גם לנו יש פורטליין והיא מדהימה..
קלה אבל יציבה, מתקפלת מהר.. ובונוס- עגלה יפה
אז קצת מקורותי היום בטיפת חלב:
שמש חיוורת מבצבצת בין העננים ואמא אחת מנתרת בצעדים גמלוניים בין השלוליות. אצה בשארית כוחותיה.
נכנסת. ריח טיטולים משומרים. ואחות זעופה בשיער שומני גוערת על האיחור. (שבע דקות, אחותי!)
מתחילים להזין את פרטי התינוקת, פרטי הלידה, פרטי תמ״ל, ו שאלון הדיכאון המפורסם.
האמא הנ״ל במצב רוח קצת חורפי יש לומר, יש שמכנים אותו ״בייבי בלוז״ מתמשך.
היא מטפלת בעצמה די יפה, מקפידה על ספורט, יוצאת לשמש כשאפשר, ונעזרת גם בפסיכולוגית נהדרת.
היא אישה מודעת, וגם די ישרה, אז היא עונה על השאלון די בכנות... מעגלת הרבה כלפי מעלה בהשראת האופטימיות הזהירה שנחה עליה. (קורה מידי פעם). אבל אז מתחילה הסאגה:
האחות השומנית אוחזת בגליון, ומקריאה את התשובות בקול רם, רם מידי ובהטעמה: ״את כתבת כאן שבשבוע האחרון הרגשת אשמה לעיתים רחוקות שלא באשמתך, למה???? למה????״ והיא מצטעקת. ואני עונה בקול רועד כי ככה, כי אני אמא, ויש לי נקיפות מצפון לפעמים. ולא תמיד בצדק. מותר ולגיטמי. לא?
והיא שואלת עוד וקולה הופך דקיק ומצווח ״למה השבת כאן לשאלה האם בשבוע האחרון הרגשת שקשה לך מידי בתשובה ״לא, בדרך כלל התמודדתי די טוב״, ולא ״אני מתמודדת כמו תמיד?, הא? הא? הא?״ ועוד בטרם אני עונה לה, היא לוקחת את השאלון, ולא פחות ולא יותר קורעת אותו (!!!!!!!) לשתיים ומשליכה לפח הקרוב.
ואז בקול רגוע ושליו היא מסבירה לי בטוב טעם איך ולמה וכמה צריך לענות, מוציאה גליון חדש במבט מנצח ובודקת טוב טוב שאני ממלאה אותו כמו שצריכה וונדר וומן אמיתית להיות.
זהו. סוף סאגה. התרחש באמת. היום.
וכל פעם אני הולכת שוב ושוב..
לא מאמינה שהלידה התחילה
אז כן, יש כאלו שיש להן צירי גב, ולוקח קצת יותר זמן לזהות את זה.
אחרי שזה מתחזק, אין לי שום ספק מה זה,
אבל בהתחלה כל פעם אני חושבת שזה משו אחר (תמיד אני בהכחשה.. כשהלידה מתחילה 
)
וגמני כנ"ל, אין לי מושג איך מרגישים צירים בבטן
אמא שלה.️ בכלל לא חשבתי שזה צירים, וזאת לא לידה ראשונה...: תפוז בלוגים
תוהה לי
פריקה''''ב''ה עם ילד מתוק בן שנתיים ,בהריון חודש שביעי .. נשואה לאדם באמת מתוק , אדם טוב עם לב טוב ואני אוהבת אותו מאוד. אבלללללללללללל לצערי הרב בעלי עצלןןן ,לא אוהב להתאמץ, אוהב ריגושים,חברים וכיף, אוהב לנוח ולישון ובאופן כללי לא אוהב להאמץ..
עבר כבר מלא עבודות כי לא מצליח להתמיד וכל פעם חושב שלא הוא האשם ..
עכשיו, אני לא מוצאת את עצמי בתוך הסיפור הזה , לא יודעת איך להגיב בלי לפגוע בו ובלי לגרום לו להרגיש לא יוצלח ועצלן. מצד שני אם אני מכילה ורכה מידי שום דבר פשוט לא מתקדםםם, תסכול!!1 אנחנו בחובות לא קטנים ,אני עובדת במשכורת מינימום בערך והוא נכון לעכשיו בבית, מחפש את עבודת החלומות ובעיקר קשה לו להתנתק מהפינוק של החופש.
אני באמת חסרת אונים ,מרגישה שאני לא מצליחה להעריך אותו ולהיות גאה בו , לפעמים ממש מוצפת בתחושות קשות של אכזבה וייאוש ומעל הכל - חוסר אונים בהתנהגות שלי . מנסה להיות מכילה ואוהבת וגאה לא משנה מה ,אבל קשה קשה בפועל לראות את הבעל פשוט נמרח יום שלם , מבזבז זמן , עצלן וחסר מטרות וכוחות . מנסה לדחוף ולקדם אבל טיפה נוגעת באיזה מקום רגיש בום פיצוץ.
באמת חוסר אונים. בקשה תנו לי עצות כיצד להתנהל ,אולי אפילו דברים להגיד לעצמי ולעודד את עצמי במצב הזה .
אני אוהבת אותו, הוא אדם טוב באמת וגם לי לא חסר חסרונות ופגמים אבל המצב הנוכחי הזה מתסכל מאוד... תודה לכןןןן
ולהיות מכילה ואוהבת, כשהרגשות שלך בפנים הפוכים לגמרי.
את מסתובבת עם מתח לגבי העתיד, בטח עם חשש בגלל החובות, בוודאי תסכול מהבעל
אבל את מבקשת מעצמך להיות אישה מושלמת.
