתה חוויה ממש לא טובה, אז אני קצת מדחיקה את זה שאצטרך שוב...

מה זה אומר "רופא משפחה שהתמחה בזה"? יש כזה דבר?

בשביל להתחיל תהליך של פוריות צריך בדיקת רופא כירורג שד בתוקף

תנסי לנצל את החודש הזה לדברים האלו

פרופיל הורמונלי עושים ביום 3-5 לוסת, אצלי הרופאת משפחה נותנת כאלו הפניות. אני כותבת לה באפליקציה וזה מספיק.

חוץ מזה ממש הרגשתי אותך בתסכול וההחמצה

אני לגמרי יכולה להבין אותך, עברתי דברים דומים בעבר וכמעט שום דבר לא עזר לי לא להתבאס על זה...

אני לא מסכים עם בעלך.

רופא הוא לא נציג שירות של חברת סלולר, הוא לא אמור להיות קצר סבלנות בסוף המשמרת שלו.

להתקשר למרפאה זה אף פעם לא מזיק, מקסימום היו אומרים לכם שזה לא אפשרי. אם היו אומרים לכם שזה כן אפשרי, אז מן הסתם הייתם מקבלים ממנו את השירות הכי טוב שיש לו.

ובכל מקרה פעמים רבות איחור של לקוח לא מעכב את הרופא אלא רק משנה את הסדר, כלומר מי שהיה אמור להיות אחריכם נכנס במקומכם, ואז אתם הייתם נכנסים במקומו. ממילא פעמים רבות התור כולו מתעכב ואף אחד לא נכנס בשעה שהוא הוזמן אליה.

ואם יש רופא קצר רוח בסוף המשמרת שלו, לא הייתי רוצה שהוא יטפל בי גם באמצע המשמרת שלו...

אבל זה קרה. ולכן התגובה שלך מיותרת ופוגעת, כי היא דורכת עוד יותר על הקושי, תוקעת סכין בפצע ומסובבת אותו.

זה היה התור האחרון ביום, ולכן הנטיה של בעלי היתה לוותר כי זה פחות סיכויים שהוא יישאר עוד. גם אני חושבת שזאת היתה טעות, אבל התגובה שלך פוגעת ומיותרת.

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

שמקבלת בירושלים.

הדר רלף

קצת יותר רחוק אבל ממש שווה את זה

ויחסית יש תורים

אשמח להמלצות גם על פרטי

@רק רגע קט @סטודנטית אלופה

מאוד מאוד חמודה

הלכתי אליה בשביל התאמת דיאפרגמה והחוויה היתה מעולה

היא עובדת עם כללית

ואפשר גם פרטי כמובן