שמעי,
תתחילי מלהיות רעיה נורמלית ורגילה.
אישה שרוצה בית מסודר. לא עשיר. לא מפונפן.
וזה מאוד נורמלי ורגיל אם תראי לו שאת לא אוהבת את ההתנהגות הזו ((=מה שאת באמת מרגישה)
ותביעי את הפחד שלך מהעתיד.
זה לוחץ לו על נקודה רגישה. זה נכון.
ויכול להיות שהוא יתפוצץ מתישהו גם. זה נכון.
את מפחדת מההתפרצויות שלו?
כי אם כן זה משהו שגם צריך לדבר עליו...
בכל מקרה,
אם את לא גאה בו בתוך תוכך על זה שהוא לא מביא פרנסה- תרשי לעצמך לומר (בינתיים לעצמך) שבתחום *הזה* את לא גאה.
את גאה בלב הטוב שלו,
את גאה באבהות שלו,
את גאה במראה שלו,
ולא יודעת במה עוד.
אבל בזה את לא גאה.
כי זו האמת. ואין צורך לשדר משהו שאת לא משדרת ממילא (הוא בטח מרגיש את האכזבה שלך).
זה בתחום הרגש.
בתחום המעשה,
אני חושבת שהכי טוב לדבר עם ההורים שלו.
או עם הרב שלו.
שתפי אותם במצב. אולי הם יוכלו לתת עזרה (אפילו בכסף)?
אולי הם יעוררו אותו?
את לא יודעת מה יגרום לו להתאפס...
אבל, עם כל הרצון הטוב,
יכול להיות שייקח לו עוד הרבה זמן עד שיפרנס.
בינתיים תחיו בצמצום עד כמה שאפשר,
ואולי תעזרו בהורים שלו (אם הם מסכימים ויש ביכולתם).
את בהריון עכשיו,
ואת צריכה את הביטחון הזה.
קשה לי להאמין שבנאדם יתן לבית שלו לשקוע בחובות ללא כל סיבה הגיונית
יש סיבה לכך שהוא לא מצליח להחזיק עבודה
למי שיש הפרעות קשב וריכוז זו תופעה ידועה. הרבה שינה וקושי להחזיק עבודה
שווה לבדוק בכיון הזה
ואם לא לנהל שיחה רצינית שא לא תראי תוצאות בסופה הייתי ממליצה לפנות להורים
ושכנה שעברה לידה שקטה וילדה אח"כ 2 בנות נוספות מאז.
מכירה עוד.
שיהיו בשורות טובות לכולנו. אמן.
בשבוע 8 (עוד לא ראיתי דופק)
נפל לבד, בלי התערבות.
יש לי ב"ה 2 ילדים אח"כ.
2 אחיות שעברו גם-
אחת ילדה אח"כ ועכשיו בהריון שוב.
ואחת שהראשון נפל ועכשיו בהריון מקווים לבשורות טובות.
האמת גם עוד גיסה עברה בראשון
זה היה הריון שלישי.
בורא עולם ידע מה מחכה לי בהמשך, אז אצלי ראיתי את זה שהכל לטובה.
זה קורה, זה לא קל, אבל הקב"ה מפצה בדרך כלל.
️הריון ראשון אחרי 6 שנים (טיפולים) . נולד לנו בן בשבוע 25, פג קטן שחי 8 שעות ונפטר
אחכ 2 בנים גם אחרי טיפולים
ואז פתאום הריון טבעי שנגמר בהפלה בשבוע 10 (לא התפתח, לקחתי ציטוטק)
וחודש אחכ נכנסתי שוב להריון טבעי עם בן שהיום בן שנה וקצת
במעגל הקרוב אמא שלי, הריון 3 מתוך 6 היה הפלה. חמותי בהריון הראשון (אחכ 9 ילדים בריאים), אחותי, דודה שלי, גיסתי עברה גם מלא הפלות, אחיינית הפלה בהריון ראשון (בינתיים נולדו לה כבר 2 ילדים בתוך שנה וחצי)
ההפלות הללו. שלא נדע יותר ושיהיו רק בשורות טובות לכולם!!!! אמן.
ולגבי עידוד של מי שעוברת את זה עכשיו- אין מנחמים אדם בשעה ש... מוטל לפניו. אז....
אני בחודש רביעי ב"ה,
אנחנו כבר הרבה זמן חושבים על מעבר דירה,
גרים בעיר וחושבים או לעבור לשכונה אחרת ולבניין עם מעלית
או ליישוב.
אני חושבת שהכי טוב לעבור בחופש,
אבל באמצע תמוז אני צריכה ללדת,כך שזה לא הכי מסתדר..
מה הייתן עושות?
עוברות כמה זמן לפני הלידה?או חודש אחרי?
חשוב לי שהילדים יתחילו בגנים חדשים בלי לעבור באמצע..
אנונימיותנראה יותר מסובך לעבור שכבר יש תנוק קטן שלא נותן לתזז הרבה
פעם לפני ופעם אחרי
זכור לי שהיה הרבה יותר קשה אחרי לידה.
כי היה גם לטפל בתינוקת...
מצד שני היה לי יותר מצב רוח.
היה קל יותר להערך ולארוז בהריון מאשר אחרי הלידה-
אני די בטוחה שאם היינו דוחים את המעבר לאחרי הלידה בעלי היה צריך לעשות את הרוב לבד..
לא היה כזה נורא
נראה לי עדיף מלהתעסק עם זה כשיש תינוקות שצריך לדאוג להם ובכלל גם כל הציוד שלהם
